בס"ד
אין מילים.
אליהו יוסיאן. ראיון בערוץ טוב. מאתמול.
חכם. מפחיד. שונה.
אבל: רבות מחשבות בלב איש ועצת השם ה י א תקום.
האירוניה מתה... כמו כל משפט של האיש הזה...
אם נקפוץ לעולם אחר זה נראה מקרה קלאסי של קונפונדוס או אימפריו...
סתם.. זה פשוט ממש מגוחך. איך מישהו כ"כ מתוך הליכוד אומר דברים שהם נגד כל הד.נ.א הליכודניקי של ימינו? ונגד נתניהו עצמו? ואתה הדובר, כאילו מה הסיפור?!
גם ממש סותר את איך שהציג עצמו במעריב אז בכלל מוזר הכר את המועמד: זיו אגמון מסתער על הליכוד כתושב הגליל והעמקים
לדעתי זה קשור לאנשים שהוא מקיף סביבו לאחרונה.
ולא מדבר על קטאר-גייט- שזה פייק פרשה. ולא על ההדלפה בבילד- שזה פייק נוסף ברמה יותר הזויה.
אלא לאופי שלהם- צעירים, עצמאיים, עם ראש גדול כזה ובלי כישרון יוצא דופן שיתאים לתפקיד. כאילו נראה שאין סינון מוקפד ותנאי קבלה נוקשים...
וזה אולי לקח מהתיקים שתפרו לו.
הוא ראה איך חוקרים את כל המעגל הקרוב לו, וגם הבין שלא כדאי לשתף יותר מדי מעבר לאנשי סודו המובהקים, אם בכלל. ולכן לוקח כל מיני צעירים כאלה לא מוכרים במיוחד והם אנשי לשכה טכניים בעיקר. והפעם זה יצא אדם לא מתאים בכלל..
זה גם הרושם שקיבלתי מכמה מקרים והתבטאויות בהקשר
אז הנה קצת שכל ישר (נחשו באיזה ערוץ...)
הצביעות של השמאל: פתאום "הדם המרוקאי" מרתיח אתכם? - ערוץ 14 | C14
כל מי שמדבר נגדו הוא עם אינטרס
אני לא מכיר את זיו אגמון
אבל יש כזה סגנון שמדברים על עדות.
אולי זה לא הכי יפה.
אבל אני בטוח שאם היינו מאזינים לכל ההקלטות
של כל אלה שהביעו דעה ושאת נפש
גם היינו מוצאים דיבור על האשכנזים
מה אנשי שס נראה לכם לא אמרו מילה בגנות
האשכנזים בחדרי חדרים, בינם לבין עצמם
חצי בצחוק אולי.
אתם יודעים בכתב זה תמיד נראה יותר חמור.
אני לא מזדעזע סורי
שאני לא משתתף בקרנבל האינטרסים
אדם פרטי אגב- אבל אדם ציבורי צריך לדעת להזהר בלשונו.
וגם אם אנשי שמאל פחות יחפשו בנרות, אם כי בד"כ דברים בולטים גם בהם זה יתפוס כותרות- וישקע בלא כלום הרבה פעמים, ובשתיקת כבשים רועמת! של כל הצפצפנים למינהם שנהנו לחבוט בליכוד!
אבל סוף דבר, גם אם ברור שאינטרסים שונים סייעו לפוצץ את הפרשה, עדיין נכון שאדם כזה יפרוש. זו לא התנהגות הולמת לאיש ציבור בסופו של יום..
נ"ב- ידע כל נבחר ציבור בימין שהוא על הכוונת ויזהר שבעתיים... אמנם אם הם רוצים הם יתפרו אותך גם על כלום- עדיין ערך רה"מ נתניהו- אבל חבל לעשות להם חיים קלים מידי...
בדיוק אתמול הוא העלה קטע, שבו בתגובה לטענה של בן כספית על העברת חוקים באמצע מלחמה, הוא מסכים בתנאי שגם בג"ץ לא יפסוק פסיקות שנויות במחלוקת באמצע מלחמה.
הוא באמת חושב שבאמצע מלחמה, כשראש הממשלה וכל המערכת הבכירה צריכים להיות ב300% קשב לאירן, לבנון, עזה ושאר החזיתות וגם להחזיק מדינה מתפקדת, הדבר הכי דחוף הוא לבחוש באמירות לא יפות של מישהו?!
(ועוד לעשות לזה פרומו של כמה שעות?!)
וגם אנחנו המצאנו את הקוסקוס.
לעומת זאת, אדם שבשיח אישי עם חבר (או לפחות חשב שהוא 'חבר'...) מתבטא לא יפה על ציבורים שלמים, זה לא יפה ולא ראוי, אבל זה לא באמת פוגע באף אחד.
בניגוד למלחמת ההתשה הראשונה, שהחלה מיד אחרי מלחמת ששת הימים והייתה קשה פי כמה, כאן האופוזיציה מתנהגת בצורה שונה לגמרי. אז, האופוזיציה הייתה אחראית בהרבה: היא לא קיטרה, לא דרשה להפסיק את הלחימה ולא ניסתה למוטט את המאמץ. מי שעצר את מלחמת ההתשה ההיא הייתה דווקא הממשלה עצמה, כשהסכימה להפסקת אש. בהמשך התברר שזו הייתה טעות אסטרטגית נוראית – כי בדיוק בגללה, שלוש שנים אחר כך, פרצה מלחמת יום כיפור. היה עדיף להמשיך עוד עשר שנים במלחמת התשה מאשר להגיע למלחמה ההיא.
מצד שני, יש כאן עכשיו נקודת אור משמעותית: המלחמה נכנסה עכשיו לשלב שבו היא פוגעת בראש הנחש עצמו. אחרי שראש הנחש ימוגר – לא יישאר נחש.
בניגוד למלחמת ששת הימים ולמלחמת ההתשה, שבהן ראש הנחש היה ברית המועצות. גם אז ניצחנו את כל צבאות ערב, אבל ברית המועצות נשארה על כנה, ללא פגע. הפעם – זה שונה לגמרי.
*היום זה אירן (ויתכן שבמידת מה עומדות מאחוריה רוסיה וסין),
*מחר אולי תהיה תורכיה של ארדואן וגם כל מיני גורמים ממפרקי הזהויות במערב.
*עד לפני שלושים שנה זו היתה בריה"מ,
*במלחמת השחרור זו היתה בריטניה הגדולה שהלגיון הירדני ובמידה רבה גם מצרים היו תחת חסותה,
*לפני כן המופתי קיבל חסות מהיטלר.
אבל לפני ואחרי הכל, האויב העיקרי והמהותי זה הערבים בארץ ובסביבתה.
אם 'ראש הנחש' מתחלף, אבל הניבים העיקריים, נשארים אותם ניבים במשך מאתיים שנה - כנראה שהם הראש האמיתי שרק מוצאים כל פעם נותן חסות חדש...
??
האם באמת אילולי הג'ובים נציגי הציבור היו בוחרים ברב דת"ל לראשות העיר?
ומה באמת הנקודה? שהוא שירת בצה"ל בפועל, או שהוא מאמין שיש ערך בגיוס לצה"ל ומכבד את החיילים? כי יש כאלה וכאלה בשני המגזרים
ומעדיף את הרבנים החרדייים, גם בהתעלם מהסחר מכר ושמור לי ואשמור לך, סביב הג'ובים.
היתה על כך כתבה מצויינת במקור ראשון בשבת האחרונה.
מאת הרב דוד סתיו.
גם בערוץ 7 כך נבחרים רבנים חרדים גם בערים חילוניות
השאלה היא למה בכלל יש ערך שהרב יהיה דוקא דת"ל?
או שזה רק עניין של חשבון נפש?
הקונפליקט שבינם לבין הציבור הדת"לי מחייב אבחון קליני רחב.
תבין...
הרב סתיו צודק וטועה.
הוא צודק באבחנה שהחילוני האדוק, מסוגם של חולדאי או לפיד, ממש לא מעדיף רב סא"ל בצה"ל על פני רב שלא שירת בצה"ל.
הוא טועה בגדול, כשהוא מדמיין שהבעיה היא חוסר אמפתיה, או חוסר השתתפות בפולחן החטופים והכנעתינו במלחמה.
האמת היא שבניגוד לדמיונות של כל מיני שבות רענן ומתן כהנא - אין 'ברית משרתים' ומעולם לא היתה. אנחנו טובים בשביל יאיר לפיד למות במלחמה ולנגח את החרדים, אבל ברגע האמת - הוא מעדיף רב שיקים מוסדות ולא רב שרוצה להשפיע על דמותה של המדינה.
זכור מאמרו של אלוף בן בהארץ, נגד הרב סתיו, תחת הכותרת: 'אין רבנים מתונים'.
כי הוא עונה על הסטיגמה ומאפשר הפרדה ברורה בין הנעלים החילונים לבין החרדי הפרמיטיבי. "תן לחרדי את ליטרת הזהב" שלו, וקבל חיים שבהם אתה יכול לדפוק אותו, לבזות אותו, לנדות אותו, וגם לחיות את מלוא תאוותיך המערביות.
כמובן כל זמן שלחרדי אין שום כוח אמיתי. במקרה של כוח, כן יהיה חשש אמיתי מהפיכה לתאוקרטיה.
לעומת זאת, רב ציוני דתי הוא מחוץ לטטיגמה, כי הוא תורם לצבא, ועובד לא רק בתור גננת, ונותן למדע את המקום שלו, ומלא רגשות אהבה לעם ולארץ, ושאר מעלות טובות. ולכן זה מטשטש לחילוני הרדיקלי את ההבחנות שהוא מנסה לעשות.
חוזר בתשובה (או שמא זו הייתה אישה) אמר פעם שאין להם בעיה להסתובב בכל מקדש של כל דת שהיא אבל לעולם לא לבקר בכותל או בבית כנסת בדיוק בגלל זה. לילד החילוני ברור שהמסגד לא קשור אליו וממילא גם לא האיסלאם, וברור לו שמקדש השינטו לא קשור אליו ולכן גם לא עבודת האלילים, אבל היהדות היא בהחלט קרובה אליו ויכולה להיות מובנת ולכן הריחוק והתיעוב והסלידה. ממש הקלירל הקטן של אלתרמן.
"אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהלים יח, לח).
ובפסוק הסמוך נאמר:
"יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ, עַל ה' וְלֹא עָנָם" (תהלים יח, מב).
כאן מתעוררת תמיהה גדולה:
הרי הם זועקים אל ה'! יש בהם, לכאורה, ניצוץ של הכרה והכנעה. איפה אפוא הרחמים האלוקיים? מדוע ה' אינו עונה להם?
והתשובה חדה וברורה:
כי בשעה זו, לאויבים יש תפקיד אחד ויחיד:
**להניח את הנשק ולהיכנע – באופן מוחלט ומיידי.**
לא להתפלל.
לא להתבכיין.
לא לזעוק.
לא לבקש רחמים.
רק להיכנע.
רק להרים ידיים.
רק להפסיק את המרד של משמרות המהפכה.
ברגע זה אין להם זכות אפילו על תפילה.
תפקידם היחיד הוא הכניעה המלאה, בלי שום תוספת, בלי שום דיבור, בלי שום ניסיון להרוויח עוד רגע.
ובכדי שהאויב יבין זאת – אומרים לו שזעקתו לא תיענה.
גם אם למחנה רל"ב אין אפילו מועמד אחד ראוי שיוכל לעשות עבודה טובה יותר, הם נשארים נגדו בכל מחיר. בהתחלה הם טענו שזה בגלל המשפט, אבל כשמוכיחים להם שנתניהו זכאי יותר מכל פוליטיקאי אחר בישראל – זה לא משנה להם. וכשנתניהו מוביל את המדינה להישגים אסטרטגיים דרמטיים, כמו בהגנה עליה במלחמה הנוכחית – גם אז הם מתעקשים להישאר נגדו, בשנאה תהומית שאין לה שום הסבר רציונלי.
אותו דפוס בדיוק, רק פי אלף יותר חזק, אנחנו רואים אצל שונאי ישראל בעולם כולו. פעם הם האשימו את היהודים בזה שהם "לא נלחמו מספיק" במלחמת העולם הראשונה, והיום הם מאשימים אותם בדיוק בהפך – שהם "נלחמים יותר מדי". השנאה כל כך עמוקה, עד שהם מסוגלים להמשיך בה גם כשהם יודעים בוודאות שהיא תוביל בסופו של דבר להשמדתם שלהם – רק כי הם לא מסוגלים להתאפק מלנסות להשמיד את המדינה היהודית.
תמיד תהיתי לעצמי מה הסיבה של המטורללים האלה לשנוא כל כך את נתניהו?
בגלל שנאת הציבור הימני?
בגלל שנאה אישית נגדו?
מישהו חקר את זה?
לטענתו הבסיס הוא הכאב שלהם על הניצחון ב96, כשהם עשו הכל ובצורה המלוכלכת ביותר מתוך תקווה שהלוזר סופסוף ינצח, וביבי הצעיר והטרי עקף אותו מימין.
כמובן שבמקום נורמלי, במקום לפתח שנאה ליריב, עושים חשבון נפש פנימי. אולי התיוג והשנאה וה"כולה שלי" שמלווה אותם בכל צעד, הוא שגורם להפסד הנצחי?! אבל מגלומנים לא נוהגים לעשות חשבון נפש. הבעיות הן תמיד אצל ה"אחרים"...
מזכיר את "תורה-מן" של יוסי שחר נגד חפי החפיפניק מגבעת שמואל
יותר מפחיד להישאר שמאלני דווקא אם אתה **בטוח** שלא הייתה בגידה ב-7 באוקטובר – אלא רק חולשה מבנית, בלבול ו-10 שעות (או יותר) של התארגנות בעורף.
איך אפשר להמשיך להתעלם מהסכנה הקיומית בנסיגה מיהודה ושומרון?
גבול עזה: 50–60 ק"מ.
קו התפר ביו"ש: יותר מ-700 ק"מ (פי 12).
בתקיפה משולבת (חמאס + חיזבאללה + כוחות מיו"ש) – גוש דן, השרון וירושלים הופכים לחזית מיידית.
**לא יהיו 10–12 שעות להתארגנות בעורף**, כי פשוט לא יישאר עורף.
הקורבנות עלולים להיות פי עשרות רבות יותר.
איך יכול להיות שמי שמשוכנע כי 7.10 קרה רק בגלל חולשות מבצעיות – לא רואה בנסיגה מיו"ש סיכון קיומי בסדר גודל אסטרונומי?
צ
הדיון הזה, בעיקר השורה האחרונה בכתבה:
הפסקת הלמידה מרחוק והעברת הלימודים לקיץ
מחזיר אותנו בפעם המי-יודע-כמה, לסיבה המהותית בגללה אי אפשר לתקן/לשנות/לשפר שום דבר במערכת החינוך. המורים האמתיים, אלו שבאמת מתאמצים לחנך וללמד, אלו שיושבים שעות להכין שיעורים, לשוחח עם הורים ותלמידים, לבדוק מבחנים - בכלל לא מיוצגים.
יש שני ארגונים ארכאיים, שפועלים כאגודות עות'מניות בלי שום פיקוח נורמלי ובעיקר - שמי שעומד בראשם, שולט גם במנגנוני הבחירה, כך שהסיכוי להחליף אותו/אותה, שווה לסיכוי שאזרחי צפון קוראה יוכלו להחליף את הנשיא...
ממילא, אין שום סיכוי שהנציגות הרשמית של המורים, תכנס בכלל לדיון על איך נרתמים למאמץ הלאומי ומה יהיו המשמעויות החינוכיות, הציבוריות והכלכליות של זה.
האם נכון ונבון לפנות לטראמפ בנושא היוריסטוקרטיה – או לא?
אפשר ללמוד את זה בדיוק מנושא "פנייה לערכאות נוכריות" בעולם הדתי והחרדי. למי שלא מכיר את זה, זה עובד ככה:
באופן כללי **לא** פונים לערכאות, גם כשהמצב קשה מאוד, גם כשהצד השני נראה "מעוות" – **כל עוד זה אפשרי להכיל**.
הסיבה עמוקה: זה פוגע בריבונות היהודית, זה חילול השם, זה אומר "אני לא סומך על הבית שלנו".
בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כ"ו) זה איסור חמור. הדתיים והחרדים – גם כשהם רבים ביניהם כמו כלב וחתול – הולכים קודם כל לרב, לדיין, לבית דין. כי הבית הפנימי קודם לכול.
**אבל יש חריגים ברורים.**
הפוסקים (הרמ"א, הבית יוסף ואפילו חלק מהחרדים) מתירים לפנות לערכאות דווקא כשהמצב **לא ניתן להכלה** יותר:
- כשהצד השני **אלים** (משפטית או פיזית) ולא מוכן להיכנע לבית דין.
- כשהצד השני **לא נשמע** לרבנים או למוסדות הסמכות הלאומית.
- וכשה"רבנים" עצמם **מעוותים לגמרי** – מושחתים, מוטים, או הפכו לשלטון ללא בחירות.
במצבים כאלה – זה כבר לא "בגידה". זה **הכרח** להציל את הבית.
**ועכשיו מגיעה הנקודה החשובה ביותר** (זו שמשנה הכול ואף אחד לא מדגיש מספיק):
ברגע ש**צד אחד** כבר שבר את הכלל ופנה לערכאות נוכריות – לצד השני **פשוט אין ברירה**.
אם הוא ימשיך "להיות יפה" וישים על עצמו את המגבלה – נוצר **אי-שוויון** בלתי נסבל.
הצד האלים יוכל לפנות לערכאות מתי שזה משתלם לו, להפעיל לחץ חיצוני, להכניע, להרוס –
ואילו "הצד הטוב" יישאר כבול בידיים, יספוג מכות בלי להגיב, ובעצם יוותר על הריבונות שלו.
זה בדיוק מה שקרה כאן.
השמאל **כבר פנה לערכאות** לפני שנים.
דוגמה קלאסית וטרייה: הם פנו לממשל ביידן וביקשו סנקציות על **גדוד נצח יהודה** של צה"ל. הם הזמינו נשיא אמריקאי להעניש חיילים יהודים. הם פתחו את הדלת.
מה היה אמור הצד השני לעשות? להמשיך לשבת בשקט ולהגיד "אנחנו יותר מוסריים"?
זה לא מוסר. זה התאבדות.
ברגע שהם פנו – הכלל נשבר.
עכשיו אם לא נפנה גם אנחנו (לנשיא הנוכחי, טראמפ) – אנחנו בעצם אומרים: "תמשיכו להכות אותנו מבחוץ, אנחנו נישאר עם הידיים קשורות".
זה לא הגנה על ריבונות. זה ויתור עליה.
לכן הפנייה של פרופ' משה כהן-אליה (עם יותר מ-100,000 חותמים) לטראמפ, בבקשה להטיל סנקציות על נשיא בית המשפט העליון ועל היועצת המשפטית – היא **לא** בגידה.
היא התגובה ההכרחית לאי-השוויון שהשמאל יצר.
הם פתחו את הדלת – אנחנו נאלצים להיכנס דרכה כדי שלא נישאר חשופים וחלשים.
מי שמבין את העולם הדתי-חרדי מבין את זה היטב:
אם הדיין של הצד השני כבר הלך לגוי – גם אתה הולך.
אחרת אתה לא "מוסרי". אתה סתם טיפש שמוכן להפסיד הכול.
השמאל שבר את הכלל ראשון.
עכשיו אין ברירה.
מי שקורא לפנייה הזאת "אנטי-ציונית" – בעצם מבקש מהצד הטוב להמשיך לספוג באופן חד-צדדי, ללא שום תועלת.
כל אחד יגיד דעתו.
אני קודם כל מוחה על שימוש בהגדרת בוגד למישהו כזה.
משתמשים מהר מידי להדביק לאנשים תו בוגד על כל פעולה שלא מסכימים איתה. בוגד זה מוסר מידע לאיראנים תמורת בצע כסף, זה מוסר מידע צבאי לאתר אימורים בשביל כסף (אם זה אכן נעשה בצורה שמסכנת את ביטחון המדינה) ואפשר עוד דוג'. אבל לא כל פעולה לא נכונה זה ישר בוגד..
לעניין פה- אני חושב שלא נכון לפנות לטראמפ לסנקציות על שופטים, יועמשית וכו' זה פוגע בריבונות שלנו ולא משנה מי התחיל.
הארכתי בזה לא מזמן איפשהו פה עיי"ש..
אבל מתלבט אולי דווקא יש מקום לפנות לטראמפ שיטיל סנקציות על הנשיא הרצוג. לא צו מעצר אבל כן הכרזה כאורח לא רצוי וכד' ודיבורים כאלה ואחרים עליו.
כי אם היה לו אומץ אז וודאי היה חונן את נתניהו. אבל בגלל שהוא נתון ללחץ אין סופי של השמאל לא לחון אז יש מקום ללחץ מהצד השני לאזן (לא יקרא, הלחץ בשמאל חזק פי כמה..)
אם כי טראמפ לא שואל אותנו בכלל הוא עושה מה בראש שלו...
אך עתה חושבני שפעולות אותם גורמים אינן פחות מסכנת נפשות (לצורך העניין, ההתערבות של היועמ"שית בחוק גזר דין מוות למחבלים) לכן אני חושב שצריך לעשות את מה שאחר־כך לא נתחרט עליו.
ברגע שזה יעשה - כבר לא יהיה צורך בסנקציות...
למי שלא הבין את דברי טראמפ אתמול, זו היתה הצגה מוחלטת. אין דבר כזה שתקפנו בלי תיאום כשאנחנו והם תוקפים במקביל. כדי להגן על הגז של המדינות שמארחות את צבא ארה"ב, טראמפ הבהיר מן השפה ולחות שזה "לא היה בידיעתו" ובאותה נשימה איים שאם ימשיכו הוא יסיים את העבודה שהתחלנו. איום כזה לא משמיע מישהו לא מרוצה.
והנה ההסבר: ביקורת בונה מחזקת ומשפרת כל אדם, אך גם ביקורת שמגיעה ממקום של שנאה עדיפה בהרבה על פני חוסר ביקורת מוחלט. דווקא הביקורת החריפה, העוינת והבלתי פוסקת בתקשורת ובמערכת נגד נתניהו היא זו שדחפה אותו להפעיל את כל כוחותיו הנפשיים והאינטלקטואליים – והוא אכן הצליח, ובגדול.
לעומת זאת, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, ראש השב"כ לשעבר רונן בר ואפילו צחי הנגבי – לא זכו כמעט לאף מילה של ביקורת אמיתית על כך שלא הכינו את הצבא ואת מערכת הביטחון כולה להתמודדות עם מתקפת פתע. למרות שהביקורת עליהם אמורה הייתה להיות פי כמה חריפה, שכן ביטחון המדינה היה כל תפקידם הבלעדי, והם כשלו בכך כישלון חרוץ.
הביקורת הקלושה והסלחנית שנשמעה נגדם אחרי 7 באוקטובר מלמדת עד כמה המערכת הייתה ונותרה סלחנית כלפיהם. לפני 7 באוקטובר לא הייתה נגדם כמעט שום ביקורת ציבורית של ממש – כי הם נחשבו ל"מחנה הנכון". ודווקא חוסר הביקורת הזה הוא שהפך אותם לפחות יעילים, וזו הסיבה העמוקה לתוצאה האומללה שראינו.
חוץ משני המשפטים הראשונים שבהם פתחת.
נתניהו מצוין ואקטיבי ויעיל ויוזם לטובת העמדות של המחנה שלו - אך ורק כשיש עליו אקדח על הרקה.
כששקט, הוא ישן ולא מחליט. זו הסיבה גם שהנשיא והשופטים ויור לשכת עוהד ויור ההסתדרות וכולם, נבחרים בקלות ע"י הזבל של השמאל (אחרי השרט "הרצוג", אדם כמו בוז'י לא היה מעז לצאת מהבית... אבל כשהימין ישן ופסיבי נכנסים גדולי המוומטמים למקומות הכי טובים).
רק כשנתניהו מבין שהשטח בוער הוא עובד יותר טוב מכולם. וכן, עכשיו שהשבכ והצבא הוכיחו מה הם שווים, המדינאים מקבלים את ההחלטות (כמו דאמור להיות במצב נורמלי...) והכל נהיה טוב יותר
עד שייגמרו?
זה הגיוני?
הרי יש מלאי עצום.
הפסקת אש לא תהיה, כי אין מול מי לעשות מו"מ, והחלפת שלטון לא נראית באופק.
צריך סבלנות ואורך רוח, זו מלחמת חיינו. אנחנו מנצחים בכל פרמטר ובעז"ה יוצאים את התנאים לקריסת משטר הרשע והחלפתו במשטר פרסי ידידותי.
בשום שלב בתהליך הגאולה אסור לעמוד עם סטופר.
אני לא יודע אם זה עניין של שעות, ימים או חודשים. אני לא בטוח אם הסבב הזה יספיק להוציא את העם שם להחליף את השלטון. יתכן שהשותפים, שלא ראינו כמותם מקום המדינה - נתניהו וטראמפ, יחליטו שצריך הפוגה להתארגנות, אימון והתחמשות לפני הסבב הבא, כמו בסיום 'עם כלביא', שהיום אנחנו יודעים שההפסקה היתה להתארגנות טובה להמשך.
חזק מאוד אצל השיעים. כלומר, כשאין להם כח, הם מקבלים פטור זמני מהג'האד, עד שיתחזקו.
בכלל, בעוד אצל הסונים כל התקיה/תהדיה/הודנא וכד', זה זמני ממש, כשבנתיים מתאמצים לצבור כח לג'יהאד הבא -
אצל חלק גדול מהשיעים התפיסה של ההמתנה היא ממש פסיבית, לא מוטל עליהם ג'היאד, עד התגלותו המחודשת של 'המהאדי'= האימם הנעלם. (דומה לתפיסת 'שלושת השבועות' בחלקים מהיהדות).
בגלל זה המהך של חומייני היה שנוי במחלוקת, בין חכמי השיעה עצמם. בגלל זה אז'רביזיין הסמוכה, שגם היא עם אוכלוסיה שיעית בעיקרה, ביחסית טובים איתנו.
אבל יתכן שיהיה גרוע מהפגר המחוסל חמינאי.
בינתיים אני לא רואה את ההמונים יוצאים שוב לרחובות ועושים "מכה בפטיש"...
אני גם לא רואה, לצערי, את יורש העצר האירני חוזר להנהיג את המדינה המפורקת.
יש מצב שהרס תשתיות שיטתי יגרום לכאוס פנים מדינתי נוסח עירק שאחרי סדאם חוסין.
ככל שתמשך המלחמה נראה אולי יציאות לרחוב של אירופאים, פאציפסטים אמריקאים, וקפלניסטים כמובן. אירנים שורדי טבח ינואר- לא נראה (סיכויים נמוכים מאוד).
תכל'ס, אני לא באופוריה, ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים.
ככל שהמערכה מולם תימשך סביר שהכמויות ירדו. אבל צריך אורך רוח...
ויגמר סופית בהסכם שלום או בהחלפת ממשל.
אף אחד לא יודע להבטיח חילופי שלטון אבל עושים הרבה כדי להכין את הקרקע.
להזכירכם אצלנו אומרים 'שיש עוד הפתעות'.
וטראמפ הצהיר מתישהו 'שהעם באיראן אולי מדוכא אבל לא טיפש, וכשהצהירו שם שירו במפגינים כמו באויב, הם לא יצאו בלי הכנה ובידים חשופות בשביל למות בלי תועלת' אז יתכן שמחכים עוד שהקרקע תהיה מוכנה. סבלנות...
אבל אפילו אם לא יפול המשטר אפשר לשיר את שיר הפסח-
אילו הרס את אתרי הגרעין ומדעניהם ולא פגע בתוכנית הטילים הבליסטיים דיינו, אילו... ולא הרג את חמינאי וכל בכירי המשטר דיינו אילו... (ולא נפל משטר הרשע דיינו להוסיף בעתיד בעז"ה..). על אחת כמה וכמה עלינו להודות וכו'...
אני מרגיש בימים האחרונים שהמלחמה הזאת תהיה שוב פעם סבב ולא באמת ובתמים מלחמה
שתעיף את השלטון האיראני וסוף סוף יהיה פעם אחת בחיים שלי נצחון אמיתי ולא רק דחייה
לסבב הבא שאז האויב הרבה יותר מחומש, חכם ויודע איך להתנהל.
והנה במקרה קראתי שגם ניר דבורי אומר את זה.
הערב הנוראי של ניר דבורי חשף משהו עמוק יותר על המלחמה הזאת | גיא מרוז


נשאלת השאלה: נכון שמדובר ברשעים, אבל עכשיו הם הרי זועקים לה', איפה הרחמים של ה' ?
והמענה הוא: כי יש להם כרגע רק תפקיד אחד: להניח את הנשק ולהיכנע, גם לא לזעוק אל ה' ולא להתבכיין, רק להניח את הנשק ולבצע כניעה מליאה.
לא לבזבז רגע, גם לא על תפלה.
שמאלנות זו דת מסוג של עובדי אלילים
מי שחושב ששמאלנות היא "אידיאולוגיה פוליטית" טועה. זו דת. דת מודרנית, חילונית לכאורה, אבל בדיוק כמו עבודה זרה של הכנענים, המצרים והיוונים. היא דורשת אמונה עיוורת, יש לה טקסים, כהנים, קורבנות – ואפילו מין כחלק בלתי נפרד מהפולחן. בדיוק כמו שהתורה הזהירה אותנו לפני 3,300 שנה.
התנ"ך קורא לזה "עבודה זרה". ויקרא י"ח, ג' אומר במפורש: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ". מה היו אותם "מעשים"? לא רק פסלים. זה היה פולחן מיני מוחלט. הכנענים עבדו את בעל ועשתרת (אפרודיטה) דרך "קדשות" ו"קדשים" – זונות וזונות זכרים ששכבו עם המאמינים במקדש עצמו. המין היה הקורבן. פריצות פומבית, משכב זכור, אפילו ילדים – הכל היה "קדוש" כי זה נעשה לאל.
ביוון זה היה עוד יותר "מתקדם". פדרסטיה – קשר מיני בין גבר בוגר לנער – הייתה חלק מהחינוך ומהפולחן של זאוס. חגי דיוניסוס היו אורגיות המוניות. ברומא, במקדש אפרודיטה בקורינתוס, היו אלפי זונות מקדש, כולל גברים. ההיסטוריון היווני הרודוטוס והתנ"ך מתארים את אותו דבר: עבודה זרה = שחרור מיני דתי. מי שהתנגד נחשב כופר.
היום, 2026, אותו דפוס חוזר בדיוק – רק בלי פסלים. האל החדש נקרא "פרוגרס", "שוויון" או "גוף שלי". השמאלנות היא הדת שמחליפה את בעל ועשתרת. היא דורשת אמונה מוחלטת: "שוויון" הוא אמת אלוהית, גם אם הוא סותר מציאות ביולוגית. ספק = כפירה. "cancel culture" = חרם דתי. "safe space" = מקדש.
והמין? בדיוק כמו בעבודה זרה. מה שהיה "קדוש" אצל הכנענים – היום זה "העצמה". מצעדי גאווה עם עירום מלא, "Drag Queen Story Hour" לבתי ספר, "סקס חופשי", פוליאמוריה, OnlyFans כקריירה לגיטימית. "משכב זכור" שהתורה אסרה בויקרא י"ח, כ"ב ("וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה") – הפך ל"זכות בסיסית" ולסמל גאווה. מי שמתנגד נקרא "הומופוב", "שונא", "פשיסט". בדיוק כמו שהכנענים היו רוצחים את הנביאים שדיברו נגד הפולחן.
השמאלנות אפילו בנתה את הטקסים שלה: Pride Month = חג דתי שנתי. "Coming out" = טקס התגלות. "Gender affirming care" לילדים = קורבן אדם מודרני, בדיוק כמו "העברת זרע למולך". והכהנים? עיתונאים, אקדמאים, שופטים ופוליטיקאים "פרוגרסיבים" – הם המגנים על הדת החדשה. הם לא מרשים דיון. הם שורפים (מבטלים) את הכופרים.התורה ידעה את זה מראש. דברים י"ב, ל'-ל"א: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם... וְלֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ". אל תלמד את חוקות הגויים, כי הם עשו הכל לאליליהם – גם את מה שאנחנו מתביישים לעשות. השמאלנות לא המציאה שום דבר חדש. היא פשוט החזירה את עבודה הזרה 2.0, רק עם דגלים צבעוניים וסלוגנים באנגלית.
ההבדל היחיד? בעבר זה היה גלוי – פסל, מזבח, זונה במקדש. היום זה מוסתר מאחורי מילים יפות: "סובלנות", "גיוון", "חופש". אבל התוצאה זהה: הרס המשפחה, בלבול מיני, ילדים שמשלמים את המחיר. התורה אמרה "לא תעשה כמעשה ארץ כנען" כי ידעה שזה מוביל לחורבן. אנחנו רואים את החורבן הזה בעיניים: שיעורי גירושין 50%, ילדים בלי זהות, חברה שמתפרקת.
שמאלנות היא לא פוליטיקה. היא דת. דת של עובדי אלילים מודרניים. והתורה כבר נתנה לנו את התרופה: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים". להישאר נפרדים. לא ללכת בחוקותיהם. כי בסוף, כמו תמיד, עבודה זרה – גם בגרסה ה"פרוגרסיבית" – תיפול. והשאלה היחידה היא: כמה נפגעים יהיו עד אז.
ורדיפת שאול את דוד.
דוד זה הציונות הדתית.
שאול (שכמובן היה צדיק גמור) זה הציונות הישנה.
כיום נחה עליה רוח ה' רעה והיא משתגעת ומבקשת לרדוף את הציונות הדתית מתוך שגעון רדיפה שהצ"ד תשתלט על המדינה, תוך הפקרת בטחון המדינה לפשיטות פלשתיות.
יונתן בן שאול זה ביבי, לוין, יינון מגל ואברי גלעד ודומיהם.
כהני נוב זה החרדים.
יואב זה נערי הגבעות הקנאים.
אבנר זה גנץ אייזנקוט ואנשי המרכז.
דואג זה הפרוגרס.
הזיפים זה בנט.
(לא אומר מי זה נבל הכרמלי, ומי זה אביגיל).
מיכל זה הרבנים הליברלים שלא אוהבים את החוצפה של נוער הגבעות ודומיהם.
איש בושת זה לפיד.
צריך לזכור שדוד היה "ממלכתי" ולא התפתה לשלוח ידו במשיח ה', גם כשהיתה לו הזדמנות, וגם כשידע שבטחון ישראל יופקר כל עוד שאול שולט ומפנה את מרצו לרדוף את דוד ולא את הפלשתים.
"או יבוא יומו ומת (מזקנה זקן ושבע ימים), או ה' ייגפנו, או במלחמה ירד ונספה" ההזדמנות להחלפת האליטות עוד תקרה מעצמה, ונראה שהשמאל בשגעונו מזרז את גסיסתו בעצמו
יונתן בן שאול זה אנשים ישרים בשמאל. למשל שמקבלים את רצון העם.
אחיטופל זה אהרון ברק...
למה כהני נוב זה החרדים?
אני מאד מחזיק ממיכל, כשאני קורא שם או שומע את השיר של ביני "מיכל בת שאול" אני מרגיש הזדהות עמוקה עם דבריה... לדעתי זה ממלכתי קיצוני. אולי הרב טאו.. אולי הרב יעקב לבנון...
אשכנזי שאינו מסורתי. מייצג את הציונות הישנה. ובכל זאת אוהב את המסורת ואת הלאומיות ואת הצינות הדתית. לכן הוא כמו יונתן בן שאול. רק בזכות יונתן דוד שרד. כי יונתן משנה למלך אביו והודיע לדוד מתי שאול רודף אותו. התכנון היה שיונתן יהיה משנה לדוד. אך נהרג בגלל חטא שאול שדרש באוב. אך חזל אומרים שמפיבשת בנו היה רבו של דוד ויועצו הקרוב.
גם רק בזכות ביבי שהוא מהציונות הישנה, המסורת מצליחה לעלות על בימת הפוליטיקה. (ואני כלל לא ביביסט).
כנל יריב לוין, יינון מגל, אברי גלעד. הם אינם דתיים ולא מסורתיים במקור.
ב. אנשים ישרים בשמאל זה כמו אבנר שחצי תמך בדוד חצי התנגד לו. כמו אייזנקוט וגנץ.
ג. אחיתופל הוא לא בנדודי דוד אלא במרד אבשלום. בא נאמר שאחיתופל זה פרופסורים מסוימים בציונות הדתית, שהיו נחשבים כחכמים ויודעי תורה, "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי. והדבר אשר דיבר אחיתופל כאשר ידרוש איש באלוקים, גם לדוד גם לאבשלום". אבל בסוף התברר שכל תורתם מן השפה ולחוץ ופרצו פרצות בעריות בישראל (נגיד פרופסור צבי זוהר ועוד שלא אזכיר את שמם, הם לא ידועים אך מעצבים את המדינה לרעה הרבה יותר ממה שהציבור חושב). והם הכי רשעים כמו דואג (הפרוגרס).
ד. החרדים מתעסקים בפולחן של המשכן ולא מבינים מי נגד מי. כשהשמאל יאשים אותם שהם עזרו לציונות הדתית. הם יאמרו בשיא התמימות "חשבנו שהשמאל והציונות הדתית חברים! הרי הרב קוק תמך בציונות החילונית". הפרוגרס (דואג) במובן מסוים הכי מתנגד להם כי הוא רואה בהם את מייצג היהדות הישנה והבסיס לכל דבר. אבל זה נכון שכהני נוב זה לא אחד לאחד, כי לא היו חרדים אנטי ציונים בימי שאול. לא היה מושג כזה. אבל שמאלנים ליברלים כמו אחאב היו.
ה. מיכל אוהבת את דוד אך נרתעת מגינוניו. הוא יותר מדי חוצפן וארצישראלי לעומת שאול אביה. מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה'. לכן זה הכי הזכיר לי רבנים ליברלים שלא אוהבים את החספוס של נערי הגבעות אבל בסוף כן אוהבים אותם (נגיד הרה"ג משה ליכטנשטיין שליט"א שנרתע קצת מכל העיסוק במלחמה יותר מדי , והוא עדין נפש). מיכל כלל לא ממלכתית, היא גורמת לדוד לברוח משאול אביה ושאול שואל אותה "למה רימית אותי ביתי"?
כולל גם השנים שלפני ממשלת בנט לפיד) ולא משנה מה יגידו מר ליברמן וחבריו.
הוא מחבב את היהדות, מכבד, מקיים חלק מהמצוות.
ואם בצד הפרטי זה עוד לא משהו, ברמה הלאומי והאמונית הוא בריבוע מסורתי- שם שמים שגור על פיו *באמת*,מחובר לתנך ולשורשיו וקשור מאד לנצח ישראל. זה מסורתי. לא קניידלך ורעשנים.
והוא מי שהחליף את הציונות הישנה לזו עכשיו אז הוא דוד..
והיו עם דוד 'אנשים ריקים' שזה יכול מאד להתאים לשאר החברה שהזכרת- ציונות, התלהבות, וגם חסרונות כאלה ואחרים...
גנץ ואייזנקוט הם לא הישרים, לא.. יותר נראה לי מה שכתבתי אבל יש עוד מקום לדייק אז עוד נראה..
כנ"ל על שאר האותיות
ה- דווקא בגלל שהיא מעריכה את דוד ומצילה אותו היא הכי ממלכתית. ומה שמבקרת זה מתאים לרב טאו וזה לא מוריד מההערכה ומהאהבה מאומה.
נפש ינותן דבקה בנפש דוד.
גנץ לעיתים מסכים ללכת עם הימין. כמו אבנר שבסוף יתפקח ויראה שאיש בשת הוא אדם ריק (אך לא רע, אלא איש טוב סך הכל). גם בסוף גנץ יבין שללפיד אין מה להציע מלבד סיסמאות נבובות, אבל הוא לא אדם רע לפיד. לאט לאט המרכז מבין שהקפלניסטים הזויים וחלק מהמרכז מבינים שהצינות הדתית היא היחידה שיכולה להוביל את המדינה. גם לאבנר זה לקח זמן. לפני תמיכתו בדוד הוא הרג 300 איש מיהודה במלחמה מיותרת.
ה. היא לא ממלכתית כלפי שאול אביה. בעוד שהר המור לא יסרבו פקודה לעולם ולא ישלחו ידם במשיח ה'(כלומר מערכות המדינה), גם אם הוא רודף אותם אישית (אבל על הפרוגרס הם יצאו כמו שדוד יוצא נגד דואג בתהילים). לדעתי הר המור ומרכז זה חלקים בדוד עצמו. החלק התיאורטי והמעשי.
ה- והיה ארון י-הוה בא עיר דוד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני י-הוה ותבז לו בלבה.
אולי זה החטא שלה.
ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים.
כל כך נכון! טענה כל כך חזקה!
ויאמר דוד אל מיכל לפני י-הוה אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד על עם י-הוה על ישראל ושחקתי לפני י-הוה...
למה מציין שבחר בו מאביה ומכל ביתו?
ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה.
זה גם עונש לדוד..
והשיר של ביני כ"כ יפה פה שזה מדהים...
ודאי זו טענה חזקה. זה מייצג את יוסף ובנימין.
אבל למלכות, ה' לא בחר בבני רחל, אלא בבני לאה.
ביהודה שחטא אבל נפל וקם וחזר בתשובה ויודע לקדש גם את הנפילות והצדדים הגסים של החיים. מלך אמור להחיל את האתוס הקדוש האלאומי במסגרת פוליטית הכי חומרית שיש
זה קצת תפיסת גלות לחשוב שנכון לוותר על החיצוניות ואין לזה גם יכולת המשכיות בלי זה ולכן נענש כך. נ"ל..
ודווקא זה שהוא שפל בעיניו, זה כבודו, כי מלכות דוד לית לה מגרמא כלום. ודווקא בגלל זה היא היחידה שיושבת על כסא ה למלך.
"ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ועם האמהות עמם אכבדה".
דווקא בגלל שמלך בית דוד הוא כולו כלי ריק לקבלת מלכות שמים, אז כבוד מלכותו היא להיות עניו לחלוטין
רק חולק נקודתית האם למרות כל ענוותו והתבטלותו כלפי ד' היה צריך לשמור על גינוני מלכות שהם חיצוניים לכא' אבל הם מוכרחים בשביל לתקן העולם.
רק כך נזכה 'ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה'
ושתהיה 'ממלכת'- ממלכה שלימה חומרית ועוצמתית- ועם זה- 'כהנים וגוי קדוש'.
ולכן נראלי שניהם טעו פה. מיכל על שבזה לדוד והראתה שהיא לא מבינה מספיק את הבחינה של דוד. ודוד שהענווה הייתה יותר מידי שזה גם המעלה של דוד אבל פה נראלי במידה לא נכונה.
נראלי..
לא היה ילד?
שלאחר מותה היה. זה נכון?
אבל בכל מקרה נראלי לומר שבגלל החטא הזה שלה היא לא זכתה לזה.
-כי רק חיצוניות בלי היכולת להתבטל לא יכול להיות לזה המשכיות. כי זה לא יחזיק בגולה ובקשיי החיים. ומיכל, במה שבזה לדוד, הראתה שהיא לא מבינה מספיק את בחינת דוד ולא יכל לבוא ממנה ההמשכיות של מלכות דוד.
מוסיף- אבל עדיין גם אם לא יצא ממנה המשך המלכות היא היתה חשובה מצד עצמה שהשלימה את דוד כאשתו שמזרע שאול
אילו מיכל לא היה0תה מזלזלת אז בנה היה מלך
זיווג ראשון.
כמו רחל ליעקב.
אבל המשיח בא מלאה שהיא זיווג שני.
וכן מתמר שהיא זיווג שני ליהודה.
ורות שהיא זיווג שני לבועז.
וכן מבת שבע שהיא זיווג שני.
וכן מנעמה העמונית שהיא זיווג שני לשלמה (כי משמע שבת פרעה היתה האהובה זיווג ראשון).
כי מלכות בית דוד מגמתה לעומת יוסף זה התפשטות הקדושה מעם ישראל על האומות. ובזיווג שני מוכח שהאהבה מתפשטת מעבר לזיווג הראשון הייחודי הבשערט, לעבר כל בני האדם
גם את הרשימה של זיווג שני וגם את עניינו
חזל אומרים שמיכל היתה אשתו העיקרית והאהובה ביותר על דוד.
שנאמר "יתרעם לעגלה אשתו" ורק על עגלה נאמר אשתו. כמו "בני רחל אשת יעקב". שרק על רחל זה נאמר אשת יעקב.
וחזל אומרים שעגלה זו מיכל ונקראה עגלה שהיתה חביבה על דוד כמו עגלה.
וגם בפשט מיכל היא אשתו הראשונה של דוד ואשת נעוריו. וגם כתוב עליה שאהבה את דוד (ובתנך רק על עוד שניים נאמר שאהבו מישהו אהבת אמת אצל אשת נעוריהם הראשונה או היחידה, יצחק את רבקה ויעקב את רחל. (ובנוסף רק אצל רחבעם ואחשוורוש ושלמה נאמר שאהבו אשה שנשואה להם).
ב. באופן כללי יש דפוס של פיצול מאז חטא האדם הראשון של 2 נשים לאיש, אחת אהובה עם פחות ילדים ואחת שנואה עם יותר ילדים "לא יוכל לבכר את בן האהובה".
חזל מסבירים שזה התחיל בדור המבטל אצל למך שעדה היא השנואה המולידה ילדים, וצילה האהובה עם פחות ילדים. כלומר החטא גרם לפיצול האהבה הרומנטית ורצון הבאת הילדים (פיצול שמודגש אצל החילונים היום).
כנל רחל לאה, חנה פנינה, מיכל בת שבע, בת פרעה ונעמה העמונית. (וגם רות לא היתה אשת נעוריו של בועז כי היה זקן ואלמן, וגם תמר לא היתה אשת נעוריו של יהודה. ואולי גם המדרש שנצבת התעברה מישי עם דוד כשישי חשב שזו אשתו השניה).
גם כנראה בפועל אדם שאשת נעוריו היתה עקרה היה נושא אשה שניה פחות אהובה וילדה לו ילדים. ואז זה גרם הורמנלית לעקרה לילד ילד אחד, ואז רוב הבנים היו מבני השנואה ומיעוט מבני האהובה.
ג. זיווג ראשון הוא הבשערט של האדם, והוא החצי השני היחיד שלו. זה מבטא אהבה טוטלית אבל כל אהבה בין איש לאשה היא מצומצמת כי האדם אוהב רק אדם נוסף וזה פוסל את שאר העולם "הרי את אסורה על כל העולם כהקדש".
זיווג שני שבא בדיעבד בגלל חטא האדם הראשון גורם לאדם בדיעבד ליצור קשר עם עוד בני זוג (זה יכול להיות פעם אשה שניה, או היום אצל אלמנים שמתחתנים בגיל מאוחר) וזה מראה על כך שאהבה יכולה לפרוץ את החוג המצומצם ולהתפשט על כל העולם.
יש פסקה של הרב קוק בה הוא מדבר על נשמות גדולות שאהבתם התפשטה על מעל פני החוג המצומצם , בדיעבד , כמו שלמה שאהבתו התפשטה על אלף נשים.
וגם בשיר השירים אהבת ה את האומות משולה לאהבת מלך את עוד נשותיו חוץ מאשתו העיקרית "70 המה מלכות ו80 פילגשים , אחת היא יונתי תמתי".
לכן המשיח בדיעבד בא מהאשה הפחות אהובה, הזיווג שני. כי עניין מלכות בית דוד לעומת יוסף, זה שהקדושה בישראל מוקרנת על העולם כולו, לעומת יוסף שקשןר לקדושה הלאומית בישראל , כמו שאומר הרב קוק סאורות על חילוק בין משיח בן יוסף לבן דוד. (ודווקא שמואל שבא מהאשה האהובה עניינו יותר למשוח את שאול מאשר את דוד).
כנראה שבפשט עגלה זו לא מיכל אבל אחרי שמיכל מתה היא ייצגה את מהותה, אולי היתה אשה משבט בנימין או יוסף.
כי לדוד יש 7 נשים שיולדות 7 בכורים לאמם לפי הרשימה בכתוב, ועגלה היא שישית (ומיכל לא נזכרת כי לא ילדה לדוד). כנגד יוסף ובנימין.
גם עגלה זה כמו יוסף שנמשל לשור. וירא את העגלות שעסק עם יעקב בהלכות עגלה ערופה.
אילו לא היה חטא האדם הראשון. רחל היתה יולדת ליעקב את 12 השבטים ויעקב היה נושא רק אשה אחת.
ופרץ וזרח היו נולדים מבת שוע, ועובד מאשת נעוריו של בועז, ושלמה ממיכל.
דוד הוא אדמוני עם יפה עיניים. שופך דם מטעם הסנהדרין. יש בו חוצפה של משיח ועוצמו תחיים שקיבל מהחוצפה דקדושא של רות וממואב.
רק הוא מסוגל ללכלך את הידיים כדי לטהר את כנס"י לבעלה, בלי ליפול. הוא היחיד שיכול לקדש את כל המציאות כולל הנפילות וגם לחזור בתשובה.
בעיני בית שאול (חוץ מיונתן) זה לא עדין מספיק. שאול ומיכל (וגם שמעי בן גרא) הם הקודש שקצת מתעלה מעל המציאות, היסוד, לא המלכות שמתפלשת בקדושה בתוך המציאות כמו דוד. לכן הם אוהבים מאוד את דוד אבל יש להם גם רתיעה מסוימת ממנו.
איך הרב שרקי אמר "מיכל ראתה את דוד מכרכר ומפזז, ושאלה - "מי זה המזרוחניק הזה?" "
מיכל אמרה לפי חזל שמקובלנה מבית אבא שאפילו אצבע של אדם לא מגלים מתחת לבגדים -עדינות טוטלית שלא יכולה להזדהות עם חוצפא דקדושא של המשיח
זה נושא יקר לי...
ה- והיה ארון י-הוה בא עיר דוד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני י-הוה ותבז לו בלבה.
אולי זה החטא שלה. למה לבוז..
ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים.
כל כך נכון! טענה כל כך חזקה!
ויאמר דוד אל מיכל לפני י-הוה אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד על עם י-הוה על ישראל ושחקתי לפני י-הוה...
למה מציין שבחר בו מאביה ומכל ביתו?
אולי כי זה מהלך הפוך. זרע בנימין שמרחל שזה המהלך הגלוי אז שאול יפה תואר וגבה קומה אבל זה לא יכול להחזיק ודווקא דוד שמיהודה שמלאה שמוכן להשפיל לפעמים את החיצוניות יכול להחזיק כל השנים.
ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה.
זה צער גם לדוד כמובן.. אולי כי שניהם צדקו בשניהם לא דייקו מספיק מעשיהם..
והשיר של ביני כ"כ יפה פה שזה מדהים...
א- בכללי נראלי שרה"מ נתניהו הוא בונה את המדרגה הבסיסית שעליה תקום הקומה הבאה. קצת בחינת משיח בן יוסף.
אז למי זה יהיה דומה? שאול- התנגד לדוד.
ויהונתן- אמנם תמך מהצד איפה שיכל אבל בסוף הוא היה נסיך תחת אביו ומוגבל בפעולתו (אני זוכר מה שכתבת על תמיכתו ובכ"ז..) ולכן אמרתי שהוא הישרים שבדור שרואים את האמת. אבל קשה לי להקביל אותו לרה"מ שממש מוביל את המהלך.
אז אולי [-נתניהו] הוא בחינת דוד והאנשים הרקים שהיו איתו ומשפחתו ושבטו בזמן שמלך עליהם בחברון.
ב- באמת נראה מתאים אבנר- לגנץ ואייזנקוט (הכל להבדיל ברור שהוא איש מעלה יותר מהם..)
אבל לא הייתי מגדיר ישרים, יותר בקטע של לזרום לאן שהרוח נושבת בקיבעון כזה *כמעט* בלי לחשב מסלול מחדש בצורה עצמאית משום סיבה שתהיה.
ה- מיכל- תומכת בדוד, נשואה לו- מה שייתן לדוד צדדים ששייכים לשאול וישלימו אותו עוד בנוסף על מה שהוא מזרע יהודה ורות-, וגם מבקרת אותו איפה שצריך.
כל זה דווקא מתוך ההבנה שדוד הוא המלכות העיקרית. לכן מאד מזכיר לי את הרב טאו שמבקר ומתריע מתוך רצון לתקן.
הוא גם יכול להיות ביקורתי בצורה מאד חריפה כמו הרצי"ה בכל מיני מקרים אבל זה תמיד מתוך שייכות ושותפות.
ומה שהיא מורדת בשאול זה לא [נקרא] להיות לא ממלכתי. [כי זה עוד לא המלכות האמיתית]. זה כמו להתריע שהציונות, כמות שהיא, לא יכולה להביא את הגאולה אלא צריך להוסיף את קומת הקודש שזה דוד במשל
כן נראלי ....