בס"ד לק"י
ראשית, הציטוט מהרב קוק מדויק, חוץ מזה שזה אל תכחש בם, לא בהן (כוח עז לך, לא בך, כפי שכתבת).
שנית, לגבי עצם זה הגבת, אני לא בטוח שזה נכון. יש מצב שאדם צריך לשחרר אמוציות שהצטברו בטוחו, פעמים כדאי שיעשה זאת בציניות, זה מועיל. זאת אך בתנאי, שהוא לא נשאר במצב זה, אלא משתמש בו אך לפריקה והמשך טוב יותר. אם אדם מגיע במצב זה, עדיף לא לענות לו, לתת לו לפרוק, דומני שזה מה שאני12345 רצתה.
היא לא רצתה להכעיס את ה', אך הביני, כשמרגישים קרובים, מותר גם לכעוס קצת, ולהגיד בפרצוף, בצורה ישירה. רק לרגע אחד, אח"כ צריך לזכור מי אנחנו ומי הוא, אך לרגע אחד זה חשוב. אחרת, תכל'ס, זה קשר פחות אמיתי.
הרשו לי, אני12345, וגם אני.., אולי קצת לעצבן אתכן, אבל זו אפילו לא היתה חוצפה. אני12345 אמרה פה תודה. תודה מסוג שלא כולם מכירים, תודה על תדר אחר, שבתדר הפשוט נראית כמו חוצפה והעזה כלפי הקב"ה. אני לפחות מאמין, שה' יודע להקשיב בכל התדרים, גם בתדר של התודה שביטאה אני12345.
להיענש? אל תדאגי לא תיענשי על זה. אם תהפכי את זה לעניין קבוע, זה עלול קצת להיות בעיה, אבל פעם בהרבה זמן, זה טוב להיות בקשר ישיר, וגם לשאול את ה' (אני יודע שהתשובה ידועה ואמיתית, אבל פעמים שצריך לתת מקום לשאלה לפני שמשיבים עליה), "אני מתפלל כל יום, מדבר אתך ישירות, מבקש כל הזמן, ואיפה התשובה? למה אני לא יכול לקבל גם דברים ברורים? למה תמיד הסתרה?". כששאלה זו באה מתוך ציפייה ורצון לה', על אף החוצפה והתעוזה, דומני שה' יואהב אותה, על כל פנים הוא יאהב את זה יותר ממריחה שאינה אמיתית.
חומר למחשבה. ושוב, הכל צריך לבוא באיזון ובזמן נכון, אחרת זו בעיה.
