בס"ד
- 11 שבועות לבחירות -
מבצע 'עלות השחר', שבו עוד נעסוק בהמשך, כמעט והרס את החגיגה הדמוקרטית של השבוע. מתפקדי שתי המפלגות הוותיקות, העבודה והליכוד יצאו היום ומחר (בהתאמה) לקלפיות ויבחרו את הרשימות שלהם לכנסת הקרובה. בסוף השבוע האחרון התקיימו בחירות גם ברע"מ ובהמשך צפויים להצטרף גם מרצ והציונות הדתית. כבר שנים רבות שלא נראו מערכות בחירות פנימיות רבות כל כך, וככל הנראה להקמת הממשלה האחרונה יש חלק לא מובטל בכך, גם מצד הקואליציה וגם מצד האופוזיציה.
נתחיל ממפלגת הליכוד, שמחר (רביעי) יצאו למעלה מ120 אלף המתפקדים שלה לבחור את רשימת המפלגה לכנסת. במפלגה משוכנעים שהדבר שיכריע את הבחירות הקרובות, האם יהיו לגוש הלאומי 60 מנדטים או 61 מנדטים זו השאלה איך תיראה הרשימה לכנסת. אחרי כמה מערכות בחירות שהתמקדו סביב השאלה כן נתניהו או לא נתניהו, הפעם מזהים בליכוד שהאנטי נגד נתניהו התחיל מעט לרדת ושיותר מעניין את המצביע לראות מי הן הדמויות שמרכיבות את המפלגה ובכך לדעת מה הכיוון אליו המפלגה הולכת.
מבחינת נתניהו במערכת הבחירות הזאת הוא מקווה שהמועמדים שלו יהיו כמה שיותר משמעממים. אחרי פריימריז סוערים שבה מועמדים הבליטו את עמדתם בנושאים ביטחוניים, משפטיים בנושאי דת ומדינה וכדומה, כעת מקווה נתניהו לרשימה שקטה ומשמעממת ובעיקר ממושמעת. כמו שכבר אמרנו בעבר, אם הייתה באפשרותו להקדים את הבחירות הפנימיות במפלגה הוא היה עושה את זה בשמחה, האיום בדחייה בגלל המבצע היה יכול לגרור עוד שבוע שבו הליכוד עולה לכותרות בגלל עוד כנס פעילים והתבטאות של מועמד כזה או אחר.
כדאי להיזכר אילו טלטלות עברה המפלגה מאז הפעם האחרונה שבה נערכו בה בחירות פנימיות. חלקים ערקו לתקווה החדשה, אחרים פרשו, וכעת לא מעט מתמודדים ישנים וחדשים מנסים להתמודד מחדש על מקום ברשימה. בין החוזרים יש את שגריר ישראל באו"ם לשעבר, דני דנון, שככל הנראה יצליח להתברג מחדש ברשימה, ולצידו יריבו הוותיק משה פייגלין שכנראה יצא את עצמו שוב בירכתי הרשימה. לצידם יש גם כמה חדשים שמתמודדים ישר לרשימה ולא ממסים את מזלם קודם להיכנס דרך המחוזות, ובהם: בועז ביסמוט, ארז תדמור וכן, גם גלעד שרון שבליכוד מתנהל קמפיין גדול נגד התמודדותו לאור עבור וחלקו בהתנתקות והקמת קדימה.
כעת נעבור לדבר על שיטית הבחירה. מנגנון המפלגה בנוי כך שבכל מערכת בחירות תהיה התחדשות ברשימה, ואת מקומם של ח"כים שלא הצליחו להשיג מספיק אימון מהמתפקדים, יחליפו חברי כנסת חדשים. כל מתפקד צריך להצביע ל12 מועמדים, לא יותר ולא פחות, יחד עם מועמד מהמחוז שבו הוא מתגורר. הפעם שינוי בתקנון של המפלגה מאפשר לח"כים שלא כיהנו יותר מחצי שנה, להתמודד שוב במחוזות, אבל בדרך כלל הבחירה דרך המחוזות היא זאת שמאפשרת תחלופה של דם חדש במפלגה. כמו כן, המתפקדים יצביעו מחר גם על השאלה האם הם מוכנים להעניק ליו"ר התנועה אפשרות לשריין מספר מקומות ברשימה. על הפרק כמובן שיקלי וסילמן שהרבה בזכותם הממשלה נפלה ואולי גם גל הירש ששמו עלה בשנים האחרונות לא פעם. לא קשה לנחש שההצעה הזאת תתקבל בקלות.
והנה פרט שכנראה לא הרבה יודעים: על פי תקנון המפלגה, סדר המחוזות נקבע על פי מספר המתפקדים שגרים באותו המחוז. כיום המחוז בו יש הכי הרבה מתפקדים הוא מחוז השפלה ולכן הוא ממוקם כבר במקום ה-20. לעומת זאת, מחוז יו"ש ממוקם במקום 42, אחרי מחוז תל אביב, חיפה ויתר המחוזות האחרים. אומנם כבר עכשיו יש מי שטוען שמקום 42 הוא בהחלט ריאלי עם הנורווגי המוחרב+ שמתכננים בליכוד, אבל מסתבר שאם רוצים להציב מועמד של התיישבות במקום ריאלי, אז יש קשר בין מספר המתפקדים לבין המספר ברשימה.
ומהליכוד נעבור למפלגת העבודה, שארבעים אלף מתפקדיה ישובו להצביע היום לאחר שלפני שלושה שבועות בחרו ברוב קולות את מירב מיכאלי. גם הפעם ההצבעה ברובה תיעשה דיגיטלי כאשר קצת לאחר השעה שבע יפורסמו התוצאות. עד אז, החל מהשעה 10 בבוקר, ינסו 33 מועמדים להתמודד על כארבעה מקומות ראליים כאשר לצד זה חייבים לזכור את שיטת הריץ' רץ' שמחייבת שוויון מלא ברשימה בין נשים לבין גברים. עוד החלטה שהעבירה מיכאלי עם כניסתה לתפקיד בבחירות הקודמות.
מכיוון וכבר עסקנו רבות במפלגה בשבועות קודמים, הפעם ניגע בה בקצרה רק בשביל להסביר את מאזן הכוחות המסתמן במפלגה. בשונה מהליכוד, נראה שבמפלגת העבודה לא עומד להיכנס דם חדש לשורות המפלגה. ברשימת הנשים נראה כנראה את אפרת רייטמן שמקורבת מאוד למיכאלי, ולצידה אמילי מואטי ונעמה ליזמי שפחות יריבות אחת נגד השנייה כי כל אחת מהן מבקשת לקדם סדר יום שונה.
ברשימת הגברים ניכר שהקרב הוא בעיקר בין הוותיקים לצעירים. מי שצפוי להפתיע הוא גלעד קריב, שהצליח להתחזק בצורה משמעותית מאז נכנס לכנסת לאחר שנים שניסה וח"כ רם שפע שהיה מבין החרוצים בכנסת הנוכחית מבחינת מפלגת העבודה ומיכאלי לא מסתירה את הרצון שלה שיבחר. כמו כן מועמד מבחוץ שבכל זאת מדברים עליו כאל בעל סיכוי להיכנס לרשימה הוא יאיא פינק, איש שמאל, דתי-לאומי שנגד כפיה דתית ובעד לקדם נושאים שונים כמו תחבורה ציבורית בשבת וכדומה. מי שבכל זאת מדברים עליו כבעל סיכוי מהדור הקודם הוא עמר בר לב שלמרות הקדנציה הקשה שהייתה לו, הוא עדיין נתמך על ידי הגרעין הוותיק.
בניגוד לליכוד שעוד מחכים לראות מי יהיו שריוני היו"ר שבד"כ ממש רגע לפני הגשת הרשימה, ככל שזה קשור למפלגת העבודה, כבר הערב נדע כיצד תיראה הרשימה שתוגש לוועדת הכנסת ולאחר מכן תעמוד לבחירת הציבור. עם זאת כדאי עדיין לשים כוכבית קטנה למקרה שבסוף, למרות התנגדותה החד משמעית של מיכאלי, נראה איחוד בין מפלגת העבודה למרצ. בסקרים שפורסמו אתמול העבודה נשארת יציבה על חמישה מנדטים ואילו מרצ עדיין נוטה לכיוון הארבעה כאשר מלמעלה יושב לפיד ועדיין מנסה מצד אחד לשתות את הקולות שלהם ומצד שני להביא לאיחוד בין המפלגות.
השחר העולה וזה שיורד
כמובן שאי אפשר להתעלם ממבצע 'עלות השחר' שהתחיל ביום שישי האחרון והסתיים ביום ראשון קצת לפני חצות. עוד מוקדם להאריך מה יהיו ההשפעות של המבצע על הבחירות, ובמיוחד על יאיר לפיד שרבות צחקו על הניסיון הצבאי שאין לו וזאת הייתה עבורו מבחן ההוכחה, אבל יש בכל זאת כמה נקודות שכדאי לומר בהקשר הזה:
הנקודה הראשונה היא, כשבימין אומרים שהם צריכים ללמוד מהשמאל מה זה למשול, בשמאל צריכים ללמוד מהימין מה זאת אופוזיציה בזמן מלחמה. באופן מאוד יוצא דופן, בעוד האופוזיציה (למעט ה'משותפת' כמובן) גיבתה את הממשלה ואת כוחות הביטחון, בממשלה בכלל היו עסוקים בלחגוג ניצחון על נתניהו. שמענו את זה בראיון של רם בן ברק ב'רדיו קול רגע' ואחר כך ראינו את זה בשני ציוצים מביכים של זהבה גלאון, כאשר שניהם מתייחסים ל"תמונת הניצחון" בה לפיד הוא זה שמעדכן את נתניהו. אגב, גם לגבי התמונה הזאת, לשכת לפיד הוציאה אחת פחות מחמיאה בעוד לשכת נתניהו הוציאה אחרת, מחמיאה יותר. כך זה ממשלה שהניצחון שלה הוא לא על הג'יהאד האיסלמי, אלא על אחד בשם בנימין נתניהו.
עוד נקודה שכדאי לעסוק בה זה הצורך לתהות בקול האם מבצע כזה היה יכול להתרחש לפני חודשיים, לפני שהממשלה נפלה. התהייה הזאת עולה במיוחד לאור דברים שאמר יו"ר רע"מ מנסור עבאס "כעת של הכנסת מפוזרת כלי ההשפעה שלנו חלשים בכל הקשור למלחמה. יש לשים קץ לכיבוש, אנחנו משרתים את עמנו הפלסטיני מכל מקום". חברו למפלגה, ווליד טהא גם הוא לא חסך במילים ואמר: "מדיניות ההתנקשויות, הדיכוי והתוקפנות". אם כבר לפני כמה שבועות היה ברור לכולם ש'הניסוי נכשל' ועל רע"מ אי אפשר להסתמך, עכשיו זה יתחדד עוד יותר.
נקודה נוספת עוברת מרע"מ למשותפת, שם הקולות היו צורמים עוד יותר. טיבי שיתף ציוץ שמאשים את ישראל בהרג ילדים, שבכלל מתו מירי כושל של הג'יהד. אודה האשים את ישראל בפשעי מלחמה וגם לחברים לרשימה היו אמירות שונות. האמירות האלו מחריבות לחלוטין את קמפיין ההלבנה של המשותפת, כפי שהתחיל לעשות ח"כ אבידר, מתוך הבנה שאי אפשר להקים ממשלה בלעדיהם. כמו כן, אם עד עכשיו, בניגוד לבחירות קודמות, לפיד שמר על אימום בנוגע לישיבה עם המשותפת, כנראה שהמבצע האחרון ייאלץ אותו לדבר. אם הוא לא עשה, אפשר לסמוך על הליכוד שישתמשו בקלף הזה היטב.
אבל נקודה אחת חשוב לזכור, וכתב אותה אתמול יהודה שלזינגר בישראל היום: בסוף אף מצביע נתניהו לא יצביע ליש עתיד רק בגלל מבצע מוצלח, ואף מצביע יש עתיד לא יעבור לליכוד כי נתניהו שידר ממלכתיות. כמו שמבצע החיסונים מצד אחד או המשפט מצד שני לא הצליחו לשנות פה את המאזן מצד לצד, גם המבצע הזה, מוצלח ככל שיהיה לא יצליח להוביל לשינויים גדולים. בטח ובטח שמדובר במבצע שמתרחש שלושה חודשים ארוכים לפני יום הבחירות.
הערה לסיום
כבר דיברנו על הפזילות של גפני לעבר גנץ ואולי אפילו לפיד, אבל אתמול זה הסתיים סופית. בראיון ליאיר שרקי בחדשות 12 אמר גפני בקול ברור ובאופן חד משמעי: "לא אלך לשום ממשלה בלי נתניהו גם אם אין 61". האמירה הזאת מגיעה לאחר פגישה של נתניהו בשבוע שעבר עם גפני, וכן פגישה נפרדת עם יו"ר אגודת ישראל החדש יצחק גולדקנופף וזאת על מנת לתחזק את הגוש. אחרי שנתניהו הצליח ליצור סביבו גוש מאוחד, הוא לא ייתן לזה להתפורר כאשר התוצאה הרצויה כבר נראית קרובה מאי פעם.
