שרשור חדש
תנועותאנונימי (פותח)
שבוע 20
תנועות
באלכן לבוא כבר ולספר לי שהכל בסדר?
כבר כל כך קשה לי לחכות לזה..
*באלכן הכוונה לתנועות...אנונימי (פותח)
הגיוני . יש כאלה שמתחיל להן בשבוע 23..Mamina
אם את כל כך חוששת לכי להיבדק.. רק כדי להירגע.. איזה היריון זה שלך?
ראשון. נבדקתי לפני שבוע...אנונימי (פותח)
אז הגיוני מאוד שעוד לא הרגשת כלוםMamina
בהיריון ראשון לוקח להרבה נשים זמן עד שהן מרגישות תנועות או עד שאין בכלל מבינות שזה תנועות..
התנועות הראשוניות מרגישות כמו פרפרים
... עיקצוצים.. בטן מקרקרת רק ממש ממש למטה ברחם... ככה אני הבנתי שזה תנועות וכל שבוע זה מתגבר ומתגבר עד שאיפשר לפספס כבר וישר מבינים.. תנסי לשים לב אולי כבר יש לך.. וחשבת שאולי זה בטן מקרקרת.. חחח
תודה לך ממש 🌷 חיזקת אותיאנונימי (פותח)
לאט לאט, כל שבוע בנפרד. מאמינה שתוך שבועות ספוריםציפי כהןאחרונה
כבר יגיעו התנועות וירגיעו אותך.

חיבוקים על ההמתנה, היי עם מה שעכשיו למרות שלפעמים ממש קשה לחכות.
זה בסדר שעדיין אין תנועות, אני יודעת שבדרך כלל אומרים שהן מתחילות משבוע 24 ואילך, ויש כאלה שלפני.
מישהי עשתה בדיקת אקסום?אנונימי (פותח)
אנחנו צריכים להחליט בשבועיים הקרובים אם לבצע או לא.
(בעקבות הפסקת הריון עקב מומים במוח העובר).
סליחה על השאלה. באיזו בדיקה מגלים מומים?אנונימי (3)
אקסוםאנונימי (4)
היי , אני לא מסתובבת בפורום הזה בד"כ ולא מוכרת פה בכלל ... אבל ממש במקרה נתקלתי בשאלתך... עשינו בדיקת אקסום לביתי אחרי שנולדה בעקבות מומים מרובים
תודה על המענהאנונימי (פותח)
אני יודעת שכל מקרה לגופו אבל תוהה עד כמה אנחנו צריכים לעשות בירורים והשתדלות לקראת ההריון הבא (בעז"ה שיגיע...).
יש לנו ילדים בריאים ב"ה.
בהריון שהופסק עשינו מי שפיר והיה תקין ומזמן גם בדיקות גנטיות של הקופה.
שלחתי את בעלי להתייעץ עם מכון פועה ואולי יעזרו לנו להחליט אם כן או לא.
אקסוםאנונימי (4)
לגמרי כל מקרה לגופו... לא ממש מתמצאת בפורום איך עוברים לשיחה פרטית ? יש לי הרבה ידע בנושא לצערי ואולי אוכל לעזור...
זה השם משתמש שליניסן123
אי אפשר לשלוח לאנונימי.
אשמח לקבל מידע ממך.
חיבוק, אני לא מכירה את הבדיקה. אם צריך אוכל לקשר ביניכןציפי כהן
מה הקוד של המשתמש אנונימי?miki052


אין קוד, את כותבת בשם משתמש שלך. ומשמאל יש לךאין ייאוש בעולם
אפשרות לסמן וי ליד 'כתוב כאנונימי'
תודה!!miki052


לא הצלחתי לראות היכן רשום אנונימי miki052


כשכותבים תגובה, ממש מעל המילה "כותרת", בצד שמאלציפי כהן
יש ריבוע שכתוב בו "כתוב כאנונימי".
צריך ללחוץ על הריבוע והוא יסמן בתוכו וי.
כך זה יהיה רשום כאנונימי.
מצאתי. תודה רבה!!miki052אחרונה


מחכה וחוששת כאחדאנונימי (פותח)
מחכה כבר לשתף את המשפחה, החברים
להתרגש יחד

ומצד שני
חוששת לחשוף אותך אוצר שלי
רוצה לשמור עלייך
להגן

ההריון מתקדם לאט לאט
ותכף כבר אולי יראו
אבל אני רוצה רק להגן עלייך

שילוב כזה של רגשות
בין הרצון לצרוח לעולם מאושר, לבין הרצון לא להרגיש חשופה, לשמור קרוב ולהגן
חח מזדהה אני בשבוע 20 פלוס כרגע לא אמרתיאנונימי (3)
עוד לגיסים שלי... יואווו הם יהיו בשוק. אחרי כמה הפלות.. ופשוט לא מצליחה לדעת איך ובכלל לא בא לי להגיד.. חוששת עד כאב
ה' יעזור לנו.
אני הפותחתאנונימי (פותח)
אנחנו ממש כמעט באותו שבוע 🥰
ועוד לא סיפרנו לאף אחד
ואמאלה לא יודעת איך אני עושה את זה

עוד לא מרגישה תנועות ומתה כבר להרגיש ולהרגע ולהרגיש בטוחה יותר
וואו. האמת שאני ממש רזונת.. 40 פלוס קילואנונימי (3)
אני מרגישה תנועות ממש מוקדם ... יש כאלה שלא מרגישות עד שבוע מאוחר משלך...לא לדאוג...
יש לי חברה שלא הרגישה כמעט כל ההיריון.. והלכה כל יומיים להיבדק מלחץ... אמרה שהעוברית היתה במצב שינה כל הזמן וזה גם קורה. יש לך בטן?? זה נראה לי המדד כרגע... לי יצאה ברוך ה'. את לדעתי כל רגע תרגישי תנועות בימים הקרובים...
אבל אני לא מסוגלת לספר... כמוך... משהו עוצר אותי.. חברות שלי פחות טובות יודעות. קל לי יותר עם זרים מאשר עם הקרובים לי.. לא יודעת למה... לא יודעת מתי אראה אותם... לא בא לי לספר. אין לי כוחות נפש לזה. אין לי מושג למה...
הפותחת שוב, וואו באמת רזונת!!אנונימי (פותח)
מקווה להרגיש תנועות בקרוב 🙏
הרצון להגן, לשמור קרוב ולא להרגיש חשופה- מרגיש כל כך טבעיציפי כהןאחרונה
מן המד השני אני תוהה האם ההסתרה לא לוקחת יותר מדי אנרגיה. אולי אילו הייתן מסוגלות, שתיכן, לספר למי שעושה לכן טוב, למי שתומך ורגיש וקשוב-
אולי זה היה מוריד מעט מהמתח הנפשי ומהתחושה שחייבים לשמור על המידע מכל משמר, אולי זה ישחרר מעט ויאפשר לכן לנשום?
לכל אחת מתאים משהו אחר, זה לחלוטין אישי. תחשבו ותרגישו, ורם יעשה לכן טוב יותר לשמור את ההריון בשקט- עשו זאת. אם יעזור לכן לספר- תנשמו, שחררו, וספרו.
עשו מה שעושה לכן הכי טוב ומאפשר לכן כמה שיותר נשימה בתוך המתח הזה. תרפו, מקווה שההרפיה תביא איתה הקלה ושמחה, ושהתנועות יצטרפו לחגיגה...
בהצלחה יקרות!
בנות, מרגישה חייבת לחלוק איתכןאורית13
עבר עריכה על ידי אורית13 בתאריך י"ד באייר תש"פ 17:54
אני לפני כשנה עברתי הפלה
הפסקת דופק שבוע 8+, בחרתי בציטוטק כי רציתי לעבור תהליך שהכי פחות יפגע בגוף שלי ובהסיכוי להרות וללדת שוב.
ולמרות שתהליך ההפלה היה לא קל, עם הרבה דימומים ומתמשך , חשבתי שזה היה שווה, כי ניצלתי מפעולה כירורגית

היום נחספתי למידע, וחברה של קרובת משפחה, שהיא חוקרת רופאה ודוקטורית שאם הייתי שומעת לפני כשנה, לא הייתי מתקרבת לציטוטק.

מתברר ש Mifepristone- מיפפריסטון- מיסופרוסטול - ציטוטק
או איך שלא תקראו לחומר הזה
הוא חומר שנוצר במקור על מנת לגרום להפלות וסטריליזציה - עקרות אצל בהמות! סימו לב - עקרות!!!!

בסין אם לעולם לא ימליצו על שימוש בציטוטק לאישה שעדיין אין לה ילדים!
אישה סינית, שעדיין אין לה ילדים, וחייבת לעבור הפלה, תמיד ימליצו לה לעבור הפלה כירורגית כי ידוע שציטוטק משבש את האיזון הורמונלי של האישה בצורה כה קשה שעלול לגרום לעקרות ולהפלות חוזרות.

הוא פוגע במערכת hypothalamic-pituitary של אישה
בשפה הפשוטה, במערכת ההורמונלית, בצורה כה קשה שיכול לקחת 3-5 שנים לגוף האישה לחזור לתפקוד הורמונלי תקין

וזאת בהנחה שהאישה לא השתמשה באמצעים הורמונליים אחרים אחר כך.

אז לסיכום, קחו את המידע הזה לשיקולכן..
לא תמצאו על זה אזכורים בעלון לצרכן, באינטרנט.
אף רופא נשים לא יגיד שהכדור יכול לגרום לעקרות אנדוקרינולוגיה ( הורמונלית) .

כל אחת , כמובן מחליטה לעצמה, לאיזה מידע היא מוכנה להתייחס. כול אחת יש לה הזכות להחליט שהיא מעדיפה להקשיב לרופא שלה ולא עצה מהפורון.

אני, הרגשתי חייבת לשתף, רק כי אחרי ההפלה שלי, כן המלצתי להשתמש בציטוטק.
כיום, לא הייתי מתקרבת לכדור הזה, אלה מחפשת רופא מומחה, אפילו פרטי, לבצע את הפעולה על ידי שאיבה.

שלא נזדקק לא לזה ולא לזה לעולם
אולי זה נכון, אולי זה לא. בכל מקרה..אנונימי (2)
הייתמ לוקחת בפורפורציות, עשרות ומאות נשים לקחו את זה הרו וילדו אחכ בהצלחה. גם לפעולה כירורגית יש תופעות לוואי.

אני הריתי ללא קושי אחרי הציטוטק (אמנם ההריון הסתיים בהפלה אבל לא הייתי קושרת את זה לזה)
בהפלה אחכ עברתי פעולה כירורגית ואחכ נוצרה לי הידבקות כחלק מתופעות לוואי של גרידה..

היום בחסדי ה' אני בהריון תקין

מה איתך? היית בהריון מאז?
את צודקת, אין לדעתאורית13
לכל פעולה יש סיכונים
מה שמצער אותי זה שלא תמיד הרפואה פורסת לפנינו את כככל המידע כדי שנוכל להחליט באמת על הגוף שלנו מתוך ידיעה .
אני מאלו שלא אוהבת להעביר לרופא את כל האחריות עלי , על גופי רק בגלל שהוא למד 7 שנים.
עדיין יש לי זכות להחליט האם לקחת טיפול מסויים או לא.


עדיין לא בהריון, בחצי השנה הראשונה אחרי ההפלה לא הייתי מוכנה נפשית. לא מנעתי ממש, אבל השתדלתי "להיזהר בימים מסויימים".
מזה כמה חודשים אני כבר ממש רוצה הריון נוסף, לא מצליח בינתיים.

אני דווקא כן קושרת, גם את ההפלה שלי לחוסר איזון הורמונלי בגוף, שידעתי על קיומו (לדעתי נגרם בגלל גלולות נגד הריון. מה שעוד הרופאה הזאת הסבירה, הוא שההורמונין הסינטטים הם עצמתיים כל כך, שהגוף שלנו מתקשה אחר כך לזהות/ להגיב להורמונים הטבעים שלנו)
ואז הוספתי חטא על פשע עם הציטוטק((

לסיכום, יש דעות לכאן ולכאן

דעתי היא שזכותינו לקבל את כול המידע לפני קבלת טיפול זה או אחר.
אותה אנונימית (1) - את צודקת שלפעמים לא אומרים לנו את כלאנונימי (2)
המידע.
גם לי אף אחד לא אמר מה התופעות לוואי של גרידה..
ולא ידעתי שחלק מהתופעות זה הידבקויות. ידעתי בדיעבד רק אחרי שהיתה לי הידבקות...

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להילחץ מהמידע הזה שקיבלת על הציטוטק,
אלא ללמוד מזה שבאופן כללי:
א. לשאול את הרופא שאלות כמו מה התופעות וכו'
ב. לקרוא בעצמי גם ולשאול אנשים ולא להסתמך רק על הרופא.

שתפקדי במהרה בידיים מלאות!
כן שאלתי את הרופא על תופעות לוואי אפשריותאורית13
כן חפרתי באינטרנט שבוע שלם לפני שלקחתי את הציטוטק.
ועדיין, לא קיבלתי את המידע הזה ששמעתי עכשיו.

בשורות טובות לכולנו💜
אנונימית 1- אז אולי זה דעה חריגה?אנונימי (2)
יכול להיות שזה לא הדעה של רוב הרופאים.
רפואה זה לא שחור ולבן, גם הרופאה שלי אמרה לי את זה מפורשות. רפואה זה מדעי במידה מסויימת, בכמה שהם מצליחים.
ותמיד תמיד יהיה דעות לכאן ולכאן.
חלק יגידו לך שלייזר לעיניים להברת משקפיים זה בסדר וחלק יגידו שזה מסוכן.
בסוף- אחרי שעושים את הבירור הרפואי, יש גם עניין של מה שמרגיש לך נכון, כמה שזה נשמע מוזר לקבל החלטה רפואית על סמך, אבל ככה זה. ברפואה יש מלא אפור.

מי כמונו יודעות את זה מהתחום של הפלות-
יש רופאים שיגידו לך לקחת קלקסן
יש שיגידו שקלקסן לא עוזר.
אנחנו בסוף צריכים להפעיל שיקול דעת עצמי.

אגב, גם על אקמול אפשר למצוא אולי מחקרים מטורפים.. אין לזה סוף

אל תחשבי שיש קשר בין זה שעוד לא נקלטת לבין הציטוטק, לי לפחות זה נשמע ממש מופרך שזאת תהיה הסיבה.

בשורות טובות
אני זוכרת שלפני הגרידה החתימו אותי על דףלמה לא123

והיה רשום שם שיש סיכון להידבקויות

נכנסתי להריון חודש אחרי שימוש בציטוטקלמה לא123

ולא הייתי לוקחת דוגמאות מסין

 

ולא משתמשים בציטוטק גם בחדר לידה?

מענייןשירוש16אחרונה
יש לך מקור למחקר הרפואי הזה?
אז.. מי כאן בהריון אחרי הפלות?אנונימי (פותח)
הלוואי תשתפו פעולה, אשמח ממש להרגיש שיש איתי שותפות להריון כזה, כי עם הריוניות שלא חוו את ההיסטוריה שלי אני לא מרגישה את אותה חוויית שותפות.

יאללה להתפקד🙏

ואם אתן מגיבות מאמונימי - אז תמספרו אנונימי 1 וכו'.. אחרת נהיה בלאגן
אנונימית 2. אני אחרי 3 הפלות רצופות בשבועות 8 בערךאנונימי (3)
קיבלתי תמיכה בהיריון הנוכחי (זריקות וכדורים) וברוך ה' נושקת לשבוע 19 כבר.
אני לא בהריון,רק מוסרת חיבוק לכל אחת ואחת, אחלה רעיון לשרשורציפי כהן
כך מרכזים את הבנות שבהריון,וכך התחושה תהיה פחות בודדה.
❤🌺

אנונימית 3. אני!אנונימי (4)
עברתי כמה שנים של הפלות, שכבר עדיף לא לספור. ב”ה עם ילדה בריאה ומהממת בבית.
עכשיו באמצע הריון, הייתי רוצה לעשות יותר בדיקות או”ס לעכל את הנס הזה, אבל עם הקורונה מעדיפה להשאר בבית..
אבל כבר מסתדרת בלי, יש תנועות שמרגיעות, אני מסתבר מאלה שמרגישות ממש מוקדם. אז מנסה לעכל, להודות לה' על הנס המדהים הזה. ולא מצליחה שלא לדמיין כבר את השלבים הבאים..
מתפללת על מי שאני מכירה ומאחלת למי שכאן ידיים מלאות בקרוב בעז”ה.
אנונימית 4אנונימי (5)
עברתי הפלה ולידה שקטה אחת אחרי השניה.
היום יש לי נסיך ניסי בן 3 חודשים
רק לומר..אנונימי (6)
אחרי 2 הפלות רצופות לצערי, אתן לא יודעות כמה זה מעודד מה שאתן רושמות פה נותן תקווה וברוך ה׳ על הכל ! 🙌🏻
אבל תלכי לבדוק את זהאנונימי (7)
אולי יש משהו לעשות כבר עכשיו כדי שלא תעברי את זה שוב...
אני לא יודעת אם התחלת בירור...
אבל מניסיון ממליצה לך לעשות הכל כדי לדעת שבהריון הבא את הולכת על בטוח...
אני עברתי הפלה שלישית ומיותרת רק כי לא התעקשתי שיתייחסו למקרה שלי ברצינות (אמרו לי ש2 הפלות זה עוד לא נחשב הפלות חוזרות...) ולא הלכתי לרופא שמתמחה בהפלות חוזרות...
לצערי...
כנל. אמרו לי .. אחרי 2 הפלות שזה צירוף מקריםאנונימי (3)
הלכתי לפרופסור הלא נכון... שבכלל לא מתמחה בתחום..ואמר שתמיכה הורמונלית לא תעזור ולא כלום. וזה מקרי.
אחרי הפעם הפעם השלישית שהפלתי. טסתי לפרופסור מתמחה בתחום שישר התחיל עם זריקות. מאמינה שזה מה שהציל לי את העובר. בדיעבד הכל מאת ה'. מאמינה שאחרי 2 הפלות רצופות כדאי לעשות בירור מעמיק ואם נכנסים להיריון שוב לפני סוף הבירור להתעקש על תמיכה או לא לחכות וללכת לפרופסור המתאים. פרופסור שמתמחה בהפלות חוזרות. לא רופא נשים רגיל ולא פרופסור נשים שמתמחה במשהו אחר.
בהצלחה לכולן
כלומראנונימי (6)
התחלת זריקות עוד לפני שנכנסת להריון? או איך שגילית התחלת זריקות ותמיכה ?
איך שגיליתי בבדיקת דם שזה חיובי בטוחאנונימי (3)
קבעו לי תור בהול לפרופסור. כשהגעתי אליו הייתי בול שבוע 5. באותו יום התחלתי זריקות... זה הכי מהר שהצלחתי להתחיל.
תודה יקירה! ❤️אנונימי (6)
מסכימה לגמרי! זה גם הסיפור שליאנונימי (7)
כנראה אנחנו לא היחידות אז זה אומר שבאמת חשוב להיות במודעות לזה...
שלא תהיה עוגמת נפש לשווא...
הייאנונימי (6)
היי האם ניתן ליצור איתך קשר בפרטי?
אנונימית 1. תודה לכל מי שהגיבה. איזה כיף שותפותאנונימי (פותח)
לנס, שיודעות כמה זה נס, כמה זה לא מובן מאליו ⁦♥️⁩

והלוואי שעוד יגיבו 🙏🙏
אנונימית 5אנונימי (8)
אחרי הפלה, בתחילת הריון. מחכה כבר ממש לראות את הדופק. תתפללו עלי🙏
אני היתי בהריון אחרי 2 הפלות. הילד ב"ה חגג שנהממוחשבת
ילדתי 2 ילדים בריאים לאחר 2 הפסקות הריוןחמניה
הפסקות יזומות בגלל מומים, שלא היה ברור מה הרקע להן (לא גנטי)
וואו, איזה שרשור מרגש ומקסים!נועה נועהאחרונה

עוד חלק מהחלום התנפץ..אנונימי (פותח)
הריון ראשון, אחרי קרוב ל3 שנים נישואין, אחרי כמה טיפולים של פוריות.. הייתי אמורה להתחיל שבוע 8 ונפל לי, ככה טבעי.. מאז שאני ילדה יש לי חלום לבן בכור שיהיה לו פדיון הבן. אחרי ששני הסבאים שלי נפטרו בשנתיים וחצי האחרונות, עוד יותר התחשק לי בן.. מישהי יודעת אם שבוע 8 נחשב הפלה בשביל שבאמת לא יהיה פדיון אם בעז"ה יהיה לי בן בכור?
היי יקרה, קודם חיבוק על האובדןאין ייאוש בעולם
אובדן אחרי ציפייה
אחרי טיפולים
אוף
כואב לשמוע.

לגביי פדיון ההלכה היא אם עבר ארבעים יום, באיזה שבוע עשית פעם אחרונה us וראית דופק?
זהו, שלא הספקתי בכלל..אנונימי (פותח)
יש לי תור לרופא שלי ביום ראשון (שכמובן אלך אליו, אבל זה כבר לא יהיה לבדיקת דופק..) הפעם הראשונה שראיתי רופא היה ביום ראשון השבוע, אחרי שבוע שעבר היה לי קצת הפרשות חומות שהתחזקו בשבת, והוא בקושי ראה שק הריון ואח"כ כבר התחיל הדימום (וגם יצאו גושים.. סורי של התיאור..) ביום שני כבר לא ראו כלום באולטרסאונד..
תשאלי רבאין ייאוש בעולם
נשמע לי שממש לא בטוח שלא יהיה לך פדיון לפי התיאור שלך
וואי, הלוואי! תודה רבה!אנונימי (פותח)
לזוג חברים שלנו נפל בשבוע הזה בערךאהבתחינם
ולא היה פידיון..
הלואי ואני טועה.
תראיאין ייאוש בעולם
שבוע 8 זה 42 יום, לכן שבוע 8 זה גבולי.
בעיקרון אחרי 40 יום של הריון לא עושים.
אבל היא אומרת שראו רק שק ולא ראו עובר, יכול להיות שיש לזה משמעות הלכתית.
וגם היא כתבה לקראת 8 כך שכמה ימים יכולים לשנות.. לכן כתבתי לה לשאול רב.
ברור לנו ששאלה בפורום לא מחליפה שאלת רב..אנונימי (פותח)אחרונה
פשוט זה היה חלק מכל ההרגשה שלי מהעיניין.. גם חוץ מההורים אף אחד לא ידע על ההריון ולכן (נכון לעכשיו, אולי אחליט כן לשתף..) גם על ההפלה ופתאום חשבתי שאם באמת, בעז"ה, יהיה לנו בן אח"כ, אולי אצטרך לחזור בשביל להסביר למה אין פדיון וזה קצת ביאס אותי, אז רציתי לשמוע, אולי מישהי יודעת או אפילו הייתה במצב כזה.. עכשו גם ברור לנו שנשאלו רב אם זה יהיה רלוונטי, אבל מה שאין ייאוש בעולם כתבה עוד אותי קצת
אז אני יחסית בתחילת הריוןאנונימי (פותח)
שב"ה מתקדם בינתיים יפה מאד ומצליח

ובאלי שתשתפו אותי ברגע מרגש שהיה לכן מהריון אחרי הפלות, רגע שהתענגתן, שהרגשתן ברכה, שהתרגשתן..

מנסה לעכל שזה אמיתי וזה קורה...

(אנונימי - למספר)
שהרגשתי תנועות והפסיקו לי דימומיםאנונימי (3)
מאז נשמתיייי... ומאז חזרתי לעצמי יחסית... יחסית לבחורה מפוצצת הורמונים. חודש חמישי.. זה ממש כבר מרגש... מרגישים אחרי הכל.
ההפלות שלי היו בשבועות מוקדמים אולי בגלל זה היה לי יותר קל בחודש חמישי. ברוך ה'. מודה על כל תנועה שמרגישה. מבחינתי חוויתי נס. לא האמנתי כבר שיהיו לי עוד ילדים אי פעם.
תודה לה'
וואי שאלה נהדרת...ציפי כהןאחרונה
1- השבוע שאחרי השבוע של האובדן היה לי שבוע של ברכה. עברתי את זה ונשארתי בהריון, תקין!! זה היה מופלא.
2- כשהגעתי לשבוע 27, והבנתי שהעובר בר חיים וגם אם ייצא מוקדם- הוא יכול לחיות, וטוב.
3- רגעי הלידה....

באופן כללי, בכל שלב נתתי לעצמי את הזכות לשמוח על ההריון מאוד אבל גם להרגיש את הפחד והחרדות.
ובכל שלב מצאתי לעצמי דברים שיתמכו בי ובהריון המתרקם.
ציירתי לעצמי את מה שהרגשתי בתוך השלבים השונים,
עשיתי יוגה מותאמת לשלבי ההריון
התחברתי לדולה שממש חיזקה אותי בראייה חיובית
נשמתי
עשיתי דברים שאני אוהבת, התפתחתי באופן אישי לכיוונים שעניינו אותי (למדתי קןרס פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה...)
ובעיקר הייתי נוכחת. ברגע הזה. ונשמתי לתוכו.

זו עבודה משמעותית ועמוקה, מחבקת אותך חיבוק גדול.
עוד מישי כמוני מחכה כבר להרגיש תנועות כדי להירגע? 🤰אנונימי (פותח)
מחפשת שותפות לתחושה..

אני הרבה יותר רגועה מבהתחלה כי הגעתי לשלב שלא הגעתי מעולם.. אבל עדיין קיים חשש.

וכאלה שכבר הגיעו לשם, זה מקל באמת על תחושת הביטחון?
מקל בהחלט. זה עולם אחר...אנונימי (3)
אצלי התחיל בשבוע 15..אבל יש כאלה שמתחיל להן רק בשבוע 18-20... זה תלוי גוף ותלוי היריון....( וידעתי גם למה לצפות כי יש לי ילדים בבית..)
מאז שיש תנועות עוברים הרבה הרבה מהלחצים.. אמנם תמיד נשאר הספק והפחד אבל משהו משמעותי משתחרר...
מאחלת לך בקרוב מאוד בעזרת ה'..
התנועות מרגיעות פעמים רבות, זה דבר שאפשר למשש, למדוד..ציפי כהן
להרגיש תנועות משמעו- לדעת שהוא קיים ושהוא חי ובועט...
יש נשים שזה מקל עליהן ומרגיע אותן. בהחלט.

יכולה לספר שהחוויה של לעבור את השבוע של האובדן היתה החוויה הכי משמעותית עבורי בהריון לאחר האובדן. זו היתה נקודת ציון וכשזה עבר הרגשתי בבירור הקלה גדולה.

לכל אחת יש נקודות ציון שלה, וצרכים אישיים שלה מול ההריון.

מקווה ומאחלת הריון תקין עד סופו, לידה שמחה ובריאה עם תינוק חי בריא ושמח. ועד אז... שתהני מההריון כפי שהוא, בכל שלב שלו.

איחולי רוגע וחיבוקים!




תודה שעניתן לי. ממש מרגיע 🙏אנונימי (פותח)אחרונה
בקשה כללית כשכותבים מאנונימיאנונימי (פותח)
תמספרו את עצמכן ולאורך כלללל השירשור תציינו את מספר האנונימי שלכן לאותו שירשור
פשוט מסובך לקרוא כאן שירשורים.
לא ברור מי זו מי..

או ש @מתחדשת
יש לך רעיון אחר טוב יותר?

בריאות לכולן
נשמע כמו רעיון טוב... אין לי רעיון אחר להציע, מלבד ניק מיוחדציפי כהןאחרונה
לצורך הפורום הזה.
אבל אני מבינה שרבים ורבות אינן רוצות ליצור ניק לשם כך,אולי כי לא רוצות שהפורום יהיה בית לימים ארוכים,אלא רק למנוחה ויציאה לדרך אחרת. אולי מסיבות של רצון באנונימיות. אולי מסיבות אחרות.
בכל מקרה, ההצעה שלך נשמעת טובה👌
אז מצטרפת לפה.. לצעריאנונימי (פותח)
הפלה בשבוע 6

כמה זמן לקח לכן להיטהר אחרי?
אנונימי (3)

חיבוק חם יקרה.

בהצלחה התקופה הלא פשוטה הזאת.

 

התשובה המעצבנת היא שזה מאד אינדיבידואלי. ויש טווח מאד רחב.

בהפלה אחת עשיתי הפסק שבוע אחרי הציטוטק. והלך ממש חלק.

הפלה השניה עשיתי הפסק שבועיים אחרי גרידה, והייתי צריכה המון הקלות (מינימום בדיקות) כדי להצליח לטבול. 

שתי ההפלות סביב שבועות 8-9, אבל עם גודל עובר צעיר יותר.

 

 

פעם אחת שבועאין ייאוש בעולם
פעם אחת אם אני לא טועה שבועיים
3 פעמיםאנונימי (4)
פעם אחת שבועים.. אחרי הפלה טבעית..
פעם שניה אחרי ציטוטק 5 שבועות בערך. זה היה סיוט.
פעם שלישית גם טבעי..8 ימים כי זה היה יחסית מוקדם שבוע 7.
שבוע 6 יחסית מוקדם אפילו מאוד מאמינה שתנוחי להיטהר יחסית מהר
😘
אוי, חיבוק חם! כמה מצער.ציפי כהן
התשובה היא שאין תשובה אחת לכולן...
כנראה זה נע בין שבוע לחודש, אבל זה תלוי בהמון גורמים שת
קשורים לגוף שלך, לתפקודים שונים בו, לגיל שלך, למצב בריאותי כללי, לדימום החודשי ועוד ועוד...
חיבוק חם על מה שעברת.
אם כבר עברת, פחות אנחנו פה כדי לתת חיבוק ומענה.
מצטערת איתך... אני עברתי הפלות בשבועות מאוחרים יחסית,אנונימי (5)
11 ו 13 לכן הטהרה לקחה לי כמעט חודשיים☹️
אחרי שמונה ימיםאנונימי (6)
אחרי שמונה ימים
אבל עשיתי 3 בדיקות באישור מכון פועה
והרבה שאילות
שבוע וחציאשה שלואחרונה
חיבוק ❤️
מתי מספרים על הריוןורוד

עברתי 2 הפלות טבעיות אחת אחרי השניה, וב"ה נכנסתי להריון ואני באמצע שבוע 12 כשהכל תקין (ב"ה אלף פעמים!).

בגלל ההפלות שעברתי אני ממש מפחדת לספר, אבל גם ממש רוצה כבר לשתף את ההורים, את חמותי ואת אחותי.

מישהי מכירה את התחושה? הפחד הזה שאולי אספר ואז יהיו בשורות לא טובות?

מתי סיפרתן על הריון אחרי שחוויתן הפלה? צריכה ממש עידוד בזה. לחכות לשבוע 13? יש הבדל?

אני לא אוכל לשאת את זה שסיפרתי ואז לעדכן שהמצב השתנה...

זה ממש לפי תחושה שלךאנונימי (2)
כל אחת מספרת בשלב אחר, גם לאחר הפלות- דופק/שקיפות/סוף שליש ראשון (שבוע 14) וכו'..
ושיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות אנונימי (2)
ואם עברת את השבוע של ההפלות הקודמותאנונימי (2)
אז מהבחינה הזאת את יכולה להיות רגועה שהגעת לשלב שנחשב יותר בטוח, וגם באופן כללי שבוע 12 זה כמעט סוף שליש ראשון. רוב ההפלות המוקדמות מתרחשות לפני כן.

סליחה על פיצול ההודעות, כל פעם נזכרתי במשו. 🙈
ממש מזדהה איתך! אני גם אחרי 2 הפלות רצופות.. בהריון שלישיאנונימי (3)

לא ספרתי לאף אחד, עד סוף חודש חמישי...  מהפחד שמשהו יקרה וגם רציתי שתשרה ברכה.. אולי הגזמתי..  הסיכויים להפלה חלילה זה בשליש הראשון.. אז מה שאת מרגישה..

כ"כ קשה להסתיר וגם הבטן שצצה.. אבל בשביל הרוגע שלך ממליצה לך לא לפני שבוע 15..

שיהיה הריון קל ותקין ובעז"ה בידיים מלאות!

מבחינת הבטןורוד
אצלי היא יוצאת בחודש שני אז כבר רואים. פשוט לכולם מסביבי יש טאקט לא לשאול (:
אנונימית אחרת. גם להורים סיפרת רק בסוף חמישי??אנונימי (2)
באיזה חודש את?

וסוף שליש ראשון זה בתחילת שבוע 14. לא בשבוע 15.
גם להורים ספרתי בסוף חמישי.. היו לי פחדים נוראים שיקרה משהואנונימי (3)

תודה על השיתוףאנונימי (2)
היי אני אחרי הפלות גם...בשבוע 17 כרגעאנונימי (4)
ועדיין אף אחד מהמשפחה לא יודע...(חוץ מאמא שלי וחמותי)
אני ממש בסטרס...אז מנצלת את הקורונה ...
מחכה עד שלא תהיה לי ברירה.
אבל זו תחושה אישית שלי.
ככה אני יותר רגועה ולא מרגישה צורך להסביר, להגיד אם יהיה משהו.
אין לי כלים לזה.
חמותי ואמא שלי ממש מבינות ..
יצאה לי בטן. איפשר לפספס.. אבל אני גרה רחוק ולא יראו אותי בקרוב... אז יצא לטובה ברוך ה'.
תעשי אך ורק מה שטוב לך. את לא מחוייבת לספר עד שבוע 30 אפילו... (בכוונה מקצינה..)
מצד שני אם יראו אותך איפשהו וכבר תצא לך בטן זה סיפור אחר...
אם בא לך לספר ואולי זה דווקא ירגיע אותך תספרי.
להיות קשובה לעצמך. הכי טוב. הכי אמיתי.
לזכור שאת לא חייבת לאף אחד.
את חייבת רק לנפש שלך אחרי הטראומות שעברת.
בהצלחה ובשעה טובה
מזל טוב! הריון תקין וקל וידיים מלאותו!השם בשימוש כבר
אז מעולה לך שעכשיו קורונה.... בדיוק אמרתי לעצמי שחבל שאני לא בהריון בתקופה הזו, אם כבר בבית, ואין צורך להחביא את הבטן בבטן ולהשקיע מלא מלא מאמצים וכוחות נפש בהסתרות (חבל שאני לא בהריון בלי קשר... 🙂 )
אני דווקא בהריון ודווקא מתבאסת שעדאנונימי (2)
שהגעתי להריון המיוחל המשפחה שלי והחברות לא חוות את זה איתי בגלל הקורונה
אבל כתבת שאף אחד מהמשפחה לא יודעהשם בשימוש כבר
סליחה, אני לא אותה אנונימית, מישי אחרת...אנונימי (2)
אה... 😁 קודם כל מזל טוב! הריון קל ותקיןהשם בשימוש כבר
וידיים מלאות בע"ה!!
ולגבי ההתבאסות-הן יודעות לפחות על ההיריון? ואת מתבאסת שאתן לא חוות את זה ביציאה משותפת וכו, או לא יודעות? אם עדיין לא, ואת בחודש מספיק מתקדם-שתפי אותן
מתבאסת שאני לא חווה אתאנונימי (2)
הקישקושים הסתמיים של הריון, של וואי איך הבטן שלך גדלה, ו-וואי איזה ריח יש לזה לא יכולה להריח את זה וכו
זה שונה בשיחה..
באלי שיחוו אותי הריונות
אחרי שאיבדתי את התמימות
באלי קצת לחוות את זה מהצד התמים גם, וזה ממש שונה בטלפון מבינה?
באלי את הדיבורים המטופשים של איך לא ראיתי עלייך? או זיהיתי כבר מזמן... וכו
בע"ה בקרוב ממש.. נצא כולנו מן הסגר הזהאנונימי (6)
ותפצי את עצמך על כל החסרים!!!!
אמן. האמת עכשו לא מפריע לי, אבל אם זה ימשך...אנונימי (2)
כי אני עוד יחסית בהתחלה
ואמן! איזה מתוקה את על הברכותאנונימי (2)
ב❤️אנונימי (6)
🙂
בהיריון אחרי הלידה השקטה להורים סיפרתיאנונימי (5)
בשבוע 20
אמא שלי ידעה והרגישה
לשאר האחים לא סיפרנו
אמרנו שאנחנו בחדר לידנ וזהו.
תודה לכולן על העצות והעידודורוד
ב''ה סיפרתי למעגל הכי קרוב ומשפחתי וזה עשה לי ממש טוב ושמח.
שוב תודה לכולכן על הכל
כיף שחזרת לעדכן. וכיף ששמחו איתךאנונימי (2)
אני שמחה לשמוע שסיפרת. ואני רואה שהתשובה שלי נעלמה...ציפי כהן
כתבתי תשובה ארוכה ומפורטת לפני כשבוע בערך, ופתאום היא לא פה...
בכל אופן, שמחה שמצאת את הדרך לתמוך בעצמך כי את הכי חשובה פה.
בקצרה אומר שתהיתי לעצמי עבור מי אנחנו מספרות על ההריון. אם זה עבורנו, הכי טוב להקשיב ללב ולספר מתי שנח לנו ומתאים, ומתי שנקבל מה שאנחנו זקוקות. (אני למשל לא יכולתי להסתיר מההתחלה. הייתי זקוקה לעזרה כי שכבתי במיטה עד שבוע 20 בערך. אז כולם סביבי ידעו).
אם אנחנו מתחשבות באחרים ומספרות עבורם- נדרשת בעיני מחשבה למה זה כך ולמה לא להקשיב ללב ולספר/לא לספר כפי שמתאים לנו.

תהיתי גם על האנרגיות שאנחנו משקיעות בהסתרה.
זה לוקח הרבה כח. ולהפסיק להסתיר זה מקל ועוזר.
עדיף בעיניי לשמור אנרגיות לדברים יותר מהותיים כמו התמודדות עם חרדות בהריון או נשימות בבדיקות וכו, ולספר למי שייתן לנו כח.

חיבוקים לך, ולכולן!


לגביי התחשבותאנונימי (2)
אם מחכים לחודש מאד מאוחר,
אולי ההורים יכולים להיפגע.
או לחשוב למה הבת שלהם לא חסכה מהם כמה חודשים של דאגה מיותרת (מתוך רצון לדעת שהיא מצליחה להיקלט שוב)

משתפת תהייה שיש לי
כי כרגע מרגישה לא נכון לי לשתף
את צודקת,זו באמת דילמה קשה: האם להתחשב בהורים או בעצמי?ציפי כהן
עד כמה לחשוב על עצמי ועל מה שטוב לי, ועד כמה לחשוב על אחרים, על מה שטוב להם, עד כמה להתחשב באחרים?

אני חושבת שהשאלה הגדולה היא עד כמה זה בא על חשבונך,ואפילו קצת יותר מזה: עד כמה והאם זה פוגע בך.
לפי זה אפשר לדעת איפה להעמיד את עצמך.
אם את נפגעת מזה שאת מספרת להורים בשלב מסוים, ראוי וכדאי לא לספר. רק כשתרגישי חזקה מספיק בשביל להצליח לספר ולהרגיש שזה לא פוגע בך- יהיה אפשרי לספר.
זה בעיניי.

יש הרבה מערכות יחסים בין הורים לילדים, לפעמים כל מה שאנחנו מבקשים זו נפרדות, עצמאות, מקום שקט להיות אנחנו ולגדל את ילדינו.
לפעמים אנחנו מבקשים דווקא הפוך, להיות כמה שיותר קרוב להורים ולהיעזר בהם כמה שיותר.
הרבה ממערכות היחסים נעות על ציר איפשהו באמצע, בין שניהם. לכל אחת מהן יש שורשים עמוקים וצרכים עמוקים שלא מתחילים רק היום. זה בנוי על מערכת היחסים מלפני שנים...
לכן, כשאני רושמת לך להקשיב ללב אני לוקחת בחשבון שמערכת היחסים שלך עם הורייך יכולה להיות סבוכה, שאולי תרצי לא לפגוע בהם ולכן תודיעי מוקדם,שאולי תרגישי שזה מונע ממך חופש פנימי אבל תבחרי לשלם את המחיר הזה, כדי שלא ייפגעו.
ואולי זה בכלל אחרת לגמרי, אני לא יודעת. רק מנחשת.
רק רוצה לתת לך את היכולת להתבונן על כך. אולי אולי בפעם הבאה שתהיה לך האפשרות להקשיב מעט יותר לעצמך תוכלי לעשות זאת מתוך הבנה של המקום שלך מולם?

חיבוקים, הלוואי שנצליח לעשות בחירות שתומכות בנו, ולא פוגעות באחרים וביקרים לנו.
לאנונומי שספרה בשבוע 20 לאמא ולשאר האחים בחדר לידה-השם בשימוש כבר
איך? לא התראיתם חצי שנה? ( לפחות ) לא בקשו לבוא אליכם, לא נפגשתם בשמחות? או שהבטן שלך ממש ממש פיצית. סתם מעניין אותי טכנית איך יתכן להסתיר, אני ניסיתי מאוד וכבר בחודש 3 "עלו " עלי.
אני עברתי 2 הפלות אחת בשבוע 12 ואחת בשבוע 13 בהפרש של שנתיים מהפלה להפלה. ההפלה האחרונה הייתה לפני שנתיים. ועל 2 ההריונות ספרתי רק לאמא שלי בשבוע 7 (הראיתי לה את תמימת האולטרסאונד) ולחמותי בשבוע 10. חוץ מזה הייתה חברה שנחשה, וגם דודה. התחמקתי מתשובה לא אישרתי ולא הכחשתי...
עד חודש חמישי שישי יש כאלה שיכולות להסתיר, אחכ לא ברוראנונימי (2)
לי איך
אני בקושי ברביעי הצלחתי להסתיר. זה כבר היה קיץהשם בשימוש כבר
כך שאת לא יכולה לעטות על עצמך סריגים וכו
שוב, אני אנונימית אחרתאנונימי (2)
אני ברביעי ולא רואים עליי כלום
טוב, כבר אני בעצמי לא מבינה למי אני מגיבה..אנונימי (6)
🙂
חח צריך למספר, אנונימית 1, אנונימית 2 והלאהאנונימי (2)אחרונה
תאריכיםאנונימי (פותח)
יש לי חברה שילדה כשהפלתי.
יש לי חברה אחרת שילדה כמעט בתלמ שלי.

ואני לא יכולה לשתף אותן בזה.

כי הן יחשבו ש..
אולי שאני דרמטית מדי?
או ירחמו?
או לא ידעו איך לאכול את זה?

אז אני לא אומרת.

אבל אני יודעת.

אני יודעת בן כמה חודשים הילד שלה,
כי אני לא שוכחת לפני כמה זמן הפלתי.
ואני יודעת בן כמה הילד השני,
כי אני יודעת מתי הייתי אמורה להפוך לאמא.

והן לא יודעות.
הן לא יודעות שיש לי מושג בדיוק
בני כמה הילדים שלהן,
כי יש תאריכים שלא שוכחים.

יש סמיכויות של אירועים שצד אחד לא יזכור ואולי גם לא ידע,
וצד שני,
מייחל כל כך לשכוח.
..אנונימי (פותח)
כ"כ כ"כ מבינה.. איתך ביחד.חמניה
אנחנו יודעות. אנחנו זוכרות. ואנחנו איתך 💔
יש לי אחיינית שהיא כמו בת בשבילי, כי היא נולדה קצת לפני התל"מ שלי ותמיד הרגשתי שהי גם קצת שלי (ואמא שלה זורמת עם זה). היא תכף עולה לכיתה א' והבן שלי לא..
תודה לך, זה עוזר!אנונימי (פותח)
אויש, כל כך צובט בלב! כל התזכורות האלה... חיבוק!!ציפי כהן
זה ממש,לא קל להיות באבל ובתהליכי אובדן, בזמן שהאחרות חוגגות ימי הולדת וחיים וברכה... ואת מבכה את שלך.
והכי קשה זה להיות בבדידות סביב הקושי הזה, הכאב של הלבד, המתח הפנימי.
אני מניחה שזה קשה לך אפילו להיפגש איתן? זה כואב מדי?
מה את עושה במפגשים איתן? מדברת כרגיל?
כמה לא קל.

אני חושבת שהסתרה גובה מחיר גבוה וכבד, ויוצרת חיץ בלתי נראה כמו גם תחושת בדידות גדולה,והרגשה שאף אחד לא יבין. אני תוהה לעצמי למה להסתיר. אולי שווה לשתף אותן בהרגשות שלך, לבכות את זה החוצה ולספר להן על תחושותייך, לאוורר את זה ביניכן ולבקש מהן שפשוט יהיו מקשיבות ותומכות, בךי לרחם ובלי לנחם... פשוט שיהיו איתך בכאב שלך כי זה פשוט כואב לך...
אולי זה יעזור לך להרגיש פחות לבד?
לפעמים הפחדים הם בראש שלנו ואז אנחנו לא מעיזים לספר.
הרבה פעמים הופתעתי לגלות כמה תמיכה קיבלתי כשכן העזתי לספר, וגם לומר מה אני זקוקה בתוך זה.
שווה לחשוב על האפשרות הזו.

חיבוקים, בכל מקרה, מבינה אותך מאוד!
תודה ציפיאנונימי (פותח)
כתבת מדוייק כרגיל.

הסיבה שאני לא משתפת אותן היא כי כרגע ב"ה אני בהריון ואני מנסה להתרכז בהווה ולא באלי לפתוח איתן את זה עכשו. פשוט הגיע לי פתאום גל כאב על זה אז פרקתי כאן לנשים שחוו ומבינות הכי טוב.

אם ארגיש צורך בעתיד אולי אציין את זה בפני אחת מהן, השניה לדעתי לא תדע איך להכיל את זה וזה יכול להרחיק בינינו אז לה בטוח לא אגיד.

תודה ענקית על המקום. אין לכן מושג כמה באותם רגעים הייתי צריכה שיהיו למילים, רגשות ומחשבות האלו קיום בעולם.
את פועלת בשיקול דעת ובמחשבה, וזה הכי משמעותי בעיניי.ציפי כהן
להקשיב ללב.
טוב שאת עושה מה שעוזר לך לקבל תמיכה ומקום.

ותודה לך על המילים המחזקות בסיום, כמה משמעותי לתת מקום בעול לרגשות ולמתרחש בחדרי הלב!
חיבוקים.
נמשיך להיות כאן.
כתבת ממש יפה. מזדהה❤️אנונימי (3)אחרונה
גם חברה שלי ילדה בכמעט תל"מ שלי, ואחותי המשיכה הריון עם תאומות מתוקות בזמן שאני אבדתי את שלי..
לעזעזל קורונהאנונימי (פותח)

אז התחזקנו.

התחזקתי, ליתר דיוק

הוא רצה כבר מזמן

לנסות שוב

אפילו שאין לרפואה פתרון בשבילנו.

 

לנסות.

אולי הפעם בכל זאת.

 

אולי הפעם הרחם שלי יצליח להחזיק עובר יותר מ9 שבועות.

אולי נגיע ללידה,

לתינוק בריא ושלם.

אולי הפעם.

 

עשכיו כבר לי יש כח.

 

אבל איך אפשר עכשיו להפסיק למנוע.

איך אפשר.

איך אפשר לדעת שאולי אצטרך ללכת לבד לבדיקת דופק.

כי אין עכשיו כניסה למלווים.

שאולי לא תהיה מספיק זמינות של רפואה.

שאולי שוב אצטרך כל יומיים רופא, מוקד, מיון, 

ובתקופה משוגעת שכזאת.

 

אי אפשר.

פשוט אי אפשר.

 

צריך לחכות עוד.

כי אי אפשר.

 

אי אפשר לשלוט בהכל..ישועת ה' כהרף

אני משחררת את זה..

לחשוב חיובי!!

לא שלילי!!

יהיה בסדר, את תיכנסי להריון בקלות, יהיה פשוט, הכל יהיה תקין, לא תצטרכי מעקבים צפופים וכדומה..

להעמיס על הראש מחשבות חיוביות..

אם יקרה שלילי, תתמודדי אתו באותו רגע, אין צורך לגרום לסבל לפני שהוא מגיע אם בכלל..

לדעתי, לא לעשות את החשבונות של הקב"ה..

אני מבקשת ממנו שייתן לי הריון, תקין, בקלות, בידיים מלאות וכל ההמשך הטוב..

חיבוק גדול..

יודעת מה את עוברת..

אני מתמודדת עם זה גם..

נלחמת לשחרר..

אי אףשר לשלוטאנונימי (פותח)

אבל כל עוד אני לא אדע בוודאות שבעלי יכול לבוא איתי לכל הבדיקות - אני לא אפסיק למנוע

אני מבינה אותך. את זקוקה לתמיכה שלו, במיוחד בבדיקות.ציפי כהן
מאוד מאוד קשה ללכת לבד לבדיקות דופק, אחרי מה שקרה לך.
מאוד קשה ללכת לבד תמיד, אבל במיוחד בזמנים שעלולים להעלות את רמת החרדה- זה ממש קריטי.
האם באמת אין אפשרות לליווי של אדם אחד לבדיקות הללו?
אני יודעת שאמרו שלחדרי לידה מותר להגיע עם אדם אחד בלבד. איני יודעת מה לגבי בדיקות רפואיות, אך אולי ניתן להתקשר לרופאה ולבקש סיוע עם זה?
אולי ניתן לומר שאת מקרה חריג ויש לך צורך רגשי משמעותי בליווי? אני יודעת שפעמים רבות ניתן לקבל אישורים לדברים חריגים אם פונים,מסבירים, מבקשים.
את מובנת לגמרי, ועם זאת קשה לי לחשוב על כך שתמנעי הריון עכשיו רק בגלל הסיבה הזאת.
אולי קיימת עוד סיבה, אולי הפחד מהריון מונע ממך? יכול להיות שקיימות סיבות נוספות?
אם חקרת וגילית שרק הסיבה הזאת מונעת ממך, דעי יקירה שיכולים להיות פתרונות, ותוכלי לקבל ליווי אם ממש תזדק לו. אמנם יש מערכת חוקים וכללים, אך גם יש מקרים מסוימים שהם יוצאים מן הכלל. כל מקרה לגופו.

יקירה,
אם בא לך הריון ואת חושבת עליו בחדווה, בשמחה וברצון להתקדם הלאה- אני מציעה ללכת עם הלב.
אתם תסתדרו עם הצורך בליווי.
כל בדיקה מחדש.
אתם תהיו בסדר.

חיבוקים!!
לי נתנו להגיע, אולי תלוי בקופהאנונימי (3)
רק הערת אגב, לגביי המעקביםאין ייאוש בעולם
בהריון אחרי הפלות בדכ מגיעים הרבה לus כדי להירגע, כך שגם אם ב"ה ההריון תקין אנחנו עדיין מבקרות הרבה יחסית במרפאה.
בדיוקאנונימי (פותח)

ולאלה שכתבו שזה כן אפשרי - אני יודעת שיש מקומות שנותנים,

בכל אופן אני מעדיפה לדעת שאני נכנסת להריון בתקופה רגועה יותר.

בתקופה הנוכחית כשעוד יכולה להיות התפרצות מחודשת - א"א לדעת לאן הולכים.

 

תודה לכולכן.

 

אין יאוש בעולם, מקווה שזה בסדר שעניתי גם לך כאן.

מציף אותי לפתוח על זה דיון אישי. סליחה.

ויפה לך על הזיהוי.

 

הכל בסדר יקרהאין ייאוש בעולם
אם תרצי, אני כאן ⁦♥️⁩

אני שמחה לקרוא שהתחזקת.
שיקול דעת בריא ונכון שמשקלל את כל הדברים מסביבציפי כהן
ולוקח דברים רבים בחשבון.
אם את מרגישה שלא תהיי רגועה בהריון בתקופה הזו, בהחלט שווה להמתין עד שיירגע. אולי לאחר זמן גם תרגישי מחוזקת יותר, ותרוויחי רווח כפול.

בהצלחה, חיבוקים וחיזוקים!
תודה ציפי היקרה.אנונימי (פותח)אחרונה


שאלה לנשים עם ניסיון:שםאנונימי
אשתי ואני עברנו הפלה ראשונה (ובתקווה אחרונה) לפני כחודש (הרופא בדק וראה שלעובר אין דופק).


ביום הראשון יצאה מסה גדולה של דם ולאחר מכן ירד עד שהגיע לרמה של טפטופים.
היה נראה שסוף סוף נגמר לפני כמה ימים והיום בעקבות ספורט שאשתי עשתה, ראתה דם שוב.

היא מסרבת בכל תוקף שאקח את זה לאיש מקצוע (גם אין לי כל כך איך) או שמישהו יראה והסכימה רק לצלם איזו תמונה.
מכירות את התופעה של הדם שנמשך? כמה זמן לקח עד שנהייתם מותרים?
שווה לחכות למחזור וזהו?
שלום לך. אנסה לעשות מעט סדר בסיפור כי לא לגמרי ברור לי:ציפי כהן
ממתי יש לה דימום? האם היא מדממת כחודש, וזה נגמר לפני ימים אחדים ואז חזר?
מדוע אתה מחבר את הספורט עם הדימום? זה לא בהכרח קשור זה לזה.
כיצד התבצעה ההפלה, באופן טבעי או בעזרת כדורים?

האם היא היתה אצל איש מקצוע רפואי במהלך החודש האחרון?

דימום של הפלה לוקח באזור שבוע, יכול לקחת גם שבועיים לפעמים, עד לדימומים קלים ביותר, ולאחר מכן מומלץ להמתין למחזור על מנת שהרחם יתנקה. יש לבדוק בטא (הורמון בדם) בבדיקת דם, ולעשות אולטראסאונד כדי לוודא שהרחם התרוקן.
אם לא עשיתם את הבדיקות, כדאי לקבוע תור לרופא ולבדוק בהקדם. יכול להיות שהדימום מגיע משאריות שנותרו ברחם או מסיבה אחרת שאינה ידועה לי (איני רופאה).

אני חושבת על אשתך ומנחשת שהיא לא רוצה יותר לעבור כל מני פרוצדורות רפואיות פולשניות, או ללכת לאנשי מקצוע לבדוק מה קורה איתה... זה בוודאי מתיש פיזית ונפשית.
אני ממליצה להקדיש זמן ומחשבה איך לחזק אותה ולתמוך בה, להקשיב לה ולהיות איתה יחד בתוך הרגשות הקשים שהיא חווה, לפנק אותה ולתת לה לגיטימציה לכאוב, להתאבל ולהיות עצובה.
נסה למצוא את הדרך להיות ממש איתה וממש קשוב לרגשותיה, ואם היא זקוקה לכתף תומכת, נסה להיות פשוט קשוב לרגשותיה מבלי לנסות לנחם או לתקן. פשוט להיות עם מה שקורה לה. וזהו. (זה לא קל... אבל זה משחרר כשמישהו פשוט נמצא איתי במה שאני חווה. פתאום אני לא מרגישה לבד).

אם יש צורך בעזרה ראשונה רגשית, ניתן לפנות אלי לייעוץ דרך הטלפון (בחתימה שלי למטה), וניתן לקבוע פגישת און ליין כדי לברר מה אפשר לעשות.

מציעה כן לפנות לרופא אם אכן הדימום נמשך מעבר לשבועיים, ובכל מקרה יש לבדוק שהבטא התאפסה ולעשות בדיקת אולטראסאונד.
חיבוק אליה ממני
ציפי
מה שלומכם? רק אם מתאים לך לספר...ציפי כהן
ואני חוזרת אליך כי כשאני קוראת שוב את ההודעה שכתבתי לך, אני רואה שהתייחסתי בעיקר (או רק) למה שעובר עליה, אבל לא התייחסתי למה שעובר עליך.
לראות את אשתך סובלת מהצד, או להרגיש את האובדן הזה, שהוא לגמרי שלך כמי שהוא שלה- זה לא קל.
אז שולחת ריפוי ללב השבור, או לכל רגשאחר שעולה בך, ומקווה שתצליחו ביחד ולחוד לצמוח מזה.
היי, תודה על התגובה שםאנונימי
סליחה שלא עניתי...

אשתי אמנם *מאד* רוצה כבר להיות בהריון, אבל לא ניכר עליה שזה עודמיושב עליה (למרות שברור שכן...)

אני השלמתי עם זה בערך שעתיים אחרי שההפלה קרתה (כי מראש ידעתי שזה עלול לקרות).

ההפלה קרתה בעזרת כדורים כי העובר הפסיק להתפתח. גילינו את זה בבדיקת ההתפתחותית (לא זוכר את השם שלה).


היום היא קיבלה מחזור (לא ראיתי אישה שכל כך שמחה מזה כמוה...) והיא תוהה אם יש לה מה ללכת לרופא נשים, כי לא בא לה (בעיקר לא בא לה מה- אולטרה-סאונד פנימי שלא קורה מלמעלה).

לצערי אנחנו זוג עם בעיות ביחסי מין (לא מקיימים כמעט בכלל בגלל שהיא חוששת מכאבים).
ככה שהכל קשור בהכל.
תקשיב אחיאנונימי (2)
אשתי עברה את אותו דבר לפני 3 חודשים.
שגם העובר לא התפתח ואז עשו לה ניתוח (לא כדורים).
היא קבלה מחזור נראה לי לאחר שלושה שבועות נראה לי.
היה חודש הפסקה. (וב"ה עכשיו היא בהריון בשבוע 6)

אז כמה דברים.
קודם כל אין ספק שתתחזק בעצמך ,
ותחזק את אשתך במה שאתה יכו.
תרעיף עליה המון חום,אמפתיה היא צריכה את זה.
רק אתה מכיר אותה טוב ויודע מה יכול לשמח אותה.

לגבי ההפלה זה מראה ב"ה שאת פוריים ובעז"ה מקווה שתתבשרו בהיריון !

עוד דבר-אני כמעט בטוח שהרופא חייב לבדוק אותה לראות שח"ו אין שאריות.
(מוזר שהרופא לא אמר לכם לבוא לבדיקה מעקב לראות שהכל תקין)
בכל אופן ממליץ מאוד ללכת(לא רופא אבל זה יכול לעשות זיהומים-קרה לאשתי)

ודבר אחרון לגבי היחסים- תברר איתה מה כואב לה בדיוק וכו' ולפי זה תתיעץ.
אפשר לפתור דברים מהסוג הזה.

אם תרצה לדבר בפרטי תשלח תגובה ואחזור אלייך בשמחה.





עשה לאשתך זיהומים והיא הרגישה את זה?שםאנונימי
או שמבחינתה הכל היה בסדר ומזל שבדקתם?
תודה על התגובה כמובן! שםאנונימי
כן אחיאנונימי (2)
בהתחלה היו לה כאבים מאוד חזרים והיינו בטוחים שזה כתוצאה מהניתוח(אמרו שיהיה).
ואישתי ממש סבלה כבר ולא ידענו למה..
בקיצר הלכנו לרופא ואז הוא עשה לי בדיקה וראה שיש לה דלקת באגן.(אחרי הבדיקה היא בכתה מרוב הכאבים)
אחד הדברים שלא עלו על זה בגלל שמרוב שכאב לה כל הזמן היא הייתה על משככי כאבים וכל פעם שבדקו אותה לא היה לה חום.
והיינו במיון פעמיים והחזירו אותנו.
עד שאכשהו ב"ה עלו על זה ואשפזו אותה ל 5 ימים והביאו לה טיפול דרך הווריד.
הבהרה קטנהאנונימי (2)
לגבי החום ..מסתבר שאחד הדברים לדעת שזה דלקת זה חום..אז שיהיה ברור.. יותר.
שלום לך, טוב שחזרת וענית. יש כמה דברים שחשוב לדעת.ציפי כהןאחרונה
כן, חובה לחזור לעשות בדיקה כי לפעמים נשארות שאריות, כמו שכתב לך האנונימי היקר, ולפעמים יש דברים אחרים.
לרוב אין כלום וזה בסדר, אבל לבדוק אחרי המחזור, זה משמעותי.

לגבי החשש מכאבים ביחסים, אני ממש מצטערת לשמוע על החששות, יש דרכים די פשוטות לעזור עם זה.
ייתכן שזו בעיה פיזיולוגית שיכולה להיפתר בקלות יחסית, על ידי הדרכה של פיזיותרפיסטית מומחית לרצפת אגן. היא תבדוק בעדינות וברגישות ותיתן תרגילים מדויקים שעוזרים, והכאבים יחלפו.
אם הבעיה קשורה יותר לנושאים רגשיים, אני ממליצה ללכת ליועצת מינית, יש המון פתרונות בתחום הזה וניתן להיעזר ולקבל תמיכה ועזרה.

אני מאוד מאוד ממליצה, למרות החשש והפחד מבדיקות ומייעוץ- כן ללכת להיעזר באנשי מקצוע, כי השקיעה בתוך המקום הנוכחי עלולה להחמיר דברים קיימים, ואולי אלה דברים פשוטים שניתן לפתור בקלות? איש מקצוע יעלה על הבעיה ויתן פתרונות וליווי.

אני ממליצה על נשות המקצוע הבאות, אם תרצו לפנות בהקשר הכאבים ביחסים:
- פזית כוכבי- יועצת מינית וזוגית,
- נטע שוחט- פיזיותרפיסטית רצפת אגן
- טובה דהרי- מטפלת רגשית בשיטת מח אחד ו-nlp.

כל נשות המקצוע הללו מקבלות בקליניקה און ליין (דרך המסך, בזום), בפרויקט חברתי שנקרא "הקליניקה החברתית של עלמה", במחיר 30 שח לפגישת ייעוץ.
ממש ממליצה בחום על כל אחת מהן, כולן מעולות.

אתם מוזמנים להירשם בקישור שנמצא בחתימה שלי.

ובכל אופן, מאחלת לכם שלווה ושמחה מעתה.
הריון לאחר הפלה ..אנונימי (פותח)

היי, אני אמא לילד ראשון מהמם.
מנסה להיכנס להריון שוב , עברתי הפלה טבעית ראשונה ומיד אחר כך בלי מחזור ראשון נכנסתי שוב ובשבוע 6 שוב דימומים ושוב הפלה ..
הפעם החלטנו כי כן לחכות לפחות למחזור אחד כי ככה הרופא המליץ ובכלל כי הכאב הוא חזק.. אך אני מיואשת ומפוחדת , מעוניינת לדעת מהו הסיכון בהריון מיד לאחר הפלה ? (בלי לחכות למחזור)
והאם יש פה תגובות שיוכלו לעודד שאחרי מחזור ראשון אכן הצליחו ולא אחרי הרבה זמן .. האם משהו יכול להשתבש בעקבות המחזור/ ההפלות ?
הייאין ייאוש בעולם
קודם כל שולחת לך כוחות על הקושי.

אם הרופא המליץ לך לחכות מחזור ראשון וגם החלטתם כבר להקשיב לו, לא הבנתי למה את שואלת כאן מה הסיכון בהריון מיד בלי לחכות למחזור? אנחנו ודאי לא רופאות..

ובכל זאת לפי מה שידוע לי, הסיבה שאומרים לחכות למחזור היא:
א. כדי לתת לגוף להתאושש ולמלא מאגרים
ב. לבדוק במחזור הבא שהרחם נקי לחלוטין, רירית סדירה וכו
ג. לחזור לאיזון הורמונלי

אני לא יודעת בת כמה את. אבל באופן כללי אחכ אפשר להיקלט להריון, גם אם תמנעי תקופה.. רצית עידודים, אז אני ב2 ההפלות שלי חיכיתי מחזור, באחת מהן אפילו הרבה יותר ואחכ לא היה קושי להיקלט ב"ה.
מבחינת המחזור לפעמים לוקח זמן עד שהוא חוזר להיות סדיר, כמו אחרי כל שינוי הורמונלי.

אני שומעת שהקושי העיקרי שלך כעת הוא להמתין?
את שואלת אם אפשר לא לחכות למחזור, וגם שואלת אם אחכ יכול לקח זמן עד שנקלטים..
אני מציעה, עם כמה שזה קשה, לשים את זה קצת בצד.
אין ספק שהריון חדש מרפא את הפצעים. אבל עברת 2 הפלות רצופות, תני לגוף ולנפש קצת להחלים.

האם הרופא המליץ לך לעשות בירור רפואי בעקבות 2 ההפלות?
אין ייאוש בעולם כללאנונימי (פותח)
לא חשבתי שאת רופאה , שאלתי את זה על מנת לדעת אם זה שנקלטתי מיד אחרי הפלה בלי מחזור ראשון , הסיכוי להפלה הוא גבוה . ולא הוא לא המליץ לי לשאלתך לעשות בירור. תודה בכל אופן .
אני מבינהאין ייאוש בעולם
שאת כועסת, לא ברור לי למה. השקעתי לכתוב באריכות ולעזור לך.
בכל מקרה, מבקשת מחילה אם שאלתי בצורה שפגעה בך או אם לא הבנתי את שאלתך🙏

לשאלתך, אי אפשר לדעת האם זה מה שגרם להפלה. או שיש סיבה אחרת. רוב ההפלות המוקדמות מתרחשות בגלל בעיה כרומוזומלית בעובר.

לגביי בירור, אחרי 2 הפלות רצופות לא חייב לעשות בירור לפי הפרוטוקול, אני כן רציתי לעשות, כל אחת מה שנכון לה..

בהצלחה רבה
אין ייאוש בעולם כללאנונימי (פותח)
תודה רבה , עזרת לי מאוד , אני כן מאוד ארצה לעשות בירור עושים זאת לאחר המחזור הראשון?
תודה על המענה וסליחה גם אם תקפתי ..
כן, עדיף אחרי המחזור הראשוןאין ייאוש בעולם
בשמחה.
תרגישי טוב.
היי יקירה, חיבוק על שתי ההפלות שעברת. כמה לא קל!!ציפי כהן
לעבור שתי הפלות רצופות, אחת אחרי השניה, כמעט ללא הפסקה ביניהן- זה קשה וכואב מאוד. וגם מערער את תחושת היציבות, והשליטה, ויוצר חוסר אונים וחרדה- מה עלול להיות בהמשך? איך אפשר לדעת מה טוב, ומה יקרה? האם אוכל להרות שוב ללא הפלה?
חיבוק על הבלבול והכאב!

@אין ייאוש בעולם ענתה נהדר על שאלותייך (תודה!), אני אוסיף ואחדד.

אכן, רופאים ממליצים לחכות לניקוי הרחם ולכן להמתין עד לאחר המחזור הראשון לפני שנקלטים להריון חדש.
זה מומלץ אבל לא מחייב. נשים רבות (גם בפורום הזה) נקלטו להריון בלי שהמתינו, וזה היה בסדר.
אני שומעת בין השורות שאולי את חשה אשמה על כך שנקלטת מיד בלי להמתין למחזור, ואני רוצה לומר לך שאינך אשמה. לפעמים אי אפשר לדעת למה הפלות קורות. הן פשוט קרו. ההפלה הראשונה שלך התרחשה בגלל סיבה כלשהי, ואיננו יכולים לדעת, אלא אם הרופאים ימצאו סיבה שגרמה לה. כך גם בהפלה השניה.
אינך אשמה. זה בסדר.

בנוגע להמתנה כרגע, אני כן חושבת שנכון יהיה להמתין לפחות למחזור אחד לפני החזרה לנסיון להרות.
בנוסף, מציעה לנסות לבקש מהרופא בירור הפלות חוזרות.
בדרך כלל, רופאים נותנים בירור כזה רק לאחר 3 הפלות, אבל בעיניי זה נורא להמתין לעוד הפלה, חלילה, כדי לקבל בירור...
יש רופאים, מעטים, שמוכנים לעשות את הבירור גם לאחר שתי הפלות. אפשר לפנות למרפאה להפלות חוזרות, או לבקש מאוד שיתנו לך את הבדיקות כי מאוד חשוב לך לברר.
הבירור מכיל בדיקות שונות שבודקות פקטורים בדם כדי לגלות אם יש סיבות להפלות שחווית, ואז ניתן יהיה למנוע הפלה בפעם הבאה.

אני לא בטוחה שרופא ייתן לך לעשות בירור,מכיוון שהיה לך הריון תקין אחד ולכאורה שתי הפלות הן עדיין בגדר "סטטיסטיקה נורמלית".
עדיין, בעיניי שווה לנסות.
כי לא משנה הסטטיסטיקה, הכאב גדול עם כל הפלה.

בנוגע לנושא הרגשי, אם את חשה את הכאב חזק ולא מרפה, נסי לראות מה יכול להקל עלייך בתחום הרגשי. לפעמים טוב לעצור, לאפשר לעצמינו להתאבל ולכאוב, לפני שממשיכי הלאה לעוד נסיון להרות.
נסי לנשום רגע אל תוכך, לתת מקום להרגשות ולרגשות, ולאפשר לעצמך לחוות את כאבייך, לנשום לתוכם ולהיות איתם. זה יחזק אותך לקראת ההריון הבא. לפעמים דווקא העצירה והקשבה פנימה ללב היא זו שנותנת את הכח, יותר מאשר המשך הליכה קדימה ועוד נסיון להרות.
חיבוק חם, אנחנו כאן איתך❤
ואואנונימי (פותח)
את מדהימה, אני לוקחת את התגובה שלך איתי לאורך כל המסע שאני עוברת / אעבור להלאה ובע״ה לבשורות טובות .. תודה ענקית !
בשמחה רבה, בהצלחה לך במסעך!ציפי כהן
מתחדשתאנונימי (פותח)
היי מתחדשת שאלה לי אלייך .. הסיכויים אינם פוחתים אחרי המחזור הראשון ?
כן. עדיף לחכות לאחר המחזור הראשון כי הרחם התנקהציפי כהן
לא כדאי שיישארו שאריות ברחם. עדיף שהרחם יהיה נקי.

אבל לא מחייב תמיד, אני מכירה סיפורים רבים שהיה הריון תקין גם בלי מחזור...
אז ההנחיה הברורה היא להמתין לפחות מחזור אחד.
אבל גם אם לא חיכית (בטעות או לא), זה יכול להיות תקין.
תודה אבל לא זו הייתה השאלה ❤️אנונימי (פותח)
השאלה שלי פשוט הייתה אם אחרי מחזור הסיכויים פוחתים? ויכול גם מאוד להיות שיקח זמן .. קראתי פה אם אני לא טועה על בנות שזה גם לקח להם חצי שנה .. מפחדת קצת
עונה לךאנונימי (3)
אין סיבה שאחרי המחזור הסיכויים יהיו שונים מלפני מחזור, ואם את שואלת את זה בגלל השמועה שאחרי הפלה הפוריות טובה יותר, אז זאת אגדת עם שלא הוכחה מעולם, או שהיא נכונה או לא.
בכל מקרה, אם למישי לקח חצי שנה, זה לא בגלל שהיא חיכתה מחזור אחד....
תודה רבה רבהאנונימי (פותח)
לא. הם לא פוחתים. וכדאי לתת לגוף את הזמן שלו להחליםציפי כהןאחרונה
ב"ה לא מקרה אישי שלי, אבל שאלה חשובה לנשים שעברו לידה שקטהאנונימי (פותח)

חברה עברה לידה שקטה.

אזור חודש 6-7. (חודש. לא שבוע, כמובן)

הילד הקודם שלה נולד עם מום שב"ה הצליחו להציל אחרי הרבה מאוד טיפולים.

היא אמרה שמה שאמרו לה שהעובר היה תקין לחלוטין ולא הייתה איתו שום בעיה פשוט הלב הפסיק לפעום.

בגלל שיש לי משל עצמי יותר מידי סיפורים סביב נושא אחר, חשבתי שייתכן שהרופאים פותרים ככה בהינף יד, אבל בתכלס יש בעיה שלא עולים עליה.

מה דעתכן מתוך הידע שלכן?

לידה אחרי לידה כשאחת בקושי שרד- נולד פג בנוסף. והשני לא שרד?

יכול להיות סתם צרוף מקרים כואב או שיש מה לפנות לבירור?

היא עושה את בדיקות הדם הרגילות. לא נשמע שיותר מזה.

אגב, היא לא פעלתנית יותר מידי.... כך שלא נראה לי שממאמצי יתר זה קרה.

 

אני שואלת כי אני רוצה לעזור לה בזה (היא יודעת שאני בודקת עבורה)

 

אי אפשר לדעת כלוםלא כרגע
אבל נשמע מחשיד לקרישיות.
(לידה מוקדמת ולידה שקטה).
אולי תפני אותה לאחד המומחים בתחום.
(מי שאני מכירה: דר' קופרמינץ, דר' כארפ).
תודה רבה! אבדוק זאת בע"ה יש למישהי עוד עצות?אנונימי (פותח)


פעלתנות יתר לא גורמת להפלה... (רק מגיבה למשפט צדדי)ציפי כהןאחרונה
משום מה דווקא המשפט הזה תפס אותי, ואולי הוא חשוב כי הוא מראה על תפיסה שגויה.
אני מכירה נשים מאוד פעלתניות,ספורטאיות עד רגע לפני הלידה, מורות, רצות מפה לשם... שום דבר מזה לא גורם ללידה מוקדמת או הפלה.
אני חושבת שהיינו רוצות לדבעת מה גורם לאובדני הריון ואולי לכן אנחנו תולות את זה בסיבות כאלה, אבל למען האמת קשה עד בלתי אפשרי לדעת את הסיבה המדויקת.

יקירתי, עלית על הרופאים... גם הם בני אדם וגם הם לא יכולים לספק תשובות מדויקות. אף אחד לא יכול לדעת בוודאות מה הגורם.
אז מה כן אפשר לעשות?
אפשר לעשות בדיקות נרחבות של קרישיות יתר ולבדוק זאת,
אפשר לברר, אפשר לבדוק אצל כמה רופאים, אפשר להתייעץ ולשאול נשים נוספות מה הסיבה אצלן (וגם אצלן זה לא בטוח),
ואז אפשר ללכת על השיטה שנראית הכי הגיונית או הכי טובה עבורה, ולפעול לפיה.
כמו שאמרת, הרפואה אינה יודעת הכל. אני לא חושבת שרופאים סתם מנפנפים, לפעמים הם פשוט לא יודעים... וזה קורה רוב הפעמים.

אז מה כן להמליץ לה?
ארשום כמה אפשרויות, ניתן לבחור וללכת למה שמתאים לה.
- מרפאה להפלות חוזרות. שם יתנו לה בדיקות קרישיות יתר, בדיקות גנטיות ועוד- כדי לברר את הסיבה. ניתן גם ללכת לרופא להריון בסיכון ולבקש שיתן את ההפניות הדרושות, ולעקוב יחד איתו אחר הסיבה והדרכים להתמודד עם הלידות המוקדמות.
אחרי בדיקות ניתן גם לפנות למומחים:
- פרופ' כרפ מקבל בתל השומר
- פרופ' קופרמינץ מקבל באיכילוב.
שניהם רופאים מומחים להפלות חוזרות וללידות שקטות שנגרמות עקב קרישיות יתר, השיטה שלהם היא לרוב לתת תרופות מסוימות כדי למנוע קרישיות יתר בהריון, שעלולה לגרום ללידה מוקדמת.

השאלה שאני שואלת את עצמי ביא מה קורה לה, מה עובר עליה והאם היא רוצה ללכת לבדוק, עד כמה היא מעוניינת לדעת מה יכול לעזור לה,ועד כמה היא מוכנה עכשיו לטייל בין רופאים.
זה לא קל וצריך כח פנימי כדי ללכת לבירורים רפואיים.
לפעמים יש אותו, אך זה מגיע בשלבים אלרים ממה שזה מגיע אצלך.
יכול להיות שעכשיו היא זקוקה פשוט לתמיכה עם מה שהיא עברה, פשוט לחיבוק וחיבור חברי, וכשהיא תרצה היא תנסה לברר רפואית?
יכול להיות שאת זורעת לה זרע שיצמח בהמשך והיא תצליח לקום ולעשות בדיקות בזמן שיתאים לה.

בכל אופן, בחזרה להתחלה, אני לא בטוחה שתמיד יש תשובות. לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים למה זה קרה, זה פשוט קרה...
ועכשיו נותר לנו להתמודד, או לתת כתף לבכות עליה ולהיות שם ביחד איתה, בסבל ובכאב, גם בלי סיבה.

חיבוקים!!
הכאב בלב עובר מתישהו?אנונימי (פותח)
הוא יתעמם יום אחד?
ותחושת האשמה? (סליחה על הישירות, שהרגנו אותה)
כבר עבר יותר משבוע מאז ההפסקת הריון ואני מלאת געגועים אליה.
יותר מידי פעולות ביום מזכירות לי אותה (הבגדים ששוב עולים עלי, להסתכל במראה, הדימום, השכיבה במיטה והיד שאוטומטית מנסה להרגיש אותה, ההודעות תמיכה שרק מעלות לי דמעות שוב ושוב).
אני זוכרת שהייתי שלמה בשכל עם ההחלטה שקיבלנו (היו מומים נרחבים במוח) אבל הכל היה מהיר מידי, בגלל הימים האחרונים לבצע גרידה ולא לידה, בגלל הפחד מהקורונה שאחד מאיתנו יהיה בבידוד או חס וחלילה יידבק.
בימים האחרונים כשכבר ידעתי שאנחנו נפרדות כ"כ רציתי וקיוויתי שה' ייקח אותה בעצמו ושיפסיקו הבעיטות שלה מעצמם בלי התערבויות נוראיות שלנו אבל זה לא קרה. (מותר בכלל להתפלל לדבר כזה?)
אני רק מתעודדת שלפחות הספקתי גרידה וישנתי "טוב" בזמן שהפסיקו את פעימות הלב שלה, ושאין לי את הזיכרון הנורא הזה.
ה' ירחם. איזה כאבאנונימי (3)
אין מלים וניחומים...
רק שתדעי לחבוק בקרוב תינוק שאולי ינחם??
😥😥😥😥😥😥
לבי בוכה איתך. כואב. לא מעכל.
נוחי התאוששי העיקר שתחלימי בנפשך
עם הזמן, הכאב תופס לובאפל
מקום שאיתו את יכולה להתמודד.
וזה תהליך, וזה זמן, בעיקר זמן, וזה עליות וירידות.
ובסוף בסוף, אני חושבת שיש דברים שלא שוכחים.

געגועים ואשמה אלה 2 דברים נפרדים.
געגוע, זה ברור והכי הכי מובן.
אשמה, את זה צריך לדייק , כי את יודעת שהגעת להחלטה בצורה שלמה. ואת עשית את זה בשבילה. אז אולי זו אשמה על המצב?


תחשבי מה יעזור לך עכשיו, ( למרות שזו תקופה קשה בלי קשר), ותשיגי תמיכה ממי שאת צריכה .

כשלי הייתה הפסקת הריון, ועשו לי מי שפיר, גם קיוויתי שזה יגרם להפלה ספונטנית. נראה לי לגיטימי במצב כזה, לקבל איזה צ'ופר מה' שלפחות לא נרגיש שאנחנו אלה האחראים לסוף.

תקחי את העוצמות שלך,
כי זה חתיכת דבר וכח ענקי,
לעבור מה שעברת,
לקבל החלטה,
לעבור את כל התהליך,
שהוא מייגע וארוך,
ויותר מהכל קשה בלב, וקשה בנפש,

ותזכרי איזו חזקה את!!

מאחלת לך רפואת הגוף ורפואת הנפש
ושה' ימלא חסרונך.
כתבת כל כך יפה, באפל יקרה, ממש ריגש אותי לקרואציפי כהן
במיוחד הכתיבה על העוצמות שלה, היכולת להחליט.
לפעמים אנחנו עלולות לחוש בדיוק את ההפך- את האשמה ותחושת חולשה על ההחלטה הזו.
אבל אני מסכימה איתך, זו עוצמה בלתי רגילה, ולשאת את ההחלטה כזו איתנו לאורך החיים זה לא קל, אבל זו היתה ההחלטה הנכונה עבור הילד שלנו.
וזו עוצמה.

תודה לך על המילים האלה, שאמנם מיועדות לפותחת, אך מחזקות רבות אחרות גם. ❤
עברתי את זהאנונימי (4)
לפני 4 שנים. זה פחת משמעותית כשהגיע הריון ולידה אחכ
הייתה לי תקופה ששוב חזר, בעיקר המחשבה איך הרגתי את הילד שלי (שהיה כנראה מת ברחם או מיד אחרי הלידה) אבל זה היה פחות מההתחלה..
חיבוק. מבינה אותך ממש.
ועוד משהואנונימי (4)
כשנולד הילד אחכ, הבנתי שהוא לא היה מגיע אילולא ההפסקת הריון.
יש לי אחד גדול ממנו ואחד קטן, ואליו אני מחוברת ברמות אחרות..
מאחלת לך הריון תקין וידיים מלאות בקרוב
אם תרצי שננסה לדבר בפרטי אז בכיף
תודה על התגובותאנונימי (פותח)
בינתיים הילדים בבית נותנים לי כוחות לצאת מהמיטה בבוקר ולהדחיק את המחשבות אחורה, עד שמגיע הלילה.
וההסתגרות בבית עושה לי טוב. לא לראות כרגע אף אחד, לא לדבר עם אף אחד.
במידה מסוימת, הקורונה משפיעה לכיוונים שונים... לטוב ולמוטב..ציפי כהן
היא עוזרת לך להסתגר בבית, וזה נהדר עבורך כרגע.
מצד שני, הכאב והמתח והלחץ סביב מה שקרה, שהוגברו בעקבות הקורונה- בהחלט השפיעו לא טוב.
חיבוקים לך, יקירה, על כל הכאבים הללו.
זה נורא לעבור הפסקת הריון.
זה נורא ואיום לחתום על הטפסים הללו של ההסכמה, לעבור את התהליך הנורא הזה על כל שלביו...
זה סבל גופני ונפשי ואני כל כך מחבקת אותך על מה שעברת!! כואב לי לשמוע שנאלצת לעבור זאת.
חיבוקים!!

אני רוצה לומר לך שאני מבינה לחלוטין את האמירה "הרגנו אותה". זו באמת תחושה הגיונית, כי החלטתם להפסיק את פוטנציאל החיים שהיה בה, והתחושה היא קשה מנשוא.
עם זאת, מנסיוני, לא נכון ולא טוב להאשים את עצמינו במעשה שלא היינו בוחרים בו כך סתם לעולם, שלא היה בשליטתנו, ובנובף שהקל עליה ועלינו מחיים נוראיים וקשים.
לאחר שעברתי הפסקת הריון והרגשתי שהרגתי אותו, לאט לאט עברתי תהליך והתחלתי לקרוא לזה "להמית את העובר", ולא "להרוג" (יש לזה אפקט אחר, אפשר לנסות לחשוב על ההבדלים).
האבל על האובדן הוא קשה מאוד, והוא בהחלט מספיק חזק וכואב גם בלי האשמה הרובצת עלייך בצורת המילים הקשות הללו. אינך אשמה. לא הרגת אותה.

אני לא רוצה להתנגד להרגשה כי אני לחלוטין מבינה את מה שאת חווה (חוויתי זאת גם, כאמור),
ועם זאת אני חשה שלא נכון לקרוא לזה "הרגנו אותה".
היי חומלת כלפי עצמך. לא באמת הרגת אותה, גם אם את רוצה מאוד להאמין בכך ולהעניש את עצמך על כך.
הכאב על המוות הנורא כזה גם ככה קשה מנשוא.
חבקי אותך, אהובה, והיי רכה עם מה שנאלצת לעבור.
ואני מצטרפת לחיבוק.

לאט לאט,
יום ועוד יום,
דברים קטנים שמחזקים ונותנים כח,
אהבות חייך הקטנות והגדולות,
ההתחדשויות של חייך
יאפשרו לך לקום ולצמוח מזה.

כרגע, בזמן הזה, זו תקופת שברון לב ואבל. ומותר לך לחוש אותה במלוא עוצמתה. תני לה ביטוי, דברי עליה עם מי שתוכלי שייתן לך יד (גם עם הילדים, אך לא באופן שיפיל עליהם את יגונך אלא בשיתוף כנה, עבורם, שיאפשר גם להם לבטא את כאבם).
מצאי לך מקומות להניח בהם את הראש ולבכות. להתאבל. להכיר בכך שאיבדת את התינוקת שלך.
וזה כואב באופן שקשה לתאר.

חבקי את עצמך יקירה.
עכשיו זה הזמן להתאבל.
ועוד יבואו ימים טובים יותר.

חיבוק, שוב.
וסליחה שתגובתי התאחרה.
🌻
לצערי גם אני עברתי הפסקת הריון יזומהאנונימי (5)
אם הזמן התחושות משתנות...
לי עזר ששאלנו רבנים גדולים והם הורו לנו לעשות... וניסתי להכניס לי לראש שזה לא החלטה שלי... אנשים גדולים וחשובים ממני אומרים שזה מה שצריך לעשות... וגם שעשינו את הבדיקות האפשריות לפני וראינו שזה אכן מום רציני...
שלא החלטנו לבד... אם כי עדיין לפעמים יש את המחשבה מה היה קורה אם לא היינו עושים זאת...
מאחלת לך התאוששות מהירה!!
בעיקר מקבל צורה אחרתחמניהאחרונה
הוא כבר לא חד ודוקר, הוא יותר זיכרון עמום
גם אני עברתי הפסקה יזומה, לפני 7 שנים (ופעם נוספת לפני 6)
את האשמה לקחו על עצמם הרבנים הגדולים שפסקו לנו, וגם הרופא הטוב שאיתו התיעצו שאפילו לא רצה שנטרח להגיע אליו כי הכל היה כל כך ברור..
אז נשארנו עם רסיסי אשמה שעם השנים התנדפו, כי הלב בסוף הצטרף לשכל והבין שזה מה שהיה צריך לקרות..
גם אני בחרתי בגרידה, זה נכון מאוד עבורי, גם בדיעבד.
כתבתי כאן פעם על הכאב, שהוא כמו גלים בא והולך והעוצמה כל הזמן משתנה.
היי יקרות, אני חולה קצת בימים האחרונים (לא משהו מדאיג)ציפי כהן
מקווה ומאחלת חג שמח ובריא.
אחזור כשאחוש טוב יותר.
חיבוקים לכולכן, תמשיכו לכתוב ולתמוך זו בזו אם יש צורך.
אוהבת!

ציפי
תרגישי טוב נשמה⁦♥️⁩אשה שלו
תרגישי טובאין ייאוש בעולם
תודה רבה. עכשיו טוב יותרציפי כהן
ציפייי אהובה רפואה שלימה.אנונימי (2)
תרגישי טוב
תודה תודה❤ציפי כהןאחרונה
היום קיבלתי בשורה קשה- בת דודה שליmiki052

מבוגרת יחסית שקשה לה להיקלט (יש לה 3 ילדים)

הפילה בחודש 9

יואוו, איך אפשר להתמודד עם זה??

 

לי נפל בתחילת חודש 3 והיה לי קשה מאודדדדדד.

והיא חודש 9

לא מפסיקה לחשוב עליה.

 

 

כמה אני צריכה להודות לה' שההפלה אצלי התרחשה בחודש מוקדם מאוד שלא ראיתי תנועות או תינוק ממש וכ"ו...

 

יואוווווו קשה!

כן, לידה שקטה זה קשה מאוד. זו התמודדות לא קלה.ציפי כהן
וכן, זה גם מכה בהלם את הסביבה כשזה קורה...
זה קורה הרבה פחות מאשר הפלות בשבועות מוקדמים, או בשליש הראשון.
וזה בהחלט מפתיע, כואב מאוד, ולפעמים מרגיש כמו חוויה בלתי אפשרית ממש..

אבל זה קורה.
בכאב ובצער אני מודה שאני מכירה נשים רבות שחוו זאת, וכל פעם מחדש כששומעת על עוד אישה שחווה- נצבט לי הלב.
כל כך כואב שאין מילים.

אני מבינה את ההלם שלך
ומבינה את הפרופורציות שאת מקבלת כשאת שומעת על מקרה כזה. זה באמת שונה לחלוטין.
כל אחת ומה שהיא מקבלת, כל אחת ומה היא צריכה להתמודד איתו.

חיבוקים לך על ההלם, המחשבות, הכאב.
❤
תודה לך miki052

הלוואי והתמימות היתה נשארת.

 

שיתפתי בקבוצה שם של משפחתי (בנות דודות)

שחוויתי גם לפני חודשיים. ואף אחת לא התייחסה .

קצת היה לא נעים ההתעלמות (במילים עדינות)

 

 

באמת לא נעים שלא התיחסו. לפחות מילה, משהו....ציפי כהןאחרונה
לדעתי אנשים נאלמים כשמדברים על אובדני הריון.
לא יודעים מה לומר. משתתקים, מעבירים נושא, מתעלמים... או אומרים אמירות מנחמות שמורידות מהכאב, או מנסות להרגיע (את עצמם בעיקר, למען האמת).
באמת קשה לשתף ולא לקבל תמיכה פשוטה.
נראה לי שזה הדבר שהכי היינו רוצות: חיבוק חם (וירטואלי או פיזי, מה שנכון באותו רגע), והשתתפות בצערך. וזה הכל.
אולי גם התעניינות פתוחה וכנה.

אבל זה באמת הרבה לבקש, ואנשים מתקשים לשאת את הכאב הזה. לכן שותקים.
זה לא שהן לא ראו, זה שהן לא יודעות איך להגיב.

חיבוק לך. כאן את יכולה לרשום מה שאת רוצה, הכל מתקבל.
פריקהאני מאמין!

41 יום אחרי המחזור הקודם. שוב ציפיה, שוב התרגשות.

בודקים, וקו אחד בלבד... אחד כמו שאנחנו מרגישים אחד.

והחור שנפתח שוב בלב, והכאב, והצער, והדמעות שנשארות עמוק עמוק בפנים ולא יכולות לצאת, והביטחון והאהבה שרוצים להקרין לבעל, וההחלטה שהפעם אני אהיה החזקה! וההבנה שזה אולי לא לגמרי כבר כואב כמו פעם, כי אני כבר רגילה.

והידיעה שכבר היינו אצל רופא נשים, שאמר שזה שחלות פוליציסטיות, והפחד והחשש שהיה, והמחשבות שזה ככ מוזר, כי שום דבר אחר לא מתאים לפוליציסטיות. והלמידה על הנושא בלימודים, וההרגשה שבאמת- מה לא בסדר בי? למה לא הכל תקין? 

וההבנה שבעצם אמור להגיע מחזור, והשמחה שלפחות בינתיים מותרים

ולראות את הבעל ככה שבור, כשאנחנו אצל ההורים שלו, וצריכים להמשיך הכל כרגיל.

והרצון הזה שבוער מבפנים שאולי הפעם זה כן זה? אולי יהיה לנו מתי שהוא משהו קטן בפנים, עם חיים? 

האמונה שהוא יגיע, ושהקב"ה דואג לנו, וזה יהיה משמח, ונשמח באמת כי נבין כמה רצינו וכמה לקח עד שהגענו למטרה.

והאמירה של ההורים שהכל בסדר, ואנחנו צעירים. והחוסר הבנה שלהם, שזה ממש לא משנה. החלטנו שאנחנו רוצים אז קשה לקבל כל פעם לא. 

וכבר עברו 41 יום!! מי היה מאמין כמה עברנו והתקדמנו בהם, וכמה היינו בטוחים שאחרי פורים כזה של התקרבות לקב"ה יהיה פה תיקון. והתשובה כנראה היא שלא... ה' תן לנו כח!

 

מחילה שזה קצת מבולגן ולא ממש שייך לאובדן. אולי לאובדן התקווה...

זה לחלוטין אובדן. וחיבוק לך יקרהציפי כהן
בעיניי, זה אולי לא אובדן ההריון כמו שמדברים אותו כאן, באופן קונקרטי,
אבל זה אובדן האופציה להריון. בחודש הזה.
אובדן של תקווה לכמה רגעים (או להרבה רגעים, וחיבוק על זה)
אובדן של מישהו שמבין או תומך, כי באמת אז מה אם אתם צעירים, אתם רוצים וזה לא הולך ואפילו יש לזה שם (שחלות פוליציסטיות) אף שזה לא בדיוק נראה לך שזה זה...
אובדן הכוח לזמן מה, איזו התמודדות זו כל פעם מחדש להרגיש שגם החודש לא הלך...

ומצד שני יש גם הרבה כוחות, לא נעלם מעיניי כמה.
למשל היכולת שלך להגיד כבר בהתחלה שאתם אחד, כמה לא מובן מאליו, ואיזה טוב זה להיות יחד בתוך הזוגיות ולנסות למצוא דרכים לעזור זה לזה בתוך שבר. זה משמעותי ומיוחד ותמשיכו במעשים קטנים זה כלפי זו, וזו כלפי זה כדי להרגיש את היחד.
גם זה שבעלך מרשה לעצמו להישבר ולכאוב זה נהדר.לא כל אחד מרשה לעצמו להיות אותנטי עם רגשותיו וזה משמעותי. זה גם יוצר לך את היכולת להיות שם עבורו בתוך השבר, ומצד שני אני בטוחה שכשאת נשברת הוא יכול להיות שם גם איתך.
קחו לכם את היכולת להישבר, לא חייבים להיות חזקים. מותר לכאוב. ואחרי שכואבים קל יותר לקום ולחשוב הלאה.
אבל לתת מקום לכאב ולצער. כי זה מה שעכשיו.

ולגבי שחלות פוליציסטיות כן או לא-
בעיניי ומנסיוני יש הרבה דעות לגבי תופעות רפואיות. רופא יכול לתת לך אבחנה או שם לתופעה והיא לא חייבת לכלול את כל המאפיינים. מצד שני, זה לא אומר שזה גזר דין, והאמת שזה גם לא אומר שזה בטוח מה שיש לך...
נסי לא להיצמד לתווית הזו ולפתוח את הראש להרבה אפשרויות.
אולי יש בעיה הורמונלית ולא בכל חודש את מבייצת כמו שעון. זה עדיין לא אומר שאינך יכולה להרות או לקבל מחזור.

(ומשהו אישי- גם לי אמרו פעם שיש לי שחלות פוליציסטיות. באמת אין ביוץ כל חודש... ויש איחורים ושאר בלאגנים... אבל עדיין הריתי 4 פעמים. זה לא שתמיד הריתי כמו שעון, אבל בכל זאת בהחלט היו הריונות. ולא אהבתי את ההגדרה עלי אז עזבתי אותה והתמקדתי במה שכן יש באפשרותי...)

חיבוק על האובדן הנוכחי.
תני לכאב מקום, וזכרי גם את הכוחות והתקווה. ממש במקביל.
חיבוק!
שיהא חודש מבורך❤🌻
וואי נתת הרבה כוח!! תודה יקרה!אני מאמין!


בשמחה ואהבה. ❤ שיהיה לך טוב🌻ציפי כהן
וואוו מבינה לליבך... כמה קשה הציפיה..אנונימי (2)
לקבל מחזור שמחכים להריון זה סוג של אובדן..
הציפיה הזאת בנתה לנו תקווה שאולי הפעם כן.
ונשאבנו לאותה ציפיה.. ועכשיו מתרסקים... כי איבדנו את ההיריון שלא היה..
כל כך כואב..
לבי איתך..
מתפללת עלייך בעזרת ה' שיגיע גם לך הרגע הזה המיוחל ותראי 2 קווים ותקפצי מאושר ..
אל תתיאשי כי זה יגיע כמו שלי ולאחרות שציפו זה הגיע..
בקשר לשחלות פולציסטיות..לאחותי יש שחלות כאלה ולא היה לה בעיה להיכנס להיריון הפוך.. היתה פוריה גם בגיל 40 פלוס כמו אישה צעירה...
לא כל כך מבינה בזה... רק נתתי תקווה נוספת..
תקווהגיל העצהאחרונה
זה באמת מצער. ותחושה מבלבלת. לרצות לפרוק ולתמוך בו זמנית .
אצלי שחלות פוליצסטיות, 5 ילדים.
הרבה הריונות בין לבין שלא עלו יפה- אבל 5 ילדים זה ממש מכובד.
בעה תזכו גם אתם.
פרסומי ניסא של דרךנועה נועה
אז אני לא בהריון (וגם לא אמורה להיות בזמן הקרוב), אבל עברתם איתי צעד צעד אז גם בבשורות הטובות של היום אני משתפת.
נחזור אחורה - אחרי שגילינו שארית בבדיקה שאחרי וסת ראשון מההפלה החלטתי להשהות את תהליך בהיסטרוסקופיה, עם איזו תקווה קטנה בלב שזה יעבור לבד כמו בפעם הקודמת. היו הכתמות פה ושם, לא משהו רציני, אבל גם זה היה בדיוק כמו הפעם הקודמת. ואז החלטתי לחכות עד אחרי פורים. איכשהו יצא שלא דיברתי על זה עם בעלי, תקופה מטורפת כזאת. ואחרי פורים התחיל בלגן הקורונה, ואז בסוף שבוע שעבר זרקתי משהו על זה שאני כבר לא אספיק לעשות היסטרו' - כי בעלי מתגייס בראשון הקרוב, אז בעצם נשאר שבוע לתהליך של בדיקות, בירורים ואז לקבוע תור באיזה מקום פרטי בתקווה שמכונים בכלל עובדים. בעלי הזדעדע והודיע לי שאין מצב שאני לא עושה את זה. אז התחלנו תהליך מבלבל - בראשון ביקשתי הפניה לבטא, וניסיתי במקביל להתייעץ עם אחות נשים אם בטא זה מספיק. היא אמרה שאני אעשה בטא ואז אדבר איתה, אבל די טרחה להבהיר לי שאם היו רק כתמים אין *שום סיכוי* שהשארית יצאה, למרות שניסיתי לגמגם שככה היה פעם קודמת. בשני עשיתי בטא, ובצהריים הגיעה התוצאה, אפס עגול! בפעם הקודמת לקח יותר זמן להגיע לאפס עגול (חצי שנה) אבל בחודש שאחרי כבר הייתי בהריון תקין. שמחתי והתרגשתי אבל האחות כמובן כבר לא ענתה. רק בשלישי בבוקר הצלחתי לתפוס אותה שוב והיא ממש ביאסה והלחיצה אותי, שהבטא לא מספיקה, שלפעמים שארית משתרשת ברחם ולא ניכרת בבטא, ואני חייבת להיבדק, ובכללי לא שידרה אמפתיה ועשתה לי רע. למזלי בגלל הקורונה היו תורים פנויים לרופאה להיום, אבל עדיין הייתי בלחץ כי אם צריך היסטרו' נשאר לי רק יום אחד אז איך בדיוק זה יקרה? הייתי עצבנית ולחוצה ממש.
ואז הבוקר הגעתי לרופאה מתוקה ומרגיעה וברוך השם הרחם ריק!!! זו היתה פשוט הקלה מטורפת. היא הנחתה אותי לחכות עוד חודש לפני בדיקות קרישיות, גם בגלל הקורונה וגם בגלל שרק עכשיו וידאנו שהכל יצא, אז אני אחפש אם יש דרך יצירתית למנוע בלי להגיע למקווה בתקופה הזו (כי גלולות הנקה בלי הנקה זה בלגן). אבל זה באמת מרגיש כלום לעומת כל החששות שלי. ואני כל כך שמחה שבחרתי לתת אמון בגוף שלי וחסכתי לעצמי עוד פרוצדורה רפואית.

מתפללת שימשיך בטוב. תודה שאתן פה.
תודה ששיתפתאנונימי (2)
אני זוכרת אחרי את ההפלה את האושר שהיה לי לראות שהרחם ריק
זוכרת שאמרתי לעצמי כמה הזוי שאני שמחה מדבר כזה
שבעצם הוא עצוב, שכבר אין עובר..
אבל כשמגלים שאין, רק רוצים להיות אחרי ולהרגיש שהגוף חזר לעצמו

אז ברכות 🌷
הרבה בריאות וידיים מלאות לכולנו
ממש ככהנועה נועה
בהפלה הקודמת אמרתי לחברה טובה שליוותה אותי, איזה הזוי לשמוח מזה שהרחם ריק, שהבטא היא אפס. נשים שלא חוו את זה פשוט לא יכולות להבין.
מרגישה את הנשימה וההקלה שלך עד כאן... תודה ששיתפת!ציפי כהן
רחם נקי.
התחלה חדשה.

מאחלת טוב, שהכל יבוא בזמן המתאים ועם כוחות שרק מתחזקים וגדלים.

חיבוקים!❤
אפשר לשאול אותךmiki052

למה חששת שיש שארית? או יותר נכון איך גילית?

מה את מתכוונת הכתמות?

 

שואלת, כי אני לא הספקתי להגיע לרופאה אחרי הוסת והגיע בלאגן הקורונה..

אין לי הכתמות או משהו חריג, היה לי כתם קטן פעם אחת ב7 נקיים.

לי לא היו הכתמות או משואנונימי (2)
אבל בus התברר שנוצרה לי הידבקות
אבל זה קורה בעיקר אחרי גרידה

לגביי שארית אני לא יודעת, זה משהו אחר
לדעתי כן כדאי שתעשי us אם את רוצה הריון
הייתי עם ציטוטקmiki052

והבנתי שכל התוכן ההריוני יצא- כך אמרה הרופאה.

 

מה פירוש אם אני רוצה הריון? מה עלול לקרות?

 

אין איך לעשות עכשיו בדיקות

הלכת לביקורת בווסת הראשונה?אנונימי (2)
זה שהתוכן ההריוני יצא זה שלב אחד
צריך להגיע לשלב שני לוודא שהרירית סדירה כדי לוודא שבאמת הכל יצא וזה רק אחרי הווסת הראשונה.

רצוי לא להיכנס להריון בלי ללכת לus הזה.

יש בדיקות עכשו
אני הייתי בus השבוע
בעיניי זה מספיק חשוב
ושכל אחת תעשה כראות עיניה
תודה! אבדוק במרפאה שליmiki052


לא הלכתי כי התחיל הבלאגן עם הקורונהmiki052

כרגע נמצאת כמה ימים לפני ווסת.

יש למה ללכת?

או להמתין לאחרי המחזור?

לי אמרו ביום ה5 של הווסתאנונימי (2)
גם אני לא הלכתי ומתלבטת אם ללכת..אשה שלואחרונה
אצלי היציאה של החומר לא סיפקה את הרופאנועה נועה
לא יצא מהר מספיק, ברמה שהרופא הציע לי ציטוטק חוזר כי אני שומרת טהרה... ברמה הזאת. אז הוא ביקש שאני אבוא לביקורת נוספת אחרי וסת ראשון ואז ראינו את השארית.

בהצלחה⁦❤️⁩