שרשור חדש
השכבה בקיץ....מחכה עד מאוד
אז הגדולים שלי (8,10)כבר ממש הולכים לישון מאוחר.
הנה עכשיו השעה 9 והם עוד לא סיימו לאכול...
ועד שיתקלחו..
ואז הקטנים רוצים לקום גם כי למה הם?
אז עד שכולם נרדמים ויש שקט הנשמה יוצאת.
או כפשןטו הנשמה יוצאת
אני נרדמת..
וזה מתסכל אותי כי שהיה רק קטנים היה דממה בשבע וחצי.
והזוגיות מה יהיה איתה?
גם הןא גמןר.




אז או שאני בורחת לחדר לפורום....
"להניק"
והם חוגגים עד דלאידע
או שאני צורחת עליהם
אמא גרועהה
והבית?
למי יש כח לנקות אחריי ערב כזה?
ממני אמא שככ
רוצה שקט לעצמה
ורועדת מהחופש...
אשמח לטיפים ,או נירמול.....
או חבוקים.....
חיבוק ענקבימבה אדומה
מזדהה לא מעט
וואיי כאילו אני כתבתי מה שקורה פה עכשיו..מותק 27
ואצלי הגדולים בני..... 7 וחצי ו5 ..... ומחר יש ביהס וגן...
רק התינוקת ישנה ברוך ה'
בת השנתיים וחצי אין מצב כי ישנה צהריים במעון כמובן..
אז הבן 5 למה שייכנס למיטה בדיוק?!?
ואני כמובן נרדמת איתםםם....
וכמו שאמרת לגבי הזוגיותתת...
וואו מזדהה כל כך...שירה לב
פתרונות שמצאתי לעצמי:
א. ללכת לישון לפניהם, בשמונה או תשע. הם איכשהו מתארגנים לשינה לבד, כי אני לא שם, ואז אני קמה עם כוח לסדר את הבית ולזוגיות אחרי שהם כבר ישנים.
ב. לקבוע שמי שער עד שעה מסויימת אחראי על איזור בבית, למשל סלון, מטבח וכו'. ואז לפחות מסודר.
ג. להודיע שמחשיכים את כל הבית בתשע למשל. עדיף להם להתארגן לפני כי אח"כ זה כבר בחושך. ובאמת להחשיך כשמגיעה השעה שקבעתם. בלי כעס
גם אצלינו עוד לא נרדמו...והבית הפוך, שבא לי לברוחיעל מהדרום
לק"י

אני מקווה כשאהיה בבית לבד לאפס פה לעומק יותר, ולמצוא פתרונות שיגרמו לבית פחות להתבלגן.
הלוואי!
הי יקרהתהילה 3>אחרונה
הצורך בשקט ומנוחה הוא מאד בסיסי ולגיטימי
ובטח לזמן זוגי.

התסכול מאד מובן וזה באמת אחד הדברים הכי מבאסים כשאין לך את טיפת הנחת של סוף היום, לשמוע קצת שקט מבורך
לשבת עם הבעל ולזמן לעצמך.


אם מתאים לך כמה הצעות לייעול:
1. לפני ארוחת ערב לתת לילדים לסדר את הבית ולארגן, אפילו ברמה בסיסית אבל שיהיה סביר
2. שכולם כולל הגדולים יאכלו מוקדם.
הקטנים יכולים לאכול ב6 או 6 וחצי, הגדולים גם! מקסימום ב7.
בזמן שאת משכיבה את הקטנים (7, 7 וחצי, 8) זה הזמן של הגדולים להתארגן בשקט ולהתקלח, כך שגם הם יוכלו ללכת לישון באיזור 8 8 וחצי (והם זקוקים לשעות שינה האלה בגיל הזה!)


מה שכן, הרבה פעמים הילדים הגדולים נמרחים בין היתר כי הם זקוקים לזמן עם ההורים גם, וכשיש
קטנים בדרך כלל עיקר הזמן של ההורים זה בטיפול בקטנים, ופטפוט עם הגדולים נדחק לשוליים... אבל חשוב
לדעת שגם הם ילדים והם זקוקים ליחס הזה מאיתנו.
אם שניכם בהשכבה אפשר שאחד יהיה עם הקטנים וישכיב אותם כבר בשעה מוקדמת, והשני יפטפט עם הגדולים יותר בשקט במטבח או בחדר...
וככה גם הם ירגישו מלאים מבחינה רגשית ויהיה להם יותר קל לישון.
היי, מישהי שמה ילד השנה בצהרון בגן וילד במעוןמותק 27
האם יש הנחה של התמת במקרה שמפוקח?
כמה עולה צהרון וכמה בתינוקיה?
השנה קיבלנו דרגה 14
איזה צהרון יש לכם? (והשאלה מתאימה לפורום הו"ל)יעל מהדרוםאחרונה
לק"י

הפורום הזה מיועד לשאלות על ילדים בגילאי בית ספר ומעלה (פחות או יותר).
החופש בפתח! חומרי יצירהטל..

לקראת הקיץ, רוצה לקנות לבת ה3 חומרי יצירה שיהיה בבית

(פשוטים: מדבקות, חוברות צביעה, טושים, פלסטלינה) שיהיה בשפע.

 

תהיתי לעצמי האם באליאקספרס יצא יותר זול, אבל מסתבכת עם החיפוש.

אז אשמח לקישורים למי שיש

ולרעיונות ליצירות קלות (בעיקר הא מעדיפה עבודה עצמית) לגיל שלה.

 

תודה תודה מראש!

וואו נחמד!קמה ש.
מילים לא יפות אצל ילדים...פלא הבריאה
בן ארבע וחצי ילד מתוק להפליא. אבל משום מה יש צורך כל הזמן להשתמש במילים לא נעימות. אחיות והחברים מהר מאוד מקבלים את הכינוי חצוף/חצופה כל פעם שמשהו נראה לו לא הוגן או שהוא כועס. וגם מאוד נהנה להגיד קקי פפי וכו'.
תכלס זה מאוד מרגיז אותי. כנראה למד את זה מהילדים בגן, ממש לא היה דיבור כזה בבית לפני זה. אבל זה פשוט מרתיח אותי. ואז אני כועסת וזה לא תמיד עוזר וזה מעגל כזה...
מה עושים?
מבחינתי להגיד שזה יעבור לא מתקבל...
באמת.שלב מעצבןעוד תשובה
ואני יודעת שזו לא התשובה שאת רוצה, אבל זה באמת משהו שקורה עם כל הילדים ועובר.
למדתי את זה מאמא שלי, כשהייתי בתיכון ואחי בן ה3 התחיל לדבר ככה, אני הגבתי ב"לא, אסור" וכו, ואמא שלי הגיבה באדישות. אמרה שככה זה אצל כל הילדים ואם לא מתייחסים זה עובר. מה שהיה נכון, וראיתי אחכ גם על ילדי.
את יכולה להשתמש במשפט קבוע כמו "בבית שלנו מדברים יפה" ולומר אותו בנחת כל פעם שזה קורה.
להתעצבן לא יעזור, למרות שזה באמת מרגיז, כי אז הילד מבין שזה מפעיל אותך, וראיתי שזה הופך את זה ליותר ארוך/תדיר/קולני וכד.
אצלי כשממש הגזימו, הייתי אומרת שמילים של שירותים אומרים בשירותים, ושולחת את הילד לשירותים. לפעמים יצאו מיד, לפעמים ירו עוד צרור מילים מאחורי הדלת הסגורה ויצאו בלי....

בהצלחה רבה. תדעי שזה ממש מתאים לגיל וגם עובר, למרות שזה ממש מתסכל.
חבל שלא מתקבלאור123456
ככול שלא תעשי מזה עיניין זה יעלם
איך אפשר לא לעשות מזה עניין?פלא הבריאה
החברים נעלבים שהוא קורא להם חצופים. וגם האחיות שלו... זה לא ממש הוגן כלפיהם.
כן להגיב בקצרה שזה לא נעים וחבל שהחבריםאור123456
יתרחקו ממנו וזה..
לא מעבר..זה יחלחל
נראה לי שיש הבדלבת 30

בין חברים בני אותו גיל, שגם הם מן הסתם משתמשים באוצר מילים דומה

לבין אחים שפחות מבינים את הקטע...

להשתמש במילים כמו אתה קקי ואת פיפי זה לגמרי נורמלי....לדעתי ממש להתעלם מזה, ואם זה מוגזם אז לקחת אותו לשרותים ולהגיד לו שיגיד את כל המילים פה ואז יחזור אלינו עם מילים שמתאימות לסלון. 

 

לגבי חצופים- אני חושבת שזה גיל מצוין להתחיל לתרגל עם הילדים משהו מאוד חשוב, שצריך כל הזמן להזכיר אותו, גם לעצמינו.

אם קורה משהו והוא קורא לאחיו "חצוף", אז כדאי בשלב ראשון לנסות לברר מה הוא מרגיש "אתה נעלבת? אתה כועס? אתה עצוב?" ואח"כ להסביר לו שבמקום לקרוא לאחיו או לחבר שלו בכינוי לא יפה, הרבה יותר טוב ומועיל להגיד לו מה הוא מרגיש. עדיף שיגיד לו, גם אם בצעקה עצבנית "אתה מעצבן אותי!! " או ,אתה מעליב אותי!! ואני ממש כועס!!" 

 

לא קל, גם לנו לא תמיד קל לעשות את זה, אבל זה ממש כלי חשוב לילדים שלנו וגם לנן

בהצלחה!

תודה! בהחלט מנסה לתמלל אותופלא הבריאה
נראה לי יש 3 דברים שממש מציקים לי. א. שזה מולנו. אבל אני אומרת לו שאני לא מרשה להגיד את זה אבל הוא יכול להגיד שהוא ממש כועס וכו'.
ב. על אחותו בת שנתיים שנעלבת וצורחת מזה. ולא מספיק מבינה מה זה להתעלם...
ג. מול ילדים של שכנים שפשוט רצים הביתה וצורחים אמא הוא אמר שאני חצוף... וכו' ואז ההורים עצבניים כועסים עליו או מרחיקים ממנו את הילדים...
ילד קטן יכול לעשות הרבה בלגן...בת 30

לגבי השכנים- נראה לי ששוה לך לעשות איזו שיחה קצרה עם אמא שלהם, להסביר לה מה קורה ואולי אפילו לתאם איתה שהיא תגיב להם כמו שאת מגיבה לו. נניח, תבקשי ממנה להסביר להם שזו הדרך שלו להגיד שהוא כועס או נעלב, ושלא יחשבו שבאמת הם חצופים.

כמובן שזה תלוי מי השכנה..אם היא זורמת אז היא בעצמה בטל לא לוקחת את זה קשה אבל אם היא יותר לחוצה על הדברים האלה, אז כן שווה לנסות לדבר.

ובמקביל, את בבית- תגידי לילדים של השכנים שהם לא חצופים, ושאת יודעת את זה, ובואו ננסה להבין מה מפריע לו שככה הוא אומר. 

אני מניחה שאחרי כמה פעמים כאלה הוא יתרגל להגיד אני כועס והם יתרגלו לא לקחת את זה קשה מידי. 

 

לגבי אחותו- לא יודעת...פשוט לחבק אותה ולשקף לו כמה המילים שלו מצערות את אחותו ואיך הוא יכול להגיד אחרת.

 

כתבת מקסים. תודה!דפני11
אני מניחה שבת השנתיים נעלבת מהטון שלויעל מהדרום
לק"י

אז גם אם הוא יצעק עליה "את מתוקה" היא תיעלב ותבכה.

יש לי ילדה בת שנתיים ולא נראה לי שהיא מבינה את משמעות המילה "חצופה".
היא מבינה... היא אומרת אמא נכון אני לא חצופה?פלא הבריאה
וגם כמובן לומדת לומר את המילים ה"יפות" האלה בעצמה בהרבה הזדמנויות...
אז היא מדברת ממש יפה.....יעל מהדרוםאחרונה
רעיון מתוק שראיתיrotem12

בכל פעם שהוא מדבר ככה אפשר לומר לו בתגובה מילים יפות, בלי לשלב בזה תוכחה או טון עצבני. אפילו קצת בצחוק.. להציע לו כזה.

באורח פלא מכירה ילדים שפתאום מסתובבים בבית וצועקים 'כיפה, כיפה. כיפה!' חושב 

השתמשתי בזה השבת.מאוהבת בילדי

אחלה רעיון!

באמת עובד!

אתן יכולות להסביר שוב את הרעיון?קמה ש.
בס״ד

הוא אומר ׳חצוף׳
את עונה ׳כיפה׳?

וככה כל פעם?

וזה עובד?
כלומר הוא מפסיק להגיד מילים לא יפות ואומר מילים יפות במקום? הבנתי נכון? 😯

@rotem12
@מאוהבת בילדי
אצלי הוא אמרמאוהבת בילדי

אמא חצופה!

אני- אתה מתוק!

הוא- אמא חצןפה!

אני- אתה חמוד.

הוא- אמא שובבה

אני- אתה אפרוח

את ספה!

אתה אגוז

את שולחן

אתה מצחיקול...

 

הסחת דעת נחמדה והוא שכח כבר ממה התחיל...

👍🏼 עכשיו הבנתי, תודה על ההסבר! 🤍קמה ש.
חמוד!פרצוף כרית

אבל הם הוא אומר לאנשים זרים - כמו משפחה או שכנים?  זה בושות... ושרק לא יחשבו שאצלנו מדברים ככה... אז מה את עושה כדי ללמד אותו לא לדבר ככה עם אחרים?

אצלי בעיקר הסחת דעתמאוהבת בילדי

תראה מה יש שם

תביא לי בקבוק מים מהתיק..

בוא נמצא חרוז למילה...

זה רעיוןפרצוף כרית

אבל כשאת לא נמצאת והם אומרים לאנשים אחרים- זה בעיה... 

כאילו צריכים לדבר איתם על זה שיפסיקו עם המילים האלו..

אולי באמת תלוי גיל..

מקסיםבת 30


פותחת שרשור חדש בעקבות תת השרשור על החינוך לצניעותמתואמת
אתן מחמיאות לילדים שלכן על היופי שלהם?
כלומר - נותנות לו דגש מיוחד? מחמיאות במיוחד לאלה שיפים יותר מהאחים האחרים שלהם?
ואם אתן מחמיאות על היופי - האם זה באופן כללי: "איזה יפה אתה!" או שאתן משבחות נתונים ספציפיים של יופי, כמו: "איזה שיער ארוך ושופע יש לך"/"אילו עיניים גדולות ובעלות צבע מיוחד יש לך"?
מעלה את זה כרגע בתור נקודה לדיון, בלי לכוון לבעד ונגד מסוימים.
אשמח לשמוע אתכן
לא קראתי הכלבת 30

אבל ברור שאני מחמיאה להם, גם וגם.

ילדה יפה שלי

איך השיער שלך יפה

השמלה הזאת ממש יפה לך

וכו' וכו'

למה לא, בעצם?

איך לעזור לבן שלי?סליל
הוא בן ארבע.
ילד רגיש.
בזמן האחרון, אני מרגישה שהכל משובש, ולא ברור לי למה.
הוא לא מוכן ללכת לגן, כל פעם עם תירוץ אחר.
כשחברים מגיעים הוא בהיסטריה על כל משחק שהם נוגעים בו, וכמעט אי אפשר לשחק איתו, פעם הוא היה משחק מקסים עם חברים.
התגובות שלו הרבה יותר חדות ממה שהיה לפני חודש.
הוא כל הזמן מתלונן על כאבי בטן (לפני שצריך לעשות משהו שהוא לא רוצה).
אני מרגישה שמשהו עובר עליו ואני לא מצליחה להבין מה.

אני פשוט כבר לא יודעת איך להגיב לזה.
לא מבינה מה הוא מנסה להגיד מעבר לתלונות, אני מנסה להיות סבלנית, להקשיב... אבל לא מרגישה שזה עוזר ובסוף אני לא יודעת מה לעשות.

יש לכם עצות?
ניסית לדבר עם הגננת? אולי קרה משהו בגן...מתואמת
אם זה ממשיך תקופה ארוכה, אולי כדאי לפנות לטיפול...
בכל אופן, אם יש לך אפשרות - נשמע שעדיף שהוא לא יהיה בקייטנה של הגן, כי קשה לו...
וקשה גם לך, אז שולחת לך הרבה כוחות!
תודה על התגובה!סליל
כן, ניסיתי לדבר עם הגננת, היא לא ראתה משהו חריג שקרה.
היא אומרת שבגן דווקא נראה שכיף לו והוא משחק יפה עם החברים.
גם ביקשתי פעם מהורה שנכנס לגן יותר מאוחר לראות מה הוא עושה, והוא יושב ומשחק ומשתתף.

לגבי הקייטנה של הגן... ניסיתי לארגן קייטנה אחרת, אבל הקייטנה של הגן הרבה יותר זולה, אז אין באמת אפשרות להציב אלטרנטיבה. לא רשמתי אותו ליום ארוך, רק עד אחת כי אני יודעת שקשה לו.
אבל אני בסמסטר האחרון של הלימודים, זו בדיוק תקופת מבחנים, ואני כל כך רוצה לסיים כבר... גם ככה מרגישה רע שהוא הולך לגן ככה. בימים שהצוות הקבוע לא נמצא, אני באמת משתדלת להשאיר אותו איתי או לקחת מאוחר, כי עליהם אני גם לא סומכת ושם הוא יותר מתנגד. אבל מעבר לזה אני לא באמת יכולה להרשות לעצמי שהוא יישאר איתי בבית.
וגם בסוף משעמם לו בבית, הוא אוהב לשחק עם חברים, לא עם אמא כל היום...
אז בינתיים זה רק חיזוקים מהביתמתואמת
אנחנו אוהבים אותך, רוצים שתהיה שמח, נשמח שתשתף אותנו במה שקשה לך...
ולהתפלל שזה יעזור לו, לפחות בינתיים...
תודה ❤️סליל
הייתי מנסה לתחקר יותר את הגננתטל..
מספיק ילד אחד שנהיה יותר שתלטן מהרגיל כדי שלבן שלך לא יהיה נעים בגן.
סיפרת לה איך הוא בבית?
ניסית לשאול אותו מה קורה בגן?
לנסות שאלות ספציפיות כמו: עם מי אתה משחק? עם מי אתה לא אוהב לשחק? יש ילדים שחוטפים משחקים? מה אתה עושה כשלוקחים לך? מה אתה אוהב בגן? (לא כסדרת שאלות, להכניס את זה בשיחה עם שאלות גם רגילות על מה היה בגן, איזה סיפורים/שירים/יצירות)?
לשאול אותו גם למה בבוקר הוא לא רוצה ללכת לגן..
יתכן שזה קשור גם לזה שאת בתקופה עמוסה והוא מרגיש את זה אז ממסה להצמד כמה שיותר, ואז לדברר לו את זה, לומר שאמא הולכת ללימודים וחוזרת בשעה זו וזו.. לספר לו מה את עושה. לספר שאת מתגעגעת אליו. אולי זה יעזור?

ממש מתסכל! הלוואי שתמצאי מה יעזור
ובהצלחה במבחנים!
תודה רבה!סליל
הוא אומר שמשעמם לו בגן.
ובימים שהצוות הוא לא קבוע הוא אומר שהם עושים דברים בצורה שונה ממה שהוא רגיל והוא לא אוהב את זה.

אבל יש פער בין איך שהוא מתנהג לבין הסיבה שהוא אומר.

בתקופת מבחנים אני יותר גמישה, אז אני דווקא נמצאת יותר בבית, אבל לא ברמה כזו שאני יכולה שהוא יהיה איתי כל היום...
משעמם נשמע תירוץטל..
גם אני הייתי אומרת שמשעמם בבית ספר כשלא היה לי חשק ללכת בגלל החברות..

לא התכוונתי שיהיה איתך בבית, רק לנסות להסביר לו את המסגרת של היום, יש זמן בגן, זמן שלך ללימודים, זמן בבית ביחד. לפעמים לנו קברים ברורים ולילדים פחות
כןסליל
גם לי נשמע שזה משהו אחר.
מצד שני, הוא מפרט לי - משעמם לי כי אין הרבה משחקים בחצר.

אנחנו מנסים להסביר מה קורה במהלך היום, אבל לא יודעת האם זה עוזר לו.
אני מרגישה שיש כאן משהו מעבר, אבל לא בדיוק מצליחה לשים את הנקודה על מה...
קחי אותו לערב כיףפרצוף כרית

רק את והוא

או שתעשו משהו כיף ביחד - רק את והוא

 

נגיד להכין עוגה

לסחוט מיץ תפוזים

לאכול גלידה או ליסוע לקניות

 

ואני מקווה שמנת הצומי שתתני לו - תעזור לו

אין לנו מושג כהורים - כמה הילדים זקוקים לצומי מאיתנו

מה??? ממני??????? כן ! כן! ממך , את האמא שלו! אין כמוך בעולם! 

 

נסי ותיווכחו בתוצאות 

 

* אם הוא ירגיש בנוח, אולי הוא יפתח את ליבו לספר לך עם איזה ילד קשה לו בגן ולגבי הגננת או משהו כזה 

ככה אולי ברוגע הוא יפתח את ליבו, או שלא -ר ק קצת יקבל צומי ממך וזה מספיק לקבל כוח להמשיך בשגרה..... 

תודה!סליל
אנחנו ננסה אולי לשים לב לזה יותר.
אבל בגדול יש לנו שני ילדים, וברור שתמיד היה אפשר יותר... אבל לא שמתי לב שבזמן האחרון אנחנו לא שמים לב אליו.
אנחנו מדברים הרבה, משחקים, לוקחת אותו לרכב על אופניים, מכינים ביחד עוגיות
נכון גם אני חשבתי ככהפרצוף כרית

אבל כשאת עושה רק איתו משהו מיוחד - אין לך מושג כמה הוא יתרגש!

אין לי ספק...

זה פשוט קרה גם אצלי והמנת צומי המיוחדת וקטנה הזו - ממש עזרה.....

שהוא ממש מרגיש שאת עושה משהו מיוחד עבורו ומפנה לו את הערב.....

יכול להיות שלא רלוונטי אצלכם כי מכינים יחד עוגיות... קחי מה שמתאים לך.. לא מתאים תתעלמי  

היתהילה 3>
מציעה 2 דברים-
1. באמת לנסות להבין אם היה משהו בגן, שוב לדבר עם הגננת, להגיד שמשהו עובר עליו כבר כמה זמן,
ושהוא חושש אולי להגיע לגן, ולבקש ממנה שתסתכל במיוחד.
גם איתו לדבר, עם מי אתה הכי אוהב לשחק? במה שיחקתם?
לנסות להגיע למצב שהוא מספר דברים אפילו קטנים מה הוא בנה, אם מישהו הציק לו וכן הלאה.
2. והחשוב, לעזור לו וללמד אותו לתמלל דברים ורגשות.
אני רואה שקשה לך, שאתה עצוב.
יש משהו שמפריע לך?
אתה רוצה לספר לי?
היה משהו לא נעים היום בגן?
כשכואבת לו הבטן לשאול אם משהו מדאיג או מפחיד אותו, ולעזור לו לאט לאו להבין ולבטא מה עובר עליו.

וכמובן חום ואהבה זה תמיד רק מוסיף
ממש מדוייק..אוהבת את השבת
וגם, אצלנו לפעמים התנהגויות כאלה היו כתוצאה מתולעים שלא תמיד הפריעו בלילה אבל ביום כן הפריעו..

וגם לנסות לחבק וישב עלייך הרבה אולי ככה משהו יפתח..
תודה רבה!סליל
עזרת לי
ואפשר לנסות לדובב אותו במשחקאו ראחרונה
במשחק בובות/ דמויות ואז את מציגה שהאפרוחון לא רוצה ללכת לגן, ושואלת אותו מה נעשה? למה אפרוחון לא רוצה ללכת לגן? וכדומה...
או בציור, מציירת ילדה ומספרת עליה איזה סיפור ואז מציירת שכואבת לה הבטן, ושואלת אותו, מה עשה לה כאב בטן? וכו
משהו כזה... ובשאלות פתוחות, שהתשובה לא כן או לא.
בקיצור בצורה עקיפה, לפעמים שומעים פתאום את ההגיון של הילד למצב.
נגיד יש ילד בוכה ברחוב בבוקר, תשאלי את הבן שלך. "אוי זה נראה שהוא לא רוצה ללכת לגן... למה? אולי הוא מתגעגע לאמא? אולי הגננת כועסת עליו? אולי בלה בלה." ואז הילד יוסיף רעיון משלו וככה תקבלי מידע לגבי אפשרויות שמפריעות לילד שלך.
תודה לכןתהילה 3>
ובהצלחה רבה יקרה
איך מחנכים בנות לצניעות?בארץ אהבתי
אני יודעת שצניעות זה הרבה מעבר ללבוש, אבל כרגע רוצה להתמקד בעניין הלבוש (מי שרוצה להתייחס גם מעבר - מוזמנת...).
נראה לי שזה אחד הניסיונות הקשים בדור שלנו. וברור לי גם שאין נוסחה מוחלטת, וכמה שנשתדל לפעול נכון - בסוף ההחלטה היא של הבת, ולא הכל בידיים שלי.

אבל בכל זאת, רוצה לשמוע מאמהות אחרות - מה כדאי לעשות/להגיד, מה לא כדאי לעשות/להגיד.
ומי שרוצה יכולה לשתף גם בתור בת - אילו דברים שההורים עשו/אמרו עזרו, ואילו דברים פגעו.

(באופן אישי מרגישה שאני לא באמת מבינה את הניסיון הזה מבפנים. הניסיונות שלי הם בדברים אחרים, אבל בבגדים היה לי די טבעי להתלבש בצניעות. ואני מרגישה שזה מקשה עלי לדעת איך להתייחס נכון עם הבת שלי, שאני רואה שאצלה הניסיון הרבה יותר גדול...)
תודה לך ❤️בארץ אהבתי
כתבת ממש בחכמה. תודה על הדברים!

ואני ממש שמחה שהשרשור הזה היה משמעותי לך.
זה באמת נושא חשוב וכל כך לא פשוט. כיף שיש מקום לשאול, קיבלתי מהשרשור הזה המון חומר למחשבה, והמון כיוונים ממש חשובים.
שאלה לנשים בלבדלא כרגע
שבוע טוב. מקווה שזה בסדר להעלות אותה.
תודה רבה.

ילדה בת 9-10. בימים האחרונים אחת הפטמות קצת התנפחה.
האם זהו סימן להתפתחות לקראת הבגרות? או שכדאי לקחת אותה לרופאה לבדוק?
אציין כי חוץ מזה, אין שום סימן להתפתחות מינית. (אין שיער/ריח של זיעה וכדו', וזה גם רק בצד אחד).
יעזור לי מאוד לדעת.. תודה רבה
ועוד משהולא כרגע
אם זה אכן תחילת התפתחות (מקווה שלא..כי זה לא תואם בכלל את ההתבגרות הרגשית)..
תוך כמה זמן התהליך? שנדע להתכונן ולהכין אותה
שנה וחצי- שנתייםמיואשת******
הפטמה ממש או כל האיזור?
אם זה לא עובר תוך כמה ימים וזה רק צד אחד הייתי מתייעצת עם רופא טלפונית
ממש תודהלא כרגע
כל האזור..
אתייעץ עם רופא בע"ה
אם זה כל האיזור נשמע התחלה של התפתחותמיואשת******
זה לוקח זמן
אבל בהחלט כדאי לדבר על הכל אם זה מתחיל ולעשות הכנה
תודה!לא כרגע
אם זה רק פטמה אחת הייתי מתיעעצת עם רופאדיליה

אבל אין לי מושג.

לגבי הזמן- שוב לא יודעת מעבר לכך שאצל הבת שלי התחיל לגדול לפני שנה ועדיין לא קבלה מחזור.

תודה! אתייעץלא כרגע
אצלנו היה הפוךאור123456
קיבלה מחזור סביב גיל 13
כמה שנים אחרי החזה התחיל לבצבץ...
הכי טוב לדבר עם רופא
ובלי קשר גיל 10 נשמע לי גיל סביר בהחלט לדבר על מחזור
לי יצא לאחרונה לדבר עם בת ה9 והיא והגדולה לפני 10 שנים קיבלו את זה הכח בקלות ובטבעיות
מי ששלחה לי באישי, תודה רבה! אני לא מצליחה לקרואלא כרגע
משום מה
אני זוכרת משהו דומה..אוהבת את השבת
שקרה לי בגיל הזה, גם בהתחלה רק בצד אחד
וקיבלתי מחזור 4 שנים אחרי בערך..

ולא דיברו איתי על זה..
אבל רק הייתי שמחה שיקנו לי גופיות קטנות, ככה קרתי לזה (הכוונה גוזיות.. )

אבל אם נראה לך חריג אולי כדאי להתייעץ בדיסקרטיות עם רופא בטלפון, אולי אפילו לא ליידע את הילדה שלט תיכנס לסרטים..
תודה רבה!לא כרגע
זכור לי שהתייעצו עם רופא כשהייתי נערה על סיפור כזהrotem12

מזמן מזמן, לא זוכרת גיל (בוודאות יותר, אולי ז')

והוא אמר שזה תקין לגמרי שהשדיים לא מתפתחים באותו הקצב וזה מתאזן (כמובן שכך קרה ורק עכשיו נזכרתי מהשאלה שלך).

אולי הוא גם שלח לעשות צילום כף יד.. אין לי מושג למה.

 בקיצור, תנוח דעתך 

זו אפילו לא היתה בעייה מהותית שאי פעם נראתה כלפי חוץ.

צילום כף יד זה לבדוק שאין התבגרות מוקדמת מדימיואשת******
ואז מה עושים אם יש התבגרות מוקדמת מדי?עלה למעלה
יש תרופות לעצור את זהדפני11אחרונה
תודה רבה!לא כרגע
עבור מי שתתקל באותה שאלהלא כרגע
הלכנו לרופאה, ליתר בטחון שלחה לאולטרסאונד, אבל בגדול לא נלחצה בכלל.
וזה לדבריה ממש הגיל הסטנדרט לכך. (אומר לקבל מחזור בגיל 12+- לפי מה שאמרה).
צריכה אתכן!!!!! די דחוף..בשנה השביעית
עבר עריכה על ידי בשנה השביעית בתאריך כ"א בסיון תשפ"ב 16:30
ילד מתוק, מלא טוב ואהוב בכיתה ד׳. ילד רגיש שגם נוטה להגיב באימפולסיביות בכל מיני סיטואציות, בעיקר בבית הספר... הוא בטיפול רגשי ואנחנו עובדים איתו על הדברים. לאחרונה קרו כמה דברים בבית הספר, להם היא הגיב בצורה לא מותאמת. ניהלנו איתו על זה לא מעט שיחות. בגלל שכמעט השהו אותו מבית הספר לפני כמה ימים, ושהתחושה הייתה שהוא לא רואה השהייה כדבר בעייתי כ״כ, הסברתי לו שהשהייה שלו תמנע מאיתנו מלעבוד רגיל, שזה כבר ממש לא בסדר ושלכן מבחינתנו על דבר כזה אנחנו לא נאפשר לו למשך תקופה להמשיך לפגוש את החברים שלו אחרי בית הספר כמו שהוא אוהב. שהוא צריך להבין שיש למעשים שלו השלכות ושהוא צריך להשתדל מאד להגיב עם כמה שיותר שליטה.
הוא משתדל. אני באמת רואה את זה. הוא משתדל מאד!
אבל היום קרה עוד משהו, מול ילדים קטנים ממנו שהציקו לו והעליבו אותו, מה שהביא אותו להגיב באלימות (קילל וזרק עליהם אבנים קטנות). התקשרו מבית הספר להודיע לנו שמחר הוא מושהה וצריך להישאר בבית. השיחה הייתה שנייה לפני שהוא חזר הביתה, כך שלא ממש הייתה לי הזדמנות לחשוב או ולהתאפס על עצמי. זה ממש מבאס אותי בין השאר כי הייתי חולה אתמול והיום והתבטלו לי ימי עבודה חשובים ומאד בניתי על מחר כדי להתחיל להתאפס על כל העומס שיש לי. הוא נכנס שמח וטוב לב והודיע שביום X השבוע הוא מתכנן ללכת לעשות Y עם החברים שלו. ישר אמרתי שלא יקום ולא יהיה כי הוא מושהה. הוא לא ידע מזה מסתבר. הוא התפרץ בבכי וניסה להסביר למה זה לא היה אשמתו וכו. ואני חזרתי על זה שבשום אופן לא זורקים אבנים כי זה ממש מסוכן (וגם לא מקללים). ה״שיחה״ הזאת קרתה לפני חצי שעה ומאז הוא ממשיך לבכות. מבחינתו זה מצב שילדים גם העליבו אותו, שהוא גם הושהה ושגם ההורים שלו ״מפנים לו את הגב״.

ואני רוצה להתייעץ איתכן מה הלאה. האם אתן מסכימות עם זה שנכון שהוא לא יוכל לצאת חופשי עם החברים שלו בימים הקרובים (נגיד שבוע?). ומה לעשות מחר כדי שזה לא ירגיש לו כיום חופש מחד ושהוא ירצה לא לחזור על החוויה של להיות מושהה מחד ומאידך לא להגזים, לא להכביד עליו יתר על המידה ובעיקר לא לפגוע בקשר בינינו? חשבתי לא לאפשר משחקי מחשב / פלאפון בכלל. וגם לא לאפשר לו לנגן בגיטרה שלי (הוא מאד אוהב וממש נכנס לזה בתקופה האחרונה). האם עלי להיות עם פרצוף חמוץ ועסוק ולהתעלם מנוכחותו כמה שיותר? או להיות רגילה (ואז סביר שיעבור עליו יום נחמד...)?
ואפילו היום, איך להמשיך להתייחס אליו?
מתייגת את @oo ואת @תיתי2 בגלל הגישות המקוריות שלהן. אבל מוזמנות כולכן להגיב בבקשה, מרגישה שממש צריכה עצות...!!!!!
לא בהכרחoo
שאין לו שליטה עצמית, יכול להיות שבעת העלבה הוא מאבד שליטה, אבל בסיטואציות אחרות הוא בשליטה.

ואז צריך לעזור לו ללמוד שליטה בזמן פגיעה.

וכשילד לא מבין למה משתלם להיות בשליטה, קריטי להסביר לו את זה עד שיבין, ולא להשתמש בדרכים קלות למנוע בעיות מצידו.
רעיונות לתעסוקה לקטנים בבית כשחם בחוץrotem12

בזמן האחרון כ"כ חם בצהריים שאין לי כוח להתחיל לצאת עם הקטנים החוצה..

מצד שני אין גינה והם ממש מיצו את כל המשחקים והספרים והיצירות והשירים...

(ויש כמות נאה, פשוט עוברים על הכל בפעם ביום יומיים, והם כבר אומרים על הכל 'לא זה'..)

 

ניסינו להזמין הביתה חברים, עזר באמת. אבל לפעמים אין או שאין לי כוח לארח כל הצהריים ולסדר אח"כ את הבלאגן. נקודה נוספת- הם אנרגטיים מאוד בגלל שהם ממצים כל משחק תוך 10-15 דק' אני צריכה להמציא את עצמי בקצב מסחרר.. אז עדיף משחקים שחלקם מוציאים אנרגיות.

 

גילאי שנה וחצי- שלוש. 

 

אשמח לרעיונות מקוריים לתעסוקה! 

יש מרפסת?מנגואית

רעיונות בתוך הבית: מחבואים, תופסת, כדורגל, מסלול כלשהו (בונים בעזרת חפצים מהבית. לדוגמא עולים על שרפרף, משם לספה, אח''כ קופצים על טרמפולינה 5 פעמים וכו')
אני לא לוקחת אחריות על נזקים לבית או לילדים ;)
אני לא אוהבת להוציא איתם אנרגיה בתוך הבית .. מעדיפה גינת משחקים
הסוד הוא לתת להם להעסיק את עצמםרינת 23
זה כל כך סודי שגם אני לא יודעת איך עושים את זה

אבל באמת שמתי לב שבזמנים של ״ואקום״ הם מעסיקים את עצמם נהדר. לפעמים אני מקדימה את ארוחת הערב כי לקראת ההתארגנות לשינה הם תמיד משחקים הכי יפה לבד.
בריכה באמבטיהמשמעת עצמית
עם איגלואים
צבעי ידיים
קלטת סיפור ברקע
שעתיים שקט מוחלט
שלום! השאלה מתאימה יותר לפורום הו"ליעל מהדרוםאחרונה
לק"י

הפורום הזה נועד לגילאי בית ספר ומעלה (פחות או יותר).
איפה אתן קונות בגדים?רינת 23
לאלו שעדיין קונות בחנות פיזית…

כבר מלא זמן אני לא מצליחה למצוא משהו ליום יום. כבר הייתי בתמנון, זיפ, פוקס באזור של דוסיות ועוד
מה את מחפשת? בגדים בלי השלמות? ובאיזה אזור?יעל מהדרום
לק"י

חולצות פשוטות ליומיום קניתי בזויה נדמה לי- כמו חולצות בסיס אבל רחבות. מקווה למצוא עוד כאלה.
אפשר השלמות- שרוולון/חולצת בסיסרינת 23
אזור ירושלים-בית שמש
אז דוקא בתמנון קניתי שמלה ארוכה לשבת לפסחיעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך י"ד בסיון תשפ"ב 18:05
לק"י

מצריכה חולצת בסיס.
לורדקיטש? קרייזי ליין?מאוהבת בילדי

מה הסגנון?

חלק מהבעיה שאני לא סגורה על הסגנון…רינת 23
מצד אחד בא לי בגדים קצת יותר ״אלגנטיים״ מצד שני בסוף אני בוחרת בדכ את הבגדים הנוחים ושלא מצריכים גיהוץ

אבל בזכותך הסתכלתי באתר של קרייזי ליין ובאמת יש שם דברים נחמדים.
יש לרותה דברים חמודיםדפני11
אם את בסגנון
די עניין של מזלאורוש3אחרונה
זה שהיית בחנות לא אומר שלא שווה ללכת שוב חודש אח''כ.
אני מוצאת בעיקר בחנויות שכתבת. יחסית יותר בזיפ. לשבת לפעמים בגולברי. אבל לא זול. שווה לנסוע לרחוב ההסתדרות בפ''ת. יש שם כמה חנויות.
מעלה גם פה - מחקר לנשים בנות 40-50 עם דימום ווסתיבארץ אהבתי
אמנם הנושא יותר קשור לפורום השני, אבל הגילאים מתאימים לפה, אז נראה לי ששייך להעלות גם לפה. אולי מישהי תרצה להצטרף...


*דרושות נשים עם דימום ויסתי מוגבר למחקר פורץ דרך מבית "OCON"*

📌אנו מגייסים בימים אלו למחקר קליני גדול ומשמעותי, נשים בריאות הסובלות מדימום וסתי *מוגבר* (כזה המשבש להן את החיים). בגילאי 40-50 , אשר לא מתכננות עוד הריון.

📌 טיפול חדשני, לא ניתוחי ולא הורמונלי, נעשה שימוש בSEAD, מעין התקן כדורי דמוי בלרין.

📌ההשתתפות במחקר וקבלת הטיפול (vip) אינה כרוכה בתשלום. לצערנו, לא ניתן להציע כיום את הטיפול הנ"ל במסגרת פרטית אלא אך ורק באמצעות המחקר.

⬅️⬅️ *אנא העבירו הודעה זו לחברות, משפחה, קהילה, עבודה... ואולי נוכל להביא תועלת לעוד אישה/בית!*

📌לפרטים ובדיקת התאמה (בהודעת וצפ ונחזור אליכן):

*ד"ר גיל פומפ, גניקולוג ומייסד מכון אבינועם לרפואה והלכה*
058-7786669

*טלי זיו, "חלון לאהבה",*
*יועצת מינית ומדריכת כלות*
054-4918799

עוד פרטים בקובץ

20220620214403.pdf
תפסיקו לשים בראשי דברים מפורומים של נשיםבינייש פתוח


אם אתן באמת לא רוצות שגברים יכנסו ו/או יגיבו
הפורומים בנויים בצורה כזו, מה לעשות.מתואמת
אולי אנחנו צריכות לדבר עם משה, ולשאול אותו אם יש אפשרות שהפורום הזה לא יקפוץ בעמוד הראשי.
יתכן שאפשרי להוריד את הפורום הזה לגמרי משם.עוד תשובה
שרשורים מ"הריון ולידה" לא מופיעים ככה אף פעם.
כדאי לבדוק.

ותודה רבה לכן על הניהול המסור
בעיני זה לא נורא שזה מופיע שםיעל מהדרום
לק"י

זה פורום פחות אינטימי מהו"ל.
ואם גברים רואים הודעות, לרוב זה בסדר. רק שלא יגיבו....
למה אנחנו אמורים לדעת לא להגיב?בינייש פתוח
אני התלבטתי האם להגיב או לא (חשבתי שאם זה מופיע בראשי זה אומר שאפשר להגיב) ובסוף נכנסתי ליתר ביטחון לפורום עצמו וראיתי שם בקשה מגברים לא להגיב. אל תשכחו שאפשר ככה להגיב ישר מהראשי. ישירות מתוך הדף שמופיע בתמונה
כי פורום אמהות מיועד לאמהות.יעל מהדרום
לק"י

זה לא מספיק ברור?
לי נשמע שכן (אני שואלת ברצינות).

העובדה היא שבקושי הגיבו פה גברים
מצד אחד זה פורום אמהות ומצד שניבינייש פתוח
כמו שכבר אמרתי זה הופיע בעמוד הראשי. חוץ מזה שכמה פעמים הגבתי בפורום הורות.
אם לא כתוב לנו לא להגיב אנחנו לא אמורים לשער בעצמינו ועובדה שזה כתוב בפורום עצמו, אבל בפוסטים שמופיעים בעמוד הראשי זה לא כתוב
אף אחד לא שם את זה בכוונהטארקו
זה אלגוריתם, תוכנה.
אני גם חושבת. זוכרת שבדקנו את זה בעבריעל מהדרוםאחרונה
שיכנסו בלי להגיב....יעל מהדרום
אגב, יכולת לפנות אלינו במסר אישייעל מהדרום
שלום לכל החכמות כאןמצטרפת למועדון
אולי תוכלו לעזור לי..
יש לי תלמידה מהממת ממש בגיל תיכון שמתמודדת ככל הנראה עם התמכרות לצפיה בסרטים/סדרות וכו. התוכן בו היא צופה הוא לא פורנוגרפי לפי הידוע לי, אבל הוא מספיק רדוד ונמוך כדי שהיא תרגיש לא טוב עם עצמה. בעצם להנחתי יש כאן שתי בעיות. האחת היא התוכן אליו היא נחשפת שגורם לה ירידה גדולה ברוחניות, הראש פחות פתוח לדברים שבקדושה, הנפש מתחספסת וכל הדברים הנחמדים בסגנון, והשניה היא הבעיה שמדובר בהתמכרות. לטענתה, היא לא שולטת בעצמה, היא לא מצליחה להפסיק עם זה גם שבשכל היא מבינה שזה מזיק לה. היא שורפת על הצפיה לילות שלמים, איכות החיים שלה נפגעת, תפיסת העצמי שלה פגועה ועוד.
נסיתי להבין אם יש דרך לעזור לעצמה בצורה חיצונית ( חסימה יותר טובה, אי גישה למחשב משעות מסוימות וכ'ו) אך היא טוענת שהיא מצליחה לעקוף את החסימות ולהעביר את האחריות להורים שלה שיקחו לה את המחשב וכזה זה נסיון שכשל בעבר.
כרגע היא בטיפול רגשי ועד כמה שאני יודעת האופי של הטיפולים מהסוג הזה הוא פחות ממוקד מטרה. היא מאד נהנית בטיפול ומרגישה שהיא נתרמת, אבל לתחושתי והיא גם הסכימה איתי, הבעיה של ההתמכרות לא מקבלת מענה. אני לא יודעת מה המטפלת חושבת בעניין. יתכן כי לדעתה ההתמכרות יושבת על דברים עמוקים יותר וברגע שהם יפתרו הבעיה תעלם מעצמה??
בכך אופן לי אישית מרגיש כי הטיפול עצמו הוא טוב ונצרך אבל הוא חייב לבוא בתוספת לעוד משהו פרקטי.. כרגע זה מרגיש לי קצת כמו חולה גוסס שנותנים לו פיזותרפיה לפני שחסלו את החידק..
האם לדעתכן היא צריכה לפנות לכיוון של טיפול בהתמכרויות? או שאולי דוקא הכיוון של הטיפול הרגשי כן יכול להשאר בלעדית?
מקפיצה לךמאוהבת בילדי

בהצלחה!

את נשמעת מורה מהממת! וגם התלמידה...

את מורה מקסימהפליונקה
דיברת עם הוריה בנושא? לדעתי צפית סדרות כן באה למלא צרכים שלא מתמלאים. אצלי לפחות. לדוג' לחוות קצת אקשן, לראות מציאות אחרת, להוריד לחץ, להתנתק קצת, סדרות גם נותנות נושא שיחה ואפשרות חופשית לנתח דמויות ועלילה. נגיד על סרט של חברה שלי אני לא יכולה לחוות דעה באמת. וגם על סיפור של חברה לא.
תוכן שם לא דידקטי.
לדעתי צריך להרים אותה. היא לא צריכה להרגיש רע כי רואה סדרה אלא לראות בזה אחת הנקודות הדורשות שיפור. בנוסף למלא את עצמה עם דברים אמיתיים. כשיש מה לעשות בחיים אמיתיים פחות מתמכרים לסרטים. איך מצב חברתי שלה? מה עושות חברות שלה בזמן הפנוי?
באולפנה של הבת שלי רב הבנות רואות סדרות.
תודה יקרהמצטרפת למועדון
מבינה את הכיוון של לנסות לנרמל את התופעה, אבל זה לא המצב פה..
קודם כל כי זה סותר את אורח החיים שהיא רוצה לעצמה מבחינה רוחנית. אז כן, אם היתה רואה סדרה פה ושם היתי מנסה להוריד ממנה תחושות אשם ולא לשים על זה יותר מדי פוקוס, אבל זה כבר מזמן לא המצב. היא ממש ממש מכורה ושקועה בזה עד מעל הראש.
אני עדיין מטפטפת לה כמה שזה לא מה שמגדיר אותה ולא אומר עליה שום דבר אבל זה באמת לא מצב שהיא רוצה ויכולה להשלים איתו.
זה גם לא שברגע שהיא תמלא את עצמה בדברים אחרים הצורך יפחת כי כרגע היא מחפשת את זה כל הזמן. לא מצליחה באמת להתנתק..
נשמע שלגמרי צריך גם טיפול בהתמכרויותדפני11
אין לי כתובת ספציפית, היחידים שמכירה זה רטורנו. הייתי מתקשרת להתייעץ ומתקדמת לפי מה שימליצו...
היתהילה 3>
איזה מורה נהדרת.
התמכרויות אכן יושבות על משהו רגשי, ואם להיות ספציפיים יותר-
סוג של בריחה מרגשות.
זה חשוב שהיא בטיפול ומרגישה נתרמת, אבל נשמע שאם זו הבעיה שמטרידה אותה
והיא לא מקבלת מענה כדי לדבר בישירות על הנושא עם המטפלת. על הקושי שלה עם ההתמכרות, והאם הטיפול מהסוג הזה יכול לתת מענה לעניין או לא.

טוב שהיא בטיפול אבל נשמע שצריך משהו נוסףנעים להכיר
יש ארגונים מיוחדים לבעיה הזאת בגיל הזה
שכחתי שניה את השמות
בקדושה אולי?
חושבת שגם הרב אהרלה הראל אולי מתעסק בזה

יש קבוצות של 12 צעדים
ובכללי צריך טיפול ממוקד התמכרות

אני לא יודעת להמליץ כי המח דלי צנון כרגע

אבל לחזק אותה המון!! שהיא אלופה וגיבורה שמתיעצת ומנסה לעזור לעצמה זה מראה על האישיות שלה!! לא מובן מאליו
תודה לך!מצטרפת למועדון
אנסה לבדוק את הכיוונים האלה
ראיתי ששלחת לי מסר אבל לא נפתח לימצטרפת למועדוןאחרונה
תוכלי לכתוב פה? או לשלוח בשיחה אישית?
התלבטות גיל שנה פחוס משפחתון/ מעון..עירנות יתר
פתחתי בהריון ולידה אבל נראה לי פה יותר המקום...
כבר כתבתי פה בעבר על הנושא אבל עדיין מוטרדת ומתלבטת...
אשמח לעזרתן!

הבת שלי בת שנה וחודשיים, בכורה, כרגע במשפחתון של 5 תינוקות עם מטפלת חמה יצירתית, זריזה,אממה.. הנקיון ככה ככה יותר אבל בקטע שלא הכי נקיה בבגדים כשאני באה לקחת נו מילא.. רק שהיו לי כמה התלבטויות על בטיחות... לדוג לוקחת את התינוקות לגינה כל יום בטבלת תאומים ולאו דווקא קושרת אותם בדרך ( ממש קצרה אבל...) אני ביקשתי במיוחד , או בדיוק באתי והיא ניגשה לדלת באותו רגע וראאיתי שהושיבה את הבת שלי ועוד תינוק על כסאות קטנים ושניה שמה משהו מלפניהם ורצה בדיוק לסגור את הדלת, כאילו לוקחת סיכונים קטנים, מצד שני היא באמת זריזה וערנית. אז התלבטות אם להשאיר אצלה מצד היחס החם, שהבת שלי מאוד מחוברת אליה ואוהבת אותה ואם אעביר למעון לא יודעת מי תיהיה המטפלת... בקיצור נקרעת בתוכי האם להשאיר אצלה או לא , האם בגיל שמסתובבים ומתחילים ללכת זה פחות בעייתי עם הריסקים הקטנים שהמטפלת לוקחת להרגשתי...כלומר נראה ששאר האמהות לא רואות מה שאני רואה..
שואלת את עצמי כמה שאלות, האם במעון בגיל הזה יש איזשהו סדר מבחינת יעדים התפתחותיים שהיא תפסיד אם תשאר במשפחתון הביתי? האם בגיל שנה פלוס חשוב שיהיה המון חברה או מספיק 2-3 פעוטות בגילאים קרובים אליה? האם תפסיד הרבה גירויים להתפתחות שיש במעון ואין במשפחתון או שזה פערים שלא משמעותיים ויכולים לחכות לשנה אחרי שבטוח תיהיה במעון ?

בקיצר בילבלתי את השכל, מקווה שמישהי תתן עיצה טובה
האמת ששם זה הכתובת הנכונה 😉לפניו ברננה!
ההגדרה היא שהריון ולידה מתייחס לגיל הינקות.
פה זה סביבות בית ספר, מוזמנת לקרוא את מכתב הפתיחה ולהבין את ההבדל בצורה יותר ברורה
בכל מקרה לא ראיתי את ההודעה שלך בהו"ל, כדאי להקפיץ..
תודהעירנות יתראחרונה
הבו לי עצה. ילדה שמתחצפתאחת פשוטה
אז.
הילדונת בת חמש וחצי..
שמה פס על כל העולם.

דוגמא קלאסית מהיום:
א.ערב... היא אוכלת שתהיה בריאה פי שלוש ממני ועדיין טוענת שהיא רעבה, מבקשת עוד קוטג' אני לא מסכימה ומציעה לה עוד לחם במקום.
היא: אבל אני לא רוצה לחם אני רוצה קוטג'.
אני: אם את רעבה אז תאכלי לחם, אני לא מרשה להיום עוד קוטג' אכלת ממנו מספיק.
היא: מתקרבת לקוטג'..
אני: אני לא מרשה ..
(כאן כבר הפיוזים שלי בגוף עולים להם)
היא: ומה תעשי לי אם אני אקח בלי רשות?
אני: זה בכלל לא משנה מה אני אעשה .. את צריכה להקשיב כי אני אמא שלך ואם אמרתי משהו לא מתווכחים.
היא - הולכת מכניסה 2 ידיים לקוטג' ומתחילה לאכול.


אז נכון..
זה סיטואציה שאפשר לאמר , כולה קוטג' ומה את עושה סיפור וכו'.
אבל זה לא כולה..
כמעט התפוצצתי עליה.. אני מרגישה פשוט חסרת אונים מול סיטואציה כזו..

פשוט אין לי מושג איך להגיב בטוב.
אני מרגישה שאני משתגעת, ממש תחושות פיזיות בגוף שעולות בי של כעס מטורף ואני צריכה להחזיק את עצמי בכח שלא לתת לה איזה מכה..

אז מכות לא נותנת..אבל צרחתי עליה והוצאתי אותה החוצה, בחוץ הילדה התחילה לשמוח ורצה לחברים בחוץ לשחק איתם, אז הכנסתי פנימה לחדר.

התחושה העיקרית היא חוסר אונים מוחלט.
היא לא מקשיבה לשום דבר שאני אומרת לה ותמיד עושה מה שהיא רוצה..
מרגישה אמא לא סמכותית.
מרגישה שנכשלתי.

התחלתי ללמוד את הקורס של "תקשורת מקרבת" וגם קראתי את הספר "איך להקשיב כדי שילדים ישמעו וזה.." (משהו כזה)

וואלה לא עזר..
זה יותר מלמד להכיר בתחושות של הילד ולשדר לו הבנה.. זה אולי טוב אחר כך כשמנתחים את הסיטואציה עם הילד..
אבל ברגע האמת אין באמת כלים להתמודד עם סיטואציה של חוצפה וכאלו.

תודה למי שקראה עד כה.
אמא מתוסכלת .

יפה ממש!! מאוד התחברתי!שמה לב שזה גםנעים להכיר
מה שעובד אצלי הרבה פעמים
אמא כושלת.אנונימית באהב"ה
3 ילדים במוסדות חינוך שונים.

ושוב ושוב שומעת מצוות שצריך לחזק את הביטחון העצמי שלהם.
לחזק את הדברים הטובים שהם עושים.

הרגשה רעה.

למה צריך להגיד לי לעשות את זה? אני לא עושה מספיק? מה אני עושה לילדים שלי??
נשמה את ממש לא כושלתלפניו ברננה!
ואל תתני להם להוריד את הבטחון העצמי שלך. ❤️❤️❤️
יש ילדים שצריכים את זה יותר, כמה שהם לא יקבלו זה רעב שאין לו תחתית, גם אצל חלק מהמבוגרים. והרבה פעמים זה עניין של אופי, וגם של מקום ודינמיקה.
את אמא מהממת ואלופה ומדוייקת לילדים שלך.
כמובן שתמיד יש במה להשתפר אבל את ממש ממש ממש לא צריכה להרגיש אשם ומצפון.

טיפ קטן מתוך הספר איך לדבר כך שהילדים יקשיבו וכו'.. שהמחמאות יהיו ספציפיות ומתארות. ככה הם ממלאות יותר את הצורך של הילד בנראות כי זה אישי אליו ולא סתמי ומעיד על תשומת לב שלך.
לדוגמה - לא "ואו איזה ציור יפה" "איזה מוכשר אתה" אלא "ואוו צבעת מדוייק" "איזה שילוב צבעים נפלא בחרת. ממש כיף לי להסתכל על הציור"
את לא אמא כושלתמתואמת
אבל בהחלט יכול להיות שגם את עצמך צריכה חיזוק בביטחון העצמי...
וזה ממש קשה! מבינה ומזדהה איתך ממש...
לפעמים אני חושבת שהכי טוב שהאמא/ההורים ילכו לטיפול אישי, וכך זה ישפיע ויטפל גם בכל הקשיים שהילדים ירשו...
איזה כיף לך! אמא טובה ומיוחדת שאת! אשרייך!!!אם מאושרת
לעם ישראל יש 3 תכונות בסיסיות- ביישנים רחמנים וגומלי חסדים.
איפה כתוב שצריך בטחון עצמי?
זכית בילדים יהודיים עדינים. אשרייך!!!
ולא כתבתי בציניות אלא מכל הלב-
הנושא הזה מוציא אותי מדעתי בעיקר בשידוכים.
הבחורים רוצים בחורות מובילות לא שקטות,והבחורות רוצות בחורים מובילים.
וההערות של המורים - באותו סגנון.
כאילו שכחו שה' ברא מגוון רחב של אנשים עם תכונות מגוונות.
צריך בכיתה אחת- גם "קומונרים" וגם חניכים,גם תוססים וגם שקדנים,גם מי שיארגן משחק וגם מי שישתתף בו. גם מי שיציג תפקיד ראשי בהצגה וגם מי שיהיה ניצב.
וואי איזה יופי כתבת!! זה באמת ככ נכון!אוהבת את השבת
וככ כבר לא טריוויאלי בעולמנו!
תודה רבה!אם מאושרת
זה לא נראה לי נכון להתייחס כך לגבי ילדאו ר
זה נכון אולי למבוגר ששלם עם עצמו.
לא אומרת שכל הילדים צריכים להיות שחקנים ראשיים, אבל גם ילד שקט ועדין צריך בטחון עצמי להביע את דעתו, לא להיגרר, להעיז להיות מי שהוא, לא להתרגש ולהיעלב מכל דבר.
בטחון עצמי זה לא להיות בפרונט. זה להרגיש טוב עם עצמי.
בגדר "בשבילך העולם נברא".

בימינו הילדים כולם צריכים המון בטחון עצמי, נחשפים לכל כך הרבה דברים. סתם דוגמא זה להיות מסוגל לשמור על הערכים מהבית כנגד חברים שונים בכיתה.

ולפותחת, שמעתי פעם שלתת תפקיד משמעותי לילד עוזר לו להרגיש חיוני ובעל נוכחות. נגיד להשקות את האדניות פעמיים בשבוע, ולשבח אותו על כך שסוףסוף הצמחים שלנו לא נשכחים ונובלים, ולקחת אותו שיבחר צמח חדש...סתם דוגמא לכבוד השמיטה חחח

השאלה איך את מגדירה בטחון עצמיאם מאושרת
כשמורה אומר שלילד אין בטחון עצמי,אני מניחה שהוא לא רואה את זה בכיתה.
אני לא חושבת שכל הילדים צריכים להביע את דעתם בכיתה.
ברור שילד צריך להיות שלם עם עצמו ולא להיגרר וכו' אבל זה לא יקרה בהכרח אם הוא יביע דעתו בקול בכיתה.
הדוגמא היפה שנתת על העציץ ממש מראה את זה- יש לילד אחריות - תפקיד- משהו שלו-
אבל זה בבית,זה לא בכיתה,המורה לא ישבח באסיפת הורים את הילד על התפקיד הזה.
את מצפה מהילד לאחריות אישית לגידול העציץ, את לא מצפה שהוא יעמוד על כסא בכיתה ויספר לכולם על העציץ שלו.
הפותחת לא כתבה שהיא מרגישה שלילדים שלה לא טוב והיא מחפשת דרכים לחזק אותם,אלא שהמורים אמרו...
אני ממש נהנית לקרוא אותך!מאוהבת בילדי


חיבוקירוק בעיניים
יקירה, את האמא המדוייקת לילדים שלך.
את בידיוק מה שהם צריכים.
האם את מאמינה בעצמך, במקום שלך כאת, במקום שלך כאמא?
(שאלה רטורית)
בהצלחה 💐
זה נשמע שזה מאוד פוגע בךבארץ אהבתי
אני ממש מבינה את ההרגשה שלך.
זה לא תמיד קל לשמוע מאנשי צוות מה אנחנו צריכים לשנות בבית. ולשמוע על כל הילדים הערה והנחיה דומה, גורם להרגשה שאולי משהו שעשינו לא היה טוב. וזה פוגע, ואולי גם גורם לתחושת אשמה, ואולי גם לא מספיק ברור איך אפשר לעשות אחרת ומה צריך לשנות…

מה שאני חושבת, זה שבתור הורים, קודם כל הכי חשוב לזכור שהקב"ה נתן את הילדים האלו דווקא לנו, כי אנחנו ההורים המדוייקים בשבילם, והם הילדים המדוייקים בשבילנו.
אנחנו ההורים המדוייקים בשבילם - כי ה' בחר בנו לגדל אותם. ואנחנו נותנים להם את הכי טוב שאנחנו יכולים. ואנחנו לא אמורים להיות מושלמים. כי אף אחד לא מושלם. וה' נתן דווקא לנו את הילדים האלו, שצריכים לקבל מאיתנו את מה שאנחנו כן נותנים להם, וצריכים גם להתמודד גם עם מה שאנחנו לא עושים מושלם.
והם הילדים המדוייקים עבורנו - כי ה' מזמן לנו על ידי הילדים את עבודת המידות שאנחנו צריכים לעשות. וכל ילד מביא אתגרים אחרים, ומכוון את ההורים שלו לעבודה שהם צריכים לעשות מולו. וה' נתן לנו דווקא את הילדים האלו, שידחפו אותנו לעבודה שאנחנו צריכים לעשות כדי להיות הורים עוד יותר טובים עבורם, כי זה מה שיפתח אותנו ויעשה אותנו אנשים טובים יותר.

ומתוך מבט כזה, אני חושבת שיכול להיות קל יותר לקבל את האמירות של אנשי הצוות. כי הן לא אומרות שאת אמא לא מספיק טובה. את אמא מדהימה ומצויינת, וזה בטוח. אבל חלק מההורות שלנו זה גם השינויים שאנחנו עושים בעצמנו, ואולי מה שהצוות אמר לך יכול לזרוק אור על שינוי שאת יכולה לעשות שיוסיף לך ולילדים.

באופן אישי, כשהילדים שלי נמצאים במסגרות חינוך, אני מרגישה שהצוות החינוכי הוא שותף לגידול הילד שלי. ויש לו הזדמנות לראות את הילד שלי בסיטואציות שלי אין את האפשרות הזו.
כל ההתמודדות של הילד בחברה, כל ההתנהלות שלו בתוך קבוצה גדולה, היכולת שלו להתמודד עם סיטואציות חברתיות מורכבות, וכו' - כל אלו הם דברים שלא קורים בבית. ואין לי דרך לדעת איך הילד שלי מתמודד איתם, איפה קשה לו, או מה צריך לעשות כדי להקל עליו.
אז כשאני מדברת עם הצוות החינוכי, אני רוצה לשמוע מה הם רואים, איך הם רואים את הילד בסביבה שלהם. והרבה פעמים זה שונה ממה שקורה בבית, וזה בסדר. ודווקא לכן חשוב לי הקשר עם הצוות, כדי לשמוע אם יש דברים שדורשים התייחסות, ואם יש לי מה להוסיף בזה מהבית.

ולגבי מה שנאמר לך, על הגברת הביטחון העצמי -
אני חושבת שחשוב להבין מה ההקשר שגרם לצוות להגיד את הדברים. מה הם רואים בפועל שגורם להם להגיד את זה.
כי העניין הוא לא רק ההנחיה מה לעשות, אלא ההסתכלות הכוללת על הילד. ולפעמים כשהם יסבירו מה הם רואים, את בתור אמא תוכלי אולי לזהות שזה יושב על משהו אחר בכלל.

אם העניין הוא שהילדים שקטים בחברה או מתביישים, אז כמו שכתבה @אם מאושרת - לא בהכרח זה מעיד על בעיה. מותר לילד להיות ביישן ושקט.
אבל כן חשוב לדעת את זה. ולהבין מה עובר עליו. ולזהות אם יש צורך בכך זאת להתערב ולעזור לו.
האם טוב לו להיות שקט ויותר לצפות מהצד? האם כשהוא רוצה להגיד או לעשות משהו הוא מסוגל? או שיש דברים שהוא נמנע מהם כי הוא מתבייש מידי? (כמו להגיד משהו מול הקבוצה, להזמין חבר לשחק איתו, להצטרף למשחק של אחרים וכו').

מקווה שהדברים מועילים ומתאימים לך. קחי רק מה שמתאים…
אויבת 30

באמת זה עושה הרגשה רעה.

נראה לי כדאי לך , לפני שאת מאשימה את עצמך, לברר בצורה מדויקת יותר אצל המחנכים למה הם בדיוק מתכוונים. מה בדיוק ההתנהלות של הילדים שלך שהם רואים כחוסר בטחון עצמי.

יכול להיות שתגלי שזה בכלל לא קשור לבטחון עצמי. אולי זה ביישנות, אולי דברים אחרים שנושקים לענין הבטחון.

מעבר לזה, גם אם יש לילדים שלך קצת קושי עם הבטחון העצמי שלהם, אז קודם כל תודי לה' שזו הבעיה שאת צריכה להתמודד איתה...יש בעיות חמורות מזה...ודבר שני, אל תאשימי את עצמך בכלל. לפעמים זה ענין של אופי. 

אם את מרגישה שיש דברים בגו, ואת רואה את זה גם בבית, אז שווה לשקול איזה טיפול שיתן להם דחיפה טובה.

הצוות מחזק אותם על הדברים הטובים?סיה
קל לצוות לזרוק על ההורים
תזרקי את זה עליהם
בלי קשר מה שתוכלי לעשות בתור אמא תעשי
צריך להגיד את זהאמאשוני
כי זה צו השעה של הדור הזה.
יכול להיות שאת עושה את זה 10 פעמים ביום- אז אומרים לך כדי שתעשי את זה 15 פעמים ביום.
אם את עושה 20 אז תעשי 25 ואם את עושה 50 תעשי 60.
תמיד צריך עוד ועוד ועוד. זה בערך שורש הבעיה ושורש הפתרון להכל מהכל בדור הזה.
וזה שזה מגיע ממוסדות שונים רק מדגיש כמה זה משותף לכולנו, כל ההורים באשר הם.
אני לא מכירה אותך, אבל ממש נראה לי שזה לא משהו ספציפי שאת עושה או לא עושה עם הילדים שלך, זה פשוט משהו שצריך לעשות עוד ועוד ועוד,
כל יום, כל היום.
זה חייב להיות הרגל שמוטמע בנו היטב, ממש בתוך הDNA שלנו.
ונשמע לי מבורך שבתי הספר אצלכם מתזכרים ונותנים על זה דגש.

צר לי על החוויה השלילית שנוצרה אצלך.
אולי היה עדיף להביא מישהו חיצוני (כמו הרב יוני לביא) שיסביר יותר לעומק ובצורה יותר מקיפה לכל ההורים ביחד, כי אין הורה שזה לא נוגע אליו.
יקרהתהילה 3>אחרונה
זו באמת הרגשה לא פשוטה, ובאמת מציף ברגשות קשים כשאומרים לנו שמשהו לכאורה לא בסדר עם הילדים שלנו, איתנו, או עם החינוך שלנו.

שולחת לך חיבוק.
אם רצית גם עצה מעשית קטנה אז יש לי, אבל נראה שלא לזה התכוונת.

רק טוב🌻
מעון לפעוטעובדת השם6
עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך י"ז בסיון תשפ"ב 12:21
נערך בגלל אזכור שם ספציפי של מקום.

שלום לכולם
לאחר שרשמתי את בני המתוק באתר של התמ״ת למעון של ----- הלכתי לראות בעיניים את המעון , טינופת כזאת לא ראיתי לעולם ( וראיתי גני ילדים ברור לי שזה לא המקום. הכי נקי בעולם ) וגם בעיקר משהו בבטן אומר לי לא לשים שם את הילד , עוד לא שילמנו דמי רישום ואני גם לא אשלם כי אין בכוונתי לשים אותו שם .
אני צריכה את עצתכן בדחיפות , המלצה על מעון דתי/חרדי/חרד״ל לפעוט מתוק בן שנה בבאר שבע ! כבר לא אכפת לי גם אם יהיה רחוק מהבית .
לא נראה לי שכדאי לכתוב ככה את שם המעון...פה לקצת
פעם הבאה אשמח שתדווחי.לפניו ברננה!
בגלל שהנושא היה של הפורום השני לא שמתי לב שזה בפורום הזה וכדאי שאערוך...
@עובדת השם6, הפורום הזה מיועד מגילאי בית ספר ומעלה, מוזמנת לקרוא ולהגיב בנושאים הרלוונטיים המופיעים במכתב הפתיחה. ברוכה הבאה ❤️
התלבטתי, פעם הבאה אדווחפה לקצת
תודה רבה!לפניו ברננה!
❤️
עדיף לדווח סתם, ואנחנו נחליט..
כתבתי לך בשיחה אישית. מקווה שתראייעל מהדרום
אשלח לך במסר שבטוח תראייעל מהדרוםאחרונה
סרטונים באנגלית עם תוכן יהודיבת 30

אני ממש אשמח להמלצות וקישורים. 

אני רואה את הבנות שלי שוברות שיניים עם לימודי האנגלית, ולמרות שאני דוברת אנגלית לגמרי, זה לא מצליח לעבור אליהן...ושיטת לימוד האנגלית היא כנראה מאוד לא אפקטיבית.

לכן אני רוצה בחופש להקדיש זמן שבו הן פשוט רואות סרטים באנגלית, בלי תרגום, ואני מחפשת כל מיני דברים חמודים כאלה, עם תוכן יהודי אבל לא לילדים קטנים. (אין לנו מנוי בערוץ מאיר...אני יודעת שיש שם קצת באנגלית). 

בטוח שיש מלא כאלה, הרי אלפי ילדים בחו"ל רואים דברים מעניינים באנגלית...רק שאין לי מושג איך להגיע לזה.

אז אני ממש אשמח לעזרה בענין. תודה!

שירים יכולים לעזור להן? אולי שירים של המכביטס...מתואמת
(אבל נראה לי שזו אנגלית קשה...)
מתייגת את @מיואשת******, שאולי תדע לעזור.
ואני אישית ממליצה על ספרים... ככה אני שיפרתי את האנגלית שלי מאוד. (קראתי קודם ספרים שהכרתי בעברית, כמו הארי פוטר...)
יש סדרת ספרים חרדית שקיימת גם בעברית אבל במקור היא באנגלית - Baker's Dozen/תריסר ילדי קיסר. היא לילדים/נוער צעיר, אבל אני גם נהניתי ממנה...
ונהניתי גם לקרוא את סדרת סבתא שמחה, שבמקור היא באנגלית.
אני גם בעד ספריםבת 30

אבל הן לא ישבו מעצמן לקרוא. 

וחוצמזה, שבסרט גם לומדים איך השפה נשמעת. אחרי שמבינים שפה יותר קל לקרוא אותה

יש בזה משהו... יש מילים שבאמת אני לא הוגה נכון...מתואמת
מקווה שתמצאי!
עוקבתדפני11
אולי לא לעכשיו, אבל ממש אהבתיריבוזום
סרט על חנוכה שהראו לנו בבית-ספר ונקרא lights - the miracle of Chanukah
הזכרת לי סרט מתוק שמצאתי פעם ביוטיובמתואמת
אור למגדל האפור/Light to Graytowers (מקווה שאני לא טועה בשם באנגלית)
@בת 30 - ראיתי אותו עם הבת שלי. הוא אמנם עם כתוביות תרגום, אבל נראה לי שזה עדיין עודד אותה לקלוט מילים באנגלית, במיוחד שיש שירים יפים במהלך הסרט, כאלה שכיף ללמוד את המילים שלהם.
(היי, נוסטלגיה! זה מבוססריבוזום
על מחזה שהעלו אאל"ט בנות אגו"י באנגליה. אחר כך כתבו גם ספר. בעברית הוא נקרא "ניצוץ פמוטי הכסף". אחת הכותבות היא בת דודה של אמא שלי. לא ידעתי שהסריטו את זה (זה ישן, אני קראתי את הספר בתור ילדה) - מעניין לחפש )
איזה מגניב שיש גם ספר על זה!מתואמת
נחפש אותו - הבת שלי תתלהב
ואכן, גם הסרט ישן... אבל מושקע ועם שחקניות טובות!
קראתי את הספר בתור ילדה.דיליה

אהבתי אותו ממש

אבל גם היו לי סיוטים ממנו.

ומהאומנת הרשעית שהייתה מענישה במחסום מחוספס לפה.

זה באמת מלחיץ...מתואמת
אני חושבת שבסרט השירים קצת מקלילים את האווירה...
כן.אמאלה.מיס גרימשאואחתפלוס


זה אחד הספרים!ריבה_אחת
קראתי אותו עשרות פעמים..
הוא טיפה מפחיד, אבל מהמם ומלא באמונה
ממש אהבתי אותו בתור ילדה!
ואוו, ממש אהבתי את הספר הזהפנסאי
יש לנו אותו בבית- קיבלתי איכשהו…

לדעתי זה מזכיר את הסיפור של נסיכה קטנה.

בכל מקרה בחיפושי אחרי הסרט הזה הגעתי לאתר עם סרטים יהודיים בתשלום שם אפשר לצפות בזה, הנה הלינק לטובת מי שזה יועיל לה…

Jewish Kosher Videos for Kids
וואיי איך אהבתי את הספר!!!אביול
הייתי חורשת עליו ממש
ראינו אותו. הורידו אותו מהיוטיוב...בת 30

הלוואי שהיו עוד סרטים כאלה. הוא מקסים

לגמרי! ניסיתי לחפש אם הם הפיקו עוד סרט ולא מצאתי..מתואמת
חפשי 'הלב ששר'פולניה12
אותו סגנון
נראלי אותה הפקה
אחפשבת 30


לפני כמה זמן ראיתי קורס בתשלום של מישהי חרדיתיעל...
היה נראה שיש לה שיטה מקסימה, בליווי שירים וחזרתיות על מילים.
לא זוכרת את שמה
קוראים לזה קיד ספיקדיליה

זה מתאים לדעתי עד גיל 8

אנקל מוישי😊😊😊 אבל חיפשת לגדולות - שיעור פ"ש.אם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך א' בסיון תשפ"ב 01:25
כשהיינו ילדים שמענו קלטות של אנקל מוישי,מתאים לשרשור נוסטלגיה שהיה לאחרונה.מעניין אם זה קיים היום?

מה אם שעור פ"ש?
אני אוהבת לתחזק את האנגלית שלי בקריאת עלון שבת-Torah Tidbits.
אפשר לחפש ביוטיוב מרבנים ישראלים שמעבירים באנגלית. אולי סיון רהב מאיר? הרבנית ימימה?
יש את איגנט אמתלא מחוברת
בדיוק נזכרתי בזה השבוע.. בעיקרון זה מעניין ממש
אבל זה סרטים
מה זה? לא הבנתיבת 30

סדרה?

לא חושבת. זה נראה לי כמה סריםלא מחוברת
זה על סוכן חשאי שלומד תורה ביום ובלילה נלחם נגד כוחות הרשע.
זה נחמד ממש
תודה, נשמע נחמדבת 30


מצאתי בפורום אחר שרשור/אשכול שיש בו רעיונותמתואמת
תודה!בת 30


יש סידרה שנקראת מידוס משין חמודה ממשפנסאי
ויש אתר שנקרא תורה טרז׳ר שזה אתר אמריקאי לילדים. אני חושבת שהסרטונים שם בתשלום- אולי חלק.
יש גם באתר חבד.ארג קטגוריה של וידאו לילדים.
הנה לינקים:פנסאי


בכלל לoorah יש הרבה סרטונים לילדים באנגלית.

אניח לא מוצאת את האתר של תורה טרז׳ר אבל מצאתי את זה:

https://www.mitzvahboulevardlive.com/

https://www.chabad.org/kids/article_cdo/aid/1070660/jewi
sh/Childrens-Videos.htm

https://www.chabad.org/kids/article_cdo/aid/1070660/jewish/Childrens-Videos.htm
אלופה את. תודה רבהבת 30


אש התורהפייגאאחרונה
באתר של אש תורה (באנגלית) יש להם סרטונים קצרים בנושאים שונים...
אז אחרי שיטת הכביסה שמצאתי ושכללתימתואמת
הגיע המשבר...
בעלי אומר שהגיע הזמן שנכבס את החולצות המכופתרות של הבנים (לפחות של הגדולים) בכביסה עדינה ושגם נתלה אותן - כדי שלא יתקמטו. כי הם כבר צריכים להיראות "מכובדים" כמוהו.
הוא אומר - ואני צריכה לבצע...
אז שלב ראשון - צריך להפריד בין החולצות המכופתרות לשאר הבגדים. נניח שאצליח, ואפילו אקדיש סלסילה לצורך זה (וגם החולצות של בעלי ייכנסו לשם).
השלב השני הוא לכבס בכביסה עדינה - קל.
השלב השלישי הוא לתלות את החולצות - וכאן אני נתקלת בבעיה!
את החולצות של בעלי אני תולה לייבוש על ידיות הארון שלנו ועל מתלה הבגדים שבחד שלנו. אבל אצל הבנים אין מקום כל כך, ויותר מזה - לא בטוח שהם ידעו לשמור לא להפיל או ללכלך אותן.
ובעיה נוספת - הקולבים שיש לנו גדולים מדי בשביל החולצות שלהן, נראה לי.
וגם השלב הרביעי של האחסון בארון הוא בעייתי, כי לפני כמה שנים נפטרנו מהארונות הגדולים שהיו לנו בחדרי הילדים ועברנו לארונות קטנים, שאין בהם מקום לתלייה. (וגם אז בזמנו בעלי אמר לי שבטח נתחרט על כך, אבל אני התעקשתי... אני לא מתחרטת שעשינו את זה, כי באמת נוצר יותר מקום בחדרים, אבל בכל זאת צריך למצוא עכשיו פתרון...)

אז יש לכן רעיונות לפתור את הבעיות שהעליתי?
חשבתי להתקין מוט תלייה כזה (מרוחק מהקיר) על אחד הקירות (שנצטרך לפנות לצורך זה) - אבל החולצות באמת יכולות ליפול ולהתלכלך כך...
יש לכן עוד פתרונות?
תודה!
הרבה אנשים לא צריכים. אם זה מסוג קולבי פלסטיקקופצת רגע
פשוטים-כשאת קונה פשוט תגידי שתשמחי שישאירו את הקולבים והם מאוד ישמחו לתת לך אותם.
יש לפעמים חנויות על קולבי עץ או מתכת, אותם בדרך כלל לא נותנים, אולי לפעמים כן
עזרה לגבי מציאת מקום חינוכי לימודיאממאא!
הגענו למצב קשה עם בת ה16.
לא טוב לה באולפנה שלה, כבר הרבה זמן . עד כדי כך שהיום חזרה בוכה ואמרה שהיא רוצה לנשור מבי"ס.
למזלה היה לה חיבור ממש טוב השנה עם המחנכת, אבל המחנכת לא ממשיכה איתם שנה הבאה. המחנכת טוענת שמבחינה חברתית הבת שלי אהובה בכיתה. אבל אין לה מה להגיד על המצב הדתי של בנות האולפנה.
כבר בתחילת השנה הבת שלי ניסתה לעזוב את המקום. אבל יש היום (תמיד היתה) בעיה רצינית עם האולפנות. אם את רוצה אולפנה דוסית, מצפים שהרמה הלימודית שלך תהיה גבוהה. אם אין לך כזאת- לכי חפשי לך אולפנה אחרת. בד"כ אולפנה שבה הרמה התורנית תהיה הרבה יותר נמוכה וגם הרמה התורנית של הבנות שמגיעות אליה.
כרגע היא נמצאת באולפנה איזורית, היא אומרת שיש לה בכיתה בנות שאפילו לא שומרות שבת. אני לא נבהלת מבנות כאלה, אנחנו חיים בסביבה כזאת, הבעיה היא מה המגמה של הכיתה. כאן לבת שלי מאוד קשה. רמת שיח רדודה מאוד, ניבולי פה ושפה גסה, שירים נוראיים, צניעות שואפת לאפס וכו'...
אז היא ניסתה להתקבל לאולפנה דוסית מאוד ולא התקבלה. אני מניחה שבגלל שהציונים שלה נמוכים. היא ילדה חכמה מאוד אבל שונאת ללמוד בבי"ס. (עכשיו לקראת בגרויות החלה קצת ללמוד ותוך רגע קיבלה ציונים גבוהים ומפתיעים בשביל מישהי שרק עכשיו החלה ללמוד...)
באולפנה אחרת שהיא ניסתה להתקבל אמרו שאין מקום.
יש לנו גם בעיית מרחק. אין אוטובוסים, אפשר לנסוע רק בטרמפים וזה קשה ומעייף ומסוכן. היא לא מעוניינת בפנימיה.
בקיצור אנחנו עובדי עיצות מה לעשות איתה. רוצים שיהיה לה טוב. שתהיה לה חברה טובה וחיובית, שהיא תתחבר לאולפנה ולמה שהאולפנה יכולה לתת לה. אבל המעט אולפנות שרלוונטיות מבחינת מרחק ורמה דתית, לא רוצות לקבל אותה. אז מה נגזר עליה? להשאר באולפנה שהמצב הרוחני שלה לא תואם את הבת שלנו, רק בגלל שאולפנות אחרות לא מוכנות לקבל אותה? היא עלולה להתייאש ולהחליט שהיא נושרת. כבר עברנו את זה עם אחת הבנות. לא מוכנה שזה יקרה עם עוד אחת. מה גם שהן שונות מאוד באופי ובכישורים.
מהיכרות, לא מתאים למה שהיא מחפשת.טארקו