פורום פרוייקט השטו"ת (עמוד 31)

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t128710#1227148

בעזהי"ת.

והיו עוד שאלות עם יותר אוריינטציה דתית-הלכתית...

נראלי שזה היה עוד לפני השרשור ההוא...

בעזהי"ת.

מצאתי את זה בפורום שכן.

 
שו"ת עתידני

 
ש: נסעתי לעתיד- ואז חזרתי להווה- אבל אינני זוכר אם התפללתי שחרית- האם בגלל שהייתי בעתיד נחשב כאילו עבר זמנה?
ת: יש לחזור לעבר ולפשפש במעשים.

ש: לפני כשנתיים נולד לנו בנינו הראשון- ואנחנו מתלבטים האם לשבט אותו- מה דעת הרב על שיבוטים?
ת: "חוסך שבטו שונא בנו"

ש: בגלל בעיות במעבדה נולד לנו ילד עם שלוש ידיים- על איזו יד הוא יצטרך להניח תפילין?
ת: אין ספק שבניכם הרוויח- על יד שמאל יניח תפילין של רש"י ועל היד השנייה יניח תפילין של רבנו תם.

ש: לאחרונה היינו בתל אביב (עד שעברנו את כל הטיהור שצריך בשביל להיכנס ולצאת...) וצילמנו שם במצלמה שלנו- שגם מצלמת את הריח. חלק מהתמונות תלינו בבית אך הן מדיפות ריח לא נעים של תל אביב- האם זה בעיה להתפלל או לברך לידם?
ת: יש לכבות את התמונות שעה שמתפללים על ידם, או לקנות תוכנת אל-ריח.

ש: מה דין אמירה לרובוט בשבת?
ת: מותר לרמוז לגוי שירמוז לרובוט. ואם מדובר ברובוט תימני נהגו להקל.

ש: היינו בירח בשבועות- האם יש לחגוג 2 ימים טובים? חוץ מזה נשארנו לעוד כמה ימים ונכנסנו לספק- האם יש לומר ברכת הלבנה למי שנמצא על הירח?
ת: יש לחגוג יומיים מדין "יום טוב דכוכבים". בנוגע לברכת הלבנה נחלקו הפוסקים- והמחמיר ייסע לצדק ויאמר משם.

ש: זה שוב אני עם הילד בעל שלוש הידיים. צמח לו עוד ראש- מה עושים?
ת: מצוין! עכשיו לא תהיה לו בעיה איפה לשים את התפילין של ראש של רבנו תם.

ש: האם בן אדם שמתעתק ממקום למקום צריך לומר תפילת הדרך?
ת: רק אם התעתק מעל שלוש שניות או מעבר למדינת הים. ולא לשכוח להוסיף והגיענו למקום מחשבתנו בשלום..והתימנים מקלים.

ש: ע"פ החלטת הממשלה בשבוע הבא יהיה סוער- האם הרב יכול לתת תזכורת לברכות שנפגוש בחורף?
ת: מי ששומע רעם (יש לוודא שמדובר ברעם ולא בבום על-קולי מחללית) יברך: "עושה מעשה בראשית" מי שרואה בקר יתהה- איך הוא עוד בממשלה?!

ש: מי שיש לו עץ ריחני באוטו יכול לברך עליו ברכת האילנות?
ת: איך זה קשור לעתיד? תן את העץ למשפחה שביקרה בתל אביב כדי שיוכלו להתפלל.

שו"ת עתידני- חלק ב´

ש: האם מותר לאכול בשר ב"שביל החלב"?
ת: בגלל כוח הכבידה הנמוך, נהגו העולם להקל.

ש: האם שביל החלב נחשב חלב עכו"ם?
ת: בוודאי, שהרי זה עבודת כוכבים ממש.

ש: האם אפשר לצרף רובוט למניין?
ת: מותר וצריך שמתוכנת לענות אמן, ובלבד שלא יהיה חזן משום "טרחא דציבורא"

ש: האם לפי דעת התורה קיימים חייזרים?
ת: בהחלט, שהלא נאמר בפרשת עגלה ערופה: "כי יימצא חלל באדמה"

ש: מישהו עשה שכפול שלי, מה עליי לעשות?
ת: עיין בשו"ת "דע מה שתשיב לעצמך"

ש: האם קריאת מחשבות רעות של חברי על חבר אחר נחשבת לשון הרע?|
ת: "מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה"

ש: מה דעתו של הרב על נסיעה בזמן?
ת: שאלת את זה כבר בעוד 20 שנה.

ש: האם שינוי צורה בפורים, מוציא ידי חובת תחפושת?
ת: בהחלט, ובלבד שלא ישנה צורתו לגמל שאזי לא יקשה עליו הצום

ש: מה דעתו של הרב על קריאת מחשבות?
ת: קיימת, וגם השאלה הבאה שלך מיותרת.

ש: סבא שלי כבר בן 412, מה מאחלים לו ליום ההולדת אם לא "עד מאה ועשרים"?
ת: "עד שיימאס לך!"

ש: בע"ה בסוכות אהיה בירח, האם מן הסכך עליי לראות את כדור הארץ או את הכוכבים?
ת: הספרדים נוהגים לראות את כדור הארץ, האשכנזים נוהגים לראות את הכוכבים, והתימנים נוהגים לעשן נרגילה וללעוס גת.

---

השתדלות קטנה למען הגאולה:
המקור - חלק א' , חלק ב'

האם מותר לגדל דגים לא כשרים באקווריום?

ראיתם פעם בורי שוחה באקווריום??

(לא התכוונתי חס וחלילה לזלזל בשואל השאלה..)

בעזהי"ת

וכי ישנו איסור לגדל חתול או כלב, שאינם חיה כשירה לאכילה?

ומה בדבר רכיבה על סוסים, וסנאים ושאר מיני בעלי חיים שאינם אכילים?

כלום שמעתם פעם על איסור שכזה, שיש טעם לחקור בעניין דגים?

"האם צריך לרכז את עמלק במחנות השמדה?".....

כי.

לא. לא ברחה לי השורה. פשוט זה מה שהיה כתוב..

טעות דפוס כנראה...

זה היה בהחלט מצחיק...

אבל זה בטוח טעות דפוס, כי זה קרא להם בכל מיני חלקים בעלון שזה כזה הפסיק באמצע..[[=

בס"ד

- אני בת 17, יש לי חבר צדיק בן 16.5, ואנחנו רוצים להתחתן. אבא שלי מתנגד ואמא שלי בעד (הם גרושים, אגב). מה עושים? 
- שואלים שוב בעוד שנתיים. 

- אני רווקה בת 42 מחוגי ישיבת הר המור. הציעו לי שידוך עם בחור מצוין ממרכז הרב. להיפגש אתו? 
- אפילו עם בחור פחות מצוין מתולדות אהרן. 

- לאחרונה נודע לי שהרצל ובן-גוריון לא היו דתיים. האם צריך להגיד הלל ביום העצמאות? 
- גם מוטה גור לא אכל 'גלאט', ובכל זאת אנחנו אומרים הלל ביום ירושלים. 

- פועל ערבי בונה אצלי מרפסת. האם צריך להגיש לו פירות מהיתר מכירה או מיבול נכרים? 
- תלוי מה נהוג אצלו בבית אבא. 

- מה מקור המנהג לאכול סופגניות בחנוכה? 
- מאפיית אנג'ל. 

- מדי בוקר אני ממהר מאוד לעבודה, ולכן נוסע 130 קמ"ש וחוצה פס לבן. האם צריך להגיד 'הגומל' כל שני וחמישי או לרכז את כל 'הגומלים' בשבת? 
- לא משנה, העיקר שתלמד את הילדים שלך להגיד קדיש יתום. 

- אני נער גבעות בשומרון. כשבאים לפנות אותנו, מה יותר מתאים לצעוק לחיילים – 'נאצים' או 'יודנראט'? 
- תברר ביד ושם. 

- האם מותר לאכול נקניקיה פרווה עם חלב סויה או שזה מראית עין? 
- זה סתם טעם רע. 

- בקרוב אתגייס לצה"ל. מתי עליי להתחיל לסרב פקודה? 
- אחרי השחרור. 

- לפני חצי שנה ביטלתי את המנוי שלי על עיתון ימני בגלל מאמר נגד סרבנות. עכשיו יש עוד מאמר. מה עושים? 
- מפסיקים להציץ בעיתון של השכן. 

- כיצד מבטלים מנוי על חינמון? 
- בלי ברכה. 

- האם זה ביטול תורה לשלוח שו"ת סלולרי? 
- לא, אבל זה בלבול מוח. 

- שלחתי שו"ת סלולרי לשני רבנים וקיבלתי תשובות סותרות. כיצד לנהוג? 
- תתעלם מהתשובה השנייה ואל תטריד רב שלישי. 

- מאיזה גיל אפשר לשלוח שו"ת סלולרי? 
- עד גיל 14. 

- ובכלל, מה דעת כבודו שליט"א על תופעת השו"ת הסלולרי? 
- זה לא לפלאפון.

החבדניקים הגיעו אחרי כולם ראו שנגמר ודפקו על המצח

מאז יש להם כזה קנייצ' בכובע 

אצל החבדניקים הקנייצ' מגיע לאף.

אצל הליטווקים האף מגיע לקנייצ'.

מכאן ראיה שחסידים הכי טובים ... סתאאם!

אלא שיש לחלק מסתמא בין צחוק על מישהו שהוא פסול, לבין עשיית אותו מישהו הצחוק עצמו כשם לעושים למקש ח', שהוא עושה אותו חפץ של מצווה ממש.

למתירים להאליב את האוט "ע" ע"י שימוש אסור במילה אלבנה יש היתר להאליב גם את האוט "ח" בשימוש רב פעמי ומיותר.

נ.ב.

הצעתי לפסול את השימוש באות "ח" מטעמים השמורים במערכת (כגון שוקולד, מרצפות, סמיטריילר וכו'..)

הרי ידוע שאין הטעות אלא השגחה. וכל הטועה בהקלדת מילה אין לו לחזור ולתקנה כי אם לתת לה למצוא את יעודה החדש. יפה לו למקליד שישאיר המילה כפי שהיא ויתן לקוראים את הפתח למחשבה "למה היתכוון המקליד??" וישאלו וחפרו על שאלה זו עד שימצאו תשובה התשקיט את רוחם ותיתן לנפשם מנוחה ודישון שירגישו שהם-הם הגאונים שעלו על הכוונה הנסתרת של המקליד, שהרי עין בלתי מנוסה תחשוב שאין זו אלה טעות הקלדה של בן בליעל, אך בעלי עין מנוסה ודימיון פורה יראו שאין פה מן הטעות כלל וכלל, כי אם דבר חוכמה הנישגב מבינתם של רבים.

***כמה שניות של רצינות***

אני אישית חשבתי שזה בכוונה... משלון "לעלוב" "להעליב"...

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

לגבי שאלתך זו גזירה שאין הצבור יכול לעמוד בה מכיון שהוא באמצע ליפול מצחוק.

וקל וחומר בעצמו ממש, שנאמר:" מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".

או שמישהו נוחר z z z

"עניי עירך קודמים"

משמע, כניסה לרכבות מקומיות קודמת לכניסת רכבות תל- אביביות.

לא יאה לעיר הקודש שייכנסו אליה צפונבונים תל אביביים, ועוד יחנו בה! שנאמר- "ולא תחונם"!

איך יעלה דבר כזה על הדעת?!

אך לאסור כל כניסה?

ואין לחשוש שיחנו, מאחר וכבר דוד חנה שם, ואין כה הרבה חניה שיוכלו לחנות שניים.

והלא ידוע זה מכבר שהרכבות התלאביביות אינן חונות. שנא' והתאנה חנתה בגהה, ואין מקום יותר גם שם.

בעזהי"ת

שהרי אין כניסה זה, מיועד לכל רכב ורכב מרכבי ישראל ושאר מיעוטים, לסוגיהם.

ואילו, עיתים ישנם בעלי סמכויות ואישורים שמוכרחים להכנס פנימה, לכן התירו לכלי רכב מסוג מסויים להכנס פנימה ע"מ שבמקרה הצורך יגדירו את מכוניתם ככלי רכב זה וייכנסו ע"פ החוק.

ואולם, כל אדם יכול להגדיר מכוניתו כ'רכבת', ונראה מי יגיד לו כי טועה הוא.

אך, כאשר מסייגים את הכניסה לרכבת מקומית בלבד, לא יכול כל אדם לבוא ולהגדיר עצמו כ'מקומי', מפני שמובן כי ע"מ להקרא מקומי יש צורך להכיר במקומויתך, וע"כ סתם אדם אינו יכול להגדיר עצמו רכבת מקומית, אך עדיין יישאר היתר לבעלי סמכויות להכנס פנימה בהגדרה זו.

ועכ"ל וד"ל.

והרכבת הזאת היא גם בדיחה מפני עצמה!!!!!!!

אין כוונת השלט לאסור כניסה/ חניה לרכבות שאינן מקומיות אך הינן ציבוריות כי הרי כותב השלט טרח לכתוב במפורש שרק לרכבות הפרט שאינן מקומיות הכניסה אסורה (חניה לרכבות פרטיות פריבילגיה רק למחזיקי כרטיס מועדון) אך לרכבות ציבוריות המכירות בעוצם גדולת צביונה של הכלליות הישראלית ואינן פרטיות הכניסה מותרת ומותרת בתנאי שינפחו גלגליהם היטב (ע"ע http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t50451#630005).

ד"א,

יש הגורסים כי יש לקרוא שלט זה שורה שורה. ומשמעות הנאמר היא שאין כניסה לפרט, לרכבות ולמקומיות.

דהא מותר ? ותורף העניין הוא ייתור האות "ל" ב- ל' רכבת ואולי כוונתו על "ל' גאולת ישראל ולשון נופל על ל' וד"ל ואין מק"להא" ודי לחכימא ברמיזזא ולשוטה

בכורמיזא וד"ק ושתוק וכו'

וא"כ קשיא מדוע לא ביקשה הנערה את עזרתו וי"ל דלא הוי אותה שעה בירושלים

והיא הרי הייתה שם דאם לא כן מי צילם התמונה אלא קשיא לי מקרא דכתיב " דבר ה' מירושלים ואם דברו שם

הואל א כל שכן ? ויש לפרש דכבר יצא דברו מירושלים ונתרחק הרבה עד שלא היה נראה בשופי אלא בדחק גדול ובאוטובוס לחפשו ולהשיגו לא הייתה יכולה דאם איו כניסה באותו מקום ברכבת שאינה מקומית אוטובוס מקומי מיבעיא ? בתמיה ??? אלא י"ל כדאמרן לעיל וכו '

( מישו יכול להסביר לי מה כתבתי תודה ? ! { מצטער על ה                                 רווח הזה ביי

וזו ראיה שאין עליה תשובה !!! ( אלא במאמץ גדול ובזיכוי הרבים גרידא אין ניחא ליה ( חחחחחחח בהההההמו

מה כתבתי למעלה מישו יכול להסביר לי ? אני לא מבין את עצמי בררררר

כשעת השמד וצריך להחיר ( חמיר { חמור ( להחמיר אאאאאאה ) הצלחתי בסו ףףףףף סב בסוף !

וכמו נוהג לומר מורנו הגרד"ל "שאלת חכם היא כבר חצי תשובה".

ובכן, כפי שציינת קיים דין לבוד אך יש לציין שדין לבוד הינו רק כאשר המחיצה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה ואילו מזלג אינו עומד אפילו בפני רוח קלה.

אולם מאידך גיסא, כאשר האדם אוחז במזלג הרי שהיא עומדת אף בפני רוח שאינה מצויה וידו של האדם עצמו בוודאי כשרה למטרת אכילה שכן נאמר "מנהג אבותינו בידינו".

לאור האמור לעיל, ניתן לאכול מרק במזלג שכן חל עליו דין לבוד.

אולם, לפי מנהג החזון איש שמחמיר שאפילו במעמיד דמעמיד לא יהיה דבר המקבל טומאה לא ניתן לאכול המרק במזלג ממתכת אלא רק במזלג מעץ.

מה שייך כאן סברת מעמיד דמעמיד דמרן החזו"א, שהוא רק גבי סכך ולא גבי דפנות. ופשיטא שלא נדמה מזלג לסכך שהרי אין בו דין לבוד אלא דינו תלוי בצילתו מרובה מחמתו גרידא.

אף על גב שאולי יש לחלק אם העשוי מרובה על הפרוץ ולכן יהיה כשר, נראה לפסול, כדאיתא במסכת סוכה(ד.) גבי הוצין שחמתם מרובה מצילתם ויורדין לתוך 10 טפחים, שלמרות שמצד הדין יש ביטול- זוהי דירה סרוחה ואין אדם דר בדירה סרוחה, אף כאן- אין אדם שותה במזלג מחורר!

וצריך עיון.

כי חמירא סכנתא מאיסורא ולכן אמנם שמין הדין אפשר לאכול ע"י מזלג מכמה וכמה סיבות שפירשו
לפני הת"ח המופלגים
אך בל נשכח כי בעת האכילה יכול להישפך מרק חם וכידוע זה יכול לגרום לכוויה (קוויעה בלע"ז)
ולכן אמנם שמין הדין מותר גזרו חכמים לאיסור
וכן נהגו (וכן ראיתי בשו"ת סכו"ם המפורש ע"ש)

כי נמצאנו אוסרים אכילת מרק בכלל, שכן אף אם יאכלנו בכף מ"מ יש כאן סכנתא שיפול, ועוד במרקים של אחינו בני ספרד שבטלים בתבליניהם בשישים ועקיצתם בפי אדם עקיצת עקרב.

"אין גוזרים גזרה לגזרה" ולכן אף שקיים החשש גם בכף אך עד כדי כך לא חששו חכמים

כי אם כן נמצאת שאין לדבר סוף..
 

דין לבוד קיים רק לקולא ולא לחומרא, ותמהני עליכם מה ההוא אמינא שלכם - הרי אכילת מרק בשבת היא מצווה שנהגו עם ישראל להחמיר בה כמאמר הפתגם "כל האוכל מרק ביום שבת - ניצל ממרק ביום ראשון", ולכולי עלמא אכילת מרק בשבת היא דין מוחלט ואין בו מקום להיתרים מסוג זה.

מי שבכל זאת יתעקש לאכול בעזרת מזלג - פחות חמור שיעשה זאת ביום השבת ולא בליל שבת כי עיקר מצוות המרק היא בלילה, ויש להקשות שהרי מי אוכל מרק בבוקר? ויש לומר שיש מעט משפחות שנוהגות גם בבוקר, (אני הקטן זכיתי לאכול אצל משפחה כזאת).

ועל מקרים שכאלו נאמר - "המקל יש לו על מי לסמוך - והמחמיר תבוא עליו הברכה"

בב"ח לתו"ע

ההולכים על פי מנהג החזון אי"ש להחמיר בדיהכא דאפשר והכא לא מצינו עוד חומרא מלבד זו על כן פסקינן דהו כ-

ספיקא דאורייתא ולכן יש להחמיר

ואילו דעת החולקים מנהג אבותיהם בידיהם ומקום שאמרו להחמיר אין צורך להקל אלא במקום צורך גדול כגון זוטו של ים או לח"ףי ( כידוע ליודעי ח"ן פירוש זו המילה ) ונחזור לטורף העניין { שהוי טורף דתורף } וכמעשה דרבן גמליאל דאמרינן בגמרא וכמו שהורו כבר רבותינו נשיאנו בדבר ואין לנו על מי לחלוק אל על אביניו שבשמיים ( סתאאאאם ) ועוד נשאר לנו לפשוט ספיקא חדא מי הוי האי אביניו וי"מ ( יש מפרשים , ישש מורים ונחלקו ב"ה ובית שמאי בדבר ( ב"ה = ברוך השם ונחלקו עליו אותם ביש שמאי ( הגייה בחיריק ולא בצירה כמו שרצו לומר החולקים דהא אין דעתי כן ונראה לי טעמי נכון וקשיא טובא

ולטורף העניין ( ובפירוש זה כבר כתבתי למעלה עייין שאאאאם באהההרררררר ) ודו"ק ושתו"ק וביי

בס"ד

אני תמיד כשאני רואה בחטיפים "נשמח לשמור על קשר" עושה לי ישר חשק להרים תטלפון ולספר מה שלומי... בעז"ה נעשה את זה בהזדמנות (ואם הם לא יהיו נחמדים אני יתעצבן עליהם למה הםם כותבים על האריזה דברים שהם לא מתכוונים אליהם..חחח)

וה"מוטו" שלהם זה:"סתם כי בא לי לדבר"...

וכמובן שאין עלינו..

אפשר להמשיך את השאלות ולעשות ילד מזרוחניק שואל את אבא שלו, אם היה לי זמן הייתי עושה את זה מקצועי כמו שם אבל משו בסגנון של:

- אבא המכבים נלחמו ביהודים מתיוונים?

- אה...

- למכבים היה טלוויזיה בבית?

- אה...

- המכבים הרגו חפים מפשע?

וכו' וכו' עוד שאלות מביכות ביותר ואכמ"ל

כמובן כל המזרחי שבנינו יאמרו מיד ש- פעם היה ככה והיום...

אך תירוצים דפוקים כאלו גם החרדי והחילוני דליעל יכולים לתרץ את זה.

סליחה על הבוטות פשוט כואב לי שמישהו - (ונראה לי שכל בר דעת מבין מי זה המישו הזה שידוע בטוריו המצחיקים) - בטוח מה היו המכבים, אבל אם כבר בטוחים מי הם היו אז בטח הם לא היו מזרוחניקים.

חג שמח ליהודים!!!

(מקווה שלא עליתי יותר מידי על העצבים..., אבל לא נורא מותר גם להתעצבן בפורום הזה) 

המתיוונים היו מתבוללים ולכן נלחמו נגדם.

אין לנו טלוויזיה בבית,וגם אם היה לנו אין לה כל קשר,ולו קלוש,לעניין.

לא הבנתי מי הורג חפים מפשע בציבור הדת"לי..הערבים חפים מפשע? |לא מבין|

והקטע הזה ממחיש נהדר.

עם תרבות יוון??

להרבה מהציבור הדל"י יש טלווויזיה בבית, מה שוודאי לא היה לחשמונאים (של דורנו)

בחפים מפשע התכוונתי לומר הפוך, שהחשמונאי לא חסו עליהם ויש מהציבור הדל"י שחס.

יש עוד הרבה הבדלים בין הציבור הדל"י לחשמונאים - אז אל תתחילו עם החרדים כי גם אתם לא מושלמים.

ועל כגון דא נאמר "אם יש לך בית מזכוכית אל תזרוק אבנים..."

היום הם תינוקות שנשבו.

נכון,יש להרבה דתיים טלוויזיה,וזה גרוע,אבל הדורות השתנו ומה שהיה נכון לחשמונאים לא בטוח שנכון להיום.

ולא,אני לא מצדיקה את המצאות הטלוויזיה.

חס על מי? על אחים שלנו,שלדאבונינו לא מכירים בכלל תרבות יהודית.תבין.

המתיוונים דאז ידעו על היהדות,ופשוט כפרו בה והתיוונו.הלשינו על אחיהם וגרמו למותם.לא הגיעו להם רחמים,בכלל!

ולא אמרתי שהדת"לים מושלמים,בכלל לא.אבל יש להבדיל בין המצוי לרצוי,כי הדרך מושלמת,רק המציאות כיום לא.

בס"ד

הדבר הזה מצליח לעצבן אותי כל פעם מחדש. כן כן, המזרוחניקים גאים בדרכם הנהדרת. אין באמת שום הבדל בין חרדים לציונים בעניין הניסיון להעלים דעות חולקות.

תניא רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב. אבל תורה אינה כן: עומדת לו לאדם בעת ילדותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו. בעת ילדותו מהו אומר - וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. בזקנותו מהו אומר - עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

על הדרך אפשר להתווכח.

והערה היסטורית קטנה: יש סיכוי טוב שחלק ממלכי בית חשמונאי המאוחרים יותר שמים בצל את המיזרחוניקים של ימינו בכל מה שקשור לעבירה על ההלכה.

ובאשר להרג חפים מפשע: לא הבנתי מה באת לומר פה.

קוראים לספר חפץ חיים

ומי שכתב אותו הוא החפץ החיים, מה הבעיה לא הבנתי..

זאת הפואנטה יא מצחיקה

כמקבילה של אבותינו ל"היזהרו מחיקויים!" שלנו, ובאה לומר שלא יעלה על דעתנו כי הספר הוא חיקוי של אחד הלצים בעל אותו שם, אלא זהו הספר המקורי שכתב בעל ה"חפץ חיים" זצ"ל.

ואין להקשות שא"כ נמצא גם אותו לץ מתקרא "בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל", ששונים הספרים שיכולים להיקרא כמה באותו שם, מבני אדם חבורתא קדישתא שכשם שפרצופיהם שונים כך כינוייהם שונים, וכיוון שנקרא אחד בשם "בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל" לא יתפוס עוד שם זה באחר. וקצת צ"ע.

אולי מטעמי חיסכון לא השאיר המדפיס מקום להקדשה או למילות כבוד לאדם שממנו קיבלו את הספר

ולכן אדם זה שקיבל את הספר ממרן בעל החפץ חיים בעצמו רצה לכתוב זאת אך לא היה לא היכן כנ"ל ולכן אותו אדם שבוודאי צדיק היה או בן משפחה או תלמיד קרוב כתב זאת על הכריכה

וא"ת למה כתוב זצ"ל נ"ל לפרש שקיבל זאת בירושה ממרן החפץ חיים זצ"ל

או שמא קיבל זאת עוד בחיים חיותו אך לא כתב כלום אז וכשנפטר מרן אזי כתב שקיבל ספר זה ממרן החפץ חיים

וא"ת למה לא להגיד שרק הוסיף אחרי פטירתו את ה"זצ"ל" אתמה אני עליך הרי אמרנו שהיו חוסכים ואדם לא ילך פעמים לבית הדפוס כדי שיוסיפו לו מילים על הכריכה ועוד אם כן למה לא כתב שליט"א ועוד גם אם לא כתב שליט"א למה לא עשה את הכתב באמצע שאם היה עושה הכתב באמצע (בלי הזצ"ל) היה ניראה בצורה שונה לגמי

וא"ת למה חוסכים הרי ספר זה נימכר ברבים ומגלגל רווחים רבים י"ל שהיה מקרה זה לפני עידן המכירות הגדולות שאז הדפוס היה יקר ורק העשירים קנו ולכן חסכו

אך עדיין נשמע דחוק.. ועיין ודו"ק

כי זה לא כזה ברור שאם קוראים לספר חפץ חיים אז זה אומר שהחפץ חיים באמת כתב אותו, יכול לבוא איזה יוסף אחד ולקרוא לספר שלו חפץ חיים[אולי על שמו של החפץ חיים] אבל זה יוסף כתב לא החפץ חיים..

זהו

בעזהי"ת

והרי אם יבוא יוסף זה ויכתוב ספר, ויקרא לחיבורו בשם 'חפץ חיים'- הרי שייתבע ע"י באי כוחו של מרן החפץ חיים ז"ל, על שפגם בזכות הקניין הרוחני של הח"ח, ובמילים אחרות- גנב זכויות יוצרים, וד"ל.

היה שוה להתחיל את הבוקר עם הפורום הזה!

"החוטט בגדיש לעשות לו סכה אינה סכה"

מדוע והרי גם לפני כן היה שם סכך ודפנות? אלא שהמילוי הינו עקרוני,

בסוכה חובה שיהיה חלל לסוכה,

בסופגנייה חובה שיהיה מילוי ריבה.

איתא ברמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ד ה"ו: "פת סופגנין, משתערת כמות שהיא", משמע כמו שהיא בלא ריבתה. ועוד, הא דאיתא בסיפא "ואם יש בה חלל, ממעך את חללה" היינו שאף אם היה בה חלל ריבה אינו בכלל סופגנין כלל ואינו מצטרף לכזית סופגנייה של מצווה, והדברים ברורים.

והלא בשיר כתוב "סופגניות נאכל גם לרוב" ומי יאכל לרוב סופגניה בלי ריבה?

אלא נראה לי שמ"ש ברמב"ם הכי קאמר: "מסתערת כמו שהיא" והיינו מדין שומרי משקל (קלורי"ע בלע"ז) והיינו שגם בלי ריבה מסתערת על גוף האדם ומעלה את המשקל כאילו היה בה ריבה

אלא אי קשיא הכי קשיא מדוע תני פיסולא ולא הכשירא, דהול"ל "סופגניה בלי ריבה יזריק ריבה"

וצ"ל דפסולא דסופגניה בלי ריבה הוא דאורייתא דכתיב "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" ומ"ה תני פסולא

אכן צדקו חכמינו שפסקו כי חובה היא, ואין להקל בזה ראש.

ואולם, אבין ללב המקשים על טעם הריבה (בקשר לקלוריות אין בכלל ויכוח!),

ולכן, תיקנו חכמינו - הגאון הגדול, רבינו ראש הקויינדיטוריע- את התיקון שנקרא (כמה מפתיע)- מתקון. (מתכון) שבו מקילים ויש לאפשר סוגיי ריבה שונים שהותרו..

מה שלכאורה מחלל את פשט הפסוק "הלעיטיני מן האדום אדום הזה.."

אך יש להתיר כדי למנוע כפירה כללית נגד מצווה גדולה זו.

אמליץ בחום על "ריבת חלב" שהרי היא ההידור- גם בשמה וגם מעט בציבעה דומה מאוד לריבה המהודרת המקורית.

בתאבון, וחג שמייח!

אבל טעם החטא...אהה...

מתוק למדי-לא?

יש לנהוג בה כשם שנוהגים בלביבה אפויה, או במצה בלי חורים, או באוזני המן ללא מילוי (רחמנא לצלן!)

הבעיה אינה הלבוש ואינה הדיבור ואינה ההתנהגות אלה הזכרון או יותר מדויק חוסר הזכרון שהוא נקרא שכחה . כי כשלא  עושים טוב שוכחים מה זה טוב ומכאן הדרך פתוחה לעשות רע ח"ש

צריך לעשות שאלת רב!!!

על סופגניה עם ריבה אסור לדרוך, שנאמר "לא תעמוד על דם רעך", ו"הסופגיה היא חברתו הטובה של האדם".

מכך, שעל סופגניה ללא ריבה מותר לדרוך.

לדרוך על סופגניה הוא בל תשחית, דבר שאסור לכל הדיעות. אבל, אם הטעם הוא טעם פיגולים זה לא נחשב מאכל ולכן מותר בבל- תשחית.

בעצם הכנת הסופגניה בלי ריבה, אנו פוגעים בטעמה הטוב, ואף מתירים בה בל- תשחית!

מסקנות:

-סופגניה בלי ריבה פסולה בהחלט.

-חפרתי ;)

בס"ד

"האוכל סופגניה ללא ריבתה כאילו לא אכל סופגניה"-הלכות חנוכה פרק י"ט פסוק ב'.

ועוד הוסיפו ואמרו חז"ל :

"האוכל סופגניה בלי ריבתה חייב בסקילת 14 קילו סופגניות טמאות"

( סופגניות טמאות=סופגניות בלי ריבה.)

אומנם הוסיפו חז"ל ואמרו, שכן, לא חייב בריבת תות והקלו בכל מיני מילוים אחרים! אבל חייב שיהיה מילוי!

זה מדיאוריתא!

אגב, החכם חנוכה אומר:" שמי שחושש בבטנו (כביכול, יחלה שמה יכול סופגניה עם מילוי) יש המקלים לו לאכול ריבה בלי סוכרין, שמה יאמר שמצוות החנוכה גורמים לו לחלות, ושמה יוציא שם רע על חג החנוכה הקדוש, ושמה יגרור אחריו עוד אנשים, ובכך יגרום לדבר עברה גדול מאוד"

ואם אני לא טועה רבי סופגן אמר ודרש שמי שיקל עצמו באכילת סופגניה בלי מילוי יחייב עצמו בדין "אכילת סופגניה" מה שאומר שהוא יצטרך לאכול לפחות 15 סופגניות עם ריבה רגילה עד לצאת הכוכבים! ובכך "יחפר" על חטאו. ואם לא יעשה כן, יצטרך בסקילת בסופגניות בלי ריבה לא פחות מ14 קילו...

(אז מה אתם אומרים! אני מוכנה לחנוכה?)

ואסורה באכילה עד שיכניס הריבה לתוכה ולמהדרין ריבת חלב!

הכלל הוא- אם מצא בה טעם (ש)לפגם- לא יאכלנה.

אבל אין שום צד להתיר!!!  אא"כ הסופגניה מצופה בשוקולד וכדומה...

אין היתר לבזות תלמידי חכמים, גם בפורום זה!

אנשים אין להם כח לקום מהמרבץ שלהם ולהזריק קצת ריבה לסופגניה? נראה לכם שהמכבים היו כאלה עצלנים, חאלאס עם הזלזול במצוות.

מי אוהב עם ריבת חלב ? מי אוהב עם קרמל? הטעם דומה..

על אחינו יוצאי אמריקה שנוהגים לאכול סופגניות עם חור -בלעז' דונאצ' ??? איך יתכן שהם שוגין??ח"ו והם עודם חלק מקהלנו..

הרי ודאי שהם טועים כי כבר הסכימו פה כולם פה אחד מילוי הוא חובה!! והרי חור אינו נחשב מילוי ראוי!! אך בשעת הדחק כשאין עומדת לרשותו סופגנייה בהכשר למהדרין (משמע ממולאת בריבה) יכול לצאת ידי חובה בסופגניה מחוררת ורצוי שישלים מצווה זו בידורה בשאר ימי החג

כבוד השואל

ינוחו ברכות על ראשך ששאלה טובה שאלת בני

וכבר יגע מוחם של הראשונים בשאלתך ואם אנו בני אדם הם כמלאכים ואם הם כבני אדם אנו כחמורים וכו..

אולם בקשר לשאלתך מסתברא שמה ששנינו ש"דלמא דדמא דידך סומק טפי,דלמא דמא דחברך סומק טפי" אינו נלמד כאן משום שכל הסופגניות אדומות באותה מידה

ולכן נ"ל שאין היתר להחליף הסופגניות עם הריבה באחרות

משום מנהג ישראל דין הוא.

יתברך השואל בכל מילי דטובא

ולא ידח ממנו נדח.כולו אומר כבוד ונזכה לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו.אמן

רק שאצלי זה חצי מהילדים שלך וזה בשש בערב מהצהרון.

זוהי גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה,

ובפרט בדורינו אנו, דור יתום,  שרבו החופרים והתעצמו החפירות, וטמאה הותרה בציבור ואכמ"ל.

אבל מלאכות אלו הריהן מדאורייתא

לגבי חופר הרי ידוע שמלאכת החפירה האסורה היא תולדה של מלאכת חורש ולכן אם נתיר חרישה יהיה ברור שמותר גם חפירה ובאמת שניהם דבר אחד הם שהרי החרישה ידועה כמלאכה חפרנית 

 וכעת לגבי חרישה (שכולה בספק האם מותרת בשבת כי הרי זו הכנה מקודש למבחן שהוא חולין גמור) מלאכת החרישה האסורה היא פעולה שמאפשרת זריעת זרעים באדמה כדי שהזרעים יהפכו לפירות והרי במלאכת החרישה שכת"ר הזכיר לעיל היא מלאכה שלא מתקימת כי הזרעים שניזרעים נישכחים מהר מאוד (לפעמים אפילו מהר מידי) וכבר נפוץ המנהג שעל אף שחרשו החורשים בדימעה וביזע לא קצרו ברינה כל כי אם אספו את השככה מסדות אחרים בתקווה לפרי כל שהוא ולכן יש להתיר מלאכה זו משתי סיבות שהן אחת

א. מלאכה שאינה מתקימת

ב. לא דומה לאיסור המקורי כיוון שאין פירות

ויש האומרים שיש עוד סיבה והיא מלאכה שאינה צריכה

                                                                      עכד"ק 

ואם אכן כך הדבר -וחורשים בדמעה ואין כאן אפילו רווח עתידי-הרי חילול שבת גדול הוא שנא':

"ושמחת ביום השבת לקדשו"-והוא מצוות עונג שבת,וכמו שכבר שורר המשורר-"המתאבלים בו אחור נסוגים".

והטעם הנוסף שהבאת בשם הי"א-פטור אבל אסור,ועוד שאיני יודע אם הלכה כמותו אם לאו.

איך נתעלם מכם.

אמנם כך כתוב בספרים.

אך בבית סבא נהגו לאומרו בנ"א והוא: "השמחים בו שמחה משיגים", ויש מקומות בהם כופלים "המתענגים בו ענג משיגים".

ויפה כתב אחיסמך.

ועוד יש, שחרישה כזו עבורם תענוג גדול. (והמקום ירחם עליהם..) והראיה שהם נכשלים פעם אחר פעם במבחן רק על מנת לחרוש שוב.

כמוני,אני אוהבת ללמוד.

גם אויל מחריש - חכם יחשב

הוא לשאול את רב הפורים באדר הקרוב,הוא בוודאי ימצא תשובה טובה.

בס"ד

 כל אלה באמת אסורים?

אסור לסמוך על חברים בשבת משום- בונה

אסור למסור דרישת שלום משום- דש

אסור לצהול ולרקוד משום- מרקד

אסור לחשוב מחשבות קונספירציות משום- קושר

אסור להקל משום- מתיר

אסור לייפות את עצמך משום- מחתך

אסור להכעיס משום- מבעיר

אסור להצחיק אדם יותר מידי משום- קורע

כי אסור לחלל בשבת זה חילול שבת.

חמודים אתם..

אני בעד הפתרון הנ"ל, לשאול את רב הפורים, ועד אז יש להקל...

למה אסור להסתכל על בנים בשבת? משם איסור בורר..

הייתי בשבת פו"פ עם הרב יוני לביא

(בתור עובד)

הוא העלה ת'שאלה הזאת

ואז הוא אמר שרק אם יש ת'שלושה תנאים של בורר אז מותר

זה היה הדבר תורה אחרי קבלת שבת

נשמע שוביניסטי משהו.

אם הוא צד בוויכוח ולא בכלי המיועד לצידה (כגון רשת וכד') - הרי זה בשינוי, ובכלל כשמתווכחים מקיימים "גדול לא תעשה שבתורה שדוחה כבוד הבריות" ומותר למהדרין

ועדיין יש לצדד לכאן ולכאן, ולכל צד שנפנה יצוץ עוד צד (בוויכוח, אלא במה?)

שאם אינו מחולי-הנפש המתווכחים עם עצמם הרי זו מלאכה שעשאוה שניים ופטורים.

משום סותר.

אסור ללמוד למבחן - משום  -  חורש
אסור לאחר לחבר בשמירה- משום  - טוחן
אסור לסמוך על חבר- משום  - בונה
אסור לנטות לדעה מסויימת בויכוח כי אז אתה - צד  - בויכוח
אסור למסור דרישת שלום משום... דש
אסור לצהול ולרקוד משום   -  מרקד
אסור לחשוב מחשבות קונספירציה משום -  קושר
אסור להקל משום  - מתיר
אסור ליפות את אחיך משום  - מחתך
אסור להכעיס משום  - מבעיר
אסור להצחיק אדם יותר מדי משום  - קורע 

אוכל מתוך פסולת יעני

להסתכל רק על הדברים הטובים בכל בחורה

ביד ולא בכלי יעני

לא לעשות פוזות לבוא איך שאתה בלי כלים מיותרים

ומיד זה שאם אתה מוצא מש'ו לא למרוח את זה יותר מידי

זה היה הדבר תורה של יוני לביא בשבת פו"פ

זאת הייתה שבת אחת המצחיקות

אחת בררה עלי ואז שאמרתי לה שאני בן 18

כל השולחן שלה נש/פך מצחוק

היא אמרה לי שהיא יכולה להיות מורה שלי

משום מכין מקודש לחול...

1.לחפור-משום חופר

2.לחרוש-משום חורש

3.להצטרף לוויכוח-משום צד(צד בוויכוח)---

אם הוא צד בוויכוח ולא בכלי המיועד לצידה (כגון רשת וכד') - הרי זה בשינוי, ובכלל כשמתווכחים מקיימים "גדול לא תעשה שבתורה שדוחה כבוד הבריות" ומותר למהדרין

התירוץ התקבל!!

אבל למולו באה טענה חדשה משום סותר-ובכך נסתר ההיתר.

4.אסור לסמוך על חברים בשבת משום- בונה

5.אסור למסור דרישת שלום משום- דש

6.אסור לצהול ולרקוד משום- מרקד

7.אסור לחשוב מחשבות קונספירציות משום- קושר

8.אסור להקל משום- מתיר

9.אסור לייפות את עצמך משום- מחתך

10.אסור להכעיס משום- מבעיר

11.אסור להצחיק אדם יותר מידי משום- קורע

מי המתנדב?

וא"ת מדוע הדילמה גם עצומה וגם עוצמתית?

י"ל שעל הצד שצריך לנחש היא עצומה, דהיינו עוצמת את עיניה ומנחשת

ועל הצד שצריך לעונן (=לבקש יפה דחיה מהמורה) צריך שהדילמה תהיה עוצמתית כלומר משכנעת את המורה שאכן יש סיבה טובה לדחיה.

ומיהו יש להוסיף שהפתרון האחר (שהיינו לא להגיש את העבודה) יכשיל את המורה באיסור שברישא דקרא "לא תאכלו על הדם" (של התלמיד)

ע"כ תוס' (של תלמידים) ישינים

לא, אבל ערבים בלוד מקיימים, בהידור וברוב עם הדרת נשק, את הפסוק בבראשית על ישמעאל: "והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו."

ברכת שהחיינו מברכים על מאכל עונתי אשר מוגדר כי בא רק פעם בעונה ועכשיו זהו עונתו החדשה כגון אבטיח בקיץ
אשר למרות כל טעמו הטעים איננו בנמצא בחורף או עוגיות פפושדו שנמצאות רק בפסח.

אבל במקרה דנן עוד טרם יצא ימים נוראים של חודש תשרי כבר החלו צצים זריזים מקדימים לסופגניות ואם תלכו לחנות בסמטאת רחמסטריקנא במאה שערים תראו גם קרמבו בחודש תמוז!
על כן בצורה מובהקת יש לחלק בין כל מאכל ומאכל בשאלה שלך!
ובמאכלים הקשורים אלינו עכשיו קרי קרמבו וסופגנייה אין להגיד כי מאכלים אלה הם עונתיים במוצהר ולכן אין לברך עליהם שהחיינו!

סופגנייה לא נקראת עונתי משום שאחינו יהודי אמריקא נוהגים לאכול סופגנייה מחוררת (בלעז דונעטס)?

ולגבי הקרבו קשיא משום שהוא אינו בקיץ שכן טבעו להנמס בקיץ. אולי בירושלים שקרירות בה ואין בה לחות ניתן יהיה למצוא קרבו בתמוז אך נדיר הדבר. וד"ל.

שעל המאכל עצמו לא חלה חובת ברכה כלל, שכן תוכלי למצוא סופגניות ואוזני המן במאפיות הקונדיטורי"ע בכל השנה כולה, ולמה תחיל החבאתם מחלונות הראוה בשל שיקולי פרקמטיא (כלכל"ע בלע"ז) גרידא, חובת ברכה על המאכל. ויש בזה חשש ברכה לבטלה ח"ו.

ומצאתי בכתבי מו"ר שמא חייב בברכת שהחיינו על מצות אכילת הסופגניה. וצ"ע גדול מדוע אינו יוצא בברכת שהחיינו על הנרות, ומ"מ טעם זה אינו אלא בשמונת ימי חנוכה עצמם ולא לפניהם שאז ליכא מצווה.

על מאכלים כאלה, שחזקתם שמעלים בקודש את מאזני השקילה ומוסיפים בקלורי"ע יש לברך "ברוך דיין האמת" ולמי שניצל מהם ונשאר דק כמו שניצל - יש לברך "הגומל"!