גם לא את עצמך...
תמיד יש נסתר.
וזה מה שמאפשר את הצמיחה הזוגית
כי אם היית מכיר אותה לגמרי ביום חתונתכם, כמה משעמם היה לחיות ביחד... אין שום חידוש, שום דבר להתלהב ממנו, לגלות, להתאהב מחדש.
מציעה לך לשנות את המושג
מ"דייטים" ל"מפגש".
נראה לי ששינוי המילה ישנה אצלך גם את התודעה.
מה שטחי במפגשים קבועים, לעיתים תכופות, עם בן אדם?
להפך, כמה פעמים יצא לך להפגש באופן כזה אינטנסיבי עם מישהו?
מפגש שכל כולו עוסק בכם, בקשר שלכם, בביחד.
לא בעבודה, לימודים, התנדבות, אירועים חברתיים.
לכן, למפגשי "דייטים " דווקא יש פוטנציאל גדול להכרות אינטימית, במיוחד לאנשים שמחפשים את הקשר הרגשי העמוק.
כמה זמן?
כמה שתרגיש שאתה בטוח בעצמך,
שאיתה אתה מרגיש טוב
אהוב
מוכל
שהיא מבינה אותך בגדול, ואיפה שלא - יש ביניכם דיבור כזה שמאפשר צמיחה והתפתחות, כך שתבין אותך יותר טוב. דהיינו, תחושה שיש עם מי לדבר. עם מי לעבוד.
עם זה מתחתנים.
עם ההרגשה הטובה עכשיו, וההרגשה הטובה לגבי הפוטנציאל העתידי.
לא עם הכרות מוחלטת. כי אין כזה דבר, וזה גם לא מה שיעזור לביחד שלכם להיות טוב ונעים...
מדגישה, "הרגשה" לא הכוונה התאהבות. אלא הרגשת נעימות, הרגשת בטחון, הרגשת היכולת להיות "אני" לצידה.
כל צעד בחיים, ובוודאי חתונה, טומן בחובו סיכון - וסיכוי.
בן אדם שיתמלא בחשש מהסיכון בחתונה, מסתכן ברווקות בודדה.
צריך להתחתן עם מישהי שהסיכוי בחתונה אותה, גדול מהסיכון.
ועדיין נשאר סיכון.
וקופצים למים.
אני אגיד משהו שעזר לי בתקופת האירוסין, והוא קצת חריף- מקסימום, מתגרשים.
אם אני אפול על האחוז וחצי סיכון, על הלא ידוע, על משהו שלא זיהיתי או לא הרגשתי נכון- נתגרש
זה יכאב, זה ישנה את חיי, אבל הסיכוי שווה את הסיכון הזה!
כי להשאר רווקה ולהפסיד אותו יהיה הרבה יותר עצוב.
מקווה שעזרתי..
להגיב לחששות האלו.
