פורום בית המדרש (עמוד 11)

הוא מעלה השערה ומבסס אותה על כלום, זה מקסים אבל לא.

הוא מראה שם (מה שטוענים גם חוקרי ביקורת המקרא) שיש הוכחה נוספת: הלשון בספר קהלת לא מתאימה לימי בית ראשון, אלא לימי בית שני לכל הפחות.

ממילא זה פוסל גם את אבשלום.

לא מופרך בכלל שהספרים נכתבו בצורה קצת שונה, על פי זיכרון וכדו'. יש אינספור מקומות בתורה שיש גרסאות שונות מה כתוב שם, והתורה הייתה ספר הרבה יותר נלמד מקהלת, וללא ספק הועברה במסורת בצורה שלמה יותר. ואף על פי כן אינספור גרסאות. אז קהלת? כמה אנשים למדו קהלת?

ההבדלים של השפה בקהלת הם בעיקר במבנה המשפט ומילת הזיקה (דברים שלא מופיעים בחרסי שומרון, כי אין שם משפטים, ודאי שלא משפטים מורכבים)

שהיה, במקום אשר היה. פעם חשבו ש ש הייחוס היא מבית שני ולכן אפיינו את קהלת לבית שני, אבל בחרסי דומרון יש כבר ש הייחוס

תוכל לצטט?

בכל מקרה, ודאי יש ש' גם בתקופות קדומות. למשל בשירת דבורה "עד שקמתי אני דבורה".

הכוונה היא שיש תהליך מתפתח. בתקופות הקדומות אמרו "אשר". לאט לאט התחילו פה ושם לקצר ל"ש", וככל שהזמן נמשך אמרו יותר "ש" מאשר "אשר". עד שבמשנה כבר לא תמצא כלל "אשר", הכול "ש".

ירושלים היתה עיר ממלכה חשובה כבר בימי אברהם ודלטה על אזור נרחב וממש לא עיר זניחה. יש את מלכיצדק , ואדניצדק מלך ירושלים מימי יהושע שעומד בראש קואליציית מלכים.

גם מלכי בית דוד נשאו בתואר "מלכיצדק" שהוא המקבילה ל"פרעה" לכל מלך ירושלים. "נשבע ה לדוד, אתה כהן לעולם, על דברתי - מלכיצדק". (ויש גם רמז אפשרי ששלמה כונה מלכיצדק, מכיוון שאחיו יועצו כלאב כונה דנאל. ועם נלך לפי המדרש שתמר היתה בתו של שם שהוא מלכיצדק, מכיוון שאינה כנענית כבת שוע, אז מלכי דוד ירשו את התואר גם מתמר). כך שהם נחשבים ל"מלך ירושלים" נוסף על היותם מלכי ישראל או יהודה. 

דוד הרחיב את הבניה והחומה שבנו היבוסים, ושלמה אומר שבימיו ירושלים היתה בשיא בנייתה מכל אלו שלפניו.

אבל גם אם זה מלך בית דוד אחר, הרי שכל מלך בית דוד יושב על כסא דוד והוא דוד של דורו "ועבדי דוד נשיא להם לעולם", כך שכל חכמת מלך בית דוד, זה בחינת שלמה ממש, כדוגמת בן כרעא דאביו כשם שהכהנים מקודשים בקדושת אהרון.

ולכן זה לא משנה, בית דוד כתב הן את שיר השירים והן את קהלת. אותה שושלת עם אותן תכונות.

אגב שלמה השתמש בהרבה שמות ספרותיים. למשל המלך "למואל מלך" שמוזכר בסוף משלי שאמרה לו אמו "אל למלכים שתות יין"

כך מלך ירושלים מכונה באופן מליצי "מלכיצדק". באותו אופן נקרא אכיש מלך גת בספר תהלים (ודווקא בתהלים, שם זה שירה ולא פרוזה) "אבימלך", כשם מלך פלישתים הקדמון (למרות שבתקופתו אלה כבר אינם אותם הפלשתים הקדמונים, העוים החושבים בחצרים עד עזה, אלא הם כפתורים היוצאים מכפתור שהשמידום וישבו תחתם, ככתוב בפרשת דברים. ומבנה השלטון שלהם שונה, יש להם חמש סרנים ולא מלך כללי).

בקיאות במחקר.

הסגנון של קהלת לא דומה לסגנון תנכי, אבל דומה לסגנון הלשון בחרסי שומרון מבית ראשון (למשל התחילית "ש" במקום אשר, ועוד דברים). כך שלא מדובר כאן בתקופה אחרת, אלא במשלב ספרותי אחר, משלב עממי ולא גבוה בניגוד לשאר התנך 

תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, מִפְּנֵי שֶׁחׇכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הִיא. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי זוֹ בִּלְבַד אָמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל", וְאוֹמֵר: "אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו". מַאי "וְאוֹמֵר"? וְכִי תֵּימָא: מֵימָר טוּבָא אֲמַר, דְּאִי בָּעֵי — אִיכְּתִיב, וּדְאִי בָּעֵי — לָא אִיכְּתִיב. תָּא שְׁמַע: "אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו". (מגילה ז)

וּמִי כְּתָבָן? מֹשֶׁה כָּתַב סִפְרוֹ וּפָרָשַׁת בִּלְעָם וְאִיּוֹב. יְהוֹשֻׁעַ כָּתַב סִפְרוֹ וּשְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה. שְׁמוּאֵל כָּתַב סִפְרוֹ וְשׁוֹפְטִים וְרוּת. דָּוִד כָּתַב סֵפֶר תְּהִלִּים – עַל יְדֵי עֲשָׂרָה זְקֵנִים: עַל יְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, עַל יְדֵי מַלְכִּי צֶדֶק, וְעַל יְדֵי אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי מֹשֶׁה, וְעַל יְדֵי הֵימָן, וְעַל יְדֵי יְדוּתוּן, וְעַל יְדֵי אָסָף, וְעַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי קֹרַח. יִרְמְיָה כָּתַב סִפְרוֹ וְסֵפֶר מְלָכִים וְקִינוֹת. חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ כָּתְבוּ (יִמְשָׁק סִימָן יְשַׁעְיָה, מִשְׁלֵי, שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת. אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה כָּתְבוּ (קַנְדָּג סִימָן יְחֶזְקֵאל וּשְׁנֵים עָשָׂר, דָּנִיֵּאל וּמְגִילַת אֶסְתֵּר. עֶזְרָא כָּתַב סִפְרוֹ, וְיַחַס שֶׁל דִּבְרֵי הַיָּמִים עַד לוֹ. (ב"ב יד טו)

אתה יכול לחפש מקורות אחרים, אבל אלו דברי התנאים\אמוראים

כשרוצים ללמוד הלכה או מוסר,

דברי התנאים והאמוראים הם קודש קודשים.

כשרוצים ללמוד מדע או היסטוריה,

עדיף לבדוק במקומות אחרים.

יש כ"כ הרבה טעויות שאנחנו יודעים להגיד בוודאות שהן טעויות (בבקשה אל תבקשו ממני לתת דוגמאות, אין לי עניין להיכנס לזה), עד שגם כאשר אנחנו לא יודעים בוודאות, כבר אין ביטחון שמה שנכתב שם נכון.

למעשה, הטעויות האלה גרמו לאורך ההיסטוריה לאנשים שונים לצאת בשאלה (או להמיר דת, תלוי בתקופה), כי הם אמרו "אם התנאים והאמוראים שיש להם רוח הקודש, כתבו דברים שהם בהכרח לא נכונים - סימן שכל מה שהם כתבו זה שטויות, וכל התורה שלהם היא שטויות, וכל המסורת שלהם מומצאת" וכו'.

לכן חשוב מאוד לשים דגש על ההבדל: ההלכה עברה מדור לדור מהקב"ה למשה וכן הלאה, שיטות הפסיקה עברו מדור לדור. 

לעומת זאת סיפורים היסטוריים, עובדות מדעיות, אגדתות וכו' - לא עברו מדור לדור, והם מייצגים את הידע שהיה להם בזמנו בהתאם לתקופה ולמקום שבו הם חיו. לכן כאשר יש טעות בדבריהם, זה לא מעיד שגם חכמתם התורנית אינה נכונה חלילה.

חז"ל עצמם לא טענו בשום מקום שיש להם מסורת ממשה רבנו או נבואה או רוח הקודש וכו' בנוגע לעובדות מדעיות או היסטוריות, ולכן ממילא כאשר הם טועים בדברים האלה זה לא מוכיח כלום על הידע התורני שלהם. 

באותו הקשר,

יש אנשים שטוענים שעדיף להקשיב לעצות הרפואיות של הרמב"ם ולא לעצות הרפואיות של רופאים בני זמננו, כאשר יש סתירה ביניהם.

אך אין דבר מגוחך מזה: הרמב"ם בעצמו היה תולש את שערותיו אם היה יודע ש-800 שנה אחרי שהוא חי, אנשים יבחרו להקשיב לו גם במקום שבו הוכח לחלוטין שהוא טעה.

הרי הוא עצמו לא סמך בדברי הרפואה שלו על התורה או המשנה או הגמרא, אלא על הידע הכי מעודכן והכי חכם שהיה בזמן שבו הוא היה חי.

ומהעולה מהכתוב כמעט על הסיכויים שקהלת זה שלמה, מלך אחר לא יכול לומר שגדל יותר מאשר לפניו בירושלים, כי שלמה היה הכי גדול במפעליו.

כמובן גם אם תיאורטית שלמה לא כתב את קהלת, דברי חזל תקפים, כי המלך שכתב הוא בחינת שלמה

אתה קורא לזה מדע או היסטוריה? הרי לומדים מזה הלכה למעשה ואם לא זה התחום של חז"ל אז מה כן..

חוץ מזה, חכם יהודי מלפני 2000 שנה+ אומר לך על ספר קודש יהודי שהוא חכמתו של שלמה. מה אתה צריך יותר מזה? וכנראה לא על פי ממצאים אלא על פי מסורת. (הוא כ700 שנה אחרי חזקיה) למה לך לתעדף אמינות של חוקרים בני זמננו? (שלא לדבר על המאמר שהבאת שהטיעונים שלו חלשים מאוד מאוד) כמובן יבוא יום וימצאו פפירוס ישן שיהיה כתוב עליו בכתב עברי עתיק "ה?לך שלמ? בן דוד הוא קה?ת", ואז בטח העולם הארכיאולוגי ירעש ויגעש כמובן..

לעיתים ערך מכתבי הנביאים שלפניו. חוץ ממשה.

למשל ירמיהו כתב מלכים, אבל כתוב במפורש בדברי הימים שכל דברי מלך מסוים נכתבו על ידי נביא אחר, ובסוף הועלו על ספר מלכים, למשל "ויתר דברי יהושפט כתובים על דברי יהוא בן חנני הנביא, אשר הועלו על ספר מלכי יהודה וישראל".

ביהושע מוזכר ששבט דן כבש את העיר דן, אז זה אחרי ימי יהושע לפחות פסוק זה.

בשופטים מוזכר שיהונתן בן גרשם הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני על גלות הארץ. כלומר לפחות פרשה זו נכתבה אחרי גלות 10 השבטים.

בשמואל כתוב "על כן היתה צקלג למלכי יהודה" משמע שזה נכתב אחרי פילוג הממלכה, אבל יכול להיות שנתן או גד האריכו ימים עד הפילוג

כתוב במלכים על שלמה "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף". כלומר: שלמה דיבר ושורר, אבל לא העלה על הכתב. הדברים עברו בעל פה מדור לדור, ובימי חזקיה - הוא כנראה כינס ועדה מיוחדת של סופרים להעלות ספרים על הכתב, ובמסגרת הפרויקט הזה הועלו על הכתב דברי שלמה.

מטבע הדברים, מה שעבר מדור לדור הוא התוכן של דברי שלמה, אך לא המילים המדויקות. ולכן דברי שלמה מוגשים בשפה המאוחרת של ימי חזקיה.

אבל אפשר להמשיך להתעקש על "מאי דקאמרה הגננת"...

ישנן הרבה מילים בעברית שיש שוני ביניהן וכשמוסיפים להם ה"א,
אנסה להסביר,

המילה בלשון זכר מייצגת את האידיאל הגדול,
במקרה הזה 'צדק',
זו גם באמת הדוגמא הכי קלאסית..
צדקה היא מימוש של צדק במציאות.

זה נכון בעוד דוגמאות, טוב-טובה, אור-אורה.
כשבלשון זכר מוזכר האידיאיל ובתוספת הה"א ישנו מימוש מציאותי.

לא יודע אם הצלחתי או אם אני יודע מספיק להסביר, אבל ככה לימדו אותי.


פעם שמעתי את הרב לונדין מסביר שזה גם היחס בין 'איך' ל'איכה', אבל לא מספיק זוכר מה הוא אמר...

רק בתקופת התנאים המילה "צדקה" הפכה להיות מה שהיא היום, זה לא הפירוש המקורי של המילה בתנ"ך.

צדק וצדקה - האקדמיה ללשון העברית

אפשר לקצר כי יש בחירה בעולם.  

אלא רק את מסלול החיים הכללי - מה הוא יהיה חייב לעבור בשביל התיקון שלו

כי יש דברים שאדם חייב לעבור בחיים לא משנה מה - עם כסף או בלי כסף, עם זיווג או לבד, עם חברים או בלי חברים

מופיע בהרבה מקורות שגוזרים דברים לפני החיים ואפשר לשנות אותם ע"י הבחירה.

הדוגמא הקלאסית זה זרע עלי, אבל יש עוד הרבה מקורות.

בקיצור, כמו שכתבו פה, יש הבדל בין הדברים שגזרו לבין המציאות שנקבעת בין היתר לפי הבחירה החופשית.

כמובן, ה' ידע את זה ואת הבחירה של האדם, אבל זה כבר סוגייה אחרת, הידיעה והבחירה.

ובכל מקרה, גם לא מופרך לומר שנשמה של האדם ראתה שהוא הולך להתאבד ובחרה בכל אופן לרדת לעולם.

יש הרבה מאוד ספרים וקונטרסים על שאלה זו.

בכל זאת:

1. כיצד יתכן? אליהו לא נקרא "עוכר ישראל" באופן סביל, אחאב הרשע הגדול ביותר מכל מלכי ישראל קורא לו כך, זו לא הקושיא הגדולה ביותר על אחאב הרשע.

2. אין שימוש נרחב במושג הזה, פשוט אין. 

ממילא, מיותר לבדוק את השימוש הנרחב בתוכינו - כי הוא לא קיים.

נהפוך הוא. ברגע שאנשים כינו אותי כך טענתי שאני בחברה טובה.

השמצות מסוג זה ראוי שיתיחסו להם בגישה תורנית כי הם אלה שגורמים לשנאת

חינם. 

בכל מקרה, אליהו כבר ענה:
 

"לא עכרתי את ישראל כי אם **אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה'** ותלכו אחרי הבעלים!"

גם חזל מודעים לזה ובאים לביקורת על אליהו.

כמובן אין זה אומר שאליהו חטא, אלא שהייצוג שלו בעולם כמקנא לה' הוא ייצוג חריג לעומת שאר הנביאים שהם מידת הרחמים, ולשם כך ה שלח אותו בשביל לקנות ולא בשביל לרחם. ודווקא בימיו היו חייבים מלאך הברית המקנא לה'. אבל ימיו לא נמשכים הרבה וה' מפטר אותו ומחליפו באלישע, כי מידת הדין לא יכולה להיות הרבה זמן בעולם.

אבל בזכות קנאותו של אליהו נבנתה הקומה הרוחנית של ישראל לדורות כמי שיכולים להתמודד עם אתגרים רוחניים. אבל היא היתה חייבת להיות זמנית. ולכן אמירתו של אחאב על אף רשעותו מובנת, וכן רבים מהנביאים בדורו מן הסתם תמהו על מהלך אליהו זה

ישראל לעכורים בעיני ה', כי כל הנביאים התפללו על ישראל ש ה לא יכעס עליהם, ואילו אליהו שכנביא הדור תפקידו להתפלל בעד העם, עשה ההפך ואומר "לא יהיה מטר כי אם על פי דברי".

אליהו עונה לו שלא ההכרזה של אליהו עצרה את הגשם והכעסה את ה והעכירה את ישראל בעיני ה, אלא חטאי אחאב "לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביל בעזבכם את מצוות ה".

וכן אולי זה קצת נובע מזה שאיזבל שטפה את המוח לאחאב, וטענה שה' בורא את העולם אך לא משגיח עליו ורק מרחם ולא עושה דין, ועכשיו אליהו גרם לה' להתערב בעולם ולכעוס על ישראל

… את מלכות ישראל ביד רמה. הוא היה "מר בטחון" של התקופה. ממלכת ישראל היתה מעצמה איזורית.

בת זוגו איזבל משכה בחוטים והשפיעה רבות על בעלה.

אליהו הנביא וחבורתו נביאי האמת היו האופוזיציה שלא בדיוק הצטיירה כמשתפת פעולה עם ההנהגה .

לכן הרשה לעצמו השליט לצייר את אליהו הנביא "כעוכר ישראל".

המושג לצערי שכיום לא מעט יהודים משתמשים בו, מושג שמעוות , מפלג וזורע שנאת חינם.

אני בכוונה מזכיר את זה בבית המדרש כי לצערי רוב משתמשי המושג "עוכר ישראל" הם אנשים יראי שמיים שמקפידים על מצווה קלה כחמורה אבל שוכחים לשלוט על עצמם ונסחפים למסלול של ארס ושנאה.

למה שאלת,

או לפחות למה לא ענית מיד...

… המושג מעשה אבות סימן לבנים מלמד שכל עלילה בכתבי הקודש יש לה השלכה לחיי היום יום כאן ועכשיו. לכן מי שמשתמש במושג שהוטבע לראשונה בכתבי הקודש לגבי מצב מסויים ומסלף את המשמעות הוא ראוי לגנאי ממש כמו שמי שמהגויים משתמש במושג שלא אשיג את שמו לחיילי צה"ל.

אסור לכנות אף יהודי בשם!!!!!

קיבלנו מסערת המודעה.

מהיום (כמו לפני כן), לא נקרא לאיש "עוכר ישראל" אפילו אם יהיה מלאך כאליהו. וכל מי שישתמש בביטוי זה, הרי הוא איכסה פיכסה מעתה ועד עולם.

יש עוד משהו שהחברים כאן יכולים לעזור לך?

אליהו במעשיו, כמעט הביא למותם של עם ישראל.

הוויכוח בין אחאב לאליהו הוא מה פירוש המילה ישראל:העם או התורה

וכבר נזכר בדברי הרב קוק ש:ישראל ואורייתא חד הם

שעשה אליהו זה טיפול הכרחי.

מי אשם בתוצאות הכימותרפיה, האדם המעשן או הרופא?

אם הרופא ,לשם הדוגמא, בוחר לכרות רגל כשאפשר להציל אותה, זו אשמתו.

אם הוא עשה הכל זאת לא אשמתו

בד"כ כשמתלבטים בשאלה הלכתית/אמונית הוכחה היא שהעמדה או הטענה אכן מגובה במקורות תורניים.

אם זו השאלה, אז כן - שלל מקורות שנחשבים מקורות ברי סמכא מדברים (בטרימינולוגיות שונות) על נשמה כללית/שורש נשמה/ חיה יחידה כולל של כל נשמות ישראל.

@קעלעברימבאר 

רק מהתורה.

זה שיש נשמה כללית לכל התודעות מוכח מזה שבלתי ניתן להטיל ספק בקיום זולת כלשהו חוץ מאיתנו (גם אם ממש נתאמץ לנסות להטיל בו ספק. כלומר בלתי ניתן לדמיין בצורה אמיתית שכל אחד מאיתנו הוא התודעה היחידה בעולם), עוד לפני שפגשנו זולת מסוים. זו ידיעה שבאה מעצמינו. כלומר אנו פוגשים את התודעה הקולקטיבית דרך עצמינו.

זה שתודעה קולקטיבית זו מתגלמת רק בעם ישראל זה פשוט נחווה מהחוויה שרק בעם היהודי יש באתוס שלו קשר מהותי בין האומה לפרט, כלומר דיבור באתוס על נשמה יהודיה, בניגוד לשאר העמים ששם אין קשר מהותי בין האומה לפרט, אין דיבור על נשמה אנגלית/כורדית/יפנית/נורבגית וכו

אנגלי/כורדי לא שייך, זה תחום אחר לגמרי שאינו דתי וממילא לא מדברים בו על נשמה

נשמות לכל בני האדם, מי שהתנצר נשמתו עברה לסטטוס "גאול" ומי שלא אז לא.

נשמה יהודית זה לא דבר בר שינוי, וגר מתברר שתמיד נשמתו היתה יהודית. התורה ניתנה רק לבני ישראל ואילו הנצרות והאסלאם ייועדם האידאלי הוא לכל בני האדם.

באסלאם אין נשמה מוסלמית, יש נשמה של בן אדם. כאשר אם הוא מתאסלם הוא נשמתו זוכה בגן עדן.

וגם אם היה כזה דבר, בסוף האסלאם והנצרות אלו דתות ולא עמים. בעוד היהדות היא עם.

קולקטיב זה רק בעם, ואילו דת זה אוסף אינבדואלים שמאמינים באותו דבר. כך שכל הדיון על נשמה קולקטיבית שייך רק לעמים ולא לדתות.

ולא הקשת על הרישא שכתבתי ששם החידוש העיקרי. חידטש כזה גדול, עד שרבנים שהם רק רציונליסטים לא מקבלים אותו 

בשני המקרים מדובר במשהו סובייקטיבי שלא ניתן להוכחה

אני יכול לדמיין את מפלצת הספגטי המעופפת,

אני יכול לדמיין שמחר יכריזו שבריטני ספירס היא המשיח,

אני יכול לדמיין שאראלה תתקשר אלי ותודיע לי שזכיתי ב-459 מיליון ש"ח אחרי מיסים.

אז מה?

ונניח שזה אומר משהו, איך מכאן אפשר להגיע למסקנה שאתה הגעת אליה?

ספק בקיומך, כך אתה לא יכול להטיל ספק בעובדה שקיים עוד זולת כלשהו (לפחות אחד. או מיליארד, או אינסוף, לא משנה מספר הזולתים) חוץ ממך.

ב"דימיון" לא התכוונתי לדימיון חזותי, כשם שכתבתי במפורש

השאלה היא מה ניתן להוכיח, ואם הוכחתי משהו - איך זה עוזר לי להגיע למסקנה כלשהי.

נניח אם הוכחתי שיש לי מחשב, זה לא אומר שאני בגובה 1.93 ס"מ.

אם הוכחתי שיש לי 10 אצבעות בידיים, זה לא אומר שאבא שלי היה ראש ממשלת איטליה במאה הרביעית לספירה.

אתה מגיע למסקנות גם כשאין קשר בינן לבין הדברים שאתה "מוכיח".

את וודאות קיום הזולת בתוך תודעתו שלו עצמו, עוד לפני מפגש עם זולתים, זה עצמו שווה ערך לחווית קיום הזולת מתוך עצמי כשם שאני חווה את קיומי מתוך עצמי.

לא מדובר על כך שהתופש תופש זולתים מחוצה לו, כמפגש רגיל בין 2 תודעות כמעיין דו שיח, אלא בחווית הזולת מתוך ה"אני" עצמו, כלומר חווית קיום ה"אנחנו" עוד לפני קיום ה"אני".

אם יש "אנחנו" כלומר קיום זולת גלמי עוד לפני שהתחלק לתודעות פרטיות, זה מילה נרדפת לתודעה קולקטיבית

כשאני מדבר על "הוכחה" הכוונה כלי לבדיקת וודאות של משהו

נניח את המילה הוכחה בצד ותקרא לזה באיזה שם שאתה רוצה

זכור לי שהרחיד"א כותב על זה בספרו חסדי אבות (אולי בפרק ד משנה ו?), שיש סוגים שונים של שלא לשמה. יש מי שאוהב ונחמד לו בתורה ומצוות אבל תכלס הוא עושה בגלל הכבוד, וא"כ הכבוד הוא תמריץ הכרחי למה שהוא מאמין בסתר ליבו. ויש מי ששום דבר לא מעניין אותו חוץ מהכבוד, אז הוא עושה רק בשביל הכבוד, והוא בכלל לא רואה ערך בתורה אבל בגלל הכבוד הוא עושה.

ומיושבת בזה שיטת רש"י שהלומד לשם כבוד נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, כי כוונתו לאדם מהסוג השני. וזה בשונה מהגמ' שציטטו התוס' (אני לא זוכר את המקור אבל זו "מחלוקת" רשי ותוס גם בברכות וגם בתענית ואולי גם בפסחים).

לשם כבוד להגיע ללשמה.

נדמה לי שאין מחלוקת, כי רש"י בברכות יז ע"א כותב שזה כבוד שמקנטר, וזה תוספות מודים שאסור.

או ליתר דיוק של החיד"א, זה שיש גם כמה סוגים של כבוד.

אגב נדמה לי שיד רעיון יפה של היעב"ץ בהגהותיו על ספר מעלות המידות, ביחס לאלישע בן אבויה

א', תודה רבה על ההפנייה לעין אי"ה, יפה מאוד.

אני חושב שהשאלה האם אדם בא להשתנות ובאמת מקבל בענווה את דבר ה', ויודע שהלימוד אמור להפוך אותו להיות אדם עם ערכים מסויימים ועם דעות מסויימות, ותמיד מוכן לשמוע הבנות בתורה וכדומה, או שהוא מערב את עצמו בעניין עד כדי שמה שהוא הבין זו ההבנה האמיתית ואין בלתה. בסופו של דבר אי אפשר להתעלם מהמימד של הסייעתא דשמיא בלימוד, ואם אדם באמת מכוון ללמוד מתוך נקיות, מתוך רצון לחתור לאמת הא-לוהית, בסופו של דבר כנראה שהוא יגיע לשם. אבל אם אדם מערב את עצמו כפי שציינתי לעיל, אז הלימוד עלול להביא אותו לתפיסות מאוד לא טובות, ולא בהכרח שהוא יכוון לאמת. כך נראה לי, מקווה שעזרתי לך במשהו.

@דג כחול ענה לך?

אני חושב שזה מתבטא באותו עניין שהאדם לומד, יש דברים שאם אדם לא מתוקן ילמד זה אכן יזיק לו מאוד(למשל קבלה וזוהר בעיון, אדם לא מתוקן יכול חס ושלום להגיע לכפירה, יש עוד המון דוגמאות לאו דווקא קבלה פשוט כרגע לא עולה לי..)

ולגבי העניין השני, אני חושב שזה בגדול התורה כולה(למעט העניינים הבעייתיים שאדם לא מתוקן עדיף שלא יתעסק בהם), ופשוט היצר מייאש את האדם מללמוד אותם ומכניס לו לראש "עזוב תראה איפה אתה ומי אתה ומה אתה עושה מי צריך או רוצה בכלל את התורה שלך" ואז "אין דברי תורה מקבלים טומאה"...וגם "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו שמאור שבה מחזירו למוטב"..

לדוגמא..תראה אנשים שלא מעוניינים ללמוד הלכה וזה מאוד משעמם אותם(ובפרט כשהם נצרכים לזה עד למאוד) אבל כן הולכים או רוצים מאוד ללמוד זוהר ושער הכוונות שער הגלגולים וכו' וכו' ואת זה, כשאין להם בסיס לתורה עדיף שלא ילמדו בכלל.

(אולי זה בשם הרב דסלר , לא זוכר)

בכל מצב שאדם נמצא הוא יכול מעט לכוון לתקן את עצמו, לפחות לרצות, וזו התחלה של תיקון שאפשר לעסוק איתו בתורה ולהזדכך

ואז לעסוק בתורה כדי להיטהר מעט, ואז שוב יוכל לתקן את עצמו עוד קצת, ואח"כ לעסוק יותר בתורה וכן הלאה מעלה מעלה.

אבל אם בשלב הראשוני העיסוק בתורה הוא מתוך רצון להמשיך לחטוא גם ברמה שהוא נמצא בה, אז נעשית לו סם חיים וכו'.

השאלה היא על המקרים שזה לא כך

פטור בלא כלום אי אפשר.

להעניש על מה שלא שייך, גם אי אפשר.

לצאת מפרופורציות בענישה, גם אי אפשר.

מידה כנגד מידה זו האמת.

בדרך שאדם מודד בה מודדים לו.

…שבכל העולם מאשימים אותנו למרות שאנו הקורבן

ואנו אלה שבסכנת קיום בארצנו אולי זה עונש מידה כנגד מידה על זה שאנו בישראל מאשימים את הקפלינסקים, השמאלנים, הצבא, השב"כ , בג"ץ ועוד חוץ ממי שאשם באמת.

ואם קפלן בעצמם צורחים שישראל היא לא מוסרית בכך שהיא מגנה על עצמה, מה יגידו האנטישמים בעצמם?! ברור שיאשימו אותנו.

אם קפלן שורפים מכוניות לאזרחים, למה שחמאס לא? אם אנשי קפלן מוסרים שמות למדינות שונות כדי להטיל סנקציות, למה שחמאס לא? אם אנשי קפלן רודפים חיילי צהל, למה שהאנטישמים לא?

במקרה פה מה שאנחנו רואים זה איך הקב"ה מאריך אף לרשעים בקפלן. ביחס לשאר העם, אנחנו רואים ניסים גלויים וחסדים שקשה להאמין שאנחנו ראויים להם. ברוך השם שלא עזב חסדו.

ברוך השם שלא נתננו טרף לשיניכם.

בארה"ב קמו עשרות זרמים לא-אורתודוקסיים, כולם הפכו בסופו של דבר לסניף של המפלגה הדמוקרטית עם ניחוח קל בלבד של יידישקייט והיעדר של שמירת מצוות. אחיהם הפתאים הישראלים (מניינים שוויוניים, התנועה המסורתית קונסרבטיבית, הרפורמים) יחוו את אותו התהליך.

רב שאהב לשחק גולף וקיבל מגרש רק ביום כיפור. אמר לבני קהילתו שלא יהיה ביום כיפור, ונסע לגולף.

שיחק בגולף ועל הפעם הראשונה קלע את הכדור למטרה.

כל מלאכי מעלה רעשו ואמרו לה' - זו תורה וזו שכרה?

אמר להם ה' - זה העונש הכי גדול, כי למי הוא יוכל לספר שקלע על הפעם הראשונה?

(נזכרתי בזה בגלל סיפור ששמעתי על בית כנסת רפורמי בשיקגו שהיה סגור בחגים כי הרבאי יצא לחופש)

"נשיא ה"היברו יוניון קולג'", המכללה להכשרת רבנים רפורמים בארצות הברית, ומבכירי הרבנים הרפורמים בארה"ב, נהרג אתמול (שבת) בבוקר לאחר שמטוס קל אותו הטיס התרסק בניו יורק"

רב רפורמי בכיר נהרג בהתרסקות מטוס

ברוב המקוואות נראה לי פשוט צריך להשתמש רק במים קרים, אבל כן, מותר.

בקליפת אגוז, בעצם זה שהתורה קבעה יום כיפורים בכל שנה ושנה מעידה כאלף עדים שהקב"ה יודע את יציר כפיו. הטעות היא במחשבה שהמדד לתשובה הוא העובדה האובייקטיבית של היעדר החטא, בעוד שהאמת היא שהמדד לתשובה תלוי בכנות של האדם.

אני ממליץ מאוד לשמוע את השיעור. תסתכלי אם הזמן שהוא אורך מתאים לך.

תודה רבה רבה לך. עזרת לי מאוד

תתכווני בכל ליבך לא לחזור אל החטא. שמעתי משהו מהרב שלי הרב אליעזר בן-פורת שברגע שאדם התכוון בכל ליבו לא לשוב לחטא, אז גם אם אחרי זה נפל בחטא, זה כבר אדם חדש שנפל בחטא. כך צריכה להיות התחושה אחרי הווידוי, שמבחינתי התנתקתי מהחטא, אני לא רוצה בו.

אבל אני חושב שבאמת המדרגה של תשובה שלימה זה שאדם באמת יתנתק מהחטא לגמרי, ואמנם עדיין יהיה לו יצה"ר, אבל נקודת הבחירה שלו תהיה יותר גבוהה. בחטא הקודם הוא כבר לא ייפול. זה קשה מאוד להתנתק מחטא, אבל זה אפשרי. צריך לעבוד על זה, להתפלל על זה, ללמוד על זה, לרצות חזק לא להיות שם, לרצות חזק להיות באור, בטוב. לעשות הכל כדי לא ליפול שוב. והעצה הכי טובה שאני מכיר ששמעתי ממורי ורבי הרב זלמן מלמד שליט"א, לפתח כ"כ את אהבת ה', עד שלא לרצות להיות מלוכלך בחטא. לפתח את ההכרה שאני לא בחטא, והכוחות הגופניים שמושכים אותי לחטוא הם לא מצייגים את מי שאני באמת (זה דגש אחר קצת ממשהו ששמעתי ממורי ורבי הרב שרקי, אבל אכמ"ל).

https://www.yeshiva.org.il/midrash/2884

לכאורה היה מתבקש שלרשבג לא יפריע שאין היכר בינו לבינם.

ושלרבי מאיר ולרבי נתן לא יפריע שמכבדים אותו יותר מהם, וק"ו המחשבה/התכנית לבחון את ידיעותיו / לביישו על אי ידיעת נושא בתורה נראה תמוה מאוד ...

אבל לצורך העיון, איני מבין למה להדליק זה פיקוח נפש ומה ההצדקה לא להדליק לפני שבת?

מעבר לכך - לא רואה שום היתר לבקש מיהודי לעשות איסור. האמת שגם כדי להתיר לבקש מגוי, צריך הצדקה הלכתית ספציפית.

וגם שאסור לך להדליק בשבת.

אור של חדר ממש לא לוקח הרבה חשמל, אם הוא יתעקש תגיד שאתה מוכן (לפנים משורת הדין) לשלם כמה שזה עולה.

בניין עם מקלט תחתון בלבד ושיש בו שומרי שבת - המינימום מבחינה בטחונית זה הדלקת האור לפני השבת ולכל השבת. אם יש לו איזו בעיה נפשית עם זה - שידבר עם מי שהוא רוצה, מהאגודה לתרבות הדיור ועד המפקחת על רישום המקרקעין בתפקידה (הקצת ארכאי בהגדרתו) כממונה על פנקס הבתים המשותפים (יש דבר כזה). כולם יחטיפו לו על המוח. מטומטם לגמרי מי שמפריע לשכנים דתיים, שבסך הכל צריכים תאורה בשבת במקלט. תבהירו לו שאתם תדליקו את האור לפני שבת - כל שבת - במקלט, ולכל השבת. ושאם יש לו בעיה שיילך למשטרה, המוח הגאון הזה. יגלגלו אותו מהתחנה מכל המדרגות.

ושישאר דולק כל השבת

מה זה השטויות האלה

ולמה שיהיה מותר להדליק?

באופן שהן תהיינה "משולשים".

למרות שנדמה לי שגם הערי מקלט שנבחרו בשני עברי הירדן הן לא ממש "משולשים" (כי גם המפה לא ממש מרובעת, כלומר עבר הירדן משוך הרבה יותר צפונה ומזרחה והרבה פחות דרומה)

משלב כלשהו לא יהיה רצח גם לא בשוגג. כשהטגנוחוגיה והמוסר יגרמו לזה. חוץ מזה אנחנו במיחא קרובים לשנת 6000

סימן שלבוא חמת צפונית ללבנון, ונמצאת בארץ חמת או סמוך לה. ארץ חמת בסביבות העיר חמת, העיר חאמה בסוריה. יש אומרים שלבוא חמת כלומר הדרך ההולכת לחמת, אולי הגבול הצפוני של לבנון, נחל נהר אל-כביר

כתוב לך מתחת לכל פתיל (תלוי שיטה) במה השתמשו..

הם מוכרים גם ארגמון וגם תכלת רדזין (דיונון) תתקשר אליהם ותזמין מה שאתה רוצה.

אם אני לא טועה אם באתר לא מופיע אחרת זה ארגמון קהה קוצים.

העניין הוא שכאחד שיש לו ניסיון עם הציצית שלהם היא ממש איכותית.. ואני לא רוצה לרדת מהרמה. מה שנקרא "המחוזק" ..

מאיפה אפשר להזמין משהו דומה? ראיתי איזה אתר שנקרא tekhelet .. עושה רושם שהם מייצרים את התכלת בעצמם..

בעיון מהיר במחירים זה לא נראה שונה כל כך .. (יש הרבה ווריאציות.. אבל בכללי נראה שהמחירים די דומים)

יש בו גם הנחות לחיילים אם רלוונטי לך.

ויש גם את אתר "פתיל תכלת".

ויש גם את "תכלת מלכות"- אין להם אתר באינטרנט, אבל הם מישיבת חולון, מוזמן לפנות לפרטי למספר שלהם. [הם ממש זולים].

ויש לי עוד חבר שמוכר תכלת ממש בזול [לא ראיתי יותר זול ממנו], מוזמן לפנות בפרטי לעוד פרטים. [מאיפה אתה בארץ?]

הרב מאזוז זצ"ל המליץ עליהם ומשם אנחנו קונים.

ניתן לקנות רק את הפתילות ויש אפשרות שיקשרו לך.

(אני קושרת לבעלי)

שלום, בתור אחד שלובש טלית עם פתיל תכלת וגם חקרתי את הנושא, שים לב לבקש מהחנות דווקא את התכלת היקר יותר שהופק מארגמון כהה קוצים, ולא תכלת זול של רוז'ין שהופק מתמנון. להרחבה נוספת בנושא ישנו אתר "תכלת" שעוסק בזה לעומק וכדאי מאוד לקרוא שם מאמרים וסיכום: דף הבית

אבל ברור שיש עניין להתחסד גם אם זה לצורך:

"ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו": בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו, "ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך, ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק.

משל משה רבנו למה הדבר דומה? לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורים, ילדה שם בן, גדלה שם ומתה שם, לימים עבר המלך על פתח האסורים, כשהמלך עובר התחיל אותו הבן צווח ואומר אדני המלך כאן נולדתי, כאן גדלתי, באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע. אמר לו, בחטא של אמך. כך במשה, כמו שכתוב (בראשית ג כב): "הן האדם היה כאחד", כתיב (דברים לא יד): "הן קרבו ימיך למות". (קהלת רבה)

אבל אפשר להתחיל עם איסור על גריסת אפרוחים, שיש בזה חששות נוספים מדאורייתא

ביומן שלו (צילום של כתב היד מופיע באחד מספרי שמחה רז)

הסיפור שכשהוא הגיע לראשונה ליפו ונפגש עם הרב קוק, הם הלכו בדרך ודיברו ותוך כדי הוא תלש עלה וזרק על הרצפה. הרב קוק אמר לו שהוא משתדל שלא לפגוע בשום דבר, גם טפל לחלוטין, כי לכל עלה יש מלאך שאומר לו גדל.

זה מסר מאוד עוצמתי, שנותן רעיון של ערך לכל מה שסביבך, ללא קשר לשאלה מהו הערך. גם ניתן להבין מזה את הרעיון של "ועלהו לא יבול", שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד - כך שהעלה מסמל משהו זמני וזניח ובכל זאת הוא חשוב מאוד (ונדמה לי שיש כם תוס' בגיטין "על עלה של זית" שיוצא ממנו משהו ברעיון הזה). ועל הדרך זה מאוד מרחיב את העיקרון של בל תשחית (לא ברובד הלכתי כמובן).

לקטוף עלה, סתם כך?

חיים שה' ברא.

לגבי פרטים אז תלוי בצורך האדם וגם לגויים מותר.

אבל בוודאי שצריך להשתדל לשמור על הבריאה שה' ברא.