פורום סופרים וספרים (עמוד 53)

לי לקרוא.

-מה את חושבת ככה: כי את לא הקהל יעד שלה! היא מיועדת לנערים ונערות מתבגרים, ובעיקר לגילאים של חטיבת הביניים! 

לכן את ל נהנית ממנה...

שמעתי שהמון אנשים טועים ככה: גם ב"מתבגרים" חברה בגילי אמרה לי שזאת סדרה נוראית, בעוד שחברה בכיתה ז' סיפרה לי עד כמה שהיא נהנית מסידרה. קרה גם אותו דבר עם איזה קמיקס שהיה לי בבית שחברות בגילי חשבו שהוא מוזר, ואות חברה בכיתה ז' פשוט הייתה באה אלי הביתה ומתחננת שנקרא אותו...

קראתי את הסדרה הזאת כשהייתי בגיל של חטיבת ביניים, ואפילו לפני. וכבר אז טענתי שהיא לא משו...

מה גאוני בסדרה הזאת? היא כלכך רדודה שזה כבר נהיה מגעיל בספרים המאוחרים יותר.
את "להיות אני" ו"להיות שונה" עוד קראתי בלי יותר מדי טענות - כאילו, זה היה סתם עוד ספר קליל כמו עוד כמה שיצא לי לקרוא באותה תקופה.
אבל בספרים הבאים זה פשוט הדרדר והדרדר.

זה תלוי ברמת עומק שאת אוהבת לקרוא....

גם כשאני קוראת את הסדרה הזאת יש לי תחושה שהיא רדודה, אבל זה תלוי למי...

יש אנשים שקצת יותר קשה להם להגיע לעומק ובשבילם זאת חתיכת סידרה.

יש אנשים כמוך, שכבר יכולים יותר להגיע לעומק ולכן הם לא מבינים מה כ"כ "מהמם" בסידרה הזאת.

(ד"א- את תולעת ספרים? כזאתי שבזמן שכל חבריה עדיין קראו "קופיקו" היא כבר הייתה עמוק בתוך ספר באורך של "קיץ אחד ביחד"?)

אבל זאת בהחלט סידרה גאונית- בגלל היכולת המדהימה של הסופרת.אני אסביר:

אני מודה שהכתיבה שלה לא הכי ספרותית אלה רק עלילתית, אבל הקטע שהיא מסוגלת לכתוב ספרים לילדים בכיתה ג', ז', מבוגרים- והכל ברמה שתתאים לקהל היעד בדיוק, והספרים ההאלו כ"כ מעניינים: אין לי מושג איך היא עושה את זה...

יש ספרים שהם בחזקת "זבל" (ע"ע "סודות נעורים" ועוד כמה ספרים שאני לא אנקוב בשמם מחשש שהווניקיות כאן יעשו לי לינץ )

יש ספרים לילדים קטנים.

יש ספרים חביבים וקלילים לילדים בכיתה ב-ג (ע"ע "קופיקו" ועמיתיו)

יש ספרים עם עלילה, אבל לא עלילה מסובכת מידי, והם כתובים בסנון מחושב, אבל לא מחושב מידי- זאת כיוון שהם

מיועדים לילדים שעושים צעדים ראשוניים בקריאה הרצינית- ילדים בכיתה ג-ד-ה (ע"ע "מנהרת הזמן", "ג'ינג'י" ,וכד')

(ילדים בכיתה ה-ו או שהם יקראו ספרים מהשלב מתחתיהם או מהשלב מעליהם)

יש ספרים יותר מתקדמים- עלילה ודמויות יותר מורכבות, סגנון כתיבה יותר מורכב: לילדים בגילאי ז-ח-ט (וכאן נכנס "להתבגר" וגם ליאת רוטנר)

ואז יש את הספרים של המבוגרים שאותם כבר מתחילים לקרוא מכיתה י'.

אני בגיל שמישי\ו פה אמר\ה  שהיא לגילאי ז\ח\ט ואני בגיל הזה, ואני פשוט אחרי ספר-מקסימום 2 הבנתי שהסדרה הזאת דוחה,מגעילה ולא נקיה לחלוטין!

פשוט הזדעזתי כשקראתי את הספרים!

(וגם העלילה לא-מי-יודע-מה..)

קיצור- מי שרוצה לשמור במובן הפשוט על הנפש שלו ועל הראש והשכל שלו מדברים לא הכי נקיים וצנועים- שלא יקרא את הסדרה הזאת!!

מי שרוצה- יש עוד מליון ספרים יפים לגיל הזה והם נקיים! (אמנם לא קראתי את כולם אבל קראתי כמה ספרים יפים ונקיים עם

עלילה יפה, מעניינת ומרתקת לא פחות מהסדרה הזו!!)

קיצור- סורי על ההארכה, אבל זה נגע לי איפושהוא...

שנזכה לקרוא רק ספרים ראויים....אמן

קוראים לספר "להיות בריא" וזה ספר ממש ממש לא צנוע!

קהל היעד של הספרים הוא לא רק כיתה ו'- ז'- ח', אלא שהוא גם למי שקורא ספרים לא כל כך נקיים. מי שלא חווה את מה שקורה שם לא יתחבר. בתור אחת שלא חיה ככה, אבל קצת קרוב- אני מבינה מה היא כותבת, והיא פשוט כותבת מה שעובר לילדים בראש!!

נכון שהסדרה לא הכי נקייה, אבל תלוי מה אתם רגילים לקרוא...

וזה שיעמם אותי . נוורא . וגם הקטע שהסיפור חוזר על עצמו בכל הספרים , רק מנקודת מבט אחרת - מייגע .

זה ממש מוסיף! כל השיחות, כל המקרים שמועות הכל הכל חוזר על עצמו, עם תוספות ורגשות שונים!! זה מה שדווקא הכי אהבתי!

והספיק לי לראות שהיא כותבת ספרים בצורה סיטונאית, כדי לשנוא אותה. 

אין כ"כ מוסר השכל בספר לפי דעתי.

פעם ראשונה שאני שומעת שמישו אומר שהוא לא ככ התלהב מהספר הזה!

יש בו אולי פרק אחד שהוא מותח אבל חוץ ממנו- מה מהמם? 

של דוד גרוסמן, זה בתמצית.

אגב, ספר לא חייב שיהיה לו מסר  גלוי כדי שיהיה יפה. ובספר הזה יש דוקא הרבה מסרים גלויים.

לא יותר טוב מספר ישראלי ממוצע. הספר נמרח יותר מדי.

מה שכן העלילה היא מקורית.

בעיני, דוד גרוסמן הוא ה-סופר הישראלי, ואין לו מתחרים, וזה בהחלט כולל את הספר הזה, שיש בו ניצוץ גאוני.

וזה מזכיר לי שאני צריכה להתחיל את העבודה שנתנו לנו עליו..עוד מעט כבר צריך להגיש!!!

ואני לא מחפשת רק ספרים נקיים במיוחד, אבל כמובן שתהיה בהם רמה של נקיות...

יהודי בעברו... או לפחות צאצא של איזה אדמו"ר

כל הגיבורים היו צדיקים וטובים ומתוקים עד לזרא, ניסיונות היו משהו שרק  נופל על הגיבור מלמעלה, ולא יצר רע כפשוטו... (כמובן שעם הניסיונות הגיבורים התעלו והתמודדו לעילה, לתפארת מדינת ישראל וכו'...)

וכמובן בכל ספר היה מסר חד משמעי שנדחף לפיך שוב ושוב, מחשש שתפספס...

אבל מצד מידת האמת, לא קראתי ספרות חרדית כבר הרבה זמן... ודוקא האחרון שקראתי היה של חיה הרצברג, צומת הדרורים, וכל מה שכתבתי  למעלה לא חל עליו. או לא לגמרי לפחות.

לגבי מסר, אני עצמי מתלבטת, מצד אחד מסר בסיפור מעצבן. הקורא רוצה להנות מהקריאה בלי הטפות. מצד שני, כיהודיה מאמינה בעצמי, אני מאמינה שכל דבר תכליתו להרבות כבוד שמיים. אז איך אפשר להתמודד עם הסתירה?

אני שואלת את זה בתור נניח סופרת... לא קוראת.

-פיק שתפצה על זה.

לפי דעתי זה מה שמיה קינן עשתה בסדרה של "איסתרק", וזה למה הספר הזה כ"כ טוב...

אבל לא כשמאכילים אותך בכפית.

שיתנו לקורא לעשות את הקפיצה למסקנה לבד. כשמסבירים מסר עמוק, זה הופך את העלילה

לרדודה. היא כבר לא עומדת בפני עצמה. היא אמצעי, מתודה. וזה כבר פחות כיף

הרבה יותר מזה!

לא צריך גם להסתיר אותו..

ספר טוב, שנכתב ע"י אדם טוב - הוא כולו "מסר"..

אין מסר נגלה או נסתר.. ספר זה חיים, ספר טוב זה חיים טובים.

זוהי ספרות. לכן היא קיימת.

ו... סביר להניח שלא כל ספר או סופר אכן "מרבים כבוד שמיים"

ספר שנכתב ע"י אדם רע - הוא רע, וה"מסר" שלו רע.

(לפעמים טוב זה לאו דוקא אדם צדיק עם מידות מתוקנות.. לפעמים הוא סתם גוי... אבל הוא חכם?

יש לו מבט עמוק יותר? הוא רואה יותר? זה גם "טוב". זה גם "מסר".)

אבל שוב, אני מדברת דוקא ככותבת ולא כקוראת.

לדוגמה הספר של מיכאל שיינפלד, החוק למניעת הבדידות, נורא צרם לי. הרבה יותר מספר מקביל שנכתב ע"י חיךלוני לדוג', או גוי על אחת כמה וכמה.

איך אדם שו"מ כותב על יחסים בין בני זוג? איך הוא מדבר על 'אהבה' כביכול? מאין לו אגב, בכלל  איך זה הולך ואיך זה מרגיש... או שזה מנסיונו הפרטי, שאז זה גרוע יותר...

נורא נורא הפריע לי.

מצד שני, כאשה דתיה, קשה לי לחשוב על ספר שמדבר לכאורה על יחסים בין בני זוג, בלי להזכיר מגע... ומצד שני, בלתי אפשרי מבחינתי כן להזכיר זאת. אז יוצתא שהספר מצונזר על ידי מראש.. מה שגם מהווה מסר...

בקיצור, הסתבכתי קצת, אני מקוה הבנתם את המסר...

לא הבנתי..

שתיים מהדמויות מגלות לפתע שהם בני דודים כי אחד מהם מילדי תימן החטופים..

יש מישו שחולה סרטן וכל הספר לא אומרים תמילה הזאתי.

מישהו אומר תהילים ובדרך הזויה כל שהיא הכל נהיה בסדר גמור

כ"כ נכון!

בס"ד

זאת הכללה הזויה..

בספרים של מיה קינן זה לא ככה

ותמיד משחילים איזו דרשה בדיאלוגים...

חרדים, שקראתי מזמן, והם מאד לא היו מאופיינים בכל הסטריאטויפים שהבאתם והבאתי גם אני.

האחד נקרא, 'אפשר לקרוא לך אמא' והוא ספר פשוט וחזק על התמודדות בנישואים שניים, בעיקר מצד היךדים של שני בני הזוג. ספר שזכור לי כחזק ומאד כנה, בלי התייפיפות ובלי העמדות פנים. זה ספר שנכתב ע"י לאה פריד. והיא באמת סופרת טובה, יש לה אמת פנימית למרות כל המגבלות.

הספר השני,  מורה ג'ינג'ית, סתם ספר חמוד וקליל בלי מסרים ובלי שמאלץ. של חיה הרצברג.

מן הסתם יש עוד.

אני מסכימה שיש משהו בכל הסטריאוטיפים, אבל עדיין צריך  לזכור שאלו סטריאוטיפים (הגדרה  מגברת ויקי:

סטריאוטיפ (מיוונית: στερεός (מוצק) + τύπος (חריתה) - "רושם מוצק") או הֶטְפֵּס‏^[1] הוא ופשטנית, בעלת נימוקים לא מספקים, שקשה מאוד לשנותה.

על פי רוב, סטריאוטיפ הוא דימוי המורכב מסטטוסים ומתכונות אופי, ומופנה כלפי , בדרך כלל על בסיס או . דימויים אלה נושאים אופי מכליל, מוגזם ושקרי. במילים אחרות, סטריאוטיפ הוא הנוגעת למאפיינים של , והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה)

בס"ד

את "אפשר לקרוא לך אימא" יש לי בבית ו"מורה ג'ינג'ית" קראתי אצל חברה וזה ספר מתוק!

"אפשר לקרוא לך אימא" זה גם ספר ממש חזק לדעתי.. מומלץ ביותר!

כל הספרים של לאה פריד מומלצים (היא כתבה את "נאן" נכון?)

וגם של חיה הרצברג ("צומת הדרורים" לא?).

'זעקה ללא מענה'

שאני חושב שהוא כבר בן 30  בערך

וכשהוא יצא הוא היה עוד יותר מרשים

באי-כניעתו לסטריאוטיפ.

(קראתי אותו לפני......

21 שנה!!!

ואו, אני כבר גדול )

הכללות וסטראוטיפים זה אף פעם לא טוב. הייתם רוצים שיכתבו דברים דומים על כל ציבור המתנחלים, למשל?

ובתור כותבת בעצמי אני מתלבטת תמיד בשאלות של איכות ספרותית מול איכות יהודית (שכן, כוללת בתוכה גם מסרים), כך שאני מבינה למדי מאיפה נובעים הרעיונות לספרים האלה.

אולי במקום זאת נפתח שרשור על ספרות חרדית טובה? (כבר הזכירו פה כמה)

או דיון בשאלה עד כמה אפשר להכניס מסר לסיפור בלי שתיפגע איכותו הספרותית, ולהפך?

בס"ד! לפעול למען פולארד!

אממ ספרות חרדית אפילו לא מ-ת-ק-ר-ב-ת לספרות הקלאסית ..

אנלא אומרת שאין להם ספרים טובים, 

אבל..

הבנת? לא כפת לי לפתוח שירשור כמו שהזכרת.

יומטוב! (:

ספרות חרדית לא מתקרבת ברמתה הספרותית לספרות הקלאסית (ואולי כבר חלק כן?...), אבל ספרות קלאסית לא מתקרבת לספרות חרדית ברמת הקדושה/הטהרה או איך שתרצי לקרוא לזה.

בכל אופן, התכוונתי רק שאין טעם לרעיון לפתוח שרשור מהסוג הזה, שלא מביא אותנו לשום מקום (למרות אולי שזה כיף).

זהו. הבנת?

דופן, ברור לך שמתישהוא בחיים חטפו אותו מהוריו היהודים.

ספר נחמד ומרגש (אולי), אבל כ"כ לא אמיתי....

הוא פשוט סיפור חיים של סיפורים, לא אמיתי בעליל...

בס"ד

אני חושבת שאולי הוא לא משקף את כל הילדים שאלו הם חייהם...

אבל הוא בהחלט סיפור מציאותי והגיוני ואני בטוחה שקרו סיפורים כאלה..

ויש בזה גם אמת, ברור.

אבל לא יודעת, הוא קצת הפריע לי....

לא יודעת למה...

התרגשתי ממנו ממש!

והוא מאד מציאותי! רק שתדעו... זה מאד מאד יכול לקרות!

מומלץ בחום (הייתי מוסיפה בעיקר לבנות אבל תעשו מה שבלאכם!)

קריאה מהנה!

נראה להם שאני אבזבז את המתנת בת מצווה מדו שלי על זה!

קראתי אותו בשעתיים. מעולה, פשוט מעולה.

באמת נתן לי הרבה מחשבה.

הקטעים באמצע של ההכוונות או מה שזה לא יהיה שלא קשור לעלילה לא הוסיפו לי...

עלילה פשוט מדהימה (וחכמה מאוד). 

ממליצה בחום!

פשוט נהינתי.
ואחרי זה על קטעים קטנים עוד פעם חזרתי.

ואני פשוט אומרת לעצמי-

רציתי לכתוב ספר, אבל זה אבוד.

כי רציתי לכתוב את הספר הזה.

מה שקרה זה שהם כאילו "מלאכים", משהו שמיימי, לא מציאותי.

ואף אחד מהם לא יודע מה קורה למי שמסיים את תפקידו שם ונעלם.

אז מה שהסוף בא לומר לנו זה שאמלי התפטרה- סיימה את תפקידה,

וגיא מת בתאונת דרכים מכוונת (אריק, שהוא המשופם גרם לצרוף מקרים ככה שגיא יהיה באמצע הכביש בזמן שהאוטובוס נוסע)

ומה שקורה להם זה שהם הופכים לבני אדם.

ואז כשאמלי וגיא "אמיתיים" מצרפים להם מקרה- הם נפגשים ומתאהבים.

ואריק, הוא מצרף מקרים זקן שעובד שנים כדי למצוא דרך לגרום להם להיות יחד.

סבבה?

אין לי זמן לפרט- אבל כל הקץ', זה כל הסיפור עם הפרפר- שגורם למשב רוח, ובסוף- מה שגורם לגיא האדם להסתכל על אמלי- זה משב רוח שמזיז את שערה. ואז הסופר כותב בסוגריים, שזה בטח פרפר באיזה גונג'ל סבוך- וזה בדיוק היה צירוף המקרים של גיא!

אוך נו, אבל לא כתבתי את כל מה שהוא בא להגיד בזה. חכו, אני עוד אחזור!

סתם אהבתי את זה שגיא לא שם לב שאמלי וזו שהוא היה מאוהב בה פעם(לא זוכרת את שמה) הן אותה אחת.

אבל עכשיו הקטע עם הפרפר מוסיף המון!

גיא הסתכל על אמלי והתקדם לעברה עוד לפני שהאוויר הזיז את השיער שלה.

כשהגיע אליה והשיער שלה עף, אז הוא חשב ש "זו ככל הנראה התמונה האחת היפה ביותר שראה אי פעם בחייו" 

ואצלה- הרוח גרמה לריח שלו להגיע עד אליה ולא להבין מאיפה הוא מוכר.

וזה בעצם היה המבחן שלו עם הפרפר. שאז הוא לא הבין מה הכנף שנע, מה הוא כ"כ חשוב במשב רוח הקטן שלו.

אבל את צודקת שהייתי צריכה להסביר גם את זה ולא רק בכללי את מה שברור.

(האמת שאני קראתי איזה 3 פעמים עד שהבנתי את הקטע עם הפרפר והרוח)

הספרים של חיים סבתו מהממים !

אורנה בורדמן מדהימה ..באמת ! חוץ מש כל הנשים שלה מושלמות..?

הסדרה של אן שרלי יפה (:

ואיסתירק ומהלהלל ...בככל !! XD

זהו להיום..

לספר קוראים: במותה ציוותה לי את חיי!

ספר מדהים ממש!!!!

אז תהנו...

עוז ספרים:

זעקה ללא מענה  מהמם- חולה עליו!! (מש יפה - מומלץ לאלו שואהבים ספרים שנתנים לך משו לחיים..)

שלם יותר מלב שבור  יפה בטירוף!

עין בעין- אנינ ממש חורשת עלי.ו..

ו.. זה מה שעולה לי עכשיו!!!

קריאה נעימה...

אני לא אכתוב איסתרק מהללאל כי זה ברור.....;)

אבל:

*מחלק התמונים/יעל רועי -חזק ביותר!!

*ניחוח פרחי שלג/ר.ל. קליין-על השואה, אבל בלי הרבה זוועה, ומדהים!!

ממ... יש עוד מלא. כשאזכר אכתוב עוד

בס"ד

מדהים וממש מומלץ!

דמדומים ...

מסוג הספרים שאתה קורא בשלוש בלילה- כי אין מה לקרוא, ולא בא לך משהו מסובך מדי.

בס"ד! לפעול למען פולארד!

כל הנשים שלה מושלמות! 

זה גורם לי להרגיש נחותה ..XD

הארי פוטר... פרסי ג'קסון וארטמיס פאול! 

-ה קטעים שקשה לי לקרוא מרוב קיטשיות!!

(אז ככה שבהשוואה לפישולים האלו, עם זה שכל הנשים שלה מושלמות אני עוד יכולה להתמודד... [בעיקר אחרי שבמשך כל כיתה ח' טחנו לי על דרור וינברג.... מה הקטע לטחון אותנו בדמויות מושלמות כדי שאח"כ נשקע בדיכאון???]

היא מכניסה בספרים שלה המון עובדות היסטוריות לא מעניינות, נגיד היו עמודים שלמים של מגילות שפירסמו הנביאים. זה לא ממש מעניין. זה כן קצת מכניס לאווירה של הסיפור, אבל הספר ממש מלא בזה!

מי שסבבה עם זה - בד"כ יוכל התחבר אליהם!! IדעתיI

מגדירה כ"ספרים היחידים שבאמת הצליחו לגעת בי"...

ספר השואה הכי מצחיק שנכתב אי-פעם

ושנון ברמות שלא הכרתי. אין כמעט פסקה בלי איזה שנינות טובה או רמז למקורות תנ"כיים/חז"ליים.

בס"ד

לא הייתי מסוגלת להשאיר אותו בבית..

הוא בפח כרגע.

חוץ מספרות חרדית כמובן...

הספר הזה די נקי, חוץ מקטע אחד או שניים לא נקיים וכמה רמיזות כמו שאמרת.

יפה, טובה, נקייה. יש בשפע וברמה גבוהה בהרבה מהספרים היום.

(אני מדבר על ספרי ילדים בעיקר, יש ספרות חרדית למבוגרים?)

בס"ד למען פולארד !!

יש בו קטעים דווחים.

ה'שנינות' הזאת משמשת לפעמים לדברים מגעיילים..

והסוף ? בכלל לא הגיוני.

בס"ד! לפעול למען פולארד!

לא יודעת. 

ככה היא כותבת.

אבל באמת זה הספר הכי טוב שלה (:

Iאזמה אם אני כיתה ח?I  מי שאוהב את הסגנון- גם בגיל 18 יקרא!!

שלי.

אגב, זוכרת שהמלצת לי פעם על מינואט? אז את הספר הספציפי הזה אין בספריה שלנו, אבל היו ספרים אחרים של המחבר, קראתי את תרנגול(כמדומני זה היה שמו...) ונהנתי מאד!  לא זוכרת  (וואי, מה קורה לזכרון שלי, בהודעה הזאת?...) אם כבר הודיתי לך על זה, אז הנה אני מודה (שוב?).

שנתת לי לדעת את זה, שקראת ספר של אביגדור דגן, שנהנת גם ממנו, שעכשיו אני יודעת שכדאי לי לחפש את תרנגול כי קראתי רק את מינואט. 

פשוט כיף!

*קידת תודה* 

וברוח הספר- אגירטו!)

ממש עושה לי חשק לקרוא, ולהריח, ולשמוע ואולי גם לטעום את מה שתיארת...

אומנם זה לא מיובא מיפן וזה רק חיקוי, אבל זה עדיין מגניב, וגם דיי טעים.  (שמו בישראל- כיף כף מקלות.)

לפני שנה, אני חושבת, כמה אוטוקאים (ואני איתם) הציעו באתר ההצעות של עלית להביא את הפוקי לארץ.. והנה הוא כאן! 

לא מוגזם קצת? |משועשע|

הו, תרבות יפן הנשגבה והנאצלה...

תודה בכל אופן.

אני אחפש את הספר.

לכי תהיי מבקרת ספרים ודי.

המגע הכי ׳רומנטי׳ שיש זה גבר שם את ידו על כתף אישה..  

לימדו את זה במגמת ספרות בתיכון דתי.. אז אני מניחה שזה נחשב ״נקי נקי״.. גם שכבר אני כבר לא אהיה מופתעת אם יש הגדרות חדשות.

ממכר ממש.

ממכר לגמרי.

עופו לרקרוא.באמת.

וממש אהבתי! (אותה סופרת- דלין מתיה) אבל טוב שאת מזכירה לי, אני אחפש את הקפות ביער כדי להשלים 

את 'הקפות ביער' ואת 'יום הסנונית'.

שניהם מאוד יפים, אם בי 'הקפות' יותר לדעתי.

אני בהתחלה דילגתי על כל תחילות הפרקים,

על חיפוש של הפיל,

ואח"כ השלמתי

ספר יפה מאוד, וגם התרגום בערית ממש נעימה לקריאה!

כלומר יש התבטאויות לא נקיות בעליל.

נדמה לי שאי אפשר לומר שהספר הזה לוקה ב'דברי עגבים' האסורים, אבל הסגנון שלו  לא משהו מבחינת נקיות.

חוץ מזה זה ספר מקסים! צריך להכנס לראש שלו, אבל אח"כ נהנים מאד.

הבעיות מפוזרות מדי לאורך הספר.

נמשיך לחכות ליום בו היצירות הגדולות באמת יהיו שלנו... ומתאימות לנו...

(אסתפק בציטוטים נבחרים מויקיציטוט)

(הנכד של הר' גדליה עוגי)

והוא אומר שהספר דוקא לא מלוכלך במיוחד.

ושהוא לא חושב שבעיה לקרוא אותו.

גסויות.

אבל כעת אני לא יודע מה לעשות...

אחד אומר כך ואחד כך.

כל אחד והגדרותיו ל"לכלוך".

(החבר הזה נתן לי בזמנו את "מרד הנפילים", "מרד הנפילים" מ-מ-ש לא נחשב נקי מבחינתי)

ממה שהבנתי מחבר שלי.. אדמאס הזה היה אתאיסט קיצוני....

ו.. מהסגנון בויקי ציטוט הוא נשמע הטיפוס הציני הזה שיושב בפינה ועושה צחוק מהכל, וכמובן לא מציע שום תחליף...

ואני לא יודע כמה זה יעשה לי טוב עכשיו, לקרוא על המקום הזה

אבל זה כבר עוד עניין... |נאנח|

לא זוכר שהיה משהו שהגיע ממקום אתאיסטי.

(אולון קולופיד והספרים שלו זה לא אומר שדג"א אתאיסט)

הוא יותר משועשע ("העולם מצחיק אז צוחקים") מאשר מצחקק צחקוק מריר...

"....הטיעון הולך כך: 'אני מסרב להוכיח שאני קיים' אומר אלוהים 'שכן הוכחה נוגדת אמונה, ובלי אמונה אין אני ולא כלום'

האם סופר דתי לא היה יכול לכתוב כזה דבר?

(זה היה מעיד על יבשות אמונית מסויימת - היכולת לצחוק על נושא האמונה)

על כל פנים, בספרו זה הוא ממש לא ביטא מגמות אתאיסטיות לוחמניות מובהקות.

(וגם לא חצי-מובהקות)

ז"א, הוא מבודח לגמרי, וההמשך שלו על מעבר החצייה נשמע דוקא לועג למסקנות ההגיוניות הללו... לא?

ו... אכן לא התכוונתי לדברים כאלה, התכוונתי לאוירה הכללית.

אבל לא חשוב כעת, אין לי מצב רוח לקרוא אותו פתאום... לא יודע... נראה...

ועכשיו באמת- חייבים להיות קצת פתוחים לדברים אחרים ולא לבקר מיד כדי לקרוא אתהספר הזה.

נקי- לדעתי כן. (אחד הספרים בסדרה לא, אבל המדריך הראשון כן..) לא נתקלתי בדברים שהטרידו אותי.

זה ספר מענין , מצחיק וחכם מאד...

לדעתי כדאי לנסות..

(נשמח לשמוע רשמים אם תחליט לקרוא)

צריך להיות סרוט באמת כדי לאהוב את כולו... (עם הראשון דווקא הרבה אנשים הסתדרו, אבל הבאים קצת מוזרים...)

לדעתי הוא די נקי, פה ושם גסויות...

מי שכתב שהסופר לא אתאיסט - מה עם

*האיש ששולט ביקום?

*הנביא שמגיע בחצי שעה האחרונה של היקום?

*המסר האחרון מאלוהים?

יש בו כמה מסרים כאלה, אבל רוב האנשים לא יהיו מושפעים מזה...

בשביל מה יש לחברים אחים?

ממש יפה אבל אהבתי יותר את הקודמים

דווקא ממש ממש אהבתי שהיא כותבת על היסטוריה וכאלה . . זה ממש הוסיף לי לידע הכללי ומאוד אהבתי בלי קשר. הלוואי שהיא תדע מתי להפסיק .

כאילו אם יש לך בעיה עם צניעות אל תקני כי זה לא צנוע בעליל אבל זה ממש ממש נחמד...לפי דעתי שווה קריאה.

וכבר לא זוכרת אפילו מה היה בו- רק שחשבתי שהוא מאוד לא צנוע. השני באותה הרמה?

ממש נחמד מדבר הרבה על אנבת

עכשיו היא יותר מובנת..

ם אותו..

אבל הוא מרשה לי לראות רק את 1,2,3

לונורא נתגבר

סדרה נקיה, יש נשיקות רק בספר השישי, ונשיקה אחת בשביעי.

ספרים מצחיקים וחמודים, על ילד קוסם שהצליח להביס את הקוסם האפל ביותר בכל הזמנים בצורה שאפחד לא מצליח להבין מהי, ולכן הפך להיות מפורסם מאוד.. רק בעולם הקוסמים. הוא גר אצל דודים שלו - הם לא קוסמים - והם שונאים אותו כי הוא "לא נורמלי". הוא הולך ללמוד בהוגוורטס, בית ספר לקוסמים והחיים שלו משתנים

ספר גאוני.

|מרגיש בפרסומת|

ואני לא ממליצה לקרוא בוויקיפדיה כי יש מלא מלא ספויילרים!!

גם לי לקח מלא זמן לשכנע את ההורים שלי לקרוא, והם הסכימו רק בגלל שחפרתי להם...

פרק אחד בספר הרביעי אמא שלי אמרה לי לדלג כי מתוארים בו דברים שלהגדרתה מטמאים את הנפש. קראתי אותו מאוחר יותר... (פרק 32- שבו וולדמורט בונה את עצמו מחדש).

והארי פוטר זה לא בדיוק נקי... יש יותר ממה שעכבר הכפר אמרה..... אבל זו סידרה מהממת וגאונית!!! 

אמא שלי מרשה לי .... גם היא קראה את הספרים....... וראיתי גם את כל הסרטים....

וקראתי את כל הסדרה מלאא פעמים...

ואני גם קראתי את כל הסדרה וראיתי את כל הסרטים!

איין, הארי פוטר זה ה-ילדות שלי.

ו.. ממתי שואלים את ההורים על ספרים שרוצים לקרוא..?!

אני גם שואלת ת'הורים שלי על ספרים..

הארי פוטר זאת החולשה הגדולה שלי...אני מכורה ברמות!!

אני כל החיים נהנית מחידוני הארי פוטר ופילוסופיות הארי פוטר..

וכל זה כי זה סדרה מהממת, נקיה, ועם רעיון גאוני מאחוריה..

ילד יתום, בעל כוחות קסם, שגדל אצל דודיו שנטולי כל טיפת דם קסום, מתעבים קסמים וקוסמים וכל דבר שקשור בזה..נהנים מהרגילות המוחלטת...

הארי פוטר גדל בידיעה שהוא מוגל  (נטול קסם) רגיל לכל דבר, עד שהוא מגיע לגיל 11..שבו נשלחים הילדים לבית הספר לכישוף ולקוסמות, בשם הוגוורטס, והוא רשום אליו מאז שהיה קטן.

ואי אפשר לברוח מקוסמים, על אף הנסינות הנואשים והכבירים של דודיו..

עד שבסופו של דבר הוא באמת מגיע, ושם בכל שנה בבית הפר, משמע-כל אחד מספרי הסדרה, מתחוללת איזושהיא הרפתקה,

שקשורה תמיד בקוסם הרשע בכל הזמנים-הלורד וולדמורט..זה שאין לנקוב בשמו

הוא זה שרצח את הוריו של הארי בזמנו..

אני לא אגלה לך הכול כדי לא להרוס לך, כי ההורים שלך בטוח יסכימו...

תגידי להם שזה ספר גאוני אבל לא כופר, לא מאמין בכוחות הטומאה או משהו כזה..זה לא גורם לחשוב שאין ניסים מאת הקב"ה..

זה פשוט עולם אחר שרולינג בנתה מאחורי העולם שאנחנו מכירים,

החייתה את כל הקשקושים על "הוקוס פוקוס"...והפכה את זה לכמעט אמיתי, והיא לא שכחה אף פרט, וזה מהשכ"כ מדהים בו וזה מה שגורם לספר להרגיש לנו כ"כ חי...

החל בממתקי הקוסמים, כגון "המסטיק הכי מתנפח של דרובל", "סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים" וכו.. וכלה בהסטוריית הקסם-"מהפיכת גובלינים", :ציד המכשפות הגדול"...

יש בו הכל. תחבורת מטטאים, בנק קוסמים, שיקויים והכל, מדהים! תשכנעי אותם!

בס"ד! לפעול למען פולארד!

הלוואיי שהם יסכימו!

חחח אני השתכנעתי ממך D:

תתפללו!

בס"ד! לפעול למען פולארד!

ואאאאי ..  

ת-ת-פ-ל-ל-ו ע-ו-ד!

בס"ד

לחשוב, לקרוא שוב ושוב בלי המגבלות של המחשב והאינטרנט (זמן אם יש לך אחים, נתקע וכו')...

בעיקר כי אפשר לדמיין .

ספרים שאני מסוגלת לחזור ולקרוא שוב- תמיד מוצאים בהם פינות חדשות, חידודי לשון וכל מיני דברים שלא שמתי לב אליהם בקריאה ראשונה.

או שאני יכולה להתעמק על שורה עד שאני מבינה/ חושבת שאני מבינה את כל הכוונות הנסתרות שלא כתובות במפורש.

איי, קריאה! מי יתן והיה לי יותר זמן אליך!

אבל מאוד כיף לקרוא ספר כי אפשר לדמיין

כי יש בהם יותר תוכן ויותר פרטים אז זה יותר מוחשי, ויש בהם הרבה יותר עומק, מסרטים שהם בדרך כלל שטחיים,

הדמיון.?

וגם זה גם עניין של ביקורת

בסרט בד"כ אתה יותר מדי מופעם מהדמויות\עלילה 

מכדי שתשים לב אם אתה באמת מעוניין לקבל את התובנות שהסרט מעוניין לספק.

בספר לעומת זאת יותר קל לבקר. לקבל\לא את המסר שלו.

כמובן שספר הרבה יותר נעים לקרוא . אפשר לדמיין , אפשר להתעמק , אפשר לשחק אם המשמעות של כל מילה ומשפט . ספר זה יותר שקט , פרטי . .

נגיד - אני לא רוצה לראות את הסרט משחקי הרעב , זה עלול לדפוק לי הכל . כמו שהסיפור שאינו נגמר או הארי פוטר נדפקו לי . למרות שאמרו לי שהם בכלל לא באותה רמה . . 

בסרט הדימיון פשוט נסתם...

אפ פעם לא שמתי לב!!!יאוו איזה צחוקים

היה בצורה שאי אפשר היה לדעת אם מדובר בבן או בת, וגילי בר הלל חשבה שזה שם של בת.

וכמו שבינגו אמרה..כנראה בראשון זאביני הוזכר בתור:you..

ככה זה באנגלית

לכן יתכן והטעות היא של רולינג ולא של המתרגמת.

נדמה לי שזאת טעות ידועה שלה (אחת מכמה ידועות ומפרוסמות).

הטעות בתרגום, שלא באשמת המתרגמת, כמובן.

ציטוט: "Well done Ron... said Percy Weasly pompously across Harry as Zabini Blaise was made a Slytherin"

(הבאתי את העותק שלי באנגלית כדי לצטט במדויק...)

וזו לא מתאימה להיות טעות של רולינג, כי למה לה להשתמש בשם שכוח שהזכירה בספר הראשון, ופתאום להפוך אותו לבן?

אף-על-פי שאכן, יש לה טעויות בספרים. (וזה עדיין לא פוסל אותם מלהיות גאוניים, לדעתי.)

לרולינג מלכת הסיפורים יצאה פשלה ענקית !!!!!!!!!!!..................

הספר השביעי שלה ........... ספר לא מעניין שלא היינו טורחים לקראוא אם לא היו את ששת הראשונים ..............

וכל בנאדם אנושי טועה, אז...

רק מי שמחפש טעויות מוצא....אז פשלה קטנה אז מה?....והשביעי הוא מאוד יפה!!! אבל לא בטוח שהכי...