בס"ד

יאיר שרקי הסביר את זה הערב בטוויטר כך:

ההתעקשות של בן גביר לא לקחת את המקום השמיני מלמדת שהערכה הפוליטית שלו היא:

א. שלאיחוד הימין יהיו פחות מ8 מנדטים.

ב. שאיחוד הימין תהיה באופוזיציה ולכן גם חוק נורבגי לא יעזור לו.

האם יש לבן גביר על מה להתבסס? כנראה שכן. בסופו של דבר מדובר באותה הרשימה כפי שהם רצו ב2015 (פלוס הרב פרץ מינוס שולי מועלם) וקיבלו שמונה מנדטים. גם לגבי ב', זאת כנראה האופציה שתהיה גם אם הם היו רצים ביחד, שהימין המאוחד לא היה מגיע לקואליציה.

בסופו של דבר אפשר לומר הערב בקול ברור - נתניהו שוב צדק.

ככל הנראה, אם היו רצים בשני ראשים, חרד"לי ולברלי, הימין היה מקבל יותר קולות וכל מה שראינו פה בימים האחרונים לא היה מתרחש. במציאות כזאת היו רצות רק שתי מפלגות בלבד מימין לליכוד, ולא ארבעה (כולל נעם, לפחות ברגע זה).

נדמה שהיו אנשים בציונות הדתית שרצו להעביר מסר לנתניהו שהציבור הדתי כבר לא רוקד על פי החליל שלו, הם כבר לא בובה על חוט. אפשר לומר שאפילו אחדים מהם רצו לתקוע לו אצבע בעיין. עכשיו כבר מאוחר מידי בשביל לתקן את זה.

ערב עצוב לימין.

אני לא רוצה לדמיין איך תגמר מערכת הבחירות הזאת.

אני מדגיש: אני לא עומד להיגרר עכשיו לשום חילופי האשמות

נתניהו לא רצה שעוצמה יתאחדו איתם? מאיפה זה?

תודה רבה

בס"ד

נתניהו מאוד רצה את עוצמה יהודית. איחוד מפלגות הימין (של הבחירות הקודמות) קיבלו הבטחות ממש גדולות בתמורה לאיחוד רק שלהם, בלי הימין החדש וזהות (שהיו ככל הנראה מתאחדים לרשימה אחת)

למה הוא לא היה מביא אותם במקום 8 בימין המאוחד?

אם בתשע"ה קיבלו 8 בלעדיו, יכלו לקבל לפחות 8 יחד איתו אם לא 9...

לדעתי, כולם טעו כאן בפיאסקו הזה שהתנהל הערב, אבל יותר מכולם אני לא מצליח להבין את עוצמה.

מילא, הימין המאוחד בכל מקרה עוברים ומקבלים 8-15 מנדטים(בין הפסימי ביותר לאופטימי ביותר), אבל לעוצמה אין סיכוי לעבור לבד(הרי גם איתמר טען בעצמו שהם מביאים מקסימום 100,000 קולות וזה לא מספיק), אז מה היה אכפת לו לקחת 8 ו12/13 ולקבל 1.5 מקומות ריאליים בכנסת(8 בכנסת ב90% ו12/13 תלוי בתוצאות ובנורווגי).

עדיף ציפור אחת ביד מאשר שניים על עץ.

ושוב, כולם התנהלו פה בצורה מפגרת, החל בבית היהודי-איחוד לאומי שלקחו 6 מקומות בעשירייה לבד ולא היו מוכנים לפנות את המקום ה5/6 לבן גביר(למרות שהם קיבלו רק 5 מנדטים ביחד עם עוצמה ולא מגיע להם 6 בעשירייה).וגם בימין החדש אשמים, אומנם הם התפשרו ולקחו רק 4 מקומות בעשירייה(למרות הסקרים שהראו להם פי 2) אבל הם יכלו להתפשר ולהזיז את מתן כהנא למקום 8 במקום 7. וכמובן עוצמה יהודית שאת המהלך שלה בלתי ניתן להסביר מבחינה הגיונית.

מה שהכי עצוב שגם המתפצלים-עוצמה,זהות ונעם לא יכולים לחבור לבלוק משותף ושלושתם רצים בנפרד כאילו יש לאחת מהן סיכוי לעבור לחוד.

פשוט עצוב.

אולי עמית סגל סיכם זאת הכי טוב:

"בבסיס, זה אירוע נפשי יותר מפוליטי. בן גביר גופשטיין ושות׳ מעוניינים לחסום את הכניסה לכנסת עם צמיגים בוערים, לא להיכנס בכניסת הח״כים."

איתמר יכל להשאיר את בנט בחוץ.

בסוף בנט השאיר את איתמר בחוץ.

הסברתי כאן:

אז אתה באמת לא מבין מה היה המהלך... - אקטואליה וחדשות

בן גביר היה במקום 5, יוגב-6, כהנא-7, סופר-8

איחוד מפלגות הימין קיבלו 6 מקומות בעשירייה מכיוון שהם קיבלו ביחד עם עוצמה 5 מנדטים, בלי עוצמה הם שווים פחות מהימין החדש, ולכן הם היו צריכים לוותר.

אם כל המחלוקת הייתה אם אופיר סופר יהיה 7 או 8(כי יוגב בכל מקרה 6 אם בן גביר 5) זה ממש דבילי, ומוציא את האיחוד הלאומי ואת סופר עצמו די רע.

הרי זה די ברור שאיחוד הימין  כן יקבלו לפחות 5-6 מנדטים, אז למה ההתעקשות של עוצמה על המיקום ולא להסכים למיקום נמוך ולבנות על חוק נורבגי?

הרי עם  5-6 זה אומר שדי בוודאות עוצמה יוכלו להכניס נציג עם חוק נורבגי, לא? אז למה לא?

מישהו מבין את זה?

אא"כ, וזו האפשרות  היחידה שאני מצליח להבין, כמו שמרדכי כתב בשם יאיר שרקי, עוצמה חוששים שהם לא יהיו בקואליציה וממילא החוק הנורבגי לא רלוונטי...

והערה קטנה ל'סודית' לסיום - קודם כל תודה רבה על המענה. שנית, אולי אני קצת תמים, אבל אני חושב שלא נכון להיכנס להאשמות (בנוגע לסוף דבריך) כל עוד לא מכירים את הגורמים הפועלים ושיקוליהם מקרוב, וזה נכון לכל הצדדים. אני באמת מאמין  שכולם פועלים בכוונות טובות ורצון טוב.ושוב, תודה רבה על הקדשת הזמן להסביר לי את הדברים  

זה באמת ההסבר היחיד שהצלחתי להבין. השאלה היא האם לא היה שווה לקחת את הסיכוי/סיכון שכן יהיה חוק נורווגי?

זו סבירות נמוכה כ"כ שיהיה חוק נורווגי?

המצב עכשיו עדיף על פני לקיחת הסיכון?

תודה בכל מקרה

האם כעת הסיכוי של איתמר להיכנס לכנסת גדול יותר מאשר במקום 8 בימין המאוחד או קטן יותר?

גם לפי טענת איתמר בן גביר לא יהיו להם יותר מ100-110 אלף מצביעים, (וגם זה בנדיבות שלי)...הם עצמם לא טוענים שיהיו להם יותר מצביעים...

עכשיו, זה די ברור שאחוז החסימה, כעת, לאחר שהעלו אותו, יהיה גבוה יוצר מכך.

אז זה שעוצמה רצים לבד - זה לא 'ייאוש מדעת'? מה שנקרא בלשון העם /התאבדות פוליטית'?

הרי זה ידוע מראש שאין להם כמעט שום סכוי, גם אם כפי טענתם יקבלו עשרות אלים רבים של קולות...

מה ההגיון בצעד שלהם?

אדגיש - זה לא ביקורת, ואני באמת מאוד מעריך אותם. אשמח גם  שזה לא יגרר לביקורת עליהם, אלא פשוט מנסה להבין את ההגיון  של הצעד הזה, משו שנסתר מבינתי...

הייתי חלק ממנו. אין לו שום סיכוי בעולם להצליח.

כתבתי כבר:

השאלה היא אם תומכי עוצמה יעסקו ב"ללמד לקח" את ה"אשמים",

ו"להראות להם" כשהשמאל מחכך ידיו בהנאה,

או שיקחו אחריות ויצביעו למפלגה שעוברת את אחוז החסימה.

אם לא, הם סוחרים גרועים כמו איתמר,

שלא יודעים לנהל סיכונים ולא לומדים לקח (אבל מנסים ללמד אחרים...).

את המחיר נשלם כולנו, ר"ל.

השאלה "מי אשם" לא תעניין אז אף אחד.

כולנו נהיה באותה סירה, ולא משנה בכלל מי קדח בה את החור.

היא תטבע.

הברירה הייתה לקחת את מקום 8.

בנט ושקד אבדו את קולי אבל להצביע למפלגה שלא תעבור את אחזו החסימה - לא יועיל

עכשיו השאלה היא אם נוהגים באחריות ומנסים שוב בפעם הבאה,

או שנוהגים בחוסר אחריות רק כדי לשחק משחקי כבוד.

אם הם מוכנים להמר על א"י בשביל מפגן כוח שיאפשר להם לקבל יותר בפעם הבאה -

שלא ידברו יותר על מפד"לניקים שמוכרים ערכים בשביל כיסאות.

הם עושים ב-ד-י-ו-ק את אותו הדבר.

או שלא למדת ממנה דבר.

הרב לוינגר בכלל לא היה הסיפור אז. - אקטואליה וחדשות

אני מסכים לחלוטין שהוא שילם את המחיר. - אקטואליה וחדשות

יכל לקבל מקום 4/5, אבל התעקש לקבל שניים ראליים.

אחד לא הספיק לו.

יכול להיות שאחרים אשמים.

כרגע הוא בכל מקרה לא ייכנס.

חבל לאבד מנדטים יקרים לגוש הימין ולהסתכן בממשלת שמאל.

יש דברים יותר חשובים מללמד לקח את "אליטת הציונות הדתית".

אחרי החתימה לא נותרה אפשרות אחרת.

הציעו להם 4/5 משוריין.

שלא זז בשום איחוד מאוחר יותר.

רק אחרי שחתמו עם הימין החדש הציעו להם מקום 8.

ברור מה תהיה התוצאה אם תקום כאן ממשלת שמאל.

הרב לוינגר בכלל לא היה הסיפור אז. - אקטואליה וחדשות

אני מסכים לחלוטין שהוא שילם את המחיר. - אקטואליה וחדשות

למה 8 לא ראלי?

איתמר בן גביר: "לא פוסל חבירה לאיילת שקד"

בס"ד

אכן היו שיחות בין שקד לבן גביר, אכן זה יתקדם לכיוון איחוד, אכן בן גביר רצה להתחבר עם שקד.

אבל כל זה קרה לפני שהיה ברור שבנט הוא זה שמנהל את המפלגה בפועל.

שקד לעולם לא תכנס מיוזמתה לממשלת אחדות או תתחבר ללפיד, הרי המטרה שלה בסופו של דבר זה לחבור לליכוד. אף אחד לא יסלח לה אם היא תכרות ברית גם גנץ ולפיד. אבל כפי שכתבו גם זאב קם בבשבע, גם מיכאל טוכפלד בישראל היום, וגם סימה קדמון בידיעות אחרונות, אצל בנט זאת בהחלט אופציה. (אגב, קם כתב בטור שלו שבאמת במקרה כזה, סביר להניח ששקד תשאר עם איחוד הימין ולא תערוק יחד עם בנט, כהנא וססובר.

השאלה היתה בעיקר אם שקד תישאר איתו או תמצא מסלול אחר בלעדיו.

אלמלא הטעויות של עוצמה והרב פרץ - ייתכן שלא היתה חוזרת אליו.

בס"ד

אגב, - אקטואליה וחדשות

בס"ד

אם אני לא מתבלבל בתאריכים (בכל זאת אלו היו שבועות עמוסים), אז השיחות עם שקד החלו עוד לפני שהיא הודיעה סופית על חזרתה לימין החדש.

לאיחוד מפלגות הימין היו 5 מנדטים

לימין החדש היו 4 .

סה"כ 9

פחות 2 מנדטים של עוצמה, זה שבעה מנדטים.

עצוב.

רובם עברו לשקד-בנט, לכן בסקרים הימין החדש נסק.

איחוד הימין יקבל 12-9 מנדטים.

מדברים על 7~

ועל מקומות 11-12 לימין החדש?

ברור שהשאיפה היא 10-12 מנדטים.

אני מדבר על בצלאל.

אני חושב שהתפיסה האלקטורלית שלו מתבררת כמדויקת יותר.

הוא רואה 7~ (אולי אחד יותר או אחד פחות)

עוצמה תחזיק 1~

עם תקווה(בלב) ל-14

איך 4 ועוד 3 שווה 12?!

הליכוד-כולנו לא יזכו ב-39 מנדטים כמו שיש להם עכשיו ו-5 מנדטים שלהם עומדים לחזור אלינו(הם לא יגיעו אפילו ל-35)

בין מנדט למנדט וחצי.

השאלה היא כמה מצביעים להם בכל מחיר גם כשברור שהם לא עוברים.

זו שאלה לא פתורה אצלי.

היו תשעה מנדטים. כמה שיחסרו זה מה שעוצמה שווה. אם ישיגו 9 מנדטים בלעדיה, השיקול הפוליטי הצליח

אם זהות תביא 30 אלף קולות, אז האיחוד אמור להביא 12.

היו 420,000 קולות לציונות הדתית. הצליחו להטעות את הציבור שלפייגלין יש סיכוי, התוצאות הביאו את הצבור להתפכח.

פייגלין רצה להתאחד ודחו אותו מתוך הנחה שהוא 'סוס מת'.

איחוד כללי היה מביא לפחות 420,000 שזה 13+ מנדטים. אם יקבלו פחות זה כשלון.

בכל מקרה, הכותרת שנתת לא משמעותית. נשמח לדעת למי את טוענת שתצביעי ולמה.

בפעם ה- 17 היא עזבה את הליכוד

אבל אנשים שהגיעו למצבים פסיכוטיים קשים, פוסט - טראומה, דיכאונות עמוקים, שרואים במוות פתרון למצוקתם העצומה, כנראה שלא טרודים במחשבות לוגיות שכאלו.

אנשים עם משפחות, שיש להם ילדים שיגדלו כיתומים ללא אבא, משאירים אישה ש תצטרך להתמודד עם האו דן העצום - ועדיין כל זה לא עצר את אלו ששלחו יד בנפשם. הראש שלהם לא עושה ניתוח לוגי הגיוני. 

אבל ברור גם שסיבות לוגיות מסוימות יכולות להרחיק אנשים עם נטייה לאובדנות ממעשה בפועל ומעודדות אותם להשתקם, ומן הסתם סיבות לוגיות אחרות יכולות להקל יותר על התפרצות רגשית כזאת.

בדיוק כמו משפחה שיקירה התאבד בתור אזרח, ומקבלים מעטפת הרבה פחות רחבה.

אבל גם אם כן, ורוצים להוקיר את זכרו, צריך לחשוב איך זה ישפיע הלאה.

התזה של השמאל הישראלי (הציוני ברובו) בעד פתרון שתי המדינות והחזרת שטחים מבוססת על שילוב של טיעונים דמוגרפיים, מוסריים, ביטחוניים ומדיניים. המטרה המרכזית אינה רק פתרון הסכסוך, אלא הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

להלן עיקרי התזה מחולקים לנושאי ליבה:

1. הטיעון הדמוגרפי: שמירה על הרוב היהודי

זהו אולי הטיעון המשמעותי ביותר בשמאל הציוני. התזה גורסת כי שליטה ארוכת טווח על מיליוני פלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה מעמידה את ישראל בפני בחירה בלתי אפשרית:

* מדינה יהודית או דמוקרטית: אם ישראל תספח את השטחים ותעניק לפלסטינים זכויות אזרח, היא תחדל להיות מדינה עם רוב יהודי מוצק.

* סכנת האפרטהייד: אם ישראל תספח את השטח אך לא תעניק זכויות אזרח מלאות, היא תהפוך למדינת אפרטהייד ותאבד את אופייה הדמוקרטי ואת הלגיטימציה הבינלאומית שלה.

  הפתרון: היפרדות מהפלסטינים למדינה משלהם כדי לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית.

2. הטיעון הביטחוני: יציבות מול שליטה

בניגוד לתפיסת הימין שרואה בשטח נכס אסטרטגי, השמאל טוען כי:

* נטל ביטחוני: השליטה באוכלוסייה אזרחית עוינת מחייבת הקצאת משאבים עצומים של צה"ל, שוחקת את הצבא ויוצרת חיכוך מתמיד שמייצר טרור.

* גבולות מוסכמים: הסדר מדיני יביא להכרה בינלאומית בגבולות ישראל, שיתוף פעולה ביטחוני עם המדינה הפלסטינית (שתהיה מפורזת) וקואליציות אזוריות עם מדינות ערב המתונות נגד איומים כמו איראן.

3. הטיעון המוסרי והמשפטי

השמאל מדגיש את ההיבט של "סיום הכיבוש":

* זכות להגדרה עצמית: כשם שלעם היהודי מגיעה מדינה, כך גם לעם הפלסטיני יש זכות להגדרה עצמית.

* השחתה מוסרית: שליטה צבאית על עם אחר לאורך עשרות שנים משחיתה את החברה הישראלית, את ערכי צה"ל ואת המוסר הציבורי.

* המשפט הבינלאומי: השטחים נתפסים כשטחים כבושים (או "מוחזקים") על פי הדין הבינלאומי, והמשך ההתנחלות בהם נתפס כבלתי חוקי ומבודד את ישראל בעולם.

4. הטיעון המדיני-כלכלי: השתלבות במרחב

* לגיטימציה בינלאומית: פתרון הסכסוך יסיר את איום הסנקציות, החרמות (BDS) והבידוד המדיני של ישראל במוסדות כמו האו"ם או בית הדין בהאג.

* צמיחה כלכלית: סיום הסכסוך יפנה תקציבי עתק מהביטחון ומההשקעה בתשתיות בשטחים לטובת רווחה, בריאות וחינוך בתוך הקו הירוק ("דיור ולא שטחים")

אם פונים שמאלה זה לא נגמר רק אם ילכו עד הסוף לפרק לגמרי את המדינה, חס וחלילה.

מצד שני, אם הולכים ימינה ומחזיקים את שטחי ארץ ישראל, אי אפשר לספח עכשיו את השטחים, כי אז הערבים ביחד עם השמאל יהיו רוב.

חייבים קודם לעודד בדרכי נועם ובדרכי שלום - על ידי מתן הטבות כספיות וכל עזרה אפשרית - הגירת אלו שקיים חשש סביר שהם לא רוצים שתהיה ליהודים מדינה, שיהגרו אל מחוץ לגבולות ארצנו. משימה קשה, וצפוי שהשמאל יפריע, אבל אין ברירה, אם רוצים להגיע לאיזשהו פתרון יציב. ובסוף גם השמאל יודה לנו על זה. 

כל שכן עזיבה צבאית

וגם אם חלקם יתפשרו, אחרים לא יסכימו. ואנחנו כבר מכירים שיש להם אש"ף, חמאס, ג'יהאד, החזית העממית ועוד, ומה שסוכם עם אחד או כמה מהם לא מחייב את השאר. אם כן, יצטרכו לסגת עד הסוף, כולל ירושלים, אחרת כל ההשקעה בשלום תהיה לשווא.

אני לא זקוק לתזה המורכבת הזו (של הבגידה).

אני חושב שהבעיה היא יוהרה מטורפת של אנשים מסוימים... נראה לי שברגע שמבינים את זה- זה גם עונה גם על השאלה שלך בקלות יתרה, הם לא חוששים לזה...

יש יעדים ויש מציאות. כאשר שני היהודונים וויטקוף וקושנר בוחשים בקדרה, ואינטרסים אישיים יש להם לרוב... תמשיך לבד.

למה אתה מאשים אחרים ולא את מי שבראש - ביבי?

האם אתה עובד כמו השיטה בת העשרות שנים שלו שהוא תמיד מוצא אחרים להאשים?

פירוק חמאס מנשקו- בדרך.

השבת כל החטופים- בוצע.

פירוז הרצועה- בדרך.

שליטה בטחונית- הושג חלקית.

ממשל אזרחי- בדרך

אתה הבנת את זה?

איני מכיר את וינטר ואיני יודע מה תכניותיו לחיים ובמה חוץ מפיקוד הוא מוכשר. אם וינטר באמת חושב שהשליחות הבאה שלו בעם ישראל, היא השפעה דרך המסדרונות הפוליטיים - שיתכבד ויכנס כמספר 4/5 ברשימה, שילמד איך נראת הכנסת מבפנים, איך עובדים בוועדות, איך נראים דוחות של מרכז המחקר, יכיר מבפנים את יחסי הכנסת-ממשלה וכד'. אם הקדנציה תהיה מוצלחת, בקדנציה הבאה יוכל להיות ראש וועדה או סגן שר וכו'.

https://traffic.outbrain.com/network/redir?p=mor03zpLbHPE28H8v_I-jQBrSoRk-p5Rd2s5xP2ohFZiBbTv5JNDTzpJhZx6oD9vcKhoXIcvmyzYy_KH5vIbdb9S6GBs38j8q9Tz4euaUfO-hi63DxNubnyUyFD1wcZywN7Yr8twdGnfLQeKlm6FvZpBk2kL3l_3htcCEyAVcoJvZHQjCKY3zfn7L8Y-ko_RG4drApKs94MJ8TWrz8J1VW4q4BIxZ9YUVCKO7z1PkQv_i5n6Q6Q9rXIwWDHU0SJLMyjHMFHn-Upg-PRLWFyh6lXJUxOsU0qy1FrBtE4d7WvF6YOW-yFNREWZPpTu5dJ0zGkkqUqVSk67jmetnmD5mcypYzgDojPkmLXbP1Z-gr9EGUUarGdD9N_6eQC8nLhQuiJo_1bahz3ykByCXEWvuhwbwWXbRxS5L9NK2mmlv5wPEgcDK4-gcm01qIifKeLdjxP4NHr9dfkLOcj9BOGJanr0MDqjTRXsgRfxVqquZf3R1hxdcOqH4FikyJlHunlUEjnJlxud5ZamIgGboxUwmLdHP15NO77yKaVKMzxbhJErbryXvGFVsdJiA25s8x1YWt39TFSeY1b5Ez0wwqJCrq33VAZy1Fms1qw3pFW46sskF4HbgdpxroO1hsRt7fo0mPtbLBM9M01rSiwcQv6ZYNiuJsmMG5E0nrE7hycj0j8KizGg3Np_l3YVIWIoQAzF3Jg-5872N_dx1QqDY3KgYz7qBHRqjjBCrzWkztaTIddTPEIIHovpbOKDZXCxpQzC0EiOsft5vkI-Vi7FOrHTCKzhF9vQiPLbKNKsFHP5PsK0e3C3MCvhvADRC5VQ8QyRq0YGCKEk1U1z3GNaMD4DqsM8VXQk9Dirm0tnKUHCovxjH2ndhjnw7_WheTfbBR5OlkKI2SMdiXWm6zECiwbJ2O9Aa9DTgazrDw_3DEcNZgtCg1cjC1F2sB53q58T4LZFH24kG0nYQH_4lPgWv-hWs9nhZ0qYq5BhPBate89WIMfu8Zpabe-f1PDOhgSFLSj-hSJ3JoJhOKiOgiwMk9iLoQEkV7wMFBxvOH0UZUTp54Ph9vf7kwfxAyIymdeCABWi&c=1d201d22&v=4&ucid=PQL2yZvt

קישרת עם מאמר שאומר בערך כמוני, רק ששניכם מתעלמים באופן מביך מהשאלה לשם מה ולמה מציפים את שמו של וינטר אל מול הפוליטיקאי הדגול בעיני עצמו- סמוטריץ'.

נראה לך שמישהו בליכוד יציע להחליף את נתניהו.

כך או אחרת, בעוד תשעה חודשים- גג, יתקיימו בחירות לכנסת. השאלה שצריכה להשאל כאן ועכשו היא לא מי האיש שיכול להציל את המפלגה מסכנת טביעה והכחדה, אלא מי הוא האמיץ שמסוגל לשכנע את המגזר שתם זמנה של הציונות הדתית כמפלגה עצמאית על כרעי תרנגולת.

כשבקפלן בודקים כל מיני גרסאות של חיבורים פוליטיים כדי למקסם את כוחם, במחנה האמוני- הפוך, לא פחות מחמש מפלגות מתמודדות כל אחת בנפרד על 3.5 מנדטים בסך הכל.

אציע לך לישון על זה לילה, ומחר תחזור לכאן עם תשובה.

לולי מפלגת הציונות הדתית, לא כנראה שלא היינו חוזרים להלחם אחרי הפסקת האש הראשונה ובוודאי שלא אחרי השניה. מוסדות החינוך היו קורסים ומפת ההתיישבות היתה של בלונים על חוטים בתוך מדינה פלסטינית.

מי שלא מבין את זה שיצביע ליכוד, ויתחיל להתאמן מעכשיו על מקהלת 'תפילה לעני'...

מתוך ההבנה הזאת חפשו מי הכי קרוב ליכולת לממש את ענייני הליבה בתפישת עולמכם.

ממה שאני מכיר (ממקורות אמיניים בעיניי, אבל לא מקור ראשון), סמוטריץ' עבד מאוד מאוד קשה לנסות לגייס את וינטר מספר שתיים, וכמו שכתב @איתן גיל, הוא אכן דחה אותו. זאת אומרת שגם הפוליטקאים עצמם, וזה נכון לכולם ללא יוצא מן הכלל, מחפשים כוכבים לקשט בהם את הרשימה שלהם, ובמקומות גבוהים, ממש לא בשוליים-עד לא רייאלי.

בינתיים, זה בכל מקרה נראה שהכיוון שלו זה בכלל ללכת לבד ולא להתחבר למפלגה קיימת. 

האמת שהתווכחנו על עניין דומה, כשאתה תמכת במהלך של סמוטריץ' להחלפת אורי אריאל ואני טענתי שעם כל הכבוד לשיאן הכנסת, הוא רק אחרי קדנציה אחת ויש לו מה ללמוד...

מאז המציאות הפוליטית עברה טלטלות שהמציאות בהן עלתה על כל דמיון - שלוש מערכות רצופות, שתי ממשלות פרטיטיות שלא משלימות את ימיהן ומה לא...

עכשיו, אני מבין, בסופו של דבר הסנטימנט הצבאי חזק בציבור שלנו, תמיד ובמיוחד אחרי השנתיים האחרונות. מפלגה שאין לה אף אחד עם הסטוריה צבאית משמעותית, תהיה בבעיה, למרות שמצד האמת אלו שני תפקידים שונים לגמרי.

הוא ביצועיסט מעולה, אבל מנהיג מפלגה הוא לא, ולא יהיה.

הוא בטוח שאם יקיף את עצמו בכוכבים, מצבו הפוליטי ישתפר, אבל הציבור חושב הפוך, ולראיה- גם אם יציבו מטאטא בראשות הרשימה הוא יביא מספר קולות כפול בקלפי.

לגבי וינטר, כפי שכתבתי קודם, הוא בחור טוב וכריזמתי, אבל לא אפוי פוליטית. מן המעט המצופה ממנו הוא צריך לדלג בין אולפני הרדיו והטלויזיה ולהתראיין בכל נושא רלוונטי, כדי שנדע מה הן עמדותיו, ומהו כושרו הריטורי.

חזרה לסמוטריץ', שילמד ממפלגת העבודה שהצליחה להכנס לכנסת הנוכחית על חודם של קולות בודדים, מה שהביא למסקנה מתבקשת שלמרות עברה המפואר באמת, תם זמנה. ראש המפלגה הודיעה שלא תתמודד שוב, וכל השאר חברו למסגרת פוליטית אחרת בראשות יאיר גולן.

כאמור, סמוטריץ' הוא הבעיה ולא הפתרון. בזמן שהוא מחזר אחר כוכבי קישוט למפלגתו, חברו שמחה רוטמן בורח מן הספינה הטובעת, וזו רק ההתחלה.

הוא לא יכול למכור לנו מפלגה דתית (עלאק) כאשר הנרטיב הדתי נמצא במקום 6 או 8 בסדרי העדיפות, וחבוי בפרשנות עקלתון  תחת מצוות ישוב ארץ ישראל. בכל הכבוד, הציבור לא קונה...

למרות התמיכה הרחבה שיש לו בפורום זה, הוא צריך לעשות מירב מיכאלי ולזוז הצידה, ולאפשר לאחרים לפנות את ההריסות שהוא הרס בשתי ידיו השמאליות. אחריו יבוא מיזוג טכני או ממשי עם גוף פוליטי שאינו אקדח צעצוע.

המשך יבוא.

השאלה המשמעותית היא מה יכולות הביצוע שלו בשדה הפוליטי. מי שרוצה להיות בכיר במפלגה ובוודאי מנהיג מפלגה (כמו שרחש השמועות טוען שוינטר רוצה) - צריך להוכיח יכולות בשדה הפוליטי. להוכיח שהוא מסוגל להעביר חוקים, להוכיח שהוא יכול לנהל סדר יום בוועדות. להוכיח שהוא מסוגל לנהל מו"מ פוליטי ולהגיע בו להישגים, אפילו שהרבה פעמים במגזר יעקמו את האף (לדוגמא - התמיכה בהסכם החטופים הראשון, תמורת הכנסת מנגנון אוטומטי של חזרה ללחימה ברגע שהעסקה קורסת). להוכיח שהוא מסוגל להתנהל עם חבריו למפלגה במנהיגות משתפת.

אגב, הנקודה האחרונה היא עקב אכילס משמעותי של הרבה גנרלים או מנכ"לי חברות, במעבר לפוליטיקה. מפקד (ובדומה מנכ"ל) רגיל לסדר הררכי שאפשר אולי לשמוע דעות אבל בסופו של דבר אם הוא הבכיר - הוא נותן פקודה והיא מתבצעת ואם יש בכיר ממנו - הוא מקבל פקודה ומבצע. המעבר למערכת פוליטית שבה גם אם הוא ראש מפלגה או אפילו ראש ממשלה - יש משמעות להחלטותיו, אבל גם לאחרים יש מילה, צריך לשכנע את הרוב וגם המיעוט במחיר לא כבד מידי יכול לפעול אחרת או אפילו סתם לגרור רגליים - קשה מאוד להרבה גנרלים.

יש הרבה פוטנציאל לוינטר, אבל יש לו הרבה מה להוכיח לפני שקופץ בראש.

בליכוד הוא שרוף, ולכן עליו לבחור בין בנט לבין להשאר בבית.

בנט, על פניו, לא ישוש לצרף אותו בהיותו נתפס "משיחי" ותואם סמוטריץ' שלא יחליק בגרון, ובקפלן.

בשולי הדברים נזכיר שכל הגנרלים שהצטרפו לפוליטיקה אכזבו את בוחריהם. מי יותר ומי פחות...

כולם, היינו כולל יצחק רבין, ששלושה כדורי אקדח הפכו אותו מלא יוצח פוליטי לקדוש, קדוש. 

והשאלה רק למי, לעומתך @מרדכי טוען שהוא רוצה ללכת לבד.

אתה קצת מכליל מידי, היו גנרלים שכן הצליחו כמו רפול ועוד. אתה צודק שרבים כשלו, יש סיבות טובות לכשלון. רבין גם כגנרל היה גרוע, הצליח לבנות הילה של 'ביטחוניסט, אבל מעולם לא לחם בעצמו חוץ מבאלטלנה...

כיוון שרבים נכנסו לפוליטיקה בקול רעש גדול וכשלו נחרצות, אני טוען בתוקף שאם גנרל טוב, רוצה לרתום את כחותיו, יכולת ההנהגה שלו, מסירות הנפש שלו ועוד - לעשיה הציבורית בתחום הפוליטי, עליו להתחיל מלמטה. להכנס כח"כ פשוט, אחרי קדנציה או שתיים מוצלחות להתקדם לסגן שר או יו"ר וועדה. 

ובניגוד ל- @מרדכי  סבורני שהוא לא יקים פלטפורמה חדשה סמוך כל כך לתאריך הבחירות הרישמי וקל וחומר אם יוקדמו הבחירות.

משאת נפשנו צריכה להיות ששתי מפלגות בלבד תתמודדנה זו מול זו, אבל זה לא ריאלי.

בשלוש שעות קורה פה מה שביתר המדינות קורה בשנה שלמה. מכיוון שעד הבחירות יש *לפחות* עוד ארבעה חודשים - זה נחשב לנצח.

מה יש לוינטר להציע לסדר היום הפוליטי שלנו חוץ מכלום.

במחשבה נוספת, יש מצב שיחבור לאבי מעוז, וימוקם ראשון ברשימה. < צ >

מרשים שם סמארטפונים, בנעם הוא פסול...

🤣

מצד אחד ההנחה שלי היא שאולי הוא ימשוך מצביעים לטווח קצר, אבל לא תהיה לו הצלחה משמעותית בפוליטיקה לטווח בינוני ובוודאי ארוך.

מצד שני, אני מאוד מקווה שהפארסה של מינוי זמיר לא תחזור על עצמה והרמטכ"ל הבא יהיה מי שימונה על מנת לנער אתת צה"ל ולהחזיר אותו להיות צבא מנצח.

הצעד הראשון של רמטכ"ל כזה יצטרך להיות החלפת חלק משמעותי מקציני המטכ"ל הנוכחיים, בקצנים ששואפים לנצח ולהכריע. ככל שווינטר, אמונה, סלמון, וינר ואחרים פחות יתלכלכו בפוליטיקה (בה כנראה גם יכשלו) - תהיה יותר אפשרות להחזיר/לקדם אותם בצבא.

וכמוהו, אשכנזי הובא מבחוץ כדי להחליף את חלוץ הכושל, שהתפוטר.

שניהם היו מטבע הדברים, מינויים בדיעבד, ולא לכתחילה, ומועמדים בדרגת אלוף.

וינטר לעומתם, השתחרר בדרגת תת אלוף, ובדרגתו משרתים בשרות פעיל לא פחות מ- 250. בנסיבות אלה הסיכוי הריאלי להשבתו לשרות פעיל שואף לאפס

בתקווה שהגורמים הרלוונטיים הבינו זאת, מוטב מאוחר מלעולם לא, נשאר לקוות שאחרי הבחירות ימנו סוף סוף רמטכ"ל שיבין שאינו יו"ר וועד העובדים של גנרלי הקונספציה, אלא מישהו שבא לנער את המערכת. ככזה הוא יחפש את הקצינים ההתקפיים ובעלי החזון להחליף את משובטי אוסלו במערכת.