פורום נשואים טריים (עמוד 4)

אין באמור התייחסות למקרים נדירים יותר שבהם גירושין היא האופציה היחידה הרלוונטית (כגון אלימות על כל סוגיה שאיננה משתנה, או כגון אומללות בחיי הנישואין וניסיון אמיתי לשפר ולשנות ללא הצלחה והבנה שהגענו לקו האדום ואין ממנו דרך מילוט, שניסינו הכל וזו האפשרות היחידה.

שההרגשה שעדיף להישאר לבד לנצח ולא למצוא זוגיות לעולם מאשר להמשיך להיות נשואים).

במקרים כאלה כמובן שהאפשרות של גירושין לגיטימית ואף רצויה לעיתים.

אני מדברת על כל אותם האחוזים המטורפים של בעיות "קטנות" או לא קטנות אך בהחלט פתירות כאלו ואחרות שאפשר לפתור עם רצון וכוונה, או עם הליכה לאנשי מקצוע בתחום הזוגיות, עם התמדה ומאמץ ואי וויתור על הקשר – ולצערנו יש אחוזים גבוהים כאלה, הרבה יותר מדי.

בפרשת השבוע שלנו, פרשת נח,

מסופר על המבול

וכמה אנחנו לפעמים מרגישות ומרגישים בתוך מבול

מבול של בילבול

מבולבלת, מבולבל

מבול של חוסר אונים

ובא הקב"ה ומבקש מאיתנו לבנות לנו תיבה

התיבה - הביתה בהיפוך

תיבה - הבית בהיפוך

לשוב הביתה

לתיבה שלנו

הבית שלנו

מקום מבטחים מפני המבול

האיש שלך הוא הבית שלך.

האישה שלך היא הבית שלך.

לא להתבלבל

לא להיכנס לנקודת מוצא של מבול, בילבול, של ספק, של סימני שאלה "האם בחרתי נכון? האם זה זה? האם זה לא זה" (כמובן לאחר שעמדתם בשלמות תחת החופה כבר, וכמובן שלא מדברת על מצבי קיצון כמו בפירוט בהודעה הנפרדת למעלה),

סימני השאלה האלה, העמלק שהוא הספק,

הבילבול שהוא המבול - הם הם שמים לנו עצמינו מקלות בגלגלים

הם הם שיוצרים לנו בלב כמו "נבואה שמגשימה את עצמה" בתפיסה ובמחשבה של "הנה ידעתי! איש כזה מגעיל! מי צריך אותו בכלל!" / "הנה ידעתי! אישה כזאת שאמרה את המשפט הזה מי צריך אותה בכלל",

וכל הזמן לחיות בסימן שאלה אחד עצום,

זה מכרסם בתוכנו

אי אפשר לחיות כך, בתוך הבילבול, הספק, העמלק הזה.

אלא -

להיכנס לתוך התיבה

לתוך הבית

לנקודת מוצא של "מצא אישה מצא טוב" - של עמדנו תחת החופה אז זה זה וזהו!

בלי סימן שאלה, אלא סימן קריאה

בלי ספקות, בלי מבול, בלי בילבול,

אלא עם רוגע, שלווה, בהירות, שלמות

כן - זה האיש שלי! זה זה! וזהו!

כן - זו האישה של חיי! זה זה! וזהו!

ואם קשה?

נעבוד

נלמד

נשקיע

נעמיק

נתקרב

עוד ועוד

ונהיה "למשפחותם" - לכוח העצום הזה של המשפחה בישראל

ונהיה ל"מה טובו אוהליך יעקב" - לעוגן הזה, לתיבה הזו של הבית פנימה, לשוב הביתה לחצי שלי באמת. להתמקד פנימה בנו, רק בנו.

לא נהיה דור הפלגה, לא נהיה מפולגים ומפורדים בינינו,

אלא מאוחדים

קודם כל בינינו פנימה

איש ואישתו

ואז לכל העם המתוק שלנו

וכמה מרגש היה בשבוע וחצי הללו לראות את אחינו השבים מן השבי מלמדים אותנו

מה זה להיות בתיבה בתוך שיא המבול של הרע

מה זה לשוב הביתה

מה זה לזעוק ישר כאשר שבים על אחדות אחדות אחדות בינינו

על היהדות

על המצוות

כמה מרגש לראות אותם

נשמות אדירות מאירות

שנלמד מהם

שנקבל אנו כוח מהם וממילותיהם

וכמובן מהתורה הקדושה שמאירה לנו

לשוב הביתה

בהירים, מאוחדים, לא מבולבלים ❤

עד כמה שאני מכיר את הנושא (ואני קצת מכיר) אכן לסרטן השחלות (שאם הוא מתפרץ, יש סיכון מאוד גדול) יש מרכיב גנטי שמעלה את הסיכוי לחלות בו או בסרטנים דומים (במקרים שאני מכיר, זה וסוגי סרטן נשיים אחרים קשורים לאותו הגן) ולכן המליצו לעקוב מגיל 35 ובסוף תקופת הפוריות לכרות. חידוש מבחינתי שמציבים את גיל 35 כרף, אולי זה לא אותו דבר.

יש לציין, שעם היכולות הרפואיות היום, גם כריתת שחלות אינה מחייבת את סיום הפוריות. אפשר להקפיא ביציות ולהשתמש בהפריות מעבדה. לא כיף גדול, אבל למשפחות רבות משלל סיבות יש יכולת להרות רק כך.

יש לציין שהסיכוי לחלות גדל עם המרכיב הגנטי, אבל סיכוי מסויים יש לכל אישה, גם אם לא ידוע המרכיב הזה. במילים אחרות, מי שיודעת שצריכה לשים לב, יכולה לשמור על עצמה יותר.

לענ"ד זו ממש לא סיבה לפסול, אם יש מישהי שיש לכם עולם ערכים משותף ומוצאים בינכם שייכות ומציאת חן. יכולים לצוץ בהמשך החיים ואפילו רגע אחרי החתונה (מכיר) עניינים רפואיים כאלו ואחרים, זה חלק מהחיים

כן הייתי מציע להתייעץ עם רופא (אם יש לך רופא קבוע ומבין עניין - הכי טוב). אפשר גם להתקשר בשעות הפעילות למכון פוע"ה 026515050 , לבקש באנונימיות להתייעץ עם אחד הרבנים (עדיף אם פנוי הרב דב פופר שהוא גם גניטיקאי במקצועו, אבל באופן בסיסי גם הרבנים האחרים שם מודעים) ולשמוע, סביר שירגיעו אותך.

בהצלחה רבה בקבלת ההחלטות

בדרך כלל רווקות מקפיאות ביציות,

בעוד נשואות מקפיאות עוברים.

הסיכוי להריון מוצלח גבוה יותר כאשר מקפיאים עובר ולא ביצית, לכן זו השיטה המועדפת ברוב המקרים.

בכל מקרה, אם תתחתנו כשיש לה עוד 11 שנים להרות בצורה טבעית, ואם לא יהיו עיכובים רפואיים כפי שלעיתים יש גם לנשים ללא כל רקע רפואי, אז בכלל לא בטוח שתצטרכו להיעזר בהקפאה בשביל ללדת.

גם אני ממליץ לא לפסול על הסף אלא להתייעץ ולבדוק היטב.  אף אחד לא מאיתנו לא מחזיק תעודת ביטוח כנגד מחלות קשות בגיל צעיר, חלילה.  

רוב האוכלוסייה עושה ביטוח בריאות פרטי כנגד מחלות קשות - כי לצערינו מחלות קשות הן עניין נפוץ.  

כאן לפחות הדברים ידועים מראש, ויש צעדי מנע והתמודדות טובים.  לפי הניסיון הרפואי, צפוייה איכות חיים טובה ומלאה לאחר מכן.  

(ומכאן כותב מניסיון)

צריך להכיר את העובדה שעם הסרת השחלות, מקור לייצור ההורמונים הנשיים, מתרחש מעבר מיידי לתופעות גיל המעבר.   הרפואה יודעת להתאים טיפולים טובים מאוד לשיפור המצב, בהתבסס על טיפול הורמונלי מלאכותי, טיפול הניתן כדרך שגרה לנשים שהסירו שחלות, המיטיב מאוד עם תופעות גיל המעבר ושמירה על הבריאות ועל איכות החיים האישית והאינטימית.  

אבל...

רוב מוחלט של מקרי הסרטן - אינם קשורים כלל לגנטיקה. רק כ-10% ממקרי הסרטן קשורים לגנטיקה.

הסרטן הכי נפוץ אצל גברים, סרטן הערמונית, מופיע אצל כ-15% מהגברים המבוגרים (ולפי מקור אחר שמצאתי, זה 11%). וזה רק סוג אחד של סרטן מתוך עשרות נפוצים ועוד מאות לא נפוצים.

בנוסף, בביטוח מחלות קשות יש עוד עשרות מחלות שמכוסות, ממש לא רק סרטן וניוון שרירים. למשל פרקינסון, אוטם בשריר הלב, ניתוח מעקפים, שבץ מוחי...

אני לא אקטואר ולא מומחה בסטטיסטיקה, אבל אני משוכנע שאם מחברים את כל המחלות האלה ביחד, מגיעים לאחוז בכלל לא נמוך של אנשים שחולים בהן.

למעשה, סיבות המוות הכי שכיחות בישראל מכוסות בפוליסה:

מבחינתי זה אחד הביטוחים שאני מכנה "קטסטרופה", כלומר הרבה יותר חשוב מביטוח רכב למשל. אדם שחלילה מתגלה אצלו אחת המחלות ברשימה, צפוי להיפגע משמעותית ביכולת להתפרנס מחד, ולהוציא מאות אלפי שקלים על טיפולים רפואיים ועזרה סיעודית מאידך.

לכן לדעתי זה אחד הביטוחים החשובים ביותר.

נקודה נוספת: 

ככל ביטוח רפואי, הרבה אנשים נזכרים לעשות אותו אחרי שמתחילות הבעיות. כשיש לחץ דם גבוה, כולסטרול, בעיות לב, אולי גם התחלה של טרום סוכרת וכיוצ''ב. אלא שאז כבר מאוחר מדי, אחרי שמתחילות הבעיות אף חברת ביטוח לא תסכים לבטח או שהיא תעשה המון החרגות. 

לכן, עדיף תמיד להצטרף כשאנחנו צעירים בריאים ויפים, למרות שדווקא בשלב הזה זה מרגיש כמו בזבוז כי אנחנו הרי צעירים בריאים ויפים...

אז כדאי לבדוק האם גם לך את יש את הגן הזה.

תינוק שיורש את הגן הנ"ל משני הוריו ולא רק מאחד (סיכוי של 25% אם שני ההורים נשאים), יסבול ממחלות קשות מאוד וצפוי למות בשנת חייו הראשונה, אם בכלל ישרוד את ההריון.

ועם זאת, כמו שהסטורי כבר ציין, גם לזה יש פתרונות רפואיים - כל עוד יודעים מראש מה הבעיה אז יש פתרונות שיאפשרו לכם ללדת ילדים מתוקים ובריאים.

חשוב להגיד שאני ממש לא מנסה להפחיד, וכמו מה שנכתב קודם - אם טוב לכם ביחד אז לכל דבר יש פתרון היום, גם אם הפתרון הוא לא בדיוק דרך המלך, הוא עדיין יכול לאפשר לכם חיים טובים וארוכים בבריאות.

נשמע ממה שכתבת שהיא יודעת שבוודאות שיש לה את המוטציה הגנטית הזו. זה נשמע קצת משונה כי בד"כ גם כשיש למישהי רקע משפחתי ידוע (כגון הורה או אח/אחות עם המוטציה בוודאות), אי אפשר לדעת האם גם לה יש את המוטציה אלא ע"י בדיקה. וזה דבר שבד"כ עושים רק בגיל מבוגר יותר ואחרי חתונה...

אז דבר ראשון - תברר האם הבנת ממנה נכון, היא נבדקה בעצמה, או שרק יש לה את המוטציה במשפחה?  ואם אכן לא נבדקה, מה הסיכוי שיש לה אותה? (במצבים קלאסיים הסיכוי הוא 50%)

אגב - אם היא טרם נבדקה, גם אם היא תעשה את הבדיקה היום - כדאי לקחת בחשבון שזה לוקח זמן לקבל את התוצאות. הן עלולות להגיע רק עוד כחודשיים שלושה...

הבדיקה בסל הבריאות, כל אשכנזיה שמגיעה לעשות בדיקות גנטיות מקבלת גם את הבדיקה הזאת ממש כמו טייזקס וכו', והמוני אנשים עושים בדיקות עוד לפני החתונה.

אם היא ידעה שיש במשפחה שלה את הגן, אז זה עוד יותר מסביר למה היא רצתה לבדוק את עצמה...

תתחיל מהתייעצות אצל:

גניקולוג ואונקולוג

כמובן גם יעוץ גנטי

אם אתה לא יודע במדויק את ההשכלות של הנ"ל

יכול להיות שאפשר למשוך כריתה עד גיל 40-45 ואז זה משנה את התמונה.

אולי לנשים עם הגן הזה יש נטיה לעוד סוגי סרטן

אולי לנשים עם הגן הזה יותר קשה להרות

אולי לנשים עם הגן הזה יש נטיה לעוד מחלות רקע

אולי גם אתה נשאי גן כזה ואתה לא יודע

אולי ואולי

החלטות כאלה לוקחים שיש את כל האינפורמציה מול העיניים.

ובשביל לקחת החלטה כזאת (שהיא קשה אם תחליט כך או כך) חייב לקבל את הכל.

ולכן אני ממליץ דבר ראשון לפנות לרופאים הנ"ל.

ורוצי בהקדם.

אי ההחלטה גורמת רע לשני הצדדים (כמובן לא להחליט בפזיזות. אבל גם לא סתם למרוח את הזמן)

מלבד על השאלה אם אני בעצמי נשא של הגן...

בגלל פשוט אני אני כבר קבעתי תור לרופא...

כי לא דומה מישהו א למישהו ב.

כל החלטה כזאת צריכה להגיע אך ורק ממך.

אם אתה יודע את השיקולים והמשמעויות. המעלות של האישה ומצד שני החסרונות שלה. רק אתה תוכל להחליט האם זה מתאים לך.

אגלה לך סוד.

אין מישהי מושלמת (מלבד אישתי והיא תפוסה)

לכל אחת יש את היתרונות החסרונות שלה.

ואתה צריך לשקלל מה מתאים לך ומה לא.

במקרה הנ"ל יש כאן חיסרון רפואי. אבל הוא פתיר בגבול מסויים.

האם שווה להכנס לזה?

רק אתה יודע אם המעלות שלה מספיקות כדי לגמד את החיסרון הנ"ל.

כמובן שאתה לוקח בחשבון שיכול להיות שיהיו לכם פחות ילדים מהממוצע

ויכול להיות שהיו סיבוכים מהניתוח

ויכול להיות הרבה דברים

על כל אלה זה לא סיבה לפסול בחורה טובה.

אבל רק אתה יודע אם היא בחורה טובה.

או יותר נכון טובה לך

רק עשה לעצמך טובה.

ברגע שלקחת החלטה (לא משנה איזה החלטה. כך או כך) להיות שלם עם ההחלטה לכל החיים. 

מהתיאור אני מתרשם שמדובר במוטציה בגן BRCA1 או BRCA2. חשוב לתת את הדעת על כמה דברים:

(אגב, גם אני לא רופא, אך 'קצת' מבין בתחום)

1) הנקודה הכי חשובה לדעתי:

גם אם יש מוטציה - סרטן זה לא גזרת גורל. עם שמירה על אורח חיים בריא (תזונה + פעילות גופנית + שינה טובה + הימנעות מעישון ודומיו ומחשיפה למסרטנים אחרים + שמירה על בריאות הנפש + שמחת חיים וקשרים חברתיים טובים) אפשר להפחית את הסיכון לסרטן ושאר מחלות איומות ונפוצות מאד בעשרות אחוזים!

ובפרט כשמתחילים בגיל צעיר - כמו שלכם. לעיתים, דווקא לאנשים שמודעים לבעיות רפואיות/ עניינים גנטים שמגבירים סיכון למחלות מסויימות יש נכונות רבה יותר להקפיד על אורח חיים בריא, והתוצאה היא שבשורה התחתונה - הסיכון שלהם לחלות במחלות הנוראיות ביותר והנפוצות ביותר - קטן יחסית ליתר האוכלוסייה.

וזה כולל גם מחלות כרוניות וכמו כן - הפרעות נפשיות,  שמצויות גם בגילים צעירים, כמו סוכרת, דיכאון, חרדות, כבד שומני, ואפילו מחלות זיהומיות.

כמובן שהמשמעות של כל המידע הזה לגבי שאלתך תלוייה בהתרשמות שלך מבחורה מסויימת זו, וגם בך: היא נראית לך כמו מישהי שמקפידה, או תקפיד על אורח חיים בריא?

מבחינתה כל המשמעות של המוטציה שלה היא כריתת שחלות עוד עשור, או שהיא מתכוונת לנקוט גם בצעדים פחות קיצוניים כדי למזער את הסיכון שלה לחלות?

כל הנושא של אורח חיים בריא זה משהו שאתה בכלל מעוניין בו? אם כן, הסיכוי שלך להשפיע עליה בכיוון - הוא לא רע בכלל.

באנגלית יש ביטוי:

,genes load the gun, גנים טוענים את האקדח -

lifestyle pulls the trigger אך אורח חיים סוחט את ההדק.

2) מוטציות בשני גני הBRCA עלולות להגביר את הסיכון לחלות לא רק בסרטן השד והשחלה, אלא גם בסוגים נוספים של סרטן, כמו סרטן הלבלב. לניתוחים מניעתיים כמו כריתת שחלות ושדיים יש השפעה מובהקת על הסיכון לחלות בסרטן השד והשחלות, אך כנראה שלא לגבי סוגים אחרים של סרטן.

3) רמת הסיכון לחלות בסרטן מסוג זה או אחר משתנה בין סוגי הווריאנטים השונים במוטציות הנ"ל. בלי ייעוץ מקצועי שמתייחס ספציפית לווריאנט שלה, לא בטוח שקל יהיה להעריך את המשמעות האמיתית של הנשאות שלה.

4) יש כמובן השלכות גם על דור העתיד...

כמובן שיש פתרונות רפואיים, אך זה לא הדבר הכי נעים ופשוט...

5) כל התמונה עלולה להשתנות מאד ברבות השנים בהתאם לכל מיני משתנים שעלולים לצוץ. מה שברור לבחורה עצמה, או לרופא היום לא בטוח שיהיה ברור עוד עשור.

נקודות 2 -5 הן בעיקר סתם להשלים את הענייין של קבלת החלטה בכובד ראש לאחר שיקול דעת רציני. אך הן אינן נקודות מכריעות בעיניי.

ועכשיו לגבי עצם השאלה שלך:

אני אישית ממש לא הייתי פוסל. הנושא של מוטציות גנטיות מהסוג הזה בטל בשישים או במאתיים לדעתי יחסית לשאר השיקולים כשבוחרים עם מי להתחתן. עם זאת, חשוב להיכנס לזה ממקום מושכל.

לדעתי, בתחום של בריאות, (שהוא גם ככה לא התחום העיקרי שצריך לקחת בחשבון לקראת חתונה) מלבד הנושא של התאמה גנטית לגבי מחלות מהסוג שבודקים בדור ישרים, (וגם מלבד מקרים חריגים של בעייה רפואית מובהקת ורצינית)  שני השיקולים המרכזיים בבחירת בת זוג הם מה היא תאכל ותאכיל את הילדים עד גמילתם (הנקה ,או תחליף חלב = ג'אנק פוד לתינוקות), ומה היא תאכל ותאכיל את הילדים לאחר גמילתם.

בסוף - הנושא של המוטציה משמעותי הרבה הרבה פחות מאשר עודף משקל למשל, או כל מיני עניינים רפואיים אחרים, שרוב האנשים לא מתייחסים אליהם בכלל באותה היסטריה של גנים שמעלים את הסיכוי לסרטן. צריך פרופורציות נכונות.

מאחל לך המון הצלחה בהחלטה, וממליץ לך להתפלל שה' ינחה אותך ויעזרך.

לק"י

להתחייב מראש, מה הילדים יאכלו מהלידה ועד עולם.

חוץ מזה, שגם האבא יכול לדאוג לתזונת הילדים (מלבד הנקה כמובן. בזה הוא יכול רק לתמוך ולעזור מסביב).

ובעיני זה בטח לא השיקול העיקרי בבחירת בת זוג.

א. עוד לא נולד הרופא שיגיד לאשה עם brca, שהיא יכולה להימנע מכריתת שחלות/שדיים אם היא תקפיד על אורח חיים בריא.

לנשים עם הגן הזה יש סיכוי של למעלה מ-80% לחלות בסרטן ללא כריתה, וברגע שהסרטן מתחיל כבר מאוחר מדי לעשות כריתה כי הוא מתפשט לאיברים פנימיים נוספים במהירות.

העצה שלך לשמור על אורח חיים בריא ולהימנע מכריתה - סכנת נפשות של ממש! היא סותרת את ההמלצה הרפואית הידועה מזה עשרות שנים.

אין שום מחקר לפיו אפשר להפחית את הסיכון לסרטן ''בעשרות אחוזים'' עם אורח חיים בריא. אתה אומר שעם שמירה על אורח חיים בריא הסיכוי יהיה קטן יותר מאשר יתר האוכלוסייה, זה ממש פייק מדע!

ב. תחליף חלב לתינוקות זה ממש לא ג'אנק, אתה מדבר כמו סבא מלפני 4 דורות שלא יודע מה יש בתחליפים האלה.

בנוסף, אף אשה לא יכולה לדעת מראש אם היא תניק וכמה היא תניק, לפעמים עם כל הרצון להניק בסוף נפגשים עם המציאות שכוללת לעיתים כאבים מאוד חזקים, דימומים, דיכאון שקשור גם לעייפות, או שלל סיבות אחרות שיכולות למנוע הנקה. 

א. ניתוחים מניעתיים לנשים בסיכון גבוה לסרטן כמו כריתת שחלות ושדיים הם צעדים חשובים מאד ומצילי חיים. לא הצעתי להימנע מהם. עם זאת הם צעדים קיצוניים מאד שראוי שיבואו נוסף על צעדים פחות דרסטיים כמו הקפדה על אורח חיים בריא - שגם היא כלי עוצמתי מאד מאד נגד סרטן.

כל מה שאליו רמזתי בקצרה (כי גם ככה הארכתי יתר על המידה) בנקודה החמישית שהעלתי הוא שבעת קבלת החלטה כה גורלית - עם מי להתחתן - צריך לשים לב שהנחות יסוד לגבי ענייניים שצפויים לקרות בעוד שנים רבות - עשויות להתערער: אולי הבחורה תשנה את דעתה לגבי עיתוי הכריתה, או האם לבצע אותה בכלל, חרף ההמצלות הרפואיות. (בכל זאת יש לזה תופעות לוואי משמעותיות). אולי המלצות רפואיות כלליות תשתננה, וכל שכן המלצות פרטניות. האם זה צפוי להתרחש? בפירוש לא. אך האם אנחנו יכולים לדעת בוודאות מה יקרה בעוד מעל עשור? גם לא. טענתי שכדאי לתת את הדעת על כך בעת החלטה שכזו. זה הכל.

לגבי הפחתת הסיכון של סרטן בעשרות אחוזים, באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא (בהקפדה אמיתית ורצינית!), הטענה שלי מתבססת על מאות רבות של מחקרים מגוונים מאד שמצביעות על המסקנה הזו. אתה כמובן צודק שאין (וכנראה לעולם לא יהיה) מחקר שמוכיח באופן חד משמעי שאורח חיים בריא מפחית סיכון לסרטן במידה כזו או אחרת. כי כמעט בלתי אפשרי לבצע מחקר כזה, שיארוך שנים ארוכות וידרוש מעקב צמוד ולא ריאלי.

אך מכלול הראיות שמוכיח ברמת סבירות גבוהה מאד שניתן להפחית את הסיכון לסרטן

במידה משמעותית מאד - מוצק ביותר. זה רחוק מלהיות פייק מדע. (מלבד התועלות העצומות והוודאיות של אורח חיים בריא שלא נוגעות לסרטן).

כל זאת כתבתי לגבי כלל האוכלוסייה.

בקרב נשים עם מוטציות BRCA, המידע המחקרי מוגבל בהרבה, וכל השערה בנושא היא פחות מוצקה.

ממש לא טענתי שאשה עם מוטצית BRCA יכולה באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא להפחית את הסיכון שלה לסרטן השד, עד כדי עשרות אחוזים פחות מהסיכון של נשים באוכלוסייה הכללית. אך אני כן טוען שהיא יכולה בכך להפחית במידה משמעותית מאד את הסיכוי שלה עצמה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה.

וחשוב מכך - אני טוען שהיא יכולה להפחית במידה עוד יותר משמעותית את הסיכוי שלה לחלות במחלות רבות אחרות, כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת (סוג 2), מחלות של דרכי הנשימה, מחלות כלייה הפרעות פסיכיאטריות חמורות כמו דיכאון, ועוד מחלות רבות מאד (שחלקן גם פוקדות נשאיות של מוטציות BRCA באופן מוגבר יחסית).

אין ספק שמי שיודעת שיש לה רקע גנטי שמגביר מאד את הסיכוי שלה לחלות במחלה מסויימת - יש לה יותר פוטנציאל של מוטיבציה לאמץ אורח חיים בריא מאשר אשה אחרת.  בחלק מהמקרים על ידי כך היא דווקא תפחית בסך הכולל את הסיכוי שלה לסבול ממחלות נוראיות מכל הסוגים באופן יחסי לכלל האוכלוסיה. זאת למרות שהסיכוי שלה לחלות באותה מחלה מסויימת עדיין יהיה גבוה פי כמה יחסית לשאר הנשים.

חשוב לציין שלכולם יש 'נקודות פתיחה' גנטיות (וגם לא גנטיות) שמשפיעות על הסיכוי שלהם לסבול מבעייה רפואית כזו או אחרת או לחלות במחלה כזו או אחרת. והרבה אנשים, לעולם לא ידעו על ה'דפקטים' שלהם, וזה לא יניע אותם לנקוט בצעדים להינצל מהסכנה שאורבת להם.

על הרקע הזה, בהחלט קיימת היתכנות שזה שמישהי יודעת שיש לה פגם גנטי מסויים, גם אם הוא חמור יחסית, כמו מוטציית BRCA, לא יהווה 'חיסרון' אמיתי בהקשר של נישואין. אך זאת בתנאי שהמודעות שלה אכן תדרבן אותה להקפיד על אורח חיים בריא.

ב. באמת לא התייחסתי לנושא של הנקה ברגישות הנדרשת. הלב נכמר על כל מקרה של אשה שמכל סיבה שהיא לא יכולה להניק במידה בה היתה חפצה. ולפעמים באמת אין מנוס וחובה להיעזר בתרכובת מזון לתינוקות. עם זאת, האמת חייבת להיאמר.

קשה להפליג בפער הבריאותי שבין הנקה ובין תרכובת מזון לתינוקות. ההשוואה בין מידת ה'בריאות' של חלב אם יחסית לתרכובת מזון לתינוקות, דומה להשוואת מידת הבריאות של ירקות עלים אורגניים לג'אנק פוד. (כמובן שכל זה קשור גם לאופי המזון שהאם המניקה אוכלת...) ולא זו לא תפיסה מיושנת או תלושה. זו תפיסה שמתבססת על מאות רבות של מחקרים ומתהדהדת מבין המלצותיהם העדכניות של מוסדות וארגוני הבריאות המובילים בעולם.

צר לי שכמה אנשים טעו בהבנת הנקרא של מה שכתבתי. כנראה שאני אשם בכך שלא הייתי ברור מספיק. אך לפני שממהרים להשיג על דבריי, כדאי לקרוא שוב את מה שאשכרה כתבתי...

בסוף דבריך כתבת: 

אך לפני שממהרים להשיג על דבריי, כדאי לקרוא שוב את מה שאשכרה כתבתי...

אך האמת היא שאתה עצמך שינית עכשיו מהדברים שכתבת בתגובתך הקודמת, למשל:

א. בהתחלה כתבת: 

גם אם יש מוטציה - סרטן זה לא גזרת גורל. עם שמירה על אורח חיים בריא (תזונה + פעילות גופנית + שינה טובה + הימנעות מעישון ודומיו ומחשיפה למסרטנים אחרים + שמירה על בריאות הנפש + שמחת חיים וקשרים חברתיים טובים) אפשר להפחית את הסיכון לסרטן ושאר מחלות איומות ונפוצות מאד בעשרות אחוזים! 

(ההדגשות אינן במקור)

ועכשיו כתבת:

ממש לא טענתי שאשה עם מוטצית BRCA יכולה באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא להפחית את הסיכון שלה לסרטן השד, עד כדי עשרות אחוזים פחות מהסיכון של נשים באוכלוסייה הכללית. אך אני כן טוען שהיא יכולה בכך להפחית במידה משמעותית מאד את הסיכוי שלה עצמה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה.

רק אעיר שלא טענתי בכלל שכתבת "עשרות אחוזים פחות מהסיכון של נשים באוכלוסייה הכללית".

כתבת שאפשר להפחית בעשרות אחוזים, ובמשפט אחר כתבת שהסיכון יהיה פחות משל נשים באוכלוסייה הכללית. שני המשפטים האלה - שגויים.

ב. לגבי הפחתת הסיכון של סרטן בעשרות אחוזים... כל זאת כתבתי לגבי כלל האוכלוסייה.
 

עכשיו אתה טוען שהמחקרים לפיהם אורח חיים בריא מוריד את הסיכוי לסרטן בעשרות אחוזים, כלל לא קשורים לנשים עם מוטציה בגן BRCA, אך בתגובתך הקודמת התייחסת לבחורה דנן שכאמור יש לה את המוטציה הזאת, ואפילו פתחת את הפסקה עם המילים "גם אם יש מוטציה". 

ג.

בהתחלה כתבת שתחליף חלב הוא ג'אנק, ועכשיו לא כתבת שזה ג'אנק אלא שיש יתרונות עצומים לחלב אם. 

אתה מבין את ההבדל העצום בין שתי האמירות האלה?

הרי אם נניח שמלפפון יותר בריא מעגבניה, זה עדיין לא אומר שעגבניה היא ג'אנק. ואם נניח שחזה עוף בריא יותר מכרעיים, לא נגיד לאף אחד שכרעיים הם ג'אנק.

כך גם תחליפי חלב: ברור ואין ויכוח שהם פחות טובים מחלב אם, אך לקרוא להם "ג'אנק" זו פשוט הטעייה. כשאומרים ג'אנק פוד לא אומרים "יש אפשרויות בריאות יותר", אלא אומרים שהאוכל הזה מזיק ופוגע בגוף, למשל "מיץ תפוזים" עם 7 כפיות סוכר בכל כוס, שאינו מכיל פרי. זה מיץ שאפשר ורצוי לוותר עליו, מה שאין כן בתחליפי חלב. אם אפשר לקבל מזון בריא יותר - ברור שעדיף. אך אם לא, זה בפירוש לא ג'אנק ואסור לוותר על המזון הזה.

אני השקעתי מספיק זמן בליבון טענותיי. אין סתירות בדבריי, רק התייחסות לכמה סוגיות שונות בצורה מתומצתת מדי, מקוצר היריעה...

אך אם אתה מתעקש שיש סתירות בדבריי, תתייחס רק לדברים השניים שכתבתי.

רק אעמיד את המסקנה - לגבי שתי הטענות שייחסת לי כעת:

א) אשה עם מוטציית BRCA בהחלט יכולה להפחית את הסיכון שלה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה במידה משמעותית מאד באמצעות אורח חיים בריא. לא טענתי לגבי הנקודה המסויימת הזו שמדובר בהפחתה של עשרות אחוזים בדווקא. אז באיזו מידה? אפשר לזרוק מספרים לאוויר בהתבסס על מחקרים לא רבים שבדקו את השאלה הזאת ספציפית, אך אין לכך משמעות רבה בעייני, זה כנראה משתנה מאד מאשה לאשה. מה שחשוב הוא שככל שתקפיד יותר - תפחית יותר.

ב) לא טענתי שבאמצעות אורח חיים בריא אשה עם מוטציית BRCA יכולה להפחית את הסיכון שלה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה עד מעבר למידת הסיכון באוכלוסייה הכללית. (לא שזה מופרך, אך אין שום כיסוי לטענה כזאת).

כן טענתי שכשמחשבים את הסיכוי לכל המחלות הרציניות יחד, 'ייתכן', לא וודאי, אך בהחלט ייתכן, שאשה עם BRCA, תוכל בהקפדתה על בריאותה להפחית את הסיכוי שלה לחלות עד לסיכוי נמוך יותר מהסיכוי של האוכלוסייה הכללית, שכידוע - לא רחוקה מאד משמירה על אורח חיים בריא

לא אבזבז את זמני שוב כדי להסביר את דבריי שוב ושוב עד שיתקבלו על ליבך. אתה מוזמן לפקפק - ואם זה יביא אותך ואחרים לעיין קצת בים המחקר של השפעות אורח חיים בריא על הפחתת הסיכון לחלות במחלות כרוניות, רק טוב יצמח מזה. גם אם זה יבוא מתוך חדוות ההתנצחות.

איך שלא מסכלים על זה, בין בהסתכלות על חצי כוס החלב המלא או הריק.

המדד הרלוונטי כשדנים במידת בריאותו של מזון מסויים הוא השוואה למידת בריאותם של מזונות אחרים. שהרי זו הבחירה העומדת בפני האדם האוכל/ מאכיל - מזון א' או מזון ב'. כל אכילה של מזון מסויים באה על חשבון אכילת מזון אחר. (עד הסף של הימנעות מאכילת יתר).

פירות >לחם לבן>קוקה קולה>שמן מנועים.

מכיוון שראוי שלא להתחשב בדברים שאמנם יש להם ערך קלורי, אך אינם נחשבים למזון מסיבות מובנות, כמו שמן מנועים למבוגרים, אנחנו מגיעים לרשימה שבה הקטגוריה של ג'אנק פוד נמצאת בתחתית רשימת קטגוריות המזון.  (מבלי להיכנס לתתי קטגוריות, וגם בלי ליהכנס לפולמוס לגבי שתייה חריפה).

וזה כולל גם ג'אנק פוד שמועשר בויטמנים ומינרלים וכולל את כל קבוצות המזון החיוניות - זה עדיין זבל.

אצל תינוקות (מהלידה עד כ6 חודשים באופן כמעט אקסקלוסיבי, ועד גיל שנה בשילוב עם מזונות אחרים) זה מאד פשוט - יש רק 2 קטגוריות רלוונטיות של מזון. 1) חלב אם 2) תרכובת מזון לתינוקות. (שהרי אף אחת לא תדחוף לתינוק הקטנטן שלה קוקה קולה).

כך שממש כמו שג'אנק פוד נמצא בתחתית הרשימה למבוגרים. דהיינו הדבר הכי גרוע שניתן לצרוך. תמ"ל נמצא בתחתית הרשימה לתינוקות.

אין דרך לדרג את ההשפעה של אכילת מזון מסויים על הבריאות מבלי להתייחס לאלטרנטיבה לאכילת אותו המזון, דהיינו או השפעת אכילת מזון X לעומת הימנעות מאכילה, או השפעת אכילת מזון X לעומת אכילת מזון Y או Z.

כך שכשאומרים שאכילת ג'אנק פוד פוגעת בבריאות, הכוונה היא לפגיעה יחסית לשאר האלטרנטיבות.

לתמ"ל, כידוע, אין אלטרנטיבה מלבד חלב אם, או הרעבה. כך שיוצא שממש כשהם שהישרדות כתוצאה מאכילת גלידה בעת מצור 'בריאה' יותר מאשר למות מרעב כפשוטו, אך יחסית לכל שאר קטגוריות המזון, גלידה מזיקה לבריאות. כך גם לגבי תמ"ל. זה עדיף מהרעבה, אך גרוע בהרבה מכל אלטרנטיבה אחרת, כי יש רק אחת - הנקה.

לפי ההגיון שלך אם יש לי בחירה בין שני פירות, ואחד עשיר יותר בויטמינים והשני פחות, הפחות עשיר יחשב ג'אנק. כל מה שעשית כאן זה סתם משחק לשוני שנועד להוציא תגובה רגשית, אתה לא דן על התכולה של התמ"ל עצמה.

נעשו המון מחקרים על הבטיחות של תמ"ל ומה קורה לילדים שצרכו אותם. התמ"ל מכיל את מה התינוק צריך, גם אם יש לו מגבלות מסומות כמו שהוא לא מכיל נוגדים למחלות כמו חלב אם. לכן כמובן הוא פחות מועדף אבל זה לא אומר שזה גורם נזק בעצם החומרים עצמם שהוא מכיל, בדומה לג'אנק פוד.

כמובן שמה שמומלץ יותר לתינוק זה הנקה, אבל אישה שלא יכולה להניק משלל סיבות יכולה להיות רגועה שהתינוק שלה יקבל את כל התזונה שהוא צריך. ואם יש לתינוק בעיות היא יכולה להחליף לחברה אחרת. אתה לא התייחסת להבדלים בין החברות ולעובדה שכל תינוק מגיב לכל תמ"ל אחרת, מה שמוכיח שאי אפשר להתייחס אל כולם כקטגוריה אחת בלי שום הבדל.

אני בסך הכל אמרתי שמי שלא יפסול על כגון זה, ק"ו שלא הייתי ממליץ לו לפסול על בעייה גנטית. (עם ההסתייגויות שכבר ציינתי).

אהבתי את ההשוואה בין רוצחת לבין מרעישה בלילה, וואלה צודקת! גם על זה צריך להישלח למאסר עולם

לק"י

(לכן הגבתי מה שהגבתי).

בקריאה נוספת הבנתי שהוא מדבר על עניין הבריאות בלבד- מה הכי חשוב לדעתו. שגם אם אני לא מסכימה איתו, זה שונה.

להבין מה המשמעות ומה ההשלכות של זה.

אישית מכירה כמה וכמה נשאיות שב"ה חיות בזוגיות טובה ונעימה (לדעתי כולן גילו את הנשאות לאחר הנישואין).

מאמינה שבע"ה תהיה איזשהי התקדמות רפואית וטכנולוגית עד אז, אבל בכל מקרה כדאי נכון להיום להבין מה המשמעות ולבחור אם זה משהו שאתה נכון להכנס אליו.

לק"י

אבל מניחה שחדר השינה יכול לאכלס 2 ילדים.

ואם הסלון לא פיצי, אז יהיה מרחב מחיה למשחקים וכו'.

מכירה משפחות שהיו בקראוון גם עם שלושה ילדים. ואפילו מכירה גם משפחה שעברו דירה מקראוון אחרי לידת הילד הרביעי. אבל זה באמת צפוף לדעתי.

אנחנו עברנו מהקראוון לדירה גדולה יותר כשהילד השני התחיל לזחול וזה הרגיש כבר קצת צפוף (בדיוק היתה הזדמנות נוחה למעבר, אחרת היינו יכולים לשרוד עוד. אבל הצפיפות כן כבר הורגשה. פחות בחדר ילדים, אבל כן במרחב של הסלון-מטבח, שהוא מאוד קטן).

לא יודעת לגבי מחירים.

בית, בהגדרה, הוא המקום בו אתה חופשי להתנהל בטבעיות

(רק שצריך לבחור את בן/בת הזוג המתאימים, שיקבלו אותך כפי שאתה ואיך שאתה…  

ורק לקחת בחחשבון - ושריטה, מגרעה, אופי - שיכולים להיות נסבלים בתקופת הדייטים וההיכרות, עלולים לעצבן ולהיות מכשול רציני ובלתי נסבל, כשיש תינוקות קטנים והעול והעומס של תפעול הבית נעשה מורכב יותר)

אפשר אפילו לומר שזו אחת הפרדוקסליות הגדולות של אהבה לאורך זמן.

מה שקורה הוא שבשלב ההיכרות וההתאהבות, אנחנו נוטים לראות את בן/בת הזוג בעיניים “מאוהבות” — כל תכונה שלהם נתפסת כחיננית, מיוחדת, או מרגשת. למשל:

הרוגע נתפס כ”שלווה פנימית”

ההומור השובבי נראה כ”קלילות מקסימה”.

אבל אחרי החתונה, כשהחיים המשותפים דורשים שיתוף פעולה, תיאום וציפיות יומיומיות — אותן תכונות בדיוק עלולות להיתפס אחרת: הרוגע — לאדישות, ההומור — לחוסר רצינות.

המעבר הזה לא נובע משינוי אמיתי באדם השני, אלא מהשינוי בהקשר ובזווית הראייה שלנו.

האהבה הראשונית מדגישה את הקסם, ואילו השגרה חושפת את הפערים העמוקים שבין בני הזוג. 

בזוגיות זה לא הורה לילדים.

וגם תלוי איזה מגרעות עם אילו השלכות אתה מדבר.. 

בית זה המקום שבו אתה מקבל, לא המקום שבו מקבלים אותך.

כמו שאומרים מורים לנהיגה:

זכות קדימה נותנים, לא לוקחים.

כלומר אף אחד לא חייב לך כלום, אל תחשוב שיש לך זכות מובנית להתנהג בצורה לא ראויה וכל השאר מחויבים לקבל זאת בהבנה.

אך אם הם בכל זאת יקבלו בהבנה, הרווחת.

אידיאלית, וודאי שכן.

אולי אפילו לא רק אידיאלית, אלא גם "תחושתית".

מציאותית,

אם אתה אוהב את הבית ואת האנשים בו,

תרצה להשתפר למענם, ביי דפינישן.

טיפ למתקדמים,

אין שום דבר שבית צריך להיות "ביי דפינישן".

בדוגמא הכי פשוטה - אם אחד מבני הבית יחליט לתופף באמצע הלילה נמשיך לאהוב אותו ולקבל אותו, אבל בהחלט נציב לו גבול.

כן לאהוב, כן להכיל, כן להיות בית חם,

ולא, לא כל מגרעת צריך להכיל.

וזה לא סותר, זה הולך ביחד.

חלק מזוגיות זה ללמוד ולהשתפר במגרעות שלנו.

יש מצבים שהאדם צריך לצמוח מהם ולא להתקע בהם,

למשל אדם לא תקשורתי, לא הגייני, או לא שולט בכעס שלו,

אלה דוגמאות להרבה מאוד מצבים שמזמינים התפתחות.

של רן וובר.

ממליצה מאוד.

תמיד ישנן יפות יותר (וגם פחות). כשהקשר מעמיק יותר ויותר, כבר לא רואים כל כך את המראה החיצוני.

מגיעים לפנימיות של השני ושל עצמי ואז, הלוואי, נפש נוגעת בנפש.

רכב 7 מקומות מומלץ

תודה לעונים 

אז צ'רי טיגו 8, בגרסת פלאגן אין.

החיסרון העיקרי הוא שמדובר ברכב חדש, אין יד שנייה...

צ'רי טיגו 7 ו 8 פרו הקבוצה הרשמית | Facebook

חג שמח תחשבו פעמיים אם לנסוע על הרכב הזה...

הזוי

באמצע נסיעה הרכב כבה אין היגוי נתקע באמצע הכביש.

טיגו 7 פרו פלג אין פחות מחודש.

טעון לא טעון חשמלי זה לא קשור יש מנוע בנזין .

תכנון וביצועים של אלי אקספרס...

מחכים לגרר

לא ניתן לפתוח בגאז להוציא משולש הזהרה..

ט י מ ט ו ם

ראו הוזהרתם היה יכול להגמר רע ביותר.

טיגו 7 (בנזין)  חדשה שנת 2025 באמצע כביש מהיר דוושת  הגז לא מגיבה.. פחד מוות !

*עורכת** לכל החכמים שעונים שהאוטו על מצב P , הצילום כמובן זה לאחר שהצלחתי לעצור את הרכב.

מועדים לשמחה, מעבר לתקלות זמניות ועוד הטרלות של המערכת , נדלקה לי תוך כדי נסיעה נורת כריות האוויר עם הודעה לבדוק אותן.

יש דרך לאפס את ההודעה ?

גם אחרי כיבוי הרכב והדלקתו הנורה דולקת

תודה

עדכון. אז אנחנו (כבר לא) בחופשה משפחתית בצפון.אתמול בערב מחנים והכל בסדר (מעל 20%). הבוקר באים להמשיך את הטיול אבל האוטו (טיגו 7 פלאג-אין בן שבוע וחצי!) מודיע את ההודעה הזאת ומתפגר. הלכה החופשה. אחרי כמה שעות מגיע איש שירות של שגריר פותח מכסה ומגלים מצבר גמור שרוט שכבר התעסקו והניעו אותו בעבר, עם מכסה שבור.

ככה פריזבי/קרסו מוכרים רכב חדש? ואיך ניסע מחר לעבודה? ומה עושים עכשיו?

מתקשרים לשירות לקוחות של פריזבי, זורקים אותנו מאחד לשני במשך שעות ובסוף "תסדרו בכוחות עצמכם, המנהלת תחזור אליכם בעוד שני ימי עסקים". סיוט!!

מה עושים מפה?

להכנס לכאן ולהבין למה לא לקנות את הרכב הזה

אתה צודק,

אנשים שמגיבים לך ברשעות הם אנשים שמפחדים להתקע עם רכב ללא ביקוש ועם ירידת ערך קטסטרופאלית.

אנשים שלא רוצים להחשב פראייירים בפני השכנים.

או אולי, אנשים שמעולם לא נסעו ברכב איכותי חדש.

אצלי הרכב מהעבודה, ליסינג ל3 שנים,פלאג אין. מודל 2025.

הנקודה הכי מעצבנת ברכב, זה שאתה צריך להתעסק איתו כל התחלת נסיעה !!

הגדרות סוללה, ביטול צפצופים

רדיו דפוק

אם היו מטפלים בעניין הזה, אז הרכב לא רע.פחות או יותר כמו שאר הרכבים הסיניים ברמת מחיר זו.

לא הייתי קונה רכב כזה מכסף פרטי. ממש לא.

ערך הרכב הזה יחתך בחצי תוך פחות מ3 שנים

……………………..

ועוד ועוד ועוד…

אבל פחות הייתי רוצה לרכוש רכב סיני

גם אם זה לא מבוסס על משהו מסוים 

טובות

סקודה קודיאק- אוטו סקודה קודיאק- אוטו

סקודה קודיאק - iCar סקודה קודיאק - iCar

פשוט לא.

הוא לא רכב אמין בכלל.

סובל מהמון מחלות חוסר בשלות של החברה

שמשום מה לא יוצאים כעדכון גרסה או ריקול.

או כמו שחבר שלי (שיש לו את הרכב) טוען

"שהוא נוסע. הוא נפלא"

בפועל לא פעם ולא פעמיים נתקע עם הרכב בצורה שלא איפשרה לנסוע אלא רק גרירה.

הייתי לידו בלייב שקרה לחבר אחר שלו (חברים מקבוצת הווטאצאפ ) שהרכב פשוט החליט לא להניע את המנוע. ואז יש לך בטריה ואתה מתפלל שתצליח להגיע הביתה או לעמדת טעינה.

ויש עוד חיסרון ברכב הזה שאפשר להניע את המנוע רק על ידי מחשב ואם המחשב לא מעוניין להניע את המנוע אתה יכול לנסות מה שתרצה. זה לא יקרה. המחשב לא מסכים להניע את הרכב אם יש פחות מ15% אחוז בסוללה הגדולה. 

ובמקרה ההוא האיש היה עם 20% והמנוע סירב להכנס לפעולה. 

ואז היתה דילמה. האם לנסות לריב עם הרכב שיניע את האוטו ובזמן הזה מבזבזים זמן וחשמל של הסוללה על עמידה במקום וניסיון הנעה.

או מתגלגלים הלאה בתקווה להגיע לעמדת טעינה.

מה שהיה בסוף זה שהוא ניסה בערל חצי שעה או יותר להניע את המניע ושזה לא החל הוא התחיל לנסוע לעמדת טעינה.  

הוא לא הספיק להגיע לעמדת טעינה והרכב חזר הביתה בגרר.

לעומת זאת.

הרכב צ'רי טיגו 8 בנזין הוא אמר שהוא הרבה יותר אמין. עם פחות מחלות ילדות.

אני בטוח ב99% שמדובר בצירו טיגו 8 פלאג אין

אבל אשאל מחר בלנ"ד

אם הבעיה היא לא זוגית אלא אישית,

אז עדיף פסיכולוג ולא יועץ זוגי.

מדייקת אותך, כדי שהפותחת תדע מה לחפש בגוגל.

ואם לא. תדע לכוון אותך.

@נגמרו לי השמות

אך אינני מבאר שבע ולצערי לא כ"כ מכירה משם...

זכרתי שאת מבאר שבע.

ועכשיו חיפשתי בגוגל.

וכתוב בכרטיס שלך שאת מרחובות ובאר שבע.

אז לא טעיתי.

שכתוב בדף הנחיתה גם באר שבע כי בעבר זו אכן הייתה אחת האפשרויות מלבד רחובות, 

כבר זמן מה שזה כבר לא ונשאר רק רחובות כעת (ובזום/גוגלמיט בנוסף )

ושוב תודה רבה לך 🙏

לגבי הראשונה - זה באמת לא מאוד נפוץ, אבל מכיר כמה שכן. כנראה שטוב להם. צריך לוודא איתו שהוא מבין על מה מדובר, אולי גם להתייעץ מראש איך מארגנים את מערכי הכחות בבית, אבל לא לשלול על הסף.

לגבי השאלה השניה - איני מבין אם היא קשורה לזה שהבחור רווק, גם אם היה אלמן או גרוש, היתה שאלה זהה.

קודם כל אשרייך וטוב לך. מאוד לא ראוי שגברים ונשים זרים, מרשים לעצמם שיח שהוא מעבר לנצרך וענייני. אבל את צריכה לעשות סוויץ' בראש - אם זו הכרות לשם בדיקת התאמה לחתונה, היא לגיטימית בדיוק כמו שהיתה לגיטימית כשהיית רווקה, כרגע זה הנצרך והענייני. כמובן לשמור על כל הלכות יחוד וצניעות.

בהצלחה רבה

לגבי א. יש משהו בזה שעד שבנאדם לא חווה הורות הוא לא מבין את גודל האחרויות

אבל אני מניחה שמי שהציעו לך הוא מעל גיל ה20 הצעירות והוא כן רואה מסביב מה זה משפחה וילדים ומבין תמחוייבות שבזה. מצד אחד יש את זה מצד שני כן יש משהו יותר קל בזה שהוא מגיע בלי חבילה משלו לקשר שזה יתרון מסויים

ב. אולי לנסות לצאת ואם זה לא יפתח לך גם בהמשך לנסות טיפול אישי ממוקד 

ושמישהו רווק מוכן להיכנס לתוך מערכת זוגית זה כן אומר משהו על האדם עצמו. ברור שיש בזה מן התמימות אבל זה לא בהכרח דבר רע. רק מהחצי השני של מה שכתבת אני שואל את עצמי האם זה הוא או שאולי את עדיין מרגישה קצת פחד מלהיכנס לקשר מחייב חדש.

בעיקרון למה לא להיפגש לפחות באופן ראשוני ואחרי זה להתלבט? בהצלחה רבה רבה בכל אשר תבחרי

מחפש זוגיות אבל לא חושבת שאדם רווק מבין מה המשמעות של מחוייבות של בית וילדים עד שחווה בפועל

ובדכ שרווק מתחתן עם רווקה אז זה קורה בהדרגה קודם הוא מבין מה זה מחוייבות זוגית ואחכ בהדרגה מגיעים ילדים

כאן זה רווק שיכנס למשפחה עם ילדים כבר שמבחינתי הכל אמור לתקתק כאן..בוא נגיד שחיפשתי יותר כיוון של גבר שיודע מה זה להיות אבא ויתפוס את המקום הזה מול הילדים שלי

ולגבי הלמה לא באופן ראשוני..אני מכירה את הבנאדם וגם אם זה לא ילך אני אמשיך לפגוש אותו..

ודווקא מתוך ההיכרות הזו (המאוד בסיסית זה לא שהיינו בקשר) אני אומרת אם אני מכירה אותו הרבה שנים ומעולם לא היה לי רגש אליו למה שעכשיו פתאום ארגיש אליו משהו?

רווק באמת לא לגמרי מבין למה הוא נכנס. הוא יגיע אם דמיונות תובנות אשר חלקן יופרכו וחלקן ישללו אבל גם יהיו כאלו אשר ישוכללו ויביאו תועלת.

את יודעת למי הוא דומה? לאשה יקרה שרוצה פרק ב ומחפשת גבר גרוש או אלמן ולא בדיוק יודעת איך הילדים שלו יתייחסו אליה או איך הילדים שלך יתייחסו אליו או הילדים אלו לאלו. כל זה נכון גם כאשר האדם מלא ברצון ובסהכ איש טוב ,הכנסה של דמות דומיננטית תשנה לך את הבית. ואני לא מתכוון להגיד שזה דבר רע בהכרח, להפך לרוב מדובר בשינוי מבורך מכיוון שחלק ניכר מאנשים מעדיפים לחיות בזוגיות. לכן אני מרגיש שהשאלה בעיקרה מופנית כלפייך. האם את מרגישה שכרגע טוב לך כפי שאת (נניח בגלל הילדים וכדומה) או שאת פתוחה לשינויים למרות שיהיה גם מחיר לדבר הזה?

אני מרגיש שאת קצת מתלבטת בנקודה הזו ואולי ההצעה לצאת ולהיפגש הגיעה לפני שאת קיבלת הכרעה פנימית האם את מעוניינת בציד הזה באופן כללי.

לגבי הדבר השני שכתבת לא הייתי נבהל מזה מכיוון שבפרט אצל נשים אם הן לא פתוחות לקשר הן לא מסתכלות על האדם שמולן בהקשר זוגי (זו הכללה כמובן) נקודה ולכן אם נראה לך שאפשר להנות מפגישה מבלי לקבל החלטה ומבלי להרגיש מחויבות הייתי יוצא לכמה דייטים. כמובן שאם הוא לא מוצא חן בעינייך מבלי קשר לעובדה שאת ברוך השם היית רעיה צנועה כל השנים אזי אולי כדאי לחפש הצעה אחרת.

מגיע לך להיות מאושרת, לוואי תמצאי מהרה!

אני אולי צריכה לחשוב על זה לעומק עם עצמי אם זה מתאים לי עכשיו

למרות שכמו שאני מכירה רת עצמי אני לא אדם שיוזם שינויים ואם לא אצא מאיזור הנוחות שלי אני יכולה גם למצוא את עצמי לבד לעוד יותר מדי זמן

אבל אהבתי את צורת ההסתכלות של פנימה יותר

דווקא מבחינת מראה הוא נראה טוב מאוד אז זה לא זה..אבל אולי מה שאמרת זו באמת הנקודה אף פעם לא חשבתי עליו בהבט זוגי

עזרת לי והעלת לי כמה נקודות חשובות

תודה!

רווק שהתחתן עם גרושה +. מבחירה (בשלב מסוים לא רצה יותר לצאת עם רווקות. רק גרושות או אלמנות).

היו תקופות מאתגרות מול הילדים (כמו שיש הרבה פעמים בזוגיות פרק ב'), דרש הרבה עבודה פנימית וליווי, אבל ב''ה הקימו משפחה לתפארת.

בסוף השאלה זה לא אם אדם רווק או לא, אלא מי הבנאדם, כמה הוא מוכן ללמוד ולהשתפר, להתגמש ולתת לדברים מקום.

זה נכון באותה מידה גם לאדם גרוש/אלמן.

וגם לגבייך. אל תצפי שהכל ישאר אותו דבר. זוגיות מצריכה משני בני הזוג גמישות מחשבתית.

זה מושג קצת חמקמק. מה בדיוק את מצפה להרגיש?

ולשאלתך אני לפני החתונה הרגשתי שיש התאמה ממש טובה וכיף להיות ביחד אבל האהבה היותר גדולה הגיעה עם הזמן והחיים אחרי החתונה

האם הרגשת ככה פעם עם מישהו אחר?
תחשבי, אם היית שומעת שהוא מתארס עם מישהי שאת מכירה.
תצטערי? יצבוט לך? תתחרטי?
אם תתחרטי זה אומר שאת בכיוון הנכון.
אבל בלי רגש של אהבה בכלל- בשום פנים ואופן לא.
מהו רגש של אהבה? זה כבר נרחב מאוד. אני לא חושבת שחייבים להיות מיד אול אין, עיוורון, התאהבות, איבוד חושים, פרפרים.
כן צריכה להיות התרגשות, געגוע, רצון להיפגש, לדבר, לבלות זמן יחד.
וודאי שזוג ששומר על כללי ההלכה מבחינת ייחוד ונגיעה ירגיש את הרגש הזה בעוצמות מכופלות ברגע שיכנסו למערכת זוגית אינטימית נכונה ובריאה, אבל הבסיס חייב להיות.

חוץ מזה וודאי שחשובים מאוד עוד הרבה פרמטרים אחרים שהם קריטיים לבחירת בן זוג לשארית החיים כמו התאמה, השקפה, רמה דתית, שלב בחיים,

 תכונות אופי, הקשבה, כבוד, אכפתיות, וכו'.

אהבה נבנת עם השנים כשחווים יחד דברים טובים ורעים וכשמכירים באמת לעומק.

אולי הוא מאוהב שזאת הרגשה של פרפרים, שאכפת לך מהשני, שאתה רוצה לשמח ובטובת השני.

כן הייתי מצפה לתחושה דומה לפני החתונה.

הערכה והתאמה זה טוב ויפה אבל צריך גם הרגשה בלב של התאהבות לא הייתי קוראת לה אהבה (אלא אם כן אתם יוצאים שנתיים).

איך היית בקשרים קודמים? לפתח רגש למישהו זה משהו שקרה לך? יכאב לך לאבד אותו? נקשרתם נפשית או רק שכלית?

כמו שכתבו אהבה זה מושג חמקמק, וכן להיות שאת מחפשת משהו מסוים ולא שמה לב שמצאת משהו אחר.  או שנראה לפחות שאהבה זה חייב להרגיש ולהיראות בצורה מסוימת וזה לאו דווקא נכון לשניכם.

לשאלתך מה אני הרגשתי

שמצאתי את המקום שלי בעולם, שאני יכולה לסמוך עליו, שאני לא רוצה להתרחק ממנו.

חוץ מזה גם הרגשתי המון דברים אחרים, אבל זה מה שאמר לי שאני מתחתנת איתו. 

קשה לך כשאתם לא מדברים כל היום? 

את רוצה לעשות לו טוב? 

אם כן לכי על זה.. אם לא אז חבל על הזמן של שניכם.. 

1. בשום אופן לא להתחתן בלי תחושת שייכות על דעת שמשהו ישתנה. גם אם כל מיני מבטיחים שישתנה, הם לא יהיו לצידך כשתפתחי כאן שרשורים מתוסכלים בהמשך...

2. בכל זאת - כפי שכתבו לך, 'אהבה' היא מושג רחב, שכולל בתוכו כל מיני הופעות שונות אצל אנשים שונים. יש כאלו שמרגישים ממש 'מכונת כביסה' בבטן ויש כאלו שפחות רגשנים ותחושת השיכות הכללית מספיקה להם. לכאורה הייתי חושב שהדברים שאת מתארת, בהחלט נכנסים ברובד מסויים למושג אהבה.

אולי אפשר לדייק עוד קצת - כשאין קשר את חושבת עליו? מחכה לפגישה הבאה/לטלפון?

יכול להיות שכדאי לקחת עוד קצת זמן. אני הכי לא בעד להמרח, אבל כאן את צריכה ביטחון יתכן שעוד כמה זמן, עוד כמה פגישות יתנו אותו.

אפשרות נוספת, שלפעמים ממליצים עליה היא הפסקה. זה סיכון מסויים, כי כשהבחור כבר רוצה - המרחק עלול לכבות אותו, אבל סיכון מחושב, כי בדרך כלל הוא כן יחכה.

החלטה על כמה ימים/שבוע לפעמים אפילו שבועיים שמנתקים קשר - לא פגישות, לא טלפונים, לא הודעות. זה יכול לתת לך לבחון יותר טוב האם את מרגישה חוסר וגעגוע - אז כנראה שאת אוהבת אותו, אם תרגישי יותר רוגע, כנראה שפחות.

בהצלחה רבה

כרגע חשוב ההתאמה ביניכם ושאתם מוצאים חן האחד בעיני השניה

בה החוויות המשותפות בחיי הנישואין יבנו ויעמיקו עוד ועוד את הרגש שנקרא אהבה

שבנוי מהמכלול של הערכה התמסרות שיתוף פעולה ויתור נתינה משברים הענקה ועוד ועוד

כגודל הנתינה כך גודל האהבה

לאהבה ולהתאהבות לוקח זמן

לאהבה יותר

אילו רגשות כן יש לך אליו?

הוא התגרש מאז, אבל לי נתקע בראש משפט של חנן בן ארי שקראתי באיזו כתבה איתו - הוא אמר שלפני שהתחתן עם אשתו הוא הרגיש שיש פה בסיס - משהו נתון ויציב שאפשר לעבוד איתו. יכולה לומר שבניגוד לקשרים אחרים, כשהכרתי את בעלי הרגשתי כך וזה גבר על סימני השאלה

כמה זמן אתם יוצאים?

בעיני אם אתם מכירים זמן קצר יחסית תני לעצמך את הזמן, זה דבר שמתפתח ולא אצל כולם באותו קצב..

בתחילת המלחמה, איזו הערצה מטורפת הייתה לאנשי המילואים ולנשותיהם.

אני אישית הכנתי ארוחות ערב לכמה וכמה משפחות של מגויסים מהקהילה שלי, וזה לא מיוחד - המוני בית ישראל עשו זאת.

מי חשב שזה יימשך שנתיים,

מי חשב שהם יישכחו מאחור,

מי חשב שנשות המילואים כבר לא ייחשבו לגיבורות וכבר לא יזכו לעזרה מהקהילה אלא בעיקר להרמת גבות "מה הוא עדיין שם???".

זה לא כך בכל מקום!

כאן לפחות (היכן שאני גרה) עדיין מכינים ארוחות, אירועים לילדים, מצדיעים ומחבקים.

אבל זה לא יומיומי כמו שהיה בהתחלה,

ואני כמובן לא מדבר רק על הקהילה שלי אלא בכלל בכל הארץ... 

אבל כן, בקהילה שלנו ממשיכים לתמוך, לא באותה אינטנסיביות אבל ממשיכים כל הזמן לתמוך במשפחות המילואים והקבע(!!! יש איזה טעות, שנו, הם רגילים, אז לא גם אנשי הקבע, שגם קודם חיו חצי לבד - העומס עליהם במלחמה גדל מאוד ואפילו אין להם את 'בין הסבבים!!!) אבל ממש ממשיכים לתמוך.

ועדיין, כמה שתהיה תמיכה והיא משמעותית, זה לא תחליף לנוכחות של אבא ובעל. לא תחליף בהתארגנות היומ-יומית, לא בקידוש בשבת, בסימנים של ראש השנה או בריקודים בשמחת תורה ובוודאי לא כשמתעוררים באמצע הלילה מאזעקה וצריך לרוץ למקלט עם כמה ילדים, כשהאבא שהשתחרר מסבב מי יודע כמה לא מזמן, קיבל לכבוד עם כלביא, שוב צו 8 לא צפוי.

עבר להן בראש?ליד האוזן? תוך כדי הכנת סנדביץ או מקלחות? הגדרה מאוד מעורפלת של המציאות, יש הבדל עצום בין "חשבתי" ל"עשיתי" בעניין זה.

נראה לי סתם כותרת לניפוח המציאות הקשה ממילא.

אגב זה מפתיע לטובה דווקא ש66 אחוז אפילו לא חשבו על זה וזה מעודד.

מזכיר לי שבצו ראשון שאלו אותי אם "חשבתי אי פעם לברוח מהבית" ואני כזה כמו אהבל "כן." מה לא חשבתי?

פחות מ15% בפועל

נראה לי שזוג שקיים ביניהם שבר, הוא יחריף בגלל המצב

וזוג שלא, ישאר סטטי פחות או יותר. 

Oops, Something is wrong,-2025.aspx

ערוץ 14 צודק:

מחצית דיווחו על פגיעה בקשר, שליש *מתוכן* חשבו על גירושין.

לאורך זמן, התחושה של נשים רבות שהכל עליהן פזית, ושאין שיתוף רגשי, שהבעל לא נמצא וגם כשהוא מגיע הרבה פעמים הוא לא באמת מגיע והקשב שלו במקום אחר - בהחלט מאתגרת את הזוגיות. היו על זה הרבה כתבות ומאמרים.

יש מחירים למלחמה, יש הרוגים, יש פצועים בגוף ובנפש שלחלקם יש עוד דרך ארוכה. יש השלכות על הילדים ועל בנות הזוג, יש השלכות כלכליות, ציבוריות ואחרות - אבל כלל ישראל גדול מזה ובזה צריך למקד את המבט.

מתוך המבט הנכון - אפשר וצריך לראות איך תומכים במידת האפשר בכל המעגלים.

לנתון אחר אבל דומה -

כמה נשים שבני הזוג שלהם אינם מילואימניקים חשבו על פרידה.

ואז הפער בין זה לזה הוא זה שצריך לצעוק לך בעיניים.

משברים יש תמיד.

מצבי קושי לרוב יחריפו את המשבר, גם כשיש אמונה בצדקת הדרך יש קושי, בטח כשהוא לאורך תקופה כל כך ארוכה.

בוודאי שהקשר נפגע, כי שניהם חווים קושי גדול - לאו דווקא בהקשר הזוגי, והשני לא שם כדי לתמוך, להכיל, לחוות יחד וכו'. אז כן זה מוביל לריחוק מאוד הגיוני.

וגם האישה לומדת שהיא יכולה לבד.

יכולה בקושי, אבל מתרגלת לסדר את החיים שלה כך שהיא תסתדר בלעדיו, וכשהוא חוזר הכול עוד פעם צריך למצוא את מקומו.

תוסיף לזה שאולי הוא ראה מחזות קשים. ומטלות קטנות ופשוטות של בית אולי מרגישות חסרות משמעות.

ושהיא הרגישה בודדה ונושאת בעול הכבד של ניהול משפחה לבד, בנוסף לדאגה שאולי יקרה לו משהו וכל דפיקה בדלת או ידיעה חדשותית מקפיצה את הלב.

לא בדיוק המתכון להרמוניה זוגית.

גם הרבה אומרים שאדרבה

הכי טוב להיות במילואים 50 יום זה משפר את המצב הזוגי בכלל.

ואם המילואים 200 יום אז זה חוזר להיות כמו בשאר האוכלוסייה שחלק חושבים על פירוד

מישהו שם כתב

"שליש מבת זוגי חושבת על פרידה שליש מהיממה כולל פרידה משליש מעצמה"

והמון כתבו שזו כתבת תעמולה.

כמו כל משבר גדול ולאומי שחולש על אנשין מבלי לשאול אותם.
מערכת יחסים זה דבר מאוד קשוח לתחזוק.
כל מי שיש לו בעיות בזוגיות ובשגרה מצליח לשרוד, איך לא יתעצם כאן?

היא לבד, חוששת, בחרדות
הוא נלחם על חייו (או מפצח פיצוחים על בירה ושש בש, וזה ממש לא בקטע ביקורתי)
הלב ובריחוק מעלים שאלות ותהיות
והנשים שחוות את הלבד לאורך זמן ורואות שהן מסתדרות איכשהו
חושבות שיוכלו כך לארך זמן...

אני חושבת שרובנו לא מבינים עדיין לגמרי את ההשלכות על בתי ישראל של המילואימניקים והסדירים הנשואים מהמלחמה הזו.

שעובדת עם נשים וגם אשת מילואימניק בעצמי,

ההגדרה "מחשבה על פרידה" היא מאד מאד נזילה ורחבה.

לצורך העניין אם תיקח את כל הזוגות הנשואים שאתה מכיר ותשאל אצל כמה מהם עברה מחשבה של פרידה, תגלה נתונים לא נמוכים. הרבה מהם עדיין נשואים, וחלקם נשואים באושר.

אני כן אוסיף שמילואים בהחלט מאתגרים את הקשר הזוגי, מוציאים אותו מאיזון, ומבחינות נוספות יוצרות מורכבויות רבות ושונות, שצריך חוסן ולפעמים גם ידע והדרכה כדי לצלוח אותם. וכמובן גם מוטיבציה.

יש לא מעט זוגות שהיו מאותגרים קודם והמילואים יצרו שבר נוסף שהיה כבר היה מדי קשה לצלוח, לצערי הרב.

ויש גם כאלה שהתמודדו עם בעיות יחסית ממוצעות וזה לקח אותם לקיצון.

וכן, יש גם כאלה שזה חיזק וקירב ביניהם, ויש שגם וגם...

זוגיות היא לא נתון סטטיסטי אלא מארג שלם שמורכב מעליות וירידות וקרבה וריחוק ומשבר וצמיחה, בטח בזמנים כאלה. למסגר מחשבה שעברה, או מחשבה שעברה יחד עם אתגר (שאני מניחה שרוב ככל הזוגות נאלצו להתמודד עם כזה, גדול או קטן..) בעיני קצת שטחי ולא מייצג.

ובשורה התחתונה, אחרי הכל, משפחות מילואים בהחלט ספגו והקריבו כל כך כל כך הרבה בשנתיים האלה, גם בתחום הזה. מתפללת שהזכות הגדולה תעמוד להם, ושכולם יצליחו בע"ה להתחזק מזה, להתקרב מזה ולצמוח מזה, כי באמת יש מקרים לא פשוטים ושוברי לב.

ככה הוא גם מפיל את זה על עצמו ולא עלייך, כך שהיחסים ביניכן לא יתערערו.

במשפחה של הבעל רק הבעל מטפל

אל תיכנסי לזה בכלל..

נכנס מאוזן אחת ויוצא מה2 עד שמגיע לאוזן של בעלי ושלוםם

לק"י

אם זה קורה פעם ב..., אפשר להמהם בתגובה או לא לענות.

אם זה קורה מידי- לא יודעת אם להזעיף פנים זה רעיון טוב, כי בכל זאת, זאת חמותך ואת לא רוצה ליצור אווירה לא נעימה. אבל יש מצב שזה מה שאני הייתי מגיבה על זה🫣

אולי הכי טוב שבעלך יתערב ויסביר שהכל בסדר. וטוב לכם ככה.

אבל בין השורות, הסוגיא הכואבת אינה בינך לבין חמותך, אלא בינך לבין בעלך. איני יודע מה כל חלוקת המשימות בינכם, אבל נשמע מהדברים שאינך מרוצה ממנה. זה הזמן לשבת לשיחה על חלוקת תפקידים בבית (שכמובן גם מתחשבת בחלוקת התפקידים בחוץ).

לבדוק מה צריך לעשות, מה פחות קריטי - אפשר להחליט לאכול לחם עם ממרח וירקות ופחות ארוחות מבושלות, אבל אם הבגדים מלוכלכים - זו באמת בעיה. לבדוק מי יכול לעשות מה. יש דברים שאפשר ללמוד.

בהצלחה רבה

מזל טוב!

יש נושא מסוים שמעניין אתכם?

יש קורסים כלכליים, יש קורסים על תקשורת, על מיניות, אולי על עוד דברים שאני לא מכיר...

יש לה מגוון קורסים, סדנאות, הרצאות בנושאים שמאוד מתאימים, להבנתי, למה שאת מחפשת

אפרת צור – יעוץ זוגיות

עד היום מעולם לא התחילו איתי..
נראלי פחות נפוץ בחברה שאני נמצא בה..

חושבת שזה מוזר,
וככה גם הרבנים בישיבה.

אתה רוצה? אתה יודע להגיד למה?

אתה יכול לפתוח את זה מולה ותדברו על זה. 

כדאי לתרגל תקשורת זוגית

אז הפאות והכיפה הגדולה שלו עושות את העבודה.

ואם כוונתך היא שבנות שמחפשות בחור כזה, ממילא לא ''מתחילות'' אלא פונות דרך צד ג' ומבררות וכו', אז עדיין יש בעיה בעצם זה שהן חושבות שהוא רווק והוא עלול למצוא חן בעיניהן עד רמה שהן יתחילו לברר עליו וכו'.

ואת זה היה אפשר למנוע עם טבעת.

לא אומר שזה מה שנכון לעשות, אני עצמי בלי טבעת, רק מעלה עוד שיקול...

אין לי עניין לדחוק בו מעבר, מה קרה ל"גופי ברשותי"? (-:

תכלס הוא שכנע אותי בשיחה הזאת שזה לא כזה עניין גדול כמו שבנות מסוימות חושבות. אם הוא מתכוון להזכיר בשיחות עם אנשים "אשתי מחכה לי בבית" ואמירות דומות, אז מה הבעיה?

וגם כאישה אני לא שמה טבעת רק כדי לסמן שאני נשואה.

אפשר להגיד במשפט הראשון כשפונים "אני נשוי/נשואה" ונגמר הסיפור.

מספיק שיש גבר נאמן וזהו...

אישית בעלי נאה מאוד והרבה פעמים פנו אליו/הציעו לו נשים אפילו שהיינו יחד בציון של צדיק והילדים קראו לו אבא

כמובן שהוא מסרב בנימוס ואומר שנשוי זהו..

מעולם לא הטריד אותי

מכירה דוסים שעובדים בסביבה גברית והולגים כם טבעת

ומאידך דוסים לייטים שלא עונדים ועל זו הדרך...

שני הסבים שלי שמו

אבא שלי שם

אני שם

האמת שבהתחלה לא תכננתי לשים בשלב מסויים שמתי וזה נשאר

אין פה יותר מדי עקרונות (התחלתי באמת כשהייתי סטודנט)

אם אתם מאיזור באר שבע יש לי אחלה המלצה לחנות בעיר העתיקה

לא נדע שזה הוא..

אם מפרסמים שניק ספציפי בעייתי אפשר לחסום את הניק הספציפי

פצלשים תמיד אפשר לפתוח 

חסימה לבדה לא תועיל כי מיד יפתח ניק חדש,
בעוד האזהרה הזאת כן יעילה כי הבחור יבין (וגם אחרים יבינו) שבכל פעם שיעשה זאת אנחנו נדע ונפרסם על מעלליו.

ברוח חודש אלול, יש משמעות לידיעה שעין רואה ויד כותבת, והשיחות האישיות הן לא אקס טריטוריה שבה אפשר לפגוע באנשים.

גם הניק "מסתפק" צבר תלונות על כוונותיו ומעשיו בפרטי.

אז לא משנה מה הניק, יכולים להיות מיליארד, אבל המהות היא זו שחשובה.

נמשיך לפרסם כאן בריש גלי

שזה קצה קוצו של מה שמחכה ביום הדין אוטוטו לכל מי שכוונותיו ובטח מעשיו רשעים שכאלה.

עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים

עוד מתחילת העשור הקודם..

מה שהולך בפורום הזה לא מבייש מסיבות זימה של חילופי זוגות בתל אביב. אפילו מנהלים בדימוס לקחו חלק בחגיגה.

את כמנהלת עם יראת משמיים לוקחת אחריות על כל הנעשה פה. כדאי פשוט להפריד את הפורום מגדרית ולדאוג שניק זכר לא יכול לפנות לניק נקבה.

הוא יכול לכתוב בכרטיס שלו שהוא אשה

שיטת הפעולה הידועה זה להיות גבר שבתמימותו רוצה לעזור לאישה "חלשה" כאן, שומע אותה, מקשיב לה, והסוף ידוע..

כאישה לא ישיג את זה.

הבעיה היא, שיודעים שברגע שיעשו את זה החשיפה לאתר תיחתך בחצי, וההכנסות מפרסומות ירדו והכסף ייעלם..

לא מבין למה אתה מאשים את המנהלים

א. ישר כוח על האכפתיות והרצון הכנה והנכון שיהיה טוב ולמנוע רע.

ב. כותבת רק על עצמי - מנסה ב"ה לעשות מה שיכולה וניתן בגבולות הגזרה המצומצמים והמוגבלים שלי ושיש בידי. מה שאיני יכולה מעבר (מכל סיבה אפשרית) - איני יכולה. 

ולדאוג להצעה שכתבת למשל זה מעבר לתחום יכולתי.

ג. בעצם הכתיבה הפומבית בפורום שמאפשרת שיח בין כל האנשים באשר הם, גברים ונשים כאחד, ניתן לראות גם יתרונות וברכה ולא רק חסרונות. למשל להתברך מדעות של אישה/גבר ואפילו לקבל עצות או רעיונות שלא חשבנו עליהם והם באמת יכולים לעזור/לקדם. כך שכמו בכל פלטפורמה באשר היא - יש טוב ויש רע וכדאי לקחת את הטוב ומהרע להתרחק.

ד. בהמשך לסעיף הקודם, האחריות האישית נדרשת מכל גולש וגולשת. לא משנה כמה הגבלות וחסימות יהיו - בסופו של דבר זה על כל אחת ואחת ועל כל אחד ואחד מאיתנו להיות אחראים על כל מה שביכולתנו ושתלוי בנו ושהוא מנת חלקנו. בכל צעד שיש.

ה. לגבי הצעתך להגביל טכנית את היכולת לשלוח לניק מהמין השני, כמה נקודות:

1. אתה יכול בהחלט לשלוח את הצעתך זו או כל הצעה אחרת לאחראיים באתר, אתה וכל גולש/ת אחר חשוב לא פחות ממנהל וכל הצעה יכולה להילקח ברצינות ע"י מי שאמרה. 

אז בהחלט מציעה לך לנסות לפנות למי שכן ביכולתו או בסמכותו ולנסות לברר ולהציע את הצעתך.

2. אם אכן לא תהיה יכולת טכנית כזו לשלוח לניק ממין אחר - עדיין לצערנו הרב אנשים רעים ישארו ומניפולציות גם הן ישארו תמיד - כך שיכול למשל אדם שהוא גבר לפתוח ניק של נקבה ודרכו לכתוב לאישה "חלשה" כמו שכתבת בהודעתך (או יותר נכון במצוקה או בקושי) ולכתוב לה כבר מההתחלה שהוא גבר ולא אישה ורק כדי להצליח לכתוב לה ו"להציל אותה" מכל הבעיות שלה ו"להקשיב לה ולהיות לה כתף ואוזן קשבת" רק בגלל זה הוא פתח ניק של אישה... ואם היא במצב שהיא תסכים לכך אז היא תסכים לכך גם ככה. ואם הגבר הזה רשע אז הוא ישאר רשע גם ככה. כך שלצערנו תמיד יכולים לעקוף את כל החסימות שבעולם... באמת לצערנו הרב. ולכן חוזרת לסעיפים הקודמים - לנסות במה שאפשר כן לעשות טוב ולסור מרע, ובעיקר לזכור שאנחנו הריבון על עצמינו ובידינו האחריות ואנחנו חזקים וראויים.

3. אם אכן לא תהיה יכולת טכנית כזו לשלוח לניק ממין אחר - זה יכול גם למנוע עזרה נצרכת מאנשים שבאמת צריכים וכותבים רק טכנית בלבד למין השני, למשל המלצה על רופא מסוים שביקשו שיכול לעזור לרפא את בנם, למשל מענה טכני בנושא אפילו של רהיטים, או כל דבר אחר כל עוד הוא נקודתי, חד פעמי, טכני, ושומר על הכללים הברורים - אין עם זה בעיה וזה יכול אפילו לתרום לשני/ה. אם למשל אני אישה ומכירה רופא מסוים מומלץ שעזר לבת שלי, וראיתי ניק גבר ששאל על המלצה כזו ויותר נוח לי לכתוב המלצה בפרטי (לצורך הדוגמא) - לא אוכל לכתוב לו כך ולעזור לו.

וכן למשל ניק גבר שיכול לתרום ידע חשוב טכני ששאלה ניקית אישה, וכזה שגם אפשרי יותר במסר מאשר ע"ג הפורום (מכל מיני סיבות אפשריות) - כל עוד זה טכני, ממוקד ונותן את המידע שיעזור לה זה בסדר גמור.

ובתפילה שבעזרת ה' באמת יהיה טוב ונשכיל להשתמש בפלטפורמה הזו אך ורק לטוב וחיובי ולא לרע חלילה, ושאנשים לא יפגעו חלילה באחרים, בכל צורה שהיא. באמת עצוב ואף מזעזע לדעת שזה קיים.

רק בשורות טובות ב"ה 🙏

לק"י

אנחנו למשל.

ואם האפשרות היתה חסומה, לא בטוח שהיינו מגיעים לזה.

ובהחלט!

אשריכם 🌟

זה עניין של חינוך.

נשים הן לא חלשלושות.

את מרגישה שהוא סוטה? תראי לו את הכיוון. את הנחמדות שלך תשאירי לזקנות ברחוב.

ובכללי בנות ישראל יקרות ואהובות, מתי תדעו מה אתן שוות?

אתן אשכרה צריכות עזרה ויחס מאיזה ילך מסכן שמחפש על מי להיות גבר בעולם הוירטואלי?

תכבדו את עצמכן.

ולהבדיל. בעניין ההטרדה,

רובן נשים נשואות כאן. מבינות משהו או שתיים בחיים שלהן.

יכולות מהר מאוד להבין לאן זה מגיע ולהפסיק את זה עוד בהתחלה.

@יעל מהדרום

יכול להיות שמוגדר חרדי..
אבל הייתי במלאאאאא חתונות של חברים שם (שתים לאומיים תורניים יותר ופחות)

גם יחסית זול לפי מה שהבנתי.

לפי מה שאני זוכר ומגדיר..

העיצוב די כהה, נברשות ענקיות על התקרה, כיסא כלה אלוטרה מעוצב עם המון פרחים ואורות צבעוניים.

אם היא הגדירה במיוחד שזה לא רוצה מפונפן, אני מנחשת שהפותחת תסכים איתי.

אבל זה בסוף עניין של טעם.

שרק אצל החרדים(כפי שאת קוראת לזה)תמצאי במחירים כאלה.

באולמות "הרגילים" המנות הרבה יותר יקרות...

הם באיזור הזה ובערך בטוווח המחירים.

יקב פסגות

יקב גוש עציון

רמת רחל

סקויה

יש גם את המאהל בכפר עציון

ואת מצפה יריחו