אתמול הייתי במעקב חודש אחרי גרידה(הזמן עבר כ"כ מהר??) אצל הרופא
הרופא ראה ציסטה באחת השחלות לא גדולה מידי ואמר לבוא אליו לביקורת עוד 3 חודשים.
ואמר שזה לא מעכב הריון ואין מה לדאוג...
לא הבנתי מה זה כן אומר??
וגם ראיתי שכתב שרירית הרחם דקה (אני בסוף הדימום החודשי של המחזור) מה זה אומר??
ציסטה בשחלה היא תופעה שכיחה בקרב נשים בגיל הפיריון. היא מתאפינת בהתפתחות מבנה בתוך השחלה שמתמלא בתוכן נוזלי בד״כ.
הציטסה היא למעשה שקיק עם מעטפת העשויה מקרום דק ובו חומר נוזלי, צמיגי או צלול ולעיתים מכילה גם מרכיבים מוצקים בתוכה.
קיימים סוגים רבים של ציסטות, חלקן פיזיולוגיות, כלומר: מתפתחות באופן טבעי עקב תהליכים שונים בגוף, וחלקן פתולוגיות. רוב הציסטות הפתולוגיות הן שפירות.
במרבית המקרים ציסטות בשחלות אינן סימפטומטיות. כלומר, רוב הנשים בעלות ציסטות בשחלות לא תרגשנה תסמינים כלל.
(מתוך האתר: מהי ציסטה בשחלה? | המרפאה לגניקולוגיה מתקדמת )
מה שזה אומר- שאין לך מה לדאוג, הכל בסדר, זו תופעה הגיונית ונורמלית שקורית לנשים רבות שמתפתחת ציסטה בשחלה (שוב, זהו מעין שקיק נוזל, והוא מתפרק מעצמו בדרך כלל.)
לגבי רירית דקה- הסבר קצר:
רירית הרחם היא השכבה הפנימית של הרחם, כאשר בכל חודש היא נושרת ויוצאת מגופה של האישה בצורה של דימום וסתי במחזור החודשי. לאחר מכן הרירית מתחלפת ומתחדשת. כאשר ביצית מופרית בחצוצרה ומגיעה אל הרחם, היא מופרית ברירית הרחם ומתרחש תהליך השתרשות – התעברות, ואז בתקופת ההריון אותה רירית מפסיקה לנשור ומשמשת כמצע להריון ולהתפתחות העובר. לאחר תהליך ההפריה של הביצית, הביצית המופרית עושה את דרכה מהחצוצרה אל הרחם, שם היא משתרשת ברירית הרחם שמשמשת לה את המצע התקין עבור התחלת הריון תקין.
רירית דקה עלולה להיות סיבה לקושי בקליטת הריון, אך לא בהכרח. נשים רבות עם רירית דקה נכנסות להריון וישנה השתרשות טובה והכל בסדר. ישנן נשים שיצטרכו לקחת הורמון (אסטרוגן) כדי לעבות את הרירית ולעזור להריון להשתרש ברחם.
עובי תקין לרירית הרחם לאישה ממוצעת- 6 מ"מ.
חזרי אליו בעוד כשלושה חודשים והוא יבדוק את מצב הרירית (היא מתחדשת לאחר המחזור) ואת מצב הציסטה (שכאמור, היא שכיחה והגיוני שתיעלם עד אז).
עכשיו ברור יותר?
האמת שבעלי הזכיר לי שגם אחרי ההפלה הראשונה היתה לי ציסטה בשחלה ונכנסתי איתה להריון והכול היה בסדר....
אז די נרגעתי
באשר לרירית הדקה- אני מבינה שבגלל שאני בדימום החודשי זה הגיוני שרירית הרחם תיהיה דקה ואז היא אמורה להתעבות??
שוב תודה רבה על ההסבר וההרגעה... אני לא מבינה מה ככ קשה לרופאים להסביר אפילו ב-2 מילים.
בעז"ה בגלגול הבא שלי אני רוצה להיות רופאה ולתת הסברים מפורטים לכול אחת... איך נעשה את זה במסגרת ה-5 דקות למטופל כבר נחשוב 
שהדימום הכבד כבר נגמר... אבל פתאום אחרי חצי יום שוב יש כתמים של דם גדולים???
אתמול הייתי אצל הרופא והוא אמר שהרחם נקי....
אחכ נזכרתי שלא שאלתי אותו לגבי הבטא...
זה קשור??
גלוטנית לשעברבעבר אחרי הפלה ונכסנתי איתה להריון
ועניין אותי אם זה מפריע או לא.. או שזה מוריד את הסיכוי...
יכול להיות שזה עוד מחזור, ואולי גם לא. איני יכולה לדעת.
במקרים כאלה, של חשש אולי זה היה הריון ונפל מאוד מוקדם- מומלץ ללכת לעשות בדיקת בטא כמה שיותר מהר. זה הדבר שמוכיח מעל לכל ספק האם היה הריון או לא.
זה דווקא משמעותי לדעת אם היה, אפילו אם זה מה שנקרא "הריון כימי" (שהופסק מאוד מוקדם, שניתן לראות אותו רק בבדיקה כימית- בטא או בדיקת הריון אך מהר מאוד קרתה הפלה). משמעותי לדעת כי ניתן לצרף אותו לספירה של הפלות אם קרו לך, ואז לקבל בדיקות קרישיות מרופא נשים. ובאופן כללי טוב לדעת מה קורה עם הגוף, ולעקוב אחרי הדברים, ולהבין. (הלוואי והיינו יכולות להבין מה בדיוק קורה שם...)
נדמה לי שעכשיו זה מעט מאוחר לבדיקה שכזו, ובכל אופן אני מבינה את חששותייך, הגיוני שזה פשוט מחזור שהגיע בזמן לא מתאים, וזה חלק מתהליך החזרה של הגוף לעצמו. לאחר לידה הגוף עובר הרבה שינויים.
אין לי המלצה עבורך לרופאה, מקוה שמצאת ושהיא טובה עבורך.
מאחלת טוב,
ציפי
מאחלת לך שבקרוב תזכי להריון בריא עגול ומשעמם
וכותבת משהו, ומקווה שזה יצא כמו שזה אמור לצאת. סליחה אם זה יוצא לא בסדר..
תראי, גם אני כשאני מחכה להריון הרבה פעמים יש לי תחושות פיזיות של..
פעם אחת אפילו הייתי מוכנה להישבע שיצאה לי הבטן, ואז קיבלתי מחזור..
הסיכוי שזה היה הריון הוא באמת לא גדול, לפחות אצלי. עצם הציפייה גורם לי לתחושות, ובחיי שאני סובלת מבחילות פסיכולוגיות חמורות.
ועכשיו למה שהרופאים יאמרו- גם אם זה היה הריון וזה נפל בשלב כזה כנראה שזה היה הריון לא מוצלח, ולא היה שורד.
ומוסיפה לזה דברים משל עצמי- בהריון בריא, מהנסיון שלי- את יכולה להניק, לשאת ילד במנשא (על אחת כמה וכמה כשאת רגילה לזה..) ולעשות עוד המון דברים בלי לפגוע בו.
ועכשיו לפואנטה: לא משנה מה קרה, זאת לא אשמתך, זה לא משהו שאת עשית.
אחרי הריון ראשון כבר אין יותר מדי ברירה אלא להרים ילדים במהלך ההריון, כי אלו הילדים שלך. משתדלים כמה שפחות אבל אי אפשר לא לעשות את זה.
וחוץ מבהריון הראשון בכל ההריונות שלי הנקתי (מניקה כרונית, לא משחררת אותם מהר 
) וב"ה, יצאו בסדר גמור.
אם את מתחילה לכוון לעצמך חצים של מה עשיתי לא בסדר שאולי גרם למשהו אז תפסיקי עם זה מהר. היה שלב שהייתי צריכה ממש שמישהו יגיד לי את זה, אז חשוב לי עכשיו לומר את זה לך..
ובע"ה, שתזכי בקרוב! 
התלבטתי אם לכתוב..
אבל לקח לי המון זמן אחרי ההפלה להבין שאני כל הזמן מאשימה את עצמי
וכל כך חשוב להבין שזאת לא אשמתנו, לא תלוי בשומדבר שעשינו..
שבע"ה בקרוב ממש יהיו בשורות טובות 
קודם כל חיבוק חם על מה שאת חווה עכשיו, ועל מה שחווית בעבר. כמה א קל. וכמה משמח לשמוע שיש ילד בבית למרות הכל!
את חווה קושי לא קל, רצית להגן על עצמך מפני האפשרות של הריון שייפול, או בכלל הידיעה שקיים הריון ומה היא עלולה ליצור בתוכך. לכן אולי התכחש לעובדה שזה אכן הריון... והנה הרופא אמר שהוא חושב שזה אולי כן... כמה ניגודים זה יוצר בפנים! שמחה וציפיה, גם כאב ופחד בלתי ניתנים לתיאור!!
מאוד קשה לחוות את הניגודים הללו.
ואז הדימום... והבטא הנמוכה... כל כך כואב!!! ותחושת האכזבה למרות הכל- היא קשה וכואבת כל כך!!!
נשמע שאת קשובה לעצמך והולכת לרופא שאת אוהבת, שמחזק אותך וטוב לך. זה מאוד חשוב וטוב להיות אצל רופא אכפתי, קשוב ורגיש.
נשמע לי גם שאת זקוקה לתמיכתו של בעלך, ואם הוא כבר הגיע איתך לבדיקה ראוי שיישאר עד הסוף, אם כבר היה שם. היה נשמע לי שהוא היה טוב עבורך שם.
וכרגע- חזרי לרופא ובדקי איתו מה קורה לך שם בפנים.
אני מקוה שתרגישי טוב יותר.
ויש הרבה תקווה- גם כי כבר נכנסת להריון, וסיימת אותו בידיים לאות ויש לך ילד. וזו דוגמא נפלאה ליכולת שלך להרות וללדת. וגם כי הנה, אולי היה שוב הריון! מה שאומר שאת בהחלט בכיוון. על אף הצער.
מחבקת אותך, מקוה שתרגישי טוב,
ציפי
והלואי שהיה לי מה לומר
חיבוק ענק, ובע"ה, בע"ה.. בקרוב ממש..
תבכי תשחררי בשבילך ובשביל כולנו..."אין שלם יותר מלב שבור"
ותוסיפי תפילה מתוך הבכי... "והרופא למכאובי לב ומחבש לעצובתם" ישמע את תפילך בקרוב קרוב אמן.
השיתוף הוא משהו שרק את יכולה בגדול להחליט ולהרגיש למי לספר....
אני יכולה להגיד שאני דווקא בפעם הזו (היתה לפי הפלה ראשונה ואח"כ 4 הריוניות בריאים) סיפרתי לכמעט כל המשפחה . התחיל מההורים ועבר לאחים ואחיות שלי עוד לפני הגרידה
אחרי הגרידה סיפרתי לגיסות שלי וגם לא לכולן איך שהרגיש לי...
קודם כל השיתוף נתן לי הרבה מקום לפרוק.
מעבר לזה שרציתי גם עזרה בייעוץ מה לעשות וכו
והכי חשוב מבחינתי הקטע של העזרה - ידעתי שאני אצטרך עזרה בימים הראשונים ואם לא הייתי מספרת אז אני בטוחה שגם אם הייתי מבקשת עזרה כי "סתם אני צריכה" היו עוזרים לי אבל הרגשתי נכון וטוב לא להלחם גם על ההסתרה בקטע הזה .
וזהו מי שלא סיפרתי לה באותו הזמן כבר לא סיפרתי....
לחברות -סיפרתי לבינתיים רק לאחת שאני בקשר טוב איתה
סה"כ לי השיתוף עשה מממש טוב!! גם אם לא שיתפתי את כולם ברגשות האישיים שלי לגבי ההפלה עצם זה שפרקתי את התהליך זה עזר לי להתמודדות....
וגם אחרי שסיפרתי פתאום גיליתי כל מיני שבעצם עברו את זה גם.... זה הקל מעליי בידיעה שזה דבר שקורה ועובר והנה לכולן יש אח":כ ילדים וכו.
לילדים כמובן לא סיפרנו - הגדול שלי בן 12 אבל בכ"א לר ראיתי צורך לשתף אותו בנושא שגם ככה הוא לא מספיק "מעורה" בו - הם גם לא ידעו על ההריון (אם כי, הגדולים כן הרגישו - הוא אמר לאחותי שלאמא יש תינוק בבטן ולא היתה לו שום דרך לדעת את זה... והקטנה בת 3 מסתבר גם הרגישה כי היא אמרה לי כל הזמן "נכון עוד מעט יהיה לנו תינוק?? (היא מאוד אוהבת תינוקים) אבל בכ"א הארוע עבר יחסית קל מבחינה פיזית והילדים לא ממש שאלו מה קורה מבחינה נפשית זה משהו אחר.....
בעבודה לא סיפרתי למה לקחתי ימי מחלה- למרות שהם מאווד מכילים וקשובים לא ראיתי לנכון לשתף את הבוסים שלי לגבי התכנונים שלי (אבל שוב לכול אחת יש הרגשה אחרת בעניין) והם גם לא שאלו וחקרו....
כל זה נכון לפעם הזו- בהריון ראשון שהיה כמה חודשים אחרי החתונה- לא סיפרנו לאפחד מלבד ההורים....
לסיכום- ההרגשה שלך היא זו שקובעת את צריכה להרגיש בנוח עם כל דבר שאת עושה ולדעת שיש לפעמים תגובות שלא תמיד תחלמי לקבל אותם לטוב ולרע
בכ"א מאחלת לך שתעברי הכול בקלות ובמהירות ותשכחי הכול מהר מהר.....
וגם כמובן אם נוח לך ונעים לך את יכולה לשאול אותנו ....
הקשיבי לליבך.
מי שנח לך לומר לו/לה.
שלום לכולן
קיבלתי מחזור 3 שבועות אחרי הגרידה...
עכשיו כבר יום חמישי ונראה שהוא עדיין בשיאו - הוא נפסק אתמול ושוב התחיל ביתר שאת היום (בד"כ מסתיים לגמרי ביום החמישי- שישי)
עצות וטיפים לסיום המחזור??
וגם יש לי היום תור לרופא לבדיקה אחרי הגרידה.
ללכת במחזור בכלל??
הוא בדרך כלל בודק שאריות ברחם, והמחזור הוא רק ההתנקות. אם הוא בודק בפנים הוא גם יכול לומר לך מה המצב שם מבחינת הדימום וכמה זמן זה יכול לארוך בערך עד שיסתיים, אם זה אכן נקי משאריות וזה נטו מחזור.
יש כל מני טיפים לסיום המחזור (מיץ לימון, מחיצות רימון, מסטיק תימני...)
מבחינתי למדתי שהכי טוב פשוט לתת לו להיות. ולשהות במה שהגוף נמצא בו עכשיו.
כנראה שזה מה שהוא צריך עכשיו.
בהצלחה בבדיקה!
בס"ד
איחור של למעלה מחודשיים ואין היריון..
כל כך ציפיתי, רציתי, ייחלתי, הרגשתי..
אבל ד' רצה אחרת ולא קיבלתי..
מרגישה כאילו היה לי ואיבדתי. עייפתי מלצפות.
הציפייה קשה, והאיחורים במחזור יכולים מאוד לשגע...
לפעמים הגוף פשוט משתגע, ולא פועל לפי הספר. זה קורה ממגוון סיבות, כדאי להקשיב לו.
אמנם לא היה לך ואיבדת, אך ההרגשה אומרת כאילו כן, בגלל הציפיה ובגלל האיחור הרב. זה קשה לקבל פתאום אחרי כזה איחור.
כואב.
מישהי חכמה אמרה לי פעם שכל מחזור חדש בציפייה הארוכה להריון- הוא בעצם סיום תקופה אבל גם התחלה חדשה. יש עוד חודש להתחיל, לקוות, לתת הזדמנות מחדש... מעגל נסגר ומעגל נפתח. אותי זה עודד מעט להתבונן על זה כך. הנה, אני אבלה על עוד חודש שאבד, אבל נפתחת לי הזדמנות חדשה...
חיבוקים, מאחלת טוב.
יקירה, כמה את צריכה לעבור...
כמה אנחנו הנשים עוברות...
כמה קושי!!!
איך את עכשיו? מה שלומך? איך נרגעת לאחר החווייה הקשה של האמירה הזו כלפייך? (האם הוא התנצל? הבין שהטעות שלו לחצה על מקומות רגישים לאין שיעור? איך היתה התגובה סביבך?)
נשמה, חיבוקים גדולים וחמים על רגעי השבר הללו, שהסתיימו בהקלה גדולה ובשמחה, אני מקוה.
אני מקוה שיש לך מקום בתוכך גם לשמחה, לאהבה, לשירים נעימים ולתקווה בתוך כל הפחד והחרדה.
חיבוקים!
בהצלחה עם קופרמינץ!
ציפי
ונשמע לי שהוא הבין שזו טראומה וחוויה מאוד קשה, והבין שאת זקוקה לאולטראסאונד פעם בשבוע. זה בהחלט מרגש ומקסים!
ואני בטוחה שהוא יהיה רגיש וייתן לך יחס אחר בפעמים הבאות כך שיכול להיות שזה דווקא לטובה...
אבל איזו חוויה מתסכלת!! חוויית גבול לא ברור. זה הסתיים אבל לא ממש... יש שאריות אבל משהו לא ברור... מאוד מתסכל!!!
מבינה מאוד את הרצון שלך שיהיה חד משמעי וברור.
שוב, ממליצה לחזור לרופאה ולקבל עוד חוות דעת לגבי הממצאים והמצב.
מקוה ומאחלת שיסתיים מהר ושתוכלי כבר להיטהר!!!
חיבוקים חמים.
ציפי
ב"ה ובשעה טובה -קיבלתי מחזור אחרי הגרידה...24 ימים אחרי.
מקווה להתחלות חדשות ומשמחות
וכמובן מאחלת לכולם שיתמלאו משאלות ליבכן לטובה הריונות תקינים ומשעממים ובידיים מלאות בעז"ה!
מקוה שימשיך טוב ורגוע,
ושכל דבר יהיה בזמן המתאים והמדויק.
מקוה ששלומך הנפשי בטוב.
חיבוקים.
מקווה לשמוע אצל כולנו התחלות חדשות וטובות ושהכול ימשיך הלאה בקלות ובמהירות בעז"ה!
תחיה דולהא. היו לי הריונות לפני כן.
ב. הייתי אחרי הפסקת הריון ולידה שקטה, שאחריה אמרו לי למנוע לפחות שנה, בפועל מנעתי כמעט 4 שנים... מסיבות שונות.
ג. לבסוף כאשר הורדתי את המניעה- לקחו לי 9 חודשים (מאוד מעייפים ומתישים ומלאי חששות וציפיות ומעורבים בהמון רגשות), ונקלטתי להריון בריא ותקין, מטופל ושמור עם השגחה.
ויש לי ילדה מתוקה בבית. כמעט בת 4 כיום.
הגוף והנפש חיים בקצב שלהם, לא ממש לפי הרצונות שלנו.
וכמה זה כואב וקשה כשזה לא מתואם למה שהיינו רוצות עכשיו...
וכמה קשה לחכות!!!
יקירה, אל ייאוש.
זה מאוד קשה לחכות, ועם זאת- נורמלי. עד שנתיים (!!!) זה נורמלי עדיין. (אומרים להתחיל בירורי פוריות לאחר כשנה אם רוצים, שזה החצי של השנתיים שנורמלי להמתין להפריה.)
אני מקווה כל כך ומאחלת שתהיי בקרוב מאלה המבשרות לנו שמחות והמעודדות.
בינתיים נסי להיות עם מה שעכשיו, עם הטוב של עכשיו ועם הכיף שכן יש בחייך בזמן הזה.
חיבוקים חמים חמים!!
קודם כל בקשר לגרידה- אני גם עברתי לפני 3 שבועות גרידה בשבוע 9.
ב"ה מבחינה פיזית עבר מממש בסדר... הרגשתי ממש בסדר אח"כ וגם הדימום הסתיים מאוד מהר- בכלל דימום אחרי גרידה הוא דימום מועט יחסית. מבחינה הורמונלית אחרי הגרידה מרגישים כרגיל נעלמות כל התופעות ברגע.
מבחינה נפשית- בימים הראשונים הרגשתי די טוב... הפיצוץ אצלי והמשבר הגיע כמה ימים אח"כ.
בקשר למניעה- אני מכירה את הצד ההפוך גם מעצמי וגם ממה ששמעתי שבד"כ ריפוי לנפש אחרי אובדן הריון- זה הריון חדש.
אא"כ יש טראומה בקשר לאובדן או משהו כזה....
יתכן שבגלל שאצלך שלא רצית בהתחלה ככ את ההריון גורם לך להרגיש שההפלה היתה סתם "בזבוז" הרי באמת לא רצית אז היה עדיף למנוע מראש......
אני יכולה רק להגיד לך מניסיון -שגם מניעה לחצי שנה לא תמיד מסתכמת בחצי שנה- לפעמים אחרי מניעה לוקח כמה חודשים טובים עד שיש הריון ולא הכול בטוח. אז אולי זה גם שיקול כלשהוא...
רציתי לכתוב גם שזה אולי תלוי באיזה שלב של ההריון נעשתה הגרידה.
אבל לפי הנושא של הכותבת הבנתי שגם אצלה מדובר בשבוע מוקדם יחסית.
וגם זה לא בטוח- תתכן נקיות ופתאום שוב דימומים
מה שכן..... לעומת כדורים(והתנסתי לצערי בשניהם) הדימום הוא הרבה יותר קל מבחינת כמות ומבחינת זמן ולדעתי לפעמים זה משמעותי.
אבל ברור שאי אפשר להשליך מאחת לאחת.
נשים רבות חשות צורך עצום להביא עוד ילד לאחר שאיבדו את ההריון שלהן, כמעין פיצוי או כדי לחוות לידה מחודשת (פסיכולוגית ופיזית). כל זה נכון עבור חלק מהנשים, וישנן גם נשים, כמוך, שאינן מעוניינות בעוד הריון לאחר האבדן.
נשים אלה מעדיפות את הזמן לעבד את האבל והאבדן שלהן, לנסות לבדוק מוכנות פיזית ונפשית להריון חדש, ובכלל- ישנן מגוון סיבות לרצות למנוע הריון. בין אם זה לאחר אבדן ובין אם לא.
אני ממליצה לך להקשיב לגוף ולנפש שלך, את בריאה והאמירה שלך היא אמירה בריאה. אם אינך רוצה כרגע הריון, אינך צריכה להיכנס לשם. נסי למצוא מניעה שתתאים לך לתקופה של כחצי שנה, ובתקופה הזו נסי לראות האם את מתחזקת פיזית ונפשית ורוצה להמשיך לעוד הריון.
אני ממליצה לך בתקופה הזו שבה את קשובה לעצמך ולגופך- לבדוק האם יש לך צורך בעיבוד חוויית האבדן ובעיבוד הרגשות שלך סביב ההריון הזה כי אני מרגישה שמשהו לא פתור לך סביב רגשותייך כלפיו, ואולי את צריכה לשחרר משהו לפני שאת נכנסת לתהליך חדש.
אלה מחשבותיי, את מוזמנת לשתף ולומר לי מה דעתך- ואף להפריך או לדייק.
מחבקת אותך על הגרידה הקרבה, מקווה בשבילך שתעבור קל ומהיר, כפי שכתבו לך פה- זה לא הליך מאוד מסובך בדרך כלל.
חיבוקים.
ציפי
זה נכון, תני לעצמך את הזמן לעבד ולעכל ואין דרך אחת "נכונה" לתקופה שאחרי אובדן.
רוצה להפנות את תשומת ליבך לשתי נק'-
את ההודעה כתבת עוד לפני הגרידה, לא יודעת אם את כבר אחרי, הורמונלית אכן לפני הגרידה הגוף מרגיש בהריון לכל דבר ואז באמת קשה לחשוב על הריון נוסף.
זה בסדר אם בעוד כמה ימים/שבועות תרגישי אחרת.
הנק' השניה שכתבת שאת מתה מפחד להיכנס להריון נוסף, זה הכי טבעי ונורמלי להרגיש ככה.
אם בשלב מסוים תרגישי שאת כן רוצה כבר עוד ילד אבל הפחד מהריון נוסף עוצר אותך אפשר לקבל עזרה מסוגים שונים.
וחיבוק.
איזו חוויה קשה ומהירה..
אפילו לא היה לך זמן להבין מה קורה וזה נגמר..
זה הזמן לפנק את עצמך ולעשות מה שטוב לך ונעים.. תשקיעי בזה מחשבה.. במה יעשה לך קצת טוב בכל הסופה המהירה שעברת..
לאחר גרידה הדימום אמור להיות קצר יחסית.. שבוע-שלושה שבועות..
יהיו מצבי רוח משתנים בזמן הקרוב.. מצב רוח טוב ופתאום תהום עמוקה.. תתכונני.. זה עובר כשההורמונים של ההיריון מתאפסים.. לוקח קצת זמן..
המון בהצלחה!!
הבנות ענו לך על מגוון שאלותייך,
כל שנותר לי לחבק ולתמוך בכאבך, זה אכן כה קשה לעבור הפלה, מפתיע ומאוד כואב. פיזית ונפשית.
תני לעצמך לכאוב ולהתאבל ולבכות על האבדן שאת חווה.
המתנה לאחר הפלה- ישנם רופאים שממליצים לחכות חודש (כלומר, לאחר שתקבלי מחזור והדימום הסתיים לגמרי- כלי כבר לנסות מחדש)
ויש כאלה שאומרים לחכות שלושה חודשים. יש מגוון דעות.
המתיני קודם לסיום הדימום הנוכחי שלאחר ההפלה.
בינתיים פנקי את עצמך והיתמכי במי שאפשר.
אנחנו כאן איתך.
חיבוק גדול!
ששחררו אותך ללא כל הנחיות.
נשמע לי נורא קשה. פשוט לנחות לבית בלי לדעת כלום...
ישנם כדורים לייבוש החלב שעוזרים. פני מחר לרופא או לבית מרקחת (אני לא בטוחה אם צריך מרשם, סליחה. אולי מישהי פה תדע)
חיבוקים גדולים וחמים!!!
בינתיים ניתן להניח על החזה עלי כרוב. הוא עוזר לייבש את החלב.
ישנם משתנים נוספיים שכדאי לבדוק.
מה שכן, נראה שהוא מצביע על שלב כלשהו של מעבר לכיוון של הפחתה בביוץ ובפעילות שחלתית.
בת כמה את, אם יותר לי לשאול? גיל הוא פקטור בתהליך הניסה להריון כי רמות ההורמון עולות עם הגיל. אך זה לא מחייב, כאמור.
אני ממליצה לך א. לקרוא על כך חומר באינטרנט (אך קחי אמירות חד משמעיות בערבון מוגבל... האינטרנט אינו נותן לך אבחנה ספציפיצ, הוא מדבר באופן כללי מאוד ויכול להיות שיהיו שם דברים אינם נוגעים לך כלל)
ב. ללכת לטיפולים ברפואה משלימה כגון תזונה, הומיאופתיה, רפלקסולוגיה, יוגה נשית (יוגה שקשובה לגוף ולתהליכיו ומסייעת בנושאי פוריות)
ג. לשאול את הרופא שלך בעניין זה, ומה עוד משפיע, ומה ניתן לעשות מלבד טיפול תרופתי.
מחבקת אותך.
ידע הוא כח, טוב שאת שואלת ומבררת, כדי ללמוד עוד על הדברים כפי שהם אצלך.
עשית בדיקות ככ מהר אחרי שלא הצלחתם 3 חודשים??
בכ"א אין קשר למניעה הממושכת??
לי לקח אחרי מניעה של שנתיים חצי שנה להכנס להריון אבל ידעתי כמעט כל התקופה שאין לי ביוץ סדיר בכלל.
שלום לכולן
האם צריכים לבצע בדיקת בטא אחרי הפלה (גרידה שבוע 9- עם שק הריון ריק שמתאים לשבוע 5)??
ב"ה אין דימומים כבר שבועיים.
מרגישה טוב
הרופא לא אמר כלום לגבי זה.
שיהיה לכולנו שבוע נפלא מלא בבשורות טובות
או"ס עוד שבוע בעז"ה.
לבינתיים ב"ה הספקתי להטהר ונראה לי (לא בטוחה) שהיה ביוץ.
סתם מעניין אותי אם כדי לעשות בדיקת בטא לפני שאני מגיעה לרופא.
מעבדות שונות נותנות ערכים שונים לפעמים, ערכים שהם מתחת ל-5 נקראים איפוס ברוב המקומות. ולפעמים זה מופיע כערך שהוא מתחת ל-10, וזה נחשב איפוס.
שתדעו.
מה שלומך מעבר לרצון לדעת על האיפוס? שמחה לשמוע שהצלחת להיטהר.
אני ב"ה מרגישה טוב.
מנסה כמה שיותר להתמקד בעתיד להבין שכול מה שעושה ד הוא לטובה ולמצוא את החסד שבדין.
מאחלת לכולנו שיתמלאו משאלותינו בקרוב ונזכה למנוחת הנפש והגוף תמיד מתוך שמחה בריאות ואושר
זה פשוט הזוי!!
הדברים הכי הכי צנועים ואינטימיים, בפורום פתוח שכל אחד יכול לראות (החל מילד קטן ותמים...)
איפה הצניעות שלנו? רק שביל שתהיה גישה לכל מי שרוצה את הפורום הזה פותחים את זה לכולם?
מוזר לי מאוד. אשמח לתשובה.
ולשקול סגירה שלו לאחר זמן.
הסיבות שציינת הן חלק ממגוון שיקולים לסגירה של הפורום.
נשים היו רוצות פורום אינטימי שבו הן יוכלו להביע את כאבן, בלי להסתתר תחת אנונימי או תחת שם אחר.
כך יכולה להיווצר קהילה אינטימית ותומכת יותר.
ובאמת, הצורך הצניעותי הוא נושא שבאמת חשוב לחשוב עליו בהקשר הזה.
(מצד שני- האם חשבת על כך שגם פורום הריון ולידה עונה על אותם קריטריונים של צניעות ומעלה נושאים רבים שאינם קשורים לעולמם של ילדים...? מה דעתך על כך?)
מן הצד השני, ישנן נשים רבות שעוברות הפלה באופן פתאומי והפורום מאוד מסייע כשהוא פתוח ולא צריך לבקש אישור כניסה מיוחד, ולעבור תקופת היכרות מסוימת כדי לקבל אישור כניסה... זה יהיה מורכב ביותר עבור אישה שעוברת הפלה ועכשיו צריכה מענה מיידי.
בנוסף, הפורום מיועד גם לגברים.
אמנם גברים לא הביעו פה עמדה או מצוקה או דעה (לא בפומבי בכל אופן, מלבד מענה לקוני ומלבד פניה למילוי שאלון מחקרי)- ובכל זאת זהו מקום שמיועד גם להם. ולאבות שמאבדים הריון יש מקום חשוב מאוד בתוך המערך הזה, לעיתים הצורך משמעותי ביותר וחשוב שיהיה המקום גם עבורם.
אם נסגור את הפורום הוא ככל הנראה יהיה שייך רק לנשים.
ישנה אפשרות ליצור פורום סגור במקביל לזה הפתוח, וכך ליצור את שתי האופציות ולהשאיר את השאלות האינטימיות ואת הנושאים הפחות צנועים- לפורום הסגור.
אשמח לשמוע את דעותיכן/ם, חברי וחברות הפורום היקרים/ות.
נעלה זאת שוב לדיון.
ניתן לכתוב פה בשרשור כדי שנוכל לדון על כך בפתיחות. היו כנות וכנים, שנוכל לתת את המענה הטוב ביותר עבור כמה שיותר אנשים ונשים.
תודה לך אביול על העלאת הנושא מחדש למחשבה.
ציפי
אני עדיין חושבת שהנושאים שאמורים להיות נידונים כאן גוברים על הצורך המיידי שיהיה פורום פתוח. וכן, גם פורום הריון ולידה בעיניי חוטא למקום הזה. ולגבי גברים- אני חושבת שאם קיים צורך כזה, אולי כדאי שהוא יהיה בנפרד. לא חושבת ששייך בנושא הזה לערבב בין המינים. אבל זו רק דעתי, עשו כהבנתכם...
לקבל הרשאה לפורום סגור פה זה יותר קשה מלהתקבל לעבוד בשב"כ..
בנוסף, ילדים לא אמורים לגלוש באינטרנט ללא השגחת מבוגר צמוד..
המחשב לא נגיש כלל לילדי (אבל זו דעתי בלבד..).. אני מעדיפה שהם ישחקו ויעשו דברים של ילדים ולא ישבו פאסיביים מול מסך מכל סוג שהוא..
יש פורום לנשואות סגור ואם יש שאלות אינטימיות, ניתן להפנות לשם.. בטוחה שעשו זאת בעבר..
פורום סגור מסרבל מאודד!!!!!!!
וברגע שאת כאובה ורוצה לפרוק להתחיל לבקש אישורים והשראות את כבר מעדיפה לוותר על השיתוף והפריקה.
ילדים לא אמורים להגיע לפורומים האלה...
הרי זה נושא שכל כך לא מדברים עליו ביומיום... בגן המשחקים עם השכנות או במכולת, וגם לא במקומות יותר פרטיים ואינטימיים כמו מפגש חברות או ישיבה בבית קפה.
זה נושא שהוא כמעט טאבו.
בזמן האחרון ישנה התפתחות מרשימה במיוחד של היחשפות תקשורתית לנושא ההפלות והלידות השקטות, והחוויה של נשים וגברים סביב הדבר הנורא הזה.
זה פחות מושתק.
אבל עדיין... קיים פער בין המציאות המוצגת בעיתנונים לבין היומיום. זה נושא שקשה לדבר עליו. מאוד.
לכן אולי דווקא פורום פתוח עונה על צורך חברתי בחשיפה לחוויה שחוות משפחות, שחווים זוגות, שחווים אבות ושחוות אמהות סביב הפלה ולידה שקטה.
זו חוויה מושתקת שראוי מאוד לתת לה ביטוי ומקום פומבי.
ומן הצד השני...
אני מנכיחה את הקולות שפנו אליי באופן אישי כשהתלבטנו לגבי פתיחת הפורום-
היו נשים שאמרו לי שהן מעוניינות בפורום סגור כדי לשמר את היכולת לשתף, ליצור קהילה אינטימית עם ניקים מוכרים, כדי להצליח לתמוך אחת בשניה מתוך "היכרות וירטואלית" ולא רק כאנונימית לגמרי. ונשים אלה לא חושפות את ההתמודדות שלהן בפורום פתוח. גם לא תחת "אנונימי".
זה גם שיקול, ואני מעלה אותו כאן כדי להביא קולות נוספים לדיון.
תודה על ההשתתפות והשותפות בדיון החשוב.
שאולי אפשר לטשטש איך שהוא את שם הפורום אולי
פורום אבדן ה.?
ככה טינאגרים למינהם לא ירוצו לשם דבר ראשון...
חוץ מזה אולי ליצור קבוצת ווטסאפ של הבנות שרוצות סגור עם ניקים מוכרים
אני יודעת שניתן ליצור גם כאן בפורומים קבוצה בשיחה האישית עם מגוון משתתפים
אני מכירה את הפורומים הסגורים יצאו משם כמה וכמה קבוצות ווטסאפ
כי זה מעביר מסר שיש פה משהו שדורש הצנעה
זוכרת ביסודי שלמדנו חומש כלשהו והמורה אמרה שנדלג על פרק כלשהו,
בהפסקה כולן למדו אותו עם רש"י
רק אמונההן על הבעת הדעה,
על הסברת החשיבות
והן על מילותייך בסוף. שמחה לסייע מנסיוני. ומצטערת על נסיונך. את מוזמנת כמובן לשתף, לסייע ולתמוך מנסיונך זה.
ובמתח איתך על גורלו, עצובה על החוויה הלא נעימה של השבת!!
אכן בהריון לאחר אבדן המתח גבוה מאוד, כל דימום מקפיץ וכל הרגשה יכולה להעלות רמות חרדה.
אני ממליצה בחום על תרגילי הרפיה ומודעות למה שקורה בגוף,
ללמוד איך לנשום נכון אל תוך הבטן,
לדמיין דמיון חיובי של הבטן הצומחת והגדלה,
לתת לעצמך תמיכה ולעשות לעצמך דברים טובים שיקלו עלייך וישמחו אותך,
וכן, ללכת לטיפול פרטי כדי שיהיה לך ליווי אישי אם את חשה צורך בהרגעה ואינך מצליחה להרגיע.
גם יוגה נשית מומלץ וטוב ומרגיע.
לגבי קופרמינץ-
הגישה שלו היא בעד קלקסן, הוא נותן לפי משקל גוף ולעיתים זה יוצא גבוה ממה שרופאים אחרים ממליצים. רופאים נותנים 40 מ"ג (מניעתי) או 60 מ"ג כמינון טיפולי, והוא לפעמים נותן גם 80 ו-100. ישנם כאלה שמתנגדים אך בפועל יש לו הצלחות מרובות במובן המעשי. יש הרבה הוכחות קליניות. ויש גם שלא. כמו תמיד. כל אחת שוקלת לפי רצונה והחלטותיה.
בגדול הוא בעד קלקסן, אך אני לא יכולה לדעת מה הוא יגיד לכל אחת, כל אחת והסיפור שלה.
מה שאני כן יודעת- התחושה שיש מישהו מומחה שנמצא איתי בתוך הסיפור- יוצרת בפנים הקלה מסוימת. וזה הדבר הכי משמעותי בהריון לאחר אבדן: לעבוד על הרגעה פנימית וכמה שיותר הקלה ונינוחות פנימית.
חיבוקים לשתיכן!
זה ממש נורמלי מה שאת מתארת, הגוף שלנו "מגיב" למה שקורה לנו ולכן רועד בדיוק בזמנים האלה.
זה בסדר גמור לפחד, זה נורמלי לגמרי להימנע מלקבוע תורות או לאפשר לעצמנו לפתח ציפיות.
וזה לא נעים להיות במקום הזה ויש מה לעשות עם זה.
מה יכול לעזור לך במקום שאת נמצאת בו?
חיבוק וכוחות.
ואנחנו כאן...
אני מניחה שהאמביוולנטיות בלתי נמנעת:
היה רצון עצום להריון, והוא עדיין קיים, אבל עכשיו כשיש הריון- ישנו פחד עצווום מכך שהוא יסתיים...
לאור העבר שלך למוד הכאב הפחד שלך נורמלי. והגיוני.
אני ממליצה על עבודה עם נשימה אל תוך הבטן, זה עוזר להרגיע.
בנוסף, מוסיקה היא דבר שמרגיע- עשי לך פלייליסט לזמנים שאת רוצה מוסיקה מרגיעה ונעימה בשביל לנוח איתה, ופלייליסט לזמנים יותר כואבים או מלאי מתח- זמנים בהם את רוצה מוסיקה שתשקף את הלך הרוח שלך.
אפשר פלייליסט של כאב, עם שירים כואבים או כועסים לזמנים בהם את מרגישה אומללה. (יש כאלה שעושות ממש עם שירי יום הזיכרון). יש משהו במוסיקה ובשירים שמאפשר לנו לבטא את כאבינו וכעסינו בלי הרבה מילים שלנו. זה משקף הלך רוח פנימי. וזה עוזר להרגיע. או לחוש הזדהות ותחושה שאני לא לבד. עוד מישהו חש את הכאב הזה ואפילו ביטא אותו במילים.
אם יש לך אפשרות לשלב ספורט- זה מאוד עוזר בהרגעת מתחים. ספורט עדין שמתאים להריון.
יש אפשרות גם לעשות תרגילי דמיון מודרך ולדמיין מקום טוב ונעים ללכת אליו, וכך בכל פעם שקשה- לחזור למקום הזה ולשהות בו כמה שצריך. את יכולה לשאת אותו איתך לכל מקום וכך להירגע בעזרת הדמיון הזה (הוא הרי נמצא בפנים... הוא שלך...)
ואם אינך מצליחה להרגיע בדרכים אלו- ניתן למצוא מישהי (מטפלת רגשית או מטפלת ברפואה משלימה או אחות ליווי הריון או מישהי אחרת שתתחברי אליה)- שתרגיע אותך ותלווה אותך בזמני הקושי הללו.
זה לגיטימי ומובן.
מקווה שאת עכשיו יותר בטוב.
חיבוקים.
ציפי
את בביטוח מושלם/פלטינום או זהב של מכבי, או משהו אחר של קופות אחרות? יש החזרים.
לגבי הפגישה עצמה-
הביאי איתך את כל המסמכים הרלוונטים לעבר המיילדותי שלך ומסמכים רפואיים אחרים רלוונטים.
הוא יקשיב באופן ממוקד לסיפור שלך, אני מניחה שהוא ישאל שאלות מנחות (בת כמה את, איזה הריון זה, מספר הפלות, מספר ילדים, אירועים מיוחדים....) היי מוכנה לספר גם דברים שקשים לך לספר סתם כך- הוא רופא והוא צריך לדעת את הפרטים הרלוונטים הקשורים בהריונות.
יכול להיות שהוא יהיה מאוד ענייני ויכוון אותך בדיוק לדברים שהוא ירצה לשמוע כדי להגיע לאבחנה מדויקת תוך פרק זמן קצר.
היי ברורה, ולדעתי כדאי מאוד להביא מחברת ולרשום שם את הדברים שהוא מציע או ממליץ. אחר כך עלולים לשכוח מרוב לחץ... או לא לזכור במדויק את ההוראות שלו.
(אישית הבאתי מחברת ורשמתי, והוא אמר לי שאין צורך כי הוא רושם הכל כבר בסיכום הביקור, אבל בכל זאת רשמתי את הדברים- ולבסוף ממש שמחתי כי הוא רשם מאוד בתמצית ואני רשמתי לעצמי את דבריו כפי שאני מבינה, וזה היה לי חשוב וטוב. לפעמים רוצים לרצות את הרופא, אז שותקים... הוא רוצה להספיק כמה שיותר מטופלות, או שהוא אומר דברים הרבה פעמים לכל הנשים שמגיעות אליו- אבל את אחת ויחידה ולך מאוד משמעותי להבין. אז זכרי זאת ואמרי לו שהמתנת הרבה זמן תור אליו ואת מבקשת לרשום ולהבין בודאות את דבריו כי זה משמעותי לך ויושב על כאבי גוף ונפש רבים).
בסופו של דבר צריכה להיות לך שאלה ברורה. אצלך השאלה היא: האם אני צריכה טיפול כלשהו אחר ממה שהוצע לי עד עכשיו, האם אתה ממליץ על הזרקת קלקסן (אם כן באיזה מינון?), או משהו אחר?
בסופו של דבר הרצון הוא לסיים את ההריון בשלום עם ידיים מלאות ובבריאות, בסיומו. איך זה יכול לקרות לדעתך...?
הוא יענה לך. יגיד לך את דעתו- האם הוא תומך בדעת רופאך א שלא, מה צריך לעשות לדעתו.
את תרשמי או תקשיבי,
ולאחר מכן תצטרכי לקבל החלטה- מה את עושה עם המלצותיו או אמירותיו.
לאחר הפגישה תוכלי לחזור הנה להתלבטות אם תרצי, ונעזור לך לחשוב.
מחבקת אותך,
מקווה שיהיה לך טוב.
הכיני עצמך לכך שלא תמיד הוא נעים ונחמד. לפעמים כן ולפעמים הוא ענייני וחותך (חוויתי אותו משני הכיוונים, זה הגיוני שכך עם כמות הנשים שהוא קבל ליום). אבל הוא מקצועי.
ובעיניי הכסף שווה את זה- אם זה ייתן לך הריון בריא ושלם לבסוף. אינך חושבת כך?
חיבוקים.
בהצלחה!!!
הנושא היה לידה שקטה, וצמיחה מתוך האבדן.
העליתי את המופע מתוך מחשבה שאנשים לא מספיק מבינים מה עובר על אישה כאשר היא עוברת לידה שקטה, שאנשים לא יודעים איך להגיב, וגם הנשים עצמן לא מבינות מה עובר עליהן, מה נורמלי ומה לא, ומהן הבחירות אותן היא יכולה לעשות לאורך התהליך ואחריו. חשתי שיהיה נכון להעלות את הדברים למודעות הציבורית ועבור נשים- בין שעברו משהו דומה ובין שלא.
המופע הועלה פעם אחת, ביישוב בו אני גרה, ומאז לא העליתי אותו שוב.
כעת אני מעלה אותו שוב, בקרוב. לנשים.
התלבטתי רבות האם לפרסם זאת פה, אולי זה עלול להיות ניגוד עניינים כי אני מנהלת פה ואני לא רוצה שהמקום יהפוך למקום פרסומי.
מכיוון שהמופע אינו לשם רווח אלא לשם העלאת המודעות ולשם תמיכה בנשים לאחר אבדן הריון- אני בכל זאת מפרסמת.
הסיבה הנוספת היא- שהפורום הזה הוא בדיוק המקום בו מתמודדים עם אבדן הריון, ואת מי אזמין אם לא אתכן...
אז אני מניחה פה את ההודעה שכתבתי בדף הפייסבוק שלי, ומזמינה אתכן להגיע או להזמין חברות שנוגעות בעניין.
שמחה לבשר!! בעקבות פניות ובקשות חוזרות שאקיים שוב את המופע שלי- אני חוזרת להופיע!
הפעם- המופע יתקיים ב'החממה להתחדשות הגוף והנשמה' בבית ערבה בשער בנימין, מקום מקסים, אינטימי ונעים שהקימה נעמה מאירסדורף המקסימה.
אז...
ממש בקרוב! יום רביעי, 11/7, כח תמוז. 20:30 בערב.
המופע "להיוולד מחדש" עולה שוב.
פרטים מדויקים בקרוב...
בינתיים- קבלו הצצה חוזרת למה שהיה אז...
(שירת אישה. אני מנגנת ושרה.)
אני מקווה שזה אכן לא ניגוד עניינים לפרסם לכן את זה, מקווה שמופע זה יסייע אפילו בקצת- להעלאת המודעות, להבנה של התהליכים הנפשיים ולידיעת הבחירות שאתן יכולות לבחור סביב התהליך ואחריו.
חיבוקים!
ציפי
לנשים שאיבדו את עובדן בלידה שקטה או תינוקות רכים.
קבוצות תמיכה אני מכירה כרגע לנשים לאחר לידה שקטה, אך יכול להיות שקבוצות אלה מקבלות גם לנשים שאיבדו תינוק רך. זה נכנס לאותה נישה במקרים רבים. ניתן לפנות למלכה נוקריאן, מיילדת מהדסה המרכזת קבוצות תמיכה לנשים לאחר לידה שקטה. מוזמנת לפנות אליי באישי לקבלת מספר.
ישנה גם מרפאת "חווה" בתל השומר, המטפלת בנשים שאיבדו את עוברן בשלבים מתקדמים של ההריון. זה קשור כמובן גם לתינוקות רכים.
בנוסף, קיימת עמותה בירושלים הנותנת מענה פיזי ורגשי לנשים לאחר לידה שקטה- "מרכז פנים". ניתן לפנות אליהם בעיקר לשם קבלת עיסוי, יוגה, שיחות ודמיון מודרך, או קישור למטפלות העוסקות בליווי בתחום.
מצרפת קישור:
(איני מכירה את המרכז. אני רק מעבירה מידע)
אני מזמינה נשים להוסיף כתובות ורעיונות לטיפול, אולי בקרוב נעשה שרשור שיינעץ עם כתובות לפנייה במקרה של קשיים לאחר האבדן.
חיבוקים לחברתך.
לפטירה של תינוק עד גיל חודש או יותר אם הוא עדיין היה בבית חולים מאז לידתו.
(כשאני כותבת את זה אני מבינה שזה מותאם להגדרה ההלכתית)
ולראות אולי בקבוצת "חיבוק בשקט" ישנן נשים שיודעות יותר.
כמו כן אני ממשיכה לאסוף אליי לפה מידע לגבי מקומות תמיכה. וישנם. מוזמנות לומר לי או לפרסם על גבי הפורום.
חיבוקים לך ולחברתך.
שלום לך....
אני יכולה לתת לך מהניסיון שלי...
לצערי
מה שכן אשמח אם זה יעזור לך....
אני עשיתי באסותא וזה היה התהליך שם מה שכן בגדול זה פחות או יותר מתאים לכול בית חולים....
אז ככה - צריך לפחות 6 שעות צום כאשר 3 שעות אחרונות הם גם צום ממים.
אנחנו הגענו ב7 וחצי והשתחררנו אחרי שעתיים וחצי. לפי הדוח של הניתוח הייתי בחדר ניתוח משהו כמו 5 דקות.
בקשר לאוכל- הבית חולים הביא כריך שתיה ופרי.... אני הבאתי איתי גם קצת אוכל מהבית (אצל זה היה על הבוקר אז הצום היה פחות מורגש כי צמתי בלילה- שאז בד"כ צמים
אני רציתי רק הביתה להתלקח ולמיטה. הייתי שבורה נפשית פיזית הרגשתי די טוב אם כי כן יש הרגשה טיפה מסומממת גם בגלל כנראה ההרדמה וגם בגלל המשככי כאבים שדוחפים בחדר ניתוח וכו ולכן למסעדה הלכנו אחרי יומיים.
כן, מבחינתי זה מבורך וטוב לקבל כל עזרה שיש... כי גם אם פיזית קל (ובאמת לדעתי מרגישים די טוב אחרי) נפשית לא
דווקא אני הרגשתי אחרי מבחינה פיזית מממש טוב וגם מבחינה נפשית די טוב לפחות בימים הראשונים והבנתי שרובם מרגישות ככה .. הנפילה שלי התחילה אח"כ. אבל אולי אצל כל אחת זה אחרת... אני אישית תמיד מעדיפה בבית בשקט שלי ואם יש לך אפשרות לשלוח את הילדים לשבת גם טוב.
אני בעד לתת לעצמי את הזמן כי לנוח ולהרגע ולקבל את הילדים בנחת וברוגע....
כמובן מחבקת אותך וירוטאלית בחיבוק של הזדהות והכלה.... שבעז"ה בקרוב ממש כולנו נזכה לבשר בשורות טובות. אמן
אבל יכולה להמליץ לך אם יש לך ברירה זה ללכת לשר"פ/ לאסותא (מכבי מקבלים החזר) שם את מגיעה לתור שנקבע מראש בצורה מסודרת ומקבלים אותך רופאים ממוחים ובעלי ניסיון שזה חשוב.
מלא מלא בהצלחה!!
מצטרפת לברכה שהפורום יסגר מחוסר שימוש או שישאר רק כדי שנוכל לבקש בשורות טובות בקרוב בעז"ה.
מחזיקות לך אצבעות
תתפללי ותאמיני שיהיה טוב.
גם על כולנו
ולכן ארשום בקצרה שלדעתי להיעזר בחברות שמציעות עזרה זו ברכה.
היכולת לתת לעצמך להיעזר היא יכולת טובה, והיכולת של האחרות לתמוך בך בזמן משבר היא מבורכת גם כן.
זה גם אומר שיכולת לשתף חברות ולא השארת הכל אצלך, וזה נפלא. כך יכולים לסייע לך באופן מדויק יותר.
לגבי ארוחה לאחר הגרידה- השאירי את האפשרות פתוחה כי אינך יודעת מה תרגישי כשתשתחררי, אבל אולי זו באמת אפשרות נעימה וטובה לאחר חוויה שכזו לחזור לזוגיות ולשיח על מה שמרגישים, וא ישר ללכת להתכרבל במיטה (שמשמעו בעיקר להיות לבד עם הרגשות). הרגישי מה יהיה טוב לך כשתהיי אחרי.
בעיניי נכון יהיה לדאוג מראש למקום לילדים, כדי לאפשר לך לנוח כשתגיעי הביתה.
בנוגע לשבת- האם יש אפשרות שיעזרו לך בבישול? אני יודעת שביישובים או בקהילות מסוימות יש שכנות מקסימות שנרתמות לעזור ליולדת או לאדם חולה, ואת הרי תהיי קצת יולדת וקצת חולה/חלשה, ותזדקקי לסיוע במידת האפשר.
אפשרי אצלכם?
כך תוכלי לנוח בביתך, הילדים יהיו במקום הבטוח שלהם, ולך לא תהיה הרבה עבודה.
אם נח לך להתארח את יכולה ללכת להתארח, ורק לבקש שיניחו לך לנוח הרבה.
עשי מה שאת מכירה על עצמך שייהיה הטוב ביותר עבורך, מבחינת מערכות היחסים עם השכנות ועם המארחים הפוטנציאליים.
על כל מקרה,
חיבוקים גדולים. שומעים את החששות שלך, אני מקוה שהם פחתו לאחר שקיבלת תשובות.
א- לרב צום לא כולל מים. את יכולה להתקשר למחלקת נשים בבית חולים שאת הולכת אליו ולשאול את אחת האחיות.
ב - כדאי להגיע עם אוכל קל. אם לא בשבילך, אז לבעלך.
ג- א"א לדעת מראש, אבל ייתכן מאד שכן. אני הרגשתי מצויין אחרי זה (משהו נפשי כנראה. הייתה לי פשוט תחושת הקלה שזה מאחורי).
ד - הילדים שלי מאד אוהבים להיות אצל חברים. אף פעם לא מרגישים 'מקופחים' מהעניין. אם הילדים שלך גם נהנים אצל חברים, וזה יאפשר לך לנוח יותר (במיוחד שא"א לדעת מראש איך תהיה נפשית ופיזית),
אז אני הייתי כן מוצאת סידור (בנחת), ומקסימום אומרת לא תודה.
ה - נשמע ממה שכתבת שאת מעדיפה להיות בבית. אז ארוחות בקטנה, נגיד רק מרק לערב. קצת אוכל קנוי, או אולי קצת עזרה מחברה. ונשמע שיהיה לך טוב
בהצלחה רבה. בהכל. ובעז"ה הריון נוסף בקרוב.
אני והגיטרהשמחה שאת אחרי, התאוששות קלה.
היי קשובה לעצמך ולצרכייך.
מצטרפת לאיחולייך- בשורות טובות.
התאוששות קלה בכול המישורים....
וכמובן אני (ואחרות) פה לכול מה שאת צריכה... בתקווה שנוכל לעזור
אני עברתי גם גרידה לפני כשבועיים
אני לא עונה לך מניסיון שזה מה שקרה אצלי
אבל ממה ששמעתי
שאחרי גרידה יכול להיות תקופה של עד שבועיים של דימומים (לא אמור להיות דימומים כבדים)
ככה שיתכן שהכתם החום זה בעצם דם ישן.....
או דימום טרי
בכ"א מבינת כמות לא נשמע מאוד מלחיץ...
מה שכן בשביל להוריד מתח נפשי שאני בטוחה שקיים בכזה מקרה תנסי לבקש להגיע לרופא או שתשמעי ממנו חוו"ד
אם את במכבי ניתן לשלוח בקשה לרופא....והוא יחזור אלייך.
בקשר לכתם- טהרה- תנסי לשאול רב מה עושים בכזה מקרה
בכ"א אני מאוד מאוד מבינה את המצב שאת נמצאת בו בטח ובטח כשאת מנסה להגיע לידי טהרה ולפחות לקבל חיבוק ועידוד מהבעל.... אני שולחת לך חיבוק וירטואלי..... ומקווה שהעניין יפתר על הצד הטוב ביותר.
אני יודעת שצריך לנוח אחרי לידה.
יתכן שחלק מהסיבות זה בשביל שהמערכת ההורמונלית תחזור לעצמה....
כן מניחה שיש לזה מקבילות לתהליך של גרידה.
אני חושבת גם שמאוד תלוי באיזה שלב נעשית הגרידה.
בכ"א, אני ממליצה לך לדבר עם רופא להתייעץ איתו ולנסות להרגע...
ולהתפלל לד' שישלח לך מרגוע לגוף ולנפש בקרוב קרוב קרוב!!
האם ווידאת שאין שאריות??
באמת עקבי אחר הבטא והדימום, כפי שכתבת.
ונקווה איתך לטוב.
חיבוקים.
