תשאלו את ההורים שלכם, מה היה מעמדו של הרב לוינגר, או מעמדה של גאולה כהן בציבור ובהתיישבות לפני בחירות תשנ"ב ומה נשאר מהם, כשעל חודם של קולות שיכלו להיות ימין, עברו הסכמי אוסלו.
להתעקשות של עוצמה לרוץ, יכולות להיות שלוש סיבות אפשריות:
1. יש לנו רעיון ונעשה כל מאמץ, גם אם חסר כל סיכוי להביע אותו! (יש דרכים אחרות לזה מלבד ריצה לכנסת)
2. להראות כמה הם שווים, לקראת הבחירות הבאות. (זה עלול להיות חרב פיפיות, אם יתברר שאכן צדקו ההערכות הנמוכות).
3. לתקוע אצבע בעין למי שלא סיפק להם את הסחורה המגיעה להם לדעתם, בבחינת "אם אני לא טס, אף אחד לא טס".
אף אחת משלוש הסיבות הללו, אינן מצדיקות את המחיר הגבוה שעלולים לשלם התורה, העם והארץ, אם לפיד/מרץ יקבעו כאן את סדר היום בארבע השנים הבאות.
לכן, אין לנו אלא להתחנן בפני ראשי 'עוצמה', ובפני כל מי שיש לו גישה אל ראשי עוצמה, שימחלו על כבודם, יפרשו שעה אחת קודם ויחסכו מכולנו חודש של ספינים והשמצות. וכשם שקיבלו שכרו וכו' כך יקבלו על הפרישה.
בהחלט אפשר שידרשו תמורה (אם המטרה בריצה היא עמדה לבחירות עתידיות ולא סתם אצבע בעין) מהמפלגות שצפויות לעבור:
1. (הצעתו של עמנואל שילה כמדומני) התחייבות להורדת אחוז החסימה חזרה למינימום שהיה לפני שלושים שנה, זה גם נכון דמוקרטית וגם יאפשר להם להתמודד להבא.
2. ביטול הסעיף (שהומצא בזמנו נגד הרב כהנא) הפוסל מועמדים ומפלגות לרוץ לכנסת - שוב, זה גם יועיל להם וגם נכון מבחינת הזכות לייצוג במדינה דמוקרטית לפי רצון העם ולא לפי רצון בג"ץ.
3. אולי בדומה להתחייבות של ג' לאלי ישי מהבחירות שהיו, גם התחייבות מסוימות לאחרי הבחירות.
כמובן שההתחייבויות הללו יצטרכו להיות חתומות ומחייבות עם ערבויות מספיקות.




