עדות נתניהו בפני בית המשפט כאחד האדם איננה יום חג, ואפילו לא חג לדמוקרטיה, אבל אולי היא ראשיתו של תיקון עוול היסטורי ומציעה תקווה למשבר החברתי והתרבותי שאנו חיים אותו, עד כמה שהדבר נשמע פרדוקסאלי.
אורכה של ההיסטוריה היהודית מבטיח שאין הרבה חדש תחת השמש. לפני למעלה מאלפיים שנה נתבע הורדוס, בתפקידו כמושל הגליל, להתייצב בפני הסנהדרין בירושלים. הוא נאשם בהוצאה להורג ללא משפט של קבוצת מורדים בהנהגת חזקיה הגלילי. ככל שאנו יכולים לשחזר את טיבה של הקבוצה, היא כנראה שמשה אב-טיפוס לקנאי ירושלים בתקופת החורבן.
היא התאפיינה בנאמנות ללא פשרות להלכה ולמסורת, וראתה בהורדוס האדומי מושל מטעם רומא, שמדכא את האפשרות להשבת העצמאות היהודית. אחד הגורמים העיקריים שהביאו להעמדתו לדין היתה קבוצת נשים, אמותיהן של אנשי חזקיה שהורודס רצח. נשים אלו התחננו (כך לפי יוספוס, ובתרגום לעברית מודרנית 'הפגינו') בפני רשויות המדינה והציבור להביא את הורדוס למשפט, וכך נעשה לבסוף.
הורדוס התייצב בפני הסנהדרין חמוש בחרב ולצידו שומרי ראשו. נטייתם הראשונה של חברי הסנהדרין שנמנו על הפרושים, ולכן גם היו מקורבים במקצת לרעיונות של חזקיה ואנשיו, היתה להטיח בהורדוס האשמות כבדות על הפרת חוקים, ביזוי הסנהדרין (כיון שהוציא להורג אנשים ללא אישורם), ופגיעה אנושה במערכת המשפט.
בעת ההיא עדיין לא היה ביכולתו של הורדוס לפגוע בסנהדרין או להתעלם ממנה. הוא חוייב בעל כורחו להתייצב, אבל הוא עשה זאת בדרכו מטילת האימה. ואכן חברי הסנהדרין השתתקו ואימה נפלה עליהם. או אז התייצב אחד, אחד בלבד מחברי הסנהדרין. שמו היה סמיאס לפי התעתיק היווני של יוספוס, וקרוב לוודאי שהכוונה לשמעיה בן זוגו של אבטליון, המוכרים לנו ממסורת חז"ל (לפי גישה אחרת מדובר בשמאי הזקן).
לנוכח האימה שאחזה בחבריו אמר להם שמעיה: "אין ברצוני לקבול על הורדוס על כך (=על הופעתו הבוטה והמחוצפת בסנהדרין), אם הוא מבכר את המועיל לו על פני החוק, אלא עליכם... שאתם נותנים לו חירות מרובה כל כך, אבל דעו לכם שגדול האלוקים והאיש הזה... יפרע מכם" (יוספוס, קדמוניות היהודים יד, 172–174). ואמנם ממשיך יוספוס ומספר שכאשר נעשה הורדוס למלך הוא הוציא להורג את כל חברי הסנהדרין למעט שמעיה.
יוספוס איננו מספר כיצד חשו אמותיהן של הנרצחים ומה הרגיש הציבור לנוכח בגידת הסנהדרין. קרוב לוודאי שאירוע זה עוד קודם שהביא למותם של חברי הסנהדרין, חיסל את אמון הציבור במערכת המשפט הקדומה. מכאן ואילך איננו מוצאים כלל את הסנהדרין בתור גורם בחיים החברתיים בתקופת הורדוס (אם כי יש להודות שייתכן ולא ניתן להגיע למסקנה ברורה על תפקידה ותפקודה של הסנהדרין).
את אבדן האמון במערכת המשפט ניתן לראות בכך שמכאן ואילך מתנגדיו של הורדוס מקרב הציבור היהודי, ובמיוחד הציבור ההלכתי האדוק לא פנו עוד למוסד זה. לעומת זאת יוספוס מספר שבעת שהורדוס נעשה מלך נעשו כמה וכמה נסיונות לחסלו ובין היתר גם על ידי הגורמים הללו. בגידת השופטים במחוייבותם לדון כל אדם, היתה במידה מסויימת ראשיתו של אבדן אמון מוחלט במערכות הצדק היהודיות, ונטילת החוק בידיים על ידי כל קבוצה או אדם שהמצב לא נשא חן בעיניה.
לא צריך כח דמיון רב כדי לראות את ההקבלה בין הופעתו הבוטה של הורדוס בבית המשפט, לבין ההתנהגות של ראש הממשלה שמופיע פעמיים בבית המשפט מלווה במעין 'משמר כבוד' של נאמניו. אין לי ספק שמתנגדי נתניהו רואים את יחסו למערכת המשפט, כזהה לחלוטין לאופן שבו הורדוס ביזה ולעג לסנהדרין ולחוקיה. התחינות של אמותיהם של הנרצחים מזכירות באופן מצמרר את מחאותיהם ודמעותיהן של האמהות של חלק מהחטופים בשנה האחרונה. כאז כן היום הסוגיות המשפטיות, המדיניות והציבוריות היו כרוכות זו בזו לבלי התר.
ולמרות הדמיון הרב בין הימים ההם לזמן הזה, ישנו הבדל אחד. בית המשפט, ומערכת המשפט של היום על אף שלטי החוצות, הפוסטים ברשתות החברתיות וההפגנות ברחובות, לא נרתעה מהגשת כתב אישום ומהבאתו של ראש הממשלה לדוכן העדים. וההבדל הזה מעניק תקווה שאולי מדינת ישראל לא תצעד בנתיב ההרס העצמי שבו הלכה המדינה היהודית לאבדנה לפני אלפיים שנה. אבדן האמון בסנהדרין הוביל ליצירת מחתרות אלימות ששאפו לרצוח את הורדוס ואנשיו.
בהורדוס הם לא פגעו, אבל ברבים אחרים כן. החברה היהודית לא הצליחה להתאושש מהמשבר הזה והקרע החברתי הלך והעמיק. התייצבותו של נתניהו על דוכן העדים משרטט לראשונה אפשרות שונה למדינת ישראל שנקרעת בלחץ משברי העשור השמיני. אותה קבוצה שמאשימה את ראש הממשלה (מבלי קשר למידת האמת והשקר בטענותיה) בהרס מערכת המשפט, בקריעת הרקמה החברתית ובדיכוי מתנגדיו, שחלק ממנה מחפש שורשים אירופאיים כלשהם כי אינם יכולים לחיות כאן, נוכחת כעת, ש'המבצר לא קרס', ועדיין 'יש שופטים בירושלים'.
יותר ממה שעדות נתניהו מעניקה להם רגע מפוקפק של שמחה לאיד היא נותנת להם שביב תקווה, שלמרות קווי האופי המקבילים בין נתניהו להורדוס, החברה הישראלית היא חברה אחרת מהחברה הקרועה והמפוחדת שלפני אלפיים שנה. וייתכן שהיום הזה הם החלו להאמין ש'ציון במשפט תפדה'.
הכותב הוא מרצה במכללת שאנן והאוניברסיטה הפתוחה