פורום בית המדרש (עמוד 10)

… בניגוד למשה  שהוא שליח של השם.

לשם יש תוכנית על  שהיא נשגבה מבינתי אבל בפשטות אני חושב שאף אחד לא זכה להוציא ברכות כאלה על עם ישראל כמו בלעם ועובדה שהם מצותתות בסידורים , ובדרשות  לאורך כל ההסטוריה.

… לא יכול להיות שהשם ישים ברכות כאלה בתוך כלי פחות ערך.  כנראה בלעם ידע את תוכנית השם שנאמרה לאברהם בברית בן הבתרים "יידוע תדע….."

ולפי הגמרא יעץ לפרעה את אשר יעץ כדי להגשים את התוכנית הזאת עד "ואחרי כן יצא ברכוש גדול". לכן כאשר הוא הלך אל בלק הוא הבין שהוא לא הולך לקלל אלה לברך.

שהברכות של בלעם יותר גרועות מהקללות דל אחיה השילוני (מס' תענית).

אז הברכות שלו כשלעצמן לא כאלה...

…  

"ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך…"

אצל משה הקשר חי, וגם אצל איוב הגוי המוסרי

אברהם סתיו

אבל עצם זה שהמלאכים תוארו כשרפים משמע שהם נדמו לנביא כדמות נחשים מעופפים, כשם שיחזקאל קורא למלאכים אחרים חיות ואופנים על שם מראיהם.

עצם זה שבני ישראל בטעות הקטירו לנחש של משה בימי אחז, מרמז על זה שהיה בדמות נחש עם כנפיים כדמות מלאך שרף אולי

אז תדע שיש לך רעיונות מקוריים ממש. תמשיך)

אני חשבתי שלשרפים קוראים שרפים כי הם עשויים מאש (במראה הנבואה כמובן). כמו שבמרכבה של יחזקאל הכל אש

אז הסתכלתי עכשיו במפרשים, וראיתי שהרדק והריד מפרשים ככה. והרדק מציע שזה מסמל שהדור של ישעיהו חייב כליה
 

אבל רבי אליעזר מבלגנצי חשב על הרעיון שלך: שהשרפים של ישעיהו הם נחשים עם כנפיים (והוא מביא את הפסוק 'ופריו שרף מעופף'). והוא מציע שהם מסמלים את אשור ובבל, האויבים של עם ישראל, ומביא כמה ראיות

אם השרפים מייצגים את אשור ובבבל, אז למה הם אומרים קדוש קדוש קדוש, למה ה' מתייעץ איתם, ולמה הם מכפרים על חטאי ישעיהו? והאם זה לא מקרה שגם הם בדמות חיות וגם האופנים והחיות של יחזקאל חלקית נראים כחיות או יצורים משונים? באופן כללי התיאור של השרפים בישעיהו הוא כפמלית מלאכים המלווה את ה', וכן חז"ל כך פירשו.

גם להשוות אותם לשרי האומות בדניאל קשה, כי שרי האומות נראים כאנשים ולא כחיות, והמלאכים העושים שליחויות נראים אחרת מאשר פמלית המרכבה של ה', גם יחזקאל מבדיל בפרק ט בין האופנים והחיות, לבין האיש לבוש הבדים המשמש כמלאך שליח

מעניין שברוב תרבויות העולם, כולל סין ואינדיאנים, יש נחשים עם כנפים ובדרך כלל קשורים ליצורים טובים (למעט הדרקון האירופי) זה מראה אולי על סמל בסיסי בנפש האדם ואולי מתקשר ל"ואיבה אשית בין זרע האשה לזרעך" על הנחש, שמתהפך לטוב כשהוא מעופף, או אולי בגלל היראה ממנו

"וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדבריו" תהילים. ולא רק תוצאה אחת של השני

(כמו 'כי מאסת את דבר ה' ' שנאמר לשאול)

אבל לכאורה למאוס בחפץ או מקום זה למאוס בו עצמו, ואילו במרגלים בתורה נשמע שלא מאסו אלא פחדו.

מצד שני אולי אתה צודק. מאיסה לעיתים היא פשוט דחית הדבר כמו "וימאס באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר"

לא זוכר בדיוק, יש את התקיפה החריפה של הרב את ש"י הורוביץ (נראה לי זה שמו) על כך שטען שהעם היהודי סיים את תפקידו ויכול להכחד. בעקבות מאמרו הרב כותב טת למהלך האידאות.

יש את התוכחה של הרב את החרדים על כך שלא לומדים אמונה, "לא מפני שיש בי כוח לזעוק אלא מפני שאין בי כוח לידום".

יש את הביטויים החריפים כלפי החילונות הציונית במאמר נשמת הלאומיןת וגופה באורות בעיקר לקראת סוף המאמר. ולא זוכר איפה הוא מכנה אותה "חרס מצופה בסיגי כסף".

שמעתי בשיעור של הרב לונדין שהרב קוק פרסם פשקווילים "איתמר בן אב"י, בלום פיך!"

ולא זוכר כרגע עוד מחאות ותוכחות.

מבטא את ההנהגה כלפינו, שאנחנו קוראים לו בשם לפי השגתנו. וכעת כשהשגתנו מוגבלת נראה שהשם שלו אינו אחד עם הטוב והשלמות אלא פועל דברים שונים ואף סותרים את הטוב והשלמות שלו.

אבל ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד - שיתגלה לכל שכל הפעולות שנראו לנו הפך מהטוב והשלמות - הכל אחד

דומה לרעיון שהביאו בשרשור אחר בעניין השעשוע בגילוי שהכל היה טוב.

ומבואר יותר בתחילת ספר תלמוד עשר הספירות ובעוד

זה הציטוט מסוף הרמב"ם שם: "ופי' לחתום רוצה לומר שיפסוק במקום שאינו ראוי לפסוק"

לפי מה שנראה ממנו הכוונה ב"לחתום" זה לעצור באמצע או לסיים עד הסוף,
אולי אפשר לומר שלדעתו "להאריך ולקצר" מדבר על פתיחה בברוך, ו"לחתום ושלא לחתום" זה על לסיים בברוך.

במכל מקרה, ראיתי את הפירוש הזה בויקישיבה-

אחת ארוכה ואחת קצרה - כלומר, ברכה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר - ברכה שהיא ארוכה, לדוגמה "יוצר אור" אסור לקצר אותה, לדוגמה להגיד רק "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכול" אלה צריך להגיד אותה כמו שהיא לקצר, אינו רשאי להאריך - כלומר, ברכה שהיא קצרה, כמו "אהבה רבה" אסור להאריך אותה ולהוסיף לה עוד מילים שלא נכתב במפורש שצריך להגיד אותם.

לחתום, אינו רשאי שלא לחתום - כלומר, ברכה שבה חותמים, (שמסיימים בה ב"ברוך אתה ה'...",) כמו לדוגמה "אהבה רבה" אז בה אסור להוריד את ה"חתימה" אלה צריך להתפלל כמו שכתוב במפורש ושלא לחתום אינו רשאי לחתום - וברכה שבה לא חותמים בסוף, כמו ברכה מברכות הנהנין, אסור לחתום בה.

להאריך/לקצר-לברך את הברכה הראשונה או לא

לחתום/לא לחתום-לברך את הברכה האחרונה או לא

הפסקה האחרונה מדברת על חתימת הברכה, יש שחותמים "בברוך אתה" ויש ברכות שלא חותמים ב"ברוך אתה", ולגבי להאריך ולקצר קאי על הברכה עצמה, אם זו ברכה ארוכה, אל תוריד מילים לפי דעתך והשגתך, תקרא כל מילה שכתובה, ואם זו ברכה קצרה, אל תוסיף מדעתך, תקרא בדיוק מה שכתוב

...

דברי ה"שפת אמת":
אך י"ל דכתיב התאוו תאוה. ומשמע שלא הי' להם תאוה. שהיו למעלה מהטבע. חירות מיצה"ר. ולכך הי' נראה להם שנכון שיהי' להם תאוה ושיזכו לעשות נחת רוח להשי"ת על ידי שיאכלו בקדושה אף בשר גשמי. וז"ש נפשנו יבשה כו' שלא קיימו בכל נפשכם. כמ"ש במד' בכל נפש ונפש שברא בך. שהוא ביטול כל הרצונות ותאוות להשי"ת. וזה לא הי' להם שהיו למעלה מבחי' הנפש. אבל לא הוטבו דבריהם להשי"ת שצריך האדם להיות חרד יותר לירא פן יבטל ח"ו רצון השי"ת ולא יביא עצמו לידי נסיון אף שיוכל לזכות למדריגה ע"י זה שזה נקרא לגרמייהו קצת. כי מי שירא באמת לעבור רצון השי"ת מרוצה יותר בפשיטות. [ובאמת כל הנסיונות משום מאן דאכיל לאו דילי' בהית לאסתכולי כו' וזהו טובת השי"ת אבל כשכן רצון האדם נק' לגרמייהו]:
שבני ישראל התאוו שתהיה להם תאווה, כי בזה רצו לעבוד את השי"ת מתוך קשיים ומניעות - תאווה. ומתוך כך לשבור אותה, לקיים את מצוות ה', ולהתעלות למעלה יותר מקודם.

מה הבעיה בגישה כזאת? היא משבר חינוכי עמוק ממה שמשה רצה להנחיל לעם. - האדם מצווה לעבוד את ה', בלי חכמות, אלא כעבד לפני רבו. זה שלימותו. החיפוש אחר תאוות כדי כביכול לעשות נחת רוח לקב"ה, הוא בדיוק ההפך מזה, וכמו שכותב השפת אמת יש בזה נגיעה עצמית. אם האידיאל הגדול של בני ישראל היה לעבוד את ה', היו עובדים בתנאים שה' סיפק להם במדבר וזהו. אך בני ישראל רצו יותר, וזה היה לא לדעת המקום ולא לדעת משה.

נפתחו פה לאחרונה כמה שירשורים בעניין.

בגלל שזו הייתה הפעם היחידה שהוא באמת נשא הכל לבד. לפני ואחרי היו את הזקנים איתו.

אגב משה מאוד האמין בהאצלת סמכויות, רשי אומר (בפר' פינחס או וזה"ב  לא זוכר כעת) שמשה הציע ליהושע להקשיב לזקנים ואפילו ה' רצה שיהושע יהיה דומיננטי יותר.

ה' "נשבר" כביכול, ומשה הוא זה שמחזק אותו, בעוד שבקברות התאווה זה הפוך

במתאווים זה היה ילדותי. משה אומר שם כאשר ישא האומן את היונק. הם תינוקות. לה' זה לא כזה מפריע (אולי בשלב זה) אבל למשה כמנהיג זה קשה ושובר.

במרגלים זה חוסר אמונה מובהק וצועק יותר מהכל.  לה' זה הכי קשה וכואב החוסר אמונה וביטחון בו 

משה יכול להתמודד עם היצר הטבעי של האדם לחטוא, קורה לכולם.

מה שהיה קשה למשה זה היצר העל טבעי שהיה לבני ישראל, שהם חיפשו על מה להתלונן.

זה מה ששבר את משה

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה."

מסתבר שלנשיאי העדה "המרגלים" לא היתה זכות בחירה בנושא.

הנפקא מינה שלי בזה היא ואני אומר את זה כל שנה , שלמי שיש הקשרים שלילייים בסיפור ומשליך אותם לגבי מצבים עכשוויים

צריך לחשוב פעמיים.

כתוב שזחטא המרגלים הוא חטא במפורש "אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר, ארבעים שנה אקוט בדור...אשר נשבעתי ב*אפי* אם יבואון אל מנוחתי".

רצןן ה לכלות את ישראל בפרשה לא משתמע לשני פנים.

גם עוונות בית ראשון ושני היו צפוים מראש, זה אומר שלגיטמי לעשותם?

...הסיור בארץ . כנראה שהוסכם לדווח את העובדות על פי הקריטריונים שמשה נתן.

המרגלים נצמדו להסכם הזה. כלב הבין שבגלל שכל הדיון הזה נעשה לעיני כל העם

העובדות המוסכמות מלכתחילה ישפיעו לרעה על העם ולכן הוא קפץ בראש והביע את דעתו

וכך שבר את המוסכמות.

הרי זה ברור לפי מהלך הדברים  בפרשה.

כמובן ש "מה' מצעדי גבר כוננו"  כי זה מה שהשם תכנן מראש לקשור את ארבעים יום שהם תרו את הארץ

לארבעים שנה במדבר.

בשיפוט של הקב"ה, כלב הוא "עבדי", הוא "וימלא אחרי", גם בדברי משה בפרשת מטות ובפרשת דברים חוזר לגביו שהוא מילא אחרי ד'. כך גם מופיע בספר יהושע. 

בשיפוט של הקב"ה, המרגלים הם "העדה הרעה" הם "מוציאי דיבת הארץ", הם "תרבות אנשים חטאים" הם ממסי לב העם, הם המורדים בד'. 

בשרשור אחר טענת שהם מחפשים קדושה, יש מהלך כזה שטוען שהם נבהלו שבארץ יצטרכו לעסוק בעבודה ועדיף להשאר בחוץ לארץ ולסיים מסכתות בסיני - אבל זו בדיוק המרידה בקב"ה, הקב"ה ייעד את עם ישראל לקיים את התורה בארץ ישראל הממשית, לא באיזה עולם רוחני מדומיין.

בעומקי עומקים, יש מקום לטעון שחטאי הכלל הם מכוונים מלמעלה. יש כיוון כזה בתורת ר' צדוק בפרט ובביהמ"ד של איז'ביצע בכלל. אבל מהלכים כאלו חייבים זהירות רבה - לא לקחת מהם 'היתר' לעבירות.

הנפקא מינה  היחידה שלי בזה היא  , שלמי שיש הקשרים שלילייים בסיפור ומשליך אותם לגבי מצבים עכשוויים

צריך לחשוב פעמיים

אז ברעיון אני מסכים איתך, שכאילו משהו לא בסדר בדיווח ובניתוח, ויש כאן גם שאלה גדולה על העם שהסכים לעשות ככ הרבה בשביל משה וה', ופתאום הם סומכים על כלום...

מצד שני, הא גופא קשיא, הרי לא בשופטני עסקינן. ובכלל כשמנסים להבין את מטרת המרגלים, זה לא מובן בשכל ועוד פחות ברור כשמנסים להבין מתוך הטקסט. וכל זה דווקא מבהיר שהנושא לא היה ריגול במובנו הפשוט וכשפנו לעם והחלישו אותו זה בעצמו היה בעיה, כי לא מדובר בשליחות טקטית אלא בשליחות של גדולי העם רק במטרה לחזק את העם (בנתטם לצו "והתחזקתם!"). ולכן דווקא החלק הזה נקרא בשפה אחרת ממה שאתה מציג.

(לעצם השאלה - הרבה פרשנים פירשו 'וזרעו יורישנה' = 'ולזרעו יורישנה'. כלומר שהוא יוריש את הנחלה בעצמו לבניו, בניגוד לשאר הדור. או שזו הדגשה שהנחלה תהיה לזרעו לעולמים, כמו שכלב אומר בספר יהושע: 'וישבע משה ביום ההוא לאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם')

דוד כבש עד לבוא חמת ויותר.

עצם זה שהתורה בחרה בניסוח כזה, מראה שכנראה יש פה רמז עבה לדוד, חוץ מהפשט שזה חברון לכלב.

אם זה ספוראדי אפשר לעשות מנוי לאוצר החכמה לכמה ימים ולעשות את מה שצריך.

(גילוי נאות וכו').

אבל קח בחשבון שהרבה סטודנטים מחזיקים פרויקט השו"ת (ותוכנות מצוינות נוספות) בחינם מטעם מוסדות הלימוד.

ככלל אם יש לך הרבה אפשרויות שונות, באתר של מכללת אורות יש היצע מדהים של אתרים תורניים (אוצר החכמה, פרויקט השות, כותר מאמרים תורניים ואולי יש עוד...). נכנסים דרך האצר של המכללה.

האם מותר להשתמש בקוד של חבר וכדו? תשאל את הרב שלך. (אישית אני קניתי פעם קורס אחד במכללת אורות, הוא עלה פחות מ1000 שח ואיפשר לי להנות מכל האתרים הנל ועוד רבים, גם מאה שנה אחר כך...).

הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם" איך יספיק זה להסיר תלונותם מאחר שאינם שואלים בשר אלא כדי לנסות כאמרו וינסו אל בלבבם הלא אין ספק שכמו שנסו בזה ינסו במאכלים זולת זה לאין תכלית ואתה לא תסיר את בחירתם כאמרם ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

ספורנו

שהוא יכול להקריב על ידי שליח, יש לו ארוחת ערב יומיום, גם אם הוא רוצה לקיים יחסים עם אשתו יומיום כשהיא טהורה.

זה לא טרחה לטבול. היו יוצאים נהרות מהבאר בכל השבטים, כמבואר בתוספתא סוטה ד, א.

כמעט בטוח שזה מדברי רבינו, או מוהרנ"ת אבל לא הצלחתי למצוא מקור ובדיוק השבוע שמעתי את זה (לא ראיתי כתוב) ומי שחידש לי את זה לא זוכר בכלל שדיברנו על זה.

אבל בגדול מדבר שם על התחדשות בעבודת השם, שאדם עומד על שפת הים ורואה אי מרוחק באמצע הים ונדמה לו רחוק וקשה להגיע לשם וכו' בסוף הוא מגיע וכל מה שעבר דומה ככלום בעינו, ועכשיו יש לו קושי אחר באופק המרוחק וכו' וכו' , ולגבי התפילה לא אמר לי מאומה אבל יכול להיות שגם זה נכנס שם, לא יודע להגיד מקור אחרי חיפושים רבים בספרי רבינו, אבל זה מה שהבנתי בגדול מהבחור שחידש לי.

עכשיו כשאני חושב על זה גם יכול להיות שזה מחב"ד. צריך לבדוק.

על פי ברסלב, שכתב מוהרא"ש ז"ל.

הוא מרחיב שם מאוד על כל בחינה  ובחינה.

אבל אמרו לי שיש נקודה דומה מאוד גם בחב"ד/ הבעש"ט, אבל לא מצאתי.

דווקא אומר שמילת "א-דני"  היא מלכות,

אבל שפתי - מקובל שהם נצח הוד.

לדעתי הסוד הוא בהמשך הפסוק "ופי יגיד תהילתך" שזה נעשה בסוד המלכות הנזכרת.

אבל מרגיש לי שזה לא המקור שהתכוונתי אליו.

תודה רבה!!

א-דני (שהוא מורה על ספירת מלכות שבעולם באצילות, שעומדת בהיכל קודש הקודש של העולם שלמטה ממנה, עולם הבריאה) שפתי (אלו ספירות נצח הוד) תפתח (זה נעשה ע"י ספירת תפארת) ופי (זוהי המלכות הנזכרת) יגיד (מלשון ימשיך, ימשיך שפע מהאצילות לבריכה) תהילתך (וזה בעליית הבריאה לעולם האצילות).

סליחה על הניצלוש.