פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 58)

תליון הנאמנות לביבי.

שרשרת הנאמנות לבנימין נתניהו יצרה סערה חסר פרופורציות. למה זה קורה בתקשורת ועל מה ראוי שנסתכל בסיפור המדובר?
ולוג בנושא:

בס"ד

לא בכל יום ההיסטוריה משתנה לנגד ענינו, כפי שקרה אתמול (שני) במפלגת העבודה. וברצינות, לאחר היסטוריה ארוכת שנים של הדחת יושבי ראש לאחר קדנציה אחת בלבד, הצליחו במפלגה לראשונה מזה זמן שלושים שנה, למנות יו"ר לקדנציה שניה. זה לא דבר של מה בכך. גם יושבי ראש שהיו מוצלחים והצעידו את המפלגה קדימה להצלחות גדולות, נפלו מהר מאוד על ידי מתפקדי המפלגה ללא אפשרות להמשיך לקדנציה נוספת. לכן מהבחינה הזאת, אין ספק שההצלחה של השרה מרב מיכאלי היא גדולה מאוד. אבל האמת היא, שזה רק קצה קצהו של הסיפור.

בשביל להבין את הסיפור במפלגה, צריך קדום כל לבחון את המועמד שהתמודד מולה, מזכ"ל המפלגה, ערן חרמוני. כבר בימים הראשונים לאחר שמיכאלי נבחרה החלו חריקות בין השניים. חרמוני טוען שמטרתה של מיכאלי הייתה לשנות את חוקת המפלגה כך שתתאים לצרכיה ובכך להגדיל את כוחה במפלגה. מנגד טוענת מיכאלי שאחרי שנים שמנכ"ל המפלגה דאג לשלוט ביו"ר, היא הראשונה שהצליחה לשמור על העצמאות שלה ולא להיות כפופה אליו, דבר שהפריע לחרמוני ובגלל זה ההתנגדות שלו אליה.

למעשה, כל סיבת ההתמודדות של חרמוני הייתה אחת בלבד. הוא לא רצה להנהיג את המפלגה, טוב לו בתפקידו הנוכחי, אלא הוא רצה להיבחר בשביל להביא מועמד משלו שיעמדו בראשות המפלגה והעיקר שמיכאלי לא תמשיך לקדנציה נוספת. אגב, גם במקרה הזה שמו של הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט עלה כמי שמתאים לתפקיד. לאחר מכן, התכוון חרמוני להמשיך לצעד הבא והוא ליצור רשימה מאוחדת בין העבודה למפלגת מרצ שלא עוברת בסקרים את אחוז החסימה וחפצה מאוד בחיבור בזה. חיבור שמיכאלי מתנגדת לו נחרצות, אבל בזה עוד נעסוק בהמשך.

אבל חרמוני לא הצליח לסחוף אחריו את מפלגת העבודה, כפי שמשתקף באופן נחרץ מתוצאות הבחירות (86% למיכאלי לעומת 16% לחרמוני). אבל לא רק את חברי מתפקדי המפלגה הוא לא הצליח לסחוף אלא גם את חברי הכנסת של הרשימה. במכתב שהוציאו בתחילת השבוע כלל חברי הכנסת של העבודה נכתב כי "לראשונה מזה שנים סיעת העבודה פועלת בשותפות, במקום במחנאות, וכל זאת תוך כדי השאיפה למקסם את היכולות האישיות ותפיסות העולם של כל חברי הסיעה. תחת מנהיגותה של מרב הפעילות של הסיעה כקבוצה, וכן קידום הערכים האישיים של כל אחת ואחד, לא התנגשו אלא היוו מטרות שקודמו שכם אחד".

כעת האתגר הבא של מפלגת העבודה הוא הבחירות לרשימה שיתקיימו מיד לאחר תשעה באב. על פי חוקת המפלגה שאותה העבירה מיכאלי בבחירות הקודמות, הרשימה נבנית באופן שוויוני בין גברים לנשים כך שתמיד יהיה ריץ' רץ' בין שני המינים. עד כה הודיעו כבר למעלה מ-25 מועמדים כי בכוונתם להתמודד בבחירות לרשימה, ובהם חברי הכנסת הנוכחיים לצד פעילים וותיקים של המפלגה וכן דמויות חדשות. לאחר מכן מתכוונת מיכאלי לפתוח בקמפיין נגד מפלגתו החדשה של גנץ במטרה לקחת מהם את כל המאוכזבים מהאיחוד עם גדעון סער, כפי שהורחב על כך בשבוע שעבר.

אגב, הבחירות נערכו באמצעות קישור מאובטח שנשלח לפלאפונים של המתפקדים וכך כל מתפקד יכול היה לבחור מבלי לצאת מהבית, זאת לצד מספר קלפיות מצומם שהיו פרוסים בכמה מקומות בודדים ברחבי הארץ לטובת מי שמתקשה עם הבחירה בפלאפון. מדובר בשיטה חדשה, שעוד לא נוסתה בעבר שגם בציונות הדתית מתכוונים להשתמש בה לקראת מערכת הבחירות הפנימיות בה, ולפי אחוזי ההצבעה הגבוהים (ביחס לשנים קודמות במפלגת העבודה), כנראה והיא אכן מצליחה להוכיח את עצמה.

אין פרטנר

לאחרונה הגיעו סוף סוף במפלגת מרצ למסקנה המתבקשת שאין פרטנר. לא, אין הכוונה לאבו מאזן או לרשות הפלסטינית שאיתם הם מפקידים לשמור על קשר קרוב, אלא דווקא על חבריהם למחנה השמאל, מפלגת העבודה. למרות כל הפניות ללכת לאחדות על מנת לשמור על הקולות, במפלגת העבודה, נכון לרגע זה, מקפידים להשיב על כל הצעה בשלילה. מבחינתם הניסוי כבר נערך וכלשונו של ח"כ ניר אורבך 'הניסוי נכשל'.

הניסיון של מרצ לחבור למפלגת העבודה הוא לא חדש, אבל מתחזק לאחרונה לאור המצב הגרוע של המפלגה בסקרים. אלא שלמעשה זה לא שמפלגת מרצ, שזכתה לשישה מנדטים בבחירות הקודמות, איבדה מנדטים, אלא היא נמצאת בדיוק באותו המקום כפי שהייתה גם במערכת הבחירות הקודמת. ההבדל הוא שבבחירות הקודמות היה מהלך נכון של לפיד להצלת הגוש, דבר שתרם למעלה משני מנדטים למרץ ויחד עם קמפיין גוועלד הם עברו בהצלחה את אחוז החסימה. עכשיו למעשה הם שוב באותו המצב החדש שלהם.

לכל זה כדאי לצרף את מה שקורה ברשימת מרצ בשבועות האחרונים. שני שרים כבר הודיעו שלא ימשיכו לכנסת הבאה, השרה תמר זנגברג והשר עיסאווי פריג׳. לצידם גם יו"ר המפלגה ניצן הורביץ הודיע שהוא לא יתמודד פעם נוספת לראשות המפלגה אלא לרשימה בלבד. בראיון למוסף '7 ימים' של ידיעות אחרונות הסביר הורביץ כי הסיבה לכך היא ריענון של התפקיד, אבל לכולם ברור שזאת לא באמת הסיבה. הורביץ רואה את הסקרים מצד אחד, ואת ההתנגדות של מיכאלי לאחדות מהצד השני, והוא לא זה שרוצה להיות חתום על תעודת הפטירה של המפלגה.

התקווה החדשה במרצ היא שובה של זהבה גלאון, שתתמודד מול המועמד הייחדי עד כה, ח"כ יאיר גולן. נכון לכתיבת שורות אלו עוד אין הודעה רשמית על כך שגלאון חוזרת, ואתמול היא אף ניסתה להפריך את השמועות בעזרת ציוץ ומשחק מילים בטוויטר, אך עם זאת מתגברים הערכות שכך יקרה. כמו כן היה ניסיון במפלגה למנוע את התמודדותו של גולן ובכך גלאון תיבחר ללא צורך בהתמודדות, דבר שהיה מגדיל את הסיכוי לחזרתה, אבל גולן סירב לכל ניסיון שכזה.

אבל האמת, היא לא באמת צריכה את זה. לאף אחד במפלגת מרצ, ומחוצה לה, אין ספק שאם גלאון תחזור למפלגה, היא זאת שתיבחר ובקלות רבה. גולן הוא עדיין נטע זר במפלגה שעברו הצבאי לא עושה טוב לשם שלו, יחד עם דעותיו הציוניות מידי למרצ. במידה וגלאון תבחר בסוף שלא להתמודד, סיכוי שכמט ולא קיים, מרצ תקבל בעל כורחה מנהיג שלא תואם את ה-D.N.A של המפלגה בכלל.

מי שעוקב בדאגה אחרי מה שקורה במפלגות העבודה ומרצ הוא יאיר לפיד. גם הוא רואה את הסקרים, ומבין שאם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, גוברים הסיכויים של נתניהו להקים ממשלה ולו לחזור להיות יו"ר אופוזיציה. לכן הפעולה שלפיד ינסה ליזום היא שתיה של מפלגת העבודה ולקרב אותה בחזרה לאחוז החסימה. אם הם לא מוכנים להתאחד ברצון, אז לפחות לאחד אותם בלית ברירה כששתי המפלגות נמצאות סביב אחוז החסימה מי למטה ומי למעלה.

הערה לסיום

 גם בבית היהודי התקיימו בחירות אתמול לתפקיד היו"ר, אבל בדרך קצת שונה. זה כבר זמן רב שהיו"ר (הקודמת), חגית משה, מנסה לרקוד על שתי החתונות: מצד אחד לשמור על השליטה בבית היהודי אבל מצד שני להישאר בתפקידה כסגנית ראש העיר ירושלים ומחזיקת תיק החינוך בעיר. את המתכונת לכך אנחנו רואים כעת. יוסי ברונדי, היו"ר הנבחר הוא איש שלה, מועמד מטעמה, וזאת לאחר שהיא שינתה עבור המהלך הזה את חוקת המפלגה (הדמיון למה שקורה במפלגת העבודה על אחריות הקורא בלבד). אחרי כל זה, ולאחר שבית הדין של המפלגה דחה את כל העתירות, מינוי של ברונדי, שמכהן כיום בתפקיד ראש העיר של גבעת שמואל, היה סלול וקל במיוחד.

כעת שתי מטרות עומדות בפני ברונדי, והמושכת בחוטים משה. הראשונה היא לבנות את הבית היהודי מחדש, אבל ממש מחדש. ברונדי כבר קנה מפלגת מדף, שבניגוד לבית היהודי נקייה מחובות, ובמפלגה בודקים בסקרים שמות שונים בין 'מפד"ל החדשה' לבין 'דתי לאומי ישראלי', מה שמופיע כבר כעת כסיסמה במודעות של הבית היהודי במטרה להכניס את השם לציבור ובכך לקשר לו בין המפלגה הישנה למפלגה המחודשת. המטרה השנייה היא כמובן אחדות. ברונדי מעדיף להתאחד עם שקד וסיעת ימינה וביחד איתם ו'דרך ארץ' לנסות לצלוח את אחוז החסימה. אתמול כבר הצהירה משה במהלך הכינוס שהיא לא פוסלת ישיבה עם לפיד, מצד שני גם מו"מ עם הציונות הדתית היא לא פוסלת. איך זה יתאפשר? כמו שלמדנו כבר מחגית משה, אצלה כל זיגזוג הוא אפשרי.

נכון שזה חשוב להוכיח שליטה,

וחשוב להקים יישובים חדשים

ומוכנים לקחת סיכון מסויים בעליה עצמאית לקרקע

אבל יש פה גם צד שהשמאל (נראה לי) תמיד לוקח לכיוון של האשמה-

שמסכנים אוכלוסיה אזרחית פגיעה כמו נשים וילדים, ואחר כך מאשימים את המדינה שבגללה נפגעו

ברצינות, תנועת נחלה חושבת על העניין הזה של לקחת משפחות צעירות עם ילדים פיציים ולתת להם לגור במקום מסוכן פיזית?

לדעתי צריך ועדת אתיקה בשביל זה. 

אני בכלל לא מעורה בכל החקירות נגד נתניהו, אבל ראיתי עכשיו שעורך דין בשם בעז בן צור עזר להדס קליין בתביעה *נגד* נתניהו בתיק 1000 ועכשיו עוזר לנתניהו בתיק 4000.

איך זה יכול להיות שעורך דין הוא גם נגד בן אדם וגם העורך דין שלו בחקירות שמתנהלות במקביל???

בין דיין לביידן 

יובל דיין לא לחצה את היד לביידן? למה זה כל כך מעניין אותנו?

חיבור מפתיע: זו התחנה הבאה של מתן כהנא? - סרוגים

וד"ל.

בס"ד

- 15 שבועות לבחירות -

"בני גנץ הוא היום המנהיג המתאים ביותר לעמוד בראש ממשלת האחדות הזאת" אמר שר הפנים גדעון סער במסיבת העיתונאים שקיימו הוא ושר הביטחון בני גנץ ביום ראשון בשעה שהודיעו על ריצה משותפת והקמתה של מפלגת 'כחול לבן התקווה החדשה'. המטרה של השניים, לפי מה שהם סיפרו לנו במסיבת העיתונאים, היא להקים מפלגת מרכז ממלכתית שאחרי הבחירות תקים ממשלת אחדות רחבה שאינה נשענת על הקצוות, זאת אומרת הרשימה המשותפת מצד אחד ואיתמר בן גביר מהצד השני. 'אין יותר ימין ושמאל' הסביר לנו גנץ עם כניסתו לפוליטיקה, 'ישראל לפני הכל'.

אבל האמת היא הרבה יותר פשוטה. לא צריך להתאמץ יותר מידי בכדי למצוא מה אמרו בעבר הלא רחוק גדעון סער וזאב אלקין על בני גנץ. חיפוש קטן בגוגל מגלה אוצר שלם של אמירות והאשמות שונות. זה בעצם הסיפור כולו על רגל אחת. אין שום דבר שמאחד בין גדעון סער וזאב אלקין לבין בני גנץ ואיתן גינזבורג. כל הסיפור של האיחוד בין השניים, שנרקם כבר תקופה ארוכה והוכחש על ידיהם נחרצות, הוא סה"כ אינטרס פוליטי של כל אחד מהצדדים.

אם בשבוע שעבר דיברנו על כך שהמטרה של נתניהו הוא משחק ראש-בראש עם לפיד, המטרה של גנץ היא למנוע את זה בכל מחיר. המטרה שלו היא להיות שוב שחקן משמעותי בבחירות הבאות, כזה שיש לו גם את האופציה הגדולה ביותר להרכיב את הממשלה הבאה. בשביל להגיע אל המטרה הזאת הוא קודם כל חייב לצמצם את הפער במנדטים שיש בינו לבין לפיד, וזה מה שהאיחוד עם תקווה חדשה מביא להם. על פי סקר של מנו גבע שפורסם לפני מספר שבועות בחדשות 12, איחוד בין המפלגות מניב 15 מנדטים, דבר שמקרב את גנץ משמעותית לכיוונו של לפיד

אחרי שהובן מה גנץ מרוויח, והוא הקריב לא מעט מקומות ברשימה למען האינטרס הזה, אצל סער הדברים כבר הרבה יותר פשוטים – הישרדות. אחרי שהתמודד מול נתניהו ונכשל, הקים מפלגה ורץ לראשות הממשלה ונכשל, התמנה לשר המשפטים ונכשל להביא מצביעים נוספים, כעת אין לו ברירה אלא להתאחד. על פניו הצעד הנכון עבורו, אבל השאלה היא מי מחכה בצד השני. בסוף, בשביל ההישרדות הפוליטית שלו ושל מפלגתו היה מוכן סער ללכת עוד צעד שמאלה ולחבור למפלגה אחת יחד עם בני גנץ, זה שהצהיר שיפנה את חומש, זה שנפגש עם אבו מאזן בשבוע שעבר ברמאללה ולפני כמה חודשים גם בביתו שבראש העין. זה השותף החדש של מי שעד לא מזמן הגדירו את עצמם 'ימין הממלכתי'.

אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. על פי הסקרים שפורסמו אתמול (שלישי) המצב כבר הרבה יותר גרוע. 14 מנדטים על פי הסקר שפורסם על ידי כאן חדשות ו13 מנדטים בסקר שפורסם בחדשות 12. הרבה פעמים מסבירים לנו שבאיחוד, השלם גדול מסך חלקיו, אבל לפעמים זה גם פשוט אחד ועוד אחד. אם נוסיף לכך את העובדה שבדרך כלל שיא המנדטים מגיע עם ההודעה על האיחוד או על מפלגה חדשה, נדמה שהמצב של המפלגה המאוחדת לא טוב בכלל. את הסיבה לכך כבר אמרנו – הציבור לא מבין מה אחד מחפש אצל השני, ואיך חיבור שכזה יכול להחזיק מעמד.

כמו כן מי שהתעוררו לחיים אלו מפלגות השמאל. בבחירות הקודמות גנץ ניסה למצב את עצמו כיצחק רבין החדש, והוא ומירב מיכאלי רבו על מי ירש את התואר, גנץ הממלכתי או מיכאלי שמובילה את מפלגת העבודה. אגב, לאורך כל השנה האחרונה גנץ פעל במשרד הביטחון בדיוק על פי התפיסה הזאת, במטרה לחזק את התדמית הזאת אצלו. כעת, האיחוד עם תקווה חדשה העיר אותם משנתם כאשר המטרה שלהם היא לנסות להביא את מצביעי כחול לבן ולהחזיר אותם למפלגת העבודה, ואולי גם למרצ שעל פי הסקרים אתמול, שוב נמצאת מעל אחוז החסימה.

לעומת זאת בימין סביר להניח וישמרו על השקט. למעט תגובה של נתניהו "הליכוד לא יתערב לשמאל כיצד הוא מחלק את המנדטים שלו" אנחנו לא נראה קמפיין שקורא למצביעי גדעון סער לחזור לימין. הסיבה העיקרית לכך היא כאמור, ראש בראש מול לפיד, בדיוק מה שגנץ מנסה להרוס לו ונתניהו לא ייתן לזה לקרות. סיבות נוספות הן שבליכוד שומעים בעצמם את התגובות מתוך המפלגה ואת הכעס של הפעילים והמצביעים על המהלך ומעדיפים כנראה לתת לזה לקרות מאליו ולא להתערב.  

ברית הפליטים

לצד כל החגיגות מהאיחוד החדש יש גם כמה מפסידים. בראש ובראשונה מדובר בחברי מפלגת דרך ארץ, חברי הכנסת יועז הנדל וצבי האוזר. מי שהתחילו את השותפות הפוליטית שלהם עם בני גנץ, ובהמשך חברו לגדעון סער, לא מצאו את עצמם חלק מהמפלגה המשותפת. לגנץ יש עוד חשבון פתוח עם השניים שמנעו ממנו להקים ממשלה בעבר ולסער לא היה דחוף לדאוג להם כל כך מהר במציאות שבה גם המקומות של חבריו הקרובים, מיכל שיר ושרן השכל, עדיין לוטה בערפל.

אבל הסיבה העיקרית היא החרדים. במפלגת יהדות התורה כבר הבהירו לגנץ שאם נתניהו לא מצליח להשיג 61 והוא בונה עליהם להרכיב ממשלה אחרת, אז הם לא יעשו את זה כל עוד הנדל שם. מכיוון וכבר אמרנו וגנץ חותר להגיע למציאות שבה החרדים ממליצים עליו לראשות הממשלה, הוא לא מוכן לקחת סיכונים ומבחינתו אין שום בעיה לזרוק את הנדל החוצה. הבוקר התשלום הראשוני כבר הגיע, וב'יתד נאמן' הביטאון של דגל התורה כבר הבהירו שהחרדים הם לא ימין ולא שמאל תוך קריצה גדולה לגנץ. גם אם לא יוכל להקים ממשלה, מקווה גנץ להשתמש בקלף הזה אל מול לפיד ולדרוש רוטציה כאשר הוא הראשון בתור ומביא איתו את החרדים, אחר כך, הוא יטען, הם כבר יתרככו ויסכימו לשבת גם תחת לפיד.

מי שעוד נכנס למשוואה הזאת יחד עם יועז הנדל הוא סגן שר הדתות מתן כהנא. כהנא, שלאחר נטישת בנט התחיל לחפש בית פוליטי חדש, ניהל מו"מ עם כחול לבן, אבל גם בפניו הדלת נטרקה בגלל הווטו של החרדים. השניים, יחד עם ליברמן, נכנסו בקרביים של הציבור החרדי ופגעו בו הכי הרבה, כפי שהסביר בסוף השבוע משה גפי בראיון לידיעות אחרונות. בציבור החרדי לא מתכוונים לסלוח לכהנא על הפגיעה שלו בכשרות ובגיור, ולהנדל על הניסיון לפגוע בקומה הכשרה שכבר נבלמה לאחר מהלך מבריק של ש"ס בשעותיה האחרונות של הכנסת, ועדיין ישנם מאמצים בימים אלו להביא לקבורתה הסופית.

משכך, לכהנא לא הייתה ברירה אלא לחזור לימינה, שם שקד נותרה עם מפלגה מתפוררת שהיא צריכה לנסות להקים מחדש אחרי פרישתו של בנט. לשם גם מכוונים כרגע הנדל והאוזר מתוך הבנה שאין להם ברירה אחרת. אתמול נפגשו הנציגים של שתי המפלגות לישיבת משא ומתן, אך ללא התקדמות משמעותית. הפער העיקרי בין הצדדים הוא שוב הרצון של הנדל, כהנא והאוזר להחרים את נתניהו בעוד שקד לא רוצה לצאת בהצהרות כבר עכשיו אלא לחכות לתוצאות האמת.

אבל זה לא באמת משנה יותר מידי. אם נחזור לסקרים אתמול, שקד לא עוברת אח אחוז החסימה ונמצאת ממש רחוק ממנו. בסקר חדשות 12 שקד לבד מקבלת 1.9% ועם צירוף של הנדל זה עולה ל2.8%, עדיין מתחת לאחוז החסימה. אם המציאות הזאת תימשך לא רק שלא יהיה איחוד, אלא פרישתו של בנט עלולה להביא גם את פרישתם של שקד, קארה, פינטו, הנדל והאוזר. רשימה מכובדת למי שעמד עד לפני שבועיים בראשות מפלגת שילטון.

הערה לסיום

בעוד שלושה שבועות ויום תקיים מפלגת הליכוד את הבחירות הפנימיות של המפלגה, כאשר התאריך שלהן נקבע בלילה שבין ראשון לשני ופורסם לציבור בשני בבוקר. המטרה של בחירות הבזק האלה הם למנוע חריגה של חברי הכנסת מקו הקמפיין של הליכוד. במפלגה חוששים, ויש להם על מה להסתמך, שכחלק מהמאבק בין הח"כים שנאבקים על מקום ברשימה, הם יצאו באמירות כאלו ואחרות שלא מתרימות לו שהליכוד רוצה להוביל בבחירות האלה. לכן הם מעדיפים מערכת בחירות קצרצרה ומיד לאחר מכן יש מספיק זמן ליישר את כולם על פי קו אחיד כאשר מה שנאמר בבחירות המקדימות כבר יישכח.

התנגדות למפלגת הציונות הדתית.
הרי הם לא פוסלים את החרדים ולא פוסלים את ביבי.

התקדמות במגעים בין איילת שקד ליועז הנדל. לא יפסלו את נתניהו | ערוץ ７

ועוד היא רצה איתם באותה מפלגה... אוי לבושה

דווקא מי שהקים את רחבת "עזרת ישראל" ונפגש עם רפורמים סופסוף עושה משהו טוב בנושא.

בנט חתם: התקנה שתאפשר להרחיק רפורמים מהכותל | ערוץ ７

כמה מזומן שווה אמן? 
ולוג שלא יציגו לכם באף מקום אחר, לצערי.

הנוכל של פעם:

הנוכל של היום:

אורית סטרוק בני גנץ האדם המסוכן ביותר בממשלה | ערוץ ７

האיש הכי מסוכן כיום בממשלה הוא | ערוץ ７

נתניהו: לא נפטר את היועמ"שית ולא נקדם רפורמות שישפיעו על המשפט | ערוץ 7