בס"ד
המחשבה שבכל הזמן הזה שעשרות חיילים הוקפצו לכיוון גזרת חברון, יושב לו הבחור כמה מטרים משם כאשר הוא יודע שמטרתו מושגת, מעוררת כעס רב. הכעס מתגבר כאשר בראש עולה הסיטואציה שאותו הבחור בכלל ישב כל הזמן הזה והיה ער לנעשה בגללו והוא המשיך לשבת וסתם את הפה שלו ונתן למדינה שלמה לעצור את שגרת החיים שלה בגלל הסיפור שהוא המציא.
בכל הזמן הזה שהוא ישב בקריית ארבע חיילים הוזנקו מביתם, אחרים קיבלו עוצר יציאות הביתה ולא ידעו האם הם יזכו לחגוג את ליל הסדר עם משפחתם או לא. וחיילים אחרים שכבר יצאו לביתם לשבת היו צמודים כל העת אל הטלפון לראות האם גם אותם יזניקו חזרה לבסיס וכל החופשה שלה הם זכו תגמר מוקדם ממה שהם ציפו. אבל אף אחד מהם לא יתרעם. ברגע שהם שמעו שיש ישראלי שיכול להיות ונחטף, הם יצאו לפעילות על מנת למצוא אותו בריא ושלם ולהחזיר אותו הביתה. כעת בליבם יש רק מחשבה ל'הרוג אותו' ו'לפוצץ אותו' על כל מה שהוא עשה. ובצדק.
אבל מצד שני הסיפור מעורר רחמים. לא משנה הרקע שהוביל אותו לעשות את זה, אם זה על רקע רומנטי או על כל רקע אחר, בן אדם שעושה כזה מעשה הוא לא שפוי בנפשו. הבחור הזה היה מוכן להקפיץ מדינה שלמה בשביל לקבל את הייחס אותו הוא רצה לקבל, כמו שהוא כתב בדף הפייסבוק שלו ערב לפני כן "למה רק שמאבדים משהו, מבינים כמה הוא היה חשוב לכם?.." הוא רצה להשיג את תשומת הלב של משיהי מסויימת, כנראה, והשיג תשומת לב של מדינה שלמה. הוא רצה להשיג חום ואהבה והשיג את התוצאה ההפוכה ואת כעסם של כולם.
העונש שמגיע לו ולכל מי שעזר לו בכך צריך להיות בעל הרתעה חזקה שלא יקום מחר בבוקר עוד משהו שיחשוב שזה היה מאוד מצחיק ויעשה את זה גם כן. לכן לא משנה אם אותו אחד סובל מבעיה פסיכאטרית שיכול להיות שיכולה להטיב עם עונשו, אסור להתייחס לזה אם רוצים למנוע את המקרה הבא של אדם שהוא כן שפוי בנפשו אבל חושב שזה משעשע. אחרי חטיפתם של שלושת הנערים הי"ד כבר ראינו כולנו שיש אנשים כאלה, ואם לא רוצים שזה יהפוך להיות ח"ו תופעה אז חייבים למצוא הרתעה חזקה שתשפיע על הבחור הא ותעצור אותו לפני שגם הוא מקפיץ מדינה שלמה.
