פורום הריון ולידה (עמוד 347)

הסיכון לחנק גדול יותר ח"ו מאשר מהסיכון להיות על הצד.

הייתה לי ילדה עם ריפלוקס שנחנקה מהפליטות של עצמה ולא הייתה מסוגלת להתמודד עם זה לבד.

בעיקרון המנגנון שמתמודד עם הוצאת חפץ זר מדרכי הנשימה הוא מאוד מפותח אבל עדיין אם אפשר לצמצם את הדבר הזה בוודאי זה עדיף.

לגבי לקחת לרופא לא חושבת שיש מה לעשות עם זה, אבל לא יודעת אולי כן.

בכל אופן אל תלחצי, לרוב זה באמת הכל בסדר גמור.

במיוחד אם את רואה שהוא מסתדר עם זה.

יש לנו במשפחה משהו תורשתי ושכחתי איך קוראים לזה...

כולנו חכמים וגאונים ממש....

אבל חצי מאיתנו מתקשים בכל מה שקשור לשפה ולשון כותבים עם שגיאות איומות לא מסוגלים לחזור על מילים חדשות וקשות ולא להאמין אבל כולנו עשינו 5 יחדות במתמטיקה בקלות ממש אבל באנגלית בקושי רב עברנו 3....

גיסתי סיפרה לי שהיא קראה מכתב שאחי כתב לה לפני החתונה ולקח לה רבע שעה רק להבין את השגיאות...

( אמא שלי מעריצה אותה שהיא לא ברחה אז🤣)ולמען האמת היא גם מורה מתקנת😄

אני במצב הרבה יותר טוב ועדיין קוראת כל הודעה שלי לפחות שלוש פעמים כדי לבדוק שאין שגיאות ושזה בכלל ניתן לקריאה...

ואם אני כותבת מהר אז השגיאות חוגגות...

ואני ממש לא דיסלקטית...

אז סליחה על התקיפה זה קצת צרם לי....

ודיסלקציה לא מעידה על זה שהוא חכם פחות

לא הרגשתי שאת תוקפת, אבל כן לא מבינה את התחושות שלי.

בעיני ההגדרה דיסלקט מורידה ממנו את "האשמה". וגם הדגשתי שהוא ממש ממש חכם.

אני מאמינה שבני אדם נולדים עם יכולות שונות (פיזיות ושיכליות) וזה שאולי יש לו "בעיה" במוח שגורמת לו לא להצליח לכתוב תקין, לא הופכת אותו למשהו שלילי.

ולמרות זאת, לי מאוד קשה להכיל את זה.

אני מחפשת פתרונות. או לעזור לו להתגבר על "הבעיה" או לעזור לי להתמודד עם המציאות.

וכן אנשים קרובים אליי מאד לועגים לי על זה שנים...

אפילו שידעו שזו לא אשמתי.

מגיל קטן מאד זוכרת את עצמי מתביישת בטרוף להגיש מבחנים וכו'

אז כן ממש עשה לי קצת קווץ'

נשמע קשוח. מבינה את הבושה שלך, למרות שזה לגמרי שלו וכביכול לא קשור אליך, אבל גם אני במקומך הייתי מרגישה אי נעימות גדולה.

אם זה מפריע לו, אולי להציע לו תוכנת הקלטה שממירה לכתיבה? לא מכירה משהו ספציפי, אבל כיום יש את זה מובנה בכל פלאפון.

מכירה עוד אנשים חכמים מאוד שקראו ספרים בלי סוף ויש להם שגיאות כתיב.

יש לו טלפון חכם?

אולי מקלדת אוטומטית טובה יכולה להועיל במקרה הזה?

זה מפריע לו? או לך?

בעיני מאוד חשוב שאת תשחררי את המקום הזה. זה שלו ולא שלך.

אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על כל מעשה של בן הזוג שלנו.

ובכלל שבאמת שגיאות כתיב זה אלמנט קטן מתוך מכלול של בנאדם. זה לא מייצג אותו

ועוד יותר-לא מייצג אותך

יש לנו כמה כאלה במשפחה.

היום אפשר להשתמש בהקלטת הודעות, הרשמקול של גוגל, AI לניסוח דברים חשובים יותר. אין סיבה שזה יעכב או יגרום למבוכה

וגם אם שולח בשגיאות, ברגע שהסביבה מודעת לבעיה, אז מתעלמים מהשגיאות

לא יודעת אם דיסלקציה או משהו אחר כמו שכתבו פה. אבל הוא גאון ממש ב"ה, ובהמון הודעות שלו (אלו שאמא שלי לא עוברת עליהן) יש שגיאות. אנגלית הוא למד בעמל רב מאוד.

באופן כללי מעריכים אותו מאוד אצלנו במשפחות המורחבות. הוא מאוד חכם ומשתמש בחכמה שלו בחכמה... אנשים מתייעצים איתו בנושאים שונים. השגיאות לא ממעיטות מערכו בכלל.

לי זה נשמע פרט שולי ולא מפריע אבל כנראה כי גדלתי עם זה. אם הוא זורם אפשר לתקן לו שגיאות בהודעות (גם אחרי שהוא שולח הודעה אפשר לערוך) אבל ברצינות, בעיני זה לא קריטי. 

ואני גאה בו ממש על המקום שהוא הגיע אליו בחיים. אני רואה בו דוגמה לאדם שלא נתן לקשיים לנצח אותו ועף גבוה והצליח.(יש לו בנוסף גם קשיי קשב וריכוז). בעיני הוא מודל.  כל פעם שהילדים נתקלים באיזה קושי אני מספרת להם שאבא לא נתן לקשיים לנצח אותו וגם הם מסוגלים.

אני כן חושבת שעמוק בלב זה עושה לו קצת חוסר ביטחון אבל אני תמיד אומרת לו שזה לא יתן לו אף פעם לעכב אותו. 

על ההזדהות שלך איתו ושאת מקבלת אותו

אבל ממה שאת כותבת אני שומעת ממך שבהבנה השכלית את מקבלת את זה אבל בהבנה של הלב קשה לך להוריד את הקבלה הזו לידי מעשה

אפשרי לעצמך תקופה מסויימת או כל הזמן אם תרצי לעבוד עם עצמך על הכרת הטוב כלפיו במחשבה/דיבור/מעשה זה מחולל שינוי ומגדיל את הטוב שבו בתפיסת המציאות כלפיו

מאמינה מאוד שזה פחות יפריע לך עם הזמן

ממש בגיל כזה לא חושבת שכדאי לנסות להיתפס על זה

לבעלי יש קושי דומה, והוא גם לא יודע לקרוא בלי ניקוד 

והוא חכם מאוד

אין פתרון קסם שיעלים את השגיאות

לדעתי את צריכה להעריך אותו בלי קשר לשגיאות כן או לא

אפשר לצחוק על זה, זה מקליל 

אולי לא ברמה שאת מתארת

אבל אני משתגעת משגיאות. בכל אופן מורה…

וגם כשאני רואה שהוא שולח בתפוצה גבוהה הודעה עם שגיאה אני מתקנת אותו בפרטי בתקווה שיערוך אותה.

למדנו לצחוק על זה

לכל אחד יש נקודות שהוא פחות מוצלח בהן

הוא באמת תותח בכל השאר ומעריכה אותו על כך 

יש אנשים שהבעיות שלהם יותר שקופות מביכות ומטרידות

לרוב, אנשים מבוגרים לא מצליחים לתקן את הבעיות שלהם (יש אנשים שמצליחים, הם יוצאי דופן)

לכן הציפייה שמבוגר יטפל בבעיותיו פחות מציאותית

זה לא אומר שהבעיה מפסיקה להיות מטרידה וזה הגיוני שזה מוריד מהערך של בן הזוג

אבל

אם לא מצפים שיהיה שינוי

זה קצת פחות מביך ומטריד

המיקוד צריך להיות כלפי עצמך, איך את משחררת.

זה לא שלך, זה שלו.

זו אבחנה חשובה באופן כללי, ובזוגיות היא קשה ליישום.

בעיניי הדגש בקשר בין בני זוג צריך להיות על החוזקות. לשים לב לחולשות, לא צריך להתעלם. אבל כמה שיותר להעצים את הטוב בכל אחד, ופחות לשים דגש על מה שפחות טוב.

לפרגן

לראות מה אוהבים

ללמוד לתת בלי התחשבנות

וגם לשים בצד את "מה יגידו" (שזה גורם חזק שמניע אותנו אפילו בלי לשים לב. האם היה מפריע לך שגיאות כתיב אם זה היה רק מולך? או שהמבוכה היא מול אחרים?)

יש משפט שאני מאוד אוהבת "נישואים זה לא מוסד לחזרה בתשובה". כל אחד מגיע כמו שהוא, עם היתרונות והחסרונות. זו  עסקת חבילה. ובהנחה שהזוגיות טובה ובריאה, הדבר הכי טוב זה ללמוד לקבל את הכל באהבה ובעין פחות ביקורתית. מתוך אהבה לבן הזוג, וגם מתוך הבנה שאנחנו לא יכולים לשנות אך אחד.

מפריע לך שיראו את ההודעות, ומה יחשבו? אם יש לו שגיאות כתיב, מה זה אומר עליו ומה זה אומר עלייך? אולי אם תדעי לענות על זה לעומק, תוכלי לשחרר את זה...

ומסכימה עם זה שהעבודה היא שלך לשחרר. אם הוא רוצה לשנות משהו זה עניין שלו...

בנוסף לזה- עברית זה לא השפה הראשונה שלו

כך שזה גם משפיע

גאון גאון גאון!

עכשיו כבר בפנסיה אבל השאיר אחריו קריירה מרשימה

והרבה מאוד מעריצים ומעריכים

טכני- אם הוא רוצה עזרה אז סבבה

אבל אם לא

זה כבר שלו

ומה שלך זה לעבוד על העין הטובה

זה נראה שמצד אחד את מאוד מעריכה אותו

אבל גם מתפדחת מול איך שהחברה רואה את השגיאות האלו ואולי לא רואה את הגאונות שלו

אבל נשמע שבתכלס זה השלכה שלך בלבד

כי החברה מעריכה אותו

ואת באחד על אחד מעריכה אותן

וכולם בטוב

ורק הסתבכת אם הפדיחה שלך מול איך שאת מדמיינת דהחברה רואה את השגיאות שלו

וזה לא בהכרח קיים

לא יודעת אם הצלחתי חהסביר

אבל לא מצליחה להתנסח עכשיו יותר טוב

מקווה שהבנת

להיעזר בChat GPT

משתמשת בו הרבה להודעות בשפה זרה.

מה זה משנה איך הוא כותב, שפה נועדה לשרת תקשורת אם מבינים אותו אז הכל טוב.

למי שצורם בעין שיטפל בעיניים שלו.

את כאשתו הכי תתמכי בו בעולם.

ולא ממליצה שאת זו שתתקני אותו, את כבת זוג שלו צריכה ללמוד לראות את היופי בכוונה ולא להתרגל לראות את השגיאות.

יש chatGPT או הודעות קוליות לדברים שחשובים לו.

הודעות בקבוצות? מתרגלים.

אנחנו גרים באיזור עם הרבה עולים חדשים שכותבים בעברית עילגת במיוחד וזה מתוק וחמוד וציוני ואני מתרגשת לראות אותם משתמשים בשפה ונזכרת שזה בכלל לא ברור שהם בארץ. וגם לוקחת כהשראה את האומץ לנסות ולכתוב כשהם יודעים שזה כנרטה לא מאוד מוצלח ובכל זאת מתבטאים ולא מתביישים. מקסימים שכאלו!

ואם קשה לי להבין מרוב שגיאות, מבינה שהחיסרון בי מרוב שאני דוברת עברית כשפת אם, מתקשה להתחקות אחר השגיאה ולכן מבקשת עזרה מchatGPT כדי לא להביך.

זה ממש קשה לחיות עם חריגות כשבן זוג שלך מתבייש בה. אם לך זה מפריע, איך יצבור ביטחון מול אחרים?

את מעדיפה שיתבייש ולא יתבטא?

את אומרת שהוא חכם, תהני מהחכמה שלו.

איך אפשר לשחרר?

קודם כל לרצות את זה. להבין שאם ככה ה' ברא אותו את לא צריכה לנסות לתקן אותו ובטח לא להתבייש בו.

אחרי שאת ממש רוצה לשחרר,

תכתבי לך כל יום משהו טוב שהוא עשה כלפי העולם ביום הזה.

תפתחי קבוצת ווטסאפ ייעודית עם עצמך בשביל זה.

בסוף כל שבוע, תעברי על הכל ותני לזה זמן לשקוע. להתרפק על כל המעשים הקטנים שהוא עושה.

בנוסף, תראי בזה פתח והזדמנות לצמיחה. קבלת השונה וקבלת האני העצמי. אולי גם לך יש איזה משהו שאת מתביישת בו. וע"י התהליך הזה תוכלי בעתיד להיות בקבלה עצמית לגבי הדבר הזה.

אימון למוח כשאת רואה הודעות שלו, להוציא מהם את המיטב. מה ההודעה משקפת לי? אכפתיות, השתתפות בצער או בשמחה, נתינה והתנדבות, ביטחון בהבעת דעה, פרגון, תכנון מסודר או דבר חכמה.

להתרגל לחפש את המסר ואת הדבר החיובי שזה מעיד על הכותב.

בנוסף לנסות להבין לעומק את המנגנון מקריאת ההודעה ואת תחושת הבושה. מה מוביל למה ואיפה אפשר לשבור את הרצף.

אני מתכוונת למשל:

כשכותבים בשגיאות זה מוביל את האחרים למחשבה שהוא מטומטם, זה מוביל למחשבה שהם חושבים שהתחתנתי עם מטומטם. זה מוביל למחשבה ש..

ואז כשזה מפורק אפשר להתמודד עם כל דבר בנפרד.

נניח זה גורם לחשוב שהוא מטומטם.

האם זה נכון? האם באמת הקוראים חושבים שמי שכותב בשגיאות כתיב מטומטם? יש היום המון מודעות שאין קשר בין הדברים.

נניח וזה נכון. האם זה רע להתחתן עם מישהו מטומטם? וכן הלאה.. ולתת קונטרה.

הוא חכם

אני יודעת שהוא חכם

האחרים גם יודעים שהוא חכם

או:

זה בסדר שהם לא יודעים שהוא חכם

זה לא רע להיות לא חכם

מה אכפת לי מה חושבים, העיקר שאני יודעת את האמת

זו הזדמנות בשבילי ללמוד להסתכל פנימה מה אני חושבת על בעלי ולא איך אחרים מסתכלים עלינו.

זו רק דוגמה קיצונית, כמובן אפשר לעשות את זה לגבי כל הלך מחשבות שדבר גורר דבר.

אגב לא מזמן קמה ש. העלתה פה תרגיל מדהים להתמודדות עם מוסכמות.

אז אחרי שאת מפרידה את זה למחשבות אפשר עבור כל משפט מוסכמה ולתרגל בנפרד.

אחרי שבועיים עם תרגיל הווטסאפ לעבור לביטוי בע"פ. כשמוציאים את המחשבות שלנו החוצה, יש לזה אפקט חזק על המוח שלנו. זה גם יוצר סוג של מחויבות חיובית כלפי המחשבה הזו.

אז להתחיל להגיד לו שלוש פעמים בשבוע משהו טוב שזיהית שהוא עשה.

זה יגרום לך לחפש את זה. וגם אחרי שאמרת משהו טוב יהיה קשה יותר ישר לחפש את הבעיה.

העובדה שת באה עם רקע מקצועי היא לרועץ בעניין הזה. יותר קשה לך לא לשים לב לזה, כשאת עוסקת (או עסקת או נחשפת) לזה בעבר.

אבל דווקא כשהניסיון קשה יותר, ההצלחה מתוקה יותר.

ואת נשמעת אשה מקסימה ואכפתית ואוהבת שרוצה לעזור ולסייע ואת ממש יכולה להצליח בזה בע"ה.

אפשר גם ללכת לפגישת ייעוץ ייעודית לנושא הזה ספציפי. זה נקרא CBT

אולי אפילו בגלל שזה מאוד ממוקד תוכלי לבנות תוכנית לבד באמצעות chatGPT

תתארי את הבעיה ותרשמי שיבנה לך תוכנית לעבודה עצמית באמצעות כלים של CBT כולל יעדים ומשוב עצמי לבדיקת ביצוע היעדים.

אבל תתחילי קודם כל מהגדרת מרה ברורה. מה את מצפה להשיג בתהליך ולמה? שהמטרה תהיה לך כל הזמן מול העיניים.

מזמן...
"אגב לא מזמן קמה ש. העלתה פה תרגיל מדהים להתמודדות עם מוסכמות."

קמוש את מביאה ברכה לעולם 😘

@קמה ש.

את יכולהגם  לראות אצלה בחתימה קישור לבלוג שלה ששם זה מופיע בנוסף

בס"ד

תודה רבה יקרות

@אמאשוני

@אוהבת את השבת

שימחתן וריגשתן!

ולפותחת היקרה,

אני מבינה אותך 🤗.

אנחנו אולי מבינות בשכל שזה שטות

ושצריך רק רק רק להודות על מה שיש,

ויש כל-כך הרבה!

ועדיין לפעמים משהו מציק לנו

ולא נותן לנו לחזור לחלקים הגבוהים שבנו,

אלה שיודעים להתמקד בעיקר ובמהות.

זה טבעי, זה נורמלי

ואני מניחה שזה קורה לרובנו לגבי כל מיני נושאים.
 

אתם נשמעים זוג מתוק ממש!

ממש שומעים את האהבה ואת הערכה שלך עד לפה!!!

אז אני פה בעיקר לומר שכל הכבוד

שפתחת את השרשור הזה

ואווררת לעצמך את הנושא הזה.

הרבה פעמים זה כל מה שצריך,

קצת להוציא את המחשבות מבתוך הראש שלנו,

קצת לשתף וקצת לקבל הזדהות / מילה נכונה / עצה טובה / הסתכלות שמנרמלת את מה שהיה נראה לנו פגם או חריג -

והעניין כבר יורד לפרופורציות הרבה יותר מינוריות.
 

ואם את עדיין מרגישה צורך לטיפ לגבי איך לשחרר (כמו שכתבת בהודעת הפתיחה),

אז אני מצטרפת לאלו שכתבו לך לכתוב מדי יום דברים חיוביים על בעלך.

3 דברים ביום עליהם את יכולה להגיד לו תודה

או שאותם את מעריכה אצלו.

זה תרגיל מטורף שממש מעביר את המיקוד שלנו לעיקר ולמאיר, עד שמה שמציק כבר נהיה חסר חשיבות או אפילו נעלם מתשומת הלב שלנו.

(וכמובן ששיטת העבודה שהזכירו פה גם עשויה ממש לעזור לך. ממליצה ממש להוריד את דף התרגול של קייטי ביירון ולעשות אותו במלואו).

המון המון הצלחה ❤️

למרות שקשה, אני גם מדוייקת ומדייקת בלשון, בדיבור תקין, כתיב מדויק וללא שגיאות.
ואין לי מושג כלום בחשבון, אולי גם סוג של דיסלקציה...

כל אחד ובעיותיו שלו.

ואגב, אשמח לתרגילים לשיפור שגיאות כתיב...  

אין מה לעשות עם זה, אולי כמה דברים פרקטיים, אבל בשורה התחתונה זו את שצריכה לטפל בעצמך (לא בקטע מאשים. אני מאוד מאוד מבינה אותך, אני אלרגית לשגיאות כתיב!) אבל הסוף זו בעיה שלך יותר מאשר שלו, את סובלת מזה, את מתביישת, את מסתכלת עליו בפחות הערכה. הייתי חושבת על כיוון טיפול אישי, לשנות נקודת הסתכלות, מישהו שיעזור לך שזה לא יזיז לך.

!!)

אני מכירה אישה כזו, מרשימה וחעמה נורא ים שגיאות כתיב של כיתה ב'.

יש לה הודעה אוטומטית בסוף המייל בסגנון של ''אני מודעת לשגיאות הכתיב שלי. אשמח להבנתכם''.

והאמת, לא ראיתי שזה חוסם אותה בחיים.

אני גם הייתי פעם אלרגית לשגיאות. אבל מאז שיצא לי לעבוד הרבה עם עולים חדשים, זה דווקא נהיה בסדר בעיניי.

פעם חשבתי ששגיאות כתיב מעידות על רמה אינטלקטואלית נמוכה. אבל הן לא. הן מעידות רק על זה לאדם הזה יש שגיאות. אולי בגלל שלא נחשף מספיק לשפה כתובה, אולי בגלל שהוא לא גדל בארץ, ואולי בגלל דיסלקציה (ואולי גם בגלל סיבות אחרות שלא חשבתי עליהן). הכל טוב. באמת.

כמי שכותבת קבוע עם שגיאות כתיב

נראה לי אאמץ את זה🙂

במכתב לפני החתונה.הייתי צריכה לפענח מילה מילה

כי הוא גם משמיט אותיות חופשי

המכתב הרמה הרגשית היה כתוב הכי מרגש וגבוה

והכתב כולל הנראות והשגיאות כמו ילד בכיתה ב

אבל בהתחלה זה לא הפריע לי

אמרתי נעשה לו מחברת ונעבוד על זה חחח

כמובן שלא עשינו דבר כזה

וזהו בחיים יש דברים הרבה יותר משמעותים

להתמקד בהם לפי דעתי

והיום זה כמעט לא מפריע לי

אם זאת הודעה חשובה הוא מראה לי לפני

ועם אנשים אחרים לא אכפת לי איך הוא כותב

לדעתי זה משהו שאת צריכה לשחרר אצלך

בעיני זה סבבה לגמרי

באישי .

יש לי משהו להגיד לך לגבי זה .

לק"י

אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות מי עומד מאחורי הניק (אלא אם כן, כבר מכירים במציאות).

וגם לא לדעת מי יפנה בעקבות ההזמנה...

קראתי אותך, וחשבתי עלינו.

אני קלינאית תקשורת.

לבעלי יש דחיקת לשון לפעמים בדיבור שלו (לפעמים הוא אומר th במקום ס' או צ').

יש תקופות שאני שומעת את זה בדיבור שלו וזה מציק כל פעם מחדש.

ויש תקופות שאני פשוט לא שמה לב לזה בכלל. עד שאני נזכרת ותוהה לעצמי אם איכשהו זה עבר לו בלי טיפול, אבל אם אני מנסה לשים לב במיוחד אני קולטת שזה עדיין קיים, אבל אני פשוט לא שמה לב לזה.

ושמתי לב שזה מאוד קשור לקשר בינינו באותה תקופה.

בתקופות שהכל טוב זורם וכיף מבחינה זוגית, אני באמת כבר לא שומעת את הדחיקת לשון שלו.

אבל כשיש קצת יותר מתח, אז אני שמה לב לזה, וזה מעצבן אותי, כי זה מצטבר יחד עם דברים נוספים שמפריעים לי.

לא יודעת אם זה ככה גם אצלך.

אבל שווה לבחון את זה מול עצמך.

כי כשאני הבנתי את זה, לקחתי את זה בתור נורת אזהרה - שכשאני מתעצבנת על הנקודה הזו בלב שלי, סימן שאני צריכה לעשות בדק בית יותר רציני, ולהשקיע יותר בזוגיות שלנו.

(ואיזה כיף להיזכר בזה עכשיו ולגלות שכבר המון זמן בכלל לא חשבתי על זה וכמעט שכחתי מזה😁)

לצייר את החלום יחד.

לדבר על זה שחלומות הם לא אמיתיים, אפילו אם מרגיש שכן

לישון עם בובה שתישאר ערה ותגרש את החלום מיד אם יתחיל

לפרוש מזרון לידינו ולהגיד שאם צריך היא יכולה לבוא לישון שם

הכרזה נחרצת שאני לא מרשה למכשפות רעות להכנס. אז אם היא נכנסה היא כנראה טובה. אם לא, אני מיד מגרשת. אני לא מרשה לה להישאר

עשינו את כל אלה בהזדמנויות שונות (לא כולם באותה פעם). בדרך כלל זה פותר את הבעיה.

לדבר על זה בבוקר או במהלך היום, לא כשהיא עייפה

זה שלב כזה. דבר ראשון לא להילחץ

אצלינו עזר להכין לוכד חלומות ולתלות מעל המיטה

חומש או סידור מתחת לכרית

תרסיס נגד מפלצות (שמים בשפריצר מים עם קצת בושם)

ואם צריך מלווים לשירותים כמ. ימים בסבלנות...

יעבור

כמעט כל אבל כל לילה בא אליי כי חלם חלום מפחיד, ברמה של בכי. ילד מאוד חכם. אז נראה שזה הגיל, זוכרת גם את הקודמים שלי ככה, לא סגורה על הגיל, אבל זה עובר.

מה שעוזר לי עם ילד אחר שפחד לישון תקופה במיטה שלו כי יש שם 'דברים מפחידים ', פשוט הלך לישון אצלי במיטה ואח''כ העברנו אותו למיטה שלו. לדעתי חבל על הכוחות שלך, זה עובר וזהו. עכשיו רק תהיי עסוקה בלהקל עלייך ועליה, אין קסמים, זה תקופה חופרת אבל עוברת... שתרדם אצלך ואח''כ תעבירו, או לישון עם אור ואח''כ לכבות.... 

אבא שלי היה אומר איתנו "הטבת חלום".

ממש זוכרת שבבוקר אחרי חלומות רעים הייתי מספרת לו, היינו הולכים ביחד לארון ספרים, מוציאים את הספר ואומרים..

בתור ילדה זוכרת שזה הרגיע אותי מאוד

א. רק לשים לב (היות שזו הודעה בפורום שכל העולם יכול לקרוא-) שזה לא היתר פשוט או אוטומטי, אלא צריך היתר ספציפי מרב.

ב. עדיף כמה שיותר סמוך לשבת, אז אם זה מרחק נסיעה (למשל יישוב שאין בו מקווה) צריך בזמן כזה שמספיקים לחזור לפני שבת. אם זה קרוב, אז מגיעים אפילו עשר דקות או רבע שעה לפני הדלקת נרות. תכלס תעשי מה שהבלנית תגיד לך - לפי מתי שהיא יכולה.

לגבי מביך, הבלניות שאני מכירה עושות את זה מאהבה. והיא עוד זו שהציעה לך את הרעיון! אפשר לתת לה תשלום מסוים על הפתיחה המיוחדת. יש מקומות שיש תעריף על פתיחה בשעות מיוחדות, אבל ברוב היישובים אין משהו קבוע.

ג. אחרי הטבילה אסור להתראות עם הבעל עד לצאת הכוכבים. אז מה שמתאים זה למשל שהוא כבר ייקח את הילדים מוקדם לבית כנסת למשל.

(ואם את צריכה שהוא יסיע אותך - תשאלו את הרב מה לעשות)

הגיוני שהוא יסתובב איתם ברכב, מדובר סה"כ על עשר דקות בערך וזו אפילו לא שעה שבעייתי לחנות ליד המקווה כי אין עוד נשים. אבל כאמור זו בעיה להיפגש עם הבעל, אז צריך למצוא פתרון אחר או לשאול רב.

כי אסור לפגוש את בעל.

אצלנו פשוט אמרתי לבעלי בטלפון שאני מגיעה וחיכיתיח עם הרכב קצת רחוק, הוא אמר לי שיצא והלך ואז הגעתי הביתה...

הילדים כאילו נשארו דקה לבד

המקווה ביישוב שלנו היה בשיפוצים.

קיבלתי היתר אישי מהרב שלנו לטבול לפני שבת ביישוב סמוך רק אם נוכל לא להיפגש עד צאת הכוכבים.

תיאמתי עם הבלנית והיא אמרה לי שהיא גם ככה מגיעה לפני שבת לארגן את המקווה לשבת וזה בסדר גמור ובלי תשלום נוסף.

הגעתי הביתה 10 דקות לפני שבת, התקשרתי לבעלי קצת לפני הבית והוא יצא לתפילה מוקדם מהדלת האחורית כך שלא נפגשנו.

בהצלחה גדולה!!

ראשון לציון ..

אבל היה יחסית מזמן .. קניתי הכל משם עגלה בדצמבר

וזו הייתה ההתלבטות שלי 

היה להם דגמי דרגונפלי ופוקס. אולי לא במגוון צבעים. אך בהוזלה של כ2000 ש"ח מחנויות רגילות.

בנוסף בירושלים יש בבייבי סטאר, חסדי שמואל, מוצצים ושילב

אפשר לעבור ישירות מדיאמילה לגלולות משולבות? או שצריך לחכות למחזור בין לבין?

כי אם כן אז תנסי אותם ותראי איך הולך לך מבחינת ההורמונים, מצב רוח, חשק

ועוברים מיד בלי הפסקה אחרי הגלולות הנקה.

יסמין, והיה לי מצוין.

אבל לא יודעת להגיד אז לגבי חשק וההשפעה עליו...

זה מה שהרופא רשם לי, יש עדיפות לבקש משהו אחר?

לאיזה שבוע שבועיים

הגיוני שיש קוצר נשימה בהריון, אבל לא כל הזמן. בדקו לך סטורציה?

לא הרגשתי קוצר נשימה, אלא כאב חד בצלעות מדי פעם. במיוחד במצבים צפויים כמו ישיבה ממשוכת, תנוחות כפופות וכו

הקושי לנשום הוא כי חוששים לנפח מדי את החזה כי הכאב יתחזק. לא ככ נשמע מה שאת מתארת.

@יעל מהדרום אני גם חושבת שזה בגלל שחסר לי ברזל, אבל הרופאה לא התייחסה לזה..

@מאמינה ומתאמנת זה לא כל הזמן , אבל זה קורה כמה פעמים בשבוע. היום זה היה ממש חריף. לא בדקו לי סיטורציה, אבל אם צריך לבדוק זה רק בזמן ההתקף, לא?

לך זה היה כל הזמן קוצר נשימה? בגלל זה הביאו לך סטרואידים?

@רקלתשוהנ מעניין.. אז כנראה זה לא קשור לזה.

לא לאורך כל היממה אבל למשך הרבה זמן.

לא יודעת אם לבדוק סיטורציה יעיל רק בזמן ההתקף או לא. סטרואידים הביאו לי אחרי שהיה לי סיטורציה לא טובה בכלל.

לפני שנה בערך אובחנתי עם אסטמה רצינית )מטופלת בכמה משאפים מספר פעמים ביום) והרופא ריאות אמר שכנראה האסטמה התפרצה בעקבות ההריון. לא יודעת מה יש לך אבל כדאי לעקוב אחרי זה ליתר ביטחון❤️

בשביל ללכת לרופא ריאות צריך הפניה מרופא משפחה?

ורופא ריאות עושה בדיקות בהיריון?

זו תופעה שקורית בהריון.

גם קשור לחוסר ברזל, אבל לא רק.

אצלי קורה הרבה והרופאים לא מתרגשים. גם הדופק שלי ממש גבוה (בין 100 ל120 במנוחה...)

פעם אחת בדקו סיטורציה לראות שבסדר וחוץ מזה כלום.

אצלי זה ממש משבוע מוקדם וממש קשה לי לפעמים לנשום. אני לא יכולה לעשות 2 פעולות בבת אחת (לטאטא ולדבר בטלפון למשל).

אחות אחת הסבירה לי שיש לחץ על הריאות/סרעפת וגם משהו שקשור לעורק ראשי שעובר מאחור.

בהריון הקודם שהיה בזמן קורונה היו בטוחים שזה קשור ובדקו אותי בכל מיני בדיקות אבל לא ראו כלום. זה פשוט מההריון.

לי עוזר לשבת זקוף מאוד ולנסות לנשום נשימות עמוקות. מקווה שגם לך.

בהצלחה! תחזיקי מעמד

בטן וחזה כמובן לא ביחד הכוונה

להכניס אוויר כמה שאת מסוגלת להחזיק את האוויר לפחות 4 שניות אם את יכולה יותר מצויין ולהוציא אוויר עד שהבטן נדבקת לגב

ושוב לחזור על זה

יש כל מיני סוגי נשימות את יכולה לראות את הבסיסיות בסרטונים

גם אם יש לך קצת סחרחורת זה בסדר כשאת מתרגלת תתרגלי או בשכיבה או בישיבה

וכל רגע שאת פנויה לנשום תתרגלי אחר כך הנשימה כבר תהיה ממודע

משחרר רצועות תפוסות ומפנה מקום ברחם וככה העובר יכול להתמקדם מחדש בצורה טובה יותר

עשיתי בהריון הקודם וזה הרגיע לי מלא כאבים, נשמע קלאסי למה שאת מתארת

אבל אפשר לבקש החזר מהסל הריון

קיבלתי 75% החזר מכללית

זה ממש הרגיע לי כאבים וברקסטונים ועברתי את המשך ההריון בצורה הרבה יותר רגועה

סיוט...

כל פעם אחרי האוכל לא הצלחתי לנשום איזה חצי שעה

לא מצאתי פתרון...

ריפוד מעור בצבע יחסית כהה שמתאים לבהיר

אני פריקית של עור כהה (ניקוי קל עם מגבון)

אבל התחשק לי לגוון עם הצבעים בסלון וקניתי ספה אחת בצבע חום קצת בהיר מעור

היא גם משתלבת מצויין עם שאר הצבעים הכהים וגם אותו ניקיון קל

ואין לי כוח כל כך לקחת לרפד וכו'. מעדיפה משהו פשוט לקנות וזהו

לגבי בד על הכיסא,גם פחות 🫤

שחור לא יתאים נכון?

אבל נראלי כן רואים עליו כתמים.

זה בדים שמתנקים בקלות, יש יעודיים לפינות אוכל, מהמממים.

יש לי המלצה על כיסא שכנראה תמצאי בכל חנות, שמאוד הולך היום.

מצרפת לינקים:כיסא פינת אוכל ורולי רגליים בצבע אלון - קסיאס | קולקציית 2025 | הנחות ומבצעים זה כסא עם רגליים בצבע אלון.(רגליים ממתכת)

כסא דון אנטוניו רגלי עץ מלא בגוון אלון (בד או דמוי עור) - טיב העץ- זה עם רגליים מעץ.

כיסא לפינת אוכל מרופד בצבע חול בשילוב רגלי דמוי עץ אגוז - דגם Celio- וזה הסגנון של הבד לפינות אוכל שהתכוונתי אליו.

בהצלחה רבה.

פונקצייה....

תרגישי טוב

כמובן שהשתפר, ועם שיפור התזונה היציאות השתפרו לאין ערוך. אך יש לי פיסורה כרונית. וגם הטחורים די נהיו כרוניים....

את יכולה לנסות תרגילי יציבה בסיסיים שהאיברים הפנימיים יחזרו למקומם- זה מאוד עוזר

ותזונה עתירת סיבים להקלה על היציאות

שטיפה במים ולא ניגוב עם נייר אחרי יציאות

טבעיות

שעזרו לי ממש

דוקא במילואים אני לא סובלת את הלהיות בבית

אולי כי אני באמת אך ורק בו

מרגישה שמשתגעת

אבל גם אין לי לאן וגם אין לי באמת כח לצאת חח

דווקא אז רוצה להרחיב אופקים, לחשוב על מה החלומות שלי ומי אני בעולם וללמוד כל מיני דברים

וברגיל אני מפוזרת

ובמילואים סופר מאורגנת

מעניין 🫢

אהבתי את

התאורים שלך

לא משנה מה הלפני ומה האחרי, עצם השינוי, זאת חוויה.

וממליצה לך על פודקאסטים בידע כללי זה נחמד ומעשיר ממש.

עכשיו יש חודש הספר (העברי?)

אם את גרה בעיר תבדקי אופציות של הרצאות בספריות או מתנסים או אירועי תרבות.

תמיד מעשיר, מחכים וממלא לקרוא אותך

ישר כוח עצום

ותודה ענקית לכם מכל הלב

שהקב"ה יברך אתכם בכל מכל כל ❤

אבל הסיפור מוזר. כי זוג ראשון התגרש עשר שנים אחרי שקנה דירה וחי ברווח.

או שהוא קנה דירה במחיר שהוא לא הצליח לעמוד בו.

זוג שני חי עשרים שנה בשכירות , שזה לא כיף לא לזוגיות ולא בכלל. ואם הם עבדו בלי לחץ לא נראה לי שהם הצליחו להשיג את קצב של עליות מחירים, מה שכן , אולי קיבלו ירושה . או שיש להם קצת ילדים . כי לעבור עם כמה ילדים מאה פעם זה סיוט וגם לחסוך עם כמה ילדים לא כזה יילך.

זה בערך כמו שכנים שלי. יש להם ילדה אחת. חיים בכיף , הוא עובד בשמירה. את הדירה הם קנו כשסבתא שלו נפטרה .

ומס שבח משלמים כשמוכרים דירה שהיא לא הדירה היחידה. זה אומר שקיבלו הון עצמי ממישהו שהיה לו כמה דירות  .

המסר לפי הבנתי - להשקיע בדברים המהותיים קודם, מה שבונה את הבית מבחינת האינטימיות הרגשית בין בני הזוג ומשרה שכינה, ולא לחיות במרוץ להשגת חיצוניות

גם אם לא הכל מדויק, מה זה משנה בעצם כשהמסר הועבר?

יש עוד המוני תרחישים אפשריים. גם כאלה שלא כוללים ירושה  אבל היא רצתה להעביר מסר דרך התרחישים הספציפיים האלה

מבחינתי אין פה מסר. אי-אפשר לבנות אינטימיות זוגית בלי רקע חומרי מסוים. בגלל זה מתחתנים בגיל עשרים ולא בגיל חמש עשרה .

אני גם חושבת שאם מישהו משקיע וכותב משהו הוא צריך לבדוק מה הוא בעצם מעביר. כולל פרטים שהוא בחר כי הוא בחר אותם לא במקרה.

דירה היא לא חיצוניות . אם זוג שני לא היה צריך דירה , הוא לא היה נכנס למירוץ הזה. יש אפשרות של שכירות לטווח ארוך.

הייתה לי הרגשה שזוג שני פשוט מקנא בזוג ראשון ושמח שלא הלך לו. ואף אחד לא מבטיח שגם זוג שני לא יתגרש אם משהו פתאום לא יזרום וכן יהיו התמודדויות.  

חמי וחמותי קיבלו דירה מהורים . ובגלל שזה הגיע בלי מאמץ , הם איבדו בקלות. זוגיות אמורה לעמוד גם במצב שכן יש לחץ . 

והההדל הוא, שזוג ראשון היה במירוץ לדירה וזה היה בראש מעייניהם וזוג שני, לא היה במירוץ אלא חסך בנחת יותר זמן, כשזה לא היה העיקר, והיה זמן גם לתחזק את הזוגיות

אף אחד לא אמר שלא צריך חומריות. השאלה היא כמה מקום נותנים לה ומה מתעדפים בחיים. כשהיא משנית לזוגיות, גם אם זה דבר הכרחי כמו בית, זה בגדר חיצוניות *בעיניי*

גמני הגעתי לדירה שלי בלי מאמץ כביכול. ב"ה. גם עוד הרבה אנשים סביבי. מה הקשר לזה שיילך לאיבוד בקלות..?

לגבי זוגיות אמורה לעבוד בתנאי לחץ - יש אידאל ויש מציאות. 🤷

לי לפחות נראה שפשוט לא הבנת את הדרך של הכותבת להעביר מסר, כי את נתפסת לשוליים של דקויות בכתיבה בהשוואה למציאות שאת מכירה סביבך, ולא לרעיון עצמו. זה סיפור מומצא. שכמו הרבה סיפורים בעולם, הומצאו בשביל המסר שרוצים להעביר. זה הכל.

בפרטים לא מדויקים עד לא מציאותיים.  לא לכולם יש סבתא שיכולה להוריש הון עצמי או לעזור עם ילדים. כל דבר דורש מאמץ. וגם יש אנשים שהייעוד שלהם החיים היא רפואה או קצונה או עסקים , לא יודעת. הם צריכים את זה. אחרת הם לא יהיו מאושרים. בן אדם לא מאושר לא יכול לבנות זוגיות טובה.

לגבי לחץ. יש לנו חברים שהתחתנו מוקדם ,חיו בכיף ,עבדו , למדו , התנדבו . ארבע שנים אחרי נישואין הגיע ילד. והם התגרשו כי הם לא היו רגילים למצב של לחץ, של הגבלות, של לא כיף...

שפותחת השרשור כתבה

יש אנשים שלא צריכים להתאמץ בחלק מהדברים. עובדתית. ובחלק אחר כן. 

לדברייך, אם לא מתאמצים ומזיעים על הכל זה לא נחשב..? עובדה. נחשב. אני דוגמא. הדירה רשומה על שמי ועל שם בעלי בטאבו, אנחנו עובדים קשה כדי לשלם אותה לבנק, אבל לא התאמצנו נורא נורא בשבילה ב"ה, וסבתא ב"ה עוזרת מדי פעם. 

מה הבעיה בעצם.?

את יודעת כמה כמוני יש?

לא ככ הבנתי מה את באה בעצם להגיד. ומה הקשר לשרשור עצמו. בהודעה הפותחת לא נכתב שהדירה הגיעה ללא מאמץ

ולגבי הסיפור שלך - גם אחותי אגב הביאה ילדה אחרי 4 שנות נישואין. התחתנה צעירה, עבדה, למדה, טסה, מה שבא לך. אחרי 12 שנים היא עדיין נשואה. נוספו עוד שניים. יש להם גם דירת גן אגב. 

לדעתי את שוב משליכה מההיכרות הקרובה שלך ל- אני לא יודעת מה בעצם האמת. כי אני לא באמת מבינה מה הקשר בין מה שאת אומרת לשרשור שנפתח כסיפור. שאגב, הוא מאוד מציאותי בעיניי

התכוונתי בדיוק למה שכתבת: "חלק ממנו (מהמסר) הוא שצריך ל*שים לב* לקצב החיים ולרמת הלחץ ובמידת האפשר למתן אותם אם הם פוגמים בדברים חשובים יותר מהדברים שהם באים לשרת. בקיצור, המסר הוא סדר העדיפויות והמקום שנותנים לכל דבר בחיים - לא שעומס הורס את הזוגיות ויש להימנע ממנו לחלוטין... "

תודה יקרה על הדברים 🙏

העיקר להשאיר זמן לזיגיות.

אבל זה לא עובד ככה. כל זוג צריך משהו אחר. זוג אחד צריך הרבה ביחד ולא להיות בלחץ , זוג אחר רוצה לבנות קריירה ולחיות בדירה שלו.

אני שמחה בשבילך בא לך בקלות. בלי עין הרע. שימשיך ככה. אבל יש זוגות שחייבים להתאמץ או שלא יהיה להם כלום. ובכללי חיים מזמנים ניסיונות. ככה זה. 

ברור שהחיים מזמנים ניסיונות. והם לא מתחילים ונגמרים בדירה בטאבו או לא, מנסיוני

אני חושבת שבכל אופן גם אם זוג רוצה לבנות קריירה ושתהיה לו דירה משלו, זה ממש לגיטימי. אבל זה בדיוק המקרה היותר בעייתי המתואר. שמרוב רצון להשיג, לא מטפחים את הזוגיות. כי לא נשאר לזה זמן. כי העבודה שוחקת. ואז באמת כל זוג צריך לשים לב לעצמו ולבדוק כל כמה זמן האם השגת המטרה לא פוגעת בזוגיות. בבית הפנימי בעצם.

 אם זה מגיע ממקום של גם וגם, זה מהמם. אחלה להם. ככה אחים שלי קנו למשל.  (אבל זה לא באמת דוגמא עבורנו כי הם התחילו לחסוך בתוך מערכת היחסים, לפני החתונה, והם אינם שומרי תורה ומצוות בהגדרה הכללית)

ויש אנשים שפורחים בלחץ ואינטנסיביות. אבל צריך לומר ביושר שלא מדובר ברוב. בטח ובטח לא כשמדובר במשפחות עם ילדים 

ובכל אופן, אני  חוזרת למה שאמרתי בתגובה הראשונה נראה לי. זה סיפור קצר שבא להעביר מסר. ברור שייתכן והדוגמה לא תכסה את כל האופציות הקיימות. אבל אם היה מדובר בזוג ששומר על גם וגם (עבודה אינטנסיבית וזוגיות ודירה בזמן קצר) הם לא היו נכנסים לסיפור כי הם לא רלוונטים לדוגמא

בדיוק רב בכל הודעותייך

תודה המקורית יקרה ❤

ויש כאלה שיגידו שזה אפילו משתלם יותר כלכלית.. (תראי סרטונים של שאול אמסטרדמסקי למשל)

זה שאת רואה את זה כלא כיף לזוגיות ובכלל זו תפיסה מסויימת שלך.

מכירה משפחה מהממת שאכן חיו 20 שנה בשכירות ואחרי 20 שנה קנו את בית חלומותיהם.

איך? לא יודעת. אולי השקיעו כל השנים את הכסף במניות וכו' ואחרי 20 שנה היה הון עצמי מכובד מספיק בשביל לקנות בית מדהים.

אולי אחרי 20 שנה המשכורות שלהם גבוהות יותר ואפשר לקחת משכנתא בתנאים טובים יותר..

בכל מקרה, זו ממש לא הנקודה.

על זוגיות צריך לעבוד ולהשקיע בלי קשר לאם אתה חי בשכירות או שקנית כבר.

ואפשר לחיות חיים טובים ומאושרים מאד בשכירות אם אתה מחליט שככה טוב לך וככה אתה חי.

המרוץ לדירה נובע ממקום מאד רגשי ואפשר לשחרר אותו אם חפצים בכך.

אם קונים אז יש משכנתאות על הראש 30 שנה

זה או זה או זה...

ומשכנתאות יכול להכניס ליותר מירוץ.. כמובן כל מקרה לגופו

אבל אותי חיזק לקרוא כמה חשוב הבית המהותי

הרגיע אותי גם לגבי הבלגן והנראות הפיזית של הבית..

בחג למשל..

כן זה חשוב דירה נאה וזה

אבל יותר חשוב המהות

איך אנחנו אחד כלפי השני

אם הפיזי בא על חשבון הפנימי, מהותי

אז זה נורה מהבהבת..

אבל כשהבית שלי נקי, מאורגן ומסודר, נעים לי בו, והכל לפי טעמי ועיצוב שאני אוהבת, אני רגועה יותר, יש יותר שלווה, נחת ואני פנויה רגשית לכל דבר.

לא אומרת שזה טוב, אבל ככה אני.

לק"י

מעוצב לפי טעמך, מסודר ומאורגן.

אני אישית יותר אהבתי את הבית ששכרנו....

א. המטרה של הסיפור להעביר בעיקר את העיקרון.

ובתוך העיקרון המילים החשובות הן איזון וסדרי עדיפויות, לזכור למצוא את שניהם גם בתוך קלחת החיים בכלל ובתוך המירוץ לדירה בפרט.

לשמור על הגם וגם, עם האיזונים העדינים, על המהות של הבית פנימה ולא רק 4 קירותיו, על סדרי עדיפויות. 

אין הכוונה לומר שאין לחץ בחיים, תמיד יהיו לחצים, בלתמי"ם ושאר אתגרים בחיים, אלא הכוונה לזכור תמיד את המהות פנימה שהיא החשובה ביותר, וכך מתנועה פנימה החוצה להמשיך ולעבוד גם על כל השאר. גם הזוגיות והבית פנימה במהותו, וגם על רכישת בית או דאגה לבית הפיזי ברכישה וכד'. 

גם וגם. ולא או או. ושוב, מתוך האיזונים וסדרי העדיפויות וההתאמות לכל זוג ספציפי באשר הוא תוך שימת הדגש בעיקר על הבית במהותו.

ב. בהמשך לסעיף א', הרי לצורך הדוגמא לא יעזור לאף אחד דירה ב10 שנים או פחות אך שאין מי שיאכלס אותה באהבה.

ג. כחלק מציון המושגים בסיפור, הוזכר גם המושג "מס שבח" רק כי גם הוא חלק משאר המושגים שקשורים לרכישת דירה, אין הכוונה שכל זוג אמיתי באשר הוא עשה את זה, כאמור מדובר על העקרון. ובעיקרון המילה "שבח" שמוסיפעה במס שבח גרמה לי לרצות לכתוב שכדאי גם להעניק שבח אחד לשנייה, כי הצליל דומה אז עוזר להעביר ולחדד עוד יותר את העיקרון והמסר של הסיפור...

ד. הכוונה בסיפור שהזוג "דני ודנה" התגרש מיד אחרי שרכש את הדירה ולא אחרי 10 שנים, וציון השנה בסיפור מובא לפי שנים בשביל ההשוואה והעברת העיקרון כדי שיהיה משהו אחיד בשנים בצורת הכתיבה, כלומר להראות איפה כל זוג בשנת 2010, 2020, 2030...

ה. הקטע הנ''ל בכללותו מבוסס כאמור גם על העיקרון והחשיבות במציאת האיזונים, וסדרי העדיפויות קודם כל של הבית במהות שלו פנימה ולא רק 4 קירותיו.

וגם על היכרות עם מקרים מצערים בהם הייתה רדיפה רק אחרי הפן הכספי, תוך התעלמות מצרכים רגשיים, נפשיים וכו' של בני הזוג האחד לשני, מה שיצר אומנם קניית דירה אך גרר בסמוך גירושין ובפועל לא נהנו מהדירה...

ואז חוזרת לסעיף א' שכל העניין בסיפור הבדוי הנ"ל היה להעביר את העיקרון שציינתי שם.

אם כי את האמירה פחות מסכימה איתה.
זה לא שחור ולבן

אפשר גם את שניהם ביחד... גם בית וגם זוגיות, זה לא סותר, או זוגיות או בית.

ולגבי המסר של הסיפור - מעתיקה מסעיף אחד שכתבתי בתגובה קודמת:

המטרה של הסיפור להעביר בעיקר את העיקרון.

ובתוך העיקרון המילים החשובות הן איזון וסדרי עדיפויות, לזכור למצוא את שניהם גם בתוך קלחת החיים בכלל ובתוך המירוץ לדירה בפרט.

לשמור על הגם וגם, עם האיזונים העדינים, על המהות של הבית פנימה ולא רק 4 קירותיו, על סדרי עדיפויות. 

אין הכוונה לומר שאין לחץ בחיים, תמיד יהיו לחצים, בלתמי"ם ושאר אתגרים בחיים, אלא הכוונה לזכור תמיד את המהות פנימה שהיא החשובה ביותר, וכך מתנועה פנימה החוצה להמשיך ולעבוד גם על כל השאר. גם הזוגיות והבית פנימה במהותו, וגם על רכישת בית או דאגה לבית הפיזי ברכישה וכד'. 

גם וגם. ולא או או. ושוב, מתוך האיזונים וסדרי העדיפויות וההתאמות לכל זוג ספציפי באשר הוא תוך שימת הדגש בעיקר על הבית במהותו.

ואכן גם בסיפור עצמו הזוג השני שהובא, "רוני ורינה", אכן רכשו גם בית וגם זוגיות. בדיוק את הגם וגם הזה. 

כמו שכתוב בשורה האחרונה של הסיפור: "רוני ורינה בבית הפיזי שהם רכשו. וגם בבית המהותי שבנו לכל אורך השנים (וממשיכים לבנות 😊)."

אז אכן אין כאן שחור או לבן, אלא רק מיקוד עבור כולנו ודגש בסדרי העדיפויות, מציאת האיזונים ודגש גם על הבית המהותי פנימה בדרך שלנו. כדי שב"ה נגיע אל שניהם יחד, בשמחה ובאהבה, לזוגיות, ולבית. ולנו שנאכלס את הבית הזה באהבה ב"ה 🙏

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

נחת

(אגב היא לא מרשה שיקראו לה "מתוקה"= "כי זה לילדות קטנות והיא גדולה!

ביפן יש גישה שכשמשהו נשבר מתקנים אותו בצורה אומנותית, שלא מחביאה את הסימן לשבר אלא מתייחסת אליו כקישוט. תחפשי קינצוגי. 

נכון!! תודה שהזכרת לי

וזה נכון, המקום הריק תמיד מתמלא.

בדיוק מרגישה בתקופה שהקשרים עם חברות מהעבר הולכים ודועכים ויש לי הרגשה שזה כבר לא מדויק וזה בסדר לשחרר אותם וגם אם קצת מרגיש לי בודד עכשיו יש לי תקווה שהמקום הזה מתי שהוא יתמלא🙂

ואיזה כיף שמצאתם קהילה שטובה לכם

נחת ושמחה 

הזדהתי..

בדיוק אמרו לי שלא התקבלתי אחריי ראיון עבודה...

ובמקום אחר אמרו שאין לי מספיק וותק למשרה הזאת ספציפית..

שלחתי לעוד מקום קו"ח

מחזיקה חזק חזק שה' יושע איפה המקום שאני צריכה בו להאיר

והוא מכוון אותי לשם.

בעה ישועות!

החור הצבעוני... היום חור מחר צבע.. מקסים

השבוע קיבלתי "לא" ממשרת מילוי מקום לחל"ד לעבודה די פשוטה

הרגשתי שאין יותר עלוב מזה... 

בכיתי. 

בעז"ה יגיע משהו עוד יותר טוב!!

אולי אפשר ליצור תנאים דומים בעריסה?

בעריסה זה פחות עובד..

ותכף היא כבר אמורה לעבור למיטה, לא? זה בכלל מעלה בי חשש כי ממש א"א לייצר תנאים דומים לעגלה

עריסה שמורידים לה את הקרש למטה.

בקרוב נעביר אותה אני מקווה

אבל זה סבבה לגמרי

לא רק שהיא לא תוכל לישון בעגלה.

גם תתפתח לה ההבנה שהולכים לישון, ותתפתח לה היכולת להתכנס לתוך עצמה לקראת שינה. 

לדעתי, במיוחד עם הריפלוקס, יש פשוט תינוקות שצריכים את זה. כשאצלי נרדמו רק בנדנוד חיכיתי לגיל 5 חודשים ואז ניסיתי לעשות את התהליך של הלימוד להירדם לבד.

אם יש לה ריפלוקס.

זה לא רק מה אתם מרגילים אותה.

שניים מהילדים שלי הלכו לישון בהנחה במיטה ולילה טוב וזהו.

שניים אחרים סבלו מגזים עד גיל 3 חודשים ונרדמו רק בעגלה בנדנוד. כמובן שאחרי שנגמרו הגזים נשאר להם ההרגל

מה שאני ראיתי אצלי, זה שיש זמן שההבנה של תינוק שהולכים לישון מתפתחת, והיכולת שלו להתכנס לתוך עצמו מתפתחת, זה קורה סביב גיל 5 חודשים.

עד הגיל הזה לא ניסיתי לשנות הרגלים שהתקבעו. אני לא אגיד שזה היה לי כיף לנדנד ולנדנד. ממש לא.

אבל כשהגיע א

לא יודעת לגבי הנקה

את מתארת מצב שיחסית חריג, ואם רופא משיבא מפנה אותכם לבדיקה, כנראה שהוא רואה לנכון לשלול בעיות מעבר למה שכרגע רואים.

מהניסיון שלי דווקא מריחות של דברים כאלו לא מיטיבות עם הילד.

לפעמים צריך לאתר את הבעיה ולטפל בה ולא לנסות למשוך זמן לצד תרופות ועניינים.

ואני ממש מבינה שהיית מעדיפה בלי הבדיקה אבל אני כן הייתי עושה.

אגב אם אמרו חל שהבדיקה בהרדמה מלאה, אז תדעי שיש היום סוג הרדמה שהוא לא הרדמה מלאה (לא זוכרת בדיוק את שם החומר)

בעיקרון הוא נותן אותו אפקט, הילד רדום אבל לא הרדמה עמוקה וההתאוששות הרבה יותר קלה.

הבת שלי עברה ניתוח בהרדמה מלאה ולקח כמה שעות להתאוששות והיה מתאגר. ואח"כ ניתוח נוסף עם זה, ושעתיים אחרי שיצאה מחדר ניתוח כבר שיחקה בפארק. (אמנם חלשה אבל מתפקדת לגמרי)

אז לדעתי אל תחששי. חבל שהילד סובל ותכנסו ככה לעוד חורף, אם אפשר להקל ולמצוא פתרון יותר מדוייק אחרי אבחנה יותר טובה (או שלילת אבחנה זה גם מקדם)

בכל אופן החלטות טובות, בשורות טובות ורפואה שלמה!

קוראים סדציה אז אם המליצו על הרדמה כללית (כמו שעושים עם ילדים קטנים) אז תשאלי אם זה הרדמה בשיטת סדציה.

אם כן אז תדעי שזה לא ממש הרדמה כבדה, הילדים ממש בסדר גמור אחרי זה, אולי זה יקל על ההרגשה שלך.

(ראיתי שקוראים לזה טשטוש אבל זה ממש הרדמה, הילד לא מודע בכלל לכל מה שקורה)

הוא היה קצת יותר גדול, בן 4..

אין הבדל בין גיל 4 לשנתיים וחצי לעניין מדיניות הרדמה לדעתי.

אולי יש גישות שונות בין מקומות שונים,

אמנם לא עשינו את הבדיקה הזאת אבל עשינו דברים יותר פשוטים ורצו הרדמה. (בשניהם בסוף לא היה צריך ברגע האחרון, אבל באנו בצום מוכנים להרדמה)

אם זה בלי הרדמה בכלל לא הייתי חוששת לבצע את הבדיקה.

הבעיה שבעלי נגד הבדיקה ממש והוא משפיע עלי, "הנה יש שיפור מהחורף אז אין צורך" וככה בסגנון

ודווקא נראלי שרופאים אוהבים לשלוח סתם לבדיקות שלרוב שוללים בסוף וזה סתם אסטמה של ילדים שעם הזמן עובר. עשינו לו ככ הרבה בדיקות סביב זה והם היו סופר מיותרות וב"ה שללו הכל אז מן הסתם שלא יראו כלום גם בדבר הזה

לנו אמר הרדמה אבל שווה לבדוק על סדציה

היו מיותרות, אלא ב"ה הן שללו דברים חמורים יותר.

אני נשלחתי לאחרונה למיון על קוצר נשימה, כדי לשלול תסחיף ריאתי. הייתי במיון ולא מצאו כלום. האם זה מיותר? לא. כי התסמינים באמת הראו שיכול להיות משהו בעייתי, אבל לא ניתן היה לשלול את זה לחלוטין במרפאה, ולכן נשלחתי למיון.

עכשיו אני בבירורים עם רופאים מומחים אחרים, וב"ה בינתיים אין ממצאים חריגים.

האם זה אומר שהביקור אצל הרופאים מיותר? לא.

כי לצורך העניין, לא היה ניתן להגיד שהריאות שלי בסדר, לולא היו עושים צילום ותפקודי ריאות. וזה משפיע על כל הטיפול.

לבן שלי היה אסטמה של ילדים כשהיה קטן (בעיקרון, הרופאה לא אהבה לאבחן את זה חד משמעית, כי זה לא משנה לטיפול). אבל עם הרבה פחות התקפים ממה שאת מתארת, ועדיין זה היה מאתגר והקשה עליו.

אני לא יודעת מה זו הבדיקה שכתבת עליה, אבל לפני בדיקה הייתי שואלת את עצמי ככה-

האם יש בה סיכונים?

איך תוצאות הבדיקה ישפיעו עלינו, אם בכלל.

אם אין בבדיקה סיכון

ו/או התוצאות של הבדיקה יכולות לאפשר טיפול טוב יותר, זה שיקול משמעותי לעשות אותה

גם אם יש שיפור מהחורף, התקף בתדירות כזו זה לחלוטין משהו שרצוי לבדוק כמה שיותר לעומק וגם לטפל אם צריך(אצלנו בברונכוסקופיה ראו אדנואידים מוגדלים והוחלט לנתח.. זה לא משהו שרואים במבט חיצוני ולא תמיד רואים ברנטגן..וזה היה בקיץ ואצלנו היו התקפים רק בעונות מעבר, היו קשיים נוספים כמו נחירות, פה פתוח תמידית-כי האף היה כמעט סתום לחלוטין ןממש לא תמיד זה עובר עם הגיל ולגמרי כן יש איך לעזור)

בכל אופן זו רק בדיקה. וכדאי מאוד לעשות אותה כדי לדעת בכלל מה הנתונים..

שבודק את כל מערכת הנשימה

גם הרופא שעשה את זה אצלנו הוא אאג...

וכן מה שגילו אצלנו קשור לאאג.

זה כן היה משולב אצלנו גם באסתמה, לא חריפה כמו שלכם.

בסוף לתת סטרואידים ומשאפים בתדירות כ"כ גבוהה זה גם לא אידיאלי, ובדיקה חדפ לא מסוכנת ויכולה לשפוך עוד אור בעוד כיוונים.

גם אצלנו המלצה לניתוח נשענה על העובדה שתרופות כל פעם שיש התפרצות זה פתרון שנשחק וצריך לחשוב הלאה על פתרון אחר.

(אני רציתי לרווח בין שני ניתוחים והרופא דחק בי שזה לא באמת נותן משהו לרווח, ומנגד אם בזמן הזה יהיו עוד התפרצויות אז לא הרווחנו כלום, וקיבלתי את ההמלצה)

אצלכם אמנם זה בדיקה ולא טיפול, אבל כדאי לעשות כדי לחשוב מה הלאה.

תשאלי את בעלך למה הוא נגד ותסבירי לו שיש מחירים גם ללא לעשות כלום.

ב"ה שיש לרפואה עוד דרכים לבדוק לאבחן ולטפל גם אם בדיקות קודמות לא שפכו אור חדש על הנושא.

בלי קשר יש ילדים שעד גיל 3 יש להם אסתמה

של הילדות. כל הילדים שלי כך בדיוק. בגיל 3 זה נעלם להם לגמרי

לבן שלי היו התקפים ודלקות בתדירות יותר נמוכה והוא עבר אינסוף בדיקות כולל הבדיקה הנ"ל

אגב כולן יצאו תקינות

ההתקפים והדלקות המשיכו בתכיפות עד גיל 10 ולאחר מכן רק בזמני מחלה

מה שהכי עזר לו היו אינהלציות על מי מלח בריכוז של 7%+ אירובנט ממליצה לך לבקש כאלה, כי את מתארת מצב ממש דומה, משאפים ממש לא עושים את אותה עבודה.

הסיבה שיש דלקות היא שהליחה יושבת ברֵיאות/ בדרכי הנשימה והיא מביאה כר נוח לחיידקים, מי המלח בריכוז גבוה מכייחים ומייבשים את הליחה ומונעים את הדלקות.

הרי יש הטבה משמעותית מהחורף אז אולי זה בנסיגה לא?

אבדוק לגבי התרופות האלה שכתבת, המשאפים האלה הם ממש כלום. רק שאני עושה 4-5 לחיצות בזמן התקף זה עוזר, אבל ההנחיה היא 2 לחיצות אז אי אפשר לחרוג מזה בקבוע 

נולד ב 35+5 היה כשבועיים בפגייה, עם עיכוב התפתחותי והכל אז אולי יש קשר

אבל בגלל הפגות אני תוהה לעצמי למה סתם לבדוק ולחפור אם זה נראה כמו מחלת ילדים. יש לי ילד גדול בן 13 כבר שגם היה פג (שבוע 34) והיה בערך כמוהו אני חושבת ועבר לו לבד בסביבות גיל 3 פעם לא עשינו את כל הבדיקות האלה

מה זה הפיזיו הזה? למה לא שלחו אותנו עד עכשיו?

בגלל משהו אחר לגמרי

עשו לה ההרדמה מלאה בחדר ניתוח, טיפלו גם בריאות תוך כדי ההליך ונגמר הסיפור.

עברה את זה ממש בקלות, הצום לא נעים אבל הבטחתי את דעתה, וקמה והתאוששה מדי מהר.

בניתוחים אחרים לקח לה הרבה יותר זמן להתאושש.

רק אומרת שלי זה לא עזר לעוברים הקטנים אז אל תפצחי ציפיות יותר מדיי 😅

2. לא רק שזה לא בעיה

אלא אף מומלץ מאוד מאוד דווקא בהריון

נראה לי שאני גם קצת קוטרית כזאת. יש לי אחים קצת כאלה וזה באמת פחות חינני בגבר D-:

כשהוא מקטר, מה זה דורש ממך מתחת לפני השטח? להביע אמפתיה? או להניח לו מבקשות? או לפנק אותו?

האם זה מה שהוא באמת רוצה או שזה הפרשנות שלך?

על חמותי זה ברור, אם היא לא עובדת קשה וקורעת את עצמה אז היא לא שווה

לכן ככל שהיא יותר מתלוננת וסובלת זה יותר הוכחה שהיא עובדת ומתאמצת וככה יותר כל הכבוד לה

ואני בדיוק הפוך, לא מתאמצת בכלל

חחח סתם

אבל אני עובדת לפי הקצב שלי והכוחות שלי ולא רואה שום גדולה בלקרוע את הצורה, להפך זה מרגיז אותי שאנשים עושים את זה, אין לי שום הערכה לזה.

אני חושבת שאצל בעלי זה גם משהו כזה, בכל זאת זה מסר סמוי מהבית וגם כי הוא מרגיש שרק ככה אני "אשחרר" אותו.

יש לנו חלוקת תפקידים די ברורה והוגנת לטעמי ואני די מצפה שהוא יעשה את חלקו...

זה בטוח יושב גם על זה

ובנוסף באמת לאחרונה נראה שהוא מרגיש פחות טוב, הוא עלה עוד במשקל והוא לא נהיה יותר צעיר.

וואי יצא לי ארוך

מבאס. ולא כיף.

מבינה את הבאסה סביב זה (אני יותר מהמתלוננות, לקח לי זמן להבין איך זה משפיע על הסביבה).

אבל רגע אם ניכנס פנימה, משהו שתפס אותי-

"יש לנו חלוקת תפקידים די ברורה והוגנת לטעמי ואני די מצפה שהוא יעשה את חלקו..."

נשמע מכאן שזה משהו שהוגדר, ויש כאן קצת היררכיה של את *מצפה* וממנו *מצופה* לעשות. יכול להיות שהוא מרגיש לא בנוח אם זה? שהוא מרגיש במבחן או במעקב האם הוא עושה?

ואם זה המצב, האם אפשר להגיע יותר למצב של הדדיות מאשר תחושה של בחינה וחלוקה "הוגנת". לפעמים בזוגיות צריך לצאת מהוגן / לא הוגן, ויותר לראות אחד את השני ואת הצרכים של כל אחד, גם אם זה לא יוצא "הוגן". אבל אדם שמרגיש שזה מגיע ממנו ומהלב שלו, עושה יותר מאשר מישהו שמרגיש שמנחיתים עליו (לא אומרת שזה המקרה, זה רק נשמע מבין השורות שמשהו שם לא זורם לו)

וגם מצטרפת לעניין הנפשי, כאבים יכולים להיות בגלל קושי או עומס. וזה מצריך גם מחשבה ותשומת לב לא פחות 

את חדה ממש!❤️

זה יושב על משהו יותר עמוק שאני לא יכולה לפרט בפורום אבל הכתיבה פה והתגובות חידדו לי את זה עוד יותר. והתגובה שלך בול.

זה באמת משהו שיושב בינינו, אבל אני לא מצליחה לשחרר גם את זה.

כן חייבת להגיד שכלום לא היה בהנחתה, הכל היה ממקום של שיח והחלטות משותפות ואיתם אנחנו רצים קדימה...

ושנינו עמוסים ועובדים קשה והורים נוכחים. משתדלים...

לגבי הסוף - לפעמים דינמיקה מסויימת נוצרת כתוצאה ממפגש של שני אנשים שונים. פשוט כי הם שונים, וה"התנגשות" או הקשר ביניהם, מדגישים את הפער ויוצרים מערכת יחסים מסויימת.

כל זה בשביל להגיד - שאין כאן עניין של אשמה או ביקורת, וגם לא מחשבה של חוסר שותפות.

ועדיין גם אם אף אחד לא "אשם", נוצרת דינמיקה שלא תמיד קל איתה (לשני הצדדים).

בעיניי זה מקל קודם כל להבין את זה, להכיר ב"חוסר" או הפער הזה. ואם יש ביניכם שיח (שזה מהמם), לנסות לברר את זה שוב ושוב, עד שירווח לשניכם.

יש אצלי מישהי בעבודה שכל הזמן מתלוננת שכואב לה פעם הגב, פעם הראש..

זה נראה לי סגנון של אנשים כאלו שאוהבים להתלונן.

אני לעומת זאת כשאני בעבודה גם אם כואב לי ממשיכ לעבוד ובדרך כלל לא אומרת כלום לעובדות איתי.

בעיקר בבית, האמת שזה אופי נרכש,

אני זוכרת את זה מאבא שלי.

חושבת שזה מין רצון לקבל יחס מהסביבה

וגם אולי אופי יותר פסימי.

חושבת שאם אעבוד על להגיד תודה כל יום זה יכול להשתפר..

אבל פעם ב

לאחרונה אין יום שמשהו לא כואב לו וחצי משבית אותו.

אני מתלוננת הרבה

בעיקר מול בעלי אבל לא רק

זה פשוט קורה לבד אני מרגישה כאב בטן אני ישר אומרת וואי כואב לי הבטן

יש לי פצע שמציק- אוטומטית אני משתפת שיש לי פצע..

אני אפילו לא בטוחה שזה כדי לקבל אמפתיה או הקלות כלשהן....

זה פשוט הדרך שלי להתמודד עם כאב

שמתי לב לזה בזמן האחרון שהיה לי אפטה מאוד כואבת וכל פעם שפתחתי את הפה זה כאב לי, ולא הפסקתי לדבר על זה. פשוט כי זה היה כל כך נוכח אצלי..

אחרי כמה ימים בעלי כנראה נדבק וסבל איזה שבועיים מ3 אפטות מאוד מציקות והוא האחרוןן שמתלונן...

ופתאום זה שיקף לי את עצמי שאני לא מפסיקה להתלונן ושזה יכול להראות אחרת וממש לקחתי את זה לתשומת ליבי...

בקיצור אני מנסה לומר שזה דרך התמודדות מסוימת ולא תמיד המתלונן קולט שזה משפיע על האנשים שמולו הוא בסך הכל מחפש לפרוק

מצד שני אם הוא הולך בדרכי אמא שלו אז אולי זה דפוס שהוא מכיר מהבית.

אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, זה יוצר לי המון קושי

אותו

אבל לא בהכרח שזה רק זה

אנשים ובכלל גברים פורחים כשהם מרגישים חשובים, יעילים, פעילים, אהובים,משמעותיים

ונכון שבדור שלנו יש מסכים ויושבנות וכו, אבל עדיין זה מצליח לשמור על עצמו

אם בעלך לא מרגיש את כל מה שכתבתי למעלה, יכול להיות שהקולה זירו ממלאת לו צורך רגשי (כנל האכילה שגרמה לו להשמנה) או שהוא בדכאון אפילו

וכן, ברור שקשה לך ❤️

הוא מרגיש את כל זה

בבית זה מן גלגל, בגלל שזה יוצר לי קושי ואני מאוד לא מעריכה את ההתנהגות הזאת אוטומטית זה מכבה אותו קצת ואז הוא גם פחות פעיל..

גם האכילה זה קטע מהבית, הם כולם שמנים עם שום מודעות לאוכל בריא.

לא חושבת שהוא בדיכאון אבל עכשיו שאני קוראת את עצמי אני מבינה שאולי זה פשוט לופ שמזין את עצמו וצריך לעצור אותו.

(רק שבטוח לי שיש פה גם קטע פיזי לגמרי ושהוא באמת לא מרגיש טוב ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה).

במקום אינסוף הערות ופרצופים כל יום למשל, או חוסר הערכה בלב, תעשי קאט ותשבו לדבר

לא מה הוא לא בסדר

אלא מה את מרגישה כלפיו וכמה את אוהבת אותו ומה את מרגישה סביב כל זה.

ואומרת רגע עוד משו לפני שתחשבי על הרעיון הראשון אם זה בכלל באמת רלוונטי לך - לפעמים מה שמפריע לנו זה שהם כמו מראה עבורנו. קשובים לעצמם. זו גם נקודה למחשבה

העליתי את זה פעם אחת והוא אמר לי שגם הוא מבואס שהגוף שלו ככה והיה רוצה אחרת, אין לי ככ מה להגיד על זה.

אבל בטוחה שבשיחה ארוכה יכולות לצאת תובנות או החלטות שיהיו טובות יותר מהמצב העכשווי.

והאמת שזה בדיוק הפוך, אני סופר קשובה לעצמי, לא צריכה תירוצים של לא מרגישה טוב כדי לשכב על הספה ולנוח כמה דקות גם באמצע היום ואני מאוד מעריכה את עצמי על זה😉

לכאבים.

לבעלי היו בעיות ברכיים שנעלמו כשירד במשקל,

עכשיו לצערי העלה מעט שוב ומתחיל להרגיש את הברכיים.

לא יודעת כמה עודף משקל יש לו, אבל אולי לשאול רופא משפחה אם הוא יכול לקבל את הזריקות האלה,

זה יקר אבל ממה שאני רואה( במשפחה המורחבת, בעלי לא קיבל זריקות) זה יעיל מאוד

אבל אין עם מי לדבר.

הוא לא בקטע של לרזות, הוא לא מוכן להתאמץ בשביל זה אפילו לא קצת...

ממש יכול להיות קשור.

ממליצה לגשת לרופא משפחה לבדיקות מעמיקות ולהתחיל לדבר קצת על הבריאות....

אין לי איך להכריח אותו ואני גם לא מעוניינת להיכנס לזה, מספיק מורכב לנו סביב ההרגשות שלו.

הלוואי והיה לו חשק, אני ממש איתך!

אבל הוא לא בקטע אפילו ללכת לראות רופא

יכול להיות שזה דפוס שהוא לקח מבית שלו אבל יכול להיות שזה גם משהו אחר.

ממליצה שיעשה בדיקות כלליות וגם שתנסי לדבר איתו להבין אולי יש משהו שמפריע לו(נפשית/ רגשית) ובגלל זה הוא לא במיטבו.

יכול להיות שאם הוא ישמע מרופא שירידה במשקל תעזור לו זה יתן לו יותר מוטיבציה לרדת במשקל, הרבה פעמים כאבים מועצמים כשיש משקל עודף.

ועוד משהו בתור אחת שסובלת מכאב כרוני- יכול להיות שיש לו איזושהי בעיה שכואבת לו ומציקה לו/ החמרה של המצב האורתופדי שיש לו. לרוב כאב כרוני הוא לא גלוי. ולפעמים אולי זה נראה שמי שסובל ממנו ממציא, אבל זה אמיתי ומקשה מאד על התפקוד (ולכן כדאי ללכת לבדיקות כלליות ואולי שוב לאורתופד)

הלוואי שהכל יסתדר אצלכם🙏🏽❤️

אמן! גם לך❤️

אני בחרתי לטפל במקור הכאב ואני לא מהמתלוננים

הגיוני שמי שמתלונן על כאבים, פשוט חש אותם וזו הדרך שלו לתקשר אותם.

אם הדינמיקה ביניכם שאת 'משחררת' אותו מתפקידים או שלא, זה ברור שזה מפריע לך מעבר למה שזה אמור להפריע לך. אולי כדאי לשנות את הדינמיקה הזו, בלי קשר לכאבים.

1. כל אחד אחראי על התפקידים של עצמו

2. כל אחד עושה את המשימות כפי הבנתו ובזמן שהוא חושב לנכון

3. אם משהו לא עושה את תפקידו, בן/ בת הזוג יכולים לבחור להתעלם ולהכיל/ לעשות במקומו

שיח של למה לא עשית/ מתי תעשה כבר, לא עוזר לשום דבר, רק הורס את השיח ויוצר דינמיקה שלילית

של לורה דויל. בעקרון הוא מדבר על לשחרר שליטה.

לי הואני מאוד עזר לשחרר שליטה (ועד אני חשבתי שאני בכלל לא שתלטנית)

בעלי ממש עשה שינוי טוב מבחינת תזונה וספורט...היום הוא לא מוותר על אימונים שלו בשבוע כי בסוף זה גם מתגמל אותו, בדיוק דיברנו על זה איתו אתמול.

תכל'ס התפנית קרתה כששיחררתי, בעצמי התחלתי לעשות הליכות (הייתי קמה ממש מוקדם בבוקר בשביל זה), הוא היה רואה את הדוגמא שלי ואני חושבת שזה השפיע.

וכשהיה מתלונן לי , אצלו התלונות היו על מערכת עיכול שלו, הייתי אומרת ממש לא בתוכחה בלשון נעימה ואפס שיפוטיות שאולי יעזור לו הספורט, כי אצלי ממש יש קשר, ברגע שאני עושה , אז גם יש לי חשק לאכול בריא, אני מרגישה יותר אנרגיה ואז מוותרת על קפה או קולה (הצורך בהם נובע כי פשוט חסר לנו אנרגיה בגוף). זה דרש ממני סבלנות והרבה תפילות "פשוט לאהוב אותו כמו שהוא בלי רצון לשנות"  ובסוף זה חילחל.

חחחח זה מצחיק, דווקא היום הוא יותר מתמיד ממני. אני עכשיו בעצמי צריכה למצוא מוטיבציה.

מתלהבת ממנו בכלל. ככ הרבה שיבחו את הדגם הזה. היא קלה, קלה מידי שאם יש אבן קטנה /מדרכה פיצית את חייבת להרים גלגל אחורנית כדי לא להתהפך איתה קדימה.

ממש מפחדת ללכת איתה בחוץ בגלל החוסר יציבות שלה.

מצד שני משהי אחרת שמכירה כן מרוצה מהויפר

טןב אחרה לעוד תגובות מנסיון🙏 תודה

אבל, יש מלא שממש מרוצות. כך שזה מאוד אינדוידואלי

יש לי וייפר וסהכ אני אוהבת. קלילה ומתקפלת קטן ובקלות.

אבל זה נכון שהגלגלים קטנים וכל אבן קטנה ובור עלולים להפוך אותנו אם לא נזהרים. זה מבאס כי אני חוששת לתת לילדים לדחוף את העגלה או אפילו לצאת עם הקטן לסיבוב (הגדולים שלי באיזור גיל 10).

ואני גרה בעיר, לא ליד אתר בנייה.

מתברר שהיא יותר יקרה וקצת מסובך לנו להגיע לםש בקרוב

יש טיולון אחר שאתן ממליצות שכן יציב ולא מתהפך?

או שכולם כאלה

בדרך לשמש ילד שביעי.....

(בתקווה שתשרוד עד הלידה חח)

וזה משמש אצלנו גם כאמבטיה וגם כטיולון, בחמש שנים האחרונות העגלה בשימוש יומיומי רצוף.

חזקה מאוד, שילדה יציבה ממש

לא קלילה כמו היויו (לא מכירה את האחרות שכתבת) 

אבל לא כבדה בכלל

נוסעת חלקק

זה לא טיולון קליל זה טיולון של עגלה משולבת זה שונה יותר מאסיבי

הוא מעולה וחזק

אבל לדעתי לגיל שנה פלוס הייתי קונה משהו אחר קליל יותר

פשוט מחפשת מידע ולא מכירה אותן בכלל

והבוגבו קצת יקרה לי ורחוקה יותר להביא...