פורום אבדן הריון (עמוד 22)

יש לי חברה שילדה כשהפלתי.
יש לי חברה אחרת שילדה כמעט בתלמ שלי.

ואני לא יכולה לשתף אותן בזה.

כי הן יחשבו ש..
אולי שאני דרמטית מדי?
או ירחמו?
או לא ידעו איך לאכול את זה?

אז אני לא אומרת.

אבל אני יודעת.

אני יודעת בן כמה חודשים הילד שלה,
כי אני לא שוכחת לפני כמה זמן הפלתי.
ואני יודעת בן כמה הילד השני,
כי אני יודעת מתי הייתי אמורה להפוך לאמא.

והן לא יודעות.
הן לא יודעות שיש לי מושג בדיוק
בני כמה הילדים שלהן,
כי יש תאריכים שלא שוכחים.

יש סמיכויות של אירועים שצד אחד לא יזכור ואולי גם לא ידע,
וצד שני,
מייחל כל כך לשכוח.

אז התחזקנו.

התחזקתי, ליתר דיוק

הוא רצה כבר מזמן

לנסות שוב

אפילו שאין לרפואה פתרון בשבילנו.

 

לנסות.

אולי הפעם בכל זאת.

 

אולי הפעם הרחם שלי יצליח להחזיק עובר יותר מ9 שבועות.

אולי נגיע ללידה,

לתינוק בריא ושלם.

אולי הפעם.

 

עשכיו כבר לי יש כח.

 

אבל איך אפשר עכשיו להפסיק למנוע.

איך אפשר.

איך אפשר לדעת שאולי אצטרך ללכת לבד לבדיקת דופק.

כי אין עכשיו כניסה למלווים.

שאולי לא תהיה מספיק זמינות של רפואה.

שאולי שוב אצטרך כל יומיים רופא, מוקד, מיון, 

ובתקופה משוגעת שכזאת.

 

אי אפשר.

פשוט אי אפשר.

 

צריך לחכות עוד.

כי אי אפשר.

 

אשתי ואני עברנו הפלה ראשונה (ובתקווה אחרונה) לפני כחודש (הרופא בדק וראה שלעובר אין דופק).


ביום הראשון יצאה מסה גדולה של דם ולאחר מכן ירד עד שהגיע לרמה של טפטופים.
היה נראה שסוף סוף נגמר לפני כמה ימים והיום בעקבות ספורט שאשתי עשתה, ראתה דם שוב.

היא מסרבת בכל תוקף שאקח את זה לאיש מקצוע (גם אין לי כל כך איך) או שמישהו יראה והסכימה רק לצלם איזו תמונה.
מכירות את התופעה של הדם שנמשך? כמה זמן לקח עד שנהייתם מותרים?
שווה לחכות למחזור וזהו?

היי, אני אמא לילד ראשון מהמם.
מנסה להיכנס להריון שוב , עברתי הפלה טבעית ראשונה ומיד אחר כך בלי מחזור ראשון נכנסתי שוב ובשבוע 6 שוב דימומים ושוב הפלה ..
הפעם החלטנו כי כן לחכות לפחות למחזור אחד כי ככה הרופא המליץ ובכלל כי הכאב הוא חזק.. אך אני מיואשת ומפוחדת , מעוניינת לדעת מהו הסיכון בהריון מיד לאחר הפלה ? (בלי לחכות למחזור)
והאם יש פה תגובות שיוכלו לעודד שאחרי מחזור ראשון אכן הצליחו ולא אחרי הרבה זמן .. האם משהו יכול להשתבש בעקבות המחזור/ ההפלות ?

חברה עברה לידה שקטה.

אזור חודש 6-7. (חודש. לא שבוע, כמובן)

הילד הקודם שלה נולד עם מום שב"ה הצליחו להציל אחרי הרבה מאוד טיפולים.

היא אמרה שמה שאמרו לה שהעובר היה תקין לחלוטין ולא הייתה איתו שום בעיה פשוט הלב הפסיק לפעום.

בגלל שיש לי משל עצמי יותר מידי סיפורים סביב נושא אחר, חשבתי שייתכן שהרופאים פותרים ככה בהינף יד, אבל בתכלס יש בעיה שלא עולים עליה.

מה דעתכן מתוך הידע שלכן?

לידה אחרי לידה כשאחת בקושי שרד- נולד פג בנוסף. והשני לא שרד?

יכול להיות סתם צרוף מקרים כואב או שיש מה לפנות לבירור?

היא עושה את בדיקות הדם הרגילות. לא נשמע שיותר מזה.

אגב, היא לא פעלתנית יותר מידי.... כך שלא נראה לי שממאמצי יתר זה קרה.

 

אני שואלת כי אני רוצה לעזור לה בזה (היא יודעת שאני בודקת עבורה)

 

הוא יתעמם יום אחד?
ותחושת האשמה? (סליחה על הישירות, שהרגנו אותה)
כבר עבר יותר משבוע מאז ההפסקת הריון ואני מלאת געגועים אליה.
יותר מידי פעולות ביום מזכירות לי אותה (הבגדים ששוב עולים עלי, להסתכל במראה, הדימום, השכיבה במיטה והיד שאוטומטית מנסה להרגיש אותה, ההודעות תמיכה שרק מעלות לי דמעות שוב ושוב).
אני זוכרת שהייתי שלמה בשכל עם ההחלטה שקיבלנו (היו מומים נרחבים במוח) אבל הכל היה מהיר מידי, בגלל הימים האחרונים לבצע גרידה ולא לידה, בגלל הפחד מהקורונה שאחד מאיתנו יהיה בבידוד או חס וחלילה יידבק.
בימים האחרונים כשכבר ידעתי שאנחנו נפרדות כ"כ רציתי וקיוויתי שה' ייקח אותה בעצמו ושיפסיקו הבעיטות שלה מעצמם בלי התערבויות נוראיות שלנו אבל זה לא קרה. (מותר בכלל להתפלל לדבר כזה?)
אני רק מתעודדת שלפחות הספקתי גרידה וישנתי "טוב" בזמן שהפסיקו את פעימות הלב שלה, ושאין לי את הזיכרון הנורא הזה.

מקווה ומאחלת חג שמח ובריא.
אחזור כשאחוש טוב יותר.
חיבוקים לכולכן, תמשיכו לכתוב ולתמוך זו בזו אם יש צורך.
אוהבת!

ציפי

מבוגרת יחסית שקשה לה להיקלט (יש לה 3 ילדים)

הפילה בחודש 9

יואוו, איך אפשר להתמודד עם זה??

 

לי נפל בתחילת חודש 3 והיה לי קשה מאודדדדדד.

והיא חודש 9

לא מפסיקה לחשוב עליה.

 

 

כמה אני צריכה להודות לה' שההפלה אצלי התרחשה בחודש מוקדם מאוד שלא ראיתי תנועות או תינוק ממש וכ"ו...

 

יואוווווו קשה!

41 יום אחרי המחזור הקודם. שוב ציפיה, שוב התרגשות.

בודקים, וקו אחד בלבד... אחד כמו שאנחנו מרגישים אחד.

והחור שנפתח שוב בלב, והכאב, והצער, והדמעות שנשארות עמוק עמוק בפנים ולא יכולות לצאת, והביטחון והאהבה שרוצים להקרין לבעל, וההחלטה שהפעם אני אהיה החזקה! וההבנה שזה אולי לא לגמרי כבר כואב כמו פעם, כי אני כבר רגילה.

והידיעה שכבר היינו אצל רופא נשים, שאמר שזה שחלות פוליציסטיות, והפחד והחשש שהיה, והמחשבות שזה ככ מוזר, כי שום דבר אחר לא מתאים לפוליציסטיות. והלמידה על הנושא בלימודים, וההרגשה שבאמת- מה לא בסדר בי? למה לא הכל תקין? 

וההבנה שבעצם אמור להגיע מחזור, והשמחה שלפחות בינתיים מותרים

ולראות את הבעל ככה שבור, כשאנחנו אצל ההורים שלו, וצריכים להמשיך הכל כרגיל.

והרצון הזה שבוער מבפנים שאולי הפעם זה כן זה? אולי יהיה לנו מתי שהוא משהו קטן בפנים, עם חיים? 

האמונה שהוא יגיע, ושהקב"ה דואג לנו, וזה יהיה משמח, ונשמח באמת כי נבין כמה רצינו וכמה לקח עד שהגענו למטרה.

והאמירה של ההורים שהכל בסדר, ואנחנו צעירים. והחוסר הבנה שלהם, שזה ממש לא משנה. החלטנו שאנחנו רוצים אז קשה לקבל כל פעם לא. 

וכבר עברו 41 יום!! מי היה מאמין כמה עברנו והתקדמנו בהם, וכמה היינו בטוחים שאחרי פורים כזה של התקרבות לקב"ה יהיה פה תיקון. והתשובה כנראה היא שלא... ה' תן לנו כח!

 

מחילה שזה קצת מבולגן ולא ממש שייך לאובדן. אולי לאובדן התקווה...

אז אני לא בהריון (וגם לא אמורה להיות בזמן הקרוב), אבל עברתם איתי צעד צעד אז גם בבשורות הטובות של היום אני משתפת.
נחזור אחורה - אחרי שגילינו שארית בבדיקה שאחרי וסת ראשון מההפלה החלטתי להשהות את תהליך בהיסטרוסקופיה, עם איזו תקווה קטנה בלב שזה יעבור לבד כמו בפעם הקודמת. היו הכתמות פה ושם, לא משהו רציני, אבל גם זה היה בדיוק כמו הפעם הקודמת. ואז החלטתי לחכות עד אחרי פורים. איכשהו יצא שלא דיברתי על זה עם בעלי, תקופה מטורפת כזאת. ואחרי פורים התחיל בלגן הקורונה, ואז בסוף שבוע שעבר זרקתי משהו על זה שאני כבר לא אספיק לעשות היסטרו' - כי בעלי מתגייס בראשון הקרוב, אז בעצם נשאר שבוע לתהליך של בדיקות, בירורים ואז לקבוע תור באיזה מקום פרטי בתקווה שמכונים בכלל עובדים. בעלי הזדעדע והודיע לי שאין מצב שאני לא עושה את זה. אז התחלנו תהליך מבלבל - בראשון ביקשתי הפניה לבטא, וניסיתי במקביל להתייעץ עם אחות נשים אם בטא זה מספיק. היא אמרה שאני אעשה בטא ואז אדבר איתה, אבל די טרחה להבהיר לי שאם היו רק כתמים אין *שום סיכוי* שהשארית יצאה, למרות שניסיתי לגמגם שככה היה פעם קודמת. בשני עשיתי בטא, ובצהריים הגיעה התוצאה, אפס עגול! בפעם הקודמת לקח יותר זמן להגיע לאפס עגול (חצי שנה) אבל בחודש שאחרי כבר הייתי בהריון תקין. שמחתי והתרגשתי אבל האחות כמובן כבר לא ענתה. רק בשלישי בבוקר הצלחתי לתפוס אותה שוב והיא ממש ביאסה והלחיצה אותי, שהבטא לא מספיקה, שלפעמים שארית משתרשת ברחם ולא ניכרת בבטא, ואני חייבת להיבדק, ובכללי לא שידרה אמפתיה ועשתה לי רע. למזלי בגלל הקורונה היו תורים פנויים לרופאה להיום, אבל עדיין הייתי בלחץ כי אם צריך היסטרו' נשאר לי רק יום אחד אז איך בדיוק זה יקרה? הייתי עצבנית ולחוצה ממש.
ואז הבוקר הגעתי לרופאה מתוקה ומרגיעה וברוך השם הרחם ריק!!! זו היתה פשוט הקלה מטורפת. היא הנחתה אותי לחכות עוד חודש לפני בדיקות קרישיות, גם בגלל הקורונה וגם בגלל שרק עכשיו וידאנו שהכל יצא, אז אני אחפש אם יש דרך יצירתית למנוע בלי להגיע למקווה בתקופה הזו (כי גלולות הנקה בלי הנקה זה בלגן). אבל זה באמת מרגיש כלום לעומת כל החששות שלי. ואני כל כך שמחה שבחרתי לתת אמון בגוף שלי וחסכתי לעצמי עוד פרוצדורה רפואית.

מתפללת שימשיך בטוב. תודה שאתן פה.

אתן מרגישות איזה עולם הזוי.

שעברתן חוויה סוריאליסטית.
ללדת תינוק מת
לחוות את זה
לראות את זה ( אותה ליתר דיוק)
ואז
לא פשוט,
אבל להמשיך עם החיים
כי החיים ממשיכים.

פשוט הזוי.

( לא יודעת אם זה בהשפעת ההסגר, או בגלל שאני בתהליך שאולי בעז"ה יביא לתוצאה אחרת)

היי, אני בלחץ נוראי😔
עברתי גרידה בהריון הראשון עקב הפלה נדחית בשבוע 10 ב22.1, מאז בדקו אותי כמה פעמים תמיד אמרו שהכל נראה תקין, הרחם נקי. במהלך החודשיים האלה היה לי דימום חום למשך שבוע מה25.2 עד ה4.3 (שלא היה נראה כמו מחזור כי היה חום וחלש מדי) וכשנבדקתי ב3.3 גילו ציסטה 5 ממ. מאז עברו כמה שבועות ועוד לא קיבלתי מחזור, בשישי האחרון הייתי אצל הרופא שאמר שנראה נקי ויש רירית באזור הפונדוס, רצה לתת לי כדורים לזרוז מחזור אבל התעקשתי על היסטרוסקופיה ואכן נתן לי הפנייה להיסטרוסקופיה. יום ראשון אחרי הרופא ביצעתי בדיקת הריון שהייתה שלילית אך הייתה לי הרגשה שמשהו לא רגיל, היום עשיתי בדיקת הריון ואכן ברוך השם אני בהריון.
מצד אחד כלכך שמחה אבל מצד שני בלחץ רצח, גם בגלל המצב בארץ (למרות שאני עובדת מהבית) וגם כי לא קיבלתי מחזור מאז ההפלה (לפי הרופא שבדק אותי הדימום החום לא היה מחזור) וכמובן איבדתי את התמימות של ההריון הראשון ויודעת שלא כל הריון נגמר בידיים מלאות...
אשמח לשמוע סיפורים של הריונות תקינים לאחר הפלה (ועם יש כאלה ללא מחזור באמצע בכלל מצוין)
תודה🙏

אשמח לברר מה הם אומרות מנסיון שלכם...

השבוע!! יום חמישי בערב, 20:30, דרך תוכנת זום.

מפגש ללא עלות, אם יהיו מפגשים נוספים הם יהיו בעלות סמלית ולא גבוהה.

מזמינה אתכן למפגש בו נוכל לראות זו את זו ולדבר על מה שעובר עלינו.

אז מה יהיה שם?

קודם כל נכיר זו את זו, נבין איפה כל אחת נמצאת ברגע זה. כמה זמן עבר? מה היה שלב האובדן? מה את זקוקה כרגע?
אתן סקירה והסבר קצר על שלבי אבל לאחר אובדן בכלל, ואובדן הריון בפרט, וננסה להבין יחד היכן כל אחת ממוקמת בשלבים השונים,
ולאחר מכן נמצא ביחד כוחות להתמודדות ואתן מספר כלים מעשיים.

המפגש יתקיים ביום חמישי הקרוב, ח ניסן, 2.04.20, 20:30 בערב, אצלך בסלון או היכן שנח לך, עם כוס קפה ועם הלב הפתוח של כולנו, איתך ובשבילך.
המפגש אינטימי, מספר המשתתפות מוגבל.
הפגישה ללא עלות.

ממתינה לך באהבה בקליניקה החברתית של עלמה!❤

הירשמי כאן בקישור בחתימה שלי.

במידה ואת מעוניינת לתאם מפגשים פרטניים בנושא אובדן הריון או בנושאים רגשיים אחרים, ניתן לעשות זאת באותו קישור.

עברתי גרידה פעם שלישית לצערי. לאחר איבוד דופק ל העובר. פעם בשבוע 11. פעם בשבוע 7(נפל לבד) והפעם הגענו לשבוע 9 לפני איבוד הדופק...
בדיקות הקרישיות/בלוטת תריס נוגדנים יצאו תקינות.. וגם הבדיקות הגנטיות.
אולי הקריוטיפ יתן יותר מידע...
בנתיים נהיה לי כמו גודש בחזה(אבל בקטנה) לאחר הגרידה. ונראה שיוצאות ממנו טיפות חלב. קראתי שיכול להיות קשר לעודף הורמון פרולקטין.. יש למישהי מה להרחיב על זה?
הייתי ככ שמחה לדעת שיש הסבר עם פתרון פשוט לכל המצב הנורא הזה

אני אהיה כבר בחודש רביעי או חמישי בע"ה
מרגישה מבורכת על כך שאזכה לחוות
את חודשי ההריון המתקדמים והבטן בחברה.
לחגוג את ההריון.
סופסוף להגיע לבית כנסת כשגם לי יש אוצר.

באלי לחגוג את הבטן
מרגישה מבורכת שעכשו אני עוד בהתחלה
אז זה זמן מתאים להסתגר
ואחכ
באלי לפרוח
ולחגוג אותך עובר שלי

רגע של הכרת תודה
אחרי שנים של תחושת זרות תסכול ובדידות

תודה ה'

ככל שעוברים הימים אני יותר ויותר חושבת על ההקבלה של התקופה הזו לתקופה אחרת בחיי, תקופה בה עברתי טראומה, זעזוע וכאב.
תקופת הלידה השקטה.
אני קוראת לה תקופה, קודם כל כי היא לקחה זמן ועברתי בה שלבים,
דבר שני כי היא עברה. היא היתה רק תקופה.
וצמחתי ממנה.
השלבים שעברתי אז נראים לי כל כך מקבילים להיום, שזה מדהים...

בהתחלה- הלם. מוחלט. לא הגיוני. לא יכול להיות. אני?? ההריון הזה??? לא יכול להיות.
הכחשה, חוסר אמון, הגנה על עצמי.
אני לא מוותרת עליו. בחיים לא! אני דבקה בו, במה שהוא עבורי, באהבה שלי אליו, בקשר שנרקם בי לעובר המתוק הזה בתוכי.
אין מצב שזה קורה לי.

ואז זה קרה.
זה היה מוכרח לקרות, זו היתה המציאות.
לא יכולתי להילחם בה יותר. היא פשוט היתה.
אז נכנסתי ללחץ. להיסטריה.
מה עושים עכשיו?!
למה לא אמרתם לי לפני?! איך אני אמורה להתמודד עם המצב הזה?! מה, למה אתם לא עושים שום דבר...?
חלק מהזמן התנתקתי ולא הצלחתי להכיל את מה שקורה לי, חלק מהזמן הייתי במציאות בידיים פשוטות למטה, ביאוש מוחלט, עומדת פעורת פה מול הדבר הגדול הרבה יותר ממני,
ותוהה איך.
איך אני מצליחה להתמודד?
איך אצליח??

המציאות לימדה אותי.
צעד צעד.
זה קשה, מאוד, זה נכון.
אז את תלכי צעד צעד ותעברי רק את היום הזה.
בינתיים.
ואז עוד יום. להחזיק חזק ולהתמודד עם מה שהוא מביא. (כעס, זעם, יאוש, כאב, חוסר רצון להתמודד, פחד... רק לבחור...)
צעד צעד פסעתי, עיוורת, אל תוך הלא נודע.
לא יודעת מה יהיה מחר. אז אני שורדת. היום. וזה הכל.

ואחר הגיעו ימים בהם יכולתי להרים ראש, להסתכל סביב, להתחזק מעט ולהצליח לעשות בחירות קטנות של חיים.
למשל, להצליח לשמוח על דברים קטנים, לרגעים קטנים.
להצליח לעבור יום עם מעט אופטימיות, אולי
להצליח לנשום לתוך המצב, ופשוט לקבל שזה מה שקרה לי. להצליח לקוות שאולי יהיה לי עוד הריון, עוד ילד/ה...

ואז התחיל מסע חדש אל הלא נודע...
מסע של הבאת חיים לעולם.
לקח לי חמש שנים, אבל בסוף הצלחתי.
לקח זמן פשוט לקבל את זה ולהיות בתוך הלא נודע,
לחיות ולא רק לשרוד
להאמין בטוב, ושבסוף הדברים יסתדרו
לדעת ללכת צעד צעד
עד ללידה מלאה שמחה וריקודים של בתי היפהפייה

בחודש מרץ 2010 היתה הלידה השקטה.
עכשיו מרץ 2020 מסתיים לו, עם הקורונה המידבקת הזו שמכריחה אותנו לעבור הלם וכעס והכחשה, כאב יאוש ופחד, ולאט לאט גם תקווה מסתננת לה... והבנה שזה המצב, וקבלה, ואהבה לעצמינו איך שאנחנו פה, עכשיו...
אני תוהה על משמעות התקופה הזו אל מול התקופה ההיא, מגלה שהיא לימדה אותי,
והיא באמת היתה תקופה. והיא עברה.
🌻

מצרפת את השיר שקמתי איתו הבוקר.
("בסוף הכל יסתדר... כן על הכל נתגבר...
הבוקר יעלה השמש תזרח,
הציפורים יצייצו בין כך ובין כך...")


ומספרת לנשים היקרות שקוראות אותי:
אם מישהי מכן רוצה ליווי מקצועי סביב אובדן הריון, בימים אלה אני מציעה טיפול און ליין, פרטני או קבוצתי, דרך תוכנת זום, בקליניקה החברתית של עלמה. חפשו אותי בנשות המקצוע המופיעות בקישור שנמצא בחתימה שלי.

הקבוצה תתחיל בשבוע הקרוב, יום חמישי ב-20:00. פגישה ראשונה ללא עלות.
טיפול פרטני ניתן לקבוע, בתשלום סמלי של 30 שח לפגישה הראשונה.

בואו באהבה גדולה.
אפשר כמובן לשתף הלאה את הבשורה ❤

שלום לך עובר,
איך הנך מרגיש?
שלום לך קטנטן,
אולי תתן לי רגע,
רווחה ונחת.
שהנך בחיים.
עוברי,
קטני,
מסור לי שאתה כאן.
קרוב לאמא.
נושם.
וחי.
לעד.

אחרי 3 שנים שממתינה, ב"ה נכנסנו להריוח בדיוק בזמן שכל העולם ואחותו בהריון, הרגשתי הכרת תודה כל כך שדווקא בזמן הזה, כי לא הייתי יכולה לשאת את זה..
אחרי בדיקת שקיפות עורפית התוצאה 3.9, הרופא אמר לגשת למחרת לבי"ח שבו הוא עובד ויעשו סריקה מוקדמת (מאוד, אני בשבוע 13+3), הבדיקה הראתה שהשקיפות 5.9 ויש 2 ציסטות בצוואר, יחסית גדולות (מעל 3), ממתינה ליעוץ גנטי ובדיקת סיסי שליה, כבר 2 רופאים דיבגו איתי על הפלה (כל כך מהר ובכזאת פשטות שזה מפחיד)
מישהי עבר את זה במקרה? מאוד יעזור לי חיזוקים והכוונות.
שאלה שניה, תוהה אם לעשות סיסי שליה או להמתין למי שפיר, אני יומיים אחרי ואני פשוט לא מתפקדת, לא אוכלת. לא רואה איך אני מעבירה כך עוד יום..מישהי עברה ויכולה להמליץ לי מה לעשות?

מום בלב, שהעורקים מתחלפים בצדדים.

עוד מעט,
את אחרי.
אחרי הקושי,
אחרי הצער,
אחרי אי הודאות שחונקת,
שמשתקת.

עוד מעט,
את אחרי.
אחרי הסבל,
אחרי יסורי הגוף שהפכו אותך
מאמא לאישה קטנה,
שלא מתפקדת.

עוד מעט,
את אחרי.
תתחילי לארוז הכל.
את הפחד,
את הצער,
את הבכי,
את הלחץ,
את הכאב בגוף.
עוד רגע אחד,
את עוזבת.
את אי השפיות הזאת.

אחותי כלה,
תחזיקי חזק.
אחותי,
זה נגמר.

ברוכה הבאה לאי השגרה.
התגעגענו.
גם בעלך.
גם ילדיך.
איזה כיף שחזרת.
איזה גיבורה שהחזקת מעמד.

תלמדי גם אותנו,
איך הצלחת?!

(נכתב מדם לבי הזועק די לצער בעיבורינו,
מחכה ל היות רגועה ושלווה.. גם זה יגיע.
הכל עובר.)