פורום פרוייקט השטו"ת (עמוד 68)

עין במר תבכה כי אבד צדיק מן הארץ

אויה לנו כי נשברנו.

אתמול, אור ליום חמישי, עזב הצדיק המקובל

מו"ר הגדול בתורה ובהלכה

משיב גדול ובקיא למדן,חריף ומפולפל

ה"ה מר"ן עמישב  שליט"א

אשר עזבנו ויותירנו כספינה שאבד לה קברניטה

כיתומים ללא אב ואם

כאבודים ללא מוצא

הרב יוסי אמזלג(זעליג)                                                                                              הרב אלעדי

ראש ישיבת אור טובע                                                                                            משיב בפרויקט 

לקהל תלמידי הנכבדים!

הגיעה כעת שעת דין וחשבון, אשר בה עלי לבשר על עזיבתי לזמן מה את מערכת הפורום את משיביה ותלמידיה.

אין בפי מילים אשר יוכלו לכבות ולהעריך את מפעל התורה שזכיתי להשתתף בו ולהחזיקו.

אך עלי לחזור לישיבתי הקדושה אור טובע ולהמשיך לחזק ולהנחיל תורה לרבבות תלמידי הצמאים כ"כ לתורה לאחר חופשת בין הזמנים הארוכה והמתמשכת.

אחזור בעז"ה בעוד כחודש, להמשיך ולהעמיד את לומדי התורה ומבקשיה

החותם בצער רב

הרב יוסי אמזלג(זעליג)

ראש ישיבת אור טובע

ברוך ה'... מצבו של הרב אליהו משתפר..

אבל עדיין צריך להרבות בתפילות!!!

לרפואת הרב: מרדכי צמח בן מזל טוב...

אתר ואתר באיטערנעט!!!

להווי ידוע לכולם אתו הקטע שאומרים כל טריפולטאי זיקנאי דבאים שעה לפני התפילה וצווחים על כל מאן דמגיע לאחריהם וסוקלים כל מי שמצייץ באזורם, ששמו בישראל הוא:

"לשם יחוד".

וקושיא ניקרה בראשי מהיום הראשון של ספירת העומר:

למה לפני כל תפילה, ברכה, בקשה, שאלה חפירה שאומרים יש לשם ייחוד לפני דאף אחד מעיף ביה אפעפיה, ואינו טורח להציץ בו אף לרגע אחד. (כמובן לבד מאותם טריפולאי זיקנאי דלעיל)

והנה, כשמדיע ספירת העומר, פתאום- אין אחד שנפקד מלהגיד קטע קדוש זה??

יתר על כן- יש בקטע הזה שתי בעיות העלולות להיווצר:

א. כשאומרים "לקיים מצוות עשה דאורייתא" ולחלק מהפוסקים זה מדרבנן.

ב. כשאומרים "שבע שבתות תמימות" זה יכול להיחשב כספירה ביום האחרון (למי שהגיע...)

אני לא אומר שאי אפשר לפתור את זה. אבל לא אלאה אתכם בדברים, ואסכם:

למה דווקא בספירת העומר מקפידים על "לשם ייחוד"???

המצפה לתשובה (ר)צינית

מלאכי

שבי טרקה את הדלת בבהילות. לטרמפ היא כבר לא תספיק לחכות.

היא תיכננה לקחת את האוטובוס הקרוב העולה לירושלים, והעדיפה לחשוב על הצד החיובי שבעניין, שכך היא תדע בוודאות מהי תחנתו הסופית ולא תאלץ להתברבר בכלי הסעה שונים שלא יגיעו למחוז חפצה המדוייק.

הצצה חטופה בשעון גילתה לה שהשעה ממשיכה להתאחר.

'למה הייתי צריכה לעמוד שעות מול המראה..?!' הרהרה בלב נחמץ, 'בגלל זה אאלץ להוציא מכיסי הדל של סטודנטית ענייה 17.70 ₪ עבור הנסיעה באוטובוס...'

***

זימרת, עדי ומוריה המתינו בקוצר רוח לחברתן יעל, במטרה ללכת לטיול קטן ברחבי העיר ירושלים.

הן החליטו להתמקם ברחבה הגדולה של בנייני האומה, מתחת לצלו של עץ, תוך כדי זלילת קרטיב מרענן.

-'נו? מתי הגברת תואיל בטובה להגיע?!' רטנה זימרת.

-'תמיד היא חייבת לעשות לנו את זה!' הוסיפה עדי.

-'כן צריכים פעם הבאה לקחת בחשבון שזו גברת מאחרת..' תרמה מוריה תוספת צינית.

שלושת הבנות המשיכו ללעג אודות יעל המאחרת התמידית, שתמיד בספרי מחזור ועיתוני הכיתה כונתה בתור "אשת שעון בני עקיבא"...

***

אבשלום סיים בסיפוק את הקצבה היומית שלו בסוגייה הסבוכה שהחל ללמוד לפני כשבוע.

'אח.. כמה מתוקה התחושה הזו שאני מצליח לרדת לעומקה של הגמרא ולפצח את מסתריה!'

בצעדים קלילים ומרוצים פנה לחדרו, לעשות מקלחת חטופה, לפני היציאה לדייט.

הוא בחור, הוא לא זקוק לזמן רב כדי להתכונן לדייטים, הוא מעדיף לעשות הכנה נפשית-רוחנית, והלימוד של השעה האחרונה בהחלט סיפק לו הכנה רוחנית.

***

שלושת החברות המותשות שהמשיכו להמתין בקוצר רוח ל"אשת שעון בני עקיבא", כבר כמעט הפכו למצב צבירה נוזלי וסרוח.

אחת מהן, זימרת, החליטה למצוא תעסוקה מעניינת, ואין יותר מעניין בעיניה מלהתבונן בהולכים ושבים אשר ברחוב, ולנחש את קורות חייהם.

התחילה לסקור בעיניה המסונוורות משמש יוקדת את יצורי הסביבה.

הנה אישה עם חבילות רבות.

'כנראה חזרה ממסע קניות מפרך' הרהרה. 'היא קצת נראית גלמודה' המשיכה.

מהאישה הזו שלא היתה קליטה במיוחד העבירה את מבטה לבחורה צעירה שישבה על גדר האבן שבקירבתה.

'היא קצת נראית מרוגשת' החלה בניתוח הבחורנת.

"אני מהמרת שההיא שם על הגדר מחכה לדייטר" הכריזה באוזני חברותיה המשועממות כמותה.

לא חלף זמן רב, ואכן בחורון נרגש לא פחות ניגש אל אותה בחורה..

"אמרתי לכן!" זעקה זימרת תוך השתקתן של חברותיה.

שלושת הבנות גילו שזו תעסוקה מעניינת להיות נוכחים בפגישת דייט, והחלו לנתח את הזוג.

תוך שניות הסכימו כולן שזוהי להם הפגישה הראשונה.

לאחר המשך חקירה והתעמקות, החליטו יחדיו שמהזוג הזה רוב הסיכויים שלא יצא כלום.

הבחורה היתה נראית שילוב של חרדית-דתית-לאומית, שהתגנדרה בצורה זועקת, כמו שבני המגזר ההוא נוהגים  לפני דייט.

לעומתה, הבחור היה נראה מתנחל זרוק, מאובק כולו, כאילו חזר הרגע ממאבק עם יס"מניקים, וכמובן שכולו היה מעוטר בכתום הזועק של צבעי המאבק.

***

האוטובוס עצר בתחנה מרכזית, ושבי נפלטה מתוכו.

במהירות פנתה לעבר שירותי התחנה, ע"מ להשליט סדר במראה, לאחר שהתקלקל במהלך הנסיעה המייגעת.

בד"כ שבי היא לא טיפוס גנדרני במיוחד, אבל המעמד הקרוב חייב אותה..

היא הולכת להיפגש עם בחור, בפעם הראשונה בחייה.

מה שיותר הרתיע אותה מהפגישה הקרובה, היה העובדה שהיא הולכת לעמוד מול בן. ולא רק לעמוד, היא גם תצטרך לדבר.. ואפילו לצעוד יחדיו, מזל שהיד ביד נחסך ממנה...

שבי היא בחורה צנועה וחסודה, תוצר של המכללה בבית וגן.

מעולם לא יצא לה לדבר עם בן המין השני, ותמיד שהיה לה צורך הכרחי בכך היתה מפוחדת עד מוות מהרגע ההוא.

עם השנים, שבי הגיעה לפירקה, ולא נותר לה אלא להתגבר על הפחד המטורף הזה מבני המין השני..

והיום, היום זה יהיה הניסיון הראשון...

***

זימרת וחברותיה המשיכו במעקב אחרי הזוג המתרחק.

עד מהרה הם כבר לא נראו באופק, והבנות נאלצו למצוא קורבן אחר.

עיניה הבולשות של זימרת מצאו במהירות את הקורבן הבא..

הפעם היה מדובר בזוג אמריקאי מצחיק, שישב על ספסל, והריץ בדיחות אמריקאיות, ולפי הדציבלים שבצחוקם, כנראה היה שם באמת מצחיק...

-"זה ממש תחנת הכרויות כאן" גיחכה זימרת.

-"אשכרה! נעים מאוד: הגעתם למעוז הדייטים של ירושלים, אם אינכם באים למטרה זו, אנא פנו מקום למכובדים" הוסיפה מוריה ההומוריסטית.

בנתיים, עדי שגם התלהבה מהקטע, המשיכה לתור בעיניה אחר עוד זוגות.

-"סתכלו שם!" אמרה לחברותיה, "ההוא שם, כן זה בדיוק, אני נשבעת לכן, גם הוא ממתין לאיזה מישי.."

-"כן" אישרה מוריה, "אני גם חושבת, בואו נמשיך במעקב אחריו!"

-"אולי נעבוד עליו ואחת ממנו תלך אליו ותעשה כאילו היא גם מחכה למישהו והוא יפנה אליה..?" הציעה זימרת ההרפתקנית.

-"קדימה! את מוזמנת, זימרת.." ציחקקו ברישעות שתי חברותיה..

-"למה נראה לכן?! כזה בייניש? הוא מ"מרכז" תראו איך הוא שקוע בגמרא שלו.. אולי לאחותי הוא יתאים....."

***

אבשלום ישב על ספסל ברחבת בנייני האומה, שם קבע עם המיועדת. הוא החליט לא לבזבז זמן והחל לשקוע שוב בהמשך הסוגייה שבא עסק בצהריים.

'ככה גם הבחורה תראה כמה אני תלמיד חוכם' ההרהור המעצבן לא יכל שלא לחדור למוחו.

ציחקוקי הבנות שלידו לא מנעו ממנו מלהתרכז.

***

ככל שצעדיה של שבי קירבו אותה למקום המפגש שנקבע לרחבת בנייני האומה, ליבה החל פועם בעוז, ועצבנות תקפה אותה.

כשהחלה לרדת במנהרה המקשרת בין התחנה המרכזית לבנייני האומה, פגשה לפתע את מורתה מהאולפנא.

'רק זה לא.. ה' בבקשה שהיא לא תעכב אותי יותר מדי.. אין לי כוח עכשיו לשאלות מיותרות.. ובכלל לפגוש אנשים מוכרים בקרבת איזור הדייט- זה ממש לא בתיכנון! ה' בבקשה תחסוך ממני אי נעימויות שכאלה!'

אבל מהמורה היא כבר לא יכלה להתחמק.

-"שבי'קה! טוב לראות אותך! איך הולך לך? האם זוכרת אני נכון שהינך לומדת  במכללה?"

-"או, המורה רותי! איזה כיף להיזכר בך ככה באמצע הרחוב!" נאלצה שבי להיות מזוייפת.

לאחר התעכבות של מספר דקות פיטפוט, המשיכה שבי במהירות לעבר בנייני האומה, מייחלת בכל לב שלא תיפגוש בדרכה שום אדם מוכר..

אבל..

***

היא הגיעה לרחבת בנייני האומה. הבחור סימס לה שהוא ממתין על הספסל שמקדמת הדלת של הבניינים. הוא שקוע בספר, כך כתב.

בצעדים מהוססים תרה בעיניה אחר הספסל.

'הרגע מתקרב, שבי, תנשמי עמוק!' חיזקה את עצמה.

ואז היא כבר ראתה אותו. בדיוק כמו שתיאר, על הספסל שמקדמת הדלת של הבניין, שקוע בספר. 'איזה צדיק' הרהרה 'מנצל כל רגע ללימוד, זה כבר סימן טוב..'

החלה צועדת לשם בצעדים שקולים. 'את חייבת טיפה לרסן את פעימות ליבך!' כעסה על עצמה.

היא המשיכה בהליכתה.

לפתע.....

"שבי!!"

'הי, מי קורא לי?! ה'! הלא ביקשתי ממך!'

ואז היא ראתה אותה. וזו באמת הבת אדם שהיא הכי לא מעוניינת לפגוש כרגע.

היא כבר החלה לחזות את הסרטים שיהיו מנת חלקה בגלל הפגישה הלא מתוכננת הזו.

זימרת. אחותה הצעירה ממנה בשנתיים.

היא עמדה שם עם שתיים מחברותיה, שלא די בזאת, גם הן מכירות אותה היטב..

במהירות הרגישה איך גלגלי מוחה שוקלים כיצד לנהוג.

מרוב בילבול ולחץ, המשיכה בהליכתה המהירה, עד כדי כמעט ריצה, תוך התעלמות בוטה מזימרת אחותה.

-"זה היה בוטה!" הכריזה מוריה.

-"תמיד ידעתי שהיחסים ביניכן לא משו, אבל בחיי שלא שיערתי שאפילו משלום ברחוב אתן נמנעות" אמרה עדי.

זימרת המשיכה לעקוב בהלם אחר דמותה המתרחקת של אחותה, לא מאמינה שעד כדי כך היחסים ביניהן גרועים, שאפילו יחס בעת פגישה אקראית ברחוב ירושלמי לא מגיע לה.

 -"סתכלו!" התנערה זימרת, "היא פונה לעבר הבחור ההוא! ההוא שהימרנו שגם ממתין לדייט!" בגלל זה היא לא התייחסה אלי!"

-"לא נכון!" שללה אותה עדי, שהכירה את שבי היטב, "אין מצב שאחותך תלך עם גבר! את מכירה אותה יותר טוב ממני, לא?"

-"sowhat?! היא בת 20, את יודעת.."

-"סתכלו, הם באמת מתחילים ללכת יחד" פישרה ביניהן מוריה, "זימרת, איחוליי, אחותך בדייט!"

***

בתום היום המייגע הזה חזרו שתי האחיות לביתן, וזימרת החלה לנקץ לשבי..

שבי הבינה שאין מנוס, אחותה הבחינה בבחור, והבינה שהיא הבינה מה קורה שם.

אבל קשה היה לה להשלים עם העובדה הזו.

היא דרשה מאמה שתגיד לה בכל פעם לאן אחותה הולכת, כדי שמצב כגון זה לא יחזור אודותיו.

זימרת התעצבנה מאוד מהדרישה, וניסתה להרגיע את אחותה שזה ממש לא נורא להיפגש עם בחור, ושגם לה היה פעם דייט בבנייני האומה, ובכלל היא יודעת שאחותה הגיעה לפירקה והסיפור לגיטימי ביותר בעיניה.

***

כיום בשעה טובה, כשלושה חודשים מאז המקרה, שלושה חודשים נוראיים בהם שבי סבלה מאוד מאחותה החטטנית, שהפכה את העסק לבדיחת היום, בדיוק עכשיו, שתיהן מחובקות.

שבי התארסה, אבל לא עם אבשלום, אלא עם דייטר אחר, עם אליהו...

שאול נשאלתי ותשובה אין עימי,

מדוע נקבע יום הזכרון דווקא לפני יום העצמאות? האם מפני שדווקא מתוך האפלה מגיעים לגאולה? או שמא שביום העצמאת אנו אחרי הזכרונות, ואין לזכור כל העוולות שעושה מדינתינו העצמאית, או שמא כדי שלא נשמח יתר על המידה, או שמא כי רצו לחסוך בטקסים?

בס"ד לק"י

לכבוד הרה"ח הגריר"ה דקהילת מחרשה שליט"א, רצוני לשטוח בפני הרב הגאון, אשר שמעו מהלך לפניו ד' אמות של הלכה, שאלה גדולה אשר נתקשתי בה, ואשר הועלתה בפני עת דברי עם חברי הרה"ג החסיד הבוער והמועפף יצחק פ(ל)יירמן שליט"א.

שהנה ראינו בתחילת פרשת עקב, שכתב רש"י על הפסוק "והיה עקב תשמעו", "מצוות שאדם דש בעקביו", ונראה בעינינו שמצוות אלו, אסור לעשותן בשבת משום מלאכת דש. אך נתקשנו שהרי ראינו דכל ישראל לא נהגו בכהאי גוונא, לאסור המצוות הללו, ולא ידענו מדוע? ורצוננו שהרב ישיב על שאלותנו וישיב לנו נשמתנו אשר נעתקה מפינו.

לכבוד הרה"צ המקובל בחברה ובבנק הגרי"ס טחון שליט"א.

הן ראיתי מכתבך היקר, בו נסתפקת בשאלה ש"נתקשת בה", כדבריך, ואין אני יודע דבריך כלל, ואיזה קושי כלל יש כאן. שהרי הדש בעקביו המצוות, אין עושה זאת בסתם ככה, אלא כ"מתעסק" במצוות, וידוע שמתעסק פטור. ועוד שהוא בכלל דין של "פסיק רישיה דלא ניחא ליה", שכן אילו לא יעשה המצוות, יכרתו מהשמים את ראשו, וכן אין נוח לו בעשיית המצוות (כדברי בעל הספר "העור השזוף": 'ואין נוח לנו בעשיית המצוות, ועל כן כל המקל מקילים עליו מן השמים"). וגם פסיק רישיה דלא ניחא ליה פטור.

אך יש להסתפק מעט, שכן נכתב במשנה "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", ונמצא שנהנין ישראל מהמצוות. אך אין בכך כל בעיה, שכן יש לחלק בין הדברים שני חילוקים: א. ה' רצה לזכות, אך בשבילנו זה צער. ב. בעולם הזה הוא צער, ובעולם הבא הוא זכות, ומכיוון שהתורה לא בשמים היא, ועשיית המצוות היא בארץ, הולכים אחר העוה"ז, ומה שלא נוח כאן אינו נחשב לנוח כלל, על אף שבעולם הבא הוא נוח טובא.

אך יש עדיין להסתפק שכן צריך לשבות ממלאכה בשבת, ומכיוון שכל השבוע מלאכתנו היא בקיום המצוות, נראה דבשבת צריך לשבות, ואף כאן אין לומר כן. שהרי מצינו שהדבר שאסור הוא מלאכת מחשבת, והאי אינו מלאכת מחשבת. והמשתמע מכאן שלימוד העוין בשבת אסור, שכן הוא מלאכת מחשבת, של מחשבה עמוקה וגדולה, והוא יגיע גדולה דאסרה התורה. וכן מצינו לאמוראים שישבו ולמדו אגדתות בשבת, ונראה שמטעם זה עשו כן. וכן נלענ"ד.

הגריר"ה דקהילת מחרשה תובב"א (תחרוש ותקצור בשמיטה במהרה אמן)

בע"ה

טוב, ההיסטוריה היא כזאת- יום אחד החלטנו מוריה (פלספנית) ואני (מוזמנים להסתכל בשם של מי ששלחה תהודעה) להקים אגודה לחפרנות. והשיחה (שהחלטנו לכבד אתכם בקריאה) היא כזאת:

__________________________________________________________________________________
בס"ד
זהו הפרוטוקול הראשון של הישיבה הראשונה של "האגודה למען חפרנות בע"מ".
בנוכחות: יושבת ראש, הגב' מורי'ה אדלר (זאת אני=)...)
מזכ"לית ראשית של האגודה, הגב' שקד.

הנידון: מבחני קבלה לאגודת החפרנות בע"מ.

בדיון, שבוצע בפו' צ"ב ביום יט' אדר ב' ה'תשסח,
(26.03.2008 לטעותם), טענו מס' נוכחות כי הינם ראויות לשאת בתואר "חברות האגודה" ואף מוכנות לשאת בעול תפקיד. אי לכך ובהתאם לזאת, ראיתי לנכון להתקין מבחן, אשר יבחון את תקינותן וכשירותן לאגודה.

הצעתי היא: על כל מועמדת להביא לאחת מהבוחנות עדויות של 3 בנות מהפורום שאומרות שאת חפרנית.
הערות: המועמדת צריכה אך ורק להביא את השמות. במידה והמועמדת מוכרת לאחת מאיתנו ומוחזקת כ"ישרה", נסמוך עליה. במידה ואין לנו כל פרטים מזהיים על המועמדת, נאלץ לבדוק את אמינות השמות.

וכעת, לשאלת השאלות, האם מאשרת את את החלטתי?
__________________________________________________________________________

ההמשך בקרוב מאד. |טוען|

בס"ד

כל אחד שיקח על עצמו פרקי תהילים להגיד לרפואת הרב מרדכי אליהו

http://harav.somee.com

כל אחד שיקח על עצמו פרקי תהילים להגיד לרפואת הרב מרדכי אליהו

וככה בעזרת ה' נצליח לומר 1000 ספרי תהילים

ב"ה

אולי כדאי שכל אחד יעורר שאלות על ההגדה, אפילו בלי תשובות, כדי שיהיו לנו שאלות מאתגרות לליל הסדר.
אני אתחיל עם שתי שאלות
1. כתוב ברוך שומר הבטחתו לישראל – מה הגדולה בזה שהאלוקים שמר את ההבטחה שלו, זה מינימום הנדרש מכל בן אדם הגון
2. אנו אומרים בהגדה, בעבור זה עשה השם לי – מה הפירוש שלי בעבור זה, האם זה בגלל, ואם כן, האם בגלל פסח מצה ומרור נגאלו ממצרים, כדי לקיים את המצוות הללו? או אולי היה צריך להיות כתוב בזכות זה – בזכות אותן מצוות, מה הפירוש של המילה בעבור ואיך זה משתלב עם המהות?

בס"ד

לכבוד של הרה"גים שליט"א [אין לי כוח לפרט...] שונאי תנועתנו הקדושה בנ"ע!!!!

אני כידוע הגעתי לפני כחצי שנה לעול מצוות והחלטתי לקבל על עצמי החלטות נבונות לא אפרט רק אומר שאחת מהן היא שמירת נגיעה  [גם בלי ההחלטות זה הי'יתי שומרת נגיעה אבל לומשנה...] ועכשיו יש לי בעי'ה העומדת ברומו של עיני'ין והיא: בני דודי החילנוי'ים [שיחזרו בתשובה במהרה בימנו!!!] לא יודעים שמירת נגיעה מהי!!! איך אני מסבירה להם שפשוט הם לא יכולים לגעת בי???? [ולכל הסוברים לא שהם נוגעים בי אלה מה אני עושה כדי לא להגיע למצב כזה!]

בכיליון עיני'ים לתשובה ובבר"ח ולתו"ע

                                            רננה      

יש לי פה ג'וק, קוראים לו ג'וקי, לג'וקים אין עניין של שמות מקוריים או משהו כזה, קוראים לו ג'וקי וזהו, והוא גר כאן לידי.

אני, לא כל חיי אהבתי ג'וקים, זה לא דבר שאתה נולד איתו. לא יוצאים מהרחם ואומרים: "איפה ג'וק?", אבל אני רוצה לספר לכם, שבקיץ האחרון רצחתי והרגתי במו ידי ורגלי 18,674 ג'וקים. השמדתי אותם, ואני מתביישת לספר לכם לאיזה שיטות אני הגעתי בעניין הזה. בכל זאת, זה קצת מוגזם. אני קניתי שואב אבק קטן כזה, ידני. כלום, שלושה תשלומים, כל תשלום 15 שקל. זה לא עולה כסף. זה גם לא שואב. סתם, סתם. שואב, שואב... קצת.

הייתי הולכת עם מקל כזה, חובטן, ונותנת צ'לאק על הג'וק ואז ששששששלופ! שואבת אותו עם השואב אבק. עד שהוא התמלא ג'וקים. בסוף הערב השואב נשמע כמו מרקאז. צ'וקו צ'וקו צ'וקו...

באיזשהו שלב נהיה לי לא נעים, וגם השואב נהיה מסריח, אז התחלתי לחשוב על אלוקים.

הוא תכנן את כל החי והצומח (לא רק את ש"ס). הוא תכנן את הג'וקים האלה, הוא ברא להם, ממש ברא את כל הכנפיים החומות האלה, תכנן להם את כל הרגליים האלה בזיג-זג, עם כל הזיפים האלה, נתן להם רגליים רזרביות. הוא תכנן להם את המעיים הורודים האלה, הקטנטנים האלה, כמו של ברבי.

הוא... הוא תכנן את ה- "קחחחצ'צ'צ'צ!" כשדורכים עליהם, שידעו שדרכו על ג'וק. לצפרדעים הוא נתן קול אחר, צליל אחר, לכל חיה הוא נתן צליל אחר, חוץ מפיל שאי אפשר לדרוך עליו. למשל צפרדע, נגיד כשדורכים עליה זה כזה: "פפפפפפפפ". (בוגרת, כן? בוגרת). צפרדע קטנה זה כזה: "קווצ'צ'צ'צ'". וכך ישב לו אלוקים ותכנן את צלילי המחיצ'ה האלה, ועוד רבים אחרים.

לא משנה.

התחלתי לחשוב על אלוקים, אז הצטרפתי ל- חל"ג'. זה ר"ת- חבר'ה למען ג'וקים.

קודם כל הקמנו את אגודת "גג לג'וק". בנינו מעון לג'וקות מוכות. הקמנו בתי-ספר לג'וקים מחוננים. הקמנו תנועת נוער "הג'וק הצעיר", יש לנו אפילו ישיבה לג'וקים שחוזרים בתשובה. "ישיבת ג'וק שמח". באופן כללי אנחנו דואגים להם.

אז מה לעזאזל אני עושה עכשיו עם הג'וק שלידי?

מה אתה רוצה? שאני אשלח אותך לשירת-הים שמפחדת מגו'קים? ג'וקי, אתה רוצה לנסוע לשירה? קוקי? ג'וקי? מוקי? אוקי, אני אשלח אותך לשם (שירה, אל חשש, הוצאתי לו את השיניים, הוא לא נושך).

ברועים הבאים לתוכנית האקטואליה והחדשות- "והרי החדשות", בעריכת יצחק המתגלגל.

בעקבות חיסולו של "עימאד מורנייה" לפני כשבוע, העריכו גורמים בממשלה, שחיזבאללה מתכנן לרצוח שר בישראל.
גורמים באופוזיציה מרגיעים ומוסרים לנו את ההודעה הבאה:
"לכל סיר יש מכסה. לכל שר שיחוסל יימצא מחליף. אל דאגה. יש לנו מתנדבים רבים, שיסכימו להחליפם בשמחה. חיזבאללה, לא רק שלא ישיג את מטרתו, הוא יגרום לתפקוד טוב יותר של הממשלה. כל מחליף יבצע את תפקיד השר טוב יותר. הוא יבלה בכנסת פחות, ייסע יותר לחו"ל עם האישה והחברים והכי חשוב, יאכל במזנון הכנסת פחות. חייבים להיות חזקים. אנו ממליצים לכולם ללכת לחדר כושר, לעשות דיאטה טובה והכי חשוב, להקשיב לחדשות. אולי, כבר מחר בבוקר השרים יוחלפו וחיזבאללה יחטוף נוק-אאוט. ישראל מוכנה לכל תסריט אפשרי וגם האופוזיציה."
זו לשון ההודעה.

גורמים בלשכות השרים מוסיפים גם הם מסר מרגיע ואומרים כך:
"אל דאגה. חסרונם של השרים לא יורגש. אנחנו גם ככה עושים את רוב העבודה לבד. השרים בעצם הם רק חותמת גומי וחותמות, יש לנו במלאי הרבה, כך לפחות על-פי ספירת המלאי האחרונה. בכל מקרה הוצאנו הזמנה."

לעומתם,
גורמים בערוץ 99 הלא הוא ערוץ הכנסת, מביעים דאגה מהאפשרות הזו. "אנחנו מפחדים מפיטורים נרחבים בערוץ", אמרו והוסיפו:
"אם השרים יוחלפו בחברי הכנסת, מי יישאר בכנסת? את מי נצלם? את הרגליים של זהבה ושלושת הגמדים? את אנ-טיבי? הוא לא מצטלם טוב. זו בעיה", פסקו בחשש.

זהבה גלאט-און לעומתם, ביקשה לשלוח מסר מרגיע לנסראללה.
"עזוב אותך חסן מתוק, מאיומים," היא מוסרת לו, "שנינו יודעים ממה האיומים שלך נובעים. אני יודעת חסן, על אביך המכה. על האימא שזנחה אותך בעודך צעיר, על האחים המתעללים ועל המורה להיסטוריה שלמדה אותך שטויות. עזוב. אני מכירה את קבוצת התמיכה שבה ביקרת עם אחמדינגאד, הייתי בה פעם. אתה לא זוכר, כי הייתי עם רעלה וזה גם לא חשוב. מה שחשוב הוא, שאתה זקוק לתמיכה נפשית ואני פה בשבילך, כפי שהבטחנו זה לזו בקבוצה אז. זוכר ששרנו: 'הבטחנו זה לזו, ברגע של חולשה...' לא זוכר? השיר של שימי תבורי. אני תרגמתי לך אותו. זוכר שהחזקנו כולנו יחד ידיים והבטחנו להיות חזקים? זוכר יקירי?"
וחותמת במלים: "אוהבת וזוכרת, זהבה."

דוברמן מהאיחוד ביקש גם הוא להעביר מסר לחסן.
"חסן" הוא אומר, "אתה לא מחוסן. אף אחד בעצם לא מחוסן במזרח התיכון. לא אתה חסן, לא חוסני מברוק ולא בארכה אתה מבין... אף אחד לא. אתה יודע בוודאי, שלנו יש פצצת אטום... ומי נמצא ליד הכפתור...לא מה שחשבת... אשתי! ואם תאיים יותר מדי היא תלחץ. אתה ושאר חבריך העליזים, תצטרכו למצוא בונקר חדש, אבל בשמיים... ליד עראפת... אתה זוכר את השפתיים שלו הרוטטות... לא-לא... זה לא מהפלאפון שהוא שכח על רטט, זו מהסטירה שהעפתי לו פעם. שנינו היינו פעם בחוג דרמה וזה סקופ בשבילך... ניצלתי איזו סצינה כדי להחטיף לו. למה אתה חושב היו לו שפתיים עבות? כי גם העפתי לו על הדרך אגרוף לפה והן התנפחו. הדיבור שלו עיצבן אותי. הייתי חייב... אז תיזהר וכנס לכוך שלך ומהר, לפני שאשתי תתעצבן. אה... ואני אגב, לא מאיים. אומנם קוראים לי איווט האיום אבל חחח אני לא מאיים אני איש ביצוע. אני במקומך, בכלל הייתי חוזר אחורה בזמן. אתה יודע... ליום לפני שהגחת לאוויר העולם... אם כבר להיכנס לאיזה כוך חשוך ולא לצאת... אז לפחות תהיה קרוב לאימא. לא צודק? למה להשאיר אותה לבד? וחוץ מזה אתה עושה לה פאדיחות. גם ילד רשע, גם פסיכופט וגם פחדן. מתחבא לי בארון. צא והראה את עצמך. אמרו לי שאתה לאחרונה חיוור מאוד. תפוש קצת צבע אחי. יאללה נסראללה! לא רוצים לראות אותך יותר רק בתמונות" והוא חותם במלים: " מתגעגעים, איווט, אמא שלך והחמה מלמעלה."

כפי ששמתם לב בוודאי, היו פה לא מעט סקופים וידיעות מרעישות כמו למשל: קבוצת התמיכה שבה היה חבר נסראללה, פצצת האטום, המכונה לחזרה בזמן והחמה המתגעגעת.
מן הסתם, יהיו תגובות לתגובות הנ"ל. אם תהיינה, נביא לכם אותן בקרוב.
אז להתראות בתוכנית הבאה.
ביי.

בס"ד לק"י

לכב' החביבי היקר, אשר זה זמן רב לא שמעתי לא הגה ולא תנועה או ברקס מפיו, וכבר חשבתיו כמת אשר אין בו דעת, ואכן גילה דעתו שהצדק עמדי, הרה"ח האריאלניקהנאמן שליט"א בו"ב מארל"י.

הנה חזו עיני בשו"ת אותו כתבת בימי צעירותך ועת היותך נער פוחז וכוזב, בוגר שמינית עול בימים. ושם כתבת (חלק י"ג) בעניין החת"ת (חולצת תנועה תוקעת) והשרוך אשר שרוּך בה, האם יש חובה בדבר שמא מנהג שטות בעלמא הוא (כדברי התוס' ב"ב דף ב' עמ' א', בד"ה המתחיל השני עיין שם, סוף הדיבור בשם ר"ת [ציטוט אמיתי], ובוודאי שהוא המקור לאנטי-ממלכתיות, והבן מעיון בדברי המשנה, "הכל כמנהג המדינה"...)?

והנה כתבת כי יש להחמיר וברגע ששמים החת"ת על הגוף, הרי שמתחייבים בה בעת בלבישת השרוך, וקשה בעיני מהטעמים דלהלן:

א. לא מצינו מדריכים הרבה הלובשים חולצות תנועה לא בסיבו"ש ולא בצעדות, ופעמים ראינו שעדו בגדי עידים אלו עליהם, אך זה רק בעת פעולה, כאשר מפחד החניכים זבי החותם והדם פוקדים המפקדים (קאמאנארעים בלא"ז) על כל פקודיהם למספרם כמשפט לעלות על מדי ב', עד לחלוף הסכנה (פרש תורכי ושחר כתום). ועל-כן קשה בעיני הכיצד העלית על דעתך הנלוזה לאמר שדבר זה מנהג הוא, ועוד לקבוע הלכה בו, שכן מצינו שלא דיברו חכמינו אלא בלשון בני-אדם, ואם אינם לובשים אמאי למימר כולי האי? (=למה לאמר כל זאת?)

ב. כבר מצינו בִּדבר אברם אל מלך סדום שאמר:"...הרמותי ידי אֶל ה' אֵל עליון קנה שמים וארץ; אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך..." (בראשית, יד, כב-כג [מקור אמיתי]), וכיצד נבוא אנו, צאצאיו, וניקח מאנשי סדום (הלא הם הקוראים לעצמם "בני-עקיבא", והם רעים וחטאים לה' מאוד, במלאם את הארץ זימה) את חולת רעתם, את השרוך והנעל, ואף את החוט לקחנו!!!!! (ושלא נדבר על שמות השבטים...). הכיצד נוכל לסור כך מדרך אבותינו? מדרך אברהם סבא של סבא של סבא של סבא של..... שלנו???? ולהסיר מן הקדושה ולחקות את בני הרעים הללו, הנוער החפיף??? וזה ממש בבחינת ארכתא דמסנא (=שרוך נעל), דפסקו אבותינו בו- "יהרג ובל יעבור"!!!!! [דין אמיתי הוא, ומדובר בגזרות שמד, וכך היו מזהים יהודים, ואף על דבר קטן כשרוך נעל צריך לההרג בזמן של גזרות שמד...] ובאים אנו ועושים ככל הרעה הזו. ואם כן למה לנו חיים?? הבה ונצטרף אל הזוחלים במעלה ובמשעול, בנים ובנות בלי ד' אמות ביניהם (ועוד נהגו שבמסעות שעושים אומרים כל הזמן "1...2...3... מצווה", על ד' אמות שהולכים, ואני אומר שיש להם לאמור הכי:"1...2...3... עבירה", על כל ד' אמות של קירבה לעם השקץ והרמש הוויבערס האימתניות (=נשים)), ואף בדפי הקשר לא כתבו כדרך אבותינו "ד' אמות" בין בנים לבנות [אגב, עשו את זה בדף קשר של עצורי מעשיהו, על דרך ההלצה, הנוטה לאמת...]. ואז"ג.

הדורש מותך מחייך, ובכך ימצא שלומך, בן סורר ומורה שלי, מאמיל'ה שלי מוצ'י מוצ'י,

הגרל"ה בפיס