תנועות
באלכן לבוא כבר ולספר לי שהכל בסדר?
כבר כל כך קשה לי לחכות לזה..
miki052והיה רשום שם שיש סיכון להידבקויות
ולא הייתי לוקחת דוגמאות מסין
ולא משתמשים בציטוטק גם בחדר לידה?
אנונימי (3)חיבוק חם יקרה.
בהצלחה התקופה הלא פשוטה הזאת.
התשובה המעצבנת היא שזה מאד אינדיבידואלי. ויש טווח מאד רחב.
בהפלה אחת עשיתי הפסק שבוע אחרי הציטוטק. והלך ממש חלק.
הפלה השניה עשיתי הפסק שבועיים אחרי גרידה, והייתי צריכה המון הקלות (מינימום בדיקות) כדי להצליח לטבול.
שתי ההפלות סביב שבועות 8-9, אבל עם גודל עובר צעיר יותר.
עברתי 2 הפלות טבעיות אחת אחרי השניה, וב"ה נכנסתי להריון ואני באמצע שבוע 12 כשהכל תקין (ב"ה אלף פעמים!).
בגלל ההפלות שעברתי אני ממש מפחדת לספר, אבל גם ממש רוצה כבר לשתף את ההורים, את חמותי ואת אחותי.
מישהי מכירה את התחושה? הפחד הזה שאולי אספר ואז יהיו בשורות לא טובות?
מתי סיפרתן על הריון אחרי שחוויתן הפלה? צריכה ממש עידוד בזה. לחכות לשבוע 13? יש הבדל?
אני לא אוכל לשאת את זה שסיפרתי ואז לעדכן שהמצב השתנה...
לא ספרתי לאף אחד, עד סוף חודש חמישי... מהפחד שמשהו יקרה וגם רציתי שתשרה ברכה.. אולי הגזמתי.. הסיכויים להפלה חלילה זה בשליש הראשון.. אז מה שאת מרגישה..
כ"כ קשה להסתיר וגם הבטן שצצה.. אבל בשביל הרוגע שלך ממליצה לך לא לפני שבוע 15..
שיהיה הריון קל ותקין ובעז"ה בידיים מלאות!

אז התחזקנו.
התחזקתי, ליתר דיוק
הוא רצה כבר מזמן
לנסות שוב
אפילו שאין לרפואה פתרון בשבילנו.
לנסות.
אולי הפעם בכל זאת.
אולי הפעם הרחם שלי יצליח להחזיק עובר יותר מ9 שבועות.
אולי נגיע ללידה,
לתינוק בריא ושלם.
אולי הפעם.
עשכיו כבר לי יש כח.
אבל איך אפשר עכשיו להפסיק למנוע.
איך אפשר.
איך אפשר לדעת שאולי אצטרך ללכת לבד לבדיקת דופק.
כי אין עכשיו כניסה למלווים.
שאולי לא תהיה מספיק זמינות של רפואה.
שאולי שוב אצטרך כל יומיים רופא, מוקד, מיון,
ובתקופה משוגעת שכזאת.
אי אפשר.
פשוט אי אפשר.
צריך לחכות עוד.
כי אי אפשר.
אני משחררת את זה..
לחשוב חיובי!!
לא שלילי!!
יהיה בסדר, את תיכנסי להריון בקלות, יהיה פשוט, הכל יהיה תקין, לא תצטרכי מעקבים צפופים וכדומה..
להעמיס על הראש מחשבות חיוביות..
אם יקרה שלילי, תתמודדי אתו באותו רגע, אין צורך לגרום לסבל לפני שהוא מגיע אם בכלל..
לדעתי, לא לעשות את החשבונות של הקב"ה..
אני מבקשת ממנו שייתן לי הריון, תקין, בקלות, בידיים מלאות וכל ההמשך הטוב..
חיבוק גדול..
יודעת מה את עוברת..
אני מתמודדת עם זה גם..
נלחמת לשחרר..
ולאלה שכתבו שזה כן אפשרי - אני יודעת שיש מקומות שנותנים,
בכל אופן אני מעדיפה לדעת שאני נכנסת להריון בתקופה רגועה יותר.
בתקופה הנוכחית כשעוד יכולה להיות התפרצות מחודשת - א"א לדעת לאן הולכים.
תודה לכולכן.
אין יאוש בעולם, מקווה שזה בסדר שעניתי גם לך כאן.
מציף אותי לפתוח על זה דיון אישי. סליחה.
ויפה לך על הזיהוי.
שםאנונימי
שםאנונימיחברה עברה לידה שקטה.
אזור חודש 6-7. (חודש. לא שבוע, כמובן)
הילד הקודם שלה נולד עם מום שב"ה הצליחו להציל אחרי הרבה מאוד טיפולים.
היא אמרה שמה שאמרו לה שהעובר היה תקין לחלוטין ולא הייתה איתו שום בעיה פשוט הלב הפסיק לפעום.
בגלל שיש לי משל עצמי יותר מידי סיפורים סביב נושא אחר, חשבתי שייתכן שהרופאים פותרים ככה בהינף יד, אבל בתכלס יש בעיה שלא עולים עליה.
מה דעתכן מתוך הידע שלכן?
לידה אחרי לידה כשאחת בקושי שרד- נולד פג בנוסף. והשני לא שרד?
יכול להיות סתם צרוף מקרים כואב או שיש מה לפנות לבירור?
היא עושה את בדיקות הדם הרגילות. לא נשמע שיותר מזה.
אגב, היא לא פעלתנית יותר מידי.... כך שלא נראה לי שממאמצי יתר זה קרה.
אני שואלת כי אני רוצה לעזור לה בזה (היא יודעת שאני בודקת עבורה)
מבוגרת יחסית שקשה לה להיקלט (יש לה 3 ילדים)
הפילה בחודש 9
יואוו, איך אפשר להתמודד עם זה??
לי נפל בתחילת חודש 3 והיה לי קשה מאודדדדדד.
והיא חודש 9
לא מפסיקה לחשוב עליה.
כמה אני צריכה להודות לה' שההפלה אצלי התרחשה בחודש מוקדם מאוד שלא ראיתי תנועות או תינוק ממש וכ"ו...
יואוווווו קשה!
miki052הלוואי והתמימות היתה נשארת.
שיתפתי בקבוצה שם של משפחתי (בנות דודות)
שחוויתי גם לפני חודשיים. ואף אחת לא התייחסה .
קצת היה לא נעים ההתעלמות (במילים עדינות)
41 יום אחרי המחזור הקודם. שוב ציפיה, שוב התרגשות.
בודקים, וקו אחד בלבד... אחד כמו שאנחנו מרגישים אחד.
והחור שנפתח שוב בלב, והכאב, והצער, והדמעות שנשארות עמוק עמוק בפנים ולא יכולות לצאת, והביטחון והאהבה שרוצים להקרין לבעל, וההחלטה שהפעם אני אהיה החזקה! וההבנה שזה אולי לא לגמרי כבר כואב כמו פעם, כי אני כבר רגילה.
והידיעה שכבר היינו אצל רופא נשים, שאמר שזה שחלות פוליציסטיות, והפחד והחשש שהיה, והמחשבות שזה ככ מוזר, כי שום דבר אחר לא מתאים לפוליציסטיות. והלמידה על הנושא בלימודים, וההרגשה שבאמת- מה לא בסדר בי? למה לא הכל תקין?
וההבנה שבעצם אמור להגיע מחזור, והשמחה שלפחות בינתיים מותרים
ולראות את הבעל ככה שבור, כשאנחנו אצל ההורים שלו, וצריכים להמשיך הכל כרגיל.
והרצון הזה שבוער מבפנים שאולי הפעם זה כן זה? אולי יהיה לנו מתי שהוא משהו קטן בפנים, עם חיים?
האמונה שהוא יגיע, ושהקב"ה דואג לנו, וזה יהיה משמח, ונשמח באמת כי נבין כמה רצינו וכמה לקח עד שהגענו למטרה.
והאמירה של ההורים שהכל בסדר, ואנחנו צעירים. והחוסר הבנה שלהם, שזה ממש לא משנה. החלטנו שאנחנו רוצים אז קשה לקבל כל פעם לא.
וכבר עברו 41 יום!! מי היה מאמין כמה עברנו והתקדמנו בהם, וכמה היינו בטוחים שאחרי פורים כזה של התקרבות לקב"ה יהיה פה תיקון. והתשובה כנראה היא שלא... ה' תן לנו כח!
מחילה שזה קצת מבולגן ולא ממש שייך לאובדן. אולי לאובדן התקווה...
למה חששת שיש שארית? או יותר נכון איך גילית?
מה את מתכוונת הכתמות?
שואלת, כי אני לא הספקתי להגיע לרופאה אחרי הוסת והגיע בלאגן הקורונה..
אין לי הכתמות או משהו חריג, היה לי כתם קטן פעם אחת ב7 נקיים.
והבנתי שכל התוכן ההריוני יצא- כך אמרה הרופאה.
מה פירוש אם אני רוצה הריון? מה עלול לקרות?
אין איך לעשות עכשיו בדיקות 
כרגע נמצאת כמה ימים לפני ווסת.
יש למה ללכת?
או להמתין לאחרי המחזור?