במיוחד כשהרצון הזה הוא רצון משותף לשניהם, גברים צריכים להיות שותפים בעבודות הבית.
וראיתי לצערי מספיק בתים שבהם הגבר עושה טובה שהוא "עוזר" כשאישתו כורעת תחת הנטל.
ועוד יש מקומות שבהם לימדו אותם (את הגברים) שגבר צריך ללמוד, ואם הוא לומד, הוא לא צריך לעבוד.
אישתו תעבוד.
אבל לעשות את העבודות הבית, הוא לא מסוגל. לא בנוי לזה...
אבל אישתו, לעבוד, כן.
במציאות שבה נשים יוצאות לעבוד, גבר חייב לקחת את העול בבית כשותפות. חייב - מהסיבה הפשוטה שאישה היא בן אדם, ובן אדם הוא יצור בעל כוחות מוגבלים. (וברור שבמציאות מתוקנת מדברים ומסכמים מה הוא מסוגל לעשות ומה לא).
במיוחד אם זאת מציאות שהוא בוחר בה.
הבחירה צריכה להעשות לשני הכיוונים.
אם האישה עוזרת בפרנסה כשבא לה וכשהיא מסיימת את כל ה"עניינים האישיים שלה", לגיטימי שהגבר שלה יעזור לה כש...
אז פה אני חולקת על זה.
(אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, משום היה היה לי ברור שהיא מפרנסת, ועכשיו לא כל כך).
ולגבי ה"יעשה כמו ובזמן שאת רוצה".
אין שום סיבה שלא יהיה מותר לבקש בכבוד כמו שכתבתי בתחילת הציטוט שהבאת.
לא רואה בשום בקשה משהו אלים.
זכותה לבקש.
לבקש שכשהוא עושה ספונג'ה שירים את הכסאות, ולא כמו שהוא מאמין שצריך. כי באמת נשים מבינות בזה יותר.
ושזה ייעשה ביום שישי בבוקר ולא בלחץ של רגע לפני שבת כשהילדים מסתובבים בין הרגליים.
יש לו סדרי עדיפויות, אבל גם לה יש. סדרי עדיפויות חשובים לא פחות.
ומותר ורצוי לדבר עליהם ולבקש.
אין פה מנהל חשאי עם עניינים אישיים ועובדת בית. יש פה זוג. ובזוגיות מדברים וכל אחד מתחשב באחר.
ורצוי שהיא תדע שמותר ומגיע לה לבקש מה שהיא רוצה (בגבול הסביר כמובן) כמו שלו מותר.
רק שיש נשים שפחות מעזות לבקש, ולפעמים צריך להזכיר להן.
זה יוצר כעס מיותר וכדורי שלג מתגלגלים של בעיות בשלום בית.
ולגבי מה שאתה רואה כפיה, כבר אמרתי קודם.
סדרי עדיפויות באופן הדדי, ומותר לדבר עליהם בכבוד.
וזה בסדר שנחלוק.
הסברתי כי ראיתי צורך, אבל אין לי על מה להתווכח מעבר לזה...
