פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1334)

כמו טיולים או נוג"ה או צמ"ע.

כאן זה לא ממש קשור.

 

בהצלחה

בחור טוב יר"ש מידות טובות. אשכנזי (סתם, יש  גם וגם)

את  בטוחה  שאת  רוצה לסחוב אותו (120 קילו)

אם את יזמת אותה ונראה לך שמר בחור לא מעוניין בה עוד את יכולה להפסיק. אין שום דבר קדוש במספר הימים שקבעתם. לי היו שתי הפסקות ושתיהן נשברו לפני הדד ליין.

אם הוא בכלל הגיע למסקנה שלא?

לפעמים ההפסקות האלה רק פוגעות..
בהצלחה יקרה! כל טוב.

שאת יכולה לסמס לו אם הוא צריך את העוד כמה ימים שקבעתם לכם או שגם לו זה כבר מספיק..

יכול להיות שהוא באותה תחושה(שרוצה שההפסקה תיגמר..) וגם לו לא כ"כ נעים להלחיץ אותך. 

אולי בזמן שאת שואלת תבהירי שממש לא צריך להיות בלחץ.

אך חשוב מאוד לא להגיד את דעתך עד שההפסקה נגמרת רשמית מצד שניכם...

(אני שמחה..)       בהצלחה  ..

אפילו שאת יזמת-

החלטתם שזה יהיה זמן לשניכם להתבונן ולהחליט? או שהוא כבר ממש בעניין ומחכה לך? 

 

אם הוא גם זקוק לזמן הזה- תמתיני יומיים.

זה נראה כמו נצח. אבל זה יעזור לשניכם לחזק את ההחלטה, להרגיש יותר שלימות.

 

אם הוא ממש סגור והוא מחכה רק לתשובתך- אני חושבת שאת רשאית לקצר את ההפסקה לפני הזמן שקבעתם.. 

 

בהצלוחי..

לא טוב לקחת צעדים אחורה או שממשיכים או שעוזבים לא משחקים ע"י הפסקות בקשר..

לפעמים צריך להתרחק כדי להתקרב.

 

לפעמים צריך להתרחק כדי לראות את הדברים בעיניים אחרות / בצורה כוללת / להרגיש עד כמה הקשר משמעותי איתו ובלעדיו.. 

משום מה כל הסיפורים ששמעתי

ההפסקה הייתה הקש שגרם לקשר להסגר לגמרי

אין בזה כלל, והאחוזי הצלחה לא באמת קריטריון...

לפי מה שאתה אומר בקצב הזה גם לא נצא יותר לדייטים.. 

כמה דייטים אתה מכיר שבאמת הובילו לחתונה??? 

וכן, אני מכירה זוגות שלהם זה עזר... ממה שהיא כתבה כשהיא התייעצה פה לגבי ההפסקה- זה היה נשמע שזה מה שיעזור להם... (אאל"ט זה היה בערך או זה או להפרד...)

 

כמובן שלא תצטרך ומתחילת הקשר תהיה בהירות.. אבל..

ואפילו לא יודע אם זה בריא למשוך קשר שגם ככה עומד להסתיים

ולמשוך עוד ועוד

 

זה מכביד על הרגש 

 

במקום זה ניתן לסיים בצורה מכובדת

 

אם רוצים בעתיד, אפשר לנסות שוב

זה המסר המתקבל.

איך זה מקדם?

אחרי שבועיים, טוב, הסכמתי להיות איתך..

לדעתי זה רק הורס.

 

כי מצאו את הדבר שמתאים להם..
הפסקה נועדה לבירור האם מעוניינים בקשר או לא מעוניינים בו.

כל תשובה שמגיעים אליה- זוהי יציאה מאי ודאות, ולכן התקדמות.

זוהי דעתי...

מאשר למשוך את זה עוד להפסקה?

יש שמצליחים להחליט במהירות והכל פשוט וברור להם..

 

אך יש אנשים שצריכים לעכל דברים לאט לאט..

להתבונן מתוך יישוב הדעת ולא לקבל החלטה בפזיזות..

 

אולי זה שורש המחלוקת בינינו.

אבל לקיחת הפסקה בד"כ גוזרת דין מוות לקשר

כזו זה נהדר!

שהיה אפשרי לסיים את הקשר מראש

מבלי לצאת להפסקה

וואלה?

אבל יש משהו בהפסקה שיותר מבהיר לפעמים.גם אם מתבהר שלא.. לפעמים לא יכולים לדעת בחדות ובבהירות ללא ההפסקה

מציאות של הפסקה זה כשיש התלבטות. יש ספק. 

 

דרך צד שלישי (נניח מי ששידך ביניכם).

אבל אל תתלה בזה מדיי ציפיות.

בעדינות הכוונה בלי ללחוץ עליה. אפילו לא טיפה.
להסביר תצמך. אולי בסמס? משו בקטנה כזה..

וגם תחשוב עם עצמך למה אתה רוצה לחזור.. לפעמים נוח לחזור לקשר ישן כי אין כוח להתחיל קשר חדש: שוב להציג תצמי. שוב ללמוד בן אדם. וזה כמובן לא סיבה מוצדקת לחזור לקשר ישן..

לבלאגן קצת? לענ"ד עדיף דרך צד שלישי.

סמס תמים יכניס לסרט?
טוב.. אז צד שלישי.. אם יש כזה..

הכי טוב לברר קודם אם היא פנויה, 

אם היא פנויה תשלח לה SMS.

 

אם זה מסובך לברר- תגיד "לשם יחוד" ותשלח לה. 

היא תהיה חזקה!

ואתה תוכל להיות שמח! (אין שמחה כהתרת הספקות..)

בעצם מה שכתבתי קצת מבולבל. העיקרון שהתכוונתי אליו - לאו דווקא צד שלישי, אלא לבדוק לפני אם בכלל היא פנויה. זאת-אומרת, אפשר בסמס, אבל קודם אחד שמברר אם פנויה בלי להסביר את הכוונה שמאחורי זה. היא יכולה לחשוב שאתה מעוניין להציע לה אחד ממכריך.

 

וגם כך נראה לי שעדיף צד שלישי. רוב הסיכויים שיש שדכן\ית - אפשר להסתייע בו\ה (אא"כ הכירו ספונטנית , או דרך אתר היכרויות, ועדיין פעמים רבות ניתן למצוא צד שלישי).

אולי קופסה מלאה עוגיות מפרי ידייך?

 

בעייני, גם כשלא בטוחים, כדאי להשקיע... כי ממילא אם לא תשקיעי זה כמו לומר בלי מילים שאת לא בקטע...

(בהשקעה התכוונתי לעוגיות שהיא תכין ולא עוגיות מהסופר...)

זה לא נראה שרשמת את זה בגלל זה.. 

של כוס כזאת עם ממתקים,

השאלה אם זה מתאים ואם לא מייבש ואם להגיד שזה כי נהוג להביא דברים מתכלים

[אני כן אשמח מאד שהקשר ימשיך, אני פשוט לא בטוחה לגבי זה וקצת יותר בנחת ממנו...]

תודה לכם

רק אל תגידי לו שזה בגלל שנהוג להביא דברים מתכלים...

הוא עלול לחשוב שאת מתכוונת שגם הקשר יתכלה

 

וגם, זה עלול להוריד מהטעם הטוב של ההפתעה...

שיחיה פחות בסרטים

אם אתם מדברים בפגישה על הקשר, אז כדאי להגיד בעדינות שאת לא סגורה עדיין על הענין אבל כן רוצה להמשיך עד שיתברר לך מה הכיוון.

 

לדעתי לנתק את ההתלבטות מהמתנה שאת רוצה להביא לו. ולכן משהו מתכלה, רצוי אכיל, זה בהחלט רעיון טוב.

שדכן לא יכול להסתפק רק בהצעת הרעיון המקורי

אלא גם בליווי הזוג תוך כדי.

 

כמובן פניה מהצד תעשה באופן נעים ולא מציק ודוחק,

כדי לא להרתיע עוד יותר את הבחור.

 

בהצלחה!

אם זה חבר ממש טוב אולי לא יציק לי אבל ככה סתם, חבר לא ממש קרוב זה יציק לי מאוד.

לא יקרה שום דבר..

 

אבל במקרה שהתערבות תעזור- יהיה ממש פיספוס לא לעזור לקשר להשתקם.

קודם כל ישר כח לכם ולכל מי שמנסה לעזור לכולנו.

לגבי השאלה האם אתם אובייקטיבים זה תלוי בכם האם אתם מנסים לעזור,

או שאתם רוצים שיתחתנו כדי שתוכלו להגיד שחיתנתם זוג או סתם בשביל ההרגשה.

 

לדעתי לגיטימי לשאול את הבן בעדינות למה לא מתאים

גם כדי שתוכלו פעם הבאה להציע משו יותר מתאים

וגם כי אולי יש אי הבנה (לדוג' אם מגיעה עם שמלות קצרות, ומתבייש לדבר איתה על זה,

או אם הבן לא נותן מספיק מחמאות (עולה לכם כסף???))

 

אבל אם אין משו ספציפי אלא שסתם נמרח זה יותר נשמע שאיכפת לך מחברה שלך מאשר שיש פוטנציאל...

בהצלחה!

לגבי השאלה עצמה-

יש פעמים שהתערבות יכולה לעזור ויש פעמים שהפוך, רק תעיק ותכביד.

 

קשה לקבוע עמדה מוחלטת לכל המקרים-

מתי, איך, כמה ולמה?

צריך בזה הרבה רגישות, הכלה, אובייקטיביות והזדהות עם המקום הנפשי של הרווק/ה..

 

 

תבורכו.

 

 

 

 

 

 

לק"י

 

אני בטוחה שלפחות חלקם מבינים שקיים איזשהו הבדל בין גברים לנשים.

ואז הם גם מסוגלים להבין לפחות שהם לא תמיד יבינו את הגברת..

וכדאי לנו להיות ברורות ולהגיד למה אנחנו זקוקות.

 

נקווה שהשנים ביחד יעשו טוב לשני בני הזוג, ותהיה היכולת להבין ממש אחד את השני.

אחרי שהבנת שהוא לא עושה את זה מתוך רוע או חוסר רגישות,
יהיה לך קל יותר לפתוח את זה מולו.

בהצלחה

הולך בשיטת השוקר החשמלי.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%9C_%D7%98%D7%A1%D7%9C%D7%94

פחות מכור גרעיני אני לא אקלוט שום דבר.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%9D

לפני הדיבור יש שלבים מקדימים;

 

להפנים לעצמי (שזה אומר לשנן מדי יום ביומו!) שהוא יצור אחר.

שאנחנו לא קולטים דברים אותו דבר, אפ' הסברים פשוטים ואובייקטיבים.

 

ואז ממילא *נרצה* שהשני יבין כמו שאנחנו מבינים, ונסביר את זה בצורה הטובה ביותר, מה שמביא אותי לשלב הבא:

לתכנן איך לומר (ואני לא מדברת על משפטים כמו "איזה חום היום").

לזכור את הדברים שיותר חשובים לו ולדבר איתו ב"שפה שלו".

 

הדיבור הוא התוצר של התיכנון הנ"ל. לא מספיקה כנות גרידא.

 

למרות שיש את המשפט, שמחילה- אנ'לא זוכרת מי אמר אותו: "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", שתמיד עושה לי טוב ברגעים שאני פורקת....

 

 

 

ואל נא תתיאשו נשמות!

חרף ולמרות העולם והיפוכו הזה שמתאחד לו בנישואין, יש מין הכיפיות בזה שאנחנו לא מבינים איך זה עובד, ונותנים לה' לנהל את העניינים.. בכ"ז, הוא החליט שאין טוב מזה להמשכיות הבריאה...

בעזהי"ת.

 

חשוב גם להכניס אותם לעולם שלנו. לשתף איך הראש עובד.

לומר משפטים כמו "כשאתה עושה ככה אני מרגישה X". וכדומה.

לתת להם לטעום קצת טעם אישה..

 

 

http://www.clickbook.co.il/WEB/8888/NSF/Web/3480/94081-d.pdf

 

 

כל מי שנכנס/ת למערכת יחסים/דייטים/"שומע"/שידוכים

 

חובה שיקרא את הספר...!

 

הוא עונה על המון אי הבנות ופותר המון תעלומות..

 

 

לפעמים הבחור לא מבין והבנות לרוב רומזות והולכות מסביב.אם אין שינוי פשוט לפתוח את זה ולהגיד ישיר ובעדינות.

בס"ד

 

אבל זה שוני מהותי..

זה קורה לאנשים[והרבה] גם[ובעיקר] אחרי הנישואים...

 

אני חושבת שיש אצל הגברים פגם בייצור 

נשים פשוט נוצרו אח"כ

אז הן יותר משוכללות

 

יותר מדי... 

תפסיקי להסתובב סחור סחור ברמזים.

כשאת רוצה משהו תבקשי בפשטות.

תני לי ספייס כשאני עצבני/ חושב / לא מגיב לך.

אין לי בקשות מוגזמות, ואני לא מבין למה צריך דמעות בשביל כל דבר!!

 

מה עושים עם זה!?

איך גורמים לבנות פשוט - להבין??!

[מתסכולם של גברים רבים]

 

ידיעת ההבדלים אמורה לשרת אותנו בהיכרות עולמו הפנימי של בן הזוג שלנו.

היא לא אמורה לשמש ככלי ניגוח.

ככל שמעמיקים בקשר, מבינים עד כמה היינו צריכים את ההבדלים האלו כדי להיקשר ולהשלים אחד את השני!

כדי להעניק! כדי לשמוח! כדי להימשך אחד אל השניה ואחת אל השני...

 

בקיצור - תשמחו בהם.

הפערים האלו הם המתנה!

 

איך גורמים להבין?

מתקשרים!! מנסים, בזמני החסד שניתנים לנו

בונים את הזמנים האלו בידיעת ההבדלים והצרכים של כל אחד מבני הזוג

ואז מגלים עולמות מדהימים, הטמונים בנפשו של האהוב/ה..

מתקרבים, אוהבים, ומעמיקים את הקשר עוד ועוד

שיהיה יציב ואיתן, מתוק ומחזק

מקום להשראת שכינה.

אלא נבין את היופי שבזה ונפתח יכולת אינטואיטיבית לתפקד בזוגיות עם זה.

 

וכנ"ל הפוך...

 

 

מה לעשות. אנחנו דוסים ולא כזה רגילים לבנות.

גם לא דוסים שכן רגילים לבנות מתוסכלים מזה,

 

וכנ"ל הפוך.

 

זה משהו שצריך לעבוד עליו,

 

והיופי זה שעובדים עליו רק עם בן/בת הזוג...

אבל מעולם לא עבד עליהם ופיתח תקשורת זוגית- הוא דווקא ב"עמדת פתיחה" גרועה יותר ממנו, הדוסים החשוכים, בבואו להקים בית.

הוא רגיל לקשרים קצרים ומזדמנים, ואם זה לא עובד ואין תקשורת טובה (מה שלא יכול להיות בלי עבודה ביניהם ועבודת המידות) אומרים שלום יפה ואיש איש לדרכו יפנה.

אנחנו אולי מתחילים מאפס*. הוא מתחיל ממינוס**.

 

 

* גם בזה אני לא בטוח. לתקשורת זוגית טובה צריך: 1. לדעת את השוני בינינו ולהכיר בו. 2. מידות טובות.

  על שני הדברים אפשר (וצריך) ללמוד ולעבוד עוד לפני שהקשר בכלל מתחיל.

** אולי צריך לפתוח קורסי זוגיות לחילונים (|מכליל|) שבהם ילמדו אותם לצרוח על בן-זוגם, כי מינוס כפול מינוס שווה פלוס

רוב החילונים שאני מכיר דווקא יודעים לתקשר עם המין הנשי טוב יותר בהשוואה לדוסים החשוכים שאני מכיר

 

מה לעשות, זה משהו שלומדים אותו (ברוב המקרים בתת מודע) באינטרקציה איתן

 

אז למה אחוזי הגירושים בציבור הדתי נמוכים יותר

מסיבות אחרות, אבל לא בגלל תקשורת טובה יותר

לא עשיתי מחקר על זה, אבל מתוך היכרות עם כמה וכמה מקרי גירושין בציבור בדתי ובציבור החילוני, אני יכול לומר כמה תובנות אישיות:

א. גירושין הם תוצאה של בעיות רבות שונות ומגוונות בזוגיות, ולא מקשה אחת;

ב. חלק מהבעיות האלו משותפות לשני הציבורים, ואין הבדל ביניהן, וחלק הן מגזריות: קיימות רק בציבור בדתי או רק בציבור החילוני.

ג. הטענה הנפוצה בקרב החילונים שמיעוט הגירושין בציבור הדתי מעיד על הדחקה ולא על זוגיות טובה - משולל כל יסוד, וסותר את טבע האדם. כולנו בני אדם. יכול להיות שהשיקול החברתי ידחוף לנסות עוד קצת להציל את הזוגיות, אבל בסופו של דבר כמעט תמיד הטבע האנושי ינצח. הדחקה ופחד מסטיגמות, ברוב ככל המקרים, לא יכפו על בני זוג שהזוגיות שלהם גיהנם להמשיך לחיות יחד בכוח. הטבע פשוט חזק מדי, וכמאמר חז"ל: "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת".

ד. מהגורמים לגירושין הנפוצים בעיקר אצל החילונים:

1. הפיכת הגירושין לנורמה חברתית מקובלת (היד קלה על ההדק);
2. נטיה של חילונים רבים לאינדיבידואליזם קיצוני, כתוצאה מהחינוך החילוני. ההשפעה היא גם בפן האישי, כשלכל אחד מבני הזוג אכפת בעיקר מהצרכים שלו, וגם בפן הקהילתי, כשבני הזוג חיים לעצמם ללא קהילה דתית תומכת;
3. חוסר במכנה משותף ערכי שיחבר את הזוג והמשפחה (בדמות קידוש וסעודות שבת וחג משפחתיות, שאיפה משותפת לעבודת השם ולחסד, תמיכת האישה בלימוד התורה של הבעל, לימוד תורה משותף וכו').

ה. המציאות מוכיחה שהגורמים היחודיים לחילונים גורמים להרבה יותר גירושין מאשר הגורמים המשותפים ואלו שיחודיים לדתיים (שלא אפרט אותם) גם יחד.

 

שחילונים מתחתנים לתועלתם הפרטית. כלומר כדי שיהיה לי כיף/נעים עם בן/בת הזוג.

ואילו אנחנו מתחתנים במטרה להקים בית משותף ביחד. לכן לא נמהר לפרק את העניין אם משהו לא עובד. כי יש לנו מטרה משותפת. ועובדים בשביל המטרה הזו. אנחנו לא כאן רק בשביל הנעימות. זה הכל

במילים אחרות: בגדול את צודקת, אבל לדעתי גם לנורמה החברתית יש השפעה, כי אנשים רגילים לתופעה ולא מתייחסים לזה כאל מוצא אחרון.

ולא מבחין בין שני תחומים ש(כמעט)אין קשר ביניהם. 1) צחוקים וזרימה. 2) תקשורת זוגית- יכולת לנהל שיח בונה ונעים על כל הנושאים שבעולם (גם כאובים וקשים!), תמיכה רגשית ונפשית, לדעת איך לריב ואיך להתפייס ועוד ועוד.

 

יפה מאוד שאותם חילונים שאתה מכיר (וגם אני מכיר כאלה) יודעים להריץ צחוקים עם בנות ולזרום איתן (בדרך כלל הזרימה היא כלפי מטה וד"ל).

השאלה אם אותם זרמנים ידעו גם לתקשר עם בת-זוגם בקשר מחייב ומורכב שמקיף חיים שלמים ולעיתים מסובכים.

במילה אחת: מסופקני...

כי התקשורת שאתה רואה שהחילוניים יותר מצליחים בה-

 

זו התקשורת הראשונית, היותר שטחית,

 

ובה הם מצליחים, כי הם טובים בזה, אכן.

 

אבל-

 

דוסים חשוכים, שאין להם את הידע הבסיסי בתקשורת עם בנות,

 

הם רוכשים אותו תוך כדי קשר עמוק ומבוסס יותר,

 

עם בת זוגם.

 

עלי אישית, הצידע בתקשורת בסיסית עם בנות אצל חילונים- 

 

לא מעלה רושם חיובי,

 

כי זה ידע שנרכש כתוצאה מחברה מעורבת.

 

האם זה מחייב שהם ידעו לבנות קשר יציב וטוב?

 

לא בהכרח....

אולי הגיע הזמן שנפסיק לכנות את עצמנו "דוסים חשוכים"?

כן,ברור לי שהכינוי הזה נאמר בסוג של ציניות

אבל בכל זאת, בכל צחוק יש קצת אמת

ולפחות לי, הכינוי הזה ממש מציק

בואו נחשוב על משהו חדש:

בלי רגשי נחיתות

בלי להתנצל על מה שאנחנו

כל רעיון לכינוי חדש יתקבל בברכה..

מתוך נסיון של כמה שנות נישואים (וניסויים...), ההבדלים לא צריכים להיות קושי, אלא דווקא אמצעי.

ההבדלים הללו הם לדעתי הכרחיים, גם ליצירת קשר משפחתי בריא, וגם לבניית אישיות בריאה של כל אחד מבני הזוג. הקשיים שיוצרים ההבדלים הללו הם דוקא סימן וקריאת כיוון לעבודה על הזוגיות. מה שכתבה "אני והוא" מציג כמעט באופן מובהק חלק מהקשיים של הצד הנשי.

אתמקד במה שהעלתה פותחת השירשור, וכל אחד יוכל לעשות היקש לגבי שאר ההבדלים. לגברים מטבעם יש פחות צורך לדבר מאשר הנשים (שקיבלו כידוע תישעה קבין של שיחה...), ופחות צורך לשתף, אבל זה לא אומר שזהו המצב התקין. בזכות הנישואין, האיש לומד להכיר את הצורך להקשיב (גם בלי לתת עצו), ומכיר את הצורך הנשי בשיחה עצמה, ולא כאמצעי. כישורי השיחה שהאיש רוכש מהקשר עם אשתו (וזה כשהוא עובד על עצמו, כמובן, ולא מזניח את הזוגיות), עוזרים לו מאוחר יותר להעניק תשומת לב לילדים, וגפ להיות קשוב יותר לאנשים אחרים מחוץ למשפחה.

לא לחינם אסרו חכמים על דיין שאיננו נשוי לדון דיני נפשות...

כמובן שהדברים נכונים גם לנשים. גם להן יש מה ללמוד מהנישואין.

 

 

 

 

אין לנו שום יכולות נבואיות,

וגם לא ממש חזקים ברמזים נסתרים.

תגידו ברור, זה נורא פשוט,

(מתסכולם של גברים רבים)

יאללה מה כפתכ'ה לנסות? אולי ה' שלח אותך ואותה בדיוק לכאן עכשיו? אני אישית אבל לא הייתי מעיז.

בטוח יש מתח או זה רק בראש שלך?
תחייך אליה.. אולי היא תעשה את הצעד הבא..

ונכון שסיימת קשר.. אבל אם כבר שמת לב למישהי שנחמדה בעיניך.. כנראה יצאת כבר מהקשר הקודם.. אם היית שקוע בקשר הקודם לא היית מבחין בה מידי..

 

 

 

 

השאלה שלך מעלה יותר שאלות מתשובות

 

יכול להיות שיש לך קושי פנימי עם קבלת החלטה סופית

או קושי פנימי עם עצם הרעיון של חתונה או קושי פנימי אחר שלא קשור אליה

קושי פנימי הכוונה למשהו שאתה לא מודע אליו שגורם לך פחד או דחיה

 

המשפט "ההתאמה לא נראה כ"כ בעיה" נשמע תמוה. 

איך אתה חושב שצריכה להראות התאמה?

 

אתה לא סגור על עצמך, יש משהו ספציפי שמפריע לך בה?

 

איך אתה מברר איפה אתה נמצא? מוזמן לאישי

 

 

תקשיב ללב שלך... הוא אומר לך הכי טוב איפה אתה נמצא!

אתה מרגיש מועקה? תעצור רגע, ותנסה לחשוב בנחת האם באמת אין שום דבר שמפריע לך וגורם לך להרגיש ככה! 

תנסה קצת להרגע מהקשר, לא לחשוב על זה 24 שעות, א"א לא יכריח אותך להתחתן עם מי שלא טוב לך... 

כתבת שהבחורה טובה ויש התאמה, מה עם הרגש? הוא גם חשוב... אתה שמח לראות אותה? מחכה לדבר איתה? בשלב כזה בדרך כלל יש איזה שהוא התחלה של רגש... 

ותתפלל לה' שבעז"ה יאיר לך את הדרך בבהירות וידריך אותך מה לעשות.... בהצלחה!

 

קשה לי לענות לך כי אני לא מכירה מספיק את כל הפרטים

אולי כדאי לך למצוא מקום שקט,לשבת בנחת (אולי אפילו עם דף ועט) ולברר עם עצמך: מה תוקע אותי? זו התלבטות לגבי נושא ספציפי?

רגש שלא מצליח להתקדם?

 

בנוסף, לא שווה לשמור את כל הלבטים בפנים.רצוי להתייעץ עם מישהו מנוסה שמכיר אותך טוב

לפמים תוך כדי הדיבור שלך, התמונה מתחילה להתבהר

ו..שיהיה בהצלחה!

 

קוראים לה- חוסר ידיעה.

 

ויש לה גם תרופה שהיא פטנט רשום- זמן והיכרות.

 

לפעמים לוקחים חודשים, ועד אז- אם אתה לא רואה סיבה מהותית עבורך לפסול, ממשיכים. אולי הסוף יהיה מפתיע..

 

ב"הצלחה!

לך לדבר על זה עם חבר טוב או רב שמכיר אותך.

יתכן שזה סתם חשש מקשר או משו אחר שצריך לעבוד עליו.

אם נראה לך בכיוון תדבר עם שדכן שעושה גם מעבר.

 

בהצלחה.

אם יש כיוון טוב אולי תעשו משהו שיעורר קצת רגש משהו קצת שונה מהשגרה במיוחד שזה תאריך יהודי!!

גם אם היה "משהו" - מה זה רלוונטי? בטו באב היו הרבה שידוכים. אני מניח שאין לך כוונה לרמוז לו שצריך "להתקדם".. אז אין מקום למשהו מעבר לכך.

 

והערה לגבי מה שכתבת:  את צריכה לראות אם אתם מתאימים. אם ה"דוסיות" שציינת טובה לך וכו'; אך מה שכתבת לגבי ה"רגשות", צריך כמובן לבדוק אם הולך ונוצר רגש חיובי. יתכן בהחלט ש"הפגנת רגשות" מעבר לחתום מסוים לא נראית לו שייכת כשלא נשואים. אבל מה שכתבת "אני רגילה לסיגנון אחר של קשרים, בהם הרגש זורם.." - תשימי לב לדברייך: הרי אינך מחפשת "קשרים".. את מחפשת מישהו להתחתן איתו; ובנסיונות הקודמים זה לא הלך - כלומר, התברר שבאמת אין "קשר" וגם הרגש לא הדדי. לא כל מה שנראה הזרמת רגש בעוצמה בפגישות ראשונות, הוא באמת דבר עמוק ויציב.

 

תבדקו אם הולך ומתפתח רגש אמיתי, התענינות אמיתית וכו'.

 

בהצלחה.

כי יש משהו ברגש האיטי הזה ובו שגורמים לי להיות יותר בעניין. ברוך השם.

 

ותודה.

כשמחליטים להתחתן, כשמתחתנים, סתם כשקמים בבוקר ומודים לה' שזה השותף שלנו- שם קובעים את הט"ו באב שלנו.

 

הט"ו באב שלי הוא גם באדר, כשנפגשנו, גם בתאריך שקבענו וורט, גם בסיון כשהתחתנו, ומי יודע, אולי גם מחרתיים..

זאת לא נראית לי חובה.

 

כן בא לי לנצל את ההזדמנות ולא להתעלם.

לא הייתי עושה כלום...

 

כל עוד הקשר אינו ברור,

 

אין עניין לציין ימים כאלו, לענ"ד...

ובטח כשמצב לא ברור...

זה ממש גורם לחשוב שאין סכוי.

 

אני מרגישה די מוזר לאור התגובות כאן על השאלה שלי. אבל לי יש את הצורך הזה. אני לא מחפשת מכתבי אהבה וכוכבים נופלים. אני כן מחפשת את הניצוץ, שאיכשהוא, ביום הזה שכולם עסוקים בו באהבה, יהיה משמעותי יותר.

תראי, נראה לי הסיבה לתגובות המסתייגות הם שכתבת שהקשר במצב לא ברור.

ט"ו באב זה חג האהבה- אהבה.

המטרה שלנו זה לאהוב רק מישהו אחד כל החיים... לחגוג את זה עם מישהו שאתם עדין לא הגעתם לקשר רציני, יכול מצד אחד יכול מאד להזיק,  לגרום לכם אולי להיקשר אחד לשני מאד ואז יהיה יותר קשה אם תיפרדו, או שסתם יכול לגרום לבלבול בקשר.

מצד שני, וזה אני משערת מה שהתכוונת, זה גם די הזדמנות להעצים את הקשר. 

לא כ"כ הצלחתי להבין ממה רשמת אם יש בינכם התאמה שכלית... אם כן יש התאמה שכלית והשקפתית, ואתם יוצאים תקופה (חודש פלוס) ורק הרגש חסר- הייתי חושבת שדווקא כן אולי כדאי שתעשו משהו קטן. לא משהו גדול או גרנדיוזי, אבל אולי כן כדאי שתיקבעו דייט באותו יום ותלכו לגינה נחמדה...

אבל לפני שהייתי מציעה את זה- הייתי רוצה לראות מה הוא אומר. למזלך את לא הגבר- לענ"ד זה צריך להיות יוזמה שלו להתחיל לדבר על זה (אם בכלל), והייתי שוקלת לפי מה שהוא אומר את המילים שלי...

אני לא הגבר, וגם אין לי את האופי הזה שמעז ליזום... אבל דווקא הפעם די ברור שלי שמבחינתו לא יהיה משהו מיוחד, כי הוא פשוט לא שם, בעולם שבו תאריכים אומרים משהו  ככה לפחות מרגיש לי. ולי הם כן אומרים. ברור לי שלטווח החיים הרחוק בעז''ה, אם אכן זה יעבוד, אני אלמד אותו שזה חשוב לי, עכשיו אני לא נכנסת לזה כי יש שלבים חשובים יותר. אבל בכל זאת היום קפץ לי שזה עוד שבוע 

 

קשה לי לענות אם יש התאמה שכלית. יש חלקים שמאד כן, יש חלקים שפחות. אבל כן ברור לי שאני מוכנה להתאמץ כדי שזה יצליח. שזאת כבר התחלה טובה, לא?

 

יוצאים יותר מחודש. גינה נחמדה זה דייט רגיל למדי, אצלנו ובכלל, נראה לי. או שהתכוונת למשהו אחר?

 

תודה!

מוטיבציה גם לך וגם לו זה מעולה... בכלל לא מובן מאליו...

טוב אז נראה לי שזה מה שהייתי עושה: לא בטוחה שזה באמת הכי חכם, אבל כן הייתי יוזמת משהו.

נשמע שאת באמת רוצה שזה יצליח- אז חייבים לעשות את ההשתדלות.

אם הוא לא אומר לך על זה כלום, הייתי אומרת בעצמי בטלפון משהו בסגנון "שבוע הבא ט"ו באב, בא לך לעשות משהו?"

אם הוא יתסתייג או יגיד משהו בסגנון "מה? למה דווקא בט"ו באב?" בנימה שלילית- כלומר משהו שיראה לך שהוא לא מת על הרעיון, או שזה מלחיץ אותו, אז נראה לי שהייתי או יורדת מזה או מורידה הילוך.

אם לא, והוא כן יראה נכונות, הייתי מציעה שתלכו שתעשו משהו חוויתי אך לא מחייב.

כלומר, ללכת להופעה למשל (אברה פריד וכל זה) זה כבר לשלבים מתקדמים יותר נראה לי, ואתם עוד לא שם. כלומר לא ללכת לכל המקומות האלה שיש שם מלא אנשים וכולם יכולים לראות אתכם, במיוחד שכולם שם נשואים או מאורסים.

נראה לי שהכי כדאי שתלכו למקום ממש יפה- אולי איפשהוא בטבע, ותדברו על הקשר שלכם. אם עדין לא עשיתם את שיחת "מה אני מרגיש ומה את מרגישה" אולי הגיע הזמן. 

שוב, לא בטוחה שזה באמת כ"כ חכם- זה נורא תלוי ברמת היציבות בקשר. גם אם הקשר עוד לא הכי ברור ובמצב בינוני זה נראה לי כן יכול להתאים...

המונמון בהצלחה!

התחלתי לצאת עם בחור שבועיים לפני היומולדת שלי.
בערך שבוע לפני היומולדת גילינו ביחד שיש לנו יומולדת בהפרש של יומיים בערך..

ומיד עלתה לי השאלה- אוקי, אז לעשות משו? להזכיר את זה?

 

בגלל שהוא נולד יומיים אחריי אז החלטתי שאם הוא מציין את היומולדת שלי בדרך כלשהי, גם אני אחזיר לו ככה, ואם לא, אז לא.

הוא לא הזכיר את זה בכלל. לא שהתאכזבתי או משו, לא באמת ציפיתי.

 

אבל זה היה הקשר שלי ושלו, וממש זרם לנו עוד בהתחלה. אבל אין לי מושג איך אתם מרגישים בקשר שלכם, והאם זה באמת מתאים פה..

 

לוידעת, אין לי המלצה או פתרון.. זה רק העלה בי נשכחות..

ואני מבינה מאוד למה את שואלת את זה..

הכי כדאי לך נראה לי להתעלם.. לא לציין תיום הזה.. ולהיפגש יום לפני או אחרי..

את היית רוצה לציין את טו באב בצורה רומנטית. סבבה. אבל למה לך רומנטיקה עם מישו שכרגע אין בינכם רומנטיקה? זה יהיה מעושה. וגם לא נשמע שיהיה שיתוף פעולה. זה עלול לגרום לך להרגשה מוזרה..
שנה הבאה בעזרת ה תחגגי בגדול! סבבה?

אם תחגגו את יום זה במחוות הדדיות או בילוי יוצא דופן או אנארעף.. ואחרי כה זמן תיפרדו(מה שלרוב. קורה... רוב הקשרים נגמרים ולא ממשיכים בבניה.. )
אז אחכ לא תהיה לכם הרגשה נעימה על חגיגת חג האהבה...

לק"י

 

לא כולם מרגישים טוב בצום..

אם לא הכרתם עד אז,

 

לא יקרה כלום מלחכות עוד יום..

קודם תן לי להכיר מי הם

ובאופן כללי, נראה לי שלא אלא אם כן הם יתעקשו.

אולי דוד ודודה (ככה ההורים שלי קוראים לסבא וסבתא מהצד השני)

או בשמם הפרטי

 

נסגור את זה כבר בתחילת הדרך 

בגמרא אבא ואמא זה תואר כבוד לכל אדם. רק בימנו זה נחשב הורים.

אבא שלי קורא לסבא שלי, הרב, טוב לא כל אחד זוכה....

שהגיסות שלי יקראו להם בשמם הפרטי...

(בהתחלה הם קראו להם "אבא של X... )

 

אבל... למרות זאת לא היה ממש נעים להן לקרוא להורים שלי בשם הפרטי.

 

הבעיה נפתרה כמובן כשנולדו להם ילדים, ואז ההורים שלי הפכו ל "סבא וסבתא" .

שיקראו להם אבא ואמא.

 

יש לי גיס שלא מסתדר עם זה, וכל פעם מוצא התחמקות מעניינית אחרת.

 

פעם הוא רצה לומר משהו על משהו שהוא יעשה כשאמי תגיע הביתה, ויצא לו : "כשהמחשב הנייד השני יגיע הביתה.."

רק לוודא - יש לה מחשב נייד, שיגיע יחד איתה, או שזה היה כינוי לה עצמה?

אבל המניע היה מאד שקוף...

נראה לי מוזר לקרוא "אבא" ו"אמא", אבל לא התנסיתי...

 

גיסה אחת - אני לא מצליחה להיזכר בכלל איך היא קוראת להורים שלי, כנראה היא פשוט מצליחה להימנע מפניה כזו

גיסה שניה - נראה לי גם נמנעת, אבל זכורים לי מקרים בודדים של "אמא של ..." \ "אבא של ...". ממש בודדים.

כמובן שבנוכחות האחיינים זה יותר קל, כמו שציינו מעליי.

בעזהי"ת.

 

ב"ה יש לנו הורים, אני בחיים לא אקרא לאדם אחר מלבד ההורים שלי בשמות האלה!!

מסתדרים, אל תדאגו

א. אם זכרוני אינו מטעני זו ההלכה, מבטיח לחפש מקור.

ב. אבא ואימא ביולוגיים יש באמת רק אחד, אז מה?
הם גידלו את אישתי והם מתייחסים אלי כמו לבן שלהם, לא מצליח להבין מה הרתיעה הגדולה מזה.(אגב, שגם לי הייתה לפני החתונה ונגמרה בערך שבועיים אחרי.

"וחייב לכבד חמיו"
תגידו אני מכבד, אבל מי אמר שלקרוא לו אבא זה דווקא נחשב לכבד?
ממשיך הטור ונותן מקור לכיבוד חמיו, דוד הלך לשמואל וסיפר לו משהו על שאול, ואיך קרא דוד לשאול(אבי מיכל אישתו, חמיו) "ואבי ראה גם ראה" מכאן שכבוד חמיו זה לקרוא לו אבא.(כמובן שכל הנושאי כלים מוסיפים וכן חמותו)

מסתדרים

לק"י

 

הכי טוב לחכות שיוולדו נכדים, ואז זה כבר סבא וסבתא.

כי ככה נוח להם ולי..

בעייני.

גיסה אחת לא קוראת בכלל (אולי עכשיו סבא סבתא)

והגיסה השניה קוראת אמא-(שם המשפחה שלנו), כלומר- אמא בוקר! איפה לשים את זה?...

 

אני לא אוהבת את זה ופעם כבר עשיתי בדיקה מקיפה והבהרתי לכל היוגעים בדבר ששם פרטי זה אחלה לגמרי, אבל זה לא עזר...

כשחבר שלה הגיע לבית הוריה לראשונה וקרא להם אבא ואמא הם מאוד נבהלו וחשבו שהוא משוגע או משו.. 

זה היה מצחיק כשהיא סיפרה לי

אצלנו קוראים אמא , (טוב כך ההורים שלי לפחות)

אני מעדיפה שם פרטי

נו טוב,לא באמת הייתי קוראת להם ככה

זה מדי רשמי!

בקושי יודעת מה ההבדל בין גיס לחתן לחמות

כשאגיע לשם-אחליט!

ובינתיים,יש לי החלטות גורליות יותר...

 

אבא יש רק אחד ואמא יש רק אחת..

העניין הוא שיש בעיה לקרוא בשמם הפרטי. וצריך(או עדיף) לקרוא להם אבא/אמא.

 

אח שלי קורא כך לחמיו וחמותו.

 

זה נראה לי גם תלוי בחם והחמות. להורים שלי אין בעיה שיקראו להם בשם שלהם, וזה נראה לי היה מוזר להם אם גיסות/גיסים שלי היו קוראים להם אבא ואמא

אבל שאני מדבר איתו על הורים שלי אז זה: אמא אמרה.. או, אבא אמר.. ולא אמא שלי אמרה.. אבא שלי אמר.. הוא מבין שאני מדבר על הורים שלי ולא שלו  

 

אבל לסבתא שלי הוא קורא סבתא 

הרגשתי שזה לא מתאים לי,ואחרי החתונה שאלנו אותם מה עדיף מבחינתם,והם אמרו שהם לא רוצים שאקרא להם אבא ואמא. דעתי האישית(לא מדברת מה ראוי מבחינת הלכה/מנהגים וכד')- אבא יש רק אחד ואמא יש רק אחת,וכמו שאם אמא שלי תתחתן בעז''ה (נישואים שניים) מין הסתם לא אקרא לבעלה 'אבא',כי זה שאבא שלי נפטר,לא אומר שלאבא יש תחליף..אבא זה אבא,ואמא זו אמא וב''ה יש אבא אחד ואמא אחת. חמי וחמותי הם לא ההורים שלי,הם ההורים של בעלי,ולכן הם חמי וחמותי ולא 'אבא' או 'אמא',ולכן אני לא קוראת להם אבא ואמא,מבחינה רגשית והרגשה אישית שלי,וגם כי שאלנו אותם והם לא רצו בזה מעצמם. @ אני יודת שמבחינה הלכתית זה בעקרו בעייתי,משו כמו כי 'חייבים בכבודם',והבנתי שאפילו אם הם מוחלים על זה,זה עדיין בעייתי...אבל אני אישית לא מסוגלת.אבא יש רק אחד.אמא יש רק אחת.@זהו,עד כאן חפירותיי בעניין.אני יודעת שחפרתי אבל אתם תשרדו אותי

הלוואי שאכן אעמוד בזה

לקרוא להורים שלו 'אבא' ו'אמא'??? |פאניקה קלה|

ותוסיף פסיקים,

שהיא תגיד:ילד,התיק שלך פתוח!

זה היה יותר טוב?

 

* "התפקיד הוא רב מכוחו של אחד, ויש צורך לחלקו לשניים. לפיכך, נתווספה האישה אל האיש למען ימלאו בשלמות את יעוד האדם" (הרש"ר הירש)

* "ישנן נשמות הזוכרות אחת את השניה עוד מירחי קדם, טרם ירדו לעולם, טרם ירדו לגוף" (הראי"ה קוק)

*שמעתי גם מהרב זמיר קטע יפה, על שבת, אבל מזכיר לי גם כלה... הוא אומר שבקבלת שבת בביכ"נ ב'לכה דודי' אנחנו מסתובבים נגד ההיכל. ההיכל בצד מזרח לרוב ואנחנו בעצם מסתובבים לצד מערב. בשעה זו- בשקיעה- השבת נכנסת, המלכה, ולכן אנחנו מסתובבים כדי לקבל את פניה ואומרים 'בואי כלה, שבת מלכתא'.

 

זהו. מה שיש לי בראש עכשיו..

20130715124456.docx