מומלץ שלכל בעל תשובה יהיה רב ת"ח שמדריך אותו בעבודת ה' ובהלכה. ושאלות מהסוג הזה תשאל אותו והוא יענה לך.
רק בגדול אני חושב שסוג תפילין וכתב תעשה עפ"י עדתך ונוסח אבותיך, גם אם אבא שלך חילוני ואתה ספרדי לדוגמא אתה צריך ללכת עפ"י פסיקה ספרדית.
בהצלחה!

צריך לחשוב קצת אחרת על כל הסיפור הזה.

הדרך הכי אמיתית לעבודת ה' היא לא תלויה במגזר או בזרם, אלא באדם עצמו.

אין היום אף זרם או מגזר שמייצג את מושלמות עבודת ה', כך שבכל זרם או מגזר יהיו אנשים שקרובים יותר ואנשים רחוקים יותר. וזה לא תלוי במה שיקרה כשהמשיח יתגלה אלא במה שכל אחד ואחד עושה עכשיו.

מי שעושה עכשיו עבודה- יהיה יותר מוכן לזה. מי שלא עושה עבודה- יהיה הרבה פחות מוכן.

ומן הסתם משיח צדקנו גם לא יהיה שייך לזרם X או Y

 

מרחב אחר של המציאות. לא כמו זרם כזה או אחר ב"ימות החול"

ולקראת שבת כולם יותר דומים ומאוחדים

 

 

וכמו שתהלים מתאימים לכל בן אדם ולא מצריכים שינויים ב"זרמים"

פשיטא שדתיים לאומים הציבור הכי אידאליסטי שיש

הדומם והצומח
מה אני רואה כשיש מולי אדם שמח
האם המהות שמולי היא גדר או מתכת
והם יש אמת בלהיות הולכת..

הלכה- משמעותה מהי?
והקיום- מה עומק קיומו?
הקיצ'- בא לי דיון מעמיק שראוי לשמו
והלוואי שישתפו פה פעולה..

אלוקים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?
והוא ידע שאכתוב את זה לפני שכתבתי?
והוא יעניש אותי על זה?
אבל יש אנשים שעושים דברים יותר רעים ממני ויש להם ים כסף...
ואחכ אני אחזור כחתולה?
ויזרקו אותי באפוקליפסה? ויצלו אותי?

רציתי שאלות עומק. לא שאלות פרדוקס.

לשאול האם אני קיים זה לא עומק.

ולא שאלתי את זה.. יש פה אנשים בכלל היתה שאלה אם יש כאן מי שישתתף בדיון, כי נראה היה שהפורום הזה קצת מת.

אשמח אם תגדירי ותחדדי יותר את השאלות..

 

אולי מהות זה התוכן הפנימי של הדבר, המגמה והתכלית שלו.

את המהות אפשר בד"כ לגלות ע"פ שם הדבר, אך לא תמיד קל להבין את המהות על פי השם. לפעמים חז"ל מגלים לנו, כמו למשל "מפני מה נקרא שמה חסידה? מפני שעושה חסד עם חברותיה" (חולין סג. יש שם עוד דוגמאות)ולפעמים המהות כ"כ גבוהה ועליונה עד שצריך להסתיר אותה במשל, באגדה הנראית במבט ראשון תמימה אך בעומק העניין האגדה מביעה רעיון מהותי ועמוק.

 

בשביל לעמוד על מהויות, נצרכים ספרים היונקים מתורת הפנימיות המגלה לנו את נשמת המציאות, את התוכן הפנימי של כל דבר ודבר. הרב קוק והמהר"ל עושים זאת הרבה.. מי שרגיל בספרים שלהם רואה הרבה פעמים שהמהר"ל למשל מסביר מה המהות של הרבה מספרים. (למשל המספר שבע, מבטא את הקדושה שבטבע. שמיטה, שבת, וכו')

 

בעומק העניין גם הגדר שאת רואה, מבטאת רעיון אלוקי, המגולם ומובע בגדר. גם האריה והצפרדע, והדקל, והשמים, והעמים. מה שנראה בעינינו, הצד החיצוני, חוצץ בין המהות לביננו. כמו כל גילוי, שמעבר למה שהוא מגלה הוא גם מסתיר. (השורש של המילה גלל משמש גם במשמעות של להסתיר, מלשון גולל. וגם במשמעות של לגלות.)

 

אדם הראשון קרא לכל בעלי החיים בשמותם, וזו היתה גדלותו, שידע את המהות של כל דבר ודבר ועל פיה קרא בשם. זו היתה גם חכמת שלמה שידע את שיחות בעלי החיים והעצים. 

 

 

קיום כל הברואים עומד על תנאי, לבריאה (לאדם בפרט) נמסר לתקף את קיומה שלה. זוהי המשמעות הטהורה של אמונה.

וגם. למה לתקף את הקיום?

אולי להשיג ולבצע את המטרה שלשמה נוצרנו. לא נראה לי שזה לתקף.
אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי וכו.

"וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי."

רש"י: "הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם: ע"מ שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה.

דבר אחר: "יוֹם הַשִּׁשִּׁי" - כלם תלוים ועומדים עד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה וזהו יוֹם הַשִּׁשִּׁי בה"א שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה."

ובמדרש תנחומא: "ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו"

 

למעשה משמעות הקיום של הנבראים היא מה שהקב"ה מקיים אותם ברצונו, כלומר תלותם בו. לברואים נמסר לתקף את קיומם על ידי ההכרה בתלות הזאת. ועיינו בנתיב יראת ה' למהר"ל, שמי שאין בו יראת ה' (הכרה בתלותו בה' כבוראו ועילתו) כאילו אינו קיים, - וכן הקב"ה הוא המשפיע לעולם את הקיום החיובי, וההכרה באי-הקיום של הנברא בפני עצמו, שדווקא היא המתקפת את הקיום האמיתי הראוי לו ומושפע לו ע"י הקב"ה, היא זאת שנמסרה לנברא עצמו. ולכן "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

זאת גם חשיבותן של ברכות הנהנין - שהרי עד שלא ברכנו הרי כל הנבראים כאינם קיימים, כאינם ברשותנו, ואנחנו גוזלים מרשות גבוה ח"ו, ועל ידי ההכרה במציאות המשפיע את כולם הרי המושפעים ישנם ויש לנו רשות להנות מהם.

 

לגבי אמונה, המשפט הידוע של הראי"ה קוק הוא "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה." (ומומלץ לקרוא את כל המאמר כאן.) הדבר הראשון שצריך לשים לב אליו בניתוח המשפט הוא האוקסימורון "גילוי עצמי". בדרך כלל מדברים על 'עצם' ועל 'גילויים' שלו; כאן משמעות 'גילוי עצמי' היא שבסיס קיום העצם בעצמו הוא גילוי, שנמסר לעצם עצמו לגלות ולהביא לידי מציאות ('לתקף' כנ"ל). האמונה היא עצם הקיום, או ההכרה הפנימית בעצם הקיום, שהיא בעצמה המתקפת אותו. "היותר יסודי" - כוח הגילוי העצמי הזה הוא הבסיסי ביותר בנשמה, והנשמה נוטה אליו ביותר.

 

ורק אחרי כל אלו, אכן אנחנו מצווים, לפעול באופן המעשי הנכון והראוי.

 

*

 

סליחה על סגנון הכתיבה המרחף, לא הצלחתי לכתוב אחרת. אשמח להסביר דברים לא ברורים אם תשאלו באופן מכוון.

ברכה והצלחה!

מהות הדומם והצומח- הזיה. אין להם קיום אמיתי, ברגע שלא נאפשר להם הם לא יהיו חלק מהמציאות.
כשבעצם, כל המציאות היא הזיה שלנו וברגע שנפנים את זה נבין שאפשר להזות את המציאות כרצוננו.

מה אני רואה כשיש מולי אדם שמח- תלוי איזו שמחה.
לפעמים אני רואה בריחה, שהמקור שלה הוא מנגנון הגנה והדחקה ממערכת הייאוש שהושלכנו לתוכה.
לפעמים זה בדיוק ההפך, הרמוניה מוחלטת עם המערכת והקיום שלנו.

האם המהות שמולי היא גדר או מתכת- לא בטוחה שהבנתי, אבל אני כמעט בטוחה שהיא קיימת רק כי אני מאפשרת לה.

האם יש אמת בלהיות הולכת- "דבר אל בני ישראל ויסעו". אסור להפסיק ללכת. אסור גם לאבד את האחיזה בהבנה לאן.

הלכה- GPS ליצר

הקיום- בשליטתי. עומק קיומו- בהבנתי

מהות הדומם והצומח - חלק מהעולם שהקב"ה ברא, מה המהות שלהם? שם הוא מהות הדבר, לכל דבר יש מהות שונה
ממנה אפשר וצריך ללמוד. לכל בע"ח חש מהות מסויימת ולכל צמח מהות אחרת. לבע"ח ככלל יש מהות אחרת מהמהות של
הצמחים ככלל.

מה אני רואה כשיש מולי אדם שמח - אם נניח שזו שמחה אמיתית- אדם שחיסרון מסויים התמלא לו. התמלאות החיסרון הרי היא
שמחה, כי השמחה היא "במעונו" של ה' ית', וה' ית' הוא השלם בכל השלמויות, לכן שמחה אמיתית יכולה לבוא רק מתוך שלמות.

המהות שמולי גדר או מתכת - לא ברור לי מה הכוונה, אבל השאלה היא על היחס בין חומר(חומר) לשימוש(גדר), המהות היא 
השימוש שניתן לחומר, בין אם זה שימוש האדם בחומר, ובין אם זה הקב"ה שמשתמש בחומר- האדם הוא לא הגוף החומרי,
הגוף החומרי האנושי לא שונה בהרבה מכל חומר אחר, הוא מורכב מאותם חלקיקים יסודיים זהים, אפילו מאותם יסודות של
כלל היצורים החיים על פני האדמה. השוני המהותי הוא הייעוד אותו קיבל החומר הזה- ועל פי הייעוד הזה הוא הורכב ונברא.
כך כל דבר בעולם הוא קודם כל הדבר שלשמו הוא מיועד ורק אח"כ החומר ממנו הוא נוצר. או בניסוח אחר - הקשר בין
שולחן מתכת לשולחן קרטון גדול מהקשר בין שולחן מתכת לסכין, כי השולחן הוא המהות, הוא עצם הדבר והמתכת היא מקרית,
היא לא משנה את העצם עצמו.

 

האם יש אמת בלהיות הולכת - אם זו המהות שלך אז כן. אם נועדת להיות הולכת, אז זו האמת. האדם הוא הולך, זה כוחו,
יש לו שתי רגליים ולא רגל אחת כפי שיש למלאכים כי הייעוד שלו הוא הליכה. התקדמות. לכן נאמר "נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" - לאדם המהלך יש יכולת להגיע ולהלך גם בין העומדים, המלאכים, אדם שיעצור מלכת ימות, הוא יכסה את
האמת שלו ולכן יהיה חלק מהמוות ולא מהחיים.

 

הלכה משמעותה מהי - החקירה וההתבטאות של הופעת רצון ה' בעולם באופן היותר נכון וגדול.
עומק קיומו של הקיום הוא ההבנה שאין קיום לדבר מלבדו ית' ועם זאת ברצונו הוא מקיים את הכל
מספיק מעמיק?

 

חיים, אמת, אינסוף-
"כי עץ חיים היא למחזיקים בה" - אין חיים אלא תורה.
"תורת אמת נתן לנו" - אין אמת אלא תורה.

"אינסוף" הוא ביטוי שמשתייך ל"שכלי" או ה"נבדל" בשפה של המהר"ל.
שכלי בשפת המהר"ל הוא כל דבר שאינו מגושם(מבחינת גשמיות) גם בו יש מדרגות, שכלים מסויימים הם גוף לעומת שכל גבוה
יותר, בפנימיות זה מכונה לבושין דמלכא, אברים דמלכא - אלו מדרגות של ירידה והשתלשלות, כמובן שמבחינתנו מלאכים הם
שכליים, אך מבחינת רבש"ע הם גוף. אינסוף אמיתי שייך רק בו ית' ואחד השמות שאנו מתייחסים אליו הוא האינסוף ברוך הוא,
שזה מתייחס להופעה הרחוקה ביותר שלו. שאפילו היא כאמור, מצד שהיא הופעה, רק לבוש, ורק הבזקו של ניצוץ בודד.
לכן הכל אינסופי, כי הכול לבוש, הכל חי מכוחו ית' - והדבקות בו היא חיים.
אם כן- חיים הם דבקות בה' ית', וכך ענינו על המושג "אין חיים אלא תורה" - תורה היא הדבקות העליונה ביותר ברבש"ע, וע"י
לימוד תורה אדם דבק בה' יתברך(שוב מהר"ל) ותורה לשמה היא תורה לשם דבקות.
אם כן חיים - הם דבקות בה' ע"י דבקות בתורה, דבקות של הכוח ה"שכלי" מתבטא במחשבה של תורה, ודבקות בגוף ע"י קיום

המצוות(ע"י קיום המצוות אדם מדבק גם את גופו בתורה, מהר"ל נתיב התורה שם,שם).
מש"ל - אין חיים אלא תורה.

אין אמת אלא תורה- התורה היא תורת אמת, חותמו של ה' ית'. האמת היא כאשר אנו חושפים שהעולם(מלשון העלם) הוא בעצם
מעלים מעיננו את העובדה שהכל מאיתו ית'. כל תנועה, כל הרגש, כל דחף, כל נשימה, כל המערכות המתפקדות מסביבנו
ובתוכנו, כל מה שהומצא ויומצא- הכל ממנו. התורה מגלה לנו איך כל דבר נעשה על פי רצונו "אין אדם זוקף אצבע בלי שמכריזים
על כך מלמעלה", זו ה"אמת" איך פועלים יותר אמת בעולם, מפסיקים להתייחס אליו כאילו הוא עומד בפני עצמו, לומדים להסתכל
עליו כפי שהוא, זוכרים ופועלים מתוך התחושה וההבנה הפנימית הזו- הכל מאיתו ית'. אין עוד מלבדו. פורים מלמד את הנקודה
הזו- כל המגילה מתרחשת כביכול ללא התערבות אלוקית, הכל צירופי מקרים, תוכניות ותכסיסים, אבל זו הבמה, מאחורי הקלעים
יש במאי, וזה אחד העיקרים של פורים, זו אחת הסיבות בגללן יש להשתכר בפורים עד-דלא-ידע, לשחרר לגמרי את השכל,
ולתת לרבש"ע לנהל אותנו לגמרי, לוותר על השליטה המדומה(שפת אמת לפורים). 

עד כמה אפשרי לפעול אמת בתוך השקר- כמה שמצליחים לנקות את השקר מהעיינים שלנו- כי אז מתגלה שהשקר הגדול ביותר
הוא קיומו של השקר.

האינסוף שבסוף הוא סופי כשם שהסופי הוא אינסופי מצד התחברותו לאינסוף.
וההסבר- 
האינסוף שבסוף הוא סופי - ה"שכל" שנמצא בתוך הגוף, המכונה נשמה, הוא סופי באותו החלק ששייך לחיבור לגוף הסופי,
אך גם הגוף הסופי, אם נבחר לחבר אותו לצד השכלי של האדם, זוכה להדבק באינסופיות, "יעקב אבינו לא מת", גופתו של 
רבי אלעזר בן רשב"י לא נרקבה וכו'...

ומהי אמת?

לפי מה שאמרת הכל פשוט

שבגלל שיסוד העולם הוא בהסתרה, כלומר, בהגבלה - אז כזו היא גם האמת.
זה הכרחי בעיניי, ואם כך, השקר הוא הכרח - והמטרה היא הדרך.

תסביר למה התכוונת...

אלא עקב היותנו ברואים אנחנו לא יכולים לקלוט את האמת המוחלטת. ומה שלא אמת הוא שקר.


זה לא אומר שאני מסכים איתו.

השאיפה שלי היא לא להתעלות מעל למה שאני. אני לא חושב שהעולם נברא כדי שנתכחש אליו - אלא כדי שנחזור בתשובה תמידית.

בעיני, אין טעם בפרוזדור לטרקלין - העולם הוא דרך, ללא מטרה מלבד ההליכה בה.
הקונפליקט שבבריאה הוא המטרה, החיים אותו - במתח הכי גבוה שאפשר - הוא היעד.

הטעם הוא לא להיות לא אנושי, אלא להיות בן אנוש עובד א-לוהים.

אם ההליכה היא המטרה אז אפשר ללכת בכל דרך שרוצים..
ובכל זאת- נראה לי שהבנתי מה שהתכוונת לומר, וסתם נתפסתי לחוסר דיוק קטן בהתחלה..
אם באמת הבנתי אז זה רעיון יפה, אבל אני לא מסכימה.
מחלוקת...

שאני מאמין בו ומכוון אליו, וכך גם, בעיני, היהדות.
השאיפה היא לדעתי למתח תמידי, לעבודה תמידית - דברים הסותרים בהכרח הגעה למטרה ממשית וגשמית כלשהי.

ואולי לא נגיע למטרה, כי היא לא יכולה להיות מושגת כאן (למרות שבהחלט יש מטרות שניתנות להשגה) אבל לשאוף למטרה ולהתכוונן לפיה לעולם צריך.
חוץ מזה מה שלא קיים לגבינו כרגע הוא העולם הזה, לא העולם הבא. אנחנו פשוט עיוורים מכדי לראות את זה. (הקצנתי קצת אבל.. )

הוא מדידה תמידית של עצמנו, של ההורים שלנו. חיים תמידיים בצל סימני שאלה ובחיקרה והעמקה תמידית. שאיפה לא לחיים רגועים ונוחים מחשבתית - אלא לאתגר שבתסיסה ושבהתקדמות התמידית.

השאלה היא האם יש מטרה. נקודת היסוד שלך היא תפיסת 'פרוזדור-טרקלין', את מאמינה שהשאיפה היא לריחוק מצרכי העולם הזה ולהיטהרות מהאנושיות.
הנחת היסוד שלי שונה, בעיני העולם הבא הוא לא יותר מבונוס, מעין פרס לצדיקים בסוף הדרך.
מהות החיים היא לא השאיפה לפרס הזה, אלא השאיפה לדבקות בה' מתוך החיים, רתימה של החיים לקדושה, ולא חיבור לקדושה תוך דילול החיים.

וזה לא אומר שאתה תהיה בלחץ על הטרקלין, זה פשוט כדי לדעת ללכת נכון.

 

כך גם פה, כדי לדעת לחיות נכון ולהתקדם נכון, אתה צריך להיות קשור לדבר מסוים קבוע, שאין בו התקדמות. ("והיתה מנוחתו כבוד", כנראה שגם לנוח זה טוב לפעמים.)

ואגב, דוקא המילה תשובה היא בשרשה קשורה גם לישיבה ולשבת, שמראים על עצירה ולא על התקדמות, וזה מפני שהתשובה מתקדמת אל הנקודה שבה תוכל לשבת, ואם אתה לא מתיחס לנקודת השביתה ומתרכז בה, אין אפשרות של התקדמות באמת.

תודה

אי אפשר להבין מהי מהות החיים. אפשר להבין את המכאניזימים של החיים. אין חיים אלא התפתחות מהעצם עצמו. תינוק לאחר 18 שנה נהיה איש. זה התפתחות מעצמו זאת ההגדרה של החיים. כך גם צמחים וחיות.. יש להם התפתחות. אבל מה זה חיים.. אי אפשר להבין.

אמת ושקר זה דעות אינטלקטואליות. אי אפשר לפעול אמת ושקר, אפשר לפעול טוב ורע. ורק דרך הכוונה אלוקית אפשר לפעול דרך אמת ושקר

שום אדם לא יכול לתפוס את המילה אין סוף. כל שכן לעשות על זה תאוריות תאולוגיות.

ממש מדהימה.
אבל אי אפשר לדעת למה.. סיבתיות של החיים לא ניתנת להסבר. יש על זה משל ממש יפה.. אבל הוא ארוך.

וגם בהן, מסתבר שלא כל האמת נמצאת במקום אחד, אלא מתחלקת בין מקומות שונים, מי יותר ומי פחות.

 

ויכול להיות שזה רק פירור.

התפקיד שלנו הוא, בעולם מחשבה להכיל את הכל, גם את השמאל, פלורליזם וכו'

אבל בעולם המעשה להתנהג רק בדרך בה נמצאת רוב האמת. (וכמובן שלהילחם במה שלא אמת)

 

[כנגד זה יש בתפילין של ראש המבטאים את עולם המחשבה 4 בתים, (ארבע מלשון ריבוי), בעולם המחשבה שייך ריבוי דעות, ובתפילין של יד המסמל את עולם המעשה ישנו רק בית אחד]

 

אפילו לעמלק יש מקום. "מתחת השמים" צריך למחותו, אבל מעל השמים גם לו יש מקום..(הרב קוק)

גם אם היינו מצליחים לאחד את כל האמת הרעיונית, עדיין היה מקום מבחינה מעשית לדרכים שונות עבור אנשים שונים.

כמובן שיש גם דרכים שאין להם מקום, לפחות בצורתן הנוכחית, בעולם המעשה.

עם כמה אות באמצע

 

וזה המהות של יהודי

 

קשור לה' בכל מהותו בלי בחירה

כעיקרון כל מאמר ראשון בכוזרי עוסק בזה.
זה לא בא על רגל אחת.

יהודי-הפירוש המילולי הוא-משבט יהודה

הפירוש היותר מופשט (שאותו אתה כנראה מחפש...) הוא מי שמשתייך לעם היהודי (שנקרא ע"ש שבט יהודה מאיזושהי סיבה שאני לא זוכר)

נעלם בגלות עשרת השבטים שקדמה לגלות יהודה כ150 שנה ומה שנשאר זה יהודה ולוי שגלו אחר כך וחזרו לכאן אחרי 2000 שנה
בגלל הפירוד הארוך בין יהודה לישראל נוצר כביכול שם חדש לעם ישראל העם היהודי על שם שבט יהודה בלבד
לפי הנבואה עתיד שאר עם ישראל 10 השבטים לשוב הנה חלקם זה בני המנשה הרבים שעלו מהודו לאחרונה
זהו הסבר קצר לשם יהודי

אמרת שלפי הנבואה עשרת השבטים יחזרו. אז.. זה מחלוקת. ר' עקיבא אומר שהם לא יחזרו ור' אליעזר טוען שיחזרו..

בס"ד

 

כמו שכבר נכתב, יהודי מגיע משם השבט - יהודה.

השם יהודה מגיע מפועל ההודיה, "הפעם אודה את ה'".

 

אפשר ללמוד מזה שההודיה טבעית ושורשית לנו כעם.

בס"ד
לדעתי אנחנו צריכים להרגיל את עצמינו לומר ולחשוב שאנחנו ישראלים, לא מהמובן הישראלי המודרני, אלא מעצם העניין שאנחנו שייכים לעם ישראל, אנחנו כולנו בני ישראל, וכך גם בני המנשה, האתיופים וכל עשרת השבטים, יחד עם כל שאר עם ישראל.

דבר שני. כמו שהזכרתי למעלה שאלתי מורה לתנ"ך על האם השם יהודי זה בא מלשון יהודה, שבט יהודה. והיא ענתה לי שלא ושזה היה עוד לפני, אז התבלבלתי. כי אתם אומרים שכן, חוץ מזה לפני שהיה את שבט יהודה פשוט נקראנו עם ישראל? מה הטעם היה לקרוא לנו יהודים? עם ישראל זה גם מייחד את העם.

בס"ד

 

"שמם של היהודים הוא על שם ממלכת יהודה".

בקישור הזה.

לא אמור להיות הבדל !
יש גם גר תושב .. אבל בעיקרון זה איך שאמרתי.

ישראלי זה אחד מעם ישראל,
וכמכובן שמתוך זה הוא גם שייך לארץ ישראל.
וכל היהודים המפוזרים בעולם הם מעם ישראל!

למה קוראים לנו ’יהודים’?

 

הרב רפאל וסרטיל

שאלה:
שלום יש לי שאלה שאני לא כל כך מבין אני יודע שאנחנו נקראים יהודים בגלל שבט יהודה אבל למה לא אומרים עם ישראל כדי שהשם יכליל את כל שבטי ישראל כי חוץ מיהודה היו הרי עוד שבטים אז למה שם הדת שלנו הוא על פי שם של שבט אחד

תשובה:
לשואל שלום,

החל מכיבושי אשור, בעת גלות עשרת השבטים, משחדרה הארמית לארץ ישראל, שמה של פַּחֲוַת יהודה הוסב לשם רשמי ארמי יְהוּד ומאז מכונים תושביה יְהוּדִים. שם זה נשתמר אצל הבבלים כגון "מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד" (דניאל ב, כה) ואחריהם גם בימי שלטון פרס כגון "דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם" (עזרא ה, א), ומאז נעשה כינוי זה רווח בפי כל.

בברכה נאמנה

 

 

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=93146

כיוון שכפי שמצויין במגילה במפורש, הוא היה מהגולים (או מצאצאי הגולים) מארץ יהודה. ראוי לציין שהגמרא במסכת מגילה מביאה 5 (!) תשובות שונות לסתירה הזו (בין "יהודי" ל"ימיני"), והתשובה שהוצגה כאן לא מובאת ביניהם...

מרוויחים טוב

 

נוסעים לתקופה של שבוע שבועיים שלוש כמה שיותר יותר טוב

 

תלוי בעבודה

בשביל להביא את הבשר לארץ [קיים בבהמות, לא יודע האם יש יבוא כזה גם של עופות], או לשחוט לצורך קהילות בחו"ל?

 

[האמת שאני לא כ"כ מכיר לא את זה ולא את זה, אבל לגבי צוותים שיוצאים לשחוט ליבוא דומני שמרוויחים יפה, אבל גם עובדים קשה].

להמשך קריאה באתר לחץ

"ויקח יתרו חותן משה..." (יח-ב)

יתרו שהיה חשוב מאוד ורם מעלה ובעל ייחוס מכובד – "כהן מדין" העדיף את ייחוסו  כ"חותן משה". העדיף לוותר על הכל ולהתבטל לצדיק (אור החיים הקדוש)

 

המשטרה בפתח?!

עם תחילתו של חודש אלול היה נוהג רבי יצחק דוד רוטמן זצ"ל (מתלמידי הסבא מקלם זצ"ל) לעסוק במלאכת ההתבודדות מיתוך פרישות מהבלי העולם הזה. באחד הלילות התדפק על דלתו של רבי יצחק שליח משטרתי ובידו צו הבאה למשטרה לצורך חקירה באשר למסחר בלתי חוקי ביין. בני משפחתו שפתחו את הדלת לאותו השליח היו מבוהלים מאוד ומיהרו אל חדרו של רבי יצחק דוד רוטמן לבשר לו את בשורה שהרי יכול היה הוא להיעצר בכל רגע ע"י המשטרה ואז לאותו האישום יוסף גם "אי התייצבות במשטרה". ואילו הצדיק, כששמע את הבשורה, לא זז ואף לא מצמץ ואמר "כעת אני טרוד במשפט חמור עוד יותר משפטו של מלך מלכי המלכים" וכפי שייפסק הדין משמיים בראש השנה , כך גם יפסק במשפט במשטרה..."

זכותו תגן עלינו אמן!

 

 

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

לקריאה באתר לחץ

"רק שבתו ייתן ורפא ירפא..." (שמות, כ"א, י"ט)

על פסוק זה היה אומר האדמו"ר רבי ברוך מרדכי מקוידנוב זצ"ל: שהמילה "שבתו" , מרמזת על שמירת השבת כהלכתה. "רק שבתו ייתן" – אם האדם ייתן את שבתו לה' יתברך, אם ייזהר באיסורי שבת ושימור את דיני השבת, התוצאה תהיה: "ורפא ירפא"  - הקב"ה יגמול לו וירפא אותו מכל נגע ומחלה.

"כי השבת מקור הברכה..."

 

מדרש חז"ל

"מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא"

מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבא, שהיו מהלכין בחוצות ירושלים. פגש בהם אדם חולה ואמר להם: "רבותי,א אמרו לי במה אתרפא?"

אמרו לו: "עשה כך וכך, עד שתתרפא".

אמר להם: "ומי הכה אותי במחלה?"

אמרו לו: "הקדוש ברוך הוא"

אמר להם: "אם כך, איך אתם נכנסים בדבר שאינו שלכם, הקב"ה מכה ואתם מרפאים, האין אתם עוברים על רצונו?"

אמרו לו: "במה אתה עוסק?, מהי מלאכתך?"

אמר להם: "עובד אדמה אני, והינה יש מגל בידי"

אמרו לו: "ומי ברא את הכרם?"

אמר להם: "הקב"ה"

אמרו לו: "ואתה מכניס את עצמך בדבר שאינו שלך? הרי הוא ברא את הכרם, ואתה קוצר את פירותיו ממנו"
אמר להם: " אין אתם רואים את המגל בידי, הרי אם אני לא קוצר, ועודר וקוצץ, מזבל ומנקש, הוא לא יעלה פירות"

אמרו לו: "שוטה שבעולם, כשם שהעץ אינו מנוקש, ומזובל, ונחרש, אינו עולה ואינו מתפתח, כך גופו של האדם, אם לא ישתה מים, ימות, ואם לא יקבל מיני רפואה הרי הוא יחלה, זהו הזבל, ואיש האדמה הוא הרופא".
  

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

"ושמרו בני ישראל את השבת" (שמות ל"א, ט"ז)

 

להמשך קריאה באתר לחץ

רבי חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש, מפרש את התיבה: "ושמרו" – יצפו, לשון ציפייה. שמא השבת תהיה על עם ישראל לטורח, אלא תמיד ישמחו בה וימתינו לבואה. מוסיף על כך האור החיים ואומר שעל היהודי לשמור שבת, שמא יחלל אותה אף צריך הוא לשמור על השבת שמא אחר יחלל אותה.

 

מעשה שהיה...

אל פתח דלתו של רבי חיים אלעזר וקס, רבה של העיירה קליש התדפק סוחר נודע שהיה נראה טרוד מאוד. הסוחר פנה לרבי חיים ושטח בפניו את הבעיות שפקדו אותו לאחרונה: "רבנו יודע שאני אדם מוכר, בעל נכסים רבים, איש ציבור יידוע, אך לאחרונה מצבי הכלכלי החל להתדרדר ואני נמצא על סף פשיטת רגל. על כן באתי לשאול את הרב, האם הפעם באופן חד פעמי יורשה לי לבצע הונאת ממכר בעסקה שבה אני יכול להרוויח כסף רב ולחזור לעמוד שוב על רגלי איתנה?"

ענה לו רבי חיים: "האם את הכתוב בפרשת כי תשא את אינך מכיר?! נאמר שם 'לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים' – דבר זה בא לרמז לך שלא משנה לאיזה צד תהפוך את הלוחות יתבלט עליהם הצו האלוקי תכף ומייד – לא תגנוב"

 

 

 

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם..."

בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים בתקופה קצרה של 210 ושנים התרבו ישראל בצורה על טבעית עד כדי שביציאת מצרים מנו הגברים מגיל 20 ועד גיל 60 כמות של 600,000 איש. ואם נצרף למניין זה את הנשים, הילדים והזקנים נגיע לחשבון של כ-שלושה מליון נפשות.

אגב ידוע שמספר זה הוא עוד מועט כיוון שבמכת החושך מתו רבים מעם ישראל שלא היו זכאים לצאת ממצרים – "חמושים עלו בני ישראל ממצרים", ז"א 1 מחמישה, על כן, עם ישראל מנה כ 15,000,000 נפשות!

המפליא הוא שעבודת פרך מייגעת את הגוף וממעטת את הילודה ועוד יותר, פרעה גרם למוות של המון ילדים בגזרתו "כל הבן הילוד היאורה..."

בגמרא במסכת פסחים נאמר "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר וגו'". ידוע הרמז כי החמץ הוא בחינת יצר הרע והמצה רומזת ליצר הטוב. במסכת חגיגה טו, אמרו חז"ל אין בין מים עליונים למים תחתונים אלא כמלא נימא. וביאורו שאין בין היצר הטוב ליצר הרע שהם בחינת מין עליונים למים תחתונים – אלא כמלא נימא, שצריך להיזהר כחוט השערה לבל יטה מדרך החיים רק להתהלך במישרים. על כן נאמר על ה "ה" – שהיא פתוחה משני הצדדים. שהבא לשוב בתשובה מסייעין אותו והבא להיטמא פותחין לו – כאות "ה" הפתוחה מלמטה.

בזכות שלושה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם וכו'.

איך ייתכן שלא שינו את לשונם, הייתכן שדיברו בלשון הקודש במשך כל אותו הזמן? הרי בין עם אחר התגוררו, עם אשר לא הבין את לשונם?! שאם אדם שומר עצמו מדיבורים של שקר וליצנות גם אם אינו מדבר בלשון הקודש – הרי שלא שינה את לשונו. (המאור ושמש)

להמשך קריאה באתר