כי נדמה לי שאת צריכה אחת כזאת.
ובכן יקירתי, אני לא עומדת במצב שלך. למעשה, אינני יודעת באיזה מצב את עומדת, אז אני נזהרת בדברי, כדי שלא לדון אותך, כל עוד אני לא עומדת במקומך.
נכון, אני רק בת 20.
נכון, לא יצאתי ב"ה, עם המון. אבל גם עדיין לא מצאתי באופן מוחלט את שאהבה נפשי.
אבל את יודעת מה? אני מרשה לעצמי ממרום שנותי( עאלק.) לכתוב לך כמה דברים מאוד מהותיים.
למה?
כי עברתי שנתיים סיוטיות בכל הנודע למה שקשור בעניני דייטים-קשים-בסורים-שלא-בזמנם-קשרים-בכלל-משהו-דמוי-ביטול-ארוסין.
לא, לא עמדתי להתארס. תכננו להתארס, רצינו להתארס, להתחתן, להקים בית יפה כזה, של תורה וקדושה ושמחה ואמת. והרבה אמונה אמונה אמונה.
לא משנה מה היה, אבל בסופו של דבר, הוא לא רצה, הלך, נסגר, חתם את גורל הקשר, ואני נשארתי לבד.
לבד, מה זה לבד?
כמה לילות בכיתי, כמה ימים בכיתי, או בכלל- כמה בכיתי באופן כללי.
רק הקוידש ברוך הוא הטוב יודע כמה, רק הוא אסף את כל הדמעות שלי, מהמקומות הכי נסתרים שהייתי בורחת אליהם בשביל לבכות ולפרוק ולצעוק. מכל הכריות שהזלתי עליהן בלילה את דמעותי, מהכרית של הבית, והשרות, והמדרשה, ומה לא בערך?
בראש השנה כשעמדתי באחת מתפילות מוסף של הימים, לפני שה' יתברך, פתאום עיכלתי מול מי אני עומדת, פתאום נזכרתי בכל השנה האחרונה, בכל הדמעות בכיתי לו והוא אסף בבית גנזיו, וחיסק וליטך ואהב.
את יודעת איפה הקב"ה הכי הרבה נמצא? אצל נשברי לב. אצל נדכאי רוח.ממתין שם בסבלנות, עד שנואיל בטובנו להניח לו באמת להכנס, ולרפא את הלב השבור שלנו.
אבל אנחנו עסוקים באובסיסביות מזוכיסטית בצער של עצמנו, ביאוש של עצמנו, בתסכול של עצמנו. וזועקים לה', ומתרחקים מה', ומאבדים תקווה ואמונה.
ואני בתחיל שנה אמרתי לקב"ה שיתרחק ממני, כי אין לי כח. אין לי כח לאכזבות ולתסכול יותר, ואין לי כח לדמעות שלי ולכאב לב, וללנסות פעם אחר פעם, ולרצות, ולהיות הכי פשוטה בעולם, והכי לא בררנית, ולא לדרוש כלום מלבד מידות טובות ויראת שמיים, ולצתא כמעט עם כל אחד, ולהרשות לעצמי כמעט הכל ולבסוף לקבל לא. לא.
וגם לא מה' יתברך.
אבל לא במובן של- לא כי לא בא לי שתתחתני אלא לא במובן שלא- לא ילדה שלי, רגע. סבלנות.
ובסופו של דבר, אחרי תקופה ארוכה של ריחוק מה', מהאמת שלי, מצאתי את עצמי חוזרת ונאחזת ומחבקת את הדבר שאני חיה למענו, את הדבר שהוא הכי חשוב לי בעולם, שאין עוד מלבדו- הקב"ה, האמונה שלי, עבודת ה' שלי.
זה אחד הנסיונות הכי קשים, וקשה זיווגו של אדם, וקשה למצוא, וקשה כל כך להיות לבד ולשקוע בצער של בדידות. אבל מה? דרוש כאן מבט אמוני. דרושה כאן אמונה.
זה נשמע לך קלישאה נכון? זה נשמע לך אוסף של סיסמאות חסרות אמת?
אבל לא הייתי מרשה לעצמי, אם לא הייתי חווה.
אני יודעת שקשה להגיד את זה כשדברים לא מסתדרים כמו שמצפים ורוצים ושואפים וחולמים- אבל הקב"ה מנסה אותך, ומצפה ממך לעמוד בנסיון. ואני באמת לא מבינה את זה, הקב"ה מעניק לנו כל כך הבה, חיים ובית ומשפחה, וכוחות ויכולות ועוצמות ושמחה ועולם- ומה אנחנו עושים כשהוא מעמיד אותנו בנסיון שקצת קשה לנו? עוטפים את עצמנו במעטה של יאוש, מסתכלים על ה' יתברך במבט של- אוי מה היה לנו, ומשתתקים.
תתאפסי, תתגברי, תקני אמונה.
לא לא בכסף.
לקנות אמונה, זה לעמות על אמונה ולעבוד על אמונה ולפתח ולשכלל אותה, ולהעמיק אותה ולאחוז בה חזק חזק. במיוחד בזמנים של סופות חזקות.
ולהמשיך לעשות השתדלות. כי קשה זיווגו של אדם!
לעבוד הרבה על מידות, לבנות את עצמך עוד, לצמוח מבחינה רוחנית, לא לברור יותר מדי, להתמקד במה שחשוב, להתפלל הרבה הרבה הרבה הרבה. ובסופו של דבר לרצות, להתשוקק, לכסוף לבית עבור הקב"ה, לבית מקדש מעט. לכוון את הרצון שלך לרצון ה' הגלובלי, הכללי.
מישהו כתב כאן פעם משהו מדהים על "ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו" אותי באופן אישי זה עודד וחיזק. תקראי, זה באחד השרשורים פה.
חשוב באמת לזכור, שה' אוהב אותך, ואולי קישקשתי לך בשכל עם כל הדברים שכתבתי כאן, אבל מה לעשות? דרכה של אמת להשמע פעם אחר פעם, גם אם היא איננה מתישבת בלב ובדעת השומעים אותה.
יקירה, "לב נשבר ונדכא, אלוקים לא תבזה" ומבין השורות שלך אני מרגישה את העצבות והיאוש והצער הכל כך אמיתי, וכל כך גדול שאת נתונה בו עכשיו. אני מבטיחה לך שה' אוהב אותך ורוצה בטובתך. רק לפתקוח את העיניים טוב טוב, לאחוז חזק באמונה שלנו בו, באהבתנו אותו, ברצון שלנו לעשות לשם שמיים באמת, ובקרוב ממש-זיווג הגון משורש נשמך. בקרוב ממש בקרוב ממש! ( אומרים אמן.)
ועכשיו לרמה היותר פרקטית- אם תרצי, אנא ממך, שלחי לי הודעה פרטית על בת כמה את ומה את מחפשת. יש כמה עלמי חן מעולים שאולי אפשר לנסות.
הרבה הצלחה וברכת ה'!
) ולרחם קצת על עצמנו.