בושה? כדאי? אם חייבים אז מה עושים?
אינני חושב שזה בושה כמו שזה לא בושה לקחת תרופהארץ השוקולד
כשחולים במחלה פיזית.
אחרים לא יודעים למה אתה לוקח כדורים והרבה צריכים כדורים מכל מיני סיבות.
אם זה עוזר זה מומלץ
תרגיש טוב, רפואה שלמה והחלמה מהירה
אחרים לא יודעים למה אתה לוקח כדורים והרבה צריכים כדורים מכל מיני סיבות.
אם זה עוזר זה מומלץ
תרגיש טוב, רפואה שלמה והחלמה מהירה
חובה לקחת.אנונימי (3)
יש להרבה אנשים שיבושים נפשיים, שגורמים לפחדים, דכאונות, מחשבות טורדניות, התנהגות כפייתית וכו....
לעתים הבעיה נובעת מחוסר בחומר מסויים במוח - ויש תרופות שמשלימות, ומאפשרות לאנשים לחיות חיים מאושרים ורגועים.
יש מספר גישות טיפוליות, לא כולן מצריכות תרופות לאורך זמן. כל מקרה לגופו. וצריך מעקב צמוד.
ב"ה רפואה שלמה.
^^חובה ומצווהרק אמונה
יותר בושה לא לקחתאריק מהדרום
אם צריך.
רק בריאות!חננה
..העני ממעש
ליטול ולטפל.
וזה עניין אישי ואינו אמור לעניין את אף אחד.
רפואה שלימה
וזה עניין אישי ואינו אמור לעניין את אף אחד.
רפואה שלימה
פשוט שאם הצריכו לקחת אז צריך לקחת.שלמה גר
עדיף לא לומר לאחרים ומתוך כך מה יש לאדם להתבייש??? מעצמו? .
אם אין רופא מומחה שאומר לך לקחת, רק איזה המלצה של אנשים פשוטים. אני לא היית ממליץ לקחת בגלל שהם תרופות חזקות ויש להם תופעות לוואי, על כן צריך לשאול רופא מומחה
למה אתה לוקח כדורים כאלו?מעדיף לא לספר
גם אם אתה פסיכופט, התרופות האלה כנראה לא ירפאו אותך.
בוא ניקח עוד צעד אחד קדימה ונאמר, התרופות האלו הן רעל.
אני הייתי גאה לספר שאני לוקח כדורים כאלו...הייתי רוצה להיות פסיכופט, וזה הופך אותי כזה(נראה לי).
בוא ניקח עוד צעד אחד קדימה ונאמר, התרופות האלו הן רעל.
אני הייתי גאה לספר שאני לוקח כדורים כאלו...הייתי רוצה להיות פסיכופט, וזה הופך אותי כזה(נראה לי).
יפה. ואני מבינה ששניכם פסיכאטרים מורשים..כמו צמח בר
שיודעים בדיוק על מה הם מדברים, מתוך סטטיסטיקות מוכחות ולא רק מתוך מקרה או שניים שהם מכירים. נכון?
מזל. כי אם לא הייתם כאלה- ברור לכם שלא הייתם יכולים לתת המלצה ככה גורפת, שעלולה לעלות בחיי אדם וגם להחמיר את המצב של חלק מהאנשים החולים.
אז באמת טוב שאתם מומחים ויכולים לתת הנחיות כאלו.
מזל. כי אם לא הייתם כאלה- ברור לכם שלא הייתם יכולים לתת המלצה ככה גורפת, שעלולה לעלות בחיי אדם וגם להחמיר את המצב של חלק מהאנשים החולים.
אז באמת טוב שאתם מומחים ויכולים לתת הנחיות כאלו.
לא אני ממש לא פסיכיאטריתאנונימי (5)
ואני יודעת שיש מקרים שאין ברירה.
אבל יש המון מקרים שיש ברירה ופסיכיאטרים משחררים תרופות מאוד בקלות, והתרופות האלה באמץ מזיקות למוח.
אז יש מקרים שזה שווה את זה ויש שלא.
את זה אני יכולה לומר לך אחרי ניסיון אישי של לא מעט תרופות שרר עשו אותי אובדנית יותר, ואם תבדקי בתופעות לוואי, ברוב התרופות כתוב שהן מגבירות אובדנות. קצת פרדוקס, לא?
בכל מקרה, זה לא רק ניסיון אישי שלי אלא גם של אנשים שאני מכירה, ובדקתי הרבה את העניין גם עם פסיכיאטרית לשעבר שאמרה לי קצת דברים על איך פועלת הפסיכיאטריה וכמה המדע הזה ממש לא מדויק ומוכח.
ועוד משהו - אני הייתי בטיפול משולב במשך שנתיים עם שלושה מטפלים ושאלתי שניים מהם אם פעם הטיפול הזה עזר למישהו והוא הבריא. שניהם גימגמו לי כל אחד בתורו משהו על זה שזה יכול לקחת שנים ויש כאלה שמטופלים כבר כמה שנים, ובינתיים אף אחד לא באמת הבריא שם.
מה שזה אמר לי זה שהרפואה הזו לא נועדה לרפא אנשים אלא להשאיר אותם במקום שבו הם לא פוגעים בעצמם בצורה קשה ולשמור שהמצב לא ידרדר. זהו. להבריא אי אפשר.
אז אני לא פסיכיאטרית אבל להרגיש איך משפיעה עלי תרופה אני יודעת כנראה יותר טוב מפסיכיאטרים שאני מקווה בשבילם שאף פעם לא טעמו את ההרגשה הזו.
אבל יש המון מקרים שיש ברירה ופסיכיאטרים משחררים תרופות מאוד בקלות, והתרופות האלה באמץ מזיקות למוח.
אז יש מקרים שזה שווה את זה ויש שלא.
את זה אני יכולה לומר לך אחרי ניסיון אישי של לא מעט תרופות שרר עשו אותי אובדנית יותר, ואם תבדקי בתופעות לוואי, ברוב התרופות כתוב שהן מגבירות אובדנות. קצת פרדוקס, לא?
בכל מקרה, זה לא רק ניסיון אישי שלי אלא גם של אנשים שאני מכירה, ובדקתי הרבה את העניין גם עם פסיכיאטרית לשעבר שאמרה לי קצת דברים על איך פועלת הפסיכיאטריה וכמה המדע הזה ממש לא מדויק ומוכח.
ועוד משהו - אני הייתי בטיפול משולב במשך שנתיים עם שלושה מטפלים ושאלתי שניים מהם אם פעם הטיפול הזה עזר למישהו והוא הבריא. שניהם גימגמו לי כל אחד בתורו משהו על זה שזה יכול לקחת שנים ויש כאלה שמטופלים כבר כמה שנים, ובינתיים אף אחד לא באמת הבריא שם.
מה שזה אמר לי זה שהרפואה הזו לא נועדה לרפא אנשים אלא להשאיר אותם במקום שבו הם לא פוגעים בעצמם בצורה קשה ולשמור שהמצב לא ידרדר. זהו. להבריא אי אפשר.
אז אני לא פסיכיאטרית אבל להרגיש איך משפיעה עלי תרופה אני יודעת כנראה יותר טוב מפסיכיאטרים שאני מקווה בשבילם שאף פעם לא טעמו את ההרגשה הזו.
אז את בהחלט מדברת מנסיון אישי.כמו צמח בר
(אולי של עוד 2-3 אנשים שאת מכירה)
נסיון אישי זה לא מספיק בכדי לתת הנחיה גורפת נגד התרופות האלו.
לא יצאתי נגד זה שכתבתם שהן לא מרפאות, כי בזה אני באמת לא מבינה.
יצאתי נגד זה שאנשים פה כותבים לא לקחת כדורים כאלו (באופן גורף והכללתי) כי הם מזיקים.
עשיתם מחקרים? בדקתם מה ההשפעה על כל אחת ואחד?
יש אנשים שלא יכולים לעבור יום מבלי לקחת אותם. כי אחרת הם יפגעו בעצמם/ יפגעו באחרים/ המצב שלהם ידרדר ממצב של 'יחסית נורמליות' למצב של פסיכוזה ממש.
את מוכנה לקחת אחריות על כל האנשים האלו כשאת אומרת להם *מתוך נסיון אישי שלך בלבד* לא לקחת אותם?
את מוכנה לשאת בתוצאות?
ואיך זה שאתם כותבים שזה מזיק ורעל ולא מועיל אמור לעזור לאנשים ש-וואלה, זה דווקא עשה להם טוב. שיפר משמעותית את התפקוד שלהם והכניס אותם למסלול חיים תקין פחות או יותר?
גם לאדם כזה היית אומרת- 'זה רעל, תפסיק לקחת'?
את יכולה להחליט על עצמך, את יכולה לדעת מה עוזר ומה מזיק *לך, באופן אישי*
את בשום אופן לא יכולה להחליט בשביל אחרים מה טוב בשבילם, בטח כשאת לא מוסמכת לזה.
ועל זה יצאתי.
אל תכלילו. זה מסוכן.
נסיון אישי זה לא מספיק בכדי לתת הנחיה גורפת נגד התרופות האלו.
לא יצאתי נגד זה שכתבתם שהן לא מרפאות, כי בזה אני באמת לא מבינה.
יצאתי נגד זה שאנשים פה כותבים לא לקחת כדורים כאלו (באופן גורף והכללתי) כי הם מזיקים.
עשיתם מחקרים? בדקתם מה ההשפעה על כל אחת ואחד?
יש אנשים שלא יכולים לעבור יום מבלי לקחת אותם. כי אחרת הם יפגעו בעצמם/ יפגעו באחרים/ המצב שלהם ידרדר ממצב של 'יחסית נורמליות' למצב של פסיכוזה ממש.
את מוכנה לקחת אחריות על כל האנשים האלו כשאת אומרת להם *מתוך נסיון אישי שלך בלבד* לא לקחת אותם?
את מוכנה לשאת בתוצאות?
ואיך זה שאתם כותבים שזה מזיק ורעל ולא מועיל אמור לעזור לאנשים ש-וואלה, זה דווקא עשה להם טוב. שיפר משמעותית את התפקוד שלהם והכניס אותם למסלול חיים תקין פחות או יותר?
גם לאדם כזה היית אומרת- 'זה רעל, תפסיק לקחת'?
את יכולה להחליט על עצמך, את יכולה לדעת מה עוזר ומה מזיק *לך, באופן אישי*
את בשום אופן לא יכולה להחליט בשביל אחרים מה טוב בשבילם, בטח כשאת לא מוסמכת לזה.
ועל זה יצאתי.
אל תכלילו. זה מסוכן.
מי ששואל פה יודע שהוא לא שואל רופאאיש השקים
הרבה פעמים יהיה מידע מאנשים שלא ישמעו מרופאים.
אז מי ששואל צריך להיות מספיק חכם כדי לדעת שהתשובות הם בערבון מוגבל (כמו התשובה של הרופא )
את מוכנה לקחת אחריות על הנזקים שהתרופות גרמו לאנשים ולומר להם להמשיך לקחת? גם לא..
בכל אופן אם מדובר על דיכאון וכד כדאי לנסות לעשות ספורט קבוע לאכול תזונה בריאה (קמח מלא ירקות וכד ) ולהפסיק קפאין. לפעמים יכול לעזור יותר מתרופות.
בכל מקרה ממליץ בבעיה הזו ובכלל בבעיות רפואיות ללכת קודם למרפא טבעי מומחה כד הרב אשרוב
אז מי ששואל צריך להיות מספיק חכם כדי לדעת שהתשובות הם בערבון מוגבל (כמו התשובה של הרופא )
את מוכנה לקחת אחריות על הנזקים שהתרופות גרמו לאנשים ולומר להם להמשיך לקחת? גם לא..
בכל אופן אם מדובר על דיכאון וכד כדאי לנסות לעשות ספורט קבוע לאכול תזונה בריאה (קמח מלא ירקות וכד ) ולהפסיק קפאין. לפעמים יכול לעזור יותר מתרופות.
בכל מקרה ממליץ בבעיה הזו ובכלל בבעיות רפואיות ללכת קודם למרפא טבעי מומחה כד הרב אשרוב
בהחלט לא לוקחת אחריות על שום דבר.כמו צמח בר
ואם תשים לב- לא נתתי המלצה לקחת או לא לקחת שום דבר.
אמרתי להתייעץ עם מומחה. זו ההמלצה היחידה שלי.
ונכון שאף אחד כאן הוא לא מומחה.. אבל לא כולם יודעים לקחת עצות כאלו בעירבון מוגבל.
וזה יכול להיות מזיק. מאוד.
אמרתי להתייעץ עם מומחה. זו ההמלצה היחידה שלי.
ונכון שאף אחד כאן הוא לא מומחה.. אבל לא כולם יודעים לקחת עצות כאלו בעירבון מוגבל.
וזה יכול להיות מזיק. מאוד.
הדגשתי בהתחלהאנונימי (5)
שיש מקרים שהתרופה כן שווה את זה.
ואני לא יודעת מה בדיוק קרה לפותח השרשור. גם בתגובה הראשונה שלי אליו לא אמרתי כלום על מה אני חושבת באופן אישח, ושאם הוא רוצה לקחת אז הוא לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד, אלה החיים שלו. אבל מכיוון שמישהו הזכיר את מה שאני באופן אישי חושבת על העניין, הבעתי גם את דעתי.
ב. את גם לא יכולה, ואף אחד פה לא יכול, לומר באופן גורף שכדאי לקחת כדורים פסיכיאטריים, זה מסוכן באותה מידה כמו לומר לא לקחת. והרבה אנשים פה עודדו את זה. כבר היו מקרים מעולם של אנשים שהכדורים השפיעו עליהם עד כדי כך שהגיעו לרצח. הם באמת משפיעים על המוח, ואי אפשר לדעת אם משהו מסויים יעזור אז מנסים, ואם זה לא עוזר או שמעלים מינון או שמחליפים למשהו אחר. והתוצאות של הניסויים האלה עלולות להיות הרסניות.
אז יש אנשים שמצאו את התרופה שמתאימה להם וההשפעה החיובית שלה גדולה מההשפעה השלילית, והיא עוזרת. זה טוב ויפה. אבל מנגד יש המון אנשים שבמשך שנים נודדים מתרופות לתרופות וממינונים למינונים, שכבר לא מסוגלים עם התרופה אבל לא מסוגלים גם בלעדיה כי בכל זאת היא סוג של סם וקשה להפסיק (או כאלה שהם ילדים/נוער ומבוגרים מכריחים אותם, שזה הכי נורא בעיני).
את מבינה למה אני חותרת?
ממליצה לך לדבר פשוט עם איזה פסיכיאטר ולשאול אותו את השאלות האלה, לא בתור חולה אלא בתור מישהי שמתעניינת.
ואני לא יודעת מה בדיוק קרה לפותח השרשור. גם בתגובה הראשונה שלי אליו לא אמרתי כלום על מה אני חושבת באופן אישח, ושאם הוא רוצה לקחת אז הוא לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד, אלה החיים שלו. אבל מכיוון שמישהו הזכיר את מה שאני באופן אישי חושבת על העניין, הבעתי גם את דעתי.
ב. את גם לא יכולה, ואף אחד פה לא יכול, לומר באופן גורף שכדאי לקחת כדורים פסיכיאטריים, זה מסוכן באותה מידה כמו לומר לא לקחת. והרבה אנשים פה עודדו את זה. כבר היו מקרים מעולם של אנשים שהכדורים השפיעו עליהם עד כדי כך שהגיעו לרצח. הם באמת משפיעים על המוח, ואי אפשר לדעת אם משהו מסויים יעזור אז מנסים, ואם זה לא עוזר או שמעלים מינון או שמחליפים למשהו אחר. והתוצאות של הניסויים האלה עלולות להיות הרסניות.
אז יש אנשים שמצאו את התרופה שמתאימה להם וההשפעה החיובית שלה גדולה מההשפעה השלילית, והיא עוזרת. זה טוב ויפה. אבל מנגד יש המון אנשים שבמשך שנים נודדים מתרופות לתרופות וממינונים למינונים, שכבר לא מסוגלים עם התרופה אבל לא מסוגלים גם בלעדיה כי בכל זאת היא סוג של סם וקשה להפסיק (או כאלה שהם ילדים/נוער ומבוגרים מכריחים אותם, שזה הכי נורא בעיני).
את מבינה למה אני חותרת?
ממליצה לך לדבר פשוט עם איזה פסיכיאטר ולשאול אותו את השאלות האלה, לא בתור חולה אלא בתור מישהי שמתעניינת.
תראי מה הגבתי לאיש השקים..כמו צמח בר
התגובה תישאר בעיניה.
אין המצלה או אי המלצה לקחת כדורים כאלו או אחרים.
ההמלצה היחדה היא להתייעץ עם רופא או מישהו מומחה ולא לקחת 'עצות' מאנשים שנותנים אותן על סמך נסיון אישי בלבד.
דאט אול.
נכון שכתבת שיש מקרים שהן עוזרות, אבל כמות הביקורת שכתבת על הכדורים עולה בהרבה על כמות החיוביות שכתבת
שזה בסדר, מותר שתהיה לך דעה אישית.
רק שכל עוד את לא מומחית את לא יכולה לכתוב לאנשים באופן גורף שהן מזיקות.
(כמו שעשית כאן למשל:
https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t926762#10109315)
זה יכול להיות מסוכן.
אין המצלה או אי המלצה לקחת כדורים כאלו או אחרים.
ההמלצה היחדה היא להתייעץ עם רופא או מישהו מומחה ולא לקחת 'עצות' מאנשים שנותנים אותן על סמך נסיון אישי בלבד.
דאט אול.
נכון שכתבת שיש מקרים שהן עוזרות, אבל כמות הביקורת שכתבת על הכדורים עולה בהרבה על כמות החיוביות שכתבת
שזה בסדר, מותר שתהיה לך דעה אישית.
רק שכל עוד את לא מומחית את לא יכולה לכתוב לאנשים באופן גורף שהן מזיקות.
(כמו שעשית כאן למשל:
https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t926762#10109315)
זה יכול להיות מסוכן.
כן. יש טעות בקישור.כמו צמח בר
לחלוטין
כמו צמח בר
אני לא יכולה לייעץ לך מה לעשות.כמו צמח בר
לא מספיק מבינה בתחום.
בכל מקרה, משתתפת איתך. נשמע שעולה ממך תחושות לא קלות בכלל..
אשמח להקשיב לך באישי אם שייך ומתאים ובא לך.
בכל מקרה, משתתפת איתך. נשמע שעולה ממך תחושות לא קלות בכלל..
אשמח להקשיב לך באישי אם שייך ומתאים ובא לך.
מסכימה איתך!אהבת ישראל!!
גם תרופה שעוזרת לשמר מצבארץ השוקולד
אפילו אם היא לא מרפאת זה הישג.
^^^^ מסכימה מאוד!אהבת ישראל!!אחרונה
וואו.אנונימי (7)
אז מה אני חושבת עלזה?
בושה- אני לא מראה לאחרים שאני לוקחת. אבל מי שיודע שאני לוקחת, אני לא מתביישת ממנו. חברות וכו', אני לא רואה צורך שידעו מזה. לדעתי האישית ובמצב שלי, זה לא נצרך בכלל.
אם כדאי? אם אפשר בלי- עדיף בהחלט. אבל אם אמרו לך שכדאי מאוד שתיקח, אז תיקח.
נכון, זה אומר שכבר צריך עזרה קצת חיצונית, עזרה שהיא מעבר. אבל צריך אותה. ומה שצריך כדאי מאוד לעשות.
אומר את האמת עלי באופן אישי, אני שונאת ממש לקחת את התרופות שלי. קשה לי נפשית לקחתאותם. אבל אני מתייחסת לזה כאין ברירה (אצלי זה במיוחד גם כי אני לא הרגשתי שינוי אבל הסובבים אותי הרגישות אותו מאוד!), אז לוקחים כי צריך וכי זה עוזר גם כשממש מעצבנת אותי המציאות הזאת.
מה שכן, במעקב שלי אצל הפסיכיאטר, שאלתי אם יש אפשרות להוריד מינון ולראות מה עם זה, ניסיתי, זה עבד חלקית, אבל זה היה במעקב של הרופא.
עכשיו לדוגמא אני ממש מרגישה צורך לבקש מהפסיכיאטר להוריד מינון, אחרי תקופה שעברה כבר את המינימום הרשמי שעל פי הספר, אני מרגישה שאני יכולה לעשות את זה.
אבל, וזה אבל חשוב מאוד!
לא לבד.
בהנחיה פסיכיאטרית. (אומרת גם לעצמי)
ובנתיים- חושקים שיניים, עוצמים עיניים, בולעים את הגוש הז בגרון, לוקחים כוס מים ובולעים את הכדור.
כי מה לעשות וזה נצרך???
*דיברתי על עצמי כשמדובר על תרובות מייצבות מצב רוח וכד' שניתנו על רקע דכאון.
ושוב, דיברתי על עצמי והבאתי את דעתי האישית.
לגבי אנשים עם מחלות נפשיות שנכנסות לתחום ה"מחלה", ואת הגבול הזה אני לא יודעת,
אני חושבת שחשוב מאוד מאוד כן לקחת את התרופות.
בתור אחת שמכירה את העולם הזה מקרוב, ולא על עצמי, אני יכולה לומר שכשהמתמודד בלי תרופות, כשהוא צריך אותם, זה מזיק לו. ולא רק לו אלא גם לסובבים אותו.
בכל אופן, מה לעשות באמת- תשאל רופא שאתה סומך עליו.
ואם אתה לא יודע ואמרו לך, אז תשאל. אם אמרו לך שלפי הספר צריך תקופה מסויימת והיא עברה, אתה בהחלט יכול לשאול למה ומה השיקולים של הרופא. ומותר ואפילו לדעתי כדאי וצריך, להגיד לרופא מה אתה מרגיש לגבי התרופה ואתה הרצון להוריד מינון/להעלות מינון, לפי מה שאתה מרגיש. ההחלטה הסופית וההכרעה תהיה שלו, לדעתי, אבל תקבל אותה.
ואם אתה מרגיש ש"מסבנים" אותך, אפשר לשאול פסיכיאטר נוסף ולשמוע חוות דעת נוספת, אחרי הצגת הנתונים.
התלבטתי אם לכתוב באנונימי.
השיקול שהכריע זה המידע האישי שניתן כאן ולא רוצה שיופיע בכ"א. אבל אני בהחלט עומדת מאחורי דברי.
מקווה שיצא מובן..
סיוטאנונימי (4)
יכולתי להמשיך בתיאורים... מכירה כ''כ...
ברור שזה נמאס.
זה עצוב וכואב ומעיק...
אבל להרגיש אשמה זה להוסיף עוד תיק על המשא שכבר יש. אתה חולה. ואף אחד לא אשם בזה. כמו שהשפן הקטן, באמצע האפצ'י, יאכל את עצמו שהוא שכח לסגור הדלת... אתה לא מרגיש טוב. עזוב אותך מאשמים. צריך כמו בשפעת- לעשות כמה שיכולים, ולפנק את עצמך בשאר הזמן. אפשר להקל עם תרופות, שיחות, או כל מה שיכול לעזור לך מניסיון.
תשמח לשמוע שיש כאלה שיוצאים מזה מחוזקים וזה לא חוזר אצלם שוב. אצלי זה בא בגלים לצערי, אז עם כל הקלה מגיעה השאלה- מתי תהיה הפעם הבאה..
אני יודעת שבתוך הדיכאון קשה לקרוא את הדברים או להאמין בהם, אבל אם כבר כתבת וניסית לעזור לעצמך, כנראה הישועה כבר קרובה לבוא!!
תרגיש טוב במהרה!!!
ברור שזה נמאס.
זה עצוב וכואב ומעיק...
אבל להרגיש אשמה זה להוסיף עוד תיק על המשא שכבר יש. אתה חולה. ואף אחד לא אשם בזה. כמו שהשפן הקטן, באמצע האפצ'י, יאכל את עצמו שהוא שכח לסגור הדלת... אתה לא מרגיש טוב. עזוב אותך מאשמים. צריך כמו בשפעת- לעשות כמה שיכולים, ולפנק את עצמך בשאר הזמן. אפשר להקל עם תרופות, שיחות, או כל מה שיכול לעזור לך מניסיון.
תשמח לשמוע שיש כאלה שיוצאים מזה מחוזקים וזה לא חוזר אצלם שוב. אצלי זה בא בגלים לצערי, אז עם כל הקלה מגיעה השאלה- מתי תהיה הפעם הבאה..
אני יודעת שבתוך הדיכאון קשה לקרוא את הדברים או להאמין בהם, אבל אם כבר כתבת וניסית לעזור לעצמך, כנראה הישועה כבר קרובה לבוא!!
תרגיש טוב במהרה!!!
למה אתה אשם?איש השקים
בגלל שאתה לא יודע אתה אשם?איש השקיםאחרונה
אולי אנשים שלא מבינים בנפש יכולים לומר את זה
למה מלחיץ?איש השקים
היאנונימי (פותח)
יש לי מטפלת רגשית ממש חמודה וזה... אבל ממש קשה לי שהיא קצת חילוניה ... ( לא שומרת שבת וכו...) למישהו יש עצה איך להיתחבר עליה לומרות זאת/ להפסיק
ושכחתי לצין ש לי מאוד קשה להיפתח לאנשים אבל בזמן האחרון קצת לא באלי את הפגישות האלה איתה ....ואני בטיפול כמעט שנה... אבל רק לאחרונה התחיל להפריע לי מאוד
תודה רבה
ושכחתי לצין ש לי מאוד קשה להיפתח לאנשים אבל בזמן האחרון קצת לא באלי את הפגישות האלה איתה ....ואני בטיפול כמעט שנה... אבל רק לאחרונה התחיל להפריע לי מאוד
תודה רבה
דברו על זהפסידונית
בשביל זה יש טיפול
פסידונית
אני חושבת שבכל זאת כדאי לפתוח את זה מולה, זה שווה. תאזרי אומץ.
ובכל מקרה זה שהיא לא שומרת מצוות זה עצוב סתם כי זה עצוב, אבל היא יכולה להיות אדם מקסים וחכם וטוב לב בלי שום קשר. זה לא אומר שום דבר על האישיות שלה.
בהצלחה רבה לך.
מפרטת דברים שאם תפרטי בהם יהיה אפשר להבין יותר טובאנונימי (3)
את כותבת שרק לאחרונה את מרגישה של מתחשק לך ללכת לפגישות איתה. ושלאחרונה מפריע לך מאוד שהיא חילוניה.
אבל- איך הרגשת עד שזה התחיל? מה הרגשת כלפיה? חיכית לפגישות איתה? במהלך הפגישה היית מחכה שהפגישה תסתיים כבר או שהצטערת כשהיא הסתיימה?
האם הטיפול קידם אותך? מרגישה שיפור?
ואז- מה את מרגישה עכשיו? מחכה לפגישות? תוך כדי הפגישה טוב לך? הפגישות מקדמות אותך?
...אנונימי (4)
אני חושב שלא כדאי להיות מטופל אצל אדם חילוני. זה משפיע מאוד מאוד על דרך הטיפול, האם המטפל עובד ה', שומר מצווה וכו'. אני אומר את זה מנסיון. אדם שמגיע לטפל עם יראת שמיים וכו' צורת החשיבה שלו ודרך הטיפול שלו שונה לחלוטין, לטובה כמובן, מאדם שלצעירנו לא שומר תורה ומצוות. אני ממליץ לך כן להעלות את זה מולה, לדבר איתה על זה ולהתייעץ עם מורה או רבנית כל שהיא האם כן להמשי טיפול אצל מטפלת חילונית. (צרי להתייעץ כי יש בזה את הקטע של כל מקרה לגופו) יכול להיות שבמקרה שלך ספציפי אולי כן צריך את אותה הגברת למרות שלצערינו היא לא שומרת תורה ומצוות). לכן, תהיה בגישה הזו, שמטפל חילונית, כמה שאני אוהבת אותה, והיא חמודה וכו', תבנית החיים שלה, צורת החשיבה ודרך הטיפול כמובן, שגויה. אבל, דברי איתה על זה, חלק מהתפקיד שלה זה להקשיב לך. במידה ואת באמת רואה שישנם שגיאות מהותיות- תורניות- ערכיות בדרך הטיפול, אל תהססי לבקש להחליף מטפלת לאישה ששומרת תורה ומצוות. בהצלחה!!
...אנונימי (4)
זה שהיא דתלשית זה עוד יותר גרוע.
זה אומר שהיא לא דתיה מתוך אידיאלים. בכוונה אני לא שומרת תורה ומצווה. זה אולי לא טוב לה, אולי יא חושבת שזה שקר ואולי היא בכלל עצלנית. מה שבטוח היא, כמו כל מטפל אחר בעולם בונה את שיטת הטיפול שלה על פי אורח חייה. מטפל דתי, ידבר איתך באש שלך, בראש יהודי. מטפלת חילונית, לא משנה כמה תרצי לא תטפל בך בדרך יהודית דתית כי היא בעצמה לא מאמינה בה...
מה מפריע בזה שהיא חילונית?איש השקים
אם כבר לך הטיפול אולי צריך לגוון משהו אחר
איזה חלקאיש השקיםאחרונה
החלטתי מעט לפרוק, אז ככה..אנונימי (פותח)
מישהי מהמשפחה מאושפזת כבר די הרבה זמן וזה מתחיל לעיתים להשפיע עליי, אם זה שאני בעיקר בלילה בוכה מלא ודואגת לה ובין אם זה לחשוב ולדמיין שחלילה קורה לה משהו..
אני מרגישה שאולי אני לוקחת את זה יותר מדי קשה ושזה משפיע על המשפחה כולה, וכל אחד לוקח את זה אחרת..
קשה לי שלעיתים הכל נופל עליי ואין לי ממש את מי לשתף בקושי והדאגה כלפייה..
אני מדברת עם חברות ולא ממש לגמרי מצליחה לפרוק, כי זה מרגיש לי נושא רגיש שאני לא מסוגלת עדיין לגמרי לפתוח, גם כאשר אני יודעת שזה לא עושה לי טוב..
אני כרגע בשירות לאומי ולעיתים קשה לי המעמסה הנפשית הזאת, אני מדברת עם המורה שלי, וזה ב"ה מרגיע ומעודד קצת, אבל אח"כ שוב אני מרגישה שכל פעם אני צריכה לעודד את עצמי ודי עוברת את זה לבד..
איך להתמודד עם זה בלי לשקוע יותר מדי במחשבות וכו'?
וואו, לא פשוטשוגי
זה הגיוני שכשמישהו קרוב מצוי במצב כזה את תחששי ותדאגי מאוד, זה היה מוזר ולא נורמלי אם זה לא היה כך.
השאלה אם את לוקחת את זה קשה מידי או לא היא שאלה טובה ובריאה. תחשבי לעצמך האם עד כמה המחשבות פוגעות בתפקוד שלך, כמובן שיהיה לך יותר קשה להתרכז וללמוד ולישון וכדו' אבל האם זה מגיע למצב שאת ממש לא מצליחה להירגע ולעשות דברים של היומיום או אפילו קצת דברים משמחים וכדו'.
אין לי עיצת קסם, אני מאמינה שאת כל העיצות כבר שמעת,
מנסה לחדד לך, תנסי לזהות מתי המחשבות מגיעות בעיקר וכן מה יעזור לך למנוע אותן, מה יעזור לך להתמודד איתן ולשלוט בהן? אם בשעות הלילה אולי אפשר בזמן הזה לשמוע מוזיקה או הרצאה על אמונה? אם בבוקר אולי להתקשר לחולה ולשמוע ממנה בוקר טוב ושהכל בסדר יעזור לך? אולי יועיל לך יותר לא לדעת בדיוק על המצב או שמה דווקא להתעדכן כל יום? אולי את יכולה לשתף קרובת משפחה שממילא יודעת את המצב וככה תוכלי לספר איך זה משפיע עליך?
תנסי לעשו משהו מועיל לרפואתה, אולי להתחיל התנדבות שאת הזכויות את מקדישה לה, אולי לימוד קצר או התחזקות באיזשהו נושא שקצת קשה לך, אולי לבקש שיתפללו אליה בכיתה (לא חייבים לדעת מי זו ואיך היא קשורה אליך).
ההרגשה שאת לבד היא קשה מאוד. תזכרי שרוב האנשים מרגישים לבד הרבה פעמים ובמיוחד בסיטואציות שכאלה ושאת לא שונה. כמו שחברות שלך לא יודעות על הקושי הזה שלך גם את לא יודעת על קשיים אחרים שלהם.
בעזרת ה' זו תקופה שתעבור, ואת תצאי ממנה מחושלת ובנויה לחיים טובים ובריאים, תהיי מכילה יותר, רגישה יותר לזולת, חושבת על אחרים, מבינה סיטואציות רגישות, קרובה יותר לפנימיות שלך ולקב"ה.
מאחלת לך שהיא תבריא בקרוב החלמה מלאה ושתזכי לעבוד את ה' רק מתוך שמחה ובריאות כל החיים.
זה טבעי להרגיש ככהאיש השקיםאחרונה
תמשיכי לדבר ולהוציא החוצה ובמקביל לא להתעסק בזה כל היום להשתדל למלא את המחקר בדברים אחרים
אולי אפשר לסכם עם עצמך שבזמן מסויים ביום תתעסקי בזה ובשאר הזמן לא לתת למחשבות מקום
אולי אפשר לסכם עם עצמך שבזמן מסויים ביום תתעסקי בזה ובשאר הזמן לא לתת למחשבות מקום
..אנונימי (פותח)
הוא בא,שוב.
ואני מקבל את פניו כפני חבר ותיק.
תמיד הוא היה שם,
נוכח
אך עורב בצללים.
מחכה לשעת כושר,
לשעת חשיכה שתגיע.
כי עמוק בליבו הוא ידע,
שבמקודם הוא במאוחר,
היא תגיע.
ועתה הוא שמע את לחישתו,
הרכות, הקטועות.
משל היה ילד קטן שמחפש מפלט,
בין ידים מגוננות.
אין זאת כך,
הזכיר לעצמו בעירפול חושים.
הלא לשם כך בדיוק הייתה כוונתו.
לתקוף אותי בעת בא אהיה חלש
הוא יודע שאינו יכול עלי בעיתות בו אחותו
אך הוא מחכה בסבלנות ללכתה
ואז
תוקף בכל הכוח.
שלום לך חבר-אויב
שלום לך אחי
שלום לך ידיד מכאובי
שלום לך נוצר רוחי
שלום לך
דיכאון.
ואני מקבל את פניו כפני חבר ותיק.
תמיד הוא היה שם,
נוכח
אך עורב בצללים.
מחכה לשעת כושר,
לשעת חשיכה שתגיע.
כי עמוק בליבו הוא ידע,
שבמקודם הוא במאוחר,
היא תגיע.
ועתה הוא שמע את לחישתו,
הרכות, הקטועות.
משל היה ילד קטן שמחפש מפלט,
בין ידים מגוננות.
אין זאת כך,
הזכיר לעצמו בעירפול חושים.
הלא לשם כך בדיוק הייתה כוונתו.
לתקוף אותי בעת בא אהיה חלש
הוא יודע שאינו יכול עלי בעיתות בו אחותו
אך הוא מחכה בסבלנות ללכתה
ואז
תוקף בכל הכוח.
שלום לך חבר-אויב
שלום לך אחי
שלום לך ידיד מכאובי
שלום לך נוצר רוחי
שלום לך
דיכאון.
מוכר כל כךלא עכשיו
יותר מדי מוכר. העברת למילים תחושות שאני מכירה מאוד מאוד טוב.
כואב. מאחלת לך רפואה שלמה ובהצלחה גדולה
כחות💪💪💪ארץ השוקולדאחרונה
כתבת יפה.
יהי רצון שיחלוף במהרה
יהי רצון שיחלוף במהרה
הולכים לניורולוג לבדיקהברוקולי
כתבת ממש נכון לדעתיארץ השוקולד
אבחון ובדיקה של צדדים רפואיים או נפשיים באים רק כדי להסביר דרך, אז לא צריך להילחץ מזה.
אמנם לפעמים כשיודעים מקיום משהו, לוקח זמן להפנים.
אמנם לפעמים כשיודעים מקיום משהו, לוקח זמן להפנים.
למה אתה חושב כך?שוגי
מה ההורים שלך חושבים? מה המורה שלך? אחים וחברים קרובים?
יכול להיות שהם רואים אחרת את פני הדברים, ממליצה לך לתפוס שיחה עם מישהו קרוב שמכיר אותך.
לכולנו יש מעט הפרעות קשב, יש רצף ארוך שבקצהו יש לקות קשב ובקצהו השני לא וכולנו נמצאים על אורך הטווח הזה איפשהו.
יכול להיות שיש לך תקופה לחוצה יותר רגשית או קוגניטיבית? לחץ, מתח וכדו' יכולים ליצור סימפטומים דומים.
אני בכוונה לא כותבת את הסיפטומים הרלוונטים לאבחון כי אני לא מאמינה באבחון מקלדת בשביל זה יש אנשי מקצוע שלמדו שנים לימודים קשים מאוד ויש להם ניסיון וידע רב.
תראה, יכול להיות שיש לך הפרעת קשב ויכול להיות שלא. הבירור לא גורם לה, אלא רק מאשש או מכחיש אותה. ולכן לא לבדוק לא יעזור אלא רק ידחה את הקץ.
אבחון של הפרעת קשב (ADHD) הוא משימה מורכבת שמתבצעת ע"י נוירולוג, פסיכולוג קליני, פסיכולוג חינוכי, או נוירופסיכולוג. רק רופא יכול לקבוע אבחנה. יש צורך בנוירולוג כדי לשלול הפרעות נוירולוגיות אחרות. אין כלי אבחון אחד שנותן תשובה ברורה לגבי אבחנה של הפרעת קשב. כלי האבחון הם בדיקה נוירולוגית, מבחנים נוירופסיכולוגים, סוללה של אבחון פסיכולוגי מלא, מבחן TOVA, שאלונים להורים ולמחנכת, אבחון דידקטי, השגים לימודיים, רקע התפתחותי וראיון של ההורים.
הטיפול בד"כ הוא תרופתי ריטלין או קונצרטה ומלווה בטיפול משלים אימון קוגניטיבי/ טיפול רגשי/ הוראה מתקנת/ לימוד כישורי חיים ואסטרטגיות למידה וכדו'.
איך מפנימים? קודם כל מוודאים האם יש צורך להשלים, ז"א האם באמת יש לך קשיי קשב וריכוז.
ואחר כך, עוברים תהליך לא פשוט, אבל לפחות יודעים לקרוא לילד בשמו ומזהים את הבעיה, התמודדות עם בעיה מאובחנת ומוגדרת הינה פשוטה יותר. אתה לומד להכיר את עצמך מחדש, לאהוב אותך כמו שאתה, מנסה להקרין את זה החוצה, מחליט אם אתה מעדיף לשתף אנשים קרובים או לא, ויוצא לדרך במסלול מעניין ומעשיר.
כתבת יפה מאודארץ השוקולד
ורק להזכיר:
האבחון בא רק להגדיר אם ומה צריך לעשות, הוא לא משנה את אישיותך
האבחון בא רק להגדיר אם ומה צריך לעשות, הוא לא משנה את אישיותך
תודהשוגיאחרונה
מוזמן לפורום לקויות למידה חוזרת
הולכים לרופא קשב וריכוז (לא כל נוירולוג)
אתה יכול לחפש אבחון באינטרנט כדי לראות אם בכלל יש על מה לדבר (מזכיר לי מישהו שאני מכירה שאמר לי שהוא חושב שיש לו add כי הוא לא מרוכז בישיבה לאחרונה, מצליח ללמוד רק 5 שעות רצף ולא 8 כמו בעבר)
אלוהים...אנונימי (פותח)
אחי החולה נמצא אצלנו בהתאוששות מניתוח אחרי סרטן.
אבא שלי(אלצהיימר) קם באמצע הלילה והתחיל לברוח מהבית
אני התעוררתי מצרחות של אמא שלי
ועל אוטומט שלחתי יד לנשק...
הוא התחיל ללכת על אוטומט ואמא שלי ספק בוכה ספק צורחת אמרה לי לרדוף אחריו.
אחרי שהיא חסמה אותו בגופה (ואני פחדתי שעוד רגע יתן לה מכות)
הוא הסכים לחזור, התחיל לבכות ולחזור מאות פעמים על המשפט "מה אתם עושים לי" אמר לאמא שלי שהיא "גוש של חרא"
הוא מרגיש שאנחנו מסממים אותו וההתעקשות שלנו לגרום לו ללכת לישון רק מלחיצה אותו יותר... עכשיו הוא יושב בסלון טוען שהוצאנו אותו מהמיטה ושהוא בעל הבית ולא יכול להיות שמתנהגים עליו ככה... לפחות את המפתחות הצלחנו לקחת ממנו...
אלוהים, אין לי כוחות...
אבא שלי(אלצהיימר) קם באמצע הלילה והתחיל לברוח מהבית
אני התעוררתי מצרחות של אמא שלי
ועל אוטומט שלחתי יד לנשק...
הוא התחיל ללכת על אוטומט ואמא שלי ספק בוכה ספק צורחת אמרה לי לרדוף אחריו.
אחרי שהיא חסמה אותו בגופה (ואני פחדתי שעוד רגע יתן לה מכות)
הוא הסכים לחזור, התחיל לבכות ולחזור מאות פעמים על המשפט "מה אתם עושים לי" אמר לאמא שלי שהיא "גוש של חרא"
הוא מרגיש שאנחנו מסממים אותו וההתעקשות שלנו לגרום לו ללכת לישון רק מלחיצה אותו יותר... עכשיו הוא יושב בסלון טוען שהוצאנו אותו מהמיטה ושהוא בעל הבית ולא יכול להיות שמתנהגים עליו ככה... לפחות את המפתחות הצלחנו לקחת ממנו...
אלוהים, אין לי כוחות...
ואוו..קשה זה טוב :-)
איזה מורכב זה הנקודות שבר האלה..
תעשה משו שאתה אוהב ומשמח אותך
ותקום..
בהצלחה רבה...
ופה בשמחה
תעשה משו שאתה אוהב ומשמח אותך
ותקום..
בהצלחה רבה...
ופה בשמחה
נשמע ממש קשהארץ השוקולד
סך הכל מסכים עם דבריה של @קשה זה טוב
שיהיה רפואה שלמה והחלמה מהירה לאבא ולאחיך, שתזכו לכל הכחות שצריך, כי נראה שצריך המון.
אם צריך, אני כאן או באישי
שיהיה רפואה שלמה והחלמה מהירה לאבא ולאחיך, שתזכו לכל הכחות שצריך, כי נראה שצריך המון.
אם צריך, אני כאן או באישי
מעתיקה לך תגובה שכתבתי בפורום אחרשוגיאחרונה
מכוונת עכשיו כל מילה ומילה אליך באופן אישי
לא פשוט בכללארץ השוקולדאחרונה
רפואה שלמה והחלמה מהירה בתוך שאר חולי ישראל👍
👍אנורקסיה?אנונימי (פותח)
התחלנו פנימה לפני שבועיים. ופתאום שמתי לב, שחברה שלי לא אוכלת.כלום. בכלל לא. לא הכרתי אותה לפני זה.
היתה לנו שבת אולפנה והיא לא אכלה כלום.
מיום חמישי.
פתאום שמתי לב שראיתי אותה אוכלת אולי 0עם ביום. אולי. וגם אז זה משהו כמו חסה. שהיא לא גומרת.
חברות שלה אמרו לי שהיא תמיד היתה בסדר. אולי יותר מדי.
אני מפחדת.
יש מצב?
היתה לנו שבת אולפנה והיא לא אכלה כלום.
מיום חמישי.
פתאום שמתי לב שראיתי אותה אוכלת אולי 0עם ביום. אולי. וגם אז זה משהו כמו חסה. שהיא לא גומרת.
חברות שלה אמרו לי שהיא תמיד היתה בסדר. אולי יותר מדי.
אני מפחדת.
יש מצב?
דברי עם המורה/מדריכה/יועצת או המנהלתארץ השוקולד
הן ידעו להתמודד עם זה נכון ולבדוק אם יש או אין בעיה.
כל הכבוד ששמת לב ויהי רצון שהכל יסתדר במהרה על הצד היותר טוב
כל הכבוד ששמת לב ויהי רצון שהכל יסתדר במהרה על הצד היותר טוב
צייני זאת בפניהם שבאופן כללי היא לא רעבהארץ השוקולד
ותקווי שהן יצליחו לטפל בזה
יש בזה משהו,ארץ השוקולד
אם את חברה שלה, את מוזמנת לשאול אותה תוך כדי שיחה איך האוכל, כפי שהאנונימי כאן ציין יפה, אולי היא פשוט לא אוהבת/התרגלה לאוכל?
לכל אחד ואחת יש טעם שונהארץ השוקולד
בכל מקרה מוזמנת לשאול אותה אודות הטעם באוכל ולעדכן את אנשי הצוות בעניין.
את לא אנוכית.אהבת ישראל!!
את דואגת לחברה שלך וזה בסדר לגמרי.
מצטרפת ממש למה שארץ השוקולד אומר...
תנסי לדבר איתה על זה תוך כדי ארוחת צהריים או תוך כדי דבר אחר כלשהו..
ואם זה מעיק עלייך- דברים עם סמכות מבוגרת באולפנה.
אולי זה יהיה סתם, ועדיף שכך.
אבל יעריכו אותך.
ואם החשש אמיתי- תדעי שגם אם זה לא נעים- את עושה את הדבר הנכון!
שולחת לך כוחות ודרבונים מכאן...
נשמע שאת מאוד דואגת להאהבת ישראל!!
אבל לא נעים לך. וזה מובן. כל כך מובנת הדאגה. וכל כך לא מובן מאליו ששמת לב לדבר הזה בתוך הים של הדברים החדשים שמסביב.
היא נראית רעבה?
אולי....אולי בכל זאת כן לדבר עם מישהי מהצוות?
אז אולי באמת כן לדבר עם מישהי מהצוות?אהבת ישראל!!
להגיד שאת דואגת. שאת רוצה שיידעו מזה.
כי את דואגת.אהבת ישראל!!
וזה הגיוני.
ועדיף לבוא ולומר דבר שיתברר כטעות (למרות החוסר נעימות שבעניין)
מאשר לדעת שיכול להיות שיש כאן משהו רציני ובגלל שלא נעים לי אני לא אומר...
את יכולה לנסות לדבר איתה שוב.....אהבת ישראל!!
מצטרף לדבריה של אהבת ישראלארץ השוקולד
ברור שזאת זכותהארץ השוקולד
וגם קצת שהיא תאכל בשבילך זה טוב
אבל כעיקרון האחריות שלך היא להסב את תשומת לב של הדמויות האחראיות וחוץ מזה כדאי לנסות לעזור לה אם היא צריכה עזרה וסתם להיות חברה טובה
אבל כעיקרון האחריות שלך היא להסב את תשומת לב של הדמויות האחראיות וחוץ מזה כדאי לנסות לעזור לה אם היא צריכה עזרה וסתם להיות חברה טובה
^^^ מצטרפת גם לכל הנאמר כאןקול דממה
איזו חברה מקסימה אתברוקולי
אני מסכימה עם קודמיי שאם יש חשש שווה לשתף דמות בוגרת באולפנא
אפילו מדריכה שאמנם חלק מצווה האולפנא אבל הרבה יותר קרובה.
דבר שני,
נשמע שהתחלת הרגע כתה ט'?
הרבה פעמים לוקח זמן להתרגל לאוכל בפנימיה מהמון סיבות (מבחינת טעם, מראה, מה רגילים מהבית)
ולאו דווקא אנורקסיה ( למשל יש בנות שמתביישות לאכול בנוכחות חברות אחרות)
אולי כל קושי אחר של התחלה.
אולי היא אוכלת בחדר אח"כ אוכל שהיא הביאה מהבית? אולי יש לה רגישות מסוימת למזון?
יכולות להיות המון סיבות
ולכן דווקא התגובה ש'היא תאכל בשבילך'
הייתי לוקחת צעד אחורה ומשתפת את המדריכה
בהצלחה!
שולחת לך חיזוק מרחוק....אהבת ישראל!!
בא לי לסייג טיפה.לב סדוק
לי היתה תקופה שלא אכלתי כמעט כלום.
לא בבית, לא באולפנא.
אכלתי, כן? אבל לא הרבה.
היו לזה מלא סיבות, אבל אחת מהן היתה רצון לתשומת לב.
ואם מישהו היה בא לדבר איתי על זה מה היה קורה?
הייתי משיגה את התשומת לב, וכששוב היה חסר לי תשומת לב- הייתי מרעיבה את עצמי שוב.
בזכות שלא שמו לב אלי יצאתי מזה לבד.
לא בטוח שלחברה שלך יש הפרעת אכילה.
אני לא אומרת לא לנסות לטפל בזה, או לדבר עם הצוות.
להפך.
דברי עם מישהו מהצוות.
רק קחי בחשבון שלא בהכרח שזו הפרעת אכילה.
ו..לא יודעת אם צריך לדבר עם הצוות עכשיו. שבועיים זה לא מסוכן מי יודע מה.
אני הייתי מחכה לאחרי החגים.
אם לא יסתדר הייתי מדברת.
אבל גם עכשיו אפשר
לאיודעת..
וואי ואשרייך ממש על האכפתיות!
או שהאוכל לא טעים (לה) באולפנא?ארץ השוקולד
ולכן היא סובלת מהאכילה שם ובבית היא מסוגלת לאכול רגיל.
זה שהתפריט מגוון לא מחייב שהוא טעיםארץ השוקולד
לכל אחד ואחת
אם עדין ממשיך כדאי לדעתי לערב מישהו.לב סדוקאחרונה
אם את אומרת שהיא עושה את זה רק באולפנא אז מישהו מהצוות של האולפנא.
כנראה שזה רצון לתשומת לב או משהו דומה ולא הפרעת אכילה(כי אמרת שבבית היא אוכלת רגיל) אבל גם אם זה רצון לתשומת לב זה מצריך התערבות אם זה לא עובר כבר חודש.
תפני למישהו מהצוות ותגידי בעדינות.
הם כבר ידעו מה לעשות.
אשריך ובהצלחה!
יכול להיותקול דממה
מעדיפה לדבר באישי, אם את רוצה. יש לי מה להגיד וקצת נסיון.
שהיא תהיה בריאה השם. מלחיץ .נפש חיה.
אמן.רוקדת בגשם
רוצה לתת שם?
כן באישינפש חיה.
אמן, רפואה שלמה והחלמה מהירהארץ השוקולד
בתוך שאר חולי ישראל
אמןנפש חיה.אחרונה
מה שאת רוצה.אהבת ישראל!!
את מה שבגללו אץ רוצה טיפול.
בשביל זה ללכת..
לא?
או שלא הבנתי אותך נכון...
אני מניח שאהבת ישראל צודקתארץ השוקולד
יש סיבה שאת הולכת?
משהו מפריע לך?
כנראה שהיא אמורה לעזור עם זה.
בהצלחה רבה
משהו מפריע לך?
כנראה שהיא אמורה לעזור עם זה.
בהצלחה רבה
פריקהאנונימי (פותח)
למה הם לא מבינים שלא כל אחת מתאימה לי?
לא אוהבת את המטפלת שלי. בכלל לא. אז עזבתי אותה. למרות שהייתי אצלה רק 3 פעמים.
והיא בכלל לא תוכל לעזור לי עם הרבה דברים. חבל על הזמן שלי ושלי ועל הכסף של ההורים שלי.
ועכשיו היא עוד רוצה לעשות עם ההורים שלי שיחה והיא חושבת שזה יותר מ"לא מתחברת" אליה.
אוף. מוציא את האמון. את לא מאמינה לי שזה כי לא התחברתי? אין בעיה. אל תאמיני.
שונאת ללכת לשם. חשבתי שיהיה לי טוב. שיקל.
רק יצאתי משם גמורה ומפורקת.
לא תיפקדתי אחר כך.
למה זה טוב??
טיפול זה חשובקול דממה
גם אם זה כואב וקשה. זה חשוב מאוד.
כי יש בפנים איזה קושי, איזה משהו פגוע, ואי אפשר לחיות עם זה. את רואה בעצמך, הפסקת לתפקד, הגעת למצבי קיצון. את יודעת שאי אפשר להמשיך ככה. וכן, הטיפול יהיה כואב וקשה אבל את לא יכולה לוותר. ואני חוזרת על עצמי, יכול להיות שהמטפלת לא מתאימה אבל אם כך כן צריך לחפש מישהי שכן מתאימה.
אם את רוצה לדון על זה יותר לעומק אין לי בעיה.
^^^כל מילה!!!אהבת ישראל!!
ומוסיפה- שבאמת לא תמיד פשוט למצוא מטפלת שתתאים.
באמת לא תמיד. אני התחלתי אצל מישהי אחת ואחרי כמה חודשים שהרגשתי שאני שם רק כי כהריחו אותי להיות אצלה ולא אצל מישהי אחרת- פשוט הפסקתי.. הרגשתי שזה פשוט לא. ועברתי למישהי אחר. מדהימה!!
תנסי לחפש במקומות אחרים...
וכל כך מבינה את התיסכול של האון שעוד לא נבנה וכבר הוא נהרס...
חיבוק מכאן!
כשאני כאן וגם כשלא- מוזמנת בשמחה לאישי, אם תרצי
שאלה טובה....אהבת ישראל!!
אצלי ההורים שילמו.
זה ישב עלי חזק
אבל גם צריך לברר שהמחיר סביר והגיוני... וכן, גם שמתאים לכיס...
יש כל מיני מרכזים שנותנים הנחות משמעותיות (אפילו לתקופות..)
אפשר לברר את זה דדרך המזכירות שלה המרכזים ההם.
יש לפעמים הנחות דרך קופות חולים...
כשיש משהו ביד, כדאי וטוב לברר....
(ויש מקומות וסוגי טיפול שבהם אתה משלם תשלום סמלי והמדינה משלמת..)
יש לפעמים הנחות דרך קופות חולים...
בקיצור- לברר על הנחות..
וגם לדעת שטיפול זה לשלם מחיר.. טכני. (ולפעמים כגם עוד אבל זה לא קשור עכשיו..)
יש כל מיניאהבת ישראל!!
מרכזים (מרכז ברבים)
של מטפלים....
תבררו אפילו עם המטפלת עצמה אם יש אפשרות להנחה.
ועוד דבר, זה המחיר...
יש גם קצת יותר זול - 250-300 אבל זה המחירים.. המון טיפולים עולים באיזור ה400-450...
וואו...אהבת ישראל!!
איזורים בארץ... בעיה קצת...
כל מיני.
את יכולה לחפש באינטרנט אולי מרכזים שמטפלים...
היי אנונימי (4)
שלום
אני רוצה לציין שיש בארץ מרפאות לבריאות הנפש שאפשר לקבל בהן טיפול ללא תשלום בכלל. הן מספקות הרבה דברים וביניהם טיפול פסיכולוגי. הקופה משלמת.
אם רואים שם רופא אז זה עולה כמו רופא אף אוזן וגרון במסגרת הקופה לדוגמה.
התיק האישי של כל אדם במרפאה שמור היטב.
עלי והצליחי
הנה רשימת מרפאות עם חיפוש באתר משרד הבריאות:
https://www.health.gov.il/Subjects/mental_health/treatment/clinics/Pages/mental-clinics.aspx
הרשימה קצת מבלבלת אבל בין הרשומות יש את המרפאות שעליהן מדובר כאן.
לילה טוב
יישר כוח גדול!
אהבת ישראל!!
התלבטתי אם לכתוב אתזה...
תודה שחסכת לי את ההתלבטות וכתבת את/ה!
אמן! לכל עם ישראל!אהבת ישראל!!
בהצלחה לכולם ובריאות איתנה בע"ה!
שואלת כאן כי אני חושבת שיש פה אנשים עם נסיון.אנונימי (פותח)
אני בטיפול כבר שלושה חודשים.
לא עושה לי טוב ללכת לשם.
אנשים מסביב אומרים לי (בלי קשר לטיפול, הם לא יודעים על זה) שנהייתי הרבה יותר רגועה ושיותר נוח לדבר איתי מפעם גם על נושאים שנוגדים את דעתי לגמרי.
אני אישית לא מרגישה שהטיפול עוזר לי.
ממש לא מרגישה בנוח לפתוח דברים אצל המטפלת.
מצד שני, הרבה יותר טוב לי עם עצמי. אני מצליחה להכיל את עצמי שזה משהו שפעם לגמרי לא יכולתי
אני לא יודעת אם זה בגלל הטיפול או בגלל כל מה שעבר עלי בתקופה האחרונה.
מה אני אמורה להרגיש אחרי טיפול?
איך אני יודעת אם זה טוב לי?
(האמת, אני לא לגמרי יודעת מה הוא אמור לתת לי)
לא עושה לי טוב ללכת לשם.
אנשים מסביב אומרים לי (בלי קשר לטיפול, הם לא יודעים על זה) שנהייתי הרבה יותר רגועה ושיותר נוח לדבר איתי מפעם גם על נושאים שנוגדים את דעתי לגמרי.
אני אישית לא מרגישה שהטיפול עוזר לי.
ממש לא מרגישה בנוח לפתוח דברים אצל המטפלת.
מצד שני, הרבה יותר טוב לי עם עצמי. אני מצליחה להכיל את עצמי שזה משהו שפעם לגמרי לא יכולתי
אני לא יודעת אם זה בגלל הטיפול או בגלל כל מה שעבר עלי בתקופה האחרונה.
מה אני אמורה להרגיש אחרי טיפול?
איך אני יודעת אם זה טוב לי?
(האמת, אני לא לגמרי יודעת מה הוא אמור לתת לי)
אפשר שאלה? את לא חייבת לענות כאן.אהבת ישראל!!
מאיזה בחינה זה לא עושה לך טוב?
עם המטפלת ספציפית?
עצם זה שאת צריכה טיפול?
הסוג טיפול?
זה שאת לא יודעת מה את רוצה בסוף?
תנסי לחשוב על זה...
אני חושבת שזה ייתן לך הרבה יותר מידע ואת התשובה הכי טובה. יותר מכל אחד כאן.
ויש דברים שיש להם פיתרון.
תחשבי עלזה...
מוזמנת בשמחה לדבר אם את רוצה! (לא כאן כל הזמן, אבל כשאני כאן- אגיב בכיף, אם תרצי..)
ועוד נקודה- איך יוצאים מטיפול?
אצלי כל פעם הייתה אחרת.
אני לא חושבת שיש לזה תשובה חד משמעית. אני לא יכולה להגיד על אחרים, אלא רק על עצמי, שהיו פעמים שיצאתי רגועה, עם חיוך, פחות מתוחה, והיו פעמים, המון, שיצאתי מתוסכלת, כועסת, עצבנית, ממורמרת..
ממש מה שנקרא- הכל אפשרי.
וזה טוב.
ובגלל שלי אישית היה טוב להיות עם עצמי אחרי טיפול, לא הייתי חוזרת מיד. הקפדתי ממש שיהיה לי זמן בין הטיפול לחזרה לבית/לחברות. המינימון מבחינתי היה לחזור, נסיעה, חזרה בלי אנשים.. בלי חברות או משפחה. עם עצמי...
לי זה היה טוב. ואני חושבת שזה טוב גם בשביל לעבד מה היה בטיפול.. גם אם זה גורם לי להתעצבן ולהיות יותר מתוסכלת.
שוב, כל זה מהניסיון שלי ויכול להיות שיש אנשים שלהם יותר טוב בדרך אחרת.
אבל אני כן חוזרת ואומרת שאין תגובה מסויימת שאמורה להיות הסוף של הטיפול. זה מאוד מאוד מאוד יכול להשתנות!
בהצלחה רבה!!!!
..אנונימי (פותח)
אני חושבת שזה המטפלת הספציפית הזאת אבל אין לי מושג איך לדבר על זה עם ההורים.
הם לא מבינים בזה כלום ואחרי שהייתי יוצאת משם בהתחלה הם היו שואלים המון שאלות וכל פעם מחדש הייתי מתעצבנת עליהם שזה לא עניינם ומה הם מתערבים וכו' וכו'.
(הם לא עשו את זה מרוע או משהו, הם באמת לא יודעים מה זה אומר)
אני לא יודעת איך לפתוח את זה עכשיו מולם.
וגם זה שאני לא יודעת מה אמור לקרות.
(יש לי הרגשה שזה גם בגלל שאני תמיד בוחנת אנשים מהצד לפני שאני נפתחת אליהם.
אני יודעת לזהות אנשים ובכל פגישה שלי עם אדם חדש אני נורא בוחנת ובודקת.
ופתאום היא בודקת אותי. מה גם שאני לא מצליחה לבחון אותה ולא מצליחה לעלות על האופי שלה. זה גורם לי להרגיש שהיא צבועה נורא ושאין לי סיכוי איתה)
ממש תודה על התגובה.
עזרת לי.
הם לא מבינים בזה כלום ואחרי שהייתי יוצאת משם בהתחלה הם היו שואלים המון שאלות וכל פעם מחדש הייתי מתעצבנת עליהם שזה לא עניינם ומה הם מתערבים וכו' וכו'.
(הם לא עשו את זה מרוע או משהו, הם באמת לא יודעים מה זה אומר)
אני לא יודעת איך לפתוח את זה עכשיו מולם.
וגם זה שאני לא יודעת מה אמור לקרות.
(יש לי הרגשה שזה גם בגלל שאני תמיד בוחנת אנשים מהצד לפני שאני נפתחת אליהם.
אני יודעת לזהות אנשים ובכל פגישה שלי עם אדם חדש אני נורא בוחנת ובודקת.
ופתאום היא בודקת אותי. מה גם שאני לא מצליחה לבחון אותה ולא מצליחה לעלות על האופי שלה. זה גורם לי להרגיש שהיא צבועה נורא ושאין לי סיכוי איתה)
ממש תודה על התגובה.
עזרת לי.
מנסהאנונימי (3)
את כותבת שאת בטיפול כבר שלושה חודשים. זה פרק זמן יחסית משמעותי.
האם הייתה לך פגישה איתה ממש כל שבוע? באופן רציף? או שזה שלושה חודשים עם הפסקות פה ושם?
האם חל איזשהו שינוי ביחס שלך אליה במהלך הפגישות?
אני אישית חושבת שלא כדאי על ההתחלה להחליף מטפל וגם לא לחשוב על אפשרות כזו, אלא לנסות לזרום עם המטפלת הנוכחית.
אבל אם באמת במשך שלושה חודשים מלאים את לא רואה שהצלחת להיפתח אליה, יתכן שכדאי לנסות עוד קצת, ואם עדיין שום דבר לא זז אז כן הייתי מתחילה לעשות חושבים ולשקול ברצינות לחפש מטפל אחר.
נראלי כדאי לנסות לעבור...אהבת ישראל!!
ופירטתי ב2 הדברים הקודמים שכתבתי
שמחה לשמוע שעזרתיאהבת ישראל!!
שאלות אחרי פגישות- מוכר כל כך.. אני חושבת שלאט לאט הם ילמדו...
אני גם בנאדם שלוקח לו זמן לפתח אמון.. ובכלל כל בנאדם הוא כזה. אחד שרוצה לבדוק..
אבל משהו כבר לפני כן,
כשאת אומרת שזה המטפלת ספציפית, את מרגישה שהיא לא הבנאדם המתאים?
את מרגישה לא בנוח איתה ספציפית או שאם כל אחד אחר שהיה במקומה?
כי אם זה איתה ספציפית אולי יש מקום לנסות לעבור למישהי אחרת?
אין מצב לנסותאהבת ישראל!!
לעבור למישהי אחרת?
להגיד לה אולי (איכשהו..) שתפנה אותך למקום אחר?
לחפש מרכז נגיד שיש בו מטפלים ושם לחפש?
הגיוני שזה אומר שתהיה הפסקה בטיפול אבל אם תמצאי מישהי אחרת זה יהיה הרבה יותר טוב לך. לפחות בהרגשה. לא?
זה באמת רעיון לנסות לפתוח איתה את הנושאאנונימי (3)
ולומר לה בכנות שאת רוצה לשתף בהרגשה שלך- ושההרגשה שלך היא שהטיפול די תקוע ושאין כימיה בינך לבינה.
תשמעי מה דעתה על זה. איך היא רואה את הקשר ביניכן.
לפעמים זה יכול לפתוח לנו את העיניים.
אם גם לאחר מה שהיא תגיד עדיין תרגישי שאין לך טעם להמשיך איתה, תגידי לה את האמת. (מטפלים רגילים שאומרים להם את האמת גם אם היא לא נעימה, אז אל תרגישי לא בנוח, רק תגידי את זה בצורה מכבדת).
ותגידי לה שהיית שמחה אם יש לה רעיון למישהי שיכולה להתאים לך.
כך גם היא תוכל לעדכן את ההורים שלך בזה שאת לא מעוניינת להמשיך, ולא את.
יועצת באולפנא/תיכון?אהבת ישראל!!
אם את מדברת על זה עם המטפלת (גם אם זה לא קל) אז האיא מן הסתם יודעת..
ובשלב הבא של למצוא מקומות- אולי אולי אולי אני אוכל טיפה לעזור.. תלוי איזור ועוד כמה דברים. אבל אולי...
הבנתי..אהבת ישראל!!
קודם כל מלא בהצלחה!
זה לא קל מלא התחלות חדשות.
דווקא מהבחינה הזאת אולי עדיף דווקא להיות עוד קצת באולפנה, לראות איך הולך, ואחרי קצת "השתפשפות" (אפילו עוד 3 שבועות) להגדיר לעצמך- אני מתגברת על הפאדיחה ועל זה שאני לא מכירה- והולכת לשאול....
אגב, אם מרגיש לך בנוח- לפתוח שיחה על אנשים ממש לא בכיוון רכילותי, אלא לשים לב מי הם ומה הם- מאוד עוזר הרבה פעמים...
בשמחה!אהבת ישראל!!אחרונה
מוזמנת בשמחה אם באלך
תמצאי רופא דתי...ארץ השוקולד
זה דבר מאוד מסוכן לשאול בפורום של אנשים לא מקצועיים ולא רבנים.
רפואה שלמה ותזכרי שאם את צריכה לאכול, זה מצווה ולא היתר💪
רפואה שלמה ותזכרי שאם את צריכה לאכול, זה מצווה ולא היתר💪
תבררי עם רב ורופא דתי..מקום בעולם
אני יודעת על חברה עם סכרת שלא צמה בכלל, ויש לה אישור לאכול ממש כרגיל..
(לא לקחת את זה כפסק הלכה.)
יש המלצות לרופא?nik
תכתבי בגוגל רופא דתי באזור מגורייךארץ השוקולד
פשוט אני לא יודע איפה את גרה ונמצאת, אבל אני בטוח שאפשר למצוא לפי גוגל
אם אתה יודע על רופא דתי- מעולה.44444
אם לא- הייתי מנסה לפנות למוקד של מכון פוע"ה. סכרת הריונית זה דבר נפוץ ולדעתי יהיה להם רשימת רופאים דתיים שמתמחים בסכרת או רבנים שמבינים בתחום.
לא ידוע לי על מוקד דומה בכל תחום הרפואה.
מה שחשוב זה להתקשר כמה שיותר מוקדם. זה מוקד עמוס ובטח שלפני יוה"כ.
לא ידוע לי על מוקד דומה בכל תחום הרפואה.
מה שחשוב זה להתקשר כמה שיותר מוקדם. זה מוקד עמוס ובטח שלפני יוה"כ.
סכרתשירוש16
הריונית וסכרת1 נעורים זה 2 דברים שונים לחלוטין.
אין קשר
אין קשר
אבל לא הזוי שרופא יבין בשניהם, לא???44444
ברור שאם היה מענה דומה לכל תחום הבריאות זה היה עדיף, לא ידוע לי על כזה...
לא הבנתישירוש16
על מה את מגיבה
44444טליה תם
היא מדברת על סכרת נעורים ,לא הריונית,שני דברים שונים לגמרי
רופאים מבינים. נורופן.
יום כיפור זה ידוע.
תתיעצ/י עם רופא..מיצ'ל
אמא שלי עם סכרת נעורים (עם משאבת אינסולין) וכל שנה היא הולכת לרופאה שלה והיא משנה את זמנים וכמות האינסולין.
ויש היתר לאכול בשיעורים..
אם את/ה מעוניינ/ת אני אוכל לכתוב בהמשך השבוע מה ההמלצות שהיא קיבלה כי היא מקבלת דף עם הוראות כזה לכל חג..
ויש היתר לאכול בשיעורים..
אם את/ה מעוניינ/ת אני אוכל לכתוב בהמשך השבוע מה ההמלצות שהיא קיבלה כי היא מקבלת דף עם הוראות כזה לכל חג..
לשאולשירוש16
רופא רגיל ומומחה בתחום. מה צריך לאכול ומה עם ההזרקות.
ואחר כך לפנות עם החומר הזה לרב שמומחה בתחום שלו מבחינת פסיקת הלכות ולשאול מה לעשות.
לא שואלים רופא איך להתמודד עם הלכות הצום ולא שואלים רב איך להתמודד עם סכרת.
צריך לקחת את המידע מ2 מקומות מוסמכים ולהגיע להחלטה שמשלבת את 2 התחומים.
ואחר כך לפנות עם החומר הזה לרב שמומחה בתחום שלו מבחינת פסיקת הלכות ולשאול מה לעשות.
לא שואלים רופא איך להתמודד עם הלכות הצום ולא שואלים רב איך להתמודד עם סכרת.
צריך לקחת את המידע מ2 מקומות מוסמכים ולהגיע להחלטה שמשלבת את 2 התחומים.
כמה שנים? משאבה או זריקות?משלימה..
יום כיפור ראשון שלך?
ישלי סכרת נעורים כמה שני.. יכולה להגיד מניסיון..משלימה..
תתייעצי עם רופא(עדיף לא דתי) מה יקרה אם תצומיאחיתופל
ה"ל
ועם המסקנות לכי לרב
ככה הבנתי
ועם המסקנות לכי לרב
ככה הבנתי
סוכרתטליה תם
אין מצב שהרופאים לא מבינים ....תשאל רב שאתה יודע שיש לו גם רקע עמוק ברפואה
עם סכרת נעורים לא משחקים. זו שאלה של חיים ומוות.חכמת ישישים
סכנת חיים דוחה שבת וגם יום הכפורים. יום הכיפורים זה לא ייהרג ואל יעבור. אם את לא סומכת על הרופא, עליך למצוא רופא שהוא גם רב. הוא יגיד לך שמצווה עליך לאכול.
לא בהכרח נכון. אני סכרתית וצמתי כבר פעמיים כיפורמשלימה..
לגמרי. בלי שיעורים. ועוד פעמיים עם שיעורים , בידיעת הרופאה..
בתור אחות שעובדת במרפאות:אז מה המצב
1. אל תוותרי על להתייעץ עם רופא. חשוב מאד.
2. יש לי רב שאיתט הייתי מתייעצת בענייני רםואה והלכה(כשלמדתי אחיות הוא לימד אותי רפואה והלכה. מתמצא מאד גם בהלכה וגם ברפואה! אם את רוצה מספר שלו תשלחי לי ן מסר אישי
2. יש לי רב שאיתט הייתי מתייעצת בענייני רםואה והלכה(כשלמדתי אחיות הוא לימד אותי רפואה והלכה. מתמצא מאד גם בהלכה וגם ברפואה! אם את רוצה מספר שלו תשלחי לי ן מסר אישי
בשביל זה יש רבנים.shindovאחרונה
תמצא מי שיענה לך. שיעלה לרצון גמר חתימה טובה.
לא פשוט בכללארץ השוקולד
שבוע טוב
ראשית, זה קשה לעבוד על תהליך גדול. קל וחומר, כשזה דבר שהוא דורש עזרה מבחוץ.
הן בגלל שזו עבודה גדולה והן כי קשה לראות תוצאות.
מכאן אני יכול להביע תמיכה ורק לומר מספר דברים:
1. גם ללכת, לקרוא ולדבר זה תהליכים שעברנו כשהיינו צעירים, איננו זוכרים כמה עבודה זה דרש אבל בסוף התקדמנו מלא
אני בטוח שבסוף התהליך תסתכל אחורה ותראה כמה התקדמת ויהיה הרבה על מה להיות גאה👏👏👏
2. חבר אחד חכם שלי אמר לי פעם שאנחנו מודדים גיבורים פעמים רבות לפי רגע אחד, כגון רועי קליין שקפץ על רימון וזו גבורה. אבל האמת היא שזה גבורה הרבה יותר גדולה להתמודד עם משהו לאורך זמן/תהליך/תמידי ולהצליח בו, אז תדע שאתה גיבור💪💪👍👏
3. אם תרצה אני קיים באישי
4. לכולנו יש התמודדויות תמידיות והם באמת לא פשוטים, אך אם יש לנו אותם כנראה שהקב"ה מבין שאנו יכולים לעמוד בהם.
בהצלחה רבה
ראשית, זה קשה לעבוד על תהליך גדול. קל וחומר, כשזה דבר שהוא דורש עזרה מבחוץ.
הן בגלל שזו עבודה גדולה והן כי קשה לראות תוצאות.
מכאן אני יכול להביע תמיכה ורק לומר מספר דברים:
1. גם ללכת, לקרוא ולדבר זה תהליכים שעברנו כשהיינו צעירים, איננו זוכרים כמה עבודה זה דרש אבל בסוף התקדמנו מלא
אני בטוח שבסוף התהליך תסתכל אחורה ותראה כמה התקדמת ויהיה הרבה על מה להיות גאה👏👏👏
2. חבר אחד חכם שלי אמר לי פעם שאנחנו מודדים גיבורים פעמים רבות לפי רגע אחד, כגון רועי קליין שקפץ על רימון וזו גבורה. אבל האמת היא שזה גבורה הרבה יותר גדולה להתמודד עם משהו לאורך זמן/תהליך/תמידי ולהצליח בו, אז תדע שאתה גיבור💪💪👍👏
3. אם תרצה אני קיים באישי
4. לכולנו יש התמודדויות תמידיות והם באמת לא פשוטים, אך אם יש לנו אותם כנראה שהקב"ה מבין שאנו יכולים לעמוד בהם.
בהצלחה רבה
מסכימה עם כל מילהכונן דרכי
יש שינויים שאנחנו עוברים והם מושפעים מתהליכים איייטיייים מאוד שאנחנו עושים. אבל שינויים כאלו יהיו יותר יציבים לאורך זמן.
הכעס מובן. השאלות שלך נכונות מאד.נפש חיה.
אם תרצה אכתוב לך במסר משהו.
תדע שזה חשוב וטוב שאתה ממשיך ולא מתייאש.
בהצלחה!
התחושות שלך כל כך מוכרות לי מעצמי....אהבת ישראל!!
אולי יש דרך לומר איכשהו למטפל???
אני אומר לואנונימי (פותח)
כל הזמן שאני רוצה שנתחיל להתקדם לתכל׳ס והוא צודק שבטיפול זה לא עובד ככה.
אבל השיטה שלו מאוד בכללי, ניתוח של כל הנפש דרך התחושות היומיומיות. ואנחנו כבר שנה בטיפול, ואני מצפה לראות איזה אור מסוים ושיפור. ואני אומנם מרגיש באופן כללי יותר טוב. אבל נהייתי פחות אחראי על עצמי ויותר מצפה ממנו.
וגם פתאום שמים לב לכמה המצב שלך מורכב ולכאורה לא בשליטתך אלא צריך להוציא כעסים/לשחזר רגשות/לתקן חוויות וכדו׳
אבל השיטה שלו מאוד בכללי, ניתוח של כל הנפש דרך התחושות היומיומיות. ואנחנו כבר שנה בטיפול, ואני מצפה לראות איזה אור מסוים ושיפור. ואני אומנם מרגיש באופן כללי יותר טוב. אבל נהייתי פחות אחראי על עצמי ויותר מצפה ממנו.
וגם פתאום שמים לב לכמה המצב שלך מורכב ולכאורה לא בשליטתך אלא צריך להוציא כעסים/לשחזר רגשות/לתקן חוויות וכדו׳
קצת קשה לי להגיב ממרחקאהבת ישראל!!
אבל ממה שאני כן קצת מבינה, ואני אומרת הכל בזהירות.
אתה מרגיש שהמצב משתפר, אבל יחד עם זה שיש פחות אחריות עליך ואתה בעיקר מצפה למה שהוא יגיד וכו'?
אתה מרגיש קצת תלוי בו? הבנתי נכון?
אפשר שאלה? הוא מטפל בשיטה מסויימת או לא?
ובכללי, טוב לך איתו??
תלות - יש קצת ולגבי השיטה שלואנונימי (פותח)
הוא מטפל בכל מיני שיטות, ככה הוא הסביר לי פעם. זה לא CBT או משהו בסגנון אלא זה טיפול של כניסה עמוק לתוך התחושות והתגובות שלי במהלך היומיום..
וטוב לי איתו חוץ מהפעמים שאני מתחיל לשאול אותו מה יהיה עם הטיפול כי אני בא מראש קצר רוח ואז הכול מתחרבש כי במקום לדון בבעיות שלי הוא מתחיל להסביר את.עצמו ולהסביר על עצמו על חשבון הזמן שלי..
קיצור..מקווה שהבנת
וטוב לי איתו חוץ מהפעמים שאני מתחיל לשאול אותו מה יהיה עם הטיפול כי אני בא מראש קצר רוח ואז הכול מתחרבש כי במקום לדון בבעיות שלי הוא מתחיל להסביר את.עצמו ולהסביר על עצמו על חשבון הזמן שלי..
קיצור..מקווה שהבנת
ממ.. כן.. הבנתי...אהבת ישראל!!אחרונה
אכתוב בהמשך בע"ה...
וואי צדיק... מזדהה לפעמים קצתקשה זה טוב :-)
אבל שתדע שיהיה טוב..
ואם צריך עזרה בשמחה
ואם צריך עזרה בשמחה
לא תמיד מוצאים מטפל שמתאים לך על ההתחלהקול דממה
גם אם עבר פרק זמן ארוך עדיין יכול להיות שלא מתאים.
אל תפחד לעבור ולמצוא מישהו שיותר טוב לך.
במיוחד אם זאת ההרגשה שאתה מקבל אחרי הפגישות איתו.
וואו שאלה טובה..אהבת ישראל!!
האמת שזה לגמרי מה שמרגיש לך...
אצלי מה שעשיתי, אני כתבתי למטפלת מכתב והיא כתבה לי. פשוט שאלתי אותה מראש, בכללי מה ואיך הולכת הפגישה האחרונה...
זה היה מוזר, אבל...-זה היה.. המוזר היה לסיים טיפול
משהו סמלי ... בעיקר להביע רגשותפרודו
נראה שראוי, אבל מה שמרגיש...דמע
אוף נמאס לי.אנונימי (פותח)
כן אני בריאה ובה הכל אצלי עובד
אז למה גם אני צריכה לסבול את המחלה שלו?
מה אני אשמה בזה שאבא שלי חולה?!
אבא גם כן. הדבר האחרון שאפשר לקרוא לו.
הבנא מנצל את המחלה שלו עד הסוף
אם לפני המחלה אני זוכרת אותו בתור אבא מגעיל ב7 שנים האלה הוא נהיה עוד יותר גרוע חושב שחייבים לו משהו וצועק בלי סוף. סובל מאי שקט. וואו. אחלה הבחנה! עושים עם זה משהו?! לא!
אמא שלי הולכת איתו כל חודש לאיזה רופא פרטי שכל ביקור אצלו עולה 1200 שקל ושלא נדבר על התרופות..
קונה לו ועושה לו ורצה ומטפלת בו
והלו! רגע שכחת אותי!
כשאני רוצה לצאת עם חברות או כשאני רוצה בגד או אפילו סתם לצאת לעיר אין כסף!
לו את מביאה פיליפינית ועכשיו קונה לו קלנועית והןלכת איתו למיליון רופאים פרטיים ואני מה? כלום!
אין לי כסף מצטערת. אז למה לו יש לך?!
והוא העריך פעם את כל מה שעושים בשבילו?! לא!!
בנא מגעיל אין מילה שתתאר אותו. שטן.
לא אכפת לי שהוא אבא שלי.
נמאס לי! 7 שנים אני מסתירה מחברות שלי תמצב משחקת אותה שהכל אצלי בהית בסדר באה לכתה ומחייכת ואז חוזרת הביתה ומרגישה בגיהנום ובזמן שכולם יכולים להתפרק לי אסור!
כי אני הקטנה ואני לא מטפלת בו ואני לא עושה כלום בבית!
נו יופי חושבים שכיף לי אתם גדלתם עזבתם תבית ואני נשארת פה לבד וסובלת בזמן שכל האחים הגדולים יצאו מהבית אני סובלת פה ואם אני אומרת משהו משתיקים אותי למה כי מה כבר אני עוברת?
אוף נמאס לי גם אם אני לא מטפלת בו זה לא אומר שאני לא סובלת וזה לא אומר שלא קשה לי.
לפעמים בא לי פשוט לצרוח! די כבר קשה לי אל תחנקו אותי
נמאס לי מהמצב הזה!
7 שנים וכלום לא זז. כלום.
אוף נמאס לי.
מה כבר ביקשתי? יום אחד לצאת עם חברות. השתדלתי באמת שהשתדלתי לא להכביד עליה החופש.
שבוע אחרון בא לי לצאת עם חברות ואי אפשר.
זה כל כל לא פייר.
בשבילו הארנק פתוח ובשביל הבת הקטנה שלך מה?
אז למה גם אני צריכה לסבול את המחלה שלו?
מה אני אשמה בזה שאבא שלי חולה?!
אבא גם כן. הדבר האחרון שאפשר לקרוא לו.
הבנא מנצל את המחלה שלו עד הסוף
אם לפני המחלה אני זוכרת אותו בתור אבא מגעיל ב7 שנים האלה הוא נהיה עוד יותר גרוע חושב שחייבים לו משהו וצועק בלי סוף. סובל מאי שקט. וואו. אחלה הבחנה! עושים עם זה משהו?! לא!
אמא שלי הולכת איתו כל חודש לאיזה רופא פרטי שכל ביקור אצלו עולה 1200 שקל ושלא נדבר על התרופות..
קונה לו ועושה לו ורצה ומטפלת בו
והלו! רגע שכחת אותי!
כשאני רוצה לצאת עם חברות או כשאני רוצה בגד או אפילו סתם לצאת לעיר אין כסף!
לו את מביאה פיליפינית ועכשיו קונה לו קלנועית והןלכת איתו למיליון רופאים פרטיים ואני מה? כלום!
אין לי כסף מצטערת. אז למה לו יש לך?!
והוא העריך פעם את כל מה שעושים בשבילו?! לא!!
בנא מגעיל אין מילה שתתאר אותו. שטן.
לא אכפת לי שהוא אבא שלי.
נמאס לי! 7 שנים אני מסתירה מחברות שלי תמצב משחקת אותה שהכל אצלי בהית בסדר באה לכתה ומחייכת ואז חוזרת הביתה ומרגישה בגיהנום ובזמן שכולם יכולים להתפרק לי אסור!
כי אני הקטנה ואני לא מטפלת בו ואני לא עושה כלום בבית!
נו יופי חושבים שכיף לי אתם גדלתם עזבתם תבית ואני נשארת פה לבד וסובלת בזמן שכל האחים הגדולים יצאו מהבית אני סובלת פה ואם אני אומרת משהו משתיקים אותי למה כי מה כבר אני עוברת?
אוף נמאס לי גם אם אני לא מטפלת בו זה לא אומר שאני לא סובלת וזה לא אומר שלא קשה לי.
לפעמים בא לי פשוט לצרוח! די כבר קשה לי אל תחנקו אותי
נמאס לי מהמצב הזה!
7 שנים וכלום לא זז. כלום.
אוף נמאס לי.
מה כבר ביקשתי? יום אחד לצאת עם חברות. השתדלתי באמת שהשתדלתי לא להכביד עליה החופש.
שבוע אחרון בא לי לצאת עם חברות ואי אפשר.
זה כל כל לא פייר.
בשבילו הארנק פתוח ובשביל הבת הקטנה שלך מה?
אוי, נשמע ממש קשהארץ השוקולד
יהי רצון שתקבלי את כל הכחות שצריך💪💪💪
מכאן אנחנו יכולים לנסות לשלוח כחות ותמיכה רגשית בעיקר, אבל ננסה...
אני בטוח שיש באינטרנט כל מיני מוקדי סיוע שיכולים לעזור לך, אני ממליץ לחפש.
מכאן אנחנו יכולים לנסות לשלוח כחות ותמיכה רגשית בעיקר, אבל ננסה...
אני בטוח שיש באינטרנט כל מיני מוקדי סיוע שיכולים לעזור לך, אני ממליץ לחפש.
דמויות מקצועיות לפעמים יכולות לסייעארץ השוקולד
ממליץ לחפש, זה לא יזיק.
בהצלחה רבה ויהי רצון שיהיה לך את הכחות הדרושים ושמצבך ישתפר
בהצלחה רבה ויהי רצון שיהיה לך את הכחות הדרושים ושמצבך ישתפר
ואולורןאחרונה
זה באמת מצב לא רגיל וקשה שאף אחד לא מבין אותך את באמת לא אשמה במצב של אבא שלך וכול מה שקורה זה באמת לא נעים אז ככה אני ההיתי מציעה לך שתי דברים
1 לדבר עם במורה או מנהלת או כול בנאדם אחר כדי שיוכלו לעזור לך להתמודד עם המצב
2בקשר לכסף ולטיולים ולצאת עם חברות. את יכולה לעבוד בעבודה אחרי לימודים ולממן לך את הדברים
זה דבר נורמלי היום בגילנו כול ילד היום עובד ולא תמיד ההורים יכולים לספק לנו את הדברים שלנו
אל תשברי מאמי דוקה שקשה הקבה קרוב יותר
בהצלחה מאמי
הידעת?! - חשוב לי ממש שתקראו!אהבת ישראל!!
מתמודדי נפש זהו כינוי נפוץ
לאנשים מדהימים שמתמודדים עם מחלות נפשיות.
האנשים האלה אנשים באמת מדהימים!
יכולים להחזיק חיים שלמים של אנשים, ואף אחד לא יודע שהם חולים במחלה כרונית.
אף אחד גם לא מנחש!
זה לא דבר שרואים אותו.
אבל כשנמצאים במצב לא טוב וכשיש טריגרים, או אז היא מתפרצת. לפעמים בגדול ולפעמים בקטן.
ובכל מקרה- למתמודד הגיבור, והוא גיבור שבגיבורים! - יש גם משפחה. וגם היא מתמודדת.
מתמודדת עם מחלה נפשית.
יש הרבה סוגי מחלות. יש הרבה הרבה מצבים.
וכל אדם הוא אדם. וכל נפש היא נפש. ואצל כל אחד התופעות והתסמינים שונים מאצל השני.
גם בהתמודדות המשפחתית.
כל אדם הוא אדם אחר. וכל אחד מגיב אחרת.
הורה לא מגיב כמו אח. ובן זוג לא מגיב כמו הורה.
ואח אחד מגיב שונה מאחיו. ובכל זאת משהו אחד משותף יש.
משהו לא פשוט. משהו מורכב.
התמודדות.
והמון פעמים נוספת על ההתמודדות הזאת, שגם ככה היא לא פשוטה בכלל-
תוספת אחת קטנה במילים אך ענקית בכל מה שמעבר להן.
והמילים הן: מודעות של אחרים ודיבור.
כן. ככה.
מודעות. ודיבור.
אנשים לא יותר מדי מודעים. אם בצדק או לא- איני באה לשפוט חלילה. הלוואי וגם אני לא הייתי מודעת מקרוב כל כך למצבים שכאלו.
אבל בפועל אנשים לא מדי מודעים.
או שכן.
וכאן מגיעה אני לדבר הנוסף. לדיבור.
אין דיבור על העניין בשיח ציבורי.
אני לא מדברת על דיבור בערוצי תקשורת, בעיתונות וכו'.
אני מדברת על מודעות לדבר הזה שקוראים לו מחלת נפש.
כשאתה מסנן את הביטוי "חולה נפש" לאיזה אחד שעושה איזה משהו לא רגיל, או סתם כי זה הביטוי שעלה לך לראש- אתה יכול, ואפילו בלי לשים לב, לגרום לכמה אנשים מסביבך להתכווץ. כאילו הם עשו משהו לא בסדר.
תאמרו לי אתם-
האם מחלה פיזית כלשהי- תלויה באדם? האם הוא ביקש אותה? האם רצה וייחל שתהיה לו?
התשובה ברורה. לא.
אף אחד לא משתוקק בכל ליבו להיות חולה בשביל החולי. אף אחד.
ומחלה נפשית- האם אותה כן ביקשנו? האם רצינו שתהיה???
ההתמודדות איתה לא פחות מורכבת מהתמודדות עם מחלה פיזית.
אז למה זה כל כך שונה?????
למה, אם חלילה יש למישהו דלקת ריאות חריפה ביותר או כל מחלה אחרת- לא תהיה לו בעיה לומר-
"תתפללו לרפאות *********** " ולגמור את העניין גם בלי לפרט,
ואדם שמכיר מישהו במצב לא טוב מבחינת מחלה נפשית- יכול להרגיש לא בנוח ומובך, כשירצה לכתוב שם לרפואה??
התמודדות עם מחלה פיזית היא מוכרת יותר.
היא יותר רגילה. יותר נפוצה.
הכל נכון. לצערנו.
מחלות נפשיות גם נפוצות.
אינני יודעת כמה. אבל אני יודעת שהם נפוצות.
אבל מי שיודע עד כמה- כנראה זה הרבה אנשים שפשוט בודקים סטטיסטית.
ולא את זה אני מחפשת.
דיברתי על דיבור.
אני לא מחפשת אנשים שידברו על מחלות נפשיות כל חייהם.
אני גם לא מחפשת אנשים שיחפשו ויבלשו אחרי אנשים, כדי לדעת מה יש ואם אולי זה גם משהו נפשי.
ממש לא!
אני רוצה דבר אחד-
שתהיו קצת יותר מודעים.
שלא תסתכלו מוזר על אנשים, אם יגידו את צמד המילים "מחלת נפש".
אני לא מצפה לידע בכל התחומים הקטנים שבתוך הנושאים האלה.
אני רק רוצה שיהיה קצת יותר דיבור.
יודעים מה זה קבוצת תמיכה?
יש מקומות מדהימים שמרכזים אנשים עם רקע דומה, מתמודדים גם הם עם מחלה נפשית- הם / המשפחות. והדבר הזה מקל ועושה נפלאות.
אשריהם. מעריכה אותם מאוד. שימשיכו את המענה המצוין שהם נותנים.
אבל הלוואי שהשיח היה פתוח קצת יותר בציבור שאינו מכיר את הפרטים.
שתהיה מעט יותר הכלה לדבר "המוזר" הזה.
שלא נרגיש לפעמים כמו עוף מוזר בחברת אנשים.
כולם מכירים את הסיסמא "לקבל את השונה".
תמיד יש אנשים ששונים ממנו. תמיד. כל אחד הוא שונה.
וגם בנושא הזה.
כל דבר הוא שונה. וכל אחד הוא שונה.
וגם אדם חולה הוא שונה. גם אם המחלה שלו היא לא פיזית אלא נפשית.
וכן, גם המשפחה של המתמודד עצמו, ושאר האנשים הקרובים אליו מתמודדים עם משהו שונה.
הלוואי וננסה ובע"ה גם נצליח- להכיל קצת יותר.
זו עבודה שלנו.
אם לא נשנה את זה - זה לא ישתנה!
וכדי להוריד את זה לפסים מעשיים יותר יש לי בקשה אחת, התחלה מצוינת-
תנסו להפחית ולא להשתמש בביטוי "חולה נפש" כביטוי.
זה יעזור. תאמינו לי.
ואם אדם אחד ירגיש יותר בנוח ולא יתכווץ לו הלב למשמע ביטוי כזה בטון מזלזל- אדע שטוב שכבר כתבתי.
ברור שאני אשמח לשינוי גדול יותר.
לשינוי מהותי. שינוי מורגש.
אבל גם מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד אחד.
וגם אווירה, צורת דיבור והרגשה-
מתחילה באדם אחד. בהכלה אחת. במילה אחת יותר או פחות.
האווירה עצמה, וגם רגש של אדם אחר,
גם זה תלוי-
בי.
הצעד הראשון שלי- הוא לכתוב את זה. מה הצעד שלכם?
פורום יקר.
אומנם ארוך, אך אשמח מאוד לתגובות!
אפילו רק שקראתם.
וכן. הייתי צריכה גם אומץ כדי לא ללכת לפתוח פצלש ולכתוב ממנו.
תעזרו לי לשמור את השרשור הזה למעלה.
לטובת חברה בריאה יותר וכזאת שמרגישה טוב יותר עם כלל התמודדויותיה.
בעצם זה לטובת כולנו.
מעריכה אתכם ממש!
אני.
קראתי.. תודה גדולה!מקום בעולם
תודה!אהבת ישראל!!
הגבתי לך באישיקול דממה
אסתכל.אהבת ישראל!!
איךלורן
אני חושבת שכדי להמשיך ולהתייחס לכול בנאדם כמו כולם זה לממש
את הדברים הנדירים שכתבת הם באמת יפים ולהבין את המקום שהם נמצאים
ולתת להם אם צריך עזרה ומענה אנושי ונורמלי ולהבין שהם כמונו ושום דבר
לא שונה
זה בדיוק הכוונה.קול דממה
לא להירתע מפני התיוג הזה
^^ תודה!אהבת ישראל!!
יישר כוח!אהבת ישראל!!
רק לומר שקראתי.. ואני נפעמת מהכוחות שלך!רכה כמים
תודה רבה לך!!!אהבת ישראל!!אחרונה
היי.בוערת לא"י!!!
עבר עריכה על ידי בוערת לא"י!!! בתאריך ט"ז בתמוז תשע"ז 23:04
מסתכלת כבר די זמן בפורום, והחלטתי שאולי פה זה המקום לפרוק את כאבי העצום.מצטרפת לפה בעקבות כמה דברים.
אמא שלי היא בן אדם לא ממש בריא, יש לה מחלת מעיים כרונית, וגם היא חלתה בסרטן. שהוא גם תורשתי. אני כמעט הכי גדולה בבית כך שהרבה נופל עלי, כי אבא צריך להיות עם אמא ואחותי הגדולה לא ממש נמצאת. לפני שנה וחצי גם סבתא שלי חלתה בסרטן, והכל כל כך מורכב וכל כך קשה. היום אמא שלי עברה ניתוח בעקבות זיהום, והיא היתה מאושפזת מיום רביעי שעבר. יש לי 7 אחים חוץ ממני ב"ה, ואני כמעט הכי גדולה ככה שבאמת הרוב נופל עלי.
אתמול, אחותי הגדולה הלכה לרופא סתם כי כאבה לה הרגל, וישר הטיסו אותה למיון למלא בדיקות. עד עכשיו היא בבית חולים, אשפזו אותה בינתיים עד להודעה חדשה, לא יודעים בכלל מה יש לה.
אחותי שהיא קצת יותר קטנה ממני לא עוזרת לי בכלום כמעט. באים אלינו אנשים לעזור, אבל יש הרבה מאד דברים שנופלים עלי. וזה קשה לי. בא לי לבכות. אני בסך הכל בת 15. אני לא יודעת איך לטפל בילדים קטנים!
אני צריכה לוותר על דברים כיפיים בשביל הבית. למה דווקא אני?
קשה לי. ממש.
זה רק מה שהיה בזמן האחרון ממש, היו עוד דברים שמשפיעים עלי אבל אני לא אפרט.
סוף פריקה.
עדיין לא ממש הקל עלי.
וואי.. ממש בהצלחה ענקית!!חפרנית בנשמה
תזכרי שלכל התמודדות ה' נותן כוחות, ושאת גיבורה וחזקה יותר משאת מדמיינת...
מוזמנת תמיד תמיד!!
הלוואי שיהיו בשורות טובות!!
לילה טוב
לא פשוט, שולחת לך חיבוק! את גיבורה ומהממת!מקופלת
מבינה אותך מאוד ואני גם חוויתי משהו דומה..
אומנם לא בסדר גודל שאת מתארת אבל גם, בעקבות מציאות משפחתית לא פשוטה לקחתי על עצמי הרבה דברים גם מבחינה פיזית וגם נפשית.
והאמת זה מלווה אותי עד היום...
זה לא קל, אבל אני אומרת הקדוש ברוך הוא בחר בנו ולא סתם, כנראה שאנחנו באמת מסוגלים להתמודד עם זה. וזה אומר שה' נוטע בנו כוחות שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם..
וזה רק יחזק אותך! מניסיון!
ייתן לך יותר חוזק נפשי, יכולת הכלה והתמודדות, זה יפתח בך צדדים שלא הכרת בעצמך.
תני לך להתמודד, אם בא לך להתפרק, תתפרקי. זה בסדר. תדברי הרבה עם ה', הוא שומע ולא משיב ריקם.
שוב, מניסיון.
רפואה שלימה ומאחלת לך/לכם רק טוב!
אומנם לא בסדר גודל שאת מתארת אבל גם, בעקבות מציאות משפחתית לא פשוטה לקחתי על עצמי הרבה דברים גם מבחינה פיזית וגם נפשית.
והאמת זה מלווה אותי עד היום...
זה לא קל, אבל אני אומרת הקדוש ברוך הוא בחר בנו ולא סתם, כנראה שאנחנו באמת מסוגלים להתמודד עם זה. וזה אומר שה' נוטע בנו כוחות שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם..
וזה רק יחזק אותך! מניסיון!
ייתן לך יותר חוזק נפשי, יכולת הכלה והתמודדות, זה יפתח בך צדדים שלא הכרת בעצמך.
תני לך להתמודד, אם בא לך להתפרק, תתפרקי. זה בסדר. תדברי הרבה עם ה', הוא שומע ולא משיב ריקם.
שוב, מניסיון.
רפואה שלימה ומאחלת לך/לכם רק טוב!
נשמע לא פשוט בכללארץ השוקולד
כל הכבוד על כל ההשקעה וההתמודדות👏👏👏
יהי רצון שכל מי שצריך במשפחה תבריא במהרה ולגמרי, בתוך שאר חולי ישראל. ושהתקופה הזו תיתן לך הרבה כחות להמשך.
נשמע ממש לא פשוט, מרשים ממש כל העבודה שלך ושל המשפחה.
חבר שלי אמר לי פעם שאנשים נחשבים גיבורים, בגלל מעשה אחד שהם עשו, אבל נראה לו שאלו שיש להם התמודדות יום יומית זו גבורה הרבה יותר גדולה. הרי את חשה פעמים רבות שהצלחת להגיע למצב נורמלי פחות או יותר, וזה לא מורגש כהישג משמעותי. אבל תדעי שזה הישג עצום, הן כי זה מלווה כל הזמן והן כי באופן יחסי מדובר בהישג עצום👏👏👏
ושמשפחתך תתבשר בשורות טובות בקרוב והחלמה לכל מי שצריך בתוך שאר חולי ישראל
יהי רצון שכל מי שצריך במשפחה תבריא במהרה ולגמרי, בתוך שאר חולי ישראל. ושהתקופה הזו תיתן לך הרבה כחות להמשך.
נשמע ממש לא פשוט, מרשים ממש כל העבודה שלך ושל המשפחה.
חבר שלי אמר לי פעם שאנשים נחשבים גיבורים, בגלל מעשה אחד שהם עשו, אבל נראה לו שאלו שיש להם התמודדות יום יומית זו גבורה הרבה יותר גדולה. הרי את חשה פעמים רבות שהצלחת להגיע למצב נורמלי פחות או יותר, וזה לא מורגש כהישג משמעותי. אבל תדעי שזה הישג עצום, הן כי זה מלווה כל הזמן והן כי באופן יחסי מדובר בהישג עצום👏👏👏
ושמשפחתך תתבשר בשורות טובות בקרוב והחלמה לכל מי שצריך בתוך שאר חולי ישראל
היי אחותילורןאחרונה
אני קוראה רק עכשיו אבל מקווה שזה עדיין בסדר
עשית לי דמעות בעניים מפחיד אחותי באמת אני באמת יתפלל עליכם שהכול יהיה בסדר
למרות שאני לא יודעת את השמות שלכם אבל ממש ריגשת אותי יש לך כוחות נדירים אם את ככה שורדת
את המצב תדעי שכול מה שקורה זה משמיים למרות שזה מזה קשה לקבל את זה אבל משהוא עושה זה הכול לטובה
נכון שאני רק כותבת ולא חוויתי כזה דבר ואולי זה נשמע שבאמת קל לכתוב אבל לא להרגיש מה אני עוברת
זה לגמרי נכון ותהיה צודקת
אני חושבת שזה באמת לא קל אבל גם בחושך אמיתי יש נקודות אור
מתפללת אלך ומקווה שכולכם תבריאו ותחיו עד 120
ישמח אם תכתבי את השם לרפואה בתוך שער חולי עם ישראל
בהצלחה אחותי
טיפולאנונימי (פותח)
שלום לכם,
אולי יש פה אנשים עם ניסיון שיוכלו לחוות את דעתם..
הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך כמעט שנה. אני די ביישנית וסגורה, אז לקח לי זמן להיפתח.. מההתחלה הרגשתי שקצת התאכזבתי לפגוש את המטפלת.. ציפיתי למישהי יותר מאירת פנים וחמה והרגשתי שהיא לא מספיק נותנת לי את המקום הבטוח. מצד שני נקשרתי אליה ומאד ציפיתי לפגוש אותה,וכן הרגשתי שהיא איתי, מקשיבה ואפילו מזדהה.. ויחד עם זה הייתה לי ציפיה להרגיש ממש אהובה והתאכזבתי הרבה פעמים. לפעמים הרגשתי שהיא מבקרת אותי במקום לעודד ודבר נוסף שהרגשתי זה שהיא אולי לא מקצועית כי לא תמיד עמדה בזמנים ושינתה זמנים הרבה.. דיברתי איתה קצת על מה שאני מרגישה אבל תמיד הרגשתי שאני לא מצליחה להביע את כולי.. בסופו של דבר הפסקתי לפני כמה חודשים מכל מיני סיבות..
בזמן האחרון אני חושבת עליה שוב וגם המליצו לי לחזור לטיפול. אני מתלבטת האם זה היה טיפול טוב ומה שהרגשתי זה בגלל קשיים שלי או שאני צריכה לחפש מטפלת אחרת.. מצד אחד היא כבר מכירה אותי ואולי אני צריכה להמשיך ודווקא לנסות להוציא את הכעס והתסכול שהרגשתי כלפיה או שהטיפול לא היה לי טוב? מה אמורים להרגיש בטיפול? זה נורמלי שבמקום לצאת שמחים יוצאים מדוכדכים ממפגש? איך מרגישים כשטיפול הוא טוב ומתקדמים?
אנסה לענותלא עכשיו
אין כל כך מדד חד משמעי האם טיפול טוב או לא. איך רואים/מרגישים התקדמות? כשמסתכלים אחורה. לא תמיד מרגישים את זה תוך כדי. וכן, הגיוני לצאת מדוכדכת ממפגש.. עם כל המבאס והקושי שבזה.
ממה שאת מספרת, אם את מתחילה שוב טיפול הייתי הולכת על מטפלת אחרת. מצד שני את גם מספרת שהיא כן עזרה לך.. בבחירת מטפלת הדבר היחיד כמעט שאפשר להסתמך עליו זה ההרגשה שלך איתה. אם את לא מרגישה בנוח עם המטפל, הטיפול לא ממש יועיל. ולגיטימי להחליף כדי למצוא את האדם הנכון.. מי שמתאים לאדם אחד לא בהכרח מתאים לאדם אחר.
ממה שאת מספרת אני הייתי מחפשת מישהי אחרת. אבל באמת תנסי ללכת לפי ההרגשה שלך.
בהצלחה, כאן אם יש שאלות וכדומה.. וכתבתי מהניסיון שלי, לא משום דבר אחר.
ממה שאת מספרת, אם את מתחילה שוב טיפול הייתי הולכת על מטפלת אחרת. מצד שני את גם מספרת שהיא כן עזרה לך.. בבחירת מטפלת הדבר היחיד כמעט שאפשר להסתמך עליו זה ההרגשה שלך איתה. אם את לא מרגישה בנוח עם המטפל, הטיפול לא ממש יועיל. ולגיטימי להחליף כדי למצוא את האדם הנכון.. מי שמתאים לאדם אחד לא בהכרח מתאים לאדם אחר.
ממה שאת מספרת אני הייתי מחפשת מישהי אחרת. אבל באמת תנסי ללכת לפי ההרגשה שלך.
בהצלחה, כאן אם יש שאלות וכדומה.. וכתבתי מהניסיון שלי, לא משום דבר אחר.
בשמחה רבהלא עכשיו
מוזמנתלא עכשיו
מקווה שזה יעזורלורןאחרונה
פסיכולוגי או כול בנאדם שרוצה לעזור לך הוא לא ייתן לך תחושה כשאת אתו את בסדר והכול סבבה וזורם
ממש לא וגם הסיבה שהיא מבקרת כלפייך היא ממש רוצה לעזור לך כדי ש תהיא מודעת לעצמך ולא תתעלמי מזה
ודווקא שהיא נותנת לך ביקורת בתור בנאדם חכם ומבין היא עוזרת לך להתמודד כלפי אנשים בעולם
תלכי ועוד איך תמשיכי ותצליחי נשמה
בהצלחה חיים