פורום גרושים וגרושות (עמוד 5)

זהו את בגן עדן.

את ללא בן זוג חלומך התגשם.

ואת גם עם הילדים, אז מה החשש?

אבל אתה חייב להבין שלאף אישה (שפויה!) אין חלום ושאיפה להתגרש בטח ובטח לא עם ילדים

אז להגיב בציניות העוקצנית הזו זה ממש לא במקום

ואני חושבת שבשבילך בשביל קשר חדש בריא ובוטח במד השני מאוד כדאי שתלך למטפל לעבד מה שעברת

ב. אם מישהו יגלה תסוד איך חיי גירושין יכולים להיות טובים בדיוק אני אשמח לשמוע...לי אישית כואב הלב באופן תמידי...לא חושבת שלמישהו באמת טוב הסיטואציה זה פשוט אופציה למי שאין ברירה אחרת...אף אחד לא היה בוחר בזנ מראש

זה קצת מוזר, אם פתאום הם לא רוצות "להישאר לבד", אני כמובן מדבר באופן עקרוני, לא על מקרה ספציפי כזה או אחר.

הוא כבר בלי הילדים.

איך אני מוודאת שהוא לא יהיה מאושר..

תפסיקו להתעצבן עלי.

אבל השאלות האלה, שיש הרגשה

שנובעות מ99% מהגרושות בלבד,

מוציאות שם רע על כל השאר.

חבל

למה שהוא יהיה חייב לגדל את הילדים שהוא מממן כשהם אצלך?

מעולם לא שמעתי על הדרישה לא להיות "חופשי ומאושר", נראה לי שאם את מצפה שהוא לא יהיה מאושר, נכונות לך אכזבות

שיעלם ולא ישלם מזונות

או יעלם ולא יהיה חלק מחיי הילדים?

מתכוונת שאם הוא מתכוון לצאת לחופש או לגור רחוק

האם הוא אמור לעדכן מישהו

או שהוא יכול פשוט להפליג לדרכו החדשה

כשבודקים פרק ב’ צריך לדעת מה האופציות

לא הגיוני שרק האם כלואה והאב לא

את יכולה לעשות אחד מהשתיים:

1. לברוח בעצמך בלי לעשכן מישהו (או שזה בעצם מה שהתכוונת לשאול בשפה מחוכמת 🤔).

2. לבדוק מולו, אולי הוא ישמח לקבל את הילדים ליותר זמן (ולשלם לך פחות נהמא דכיסופא).

...

למה את מתכוונת?

את רוצה לעבור דירה?

זה הכל

מה הקשר למזונות ה’ יודע

כי מקודם היה נשמע ממך שאת מדברת על אפשרות שהוא עוזב את הארץ, עוזב את הילדים.

עצוב מאוד מצב שהורה מנתק קשר עם הילדים שלו.

עכשיו נשמע ממך שאת מדברת על אפשרות שהוא יעבור דירה לעיר מרוחקת והילדים יהיו יותר מתוזזים.

הוא יכול, וגם את יכולה.

אפשר פשוט להכניס את זה להסכם. לא?

גם אצלנו רק אני חתומה על מרחק באיזור מגורים

לא מפריע לי

אבל סיכמנו שבמידה ויש שינוי/חופשה אנחנו נעדכן אחד את השני

מה סיכמתם/ מה בית המשפט קבע

זה מה שקובע...

הוא יכול ללכת לאן שבא לו ולהיעלם.

לכן בד"כ דואגים לדברים האלה מראש...

ברבני,

אם היום האחרון, היה יום חופש כגון שבת.

אז גם יום ראשון מתקבלת תגובה.

לפי החוקים שלהם.

החוק קובע שמתחילים למנות את הימים החל מיום לאחר ההחלטה

ככלל מכיון וכעת עדיין מצויים בתוך תקופת הפגרה, הרי שימי הפגרה אינם נמנים.

טוב לדעת

אין פה צד אחד צד שני

אל תחטאו וזהו

כל האמפטיה מיצורים לא מזוהים בפורום לא תועיל

מדובר על איסורים חמורים.

את רוצה להשאר רצויה בעיני ה'

רק להערכתי הגיוני שהתהליך יהיה הפוך.

במקום להגביר את הלחץ להקים בית הוא ינסה שהדברים יישארו כפי שהם. כלומר שתהיה זוגיות ואינטימיות אבל בלי חתונה. אני לא מכיר אותו אישית ולכן עלייך לשפוט, אבל הדפוס כן מוכר לי.

ואגב, זה לא בהכרח מעיד על נצלנות או כוונות רעות, פשוט על רתיעה מהקמת בית בפרק ב ובפרט שיש ילדים.

כמובן אפשר להבין אותך, את ראויה לאהבה אבל השאלה...

זה מתאים לך?

תודה רבה על התגובות.. דקה אחרי שכתבתי פה הודעה הבנתי כמה זה עושה לי רע ועלה לי רעיון להתקשר להידברות לשאלת רב שיתנו לי קצת על הראש ..בדיוק ענתה לי אחת מהממת בשם מעיין ודיברה איתי מלא זמן אמרה לי כמה זה חמור מה כן אני צריכה לבדוק בקשר( גרושה וילדיו)  ופשוט לשים לו אולטימטום ולהגיד שאני מכירה בחור בשידוך זה למטרת  חתונה תוך 3-4 חודשים אם מתאים לו מצויין ממשיכים מפה בירורים ובדיקות אם לא מתאים אז כאן נפרדים.

היא נתנה לי ממש כוח ..אני יעשה את השיחה איתו בטלפון בערב היום. נראה מה יהיה אם זה שלי זה יהיה שלי אם לא כנראה לא משמיים. .

למרות שאני בטוחה שאם לא זה יכאב לי ממש

לתקופה במיוחד שנגענו והייתה אינטימיות גדולה.

תאחלו לי בהצלחה.

אעדכן אתכם...

עם המנטורית שלי לזוגיות שאמרה לי בשום פנים אופן זה לא הדרך הנכונה לשים אולטימטום אז ירדתי מזה.. היא אומרת שזה לא בסדר שבעצם אני מחליטה בשבילו.

שאני כן צריכה זמן בעצמי גם לבדוק אם הקשר טוב לי ובמידה שכן ..אני אומרת לו שאני רוצה להתקדם אם ירצה מה טוב אם לא שימשיך הלאה.

תודה על התמיכה 

באולטימטום לפני דווקא כן

ואני חושבת שגבר שלא כיבד את הגבולות שלך אין לו כבוד אליך והוא לא מונע מהמקומות הנכונים

הוא ידע שזה גבול שלך ועבר אותו לא סתם זה נותן לך תחושה רעה מבפנים

דבר נוסף קחי בחשבון שפערים דתיים זה עוד זירה במגרש הזוגיות היום את לא רואה את זה אבל בעתיד רןאים את זה טוב טוב

נמצאות בתוכנו ולא בשום מקום אחר

ולי זה נשמע קשר עם יותר מדי ספקות מצידך

קחי לך שבוע של הפסקה ממנו אולי? ותשבי לחשוב בראש צלול ובריא

וגם איך אומרים..עשה לך רב והסתלק...את יכולה להתייעץ עם הרב הקבוע שלך (אם יש כזה ואם לא אולי כדאי לך למצוא אחד שמבין בנפש האדם וידע לעזור לך לסלול דרך נכונה)

אני יושבת איתו מכירה אותו קצת יש בו המון דברים טובים..יכולה להגיד שמשודכים אחרים שישבתי איתם שמדובר על גברים יראי שמים שבקשר טוב עם הילדים והגרושה מקשר קודם  ( לא כמו הבלגן שיש לנוכחי)

רק שמעו שהבן שלי אוטיסט חתכו בלי להניד עפעף .. מהנוכחי כן קיבלתי המון פידבק לא הייתה לו שאלה בכלל אם להמשיך איתי או לא בגלל הילד.. זה סיבה אחת עיקרית שכן חשוב לי לבדוק כמו שצריך את הקשר אבל כמובן עם גבולות ,הזמן שלי יקר ולמרות המגע והכל ( שייעצר מעכשיו) אני כן מחזיקה ממני בחורה איכותית שאם הוא לא ירצה זה הפסד שלו בסוף . בחורה למיטה בלי עכבות יש בלי סוף ואם זה מה שהוא באמת רוצה נראה הפגישה הבאה. 

בלי קשר יש כאן הרבה דברים לבחון חשוב שתיהי ערה לזה (כנל הקשר המורכב עם הגרושה)

אבל אני ממש חושבת שהיא טועה

ואולטימטום במקרה הזה זה נחוץ ממש

איך אמר מישהו בשיעור ששמעתי פעם

לפסוע לחופה ברגליים יציבות , החלטיות, לא רגליים רועדות.

לגשת לדייט מתוך עמדה של עוצמה

לשאול שאלות את המועמד

לא להתבייש

בסוף הוא מי שמועמד להיות בעלך

אז ראוי לבחון טוב את המציאות הזו, לקראת מה הולכים.

חוץ מזה,

מגע זה דבר שמאד מסנוור ומקשה על קבלת החלטות ממקום רציונאלי.

אני אקבע איתו פגישה במקום נייטרלי ללא ייחוד ואשאל את כל השאלות הקשות בוא נראה איך יילך אם אני רואה שהוא מתמהמה לקבוע פגישה או לא מתאמץ או מתעצבן אני יגיד לו שפה נפרדות דרכינו. לא אוהבת לקחת דברים לאט. פה זה המבחן שלו בעצם.. לא מאיימת שנתחתן עכשיו כי זה מלחיץ גם אותי אבל כן צריך פוש רציני לכל הדייטים האלו לשם כך התכנסנו.

נשמע שאת חזקה ויכולה

ויכולה לשתף מניסיון, אבל לא בהכרח זה יתאים לך..

אני קמתי והתגרשתי כשהילדים היו בני 4 וחצי ושלוש (שלושה שבועות אחרי החלאקה של הקטן הוא עזב את הבית).

הדילמה שלך מורכבת מכמה פרמטרים וכדאי לעשות תחקיר .

מוזמנת לכתוב לי בפרטי.

למה לא ללכת לטיפול לקבל עזרה?

יפה שהוא רוצה ללכת לטיפול, לא כל בעל מסכים ללכת.

ולשאלתך- ילדים הם בהחלט פקטור.

למה לא ללכת לטיפול ולכבד את ההחלטה החשובה הזאת? 

עם כל כמה שזה דפק אותי.

במרוץ השנים אני מודה לה' שהם התגרשו.

ילד בוגר, בסוף תמיד רוצה לראות את טובת ההורה שלו (לענ"ד), גם אם הוא לא ממש יגיד את זה.

הילדים שלך יעדיפו לראות אותך שמחה ומאושרת ואמא גם הרבה יותר טובה, שיש לה יותר פניות ריגשית אליהם-

מאשר שתסבלי.

פעם כשדיברתי עם אמא על התהליך שהם התגרשו, היא אמרה שהם התגרשו רק אחרי שהם ניסו כל דבר בשביל להציל את הקשר.

אולי כן שווה ללכת לטיפול/ ייעוץ?

מאמינה שגם האהבה לא נמצאת, כי.. איך היא יכולה להיות? שרבים ואין תקשורת וכו'.

חיבוק 3>

לא יודעת נראה לי שזה לא ממש עזר כי עובדה שנשארו בעיות..

היינו תקופה די ארוכה

הוא מתעקש שצריך לערב גוף שלישי אבל הוא לא רואה את הבעיות שלו ואיך הם משפיעות בעיניי הוא רוצה את הטיפול בשביל להגיד כמה אני לא בסדר... הוא יודע להתקרבן ועושה את זה יפה מול מטפלות בעיקר הוא מעוות סיטואציות.. כדאי להוכיח אותי.. ונמאס לי מזה לא בטוחה בכוונות הטהורות שלו.. הוא כזה בנאדם תלותי שצריך תמיד שיגידו לו מה לעשות..

גם אני רואה שהוא תלוי בי כזה ..

יש לו בעיה של שכחה וזיכרון לא משהו..

הוא מסוג האנשים שלא יודעים לתת ביקורת עצמית לעצמם .. כאילו משליך אחריות כזה..

אני פתאם פחות מאמינה בטיפול זוגי שבסוף כל אחד זורק על השני ויוצאים מהטיפול עצבניים יותר ויכול אפילו להחמיר..  אם לא עושים עבודה באמת עם עצמך 

בטיפול המטפלת לא שומעת מה יש לכם לומר אחד על השני אלא מעבירה אתכם טיפול לשינוי דפוסיים לא נכונים בזוגיות

זה הבדל גדול

ונשמע גם שאת משליכה עליו לא פחות משהוא משליך עלייך.

את לא מביאה פה משהו אמיתי שהוא בעייתי בו.

פשוט לא באלך עליו.

אין לו זיכרון זה לא תירוץ.

ולבעיות קשב יש מלא מלא יתרונות.

אם הוא מוכן ללכת לטיפול ואת לא, הייתי לגמרי מאשימה אותך כילדה להורים גרושים.

אם הילד יגדל וידע שאבא רצה טיפול ואמא לא הסכימה.

וואלה לא סבבה.

נשמע שגם לך וגם לו יש מלא לפתוח בטיפול.

ובטח ובטח להמציא מחדש תקשרות בינכם.

בהצלחה!!

אם את רןאה משהו בעייתי או לא..

לא כתבתי פה הרבה דברים זה ממש קצה קצהו..

זה מיליון דברים אם זה הערות על כל דבר שאני עושה עם הילדה הגדולה ממש ברמה לא נורמלית.

עד שכבר העירו לו המשפחה שלי נתנה לו על הראש על זה ..

בגדול יש המןן בעיות לא סתם לא בא לי עליו כמו שהגדרת...

הוא לא גברי ולא יוזם זה היה בעיה מההתחלה...

הוא אובססיבי בגלל שהרביצו לו בילדות לא יודע להבדיל מה בסדר בחינוך ילדים ומה לא מבחינתו כל דבר פוצע את נפש הילד. שריטה קשה  ... שצריך לטפל בה.. לא נותן לי לחנך את הילדה אין גבולות..

אה וגם לא עובד כבר תקופה ארוכה... אז כן גם אני כבר לא מסוגלת להכיל  ..

ועוד אומר שבגללי אין לו ברכה ולא מוצא עבודה..

אני לא מכירה אותך ואין לי מושג מה קורה.

כמובן שכל מה שיש לי לדעת זה מה שכתבת...

ומתוך מה שכתבת היה נשמע ניתוק גם שלך, כי להגיד את מה שאמרת כסיבה לגירושין היה נשמע לי חריג.

מה שאת מרגיהש לכי עם הלב.

כן אומרת שוב - לדעתי טיפול אמיתי כן יכול לעזור.

בטח בלהבין אם באמת אין פה סיכוי או שאין לך על מה להילחם כמו שאמרת...

בהצלחה ובסליחה אם יצא תוקפני. אמרתי מה שאני חושבת מתוך מה שכתבת...

אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שנאמר.

כן ממליץ, לפני שמקבלים את ההחלטה, לקרוא את הקובץ הזה שלי אישית תרם מאוד.

להשתחרר מהנחש - הקוטביות הבריאה

בשביל טיפול הולם ומותאם.

הקטע התעסוקתי זה חתיכת עניין.

את צריכה הרבה אנרגיות בשביל טיפול.

בבית משפט או בית דין

אבל זה אחרי יישוב סכסוך

למה מלכתחילה התחתנת איתו?

מה אהבת בו בהתחלה?

מה דיבר אלייך?

מה גרם לך להיות מסונוורת מהתאהבות ולהתחתן.

שלב ההתתאהבות חשוב

בין השאר כדי שיעזור להיזכר למה התחתנו מלכתחילה

ולשאוס מזה כח

זה היה יותר חתונה ממקום שכלי

היה רגש אבל לא משהו מטורף..

חוויתי לפני כן התאהבות ממש וקשר ארוך רגשי מאוד..אז יודעת להבדיל..

ולא התחתנו צעירים.. 

וכמה זמן את נפגשת עם אותו גבר.

כן מןומלץ לבדוק איך הוא מדבר על הילדים שלו/ האחריינים וכו'... לראות אם אין דגלים אדומים.

אני הכרתי לילדים שלי בן זוג רק שזה היה מאד רציני.

בהצלחה!

ש:

מבררים עליו עם חברים/ משפחה.

בודקים את רמת הסבלנות שלו.

(אם לא הייתי נתקלת במשהו כזה לא הייתי משתפת: אבל יש אפשרות לברר שאין לו תיק במשטרה לגבי אלימות במשפחה)

גם מסכים איתך שיש כל מיני דרכים לבדוק.

יחד עם זאת, "תיק במשטרה" הרבה פעמים לא מעיד על כלום למיטב ידיעתי, בשל הקלות בה גרושה נקמנית/מישהי ששכנעו אותה שהיא קרבן וכיו"ב יכולות לפתוח תיק במשטרה.

מה שכן, זה הרבה פעמים גם אמצעי סינון מהצד ההפוך, כפי שמפורט כאן

עצומה - גברים חרדים דתיים בעד הליך גירושין אנושי

איזה רעיון גאוני.

מותר לשאול למה הגרושה שלכם נבהלה מזה?

איפה ששרשרת את זה

אפשר הפנייה? 🤗

לא מתחשק לי בכל מקרה לדבר כאן על אנשים ספציפיים...

חבל.

מרגיש לא נכון לדבר פה לגופם של אנשים (כן, נראה שגם נושא זה פחות רגיש משום מה במגדר שלכן).

אני לא "מתחמק", מראש אני כאן לטובת דיונים עקרוניים.

לא צריך בילוש.

אגב, אין לי מה להסתיר.

פשוט, כאמור בשונה מאחרים שאולי אפילו שלחו אותך, אין לי עניין ללכלך על אחרים בהכפשות, רק כדי להרגיש טוב בעיני עצמי על כך שדפקתי לעצמי את החיים.

יש הורמונים גם לגברים אגב

לא צריך להחליף

הגרושה שלך שלחה אותי, נכון.

יש לה זרועות תמנון והיא חזקה והיא הולכת לטרוף אותך

וואאהההה

לנצל, להרוס לקשקש לך את השורה

איזה פחד וואו

לא צריך לבלוש עושים גוגל ורואים אותך בשם מלא

אבל זה די מחמיא.

זאת צורת חיזור חדשה? 🤭

תענה לשאלות

ממשפחה

חברות

מחלקים את הילדים בין חברים.

לוקחים הפסקה של כמה שעות ללא נייד ונושמים שקטטטטט

(זה מה שהייתי עושה בחופש, שמה את הילדים אצל חברים ונוסעת לים עם ספר. הפלאפון 4 שעות על מצב טיסה)

וללכת לישון מוקדם!!!!

אבל אף אחד לא יכול באמת להשכיב תילדים שלי לישון ולתקתק תבית

הגג זה לקלח אותם

וזה גם יותר התחושה הזו שהכל פשוט עלי 

יש דברים שאפשר לעשות,

לחפש איזון-

מצד אחד לשחרר.

מנמיכים ציפיות לשלמות, במיוחד בחופש הגדול

מצד שני לנהל את הבלגן,להציב גבולות

אם יש לך בשפע אנשים שעוזרים אז שהילדים יהיו אצלם ויבלגנו פחות את הבית שלך, זה עוזר וגם נותן לך שקט.

צריך לבדוק אולי לא חייבים שהבית יהיה תמיד מתוקתק, אולי להרגיע עם זה, ואם כן חייבים אז לסדר את הבית בשקט יכול להיות יותר נחמד או עם שירים או כל דבר שעושה לך טוב.

תנסי לקחת לעצמך רגעים ביום יום, אפשר גם יותר מרגעים.

אולי למצוא מישהו לספר לו מה עובר עליך ולהקל על העומס בנפש. חברה טובה, או טיפול אישי.

הכל עליך כי האבא פחות בתמונה,

מצד אחד זה עומס מצד שני אין לך גרוש שמעיק עליך. זה יכול להיות יתרון לפעמים.

זה שיש לך סביבה תומכת זאת מתנה גדולה מאוד, לא כל אחד זוכה.

זה נותן הרבה רוגע ובטחון.

מקווה שאת מעריכה את זה.

בלעדיהם לא הייתי שורדת חדמש

אבל הבעיות אצלי שא. ל2 ילדים שלי נהייתה חרדת נטישה בעקבות המצב אז לתת לאנשים לקחת אותם אליהם זה לא אופציה

חברות שיודעות מה עובר עלי גם יש אפילו יש 2 ששולחות לי הודעה כל יום

מבחינת לשחרר זה בעיה אצלי אני לא יכולה לשחרר סדר וניקיון זה ממש עושה אותי חולה אם הבית לא נקי ומסודר (ממש פיזית זה עושה לי סחרחורות כאבי ראש אני חייבת סדר וניקיון בחיים) אבל זה החלק היחסית קל כי אני אוהבת לסדר ולנקות

אז הקטע שאני חושבת שאני עושה את רוב העצות שלכן ועדיין מרגיש לי כאילו תחושה חנוקה כזו מדי כמה זמן

תחושה שבא לי שניה להתפרק ואף אחד לא יחכה כי הוא צריך אןתי ואולי זה באמת משהו שאני לא יכולה להרשות לעצמי ואין לזה פיתרון או עצה טובה

ובאמת שנה שלמה לא יצאתי כלל , כשהיו אצלי.

אחרי שנה נרגעו קצת והתחלתי להביא בייביסיטר קבועה

כשאני יוצאת רק לצורך דחוף והדאר מרכזת בימים האחרים

וזה עשה להם ולי רק טוב

תחשבי גם על עצמך.

קודם כל בהתחלה היו בוכים גם כשהתקדמתי קצת לפניהם ברגל כשחוזרים הביתה

פחדו שבורחים להם.

אז עשיתי להם כמו סיסמא ג’ינגל כזה

אני לא הולכת אני רק מתקדמת

ועדיין לא הצליחו להכיל את זה אז נתתי יד

כמה חודשים שלמים של לתת יד כל הזמן

ולבדוק שאני פה.

אחר כך לקחתי דף ויומן וכתבתי את כל הדברים הקבועים

חגים הסדרי שהות

יש גדולים שקוראים ולקטנה ציירתי ציורים.

כל דבר הכנתי אותם מראש לשינוי ולמה שקורה

הקפדתי להשכיב אותם במיטה שלהם ולשיר שירים קבועים חטקס השכבה קבוע

אני משתדלת להכין אוכל קבוע וידוע

לשמור במקרר משהו שאני יודעת שהם אוהבים וישר שהם חוזרים הם לוקחים לבד.

אם אהיה צריכה לצאת לחצר כמו שאת מתארת אני אומרת מראש ולא נעלמת

ואם אמרתי שלא אצא אני לא יוצאת ואעשה רק בבוקר את מה שצריך

בגדול בלילות אני איתם כי זה הזמן שהכי פוחדים

בבוקר יש טקס פרידה קבוע כולל הפסוקים ותפילה וברכה יומית

גם לבית ספר לא רצו כל גך ללכת עד שהם הבינו שזה מקום בטוח

ואני באה לקחת הלוך וחזור

אם יש שינוי ואני מביאה מישהו במקומי אז אומרים מראש

לא שואלים מסבירים

לפעמים נותנת לבחור בין 2 בייביסיטריות אהובות.

הענין שאחרי שבניתי ברוך ה’ יחד עם הדרכה צמודה את הסדר יום

הכל כתוב וברור להם והם הרבה יותר גמישים.

עכשיו כבר יש תשתית ברוך ה’ ויש קשר של אמון

אז יש לי זמן לעצמי וכח לצאת.

וואו בהתחלה היה מוזר לי להיות לבד ולא איתם. אבל עכשיו מתרגלים

אם יש לך שאלות בכיף

נ,ב כדאי להפוך את החצר למקום משמעותי ובטוח

יתכן שאת רואה את החצר כחלק מהבית והם מרגישים שיצאת וברחת להם.

הבעיה שלי בלהכין לשינוי זה שאני לא יודעת מה יקרה גם בזמן שהות עם אבא שלהם שזה אני לא אומרת להם שאבא יגיע כי שום דבר לא ודאי...היו פעמים שאמרתי וזה ייצר אצלם אכזבה מאוד קשה לגלות שהוא בסוף לא הגיע

לגבי הלצאת אני מתכוונת ממש אחרי שהשכבצי אותם והם במיטה נניח אני מורידה כביסה..

טקס שינה שלהם מאוד קבוע זמנים קבועים אפילו סיפור קבוע לפני השינה

באמת להכניס את אחד מהם למסגרות בבוקר זה פשוט סיוט צרחות ובכי בלתי פוסק

לגבי החצר היא מאוד מונגשת להם מלאה במשחקים ושער מאובטח כמובן

וכל דבר בערך שילד בגילם חולם עליו אבל גם פה הם לא מסכימים להיות שם בלעדיי אפילו שאני רואה אותם מהבית

נ.ב לפי מה שרשמת הילדים שלנו בגילאים שונים (שלי קטנים)

קניתי את הספר הזה

גם כשרחוקים זוכרים / אהובה רענן - המרכז לספר

ושמנו מחזיק מףתחות כחול

חוץ מזה יש טיפול רגשי ועוד כדי לעזור להם

סיכמתי לך בהודעה אחת תהליך מטורף של שנה פלוס

אשמח שתנסי ותחזרי לספר לי

אפילו לא שבת?

איך נחליט בשבילך

כנראה שיש לך חלום לבית דתי תורני

ומצד שני יש לך צורך למשהו במתירנות שלו

ורק אלוקים יכול לפתור את הבעיה

בכל מקרה את תהיי לא מרוצה.

מה אם תניחי את החששות שלך רגע בצד?

אפשר להמשיך קשר, להמשיך לבחון את התקשורת ביניכם.

לראות את יחסיו עם המשפחה שלו.

להכיר את החברים והסביבה שלו.

והכי חשוב, ללכת לטיפול שילווה אותך.

להתחזק רוחנית תמיד אפשר.

מה שחשוב זה המידות שלו.

אתם לא יוצאים הרבה זמן

תמשיכי איתו בלי לחץ ותבדקי אם את הטוחה לידו, איך התקשורת שלכם, תבדקי את הפער הדתי כי בנישואים יש לזה הרבה משמעות מעבר לשמירת נגיעה.

זה שהוא נראה טוב ומוכן לקבל את הילדים שלך לא אומר שזה לחתונה (ובכלל המשפט "מוכן לקבל" עשה לי קווץ').

כדאי שיהיה לך ליווי, שמישהו ניטרלי ששומר עליך ילווה אותך.

בהצלחה❤

אני בהחלט צריכה ליווי צמוד כל הנושא הזה מבלבל אותי לחלוטין

הצלחה רבה

סתם להבין, באופן רשמי כן אמורים לעבור נתונים בין יחידת הסיוע לדיינים? 

למיטב ידיעתי, הכול אמור להיות שם חסוי...

הנושא העיקרי שמאוד בולט (בעיניי) מהכתיבה שלך, זה מה הוא חושב ומה הוא מרגיש. האמת, שבכלליות ובוודאי בגילך, כדאי להתרגל לנטרל את כל זה מהחיים שלנו. יש פתגם אהוב עליי, שאומר: "ציפיות יש רק לכריות".

העומק של המשפט הזה, הוא רעיון שמתלווה לכל החיים שלנו: אנחנו מחליטים אם לפעול לפי מוקד שליטה חיצוני (הרצפה הייתה עקומה, לא נרדמתי בלילה כי היה רעש, הבוס הזה דפוק בראש), או להתקין מוקד שליטה פנימי (אני צריכה לעבוד על מידה פלונית, אני הייתי יכולה ללכת לישון מוקדם יותר, אני אמרתי מילה לא במקום וגרמתי לבעיה). בדרך כלל, ככל שנמקד את השליטה אצלינו, יש לנו סיכוי לשנות את המציאות. כי את הבוס הדפוק והרצפה העקומה, אין לנו כמעט איך לשנות... (וגם לפעמים יש לנו הזדמנות ללמוד איך מתמודדים במצב של בוס דפוק ורצפה עקומה, אבל זה עוד עניין).

עם נחפור עוד יותר לעומק, כשממקדים את השליטה בפנים ולא בחוץ, לא מחפשים את הפתרונות בחוץ אלא בפנים. את כבר בת 20, אל תשאלי את עצמך/אותנו מה אבא שלך עושה ולמה, אלא תשאלי: איזו צורך לא ממומש יש לי, שגורם לי לכאב כשאבא עושה כך וכך. כשתהיה לך תשובה, תוכלי למלא את הצורך הזה בהרבה דרכים אחרות.

וכל זה לא קשור ולא סותר את הקשר עם אבא. אולי קשר גדול או קטן, משמעותי או חלול, אבל זה לא נוגע לתחושות שלך.

ועוד מילה ממש בזהירות. "לפטם כלכלית" זה לא עניין של מה בכך. לפעמים זה גם מאוד קשה ועודים את זה עם הרבה אהבה. יש גם אנשים שזו הדרך היחידה שלהם להביע אהבה. לא יודע כלום על אביך היקר, אבל יתכן שזו עדיין נקודה לזכותו.

וואו, קראתי את מה שכתבת וזה פשוט עצוב. 

לא כי את מסכנה – להפך, את נשמעת חזקה ומפוכחת – אלא כי זה לא אמור להיות ככה.

אבא זה לא מישהו שרואים רק אם יש עוד אנשים בסביבה. זה לא "שבת מבוטלת כי אין אף אחד". את לא תוספת, את הבת שלו. זה אמור להספיק. ואם זה לא מספיק לו – זה עליו, לא עלייך.

גם כל העניין הכלכלי – ברור שזה יצר בלבול. מצד אחד נותן הכל, מצד שני לא באמת נוכח. ואז כשגם זה נעלם, את נשארת בלי כלום. זה לא רק עניין של כסף, זה עניין של יחס. של נראות. של אכפתיות. וזה לגמרי לגיטימי שתרגישי שזה חסר.

ומה שכתבת על סדרי העדיפויות – זה הכי חד. את מרגישה שאת לא באמת חלק מהחיים שלו, אלא מין פרק צדדי. וזה לא אמור להיות ככה. את לא אורחת. את לא הדודה מחו"ל. את הבת שלו.

את לא מבקשת יותר מדי. את לא דורשת. את פשוט רוצה קשר נורמלי, בסיסי, כמו שכל אחת הייתה רוצה. וזה מגיע לך.

לא יודעת אם שיחה איתו תעזור, אבל אם כן – אולי שווה לנסות. ואם לא – לפחות תזכרי שזה לא את שלא בסדר. זה הוא שלא יודע לראות אותך כמו שצריך.

אני בלופ של עצבים שהם הכניסו אותי אליו.

מרגישה שעוד רגע יוצא לי שיער לבן מרוב שאני עצבנית.

אני פרק צדדי מאז שההורים התגרשו, עשינו שיחות. והיינו בטיפולים.

בסוף לכל אחד יש את הסדרי עדיפויות שלו ומי שלא רוצה אותי חלק מהשגרה. זה פשוט מטריף ומאכזב.

זה נורא להרגיש ככה

נשמע שאין פה פעילות.

אשמח לעזרה מניסיון

תודה 

מאחלת לך שתסיימו בטוב ובקלות

בגדול חשוב להיות זו שפותחת ראשונה תתיק מי שפותח בוחר איפה יתנהל ויש לזה משמעות

רכוש ביתי תלוי אם הילדים נשאר עם אחד מכם אז יש דברים מסוימים שנשארים איפה שהילדים

בגדול מתחלקים בנדלן רכוש זכויות וכו

תשלום מחציות זה פשוט חצי חצי כנגד כל הוצאה

אני ממליצה לסיים יפה ובהסכם..זה מקל על החיים שאחרי שמתחילים מיד אחרי שנפרדים...

קודם כל האם אתם מיוצגים?

האם אתם בגישור?

מה ידוע לשניכם על "היום שאחרי" מבחינת הסדרי ראיה?

רק אחרי זה אפשר לראות מה עושים עם הציוד בבית, הרכוש וכו'.

המקרה ויש לכם מכס משותף יש כמה אופציות:

מי שמקבל את המשמורת על הילדים- נשאר בדירה ומעבירים את הדירה על שם הילדים ושני הצדדים משלמים את המשכנתא. יש שמוכרים את הדירה ומתחלקים חצי-חצי. יש כאלה שמוכרים את החצי שלהם בדירה- למי שרוצה את הדירה. ויש אפילו מקרה של אב שלא משלם מזונות והאשה והילדים מקבלים את הדירה.

תשלום מחציות- ממליצה על פתיחת חשבון בנק משותף על הוצאות הילדים- לשם גם תיכנס הקיצבת ילדים. יושבים ועושים חישוב ממוצע חודשי על הוצאות הילדים וכל אחד שם שם חצי מהסכום (הוצאות חינוך, הוצאות רפואיות, חוגים, משקפיים, בגדים ובלת"ם)

חשוב לדאוג לליווי ריגשי לילדים ולהורים.

בהצלחה!

מאיזה איזור בארץ?

לא בכולם נעזרתי.

חברות וחברים שלי שלחו לי המלצות

(גילוי נאות, מידי פעם אני מייעצת לא/נשים לפני-תוך כדי הגירושים).

בירושלים יש לך 2 תותחים: 

יוסי הלפרין המהמם- הוא ייצג אותי בתביעה אחת קשה מול הגרוש שלי: 0549436434

אסתר שלום- 0503483305

זה הכי קרוב שנוכל להגיע בהבנת היום הזה.

אפשר להתנחם שזה מה שרצה ה' וזה המסלול שנבחר לנו גם אם היו לנו תכנונים וחלומות..

אפשר להתנחם בזה שלא היה לנו טוב אחרת לא היינו מתגרשים

אפשר להתנחם שאולי יהיה לנו יותר טוב!

לא היה טוב זה נתון לויכוח...הסיפור גירושין שלי הוא לא סטנדרטי...הלוואי שדברים יכלו לקרות שונה

בכיתי מספיק

מתי התגרשת? זה נשמע טרי אצלך כל העניין

אני חושבת שעברתי תאבל הראשוני

עכשיו אני בסוג של אבל שסוחבים כל החיים על חלום שהתנפץ

שהליכים מתמשכים כל הזמן ולא נחים.

במיוחד ששניכם התחתנם וההנחה היא שמתקדמים.

נורא ואיום.

כמה אכזרי יכול להיות אדם.

ליבי איתך

חיבוק

נדבר לי הלב לקרוא אותך

אכתוב כמה דברים שאת בטח יודעת:

1. ניכור הורי הוא עברה על פי חוק, ולפי הטרמינולוגיה שאת מתארת והסיפורים של מצלמה לצלם את הבית וכדו', לא קשה להתלונן במשטרה על ניכור הורי וחוקר ילדים יוציא את זה מהם די מהר. מה גם שאת יכולה "להעלים" את המצלמה ולגרום לו לבקש אותה בחזרה - ולהידרש להסבר איך היא הגיעה... (ובהקשר זה, גם חרידה לפרטיות והאזנת סתר הם עברה פלילית, בפרט שמסיטים קטינים לפעול בניגוד לחוק).

2. הייתי מציע לך לנסות להבין מה הוא רוצה. מדברייך נראה שהוא לא רוצה כסף, אז לאן הוא חותר? מה הוא מנסה להשיג? ואולי פשוט להתקשר (ולהקליט) ולהוציא ממנו קצת תובנות. אולי הוא צריך עכשיו משהו וניתן לתת לו את זה בלי מאמץ ובלי מריבות ותשקוט הארץ.

אגב, אם הוא חרדי אולי יש מישהו חרדי שלוחץ עליו לקחת את הילדים כדי להפוך אותם לחרדים. מקרה כזה יכול להיות מסובך יותר, כי מאוד קשה להתמודד עם תכתיבים דתיים ו/או חברתיים. מצד שני, אולי יש דרך להיכנע או לא להיכנע, ולהבהיר לו שהוא רק יפסיד מהמלחמות (אחרי הכל חרדים מאודדדד מפחדים ממה יגידו השכנים, וגם ככה הוא גרוש שבחברה החרדית זה טוב מותי מחיי).

3. ואל תשכחי, שמה שלא יהיה  על העקרונות שלך אל תוותרי בשום אופן, גם לא באופן זמני.

בהצלחה רבה!!!

זה שורף את הלב מה שאת עוברת

שה' יתן לך כוחות וישמור על הילדים שלך ועליך

לא פשוט בכלל!!!

שתבשרי לנו בשורות טובות

אני אחרי.

לא פשוט בכלל.

כמות הגועל שהייתי צריכה לשמוע ולהצטדק ולהסביר...

תודה לה' שזכיתי בעו"ד מ'סים ובדיינים שזוכרים את התיק שלנו.

עכשו נשאר לחכות להחלטה שלהם.

(כרגע בעלי מדבר שאולי לא כדאי שיחזרו אלינו לשבת, כדי שיבינו את ההשלכות של הריגול שלהם לטובת האבא... ואני סתם מנסה לאסוף את עצמי)

תוציאו את הילדים מהמלחמה,

הם לא חיילים בלוח השחמט של הוריהם.

לגיטימי לעשות לכך גבול, לא יודע איזה.

כמו תוכנה. זה חזק מהם.

אל תכעסי עליהם.

אני גם רואה איך הם מדברים איתי.

וברגע שאני מחזיר אותם לאמא שלהם

בבת אחת מתחלף דיסקט

והם אומרים דברים מה שנקרא אומרים זמירות אחרות.

אם היית מתחיל להעלב לא היית מגיע להורות

שהגעתי אליה בנתיים.

אני גם זוכר שנפגעתי אבל צריך להתגבר ולהפנים

שהם על אוטומט מנסים להגיד את מה שהם מזהים

שהאימא תאהב לשמוע (או במקרה שלך האבא)

או מה שיוציא תגובה רגשית מההורה

"ניכור הורי להורה מיטיב".

פרופסורים ואנשי טיפול וחוקרי התנהגות היו שם.

יצאתי עם הרבה תובנות.

עוד מעט אני הולכת לפגישה עם עו"ד בה נגיש מכתב שדורש טיפול ותיווך מקצועי.

בכנות, הגעתי למצב שבו אני מפחדת ורועדת כשהילדים חוזרים ממנו.

אלה זכרונות.

זה חשוב גם לעתיד הילדים.

אני ממש נגד קריעה/ זריקה של תמונות.

(השארתי אפילו את אלבום החתונה- הילדים נהנים להסתכל בזה)

הוא אפילו סרק אותם לתיקייה במחשב

אולי באמת אשמור תמונות שיום אחד שאספר לילדים שאבא שלהם היה נראה ככה הם יאמינו לי🤭

כבר הבנו,

שמדובר בבני זוג לשעבר, שנהנים לריב..

והעניין רק מראה עד כמה הם קשורים בעבותות אהבה

וכמובן שלא קראנו את כללל מה שהיה להם לומר.

שחוץ מלעשות לך דווקא הוא מתעקש בגלל שהוא לא רוצה לשלם מזונות

איך עוברים? לא פשוט

בעז"ה מאוחר יותר

חבל שרק עכשיו אבל יפה שהוא רוצה להיות שותף לגידול הילדים, זה דבר חשוב.

הילדים יתרגלו וגם את צריכה להתרגל.

איך עוברים את זה בטוב? תעודדי אותם ותתמכי באבא שלהם. 

כל עוד ההורים נשואים, גם במקרים בהן האבא עסוק ומשמש "אבא של שבת", רוחו שורה בבית.

אחרי גירושין, האיזון משתנה, ויש אבות שמבינים שחשוב לשנות את סדר העדיפויות ולמצוא את הדרך להיות משמעותים עבור הילדים ולתת להם "בית" אצלו, כי אם לא יעשו את זה זה פשוט לא יקרה.

בנוסף, לפעמים כשיש זוגיות במשבר, זה טריגר לאבא להיעדר יותר מהבית, אבל זה עדיין לא אומר שהא לא יכול להיות עם הילדים ולתפקד כהורה יחידני בימים שלו.

לא יודע מה המקרה הספציפי שלך, אבל ממליץ לנסות לשחרר ולראות גם את התועלות בזה.

אני פשוט מפחדת.

אם הוא יגיד לי שהוא רוצה גם לפרק,

זה יעשה אותי למאושרת בנשים. 

אם סגורה על זה ב-100%, כדאי לקבוע שיחה רגועה ככל הניתן, ולהציב לו את העובדות, אפילו להציע פגישה עם יועץ/מגשר/מלווה גירושין (יש כל מיני מומלצים).

אם את לא סגורה - כדאי להוביל לייעוץ זוגי כ"ניסיון אחרון" כשגם זה על השולחן.

אזהרה - את אמנם מנסה בשלב זה לעשות את זה עדין, אבל קחי בחשבון שלפעמים מתפתחת דינמיקה של חוסר אמון הדדי, המובילה למערבולת של "מלחמת גירושין", גם אם אף אחד לא התכוון אליה.

מה שמחזק ביתר שאת את המלצתי לעשות את זה חכם, בשקיפות ועם ליווי.

עצם השאלה הזו מעידה על חוסר הבנה בסיסית בנפש האדם.

כמו שאין אדם לומד איפה שליבו חפץ.

הנפש צריכה להיות חפצה באדם שאיתה.

ואם לא, התולדה היא רעה ומרה.

זה מאוד בסיסי.

מה אכפת לך עוד חורף יחד זו שאלה מנותקת.

אכפת לי מהנשמה שלי, כן.

הלב שלי זקוק ליותר ומגיע לו יותר. 

אולי תתפשרי.

תעשי קטע של ענווה.

ותחיי כמה חודשים עכשיו

במוד של "מגיע לי פחות"

אל תתיחסי לטרולים. זכותך להשתחרר ממנו.

תפני ליישוב סכסוך בבית משפט.

ואם היה כאן גבר שהבטיח לאשה

אני ואת לנצח.

ואחרי כמה שנים אומר

מגיע לי יותר

נס שאני נשואה לבעל טוב

אחרת לא היתי רוצה להתחתן שוב בחיים

אתם נוראיים אתם רק רוצים לריב ורק רוצים לא לקחת אחריות.

וואו כל הגברים כאלה? איך ניצלתי, ה’ מזמור לתודה,

כולנו מסכימים.

כל השאלה אם קיימות נשים טובות

נחמדות והוגנות?

איך יש לך בעל טוב? 🤭😉

לא כל הגברים כאלה

גם לי יש בעל טוב ב"ה

היית רוצה לחיות עד 120 עם אישה שלא אוהבת אותך בגלל שהבטחתם הבטחה בגיל שבו לא הייתם בשלים לכלום?

תעשה לי טובה.

שנה גישה דחוף. 

שתאהב.

נישואין זה הסכם שאומר שאתה תאהב את הבן זוג.

מה זה כן בא לי לא בא

אם גבר היה פתאום רוצה אשה אחרת

כולכם היית צווחים כולם כאחד

בשמחה רבה עונים בכל רעש גדול:

"אין מגרשין את האשה בעל כורחה".

זה באמת נשמע ילדותי כן בא לי לא בא לי.

היא לא שיתפה בסיבות שלה, היא רק שאלה איך  מניעים תהליך.

נדון לכף זכות.

מישהו ביקש דעה בכלל? עצה?

ביקשתי עזרה לנושא ספציפי.

אף אחד לא מכיר את החרא שלי.

צאו לי מהחיים. תודה 

רק במילים מכבדות.

ואם לא בא לך שיביעו דעה- אל תכתבי בפורום

או-

תכתבי בדיוק מה בא לך שיענו לך ואולי אעשה קופי פייסט. אם יבוא לי. 

ואתם מתחילים לדון בהאם הרצון שלי בכלל לגיטימי.

זה לא הבעת דעה.

זה חיטוט בנפש האדם.

זה לפתוח את הקרביים שלי לעיני רבים.

אני אישה טובה.

אם הייתי יכולה להמשיך לחיות איתו, האמן לי, הייתי נשארת עד 120.

מספיק כואב וקשה.

דעתכם מכאיבה ומיותרת.

זה הכל

חכמינו אמרו את זה לפני,

ובמקום שאין דבריך נשמעים אל תשמיעו.

קצת ענווה 

את מבטלת את הדעות של האחרים

וכותבת על ענווה

ב. אף אחד פה לא מכיר אותך

ואת מה שעברת .

חוץ מהמעט שבחרת לשתף.

ואין את מה שכתבת עם הקרביים

אין אף אחד לא יודע כלום.

למרות האנונימי.

ומכירים אותי פה הרבה.

לא מבטלת שום דעה,

מבחינתי בין אם תטעה או תצדק, זה לא מעניין אותי.

אני עסוקה בכאב שלי ואין לי כח לדון בשום דבר מעבר לגופו של הדבר שמטריד אותי.  

זכותך לא להסכים.

זכותך לא לחבב אותי ואת שיטותיי.

ענווה זה לחשוב שאתה יודע הכל.

לבוא ולהגיד דברים כמו שאתה וחברך כתבתם, זה בדיוק ההפך מענווה.

אתם לא יודעים שיט על החיים שלי ועל מה אני עוברת במערכת הזוגית שלי.

באתי לכאן עם שאלה ספציפית,

אז כן, לבוא ולחנך אותי זה חוסר ענווה בצורה הכי בוטה שיש. 

הם טרולים ידועים פה

תקראי מה הולך כטן ותראי

הולכים לטיפול זוגי,

את צריכה לעבוד על לבטא את עצמך בצורה נכונה יותר, על הריצוי שבך אם אכן את מרצה.

ולבררביחד מה נכון ומה לא נכון.

אם עדיין תרצי להתגרש, אף מטפל לא יכול לגרום לו לרצות להתגרש, אבל יכול לעזור לך לשקף לו את הרצון שלך ולעזור לו לשחרר.

דודה שלי לצערי הייתה בדיוק כזאת מרצה וסובלת!

אחרי שבעה ילדים ו25 שנות נישואין היא פשוט קמה יום אחד והלכה מהבית וזה הדבר הכי חכם שהיא עשתה בחיים.

להגיד לך שזה היה קל ממש ממש לא!! אבל בה היום היא אחרי הגט ומתחילה לשקם את החיים.

יכול לשנות הרבה בדינמיקה המרצה ולהשפיע על הזוגיות ואם לא על הזוגיות לעזור לו להבין שזה לא מתאים...

אני לא יודעת מה הסיבה שהחלטת שאין מוצא אבל גירושין זה לא פיקניק בכלל....גירושין מתאימים רק במצב שברור לך שגם אם תשארי כל החיים לבד זה עדיף על פני להשאר יחד

ואל תתייחסי כאן לכל האנונימים החופרים...חושבת שצריך לעשות פורום סגור רק לגרושות או רק לגרושים גרושות נורמאלים בלי טרולים

אולי הסדרה הזאת תעניין.

https://youtube.com/playlist?list=PLnhAigjYU1PhzfMWXicgBu2vV9h8uxXcc&si=0dfhBbaB_g4kGwpl