"אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתיים"?לשון הרמב"ם, שהשו"ע העתיק אותה: "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחד פנויה ואחד אשת איש" (רמב"ם איסורי ביאה כ"א, י"ז; שו"ע אבן העזר כ"א ב').
המגן אברהם (או"ח ע"ה) הביא שם את הסתירה שהזכרת, ותירץ שם שפרועת ראש האסור אפילו בפנויה היינו "שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק" והוכחתו מרש"י בפרשת סוטה (שכתב שם "ופרע- סותר קליעת שערה").
תירוץ אחר כתב הבאר היטב (אבן העזר כ"א) ש"פנויה" שם הינה גרושה או אלמנה, ולבתולה יהיה מותר [נל"ל שאדרבא, מכאן ההוכחה שמדובר שם בפנויה שאינה בתולה- שהרי אם גרושה הולכת בלא כיסוי ראש, אז "ראשה פרוע" אינה ראיה כ"כ..]
דהיינו כמו כיפה לגברים
שצריך (מעיקר הדין) בשעת התפילה והברכות
הרב מאזוז מאוד מחמיר בזה..
אולי זאת הכוונה של הרמבם
אבל אלו הלכות אישות.. לא שייך כ"כ לומר שזה מדבר על "זמן התפילה" (ועיין בתגובתי שם- שאלה שעלתה לי לפום ריהטא | ערוץ ７)
במסכת ברכות הוא אומר שדרך הבתולות ללכת בלי כיסוי ראש)
ספר.. חוברת.. או קובץ וורד.. תודה.
עברי אנכיאחרונהזה יכול להיות מטריד קצת,לא?
יכול להיות שאם בקשת הסליחה תהווה מטרד- עדיף שלא לבקש..
וצ"ע.
בעצם זה תלוי במינון, העיקר לא לבקש כל הזמן סליחה, באיזה שהוא שלב הסליחה מאבדת משמעות
כתוב איפה שהוא שצריך להדפיס את הספר דווקא יחד עם הבאר היטב והשערי תשובה?
יכול להיות שבגלל שבשער הוא כותב עליהם
היי,
התחלתי לעיין בתפילת שחרית וחלקיה. עלו לי כמה שאלות שאשמח לעזרה בהן במידה ומישהו מכיר :
א. מדוע קוראים ותתפלל חנה בשחרית?
ב.מדוע קוראים "אלו דברים שאין להם שיעור" בתחילת שחרית?
ג. מי תיקן את ברכות ציצית ותפילין?
תודה רבה!
ב. לצערי אינני זוכר.. אבדוק.
ג. חז"ל, כמו כל הברכות האחרות..
יישר כוח....!
אני אשכנזי, לא מכיר שקוראים "ותתפלל חנה"....
ב. אולי כי אומרים שם: "....והשכמת בית המדרש שחרית וערבית....ועיון תפילה....ותלמוד תורה כנגד כולם". גם מדבר על תפילה, וגם מדבר על מעלת לימוד תורה, מיד אחרי ברכות התורה, מתאים לשני הדברים האלו. (ברכות התורה הם חלק ממהלך התפילה, אז יש בהם שני עניינים, גם תפילה וגם לימוד תורה, וכן המשנה הזאת מדברת על שניהם....). אבל זה רק רעיון, לא בטוח....
ג. לא יודע....
נקרא במעמד השחר
מסביר ממש יפה
הוא מתייחס גם לשאר חלקי שחרית?
ארץ השוקולדאחרונהגם נתנו בזה רמז שבפרק איזהו מקומן יש מש"ה תיבות (לא בדקתי , אולי זה עם הכולל או משהו 
) ונתנו רמז שזה פרק שכולו הלכה למשה, שאין בו מחלוקות
למרות שגם בהלכה למשה מסיני יש מחלוקות
ארץ השוקולד
הגמרא (בבלי עבודה זרה ה ע״ב) מכנה את אדם הראשון כפוי טובה, ולמה ? שהרי הוא אמר
״וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל: (בראשית פרק ג פסוק יב)״.
הקב״ה מעניק לאדם הראשון את אשתו, ומה אדם הראשון עושה ? אוכל מהעץ ומתנהג בכפיות טובה כלפי הקב״ה.
כנגד זה התורה מצווה אותנו בפרשת כי תבוא שכאשר אדם זוכה לברכת שמיים והעצים שלו מניבים פירות, אסור לו להתנהג כמו אדם הראשון, אלא הוא צריך לומר את מקרא ביכורים ולהשתמש באותם מילים של אדם הראשון, אבל הפעם כדי להביע בהם הכרת הטוב כלפי הקב״ה
״וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת־רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתָּה לִּי יְהוָה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: (דברים פרק כו פסוק י)
בתורה (אבל לא בנ״ך) אילו שני המקומות היחידים שבהם הצירוף הזה מופיע.
(אם אתם מכירים פרשן שכבר עשה את הקישור הזה אשמח לראות)
כל הכבוד על הקישור, אני אישית ממש אוהב את ההקבלות האלו ובדר"כ עושה מהם מטעמים בעצמי.
נראה לענ"ד השפלה והגלמודה אולי איזה רעיון שאפשר לפתח אותו.
גם אדם הראשון וגם במקרא ביכורים מדובר על ראשית. כתוב על ראובן: "ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני...". גם אדם הראשון הוא הראשית, האדם הראשון על פני האדמה.
וגם בראובן וגם באדם הראשון הייתה שבירה, והיה חטא. חטא אדם הראשון, חטא ראובן. (גם כתוב ששניהם חזרו בתשובה, ושניהם לא חטאו כמו שכתוב בפשט(ראובן רק הזיז את המיטות, כידוע, ואדם הראשון, זה פחות ידוע, חשב ש"רק טוב יורד מן השמים" ולקח מן האשה ולא ידע שזה מפרי עץ הדעת, (אם אני לא טועה זה מדרש בראשית רבה מפורש, רק צריך למצוא את זה...) וכך יותר מוסברת טענתו, "האשה אשר נתת עמדי...").
מראובן עברה המלכות, ההנהגה, ליהודה. וכן אדם הראשון, שבעים שנה שלו עברו לדוד, שהוא היה הסמל למלכות.
ולכן, דווקא בראשית, שהיה בה חטא, דווקא זה התיקון של הראשית, להביא מראשית פרי האדמה. (להביא לכהן את הביכורים שהוא מחליף את הבכור, הראשית, וזה התיקון, להביא את הראשית, לכהן, שהוא התחליף שלא חטא, ואז יש תיקון לראשית....).
יפה מאוד מה שכתבת, אשריך....!
״להביא לכהן את הביכורים שהוא מחליף את הבכור, הראשית, וזה התיקון, להביא את הראשית, לכהן, שהוא התחליף שלא חטא, ואז יש תיקון לראשית״.
מעניין. הארת את עיניי. חזק וברוך
בדיוק....!
בשמחה, תודה רבה לך על ההחכמה...!
מחפש דברי תורה קצרים ויפים לליל בסדר תודה רבה וחג פסח שמח!!!!
התפילה המתמדת של הרב הרב יהושוע מגנס?
אם כן איך הוא? ויש למישהו הצעות לספר יותר טוב על התפילה?
אני שמתי לב שמשהו שגוי בניסוח אבל לא ידעתי איך לנסח אחרת...
ואני מעדיף ספרים שמדברים על עניין התפילה. הרבה פעמים קשה לי לקום לתפילה בחופשים ואני מאמין שהסיבה לזה זה שאני לא יודע באמת מה היא מהות התפילה.
יש חוברת של הרב טאו בנושא, יש ספר של הרב שרקי מעניין בנושא (הוא יותר על מילות התפילה, אבל יכול להיות שיש שם גם קצת על מהות התפילה, לא סגור על זה...).
בכללי, אם לומדים עולת ראיה ומבינים את משמעות המילים בתפילה, אפשר בתפילה הרבה יותר להתחבר לתפילה עצמה וזה הרבה יותר כיף, ואז זה הרבה יותר גורם קשר לתפילה ואהבתה.
יש עוד אבל לא זוכר כרגע....
את כתבי הרב קוק, אבל תודה על שאר ההצעות.
וללמוד על המילים עצמם אני מתכנן אחרי שתהיה לי קביעות בתפילה.
בשבת ניסיתי להבין מדוע יוסף פירש כפי שפירש את החלומות של שר המשקים ושר האופים.
לגבי שר האופים חשבתי שזה נובע מכך שהעוף אכל מעל הראש שלו, אילו היה רואה בו אדם חי היה חושש לעשות כך, ומשמע שהעוף ראה בו בן מוות. ראיתי שככה מסביר גם המהר״ם מלובלין וברוך שכיוונתי לדעת גדולים.
אבל לגבי שר המשקים התקשיתי, וכמה שחיפשתי וחיפשתי לא מצאתי מי שמדייק את הנקודה שגרמה לו לפרש באופן שפירש את החלום שלו. אם מישהו מכיר התייחסות לכך אשמח לשמוע.
מה שכן, המילה ואסחט שמופיעה בפסוק:
צדה את עיני, שר המשקים מתאר שם שהוא סוחט את הענבים ונותן אותם על כף פרעה, בצירוף צורת הכתיב של המילה כ- ואשחט עולה באופן מובהק אסוציאציה של שחיטה ודם, מה שמזכיר את הפסוק:
״וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם״ (בראשית פרק לד פס׳ לא)
והקשר בין ענבים לדם מתבסס על האמור בברכה של יהודה: ״ובדם ענבים סותה״. אבל לצערי לא הצלחתי להמשיך את כיוון המחשבה, וגם לא ברור לי האם זה קשור בהכרח לשאלה שלי.
אגב. מתוך הקשר בין ואסחט לבין ואשחט שמתי לב לדבר המעניין הבא-
פעלים שכוללים את הצירוף ״חט״ עניינם הוא הפרדה:
שחט - עניינו הפרדה בין הגוף לנשמה.
סחט - עניינו הפרדה בין המוצק לנוזל.
חטב - עניינו הפרדה בין העץ לאדמה.
חטף - עניינו הפרדה בין המחזיק למוחזק בידו.
חטא - עניינו הפרדה בין האדם לה׳.
(אין להקשות מחטט שזה פועל שמקורו בארמית)
א. מה הקשר ? אני אמרתי שהוא פתר לפי ״מה שבא לו״ ??
ב. אפשרי, שומע מה שאתה אומר. אבל עושה רושם שאתה מסתמך על מה שאתה יודע על שני החלומות במקביל. אבל יוסף כשפתר את החלום הראשון לא היה לו להשוואה את החלום השני. הוא נותן את היין לפרעה ביד ? סבבה. זה העבודה שלו ואין אדם רואה אלא מהרהורי ליבו. מה מלמד שהחלום הזה אמיתי ?
בעיני זה דווקא עושה רושם שכן.
אין אדם דן ג״ש מעצמו ? נכון. בהחלט. אבל באותה מידה אין אדם גם יכול להרחיב את הכלל הזה כרצונו ולהחיל אותו על מקרים רחבים יותר כמו מה שאתה עשית. (אתה רוצה לומר שהדמיון שהצבעתי עליו הוא מקרי ? ייתכן. אבל הכלל שהבאת פשוט לא שייך).
בן מערבא
כי גם אתה שימחת אותי בקישור הזה שעשית למה שכתוב באחים בסמוך שם ממש ״וישבו לאכל לחם״, לא שמתי לב לזה וזה נפלא. תודה.
נראלי רבנים גדולים, שמתעסקים באותיות והמשמעות שלהן הכי יעזרו לך להבין את זה לפי האמת
אינני זוכר מאיפה שמעתי את ההסבר הזה, שאכתוב אותו להלן במילים חופשיות:
שניהם ישבו בכלא בגלל רשלנות, כמובא ברש"י בתחילת סיפורם.
חלומות האדם - מראים את מה שהוא חושב ואת מצבו הרגשי-רוחני וכו'.
שר המשקים, במשך ימי שבתו בכלא, אכל את עצמו על כך שנמצא זבוב בכוסו של המלך, והוא החליט לקחת אחריות ולשמור שהדבר לא יקרה שוב. לכן בחלומו הוא מטפל ביין החל משלב הבציר ועד הגשתו אל המלך.
לעומתו, שר האופים, נשפט על זלזול בתפקידו, שתוצאותיו היו אבן בתוך הלחם שהוגש למלך (דבר שלא יעלה על הדעת בשום מאפיה נורמלית), והוא במשך ימי שבתו בכלא, כנראה לא לקח את זה ללב, אלא המשיך לזלזל, וזה משתקף בצורה בולטת בחלום שלו - העוף אוכל את מאכלי המלך, והוא לא נוקף אצבע כדי לגרש אותו.
ובזאת מובן מדוע שר האופים נידון למוות, ואילו שר המשקים הושב לתפקידו.
(זה הסבר שיכול להתאים למלבי"ם ודומיו, אך המלבי"ם - מלבי"ם על בראשית מ – ויקיטקסט - מסביר באופן אחר לגמרי. אולי יעניין אותך לקרוא את דבריו)
אבל כעיקרון כולנו טמאי מתים, אז לא.
בעקבות השרשור הזה -
הלכה מהגמרא, מהבית יוסף ולימוד מהמשנה ברורה. | ערוץ ７
מצ"ב אהלי הלכה שראו אור עד כה.
להורדה ללא עלות: 'אהלי הלכה' פסח | ערוץ ７
אגב, @נחשון מהרחברון - אילו טעויות מצאת באה"ל חנוכה?
ואני חושב שכבר אפשר לכנות זאת "סדרה"
בולט שהסדרה הזאת כאילו הוקמה כתחליף לפניני הלכה
אולי לא ברשמי, אבל זה בולט
עצם העובדה שהם מוציאים ספרים בחודש זה מעיד על
א. השקעה פסיכית שלהם
ב. קצת זלזלול במקצוע.. הרי רואים שהספר לא שלם. אין שם הלכות פורים משולש, או הלכות ערפ שחל בשבת. מיהרו מיהרו העיקר כדי להוציא משהו.. זה פחות מכבד.
ג. זה לא חכמה שהם מוציאים סדרת ספרים על מה שפשוט וקל ו.. אין בו באמת בעיה. שיוציאו ספר כזה על טהה"מ, או על כשרות ואז נראה אותם.
אבל תכלס התלונות האלה לא שווה יותר מידי, כי
בזכות הספר שלהם התרבה תורה. אז מה זה משנה..
אבל רק אומר..
תלמידי הרב אריאל מקימים אלטרנטיבה ל'פניני הלכה' - סרוגים
"צעירים מסתמכים על זקנים": כרך שני בסדרת
ב. אלו לא ספרים אלא חוברות בכריכה רכה. התוכנית בהמשך היא לאגד אותן לספר.
ג. הם מתמקדים במה שנחוץ כעת ע"פ הזמן ואפשר למכור (פורים משולש לא היה השנה) ובנושאים שיש בהם פסיקות מתחדשות בדורות האחרונים (לא בכל נושא יש חידושים).
ד. עובדים גם על חוברות בנושאים אחרים בשאר חלקי שו"ע.
ה. השקעה פסיכית זה שבח ולא גנאי. הם אכן משקיעים מאוד ועובדים ממש מעולה. מי שמחפש על מה להתלונן תמיד ימצא.
ו. אם כבר כשרות - מזכיר לך שההו"ל היא של מכון התורה והארץ. בא תלמד אותם להוציא חומרים בענייני כשרות... ("אמונת עיתך", מכיר?)
ז. מניח שאם תעבור על הפנה"לים הראשונים יהיו לך פי כמה יותר טענות. מזכיר לך שהם כללו נושאים מלוקטים בלי שום קשר ביניהם.
ג. ועל זו בדיוק הטענה שלי. אתה רוצה להוציא משו?
חזקה על תח שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן.
אז למה אתם עושים חצי עבודה? יש שם תלמידי חכמים! אני מזהה חלק מהשמות שם בעורכים.
היה ככ בוער להם להוציא אלטרנטיבה, כאילו פנה"ל זה יהרג ובל יעבור, שהם החליטו להתפשר בגלל זה ולהוציא חוברת לא שלמה?. כן. זה תלונה. וזה באמת לא מכובד.
ה. אמרתי שזה שבח.
ו. צודק.
יש להם תורה, ותוכן, והרעיון לספר נפלא
למה לא לכתוב הכל, ובמקום להוציא את הכל ככה בטיל ובמהירות, לחכות שנה ולהוציא את הכל מוגה, מדוייק יותר, מסודר יותר, שלם, אולי אפילו בכמה הוצאות. כריכה קשה או רכה וכו'
ככה עושים רבים.
כמה הוצאות של גמרות על כל הש"ס עבדו ככה מול הדף היומי.
והתמקדו כאן בשני נושאים: בדיקת חמץ וליל הסדר.
לא התיימרו בשלב זה להקיף את כל הלכות הפסח המרובות.
מדריכים להכשרת מטבח יש בלי סוף.
הזוי שמצפים ממפעל שזה עתה החל להגיע מיד לרמה בה נמצא מפעל בעל ותק של כשלושים שנה.
וע"ע - אהלי הלכה | ערוץ ７
ואני חולק מכל וכל על הטענה כאילו מוטב לא להוציא דבר מאשר להוציא דבר לא שלם.
גישת הכל או כלום קלאסית.
כשהם מחליטים להתמקד בנושאים בעייתיים - למה הם לא מתייחסים להכל?
כשהם מתייחסים לתחומים נוספים - למה הם לא מתמקדים בנושאים בעייתיים?
אז תאמרו שאתם חסידים של בעל הפנה"ל ולא מרוצים מהרעיון להוציא סדרה נוספת וזהו.
קח דוגמה על שנים עשר עמודים בפנה"ל תפילה:
מבחינת הסגנון.
"פניני הלכה" *מאוד* מרחיב ומפרט, זה ספר שאפשר ממש ללמוד אותו.
"אוהלי הלכה" הרבה יותר מתומצת. אם כי יש לזה יתרון כשיש שאלה מעשית ורוצים לדעת מה לעשות הרבה יותר קל למצוא.
טעות שלי
לא התכוונתי ממש להגיב לדברים שלך
יותר להביע את דעתי על הסדרה ועל מה שנכתב בשרשור
גם שם זה לא נכנס אז הגבתי לך
בערוץ יוטיוב של מרכז הם מעלים סרטונים קצרים של כ5 דק
נקודות מרכזיות בהגדה וכו'
https://www.youtube.com/channel/UCcKX015N25dMHsLWLl5-8uA/videos
ולכן כתב הרמב"ם כשפירש את טעמי המצוות:
"ואל תקשה עלי באומרם ז"ל 'האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וגו' ', כי זו אחת משתי הסברות אשר הזכרנום, כלומר: השקפת מי שסובר שאין טעם למצוות אלא הרצון המופשט, ואנו הלא הלכנו אחרי ההשקפה השניה"
(המחלוקת מופיעה כבר בגמרא שציטטת)
@פתחתי ניקק הרצי"ה בהקדמת עולת ראיה מתרץ בשם אביו, שדווקא בתפילה אסור להגיד
כי בתפילה אנחנו אומרים דברים מוחלטים, ואילו את טעמי המצוות אנחנו רק מציעים
או שההבדל הוא שבמשנה תורה (כמו גם בפירוש המשנה) הוא כתב על המצווה הספציפית שהיא מהשמעיות (זה מדויק בלשונו), ואילו במורה הנבוכים התייחס ללשון הדעה בגמרא שהמצוות בכללן הן גזירה כלומר "שאין טעם למצוות אלא הרצון המופשט" ועליה חלק.
איך זה מתרץ את המורה נבוכים? הרי שם הוא נותן טעם למצוות האלו ספציפית
כי שם:
א. הלשון כוללת על המצוות
ב. שהן "אינן אלא גזירות"
ועל שני הדברים חולק הרמב''ם.
(אם כי כמדומני שאכן כך הרמב''ן מסביר, אבל כאמור קשה מהלשון)
אפילו הגיע לעמוד הראשי. האם יש ערך בנימוק של מצוות וציווים? - נוער וגיל ההתבגרות
בדומה לתינוק, האדם עלול להצטרך לזחול במשך שנים ולחפש טעמים, עד שהוא מגיע ליכולת הנפשית למלא את הגזרות של האל ברוך הוא.
אני צריך להכין לשבת דבר תורה קצר של חמש דקות לסניף, בדרך כלל עושים אצלנו סיפור נחמד עם מוסר השכל בסוף, הבעייה שאני לא מוצא סיפורים טובים וארוכים.
מישהו יודע איפה יש סיפורים כאלה?
ללמוד אישית עם הרב? או שיעורים שלו? או משהו אחר?
בגדול חשבתי על שיעורים באינטרנט למשל.. או קבוצת ווצאפ.. ולא הבנתי מה הכוונה "משהו אחר" איזה עוד אפשרויות יש?
כל יום פרק, מסיימים בשנתיים את הנ"ך [את התורה מסיימים עם הקריאה], זה הקלטות של ממוצע 10 דקות, והוא קורא את הפרק ומסביר בצורה טובה, קוראים לו הרב יונדב זר, יש הקלטות גם בטוויטר, גם באתר של ישיבת הר ברכה ויש גם קבוצת ווצאפ, אם אתה צריך קישורים לאחד מהם מוזמן לפנות אלי בפרטי.
