יושבים על הגדר, רגל פה רגל שם
לכבוד הרב ראש הישיבה שליט''א.
כותב תלמידך חננאל, מתוך בלבול וחוסר הבנה. ראיתי את המהלך שהיה בבחירות הקודמות ואת המהלך של הסבב כעת ואני באמת לא מבין. בישיבה אנו מתחנכים ונבנים לתורה, יראת שמים טהורה, אמונה ברורה ויכולת לעמוד על שלנו גם אם כולם חושבים ההפך, להיות אנשי אמת. וכל זה על ברכיך מתוך תורתם של רבותינו הגדולים מרן הראי''ה קוק ובנו מרן הרצי''ה זיע''א. מהם אנו מקבלים את ההשקפה העמוקה על המציאות ע"פ התורה הגואלת ודרך יציבה יותר מיסודות בניין. למרות קטנותי וקוצר דעתי, בטח לעומתך כבוד רה''י, אני מנסה דרך התורה שאני מקבל בישיבה להסתכל על כל המציאות, הפרטית שלי והכללית של עמנו, ולהתנהל על פיה בחיים. כמו שאתה תמיד אומר הרב, ''תורת חיים - תורה שבתוך החיים!"
בשנה שעברה בחודש ניסן התקיימו בחירות שלא צלחו, דבר שהוביל אותנו לסבב שני. פתאום בסבב השני, שלא כמו בראשון, העניינים נהיו קצת משונים. נשמעו טענות שצריך שיהיו לנו יותר מנדטים, אז הציבו בראש הרשימה אישה שלא שומרת תורה ומצוות בפרהסיא, חַברו ונכנעו למפלגה שמצהירה שהיא לא דתית ומעוניינת בהסדר להפעלת תחב''צ בשבת, הפרדת הנישואים מהרבנות, ובצורה מסוימת תומכת ברפורמים ובלהט''ב. חשבתי שדבר כזה לא נעלה על דעתנו, הרי אנחנו מפלגה דתית שמייצגת את הדרך של הציונות הדתית, את זה שהתורה בראש! כך לפחות חשבתי. ומאוד הופתעתי לראות שהציבור נסחף אחרי המהלך הלא מובן הזה. תירצתי לעצמי שכנראה הציבור לא הכי תורני, אבל אז יותר הופתעתי כשהרבנים הנערצים שלנו גם תומכים במהלך. הרב, הרגשתי קרוע כשראיתי גם את חתימתך מתנוססת בכתב המסולסל והנחרץ שלך בתחתית מכתב הרבנים. אז שאלתי ורציתי להבין, והרבנים ענו שזה רק בלוק טכני, ושזה בדיעבד, והמוסדות שלנו בסכנה, ועת לעשות, ושאני לא לגמרי צודק ביחס המזלזל שלי כלפי מפלגת הימין החדש וראשיה. אחרי זמן מה ההסברים ששמעתי כבר היו יותר לכתחילה - שזה מהלך של אחדות, ושיש להם נשמה פלאית, וצריך עין טובה, ועוד כל מיני אמירות שקיבלתי בלית ברירה, רק כי אתה כבוד רה''י גם אמרת וחתמת. אחרי הבחירות גילינו שהמהלך לא היה כל כך מוצלח. בעצם בכלל לא. כאילו שהציבור לא קנה את זה.
לא הצליחו להקים ממשלה, והוחלט שיהיו עוד בחירות. קיוויתי שכעת הרבנים יצליחו להשפיע שיקום משהו באמת לכתחילה, משהו שייצג אותנו ולא נצטרך לזרים ולבדיעבדיות. אך אני שוב נבוך. ביטלו הסכם חתום בלי לתת לצד השני בהסכם אפילו לדבר או להיפגש, דבר שבעיני כל בן אדם פשוט מכוער ולא מוסרי. זה נראה כאילו שאי אפשר לסמוך על מילה ושפוליטיקה מתירה לעשות מעשים כאלו. ועוד בשביל מה ביטלו את ההסכם - בשביל לשים ראשים עלינו, שוב, מפלגה חילונית מוצהרת! ושוב הסברי הבדיעבד, וחלק אף מכשירים לכתחילה. שוב. הרב, מדוע הרבנים לא מתנגדים? זה נותן רושם שמנדטים יותר חשובים מערכים! איפה כל מה שהרבנים מלמדים אותנו בישיבה? האמונה הגדולה, השאיפה ליראת שמים, העמידה על עקרונות מול פיתויים? הרב מספר סיפורים מצעירותו על איך למדו למרות שלא היו כל כך יכולות כספיות, בטח לא פוליטיות. איך האידיאלים היו נגד פניכם, ולא זזתם סנטימטר אחד מדבר ד', גם אם כולם יצווחו כמו תרנגולים. הקמתם יישובים, בניתם ישיבות, נלחמתם על העולים מרוסיה ונגד המיסיון וגם לפעמים, אם היה צורך, נגד הממשלה - בגירושים, עקירות וטעויות שנעשו. למדתם לאור נורת נפט ואכלתם לחם עם זיתים אך הייתם מאושרים עד השמיים כי ממסירות לא מפסידים, מאמת לא זזים, עקרונות לא מוכרים. להפך, מי שמחניף ומוותר - מפסיד ובגדול.
כבוד הרב, למה היום לא "ננהג" כך? מה השתנה? אני באמת שואל האם בשביל מנדט מוותרים על שלימות התורה? בשביל תקציב על ערכים? הרב, האם אתם לא מאמינים בנו שאנו גם יכולים לעמוד כמותכם? למה?! מתו האידיאלים? התורה השתנתה? לאמת אין רגליים? הרב, אני מרגיש סתירה בין מה שמחנכים אותנו בישיבה לבין איך שמתנהלים בפועל. מתקפלים בשביל כסף למוסדות, בשביל עוד כיסאות בכנסת, בשביל להתחבב על כאלו שהם פחות מאיתנו. ואיך אפשר להעמיד בראש אישה חילונייה או יהודי חלש במצוות ושלא מחויב לרבנים ותומך בכל הנ''ל? ועוד לומר עליהם כאלו שבחים... כאילו יראת שמיים ושמירת מצוות זו רק תוספת, איזה קישוט או צ'ופר. הכי חשוב להיות מוצלח, יפה, נחמד, אחד כזה שיודע לדבר ולהביא יותר קולות - זה העיקר.
הרב, בישיבה אנו עובדים להיבנות בקדושה. והרב יודע, שקשה לי לקום בבקרים לתפילות, שאני נלחם להישאר עוד שנה בישיבה למרות הלחצים מההורים להתגייס, נלחם להעלות את הרמה שלי גם אם אני בסביבה שקצת פחות - ולא לוותר. ועוד כל מיני התמודדויות של בני גילי שאני נלחם בשיניים. אך אם זה לא מספיק חשוב, יותר חשוב להיות נחמד יפה ואהוב אז אולי כדאי לי להרפות קצת, חבל על הכוחות. בצבא אני יכול להיות נחמד ומוצלח לא פחות מאשר בישיבה, אולי אפילו יותר. גם עם החבר'ה בשכונה, למה לי לעמוד על "עקרונות מיותרים" ולא לזרום עם כולם? ולהיות לחוץ על יראת שמים? חבל... ולהיות עקשן בלהמית עצמי באהלה של תורה, מספיק רק שנתיים שלוש והלאה בחיים... מרגיש שהשיעורים בישיבה כאילו רק דיבורים אבל בחיים צריך להיות מעשיים, אהובים, נחמדים ויפים. מרגיש כאילו אנחנו רגל פה רגל שם. וכפי שהרב תמיד אומר לנו "אסור לשבת על הגדר, צריך להיות ברורים". אז אולי אאמץ את הדרך החדשה הזו, או שאחפש לי דרך אחרת. על הגדר לא אשאר. מהגדר נופלים. ומהר. תלמידך הקרוע.
אני ראיתי זאת בעיתון המודפס אז):