קטע שכתבתי, מבטא את הרגשות שלי שאני בטוח שיהיו להם שותפים מוזמנים להגיב מה שאתם חושבים (נכתב אחרי כמה מקרי מוות של כמה צעירים שהכרתי והייתי קשור לחלקם)
בימים שילדים כך נופלים
הולכים לנו ומשאירים רק תמונה עם חיוך על הפנים
במקום בו המוות צץ בפינות ומגיח פתאום גם בכל מיני כיוונים שונים
סרטן, מחלות קשות או ״סתם״ בתאונות דרכים.
האם יש איזושהיא מורשת שנשארת אצלנו, משהו חזק שבאמת ישאיר לנו חיוך על הפנים???
פרופורציה יכולה ליהיות מילה חזקה לפעמים, להסתכל על הצער שקיים, ולהגיד תודה ש״החיים שלנו תותים״.
אבל מה באמת מחזיק אותנו ברגעים קשים כשחבר הולך ומשאיר אותנו כואבים,
מה עונים למי ששואל למה כל הצער הזה בחיים??
כל כך הרבה רע שקיים,
נשאר לנו רק להפנות אצבע לריבונו של עולם.
האם יבוא היום ותיהיה לנו תשובה או שנמשיך ככה להיסתובב בסימן שאלה?
מאמין באחד ויכול לראות אותו בכל מקום אבל איך מרגיעים את הלב שרק שואל כל היום??
בימים שילדים כך נופלים
הולכים לנו ומשאירים רק תמונה עם חיוך על הפנים
במקום בו המוות צץ בפינות ומגיח פתאום גם בכל מיני כיוונים שונים
סרטן, מחלות קשות או ״סתם״ בתאונות דרכים.
האם יש איזושהיא מורשת שנשארת אצלנו, משהו חזק שבאמת ישאיר לנו חיוך על הפנים???
פרופורציה יכולה ליהיות מילה חזקה לפעמים, להסתכל על הצער שקיים, ולהגיד תודה ש״החיים שלנו תותים״.
אבל מה באמת מחזיק אותנו ברגעים קשים כשחבר הולך ומשאיר אותנו כואבים,
מה עונים למי ששואל למה כל הצער הזה בחיים??
כל כך הרבה רע שקיים,
נשאר לנו רק להפנות אצבע לריבונו של עולם.
האם יבוא היום ותיהיה לנו תשובה או שנמשיך ככה להיסתובב בסימן שאלה?
מאמין באחד ויכול לראות אותו בכל מקום אבל איך מרגיעים את הלב שרק שואל כל היום??
זה קשה וכואב.
