פורום נשואים טריים (עמוד 5)

פעם בשנה גם לנופש זוגי, אבל מה אני אעשה בסדנאות?!

יש כלל על טעם וריח אין להתווכח

אשתי השתמשה בתוכנית עמית שלי לסדנת שוקולד, גילוי נאות - היה העסק היחיד באזורנו .., וכנראה שנהנתה

יש לדעתי סדנאות בלא מעט תחומים מזון יצירה וכו

מסדנאות שבהן הכנו יחד כלים לבית-

נגרות, קרמיקה, נפחות בברזל.

אם משהו מזה מעניין אותך אני יכולה לתת פרטים ספציפיים.

אשמח לפרטים..

אנחנו גם בקושי יצאנו במיוחד כשהילדים היו קטנים אבל בסוף יש לזה מחיר לא פשוט וזה כל כך חשוב לתת לזה מקום ולפנות זמן להפוגות האלו...

יש אדם שעובד עם ברזל בטכניקות של פעם- ממש פטיש וסדן.

היתה לו פעם סדנא בישיבת חיצים באיתמר, שבה גם היה מקבל זוגות. הוא תכנן להעביר אותה לגוש שילה, אני לא יודעת מה קרה עם זה בסוף.

אפשר להתרשם בפייסבוק ב'קדם- אומנות ארצישראלית'.

או ישירות מולו הטלפון-

058-787-5687

מכוניות מתנגשות זה דייט שני.

משחקים בכללי

טניס שולחן, רמיקוב, טאקי, השולחן עם הדיסקים (שכחתי את השם😅)

גם בעלי פחות אוהב. הפסד שלו🤷

אני משחקת עם הילדים

יכול להיות ממש כיף...

תלוי בכם

להנות? לפתח שיח?

למשל, ללמוד משהו ביחד, או לצאת לטייל בטבע, או אפילו לצפות בסרט ביחד (למרות שזה פחות מאפשר שיח).

בכל אופן, רעיון למעין משחק שאולי כן יכול להתאים: כתיבת סיפור משותף -

אחד כותב משפט בראש הדף, ומקפל אותו כך שלא יראו מה שכתב.

השני ממשיך את הסיפור בהמשך הדף, בלי לדעת כיצד התחיל הסיפור, ומקפל גם הוא את הדף.

כך ממשיכים הלאה, ובסוף פותחים את כל הקיפולים וקוראים ביחד את הסיפור - בדרך כלל זה יוצא מצחיק🙂

*בלונאות

*קונדיטוריה (לא סתם מתכונים אלא ממש לימוד ברמה גבוהה כולל פיזיקה וכימיה בהקשר של אפייה - כמו קורס קונדיטוריה)

*צילום

*גיטרה (או כלי אחר)

*קורסים בנושא הורות

*קורסים בנושא התפתחות אישית (אני אישית לא מאמין בזה...)

רק אגיד שדוד שלי קנה פעם לאשתו קורס קונדיטוריה, והיא "בתמורה" קנתה לו קורס מסאז'יסטים...

יש כאלה שיחלקו עלי,

אבל אני לא מאמין שאפשר ללמוד לצלם או לנגן בעזרת קורס אונליין, באותה הרמה של שיעור אמיתי. 

מצד שני יש שיגידו שבהתחשב במחיר הזול של קורס אונליין, הפערים ברמה שווים את זה.

וההערה תקפה כמובן לכמעט כל סוג של קורס אונליין...

מעניין מה הוא מדבר בשולחן שבת

במה עוסקת הדרשה

הכותבות הינן חרדיות/ חבדניקיות/ חוזרות בתשובה.

באופן אישי כן התחברתי לתכנים

לא הכרתי את כל הכותבות

הרצון מעולה. וותר על אפקט ההפתעה ותבדוק איתה מה ישמח אותה.

בגדול, הן חומרים תורניים והן היסטוריים יש המון ברשת/ביוטיוב/פרודקסטים בחינם. כדי שמשהו בתשלום יהיה משתלם, צריך לבדוק היטב שהוא איכותי ומתאים ספציפית למי שמקבל אותו.

שילמתי במשך השנים על כמה קורסים אינטרנטיים - אחרי שבדקתי היטב, גם מה אני מקבל מהם, אבל גם שיש לי סבלנות לפלטפורמה ולסגנון הספציפי.

סתם הערה - אשתי מאוד התלהבה ממרצה מסויים שמעלה פרודקאסטים והיתה בטוחה שאני שעוסק בתחומי ההיסטוריה אתלהב יותר - מסתבר שדווקא לי שמונח יותר, הוא אמר דברים שחלקם מיותרים וחלקם טרחנות של פרטים לא רלוונטיים.

בהצלחה.

מדבר בדיוק על תנ''ך להיסטוריה, בצורה שלדעתי היא מקיפה ומרתקת (ואמונית מאוד- מתאים לחלוטין לאורח חיים חרד''לי).

יש אפשרות לעשות מנוי לשיעורים שלו, אבל כאמור- שווה קודם לבדוק עם אשתך שהיא בעניין.

וגם משנו ביחד עם מישנו

אפשר גיפט כארד לחנות ספרים

אפשר כרטיס יחד לחדר בריחה בניחוח היסטורי

וכרטיסים למוזיאון

ולא לשכוח פתק החלפה

את הקורס שלי, אבל האמת היא שהוא מתאים רק לנשים שבאמת רוצות ובוחרות לעבור תהליך אישי ועמוק.

ובכללית, אולי כדאי להגיד לה שאתה רוצה להפתיע אותה בקורס או מתנה ולתת לה לבחור מה

בדרך כלל קורס דיגיטלי לא ניתן להחליף, ומבאס לקבל מתנה שלא בהכרח משמחת..

בהצלחה ואשריך על הרצון הטוב!

שינה לי את החיים 😍

תודה רבה

מעניין מי את🙂

בראשות הרבנית יעל יצחקי. אלה קורסים עיוניים יחסית.

אם תחום הרגש מדבר אליה מאוד, אז אפשר לעשות מינוי לחבורה של הרבנית רחל בזק או למסע החיים של הרבנית יעל כורסיה.

לחלופין - מינוי לשיעורים הכתובים של הרבנית ימימה מזרחי, אם עדיין אין לה.

לסקרנים - תנ"ך ישראלי של נתנאל אלינסון.

תודה רבה לכל המסייעים!

סגולה

מגזין מעולה ברמה על נושאים של היסטוריה יהודית וארץ ישראלית 

ממש מבאס אותי שהפורום שם כ"כ פעיל,

למרות שחצי מהשאלות שם היו יכולות להישאל גם כאן...

(מבין ומכבד שיש כאלה שרוצות פורום בגוון נשי ולא מעורב, רק אומר שזה מבאס).

לק"י

ולכן הוא כולל הכל בערך.

פה לא הייתי אומרת שחברתי במיוחד.

אבל אני חושב שספציפית, ציבור הגברים כנראה פחות מנוסה כדי לענות על השאלה של השרשור...

לק"י

נשים מתעניינות אחת בשניה, בלי להכיר מעבר לפורום.

אני חושבת שבעבר הוא היה יותר טכני, והיו בעיקר שרשורים בנוגע להריון ולידה. היום בגלל שבנות מרגישות "חברות", עולים שם מלא נושאים.

לא שפה הכל טכני, אבל פחות (אולי גם בגלל שהוא פחות פעיל).

והריון ולידה זה תחום שנשים יכולות לדבר עליו בלי סוףףף חחחח

יש גם הרבה על מה לשאול

בנשואים יש הרבה פחות על מה לדבר...

אלא לאתגרים בזוגיות,

בהורות,

נושאי צרכנות וכלכלה...

כלומר הרבה דברים שהיו יכולים להיכתב גם כאן.

יותר מזה: 

כאשר אשה כותבת על שאלה או אתגר בקשר לבעלה, לדעתי זאת קצת תיבת תהודה סגורה שבה היא שומעת את עצמה שוב ושוב אם אין אף גבר בדיון.

כלומר ברור שלכל אשה יש דעה אחרת וזו לא הדעה שלה שוב ושוב, אבל עדיין משהו חסר. ולדעתי השואלת מפסידה מזה.

בנוסף לזה, שחלק רוצות לדסקס עם נשים ולא עם גברים.

(וזה מה שגורם לפורום להיות הרבה יותר כיף).

רק שאני קצת מקנא 🙄

הייתי רוצה שגם כאן יהיה פעיל מאוד...

השרשורים כאן לא רגישים יותר מאובדן הריון או גרושים וגרושות.

אתגרים. פוסטים עם מידע.

שלא רק כל הצרות יגיעו...

זוכרת הרבה מאוד שרשורים בסגנון שהזכרת, שאני חושבת שהתגובות שנשים כתבו לאישה בהחלט עשו שינוי ועזרו לה.

זה נכון שלפעמים זה יכול לעזור לשמוע גם מנקדות מבט גברית.

אבל בעיני - לרוב זה לא מה שיעזור. לרוב אישה צריכה במצב כזה דווקא מענה נשי שמבין את המקום שלה, ומתוכו יכול לעזור לה גם לשנות.

ושיח רגשי בפורום מעורב בעיני לא מתאים לרוב המשתתפות פה. לכן הן מעדיפות לכתוב שם גם נושאים שלא קשורים לנושא הפורום.

בצורה אחרת משל בנות אבל מתלוננים

לא הייתי רוצה לנהל שיח על הרגשות שלי או על כל דבר אחר שיכול ליצור קרבה עם גברים.

לכן הפורום הזה יותר פעיל כי אני כנראה לא היחידה בגישה הזאת.

ובגלל זה שאלות שלא קשורות להריון ולידה אבל כן קשורות לרגשות ויכולות ליצור שיח אמיתי יותר (ולא טכני על תקלה באוטו) אעדיף לשאול בפורום נשי.

גם שם גברים יכולים לפרסם ולהגיב אלא אם כן ביקשו שלא ספציפית

אז מי שחסר לו שידבר שם

שאני מנהלת.

(ולגבי גברים זה לא מדוייק. יש שם כללים לגבי תגובות של גברים מעבר לשרשור שכתוב עליו בפירוש "לנשים בלבד").

ובכלל בעיניי יש דברים שאין לנו לגמרי שליטה עליהם אבל יש לנו יכולת לנהל אותם. רגשות זה דוגמא אחת. אפשר להבין אותם ואפשר לתחקר אותם ומעבר ל "לקבל" אותם להבין איך המערכת פועלת כדי להביא לשינוי שלה בפעם הבאה.

ועוד דבר - אני לא מאמין במלחמות. פעם האמנתי. היום כבר לא. מלחמה זה אומר שחלק בי חזק וחלק בי חלש והחזק מנצח. כשהם יתהפכו כי אני אהיה עייף אני אפסיד.

לניהול נכון של הרגשות שלנו ושל כל מי שאנחנו,

שאנחנו ננהל את כל מה שבפנים, ולא ננוהל על ידיו.

סאוטר דו תאי משולב

נמסר תקין לחלוטין (עברנו ל2 תנורים גדולים)

לא יודע אם עדיין מוכרים כאלה

אם רוצים להשקיע. תכינו את הבצק לבד.

אפשר גם לעשות עמדת פיצות וכל אחד ישים לעצמו תוספות.

מי שלא טוב לו.

מוזמן לקחת את המושכות להכין ארוחת ערב טובה יותר

וגרגרי חומוס מקופסת שימורים, כולל תפו"א כדי שיהיה משביע וליד קוסקוס משקיות - הכל קל להכנה.

קוסקוס הוא רק תוספת לבשר ולא המנה העיקרית...

פחממות - מושלם וטעים! אצלנו זו לפעמים ארוחת צהריים שלמה והילדים חוגגים עליה. לא מרגישים בכלא

וקוסקוס עם ירקות בוודאי יותר יוקרתי מפיתה עם שוקולד שבהרבה בתים זאת ארוחת הערב...

רק הסכמתי (בצורה קיצונית והומוריסטית) עם הפותחת שזאת לא ארוחה שווה למפגש משפחתי...

כאילו הם אורחי כבוד.

בפועל מרק עם ירקות ועדשים או חומוס מהוות מנה משביעה ובריאה בגלל שכוללת חלבון ופחמימות.

הם ממש טעימים, ולהכין בתנור. חוץ מזה פיתות טריות, חומוס טחינה קנויים ולחתוך סלט טרי של מלפפונים עגבניות וחמוצים.

לא יודעת האם נחשב ממש זול( אם מכינים את הכדורים לבד זה כן זול אבל הרבה התעסקות ), עולה בסביבות 35 לחבילה ונראה לי שיש כארבעים כדורים בחבילה. יש חברות זולות יותר אבל לא ניסיתי, של טבעול לדעתי טעים מאוד.

אגב אם אתם הולכים על זה ואפשרי, הייתי מוסיפה גם ביצים קשות מבושלות, למי שלא אוהב פלאפל יכול לאכול ביצה לבד או בתוך פיתה עם חומוס וסלט, טעים ומשביע. 

מתוק לי מדי

אבל אחרים מתלהבים אז שיהנו.

זה מאזן את המתיקות

אבל באמת לא קונים לא מרשמלו ולא ביסקוויטים אז אכלתי את זה רק כמה פעמים בחיים😅

חביתות מושקעות כם בצל /פטריות/עשבי תיבול

פיתב חצויה עם שמנז וזעצר בתנור

סלט גדול מושקע...

או ביצים קשות, בןרקסים קפואים בתנור וסלט גדול...

כמובן שכל סןגי הפסטות המוקרמות, אפשר אנטיפסטי...

חומוס בשר

שולחן המבורגר-באופן יחסי משביע ולא מאוד יקר

פסטה אדומה עם נקנקיות

פריקסה-הרבה עבודה אבל זול

שקשוקה וסלט

אז למי שלא יודע, יש לי ילד בן 7, ליאב, שהוא ילד עדין, טוב, רגיש, מלאך אמיתי. בין היתר הוא גם אוטיסט.
היום קרה לי מקרה שמטלטל אותי.

ליאב, מאוהב ברכב מסוים שחונה ליד הבית שלנו – דאצ'יה אפורה.
לא מדובר באהבה לרכב יוקרתי או מיוחד.
עבורו זו התרגשות. עוגן. משהו שהוא מזהה, אוהב, נמשך אליו.
הוא מבקש ללכת לראות את הדאצ'יה, לצלם סרטון, לחבק אותה, לנשק אותה.
ככה הוא מביע רגש.
וזו השפה שלו.

פעם אחת כשהלך לשם עם אחותו, בעלת הרכב יצאה עליהם בצעקות שיתרחקו מהרכב שלה.
מאז אני מלווה אותו בעצמי.
היום, כשהגענו שוב, היא ובעלה בדיוק חזרו הביתה וישבו ברכב.
ביקשתי מליאב שנעשה סיבוב עד שהם ייצאו, כדי להימנע ממפגש לא נעים.
אבל הם ראו אותנו, והלכו לשבת על ספסל קרוב כאילו בכוונה להישאר באזור.
כשחזרנו לחניון, ליאב ניגש לרכב, כולו התרגשות.

ביקש שנצלם אותו, חיבק, נישק ואז פתאום היא התחילה לפתוח ולנעול את הרכב עם השלט, שוב ושוב.
כדי שיתרחק.
וכאן נשבר לי הלב.
התפרצתי.
לא בכבוד, לא בנחת.
בכאב. באימהות. בזעם.

צרחתי עליה שמדובר בילד אוטיסט, שלא נוגע ברכב בשום דרך מזיקה.
שכל מה שהוא עושה זה לאהוב. להתחבר.
והיא? היא בחרה לראות בו מטרד.
היא אפילו פנתה אליו ישירות – "אל תיגע באוטו" – ופה כבר לא הצלחתי לשתוק.

בעלה, אגב, נראה מובך. היה בו רגע של חרטה, של רוך אפילו.
אבל היא לא ויתרה.
ואני לא שתקתי.
זה לא היה ויכוח על רכב.
זו הייתה צעקה על עולם שלם שלא מבין, שלא רואה, שלא עוצר רגע לפני שפוגע בילדים מיוחדים.
צעקה של אמא שמגנה בכל כוחה, רק כדי שלילד שלה לא יכבו את האור.

ואם מישהו קורא את זה עכשיו –
פעם הבאה שאתם רואים ילד נוגע במשהו שלכם, תעצרו רגע.
לפעמים זה לא חוצפה.
לפעמים זה ילד שלא מוצא את הדרך, ומנסה לאהוב את העולם בדרכו.
כשהוא אובחן הבטחתי לעולם לא לנסות לשנות אותו, ולשנות את העולם למענו. וזה מה שאעשה כל עוד אני חיה. גם אם צריך לריב, לצרוח, להילחם כל מלחמה, אני פה, כמו לביאה, שתטרוף כל מי שינסה לפגוע.

אתה צודק

זה עבודת אלילים מודרנית. עי' ערך לשחרר חטופים בכל מחיר. ועוד מרעין בישין . 

לק"י

יש לי מחשבות בנושא.

בגדול אני חושבת שיש דברים שגם ילדים אוטיסטים צריכים ללמוד כדי להתאים את עצמם לסביבה. ויש דברים שטובים להם ולא מפריעים, אז גם אם זו לא הנורמה, אין מניעה שיעשו אותם.

בעיני האמא בפוסט הגיבה מאוד בקיצוניות.

גם אם בעלת הרכב יכלה להיות נחמדה יותר (יכול להיות שאם האמא היתה פונה אליה ומסבירה לה את המצב ומבקשת רשות, אולי היא היתה מסכימה. ואולי לא, אבל זכותה).

אני מצפה ומלמדת את התלמידים שלי לכבד את האחרים, ולא מוותרת להם כי הם על הרצף.

ומה אמורים לעשות כשיש מחלוקת או מריבה ביניהם?

להגיד לאחד "תתן לחבר שלך להציק לך. הוא על הרצף ולא לגמרי מבין איך מתנהגים"....

גם חושבת שצריך לעזור לילד ללמוד התנהגות נאותה עד כמה שניתן

אבל לא שופטת אמא לילד מיוחד

אני יודעת כמה קשה זה

גם אנשים עם חיים רגילים טועים הרבה

לאמא כזו מותר לטעות הרבה יותר

אבל כשקראתי את הפוסט המקורי של האמא,

הבנתי שהיא צועקת משהו אחר -

היא כותבת מה אכפת לך שהילד נוגע ומנשק את המכונית כשזה לא עושה שום נזק?? נכון, זה נראה מוזר, ואולי לא נוח לך עם זה, אבל למה את מונעת מילד משהו שמשמח אותו אם אין לזה שום השלכה שלילית?

אם תלמדו לקבל את השונה, ולכבד אותו, תצליחו גם להכיל התנהגות מוזרה ולא ללעוג לה.

נכון, בקטע הסיום היא השתמשה במילים קיצוניות, שמהן אפשר להבין שהיא לא מתכוונת לחנך ולהגביל את הילד שלה על מנת שיתאים את עצמו לסביבה.

אבל אני לא בטוחה שהיא התכוונה לזה. כלומר, אני מקווה שלא. היא התכוונה למקרים כמו מה שתארה כאן, ילד בן 7 שרוצה לגעת ולנשק מכונית - התנהגות שכל הפשע שלה היא שהיא לא נראית טוב בעיניי הסביבה.

וכן, אני מסכימה איתה, שהחברה שלנו צריכה ללמוד להכיל גם התנהגויות מוזרות כל עוד אינן פוגעות בסביבה.

לגבי החינוך הספציפי להתנהגויות כאלו - האם צריך לחנך את הילד המיוחד להתאים את עצמו לציפיות של הסביבה או שנשאיר אותו כרצונו ואת החינוך נמקד בהתנהגויות שקשורות בבני האדם הסובבים אותו ולא בחפצים דוממים - אני משאירה את ההתלבטות הזו להורים ולאנשי המקצוע. קטונתי מלהכריע.

אני יודעת שיש אוטיסטים בוגרים שמאוד לא אוהבים את הגישה של לשנות את האוטיסט כדי שיתאים את עצמו לסביבה. אבל מצד שני כמו שכתבת, מה עושים בטיפולים הפסיכולוגיים, קלינאיות תקשורת וכו' אם לא ללמד אותו להיות מותאם לעולם בו רוב האנשים הם נוירוטיפיקלים?

גם אם זה לא פוגע בה או ברכוש שלה.

וכאדם בוגר ולא אוטיסט, האמא צריכה להבין שזו זכותה של בעלת הרכב, לא לצעוק עליה ובטח שלא לתת לילד שלה להמשיך אחרי שבעלת הרכב הלכה.

כשזה נוגע לאחרים, כי הוא תינוק.

אני חושבת שיראת גאולה הסתכלה על זה בכללי- על התנהגויות לא מקובלות. אולי לזה האמא התכוונה (לא סותר את זה שבמקרה הספציפי הזה היא לא נהגה בסדר).

שלא נוגע ברכב בשום דרך מזיקה

צעקה על עולם שלם שלא מבין, שלא רואה, שלא עוצר רגע לפני שפוגע בילדים מיוחדים.

תעצרו רגע.

לפעמים זה לא חוצפה.

לפעמים זה ילד שלא מוצא את הדרך, ומנסה לאהוב את העולם בדרכו.

אלו המשפטים שלה שדיברו אלי,

וראיתי בהם רגשות מעבר לסיטואציה הספציפית.

אמא שלו פוגעת בו שהיא לא מנסה אפילו לדברר לו גבולות של רכוש של זרים.

הרי הילד יגדל.

ולא תמיד אמא תהיה שם לצרוח על כל העולם

והוא צריך להבין שאי אפשר לגעת ברכוש של אחרים גם בלי לעשות נזק.

כמו שאי אפשר לגעת במישהו גם אם לא עושים לו כלום.

זה נורמות של העולם.

זה העולם שלו

לתקן את העולם היא והבן שלה כנראה לא יצליחו

אז צריך ללמד את הילד שאלו נורמות

נכון שקשה לו.

אבל היא עושה את הדבר ההפוך

אבל כאמא, היא צועקת לעולם - מה אכפת לכם??תלמדו לכבד, תלמדו להכיל, תלמדו לקבל. לא תפסידו מזה כלום. הוא סה"כ אוטיסט בן 7, מה כבר יקרה אם תאפשרו לו את מה שכל כך משמח אותו?

זה לא נעים שמישהו נוזף בילד שלך, גם אם מותר לו.

זה כאב לה, והיא ניצלה את ההזדמנות לומר לעולם את הרגשות שלה בנושא.

אני לא חושבת שזה מוצדק שהיא צעקה, או שזו התנהגות נימוסית ויפה, או שהיא צודקת שצריך לאפשר לילד כל מה שהוא רוצה.

אני כן מבינה את הרגש שלה, מבינה את הכאב שהיא מביעה, ואת השאיפה שלה שכן יקבלו את הרצונות המשונים של הילד ולא יכעסו עליו.

ואם כשהוא יגדל, הוא ייסע באוטובוס, ילטף בהתרגשות את התיק החדש שלו שאמא קנתה לו לכבוד העבודה החדשה, ויעשה לעצמו פרצופים מרוצים -

למה אנחנו מצפים מהסביבה? שיגחכו עליו, שיגערו בו, או שפשוט יקבלו את זה שהוא שונה?

אז בעיניי האמא כאן זה מתחיל. ועל הנקודה הזו אני לא חולקת עליה.

היא נעלבה.

וניצלה את ההזדמנות להעלות את התחושות שלה ואת הציפיות מהעולם להכלה ולהתחשבות.

לא התייחסתי ל'מי צודק'. ברור לי שהאמא לא צודקת, ולו רק בגלל שאין שום הצדקה לצעוק על בעלת הרכב.

התייחסתי לאמירה שמגיעה בפוסט שלה, שלדעתי היא רוצה להביע משהו נכון, גם אם לא הצליחה לבטא את זה.

הרי זה באמת יכול לקרות אם ילמדו אותו שמותר לו לגעת במה שהוא רוצה, ושמי שלא מסכים לכך הוא סתם רשע

צריך ללמד את הילד התנהגויות וגבולות. זו אמירה שאין לגביה שום ספק לדעתי. ואני מקווה מאוד שגם האמא מבינה את זה.

מה שהתכוונתי לומר,

זה שהאמא מדברת, מתוך סערת רגשות, על קבלה של התנהגות מוזרה שכל חטאה הוא שהיא לא מקובלת, בלי שהיא פוגעת באף אחד.

ואת זה אני חושבת שזכותה לצעוק לעולם. והלוואי שאכן נצליח לקבל גם כשזה לא מוצא חן בעינינו.

שוב. כנראה חסר לי כמה פרקים בסיפור.

אבל יתכן שגם אם היה עושה לה משהו חלילה

הוא לא היה יוצא מזה עם "תיק"

זה ללמד אותו מה נעים ולא נעים לאנשים, ומה לא מתאים לעשות. בטח אם מדובר בילד עם רמה קוגניטיבית מספיקה.

לק"י

למשל: האם ללמד ילדים לשחק בצורה נורמטיבית או לא.

אני נוטה לאפשר להם לשחק איך שטוב להם, ומצד שני, כן יש ילדים שמסוגלים ונהנים בסוף ממשחק גם בצורה הרגילה שלו. זה גם תלוי בילד וברמת ההבנה שלו.

לגבי האמא והמכונית, לא נראה לי שמה שמפריע לבעלת המכונית שזה לא נורמטיבי. אלא שהיא לא רוצה שיגעו לה במכונית. זה אולי קצת לא נחמד מצידה, אבל זכותה🤷‍♀️

אני לגמרי מסכימה שצריך לקבל התנהגויות לא "רגילות" ולכבד אותן (כל עוד זה לא פוגע באחרים).

יכול להיות שמפריע לה שנוגעים,

אבל סה"כ זה לא משהו שבד"כ מעירים עליו, ילדים קטנים עשויים לגעת במכוניות בחניון מדי פעם...

והאמא ציפתה ליותר הכלה והתחשבות.

(לא יודעת אם זו זכותה. אני לא הייתי מעזה להעיר למישהו שנוגע בחפץ שנמצא במרחב ציבורי גם כשאני לא רואה 🤭)

ומסכימה איתך.

לשני הצדדים יש מה ללמוד.

אני לא יודעת מה זה לחנך ילד אוטיסט ומה רמת האוטיזם שלו, והאם בכלל אפשר.

אבל אם יש אפשרות, מסכימה שצריך לחנך אותו - גם לטובתו.

ומצד שני אנחנו כחברה.

לקבל, לוותר על שטויות, להיות קצת יותר נחמדים במיוחד אם לא נגרם נזק.

(אולי היא לא ידעה שהוא אוטיסט)

אפשר פרק א’ של הפוסט איך קשור אליכם עכשיו ולילדות שלכם?

רק בשורות טובות ב"ה

רקע:

אשתי הלכה עם הילדים לאכול צהריים באיזה קניון.

הלכה עם כל הילדים, שאחד מהם אוטיסט.

ילד אוטיסט שלא יכול לסבול רעש, לא יכול לסבול ריחות, לא יכול לסבול מגע. 

וזה מה שאשתי כתבה לי עכשיו:

ועכשיו באמצע יום עבודה אני רוצה לבכות, לצאת הביתה ולחבק את אשתי והילדים.

פעם כשהיינו בחו"ל באיזה מקום, תייר גרמני כעס על ההתנהגות של הילד שלי, והוא אמר לי באנגלית עם מבטא גרמני כבד "ילדים כאלה צריך להשאיר בבית".

עניתי לו "פעם הגרמנים רצו להשמיד אותו, אני שמח שעכשיו להישאר בבית זה מספיק עבורכם".

הוא לא ידע מאיפה זה בא לו.

חבל שבישראל אין לי משפטי מחץ כאלה...

לק"י

למה אנשים מרשים לעצמם להגיב ככה?😔

הם לא רואים שלאמא מספיק קשה גם ככה?...

(ומצד שני, אני בטוחה שחלק מזה זה מחוסר מודעות, וממש חשוב לדבר על זה ולהעלות את הנושא. בין אם מדובר בילד מיוחד, ובין אם מדובר בילד "רגיל". ועוד יותר, שלא תמיד רואים על הילד שהוא מיוחד ומצפים ממנו שיתנהג בהתאם לגילו).

איזה אבא טוב אתה. רחמנות על אשתך והילדים

צריך לתקן את זה

חוויה קשה.

במקרים כאלה אני חושבת על איזון,

לא להסתגר בבית אבל גם לא לצאת חופשי למקומות ציבוריים.

לבחור יציאות למקומות פחות הומים, יותר מאפשרים וצריך תיכנון והתאמות.

שלא תהיה חוויה שלילית לכולם, הילד ההורים האחים.

אני אישית לא מרגישה אחריות לחנך את הסביבה.  

חיבוק גדול לאשתך היקרה 

והמון כוחות ותמיכה לשניכם 🙏

טוב שיש לכם אחד את השנייה לחיזוק וחיבוק ואתם ביחד בזה, הביחד הזה הוא מאגר כוח עצום, לכם ולילדכם 💪🫶

אולי יעניין אותך להסתכל בפורומים חרדיים

זה גם גישה אחרת

גילוי נאות אמא לילדה על הרצף

אנחנו כהורים לא תמיד נדע איך נכון להתנהג עם הילדים האלו שלנו

לפעמים נגונן מידי לפעמים נברח

כמה שאני בהדרכת הורים. צמודה. בסוף יש סיטואציות שאני לבד לבד בהם

( אמא יחידנית)  וכששופטים אותי וכשאני שופטת את עצמי כל הזמן. זה רק גוזל כוחות.

תמיד התגובות מסביב דבר והיפוכו

סיוט.

איפה האנשים שיגידו

כל הכבוד לך.

לא ברחמנות , לא בצקצוקים בהערכה טהורה...

כ"כ הרבה התמודדיות כל הכבוד שיוצאים בכלל מהבית. שקמים בבוקר.

שייט באגם

ויש שם גם גינת משחקים ועוד דברים חוץ משיט

הינו שם בפסח וממש הצטערנו שלא הגענו על הבוקר כי סגרו

ועדיין היה דם גינת משחקים ושתיה לקנות

רוצה לחזור לשם.

וחוץ מזה בגוגל יש המון מידע על המם ועוד בנהריה עצמה

בעכו יש פארק אקסטרים

יש שיט מעכו לחיפה וחזרה, אפשר לשלב עם חזרה ברכבת (עד נהריה) או מסלול הפוך.

ראש הנקרא ממש קרוב לנהריה

הטיילת בנהריה נחמדה (בעבר היו כרכרות עם סוסים)

איזור העיר העתיקה בעכו כולל כמה מוזיאונים שם, וגם טיילת על הים

אם לא אמצא אני אנסה להעמיד אותם בפני עובדה

או שהיא תשים את זה בילקוט או מתחת לשרוול ולא תתעסק.

אחרי הכל הם לא לוקחים עליה אחריות אחרי שבית ספר נגמר.

ואי זה פחד הדבר הזה.

בהצלחה 

רעיון תכשיט

מעניין אם יש ואיפה.

זה אלקטרוני אבל לא עושה כלום, בטוח יסכימו בבית הספר.

זה פשוט מין מטבע עם צ'יפ. יש כל מיני צמידים שאפשר להכניס בהם אותו (זה בולט, אבל אי אפשר לשחק עם זה)

אם יש לך אייפון זה סופר נוח

תודה

ואייר טאג קונים בחנויות אלקטרוניקה, זה צ'יפ של אפל. כמעט בטוחה שנגד מים אבל תבדקי

יש גם צמידים פחות חמודים באייבורי וכאלה

כשמצטרפים לחברת ביטוח עם מחלה קיימת, יכולות להיות 2 בעיות:

א. יש שאלון רפואי (לפעמים כאשר מצרפים תינוקות אז אין שאלון רפואי, כל חברה והנהלים שלה)

ב. יש תקופת אכשרה, במהלכה לא ניתן לתבוע את הביטוח, ואם מתגלית בעיה חדשה בתקופת האכשרה אז הביטוח לא יסכים לשלם לכם עליה גם אחרי תקופת האכשרה.

בקשר לסעיף א': פשוט מבקשים להצטרף לביטוח, ורואים בפועל האם חברת הביטוח שואלת על הבעיה הזאת. אם כן, אז או שתבחרו בחברת ביטוח אחרת (לכל חברה יש שאלון אחר) או שתצטרפו לביטוח הזה מתוך ידיעה שהביטוח לא יכסה את הבעיה הקיימת. 

בקשר לסעיף ב': לצערי אין לי רעיון חכם איך לעקוף את זה... 

למעשה שני הסעיפים מיועדים להגן על חברת הביטוח בדיוק מפני דוגמאות כמו שלך: אנשים שמצטרפים לביטוח כשהם כבר יודעים שהם צריכים אותו, כמו אדם שינסה לעשות ביטוח רכב אחרי שהרכב נגנב.

לפני הרבה שנים רציתי לעשות ביטוח מחלות קשות, ואחת מהשאלות בחברת "הראל" הייתה אם יש לי קרוב משפחה שהייתה לו מחלה במוח לפני גיל 50. עניתי שכן, לאמא שלי יש מחלה ניוונית במוח. אחרי כמה ימים חזרו אלי עם תשובה: אתה יכול להצטרף לביטוח שלנו, אבל כל מה שקשור למוח שלך יוחרג ולא יכוסה.

מה?! כל המוח מוחרג? הרי לאמא שלי לא היה סרטן במוח, לא היה שבץ, לא היה אלצהיימר, לא היה פרקינסון, ויש עוד רשימה אינסופית של מחלות שלא היו לה ולכן אין שום סיבה לחשוב שהסיכון שלי לחלות בהן גבוה יותר מאדם אחר. 

הם לא השתכנעו, אז עשיתי ביטוח ב-AIG שבכלל לא שאלו אותי כלום על ההורים שלי אלא רק על עצמי, כך שאין שום החרגה...

במקרה אחר, כאשר צירפתי את ילדיי לביטוח בריאות של הראל, בשאלון הרפואי הייתה שאלה האם הם עברו ניתוחים ב-5 השנים האחרונות. עניתי שכן, הבכור עבר כריתת שקדים.

חזרו אלי עם תשובה שהגרון שלו לא יכוסה במסגרת הביטוח. שוב התרעמתי, הרי יש אינספור מחלות בגרון שלא קשורות כלל לכריתת שקדים, ואם כבר אז הפוך - עכשיו ללא שקדים הסיכון לחלות קטן יותר ולא גדול יותר (אחרת לא היו עושים את הניתוח).

אחרי שהם שוב התייעצו עם עצמם, הם אמרו שלא כל הגרון יוחרג אלא רק אם יהיו סיבוכים כתוצאה מהניתוח.

איזה סיבוך כבר יכול להיות 3 שנים אחרי הניתוח הזה, אמרתי לעצמי, והצטרפתי לביטוח...

בקיצור - אפשר להתמקח על ההחרגות שלהם! לא לקבל כאמת מוחלטת את התשובה הראשונה.

אוף, מבאס שלא היה לנו במודעות להוסיף אותו מיד אחרי הלידה.

אז בעצם כל מה שכבר ידוע עכשיו - הם לא יעזרו לנו בשום דבר שקשור אליו?

קודם כל - לנסות להצטרף, ולראות מה השאלון הרפואי (לפעמים עושים את השאלון בטלפון).

לא צריך להגדיל ראש בשאלון, לענות רק על מה ששאלו ולא לתרום שום מידע מעבר למה שהם שואלים. 

למשל: 

"האם הילד אובחן עם X?"

לא לענות "הוא עכשיו בתהליכי אבחון", או "אנחנו חושדים שכן אבל מחכים לרופא". לענות כן רק אם כבר יצא אבחון רשמי, בכל מצב אחר - לענות לא.

"האם הומלץ לכם לבצע בדיקה Y?"

לענות כן רק אם קיבלתם המלצה מרופא. אם ההמלצה הגיעה מחבר או מגוגל, אז לא לזה הם מתכוונים ואפשר בכיף לענות לא.

"האם היו אשפוזים מאז הלידה?"

להגיד כן רק אם היה אשפוז, לא לנדב מידע כמו "היינו במיון כמה פעמים אבל בסוף שחררו אותנו הביתה".

בקיצור - הבנת.

מאוד יכול להיות שתצליחו לעבור את השאלון ללא כל בעיה, אם לא בחברת הביטוח שלכם אז באחת אחרת. 

אני מסייג כי יש מחלות ומצבים שכל החברות שואלות עליהם בלי יוצא מן הכלל, כמו סרטן לא עלינו.

וגם אם יחריגו, תנסי שההחרגה תהיה הכי מצומצמת שאפשר, ולתקופה הכי קצרה שאפשר. אפשר להתמקח על זה. 

בקשר לתקופת האכשרה, לזה אני באמת לא מצליח למצוא פתרון טוב, מקווה שמישהו אחר כאן יצוץ עם רעיון.

אם תכתבי מה בדיוק הבעיה הרפואית אז יהיה יותר קל להבין מה אפשר לעשות...

(קוראים לזה סוכן ביטוח? אני לא ממש מבינה בזה)

הוא אמר שבגלל שיש הרבה דברים שעוד לא ברורים אז לא יאפשרו לעשות לו ביטוח כרגע.

(בין השאר - ממצא גנטי מסוים, שהביטוי שלו לעתיד לא לגמרי חד משמעי).

לנסות לעשות את זה באופן עצמאי? או שאם הוא אמר שאי אפשר אז אין טעם?

לחברות ביטוח אסור לשאול שום דבר על גנטיקה

איסור דרישת מידע גנטי ממבוטח או מאדם המבקש לרכוש פוליסת ביטוח

שבעבר הייתי מעלה מם של שטיסל לפחות פעם אחת ביום,

והייתי מסיים כל פוסט ב''שכוייח וכל טוב''...

אח התקלקלתי.

וקוגעל זאת סדרה מאכזבת ביותר.

אם הדברים עוד לא ברורים ועוד אין אבחנה רשמית,

זה בדיוק הזמן להצטרף לביטוח לפני שיהיו אבחנות ואז זה באמת יהיה מאוחר מדי.

נ.ב.

דמוקרטיה והכל, מותר לך לעשות מה שאת רוצה כמובן, כן? אני סתם אדם אנונימי שלא יודע כלום על שום דבר ואולי אני בכלל סוכן איראני...

אבל... אם בכל זאת את רואה טעם בדבריי ורוצה ליישם את העצות שלי... לדעתי עדיף לא לתת מידע שלא התבקשת במפורש לתת, וזה כולל גם את סוכן הביטוח...

קודם כל, תודה על העצות.

אז עדיף לפנות עכשיו ישירות לחברת ביטוח בלי הסוכן? או לנסות בחברה אחרת?

בעצם לא להגיד כלום חוץ ממה ששואלים אותי בפירוש?

אייאייי

בגדול אני מסכים עם העצות של לענות רק על מה שנשאלים בדיוק, ושאפשר לבדוק שאלונים רפואיים בחברות שונות שאולי לא שואלות את השאלות עליהן אתה צריך להשיב בחיוב.

מספר הערות:

1. חיייבים לענות ביושר. תשובה לא נכונה לדעתי אסורה הלכתית ומוסרית, וגם, כשהחברה תגלה את זה, מילא לא תשלם תגמולי ביטוח וסתם הלכו התשלומים ששולמו לה לפח.

2. לפעמים יש "שאלות סל" כלליות ששואלות האם באופן כללי היתה בעיה כזו או אחרת/אבחנה וכו'. גם עליהן חייבים לענות ביושר.

3. לפעמים, אם יש בעיה ברורה שלא דיווחתם עליה, חברה יכולה לטעון שצירוף לביטוח בלי דיווח זה חוסר תום לב, אבל זה מסובך לחברה ולמבוטח.. כפי שנכתב, כל העניין בביטוח זה לבטח מישהו לפני שיש לו בעיה, לא אחרי. החוק מחריג במפורש אירוע ביטוחי שכבר קרה לפני הכניסה לביטוח. (לבטח רכב אחרי שנגנב. כאן זה לא המקרה בדיוק)

4. עדיין ממליץ לבדוק בחברות כמו שכתב פשוט אני, כי לפעמים חברה במסגרת ניהול הסיכונים שלה וכדי לפתות לקוחות מחליטה לעשות שאלון רפואי מקוצר ומילא לוקחת על עצמה את הסיכון למה שלא שואלת. 

בשום מקום לא כתבתי לשקר, ברור שלשקר זה אסור חוקית ומוסרית והלכתית, וכמו שכתבת - אם חברת הביטוח תגלה היא לא תשלם כלום.

רק אוסיף כחיזוק לסעיף 4 שלך, באמת חברה שלא שואלת משהו - אל תחשבו שזה כי היא "שכחה" ואז אתם "מנצלים" את זה.

כל החברות יודעות בדיוק איזה שאלות חברות אחרות שואלות. 

אם חברה מחליטה לא לשאול משהו, זה במסגרת ניהול הסיכונים שלה ובמסגרת הניסיון שלה להיות אטרקטיבית ללקוחות או להצדיק את המחיר שלה וכו', כלומר זה שיקול עסקי לגיטימי של החברה. זה לא שהיא שכחה וזה לא שאתם "מנצלים אותה לרעה" אם אתם מצטרפים אליה בזכות השאלון הזה.

כמו בדוגמה שלי עם ביטוח מחלות קשות, שחברת הראל פסלה אותי בגלל אמא שלי אבל חברת AIG בכלל לא שאלה על ההורים.

זה לא שהם שכחו לשאול או שהם לא מודעים לכך שיש סיכון גבוה יותר לקבל מבוטח עם קרובי משפחה חולים,

אלא במסגרת ניהול הסיכונים שלהם הם החליטו להתעלם מכך ולכן מותר ומוסרי "לנצל" את זה (וזה בדיוק מה שהם רוצים - שאני אצטרף אליהם...).

אני יודעת שתינוק חדש בד"כ מקבל את תקופת ההכשרה של כל המשפחה/ של ההורים.

אולי תנסו לבקש לצרף אותו לביטוח, בלי לציין ששכחתם לעשות את זה סביב הלידה. אלא כאילו עכשיו התפניתם לטפל בזה ואתם מעוניינים לצרף את התינוק החדש שנולד.

לבת שלנו לא עשינו ביטוח בריאות כשנולדה ובתוך חצי שנה היא התגלתה כאלרגית לחלב ברמה מסכנת חיים.

זה היה די בעסה אבל ביטוח לאומי כן עזר בכל זאת.

אבל...

ביטוח פרטי עוזר במקרים של אלרגיות מסכנות חיים?

יש בכלל הוצאות רפואיות הקשורות לזה?

אני לא מדבר על סייעת צמודה, זאת לא הוצאה רפואית מבחינת הביטוח...

לק"י

ועל זה אין לנו החזר....

כן יש לה קצבה, אז זה משהו שאפשר להיעזר בו.

מעבר לזה, לא חושבת שיש משהו.

רק בריאות!

מעבר לזה גם נסיעות לבית חולים שמיר.

מעבר לזה תחליפי חלב משמעותית יקרים ממוצרי חלב.

מעבר לזה יש בגנים אוכל שמותאם לילדי כל האלרגיות, הסכרת, הציליאק וכו' בדיוק כמו שזה נשמע אוכל שילדה בגן נורמלית תסרב לגעת בו אז ולמרות שהארוחה בשרית והאוכל כשר היא חייבת לאכול דווקא מהמפעל שמייצר את האוכל הזה כי אין ביטוח והעולם מטומטם אז אשתי מכינה לה אוכל בכח בוקר והיא מבחאה מהבית.

רק אגיד - מלבד הטיפול בבית החולים, אני מאמין ששום דבר שכתבת כאן לא היה מכוסה על ידי חברת ביטוח. הם לא מכסים נסיעות ואוכל וכו', אלא רק הוצאות רפואיות/פרא ממש.

אני מכיר את הטיפול של שמיר, בת של חברים טובים שלנו הבריאה בזכותם מאלרגיה לחלב, אבל מעולם לא ידעתי שזה עולה כ"כ הרבה כסף...

זה שהטיפול צריך להיות על חשבונכם למרות שהוא מציל חיים ולא סתם קוסמטי - הזיה אחת גדולה.

אבל אני מניח שכבר דפקתם את הראש בקיר ולא רוצה להוסיף שמן למדורה...

אצלינו החברה שמפעילה את הצהרון מחזירה (רק אחרי שביקשנו מהם).

ולכן לצערך ולצער כולם את לא יכולה יותר להגיע אליהם הביתה

אין לי ממש פיתרון,רק להגיד שלא מקנאה בך.

גם לי זה לא היה עובר בגרון...

ששמים את האוכל יחד עם הסיר לחתולים.

ברמה הפרקטית, שטיפה טובה של הסיר + בישול שעושים עם הסיר אמור להרוג את החיידקים וכו'

ויחד עם זאת, זה בהחלט לא נעים.

הייתי שוקל להביא אוכל לשבתות שם בטענה שרוצים לעזור ולא להכביד

כמובן להביא בתבנית חד"פ.

ובלאגן אצל ההורים. תלוי איזה ולמה

לפעמים הם באמת צריכים עזרה להשתלט על הבלאגן והנקיונות

רק בלי חתולים.

יותר עכברים נמלים מקקים.

היה כזה מגעיל שהבן שלהם לא רצה לבוא ואני עודדתי בשביל כיבוד הורים.

אז באנו לעיתים רחוקות יותר, הבאתי מצעים ואוכל כאילו בשביל הילדים, יצאנו החוצה "לטייל" ועוד התאמות יצירתיות...

אם זה לא אפשרי אז מה ש@פשוט אני..

אמר.

תזמינו לבית קפה ואליכם.

איך אפשר לדבר על זה בלי להעליב? 

כל כמה זמן אתם מגיעים?

אם בעלך היה איתך, שידבר עם ההורים שלו ויגיד שהוא נגעל וזה לא מתאים.

אפשר לרווח/ לנסוע באמצע שבוע/ לארח אצלכם

אבל אם הדיבור מולם פתוח, אז לגמרי כדאי לדבר על זה וזהו

אם הבלאגן והלכלוך במצב קטסטרופלי(כמו שתיארת)

לא רוצה לחשוב על מה קורה אצלם בשירותים/מקלחת/הגיינה כללית של מצעים.

בטח הייתי מתגרדת רק מהמחשבה להיות אצלם שבת שלימה.

אולי להביא איתך את האוכל

ולהציע עזרה ובעצם לנקות את האזורים שאת משתמשת בהם (מטבח, שירותים, החדר שאתם ישנים בו)

לשכנע אותם בגילם שזה מחוץ לטווחי הנורמה לא נראה שייך

לא להגיע לא נראה שייך

לחרטט לא יעבוד ורק יגרום היעלבות יתר

הייתי בולע את הרוק . ומתווך דוגרי איך אני רואה את המצב ומה האופציות שלי להשתלב באירוע

לא כשיפוט לא כביקורת לא שום דבר

רק : - אני יכול - או סיר אירוח . או קייטרינג. או פיתרון אחר .

פעם אחת לא נעים, אחרי זה זורמים, בעוד 10 שנים תצחקו על זה ביחד.

לא חייבים להגיע לשבת, אפשר לארח.

(אני מתרצת את זה ב"כל השנים הקדשתם לגידול הילדים- עכשו תורנו להחזיר לכם")

האמת שלא נראה שיש מה לדבר כי בטח יש עוד דברים דומים שאת לא יודעת עליהם. זה רק מעיד על רמת הניקיון...

אפשר להציע להביא אוכל כדי לעזור או לקנות אוכל מוכן כדי לעזור (במידה ואפשרי לשהות בכלל בבית).

אפשר גם להיפגש באמצע שבוע המקום או להזמין אליכם.

אימאלה

לא כל כך הבנתי את השאלה

איך ומה והאם אפשר לשנות - תלוי במקרה.

כל דבר שאדם עובר משפיע ומתבטא בזוגיות.

בין אם הוא מספר על זה ובין אם לא.

אלא אם כן כשנכנסים בדלת שוכחים מהעולם שבחוץ, אבל זה לא קורה וגם לא בהכרח נכון שיקרה.

בגדול - לענ"ד ענייני כלכלה וכל מיני דברים אחרים שאנשים מעמיסים על עצמם וכד', זה חשוב, אבל אדם חייב להיות עם יד על הדופק וסדרי עדיפויות נכונים. כמו שכתבה פעם @נגמרו לי השמות יפה, אם בסוף לזוג תהיה דירה, אבל כבר לא יהיה זוג שיגור בה - השקענו אולי בקנקן והתעלמנו ממה שבתוכו.

יוצא מן הכלל, זה ענייני כלל הציבור. במלחמה, אדם מפסיק להיות אינוודואל ונהיה חלק מערך הרבה יותר מרכזי של כלל. כמובן, גם כאן יש מקום ליד על הדופק, האם הכרחי, האם יש אחרים שיכולים ואיך מאווררים בכל זאת, אבל בסופו של דבר, כמו שאדם מסתער מול הכדורים ויכולים להיות לזה מחירים, כך גם בהקשר הזוגי.

כדי לחסוך עוגמת נפש צריך פשוט לשתף

אני התקופה לחוצה שמשפיעה עלי מאד ואם אני מתעצבת על שטיות זה לא אישי..כאלה

לי זה ממש ממש עוזר השהוא משתף אותי

יותר קל לי להכיל אותו ואני מפסיקה להרגיש שכל מבט או מילה שלו זה בגלל משהו שאמרתי או עשיתי

מחוץ לזוגיות יכולים לעשות לה גם טוב וגם רע

תלוי אם יש תמיכה והכלה או להיפך

שעובר על כל אדם, משפיע עליו, ומשפיע גם על המעגלים שסביבו.

כמה שהמעגל יותר קרוב לרוב הוא יותר מושפע... וזוגיות היא כמובן מהקרובים היותר.

לגבי לשנות את ההשפעה, לא הבנתי למה הכוונה.. זה מאד אינדיוידואלי למה שעובר,

תמיד אפשר לתקשר, לחשוב יחד מה עושים, לטפל, לקבל עזרה, לנסות לצמצם השלכות וכו'

אפשר לשנות, תלוי בעבודה אישית.

כל אחד מבני הזוג מביא את עצמו לתוך המערכת הזוגית,

כלומר שכל מערכת זוגית בנויה כמובן משני יחידים

וגם כאשר אנו מתחתנים - עדיין האיש נשאר אדם נפרד ואינדיבידואל עם העולם הפנימי שלו

וגם האישה נשארת אדם נפרד ואינדיבבידואל עם העולם הפנימי שלה

ויש גם את המרחב הזוגי ביניהם

וכאשר אדם מביא את עצמו שמח, מלא, בטוב - זה מי שהוא יביא לזוגיות

וכאשר אדם מביא את עצמו יותר מדוכדך, מרוקן, לא בטוב - זה מי שהוא יביא לזוגיות וזה מי שהזוגיות תפגוש.

לכן עבודה אישית על התפתחות אישית, שמחה, מילוי וצמיחה אישיים משפיעה ישירות לטובה על הזוגיות

וגם להיפך 

וזה כמובן גם דו כיווני -

עבודה זוגית והשקעה בזוגיות משפיעה לטובה גם על הפן האישי

וגם כאן זה להיפך, שכאשר יש משבר זוגי זה משפיע גם על השמחה והשלווה האישיים

לכן גם עבודה אישית

וגם עבודה זוגית

שניהם חשובים

וכאשר אנחנו באתגר אישי -

כדאי מאוד לתקשר זאת לבן/בת הזוג

כדאי בתקשורת מקדמת ומקרבת

ולהניח ולהנכיח את הדברים

ולמצוא יחד דרכי התמודדות יעילים ב"ה

עשינו 3 הדברות, הראשונה המדביר לא ידע מה הוא עושה, השני הבאנו מדביר טוב אבל לא שמרנו על ההנחיות שהוא נתן לנו אז עשינו הדברה שלישית והפעם אטמנו את כל הסדקים בקירות וברצפה, כיבסנו הכל, שמנו כמעט את כל תכולת הבית בשקיות שחורות בשמש ושמנו מדבקות מתחת לרגלי המיטות.

מלבד זה בפעם השלישית הוא שם לנו כמות גדולה של רעל והיינו צריכים למצוא מהיום להיום מלון לישון בלילה עם הילדים.

חשוב למצוא מדביר מומלץ ולהקשיב להנחיות שלו, הם יכולים לישון חצי שנה ואז לפרוץ שוב, זה החרק הכי מטריד מלבד טרמיטים וקשה מאוד מאוד להיפטר ממנו אבל שווה את המאמץ.

1.האם זה באמת נראה כמו פשפשים?

2. אנחנו גרים בדירה שכורה, אם נעבור דירה זה יכול לפתור את הבעיה, או שזה יעבור אחרינו?

3. מכיר מדבירים מומלצים באזור ירושלים?

אתה יכול לצלם מקרוב יותר ולהשוות לתמונות בגוגל.

2. פשפשים יכולים לעבור איתכם גם במעבר הדירה, הם חרק מאוד נדבק.

3. לא, אנחנו לא מהאזור.

לק"י

3. אנחנו לקחנו מדביר דרך האתר "מדרג".

נדמה לי שמוסיפים על זה בתשלום עוד קצת, אבל היה שווה.

מאחלת לכם להפטר מזה במהרה!

לפני שנכנסנו, המשכיר אמר שבקיץ יעשה הדברה למקקים וכו'.

שאלות:

1. לדעתכם מצב הדירה יכול להביא פשפשים, או שאין קשר?

2. האם לדעתכם גם זה באחריות המשכיר, או שזה שונה ממקקים וכו'?

מקקים באים כי יש אוכל וטינופת.

פשפשים באים לרוב בגלל שהכניסו לבית ריהוט ישן או שנדבקו ממקום אחד למקום אחר.

הדברה של מקקים זה קלי קלות, הדברה של פשפשים זה פרויקט, מעבר לעלות ההדברה אולי תביאו איש מקצוע לאטום לכם סדקים ברצפה ובקירות ואולי גם תשלמו למכבסה שתכבס לכם את כל הבית ב90 מעלות כל זה עולה כסף, אנחנו גם החלפנו מזרונים גם עולה כסף ואולי תצטרכו להחליף ארונות אם הפשפשים התפשטו לשם.

אם זה באחריות המשכיר אין לי מושג מבחינה משפטית, לנו זה קרה בדירה בבעולתינו אז לא נדרשנו לסוגיה זו, נראה שזה תלוי בחוזה.

נשמע מפחיד, אבל הבנתי שהרבה יותר קל לטפל בהם בעז"ה, אז זאת די צפירת ארגעה, נכון?

אתם עדיין נעקצים? אולי יש שם עוד דברים...🤮

האם יש גם ילדים בתמונה? איפה זה עקץ אתכם?

יקל לענות על השאלה. *בדרך כלל זה עוקץ במקומות לא רגילים.

ומכאן זה של ההורים ואין לך מה לעשות מעבר לזה.

לפי הסטטיסטיקה, בגיל 10 ילדים כבר נחשפים לפורנוגרפיה.

כמו שאמרת, יכול להיות שהם מחקים משהו שראו / נפגעו.

או שזו יכולה להיות סקרנות רגילה של ילדים.

ככה או ככה עשית נכון ומכאן זה שלהם.

מה בתור הורים אמורים לעשות?

דבר ראשון לא לכעוס או להאשים.

להראות להם שיש עם מי לדבר ולא לגרום להם להיסגר.

באופן כללי שיהיה שיח מאוד פתוח הרבה לפני הגיל הזה.

שיח פתוח על מיניות בהתאם לגיל, על איברים פרטיים.

מה לעשות במקרה של פגיעה.

(בגיל עשר לדעתי ילדים צריכים לדעת איך מגיעים ילדים לעולם וצריך שזה יגיע ממנו ולא מחברים לכיתה).

להאמין לילדים. תמיד.

לסמוך עליהם ולא לתת להם להרגיש שאנחנו מנסים לתפוס אותם על שקר.

אולי איכשהו קצת ירגיע אותך...

דעתי האישית

סתם לא יצא להם מתאים
ובכללי לא הבנתי מה הקטע של מאמר כזה שגבר כותב.

אבל סבבה

הוא המשמש של כ"ק הרב יוסף מוראד

זה ממתיר עגונות?

יואו היה לי מוכר

נראה שהוא מאיים עלינו

"זה מה שיקרה אם תהי חשופה ואאאעעע"

😂😂😂

יש עוד 612 מצוות חוץ מזה, שיתעסקו עם שעטנז או משהו.

ולרגע נרגעתי, כי מדובר על המחיר הזוגי ולא האישי שבחורה משלמת.

ואז התעצבנתי עוד יותר על התפיסה השוביניסטית שלו של אישה כאובייקט זוגי בלבד

שכל מטרתה בחיים היא מציאת בן זוג, אהבה ונישואים.

- " יש "גברים מתקדמים" - שלא אכפת להם איך האישה שלהם תתלבש"

- "גברים קשוחים שלא חוששים להיתפס כפרימיטיביים" (כלומר להגביל אל האישה שלהם בלבוש חושפני)

מאיזה שנה לעזאזל הוא הגיע.

ורק התמונה הפריעה לך בכתבה?

נראה שאת לא חושבת שהוא טוען ש"גברים הם אובייקט זוגי בלבד".

לי יותר מפריעים משפטים כמו "קשר זוגי בנוי, לפני הכל, על קשר פיזי. אחרת - הזוג לא היה יחד.".

או הקביעה שהסיבה שנשים מתלבשות חשוף בשביל הנאה רגעית. (זה נכון ב100% מהמקרים? זאת הסיבה היחידה?)

באופן כללי נראה שהוא פשוט מנחית את המסקנות שלו בלי לבסס או להסביר אותן.

נראה לי שהטענה המרכזית שלו היא לבוש שצנוע מחזק את הזוגיות בכך שהוא משאיר מרחב אינטימי שלא נחשף כלפי  הכלל. זה לא רעיון כזה מופרך, אבל הכותב בהחלט היה יכול לנסח אותו בצורה יותר מוצלחת.

אבל מסיר מהם כל אחריות ונותן את כל המשקל בכתבה הזאת על צניעות האישה.

משקל הרווקות המאוחרת וחוסר סיפוק בזוגיות - לפריצות שבחוסר צניעות אצל האישה.

ובהמשך הוא כן נותן אחריות לגברים

בצורה מעוות שבעיניי מדמה ילד שמלביש בובה.

בצורה כזאת שקבלת ההחלטות של האישה על הלבוש שלה קשורה לאיזה סוג גבר אתה.

גבר פתוח ומקבל מדי ואולי נאיבי לעומת גבר שמרן וקנאי (במובן הטוב של המילה לדעתו)

וכשהוא נותן את השיקולים של אישה לחוסר צניעות - כיף רגעי ואולי אפילו כסף.

כמה עמוק מצידו.

זה שהכתבה הזאת עוברת לרוב האנשים בגרון רק מראה כמה הפטריארכיה מוטמעת בנו.

צניעות היא לא בשבילכם ולא עבורכם (גברים)

והגיע הזמן שגברים יפסיקו לדבר עליה ויתנו את הבמה והכבוד לנשים לעסוק בה.

נתחיל מהסוף: ברור שצניעות נועדה גם לגברים. אם לא הייתה משיכה מינית של גברים כלפי נשים לא היו הלכות צניעות, או שהם היו שונים משמעותית ממה שהם היום.

מסכימה שלהציג רק נקודת המבט הגברית על הנושא עלולה להיראות כמו החפצת האישה, אבל זה לא אומר שאין לגברים שום קשר לנושא.

הכותב הזה הציג טענה שהיא די נכונה באמצעים גרועים. אני מסכימה עם מה שאמרת על הלבשת הבובה והטענה על ההנאה של האישה מלבוש חשוף. (זה מה שקורה כשלוקחים בחשבון אך ורק את נקודת המבט הגברית, אם אצלם זה עניין של הנאה רגעית אז בהכרח זה כך אצל האישה) עם כל מה שכתבת נגדו בתגובה הזאת אני מסכימה, אבל קודם האשמת אותו בדברים שהוא בהחלט לא אמר שם.

את משליכה עליו את המושג הזה "פטריאכריה" בלי באמת לבדוק מה הוא אמר ומה לא כי אם הוא אמר כמה דברים "פטריאכלים" אז הוא בהכרח אפשר להאשים אותו בכל מה שנכלל תחת ההגדרה הזאת.

זאת בדיוק הסיבה למה המונח הזה מזיק ומיותר.

בעצם עיקר הטענה של הכותב, שמירת הגוף לקשר זוגי, דומה מאוד לטענה של אוריה מבורך בספר שלה, מה את מבקשת. רק שהיא הציגה אותה מנקודת מבט מאוד נשית (ולדעתי גם עיוותה מקורות בחז"ל ובהלכה כדי להגיע למסקנה שלה)

הוא פשוט כתב מנקודת מבט מאוד גברית, שאני מסכימה שמתעלמת מאוד מהעמדה של האישה. אפשר לטעון טענות רציונאליות במקום להאשים את כל יושבי הפורום (והעולם) ב"פטריארכיה".

בעינייך שווה לנקודת מבט מקטינה? 

של גבר שמסכים / בוחר לאישתו מה ללבוש?

ואני לא חושבת שהקצנתי.

סיכמתי בדיוק את מה שהוא אמר במילים אחרות.

1. האחריות של האישה (ורק של האישה, לא דובר כאן מילה על שמירת העיניים) בצניעות שלה על הקשר הזוגי.

2. מהי האחריות של הגבר? האחריות בהסכמת / בחירת הלבוש של האישה.

אני לא לגמרי מפריכה את הטענה שלו.

ברור ששמירה על אינטימיות ופרטיות היא חשובה בקשר זוגי.

אבל יש עוד כל כך הרבה דברים אחרים לפני, והדרך שהוא הציג את זה מעוותת כל כך.

וכן צניעות היא לא *בשביל* גברים, היא *גם*   בשביל הגברים - וזה מתבטא במובן ההלכתי והמאוחר יותר של התורה.

צניעות בעיקרה היא "הצנע לכת עם אלוקיך". לכן אישה מחויבת בצניעות על פי תורה גם כשהיא בחברת נשים בלבד וגם כשהיא לבד על אי בודד. (וגם גברים אגב)
 

ורק לאחר מכן יש את העניין שמתייחס לגברים של - "מפני עיוור לא תיתן מכשול"

רק שבחברה הפטריארכלית (וכן, אני לא חוזרת בי) ששמה את הגבר במרכז.

לקחו את הצניעות שהיא מצווה מהממת וקדושה של נשים, ושמו את השוליים של המצווה הזאת - הגברים, במרכז.

וסביב זה לצערי רוב הצניעות שלנו סובבת.

אבל מסכימה עם מה שאת כותבת

המחשבה הזאת

שנשים מתלבשות אך ורק בשביל גברים כל כך מקטינה

וכל כך לא נכונה

שאלוקים ברא את האישה הוא אמר על כל איבר ואיבר ההי צנועה

ולא ההי צנועה כי יש פה גברים

אישה צריכה להיות צנועה לעצמה

ושום גבר לא אמור להתערב בזה

בחיים לא שמעתי או קראתי על אישה

שמדברת על מה גברים צריכים לעשות

ואיך הם צריכים לשמור עיניים

לעומת מצוות הצניעות שכל גבר מצוי

מרשה לעצמו להגיד ולכתוב ככל העולה על רוחו

כאילו זה משהו שקשור אליו

ולא רק זה

גם להסיק מעצמו שאישה שלבושה בצורה מסוימת

תמיד מחפשת תשומת לב ותמיד זה יהיה מהצד הגברי

כאילו לדעה ולמחשבה של האישה על איך היא רוצה להתלבש ולהראות אין שום קיום

זה נדב גדליה.

ומותר לו לשים תמונה מחייכת.

זה שהבן אדם מחשיב את הצניעות,

לא אומר שאין לו שמחת חיים

והוא צריך לעטות על פניו עצבות מעושה.