הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אמי"ת 'אורות שאול' ומבכירי רבני הציונות הדתית, מתייחס בראיון לערוץ 7 לחקירת פרשת דומא וקובע כי יש לשלב בין הדרישה לחדול מהעינויים לבין הדרישה מהעצורים לחשוף את המידע הידוע להם, אם יש כזה.
בראשית דבריו מבהיר הרב שרלו כי "אין לי שום מושג מה העובדות הנכונות. מהניסיון שלי למדתי הדברים יכולים להיות מהקצה לקצה. זו יכולה להיות מניפולציה קיצונית מכוערת של עורכי דין. לא ראיתי עורך דין אחד שלא טען לאחר הודאת מרשו שההודאה הוצאה ממנו בעינויים או בדרך אסורה, כחלק מהמאבק המשפטי.
''זו גם יכולה להיות היסחפות של השב"כ כדי להשיג הישגים. לכן אני בערפל, כמו כולם, ולכן צריך לקחת גם את הדברים שלי וגם את הדברים של כולם בזהירות".
כהערה נוספת בפתח דבריו מוסיף הרב שרלו ואומר כי מטבעו אינו אוהב את תופעת גיוס הטיעונים בהתאם לפרשה העולה. הוא מזכיר כי הוא עצמו חבר בחבורה המנסה מזה שנים רבות למנוע את קבלת הודאת הנאשם כאשר היא אלמנט יחיד כנתון מרשיע, כך גם הוא מתנגד לעינויים לא פרופורציונאליים.
"יש להבחין בין פצצה מתקתקת לבין רצון להוציא הודאה, אבל לא טוב לנו כציבור שפתאום נזכרנו שאנחנו נגד עינויים. זה נראה כאילו גם אנחנו מניפולטיביים ומגייסים לשם כך אמירות מוסריות כדי להציל את הילדים שלנו".
בהקשר זה מסכים הרב שרלו להערה לפיה גם משמאל נראה שקיימת מניפולציה שכזו, ובשל כך מתנגדי העינויים בחקירות מחבלים נאלמים בימים אלה כאשר נשמעות טענות לעינויים מימין. לדבריו אכן מניפולציות אינן נחלת הימין או השמאל ויש להישמר מהם. עוד הוא מעיר כי גורמים קיצוניים ביותר במאבק נגד עינויים ביקשו לשתף פעולה במקרה הנוכחי, אך נתקלו בחומת סירוב.
לנוכח כל אלה אומר הרב שרלו כי הוא "נבוך כמו כולם". מעבר להערות ההקדמה הללו, אומר הרב שרלו כי "אנחנו עושים טעות גדולה כאשר בערפל הנוכחי אנחנו מתנהלים כאילו אנחנו יודעים את העובדות וכאילו אנחנו הופכים מי מהצדדים לאויב. לא העצורים הם האויב ובוודאי שלא השב"כ. העצורים אינם האויב שלי, למרות שאולי רואים בי כאויב", מעיר הרב שרלו בחצי חיוך וממשיך: "אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר כנראה באנשים צעירים שמשלמים מחיר יקר מאוד על מה שהטמיעו בהם קודם לכן על שתיקה ועל מאבק במדינה ועל כל ההתנהגויות שלהם. נשבר לי הלב. להערכתי מי שביצעו את האירוע בדומא לא התכוונו למעשה כזה והגיעו למקום שלא אצו להגיע, והלב נשבר".
באשר לשב"כ אומר הרב שרלו כי הוא בוודאי ובוודאי שאינו האויב. "אני אסיר תודה לשב"כ על מה שעושים הבחורים הטובים למען הביטחון שלנו, כולל המחלקה היהודית שמצילה אותנו מעצמנו, וכשאני אומר מי שברך לכוחות הביטחון אני כולל את השב"כ על כל שלוחותיו. אנחנו עושים טעות מאוד גדולה כשעושים את שניהם לאויבים".
הרב שרלו מוסיף ואומר כי התרשמותו מהמידע הגלוי שנפוץ וידוע היא שאין מדובר רק בסחיטת הודאות שמטבעה היא חסרת ערך משפטי, או בחקירה שתכליתה יוקרה וצל"שים לאנשי השב"כ ולא הרשעת האשמים האמיתיים. "לא תצליחו לשכנע אותי בזה. זה לא נכון. אני מכיר חלק מהאנשים וזה לא מה שמניע אותם. אולי הם נסחפים, ואם הם נסחפים נצטרך לבוא איתם חשבון, אבל לבטח זו לא המטרה".
"אני מתרשם שמדובר בחבורה שהייתה בבחינת 'פצצה מתקתקת' שאם לא היינו עוצרים אותה בזמן היינו מגיעים למקומות גרועים הרבה יותר, וזאת לפי המקורות הגלויים שהם עצמם אומרים. לכן בהחלט אני יכול להבין שמופעלים כלים כאלה, וגם כאן יש גבולות.
''אני סבור שזו תהיה טעות מצידנו להתייצב רק לצד אחד של הסיפור מבלי להכיר באמת את העובדות ומבלי לבדוק עד כמה באמת אנחנו המתיישבים מסתכנים בפצצה מתקתקת מתוכנו כפי שזה נעשה. מכאיב לי שאנחנו הולכים שולל אחרי הניסיונות להגיד שמה שמעניין את השב"כ זה להשיג הודאות שווא וכו'".
לנוכח כל אלה מגיע הרב שרלו למסקנה שמאחוריה קריאה משולבת לשני הצדדים: "לדעתי הקריאה צריכה להיות לשב"כ לא לענות, לעצורים לדבר ולומר את האמת, וזו צריכה להיות העמדה המוסרית אתית שלנו".
הרב שרלו נשאל אם עמדתו זו, להערכתו, זוכה לגיבוי ותמיכה בעולם רבני הציונות הדתית. הוא משיב ואומר כי לא בירר ולא שאל על כך. "אני יהודי של בית מדרש ולכן לא עוקב אחרי הכול. אני מתרשם שהיו הרבה קריאות נגד עינויים ולטעמי מעט קריאות לבוא חשבון עם מי שהביא את הבחורים האלה למקום הזה", הוא אומר וקובע כי מדובר לא רק בעמדות אנטי ממלכתיות אלא גם עמדות המנוגדות לחוק ולמוסר.
"הכאב הגדול ביותר שלי הוא במערכת שמסביב. כמה נערים ונערות בציבור שלנו מקבלים שוב בשבועות האחרונים מנת ארס כלפי המדינה, כלפי כוחות הביטחון, מערכת החוק, מערכת המשפט וכלפי רבנים רבים.
''כמה כאב ועוינות הולכת ומתפתחת כתוצאה ממה שאנחנו עושים והמחיר ייגבה מאיתנו, זהו מחיר הילדים ההרוסים שלנו ולא רק המחיר הציבורי של מפעל ההתיישבות וכיוצא באלה. מי שלא נותן את הדעת על כך נלחם על נקודה מסוימת, שאנחנו בערפל לגביה, ומזניח את ההשלכות החינוכיות, החברתיות והמשבריות של בני הנוער שסובבים אותנו".
בעקבות הדברים הללו נשאל הרב שרלו אם יתכן והשביתה שקונות להן עמדות שכאלה בתוככי הציונות הדתית היא מחיר שאותו משלמת הציונות הדתית על ההתערות עם המגזר החרדי, מגזר שרבים בו סולדים מהמדינה ומתנערים ממנה, השערה שלכאורה מקבלת סימוכין גם מזהותם האידיאולוגית של עצורי הפרשה. הרב שרלו דוחה את הטענה וקובע כי דווקא בנושא זה יכלה הציונות הדתית ללמוד מהמגזר החרדי.
"מבחינה מסוימת היהדות החרדית יכולה ללמד אותנו – מה שיש לנו עליו הרבה ביקורת - על ריאליות ועבודה בשכל ישר "ליטבקי" או גליציאני. שים לב שכאשר הבג"ץ כפה עליהם למנות שר בניגוד לכל האידיאולוגיה שלהם במשך עשרות שנים הם מינו שר ובלעו את זה, וכאשר יש חוק גיוס רובם, למעט הפלג הירושלמי, מגיעים להסכמות. היהדות החרדית מבחינה מסוימת היא הרבה יותר ריאלית ופועלת פחות מאותם כוחות".
ומה באשר להתנכרות החרדית למדינה והאפשרות שהתנכרות זו גולשת אל בית המדרש הציוני דתי? גם כאן הרב שרלו אינו מקבל את הטיעון ואומר: "השאלה היא לאן מוליכים את היחס המתנכר הזה. היהדות החרדית לומדת לנצל את המצב הזה לטובתה ומתעסקת עם עצמה. היא פשוט לא עוסקת במאבק במדינה אלא מבקשת להתקיים במציאות הזו.
''כאן יש קבוצה שעל פי הצהרתה ועל פי קריאת הדברים שלה ושל מי שמעצבים את דרכה, זו שפה אחרת לגמרי , שפה של רצון להשתלט ולהכריח את מדינת ישראל לעשות כך וכך, ולכן אני לא רואה כאן קשר לציבור החרדי, אלא תנועות אחרות לגמרי כפי שהכרנו בתולדות האנושות ועם ישראל של כתות קיצוניות".
הרב שרלו נזהר ונמנע מלבקר את המנהיגים הרוחניים שמתווים את הדרך בה נוהה הזרם הקיצוני הזה. "אני נמנע מלהטיח ביקורת על אחרים. הסיפור הזה כואב מאוד. אני רק מציע שהדברים שנאמרים מצידנו להגן על הילדים מדברים שאסור לעשות, לא יהיו הדברים היחידים שאנחנו נאמר, כי אם הם היחידים אנחנו למעשה מוסיפים אש ללהבה הבוערת גם במעגל המקיף אותם ומכניסים הרבה מאוד ארס.
''עמדתנו צריכה לעסוק בשאלות של איך הגענו לכאן, בסכנות הגדולות ואופן ההתמודדות, ולא רק בגיוס הטענות נגד עינויים אלא על כל הצדקה והמשפט בישראל במערכות הרבה יותר רחבות וכלליות".