בס"ד

תולדות חסידות פיעגועאריא

 בשנת התרל"ו (1876) הקים הרב יצחק משה קוזלנט מהעיירה פיעגועאריא אשר בהונגריה, את חסידות פיעגועאריא, אשר מושתת על יסודות האכילה שבעבודת הבורא. במיוחד החסידות שמה דגש כל אכלית צ'ולנט.

בשנת התר"ס (1900), לאחר פטירת אחיו, היגר האדמו"ר המייסד של פיעגועאריא אל אמרקיה, וקבע את מושבו בלאס אנג'לעס, אשר במדינת קליפורניה, החוף המערבי של ארצות הברית.

אחיינו של האדמו"ר, בנו של אחיו של המייסד, יסד בתי תמחוי רבים ברחבי הגלובוס.

ישיבתו של האדמו"ר הקודם, 'בתי חמין' זכתה לשיגשוג גדול, והיום אוכלים בה (וגם לומדים) כ650 תלמידים. גם הכולל שבראשותו של בן האדמו"ר הנוכחי, 'כולל אוהל אייזיק', על שם האדמו"ר הקודם, הרח"י, כולל בתוכו כ100 אברכים בעז"ה.

בכל מוסודות החסידות, לומדים וואוכלין למעלה מ5,000 אנשים, נשים וטף, כן ירבו.

בסך הכל, מונה החסידות כ7,000 חסידים, הפזורים להם בכל רחבי האטלס. האדמו"ר הנוכחי לא פעל רבות למען החסידות עדין, מכיוון שהוא אדמו"ר זמן מועט ביותר, ורק לפני מספר ימים קם מהשבעה.

מהמעשים שכן עשה האדמו"ר הנוכחי, ניתן למנות את בנייתו ושיפוצו מחדש של בית המדרש של חסידי פיעגועאריא בלאס אנג'לעס, והעמידה בראש ישיבת 'בתי חמין', שכעת עומד בראשה חתן האדמו"ר הקודם, הרב יואל שמחה שליט"א.

תלדות אדמו"רי פיעגועאריא לדורותיהם

האדמו"ר הראשון, האדמו"ר יצחק משה קוזלנט זצוקלל"ה עי"ה. מכונה גם "הרבי המייסד":

נולד בשנת התקפ"ו (1826), לפני 180 שנה.

בגיל 50, לפני 130 שנה, יסד את חסידות פיעגועאריא בשנת התרל"ו (1876)

נפטר בשנת התרס"ו (1906). לא השאיר אחריו ילדים.

אחי האדמו"ר הראשון, ר' חיים יואל קוזלנט זצ"ל, אחיו של הרבי המייסד. מכונה 'הדוד'.

 היה אמור להיות האדמו"ר השני, אך נפטר ארבע שנים לפני פטירת הרבי המייסד, נולד בשנת התקפ"ח (1828), נפטר לפני 106 שנים, בגיל 72- התר"ס (1900) השאיר אחריו 8 בנות ובן.

האדמו"ר השני, הרב יצחק משה אייזיק קוזלנט זצוקלל"ה עי"ה. כונה ר' אייזיק.

נולד לאביו, 'הדוד' בשנת התרכ"ו (1906). לאחר פטירת דודו, עלה על כס האדמו"רות בגיל 40, לפני 100 שנה, בשנת התרס"ו (1906). כיהן כאדמו"ר 60 שנה, ונפטר בגיל 100, בשנת התשכ"ו (1966). השאיר אחריו 7 בנות ובן.

האדמו"ר הקודם, הרב חיים יואל קוזלנט. מכונה 'האדמו"ר הקודם' או 'הרבי הקודם' או 'הרח"י'.

נולד בשנת התרס"ו (1906) , לאביו האדמו"ר השני, ר' אייזיק. עלה על כס האדמו"רות בשנת התשכ"ו (1966), לפני 40 שנה, לאחר פטירת אביו. נפטר בשנת התשס"ו (2006), בן 100 היה בפטירתו. השאיר אחריו 11 בנות ובן.

כבוד קדושת אדונינו מורינו ורבינו, נשיא הדור, גדול התורה, שר האומה, פטיש החזק, עמוד הימיני, צנצנת המן, וכו' וכו וכו' מרן כמוהרר"ג הרב הגאון

רבי דן שלום קוזלנט שליט"א.

נולד בשנת התש"ו (1946), לפני 60 שנה. עלה על כס האדמו"רות בגיל 60, בשנת התשס"ו (2006), לאחר פטירת אביו, הרח"י. יש לו 9 בנות ובן.

הרב  הגאון רבי יצחק משה קוזלנט שליט"א, בן האדמו"ר הנוכחי, מיועד להיות האדמו"ר הבא. נולד בשנת התשל"ו (1976). יש לו 5 בנות ו2 בנים.

בטיש השבועי של הרבי, נוהגים חסידים לשבת על יד שולחנות אשר ערוכים כיד המלך, בצ'ולנטים מכל הסוגים:

חמין, צ'ולנט הונגרי, פולני, רומני, אנגלי ועוד.

הצ'ולנטים נתרמו ע"י הנדבן הידוע ר' חיים שמחה טעמעאבלטעאוף היצ"ו, מחסידיו המובהקים של הרבי, אשר עשה חיל בעסקיו, והרי הוא בעלי הקייטרינג הידוע בארצות הברית "קייטרינג צ'ונט וקיגל".

כמו כן, נוהגים החסידים לאכול קיגל אשר הרבנית בירכה על האטריות שממנו נעשו, ואשר בורך ע"י הרבי. מכיוון שהרבי נוהג לאכול הרבה מאד, נמשכת הסעודה שעות רבות, ומכיוון שהחסידים אינם נוהגים לאכול כל כך הרבה, נוהגין לתת להם מיני מתיקה ומגדנות שונים, כדי שחס ושלום לא יעברו 72 דקות מאז גמרו לאכול- ואז לא יוכלו לברך ברכת המזון.

הוצאת הספרים "ק.ה.א- קרני הוד אכילה"

לחסידות ישנה הוצאת ספרים מיוחדת- "ק.ה.א"- והיא מוציאה לאור ספרים שנכתבו ע"י הרבנית ובנותיה,  וכן ע"י האדמור"ים- כגון ספרו של הרבי המייסד- ספר "מאכלי משה" על פרשת השבוע, או סדרת הספרים של חתן האדמו"ר הנוכחי, "מטעמים משולחן הצ'ולנט"- פנינים משולחנות האדמו"רים.

הרבנית הקודמת, (אשתו של הרבי הקודם, והיא עודנה בחיים)- מלכה בינה קוזלנט הוציאה בעצמה ספרי קודש (וחול) "מטעמים לכל עת"- דברי תורה לחגי ישראל, ואת "ספר הצ'ולנט הגדול"- המאגד בתוכו את כמעט כל מתכוני הצ'ולנט. הרבנית עשתה עבודת דוקטורט על הצ'ולנט באוניברסיטת הווארד, והספר הוא סיכום הדוקטורט.

עוד פרטים מעניינים על החסידות:

החסידים נוהגים למעט בדיבור, מכיוון שרוב הזמן פיהם עסוק בלעיסה, בליסה וגריסה, והם עצמם אינם יכולים לדבר.

כאשר הרבי נושא דברים, בטישים ובכל שאר האירועים, הוא נוהג לדבר זמן מועט, וכאשר הוא מדבר, הוא מדבר ביידיש מתובלת באנגלית.

ה"דוד" המציא שפה אשר בה מדברים חלק מהחסידים- שפה אשר משתמשים בעיניים ובידיים כדי להעביר מסרים שונים, מכיון שהפה עסוק בדברים אחרים...

החסידים, רובם הגדול עוסק במסחר- טקסטיל, קייטרינג, היי טק וכו', אע"פ שממעטים הם לצאת מביתם ומקרית החסידות, כי הם עסוקים באכילה מרבית הזמן.

הרבי הקודם יסד בית חולים מיוחד לחסידות, אשר נמצא בתוככי קרית פיעגועאריא בלאס אנג'לעס ומשו הוא "פטסוי הוסיפטל" (fatso hospital) – ובו עורכים לחסידים שאיבות שומן תקופתיות- כדי שלא ימות מעודף שומן ומעודף כולסטרול בדם.

חסידי פיעגועאריא זכו במספר תארים בהיסטורית ההשמנה, כגון 'איש הדת השמן ביותר'- בה זכה הרבי הקודם, או 'המשקל הכי גדול שאכלה קבוצת בני אדם לשנה', בה זכו לפני 22 שנה הרבי הקודם וקבוצה מחסידיו הנאמנים, אשר היו אוכלים בכל יום רביעי סעודת ערב בצוותא, שבה היו מאביסים את עצמם במאות קילוגרמים של צ'ולנט.

לרבי הקודם עצמו, היו צריכים לייצר בהזמנה מיוחדת מרצדס, כדי שיהיה לו מספיק מקום לשבת במושב האחורי, וגם מקום לחסידיו או ילדיו, אע"פ שרוב הזמן המקומות היו מלאים בסירי צ'ולנט מהבילים.

משום מה לא הסכימו להעלות את זה לל"ת.

יש פה דברים שייא החומודים....

יישר כח...עודדתתם אותי...

אני חולה ואני שונאת להיות חולה....

והרופאה עכשיו צעקה עלי שאני לא רוצה ללכת לבי"ח...

ושהזנחתי את זה כל השבת וכו'...

ואני צריכה לחזור  לאולפנה(לפחות זה משהו מעודדת להישאר בבית)

בהצלוחה לככולם

ויומטוב...

בס"ד לק"י

לכבוד ידיד נפשי הרב הגאותן  שאול שמש שליט"א, המשיב תשובות מיושבות בישיבה שובבה, והמטעה בני ישראל, צאן קדושים, חדשים לבקרים, זה דור שלישי ברציפות.

הן ראיתי מעשיך זה שנים מעטות אשר אתה יושב לך על מקום מושבך, ונערי, ואם אדייק, בעיקר נערות, ישראל שולחים אליך לקופסת הצלילים הצבעונית (בלא"ז סעלאלארי או בלע"ז פעלעפאן) מיסרונים ממיסרונים שונים, אשר שמעתי שיש הקוראים אותם גם הודעות ש.מ.ש. (בלע"ז כך: S.M.S.). ובאותם מיסרונים נאים וחשובים מכניסים בני ובנות ישראל הצעירים בנפשם, רוחם ודתם, את רוב יזע אפם במחשבה בשאלות על אמונת ישראל ואמנת ז'נבה, ובקושיות על רבני ארץ ישראל היושבים על אדניה.

והנה נדהמתי לראות, ואשר שומענה תצלנה שתי אוזניו,על כי תשובותיך לשאלותיהם הנכוחות והמגוחכות כאחת, מכילות לא יותר ממילה אחת ונקודה לאחריה (וחברך עוד הגדיל לעשות ובמקום הנקודה הוא מציב על אתר סימני קריאה, אשר אין להם ולא לאבותיהם שום חלק, בסיס ושורש בעמ"י). ותמה אני עליך הכיצד תוכל במחי אגודל ולחיצה להשיב על שאלה רחבה מיני ים? והיכן המקורות לדבריך (והרי ידוע כי יצאו חוצץ נגד נשר ישראל הרמב"ם על כך שלא הביא סימוכין לדבריו, ואתה היכן אתה נמצא לעומת הנשר הגדול?!)???

החותם בצער רב על ביזיון כבוד השאלה והתשובה

סותר את ההלכה ומשיב בשאלה,

הגר"ב מסריחה ק"ק מגירה שמאלית

לכבוד משיבי בשאלות ושואל שטויות הרב הדגול מגדולים מגודלים שגדלו לגדולות בגדול אך לא בפרטים הגר"ב מסריח מק"ק מגירה שמאלית,

הן הגיעני יקרתך, ופלוא פילאתי להשם, כי לא פיללתי לכזו שאלה רדודה ועמוקה בביזיונה, עד כי אפילו תיבה אחת בתוספת נקודה בתוך מיסרון אישי לא הייתה זו ראויה, אך עקב יקר גדולתך משיב אני לך לא אחת, אלא שתיים אפיים ארצה.

ראשית יש להעיר על כך שכבודו התייחס לשאלת הצעירים הפוחזים, זבי החותם והשיער, כאל שאלות העומדות ברומו של עולם, כזאוס מחזיק שמים. ובכן, ידידי ומרעי היקר, צר לי להודיעך כי טעות נפלה בידך, וכל אשר אמרת אינם אלא דברי הבל ורעות רוח, הכול הבל הבלים, אין עוד מלבדו. ואביא בזאת דוגמא או שתיים. ביום חמישי האחרון, עת שעת לילה מאוחרת הגיעה, כגון שעה שתיים לספירת הציונים, הגיעה מיסרון אל מכשירי אשר הרטיט באחת את הקופסה הדוממת השכבה לידי, ואף את ליבי העירה משנתו, בהודעה נאמר כך: "כבוד הרב שלום.  יש לנו בבית כלבה שנולדה בעיראק, אנו משפחה אשכנזית, האם הכלבה (שאגב קוראים לה פיצי, נכון שזה שם יפה!!!!) יכולה לסמוך על הכשרות שאנו אוכלים?". ואני שואל אותך, הלזאת תקרא שאלה רצינית?!?! הרי ברור כי על הכלבה לשמור על דתה וחופשיותה, הן מעצם היותה ספרדייה טהורה והן מעצם היותה אישה גאה למעמדה ושביונה, ולדרוש כי בכל יום, ערב ובוקר וצהריים, יוגש לה בשר מחפוד טחון בתוספת פפריקה. ובטח ישאל כבודו מדוע אינני עונה תשובה מפורטת כגון זו המופיעה בפניו כעת, וגם זה פשוט מכל וכל, שהרי גם אתה אין רצונך כי אבדיל בין העדות או בין המינים, וכך אעשה אפליה, אז לא נותר לי לענות אלא "ודאי שספק". שכן אין רצונך שאסתבך עם רשויות החוק מחד, על גזענות, ועם אישתי מאידך, על רדיפת האישה.

שאלה נוספת שהגיעה אלי, נכתב בה כך: "אני בת 14.5 והוא בן 14.623, כפי שהרב מבין, הוא גדול ממני בקצת, האם אנו חייבים לשמור נגיעה גם בגילנו, כאשר אנו כבר אחראים לעצמנו מכל הבחינות (דתית, פלילית חוקתית, מדינית וחוסר אחראיותית), האם האיסור של החכמים הזקנים תקף גם היום בדור השלישי של  שנות האלפיים?", אתה מבין ידידי, במקרה כגון זה, מכיוון שראיתי שהמצב נואש, והזוג עוד רגע ויתגרש, עניתי להם בתשובה מפורטת, בבחינת עת לעשות לה' הפרו קיצוריך, וכך הייתי אומר בתשובתי המוארכת: "לא. לא. לא!", ואכן תשובתם הייתה כפי שציפיתי, קצרה וקולעת, שאמרה הכול על שואלי שאלותיי: "כן! כן!! למה נראה לך?!?!".

ובטחוני כי תשאל מדוע לא נשתמש באינטר-חטא לשם השבת תשובות, והנה מצאתי בדברי חז"ל עד כמה הגדילו בשבח המיסרון הנעלה, כמו שכתבו: "גדול סימוסה יותר מ
לימודה", והנה מתברר שמיסרון כנגד כולם, שהרי תלמוד תורה כנגד כולם!!!

ועל כן באתי על החתום,

החותם לכבוד המסר המסור למוֹסר והמוּסר,

הגר"ש שמש דקהילת סעלקאם.

עדיין לענ"ד, אין נראין דבריך, וזה רמוז במקום בו אתה מפרסם תשובותיך הנעלמות, מה שנקרא "עולם קטן", ובזה רמוז קטנותך וקטנות תשובותיך ושואליך, שכולם הם עולם קטן, ואילו התורה האמיתית היא היא עולם ומלואו, כמו שכתוב שהקב"ה "ראה אורייתא וברא עלמא (ראה את התורה וברא את העולם), שהעולם הוא כדגם זעיר לתורה, והתורה כוללת הכול בחובה.

בתקווה שתשיב במיסרון,

הגר"ב מסריחה, עברתי למגירה הימנית

לכבוד הרב המהולל השליטא!

שיצא לאגרא רמא מבירה עמיקתא!

כבוד הגאון הצדיק הקדוש

המתהדר המתנשא מעל כל ראש.

הפוסק לצאן מרעיתו הפסוקים

ודברי חכמתו מני ים עמוקים.

הרב אשר פיו מרגליות מפיק

(לעניי ישראל הם יוכלו להספיק.)

------------------------------

נשאלת השאלה אשר מבינתי העמוקה נשגבה, ולא מצאתי בה ידי ורגלי-  והדר-הדרתי שינה מעיני ותנומה מעפעפי- עד אמצא מרגוע לנפשי- וינתן לי בקשתי בשאלתי- עד שני חצאי המלכות ואען!  האם גם באדר א' מרבין בשמחה?? ומדוע לא יחול פורים גם בזה האדר? כי שאלוני תלמידי והגיעו עדי, אך אנוכי הסתר הסתרתי פני וכלימה אחזתני ובושה אז כיסתני, ואתה תקום תרחם כי עת לענות , כי בא מועד... ולכן שלחתי זאת האיגרא הרצים יצאו רצוצים,עם ודברי הדחופים.

----------------------------

ממני השואל בכבוד ובראש כנוע

אנוכי עפר ואפר הרב הצנוע,

אשר לו תואר ולו הדר

העניו מכל אדם הרב הנאדר,

עפר לרגליך ואור לנתיבתך.

אקווה שדברי יגיעו עדיך.

(ברכות יחולו על מי שתשובה הוא יחזיר (בטרם תרד חשכה על העיר),

אפשר מכתב להשאיר או הערה להעיר.)

הדברים כאן ממש מגניבים אבל צריך סבלנוץ של פיל בשביל לקרוא אותם. במיוחד בגלל בפרסומות שמרצדות מול העינים ובגלל העייפות שלי אבל הכי זה בגלל העומק והפלפול שרצים פה על כל מילה. (וגם בלל הר"ת!!! משו סיוטי....) ואני עוד לומדת גמראאז טיפה מבינה מושגים...

נראה לי שזה בעיקר לבנים. יש פה מלא דברים שאפילו לא הבנתי...

שאלה:'לכבוד מו"ר עט"ר עוקר תנועות וטוחנן מורנו הרב אשר כל רז לא אניס ליה בדיני החת"ת, הנוער והתנועות כ"ק הרב רבי אריאל עקיבא עזרא שליט"א, שאלה גדולה עלתה בראשי ואין בכוחי לתרצה, והיא- מכיוון שעולה ובא עלינו לטובה חודש הארגון נסתפקתי מה עליי לעשות בחולצת תנועה, של"ע בלתה ויצאה מכלל שימוש, כיצד עלי לנהוג בה? האם לגנוז או שמא אפשר לזרקה לאשפה ללא שום נדנוד עבירה?

                                                          בכבוד ובצפיה(בסי' אריאל) להתחזקות(בסי' עזרא) העבודה(בסי' בנ"ע) 

תשובה: לכבוד תלמידי המכובד ירום הודו וינשא סניפו, שאלה עצומה בדיני התנועות שאלת, אך לא פרטת באיזו חולצה מדובר, של איזו תנועה. לפיכך ומשום קוצר הזמן אשיב, אענה וארחיב בדיני שלשת התנועות:

בדין חת"ת דבנ"ע שבלתה: רבו האחרונים בדין זהוי מן האוסרים ויש מן המתירים- ראיתי נכוחות בספר 'מעורב ירושלמי' שכתב בזה"ל: 'ועל כן בעוונות ראיתי שלאחר חודש הארגון של תנועתינו(כוונתו לבנ"ע וק"ל) רבו החולצות שבלו ל"ע ואותם המדריכים והמדריכות, אינשי דלא מעלי, מרהיבים עוז בנפשם וזורקים את החולצה לפח האשפה, לא תהא כזאת בישראל! אלא יש לגנזן דרך כבוד' עכ"ל והסכים עמו בעל ה'דגי אמנון' דר' אמנון שפירא.

 ולפענ"ד אין נראין דבריו שכן היה דעת יחידאה ורבו החולקים עליו שכן אין לא בחולצתו ולא בתנועתו שום קדושה  (ומה ששרים צוות ההווי של מחוז דן ל"ע:'קדושה אני מבקש...' הרי זה בזיון דברי הרב, ששרים דבריו בערבוביא ב"מ ולכן אין בדבריהן כלום)      וכן כתב בעל ספר 'ורווח תשימו' ובעל 'בנין אריאל'(לא האמיתי): שבחולצותיהם אין קדושה ולא מידי(=כלום). על כן הרואה חת"ת של בנ"ע שבלתה יש לזרקה אחר כבוד לאשפה, ואם יכול יקרע את הסמל מעל החולצה ויניחהו בגניזה, הא לאו הכי, יש לזרוק את החולצה(אחר כבוד) לאשפה, וכן הסכימו עימי גדולי הדור.

בדין חת"ת דעזרא שבלתה: בחת"ת של התנועה ה'חרדית' לאומית- עזרא, שבלתה דינם קצת יותר סבוך מדין דלעיל. שכן הם אינם עושים נגד רצון גדולי הדור 'להכעיס', אלא דינם פשוט כדין תינוק שנשבה לבין האומות, ועל כן יש לדונם לכף זכות, ועל אחת כמה וכמה אם החולצה שייכת לעזרא רחובות שיש לגנוז את החולצה ואין לזרקה בשום פנים ואופן, הא בשאר הסניפים, יכול לזרוק לאשפה אך אין זה ראוי, לפיכך , על כל בר דעת להחמיר ולגנוז את חולצת התנועה של עזרא, והמיקל לזרוק, יש לו על מה לסמוך.

בדין חת"ת דאריאל של"ע בלתה: קודם לכל נקדים ונאמר שבדין של חת"ת של שבת אין חילוק כלל, ויש לגנזן אחר כבוד ואין לזרקן לאשפה כלל (ואין להקל! או ח"ו לסמוך על מה שכתב בעמחה"ס 'דגי אמנון' של ר' אמנון שפירא יצאו נגדו גדולי הדור ואין לחשוש לדעתו כלל)

החילוק בדיון חת"ת של אריאל הוא אחד, ואקדים את סיפור הדברים, בקוצר: עד לפני כמה שנים צבע חולצתינו היה דומה לצבעה של בנ"ע, עד שקמו אנשים בעלי שם והדרת כבוד ושינו את צבע החולצה, למרות שהיו רבים ועצומים שהתנגדו לזה(אחד מהם הוא בעל ה'שמעי צבי' של מו"ר מהר"ש הירש) על כל פנים במליאה הנקראת בלעז 'הועיד"ה' שונה הצבע.

וכתב בעל ה'בנין דניאל'(אהמ...) בזה"ל: הרואה בעוונות חת"ת דאריאל דיום חול המתגלגלת ברחובות העיר לאחר חודש הארגון או שחולצתו גופא בלתה, יש להניחה אחר כבוד בגניזה הראויה לה, ואין להקל כמו שהקל חכם מחכמי אשכנז(התכוון בזה לבעל ה'דגי אמנון').  אך מידי ספק לא יצאנו, לאיזו חולצה של יום חול, התכוון בעל ה'בנין דניאל', לפני השינוי או לאחריו. לדידי פשיטא לי שהתכוון המחבר דווקא לצבע שלאחר השינוי(כחול פטרול) מכמה ראיות מוכרחות, ואלו הן:

א) בעל הבנין דניאל היה מחבשי ספסלי שבט אחי"ה וצבע החולצה שוּנה לפני הכנסו להדרכה על כן הצבע היחיד שהתכוון אליו היה הצבע הכחול פטרול.

 ב) בידוע שבעל הבנין דניאל היה בעד שינוי השמות וקרוב הדבר לומר שמי שבעד שינוי השמות יהיה בעד שינוי הצבע, ואין ראיה זאת מוכרחת, כמו שכתב בעהמח"ס בן ישי(ויזנר) שהיה בעד שינוי השמות אך לא הצבע והוכיח שם באריכות ובטוב טעם.

מכיוון שעל כל פנים נראה לומר שחת"ת בכחול פטרול שבלתה טעונה גניזה, לאפוקי חת"ת תכלת הטעונה אשפה. וכן נהגו לדינא בישיבה הקדושה 'אמרי הנא"ר' שלאחר שינוי הצבע נהגו בחולצות הישנות מנהג הזיון, כסמרטוטים, ואם היה צד לשמור על קדושתן בודאי היו עושים זאת.(כך אמר לי הגר"א שארף, האדמו"ר מבת-ים, וק"ל)

וראיתי בעיני בסמנריון הדרכה כשהגיע אחד עם חת"ת ישנה(תכלת), קם בעל ה'שִמְעֶי צבי' למרות היותו מתנגד(במלעיל) לצבע החדש, קם וקרע בחמתו את החולצה הישנה מעל אותו מדריך, ואמר:'לדבר זה אין דין של חת"ת כלל וכלל'. ופשוט. על כל פנים מכיוון שיש החולקים הרואה חולצה ישנה של יום חול ישתדל לפחות לקרוע את הסמל מעליו ויגנוז אותו, אך אם אין אפשרות לקרעו מעל דש הבגד, יש לזרוק לאשפה את החולצה, שהסמל בטל לצבע החולצה. ואמר לי פעם בעל ה'שמעי צבי' שהיה נוהג בחודש הארגון לצבוע את קירות הסניף בחולצה ישנה, מכאן שיש לה קצת דין של חת"ת.

למסקנא דדינא: הרואה חת"ת של בנ"ע מונחת בביזיון אושבלתה, יזרוק ולא יפחד כלל ואין להחמיר(אלא בקריעת הסמל ויניחהו בגניזה)

הרואה חת"ת של עזרא המונחת בביזיון או שבלתה, אפשר לזרוק לאשפה אך יש להחמיר לגנוזה. חוץ מעזרא רחובות שמחויבים לגנזה(ויש ממקהלות הספרדים שהחמירו גם בחת"ת של עזרא באר שבע והנח להם לישראל).

הרואה ל"ע חת"ת של אריאל מונחת בביזיון או שבלתה ל"ע. אם זאת חת"ת של שבת עכ"פ יגנוז.חת"ת של חול-

ישנה יזרוק(אלא בקריעת הסמל שאז יגנוז את הסמל ויזרוק החולצה)

חדשה- יגנוז ואין להרהר אחרי דברי, והחסידים ואנשי מעשה נהגו ליקח שרוך של חת"ת של אריאל שבלתה ולשימה בציצית כפתיל תכלת אע"פ שאינה מחילזון, ומנהג יפה הוא!

                                                             בכבוד ובהערכה רבה הצב"י אריאל עזרא עקיבא נ"י בצלב"א

בס"ד לק"י

לכ' הרה"ג עוקר שיניים טוחנות שאינו מדבר עם בנות (שהרי הוא הקרוי בפי העם "האריאלניק הנאמן"), הרב ר' אריאל עקיבא עזרא שליט"א. (ושמך הוא בחינת גאולה, כי הוא בבחינת "יגור זאב עם כבש", והבן).

על דבר התשובה הכושית אשר יצאה מפיך ביום ה' לחודש מרח-שוון, למניין "חמישית", סימן.

הנה ראיתי את התשובה הכושית הנ"ל, בעניין החת"ת הבלוי והבזוי, מה דינו, אם לשבט או לרחמים?

והנה נפלאו בעיני מאוד דבריך מיום הנ"ל, שכן מסקנתך מן הדיון ביום הנ"ל היתה כדלהלן: א. חת"ת בני עקיבא- לאשפה, הקרויה בפי העם, זבל. חת"ת עזרא- כנ"ל, למעט סניפים מיוחדים, אשר איני חפץ להזכירם מסיבות אישיות (או כמאמר הכתוב "רחובות נקניקים". מקווה שלא הבנתם מהו הסניף המדובר, אם כן, תשכחו). חת"ת אריאל- חת"ת שבת, גניזה. חת"ת חול ישנה לאשפה (וסמל, אי אפשי, לגניזה), וחדשה- כולה לגניזה.

ואין נראה בעיני כלל. ואסביר טעמי מחלוקתי עם כבוד יקר תפארת גדולתו ומלכותו:

א. בעניין חת"ת עזרא. הן ראינו כי סניף זה, ועוד מספר קטן של סניפים (כדוגמת: אפרת, קמק"ש ועוד מעטים), אינו הרוב בזו התנועה. והם הינם בטלים בשישים לכ"ע. אי-לכך, חזקתו רשע. אי נמי, שלא פלוג רבנן בגזרתם. ואם אמרת חת"ת עזרא לפח, אז כל החת"ת ילכו לפח, ולא פלוג רבנן, אי משל רחובות קאתי, אי משל מרכז קאתי. אי נמי, יש עניין של מראית עין. אומנם הגונז ידע לזהות בין רחובות ודומיה לשאר, אך מניין החניך העצלן הבטלן ידע לחלק?! וע"י עוד עלולים לבוא לידי שגגת כרת, ל"ע. ועל-כן אין נראה לי כלל. אלא כל חת"ת דבא מבית עזרא, לפח.

ב. בעניין חת"ת אריאל. בחילוק בין חולצה ישנה, הדומה לבני עקיבא, לבין החדשה, העשויה כחול חילזון. אכן, ניכרים דבריך שהחולצה הישנה דינה לאשפה, שכן מהטעם האמור לעיל, משום מראית עין, תראה כשל בנ"ע, ל"ע. וכמו שכתבת יש להוציא הסמל ולגונזו. אך הוספת אומר, והעזת פנים, וכתבת כי באם אשר לא עלה ביד המוצא חת"ת לתלוש הסמל מן החולצה, יש לו לזרוק הכל לאשפה. ואין נראה בעיני כלל. זאת משום, שידעו לזהות בין חולצה של אריאל לבנ"ע, בעוד יש עליה סמל תפארת וגדולה. ועל כן אין לחשוש למראית עין, ומפאת קדושת הסמל, לגנוז הכל. ועוד שחילקת בין חולצת שבת לשאינה כזו. וגם זה דברי הבל, אמר עמישב. שהרי תנועת אריאל היא כולה קודש ושבת. אך יש להסתפק, כי אין כאן שבתון, מטעם קפיצת החניכים וניקוצם את המדריך, וצ"ע. והגונז, והזורק יש להם על מה שיסמוכו.

ג. בעניין בלאי החולצה. הרי אין זה נכון כלל, כי בזיון הוא לחולצת אריאל לבלות. משני טעמים 1- לא יהי שישתמשו בה כולי האי עד שתגיע לידי בלאי, וק"ל... 2- זהו חלק מתפקידה, להוות שכבת מגן עזה, לתקיפת החניכים המוזכרת לעיל. שכן מועבר במסורת החניכים (וכן כתב בעל ספר "חובת החניכים"), כי יש להם להשיג לכל הפחות שלוש שריטות בכל פעולה, דהווי חזקה, וזה כאילו אבדו נפשו לדעת, וטירוף על כל פנים יש כאן. ועל כן, נראה דכבוד הוא לה הבלאי, ולא להפך, כי לכך נוצרה. ועל כן, נראה בעיני שחת"ת אריאל שבלתה, יש לתלותה אחר כבוד, התוך מסגרת מוזהבת, בחדר המדריך הנכבד, בעליה המוכים של החת"ת.

והנה ניכרים דברי אמת. ואין בדבריך כלום, אלא על חת"ת בנ"ע.

ולסיום, כתבת על עניין שלוקחים החולצה לתכלת. והנה ברור כי לשיטת הרא"ש יצאו ידי חובה, שכן זהו צבע התכלת, ולשיטתו צריך רק כצבע החילזון, אך לאו דווקא ממנו ממש (זהו פסק אמיתי, לא צחוק). אך לרוב הראשונים אין זה כך. וכן פסק בעל "אין עוד מלבדו", הרה"ג שיבי קלר שליט"א, שאמר "תכלת דומה לים וכו'" עיין שם, ומשם פסקו חז"לינו. ועל כן יש להפסיק מנהג פוחזים זה מיד.

החותם לכבוד האמת, והבז לבלבלנים...

הגר"י רה-החלה

בס"ד לק"י

לכבוד הרה"ח הגאון הצדיק המנתק מצעים ומחברם זה בזה, אשר אין קוץ ודרדר עומדים בפניו ואף נמלה וחולדה לא העיזו פיניהן, אלא אך כבשה ואילת תהינה עדות לשובך לציון ברחמים, הרב ר' צמח צדק שליט"א, אשר בצדק אחזה פניו, ואף על כדור הארץ ושביתתה.

הנה נסתפקנו, חברי הגאון עלי שיח, הרב ר' אברהם שיח יצחק שליט"א, בשאלת הטיפול בשנת השמיטה הבעל"ט, בהאי צמח שפיר וגדיל על כל אינש עלמא, ראש הממשלה לשעבר, עוקר ישובים וטוחנם זה בזה, אריאל שרון, ירום שמו וכסאו.

האם מותר לטפל בו בשמיטה, שכן הגדרתו היא "צמח". ובאם כן, באיזו דרך ושיטה, או שמא יש למקור קרקע תל השומר לנכרי, לצורך העניין. ועוד האם יש בו פיקוח נפש, או רק בל תשחית?

בברכה רבה,

הגרי"ם פה

לכבוד הרה"ח ידידי מכבר, ורעי לשעבר, הגרי"ם פה אחד ומיוחד.

הנה הגיעני יקרתך, ובה שאלת שאלה חשובה בה נתחבטו כל גדולי עולם התורה והזאולוגיה, הבוטניקה והביולוגיה, האם ככל כל המוגדר צמח, כמח הווי, לכל עניניו וחוקותיו, או דילמא הרי הוא כאדם, שעליו נאמר "כי האדם עץ השדה".

והנה ראיתי לנכון לפרוש בפניך את ענייני ומחשבותי, עד לפסיקה הנכוחה והמתוקנת.

בתחילה נציג את הצד למה הוא כצמח לכל דבר.

ראשית כל, הנה הוא קרוי בפי כל "צמח", וכן פסקו ליצני הדור (עיין רש"י בריש פרשת תולדות, שמראה ששינתה התורה בלשונה מפני פיסקי "ליצני הדור", כלשונו שם. [רש"י שם מתייחס לליצני הדור, כמובן לא איך שאני התייחסתי, אך הוא כותב זאת שם בפירוש, אתם מוזמנים להסתכל]). והנה עוד בחייו כבר קראוהו "אתרוג". וזה מיישב את הסתירה מדוע הוא קרוי צמח ולא "עץ" (כמו שהיה ראוי שכתוב "כי האדם עץ השדה"), שהרי מצינו בגמרא קידושין סוף דף ב' עמ' ב' ש"אתרוג שוה לאילן בשלושה דרכים ולירק בדרך אחד", ומבארים שם ש"דומה לירק בדרך אחד... אף אתרוג גדל על רוב מים ואחרי לקיטתו עישורו". או בהסברם של דברים, שלעניין שמיטה ומעשרות, אתרוג מוגדר כירק [שהולך אחרי חנטה או רוב גידולו, מחלוקת רש"י תוס' במקום. גם זה ציטוט אמיתי]. ואתי שפיר לקוראו "צמח", ולא "עץ".

ועוד שאינו אוכל מפיו, אלא מביטנו (צורת אכילה הקרויה בלע"ז, גאסטר"ו), ואין דרך אדם בכך. וכן שראינו שאינו מגיב לריח מאכלים, ובמיוחד לריח השאווארמע, שהייתה אהובה עליו בימי גדולתו (הן הנפשית והן הגופנית).

אך יש להקשות, שהרי אדם ישאר אדם, והיא סברה פשוטה. ועוד שעניין השווארמע, זה אינו מוכיח שהוא צמח, הרי גם אבן שאין לה הופכין לא מגיבה לשווארמע (ויש צד חזק לאמר כן, שהרי הוא אינו זז לא ברוח מצויה ולא בשאינה מצויה, כשאר צמחים הגדלים באזורנו, אלא כאבן הוא שאין אשר יעוקרה ממקומה. ושמעתי יש הקוראים אותו "באלדער", וזה זילותא גדול).

והנה, אף לשיטת האומרים שהוא צמח השדה והגן, הרי שהמיטה הופכתו למצע המנותק (בבחינת מידה כנגד מידה). ועוד שהמטפלים בו נוכרים המה, רוסים, ערבים ושאר שקצים ורמשים [אומנם לשיטת החזו"א אין זה מועיל שכל גידולי הקרקע של א"י שביעית המה, בין גידלם יהודי בין גוי. אך ודאי שאריק, שגדל במושבה, ילך לשיטת הראי"ה קוק זצ"ל, שהיה רב המושבות וחלק על מורנו החזו"א]. ועוד יש לומר, שכל הטיפול בו הוא לאברויי ולא לאוקומיי [אני מקווה שלא הפכתי הדברים. אחד מהם זה רק כדי לחיות הצמח, והשני הוא טיפול שמוסיף ומצמיחו. וזה שרק מחזיקו בין הצומחים מותר בשמיטה], ועל כן יש לאמר שמותר לטפל בו ואף להשקותו כדבעי.

ועדיין נותרתי בספק כשיטת מי ללכת, המצמיחים או המאנשים.

ונלענ"ד שבמצב זה, יש לקיים כלל ההלכה של "שב ואל תעשה", ואם ייבש, ייבש, ואי לא, לא. שהרי ה' קוצב לב וחיים לכל בשר רוח ונשמה, וכן לכל צמח עומד מלאך ואומר לו "גדול". ובעל המיסתורין הוא יגלה לנו הצדקות ויוציא האמת לאור, ויעניש הפושעים שנאמר "ואתה א-לוקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם".

החותם לכבוד התורה ולומדיה, והשמיטה וירקותיה,

הגרז"ן חותך

בס"ד

נא לא לקחת ברצינות!

בית הספר הינו מקום כה מושלם
המורים אהובים בו ממש על כולם
לא מרגישים כלל עמוסים
לא מרגישים שעובדים כמו סוסים...

יושבים בכיתה בשלווה ובנחת
מסתכלים על המורה, היא שלווה, לא צורחת
היום זה השבוע השני כבר ללמוד
ו'נהנים' בו אנו מאוד...

כשהייתי בבית חולים

מצד ימין הייתה ידה צורחת

הייתי במחלקת הילדים

כשמשמאלי ילדה מנותחת

הרופאים נתנו תרופות

חסרות בריאות בצורה משוועת

התרופות היו תכופות

הרפואה הזו משגעת!!

כשבאו לבקרני היה לי טוב

סוף סוף אנשים מוכרים

באו אנשים מוכרים מקרוב

ולא רופאים כל-כך מפחידים

חזרתי הביתה בשעה טובה!

אפילו שהרופאים רצו אותי להשאיר

חזרתי הביתה, אני כבר קרובה

כבר לא מרגישה כל-כך באוויר!!

בס"ד לק"י

הן ראיתי תשובתך מיום כ"א באב לסדר "וכל קרני רשעים אגדע" סימן.

והנה נפלאתי עד למאוד למה היה לך לכתוב כן, להחטיא בני ישראל, ולהוציא כספם מכיסם (אף שנקרע מהעץ) ולמוסרם לידי הטיפש הנודע שטיפס על העץ והחל לכתוב שטו"תים רבים כפי יכולתו, האריאלניקהנאמן, ואוי לה לאותה תנועה הנסתרת בין חגבי הסלע של שמו התמים, לכאורה.

והנה השגותי על דבריך, ותקוותי שאצליח להחזיר נשמות הטועים אחריך אל ה', כמו שנאמר היה זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים (ובלע"ז FOX=פוּקְס, ואלו האומרים יש מזל לישראל, שיצאה נגדם הגמ', ויש להם פוּקְסִים, ומה שנאמר "ואל תהא ראש לשועלים", הוא משום שהראש יכרת מהגוף, ודי לחכימא ברמיזא):

הנה כתבת בתשובתך כך: "...שכן מכיוון שמקובלנו ששלוחי מצווה אינם ניזוקין, והוא על כל פנים, כן ניזוק יש צד גדול לומר שהוא לא היה שליח מצווה..." עכ"ל. וקשה היאך מסיק אתה מכאן שזהו סימן שלא היה בגדר מצווה, שהרי מצינו ב"אחר" (=אלישע בן אבויה, היה מגדולי התנאים שיצא לתרבות רעה, רבו של ר' מאיר, שסתם משנה נאמרה משמו. ומאחר שבתקופת היותו יושב ביה"מ אמר חידושים הרבה, אך מצד שני לא רצו להגיד את שמו כאילו הכל למישרין, כינתה אותו המשנה בשם-"אחר") שכפר לאחר שראה אדם שעלה על דקל לקיים מצוות שילוח הקן, וירד והקישו נחש (ואז אמר לעצמו אחר "איכן היא טובתו של זה איכן היא אריכות ימיו של זה"? שהרי השכר על שילוח הקן הוא אריכות ימים וכיצד זה מת מיד אח"כ? [הסיפור אמיתי, מובא בגמ', ירושלמי, חגיגה ע"ז, ב']) ופשוט שם בגמ' שהאדם הזה קיים מצווה, ולא אמר לעצמו אחר "ודאי לא קיים מצווה", כפי שאתה אמרת.  יוצא מכאן, גרוע אתה מאלישע בן אבויה!! ואכן, דומים אתם, גם אתה היית פעם "עילוי" בישיבתך, עד שכפרת. לֵךְ לְךָ אחר, לך לך אחר לארצך, אל הצד האחר (ובתרגום מצוי לארמית- "סיטרא אחרא"...). (אגב, סיטואציה זו, של "לך ואל תחזור" לקוחה מתוך סצינה ידועה מהסרט שר הטבעות, שאומר גולום שליט"א, לפיצול האישיות שלו [במילים אחרות= הצד האחר] "go and not comeback", ובעברית-"לך ואל תחזור"... ואם תעיין בזה הרבה תגלה עוד סודות גדולים [ומעט מקצה המזלג, הרי במי הסיטרא אחרא ממרידה אותו? בmuster (=אדון, והוא הרה"ג פרודו בגין שליט"א, בנו של הרה"ג עוקר סיני וטוחנה בעזה מנחם בגין זצוק"ל), ובמקרה שלנו זוהי המרדה באדון האדונים- ה'!! ואז"ג]).

ואדרבה נראה בעיני שזהו הניסיון הגדול של בעל הבית, האם להכות את יהונתן על אחוריו (אין שם מכנסיים, הם קרועים...), או שמא לחזק ידי עושי מצווה וענווים (יהונתן "הקטן", ענווה בהתגלמותה), הרצים לדבר מצווה (שרץ לגן. ומה שהבנת על גן חב"ד ברור שאינו הפשט, שהרי ודאי כי הכוונה היא לגן עדן, כמאמר שכתוב "אלה רצים ואנו רצים אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת שנאמר 'ואתה א-לוקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך'" [ציטוט אמיתי מופיע בסיומים שעושים בסוף מסכתות בגמ'], ובוודאי שהוא רומז לשיר המדובר, שהרי למה צריך לבטוח בה'? זה בגלל הניסיון הקשה של נזק המיכנסיים על אף קיום המצווה. והעץ הוא התורה שהיא עץ חיים, והאפרוחים הם בני ה' שרצה להחזירם בתשובה, אך מכיוון שהפך להיות שובב ה' קרע מכנסיו, כאומר לו "שובו בנים שובבים". וניכרים דברי אמת.).

ועוד הבאת שבעלת "ירושלים של זהב" מסכימה עמך, וא"א (=ואני אומר) אין זה אפשרי, שכן מצאתי בכתבי היד שלה, בספר "כד הקמח וצפחת השמן", שאין זה כך, ודעתה הקדושה, שאנו מעוניינים בשלום, שלום של מחר (כמו שכתבה שם "עד אשר יבוא מחר על פני האדמה", ואם אין שלום איך יש מחר, שהרי שמו של ה' שלום, ובלעדיו אין עולם ואין מחר!!), וגם של היום (נ"א איום, וכצ"ל), וכן אומר גם של עכשיו (אך בזה חולק אני עליה כי ברובד הרמז נראה שעכשיו בלע"ז הוא now, והוא מרכיב את המילה no, כלומר לא, ואת האות w, הנהגת בשם דאבל u, וההגיה של u, היא ההגיה של you, כלומר אתה. ועל זה אמרה המש' "ארבע מידות באדם האומר שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית ויש אומרים זו מידת סדום" [אבות, ה', י"ג], ואלו האומרים "אכול ושתו כי מחר נמות". וזוהי כוונת המש' "שלך שלך", זה דאבל you, כלומר אתה. וניכרים דברי אמת.).

ועל-כן נראה לי שאין לשמוע לדבריך ועוד שאף את כיפתך היסרת מעליך, כמאמר שכתוב "ואותי השליחו מאחורי גבם". ועוד שמסופר עליך רשע רשעתיים, כי פעם אחת בהיותך בישיבה בישלתם, אתה וחבר מרעיך, אוכל בשבת, ה' ירחם. והאוכל היה בעל ניחוח עז, ויצא ואחד הר"מים בישיבה הריחו ובדק העניין, ומצאכם "על חם" (גם התבשיל היה "על האש"), ושאל אתכם מדוע אתם עושים זאת. אחד ענה-שכחתי שזו שבת, שניים ענו- שכחנו שאסור לבשל, ואילו אתה ענית "שכחתי לסגור את החלון"... ועל זה אביא ציטוט מהמרשעת, שודדת הים בעלת קול הצרצר, ריטה:"תיפתח חלון", ועליכם נאמר "קשר רשעים", וכן "דרך חטאים". וכל אשר שומר נפשו ירחק מכם, ואל לו לירא שמים החרד לדבר ה' (ולמכנסיו) ללכת אחריך ולשמוע לעצתך הרעה,

המאחל לך שינה טובה כמאמר:"שינה לרשעים טוב להם וטוב לעולם".

הגרדו"ם מוכן   (והחבל מחכה)

בס"ד

לכבוד הדיין מר קולינא שלו"י וילב"ה.

נפנתי מעיסוקי לכתוב לכבודו על ארוע מזעזע שארע, ולבקש מכבודו חוות דעת הלכתית בנידון (המספרים בסוגריים מפנים להערות).

המעשה שארע, שבכ"ט נווועמבע"ר שנת אלפיים וארבע למניינם, בעת משחק פועטבאלל (כדורג"ל בלע"ז), בדקה הפ"ט למשחק בין מכבי תל אביב(1) לבית"ר(2) ירושלים(3), הגביה חלוץ(4) בית"ר ברגלו כדור לרחבת מכבי(5), ומגן מכבי נגע ביד(6) על קו השער, הכדור עף לקורת השער, ואחר כך נכנס לשער.
להווי ידוע, שחמור מאוד דין עבירה (יד/ פאול) ברחבה(7), ומחייבת בעיטה חופשית מאחד עשר מטרים (פנדל), כשאין אדם אחר רשאי להיכנס שם ולהפריע לבעיטה(8).
קבוצת מכבי טוענת שמגיע פנדל, וקבוצת בית"ר טוענת שהיה גול. עם מי הדין?
(השופט טען שהיה פנדל, השוער עצר את הפנדל, והמשחק נגמר בתיקו אפס).

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הערות שוליים

1 (ע"ש יהודה המכבי)

2 (בני יוסף תורה רוצים, ע"ש יוסף הצדיק זיע"א)

3 עיר הקודש

4 ("השערה... חלוץ הנעל"(דברים כה', ז'-י', עיי"ש))

5 ("כדור אל ארץ רחבת" (ישעיהו כב', יח'))

6 ("שזורקין אותו... ליד" (רש"י שם, ד"ה כדור))

7 ("הילכך אפי' עברה... רחבה... חייב... שש עשרה אמה (שזה גודל הרחבה)" (אור זרוע חלק ג' פסקי בבא קמא סי' רעה))

8 ("י"א אמה, ומשמע שאין יכולין... ליכנס" (הלכות רי"ץ גיאת הערות יצחק ירנן הלכות לולב עמוד קנו))

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תשובה: לכבוד השופט היקר איך-שלא-קוראים-לך.

מכתבך הגיע אלי, וישר נפנתי לכתוב תשובה.

עיינתי במספר מקורות, והציטוטים מובאים לפניך כלשונם, עם הערות מקורות.

בילקוט שמעוני כתוב "גול... עוביה של קורה" (ילקוט שמעוני, תהילים רמז תרפו), ומשם נראה לדייק, שלאחר שהכדור פגע בקורה, אם נכנס לשער, זה נחשב גול. לא משנה אם שחקן נגע לפני כן בכדור בידו. 

וכן מסכים עימי בעל החתם סופר, וכותב הוא "השופט טעה" (חת"ס פסחים דף נא עמוד א).

ומכיוון שנראה שיש פה שקר מכוון, דהראיה נוטה לומר שהיה גול, נ"ל לומר שיש חשד לשוחד, וצע"ג, וכך כתב שו"ת המבי"ט (ר' משה בן יוסף טראני) "הודאי... שיקבל השופט שוחד" (שו"ת מבי"ט חלק א' סי' קנה). יהי שלומו טוב, ידידו, מר קולינא.  

קישור לשאלת חכם הקודמת /Mosaic/Read/5662