פורום נשואים טריים (עמוד 283)

יוצאים פעם בשבוע..
פשוט יוצאים לטייל במקומות בערב, טיילת, ים וכו'

ודביק מהים?

או במקום אחר- יבש וחם ואין את מה לנשום?

רוחות טובות של אחרהצ המאוחרות ובערב בכלל קריר כבר מסביבות אמצע אב

אני כבר בשעות האלה יוצאת עם קרדיגן דק

לא חובה לרדת לחוף מספיק לטייל בטיילת

יש לי הרים של עבודה, ילד בבית, בית שצריך לתפעל. אין לי דקה מיותרת בשביל לצאת או דומה לזה.

 

בשנים עברו יכולנו לצאת לטיול ביישוב (בהרים), אבל גם זה לרוב לא היה קורה כי היא הייתה נשפכת מעייפות אחרי יום מתיש עם ילד תזזיתי.

יוצאים להליכה או לספורט משותף יחד כשמתחיל להיות נעים, זה נשמע כמו עול אבל זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות לגוף.
רכיבה על אופניים...
אפשר לאכול ביחד בטבע במקומות נעימים אם חם לך על החןף. לא יודעת איפה את גרה... אפשר לצאת מהעיר/יישוב/מושב למקום נעים יותר.
לצאת לטעימות במחלבות שונות בארץ, לטעום כל מיני גבינות חדשות ולקנח בפיקניק במקום.
סתם לשבת על ספסל שקט במושב, יישוב, עיר.
לעשות יום סרט טוב בבית עם פופקורן.
סתם ארוחה רומנטית זוגית עם אוכל מושקע שאתם אוהבים לאור נרות וכו'.
לשבת בגינה מול הנוף.
לצאת למשתלה לבחור לכם עציצים לבית ולגינה... יש כאלה שזה בילוי בשבילם חח
לעשות איזה diy משותף ביחד.
בקיצור, יש אינסוף דברים...

אפשר גם לטייל בערבים

ופשוט להתקלח אחר כך....

אני רואה שרק אנחנו מפונקים.

יותאים ומוזיקת הרקע היא 'חם.. רק להגיע למזגן..'

(אני בהריון אז אולי זה מצדיק אבל בעלי לא..)

תני לי הזדמנות לצאת ויהיה ביבי סיטר אז אפילו נשב באוטו בחצר במזגן.

כבר קרה שהזמנו ביבי סיטר פשוט ישבנו בחצר בספסל.

אפשר ללכת לקניון לשבת שם בספסל אם יש בעיה של חום ורוצים מזגן. או לשבת בלובי של מלון במקום שלא חיביים לקנות שתיה אם לא בא לך להוציא על כוס מים/קפה

 

נצלו את הזמן עכשיו. באיזור 7 וחצי שמונה נעים בחוץ.
אנחנו לפעמים יוצאים להליכה עם הילד בעגלה

לק"י

ולא רק בצפון....גם באזור באר שבע.

באלוני הבשן ברמת הגולן או באכסניית אנ"א כרי דשא כנרת,

ובצפת אפשר גם לחפש לפי מחיר פה: Help! Which hotel is best?

 

 

אולי יכול להתאים.

תאמת אני יותר בקטע של אוהלים אם מתאים לכם אז יכול להיות אחלה.

באלון מורה יש צימר עם בריכה וג'קוזי במחיר טוב

כאן, עשיתי בבלוג שלי איזשהו פוסט של סקירה:

סקירה: נופש בארץ למשפחה הדתית

מקסים ממש, והם נותנים לכם לשלם כמה שאתם חושבים

אבל מקום ירוק ומקסים!!! רק תזהרו מטרנטולות.. באופן כללי הצפון מוצף בצימכים מכל הסוגים. כמעט בכל ישוב יש לפחות צימר אחד אם לא כמה. רק לחפש. תהנו!

שתולה , זרעית, עין יעקב,בר יוחאי , אור הגנוז , מירון,
וכל ישובי הגבול בצפון

שהם הכתובת לשאלות כאלו אלא אם זה נוגע לעניינים הלכתיים בנוסף.. והמס' שלהם כתוב באתר פשוט מתקשרים ומדברים עם אחד הרבנים. לא חייבים להזדהות בשם...

אך את יכולה לבקש מהם שיפנו אותך ליועצת טובה בתחום.

יש להם ידע רב בנושא!

 

את יכולה לפנות גם לנשמת הקו ההלכתי הפתוח ע"ש גולדה קושיצקי - יועצות הלכה - נשמת

נראה שזה יותר יתאים לך...

אלו רבניות שמתמחות בנושאים הללו.

מרכז יה״ל - מרכז יעוץ והדרכה לחיי אישות לדתיים שאינם חרדים.

יש להם אתר אינטרנט עם המון מידע ומאמרים.

תוכלי להתרשם וגם לפתוח פניה.
מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות


סיכוי טוב שתוכלי למצוא במאמרים הרבים במרכז יה״ל כאלו המשקפים בדיוק את הנושא שעבורו את מחפשת ייעוץ.

תודה על ההפניה למרכז יהל, נראה אתר ממש מתאים. תודה רבה  

שמרכז יהל מדהים ממש אבל זה לא שהוא נותן מענה לפחות דוסים ממכון פוע"ה. פשוט נותן מענה לשאלות בנושא אישות ומיניות ומכון פוע"ה זה יותר רפואה והלכה.... שני צרכים שונים. בהצלחה!

שפותחת השרשור ציינה בהודעה הפותחת.

הרוב המוחץ של ההמלצות כאן בבעיות אינטימיות, בעיות בזוגיות, בהקשות להמלצות לייעוץ - לפנות לפוע״ה.
הם כבר יפנו אתכם.

כמה המלצות לפנות למרכז יה״ל את רואה כאן בפורומים לעומת זאת?

נראה לי שהרוב כאן לא מכירים את מרכז יה״ל. אין למרכז מספיק חשיפה.

אבל את פוע״ה - כולם מכירים.

גם להיבטים הטיפוליים
יש להם קורסי הכשרת יועצות נדמה לי עוד לפני יהל
ורבנים שעוסקים בזה בפועל בפגישות אישיות בהתאם לצורך

כשכתבת שפועה הם חרדים, היה ניחוח של דה לגיטימציה
וחבל.
באותה מידה אפשר לומר שהגישה של יהל לא מקובלת על הרבה רבנים.

אני מכירה היטב את יהל. והיטב את פועה.
ממליצה בחום על פועה.
סומכת עליהם בהיבט הרוחני והתורני, וגם הניסיונות שלי מולם היו מצויינים (ויש לי קשר רב שנים ותהליכים שונים איתם)

כלפי פוע״ה.

ממש לא.

מכבדת את המוסד החשוב, מוקירה ומעריכה את תרומתם העצומה בנושאי בעיות פוריות - המטרה העליונה לשמה הוקם המוסד, ייעוץ, ליווי, גניקולוגיה, טהרת המשפחה, קורסים להדרכת כלות וכל הקשור לרפואה ופוריות על פי ההלכה.

מאידך, כפי שהשתקף גם בדברי הפתיחה בפוסט הראשון בשרשור, לפנות לרבנים לייעוץ בענייני אישות - דבר שכזה זה לא מתאים לפותחת השרשור, ואף לא לי.




לכן המלצתי על מרכז יה״ל.
לטעמי יותר מתאים מבחינת החיבור לאורח החיים שלי, ואף שלה, פותחת השרשור.

ובהחלט עוסקים גם בהדרכה בנושאים המדוברים, במידת הצורך מפנים לאנשי מקצוע.

הם התחילו לעסוק ממה שראיתי, ואני יודעת שגם עוסקים המון שנים בנושא הזה של אישות.

יש להם גם סדנה לחתנים בשנה הראשונה או לפחות היתה להם כזו,

ממש ממש חשובה ויעילה ונוגעת בהרבה נקודות רלוונטיות.

יותר מדויק- דתיים תורניים..

בוגרי מרכז הרב, ושאר הישיבות הציוניות.

יש להם ייעוץ מיני

נסי בקישור הזה

מרכזים למען המשפחה | תנועת האישה הדתית הלאומית

זורקת רעיונות באוויר,למרות שאני לא מכירה אותו ולויודעת אם זה הסגנון שלו...אבל אולי אקלע פתאום..
*כיפה חדשה
*מחברת יפה לכתיבת הגיגים ומחשבות,עם הקדשה/ברכה שלך בעמוד הראשון.
*חולצה/מכנס לקיץ
*בושם
*כרטיס לסרט קולנוע

קשה לחשוב על דברים שלא עולים כסף.

 

הכל סובב סביב הכסף היום.

נשמע קצת מוזר אבל לפעמים זה ככה.

אנסה, כגבר שגם מתקשה עם מתנות להסביר את ההגיון.
בגדול, החפצים בעולם מתחלקים לשניים - אלו שיועילו לי ואלו שלא. את אלו שלא - אין סיבה לקנות לי.

החפצים שכן יועילו, גם מתחלקים לשניים - אלו שאני חושב שלאור הפרופורציה בין הצורך למצב הכלכלי מוצדק לקנות ואלו שאני חושב, שלמרות התועלת מהם - אין הצדקה לקנות . חפצים מהסוג הראשון - אני קונה בעצמי. חפצים מהסוג השני, אולי אשמח עם מישהו שלא חולק איתי את החשבון יקנה, אבל אם מישהו (כלומר מישהי) שחולק איתי את החשבון קונה, אז חבל על ההוצאה הלא מוצדקת.

אבל לפעמים עצם ההצקה נובעת מאהבה.

 

כמו ילד שמציק לילד או לילדה.

 

אולי זאת דוגמא לא חופפת אבל לפעמים מרוב אהבה אני ממש מציק לילדים שלי. מדגדג ומנשק אותם אפילו כשאומרים לי "די אבא!"

 

 

אתה בעצמך מודע לזה שזה מציק להם, משום מה יש מקומות שזה מקובל, אבל האחריות שלך על ילדך, לא נותנת לך זכות לפגוע בהם.

(התלבטתי מאוד אם להוסיף. נראה שיש אצלך משהו לא מסודר, בגבולות הלגיטימיים של הצורך בריגוש ובתחושת סיפוק. כדאי לעבוד על זה.)

הם לא בוכים מזה, הם אפילו צוחקים, אבל עדיין אומרים אבא די, אבא די.

ממש לא הגזמתי, דיגדוג הוא פריצת הגבולות ואילוץ הילד להכנס למצב פיזיולוגי שלא טוב לו.

זה מזכיר לי פוסט שכתב הורה אחד לילד בגן בו הוא טוען שהגננות חייבות להפסיק לנשק את הילדים

בגלל שזה מעביר הרבה חיידקים.

 

לפי הפרשנות שלי היה גלום בפוסט הזה המון קרירות ריגשית כלפי עולם הילדים. סגנון "יקי" כזה. כר ומנוכר.

 

 

לקחת "נושא תמים להפוך אותו לפושע"(לא פושע ממש כן? רק לצורך העניין) זה בעיני נובע מקרירות ריגשית.

 

אני לא מדבר איתך על לתלות את הילדים הפוך מהתקרה, להצליף בהם בחגורה ולהכריח אותם לצחוק מהדיגדוגים שלי.

 

אני מדבר איתך על צחוקים וחיבוקים ונשיקות. ואחרי זה הם חוזרים אלי ואומרים לי "אבא תעשה לי כמו שעשית".

(את שלי אמרתי, מציע לך לברר ברצינות את העניין)

זה "אבא די! תמשיך!"
גם בעלי לפעמים מניף את הילדים באויר ועושה להם שיגועים והם צועקים די! תוך כדי צחוק. זה סוג של קשר מאוד בריא, חם ולבבי בין אבא לילדים. הם ממש עומדים בתור כדי שיניף אותם! רק חסר כרטיסן.....

להפוך התנהלות מקומית לחיסרון כללי זוגישה לא נכונה.

לכבות פלאפונים ושאר מסיחי דעת, ולהיות מרוכזים רק בזה.

באמת רעיון טוב!

 

לכבות הכל ולהקדיש את מלוא תשומת הלב ליום ההולדת.

 

למשל לצאת לפארק עם גזיה ופינג'ן, לעשות תה עם עוגיות ולקחת נגיד את האלבום תמונות של הבעל כשהיה תינוק וילד

ולדבר על הילדות, החברים, לשתות בצמא את הסיפורים שלו, לדבר על דברים לא ממומשים שרוצה להשיג "כשיהיה גדול".

 

קצת כמו סרט רומנטי הוליוודי אבל זה יכול להיות כיף נראה לי.

אנחנו ממש מורכבות. ואתם? לא בא לכם איזה משהו מיוחד? אין פה מורכבות נסתרת? תמיד בקשות מינימליות ושגרתיות...

מניח שכל אחד אינדיבידואלית מורכב, מי יותר ומי פחות.

 

את הכי מכירה את בעלך ומן הסתם תדעי מה הוא יאהב אם תעשו את מה שכתבתי נראה לי לא?

 

באופן אישי גם לי אין בקשות מורכבות מידי במה שקשור למתנות.

בייבי דול מדליק.
זה כבר יעשה את העבודה...

והוקרה.. הוא יאהב את זה ואותך יותר מאלף מתנות חומריות אחרות.. 

בלוני הליום, כרטיס ברכה עם בראה מכל הלב ועוגה
ואם יש ילדים אז לבוא איתם..

יכול להביך אבל מחמם את הלב

הוא עוד יותר יחטוף עצבים
מאשר ממתנה קנויה שהיא תיתן לו בארבע עיניים..

תקראי שוב את ההודעה הפותחת שלה
ותביני...

לא אמרה שהוא לא רוצה שתחגוג לו בדרך כלשהי

ולהגיב אם זה יתאים לו.

אני התכוונתי שהוא מבקש שאצמצם הוצאות....

אם נראה לך שהוא יאהב הפתעה בקונספט כזה,לכי על זה!

לפעמים זה משהו שהוא רואה בו בזבוז

לפעמים לא מוצאים משהו שיעיל לו באמת

לפעמים בכלל אין לו כח לצפיה של אשתו ל'תודה' מתלהבת שלא בא אצלו מבפנים

אחרי שתביני את הסיבה
תמצאי את הפתרון לקנות משהו מתאים.

במקום לחפש מה לקנות - למרות שהוא לא רוצה,

הייתי מנסה לנסות להבין למה הוא לא רוצה מתנות.

 

מה זה בשבילו מתנה?

מה זה אומר מבחינתו לקבל מתנות או לתת מתנה?

 

נשמע שיש בינכם איזשהו פער בתחום הזה,

ואולי כל אחד מכם "לוקח צד" - את אוהבת לתת, לפנק (אולי גם להתפנק?)

ואצלו נשמע זה קצת ההפך.

 

הרבה פעמים אנחנו נוטים להעניק את מה שאנחנו רוצים לעצמנו,

אך אם לא נתעניין באמת בבן זוגנו - לא נדע אף פעם מה באמת עושה לו טוב.

 

מוזמנת לשבת עם בעלך ולדון מה מבטאים יום ההולדת ומתנות עבור כל אחד מכם.

 

 

 

 

במיוחד ביום הולדת שזה סתם יום מבחינתי (אשתי חושבת שזה יום חשוב, מוצאת לי כל פעם איזה רב שאמר שזה חשוב)
אבל זה היה כיף לקבל עוגה טעימה עם פתקי ברכות מהילדים, פעם קבלתי מצגת ממש נחמדה עם כל מיני תמונות וגם אמירות ומנהגים המשונים שיש לי. פעם הכינה לי המבורגרים מושחתים היה מאוד כיף (בד''כ אני זה שמכין בשר).
תהי יצירתית, את יודעת יותר טוב מכולם מה יכול לרגש אותו.

ולעשות משהו צנוע. ואז פעם בארבע-חמש שנים לעשות משהו גדול כמו סופ"ש בחו"ל וכאלה..

מעתה ואילך בעזרת השם, תראו רק עליה וברכה.
תצליחו בכל מכל כל, ביחד.
תמיד תשאפי ליותר בשלום בית, ושתשמרי כל הזמן על ההיגשים ועל הקיים, כדי חלילה לא ליסוג אחורנית שוב.
- מצטערת אם אני הייתי חלק מהצד הפוגע.
וודאי וודאי שלא התכוונתי. 🌹

....

תלוי בסיטואציה.

משקעי עבר, כמו השתלבות חברתית, חוסר בחבורה להשתייך אליה, מועקה חברתית - לטעמי די נפתרים עם הנישואים וההתקבלות בסביבה חדשה.

מאודך - משקעים פנים משפחתיים, בפרט עם ההורים, עלולים אפילו להתעצם כשמתחתנים עם מי שההורים לא מקבלים...

ומאדם לאדם. מה הכוונה משקעי עבר? תלוי גם אלו משקעים ורמת ההשפעה שנותרה מהם.

בגדול בזוגיות נכונה ישנה תמיכה, קבלה והכלה גדולה מאוד, מה שכמובן לא יזיק.

לא כלליות. באמת קשה לאמוד את זה לבד באופן כללי. בשביל זה צריך לעשות מחקר.

כמו שהתורה יכולה להיות סם החיים או סם המוות, תלוי לאן אתה לוקח אותה. כך גם נישואין, יכולים לרפא אם תבנה אותם בקדושה וטהרה, או להמית אם תשחית את יסודם הבריא.

אני יודעת שאסור להתחתן עם בחור/ה שאת/ה מרגיש רגשי נחיתות לידו.
צריך להתחתן עם אדם שגורם לך הרגשה טובה, התעלות.

יש רגיעה פנימית.
זהו, מצאתי את המקום שלי בעולם. זה תורם לביטחון העצמי.
ככה אני רואה את מה שעבר עלי לפני שנים לא מעטות.

בעיני זה מעין כרטיס כניסה לעולם האמיתי, משם בעצם מתחילים באמת לחיות. זו ההרגשה שלי כאישה. לא בטוחה שבן הזוג שלי שותף לה.

בע"ה

מסכימה, ומוסיפה שזה נותן לך את הנחת להסתכל על התהליך שעברת מבחוץ, לא מהלחץ של בפנים. מתוך נקודת המבט הזו יותר קל לקבל מה שעברת ולהבין איך זה עזר לך לגדול, ומכאן מגיע המרפא.

לא חושבת שכדאי לתלות בנישואין את פתרון משברי ההווה. אם יש דברים שדורשים טיפול- כדאי לפתור את זה לפני הנישואין ולהגיע להקמת הבית מחוזקת. לאחר שעשית את התהליך ונותרו צלקות, הנישואין כנראה (בתקווה) ישפרו את המצב.

כל מיני משקעים התרפאו.

חזל אמרו:
אמר רבי אלעזר (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם",

"כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, במערבא (דהיינו בארץ ישראל שהיתה במערב) אמרו : אף בלא תורה, בלא חומה. רבא בר עולא אמר : אף בלא שלום".

מוגש כנק למחשבה

לפתוח פרק חדש בחיים

ראיתי פלאייר שכתוב בו: "נישואין זה לפתור יחד בעיות שלא היו צצות אם היית נשאר רווק"

 כלומר, לרגל ההתפתחות, ההתעצמות שבנישואין, האתגרים והמשימות התובעניות דורשות את המיטב שבכם, ואז צצים החסרונות והחולשות, ולכן צריך לטפל, כדברי הפלאייר .

מי שמתלוננים הם אלה שלא טוב להם.

שנישואים נותנים משהו לאדם.

כן יש בי משהו שלם יותר כנשואה.

מצד שני עם דברים שלא נפתרו אני צריכה להתמודד במערכת של 2

שזה מורכב הרבה יותר.

וכן אני חושבת שלא מתחתנים כדי לפתור בעיות כי אם כן 

אין לזה סיכוי

יש לי נישואים טובים ב''ה, אבל את האתגרים הנפשיים צריך לעבור.

מה שכן, אני חושבת שבגיל וההתבגרות די עוזרים.

עיין 'במאמרי הראיה' מאמר "על בחירת נשים".(עמ' 189-194)

אמנם נאמרו בזה היתרים מסויימים במקום צורך.

בו נגיד שהרב קוק ידע כנראה ספר שופטים ...

שאין לה אף הישג מלבד ההתנשאות

אם אני מפנה למאמר (ליתר דיוק שתי אגרות, למרות שזה בספר 'מאמרי הראיה') של הרב קוק, שם במאמר מוצגת מסכת שלמה של ראיות והתגובה שלו היא לספר על ברק, כאילו שהרב קוק לא ידע זאת, אז מי המתנשא?

השאלה שלי לא היתה על מרן הרב קוק אלא על הרב אבינר

 

המציאות בפועל היא שה"ציונות הדתית" שגם על הגדרתה יכולה להיות לנו מחלוקת בפירפורי גסיסה במפה הפוליטית בכנסת.

 

ליירט ניסיון לתת ביטוי לזה בכנסת על ידי איחודים פוטנציאליים נתפס בעיני כדבר תמוה 

כלומר, אתה מסכים שמעיקר העניין, הנהגה למעט מקרים חריגים מסורה לגברים. זה ההסבר לעצם הדברים.

אתה תוהה האם מתאים כעת להגיד את זה בקול בתקשורת, זו שאלה אחרת. אני די מסכים שיותר מזיק ממועיל להגיד היום דברים כאלו בקול.

(למרות שספציפית מכמה וכמה סיבות, הזוי בעייני לתת לשקד להוביל)

דברי הרב אליעזר מפניני הלכה לגבי הרב קוק.

"הנהגת הצניעות היא הסיבה לכך שבשנת תר"פ (1920) מרן הרב קוק זצ"ל התנגד למתן זכות בחירה לנשים. שכן באותו זמן ברוב המדינות לא הוענקה זכות בחירה לנשים. רק שנתיים לפני כן הוענקה זכות בחירה לנשים באנגליה, ומאותה תקופה ואילך החלו עוד ועוד מדינות להעניק זכות בחירה לנשים, כאשר בארה"ב הוענקה הזכות באותה שנה, ובצרפת יותר מעשרים שנה לאחר מכן, בשנת 1944, ובשוויץ בשנת 1971, הוענקה זכות בחירה לנשים. וכיוון שהדבר עוד לא היה רווח בעולם, החשיבו זאת גדולי הרבנים כדבר שמנוגד למנהגי הצניעות, כשם שהיו תקופות שנהיגה ברכב היתה מעשה לא צנוע לנשים.
אבל מרן הרב קוק לא סבר שמדובר באיסור הלכתי, ולכן לא הסכים לחתום יחד עם רבני העדה החרדית, הרב דיסקין והרב זוננפלד, על מסמך שקובע שהדבר אסור, אלא כתב נוסח אחר לפיו השתתפות נשים היא "נגד דת משה ויהודית, ונגד רוח האומה בכלל". היינו מנוגד להנהגת הצניעות הרווחת בישראל. על נוסח זה חתמו רוב בניין ומניין של הרבנים. לאחר שדעתו לא נתקבלה, והשלטון האנגלי קבע כי תינתן זכות בחירה לנשים, לא יצא מרן הרב קוק במאבק נגד ההשתתפות נשים בבחירות או נגד הנבחרים, וכמדומה שאף לא התנגד שבפועל נשים יצביעו.

יש לציין שגם אז היו רבנים שסברו שהעיסוק בשאלה זו הוא טעות. כך סבר למשל אחד מחבריו ומעריציו של מרן הרב קוק, הגאון הרב אברהם שפירא מקובנא, בעל 'דבר אברהם', שכתב לרב צבי יהודה זצ"ל כי הוא מתפלא מאוד על אביו מרן הרב שנכנס לסוגיה זו, וכי מה איסור יש בזה. ואכן גם החכם הגדול ביותר עלול לטעות, ואע"פ כן עדיף לשמוע לעצת חכמים, כי השומע פחות לחכמים טועה יותר.

ואף שבחכמה שלאחר מעשה, נראה שעדיף היה למרן הרב זצ"ל שלא להיכנס לסוגיה זו, במחשבה שנייה יתכן שעמדתו היתה מוצדקת לאותו הזמן. שכן הציבור היהודי בארץ היה אז מפולג מאוד בין חרדים וחילונים, ומרן הרב ניסה בכל כוחו לאחד את השורות, והשתתפות נשים בבחירות הרחיקה מאוד את הציבור החרדי מהשתתפות במוסדות הציבור. אילו היה מצליח מרן הרב ליצור שיתוף פעולה בין הציבור החרדי לציבור הציוני-חילוני, העם היה נבנה בארצו בעוצמה רבה לאין ערוך. הציבור החרדי הגדול בארץ ובאירופה היה מרגיש שייכות לבניין הארץ, והציבור החילוני היה קשור יותר למורשתו, והרבה מאוד מן הקלקולים שקיימים היום במדינת ישראל היו נפתרים. זה שלא זכינו לכך אינו אומר שהניסיון ליצור מסגרת חיים שתתאים לכולם יחד היה מוטעה".

להעמיד אשה בשררה. הגדרת "שררה" היא לא בחירות דמוקרטיות כך שגם לאוסרים לא ברור שאסרו במצב כזה. המחלוקת היא לגבי מלוכה. אין כאן חשש מלוכה.

אני ואתה לא חולקים את אותם ספרים?

בימי הרב קוק לא הייתה זכות בחירה לנשים ברוב המדינות ולכן לפרוץ זאת היה נחשב פריצות. כיום זה לא נחשב כך ולא ברור שהיה אוסר להצביע, אפילו נראה לי שהיה מתיר.

בראש מפלגה דתית צריך לעמוד אדם דתי
סך הכל הגיוני? לא?

כי אם אתה רוצה להשפיע על כולם אתה לא יכול לומר שרק דתיים יכולים להכנס

השיקול הוא פוליטי, לא דתי. אולי הוא שולל חילוק כזה. מהעבר אני לא בטוח שזה תמיד היה כך.
"אדם דתי" זו הגדרה רחבה מאוד. יש הרבה שמתנגדים לבנט בתור דתי.

הוא התבטא נגד נשים בפוליטיקה באופן כללי

אבל מה שכולם יצאו נגדו זה על האמירה הכללית שהוא נגד נשים בפוליטיקה.

השבוע יצא גם מכתב של רבנים שאומרים לא לשים מישהו חילוני בראשות הרשימה וכמעט לא עשו מזה סיפור.

כאילו היא היחידה והשאר טועים. אם ישנה מחלוקת, ובמקרה זה ישנה מחלוקת ורוב הפוסקים דווקא מתירים לפי מה שאני ביררתי, אז צריך לברר מה סיבותיה וכו'. בהנהגה ציבורית לא פוסקים כך. בדיעבד זה גורם יותר נזק.

ראה כאן מה שצירפתי מפניני הלכה.
חבל שאם אין גושפנקא של שם גדול הדברים לא נשמעים. אצרף את - נשואים טריים

אונרק את השמועות שאחריו?
שאלו אותו מה דעתו על אישה דתיה בראש האיחוד והוא אמר את דעתו.
מי אמר שזו דעה יחידה והשאר טועים?

יחיד זו מגמה בבתי מדרש מסוימים.
הוא לא משאיר מקום או מבהיר שמדובר במיחוקת. ישנה דעה מסוימת, היא היחידה והנכונה ולכן אין כלל צורך להזכיר את שאר הדעות.
נשים לא צריכות להיות בפוליטיקה, גם אשה דתיה לא יכולה להיות וכו'.
גם בעוד סוגיות זה כך, כמו למשל היחס למדינה, לצבא וכו'.

ולא חסרים רבנים שנוקטים בגישות שונות

ולשואל, "עשה לך רב והסתלק מן הספק"

 

אם יש כבוד הדדי ושמירת הלכה בסיסית אין בעיה לדעתי. מי שמחמיר תבוא עליו הברכה, זה בינו לקב"ה לא בינו לבין אשתו.

אין שדה יותר חשוב מאשר בין איש לאשתו (ולהפך) לכן יש להחמיר בחיי משפחה טובים וזוגיות בריאה לפני חומרות שונות.

אם ישנה רצינות וכבוד הדדי אז השאלה הזו היא שולית לדעתי. אורך חצאית או גודל כיפה אלו דברים משתנים וגם אם לא ישתנו כל עוד הם על פי ההלכה הבעיה תהיה מיותרת.

בשביל להתחתן דרושה בגרות.
בשביל לעבוד את הקב"ה דרוש דיוק, לא חומרות ולא קולות.
אם אחד מהצדדים הולך על פי דרך ברורה ויש לו כתובת רוחנית במקרה של שאלה, הפן המעשי הוא שולי.

מי שהחליט להתחתן עם "סוג" דתי/ת מסוים שיבושם לו. אין לזה קשר להיבט דתי. אצל הקב"ה אין הבדלי איכות על פי פסיקה.

השאלה אינה "שולית", ואינה עוסקת דווקא בכמה להחמיר באורך  חצאית או כיפה מעבר להלכה.. תרגמת הכל לשאלות מעשיות בעלמא.

 

לא הזכירה דבר כזה.

 

הנקודה כנראה היא, עצם המקום של הצד ה"רוחני", התורני, נוכחות של הקב"ה בחיים. כמה זה מהותי לאדם, וכמה מדובר ב"מה חובתי ואעשנה".

 

אתה כותב "בשביל לעבוד את הקב"ה". אבל היא כותבת על "שיח", "רמת שאיפות קדימה".. כלומר, שעצם המושג של "לעבוד את הקב"ה", כלשונך, אינו תופס אותו מקום. אחת הנגזרות, זה הדקדוק במצוות. אבל, כנראה, לא כאילו כל הבעיה היא שאחד מחמיר לאכול "חלק" והשני מסתפק בסתם הכשר טוב..

 

וזו בהחלט "בגרות" - לדעת שהצד הערכי, הרוחני, בחיים, אינו שולי, ולא הכל זה כאילו-רומנטיקה..

 

על כן, זה לא שייך ל"הבדלי איכות עפ"י פסיקה", אלא להבדלי איכות לפי המקום שהצד הערכי-תורני תופס בחיים. וזה בוודאי חשוב אצל הקב"ה.

 

על כן, השאלה היא שאלה.

 

לפעמים זה יכול ממש לתסכל - לפעמים הצד של המידות הטובות וכו', כפי שציינה, גובר. תלוי במציאות, תלוי באנשים.

את נשואה או רווקה?

להרבה מאוד תסכולים.
אפילו במקרה שהפער לא מאוד גדול...
זה כמו בתחומים אחרים.
זה נוגע בחינוך, בשאיפות המשותפות, בדרך חיים, באווירה...

ככל שהפער גדול יותר, התסכול גדול יותר.
אני לא ממליצה ללכת על פער שמורגש מלכתחילה.

(אלא אם כן יש לו/ה שאיפות להדביק את הפער ממקום אמיתי).

רק שתדעי שאני קוראת ומעריכה אותך.

לכיוונו. לגמרי חיינו בשלום עד שהצלחתי לשפר לכיוונו. היה לו קצת קשה עם הנפילות שלו אבל דיברנו על זה והגענו למסקנות וב'ה עלינו על הגל

הלוואי שהוא היה ה"דוס".

בייחוד אם את נשואה לבן זוג ברמה אחרת. לומדים כל הזמן ומנסים להשתפר. חשוב רק שיהיה כבוד הדדי לבן הזוג גם אם חושבים שהוא לא שם... וכמובן שברמה הבסיסית הלכתית שני בני הזוג מקיימים את ההכרחי. (שבת, טהרת המשפחה וכו') והכי טוב שלשני בני הזוג יהיה רב אחד שניתן להתייעץ איתו בזמני אמת.

יתכן שאפשר, תלוי במה. יש תחמים שבהם אפשר שכל אחד ינהג כמנהגו, ויכבד את השני שנוהג אחרת. יש תחומים של 'הנהגת הבית' שבהם חייבים איזשהו תיאום, אחרת זה עלול להיות מאוד קשה. למשל מה נכנס למטבח? גם בהלכות נידה, צריך לוודא שלשני הצדדים ברור ששומרים הלכה לגמרי, כולל דברים שיש כאלו שמשום מה מקלים בהם שלא כדין (יכול להיות שבאותה מידה מסכמים שמה שהוא החמרה באופן ברור ולא עיקר הדין - אפשר להקל.).

נושא נוסף שעלול לבלוט זה צורות הבילוי. אפשר שכל אחד ינהג כדרכו, אבל אם אחד מצפה שהשני יבוא איתו לסרט למשל, או לחופשה בחו"ל - זה בעיה עם השני לא רואה סרטים או מקפיד לא לצאת מהארץ.

נושא נוסף זה חינוך ילדים. אמנם זה לא מיידי, אבל בהנחה שבעז"ה מצפים לילדים משותפים, חשוב גם לסכם כיוונים כלליים (מוסדות חינוך, סוג לבוש וכד') וגם להיות מסוגלים, לא לשבור אחד לשני את המילה - לפעמים זה יותר גרוע מצעד ספציפי זה או אחר.

בהצלחה

מראש לא כדאי להיכנס לדבר כזה.
אם זו כבר המציאות, הרגש וההערכה יכולים קצת לחפות על זה.. מידת ההכלה והקבלה על אף הדוני עשויים לרכך..

גם אם כל ההתמודדות נשארת רק ביני וביני פנימה. 

הפער לא גורם לנפרדות בין בני זוג?

זה מצע מצוין למריבות ויכוחים.

תחשבי שאם יש בעל לא כ''כ דוס, והאשיה דוסית למשל, הוא רוצה טלויזיה בבית והיא לא, הוא רוצה שולחן שבת עם דיבורים על כדורגל והיא מתבאסת שאין שירים ודבר תורה, הוא רוצה ערב עם החברים וצחוקים וסתלבאט ולה זה נראה לא שייך שהוא עושה צחוקים עם אשתו של החבר, היא רוצה בי''ס תלמוד תורה לילדים והוא רוצה ממ''ד, הוא רוצה שירים לועזיים בבית והיא לא מוכנה שהילדים ישמעו את מירי מסיקה או לא יודעת מה. בקיצור, אין לזה סוף.
מה גם, שבמקרה כמו הנ''ל האישה עלולה לאט לאט להוריד מערכו של בעלה, ופתאום יתחילו לצוץ מחשבות של איזה מן בעל יש לי... הוא לא לומד בכלל .. ממש בטלן... גיסי כל היום לומד והוא הרבה יותר יודע וחכם... חבל שהוא רדוד כזה רציתי בית עם יותר אווירה תורנית רצינית. וכולייייי... מניחה שהבנת את הרעיון.

הצגת בעל מסורתי מינוס. באמת לא מתאים... אבל אישה חרדית מראש תסלוד מגברים כאלו. לא קשור לעולמה.
וכנראה שלא הבנתי את השאלה. אם המדובר הוא לפני החתונה כמובן שעדיף לבחור בבעל כמה שיותר קרוב אלייך מבחינה תורנית. הרי זה חולש על כל תחומי החיים... תחסכי לעצמך פערים מיותרים. כמובן שתמיד יהיו פערים כאלה ואחרים אבל אם הם מינורים אפשר לגשר עליהם.

מטיסה בטיל אחד כזה..

הוא שומר תו"מ אבל אין לו את התשוקה לתורה, אני מרגישה שהיחס שלו ללימוד לתורה  בגדר המלצה בלבד(לא קיום המצוות) ומה שמושך את ליבו זה כל הנושא של ההתפתחות האישית במישור התעסוקתי .

ולי זה ממש חשוב , הכי חשוב, זה מה שהכי מחיה , משמח ונותן לי כוחות. זה רצון קבוע ויציב אצלי גם בתק' שיש בהם ירידות. אני מעריכה בעומק אנשים שזה באמת חשוב להם, שמבינים ש'זה הדבר' פחות מעניין אותי כמות ידע אלא איפה הרצון, שמבינים עמוק מה עיקר ומה טפל, שלא נותנים לשיגרה לבלב אותם בזה. הבחור בסדר אבל אני מרגישה שהלב שלו לא מונח שם. יכול להיות שבעיני אנשים מסויימים אני אולי מגזימה אבל זאת אני. 

ואת צודקת, אני מרגישה שערכו אכן עלול לרדת בעיני, אני מתבאסת כבר עכשיו..ולא מגיעה לו.

למה אני ממשיכה בכל זאת? כי במישורים אחרים הקשר ממש טוב ויש לו מידות טובות, הוא אהוב בחברה, הוא טוב אלי ולפעמים יותר מדי...ואני לא צעירה בגיל.

ותסתכל עליו מלמטה למעלה. (במובן החיובי, לא בקטע שהוא שולט).
במיוחד שזה חשוב לך. לי זה נראה בסיסי ביותר בזוגיות ואז כשיש מריבות או אי הסכמות אז הכל מתערער.

מכיוון שהמישור התורני חסר לי אני כן רואה תסריט שזה עלול להתהפך בעיתות קושי כי זה נוגע בנק' החשובה והמוערכת אצלי.

אני לא מתכוונת בכלל שזה יקרה אבל כשאנחנו מדברים על הא ועל דא ורואים איך כל אחד מאיתנו רואה את העולם גם בדברים הכי בנאליים מורגש הפער בינינו..הוא אמר לי כמה פעמים דברים בסגנון של

- את נמצאת במקום גבוה יותר...

דברים כאלה ואני בכלל לא מתכוונת וזה יוצא והוא מרגיש וקשה לי עם זה, לא יודעת איך לצנזר את עצמי בצורה חכמה.

מעריכה נשים כמוך.
יש פירוש נפלא למשפט "אישה טובה עושה רצון בעלה". אישה טובה מייצרת את רצונו של בעלה. רצונו במה? הרצון חייב להיות רצון ה'. ולכן הרצון הוא בעבודת השם. כלומר. בידיים שלך לגרום לו לרצות לעבוד את השם.
יש גם סיפור בגמרא שמבהיר את ההשפעה של האישה על האיש. האישה יכולה להפוך איש רשע לצדיק גמור!
אז אם הבעיה היא רק בלהט הלימוד. יכול להיות שלא למד במקרומות הנכונים?
שוחחת איתו על כך? אני הייתי מעלה זאת בפניו. ולא הייתי שוללת אותו אם כל רצונו הוא להתפרנס בכבוד. לעבוד ולהתפרנס לא נוגד את עבודת השם. נהפוכו. היה פושט נבלות בשוק ואל תצטרך אל הבריות. כך נהגו גם כל הצדיקים שלנו. ומי שלא חי על פת חרבה. תחשבי גם על זה. על איזו איכות חיים את מוכנה להתפשר. קביעת עיתים לתורה - חייב. ואולי מתוך לימוד במקום טוב עם רב טוב שיודע להכניס בלומדיו את אש התורה ובעידוד שלך אולי אפילו ימעיט בפרנסה וישקיע יותר בלימוד.
בהצלחה רבה צדיקה!

מעבר לכימיה שזה הבסיס של כל קשר,
לדעתי, המפתח הפערים רוחניים ובכל פער אחר הוא אם מקבלים את הבן/ת זוג כמו שהוא בהנחה שכל זה תמיד יישאר, בלי לנסות לשפץ את השותף. אם כן אז סבבה ואם לא אז לא כדאי

יש לך המלצה איך אפשר ללמוד לקבל את האדם השני כמו שהוא?

אני לא חושבת שאני אלחץ עליו או אנסה לשפץ אותו..

אבל להתבאס ולכאוב -כן יכול לקרות.

שתשקלי אם את מקבלת אותו כמו שהוא כעת - לתמיד. אם זה מסתדר לך.

להתחתן עם בן אדם כשהוא x, ולהיות מאוכזב ממנו כל הזמן על זה..
את מתחתנת איתו, ידעת את החיסרון הזה קודם, מרגיש לי מבאס מצד הבעל להרגיש כל הזמן בצד המאכזב על משהו שזה פשוט הוא!

@חיות צבעונית


כי דיברנו על זה וחשבתי שיהיה לך מעניין ~

❤️

בין עניינים שנוגעים לזוגיות ובין עניינים אישיים.
חשוב שתעריכי אותו כמובן, מאוד. ומן הסתם זה תלוי באישיות ובמעשים שלו.
אבל תבדקי אם מה שחשוב לך זה כי זה באמת יש לזה השפעה על הקשר שלכם עכשיו ובעתיד או כל מיני דברים מסביב ותפיסות מעורבבות.

הרוחניות שלו למשל זה עניינו הפרטי. ההנהגה היומיומית בעניינים דתיים זה כבר משהו עם השפעה זוגית (ניהול הבית אבל גם חינוך הילדים בעז"ה ) ולכן יותר חשוב להגיע להבנה והתאמה ביניכם

את יכולה להחליט שגם רמה רוחנית אישית זו תכונת אופי קריטית בעיניך ואת יכולה להחליט ששאר המעלות שלו גוברות. (לא מדברת על מצב שלא לגמרי ברור איפה האמונה עומדת כי אז גם קיום המצוות צפוי להתערער וזה ייצור קשיים אלא על עד כמה הוא "מחובר לתורה" או איך הוא מתפלל)

אין לי וותק של 5 שנים אולם לי ולבעלי יש תחושה שאנחנו מאז ומעולם ביחד.

בכל אופן אנסה לענות לשאלותיך:

שאלה ראשונה:

חופש אישי, כיום אני לא מחפשת חופש אישי, אני ובעלי זה הכל הולך ביחד.

יש מעט דברים שבעלי מבחינת השקפת עולם שלו חושב הפוך, אבל אנחנו מנסים להגיע להבנות ולמסקנות שלא יגבילו אף אחד מאיתנו, לדוגמא היה נושא שבעלי חשב הפוך ממני ולקח לנו שנתיים להגיע להבנה, לא שנתיים של מריבה ושל צער ממש לא, אבל זה היה תהליך, שבסופו הבנתי כמה בעלי רואה אותי מתחשב בתחושות שלי ויודע להכיל אותי.

ואל תגידי שאני רואה את הכל טוב כי באים לקראתי, יש דברים שאני חושבת שזה נכון כך ובעלי חושב אחרת וכך זה נשאר, לא הכל הולך לטובתי.

מה שכן מגביל אותו זה הילד, אחרי שמגיעים ילדים חיי הזוגיות נכנסים לשבלונה אחרת, ואני כל הזמן אומרת לבעלי, לילד שלי אני אגיד שיחכו שנה שנתיים עד לילד הראשון...

 

שאלה שנייה:

לדעתי כל הזוגיות וכל המערכת הנפלאה הזו זה דברים חדשים.

 

שאלה שלישית:

אני הפסקתי באמצע הלימודים, יש לי חלום להמשיך אותם, אבל הגלגל מסתובב מהר מידי. החיים עמוסים, בתחילה מה אנחנו זוג צעיר, למה שאתפנה לדברים יותר חשובים, אח"כ הריון ילד לגדל אותו, ואין זמן לנשום ב"ה.

אבל דווקא מי שהכי מדרבן אותי לסיים אותם למען ה', זה בעלי.

אבל מאמינה שאם לא הייתי מתחתנת חלילה וחס, מזמן הייתי מסיימת.

 

שאלה רביעית:

את יודעת תמיד יש דרך חזור....חלילה.

לא חשבתי על זה, רציתי אותו ולכל החיים.

 

שאלה חמישית:

להורים שלי יש זוגיות נפלאה, אבל יש דפוסי התנהגות שלא נמצאו חן בעיני, לדוג' כל מיני תגובות של אמא שלי וכאלה, ולפעמים אני מוצאת את עצמי מגיבה כמוה או לחילופין באה להגיב כמוה ואני ממש עוצרת את עצמי ורוצה לעקור את הדבר הזה מהמהות שלי.

לפעמים נראה לי שאמא שלי נותנת מעצה לילדים ע"ח אבא שלי, הילד שלי עדיין קטן, אבל קודם כל בעלי אח"כ הילד בלב ובמעשים.

 

שאלה שישית:

אני אישה ולפעמים נפגעת, אז אני הכי אוהבת להתחפר במיטה ואז בעלי מצטרף אלי, לפעמים מנסה לנחם, להסביר, ובמיטה אנחנו מגיעים להבנות הכי טובות שיש.

 

מקווה שהועלתי לך.

 

 

נשואים שנתיים וחצי, מקווה שזה בסדר... חחח

1. איך חיי נישואין משתלבים עם חופש אישי ? / עד כמה נישואין מגבילים לכם את החופש?
זה תלוי בכל זוג. אנחנו שני אנשים עצמאיים מאד ומשתדלים לתת את החופש אחד לשני. אנחנו לא בהכרח הולכים לאירועים ביחד או דברים כאלה. אפילו בעניין של דת, לא תמיד מסכימים אבל מכבדים אחד את השני ולא מתערבים לו. יש אנשים שלא יסכימו איתי אבל זה הכל עניין של גישה. אנחנו בחרנו בזו כי היא זו שמתאימה לנו. מה שמגביל בד"כ זה ילדים

2. עד כמה הזוגיות איפשרה לכם דברים חדשים? מה לדוגמא?
לדעתי, שום דבר שלא הייתי יכולה לעשות לבד. שוב, אני מאד עצמאית. היא בהחלט תרמה לאושר שלי אבל אם את מתכוונת ל" דברים חדשים" שעושים אז...

3. האם חיי הנישואין גרמו להגשמה העצמית שלכם להיעצר? אם כן- למה? אם לא- למה ואיך?
זה דרש דחייה של תכניות מסוימות שחשבתי שאני אספיק אותם לפני ובסוף כן צריך להתאים את עצמך לבן זוג. רציתי להתחיל תואר שני מיד אחרי התואר הראשון אבל הוא עתודאי ומתגייס אז אעשה את זה אחרי הצבא כי מישהו צריך לפרנס
אבל אלה ויתורים שעושים בשמחה לדעתי. מבינים שלא הכל הולך כמו שתכננו ואין מה לעשות

4. לא חששתם להתחייב למשהו שהוא לכל החיים (צעד בלתי הפיך)?
קודם כל, לא, זה לא בלתי הפיך. ידעתי שאם יקרה משהו נורא (בן זוג מתעלל או דברים כאלה) אני אוכל להתגרש, ואין בזה שום בושה. חוץ מזה להכל יש פתרונות. לי היה חשוב לפני החתונה שנסכם שאם משהו לא יילך כמו שצריך, נלך לייעוץ. ואם הייתי פוגשת מישהו שהיה אומר לי "לא, פדיחות" או שטות כזו או אחרת, לא הייתי מתחתנת איתו. הבסיס זה הרצון שזה יצליח.

5. האם את/ה מרגיש/ה שבנית לעצמך מודל זוגיות שונה וחיובי- אחר ממה שראית בבית? אם כן, מה הדרך?
בהחלט. אני לא אפרט מה לא אהבתי בבית של ההורים אבל אני אגיד שזה בעיקר עבודה עצמית, ובעיקר לפני החתונה. דברים שצריך לברר עם עצמנו, אפילו בטיפול פסיכולוגי מכין, לזהות מה מפריע, מה הייתי רוצה לשנות, ואיך אפשר לעשות את זה.
וכמובן, איך בוחרים בן זוג בצורה נכונה. יש אנשים שחושבים שזה נעשה בצורה אינטואיטיבית, אבל זה מתכון דווקא לבחירה לא נכונה כי אז אנחנו נמשכים לדפוסים שאנחנו מכירים ושהם לא בהכרח טובים לנו.
השלב הזה דורש מודעות עצמית גבוהה.

6. מהי הדרך שלכם להתמודד כשיש ריב או חוסר הסכמה?
אני לא אוהבת להגיד ריב... זה נשמע ילדותי. וזה גורר לתגובות ילדותיות. ויכוח. אי הסכמה.
לזה צריך ללמוד תקשורת. ממש ממש עוזר. עם הזמן למשל, למדתי לא להגיד "אתה כזה" אלא "אולי זה לא מה שאתה מתכוון אבל כשאתה אומר/עושה את זה, אני מרגישה/מפרשת את זה ככה"
יש כל מיני טכניקות. זו רק אחת מהם.

מקווה שעזרתי!

1. הנישואין מגבילים את החופש ללא ספק. אני לא יכולה פשוט לקבוע עם אחיות/חברות על יציאה בלי לשאול אותו לפני אם זה מתאים לו, וזה לא רק בגלל הילדים. אפילו כשאמא שלי שואלת אם אפשר לבוא שבת וברור לי שהוא יסכים התשובה תהיה:״כנראה שכן, אבל אדבר איתו ואעדכן אותך״ והבהרה לכל מי שאולי חושב שזה נובע משתלטנות-ההתנהגות שלי כזו כי הוא מתנהג כך. הוא אפילו יותר קיצוני ממני. הוא יכול לשאול אותי לפני קנייה של 20 שקל מה שאני לא עושה

2. הזוגיות איפשרה לי לעשות דברים כמו:רישיון נהיגה וטיולים לחו״ל (אצלינו זה לא כל כך מקובל לעשות את זה לפני החתונה)

3. אני חושבת שהפוך, הנישואין גרמו להגשמה עצמית גבוהה יותר. היה מישהו שדירבן והאמין אפילו יותר מההורים שלי וגרם לי להתאמץ כדי שיהיה גאה בי.

5. התשובה היא כן. בגדול המודל היה חיובי מאד, אבל נקודה שבה היה חשוב לנו להשתפר הוא להפגין אהבה ליד הילדים. אצל ההורים של שנינו היה הרבה כבוד והערכה, אפילו חברות טובה מאד, אבל לדעתינו זה מאד בריא שהילדים רואים שכמו שההורים מחבקים אותם הם גם מחבקים אחד את השני, וכמו שאומרים לילד שאוהבים אותו אומרים גם לבן הזוג שאוהבים אותו

6. אז קודם כל-אין חילוקי דעות ליד הילדים, כלומר לא ברמה שיכולה להשמע כמריבה, אם זה זמן ממש לחוץ אז אחד מהשנים מתקפל בלי פשרה (לבושתי זה בדרך כלל הוא. אני עדיין עובדת על זה), ותמיד לחייך בסוף ויכוח גם לא כל כך מתחשק. בנוסף כלל בל יעבור הוא שאין מילים לא יפות בשום ויכוח, מה שעוד עוזר הוא להכניס תוך כדי ויכוח מילים של חיבה כמו:״אני ממש אוהבת אותך, אבל איכזב אותי ש..״. סורי אם זה נשמע קצת פלצני, איכשהו רוב הזמן הולך לנו טוב (אחרי לידות קצת יותר קשה ): )

נשואים 6 שנים ב"ה

1. יש ואין חופש
מצד אחד אנחנו משפחה, ויש מחוייבות לבית ולזוגיות. כל אחד מכבד את הצרכים של השני ו"מוותר" על החופש שלו אבל אף אחד לא מרגיש חנוק מכיוון שזו נתינה אחד כלפי השני.
מצד שני אנחנו משתדלים לתת את החופש והמרחב שכל אחד יממש את הצרכים שלו, גם אם לצד השני לא תמיד יהיה קל.

2.המון, כל הזמן לומדים אחד מהשני, כל אחד מביא מעצמו את הדברים שלו. לדוג' התנהלות נכונה מול "פרוייקטים"שצריך לבצע, דרך התנהגות מול מקרים מסויימים וכו'. ב"ה רק דברים טובים צומחים מזה.

3. הזוגיות שלנו תמיד מאפשרת דברים חדשים, אם זה לעשות צעדים חדים לעבר העתיד, מימוש צורך אישי.
לדוג' בעלי חישב מסלול מחדש והחליט לעשות שינוי עם העתיד שלו, ואני מצידי למרות שזו דרך שפחות התחברתי למדתי לאפשר ולתת לו להגשים את עצמו בדרך שהוא בוחר. וכנל הפוך. חשוב להבען שבזוגויות חיים ביחד אבל לכל אחד יש צרכים ורצונות שצריך לתת להם ביטוי.

4. לא, להפך. לצאת לדרך חדשה, לטוות דברים טובים עם האמונות שלנו ביחד. לקחת את הדברים הטובים מהבית ולשנות לפי הצורך.
בגלל שהייתה כימיה והיה לנו טוב ביחד לפני החתונה זה נתן לי ביטחון ופחות התעסקתי עם העובדה שזה צעד בלתי הפיך.

5. לקחנו הרבה דברים טובים מהבית, מרגישה ששיניתי את הדברים שמאוד בערו בי ולא התחברתי בבית. ב"ה בנינו מודל חיובי וקצת שונה. מה הדרך? להיות אתה, להכיר בחסרונות שלך ולעשות עבודה עצמית בשביל להתקדם. לגבי השינויים ממה שהיה בבית, ברגע שזה מאוד בוער בך ואמיתי בנפש שלך זה קורה בלי יותר מידי להתאמץ.

6. אין כל כך ריבים זה יותר ויכוחים או חוסר הבנה. לומדים לדבר ולהסביר כל אחד את הצד שלו, לרוב בנחת ואחרי שהסערה חלפה לא בשעת הויכוח או ה"מריבה". בעיקר לכבד. גם כשאין חוסר הסכמה משתדלים להבין את הצד השני ובודקים איך אפשר להתקדם מאותה נקודה. יש דברים שעד היום שנויים במחלוקת, מבינים את זה צוחקים על זה ומוותרים אחד לשני כשצריך.

1. לא מאד מגבילים, אבל גם ברווקות יש הגבלות...העבודה למשל... אז זוגיות נראה לי לא רלוונטי למוגבלות כלשהי.

מה שמגביל זה בעיקר האמהות- כי אז אם יוצאים לאנשהו צריך בייביסיטר. 

בגדול מה שכן מגביל זה ההתחשבות אחד בשני, נגיד- אני לא אצא לאנשהו בלי שלבעלי סבבה להיות לבד הערב...אם זה בא על חשבונו...אם זה בשעות שהוא לא בבית אז זה לא משנה לשנינו..

בגדול בעלי הכי מפרגן וגם אני מפרגנת לו- ואני לא מרגישה מוגבלת במשהו. חוץ מזה שאני גם אמא, אז אני לא יכולה להשאיר את הילדים לבד...או תינוק קטן שיונק עדיין.

2. כן, לחיות בזוגיות למשל...משהו שלא קורה כשרווקים...  

3. היה משהו שכן, כי בעצם עברתי לגור רחוק מאיפה שהייתי אז התפטרתי מעבודה שרציתי עוד לפני שהתחלתי אותה.

עדיין לא מצאתי את עצמי מבחינת תעסוקה, לא מצאתי מקום קבוע. אבל בעז"ה עוד נמצא. בכל אופן- במחשבה לטווח ארוך- ב"ה שהתחתנתי ולא נשארתי לעבוד כרווקה, אפילו שזה משהו שרציתי והיה החלום שלי...

הרבה יותר קשה להשאר לבד! 

4.כן מאד חששתי. זה היה תהליך קשה וכואב..עברנו את זה ב"ה. להפטר מהחשש הזה ולקפוץ למים. הדבר הכי משתלם שעשיתי בחיים.

5.לא חושבת..סה"כ הזוגיות של ההורים שלי טובה.

6.לא יודעת לנתח את עצמי כרגע...בעיקרון כשזה קורה אני מעדיפה מתישהו לשתוק וזהו. אחרי כמה זמן זה עובר...

 

זה ממש מעודד אותי 

אשמח לשמוע מעוד אנשים... 

1. במהלך חיי נישואים, צריך ללמוד את היחס הנכון בין זה שאתה עדיין אישיות בפני עצמך, לבין היותכם זוג.
אנשים שרגילים ליותר 'חופש', סביר שירצו שיותר אלמנטים בחיי הנישואים לא ייכנסו למסגרת הזוגית. יאתגר אותם המעבר מיחיד לזוג. דוגמא: הדילמה כמה מאוחר לחזור מחתונה של חברה. כמה ערבים בשבוע לא להיות בבית. מי אחראי שיהיה אוכל בבית ועוד.
יש נפרד בנישואים, ויש יחד, ועם הזמן, במיוחד בשנה הראשונה, לומדים הזוג מה נכנס איפה.
2. לא יודעת לגבי דברים חדשים. מה שרציתי לעשות לפני שהחתנתי, עשיתי אחרי. מה שכן, זה בוודאות עשה אותי בן אדם יותר טוב.
3. ממש לא. אם כבר אז הפוך. יש בן אדם שאוהב אותך כ"כ, לפעמים יותר משאתה אוהב את עצמך. זה נותן ים של כח. ח"ו הפוך. מה שכן, כשמגיעים ילדים אז הכל נהיה הרבה יותר מאתגר. אבל עם הנישואים עצמם , לא.
4. (בהנחה ורוצים זוגיות באופן כללי) מגיע שלב בקשר, שהקשר כ"כ טוב, שאתה יודע, שאל הלא נודע, אתה רוצה להיכנס איתו, ולא עם אף בן אדם אחר.
וגם, יש אופציה ביהדות להתגרש. ח"ו לא מתחתנים כי יודעים שזה אפשרי, אלא בקטע של - אני כל יום זוכה להחליט מחדש שאני רוצה להיות נשוי לו. ואם ח"ו משהו מזה משתנה, יש איך לצאת..
5. המודל שונה. הוא מגיע מבית עם זוגיות אחרת משאני ראיתי. יחד בנינו זוגיות, שהיא רק שלנו. כי אין עוד זוג כמונו בעולם...
6. חובה חובה חובה לדבר! זה נשמע מצד אחד בסיסי, מצד שני, זה יכול להיות ממש ממש קשה. אבל זה קריטי ממש. לדבר, ולהסביר, ולהלבין את הדברים, מיד בזמן המחלוקת. לא ללכת לישון כועסים!

נשואה ב"ה שנתיים..

1. איך חיי נישואין משתלבים עם חופש אישי ? / עד כמה נישואין מגבילים לכם את החופש? 

אם חופש אישי זה ההתקדמות וההתפתחות בעבודה ובתחביבים, אז הנישואין לא סותרים את זה בכלל, אני משלבת וזה פשוט וברור שיש את ההתפתחות המקצועית והאישית שלי שאני משקיעה בה הרבה, ובעלי גם מעודד אותי, וזו לא שאלה כל כך.. בתחומים אחרים כן יש איזו הגבלה, שבסוף- אני לא יכולה לצאת לאן שבא לי בערבים, או להיות בשבתות בכל מיני מקומות שבעלי פחות רוצה, ודברים כאלה, אבל זה ברור שזה חלק מהמשפחתיות, ובסוף זה הכי חזק ואני אוהבת את זה שבתור נשואה אני כבר לא עושה הכל, אבל אני בונה פה משהו הרבה יותר טוב ויציב.

בהתנהלות הכלכלית זה גם קצת מגביל אותי כי אני לא קונה כבר כל מה שאני רוצה.. והרבה פעמים שואלת לפני שאקנה, אבל נגיד בתחילת הנישאין היתה תקופה שלא תרמתי בלי לשאול את בעלי, ושמתי לב אחרי כמה זמן שזה ממש חונק אותי, כי בתור רווקה מאוד אהבתי לתרום והייתי תורמת לכל מיני מקומות ואחרי החתונה זה נהיה כל פעם כזה סיפור.. אז פשוט באיזשהו שלב, כשגם שמתי לב שמידי פעם בעלי קונה כל מיני דברים בלי לשאול אותי (ואין לי בעיה עם זה בגדול), החלטתי לתרום גם בלי לשאול אותו.. מה אני באה להגיד בזה? שיש דברים שאת יכולה לחשוב שמגבילים אותך אבל בתכלס את לא חייבת לפעול ככה.. כשהבנתי את זה גם אמרתי לו את זה, וכל זוג יכול להחליט מה מידת החופש ה"כלכלי" של כל אחד מהם בתוך הזוגיות. אולי בגלל שאצל ההורים שלי על כל תרומה אמא שלי התייעצה עם אבא, חשבתי שזה ככה, עד שהבנתי שלא.. כי לי זה לא התאים..

ובכללי, דווקא בתור נשואה אני מרגישה הרבה יותר חופשיה, כי דווקא זה שיש לי מישהו, גורם לי להיפתח יותר בחברה, זה נותן לי יותר יציבות וקרקע ומקום בעולם, אז משם אני יכולה לעוף.. זה גם הגדיל לי את האישיות במובנים מסויימים.

2. עד כמה הזוגיות איפשרה לכם דברים חדשים? מה לדוגמא?

איפשרה לי להכיר עולם חדש.. להבין המון דברים על עצמי, על המשפחה שלי, על החיים.. סתם דוגמא קטנה- בעלי נגיד פתח אותי בכיוון של השקעה  וגיוון באוכל וזה ממש מגניב וכיף שהוא אוהב את זה. הזוגיות כמובן מאפשרת לכל מיני דברים שבי לצאת לפועל בבית שלנו. חוץ מזה, אני מרגישה שאני גם מוערכת יותר בעבודה וגם בחברה, בתור נשואה, וזה עושה לי טוב וחד משמעית פותח דלתות גם של תעסוקה.

3. האם חיי הנישואין גרמו להגשמה העצמית שלכם להיעצר? אם כן- למה? אם לא- למה ואיך? 

בתחום מסויים, קצת כן, כי הבעל לא שם לגמרי איתי, וגם החיים היותר אינטנסיביים מקשים על הפיתוח של התחום הזה, אז זה יותר קשה, ובאמת מבאס, אבל זה בע"ה בר-שינוי. ובתחומים אחרים לא, וכמו שכתבתי, דווקא זה שאני נשואה מאפשר לי המון דברים חדשים.

4. לא חששתם להתחייב למשהו שהוא לכל החיים (צעד בלתי הפיך)? 

חששתי, אבל גם הרגשתי שיהיה לי איתו טוב, לא משנה מה יהיה, ושאני רוצה לעבור את זה איתו ביחד.. וגם אני זוכרת שבהצעה, לפני שאמרתי כן, הרגשתי שאני אוזרת אומץ וקופצת למים...

5. האם את/ה מרגיש/ה שבנית לעצמך מודל זוגיות שונה וחיובי- אחר ממה שראית בבית? אם כן, מה הדרך?

כן, לא בהרבה, כי בבית ראיתי משהו טוב בסך הכל, אבל בהחלט יש דברים שונים.

הדרך- א. עצם האישיות שלי ששונה מההורים שלי גורמת לי לפעול אחרת מהם. ב. בעלי ראה מודל זוגיות שונה אצל הוריו וגם הוא בא עם הכיוונים שלו לגבי זוגיות והוא פשוט חי את זה ככה, ואני ממש מרוצה ואוהבת את הכיוון שלו, אז זה יוצא טוב ב"ה

6. מהי הדרך שלכם להתמודד כשיש ריב או חוסר הסכמה?

א. משתדלים ללמוד על זוגיות, לקרוא ספרים ביחד, וכו. ב. משתדלים לצאת כל שבוע ולדבר על דברים, ככה שהם לא יישמרו בבטן עד שיתפרצו יום אחד אלא נדבר עליהם בנחת מראש, ומעלים דברים של חוסר הסכמה וכד'. וככה, כשמדברים בנחת, לא בתוך הסערה ומנסים לחשוב איך אנחנו יכולים להשתפר/לבוא אחד לקראת השני/ וכו' אז זה הרבה יותר טוב. ג. ריב זה תמיד נשמע לי צעקות או שתיקות רועמות ודרמטיות.. וזה לא האופי שלנו, אז אין את זה בצורה הזו ב"ה, כן יש חוסר הסכמה וקושי עם דברים שהשני עושה/חושב, ואז מדברים על זה. בדרך כלל כשמדברים על הדברים זה עושה טוב.. וגם משתדלת להסתכל בעין טובה, להכיל את המורכבות, להיזכר בדברים שלמדתי על זה.

 והכי חשוב: לראות את השני. לא להיכנס לעמדת המסכנה, אלא תמיד תמיד לחשוב על השני, על הקושי שלו, לצאת מעצמי ומהתחושות שלי ולראות אותו. לעזור לו, לתת לו איזה אוכל, לפנק, לחשוב עליו באמת. זה בעיני הכי חשוב בכלל בזוגיות, וגם הכי עוזר לא להיכנס למקום הפגוע והמתרחק, זה בינתיים לעשות כל פעם סוויץ' בראש- לתפוס את עצמי בשלב הנכון ולשנות את הגישה.

בהצלחה רבה!

שהילדים כבר כן "מגבילים" את החופש..

זה כבר לא אותו דבר..

וגם אז, כשהילדים במסגרות בבוקר או אחרי שהם הולכים לישון בערב, בעיקרון, יש לי את הזמן שלי..

אבל זה כבר באמת לא אותו דבר. זה נון-סטופ, זה ממש משנה את החיים בהקשר הזה..

אבל כמובן שזה שווה את זה =)

אני, ברגע ששמתי לב שבגלל שלא שמתי את הבת הקטנה שלי במעון והיא היתה איתי כל הזמן, כבר לא היה לי אויר לנשימה, החלטתי להכניס אותה למעון וזה באמת עשה לי טוב.. בדברים האלה צריך לשים לב לעצמך, מה נכון לך, מה נותן לך כוח ומה שואב ממך כוח.

וותק פחות מ5 שנים...
1. החופש האישי יותר מצומצם מבחינת הזמן והכמות. מן הסתם. לומדים איך ליצור רגעים קטנים שקטים של חופש אישי ובמקביל שמנים של חופש זוגי.
2. מעולם לא מנעתי דברים מעצמי ברווקות בגלל ש'מקובל לעשות אחרי החתונה '. גם ההורים שלי היו בעד להתקדם עם החיים ולא להיתקע בגלל הזיווג.
הדבר היחיד שהתאפשר אחרי החתונה זה לתכנן חופשה בחו"ל או בארץ כזווג. כרווקה לא תמיד התאפשר לי לצאת לחופשות לבד או עם חברות. אז זה היה שינוי נחמד...
3. ממש ממש לא. בעלי כל הזמן דוחף אותי קדימה. עוזר לי בלימודים. מדרבן אותי להצליח. גאה בי ושמח כשאני מוציאה ציונים טובים. אני סטודנטית בתואר מאוד קשה ודורש. הזמן שלי לא שייך לי אלא למוסד הלימודים והדרישות החדשות לבקרים. לפעמים אין לי דקה ביום עבורו ובגלל שאני גם עובדת במקביל לפעמים יוצא לנו יום שלם (7 בבוקר עד 12 בלילה) מבלי לראות אחד את השני. אבל הוא היחיד שתומך ועוזר ועושה הכל כדי שאני אצליח.
4. חששתי ועוד איך. היום אני לא מבינה איך חייתי בלעדיו. נראה לי מוזר לחשוב על התקופה שהייתי רווקה ולדמיין את חיי בלי בעלי.
5. כן. הורים גרושים.
ראשית - הבחירה הראשונית צריכה להיות נכונה ומבוססת על עזרה ותמיכה וידע של אנשים חכמים וטובים שעוזרים לקבל את ההחלטה.
שנית - מידות מידות ועוד פעם מידות. להיות בנ"א טוב זה הכי חשוב (לדעתי) בחיים. אם שני בני הזוג רק מחפשים שלשני יהיה טוב זה מתכון בדוק לאושר ושלום בחיי הזוגיות.
6. אני משתדלת לפתוח את הריב עם משפט כמו 'בעלי, אני אוהבת אותך. XYZ מפריע לי...'.
בחוסר הסכמה אני נהנת לשמוע מה דעתו ולמה הוא חושב ככה. מטבע הדברים כבני אדם הדעות ומסקנות שלנו נובעות מניסיון החיים והדרך שבה גדלנו והסביבה ממה הגענו. זה מעניין לשמוע מה הכיוון חשיבה שלו ולשמוע על דרכים חדשות לעשות דברים.

תוספת לשאלות -
חברות שלי שרואות את בעלי וכמה שהוא מקסים וכו תמיד שואלות אותי איך זה הגיע.
תמיד אני אומרת: חפשתי 3 דברים בבן זוג - מידות , תודה ויראת שמיים. מעבר לכך - הכל בונוס.
לא בדקתי איזה כיפה הוא לובש ולר מדדתי את הגובה שלו וגם תמונה לא הסכמתי לראות לפני הפגישה.
דברים חיצוניים היו פחות קריטיים בעיני.
וזה בידיוק מה שקיבלתי ב"ה -
בחור שחיפש בחורה שיש בה את כל הנ"ל. הוא גם לא התעניין יותר מידי על חיצוניות או ייחוס או כסף או כל דבר אחר.
אם יש בסיס של מידות טובות ונכונות לעבוד על הזוגיות - אפשר לעשות הרבה דברים טובים.

בהצלחה!

הורים וילדים והאישה לובשת שמלה במים לא רואה בעיה בלשמור מרחק. שוב תלוי בנסיבותס
לא יודעת את ההלכה . מדברת מבחינה טכנית

באדר א׳ היו עדיין מאורסים.

הסתם יוכל לענות מה הפסק שהם קיבלו.

לרב אליהו ואשכנזים שאוסרים ללכת לטיול אפילו בזמן איסור אין שאלה.
לשיטת הרב עובדיה גם זה קירוב שאסור. ככה אמרו לי...

גם בלי לשאול רב פוסק - אך לגבי טיולים לדעתי אתה מציג דיעה הלכתית מסויימת, מאוד מחמירה.
יש גם דיעות פחות מחמירות למשל כאשר נוסעים במסגרת טיול משפחתי או באופן כללי עם עוד בני אדם, ולא רק כזוג.

רק לדייק, לא הוזכר טיול. בפשטות טיול במקום המוני (פארק בחול המועד וכד') - מותר. וגם טיול עם עוד אנשים מותר.

מה שהרמ"א אוסר והבן איש חי ובעקבותיו הרב אליהו אוסרים, זה "להתבודד בגנות ובפרדסים". בפשטות בריכה לבד, עוד יותר חמורה מזה. (אם זה לא לבד - לא רואה איך אישה שוחה בבריכה)

'פוסקים ע''פ הרמ''א לא יוצרים לטיול. אם תרצי אעלה כאן צילום מדרכי טהרה. אכן אני חושב שזו חומרא גדולה. אבל אני לא יודע כמי פוסקים פותחי השרשור.

וודאי שכשיש עוד אנשים זה מותר

רק הטבילה משנה סטטוס.
אם זה היה לפני ההפסק טהרה היתה לך התלבטות בעניין?
אם השאלה היא בעצם האם מותר בריכה כשאסורים אז זה בעקרון שאלה הלכתית כי יש דיעות בדברים אבל פשוט שעדיין צריך לשמור את כל ההרחקות אז נראה לי קשה בכלל איך זה יעבוד

ולא שמישהו חשב שבשבעה נקיים יש קולות מעבר לימי הווסת

אפשרי אבל יותר מורכב

זה שאת מגיעה אליה זה חסד גדול! בנוסף הייתי מקשרת אותה לאיזו קהילה אם יש במקום. משהו בסגנון של גרעין תורני. במסגרת קהילתית התמיכה היא בתחומים רבים. גם עזרה טכנית כמו גמח"ים למניהם וגם חברה מקסימה ובונה. אני יודעת שלי זה היה מושלם בתחילת הנישואים. היום פחות מתאים.... ולצאת לפארקים וגני שעשועים שם מבלות רוב האמהות הצעירות אחה"צ...
היא צריכה להתאוורר.......

הצעתי לה להכיר אנשים בקהילה, העניין הוא שהם די חדשים שם וגם לא כ״כ הולכים לביהכנ״ס וממה שהבנתי גם אין שם כ״כ צעירים...
כך שיוצא שאין לה כ״כ קהילה.

תודה על התגובה!

או לפחות איזו שכנה טובה או שתיים שיכולה לתקשר איתה ביום יום (אפילו ברמה של להשאיל ביצים או סוכר..... לאישה במצבה זה נצרך ביותר!). ואין קהילה תומכת, אני הייתי מייעצת לה לחפש מקום אחר.... איך אמרה לי פעם חברה טובה? לפני שאת בודקת בית תבדקי את השכנים.... תקראי לה דירה להשכיר

אזכור אותם בעז״ה כשיגיע תורי

קודם כל את חברה מקסימה!!איזו רגישות ודאגה כל הכבוד!
שנית..מכירה את זה מקרוב.
הדבר שהיא זקוקה לו זה אוורור(כמו שאמרה מעליי אורית.)היא חייבת!הדיכאון נובע מהבדידות שהיא חדשה באיזור ולא מכירה,מכך שהיא סביב התינוק כל היום,היא לבד גם מהבחינה שבן הזוג שלה לא בבית,וגם מכך שהיא לא עושה לעצמה משהו-לא מממשת את עצמה בקיצור:זה תחושת לבד מאוד לא נעימה וזה לא פשוט.
ראשית היא חייבת לחשוב מה היא רוצה לעשות עם עצמה!היא למדה משהו?בין אם לא למדה היא הרי חייבת להיות טובה במשהו!היא צריכה וחייבת לעשות דברים שהיא טובה בהם!זה ייתן לה הרגשה שאי אפשר לתאר!אולי תעסוק במשהו הזה אפילו...

אם את טוענת שמבחינה כלכלית הם בסדר ואין זו הבעיה:מה התחביבים שלה?אולי שתירשם לחדר כושר?בריכה?חוג כלשהו שיעשה לה טוב?

להיפגש עם חברות!אבל לא בבית...בקניון,בעיר,במקומות ציבוריים.בבית היא ממילא נמצאת היא צריכה ללכת-החוצה!

היא יוצאת עם בעלה?אם לא צריך לעודד אותה שתתחיל לצאת זה טוב לזוגיות זה טוב לנפש שלה ושל בעלה זה טוב לחוויות שלהם שהם יצברו..בנוסף כן שתשתף אותו בתחושות שלה זה לא משנה מאיזה רקע מקצועי הגיעו הרי הם התחתנו.הוא הפרטנר שלה וחלק מהקשר ביניהם זה גם חשיפת רגשות ותחושות..היא עשויה לשמוע דברים חיוביים שלא חשבה...

בקיצור אני אומרת שצריך להתמקד בנושא הזה של לצאת מהבית אפשר וניתן לעשות זאת בכל המובנים שיצרתי היא תהיה אדם אחר-שמח!!זה הפתרון להכל..
בהצלחה גדולה!!

הצעת המון דברים חכמים; אבל חלק נשמעים כמו עצות לה ופחות עצות לי 🙃
לא יודעת עד כמה אוכל להשפיע עליה. היא מודעת למצבה, היא מאוד רוצה לצאת ולעבוד (וכן, יש לה תואר), אבל הבעיה היא בעיקר בייביסיטר לתינוק וגם הצעד הזה של להתחיל, להתניע.. בריכה או חוג זה רעיון ממש טוב. אציע לה, תודה
ולגבי לצאת עם בעלה - זה לגמרי שלהם, אין לי מה להיכנס שם..

שוב תודה! תבורכי

ומה שאת יכולה לעשות זה ללמוד מזה לגבי הזוגיות והקשר שאת מעוניינת בו

ורק להיזהר שלא לקלקל את הקשר ביניהם, כי את בכל זאת לא יודעת איך הזוגיות ביניהם ומה הם כן נותנים אחד לשני

הוא שכל עוד את לא חושבת שהיא סובלת מבעלה

שסבל זה אלימות מילולית, פיזית, נפשית,

אל תתחילי לחשוב!! כי היא תרגיש- דברים רעים על בעלה.

 

היה לי התקלות עם זוגיות בסביבה שלי,

שבתור רווקה פשוט לא הבנתי איך האישה מסכימה לזה.

מערכת שהיתה נשמעת לי לא הגיונית לחלוטין.

 

למה הוא לא עוזר יותר?

הוא לא רואה שקשה לה?

 

ובכן, היום כשנשואה אני מבינה יותר

ועדיין לא את התמונה השלמה.

 

אבל מכיון והייתי קרובה לאישה

אני מבינה שגרמתי לה נזק 

בזה ששידרתי לה כל הזמן שמשהו פה לא תקין

שבעלה צריך יותר לתת מעצמו 

(מובן שלא אמרתי את זה בקול, כן?)

 

כמו שאמרת- אל תיכנסי למקום שבין איש לאשתו

גם לא אצלך בראש ובלב בשקט.

 

הדאגה שלך יפה וראויה, ונתנו לך פה עצות איך לאוורר אותה וכו'.

 

אבל אל תכניסי לה לראש שבעלה לא בסדר!

 

מקווה שלא הייתי חריפה מדי, באמת כתבתי ממקום אישי שלי שכואב מאד...

לכן כ״כ היססתי במה לומר ואם לומר ובינתיים לא אמרתי כלום. גם לא חושבת לומר, האמת. תודה שחידדת לי עוד.

לקחתי מפה את הרעיונות ואנסה לעודד אותה לצאת כמה שיותר ולמלא את עצמה במה שטוב לה.

תודה על האכפתיות

אם היא מדברת, שתדבר.
אל תעני כלום, הוא יקר לה יותר ממה שאת מדמיינת, עדיף לך לא להתעסק בזה..
יפה שאת באה לעזור.

אז היתה בכיתה ג', אמרה לי,
אולי אני אכיר לך את אח שלי?
- בן כמה הוא?
- 19
- אבל אני בת 24 (לפני 3 שנים...)
- אבל שנה הבאה הוא יהיה בן 20..
- ואני אהיה בת 25...
- אז תקטיני את עצמך!!


מצחיק מצחיק, והנה אני נשואה לבחור שקטן ממני ב5 שנים.....

ולא, זה לא אותו אחד

לא שמעתי במגזר שלנו שמקובל לשלם.
בשידוך שלנו לפני כ18 שנה היו מעורבים כמה קרובי משפחה וחבר אחד וכולם לא הסכימו לקבל כלום בתמורה.
אימי הייתה אחת מהם אמרה לי שהתשלום שלנו הוא שהיא רואה שטוב לנו והקמנו משפחה טובה.
גם אחים שלי שהשתדכו ע"י הכרויות בין חברים וכדו' לא שילמו כמדומני. זה כזה נורא? נראה לי מוזר שאם אחשוב על זיווג מתאים ואעשה כמה טלפונים וזה יצליח אקבל משהו בתמורה.
(פעם התנדבתי בישפ"ה, וישבתי הרבה על טלפונים ושיחות לצערי לא הצלחתי להגיע להקמת בית, אבל מעולם לא ציפיתי לתמורה בכל מקרה. )

שיש בעיה, אם אנשים משדכים על-דעת שלא לקחת כסף. מבחינתם זה יפה מאד, וזה אכן מקובל במקומותינו.

 

שמעתי משהו כזה, שיש ענין לשלם לשדכן - אני לא חושב שזה ענין של הלכה.

 

אלא במקומות שמקובל שמשלמים "דמי שדכנות", אז אכן זה כאילו "על דעת זה".

 

החידוש בסיפור, שהוא אמר שגם לילד קטן, שבוודאי לא חשב על זה - מגיע כנהוג.

 

 

ברור שמבחינה מידותית שלך, זה יפה שאינך מעלה בדעתך לקבל משהו בתמורה.

 

[סתם מסברא: אולי הנוהַג לשלם, גם במקרים שזה לא ה"מקצוע", בא כדי לעודד לעסוק בכך... אינני יודע]

כל מקום וקהילה עם המנהגים שלה

ושאעפ"י כן, שמעתי ש"יש ענין", אבל אי אפשר לעשות מזה הלכה.

 

במקומות שנהגו לשלם - זה משהו אחר. כמו כל דבר שאתה מקבל על דעת שתשלם.

 

[אם כי, גם בכך הוא מסייג, במקור שהבאת, שמא מדובר רק כשהשדכן מעורב בסיודי הממונות בין הצדדים. ומסיק שבכ"Z ראוי לשלם]

ומה שמצטרף לכך - לעודד להתעסק בזה.

 

לפעמים זו טרחה לא קטנה.

מפעלי שידוכים לא מתאימים בכדי לקבל כסף.
צריך לעסוק במצוה מתוך רצון וכוונה טובה ואם שילמו או נהוג לשלם, מה טוב.

אני מניח שלזאת היתה כוונתך בסופו של דבר.

על פתיחת ההיכל ביום כיפור?

לבית הכנסת.

על תפילין, שבת ועזרה לזולת

על תפילין שבת ועזרה לזולת לא מצאנו שמקיימים עבור שכר ממוני

על האדם שחברו הקדימו בזימון ותבע אותו על 40 זהובים כנגד 4 הברכות שהפקיע ממנו. מתנות הכהונה נחשבו כ"שכר חלף עבודתכם" של הכהנים וכו'.

חוץ מהוצאות שנצרכו לשם כך במידה והיו כאלה?