עוזיהולכן, כל מי שיש לו עוד מה לשלוח מוזמן לעעשות זאת עד מחר (יום א') בערב.
כמו כן, אנו זקוקים לקטע (עם עדיפות גבוהה למקורי, שנכתב ע"י מישהו מחברי התנועה / נוער אחר) על יום ירושלים, ועל ספירת העומר. מאוד יוסיף גם קטע שמסכם את יום השואה והגבורה, או דעות על יום העצמאות וכדומה.
הזדרזו!!!
נא לשלוח את החומר למייל של טל שמיים בג'ימייל: TAL.SHAMAIM
שלום לכולם!!!
מעניין איך עבר כאן על אנשים יום השואה...
אני בכולופן הייתי ביד ושם יחד עם סניפי הקט (ראשל"צ כבוד) בטקס תנועות הנוער...
מה אני אגיד לכם?! היה זוועה!!! הביאו לשם את סאבלימינל שישיר איזה שיר שהוא כתב על השואה (דמיינו לבד מה הוא כתב, אני מתחלחלת להיזכר במילים שלו..) ובתכל'ס נתנו לו לקדם את האלבום שלו על גב הניצולים פשוטו כמשמעו!!! (כל עמ"י ראה אותו בערוץ 1 וכולם מחר ירוצו לקנות את הדיסק האוילי הזה...)
הטקס היה נראה פחות או יותר כמו מסיבת ריקודים בפאב כשהוא שר... ניצולי שואה שנכחו שם עזבו את המקום (ראיתי אותם עוברים לפניי...) ואח"כ לגודל הבושה עלה... מנכ"ל משרד החינוך לנאום!!!
ואני לא מזכירה כאן את להקת תנועות הנוער ששרו בה בנות סולואים חופשי בניגוד גמור להלכה... ואת זה שמיד אחרי טקס כ"כ רציני ועצוב בנות רצו להצטלם עם סאב (השם ארוך לי מידיי) ולקבל את הסינגל החדש...
למה כתבתי את זה? כי אנחנו חייבים למחות!!! לא יתכן שתנועות הנוער הדתיות יהיו שותפות בטקס שהקשר בינו לבין תורה הוא רק בכותרת שלו "למען ידעו דור אחרון" וחוץ מכך אין בינו לבין תורת ישראל מאום...
לא יתכן שבטקס שאמור לייצג את כלל תנועות הנוער בארץ יהיו החילוניים קובעי הטון בלבד...
משפיל ומבזה בעיניי יותר מכל היה הסלט שעשו מפרקים פ"ג וצ"ד בתהילים... איפה שמוזכרת תחינה לנקמה בגויים הורידו את הפס' והזכירו רק כמה אנחנו מסכנים... (כי הנה אויביך יהמיון...ועיין שם) ועוד יותר- איך הנציג של עזרא לא עלה על זה...
חבר'ה- לדעתי יש בכל הגוף הזה שנקרא מועצת תנועות הנוער משהו רקוב מהיסוד. מי שקובע שם את המדיניות הנם חילוניים צרי עין שרוצים במודע להכניס את תרבות הכלום והמאום שלהם ולהשריש אותה בחברה הישראלית. ואין להם שעת כושר טובה מזו, עכשיו, כשבראש משרד החינוך עומדת שרה אנטי יהודית ופרו ערבית יותר מאי פעם (למי שלא יודע- יולי תמיר הקימה את תנועת "שלום עכשיו" והייתה אחת מהיוזמות והדוחפות המרכזיות לפינוי מאחזים ביו"ש...)
עכשיו, כשהאנשים הקובעים והמשפיעים במשרד רחוקים מתורת ישראל כרחוק מזרח ממערב, לא פלא שהטקס נראה כמו שהוא נראה...
מטרידה אותי המחשבה שמוסד כמו "יד ושם" שאמור להנציח את כל נרצחי השואה ללא הבדלי השקפות ואמונות, נותן יד לטקס שיותר מהכל מעלה על נס את תרבות הכלום...
התירוץ של תנועות הנוער הדתיות היה תמיד "צריך להשפיע מבפנים"... לענ"ד צריך אחת ולתמיד להגדיר לעצמנו מתי זה חיובי ומתי זה שלילי... (אבל זה כבר למכתב אחר כי זה ארוך מידיי...) ואני כותבת את המסקנה ללא טיעונים- שלדעתי צריך אחת ולתמיד להדיר את רגלינו משם ולערוך "טקס אלטרנטיבי" שמתאים לרוחנו ולהשקפותנו"... לא לפחד מהתבדלות כי ממילא לא שמים עלינו ופרקי התהילים ואל מלא רחמים משמשים שם מזמן כעלה תאנה להשקטת המצפון של החבר'ה החילוניים...
בס"ד
לכל האריאלניקים שלא יכלו לבוא למליאה (כל אחד מסיבתו הוא...) היפסדתם בענק!!! 
ולכל מי שבא יצאתם 
...
בישיבה האחרונה נקבעו כמה החלטות על אופיו של הגרעין:
1) מהיום שמו של הגרעין יהיה "גרעין מרדכי" על שמו של בוגר התנועה ואחד ממיסדיה מרדכי טייער שנהרג בעת מילוי תפקידו על הגנת המדינה. (לפרטים ראה בקובץ המצורף...)
2) גרעין מרדכי יתכנס אחד לחודש בערך במטרה ליצור גרעין מגובש ואיכותי. הפגישה הבאה תתקיים אי"ה בהנהלה הארצית ביום חמישי ט"ו אייר בשעה 21:00 (רצוי מאוד לבוא עם חולצות תנועה)
3) לפני כל פעילות של הגרעין נתייעץ עם רב על מנת לאשרה כדי שלא תהיינה בעיות בלתי צפויות...
4) הגרעין כחלק מהתנועה יתנגד בכל תוקף להשתתף בפעילות מכל מעורבת סוג שהיא וינסה להפרידה. (במקרה ולא יעלה בידו לא ישתתף בפעילות)
6) הגרעין יפעל בכדי לסייע לאנשים נזקקים/ לעמותות צדקה, יפעל ככל שביכולתו בנושא יהונתן פולארד, בנושא עבודה עברית וכ'ו...
כתשובה לכל מי ששואל את עצמו מתי סוף סוף נתחיל לפעול ת'כלס להתנדב וכדומה...א) כרגע המטרה היא לגבש גרעין גדול שלא רק יתכנן אלא בעתיד ג"כ יפעל. ב) כרגע זה זמן לחוץ לרוב רובם של החב"בניקים (לא כולל שבת שבות) בגרויות מתכונות וכ'ו אבל החופש הגדול מתקרב ובא ואז תיהיה הזדמנות מצוינת להתחיל לפעול בכל המרץ עם פול פעילויות... חכו ותראו!!!
עוד תודה אחת קטנה לכל הבוגרים שעוזרים המון (שמעון הירש, אברהם גרשוני, אלעזר פולק ואת מי שלא הזכרתי סליחה...) תודה רבה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בצלב"א
חגי גרינבלט 0508345261
20070411204536.docבעזרתו תמיד!
על השם המיוחד של הגרעין. (ואוו כאשר משפחתו תשמע על כך היא כ"כ תשמח
)
האחל לכם את כל ברכת הקל,
שתפיקו את מלא ההצלחה שבעשייה למען עם ישראל!
ולפי מה שהושפעתי מתוצאות הגרעין(לדעתי)אתם ממשיכים בדרך שמוטי ז"ל הייה רוצה שחב"ב(בנים ובנות)התנועה תלך בה. וב"ה תעשו ותצילחו!!!
בציפייה לבנין אריאל.
ענת
אתמול (במליאה) מלאו לי בהדרכה שנתיים יענו אתמול נפתחה השנה השלישית שלי בהדרכה בעז"ה(זה אומר שהתחלתי להדריך בכית טי"ת, ומגיע לי מזל טוב)
שנתיים בהדרכה זה זמן די רציני ואפשר להעריך ולחשוב איך ההדרכה השפיעה על חיי, טוב- ההדרכה הפכה אותי לבן אדם יותר טוב, בזכות ההדרכה היום אני פה ולא בישיבה חרדית... בזכות ההדרכה אני פה ולא בתיכון "דתי" בזכות ההדרכה אני מחזיק בדעותי הידועות(לפני זה הייתי ממלכתי תתפלאו אבל כן ב"מ)
ההדרכה גורמת לאדם להשקיע במישהו חוץ ממנו שההשקעה בו היא אינה מובנת מאליו, שאני קונה לאחותי משהו או שאני עוזר לאמא שלי אני עושה זאת כי חייב\כי הם השקיעו בי, כשאני משקיע בחניכים אני משקיע כדי להשקיע
כדי לגדל דור של יהודים טובים שות"צ שהולכים בחייהם ע"פ תורת חיים בעוז!
הדרכה בתנועה גורמת לאדם הקטן להרגיש כחלק ממשהו גדול וקדוש
*מוריה*
שיחה מפי ערן שטרנגברג בנושא- הפתיחות שלנו כציבור בכלל וכתנועה בפרט.כמה צריך להפתח וכו'..פאנל בוגרים בנושא הנ"ל.דיוני גרעינים *סיכום הפתעה >הישיבה של גרעין חב"בנים לפני המליאה נדחתה לזמני הדיונים (לא נורא, כולם מגיעם ב- 14:30). במקום זאת, יתקיימו הדיונים בזמן שמוקצב לזה במליאה (כמה שנחליט).
על הפרק:
1) קביעת שם וסמל לגרעין.
2) קביעת דרכי הפעילות של הגרעין, נושאים להתמקדות (לפחות לתקופה הקרובה) והצעה לפעילות.
ועוד...
אז אם אתה בקטע, ואיכפת לך מהחב"ב של אריאל: בוא למליאה, ותצטרף לגרעין חב"בנים (שם זמני). כי מי שמגיע- משפיע, ומי שבורח- מורח
כולם מגיעים- לגרעין חב"בנים
התקשר ראש המחלקה היהודית של גוש עציון(עמיקם) והזמין את ההורים שלי לשיחה בנוגע אלי...
שנה שעברה הוא כבר עשה להורים שלי שיחה.
"וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק"
לידע כללי:רבים מבוגרי התנועה הק' יצרו קשר עם השב"כ בצורה כזה או אחרת...
אשרינו שזכינו!
הרבה זמן אני מסתובבת עם הרגשה שלמה לבוא למליאה?! זה בזבוז זמן מוחלט!!!!!
כן כן אני יודעת שאני מרגיזה רבים ממכם ואני לא אנקוב בשמות של כל האנשים ששרופים על התנועה והתנועה בעינהם כמשהו קדוש. והמליאה בכלל...
אני היתי גם כזאתי ....
בזמן האחרון שאלו אותי את באה למליאה ? אמרתי שלא.
תסלחו לי אני יודעת שאני נורא מרגיזה אבל זה בזבוז זמן!!!!!
4 שעות טוחנים דיבורים , הצעות שבכלל לא מיישמים! אפילו במעט.
אין ערך לכל ה"עשייה" שכ"כ מתגאים בה אין אין פשוט אין!!!!
חבל על כל הביטול תורה של הבנים וחבל על כל הזמן היקר של הבנות. ותאמינו לי שאין כ"כ זמן, בגריות, מבחנים ( ואל תזלזלו בזה.) ועוד הרבה דברים שיכולתי לעשות בכל הזמן שמתבזבז....
לדעתי אנשים רצינים צריכים לשבת ובאמת לחשוב מה לעשות ולא סתם לשבת בשולחן המזכירות ולנסות להעביר החלטות ממילא לא עושים איתן כלום . תראו את בנ"ע להם יש עשייה! תרצו או לא תרצו מסע מושבות, סניפי פיתוח, מועדניות ולא חסרות דוגמאות .... אני יודעת שזה פוגע באגו של התנועה אבל זאת האמת...
תראו לי עשייה אחת שהתנועה באמת הולכת איתה קבוע...
אני כותבת את הדברים האלה וזה מה שאני מרגישה, אתם יכולים לחלוק עלי. אני אשמח לשמוע תגובות.
נישאנו, בעלי ואני, לפני 15 שנה. המשפחות של שנינו עשו את כל מה שיכלו
למעננו. כל צד הביא ככל יכולתו. נערכה לנו חתונה די יפה, ונרכשה עבורנו
דירה סבירה. בסך הכול היינו שמחים ומאושרים.
לפני החתונה הגיעה הסבתא של החתן לתת לי מתנה. היא הוציאה מהתיק קופסא
קטנה עטופה. פתחתי אותה ובתוכה הייתה טבעת יהלום.
לא הייתי צריכה להיות מומחית ביהלומים כדי להבין שמדובר כאן במתנה יקרה
מאד. היה זה יהלום ע-נ-ק-י. לא ראיתי יהלום כזה מימי.
כולם השמיעו קריאות התפעלות הסבתא אמרה לי שזו המתנה שלה לחתונה שלי.
הסתבר לי שהסבתא רוכשת לכל כלה במשפחה תכשיט יקר מאד. כזה שהולך עם האישה
כל חייה כדי שתזכור אותה. האמת שהסבתא הזו לא הייתה צריכה מתנה כדי
שיזכרו אותה - היא הייתה אישה אצילה ומקסימה ומתוקה שכולם אהבו אותה
ממילא. אבל מנהג הוא מנהג ומי אני שיחלוק עליו במיוחד אם הוא שווה 5000
דולר?
כן, זה היה השווי של הטבעת. ומנין אני יודעת? מיד תדעו.
תגובתו של אבי הייתה שזו שחיתות לענוד כזו טבעת כשאנשים רעבים מסתובבים
ברחוב. מצד שני גם לי היו ייסורי מצפון לענוד כזו טבעת, וחוץ מייסורי
מצפון היו גם ייסורים אחרים שרק אישה תבין.
הטבעת הייתה גדולה עלי. כל אישה יודעת כמה מעצבן זה הרווח בין הטבעת
לאצבע. זה פשוט משהו שמסיח את דעתך, וכל הזמן אתה חייב לחוש את זה אם הוא
עדיין נמצא שם.
במשך כל החתונה הידקתי את הטבעת שוב ושוב, ובגלל שנוספה אליה גם טבעת
נישואין היו לי שני טבעות למשש באותו מחיר. בעצם, במחשבה שנייה, לא מ מ ש
באותו מחיר.
החתונה עברה. ימי ה"שבע ברכות" היו נפלאים ומדהימים. את השבת עשו שתי
המשפחות אצלנו. ארוחת ליל שבת הייתה נפלאה עם השירים והדרשות וכך גם
למחרת. לאחר ארוחת השבת הלכנו קצת לטייל רגלית בטיילת. לאחר מכן אכלנו
סעודה שלישית שנמשכה עד למוצאי השבת.
השבת הסתיימה, ואז פתאום הסתכלתי וראיתי לחרדתי שהטבעת לא על האצבע.
התחילה מהומה קטנה ובעלי אמר "אני ארוץ לחפש בבית. יכול להיות ששכחת את זה בחדר".
חיכיתי במתח, כוססת ציפורניים . משהו בליבי אמר שייתכן והוא לא ימצא
אותה. המשהו הזה נבע מהעובדה שידעתי שהטבעת הייתה קצת גדולה עלי, ונזכרתי
שפשוט זמן רב מדי לא מיששתי אותה. אשר יגורתי בא לי.
בעלי חוזר: "הטבעת לא נמצאה."
"חיפשת בארון"? "במגירות"?
בקיצור, הוא חיפש בכל מקום שניתן לחפש והטבעת לא נמצאה .
בשלב זה, לא היה איש במשפחה, שלא ידע שאבדה הטבעת בשווי 5000 דולר. (והנה
התשובה מאיפה אני יודעת את השווי. כשמאבדים דברים יקרים ישר אומרים כמה
הם שווים, וזה נכון לא רק לגבי תכשיטים. גם לגבי דברים אחרים אתה פתאום
אנשים מוציאים הכל.השוויגער(החותנת) עלתה אלינו לחדר ולבושתי ולחרפתי החלה יחד עם עוד כמה דודות נחמדות לחפש בכל המזוודות ולחטט בחפצים האישיים שלנו.
אחרי חיפוש שארך אולי שעה, החלו כולם להעלות רעיונות היכן היא נעלמה. כאן
העזתי לספר שהטבעת הייתה קצת גדולה עלי וכמובן לשמוע מיד את הדודה שאומרת
"אז למה לא אמרת את זה בהתחלה?" ולענות "דווקא כן אמרתי?" והנה המתח
מתחיל.
בשחזור שעשינו עלה, כי קרוב לוודאי הטבעת נפלה בחוף הים, כך שלחפש אותה זה
זה כמעט כמו לחפש יהלום בערימה של חול, וכמה שהיהלום גדול ככה גם החוף בנתניה.
קשה להצביע על הרגע שזה התחיל. מאז הפרצופים של כולם נראו לי חמוצים.
בליבם חשבו איך נתתי לעצמי לאבד כזו טבעת. גם אם לא צעקו עלי זה היה רשום להם במודגש על הפנים.
חזרנו אני ובעלי חפויי ראש הביתה. בעלי ניסה להתלוצץ ולפזר את האווירה
הקשה אבל אני הפלתי עליו את כל הכעס שחשתי כלפי עצמי. הוא התנצל והתנצל
ולא עזר לו כלום. אני הייתי פגועה עד עמקי נשמתי גם מהכאב על אובדן הטבעת
וגם על כך שהאשמה נפלה עלי.
בעלי הוא ניחם אותי והסביר לי שאני לא אשמה אלא כל מי שאמר לי לענוד את
הטבעת למרות שהייתה גדולה עלי. בעיקר את עצמו האשים. הוא ניסה ליטול את
האשמה על עצמו, עד שבסוף הלילה הודיתי ביני לבין עצמי שאם זה היה מבחן
הוא עבר אותו בהצלחה.
במשפחה שלו, בכל פעם שנפגשנו זה ריחף באוויר. היו כל מיני דקירות קטנות
שעשו את החיים שלי לבלתי נסבלים ממש. אני לא מאשימה אותם אבל מסתבר
שכשמישהו נכשל, בעיקר באבדן של משהו ששווה יותר יקר, זה עולה לו ביוקר
הרבה יותר מהסכום. יחד עם הטבעת אבדה כל ההערכה ואהבה שחשו אלי - כאילו
נמאסתי עליהם. כמה כבר אתה יכול לאהוב מישהו חסר אחריות כזה שמסוגל לאבד
משהו בשווי 5000 דולר? מה היא ילדה קטנה? אי אפשר לצפות ממנה לשמור על
דבר יקר ערך שכזה?עברו עלי חדשים ארוכים ועצובים מאד. חשתי
שלעולם לא אוכל להחזיר את הערכת המשפחה. אבדן הטבעת גרם לאיזה "סטמפל".
חותמת המעידה עלי שאני לא אחראית ואי אפשר לסמוך עלי, וחוץ מזה שאני סתם
אחת מעצבנת שמאבדת יהלום יקר כזה.
השיא היה בקטע מסוים שקנינו איזה אגרטל יקר, ואחד האחים אמר לבעלי "עדיף
שאתה תסחוב את זה, אתה יודע". הוא אמר את זה בפני כולם ואני התפרצתי כפי
שלא התפרצתי מעודי ואמרתי שאני לא דורכת יותר בבית הזה וששופכים את דמי.
ועוד הרבה דברים אמרתי שהבהילו אפילו אותי.
ואז הגיעה תקופה של מריבה שבעלי המסכן ניסה כל הזמן לפשר. הוא לא ממש
שיתף אותי בזה אבל הבנתי שהוא עצמו התעמת עם אחיו והודיע להם שאם ימשיכו
לעשות לי צרות הוא יתנתק מהמשפחה. אחר כך בא פיוס שהיה בעצם פגישה שכולה
אי נעימות בה השויגער התנצלה ובהסבירה שלמעשה היא הכי אוהבת אותי מכל
הכלות ואני עניתי בחזרה שתמיד הרגשתי את זה וכל הדברים הבלתי נעימים
שבדרך כלל נאמרים בכל מיני משפחות.אבל העניין הזה עייף אותי לחלוטין.
כביכול שרר שלום אבל היה זה שלום קר.אני חשתי מובסת. כאילו ידעתי שאפסו
סיכויי ובחיים לא יאהבו אותי ולא יעריכו אותי.
המפנה הגיע ארבעה חדשים לאחר מכן. אנחנו התחתנו יומיים לאחר חג השבועות,
ובעלי הלך כמנהג בני הישיבה עם "פראק" בגד שנוהגים ללכת איתו רק בחגים.
וכמובן בחתונה ובימי שבע הברכות.
ראש השנה מגיע. בעלי שולף את הפראק מהארון לובש אותו ושואל אותי אם זה
עדיין מתאים לו, ואז הוא מתחיל לטפוח על הלב שלו. נבהלתי. חשבתי שקרה לו
משהו. הוא שולח את היד לתוך הכיס של הפראק, ואז הוא מוצא שם משהו,את הטבעת שלי אלא מה.
הסתכלנו בטבעת במשך כמה דקות בלי לומר מילה ואני זוכרת מה הוא אמר "אני
בהלם. אני שמתי את זה כנראה בפראק שלי".
ישבנו זה מול זה ואני פשוט בכיתי. מהתרגשות ואולי מהמתח שפתאום נפרק לו
ממני. הוא התקשר מיד לאימא שלו והודיע על מציאת הטבעת ואז החלה עלייה
לרגל אלינו הביתה ההורים שלו והאחים שלו שבחנו את הטבעת, ולבסוף הסבתא
והסבא בכבודם ובעצמם שהגיעו והביעו את שמחתם . כולם נשמו לרווחה וכמובן
ביקשו סליחה שהאשימו אותי בחוסר אחריות, וממש באותה נשימה נזכרו כולם
שאיך לא חשבו מיד שזה אצל בעלי, הלא הוא היה ידוע כשכחן כל ימיו ואי אפשר
היה לסמוך עליו. בעלי אולי קצת נעלב אבל השמחה על מציאת הטבעת איזנה אותו.
מרגע זה ואילך, עד היום הזה, הפכתי למלכה של המשפחה. כולם הבינו שטעו,
ואני בן אדם אחראי שמעולם לא איבד דבר.
אני הרגשתי בשמים כי פתאום נחתו עלי טונות של אהבה והתנצלויות שבכל חיי
לא קיבלתי. ובעלי, גם אם קצת נפגע מהאשמה שהוטלה עליו הוא די שמח בשבילי
, מה עוד שהוא הרוויח אישה מרוצה ושמחה בחלקה, אווירה טובה ולשלום בית
בינינו למשך כל החיים. אבל הסיפור עדיין לא נגמר.
בכל הזדמנות הייתי עוקצת אותו עם הטבעת הזו. אם זה היה בכסף שהעדפתי שלא
יחזיק אצלו בסכומים גבוהים ואם בסתם דברים שצריך לסמוך על מישהו. הייתי
אומרת לו "עדיף שתיתן לו שמישהו אחר ייקח את זה, אתה יודע, שלא יאבד
בארגז חול". המילה "ארגז חול" הפכה לאיזה מטבע לשון בינינו שבה הייתי
משתמשת כדי לרמז לו. אני נורא מתביישת לספר את זה אבל אני חושבת שהרבה
אנשים משתמשים בכל מיני חולשות כדי לפגוע באנשים היקרים להם , ולצערי עשיתי את זה.
בעלי סבל בשקט ולא התלונן. היו פעמים שראיתי כאב על פניו בשעה שאמרתי לו
והייתי מתחרטת ומפייסת אותו אבל מלבד זאת הוא כמעט ולא התלונן.
החיים שלנו עברו בסדר. נולדו לנו שבעה ילדים מקסימים וטובים שאוהבים את
ההורים שלהם ומכבדים אותם. כולם גדלו וידעו בעל פה את הסיפור על הטבעת שכולם חשבו שאימא איבדה בחוף הים ובסוף התברר שאבא המפוזר שכח בפראק שלו.
.....
עוברות חמש עשרה שנים.
הטבעת עדין שמשה אותי בשמחות רצינות וזיכתה אותי במחמאות. אך יום אחד
עלתה לי מחשבה להחליף את הטבעת בתכשיטים אחרים.
רציתי לעשות זאת כהפתעה לבעלי ופניתי לשויגער שתספר לי היכן הייתה סבתא
קונה את התכשיטים. היא אמרה לי את השם של הסוחר - תכשיטן ידוע, ואני הלכתי אליו בהזדמנות הראשונה. הגשתי לו את הטבעת ואמרתי לו "היא נקנתה
אצלך ואני רוצה שתעריך לי אותה".
הוא בוחן את הטבעת ומשמיע שריקת התפעלות ואומר "זה יהלום יפה ומקסים. הוא
עולה המון כסף, יותר מששת אלפים דולר ולא איכפת לי להחליף אותו במה
שתרצי, אבל רק סתם כך בשביל ההשכלה - היא לא נקנתה אצלי".
אני אומרת לו "מה לא נקנה אצלך - וכאן נקבתי בשמה של הסבתא.
הוא אמר "נכון, היא באמת נהגה לקנות אצלי את כל התכשיטים אבל תכשיט כזה
בחיים לא מכרתי. כנראה את זה היא קנתה במקום אחר".
הגעתי הביתה והחלטתי לחפש קצת בתיבת התכשיטים. שם בתחתית כפולה היו כל
מיני מסמכים ותעודות של התכשיטים. חיפשתי את התעודה של התכשיט הספציפי
הזה, וגיליתי אותה עד מהרה. התכשיט באמת לא נקנה אצל אותו הסוחר אלא
בחנות מפורסמת ויוקרתית. המחיר אכן היה 5000 דולר והבנתי פרט נוסף שכנראה
המחיר עלה מאז עם השנים. אבל אז, לפתע משך את עיני משהו שאולי הייתי מפספסת אותו.
המתנתי שבעלי יחזור מעבודתו. ליבי דפק כמו מכונה. הוא הגיע.
סיפרתי לו שחשבתי להחליף את הטבעת ושהלכתי לסוחר התכשיטים שסבתא הייתה
רוכשת אצלו והוא אמר שהתכשיט שווה 6000 דולר.יופי אמר בעלי " "הרווחנו".
" כן" אמרתי "אבל הסוחר אמר שלא הוא מכר אותו. התכשיט נקנה במקום אחר".
" נו, יכול להיות", אמר בעלי.
אתה אומר לי שיכול להיות שהסבתא " קנתה דווקא את התכשיט שלי במקום אחר?"
מה הבעיה שלך?" הוא " שואל.
ודמעות החלו לזלוג מעיני. "הבעיה" אני אומר לך מה הבעיה שלי אמרתי, שבמשך
חמש עשרה שנה אני לא משערת איזה בעל נפלא וטוב לב יש לי, שבכלל לא מגיע
לי. עשית את זה בצורה הכי מקסימה ונפלאה שאפשר. אני איבדתי את הטבעת ואתה
הלכת בשקט, לא יודעת איך עשית את זה, לקחת הלוואות וקנית לי...טבעת חדשה.
לא אל תתחמק, אמנם עשית את זה בצורה הכי אלגנטית וחלקה שניתן. מצאת את
אותה הטבעת בדיוק, וגם באותו מחיר, אבל דבר אחד שכחת..."
את ה..."תאריך"
וכאן הנחתי מול עיניו את המסמך עם תאריך הקנייה. י"ד אלול.
אולי אתה שכחת אבל אני עדיין זוכרת שהתחתנו בט` סיוון. סבתא שלך קנתה את
הטבעת עוד לפני החתונה. כך שבכל מקרה, ". הטבעת הזו נקנתה לפחות ארבעה
חדשים א ח ר י שקיבלתי את המקורית. התאריך הסגיר אותך" אמרתי לו ופרצתי
בבכי תמרורים.
קשה לי לתאר את המחשבות שעברו לי בראש. איזה צעיר שלוקח על עצמו הלוואה
של 5000 דולר כדי לגרום למשפחתו להאמין שהוא אשם בכל הסיפור . ידעתי שאני האישה הראשונה שקיבלה מתנה כזו. אני לא מתכונת לטבעת אלא לחמש עשרה שנים של אשמה שהועברה ממני אליו. ועוד איך הועברה. עד היום אני מתכווצת
כשאני נזכרת עד כמה פגעתי בו בדיוק בנקודה שאסור היה לי לפגוע . בדיוק בנקודה שהוא היה הכי גדול בה.
הוא ישב וסיפר לי את כל התלאות שעברו עליו כדי לשלם את הכסף. הוא הסביר
לי שהבין שלא יוכל לנקות את האווירה ביני לבין משפחתו אם אלה לא יאמינו
שאני לא איבדתי את הטבעת. לקח לו שנים להחזיר את ההלוואה ובעיקר היה קשה
לעשות זאת עם ההשתלחויות שלי אבל דווקא הן היו מזכירות לו את מה שהרוויח
- אישה שמחה, שקט נפשי ושלום בית.
--
מחקתי את מוסר-ההשכל, תחשבו אותו לבד
בס"ד
פסח שמח וכשר לכל בית ישראל!
כבר הייתי מזמן אמורה לכתוב על זה בפורום, אבל מכורח המציאות לא יכלתי, אז סופסוף הנני כאן...
אז ככה, התנועה היקרה שלנו החליטה לצאת בפרוייקט חדש להגברת המודעות לערך חיי אדם בעם שלנו. יש הרבה תחומים שאפשר לעסוק בהם, וכרגע התחום שנבחר זה מלחמה בתאונות הדרכים.{
הפעולה תהיה בעזרת סרטים אדומים... (על משקל סרטים כתומים...יופי ) יוצאים במשך שבועיים רצופים לצמתים מחלקים סרטים אדומים ופלאיירים. עכשיו, המטרה של הסרטים היא בעצם להזכיר לאדם שהחיים שלו הם בידיים שלו. כשאדם נוהג ברחוב ורואה סרט אדום, אנחנו רוצים שזה יקפיץ לו תרעיון שהוא ורק הוא אחראי על החיים שלו. (הרעיון הזה מוזכר בפלאיירים ועוד יפורסם...).
יוצאים לצמתים בכ"א אדר, כל סניף יקבל משו כמו 500 סרטים ו500 פלאיירים, וחב"ב שלו יצאו לצמתים ויחלקו את הפלאיירים והסרטים.
ולסיום- בנ"ע ועזרא שמעו על הפרוייקט שלנו והחליטו להצטרף, מה שאומר שזה פרוייקט משותף של 3 התנועות. שיתוף פעולה טוב מאד שבעז"ה יוביל להצלחה.
בצפייה לבנין אריאל ולתיקון עולפ במלכות שדי.
הגיד לכם שהייתי בהנא"ר (החומר לפרויקט כבר נמצא שם!) והפליריים והסרטים ממש יפים!
אפילו קשרתי לי על התיק! 
(למרות שזה לחולקה=> לקשירה על מכוניות) אל תלמדו ממני (לי היית זכות לכך בגלל מ"ס סיבות...)
להכנס ולראות את ההודעה הנ"ל!
דבר ראשון אני רוצה לתת את תודתי ליוכי- (אין עליך!)
וגם אני רוצה להוסיף שלפרוייקט יש גם שם שילך לפניו בע"ה והוא: "החיים בידיך"
ואם אני כבר כותבת אז אני רוצה להקפיץ את כולם פה! שהפרויקט הוא דבר שעמלו והשקיעו בו הרבה. (ראיתי זאת מקרוב!) ולכן אני ממש מבקשת משמי ועוד כמה אנישים טובים שתתיחסו אליו ברצינות או כמו שכבר נאמר: נחישות ורגישות! (אולי הפרזתי קצט, סליחה!)
בברכת ד' עלינו בכל מעשה ידנו! ובתחילת (המשך) הדרך...
ובצל"ס, לבנין אריאל ולביאת משיח!
האני מאמין שלנו?!?!?!
נכון שצריך לפעול ולעשות! אך, לי נארה שנכנסתה יותר מידי עמוק לסקרים כך שאתה ממש מאמין בהם ונותן בהם את ביטחונך!
אז אני רוצה רק להזקיר לך שהסקרים הם לא כ"כ מדויקים ואמיתיים. ושהכל בסופו של דבר ביידי שמים ואנחנו צריכים לתלות בו, ורק בו את ביטחונו תמיד! במיוחד עכשיו (זמן תהמולת בחירות) שכל אחד אומר, הוא יביא לנו כך... והוא יעשה כך... הכל בא וניתן ממנו יתברך!!!!!!!!
אפשר להגיד לך משו? מכירה תדוגמא של ההוא שנכנס לאמצע הכביש ואומר שלא יקרה לו כלום כי ה' יעזור לו? אז בדיוק ככה... תעשי טובה, אני עדיין לא גיבשתי דעה אם זה פ'סדר לעשות את הפרוייקט שבוע לפני הבחירות, אבל מה שבטוח זה שאי אפשר להגיד שה' יעזור וזהו, צריך לפעול ולעשות!!!
אולי לא שמת לב אבל אבל בתחילת דברי כתבתי ש:"צריך לפעול ולשעות"
ואני יוסיף ויאמר, שברור מצידי שאנו צריכים לעשות ככל שביכולתנו כי כידוע "פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני ופתח לכם פתח כפיתחו על אולם" -אפילו אם הצלחנו קצט אבל נתנו את הכל השי"ה יבוא לעזרתנו!
ד"א- גם לי אין דעה (עדין) לגבי מועד החלוקה.
אך אם משהו פה חושב ונחוש בדעתו שצריך לשנות את התאריכים, יכול לפנות אלי בסראישי אני אפנה אותו לגופים האחריים על הפרויקט.
בברכת פורים שמח! (לפרזות וגם למוקפין)
אבל מה זה סותר?!
א"א לחלק גם סרטים אדומים ובאותה הזדמנות להשחיל גם משפט או שניים על קדימה?
חוצמזה, אפשר לפצל את הכוחות; חלק יחלקו סרטים, וחלק יעשו פנים אל פנים (או איך שלא קוראים למבצע להודת מנדטים לאולמרט..) חוצמזה שיש כאלה שבכל מקרה לא ילכו להורדת מנדטים מסיבות כאלה ואחרות אז שפשוט יחלקו סרטים אדומים!
פורים שמח לכולם!! 
בצלב"א.
היה היה איש שנסע באוטו שלו ולפתע ראה ילד חינני המציע לו לתלות סרט אדום על האוטו.
(מה??? אדום? של מה זה?- לא יודע , אולי זה של קדימה.)
שאל האיש את הילד: (10 שניות לרמזור ירוק) "מה זה הסרט האדום?"
ענה הילד: (7 שניות) "זה נגד תאונות דרכים!"
שאל האיש: (5 שניות) "מה זה ? לא שמעתי על המפלגה הזאת"
השיב הילד: (יאללה 3 שניות) " זה לא מפלגה. אנחנו נוער שאכפת...
(שניה לרמזור) ואגב- קדימה. רע. לא לבחור. מושחתים. א"י..."
נסע. מה אני רוצה לומר?
שלחלוקה בכביש יש פחות מדי זמן גם אם לא מנסים ללמד את כל התורה על רגל אחת.
וגם חבר'ה, מה לעשות, אנחנו אמנם גרעין קשה. אך כמו אוהדים שרופים של קבוצת כדורגל, אנחנו קומץ אנשים. ולכן, אני חושב שהקמפיין האדום בהחלט סותר את זה הכתום. ולכן לא כדאי לדחוף אותו בדיוק עכשיו אלא אחרי הבחירות.
אז נכון, כל שבוע נהרגים בעוונותינו הרבים בין 7 ל10 בני אדם. אבל גם לקמפיין מוצלח מאוד לוקח הרבה זמן להשפיע.
(השקעתי הרבה זמן ומאמץ בלכתוב את זה- עשו טובה ותגיבו...)
המטה ברחובות ב"ה פועל ימים ולילות למען הבחירות לכן צריך כל יצור אנוש
לאחר מריבה קטנה בישב"צ הוחלט לנטוש את הפרויקט הזה עד אחרי הבחירות
שד"א אם תשימו לב זה כבר עוד שניה גם ככה עד שהקומונרים יתחילו להזיז את חבב
כבר נהיה מאחורי כל הבלגן הזה...
אגב, סרט אדום זה גם של מפלגת חד"ש, בראשות אחמד טיבי ימחק שמו.
לא שצריך לשנות- אבל תדעו.
לא יצאו לפעילות הזאתי,אמרו לי שגם שינו את דרך הפעילות,שלא נעמוד בצמתים ונחלק סרטים ופליארים אלא משהו אחר-לא יודעת מה.
לפי מה שידוע לי... אבל אנחנו למשל יוצאות שבוע הבא כנראה ולא לפני הבחירות...
בעזרת ה' יתברך!
שלום לכם!
אני רוצה לשתף אתכם בבעיה שנוצרה אצלי<ולפי מה שנראה לעיניי לא רק אצלי> עקב התקרבות המליאה- הרשו לי לקרוא לה 'מליאת הגרעינים'(מודה בפניכם שעברה השעה) שבכך היא עוסקת.
כום יודעים שבתנועה פועלים גופים ראשיים, אני מתכונת לאלו שעומדים בראש רכזים ורכזות לחב"ב לא מזמן הקימו במליאה וועדת הפעלה. וכמובן שיש איך שלא את הגרעינים! ואם אתם שואלים עצמכם "מה בעיה פה?!" בפה פעור
יש תשובה, זו בעצם הבעיה!!!
כפי שאמרתי קימים שלושה 'גופים'- נקרא להם כך: -רכזים/ות -וועדת הפעלה -גרעינם
והייעד של כולם הוא להרים את חב"ב לתת לו חשק ורצון לפעול לעלות וכו'... אך מה בעצם המטרה היעוד שכל אחד רוצה להוציא להרים בתוך חב"ב?! האם הם לא באים אחד במטרה דומה לזה של האחר?!
והרשו לי להוסיף הערה צדדית-אך קחו אותה בע"מ- אם כ"כ הרבה גופים קימיים כדי להרים קבוצה של חברה שבוא ונודה שהיא לא במספרים של עשרות או מאות (כוונתי היא לחב"ב התנועתי- לפי מה שספקתי לחוש מנוכחות בכמה סניפים אך יותר בארועים שהקימו לחב"ב. רכזות/רכזים תקנו אותי על טעויותי) וכאשר יש הרבה מנהלים כשבשטח מס' הפיעלים הוא לא עצום יש פה סתירה לדעתי. מה גם שזה גורם לבילבול גדול ולכן הפעילות היא לא כמצופה, ופה אני מזדהה אם כל אלו שלא יודיעים אם הם מגיעים ולשם מה להגיע למליאה ומה היא רוצה מאיתנו?!?!
בברכת מועדים לשמחה=) וב"ה נפגש בביהמ"ק ובמליאה.
ענת- שמחכה לתשובות אמיתיות ומספקות! (ראו הוזררתם!)
בעזרתו תמיד!
תודה על כך. הייתה לי תחושה כזו על ועדת ההפעלה, יתכן וגם שמעתי עליה משהו בחצי האוזן... אך לא זהו העיסוק עכשיו!
אני חושבת ומאמינה שהדרך שבא מתקוון לפעול חב"ב בנים הוא מעולה ממש! כאשר אתה מגבש קצובה ואח"כ נותן לה להגיע ליעדים ע"פ קו משותף שכבר יש להם הן באידיאלים/ערכים והן ברדך הגשה, צורת פעולה וכד'... עד ההגעה לשלב הסופי הלא הוא קרוב צמיחת קרן דוד וזכיה בבית הבית.
אלה. שאצל הבנות יש גרעין שאכן הוקם לפני המון... זמן ופעל ופועל בשלל דרכים כמו 'מועדונית השחר' ועוד רבים וטובים שלא עולים לי כעת(השעה היחידה שלי.. עמכם הסליחה) אך עכשיו שהמגמה היא ליצור בסיס/תשתית חקזה לחב"ב הבנים והבנות כדי שהחזון של העשיה רק יעלה עם הזמן... אך איך התנהלו העניניים אצל הבנות?! היו רכזות חב"ב ורכזות גרעים?! שמא אצל הבנות זה התנהל אחרת ממה שהבנים הולכים להוביל?!
בברכת ה' עליכם בכל מעשה ידיכם!
ענת שמחכה לתשובות וכן, אני מרשה גם לבנות לענות
לילה טוב;)
בסד"ש
מועדים לשמחה לכל האריאלניקים הקדושים...
רציתי להגיד תודה רבה לעורכי "טל שמים"
על פרסום היצירה שלי בעמוד הראשי
שמחתם אותי וירגשתם אותי...
עשיתם אותי אדם שמח יותר ממה שאני(וזה לא שאני לא(: .)
אז.. חבר'ה שיהיה רק טוב.
ואשמח לשמוע תגובות. זה חשוב..
אוסנת מרמלשטיין. ראשל"צ
(:
הבנתי מענת כהן שצריך להגיד תודה רבה ליוכי אז יוכי ממש תודה!!!!!!!
בחסדיו תמיד!
תגובתי היא לפניך:
יוצרת מוכשרת! היצירה שלך היא אחת הטובות שראיתי. מה עוד שהיא נמצאת בול במקום בעלון ובול בתזמון לחודש המתאים! אמן שנזכה כולנו! ...למציאות שכזו.
ההבנה שלך- היא משהו מהסרטים! יותר נכון משיחת טלפון כשני לא מרגישה טוב(-יוכי לצומת ליבך שלא תחשבי שאירגנתי לך משהו...) ואל זה אוסי אנחנו נעבוד ונעמוד בדייט הבא שלנו. תארגני מעכשיו מקום טוב! שלא יוכלו להפריע לנו אנשים...
תזכו לשנים ארוכות נעימות וטובות=)
לילה משובח וצח!.
כל המתפללים לרפואתה של אפרת בת מזל..
אפרת מרגישה ב"ה מצוין!!
כבר אין צורך להתפלל לרפואתה.
היא מוסרת תודה לכל האנשים שסייעו בכל דרך שהיא..
(בעיקר לאלו שהתפללו...- אז תודה!!)
לאט לאט היא משתקמת לגמרי!!
שלא נדע עוד כאב וצער!!
בשורות טובות ישועות ונחמות!!!
בס"ד
טוב, זה בשביל חברה שלי...
היא צריכה משחקים על אחדות...
לשבט מעלות (ו') מעורב.
היא נואשת לעזרההה..
תודה בשמה ובשמי. (:
פלפלתיזה נראה לי נושא חשוב מספיק לפתוח שרשור חדש.
חב"גניקים יקרים שלי- לא באים למליאה בשביל לפגוש חברים מהשבט. אם זה היה נכון הייתי מפסיק להגיע מזמן... מגיעים בשביל לפגוש חברים לאידיאלים, חברים לעשייה. ואם יש תלונות שאין עשייה- הרי זה אך ורק אשמתנו שלא לקחנו מספיק אחריות. לא השתדלנו מספיק, ולא האמנו מספיק ביכולתנו.
אל תאשימו את ההנהלה, כאילו שהיא חוסמת אתכם מלעשות. שטויות. ההנהלה אולי ממש מרגיזה לפעמים, אבל היא לא מונעת עשייה, והיא מוכנה לתת סיוע מסויים למי שמוכן לפעול (תשאלו את דניאל). אמנם אני מסכים שהיא לא מסייעת מספיק, מסיבות שונות, וזה מאד מרגיז, אך זה לא מהווה מחסום לעשייה. העשייה תלויה רק בנו, ולא צריך את ההנהלה בשביל זה.
חב"גניקים יקרים- האחריות על עם ישראל כולו מוטלת על כתיפנו. אז בואו נתחיל בצעד קטן- להרים את חב"ב לכוון של עשייה לאומית. הם לא יכולים לבד, ובכוחנו לעזור להם. בהגיענו למליאה אנו מעודדים אותם לגאווה באידאלים של התנועה שלנו, וכן זו הזדמנות נכונה גם לפתוח את הפה ולכוון אותם לכיוון הנכון. אז מה אם אין שם יותר מדאי חבר'ה בגילנו- יש מספיק חברים לדרך, גם אם הם קצת צעירים יותר...ואני חושב שאפשר לעשות את החברות הזו כיפית לא פחות. תנסו את זה...
