פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1334)

אני יביא סוכריה (שגילה הוא 15 שנה)

אבד עליך הקלח... (או איך שלא כותבים את זה...)

ועכשיו היא חוגגת על הר של כסף אחרי שתבעה את אנדרדוס.

והיא ממש שמחה שהוא לא שמר תסוכריה!!

 

למה, מה זה משנה?

יש כאלה שמחליטים בטלפון הראשון (מבטיחה שמכירה כזה זוג) ויש כאלה שחברים כל התיכון ומתחתנים שנה שנתיים אחרי.

ממש אין ממוצע ואין כללים.

לפחות דוסים נראה לי שזה עולה ל4-5.

 

הערכתי הבלתי מבוססת..

שאל - עניתי. זהו

 

 

בעיקרון - ראוי לקחת את הזמן שצריך כדי להכיר ולהחליט באופן סביר של השלמה סבירה, וזה די-אישי;

 

מעבר לכך - אין כל ענין "לסחוב" סתם. היעד זה להתחתן - לא "להסתובב"..

הוא יוצא ממש קצת זמן ומבחינתו הוא ממש רוצה שזה יתקדם כמה שיותר מהר.
אז זה משנה לו.

ואני- עיקר הסיבה שאנלא מתלהב לצאת עכשיו (לפחות לא מה שאנשים  מגדירים 'ברצינות') זה בגלל שנראלי שאצל דוסים 'לצאת' זה אומר שלושה-חמישה חודשים , ואז מתחתנים או נפרדים(זו הכללה, אבל זה נראלי מה שיש לרובינו ברוש. למשל: אם הייתי 'מתחיל' עם מישי פה והייתי מזמין אותה היה לה בראש שזה הולך להיות באיזור ה-3,4 חודשים של בירור מקסימום..זתומרת- אם אני בא בגישה שמנהסתם יקח לי להחליט  בערךחצי שנה אז אנחנו לא מתואמים.)
 

סיבכתי, הלוואי ותבינו

ומה זה "משנה לו" מה אחרים...

 

אם ברור להם שזה זה תוך זמן לא-רב, אשריהם..

 

 

ולגביך - לצאת "לא ברצינות" - זה אף פעם לא טוב ולא כדאי.

 

וכשמדובר "ברצינות" - להחליט מראש שזה יקח לך חצי שנה, גם לא כדאי. אי אפשר לדעת. לפי ההתבררות האישית

השאלה זה אם זה לא ילחיץ את בת הזוג.ברור שכל דבר לגופו והוא צריך להעריך ולהיות זהיר, אבל ככלל.

וגם אני בסדר. אבל אני חושב שהנישואים שלי יצרכו חבירות עמוקה ואני לא רואה את עצמי מתחתן עם מישהי שאין לי מספיק אמון בה (ושאני מעריך שלה אין מספיק אימון בי.) הרב גד כהן אמר לי פעם: אשתך תהיה חברה שלך.גזרתי ושמרתי 
בזמן שחבר שלי צריך בעיקר בת זוג לחיי משפחה והקמת בית אני צורך אותה קודם כל כחברה.  אני משתדל להשקיע בדברים שאני מאמין בהם עם החברים שלי. בעלי אנטרס משותף שאינם חברים נמצאים בעדיפות שניה. כולי תפילה שבנושא הזה לא אצטרך להסתפק בעדיפות שניה.

שנינו סביב ה21.באיזור ה21.

 

מקווה שתתחתן כשתרצה, בקצב שלך...

אבל כשהגיל עולה... אין זמן למשחקים ...

מתקתקים ענינים!!

כמו שכתבתי: כולי תפילה שאצליח להתחתן עם חברה כזאת ולא אצטרך למצוא 'מישהי להסתדר איתה'.

(שניה לפני שאתם צוןעקים עלי: ברור לי שכל קשר הוא עם עליות ומורדות.

)

אפשר למצוא בן זוג תוך חודש ויהיה לך הכי מדהים שאפשר איתו כל החיים!!!

ואפשר לצאת 5 שנים ולהתגרש אחרי שנה...

 

 

ו״חברה״ זה עניין של רמת דוסיות...

 

בוא נגיד שאני מקווה שלי ולבן זוגי מרוב שנרצה אחד תשני נסגור מהר ונתחתן מהר...!!

לק"י

 

צריך להתקדם בקצב שטוב ומתאים לשניהם (לא להגזים כמובן..).

צריך זמן לעכל את העניינים, ושיש כאלה ש"מירוץ" מלחיץ אותם.

הממוצע המשפחתי אצלנו הוא באזור השבועיים 

זהו זמן מספיק בשביל להכיר את הבנאדם ולראות אם ישנה התאמה..

חבל למרוח וחבל להימרח..

 

ויפה שעה אחת קודם..

 

 

מקור:

 

"ותצפנו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו" (שמות, ב',ב')

 

מכאן ניתן ללמוד שאחרי שלושה חודשים שיוצאים בהבחא, ניתן לפרסם את הדבר בגלוי,

ולהודיע על חתונה..

 

 

ולגבי היאוש?

נראלי שושבינים זה אתר שחברים וקרובי משפחה ממליצים על כל מיני רווקים שמכירים,

כך שממש לא בטוח שזה נעשה בידיעת "המיואשים" או בגלל ייאושם..

הוא רואה את זה כחלק בלתי נפרד מחייו? 

הוא מבין שזה לא הדבר הכי נכון?

הוא רוצה להפחית את המינון ואפילו להימנע לגמרי בעתיד מצפייה בסרטים?

 

פשוט תדברו על הנק' ותראי מה דעתו בנושא,

זו נק' שכל כך ניתנת לשינוי ולא כדאי לפסול על זה בפזיזות בלי בירור ושיח משותף!

בייחוד שיש בחינות אחרות של התאמה ביניכם.

 

בהצלחה!!

 

ראה כאן: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t527952#5954004

ויותר מזה זה יכל להיות מעניין אני הייתי יוצא!

סליחה שתפסתי טרמפ על השאלה שלך, אבל אני לא רואה עניין להקפיץ את השרשור הישן, וחשוב לי להאיר כמה נקודות בנושא הזה..

אני בחורה דתיה מלידה, יש אומרים דוסית (אבל כידוע זה נורא יחסי) ובתיכון היה לי קשר רציני שבמהלכו לא שמרתי נגיעה, מקווה שהבנתי את הכוונה שלך.

ממש חשוב לי להגיד שאני ממש לא מנסה להצדיק את עצמי- ממש לא אכפת לי מה חבורת זרים חושבים עלי מצד אחד, ומצד שני אני כואבת את זה, והלוואי והייתי יכולה לשנות את המעשים שלי, אבל כידוע אי אפשר.

מה שממש חשוב לי לחזק זה כמה קל ליפול בנושא הזה (למרות שאני ממש לא אוהבת את השימוש במילה הזאת בהקשר הנ"ל). כל החיים בתור אדם דתי אתה לומד להתמודד עם פיתויים, ובמיוחד בגיל העשרה היודע כל נורא ברור לך שתוכל לעמוד בכל נסיון שיוצב בפניך. אבל הנסיון של שמירת נגיעה עם אדם שאת אוהבת ומעריכה והרבה פעמים מתכננת כבר את הבית אדום הרעפים שלכם (שוב, גיל העשרה הריאלסטי משהו...) הוא קשה עד בלתי אפשרי. לכן כאשר שומעים על בחור\בחורה שמוצע לכם שלא שמר\ה נגיעה בעבר, נתקו את הקונטציות השליליות של אופי חלש, וכניעה לתאוות ופיתויים. מקווה שהצלחתי לבטא את עצמי כמו שצריך, ובכללי תמיד משתדלת להזכיר לעצמי לא לשפוט אדם עד שאגיע למקומו. בהצלחה!

לגבי השאלה שהייתה בקשר ולא שמרה נגיעה במובן הרחב של המילה (אם זאת הייתה השאלה בכלל...)

אם חזרה בתשובה שלימה אני לא הייתי פוסל רק בגלל זה, יש בזה עוד הרבה בעיות (דוג' אישית מדודים וכו') אבל ניראלי שלא זאת השאלה..

 

שתפו סיבות לדעתכם לחיוב / פסילה .

 

מצטער מראש על פתיחת האשכול החדש אבל האשכול ההוא מדבר על משהו ספציפי

מאוד שגם נשאל פה, אבל אני רוצה תגובות ע״מ להבין טוב יותר את ההשלכות והשיקולים.

 

מקווה להבנה.

שצריך לעשות בו הפרדה בין הפן ההלכתי לפן הרגשי.

בפן ההלכתי - ללכת ולהתייעץ עם הרב שלך או רב אחר שאתה סומך עליו ועל מה שהוא אומר.

בפן הרגשי - מה אתה מרגיש? מה אתה חושב? לך זה מפריע? עולות לך מחשבות מהסוג של "אני לא הראשון וכו'"?

 

על השאלות הללו רק אתה יכול לענות.

וזה שאנשים כאן יאמרו את דעתם זה לא יכול להוות תחליף להרגשתך בנושא.

אם אתה מחפש כאן שישכנעו אותך למה כן או לא לדעתי אתה עושה טעות.

אלא יותר כיווני חשיבה על ההשלכות והמורכבויות שבעניין בתחומים שונים שאולי אני

כשלעצמי - לא חשבתי עליהם..

הייתי יוצאת עם בחור כזה.

א, אני בעצמי סוגשל כזאתי.. וב"ה מתחזקים וגם אם נשארו משקעים מהעבר (גם בדת וגם בקשרים) מתגברים עליהם.

ב, בכללי- במקום שבעלי תשובה עומדים..
בלי לעוף על עצמי, בעלי תשובה הם צדיקים. הבעיה היא שהיה לה משו רציני פעם?
אם היא מחוץ לקשר הזה לגמרי- לא רגשית ולא פיזית- אז מה הבעיה? :O גם לדוסים מגיל 0 היו קשרים רציניים שלא התממשו. ברגע שיש אחד- מתמסרים אליו, בלי שום קשר לקשרים.. (שוב, כמובן אם היא לא בתוך הקשרים האלה עדיין..)

שנכונה לגבי כל דבר ולגבי העניין הזה בפרט: האם אתה מרגיש שזה עלול לפגום בהערכה שלך כלפיה? הערכה הדדית זה יסוד בסיסי בבניית קשר. אם אתה מרגיש סוג של עליונות כלפיה, כי היא נפלה ואתה לא, יש לך הרגשה שאתה "סוג א" והיא "סוג ב", אז יתכן שזה יקשה עליך להעריך אותה כראוי, ואולי לא כדאי להיכנס לזה.

 

גם אם שכלית אני, אתה ורובנו חושבים שאלו תחושות לא נכונות, עם רגש קשה להתווכח, ואם יש לך רגשות כאלה, אולי כדאי להימנע מזה. לא מגיע לך מישהי שאינה מוערכת בעיניך, ולא מגיע לה מישהו שלא יצליח להעריך אותה באמת..

 

שים לב שהשאלה מתמקדת בך. זה שהיא ראויה להערכה על תשובתה זה מעל לכל ספק. לפעמים לנו קשה להפנים את זה. אז השאלה היא עד כמה אתה תהיה מסוגל להעריך אותה סובייקטיבית בצורה שמשקפת את ההערכה המגיעה לה אובייקטיבית.

 

בהצלחה!

 ואם לא מצאת מכר משותף, בדקו היטב אם אתה דתי/הוא דתי/אחד מכם עולה חדש....

 

וליותר הרחבה להסבר ה"חוק" - פשוט מאוד בגלל שהמגזר שלנו די קטן, מתחתן בתוך עצמו, ונפגש בהרבה סוגי אירועים (בני עקיבא/ריקודגלים/הפגנות למען פולארדעמונהגושקטיף וכו') - נוצר מצב שבו הסיכי מאוד מאוד מאוד גבוה שבין כל שני דתיים במדינה עובר מכר אחד משותף לפחות, רק צריך טיפה להשקיע ולמצוא אותו, על ידי חפירה לאחורה בהיסטוריה האישית של כל אחד (אתה מפתח תקווה? אני מכירה מישהו שמכיר מישהי שאחותה של אשתו של בן דוד שלה, עשתה שירות בפתח תקווה - ******* - מכיר? - זה, לדוגמא, חוק דתיים שלובים ברמה מאוד מאוד נמוכה, כי אין קשר ישיר, לעומת זאת - "אה, אתה מבאר שבע? איזה קטע, בת דודה שלי קומונרית עכשיו שם, מכיר? בטח שמכיר!" - ז-ה, חוק דתיים שלובים שהולך טוב... )

 

יום טוב

כדי שה"חבר מביא חמש" יכסה את כל הציבור

שכאילו כבר היית צריך להתחתן? 

שהתחשק לכתוב תסריט של פתיח לסרט אימה.

אוקיי סליחה שהרסתי..

 

פשוט קראתי את זה 6 פעמים ולא הבנתי...|קשת הבנה|

ובשביל לחוש את האימה בסרט האימה צריך להבין אותה

 

אבל נזרום....

זה אחלה רעיון!

לא?
הרווק הימני לא הימני בכלל. זתומרת שכל מי שמימין לו התחתן כבר אז הוא הבא בתור |חושב שהבין|

לחבר טוב תליתי בענק ב7 ברכות-"אין דבר כזה חבר נשוי,זה או חבר או נשוי.. "

ואז בא עוד חבר חכם במיוחד והוסיף בצד-"עוד אח אחד ירד אל הקבר.."

ב א מ ת לא יכולים לעשות 2 דברים ביחד... חחחח

 

אפשר להיות גם חברים וגם נשואים... תגלית, אה?!?

לפחות חברות שלי כאלה 

לק"י

 

ה' כנראה נטע בכם רוח הקודש

רוח הקודש ניתנה לשוטים ותינוקות.

קדימה היי שלא תעכב את השיירה..

איך שמתם לב לכזה דבר??

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t564947#6273822

או חדרי אוכל, ועכשיו בין הזמנים...

שפך הירקון, גג עזריאלי, מאפיית ויז'ניץ...

מלשמוע את השמות שלהם

"שפך הירקון"

"מאפיית וויז'ניץ"

מה זה לא קורץ...

חחחחחחחחחחחחחחחחחח

אני כבר מדמיינת אותו מציע לה בין כל הקונים שבאים לקנות במאפיה

או באיזה חלקת דשא יבש עם ריח של ביוב....

יש לישיבת ר"ג אולם נחמד..

ויש במרכז מספיק חופים להציע בהם נשואין..

אכן, אתם צודקים-  חשוב לעזור לזולת.

וודאי שכל עזרה לזולת זו מצווה, משום ואהבת לרעך כמוך וגם משום עזוב תעזוב עמו.

לא יודעת אם זו דווקא מצווה גדולה או מצווה קטנה- 

את זה כבר נשאיר לה' לקבוע.

 

אז למה הייתי צינית???

כי משקיעים בטרוף במחברת הזאת,

וכן- גם אני השקעתי המון בהכנת כמה וכמה מחברות כלה לחברותיי שאין לי מושג אם בכלל הן עדיין בחיים.

ואני תוהה לעצמי- למה?!?! זה במילא נזרק אחרי החתונה לאיפשהוא..

 

לדעתי אם כבר רוצים לעשות מצווה גדולה גדולה וחסד עצום עצום-

אולי לחשוב על כיוון קצת יותר מועיל, להשקיע בדברים משמעותיים יותר..

 

אולי בגלל שעדיין לא זכיתי להיפגש עם המחברת ממקום אחר-

אני לא רואה בה ערך רב כ"כ ובטח לא בקטעים שיופיעו בין שער לשער.. 

 

זה לא אומר שאם פתאום חברה תבקש שאכין לה מחברת- אתנגד. 

אבל נראלי שגם אם אכין- אכין משהו עם קצת יותר הגיון ואדע להשקיע את כוחותיי דרך מצוות וחסדים משמעותיים יותר לעמ"י ולאותה כלה..

 

מודעת לכך שיש שיחלקו עליי, כל אחד ונק' המבט שלו 

בס"ד

 

זה משמח אותה. זה מרגיע אותה. זה מסדר לה את הדברים בראש. זה עושה לה טוב.

זה לא מספיק?!

ובשעת הצורך היא תוכל להסתכל בה ולייעץ לך גם

הוכחה בדרך השלילה:
נניח כי היא לא תכין מחברת כלה.
=> הכלה תחשוב שהחברות שלה לא אוהבות אותה כי הן לא משקיעות בה.
=> הכלה תהיה עצובה
=> היא תעבור על מצוות שימוח חתן וכלה.
מ.ש.ל

יצאתי אל משוש חתן וכלה, וראיתי כי הם שוזרים תקווה עדינה עד מאוד, תקווה אמיתית. 

וביקשתי בחשאי: יוצר האדם, שיהא בניינם בניין עדי עד.  (זלדה).

גם אני השבוע חיפשתי ומצאתי קישור ששמרתי מאתר כיפה..

http://www.kipa.co.il/community/show/7934061

 

מזל טוב

אפילו שאת יודעת שזה לא יהיה כמו שאת רוצה ותראי אולי אם כל האחריות עליו הוא יפתיע לטובה...

המטרה היא לא שיהיה מושלם, אלא לקדם את הקשר לכיוון השלב בו ניתן להחליט אם ממסדים את הקשר או לא.

אז אין כבר מקום להילחץ מהצלחת האירוע, כי דווקא מאירועים שמתפקששים יכול לצאת לימוד גדול עליכם.

זה אפילו יכול להיות הרבה יותר כיף מהתכנון המקורי, וכדאי להיפתח לאפשרות הזאת..

כנראה שאף פעם לא אבין את הפרפקציוניסטיות הנשית הזאת... אבל פשוט צריך לשנות את התודעה שלנו ולהיפתח לאיך שהקב"ה מנהל את העסק, ולזרום עם זה, כי סה"כ זה לטובתנו.

וכמעט שכחתי, תדברו על זה. תעלי את זה בטאקט ובנחת, עם הדגשים שנראים לך. זה יכול לעזור..

בהצלחה...!!

להתפס למילה. אבל זה ממש הציק לי.

אני דוקא מסכימה ומזדהה עם מה שכתבת.

חוץ מלקרוא ללהתחתן -להתמסד.

זה ממש מושג מעוות ..
זו ממש לא ההגדרה של חתונה.
זה מושג שמשתמשים בו בעולם הלא דתי שרואים בחתונה רק הכנסות למחויבות ..

אני בטוחה שלא התכוונת. זה פשוט הציק לי ממש..

סליחה..

או הפריע לך גם בשלבים אחרים בחיים, בהקשרים אחרים?

היה קיים. קשה לי לסמוך על אחרים בכל מה שקשור בארגון או עבודת צוות, נוטה לקחת את רוב האחריות על עצמי. רק שבקשר זוגי כנראה ציפיתי שהוא יקח את האחריות ואוכל לבוא לפעמים בראש שקט שהוא דואג להכל, ולא ממש מצליחה.

זה בסדר גמור לרצות לתכנן את הכל לפני ולהיות מאורגנים.

 

אם זה לוקח ממך הרבה זמן ודורש התעסקות מרובה כל כך. אולי מראש תלכי על דברים פשוטים יותר.

 

הרי מה שחשוב זה עצם הפגישה אחד של השני. לא חייבים לארגן אטרקציות בשביל שיהיה כיף ביחד.

כשאת עסוקה בלארגן ולתכנן את לא פנויה עד הסוף לקשר עצמו.

 

ועוד משהו נראה לי שחסר לך הערכה מצידו, על כל ההשקעה שלך. זה מרגיש כאילו שהוא בכלל לא מודע לזה שאת כל כך משקיעה. וזה גם מפחיד כי את רוצה בעל שיעריך את מה שאת עושה ואם הוא כל כך לא נמצא במקום שלך. זה מתסכל.

כי גם אם את לא מצפה שהוא יהיה פרפקציוניסט כמוך, את כן רוצה שהוא יבין שאת כזאת ויקבל אותך. ולא יגרום לך (גם אם הוא לא אומר את זה) לתחושה שאת צריכה להשתנות. כי יש משהו בעייתי בתכונה הזאת שלך...

 

המון הצלחה!!! ובשורות טובות!!

זו הערכה. הוא מאוד מעריך ומפרגן על הכל, ומשקיע גם מאמץ בארגון, רק שלי אולי יש צורך יותר גדול שיהיה מתוקתק ולו פחות.

שדווקא מתאים לך בחור שהכל טוב לו וזורם והוא מבסוט על מה שיש.

 

עדיף לך פרפקציוניסט כמוך? נראה לי יהיה קשה לחיות ככה.

 

תשמחי שהוא כזה, ושלא מפריע לו זה שאת חייבת שהכל יהיה מושלם. (כי בכנות זו תכונה שיכולה מאוד להעיק...)

 

בהצלחה!

זה נורמאלי.

הפרפקצוניזם שלך הוא הבעייתי, אם את רוצה ויכולה תנסי לנתב אותו ככה שלא יגרום לך ולאחרים אי נוחות.

את רוצה מישהו דומה לך? זה לגיטימי. אבל תשימי לב אם נוח לך עם אנשים אחרים שהם כמוך כי אולי זה לא באמת מה שאת מחפשת. דווקא טוב שאתם לא זהים, זה היה יוצר מצב של לחץ מצד שניכם.

בהצלחה..

אני מתחבר לרוב הדברים שתמים בחוקיך כתב

אוסיף קצת על דבריו

1. תשאלי את עצמך מה הדחף לעשות דברים מענינים יחד, ולמה את חייבת להוכיח פרפקציוניזם, האם יש בך חשש שהוא לא יקבל אותך?

2. אחד מהצרכי ליבה של אישה בנישואין, שבעלה לפעמים יקח עליה אחריות והיא תפסיק לקחת אחריות על כולם. כיום במצבך אינך יכולה לממש צורך זה, וזה יכול לגרום לך ח"ו לקריסה נפשית בניהול הבית

3. האושר הכי גדול של בעל בנישואין הוא שאישתו תראה לו שהיא מאושרת בקשר איתו. כיום בהיבטים מסוימים קשה לרצות אותך

4. כשלא תסמכי עליו, זה יערער לו את כל הביטחון העצמי שלו בעצמו, בך, ובקשר ביניכם

5. זה יכול לגרום לו לעצבנות יתירה [תארי לעצמך שהוא עושה קניות לבית במשך כמה שעות, וכשהוא חוזר הביתה הוא חוטף על הראש למה הקניה לא היתה בדיוק כמו שרצית]

6. המורם מכהנ"ל שככל שתשתחררי יותר מהר ותרפי את אצמך מעצמך וממנו כך יטב לך בשידוכים ובזוגיות

7. סליחה על הישירות בתשובה אבל כולם לומדים מה וגם כולנו לא מושלמים

8. 

שעד לא מזמן ממש חשבתי שזה אחד הדברים והתכונות הטובות שיש בי, כי בזכות זה התעודת בגרות שלי מעולה, כל מה שעשיתי כמו הדרכה בבנ"ע, שירות לאומי כ דבר ב"ה היה יוצא בצורה הטובה ביותר..

 

עד שפתאום בקופה האחרונה, לא כל הדברים יצאו כמו שצריך..

 

כן, גם מבחינת "דייטים" (שונאת ת'כינוי הזה) , תכננתי א' ב' ג'..השקעתי, תיאמתי הכל, עשיתי פוול דברים ובסוף יצא ק.ר.ש.ת.- פשוט התבאסתי..

אבל הבנתי שבתכלס הוא מבסוט מזה.? יופי, לי לא היה כזה גרוע? גם יופי.. זה רק לא היה מ-ו-ש-ל-ם!

אין מה לעשות, לא כולנו מושלמים!  

איך משתחררים?

עושים דברים כיפים בלי לחשוב על איך יצא, ואם יצא טוב או לא, אלא נטו בשביל להנות, להכיר לזרום.. ואז תראי שהרבה יותר כיף ככה.. ואפשר לעשות כיף ושיזרום אפילו בדברים הקטנטנים כמו סתם לשבת לדבר, לשחק איזה משהו מגניב ולאו דווקא כל היציאות המיוחדות (שאני ממש לא ממעיטה בערכן והן חשובות!) 

בכמה שבתות כלה שהייתי עשו ככה... רק חבל שאני לא כ"כ זוכרת את המשימות..

- לשיר את השיר "עוד ישמע" ב-5 מנגינות שונות

- להעביר את החבילה לשדכנית / לאמא של הכלה  (אם הן שם), או להעביר לחברה של הכלה מהאולפנה, מהשרות, מהשבט..

- לספר בדיחה שקשורה לחתונה

- אפשר לכתוב חידה על אחד מהזוגות בתנך וצריך לפענח במי מדובר

- לברך את הכלה ב-7 ברכות..  

 

 

משימות לכלה:

- לספר פאדיחה שקרתה במהלך הדייטים

- למדוד מטפחות ב-3 קשירות שונות

 

 

על שניכם ^^ 

או יותר מדוייק...תמשיך לפעול בעניין

שבמדינה הזאת, מי שלא דוחף בתור ישאר בו לנצח..

זה לא הכמות,

 

זה העונה

הרבה זמן לא הייתי בחתונה

לק"י

איך פעם הייתי שונאת שאומרים לי את זה..

לא מבינים את הרצון לחתונה

לדעתי זה מזעזע - ומראה על תרבות קלוקלת לגמרי.

ורק במגזר הדתי בן 21-22 נחשב רווק מתבגר..." וזה ציטוט מחברים

ואני לוקח את הבקרוב אצלך ברצינות ומבחינת שלא תהיה ברכתו של הדיוט קלה בעיניך

ברצינות תהומית.

תשאל - ״תעזור לי?״ 

שיתחילו לעשות ולא רק לדבר...

לא בא לי שסבתא תשדך לי מישהי.

צודק..

אני אומר לו יאלה תשדך ...אם זה חבר שהתחתן אני אומר לו יאלה אתם צריכים שליש גן עדן ואם זה דודים אז אני פשוט אומר אמן

 הנה לך קטע מספר שכתבתי ומקוה שתמצאי בו ענין 

 

 הקושי נוסף בתקופת השידוכים הוא שאף פעם לא יודעים מתי תסתיים תקופה זו. יכול להיות שהבחור ימצא מהר את ה"חצי השני" ויכול להיות שייקח כמה שנים עד שהוא יסגור שידוך.

כאשר בחור נפגש כבר עם כמה הצעות ואף אחת לא התאימה לו, עלול להיכנס בו פחד שמא לעולם הוא לא ימצא שידוך מתאים. כמו כן הוא חווה אכזבה ועגמת נפש בכל פעם ששידוך לא מצליח, הדימוי העצמי שלו יורד ובראשו נכנסות מחשבות כמו "מי יודע מתי זה יגמר"? "אולי לעולם לא אתחתן" וכו'.

לכן כדאי להשתדל לא להגיע למצב שבו הבחור יושב בבית בחוסר מעש ומחכה להתחתן כי כשזה לא הולך ח"ו והשידוך המיוחל לא בא, יכולים להגיע לדכדוך נפשי, חוסר מצב רוח, תסכול ,אכזבה וכו' ומתוך מצב רוח כזה אסור לבוא לפגישות מה גם שזה יכול גם לגרום לחוסר שיקול דעת בסגירת השידוך.

בתקופת השידוכים בחור צריך- בהתייעצות עם רבו- להתעסק בעיסוק שמעניין אותו ותופס אותו, לקחת על עצמו פרויקט לימודים כמו למשל לסיים מסכת או להתעסק בעיסוק החביב עליו וכו', כך שמצד אחד הוא רוצה ומוכן להתחתן ומצד שני טוב לו במקומו הוא עד כדי כך שבאיזשהו מקום סגירת שידוך והכנות לחתונה "יפריעו" לו ויקטעו את הנאתו מהעיסוק העכשווי, וכך אם ההצעה שקיבל ירדה מהפרק, יהיה לו לאן לחזור ובמה להתעסק והוא אף ישמח לחזור לעיסוקו, וגם לא יהיה לו הרבה זמן להרהר במחשבות אודות מה שהיה.

אחותי.. זה בעיקר נשמע שאת מתגעגעת לתחושה.. לא דווקא אליו.. הוא מילא לך את החיים..

תראי היה לך חוויה והיא תעלה לך עכשיו את רף הציפיה מקשר. וזה טוב. כי ככה תשקיעי יותר שתרגישי שהבחור, איך לומר, "שווה את זה"...

ותמצאי לך בן זוג מתאים לבנות איתו משו יציב מלא אהבה וטוב בעזרת ה.

קשה. כואב. תתפללי שיהיו לך כוחות.

אם זו היתה אהבה חד צדדית זה טיפה אכזרי... באמת לא נעים..

תחשבי שניצלת! ברוך ה לא המשכתם עוד. מישו שאין לו רגש אליך זה לא טוב בכלל..

יתכן שבכלל אין לו מידי רגשות והוא רק טכנוקרט(טכני כזה בלבד... שזה טיפה נשמע מימה שתיארת.. כל בוקר אותו נוסח.. )

בעזרת ה יום יבוא ותמצאי את בן זוגך שיהיה מושלם בשבילך, עיסקת חבילה..

ועד אז שיהיה לך כוחות הלוואי תתפללי!

תפנקי תצמך ותשמחי את עצמך..

כן....תכל'ס זה היה חד צדדי

ובאמת היתה לו בעיה ברגשות...

טוב...עזרת לי קצת לתפוס צד....

תודה

קצר מאוד!!!

בכל מקרה תתעודדי ותמשיכי הלאה!!אל תעצרי את עצמך בגלל זה!!!

בהצלחה

ניראלי שצריך לדבר עם היצרן של הבנות בעולם,יש שם כמה באגים שצריך דחוף לתקן...

סתאם...

לא היה מזיק לבן הנ"ל קצת טקט.

הוא הגבר הראשון שלך?

כל מיני אפשרויות שרירי יפה גבוה עור חלק קול עמוק שיניים עם חיוך מיליון דולר וכו' וכו'

...........

סתם...

זה בגלל הזקן הבלונד...

המדובלל....

ואשמח לעזור

הכנסה אחר.

 

ובאמת הפרנסה חשובה כי אתה מתחייב על כך בחופה, אך צריך תכנונים כללים ובכלל כיוון לעתיד זה תמיד טוב.

כסף לא גדל על העצים.

כסף בא מעבודה, ואם רוצים קצת יותר כסף- אז מחשיבה ותכנון.

כדאי שיהיה לך כיוון כללי של מה אתה רוצה מעצמך ובאיזה תחום.

 

בוא אני אספר לך עוד סוד- להיות נשוי זה עניין של הרבה כסף. שכ"ד, מים, חשמל, אוכל, וכו'. ומי שמתחייב על הכסף הזה- זה הצד הגברי שבעניין. ולכן מומלץ שתהיה קצת סגור על עצמך לפני שאתה לוקח על עצמך התחייבות שכזו..

 

אפילו להגיד "אני רוצה עכשיו עד שיעור ט"ו להשאר בישיבה, זה לקחת צד. ולחשוב במקביל מאיפה תתפרנס גם בישיבה-במה אתה יכול לעבוד מהצד.

 

כסף לא בא לבד. כסף צריך שיביאו אותו בכוח.

קודם כל תלוי בן כמה אתה, אם נגיד עברת את ה25 ועדיין לא יודע מה רוצה מעצמך,

הייתי הולך להכוונה מקצועית. (סיפור לא זול אבל מי שצריך, שווה כל שקל!).

 

אם אתה יותר צעיר, קודם כל לא חייבים לחשוב 30 שנה קדימה, מספיק שתדע שבשלוש ארבע שנים הקרובות אתה בישיבה,

וגם אם אתה לא בקטע של לימוד תורה, וסתם עובד בעבודות מזדמנות זה לא אומר שא"א להתחתן, פשוט תצטרך להתחתן עם מישהי שגם לא יודעת מה רוצה מעעצמה, ותחפשו את עצמיכם ביחד.

 

במקרה האחרון צריך לחשוב היטב למה רוצה להתחתן,כי בד"כ אדם שרציני אצלו כבר יודע מה רוצה מעצמו בחיים, ומי שלא, הרצון לחתונה זה משו בוסרי שעתיד לחלוף למשך תקופה של שנה פלוס, ואח"כ לחזור ביתר שאת, אבל יש מקרים יוצאי דופן (הרבה פעמים תלוי אם גדל בחינוך נפרד ועוד)

 

כמובן כמו שכבר כתבו רבנן קמאי, שצריך להיות ברור מאיפה מסיימים את החודש בשנים הראשונות, דבר על זה עם הורייך, אולי יוכלו לעזור,

כמו שדרשו על ג' דברים העולם עומד: על התורה של הבעל, על העבודה של האשה ועל הגמילות חסדים של ההורים...

 

בהצלחה!!!

הייתי שמח אם תמקד יותר את השאלה. בכ"ז אנסה לענות

כל זמן שבחור נמצא בישיבה ולומד שאילה של פרנסה רק מפריעה וללא תועלת שהרי הבחור יושב ולומד.

ישנם בחורים שאוהבים את תכנון וביסוס החיים וכבר מגיל העשרה הם בוחנים אפיקים שונים ובגיל העשרים הם יודעים במה הם רוצים להתעסק

בנוגע לשידוכים אין חיסרון במה שאדם אינו יודע לאיזה תחום עיסוק הוא נמשך

אם מדובר בבחור בוגר [25 ומעלה] הסיפור מתחיל וצריך להישתנות

שהתחתנו בישיבה לא קיימו את זה צר לי ....

גם אם אין לך מושג מה באמת יקרה בסוף.

 

צריך לחלום!!!

אני בתור בחורה לא רוצה לצאת אם מי שלא יודע מהחיים שלו כלום.

יש לי שאיפות גדולות,ומרוב שיש כאלו אני לא יודע במה בסוף אעסוק.
שמעתי מאחי הנשוי שפרנסה באה עם האישה,כלומר אחרי החתונה פתאום יש הצעות טובות שלפני זה לא חלמת עליהן...
אני נראה לי אתחיל לשמוע הצעות אחרי פסח בע''ה.
בכל אופן כל אחד ואחת מכם עזר/ה לי.

זה פשוט אומר שיש לו נחיריים גדולות (מצטער...הייתי חייב)

לק"י

לפחות שהוא ידע שהפרנסה זאת האחריות שלו.

ואם הוא יודע בגדול מה הכיוון שלו (ר"מ, נגר, להישאר בישיבה עוד עשר שנים וכו') מה טוב.

1. להזכיר לך מי היה אבא של רבקה? ושל רחל ולאה? ומי היה אבא של אברהם?

אם הגברת בעצמה התחזקה, ודעותיה ואמונותיה אישיות מתאימות לך- אני לא הייתי חוששת.

אז נכון שיהיה לזה מחיר מן הסתם- כי כזוג תהיו שם בשבתות וחגים ותצטרכו להסתדר עם זה ולקבל אותם וללמוד להסתכל על מה שטוב בהם ולא רק על הלייטיות.

 

2. זאת כבר בעיה אחרת.

לא נמשך= מינית?

גברים לרוב מחליטים מהר מאד מי מושכת ומי לא, ולשנות את זה- זה קשה מאד.

בכל מקרה, חתונה בלי משיכה מינית היא מתכון לאסון.

 

אם יש משיכה מינית והרגש הוא זה שחסום- אז אפשר לשעות דברים אחרים ושונים, לגוון בפגישות ולדבר על דברים יותר אישיים ועמוקים- שמעוררים את הרגש.

כי רגש זה דבר גמיש יותר שיותר קל לבנות כל עוד יש משהו בסיסי.

 

ולגבי תשובת החבר- משחק מילים חביב, אבל מנותק מהמצציאות לחלוטין. גבר שלא נמשך לאשה לא יוכל לאהוב אותה באמת. זוגיות זה גם ככה אתגר- אל תוסיף על זה עוד בעיות..

1.- אני לא חושבת שזה מדד רציני. אדם יכול להיות מאוד שונה ממשפחתו. זה שזה התברר לך ולא ראית עליה מיד שהיא מגיעה ממשפחה כזו- מעיד ע"כ שבעצם היא שונה מהם, וזה מה שחשוב.

 

2.- חוסר משיכה- זו בעיה. לא יודעת מי זה החבר ומי זה הרב, אבל להתחתן כאשר אין משיכה- זו בעיה, שעשויה לגדול עם השנים, ואני לא מאמינה שיש אישה שהיתה רוצה להתחתן כאשר לאיש שלה אין משיכה אליה... מה שכן, זה אולי כדאי לפרט לעצמך מה זה אומר שאין לך משיכה כלפיה- מה ההגדרה הזו אמרת ולבדוק אם זה דברים ברי שינוי... בסופו של דבר החזקת את הקשר הזה חודשיים, מה גרם לך כן להמשיך את זה?

הרבה פעמים כשאנחנו "לא מרגישים" זה בגלל שיש משהו שמפריע/מרתיע/פשוט פחד להתחתן. זה לא דבר שאין מה לעשות איתו. אם אתה חושב בשכל שהיא באמת מתאימה לך, ואתה לא מוצא סיבה גלויה לזה שאתה לא נמשך- נניח יופי מפוקפק וכו', אז ממש כדאי ללכת להתייעץ עם מישהו שמבין, ויכול לעזור לך להבין מה עוצר אותך.

שיהיה בהצלחה רבה

ואם אתה רוצה המלצות ליועצות- בשמחה באישי.

כאשר היא באה מבית דוסי, אתה לא יודע עד כמה היא בעצמה חזקה וכמה מהדוסיות שלה נובע מכוח האינרציה. לך תדע מה יהיה אתה בעתיד. לעומת זאת, כאשר היא הפכה לדוסית חזקה למרות סביבה שלא דחפה לשם, כנראה שזה מגיע ממקום מבורר, אותנטי ויציב.

 

אז בניגוד למגיבים האחרים, אני חושב שמדובר בשיקול מאד משמעותי שחייבים להתייחס אליו.

 

2. מאד חשוב מה שהרב ההוא אמר. המסר העיקרי מדבריו הוא שלא מתייעצים עם כל אחד הנושאים הללו, גם אם הוא נושא בתואר "רב". הבנה בגמרא היא ממש לא ערובה להבנה בבני אדם.

 

משיכה היא חובה. על המינון הנדרש אפשר להתווכח. אם מדובר בתחושות של דחיה, כעבור חודשיים, כדאי לדעתי לסיים את זה כאן ועכשיו. אם לא מדובר ממש בדחיה, או שיש משיכה מסוימת אבל לא חזקה, תתייעץ עם אנשים קצת יותר מקצועיים. בניגוד לרבנים מסוימים, לא אנסה לייעץ בתחום שההבנה שלי בו לא מספיקה.

ולגופו של עניין:

1. כמו שחבר שלי אמר פעם 'אפשר להוציא אדם מהמקום (נקב במקום מסוים..), אבל א"א להוציא את המקום מהאדם'.

הבית הוא שיקול, השאלה היא לאן הוא לוקח את האדם. יש כאלה שילכו לכיוון הקיצוני השני, יש כאלה שאמנם יהיו דוסים אבל יהיו הרבה יותר מחוברים לחיים, יש כאלה שזה ישפיע על היחסים שלהם עם הבית (וגם זה יכול ללכת לכל מיני כיוונים). פשוט צריך לבדוק. אל תתבייש להתקשר לחברה וכדומה ולברר באופן אמיתי על מה שמפריע לך. הרי גם לחברה שלה חשוב שהיא תחיה בבית עם מישהו שלא מסתדר איתה.

2. סיפרו לי שכשבאים להתייעץ עם אחד מראשי הישיבות הגבוהות ה'די רציניות' על שידוכים, הדבר הראשון שהוא שואל זה 'יש משיכה?'. זה כמובן לא הכי חשוב, אבל א"א בלי זה, 'והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך'.

חודשיים זה המון זמן, אבל יכול להיות שהם לא נוצלו באופן יעיל בהקשר של מה שיכול לגרום למשיכה.

תנסו לעשות כיף ביחד, להשתחרר, להפסיק לפחד מהצל של לא יודע מי, ומקסימום בסוף לא יצא מזה כלום וזה יכאב - זה רצונו ית', וזה כנראה לטובה. גם אני עדיין לא נשוי, וגם לי לקח זמן להגיע לתובנה הזאת...

שיהיה בהצלחה!

א. לגבי משפחה אינך צריך לחשוש אם היא מתאימה לרמה הרוחנית שלך ושניכם מצהירים על אותו הקמת בית חינוך וכו

ב. לגבי משיכה כתבת העניין הוא שאני לא ממש נמשך אליה, אם תוכל לפרט יותר מה הפירוש לא ממש . כלומר מה בעינך נקרא משיכה. ואיזה רמה של משיכה ישנה עכשיו?   

 

 

לדעתי אם היא רואה את מעשי אחיה כטעות, אין צורך לחשוש שהילדים ילמדו מהם,

לפי דבריך גם לא נתחתן עם חוזרים בתשובה, אבל לדעתי זה לא בעיה.

 

לגבי הרגש, אני חושב שבכלל לא יפה שהתחלת לצאת כשלא היית פנוי ריגשית ובזבזת את הפוטנציאל של ההתלהבות ממשהו (ובמיוחד מישהי..) חדש/ה, שבזמן הזה הייתם אמורים להתקדם בקשר.

כרגע תנסו לעשות איזה משו רומנטי, אולי הרגש יתעורר.

אם לא, וזה לא הצעה ממש ממש מיוחדת ניראלי חבל על הזמן שלך ושלה, מקס' תמיד תוכלו לחזור אחרי כמה חודשים (כמובן אם לא תמצאו בינתיים) ואז אולי יחזור הרגש.

בתור נסיון אחרון לפני שחותכים הייתי ממליץ על הפסקה של שבוע פלוס בלי שום שיחות או סמסים, אולי התרגלת אליה, וכך תרגיש בחסרונה.

 

האמת שמש מפחיד אותי לגרום לכם להיפרד, אז אם שואלים אותך בשמיים, מי אמר לך, זה לא אני...

ובפירוט:

א. אז מה אם המשפחה שלה ככה????? מה זה אומר עליה? כלום!! גם חמותי בלי כיסוי ראש, או שלפעמים כן, וגיסים שלי לא ממש דוסים, בלשון המעטה. אז מה? אז אנחנו הדוסים של המשפחה והכל טוב. זה הדבר האחרון שעליו פוסלים. בעצם, בכלל לא פוסלים על זה.

 

ב. אתה לא נמשך אליה? מחילה על הבוטות במה שאני עומדת לכתוב. הבעיה שלך היא, כך נשמע לי, בעיה של המון בחורים טובים, דתיים, נהדרים. קוראים לזה בעית הדמיונות. העולם שמסביבינו משדר לנו אידיאל יופי וכמה שלא נרצה זה נכנס אלינו. אמנם רוב הבחורים לא מודים בזה, אבל בעומק, זה משהו שמונע הרבה מאוד חתונות, לפחות לפי המידע שיש בידי. מידע שמגיע היישר משדכנית מהוללת ובעלת נסיון.

ועכשיו בנימה אישית- הסיבה שבעלי ואני לא התארסנו אחרי שבועיים היא בדיוק זו. היה לו בראש איזה דמיון כלשהו, וזה לא הסתדר לו איתי. לא שאני מכוערת במיוחד... אבל גם לא מיס ישראל. בחורה רגילה. ב"ה.

לקח לו הרבה זמן, הרבה יסורים, ופרידה או שתיים להודות בזה, להודות בזה שזה דמיון ולהחליט להתחתן למרות זה. כלומר, ברור שהייתה משיכה באיזשהוא שלב, אבל תמיד הנקודה הציקה. וכמובן, היא הפסיקה להציק די מהר, כשחיי הנישואין מפסיקים להיות דמיון ויורדים לפסי מעשה.

 

זה דבר אחד. דבר שני, משיכה זה לא רגש. רגש זה אם כיף לכם, מעניין לכם, אתה מחכה לפגישה איתה, מחכה לדבר בטלפון, שמח בקשר שנוצר. הרי משיכה יכולה להיות גם בלי כל אלה.

נכון שמשיכה זה דבר חשוב, אבל זה גם דבר שבא עם הזמן וההכרות. אז לדעתי, אם היא לא ממש מגעילה אותך, ובסך הכל נחמד וטוב, אז תמשיך ואל תתבחבש יותר מדי עם הנקודה הזו. פשוט תניח לה, ותראה- או שזה יעלם, ובוקר בהיר אחד תרגיש שאתה כן נמשך, או שזה יהפוך לרתיעה מוחלטת, ואז ברור שזה לא שייך.

 

ואני לא מסכימה שזה שיקול מאוד משמעותי. לא כמו שתיארת אותו. אתה בעצמך כתבת שאתם לא נפגשים הרבה. אז תפגשו הרבה ותראה איך אתה מרגיש. לפעמים בנושא הזה נותנים ליצר הרע קצת יותר מדי מקום ועוטפים אותו בעטיפות יפות של שיקולים משמעותיים.

מרוב שעושים מזה שיקול משמעותי, בחורים מוצאים את עצמם לבד בגיל 30 ותוהים למה. ואני כותבת את זה מתוך כאב גדול.

 

מקווה שאיכשהוא, קצת עזרתי. שיהיה רק טוב ובהצלחה.

אני חושב שזה תלוי מאוד כמה היא יציבה בדרכה. האם היא עשתה שינוי יסודי מדרכה של המשפחה, והיא יציבה בו לאורך זמן, או שיכול להיות שההתחזקות שלה היא זמנית, ועלולה לא להחזיק מעמד לאורך זמן?

שאלה שנייה, האם הציפיות שלכם לגבי האווירה הדתית בבית מתואמות (פחות או יותר)? אם היא לא גדלה בסביבה כזאת, ייתכן שהיא מעוניינת בבית תורני, אבל לא ממש יודעת מה המשמעות של המושג עבורך, כדאי לוודא שהשאיפות שלכם מתואמות מבחינת אורח החיים הרצוי.

 

נקודה נוספת, היא הקשר שלה עם המשפחה. אם יש לה מתחים עם המשפחה סביב הנושא, קח בחשבון שגם אתה תצטרך להתמודד עם זה. (כמובן, יכול להיות שמשתלם לך לשלם את המחיר הזה)

אבל אם לא נפגשתם מספיק אולי זו הסיבה, יש משהו בחיצוניות שלה שממש מפריע לך? אולי היא מזכירה לך איזו דודה שטנית?!

תברר מה הבעיה, אחרת לא תדע מה צריך לשפר, ואם לא תהיה לך משיכה בכלל אני חושבת שלא כדאי לכם להמשיך, כתוב "כלה נאה" ואם היא לא נאה בעינייך אתה גורם בזה נזק לשניכם ולילדים שיבואו בעתיד. ולא נאה רק חיצונית, גם באישיות.

בהצלחה..

בין אם כמבחן בדיקה לרמת הרגש בשלב המסויים של הקשר, ובין אם כזמן למחשבה כמה ימים בלי השני על הראש ובלי פגישות, מחשבות בשקט שיעזרו קצת לסדר בראש את מה שעברת בקשר.

 

בהחלט אין הכרח שהפסקה היא חיסול הקשר...

הנה לך קטע קטן העוסק בהתלבטותך מתוך ספר שכתבתי בנוגע להדרכה בשידוכים.

 

לפעמים קורה שלאחר כמה פגישות שקיימו ביניהם המיועדים, אחד מהם מבין מבחינה שכלית שהמיועד הוא אדם ראוי מכל הבחינות בכדי להקים איתו בנין עדי עד, אלא שהוא לא מרגיש כלפיו משיכת הלב. במקרה כזה כדאי להמשיך ולהיפגש עוד ולראות האם מתפתחת משיכה רגשית כלשהיא.

אך במקרה שמבינים שאין טעם להמשיך ולקיים פגישות נוספות בכדי לבדוק ולבחון את הימצאותה של המשיכה, כדאי לעשות הפסקה של (לא פחות משבוע) עד שבועיים (לא כדאי יותר) שבזמן הזה המיועדים לא יפגשו, ובסוף הזמן שנקבע מראש יחליט המתלבט האם לסיים את הקשר או להמשיך בשידוך ולסגור באופן חיובי.

מטרת ההפסקה היא לבחון האם ישנה הרגשה של חסר כאשר לא נפגשים, האם ישנו געגוע או רצון להמשיך להיפגש, האם ישנה הסתכלות חיובית חדשה על המיועד וכד'.

בפרק זמן זה על המתלבט להקדיש זמן מחשבה באופן יום יומי על הנושא. לא לחשוב ש"אני יזרום עם החיים שלי, אבלה עם החברים שלי, ואם באמת יש בי תחושות כל-שהם ומשיכת הלב כלפי המיועד אז זה "יתעורר מעצמו" ואני ארגיש זאת". על המתלבט לבחון את עצמו ואת המיועד ולהשקיע מחשבה והתבוננות במה שהיה ביניהם בפגישות, להתבונן במעלות של המיועד, לערוך רשימה של מחשבות, הנהגות, מדות טובות, משפטים חיוביים שהיו אצל המיועד בפגישות, ושאר הדברים שגרמו לו לחשוב ולהבין שמבחינה שכלית הוא אדם ראוי ומתאים להקמת בית משותף.

הטכניקה הזו כדאית משום שלעיתים קרובות אדם מרגיש כמה הוא מחובר לשני או כמה השני חשוב לו ומיוחד בשבילו כאשר הוא עומד ישירות מול אפשרות לאבד אותו.

 

 

אבל אם בכל מקרה א"א להמשיך בצצב הקיים, זה לפעמים עוזר להחזיר את הקשר

מתוך שיחה מקדימה ומשתפת בהבנה שיש נקודות גלויות לשני הצדדים לחשוב עליהן .

כנות ורצון אמיתי בקשר יכולים להביא גם קשר עם הפסקות להצליח ולהתבהר .

אנ אישית שמעתי על מספר מקרים שהיו הפסקות וב"ה הזוג עמד יחד מתחת לחופה
כשעיקר בניית הקשר מבחינתם נעשתה כבר לפני החתונה ולאו דוקא בשנה הראשונה שאחריה .

 

לא מזמן התארסו זוג אחרי הפסקה קצת ארוכה . 
הכל אפשרי ולכן תמיד כדאי להשתדל ולהתפלל לעיתים דוקא מה"אין " בא העזר .

אז קצת אמונה וכמובן לדעת שהכל בהשגחה מאתו יתברך והכל לטובה .