סוס שיש לתפוס ולרתום אותו ללימוד התורה ולמצוות.
זוכרת שיש משל כזה ששמעתי לפני שנים, אבל לא מצליחה כעת למצוא את המקור לו...
מי מכיר את המשל המדמה את היצר הרע לסוס?מתואמת
אולי את מתכוונת לזה?מבקש אמונה
ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה נ'
הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים מַחֲשַׁבְתּוֹ פּוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְזָרִים הִיא בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לַחֲשׁב מַה שֶּׁרָאוּי. וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס שֶׁפּוֹנֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְסָר לְדֶרֶךְ אַחֵר שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ בְּרִסְנוֹ וּמַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. כְּמוֹ כֵן יְכוֹלִים לִתְפּס אֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּעַל כָּרְחוֹ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי
יכול להיות שזה באמת זה, תודה!מתואמת
שמעתי את המשל על הסוס מהרב שרקי, שאמר זאתקעלעברימבאר
בעקבות משל היצרים לבני מדינה תחת המושל ,בכוזרי
זה היה בשיעור מוקלט שלו? איפה אפשר למצוא אותו?מתואמת
אבל הוא לא הביא שום מקור, זה בשיעור בסדרתקעלעברימבאר
השיעורים על הכוזרי של הרב שרקי בערוץ מאיר. מאמר ג , פסקה החסיד הוא המושל
הבנתי, תודה!מתואמת
אז אם מישהו פה יודע לפי זה מה המקור - אשמח לשמוע...
הביאו מקור מרבי נחמן לאקעלעברימבאר
כן, אבל מחפשת משהו קצת יותר מדויק.מתואמת
מסילת ישרים?שואלת12
"אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כולה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה". והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם, מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה.
תודה! זה לא בדיוק מה שזכרתי אבל זה גם טוב
מתואמתאחרונה
האם מותר או אסור לישא יותר מאישה אחת?גבר גבעות
בעקבות דיון תיאורטי בפורום אחר אשמח אם מישהו יוכל לעשות לי סדר לגבי הנושא בכלל והנושא היום.
א- האם יש דעה שאוסרת נישואים של גבר עם יותר מאישה אחת חוץ מחדר"ג?
ב- האם כולם קיבלו את חדר''ג?
ג- האם מי שמתיר היום לישא יותר מאישה אחת כמו הרב עובדיה בתשובה וכדו' נקרא קראי כי הוא לא ממשיך את שושלת התושב''ע?
תודה
הרמבםקעלעברימבאר
סובר שרק הצדיקים ביותר קיבלו נבואה בסיני, ואילו השאר רק שמעו קולות באוזן. הוא מסביר שלא תתכן נבואה על מי שאינו שלם בחכמה וצדקות ולכן זה מועיח את מה שאמרתי.
המקובלים אומרים שהנבואה היתה לנשמת הכלל ולכן זה יוצא דופן.
נכון שנבואה זה רק מרצון ה ולא רדיו , אבל זה לא שרצון ה יעשה נבואה על מי שלא ראוי לה (דעת הכת הראשונה הטועה, כדברי הרמבם שם) ולא נכון גם שזה רדיו ללא רצון (דעת הכת השניה הטועה) אלא שזה שילוב של רצון ה ויכולת האדם לקבל נבואה.
בקיצור כולם סוברים שנביא יקבל נבואה רק שיהיה צדיק וחכם אדיר.
לעניין הר סיני זה לא רלוונטי לדיון על שלמה
מישהו יכול להסביר בבקשהדורין השמיני
מה הולך בפרק הזה עם היחוס של אהליבמה ענה וצבעון
וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃
עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אׇהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי׃
וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת׃
וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל׃
וְאׇהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־[יְע֥וּשׁ] (יעיש) וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃
וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁ֠יו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כׇּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כׇּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כׇּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃
כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃
וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃
וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר׃
אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃
וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז׃
וְתִמְנַ֣ע ׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃
וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃
וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אׇהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת־[יְע֥וּשׁ] (יעיש) וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח׃
אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז׃
אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה׃
וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃
וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אׇהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אׇהֳלִֽיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃
אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם׃ {ס}
אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃
וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃
וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃
וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם׃
וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו׃
וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאׇהֳלִיבָמָ֖ה בַּת־עֲנָֽה׃
וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן׃
אֵ֖לֶּה בְּנֵי־אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן וַעֲקָֽן׃
אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַאֲרָֽן׃
אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה׃
אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י לְאַלֻּפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר׃ {פ}
וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלׇךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃
וַיָּ֖מׇת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבׇּצְרָֽה׃
וַיָּ֖מׇת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי׃
וַיָּ֖מׇת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית׃
וַיָּ֖מׇת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃
וַיָּ֖מׇת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃
וַיָּ֖מׇת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃
וַיָּ֘מׇת֮ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃
וְ֠אֵ֠לֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַֽלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת׃
אַלּ֧וּף אׇהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן׃
אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר׃
אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה ׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃ {פ}
או שהיו שני ענה ושני דישון ושתי אהליבמהטיפות של אור
(כשהאחרונים נקראו על שם קרוביהם הראשונים), או שהיה שם הרבה גילויי עריות בסיפור (ולפעמים הכתוב מתייחס לאב הביולוגי ולפעמים לא)
הרמבן מביא את שתי האפשרויות, וכותב על האפשרות השניה: "וזה מדרשם של דורשי חומרות כמו שמוזכר במסכת פסחים, ואיננו דברי הכל בגמרא ולא משמעו של מקרא כלל"
יש הרבה מחלוקות אבל אף מחלוקת לא ממש הבנתידורין השמיני
חזל אומרים שהיו שמה גלויי עריות ומפרשים אחרים אומרים שהיו שני ענה ויש עוד דעות אבל זה עדיין לא ממש מסתדר
תסביר יותר? (מה לא מסתדר)טיפות של אור
הרשי הזהדורין השמיני
הוא ענה. הָאָמוּר לְמַעְלָה שֶׁהוּא אָחִיו שֶׁל צִבְעוֹן וְכָאן הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּנוֹ? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד אֶת עֲנָה:
והרשי הזה
בת ענה בת צבעון. אִם בַּת עֲנָה לֹא בַּת צִבְעוֹן? עֲנָה בְּנוֹ שֶׁל צִבְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת עֲנָה, וְיָצְאָה אָהֳלִיבָמָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁכֻּלָּן בְּנֵי מַמְזֵרוּת הָיוּ:
אוקיי, זה לפי הדעה שהיה ענה אחדטיפות של אור
פעם כתוב שהוא אח של צבעון, ופעם בן שלו. ובהמשך כתוב שאהליבמה היא בת ענה בת צבעון
לכן רשי מסביר שצבעון בא על אימו, ולכן ענה הוא גם אח שלו וגם בן שלו. ואחרי זה צבעון בא גם על אשת ענה, ואהליבמה נולדה מאחד מהם. והיא מיוחסת גם לאביה האמיתי וגם לאביה החורג. (או על פי תפיסה שאולי הייתה פעם, שאישה יכולה להוליד בן אחד שחצי מה'גנים' שלו באים מאיש אחד וחצי מה'גנים' שלו מאיש שני)
(ערכתי את ההודעה)
לא היו שתי אהליבמה,קעלעברימבאר
במקרה 2 אהליבמות שלאבא שלהם ולסבא שלהם אותו שם? פשוט עשיו התחתן עם חורית מבני שעיר החורי כחלק מהברית ביניהם. בסוף הוא היגר להר שעיר ואליפז התחתן עם תמנע ואדום ובני שעיר התחתנו אחד עם השני. בסוף האדומים הרגו את בני שעיר אבל אמצו את התרבות והאליל הלאומי שלהם "אלוהי שעיר" הוא נקרא בדברי הימים אצל אמציה.
אציין אגב רעיון שבני שעיר זה כנגד רומא, ומשפחת עשיו זה כנגד הנצרות שיצאה מהיהדות והשתלטה על רומא
למה אותו שם לסבא? רק לאבאטיפות של אור
רמבן פסוק כה: "ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה" - דרך הכתוב לאמר בבנות כן, כמו 'ואת דינה בתו'. וזה ענה הוא הבן הרביעי לשעיר החורי, אחי צבעון הנמנה אחריו למעלה. כי הפרשה תמנה שבעה בני שעיר החורי כתולדותם. והיה לזה ענה בן אחד, יקרא גם כן דישון, כשם דודו. ולו בת תקרא אהליבמה כשם קרובתה בת ענה בן צבעון. ולכך יאמר הכתוב באשת עשו 'אהליבמה בת ענה בת צבעון', להגיד כי היא בת ענה שמצא הימים, נכדת צבעון, לא אהליבמה בת ענה בן שעיר החורי אחי צבעון.
אה הבנתי,קעלעברימבאר
אבל הרמבן מסכים שהליבמה בת ענה בן צבעון החיווית היא אהליבמה בת ענה בן צבעון מבני שעיר החורי
חשבתי שרצית לומרקעלעברימבאראחרונה
שאהליבמה החיווית אשת עשיו היא לא ממשפחת שעיר החורי
ראיה מחקרית שלא היו 2 אהליבמה:קעלעברימבאר
אחת אהליבמה החורית ואחת החיווית.
בארכיאולוגיה יש הרבה אזכור של החורים שהיו עם גדול ואין כלום על החיווים, למרות שערים מרכזיות הם מוזכרות חיוויות כמו שכם של חמור וגבעון של הגבעונים. כבר הרמבן אומר שחיווים זה כינוי לחורים. ייתכן גם שזה מילת שיבוש , שבה נקראו החורים שגרו בעבר הירדן המערבי. גם אצל הגבעונים וגם אצל בני שעיר אין מלכים אלא אלופים וזקנים, וגם חמור נקרא נשיא ולא מלך.
רמת מבחני הרבנותצע
בע"ה.
מעניין אותי ממש מה דעתכם בנושא..
מבחני רבנות לנשים? מה בכלל המבחנים האלה בודקים | ערוץ 7
האמת הכותרת קצת מטעה כי הדיון שרציתי לפתוח אינו על מבחני רבנות לנשים.. אלא על הביקורת של הרב על המבחנים במתכונתם הנוכחית, וכן על הרף שהציב..
אתם מזדהים עם דבריו? או שלדעתכם הרף שהציב גבוה מידי? כמה ניגשים כיום למבחנים וכמה לדעתכם ייגשו אליהם אם ייושמו הקריטריונים שהרב כתב עליהם..?
מצטט את עיקר דבריו שרציתי שתגיבו עליהם: [אפשר כמובן להכנס לכתבה/לקישור..]
הדרך לפתרון
אם מסורת־הרבנות יקרה לנו, צריך לבנות מערך אחר, שישקף באמת את השתלשלות השמועה מדור לדור, את הגדלות התורנית האמתית של המוסמכים, ויסנן את מי שמתיימר לקבל תעודת סמיכה על ידי מבחן זיכרון.
המערך צריך להיות מושתת על שלושה עוגנים:
א. שנים רבות של לימוד בישיבה, סדרים מלאים ברצף וברצינות, מתוך עמל ויגיעה. דבר זה יכול לקבל מענה חלקי, על ידי מבחנים בסוגיות הש"ס, עם ראשונים ואחרונים. המבחן צריך לכלול יכולת הבנה וניתוח המקורות, גם כאלה שמן הסתם הלומדים לא נפגשו איתם קודם, כך שרק מי שעמל שנים רבות בלימוד עיוני יוכל להצליח לעבור.
ב. המלצות מרבנים, שמכירים את התלמיד וליוו אותו במשך השנים, עם תיאור מדויק כמה זמן הוא למד במוסדותיהם, ומה טיב ההיכרות שיש ביניהם. ההמלצות חייבות לציין גם את דמותו הרוחנית של התלמיד, ההשקעה והיגיעה שלו בתורה, והתאמתו להיות רב בישראל. לעניות דעתי צריך להיות גם מאמר תורני משמעותי שכתב התלמיד, והרב המלווה מעיד שהתלמיד כתב אותו בכוחות עצמו, והוא משקף נאמנה את יכולותיו.
ג. בנוסף לבחינה בכתב על החומר הנלמד (אפשר גם להציע כלים אחרים להוכיח שליטה בחומר, כגון כתיבת ספר בנושא הבחינה), יש להוסיף מספר מבחנים משמעותיים בעל פה, על ידי מספר רבנים, שעניינם התרשמות בלתי אמצעית ביכולת שיקול הדעת של הלומד בסוגיות הלכתיות, וכן התרשמות כללית משיעור הקומה הרוחני והתורני שלו.
אנשים ונשים לא צריכים ללמוד מקצוע שלא יוכלו לעבודאריק מהדרום
בו.
שמעתי שבדורות עברו, כלומר נניח לפני מאתיים שנה,טיפות של אור
כדי להסמך לרבנות פשוט למדו שולחן ערוך ושך על איסור והיתר. ואז נבחנו בעל פה, כמובן
(עד לפני כמה עשרות שנים המבחן עדיין היה בעל פה, וכלל רק את איסור והיתר. אבל כן למדו כבר גמרא טור בית יוסף שולחן ערוך טז שך פתחי תשובה)
כשהסמיכה היתה בעל פה, על פי רוב רב סמך את תלמידיוהסטורי
שהכיר אותם משנות לימוד ארוכות. גם אם הגיעו למישהו, הוא היה בוחן את העומד מולו, על פי רוב חיכו שתגיע 'שאלה' שהיתה מגיעה לרב כל הזמן כשאנשים שחטו בעצמם ואז הנבחן היה צריך לענות.
האמת, התנאים הללו היו עד לפני כמה שניםהסטורי
היה אפשר להתחיל להיבחן במבחני הרבנות, רק אחרי לפחות 6 שנים בישיבה מעל גיל 18. כשהתחלתי את המבחנים, הייתי צריך להביא אישור על כך. כמו כן היה צריך להביא אישור מראש הישיבה/הכולל שהאדם מתאים.
האמת שגם היום, לפחות בשלבים מסויימים צריך להביא המלצה, אבל איני יודע מי בודק אותה.
(היתה גם וועדת חריגים לצעירים שרצו להבחן, באיזה שהוא שלב פשוט אפשרו לכולם...)
נו באמתפשוט אני..אחרונה
יש רמות שונות של רבנים.
יש מי שרואה עצמו כרב עיר, יש מי שרואה את עצמו על כסא הדיין, ויש מי שרואה את עצמו מחנך בישיבה תיכונית או מכינה קדם צבאית למשל.
ברור שלא לכל סוג של רבנות יש צורך בידע עצום וביכולות פנומנליות של זיכרון, שינון, הבנה וניתוח.
אי אפשר שרף הכניסה (כלומר תעודת הרבנות הנמוכה ביותר) תצריך יכולות של פסיכומטרי 750.
למה התורה כתבה את סיפור בלעם ואתונו?קעלעברימבאר
למה זה רלוונטי לדורות?
אתה בטח מכיר את הפסוק "למען דעת צדקות ה'"מבקש אמונה
מיכה ו' ה'
avid;font-size:21.7px;">עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'
רשי:
"ומה ענה אותו בלעם בן בעור" - מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג) שלא כעסתי כל אותן הימים "מן השטים" - שחטאתם לי שם דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם עד הבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם שם את הארץ.
זה הרי אחד מעשר זכירות שצריך לזכור בכל יום.
מיחא זה שהמלאך מתגלה אליו, אבל מהקעלעברימבאר
הטעם בכל סיפור האתון עם השלוש פעמים והדו שיח ביניהם וכו'? הצורה מקצרת במילים ולא תארה את מסעו של אברהם לעקידת יצחק למשל
אה. עכשיו הבנתי את השאלהמבקש אמונה
אמנם אין לי תשובה מוחלטת מחז"ל
אבל אני חושב שרעיונית זה בא ללמד מוסר כמה אדם שרוצה משהו (רע במקרה הזה) יכול להתעלם מסימני אזהרה - אפילו מעל הטבע כמו בעל חיים שמדבר איתו
יפהקעלעברימבאר
ההסבר המקובל לסיפור האתוןטיפות של אור
זה שה' רומז לבלעם שברצונו הוא גורם לאתון לדבר, וברצונו הוא יכול למנוע מבלעם לקלל (וגם לגרום לו לברך)
וכל הפרשה נועדה להראות שה' מעל המאגיה של קללות וכו
יפה. אבל מה העניין של הפירוט הרב שלקעלעברימבאר
התורה על 3 המקומות עם האתון והדו שיח בין הלעם לאתון, כשזוכרים שיש מאורעות שהתורה מקצרת בהן מאוד, ועוד כאן הסיפור לא עוסק בישראל אלא סך הכל באדם חיצוני שבא לקללם
הן א-ל שגיב בכחו מי כמוהו מורהטיפות של אור
'בשר ודם המבקש להנקם מחבירו מעלים את דבריו שלא יבקש הצלה, אבל הקב"ה ישגיב בכחו ואין יכולת להמלט מידו כי אם בשובו אליו, לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב'
באופן כללי נדמה לי שיש הרבה סיפורים בתנך בהם הקב"ה מעביר אנשים או נביאים סדרת חינוך (פרעה, אליהו, יונה)
(זו אולי לא תשובה מלאה או לגמרי מספקת, ובכל זאת זו נראית לי תשובה טובה)
מחילה אבל בלעם ידע שהוא הולך לברך...אוהב העם וא"י 3
...."וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא"
ואז בלילה השני השם אמר:
"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה."
לפי פרשנות מקובלת,טיפות של אור
בלעם עדיין חשב שהוא יצליח לרמות את הקב"ה (וגם כשהוא התייאש בלק עדיין לא)
"ואך – על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ואף על פי כן, 'וילך בלעם'. אמר, שמא אפתינו בדברים ויתרצה" (רשי)
אתה לא חושב...אוהב העם וא"י 3
...שצריך אומץ ובטחון בשם כדי להשמיע באוזני מלך מואב ושריו ארבע פעמים ברכות מופלאות במקום הקללות
שהם ציפו ממנו לקלל
זו שאלה יפה, והפרשנים הציעו כמה תשובותטיפות של אור
(למשל שה' הכריח את בלעם להשמיע לבלק; או שעד שבלעם התחיל לדבר הוא לא ידע מה הוא עומד לנבא)
אבל נשמע לי שיש לך פרשנות משלך לפרשה. תרצה לחלוק אותה בתגובה להודעה הראשונה או בשרשור חדש? 
תראה איך בלעם מדבר עם בלק....אוהב העם וא"י 3
...."וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק, הִנֵּה-בָאתִי אֵלֶיךָ--עַתָּה, הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה: הַדָּבָר, אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי--אֹתוֹ אֲדַבֵּר."
"וַיַּעַן, וַיֹּאמַר: הֲלֹא, אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי--אֹתוֹ אֶשְׁמֹר, לְדַבֵּר."
"וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק: הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה."
"וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק: הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה. אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב--לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה, לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי: אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֲדַבֵּר. וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי; לְכָה, אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים."
ממש קידוש השם. שלא לדבר על זה שהשם זיכהו להוציא מפיו ברכות מופלאות על עם ישראל .
זה עובדה פשוטה.
שאני אומר "אל נורא עלילה"...אוהב העם וא"י 3
אני מתכוון לזה:
מצד אחד : " וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה."
מצד שני: "וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא,"
נשמע בפשט שמכיוון שבלעם היה נאמן לאמת והחכמה,קעלעברימבאר
אך הפנה עורף למוסר, ברגע שידע שמצד האמת אין בעם ישראל קללה אז היה חייב להודות על האמת, כי האמת והחכמה חשובה לבלעם , לא מצד צדקות אלא מצד דבקות בחכמה.
הרב שרקי השווה זאת לפילוסוף ניטשה, שמצד אחד היו לו דעות אנטישמיות מסויימות ומצד שני היה נאמן לאמת והיה חייב להודות שעם ישראל הוא העם הנפלא בעולם
ההוכחה שהוא נאמן לאמת, שהוא מתפאר שהוא יודע דעתקעלעברימבאר
עליון
אני לא חושב שלרמות, הרי בלעם היה חכם.קעלעברימבאר
בלעם חשב שיש חסרון מהותי בפנימיות עם ישראל, וכשיעלה על חסרון זה, במילא ימשיך דפע של פורענות בעולם הגשמי על עם ישראל. דומה לפילוסוף גאון המחפש חסרון מהותי בעם ישראל.
בסוף ה' מראה לו שבפנימיות עם ישראל אין שום חסרון כי האתוס של ישראל מבוסס רק על אלוקים, ואלוקים הוא מושלם "מה אקוב לא קבה אל, ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו. אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו".
אין שום כוח טומאה הנובע מהטבע, בישראל "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"
האם באמת אנו מושלמים בגשמיות ורוחניות?אוהב העם וא"י 3
לא אנחנו הפרטים, אלא האומה בכללותה, כי בסיסקעלעברימבאר
האתוס היחיד של האומה זה ה', ומכיוון שה' מטדלם אז גם האומה באתוס שלה מושלמת. כאשר מצד האתוס עצמו נאמר "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" ומצד הופעת האתוס בחיי הכלל בעולם הזה, יש דורות שנאמר על האומה "כי זנתה אמם הובישה הורתם".
וכמו שאומר הרב קוק "אהבתינו את האומה לא תפריע לנו מלבקר את מומיה, אבל כשמסתכלים בפנימיותה, רואים שאין שם מום כלל אלא כולך יפה רעייתי ומום אין בך"
השם שופט אותנו כיחידים...אוהב העם וא"י 3
...ולכן שלמות נמדדת כך.
אתה באח מכיר את הסיפור על נוסע בספינה שרצה לקדוח חור בחדר שלו.
אז קודם, עם ישראל לא חטא עדקעלעברימבאר
בעל פעור ואז ה הרג את הרשעים, ואילו אתם הדבקים ב ה חיים כולכם היום.
חוץ מזה עם כלל הדור לא רשע, אז גם עוונות היחיד לא מחייבים גלות, למשל בדור השופטים בפלגש בגבעה עם ישראל היה רשע יותר מדורו של מנשה מלך יהודה אהל לא התחייב גלות כי לא היה מלך וזה היה אוסף של פרטים חוטאים והחטא לא מוסד בסדרי הציבור הקולקטיביים או הפוליטיים
בכל מקרה ברכות בלעם הם על כלל ישראל, הןקעלעברימבאר
עם לבדד ישכון, ה אלוקיו עמו, אל מוציאם ממצגים כתועפות ראם לו וכו'
השם לא רק "מעל המאגיה של הקללות"...אוהב העם וא"י 3
.... הוא מעל הכל. כל פרשה בתורה מראה את זה מזוית אחרת.
ודאיטיפות של אור
מודעא רבה לשיקמה ברסלרמי האיש? הח"ח!
כי עלון מכון ויצמן לילדים היה נקרא פי האטום וד"ל ואכמ"ל וזה
לפתוח את פי האטום זה לא ביקוע גרעיני?קעלעברימבאר
אם כן מובן למה בלק שכר מדען גרעין
כדי שנדע אותושמיניסט באמ"ש
כל העולם ידע שהייתה יציאת מצרים, כל העולם ידע שהיה מעמד הר סיני, אבל אף אחד לא ידע שבלעם ניסה לקלל את עם ישראל
שאלה טובה מאד. בהתחשב בעובדה שהמיתו את האתוןכְּקֶדֶם
רק מפאת כבודו של בלעם כביכול.
לע"ד
האתון היא מעין משל לעם ישראל
ודי לחכימא
אני דווקא חשבתי שהאתון הוא משל לאומות.קעלעברימבאר
כי ישראל נמשלו לאדם והאומות לחיות בדניאל
ישראל הם בת זוגו של בלעם?!קעלעברימבאר
כנסת ישראל*כְּקֶדֶם
וזה מתחבר לתמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתו כמוהו. בלעם שאף לחיבור איתנו, חיבור מקולקל, אבל חיבור.
קצת קשה. בלעם שונא אותנו. וחוץ מזהקעלעברימבאר
למה שישראל ימשלו לחמור? מצרים זה חמור אשר בשר חמורים בשרם.
רק הכלים הפוליטיים והגשמים בישראל נמשלו לחמור כמו חמורו של משיח. אפילו יוסף נמשל לשור ולא חמור. חמור זה חומרי מדיי.
נראה שדווקא האתון זה משל לאומות העולם.
הנה שני פירושיםוהוא ישמיענו
ר' אפרים מלונטשיץ כתב:
"ויפתח ה' את פי האתון. נראה שגם זה צורך שעה היה להראות לו כי הוא דומה לחמור זה שאין מטבעו לדבר, ולכבודן של ישראל לבד פתח ה' את פיו כך בלעם רק לפי שעה פתח ה' את פיו בנבואה לכבודן של ישראל, ושלא יאמרו האומות אילו היה לנו נביאים חזרנו למוטב"
רבנו בחיי:
ע"ד הפשט דבור האתון נס גדול וחוץ מדרך הטבע והיה זה לכבוד ישראל, כי הקב"ה הפליא לעשות ורצה לשנות סדרי בראשית בדבור הבהמה לומר שאפילו הבהמה תכיר ותדע שאין השליחות הזה ראוי להעשות, והנה זה כאדם שאומר להרים שיכסוהו ולגבעות שיפלו עליו, ואין צריך לומר המין האנושי שהוא משכיל, כי אפילו הבהמה שאין לה שכל תשכיל שאין ראוי להסכים בקללת עם כי ברוך הוא
הבהמות של הגויים מבינות יותר מהם.shindov
בלעם רצה לקלל. ושיחק עם הקב"ה חתול ועכבר. האתון הבינה שזה לא בסדר. הוא התעקש לא להבין.
וואו125690
תחשוב על ההר הבודד=ארץ החוילה
אפילו יש לך נהר
דין גרמא דעשיראה ביראני הנני כאינני
לר' יוחנן היו עשרה בנים שמתו. בנו העשירי נפל ליורה רותחת, סיפור מחריד. שאלתי - מה קרה לשאר בניו? האם מצאנו יחס למיתתם בתלמוד או במדרשות?
למה קורח ועדתו נקראו רשעים?סיעתא דשמייא
כי הצדק היה אתם שנאמר:
"וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע."
כנראה הרצון האלוהי יותר גבוה מהצדק.
וההיסטוריה מראה שכמעט בכלקעלעברימבאר
מקום בעולם משפחה, מגדר וזוגיות קבועה (מבחינה רשמית, ברור שהיה ניאוף מהצד אבל הוא הוגדר ניאוף) היו דבר בסיסי. ובשום מקום כמעט לא היה ריבוי בעלים לאשה אחת.
ומונוגמיה היא דבר בסיסי במערב ב1000 שנה האחרונות (ונראה לי גם ביוון ורומא)
שרשור חדש כדי לא לנצלשטיפות של אור
תראה איך בלעם מדבר עם בלק.... - בית המדרש
@אוהב העם וא"י 3, כשהייתי קטן שמתי לב לפסוקים האלו וחשבתי שבלעם נשמע ממש צדיק. והיה קשה לי עם רשי בסוף הפרשה שאמר שבלעם יעץ לבלק להחטיא את ישראל, ועם זה שבסוף הורגים את בלעם. ואז הגעתי לפרשת מטות וראיתי שכתוב בפסוקים במפורש "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם"
~~
כשגדלתי עוד קראתי הסבר שמאוד אהבתי, שזה ההבדל בין משה לבלעם. משה מתווכח עם הקב"ה, אומר לו 'למה ה' יחרה אפך בעמך' 'ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך' 'ושמעו מצרים' וכו וכו. בלעם לא מתווכח, 'אם רע בעיניך אשובה לי', 'לא אוכל לעבור את פי ה' '
וזה בדיוק ההבדל בין עבד לבן, או בין שירות לזוגיות. משה מקשיב לסאבטקסט, לרמיזה, לרצון האמיתי. החיכוך הזה מבטא את עומק הקשר, כמו בזוגיות אמיתית
בלעם הוא העובד שנראה צייתן, אבל לא נרמז ומנסה לקדם את מה *שהוא* רוצה, בלי לעבור על שום פקודה מפורשת. 'אני רק אמרתי לשרי בלק השניים להישאר ללילה' 'אם רע בעיניך אשובה לי'. אבל אתה יודע שה' לא רוצה!
עכשיו תורך, תגיד במילים מפורשות את המהלך שלך טיפות של אור
(אל תדאג, אין לי מוטיבציה להתווכח איתך או לסתור אותך)
תראה בלעם הוא כלי …סיעתא דשמייא
… בניגוד למשה שהוא שליח של השם.
לשם יש תוכנית על שהיא נשגבה מבינתי אבל בפשטות אני חושב שאף אחד לא זכה להוציא ברכות כאלה על עם ישראל כמו בלעם ועובדה שהם מצותתות בסידורים , ובדרשות לאורך כל ההסטוריה.
תבאר יותר טיפות של אור
כאיש ירא שמיים…סיעתא דשמייא
… לא יכול להיות שהשם ישים ברכות כאלה בתוך כלי פחות ערך. כנראה בלעם ידע את תוכנית השם שנאמרה לאברהם בברית בן הבתרים "יידוע תדע….."
ולפי הגמרא יעץ לפרעה את אשר יעץ כדי להגשים את התוכנית הזאת עד "ואחרי כן יצא ברכוש גדול". לכן כאשר הוא הלך אל בלק הוא הבין שהוא לא הולך לקלל אלה לברך.
אבל מבואר שבלעם הוא גדול הרשעיםקעלעברימבאר
גם הרשעים הם כלי של השםאוהב העם וא"י 3
מענייןטיפות של אור
בגמרא כתובשלג דאשתקד
שהברכות של בלעם יותר גרועות מהקללות דל אחיה השילוני (מס' תענית).
אז הברכות שלו כשלעצמן לא כאלה...
עיין מהרל, שמסבירקעלעברימבאר
שמצד אחד יש ייתרון בעדות אובייקטיבית וחיצונית על מעלת עם ישראל, (כמו שמורה יעיד על הצלחת ילד בניגוד לאימו) מצד שני יש חסרון שזה לא אותנטי (בסוף העדות של האמא על הילד מלאה בחיבור ואהבה ואותנטיות)
בגמרא גם כתוב…סיעתא דשמייא
…
"ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך…"
אולי זה קשור לכך שבלעם תפסקעלעברימבאר
את ה' רק דרךך החכמה ולא דרך המוסר, ולכן הקשר שלו עם ה' הוא מת, כמו פילוסוף.
אצל משה הקשר חי, וגם אצל איוב הגוי המוסרי
ולכן גם איוב מתווכח עם הקעלעברימבאר
רעיון יפה מאוד 🙂 חידשת לי הרבהקעלעברימבאר
תודה (:טיפות של אור
(מצאתי איפה קראתי את ההסבר)טיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך י"ג בתמוז תשפ"ה 10:07
מה רע מיראה מפחד את השם?אוהב העם וא"י 3אחרונה
"אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים. אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחוֹנֵנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ, אָיֹם קָדוֹשׁ".
להתפלל דחוףףףףשמיניסט באמ"ש
ללידה קלה לתמר בת ראשית
בלעם, עוד פרשה מרתקת…סיעתא דשמייא
…אם צריך לקבל תמלוגים על דברים שיוצאים מפיהם של ברואי השם אז בלעם היה לוקח את המקום הראשון.
האם השרף שעשה משה היה כדמות שרפים מלאכים?קעלעברימבאר
הרי יחזקאל קורה למלאכים חיות כי הם דומים בפניהם ובכף רגלם לחיות. לאחרים הוא קורה אופנים כי הוא אומר שהם נראים כמו אופן גלגל. האם ישעיהו ראה מלאכים בדמות נחשים עם ידים ורגלים וכנפיים? הרי שרף בתנך זה נחש ארסי, "אפעה ושרף מעופף" "כי משורש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף" "הנחשים השרפים".
יכול להיות שכשם שפסלי הכרובים מרמזים על השראת השכינה, כי אומרים ברוך כבוד ה כלומר מקור הברכות והמשכת שפע מלמעחה למטה, כך פסל מלאך השרף (נחש עם כנפיים ידים ורגלים) שעשה משה מרמז על זה שה' מרומם ונבדל כי השרפים אומרים "קדוש קגטש קדוש" כלומר מרומם. וזה מתקשר לכך שישראל מרימים את עניהם לשמים ונזכרים שה' מרומם ונבדל.
כי יש נחש זוחל על הארץ ושורף - גשמיות שמעלימה כל דבר כמו תלונות ישראל ומאיסתם במן הרוחני. ויש נחש מעופף שמיימי ששורף את המציאות ומחזירה למצב אין, כי בעצם ה' מרומם על הכל, וכך מכפר על החטאים. ולכן השרף שרף את חטאי וטומאת שפתיו של ישעיהו. ולכן התיקון של ישראל הוא באותה מידה - לשרוף את ה"יש" ולהתרומם אל הקודש הנבדל השמיימי.
מעניין שבדורו של ישעיהן שראה את השרפים אומרים קדוש קדוש, חזקיהו הרס את נחש הנחושת של משה
ואין בעיה באיסור עשיית פסל מלאכים, כי זה הוראת שעהקעלעברימבאר
שרף זה לא נחש?זיויק
יש לזה כמה מקורות לדעתי
זה מה שכתבתי, שרף זהקעלעברימבאר
נחש ארסי, נקרא כך כי הארס שורף כביכול.
אבל עצם זה שהמלאכים תוארו כשרפים משמע שהם נדמו לנביא כדמות נחשים מעופפים, כשם שיחזקאל קורא למלאכים אחרים חיות ואופנים על שם מראיהם.
עצם זה שבני ישראל בטעות הקטירו לנחש של משה בימי אחז, מרמז על זה שהיה בדמות נחש עם כנפיים כדמות מלאך שרף אולי
(לא כתבתי את זה אף פעם,טיפות של אור
אז תדע שיש לך רעיונות מקוריים ממש. תמשיך)
אני חשבתי שלשרפים קוראים שרפים כי הם עשויים מאש (במראה הנבואה כמובן). כמו שבמרכבה של יחזקאל הכל אש
אז הסתכלתי עכשיו במפרשים, וראיתי שהרדק והריד מפרשים ככה. והרדק מציע שזה מסמל שהדור של ישעיהו חייב כליה
אבל רבי אליעזר מבלגנצי חשב על הרעיון שלך: שהשרפים של ישעיהו הם נחשים עם כנפיים (והוא מביא את הפסוק 'ופריו שרף מעופף'). והוא מציע שהם מסמלים את אשור ובבל, האויבים של עם ישראל, ומביא כמה ראיות
מעניין לעיין בזהזיויק
אם יש איזה מאמר בנושא אשמח לקישור
תודה קעלעברימבאר
את הרעיון ששרפים בישעיהו נראו לנביא כדמותקעלעברימבאר
נחשים עם כנפים ידים ורגלים שמעתי מהרב שרקי. שאר הדברים זה רעיון שחשבתי עליו.
אם השרפים מייצגים את אשור ובבבל, אז למה הם אומרים קדוש קדוש קדוש, למה ה' מתייעץ איתם, ולמה הם מכפרים על חטאי ישעיהו? והאם זה לא מקרה שגם הם בדמות חיות וגם האופנים והחיות של יחזקאל חלקית נראים כחיות או יצורים משונים? באופן כללי התיאור של השרפים בישעיהו הוא כפמלית מלאכים המלווה את ה', וכן חז"ל כך פירשו.
גם להשוות אותם לשרי האומות בדניאל קשה, כי שרי האומות נראים כאנשים ולא כחיות, והמלאכים העושים שליחויות נראים אחרת מאשר פמלית המרכבה של ה', גם יחזקאל מבדיל בפרק ט בין האופנים והחיות, לבין האיש לבוש הבדים המשמש כמלאך שליח
הנה אם תרצה לקרוא ;)טיפות של אור
תודה, אסתכלקעלעברימבאר
שכחתי להזכיר גם את האבן עזראטיפות של אור
'קראם שרפים בעבור ששרפו פיו'
נראה שרק נחש ארסי נקרא שרף, כי הארס מדומה לאשקעלעברימבאר
אז הארס של השרפים המלאכים הוא רוחני ומחטא עוונות
אגב,קעלעברימבאר
מעניין שברוב תרבויות העולם, כולל סין ואינדיאנים, יש נחשים עם כנפים ובדרך כלל קשורים ליצורים טובים (למעט הדרקון האירופי) זה מראה אולי על סמל בסיסי בנפש האדם ואולי מתקשר ל"ואיבה אשית בין זרע האשה לזרעך" על הנחש, שמתהפך לטוב כשהוא מעופף, או אולי בגלל היראה ממנו
הזוהר חדש חוקת אומר שישראל נהיו כשרפיםחסדי היםאחרונה
כי חזרו בתשובה: "עשה לך שרף כמד"א שרפים עומדים. בגין דכיון דתבו בתיובתא עילאה הא אינון בהיכלי כשרפים עילאין דמשמשים קדמי".
בוקר טוב כולם הודעה חשובהאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ה' בתמוז תשפ"ה 6:44
אני אהיה עמוס כנראה בחודש וחצי הקרובים.
נא לשמור על שיח מכבד.
מי שרוצה להביא לפתוח שרשורים סטייל רב צדוק, מי השילוח, אורות הקודש או אבן עזרא שלא משתלבים כל כך עם רש"י, צאינה וראינה וכה עשו חכמינו שיביא בחשבון שזה יהיה טריגר לזה שיתקפו אותו ואין לי מה לעשות בנידון.
ראיתם משהו חריג או נפגעתם ממישהו אנא דווחו לי.
אני ממש לא רוצה להחגרר לחסימות ועריכות ונעילות אבל לפעמים אין ברירה ועדיף לעצור את ההשתלחות כשהיא עוד קטנה מאשר לתת לה להתפתח למשהו שקשה להשתתלט עליה.
ארי"ק
בהצלחה לכולנונקדימוןאחרונה
וגם לך. שיצאו רק דברים טובים מהעומס.
מה הקשר בין חטא חוסר הבטחון בה' לבין "וימאסו בארץקעלעברימבאר
חמדה"?
כמו שהמפרשים כותבים שם שהובטח להם לרשתחסדי הים
את הארץ, ובכלל שלא בטחו בהבטחה זו ולא רצו לעלות הגיעו לידי מאיסה בארץ חמדה.
אבל זה נשמע שזה ממש אותו דברקעלעברימבאר
"וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדבריו" תהילים. ולא רק תוצאה אחת של השני
הרבה פסוקים כתובים כך, והם סיבה ותוצאה או הפוךחסדי הים
מה גם שהזוהר אומר שהמרגלים מראש רצו להישאר במדברקעלעברימבאר
כי לא היה להם ביטחון שבארץ ישראל יהיה להם יותרחסדי הים
טוב.
בפשט?טיפות של אור
נדמה לי שהרבה פעמים בתנך, כשאדם מחליט לא לעשות משהו חשוב או לא לקחת משהו חשוב, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא מואס בו
(כמו 'כי מאסת את דבר ה' ' שנאמר לשאול)
יותר הגיוני שעצם אי הציות למצווה שקולקעלעברימבאר
למאיסה הצו, כי הרי הוא לא בחר בו.
אבל לכאורה למאוס בחפץ או מקום זה למאוס בו עצמו, ואילו במרגלים בתורה נשמע שלא מאסו אלא פחדו.
מצד שני אולי אתה צודק. מאיסה לעיתים היא פשוט דחית הדבר כמו "וימאס באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר"
בזכותך עלה לי חידושקעלעברימבאראחרונה
אולי "וימאס באוהל יוסף... ויבחר בשבט יהודה... ויבחר בדוד עבדו", מאיסת אהל יוסף אולי הכוונה למאיסה בשאול כמלך? לעיתים בנימין כלול בהית יוסף, כמו שאמר שמעי שבא ראשון לכל בית יוסף
טוב אי אפשר להקפיץ והתחדשו האנשיםטיפות של אור
חיפוש מקורות - עזרה - בית המדרש
יש לכם עוד מקורות שלא הוזכרו בשרשור?
(מאז קראתי את 'הרימו מכשול מדרך עמי'. לזכרוני זה ביאור לשלוש פיסקאות בעין איה, שמסבירות מי מתי ואיך צריכים למחות גם כשיודעים שהתוכחה לא תתקבל, ומדוע)
יש את האגרת באגרות ראיהקעלעברימבאראחרונה
שם הרב תוקף בחריפות את בן יהודה בלי להזכיר את שמו , בגלל שטען שכולנו הפנינו עורף למורשתינו, והרב קורא לו אבר מדולדל ושכרם בית ישראל לא תחסר עלים נובלים כמוהו. (צריך לזכור שהם המשיכו להיות ידידים טובים עד יום מותו של בן יהודה).
לא זוכר בדיוק, יש את התקיפה החריפה של הרב את ש"י הורוביץ (נראה לי זה שמו) על כך שטען שהעם היהודי סיים את תפקידו ויכול להכחד. בעקבות מאמרו הרב כותב טת למהלך האידאות.
יש את התוכחה של הרב את החרדים על כך שלא לומדים אמונה, "לא מפני שיש בי כוח לזעוק אלא מפני שאין בי כוח לידום".
יש את הביטויים החריפים כלפי החילונות הציונית במאמר נשמת הלאומיןת וגופה באורות בעיקר לקראת סוף המאמר. ולא זוכר איפה הוא מכנה אותה "חרס מצופה בסיגי כסף".
שמעתי בשיעור של הרב לונדין שהרב קוק פרסם פשקווילים "איתמר בן אב"י, בלום פיך!"
ולא זוכר כרגע עוד מחאות ותוכחות.
"והיה השם אחד ושמו אחד"…סיעתא דשמייא
מישהו יכול לתת עומק למשפט הזה?
כיום אם איני טועה יש שבעים ושתיים שמות.
האם "והיה" הכוונה לימות המשיח, לעולם הבא?
תודה מראש.
הכוונה ששמו בעולם, כלומר פרסומו, כמוקעלעברימבאר
"ותעש לך שם" יהיה אחד, כלומר כמו שבמציאות ה' הוא תמיד האל היחיד, כך יתפרסם בעולם לעתיד שהוא האל היחיד.
יש לזה גם דרשות רמזקעלעברימבאר
כיום שמו נגמר עם י-ה-ו-ה , לעתיד שמו בחינת "יהיה" כלומר ה וא"ו מתחלפת ביו"ד, עי הואו מייצגת את המצוי והיוד את הרצוי. לעתיד לבוא המצוי יהיה הרצוי בבחינת הגילוי האלוקי, והוא (י-ה) ושמו (ו-ה) כלומר התגלותו, יהיה דבר אחד. ולכן שמו "יהיה" כמו "א-היה שלחני אליכם". אם ה אומר על עצמו ששמו "א-היה" אז אנו אומרים יליו בגוף שלישי "יהיה"
תודה אהבתיסיעתא דשמייא
את הפשט , רמז או שניהם? קעלעברימבאר
"שמו"נרשםכלפעםמחדשאחרונה
מבטא את ההנהגה כלפינו, שאנחנו קוראים לו בשם לפי השגתנו. וכעת כשהשגתנו מוגבלת נראה שהשם שלו אינו אחד עם הטוב והשלמות אלא פועל דברים שונים ואף סותרים את הטוב והשלמות שלו.
אבל ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד - שיתגלה לכל שכל הפעולות שנראו לנו הפך מהטוב והשלמות - הכל אחד
דומה לרעיון שהביאו בשרשור אחר בעניין השעשוע בגילוי שהכל היה טוב.
ומבואר יותר בתחילת ספר תלמוד עשר הספירות ובעוד
לא יודעת אם קשור לכאן אבל...שרופה על העם
למה בעבר (בתורה) וקצת לאחר מכן הגברים הם היו האלה השולטים בעם, בבית ובכל מיני מקומות אחרים..
וכיום הנשים הם אלה ששולטות...
ממה נובע השינוי הזה?
תלוי באילו תחומיםshaulreznik
בצבא, משטרה, שירותי הכבאות וכו' הגברים עדיין שולטים בכיפה.
בכל אופן, ברור שמעמדן של הנשים השתנה לבלי הכר בזכות המדע והמהפכה התעשייתית. פחת עד כדי נעלם הצורך בעקרות בית שנשארות עם הילדים, מכבסות, מנקות ומבשלות. הנשים קיבלו אפשרות לרכוש השכלה ולהתפתח.
אפשר פירוש למשנה ד בברכות פרק א?צע
פתחתי קהתי ולא ישב לי עדיין.
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה,
ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה .
אחת ארוכה ואחת קצרה.
מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר.
לקצר, אינו רשאי להאריך.
לחתום, אינו רשאי שלא לחתום.
ושלא לחתום, אינו רשאי לחתום.
עיקר שאלתי. לפי פירוש הרמבם שברכה ארוכה שווה פותחת ומסתיימת בברוך.
אז מובן לי מה הפירוש מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר ולהיפך.
פחות מובן לי מה הפירוש של המילים
"לחתום, אינו רשאי שלא לחתום.
ושלא לחתום, אינו רשאי לחתום." זה נשמע כמו כפילות לכאורה לפסקה הקודמת..
תודה!.
לא יודע לפי הרמב"םנ.ד.ב
זה הציטוט מסוף הרמב"ם שם: "ופי' לחתום רוצה לומר שיפסוק במקום שאינו ראוי לפסוק"
לפי מה שנראה ממנו הכוונה ב"לחתום" זה לעצור באמצע או לסיים עד הסוף,
אולי אפשר לומר שלדעתו "להאריך ולקצר" מדבר על פתיחה בברוך, ו"לחתום ושלא לחתום" זה על לסיים בברוך.
במכל מקרה, ראיתי את הפירוש הזה בויקישיבה-
אחת ארוכה ואחת קצרה - כלומר, ברכה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר - ברכה שהיא ארוכה, לדוגמה "יוצר אור" אסור לקצר אותה, לדוגמה להגיד רק "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכול" אלה צריך להגיד אותה כמו שהיא לקצר, אינו רשאי להאריך - כלומר, ברכה שהיא קצרה, כמו "אהבה רבה" אסור להאריך אותה ולהוסיף לה עוד מילים שלא נכתב במפורש שצריך להגיד אותם.
לחתום, אינו רשאי שלא לחתום - כלומר, ברכה שבה חותמים, (שמסיימים בה ב"ברוך אתה ה'...",) כמו לדוגמה "אהבה רבה" אז בה אסור להוריד את ה"חתימה" אלה צריך להתפלל כמו שכתוב במפורש ושלא לחתום אינו רשאי לחתום - וברכה שבה לא חותמים בסוף, כמו ברכה מברכות הנהנין, אסור לחתום בה.
ברכה ראשונה ואחרונהשמיניסט באמ"ש
להאריך/לקצר-לברך את הברכה הראשונה או לא
לחתום/לא לחתום-לברך את הברכה האחרונה או לא
למה כפילות דוד?שפלות רוח
הפסקה האחרונה מדברת על חתימת הברכה, יש שחותמים "בברוך אתה" ויש ברכות שלא חותמים ב"ברוך אתה", ולגבי להאריך ולקצר קאי על הברכה עצמה, אם זו ברכה ארוכה, אל תוריד מילים לפי דעתך והשגתך, תקרא כל מילה שכתובה, ואם זו ברכה קצרה, אל תוסיף מדעתך, תקרא בדיוק מה שכתוב
לא חושבשמיניסט באמ"ש
ארוכה וקצרה מדבר על שתי ברכות או אחת ולא על כמות המילים
צודק טעות שלישפלות רוח
..שפלות רוח
...
הפסקה הראשונה על ברכות קריאת שמע, השנייה על ברכותחסדי היםאחרונה
בכלליות.
למה משה נשבר דווקא בקברות התאווה?מתחדש מחודש
כיוונים רבים. אחד שאני מתחבר אליו במיוחד:שאלה.אחת
דברי ה"שפת אמת":
אך י"ל דכתיב התאוו תאוה. ומשמע שלא הי' להם תאוה. שהיו למעלה מהטבע. חירות מיצה"ר. ולכך הי' נראה להם שנכון שיהי' להם תאוה ושיזכו לעשות נחת רוח להשי"ת על ידי שיאכלו בקדושה אף בשר גשמי. וז"ש נפשנו יבשה כו' שלא קיימו בכל נפשכם. כמ"ש במד' בכל נפש ונפש שברא בך. שהוא ביטול כל הרצונות ותאוות להשי"ת. וזה לא הי' להם שהיו למעלה מבחי' הנפש. אבל לא הוטבו דבריהם להשי"ת שצריך האדם להיות חרד יותר לירא פן יבטל ח"ו רצון השי"ת ולא יביא עצמו לידי נסיון אף שיוכל לזכות למדריגה ע"י זה שזה נקרא לגרמייהו קצת. כי מי שירא באמת לעבור רצון השי"ת מרוצה יותר בפשיטות. [ובאמת כל הנסיונות משום מאן דאכיל לאו דילי' בהית לאסתכולי כו' וזהו טובת השי"ת אבל כשכן רצון האדם נק' לגרמייהו]:
שבני ישראל התאוו שתהיה להם תאווה, כי בזה רצו לעבוד את השי"ת מתוך קשיים ומניעות - תאווה. ומתוך כך לשבור אותה, לקיים את מצוות ה', ולהתעלות למעלה יותר מקודם.
מה הבעיה בגישה כזאת? היא משבר חינוכי עמוק ממה שמשה רצה להנחיל לעם. - האדם מצווה לעבוד את ה', בלי חכמות, אלא כעבד לפני רבו. זה שלימותו. החיפוש אחר תאוות כדי כביכול לעשות נחת רוח לקב"ה, הוא בדיוק ההפך מזה, וכמו שכותב השפת אמת יש בזה נגיעה עצמית. אם האידיאל הגדול של בני ישראל היה לעבוד את ה', היו עובדים בתנאים שה' סיפק להם במדבר וזהו. אך בני ישראל רצו יותר, וזה היה לא לדעת המקום ולא לדעת משה.
נפתחו פה לאחרונה כמה שירשורים בעניין.
לפי רש"ישלג דאשתקד
בגלל שזו הייתה הפעם היחידה שהוא באמת נשא הכל לבד. לפני ואחרי היו את הזקנים איתו.
אגב משה מאוד האמין בהאצלת סמכויות, רשי אומר (בפר' פינחס או וזה"ב לא זוכר כעת) שמשה הציע ליהושע להקשיב לזקנים ואפילו ה' רצה שיהושע יהיה דומיננטי יותר.
כי יתרו עזב ולא היה לו חותן לחזק אותו ביצה.חסדי הים
מעניין שבמרגלים זה הפוך כביכולקעלעברימבאר
ה' "נשבר" כביכול, ומשה הוא זה שמחזק אותו, בעוד שבקברות התאווה זה הפוך
גם בעגל ה' רצה להשמיד אותם. בקברות התאווה ה'חסדי הים
העניש אותם.
אבל בקברות התאווה לא היה רצון לכלותקעלעברימבאר
כי לא כולם חטאוחסדי הים
נראה ליאחד איש
במתאווים זה היה ילדותי. משה אומר שם כאשר ישא האומן את היונק. הם תינוקות. לה' זה לא כזה מפריע (אולי בשלב זה) אבל למשה כמנהיג זה קשה ושובר.
במרגלים זה חוסר אמונה מובהק וצועק יותר מהכל. לה' זה הכי קשה וכואב החוסר אמונה וביטחון בו
נראלי יש לי תשובהשמיניסט באמ"שאחרונה
משה יכול להתמודד עם היצר הטבעי של האדם לחטוא, קורה לכולם.
מה שהיה קשה למשה זה היצר העל טבעי שהיה לבני ישראל, שהם חיפשו על מה להתלונן.
זה מה ששבר את משה
מנהלי על יקריםאריק מהדרום
נא לא להתערב לי בניהול, תודה.
לי נראה שהשם (אל נורא עלילה)....אוהב העם וא"י 3
...תכנן מראש שדור המדבר לא יכנס לארץ חוץ מכלב בן יפונה ויהושוע בן נון.
המרגלים דווחו בדיוק על פי הקריטריונים שמשה הדריך אותם.
אלה מה, כלב הפסיק אותם "ויהס כלב" באמצע הדווח ובטא את דעתו האישית שגררה מצידם תגובה נגדית.
אם משה היה מנהל את הדיון הזה לא לעיני כל העם אז הדינמיקה היתה אחרת.
זה נכון שדור יוצאי מצרים היה פחות מתאים לכניסה לארקעלעברימבאר
אבל אם קצת מאמץ מצידם היו נכנסים. זה ההבדל בין גאולה בעתה לאחישנה
כבר בפרשת בשלח כתוב...אוהב העם וא"י 3
"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה."
מסתבר שלנשיאי העדה "המרגלים" לא היתה זכות בחירה בנושא.
הנפקא מינה שלי בזה היא ואני אומר את זה כל שנה , שלמי שיש הקשרים שלילייים בסיפור ומשליך אותם לגבי מצבים עכשוויים
צריך לחשוב פעמיים.
המרגלים היו רשעים. כתוב במפורשקעלעברימבאר
עד מתי לעדה הרעה הזאת. וימותו במגפה.
כתוב שזחטא המרגלים הוא חטא במפורש "אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר, ארבעים שנה אקוט בדור...אשר נשבעתי ב*אפי* אם יבואון אל מנוחתי".
רצןן ה לכלות את ישראל בפרשה לא משתמע לשני פנים.
גם עוונות בית ראשון ושני היו צפוים מראש, זה אומר שלגיטמי לעשותם?
אפשר לומר זאת על כל חטאקעלעברימבאר
שהיה צפוי שאדם ייכשל בו. בדרך כלל האנושות לומדת רק בדרך הקשה ונגאלת בגאולה בעיתה האחרי שעשתה את כל הטעויות האפשריות
אם כלב בן יפונה...אוהב העם וא"י 3
....לא היה מפסיק אותם וכל הדיון לא היה לעיני כל העם הסיטואציה היתה אחרת.
אתה חושב שהמרגלים לא היו אומרים את דעתם גם ללא כלבקעלעברימבאר
?
כנראה שהיו חילוקי דיעות במהלך...אוהב העם וא"י 3
...הסיור בארץ . כנראה שהוסכם לדווח את העובדות על פי הקריטריונים שמשה נתן.
המרגלים נצמדו להסכם הזה. כלב הבין שבגלל שכל הדיון הזה נעשה לעיני כל העם
העובדות המוסכמות מלכתחילה ישפיעו לרעה על העם ולכן הוא קפץ בראש והביע את דעתו
וכך שבר את המוסכמות.
הרי זה ברור לפי מהלך הדברים בפרשה.
כמובן ש "מה' מצעדי גבר כוננו" כי זה מה שהשם תכנן מראש לקשור את ארבעים יום שהם תרו את הארץ
לארבעים שנה במדבר.
אז המרגלים לא היו מספרים לשכנים את דעתם?קעלעברימבאר
וזה לא היה מתפשט לכל העם?
זה כבר מניפולציהאוהב העם וא"י 3
אגב יהושוע בן נון היה פסיביאוהב העם וא"י 3
...לאורך כל מהלך הדברים
ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עימוקעלעברימבאר
עוד לא הספקתי ללמוד את המדרשים...אוהב העם וא"י 3
... כנראה שיש גם שם חידושים
--הסטורי
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט"ז בתשרי תשפ"ו 0:02
בשיפוט של הקב"ה, כלב הוא "עבדי", הוא "וימלא אחרי", גם בדברי משה בפרשת מטות ובפרשת דברים חוזר לגביו שהוא מילא אחרי ד'. כך גם מופיע בספר יהושע.
בשיפוט של הקב"ה, המרגלים הם "העדה הרעה" הם "מוציאי דיבת הארץ", הם "תרבות אנשים חטאים" הם ממסי לב העם, הם המורדים בד'.
בשרשור אחר טענת שהם מחפשים קדושה, יש מהלך כזה שטוען שהם נבהלו שבארץ יצטרכו לעסוק בעבודה ועדיף להשאר בחוץ לארץ ולסיים מסכתות בסיני - אבל זו בדיוק המרידה בקב"ה, הקב"ה ייעד את עם ישראל לקיים את התורה בארץ ישראל הממשית, לא באיזה עולם רוחני מדומיין.
בעומקי עומקים, יש מקום לטעון שחטאי הכלל הם מכוונים מלמעלה. יש כיוון כזה בתורת ר' צדוק בפרט ובביהמ"ד של איז'ביצע בכלל. אבל מהלכים כאלו חייבים זהירות רבה - לא לקחת מהם 'היתר' לעבירות.
--אוהב העם וא"י 3
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט"ז בתשרי תשפ"ו 0:03
הנפקא מינה היחידה שלי בזה היא , שלמי שיש הקשרים שלילייים בסיפור ומשליך אותם לגבי מצבים עכשוויים
צריך לחשוב פעמיים
מספיק בבקשהאריק מהדרום
אהבתי את הבסיס של דבריךשלג דאשתקד
יש לי חבר טוב, קצין בכיר במודיעין, והוא תמיד אומר שמשהו לא מובן בסיפור המרגלים. מרגלים נשלחים מעט אנשים, אנשים לא מכובדים, שיוצאים בשקט וחוזרים בשקט; הנתונים שמביאים המרגלים, עוברים ניתוח של אנשי מקצוע לפני שהם מגיעים לדיון מדיני או פוליטי. וכאן כאילו הכל הפוך, שולחים אנשים מכובדים ומוכרים, מנסים לרצות את העם וכאילו לא מבינים שככה לא שולחים מרגלים וככה ממש לא מנתחים נתונים שהביאו מרגלים.
אז ברעיון אני מסכים איתך, שכאילו משהו לא בסדר בדיווח ובניתוח, ויש כאן גם שאלה גדולה על העם שהסכים לעשות ככ הרבה בשביל משה וה', ופתאום הם סומכים על כלום...
מצד שני, הא גופא קשיא, הרי לא בשופטני עסקינן. ובכלל כשמנסים להבין את מטרת המרגלים, זה לא מובן בשכל ועוד פחות ברור כשמנסים להבין מתוך הטקסט. וכל זה דווקא מבהיר שהנושא לא היה ריגול במובנו הפשוט וכשפנו לעם והחלישו אותו זה בעצמו היה בעיה, כי לא מדובר בשליחות טקטית אלא בשליחות של גדולי העם רק במטרה לחזק את העם (בנתטם לצו "והתחזקתם!"). ולכן דווקא החלק הזה נקרא בשפה אחרת ממה שאתה מציג.
העם האמין ש ה יכול להוציאם מהטומאה של מצרים,קעלעברימבאר
אבל הוא לא האמין שה' מסוגל לקדש את הגשמיות ולכבוש את טומאת עמי כנען ולהסב את העוצמןת של ארץ כנען לקדושה. מעיין הסתכלןת נוצרית
ולמה לא רצה...אוהב העם וא"י 3אחרונה
... לעזור להם להלחם עם פלישתים בפרשת בשלח?
מישהו מכיר סרטונים סגנון הרב יוני לביא על הבחירה?מתוך סקרנות
מחפש סרטונים לילדה בגיל 9, שמממחישים את כוח הבחירה בכל רגע נתון.
(היא אומרת לפעמים שה"לב שלה לוקח פיקוד במקום המוח", ומבחינתה זה בכלל לא בשליטתה)
מישהו מכיר סרטונים כאלו במקרה(בסגנון הרב יוני לביא ושות')?