פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1011)

בעיקרון, משני הצדדים חוסמים.

מהצד של שער יפו (ממילא) יש מחסום אוטומטי ומהצד של שער האשפות המשטרה בד"כ חוסמת.

אם אתם משיגים אישור מעבר במחסום האוטו' - אז עדיף.

אם לא, תקוו שיהיו שוטרים טובים בשער האשפות.

הפרוצדורה בעיקרון היא להביא ת"ז והזמנה לחתונה.

 

אם אתם מגיעים לותיקין (שזה ככל הנראה הרבה שעות לפני החתונה),

הייתי פשוט חונה באחד החניונים ליד שער ציון, והולך ברגל.

אנחנו מתכננים להתפלל ותיקין, אבל אין לנו זמן לחנות במקומות רחוקים. בזמן הוותיקין אין סיכוי להכנס דרך שער האשפות?

יש איזה טלפון שהם מתקשרים אליו ומזינים את המספר של הרכב שאמור להיכנס.

 

לגבי שער האשפות, כמו שכתבתי מקודם, זה תלוי בשוטר שנמצא שם.

בבוקר. הוא נסגר רק בתשע

ממש תודה רבה

עשרות פעמים נסעתי שם בין 22:00-4:00

תתקשר לרבנות הכותל והם יסדרו אותך ויסבירו לך הכל.

ממש תודה

מוזר אבל אני לא מוצא אותו כרגע, מצטער

גם אנחנו חשבנו ככה. הגענו אחרי החתונה לשער האשפות (עם השמלה והצלם והכל!) ולא הסכימו לנו... והתבאסנו רצח. חנינו רחוק והיינו צריכים לעלות ברגל.
קחו בחשבון. תתכננו את הזמן ככה שיהיה לכם מספיק נחת לחנות רחוק וללכת ברגל

מונית היא מתח"צ וככזאת היא יכולה להיכנס במחסום שער יפו בלי בעיות ולהגיע עד הכותל... וככה אפשר אולי גם חזור לרכב...

רק צריך להיזהר לא לדפוק אותו, ואז הבעיה היחידה היא השומרים בכותל.וכמו שאמרו מביאים הזמנה לחתונה וזה... ובנוסף אם האוטו מקושט אז בכלל רואים.

לגבי המחסום בשער יפו שמעתי בעבר שאם מקשטים את האוטו מספיק והוא נראה באמת כמו אוטו של חתן/כלה, אז פותחים לך את המחסום מרחוק אם הוא סגור. אבל לא ניסיתי בעצמי מעולם

לגבי הכותל: צריך לבא עם הזמנה לחתונה ואמורים להכניס...
כ״כ אפשר ללכת עם החתן למקווה של הרב גץ במנהרות הכותל ולבית כנסת שלו שהוא הכי קרוב לקודש הקדשים.. מומלץ מאוד!!

לפני חצי שנה בערך

הייתי שם לפני כמה חודשים עם חבר שלי והם אמרו שבקרוב אמורים לגמור לשפץ...
אפשר לבדוק.
עכ״פ, שווה גם להיכנס לבית הכנסת שלו, זה מקום רגוע כזה ומאוד קרוב לקודש הקדשים...

1. בית
2. פרנסה
3. אישה.


שינוי סדר מצריך חשיבה והתייעצות.


בהצלחה!

להתחתן על בסיס "ה ' יעזור" זה בעיניי לא נכון.

להתחתן עם תשתית- זה שונה לחלוטין!

והכל אפשר
אם רק רוצים ומתכננים נכון.

כולל לשמוע מבעלי נסיון.

הוא זה שצריך להתייעץ טוב טוב לפני, והוא זה שחייב לעשות שיקול דעת קפדני ומדוקדק בטרם יחליט ללכת לפי הסדר הזה.

בית בימינו עולה כמיליון ש"ח. גם אם הוא יחסוך אלפיים ש"ח כל חודש ממשכורתו החל מגיל 18, הוא יוכל להתחיל משכנתא רק בגיל 30.

 

דרך אגב, הסדר ברמב"ם אחר ממה שכתבת:

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה".

בית אחרי פרנסה ולא להפך.

ותכנון טוב.



בהצלחה לכולם
ובנחת ובזמן
למי שרוצה וצריך

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה".

מלאכה בשביל שיהיה כסף לשלם בשביל להקים בית- שהאישה היא העיקר בו.
עיקרו של בית.

אם מדובר בבת שעוד לא יודעת מה עושה עם עצמה בשנה הקרובה- לימודים/ מדרשה / עבודה וכו אז לדעתי זה שלב לא ככ מתאים לחשוב על חתונה אבל סביר להניח שבחורה שעומדת בפרק זמן זה היא דיי צעירה ולא בשנות העשרים המאוחרות. וכנ"ל לגבי בחור.יפריע לי לצאת עם בחור שעוד אין לו כיוון בחיים.לא אכפת לי שעוד לא החליט מה ללמוד אבל אם הוא עוד לא החליט אם הוא נשאר בישיבה או מתחיל ללמוד לדוגמא אז זה קצת בעיה לעניות דעתי.

אני בן 23, אז אני מבין שאני זקן, ישיש וקשיש?

הוא רשם מעל 22 אז לא ידעתי איזה גיל זה בדיוק..

כמו כל התלבטות, אחרי כמה זמן היא תיפתר. מה הבעיה?

לא חייבים להיות 40 שנה שוטף כלים.

מהסיבה שכל פעם אנחנו (לפחות אני) מגלה בעצמי עוד דברים שאני אוהבת..
ובכלל לא מחייב לעסוק במה שלומדים. נכון שזה לא המצב האידיאלי לא לעסוק במה שלמדתי. אבל זה אפשרי וכייפי.
בהתחלה גם חשבתי שזה מאוד קשור אחד בשני. אבל עכשיו כבר ממש לא.
וכדאי לשתף את מי שאתה יוצא איתה.

לדעתי אפשר להתחיל לצאת לפני שסגורים על פרנסה, אבל להסגר על פרנסה לפני שמתחתנים.

בס"ד

גם אחרי שאבחר מסלול לימודים לא בטוח שאעסוק בו. בימינו הסבת מקצוע זה לא דבר נדיר כל כך..
אני חושבת שהעיקר שיש עבודה מסודרת כרגע גם אם היא לא התחום שאני רוצה לעסוק בו.

אני אחלק את זה ככה-

אם אין עבודה מסודרת, אפילו אחת שאני מתעתדת לעזוב ברגע שאדע מה באמת אני רוצה לעשות, ואני עדיין קצת לא יציבה מבחינה כלכלית אז לא יוצאים. כמובן שיש מקרים חריגים ובלה בלה בלה אבל כהדרכה כללית אני חושבת שזאת ההדרכה הנכונה.

אם יש עבודה מסודרת (מזכירה, פקידה במשרד, גננת, כל מיני כאלה) ואני בסה"כ מחזיקה את עצמי ויודעת שיהיה לי גם איך להחזיק בית אז אין לי בעיה לצאת גם אם בעתיד אני יודעת שכנראה אחפש עבודה אחרת.

אין לי בעיה עם אנשים שעוד מחפשים את עצמם, יש לי בעיה עם אנשים לא מציאותיים שחושבים שעם אמונה קונים במכולת.

מה יותר חשוב, מי יהיה/תהיה בן/בת הזוג שלך או במה תעבוד/תעבדי בחיים? מה קודם למה?
לכאורה התשובה הפשוטה היא בן/בת הזוג, אבל אם אנחנו שואפים למימוש עצמי בעבודה זה כבר לא ברור בכלל...

הייתי מרגישה בחיפוש עצמי וזה היה מפריע לי אבל לא היה מפריע לי לצאת עם מישהו כזה...רק שיהיה במודעות שהוא צריך לפרנס איכשהוא

אבל להיות ריאלי ולהבין שעם החתונה באה גם האחריות ולכן צריך לקחת בחשבון את עניין הפרנסה.

יש כאלה שיודעים מה הם רוצים לעשות מגיל קטן ואז אין להם יותר מידי מה לחשוב- שיתחתנו

יש כאלה שכבר אחרי צבא התחילו ללמוד מה שם רוצים ואז אולי הייתי ממליץ להם לחכות שנה-שנתיים עד שיעלו על הגל

יש כאלה גם בגיל 30+ לא ידעו מה הם רוצים לעשות כאלה שלא משנה מה הם יעשו הם לא יצליחו- זה כבר לא משנה

הכי חשוב שתהיה להם המודעות שהם צריכים לפרנס משפחה

בס"ד

 

החכמתם אותי

תודה רבה!

 

לדעתי רוב הדעות היו שדווקא לא...

ועדיין יש תחושה שזו הנורמה. זו באמת הנורמה?

בעיניי זה נחמד, שאתם לא ''יוצאים לגלידה'' אלא ''הוא מזמין אותך לגלידה''.
כיף
אם לא נעים לך את יכולה להציע/ להתעקש לשלם, זאת לא הלכה מסיני.
סתם פה זה כזה עניין, לא כל אחד צריך משנה סדורה עם עומק ודרש בנושא😋

משום מה שזה בגדר "דרך אדם לחזר אחר אבידתו", וכביכול האישה היא האבידה של הגבר (אע"פ שאת המשפט "טב למיתב טן דו" הם מחילים דווקא על נשים בלבד ובאופן קטגורי. לא אכנס לזה כעת).
להבנתי זו תפיסה לא נכונה (בתקופת חז"ל לא יצאו לדייטים!! ה"חיזור" שהסבוראים מדברים עליו, להבנתי, הוא דאגה לענייני החתונה ושכל הצדדים המעורבים יתנו את הסכמתם - לאחר שכבר נבחרה הכלה המיועדת! אז לא היא שצריכה לפעול כדי שהכל יתקתק, אלא הוא). אבל זה מה שהם סבורים. ממילא זה לא קשור ליכולת שלך לשלם על עצמך, אלא על מה שמצופה ממנו לעשות באופן דאונטולוגי.

באופן כללי, דרך הגבר היא להוביל את הקשר.
כך גם נהוג שהוא מתקשר, ויותר היוזם באופן כללי.

אם גבר לא מציע את זה , זה נחשב חוסר כבוד .
מצד שני , אם בחורה חושבת שזה מובן מאליו שהגבר צריך אוטומטית לשלם - זה גם חוסר נימוס מהכיוון השני

סתם.... יש פה עוד כמה יחידות סגולה

אין לזה סיבה אמיתית היום. אבל היות וזה הנורמה אז די מצפים מאיתנו לשלם (וזה גם לא נורא) וגם לבחורה לא נעים לבקש וגם מי שלא מציע הוא חא רגיש או משהוא כזה.
תכלס זה סתם יוצר בעיות אבל זה המצב

זה לא ברור מאליו שגבר משלם. ממש לא.
זה כן ברור מאליו שהגבר הוא המשפיע בקשר...

את באמת לא צריכה שהוא ישלם עליך (כי יש לך כסף) אבל את כן צריכה את ההשפעה שלו, את החיזור שלו.(או שאת באמת באמת יחידת סגולה וזה לא רלוונטי לגביך. אבל נראה לי שפחות)

לא כל אחד חייב לחזר אחריך, אבל אני חושבת שכל אחת צריכה להיות מחוזרת ע"י הגבר שלה.

לפעמים כשמישהו משלם עליך, זה חלק מחיזור, חלק מהשפעה וזה יפה מאוד. גם אם לא חובה.

חוץ מזה שזה מקדם את התהליך של הביחד. (ויש בזה יתרונות וחסרונות כמובן)
וזה עושה טוב לנפש האישה (ברוב המקרים. לפחות לאלה שלא מרגישות עם זה מסכנות כי הן לא)

ובמקרה שגבר רוצה שיקרה אצלה משהו, זה אכן מצליח ברוב המקרים, ומימילא עושה טוב גם בשבילו בעקיפין (מעבר לזה שהוא מלמד את עצמו להשפיע ולתת. וממילא להיקשר)

ההבדל בין פעם להיום, זה שפעם היינו מושפעות מאילוץ (בגלל הקללה) והיום אנחנו הרבה פחות מאולצות (אם בכלל!) כי אנחנו מסתדרות לבד.

אז אפשר לבחור להילחם על המקום הזה, ולהישאר כל אחד עם עצמו.
ואפשר להפוך את זה מקללה לברכה. אני רוצה להיות מושפעת, לא נשלטת.

ולפעמים אנחנו אפילו צריכות להתאמץ בשביל זה מאוד. (בשביל להיות מושפעות, על הנשלטת פחות )

כשגבר מזמין אותך לדייט, (וראוי שכך יהיה, שהוא זה שיזמין אותה... שלפחות יבין שזה מה שאמור להיות),
זה יפה (ויש אומרים חובה, ואולי בצדק) שיביא משהו לשתות לפחות...
(אישה כמובן צריכה שלא להיות תלויה בזה, אבל כרגע אנחנו מדברים על הצד שלו, כי שאלת)
וכן ראוי שהוא יהיה זה שמתקרב אליה. כי הוא זה שהזמין אותה כמובן.

וזה יפה שהוא משלם עליה (כשהוא אוהב אותה).
גם כי זה מקדם את העניינים, גם כי הוא מתרגל להיות בעמדת משפיע ומאידך היא מתרגלת להיות מושפעת, וגם כי כשכל אחד משלם על עצמו, זה שני זרים שממשיכים להיות זרים כמו זוג ידידים.

אז בשביל שזה יפסיק להיות זר, צריך שמישהו יעשה את זה. וכשיש משפיע ומקבלת בקשר, ברור שהמשפיע צריך להשפיע. (והוא עדיין לא חייב להשפיע על כל אחת כמובן. אלא רק על מי שהוא בוחר)

פשוט בודקים באופן טבעי אם הוא מה שאת מחפשת מבחינת רצונות משותפים וכו...

באמת כואב. מותר לך להיעלב, מותר לך להיפגע. זה בסדר גמור. אבל אחרי שהכל נרגע קצת - אל תשכחי מי את באמת! אני לא מכיר אותך ואין לי דברים טובים להגיד עלייך, אבל חברות שלך יכולות לעזור בזה.
ואחרי הכל ממשיכים הלאה. בהצלחה!

ניצלו"ש פה השיחות טלפון נגמרו הרבה יותר גרוע:

אמנם אני כבר לא מחפש, אבל לתרום מהחוויה שלי בסקר,

ואני חייב להגיד שפשוט לא מצאתי אף תשובה שהתחברתי אליה בסקר הזה... הרגשתי מגמתיות משהו בתשובות.

זה נשמע שיש לכם דברים חשובים לומר. 

 

בנוסף אני מאמינה שגם לנשוי שהיה רווק לשעבר יש מה לומר 

 

במיוחד אם הוא היה יותר משנה - שנתיים בשידוכים. 

כך שאפשר יהיה ללמוד גם ממנו. 

לאיזה שאלה לא הייתה תשובה. 

 

או מה בעייתי בניסוח של השאלה או התשובות. 

 

ותודה רבה!

התשובות המוצעות אינן רלוונטיות בהרבה מהמקרים.

 

לא יודע למה יש נטייה במחלקות לפסיכולוגיה (ולא רק בשאלון הזה),

לתת אפשרות אחת טובה שהיא בד"כ אוטופית ולא מציאותית,

ועוד 3 אפשרויות שקשה להחליט איזו מהן יותר נוראית..

 

צריך לבנות את השאלון בצורה אחרת.

לתת שאלה שהתשובה שלה היא באמצעות ציון מ-1 עד 5, 7 או 10.

 

ותודה רבה למי שכתב והוסיף הערות. אני מעריכה.

 

בע"ה אחרי סיכום אשמח לפרסם את התוצאות.

מי שעדיין לא ענה (בדגש על מין זכר) ומעוניין להשתתף מוזמן לעשות זאת.  

 

 

עכשיו לכי נוחי לך מעט..

 

אולי הוא יבוא ממקום לא צפוי..

עשית את ההשתדלות המקסימלית שלך יישר כוח.
שה' ישלח לך בקרוב את זיווגך. המון כוח!

יש תקופות יבישות יותר ופחות.
תזכרי את צריכה רק הצעה אחת טובה
וכמו טרמפים שיכול להיות שמלא מכוניות יעצרו אבל הם לא בכיוון שלך את צריכה רק מכונית אחת ...
בהצלחה ותהיי חזקה

ותיזמי שם בעצמך! אל תחכי שמישהו יואיל בטובו לפנות אליך. ולא, זה לא מוריד מכבודך!

 

ב"הצלחה...

לעכל ובעז"ה אולי ימצאו מישהו..אני ממש מבינה את התחושה..בטוחה שזה לא פשוט!!
אני חושבת שכשאת מכניסה לעצמך את האמונה ש"אני עושה השתדלות ומשאירה מקום לקב"ה!" אז הרבה יותר קל..

תנסי גם דרך חברות נשואות שיחשבו עם הבעלים שלהם..לא דווקא אנשים רשמיים..
הרבה סיעתא דשמיא! חיבוק מרחוק!

עכשיו זהו, תרפי.

 

 

אני אחרי חיפושים של 6 שנים דיברתי עם אולי 6 שדכנים...

ובעלי בכלל לא הגיע מישם...

 

תהני מכל שניה שאין לך הצעה, זה זמן מעולה לבנות את עצמך לזוגיות.

בדכ כשמוכנים, הוא מגיע.

 

* כל הנל נכתב בלי ידיעה בת כמה את... אם מעל 27 אז סליחה אם פגעתי איכשהו כי זה כואב מאוד

לדעתי עדיף להיות ממוקדת יותר

תרשמי אצל שדכנית אחת שיש לך המלצות עליה ושבאמת איכפת לה ומתייחסת אליך

(אני פחות אוהבת שדכנים אבל כל אחד ומה שטוב לו, אם את רוצה יש אחת שהכרתי ושמאוד מעריכה)

תלכי למפגשים לפנויים פנויות ואתר הכרויות אחד

ותקופות יובש קורות, לא צריך להתרגש מזה ויש גם את המצב ההפוך שיש הרבה פניות

לדעתי זה קשור לאיך שאת מרגישה עם עצמך. תעבדי על עצמך כדי להיות מוכנה כאשר ההזדמנות מגיעה, ביטחון עצמי והרגשת הערך העצמי שלך

 

יש מחשבה כזאת שזה רק למצוא את הנכון, כאילו זה משהו חיצוני לנו שבע"ה יקרה מתישהו. אבל זה אף פעם לא חיצוני לנו, ההזדמנויות מגיעות כל הזמן ואנחנו צריכים לדעת לתפוס אותן, לעבוד על עצמנו, לטפל במה שתוקע, כדי להיות מוכנים לזוגיות הנכונה והטובה לנו

לכל אחד יש תקופות יובש... וזה קשה... אבל מאחלת לך שבע"ה התקופה הזו תעבור ותבוא תקופה עם הצעות טובות. בהצלחה!!

אני מכיר אחד שלומד בישיבה הגבוהה שם, באיזשהי תכנית שמשלבת גם תואר בהוראה. בסבירות גבוהה למדי יש שם משהו מסודר.

 

 

לפני חודשים התקשרתי למזכירות ואמרו לי שאין. ושמי שכן ארגן בעבר ואף מישהו אחר נתן לי את המספר שלו כבר לא עוסק בזה.

יתכן ויש להם אחד חדש. אם כן אשמח גם למספר.

לא המכינה ולא הישיבה, אבל מוציא המון המון שידוכים מהבוגר"צ אפשר לפנות אלי אם רלוונטי ואקשר

הבנתי שהוא משדך שם.
בעיקר מהבוגרי צבא.

להיות את.

 

 

ותמצאי מתאים וסבלן - שיחכה להכיר את הצדדים השונים.

שאת ההודעה סיימת באופן כ״כ אופטימי.
כי זה מה שחשוב!
ההבנה הזאת שלא קיימת בנו בעיה,אלא כך פשוט יצא,ושהשם ידאג! ידאג לנו למה שצריך בזמן שצריך.

את כל המורכבות והמיוחדות שאת נשמעת מלאה בהן.

באמת תגובות מעודדות כל פעם מחדש.

בעה יבוא הבחור שידע להעריך אותך כמו שאת

לקחת את מה שהפריע לבחור הקודם ולנסות ליישם את זה על הבחור הבא - זה מעשה שהוא לא נכון!

כי לכל אחד יש דגשים שונים ודברים שונים שמפריעים.

 

אז תנסי להתמקד במי את, ולא מה הבחור הקודם חשב עלייך.

 

זאת גם הסיבה  שאני אף פעם לא מסביר למה אני חותך, וגם אם היא שואלת אני לא עונה.

ואותו הדבר אני גם לא שואל כשחותכים אותי.

קרה לא פעם שבחורה רצתה להגיד לי בכ"ז למה היא חותכת,

אז אני פשוט אומר לה שזה לא רלוונטי, ומאחל לה בהצלחה!

היה מישהו שיצאתי איתו והחלטתי אחרי דייט שלישי לחתוך והוא לקח את זה קשה וכשהסברתי לו שהוא מקסים אבל אני מחפשת לומד תורה הוא הבין ואפילו שידך לי בהמשך. . זה גורם לצד השני להבין למה הקשר לא הצליח כמובן שלא בכל מקרה.. (כמו חיצוניות או מידות)

ומכיוון שמדובר בדבר שכ"כ פשוט לברר אותו והוא קריטי לך,

אז לענ"ד עשית טעות בעצם זה שלא בררת לפני ושנפגשת איתו.

וחשבתי שככה לא אפסול סתם.. למרות שאתה צודק היום עוד לפני אני פוסלת

בהצלחה

 

תלמדי להפסיק לרצות, ופשוט להיות מי שאת בסבבה שלך...
זה הכי כיף

אלה בכל פעם בוחרת להראות צדדים שונים. לפעמים לא מתוך בחירה...סתם מתוך מצברוח

אז אולי תהי שלמה עם זה? המצב רוח שלך זה חלק ממך, וזה בסדר שהוא לא יתאים לכל אחד.
וגם הצדדים השונים שבך לא סתם עולים מול אנשים מסויימים, ואם זה לא מתאים (לאחד מכם) הכל בסדר. (גם את צריכה להנות מהצד הזה שהקשר מוציא ממך)

מעולם לא הייתי קרוב למצב כזה.
נראה לי שמצב בו אני יכול לומר שאני מרגיש מספיק קרוב בכדי שהיא תהפוך להיות חלק מהזהות שלי, חלק ממני. כמובן שזה צריך להיות הדדי. זה השלב אחד לפני שהופכים לגוף אחד, ליישות אחת.

מקפיצה

מה זה נקרא בשבילך משיכה?

משיכה הייתי מגדירה כרצון למגע שחיוני לחתונה אבל גם צריך שהיה יותר מזה

לפחות שיהיה חשוב לך ואיכפת לך ממנו

חיבור רגשי

משיכה הייתי מגדירה כרצון למגע שחיוני לחתונה אבל גם צריך שהיה יותר מזה

לפחות שיהיה חשוב לך ואיכפת לך ממנו

חיבור רגשי

יכול להיות שאת צריכה משיכה של X ובחורה אחרת תתחתן בשמחה עם משיכה של X-5.

אם מדובר על מקרה קונקרטי- אז עדיף להתייעץ עם מישהו קרוב ולא בפורום, לדעתי.

חסם תחתון על-פולינומיאלי לפחות!!!

אז זה בעקרון סובייקטיבי, יש כאלה שרק מספיק להם להרגיש שלא מרתיע אותם שום מגע ויש אנשים שצריכים להיות ברמה שהם היו רוצים חיבוק כשנפגשים/ נפרדים..
כמובן שזה צריך להיות תוך כדי שיש משיכה רגשית נכונה, געגוע, ציפייה לפגישות וכו..

צריך לבדוק שהמחשבה על קרבה אינטימית יותר, מעוררת* תחושה חיובית*. נראה לי שזה המינימום לפחות ולא בטוח שצריך יותר מזה.
אם את אדישה לזה, משהו פה לא בסדר (לדעתי) אולי זה משהו בך שלא פתוח לזה, אולי זה הקשר בינכם ואולי משהו אחר שצריך לבדוק.
כמובן שאם נרתעים, אין שאלה...

ומי שיזכה בך, יזכה בענק.
יש בך כ"כ טוב, שזה פשוט מדהים!

שתזכי תמיד לחזק אחרים ולצמוח ולגדול מכל ניסיון בצורה כ"כ מעוררת השראה

מצליחה להתחבר כ"כ למה שכתבת... תודה לך!

אנחנו לומדים ממך הרבה. מקבלים קצת מהאור והטוב שבך, שישנו בכמויות ללא ספק!

שנשמע רק שיתופים משמחים בעז''ה!

זה לא נשמע כזה מפחיד..

 

לא היה סימן עד כה, לא תרופות, הכל רגיל, אלא חשש "שמא" וגם אז יש מה לעשות לפי מה שאני מבין מדבריך.

 

אז קודם כל, תגיד לעצמך את האמת - שזה לא אסון כזה גדול. אם אתה תרגיש כך, גם יותר תקרין בפרופורציה.

 

דבר שני, ספר לה אגב השיחה, באחת הפגישות הקרובות, שאתה מאובחן עם משהו כזה, למרות שמעולם "לא פגשת" בו...  תגיד לה מה שאתה יודע על זה ועל דרך הטיפול, ותשמע מה יש לה לומר, ואם היא מעוניינת לברר יותר.

זה איזה סוד אפל או משהו..
כל בעיה שקשורה בבריאות עשויה להבהיל- קח בחשבון שאולי תבהל ותמליץ לה לשאול רופא או תפנה אותה למקור מידע אחר.

לכולנו יש יתרונות וחסרונות. הבעיה הבריאותית שלך היא חלק ממך, לטוב ולרע. תספר לך תוך כדי הדברים לדוגמא "אני לא יכול לאכול בכל מקום כי יש לי את הבעיה...."

לדעתי (ובתור מי שגם חווה עניין קליני).

אפשר אחרי כמה פגישות או ממש בהתחלה.  אתה יכול לספר את זה כבדרך אגב כדי לא להלחיץ. 

בכל מקרה, תבטח בה' שהוא יוביל למה שצריך להיות

 

אגב, יצאתי פעם עם מישהי שהיתה מזריקה לעצמה תכופות בגלל המחלה הזו, וזה גם היה משפיע לה על התזונה. היה קשר טוב, וזה לא הפריע בכלל (גם היתה מכינה אוכל טעים מאד).

 

אז ככה שב"ה מצבך אפילו יותר טוב

 

בהצלחה!

שאתה מאוזן, תספר בנחת בפגישה שלישית. תסביר מה המחלה הזו ותזמין אותה לשאול אותך כל שאלה וגם אם יש לך אתר או רופא שיכול להסביר טוב. פשוט המחלה הזו לא כ"כ נחמדה ויכולה במקרים קשים להגיע לכריתת מעי ולמוות. סליחה שאני קיצונית פשוט אני מכירה ממש מקרוב חבר שיש לו את המחלה הזו והוא ממש לא מאוזן כמו שאתה מתאר. אני באופן אישי הייתי רוצה מאד לדעת לקראת מה אני הולכת ואם אתה בסדר עם המחלה ביום יום אין שום סיבה להרתע מלספר. לעניות דעתי.

פחות או יותר אותו מצב כמוך, פחות ותיק אבל (בן 23 ויש קרוהן מגיל 18). אמנם במצב קצת קשה יותר, נמנע כעת מהרבה מאכלים.

ל@ד.
זה לא נכון, מחלה כרונית בהגדרה זה מפחיד. ראשית, כי אתה לא מרגיש כאחד האדם, גם אם אתה מתפקד ככזה. שנית, זה משפיע נפשית משום שאתה מפחד ונלחץ שמא זה יתפרץ. ולבסוף, המחלה הזו לא ברורה, אין הסבר רפואי אמיתי למחלה על כל המשמעות הזו...

שיהיה רפואה שלמה והחלמה מהירה בתוך שאר חולי ישראל

בדיוק בגלל זה כתבתי.. שהרי רוב מה שהזכרת הוא "פסיכולוגי", ורציתי לעזור לו לקחת את זה פחות קשה, בפרט לאור הנתונים המינוריים שכתב.

 

[ובאמת, כמה שתצליח גם אתה פחות לחשוב על עצמך כ"עם מחלה כרונית", אלא יותר מצד ההשלכות המעשיות כמו-שהן - הירווחת..  גם על זה שהיא "לא ברורה" אולי כדאי לנסות להסתכל מהצד ההפוך, ש"לא ברור" שזה משהו חמור...  כנ"ל, אני לא בקיא בענין הספציפי הזה]

 

וציינתי, שמה שהבנתי מתוך דבריו, הוא שגם אם תהיה דלקת, ניתן לטפל בה. לכן, לאור הנתונים, לא היה נראה לי דבר הוא צריך לחשוש מידי בהקשר המדובר. שוב, כל ה"מידע", על סמך מה שהבנתי מדבריו.

 

רפואה שלמה לכולם.

זה אולי לא נוראי, וב''ה לא משפיע עליך
אבל היא צריכה לדעת. כי זה משפיע ויכול להשפיע גם על החיים שלה באם תתחתנו.
שקף את המציאות כמו שהיא בלי הגזמה לאף כיוון, תנסה להרגיע אם היא תלחץ וזהו, תמשיכו הלאה

אם בפועל אתה בריא וזה לא משפיע על היומיום ועל הזוגיות, כך שלא אמורה להיות באמת מניעה מבחינתה,

אז אפשר גם לספר בשלב מאוחר, כדי שהיא תקח את זה בפרופורציות.

 

אם זה אכן משפיע על החיים, אז כדאי לספר בסביבות פגישה שלישית.

שאז מצד אחד לא מתפתח יותר מדי רגש, ומצד שני היא כבר קצת מכירה אותך, ויכולה להחליט אם זה שווה לה.

לתאר את זה כמו שזה בלי להגזים לכאן או לכאן.

 

אם היא תרצה תשלח אותה למידע שתוכל קרוא קצת כמה זה משפיע על היום יום שלך, אולי היא תרצה גם לשמוע מרופא משהו על המחלה.

 

כן צריך להתחשב בחיצוניות ולראות שאין דחיה, זה לא אומר לבקש תמונה לפני אלא לבדוק זאת אחרי שנפגשים

חיצוניות ופנימיות. א"א בלי אחד מהם, הקשר יהיה חסר. זה לא טוב ולא בריא.
וכאן אעבור לכתוב בע"ה באופן כללי על חיצוניות ופנימיות לא רק בזוגיות, אלא בכלל בעולם, ומתוך כך אגיע גם לשאלה המסוימת ביחס לזוגיות, והמסוימת יותר ביחס לתמונה.

יש סדר לדברים: הפנימיות היא העיקר, היא המובילה, והחיצוניות היא הכלים שבעזרתם היא מופיעה ומתגלה. חשיבותה של החיצוניות, היא בהיותה הכלי היחידי והבלעדי להופעת הפנימיות, והכלי הרצוי מלכתחילה לכך - היא הכלי, ולא בטעות. אבל מכאן חשיבותה, מהפנימיות. הפנימיות היא שנותנת את התוכן והחשיבות.
הבעיה היא, שבאופן טבעי, החיצוניות תופסת אותנו הרבה יותר. באופן טבעי, ישנה נטייה להפרת האיזון בין החימוניות לפנימיות: החיצוניות נוטה להרגיש את עצמה עיקרית ועומדת בפני עצמה. נוטה למשוך אחריה את הפנימיות. וזה, במקום להופיע את הפנימיות - משבש אותה, מטשטש אותה.
יש לי יין בכלי - אם לא אטפח את הכלי, היין יתקלקל. אבל אם אהפוך את הכלי לעיקר, לא יהיה אכפת לי מהיין. בכלל לא אדע מה קורה איתו, ולא אדע כמה הוא משובח. בוודאי להתבסם ממנו לא אוכל, כי כל מה שאכיר הוא הכלי שהיין נתון בו.
כדי שלא לאפשר לנטייה הטבעית לבלבל את הדברים, עלינו להיות צנועים: להנמיך את החשיבות של החיצוניות, ביחס לנטייה הטבעית. אם הנטייה הטבעית רוצה שהחיצוניות תהיה חשובה במידה איקס, אז הצניעות מצניעה אותה, לא נותנת לה לקבל את המקום שהיא רוצה לקבל. לא כי החיצוניות איננה חשובה: אדרבה, מרוב חשיבותה בתור הכלי שמופיע את הפנימיות, עלינו לדאוג שתמיד תישאר בתפקידה. אבל לא לאפשר לה להשתלט על חלקים רחבים יותר מתפקידה, כי אז היא מאבדת את התפקיד הזה: היא פחות משקפת ככה את הפנימיות.
חשוב לתת לחיצוניות את מקומה - אבל חשוב שלא לתת לה יותר מזה, כדי שלא תבלבל ותסיח את הדעת.
הייתי אומר שכאן התייחסתי והרחבתי טיפה על צד אחד של היחס בין חיצוניות לפנימיות: פנימיות נותנת את התוכן, והחיצוניות את המסגרת.

צד נוסף, והוא מודגש במיוחד בקשר זוגי, הוא שיש הדדיות.
אם החיצוניות פורחת, זה משפיע לטובה על הפנימיות. אם הפנימיות פורחת, זה בסופו של דבר משפר את החיצוניות, ובדרך עד שמשפר - נותן יחס פחות שלילי גם לדברים הפחות מוצלחים שבה, ומאזן.
וגם כאן המאזן נמשך באופן טבעי לרעת הפנימיות ולטובת החיצוניות, ולכן גם כאן יש צורך בצניעות, לתת לחיצוניות את המקום שלה - בהחלט לתת, אבל בהחלט לא לתת יותר מאשר המקום שלה.

לכן, לעניות דעתי - בפגישות הראשונות בוודאי, לא לתת מקום גדול לחיצוניות. החיצוניות הרבה יותר "תופסת" אותנו, וגם הרבה יותר בולטת בפגישות הראשונות, כשהפנימיות עדיין לא ניכרת - אז יש צורך להצניע אותה.
לא לבקש תמונה, כדי לא להתבלבל ממנה ולהימשך אחרי זה. לא לסיים בפגישות הראשונות אם המראה החיצוני לא מוצא חן, כי זה עשוי להשתנות - וכדי לתת לפנימיות את המקום שלה (אם יש דחייה זה משהו אחר. אבל בד"כ, אין דחייה, ב"ה).

ובאופן כללי - החיצוניות חשובה מאוד. אבל חשוב לא פחות, לזכור שהתפקיד שלה הוא משני, בתור כלי. וזה משנה את היחס. פחות להיות לחוצים על זה. יותר לזכור, מה העיקר.

ב"הצלחה רבה.

צריך שאנחנו והחברה תופסים אותו היא החיצוניות. עכשיו זה לא בהכרח אומר לפסול מישהו על זה רק לבדוק אם זה משהו שלא יפריע בהמשך וזה כבר תלוי בטעם אישי

מעדיף שזה יהיה לפני פגישה, דרך בירורים ותמונה, מאשר אחרי פגישה אחת.
סתם חוסך זמן וכאב לב לשני הצדדים.
רוצה שמי שתצא איתי תהיה שלמה מראש עם איך שאני נראה, גם אם לצערי אולי זה אומר שאצא פעם בהרבה זמן.
אבל לא מתיימר לקבוע מדד גם לאחרים...

לפעמים זה בא עם הזמן...

זה מקרים יחסית מובהקים שבהם סיכוי סביר שגם לאחר רק בירורים ומספיק אמיתיים וכנים, ניתן מראש לא להיפגש.

 

אני מעדיף שמישהי שמראש נותנת לי 30-40 אחוז סיכוי פחות, בגלל המראה שלי - אני מעדיף לא לפגוש אותה כלל. למה לי כאב הלב? למה לי בזבוז הזמן? 

 

רק שצריך הרבה כנות בשביל זה. לא לכולם (וכולן) יש, ואז בשביל לא להרגיש רע עם עצמם הם מחליטים לצאת דייט אחד או אפילו שניים, ובסוף בכל זאת חותכים בגלל המראה למרות שמהתחלה חשבו שבטח יחתכו על זה.

 

זה חבל לדעתי ואפילו סוג של גניבת דעת. 

אז למה לא לתת צ'אנס בכל זאת?

אני נזהר כעת גם בצוננין

 

יודע שזה יכול להוריד הצעות ולא מעט, אבל אין כוח. אין כוח...

אני לא זה שפוסל, כן? 

 

אני מבחינתי לא זכור לי שמתישהוא פסלתי (בבירורים או בפועל) על מראה. 

נגיד נפגשת עם מישהו, והאופי שלו מצא חן בעיניך והכל, והוא אחד האנשים הכי יפים שראית אי פעם. יש לו חיוך ביישני ועיניים ירוקות-זיתים, הוא הוציא ספר שירה ומצטיין בלעשות מבטים מייסרים, והכי חשוב - הוא לא מודע ללוק שלו בכלל. המוח שלו היה עמוס בגמרא ובמחשבות על משפחה וקריירה ועל תכנית בנייה עצמית לבית העתידי שלו ושל אשתו, והוא לא חושב בכלל על כך שהוא ר11ק סופר מבוקש.

 

נגיד התארסתם והכל ואת שמחה ומאושרת והודעת לכולם. ואז, אבוי, קורה דבר נורא ביותר!

 

ממושך ומקסים הוא הופך להיות טרול במושגים שאפילו המילה בלהות לא יכולה לתאר ולשמור על אמינות. משיער גולש וריחני פתאום יש לו שיער עם ריח עבש של משהו שהיה כאילו תרכיז של בואשים, עם ירקון, עם ג'ורה, עם עמבה מסריחה ועם נשימות יום כיפור.

 

האם היית תופסת את עצמך וחושבת שפידחת את עצמך בזה שהבעת עניין באיש מערות האדם הקדמון?   האם האופי המקסים שלו והשאיפות הנערצות שלוהיו נשכחות כלאחר יד?

 

ואם לדוגמה היה קורה המצב ההפוך, ומטרול מקסים היה הופך לחתיך מקסים, האם לא היית שמחה והכל היה מקבל נפח וצבע?

 

סתם, האמת היא שסתם קשקשתי. צריך איזון, דרך האמצע, תמיד. חיצוניות זה חשוב, לא סתם אמרו חז"ל שהקדוש ברוך מזמין לצדיקים יפיפיות נאות וחסודות שחוט של חן נמשך עליהן. אבל זה גם לא הכי חשוב.

 

צריך לתת לזה משקל, כל אחד יודע בלבו. העיקר לא להצטדק ולהתחסד וללכת בניגוד לקול הפנימי שלך, בניגוד לרצונות ולתביעות הפנימיות שלך  - עם כל מיני תירוצי שווא של 'זה יסתדר' בלה בלה בלה. התשובה לשאלה הזאת וכל הנגזרות שלה שאלפי ביינשים ובוגרות אולפנה מתחבטים בה היא פשוטה: איזון, יישוב הדעת, זה הכל. הכל נכון, הכל חשוב, אין פה תשובה מדויקת.

קודם כל,אל תתייאשי! יבוא הבחור שלא יבקש תמונה,או שיבקש וזה ימצא חן בעיניו.רק שאלה-בד"כ פונים לגבר לפני שפונים לאישה לא?אז למה מלכתחילה לא מראים תתמונה,ואז נמנע כל המצב הקיים?
דבר שני אפשר להתייעץ עם חברה טובה ולשאול על תמונה שלדעתה היא תמונה שמחמיאה לך.(שוב הבנתי תבאסה ואני לגמרי מבינה אותך,אבל מנסה לעזור בכל זאת..

אבל תחשבי על זה ככה - את משתדלת לא להסתכל יותר מדי על המראה החיצוני ולהתעמק בפנימיות. אז למה את צריכה לקבל בחור שמסתכל יותר מדי על מראה חיצוני? זה לא מגיע לך. תדמייני מה היה קורה אם היית מגלה את זה רק אחרי כמה דייטים (נניח, בנושא אחר שלא רואים ישר). אז עכשיו חסכו לך את זה וישר אמרו לא, הנתיב המהיר למציאת בן הזוג המתאים באמת, בלי קשרים ארוכים ושוחקים עם בחורים לא מתאימים.
אבל חשוב לי לציין שמראה חיצוני גם משחק תפקיד. אדם שלא מרוצה מהמראה של אשתו אז יש שתי אפשרויות: או שככל שהוא ייקשר אליה ויאהב אותה יותר היא תיראה יפה יותר בעיניו ואז הכל סבבה, או שמלכתחילה הוא כל כך לא אוהב את המראה ששום דבר לא יוכל לחפות על זה. מצב כזה יכול ליצור בעיות בזוגיות, לא שיש לי ניסיון אבל תראי מה הולך כאן בכל מיני שרשורים (אין לי דוגמה לקשר אליה, אבל זכור לי שהיו דיונים בנושא). אולי הם חשבו שזה מהסוג השני, או שהם לא מודעים לסוג הראשון (נראה לי שזה יותר הכיוון) אבל שוב - את צריכה לקבל אחד שיודע להסתכל על הפנימיות.
בהצלחה! ואל תשכחי שגם כשכואב הכל משמים... יש לנו חובה לעשות את ההשתדלות שלנו, אבל בדברים שלא תלויים בנו אין לנו אלא לסמוך עליו שהוא מסדר את העניינים על הצד הטוב והמתאים ביותר.

אמונה. זאת מילת המפתח.

ה' פשוט מסנן בשבילך וחוסך דייטים מיותרים(:
בע''ה בקרוב יגיע האדם שיאהב איך שאת. גם חיצונית וגם פנימית!!

לפי דעתי הם פשוט לא עובדים נכון.

הם בכלל לא אמורים לאפשר שתתרחש סיטואציה שבה את מגלה שמישהו פסל אותך על תמונה. זה על אחריותם.

תשמחי שבזכות זה גילית כבר שהבחור רדוד ונחסכה לך פגישה מיותרת.. כלי סינון יעיל בשבילך..

ולהבא באמת כדאי שתבקשי מהשדכנים שקודם יקבלו את האוקיי מהבחור לפני שהם פונים אליך.

יש בנים (ובנות) שפוסלים על תמונה, נכון, ממה שהבנתי הבעיה פה היא בעיקר השדכנים.

אבל את צריכה לשמוח שאת נותנת תמונה ופוסלים אותך מראש בגלל זה. זה רק עוזר לך להמנע מכאב לב יותר גדול לאחר מכן.
לצערי אומר מניסיון.

יגיעו גם אלו שיצאו איתך בשמחה גם לאחר שראו את התמונה ואז תדעי שמכשול אחד כבר צלחת ויהיה לךכיף הרבה יותר.

רק צריך הרבה סבלנות לכך.

ב"הצלחה אחות יקרה!