ומזל טוב!

ואת כמדומני התכוונת לשבע ברכות..

 

זה אי הבנה

אם יהיו להם דירות פנויות לא מאוכלסות יש מצב שהם ישכירו להם

אתם צכים דירה לגור בה, או דירות לשבת 7 ברכות וכו'?

 

ושיהיה בהצלחה ובמזל טוב!!

* קניתי משו שרציתי מלא זמן

 

* הייתי בחתונה משפחתית עם מלנטה חוויות

 

* היתה שבת כייפית ורגועה, ב"ה

 

שיהיה שבוע טוב מלא בבשורות טובות!!!

ב''ה בשורות טובות כבר במוצ''ש- (עוד) חברה מהכיתה התארסה ב''ה!!! @וחוצמיזה שד' תמיד טוב!! שבוע טוב ומוצלח לכולכם/ן!!

ב"ה, שיש כל כך הרבה על מה להודות!!!

 

הייתה שבת מקסימה ומיוחדת!!

 

היה שבוע מיוחד ומרגש וכמה התחלות חדשות לאנשים שיקרים לי.

 

בשורות טובות ושבוע מקסים!!! 

תודה על שבת אצל דודים חמודים!!!!
תודה לה׳ יתברך שחברה ממש ממש טובה סוףסוף התארסה!!! וואי אחד ה-דברים המרגשים!!!
תודה לאין סוף אחד יחיד ומיוחד הקב״ה!!!!!!

זה באמת מרגש.
זה מסרט ילדים כלשהוא,לא?!

רוב הסרטון הוא ללא מילים ואם אני אסביר זה די יהרוס לאחרים לדעתי... אשלח לך באישי

אהבתי נורא!! 

על זוג שרץ ממקום למקום.. משכנתא, מיסים, בירוקרטיה וכו'..

 

בואו נתעורר..!

 

בעזרתו

 

1)זה שלבנים יש מבנה נפש שונה, ומגיבים אחרת מבנות, לא אומר שהתגובות שלו צריכות לבאס אותך,

ליהפך, במצב טוב, בכללי, השוני בן גבר לאישה עשוי ליצור דווקא עניין, ולפתוח אותך לחשיבה על כיוונים שלא חשבת וכו'...אם בכללי טוב, ורק מידי פעם את מרגישה שהוא לא מבין אותך ולא מגיב בצורה מספיק רגישה, לא נורא, בנים בטבע שלהם פחות רגישים, הם עובדים על זה..(היתרון שלהם הוא ביציבות, בד"כ אם גבר מאד רגיש, הוא לא מספיק יציב...באסה..)

2)לא נראה לי שיש מצב שאין לך טיפת רגש, אם את אתו כבר חודש, "ותכלס ממש זורם ונחמד" כנראה מצאת בו עניין, בטוח יש בו דברים שאת אוהבת, השאלה אם זה מספק אותך... בכללי, כל הקטע של הרגש מאד אינדווידואלי, הוא לא תלוי רק בעצם הקשר, אלא גם במבנה הנפשי שלך, ובמבנה הנפשי שלו..

 

בהצלחה נשמה, שתהיה בהירות הדעת בשמחה

אוף, רק התבלבלתי עוד יותר 

'' בנים בטבע שלהם פחות רגישים, הם עובדים על זה..(היתרון שלהם הוא ביציבות, בד"כ אם גבר מאד רגיש, הוא לא יציב..באסה. ''
-אל תחליטי מראש מה אפשרי ומה לא. זה הענין של אמונה.
וזה לא משנה אם זה נראה שככה זה בדר''כ.. מה שאת צריכה ה' ידאג שתקבלי.
גם אם זה נראה נדיר עד לא אפשרי.

אינני אומרת שהכל חייב להיות בדיוק מה שתכננת. אבל תחליטי מראש ש'זה לא אפשרי'..

בעזהי"ת

 

צריך לבדוק את האופי שלו ביחס אליך, דברים שהם ב"נפשו" של הבן אדם הוא לא עושה כלאחר יד, אם הוא בן אדם של חסד/נתינה לדוג' את תראי את זה תוך כדי הפגישות שהוא מכבד אותך, חשוב לו ממך ולא רק מגמ"ח שתקימו ביחד

 

צריך לנסות למקד את התכונות אופי והמידות לדוג' קונקרטיות על מנת לדעת מה באמת מפריע לך, אז אם בא לך לפרט/באישי בשמחה רבה. מקווה שעזרתי

זו תשובתי ל2 השאלות.

1. את ממש לא אמורה לזהות .
ואם תזהי שהוא לא רגיש אליך כי הוא 'גבר' אז זה אומר שאת צריכה להתעלם מרגשותיך כי 'מה לעשות אלו החיים'..?

אם זו התנהגות רק בפרט מסוים שמציקה לך אז דברו על זה ונסו להגיע להבנה.
זה מה שצריך לבחון-איך אתם מסתדרים ובונים יחד.
זה העניין.
גם שוני שנובע מטבע שונה מצריך עבודה משותפת. אף אחד לא אמור להדחיק את הקושי בבטן כי ככה זה..

נכון שצריך לקבל אחד את השני . אבל אם יש ביניכם אהבה ורצון והבנה זה אמור להיות מתוך שמחה .
ובאופן כללי- לדעתי אין צורך לחפור בהבדלים בין המינים יותר מדי. בטח לא לפני חתונה.
אם משהו מפריע לך בו- תראי עד כמה זה משמעותי לך,מה ניתן לעשות.

אסור לתת לכל מיני הבדלים שכתובים במחקרים לגרום לך לא להאמין בו שאינו יכל לתקן משהו בו כי הוא 'גבר' וככה זה.
צריך להזהר שלימוד על הבדלים לא יקבע אותנו ויעצור אותנו מלהאמין שאנו מסוגלים לעבוד
על עצמינו.

ואם את מכירה את עצמך ויודעת שאת מאוד רגישה וזקוקה למישהו רגיש שיבין לליבך- אז אל תתעלמי. את לא תשמחי אם תותרי על משהו מהותי לך מתוך קריאה בספר על טבע המין הגברי.
ושוב אדגיש- אם מה שמפריע זו תגובה נקודתית שלו - אז דברו על זה ותעבדו יחד .

2.מתחתנים מתוך שמחה! הלב חייב להיות שם.
אם במשך החודש הלב כן נפתח לפעמים - אפשר ללבות את האש.
אם יש לך תחושה שהמפגש איתו משמעותי לך, פוגש אותך מבפנים, שייך לך..אז יש מה לעשות.
אם זה רק בגדר נחמד ולא היה רגש בכלל- אין מה למרוח.

ודרך אגב-
הרבה פעמים כולנו מתנהגים בחוסר רגישות מתוך מגננה, שהלב מפחד לחשוף את עצמו ולהפגע. או מתוך צורת התנהלות שנובעת מפחדים ומכאג שעברנו.

משתפת- כשנפגשתי עם בעלי הרגשתי שהוא הכי רגיש בעולם.
אבל בפועל הוא לא תמיד התנהג כך.
רק לקראת האירוסין כשנפתח לנו יחד והפחד שלו התפוגג- גיליתי בפועל שצדקתי בזיהוי והוא הכי רגיש שרק אפשר.
ומעידה על כך גם היום כשאנו כבר נשואים תקופה. ב''ה.

הנקודה היא שכשרואים בבן זוג נקודה בה מתנהג בצורה לא מתוקנת- צריך לראות שיש בך אמון בו,בזה שהוא באמת טוב. שאת מאמינה בו שהוא מסוגל להיות מי שהוא חולם להיות. ולשדר לו שאת פה כדי לתמוך בו. אם זו העמדה הפנימית- הוא ירגיש. ואת תראי כמה אהבה ואמון יכולות ליצור ולחולל.
ואם תסתכלי על כל חסרון בתור עובדה ,בתור חלק מהאישיות שלו- לשניכם יהיה קשה. וכל נסיון לדבר יתפרש כביקורת ויגרור ויכוח.

נכון, מה שכתבתי אולי פחות רלונטי לך כרגע.
אבל זה משהו שחשוב להפנים באופן כללי.

בהצלחה ובשמחה! ובקרוב

הדברים שכתבת מאוד חכמים וחשובים תודה רבה!!

להתפלל לרפואת אדל חיה בת אדווה

אהרון בן גולדה

יהונתן בן מלכה.

תזכו למצוות.

ואני לא רוצה לבלגן,אבל-אני בכ''מ כמעט כל שבת אומרת ק''כ-ק''נ,אז אני לוקחת קי''ג-ק''נ לספר שני בלנ''ד בעז''ה@שבת שלום!

אז תגיד/י 'רק' עד קי''ב כולל.. יישר כח!

טוב, ועכשיו ברצינות...

 

קודם כל, יש לקחת את העצות שלי בערבון מוגבל

כי עד היום נהגתי לפי הכלל בכותרת |נאנח|

 

אבל

קודם כל, לחשוב על החיובי ולא על השלילי.

וכשאני אומר לחשוב על החיובי,

אני מתכוון שגם בדברים המפחידים יש צד חיובי,

הצד השני של אותה תכונה או התנהגות

שבמקרים מסוימים הם יכולים להפתיע לטובה.

 

חוץ מזה, יש את הדברים החיוביים שאותם

אין צורך להתאמץ למצוא, כי הם הסיבה

שאת נשארת בקשר,

אבל כן צריך להיזכר בהם יותר ממה שנזכרים בשלילי,

ולא להקטין אותם בגלל חששות.

הם מספיק חזקים כדי שתרצי להמשיך,

אם רק תתני להם מקום.

 

לזכור שבסה"כ נישואים תלויים בעיקר ברצון משני הצדדים.

ואם הקשר הולך לכיוון החיובי, אני מניח

שהתאמה בסיסית ומציאת חן כבר יש.

אז אם שניכם רוצים, ומוכנים לבוא אחד לקראת השני,

עצם הרצון, ובעיקר ההחלטה,

מקטינים את הספקות, שנובעים הרבה פעמים

דוקא מחוסר ההחלטה.

 

לזכור שמה שאת מחפשת ב 100%,

ככל הנראה לא באמת קיים,

ואם תחפשי את זה בבא בתור

החששות וההתלבטויות ילבשו אולי שמות אחרים,

אבל הם יהיו שם בדיוק אותו דבר.

 

(כתבתי מהרהורי ליבי

אבל אני באמת מאמין בזה...)

 

 

 

ישירות ש"מתחתנים". אלא שקודם אנו מכירים בנחת, כדי לחשוב אחרי כמה פגישות אם זה מתאים למטרה.

 

כשמורידים את הלחץ ודוחים את ה"השלכה" לזמן אחר (למרות שהמטרה "ברקע"), אולי זה יכול לעזור.

בעזהי"ת

 

בד"כ אומרים שכדאי שה"שלבים" בקשר יהיו:

1. מציאת חן ראשונית שבלעדיה קצת קשה להמשיך

2. שכל במצב ON

3. רגש במצב ON

 

ובעז"ה החלטה שהכי נכונה לשניכם

אבל כמובן שזה לא הכל "שחור לבן", ויש חולקים. שיהיה ב"הצלחה רבה

מתכוונת שהוא בן דוד, ולא בן-דוד שני\שלישי וכו'? כי אם אין לך על מה לדבר איתו, לא רואה איך להבין אחרת את המילה "קרוב"..

אבל לא כל-כך הבנתי את השאלה. באיזו סיטואציה? למה זה מפריע לך?

 

לגבי השאלה השניה, ניסית לחפש אותו בפייסבוק (אולי כתוב שם אם הוא נשוי)? יש לכם מכרים משותפים?

הוא בן דוד ממש וחוץ מזה גדלנו תמיד יחד,, זאת אומרת כמעט כל חג ושבת בחודש נפגשים.

הקטע הוא שעכשיו כשאנחנו נפגשים איו לנו על מה לדבר.

למה זה מפריע לי? כי אני מרגישה שהוא קצת כמו אח שלי וזה מציק.

 

חיפשתי אותו בפייסבוק. הוא כתוב בלי שום פרטים ושום חברים

את מכירה מישהי מאזור מגוריו/לימודיו? מכירה מישהי שמכירה מישהי? תמשיכי כך, בסוף תגיעי...

לק"י

 

וזה יכול להשתנות.

לא כדאי להתנהג באופן הימנעותי בגלל חרדה. כאשר אנו נמנעים מפעילות במצבים כאלו החרדה בדרך כלל רק תגבר בפעם הבאה. מה יש לך להפסיד? לכל היותר תרוויחי את זה שצלחת להתגבר על החרדה שלך ולהיפגש למרות זאת. בדרך כלל המחשבה על הדבר המחריד קשה יותר מלחוות את הדבר בעצמו. בהצלחה. 

אל תבטלי.(אני מבין ש"הבעיה" רק בך ולא משהו שקשור לבחור כי אם זה קשור אפילו בקצת גם לבחור הספציפי דברי בטלים ומבוטלים)
למה? כי מה הלאה?
עוד חודש יציעו מישהו אחר ומה אז?
את חושבת שרז לא יהיו פרפרים?
עוד שנה לא יהיו פחדים?
עוד שנתיים לא יהיו לחצים?

אני חושב שעכשיו תקחי את זה בתור דייט ראשון, בעזרת השם יצליח, מה טוב. בהצלחה ומזל טוב.
לא יצליח? עכשיו את יודעת מה זה, יודעת כמה את מוכנה לזה, במה להשתפר, ובצורה יותר מושכלת ופחות רגשנית אם באמת כדיי להתבגר עוד ולחכות עם זה.

בכל מקרה בהצלחה!

שגם אם אתה רוצה לבטל בגלל "רגליים קרות" כי את כרגע לא בנויה לקשר

אם את בגיל המתאים ובכללי זה בכיוון שלך - תנסי 

כי אולי זה יעזור לך למקד את המחשבות שלך בנושא..

 

בהצלחה !

כי טיפהפ ער בגילאים ..
אני לא שלמה לגביו

זה לא כזה הרבה.

מכירה כמה זוגות שיש ביניהם פער כזה והם חיים יפה מאוד.

 

 

אפשר גם להביא זוגות שחיים עם פער של 15 שנה וחיים בסבבה

זה מאוד תלוי בן אדם וכד' 

 

אבל לא כדאי לפסול מראש זה כן !

 

ואז הגיל משחק כסיבה למה לבטל.

 

עובדה שכן היית מוכנה לשמוע בתחילה על ההצעה, 

 

אז תלוי,

 

האם את ממש ממש לא שלמה עם הצעד הזה או שאת פשוט חוששת מהצעד הראשון. צריך כנות עצמית.

 

אף אחד לא לוחץ עלייך להיפגש בכוח כן?

 

אבל לדעתי כדאי לך לנסות להיפגש איתו. 

 

ב"הצלחה!

 

לק"י

 

עדיף לך לקפוץ למים.

דחיה לא תעזור, כי את תרעדי לפני הדייט גם אם תדחי אותו.

 

בהצלחה! והחלטות נכונות!

אפשר ללכת מסביב, להכניס רגל, להוציא אותו ברתיעה, לנסות שוב, לדחות את הגזירה בעוד 5 דקות...

 

ואפשר לקפוץ פנימה, וכשנמצאים בפנים, מגלים שהרבה פחות נורא ממה שחשבנו.

 

ממליץ על השני.

 

תהני!

אי אפשר ללמוד שחיה בהתכתבות..

משפט ששמעתי הרבה בזמן האחרון..
אבל הוא נכון..
קפצי למים. את כבר תסתדרי עם מה שהחלטת..
בהצלחה יקירה!!

המציאות לא קשה כמו שהיא נראית.

 

 

ובכל זאת, אם אין לך ביטחון כלל,

 

או כל אפשרות שבגללה את מרגישה לא מוכנה,

 

אז אולי כדאי לחכות.

שיהיה בהצלחה בכל בחירה בע"ה!

הלחץ לקראת הדייט הוא טבעי, אבל ברגע שזה מגיע למצב דיי קיצוני שאת רוצה לבטל ולא יודעת אם זה בשבילך זה קצת מוגזם לדעתי.

תנסי להרגיע את עצמך בכל מיני דרכים, אפילו לדבר אל עצמך, יש גם דברים טבעיים שיכולים להפחית את המתח (לקטיום של סופהרב), אל תוותרי על הדייט תתמודדי עם זה ולכי תדעי, אולי בסוף תגלי שהלחץ היה מוגזם ומיותר והצלחת להנות.

בהצלחה!

חשוב על המדוייט שלך, ככה ראוי שתספקי מידע חשוב גם על עצמך, כמובן שיש דברים שלא ראוי או לא נכון להגיד בשלב הבירורים, אלא רק אחרי שמכירים.

איש לא יכול לחייב אדם למסור כל מידע ולכל אדם.

 

עם זה - הגיוני שמי שמתענין, מעונין לדעת פרטים שיכולים להיות משמעותיים, על מי שהוא מכיר.

 

אבל בהיות שהשאלה היא על "חצי הכדור הצפוני", במילים אחרות - כמה אנשים מחוץ למי שנפגשים עימו, לגיטימי שיהיו מעורבים בדבר כזה - 

 

אז בוודאי שמותר להגביל כאשר זה נראה "מוגזם". זו הרגשה בריאה שאדם לא מעונין למסור מידע לכל אחד ומכל אחד. צריך לחוש מה הכרחי במקרה הספציפי - ומה לא. יש גם "רשות היחיד". 

 

 

דוגמה תיאורטית: נניח שלמישהו/י, ל"ע, יש מחלה תורשתית במשפחה. אז מי שנפגשים עימו/ה רוצה לדעת מה הסיכון. סביר שירצה לשמוע מהרופא.

אבל אם הוא בא ממשפחה מאד "ערנית".. ושם כל נושא מאד מענין את הסבתא, שלש דודות, עוד כמה גיסות, אח"כ הרב השכונתי וגם כמה "חברות נפש" של האמא על-הדרך... והם כולם רוצים, לפי התור, להיפגש עם הרופא הרלוונטי ואולי אח"כ גם לערוך "דיון-משפחתי".. סביר שהצד השני יאמר: צר לי.. עד כאן.

 

יש הבדל בין מה שאדם שנפגש עם מישהו, מתייעץ עם מי שהוא רואה לנכון - על סמך הנתונים ששמע ממי שעימו נפגש (וגם זה בשמירה על צינעת הפרט של השני) - לבין לערב עוד אנשים ישירות.

 

נכון שלעיתים קשה לאדם צעיר להחליט לבד מה המשקל של מה שהוא שומע; יתכן שבדוגמה התיאורטית שהבאתי, יבקש הצד השני רשות, שגם מישהו מההורים שלו - למשל - ישמע ישירות את ה"מידע" על המחלה-התורשתית, חלילה, כדי שיוכל לעזור לו בשיקול הדברים - 

 

אבל לגיטימי להציב גבולות. כל אחד - לפי מה מה שהוא חש שנתן מספיק "מידע" כנה על מה שצריך ודרכים לבודקו; וחושב שהשאר זו הגזמה שאינה מתאימה לו.

 

 

 

 

מורה מאולפנא/מבוגרת אחרת שאת סומכת עליה..

 

ואם הבחור ירצה עוד (כי מרגיש שהוא צריך עוד פרספקטיבה עליך או אנאערף) אז אפשר לתת עוד מספר של חברה.

 

הן הרי כן יודעות שאת בעולם הדייטים, לא?

לי היה הזוי כשגיליתי שביררו עליי עם רב מהאולפנית שלי-שלא התחברתי עליו יותר מדי.

חשוב לפגוש כל פעם מזווית שונה: פעם רב, פעם חבר וכו'.

כן אבל לא בהכרח. לא מתנגד אבל גם לא מחפש דווקא עקרת בית.

אני מכיר אחד שאשתו ככה מאידיאל,והוא אברך..

לעבוד- אני מאמין שאפשרי.

ללמוד- צריך הרבה רצון ומסירות נפש.

אם לזוג יש בסיס כלכלי (הורים/ כסף ממקור אחר) אז הם יוכלו להסתדר גם בלי זה מסירות נפש גדולה מדי.

למרות שקשה לי להאמין שיש היום אישה שרוצה להיות כול היום בבית בלי שום צורה לבטא את עצמה, ולאו דווקא במקצוע, אלא אפילו בהתנדבות כולשהיא. 

ובעיקרון כן לא תהיה לי בעיה להתחתן עם אחת שלא תפרנס, הכול תלוי במצב.

 

 

יפה לכם בהחלט!!

 

זה החלום שלי 

(לא שאני באזור של מימוש שלו.. אני יותר בכיוון של מימוש תואר שני כרגע..)

אבל אם בעלי ירצה אני אשמח מאוד להיות עקרת בית ואולי אעבוד במשהו שאני אוהבת פעמיים בשבוע כל עוד זה יתאפשר

 

למרות ששוב אני אומרת, אני רחוקה מיזה כרגע.. עובדת עד 6 כמעט כל יום...

(תגובה לשאלה)

בשבילך, תעשי את זה גם אם כולם פה יענו לך שהם לא היו מוכנים.

 

לענ'ד זה יתרון, וזה דבר מבורך מאוד.

אני לא מפרגן לעצמי יכולת כזאת לפרנס...

אולי זה סתם שטויות. נחיה ונראה.

ככה שרצונות לחוד ומציאות לחוד..

אבל גם יוקר המחיה עלה.

להערכתי עדיין אפשר להקים בית כזה במדינת ישראל.

(ואם לא- תמיד אפשר להגר לסקנדינביה)

באמת מתכוונים לזה?

נגיד השדכנית עכשיו מציעה לכם,אתם שואלים מה הבחורה לומדת,והיא אומרת לכם שהיא עובדת

ולא לומדת..זה לא יפריע לכם?

באמת תגובות מפתיעות ציפיתי שכולם יענו לא.

זה לא נמצא ברשימת מכולת שלי.

להיות בבית,לנקות,לבשל,שבעלי וילדיי יגיעו בצהריים כבר תהיה להם ארוחה חמה שבישלתי.

זה לא אומר שאני אף פעם לא אעבוד בחוץ,אם יהיה צורך כן.

אבל לא בעבודה כמקצוע עם תואר וכו'..

 

עם ישראל מייצג את כול צורות החיים ולא רק בעלי תואר כזה ואחר, וככה כולנו משתלבים ביחד לאומה אחת.

ולכן אני חושב שכול אחד צריך לעשות את מה שמתאים לו, כמובן שלא צריכים להיות מנותקים מהמציאות, ולא תהיה לי בעיה להתחתן עם אחת כזאת.

ההורים אולי רוצים ילד מהנדס, ונראה שהחברה מסתכלת על אנשים בלי תואר בצורה קצת אחרת.. כאילו... פחות 'נחשב'..

מה אתה לא לומד משו עם תואר?

אבל זה רק תעודה....

אז מה אם זה רק תעודה? אני אוהבת את זה ורוצה את זה !

*אני באה לחזק את מה שאתה אומר. שלא חייב להיות עם תואר בעולם  הזה. ואני שמחה שיש עוד אנשים שחושבים כמוני, ואני גם צריכה בעל שיעריך אותי ויקקבל אתי כמו שאני,

ושגם אם יש לי רק תעודה, או שאני לא אעבוד,

ואני אהיה בבית ואבשל ואנקה בשבילו, בשביל הילדים ובשבילי,

אז שיקבל אותי כמו שאני.

לכן מאוד התחברתי לשאלה שרציתי לשאול כבר הרבהה זמן ולא יצא לי... וגם שמחתי לשמוע מה שיש לכם לומר...

לק:י

 

יש כאלה שזה טוב להן, ויש כאלה שלא ממש..

 

ות'כלס, אי אפשר להחליט עכשיו אם האשה תהיה עקרת בית או לא..

צריך לבדוק את זה כשמחליטים להתחתן- לראות אז אם המצב מאפשר את זה (אם זה מה שהאשה רוצה כמובן).

אבל ככל שגדלתי הבנתי שטוב לנפש שלי לעבוד, ליצור, לגוון, להעניק, ללמוד, להתחדש, לפחות מס' שעות ביום..

כך שאני ממש לא בטוחה שעבודות הבית (ניקיון, בישול וכו')

יצליחו למלא את אותו צורך נפשי, אבל כרגע אי אפשר באמת לדעת..

 

וכמובן שגם המציאות היקרה מצריכה פרנסה,

אלא אם כן נשיג ספונסר שיממן את הוצאותינו..

 

שפכי:

אם זה מה שהלב שלך מבקש ורוצה - לכי איתו בשלמות ושמחה!

אני נזכרת עכשיו בכמה בחורים שנפגשתי איתם שאמרו לי שהם מחפשים ומעדיפים מישהי שתהיה עקרת בית,

אז את יכולה להיות רגועה..

 

 

ברור לי שהמרכז שלי יהיה הבית שלי

אבל גם שה' נתן לי כוחות חיים ליצור ולעשות.

 

לכן הלכתי ללמוד מקצוע שאומנם דורש המון

ושנות הלימודים מאוד עמוסות

אבל לטווח הארוך אפשר לעבוד בו בשעות סבירות ונוחות עם פניות נפשית

אבל בתנאי שהיא עם רגליים על הקרקע-כלומר שאם יהיה צורך היא תסכים להתפשר.

 

לא הייתי מוכן שהילדים שלי יחיו חיי עוני בשביל רצון שכזה.

 

וזה גם תלוי מה המקצוע של הבעל..

 

(מהדנס טוב יכול בקלות להרוייח כמו 3 מורים...)

 

אבל אם נוציא את הצד הכלכלי-אין לי בעיה עם זה.

מצד אחד זה האידיאל ואחת שיכולה לעמוד בזה זה עוצמה של הבנת מהות האישה (כל ה**** לא לקפוץ התגובה מיועדת למי ששאל)

מצד שני זו החלט שיכולה לנבוע מתוך חולשה של פחד לצאת או עצלות וכדומה,

גם צריך לשים לב שלא כל החיים יש עבודה במשרה מלאה בבית וזה יכול להיות מתכון לבטלה,שיעמום, חטא.

בזמנים האלה במיוחד אין לפסול יציאה מהבית על הסף

 

לכן לבדוק ממה זה נובע ופשוט שאם ממקום בריא אז זו ההעדפה הראשונה.

 

לגבי חסרון תואר או מקצוע (אם זו שאלה נפרדת) אז זה לא מעיד כלום

אבל זה לגמרי שונה מאחת לאחת ומאחד לאחד.

מגיעים נציגים מישיבות טובות- כדאי לך..

אל תתייחסי כ"שיווק", אלא כאופציה להסביר את משאלותייך בצורה נינוחה ורצינית.

 

וכדי שיציעו מה שהכי קרוב - אז את גם מסבירה על עצמך.

 

כך אולי יותר קל מבחינת היחס הנפשי.

 

ומי יודע? אם מתוך זה תמצאי - לא תצטערי שהלכת. וגם אם לא - לא נראה שזה "ביטול תורה" גדול.....

מביאים כל מיני שדכנים מכל מיני מקומות-וכל אחת בוחרת למי היא רוצה ללכת להתראיין..

(בטח יש גם משהו בסגנון לבנים-רק שאני לא יודעת איך זה הולך שם)

במיוחד ל"שדכן ארצי הבכיר" חיים קורץ! (אם הוא יכבד בנוכחותו..)

ולא שמעתי ממנו מילה כבר כמה שנים...חחח

 

ויצאתי עם חברה מה"מאגר" שלו..

או שהכוונה מאגר מישיבה מסוימת שהוא קשור אליה?

נראלי מרכז ומצפה יריחו אבל הבנתי שיש עוד

ממליצה ממש ללכת לשכינה ביניהם..

גם אני ממש התלבטתי..אבל בגלל שההצעות שהציעו לי עד אז לא יצאו לפועל החלטתי שזאת ההשתדלות שלי.

והרב קורץ הציע לי כבר כמה בחורים..ממליצה..

 

 

(היה לי ממש קשה בכללי ללכת לשדכנים-כי זה הרגיש לי שהם לא מכירים אותי אז איך הם יציעו בחורים שמתאימים, והרגיש לי צעד מיואש-ואז החלטתי ללכת כי זאת ההשתדלות שאנחנו יכולים לעשות. זה עוזר לך למצוא את המיועד יותר מהר..<לאו דווקא כי השדכנים הם אלו שיציעו לך, אלא כי אי אפשר רק תפילות צריך גם התשדלויות>)

 

ב"הצלחה יקירה!!

גם את!

שאדע מתי לפטפט אתו על הסחורה החדשה..

ועוד ישיבות...

 

ממש שוווה לללכת אליו!

 

תמצאנו רטוב"

 

אף פעם אי אפשר לדעת מאיפה תגיע הישועה, שבעז"ה יהיה בקרוב ממש,

וגן אם לא יצא לך מזה את בעלך המתוק, כך הצעה אחרת שכן יציעו לך רק מקדמת אותו,

קצת מאמץ והיחשפות אבל מה זה לעומת ההשתדלות של הקב"ה שמאז ימי בראשית עוסק בזיווג זיווגים???? 

או חכמה נבונה?

 

כך או כך, למה לא?

אבל באופן כללי יותר - חכמה במובן הרגיל-

מצליחה מאוד בלימודים, יודעת לעשות הקשרים בין נושאים שונים,

מנתחת את המציאות...

 

למה כן?

משתמשת בחכמה שלה בשביל להקטין אחרים,

והוא לא עם אגו גדול מדי בשביל להעלב מזה,

אין סיבה שזה לא יצליח.

לא חייב להפריע ואני אישית מכיר כמה זוגות שהאישה משכילה יותר מהגבר.

אם זה מגיע עד כדי פגיעה בהערכה כלפיו. לא מעריכים אדם רק על חכמתו, כך שזה ממש לא הכרחי שתהיה פגיעה כזאת. אבל בנסיבות מסוימות, במיוחד בפער גדול ובהיעדר תכונות אופי משמעותיות שיחפו על כך, זה יכול לקרות.

 

 זה גם בעיה אם זה גורם לחוסר תקשורת רציני. שוב, בדרך כלל זה יקרה רק אם קיים פער גדול.

 

אם השאלה היא מראש - לדעתי כדאי לצאת ולראות איך הפער משפיע על הנקודות שהזכרתי.

 

בהצלחה!

ראיתי כבר אנשים שהם סופר חכמים, אבל אין להם חכמת חיים בגרוש, ושום ידע איך להתנהג בחברת אנשים אחרים.

ולכן זה תלוי אך ורק באופי של שניהם בצורה ששניכם תוכלו להכיל את האחד את השנייה, אז נכון יכול להיות שהוא יצטרך עזרה עם טפסים וניהול חשבונות, אבל גם את תצטרכי עזרה עם האוטו כשצריך או אם יש סתימה בצנרת וכו'.

אי אפשר לשים את שניכם באותה המשוואה ולעשות אני>ממנו (אני יותר ממנו), יש דברים שאת יותר טובה בהם ממנו ויש דברים שהוא יותר טוב ממך וביחד אתם יוצרים שלם.

בהצלחה~

שזה מפריע לה לפתח כלפיו יחס מכבד ואוהב; מרגישה "מעליו" - אז כנראה שלא..

 

אם כי לפעמים, מעלות הבחור וחוכמתו הטבעית, גורמים לבחורה לענוה מולו למרות "חוכמתה".

 

צריך לבדוק בכנות לגופו של ענין.

 

מסתבר שמראש, אם יודעים על פער קיצוני - זו סיבה לשקול היטב אם בכלל לנסות, אם אין נתונים ברורים לכיוונים אחרים.

ויש פחות סבלנות וכוח להשקיע..

 

 

לק"י

 

ככל שגדלים יש יותר מחוייבויות וכבר יותר שקועים בדברים שקשה לשנות- עבודה קבועה, מתרגלים למקום המגורים, עזרה להורים (במקרה שהם ממש מבוגרים), ולכן לפעמים יש יותר צורך/ רצון להתחתן עם מישו שגור קרוב וכדו'.

 

חוץ מזה, שלצעירים בדר"כ יותר קל להתרגל ולהתגמש, ולכן ככל שמתבגרים יש דרישות אחרות שקשורות למקום מגורים וכו'.

(לא שזה לא קורה גם אצל צעירים, אבל אצל מבוגרים זה נראה לי יותר).

מבינים שאישיות זה לא משהו שאפשר למדוד עפ"י קריטריונים.

מחפשים קשר נפשי,

וא"א לדעת מה תהיה רמת הקשר לפי פרמטרים חיצוניים.

חשוב לנו, ומה יותר מתאים וטבעי לנו..ואז פחות מעניין אותנו חלקים מסוימים באדם, ויותר מעניין אותנו חלקים אחרים. כך שהרף עולה לתכונות שבאמת משמעותיות לנו, ושפגשנו אצל כמה אנשים שהתכונות האלו בלטו בהם לטובה. ויורד לגבי תכונות שחשבנו שמשמעותיות לנו לקשר וגילינו בפועל שהן לא ..
קיצר- נראה לי שהדרישות עולות לדברים החשובים, ומתגמדות לכל השאר.

תודה.

אופטימיסט או ריאליסט קיצוניים

זה עולה עולה עולה עולה

עד שמגיעים לגיל מסויים שמבינים שכבר לא צעירים, ואם לא נתחתן בקרוב, כנראה לא נתחתן בכלל

ולאט לאט מתחילים להתפשר

 

כל זה נכון כלפי מי שרוצה להתחתן

יש כאלה שזה לא כזה דחוף ובהול להם

אז המצב אצלם קצת שונה, בעיקר בחוסר הירידה...

לא בגלל שנהיים יותר דרשניים (אני לא סגור על המילה הזאת....)

אלא בגלל ש

 

יותר מדי קשרים לימדו מה אני לא מחפש...

 

עם הגיל נהיים יותר מקובעים,

גם רווקים וגם נשואים.....

(אינו דומה בן 18, שיש לו הרגלים עצמאיים 

של שנה או שנתיים,

לבחור בן 26, שיש לו הרגלים של 10 שנים....)

 

הלב נסגר ומתקשה להיפתח כל פעם מחדש...

ויש צלקות שלא מגלידות כ"כ מהר,

ולפעמים סתם עייפות החומר.

 

מכל הדברים האלו,

הדבר הראשון שמשתנה הוא סף הדרישות.

 

 

כשמרגישים צורך לשאול שאלה כזאת....

 

ב. לבחור שכבר לא ממש "צעירצ'יק" שאולי לא כ"כ הגיע זמנו פשוט - אולי משהו כמו חודשיים. ענ"ד..

שאלתי באופן כללי כמה זמן זה מוגזם ולא מתי כדאי לחזור.
ב. זו גם ענ"ד. אבל אני בכל זאת גם רוצה לשמוע אחרים.

עניתי בחיוך..

 

על השני - אני אחד מה"אחרים" שעונים.. (כנראה ידידים זה כבר לא "אחרים".. חשודים כנוגעים-בדבר שיתחתן כבר...). אולי יש עוד דעות..

כי אנחנו בכל מקרה מסכימים כמעט על כל דבר ועל הדברים שאנחנו לא מסכימים אנחנו סוגרים בינינו בש"א.

 שום דבר הוא לא מוגזם אם הוא צורך אמיתי,

 אין פה שום כללים ונורמות,

 אם חוזרים כי "זה מוגזם" (בשילוב דמיונות של פניהן של דודות או דמיות ביקורתיות אחרות..)

 ולא מתוך רצון וכוחות לזה-

חבל על הזמן והאנרגיות, הסיכוי שזה יביא למשהו- די נמוך.

 

לך עם מה שאתה מרגיש לא עם מה יאמרו כאלה ואחרים.

 

 (ויחד עם זה- לפעמים ככל שההפסקה נמשכת יותר זמן, קשה אח"כ לחזור,

 ומתחילים תירוצים. צריך הרבה מודעות עצמית וכנות כדי לזהות אם יש צורך אמיתי או לא.)

בס"ד

 

אם המטרה הושגה-אז כבר אין עניין להמשיך...

לכן רצוי לוודא טוב למה יוצאים להפסקה, לפני שיוצאים

באורך ומשמעותיות הקשר שלפני ההפסקה....

 

ברור שאחרי קשר של ארבעה חודשים נגיד,

זה יהיה יותר קשה

מארבעה חודשים של פגישה או שתיים כל פעם.

 

ובכל מקרה,

לדעתי לא יותר מחודשיים אפילו במקרים קשים.

הפסקה לא מקדמת שום דבר חוץ מקצת מנוחה

ממלחמת ההתשה הזו.

אא"כ יש בעיה ספציפית שצריכה טיפול.

סתם ככה אין טעם. זה לא נותן כלום.

רק מרחיק את הפגישה הבאה שאולי היא הסופית

זה מגיע מהחששות "הרגילים" או שאני לא מסוגל/ת בשום פנים ואופן להגיע לפגישה עם אדם חדש...

הרבה פעמים במקרים כאלה כדאי להתייעץ עם אדם חיצוני ובעל נסיון (הוא חכם וזה..).

 

 

בשורות טובות בקרוב!

אם מרגישים שזה כבר טיפה מוגזם,, ועדיין אין חשק לחזור לזה,, אז כנראה יש פחד ממשהו,, או מניעה נפשית.. כי זה צורך ורצון בסיסי שטבוע בנו.

 

אם המצב הוא כזה, כדאי ללכת ליעוץ עם איש מקצוע (אנשי מקצוע מחוללים פלאים..) טיפול, או אפילו הרפיה..

 

יכול להיות שיש טרואמה, או שאף פעם לא היתה חוויה חיובית.. ולכן איו חשק..

 

זה תלוי בגיל, בסגנון החיים, בציפייה מהחיים, בעיסוק היומיומי (לדוגמה, סטודנט בשנה עמוסה- הגיוני שיעשה הפסקה ארוכה.. לגיטימי..)

 

(אני אישית הייתי בהפסקה שנה, ואחכ שוב הפסקה של חצי שנה, ואחכ שוב הפסקה של חצי שנה..)

 

סהכ הפסקה זה נחמד, ממכר, בלי דאגות,, ועם מלא מלא הדחקה פנימית..

 

מדחיקים הרבה ונהנים מהחיים,, ולכן זה ממכר,,

 

שנהיים מודעים לעצמנו- אז מרגישים בחסר ומפסיקים תהפסקה..

 

לענ"ד..

 

וברור שזה אינדיבודאלי..

 

 

 

שלוש שנים ותשעה חודשים וחצי בין הדייט הראשון לשני.

זה טוב אפילו ל"שיעור חזון איש".....

אם הראשון בגיל 15,, אתה יודע.. אז נהגת בחכמה ותבונה

 

אח- הגזמת!!!!!

להתחיל לצאת בגיל 21-22...

אמרת שזה אינדיבידואלי..... הראה לך מזה אינדיבידואלי....חחחחח.

לדעתי, תלוי בנסיבות.

 

אריק, בהצלחה!

בדיוק באתי להציע לך משהו בטעם לימון היום...

חודש זה טוב בגיל 22-3.

 

כיום - שבועיים ויאללה למלחמה

ואחכ קפה

 

 

לא מבינות בדברים של בנים

כללי המשחק ממש ברורים מתי פותחים כל חבילה...

 

אולי אתם הבנים לא מכירים ת'קפה?

 

בנים...

 

לא מבינים בדברים של בנות...

 

מה הקטע עם הקפה?

 

גם ככה אני לא אוהב את הקטע עם הוופלים

קפה זה בעז"ה רק פעם אחת..

 

שמגיעים להחלטה בעז"ה,, 

 

וזה מסמל שיהיה הרבה שעות קפה משותפות..

 

(ואם ממש מתעקשים אפשר גם תה.. רק שאין ופל בטעם כזה..)

אההה הבנתי.

 

אצל בנים זה בירה

כבר יצא לי ליזום דרך אמא של מישהי. זה קרה בטעות, אבל היה סבבה..

תיהי כנה איתו... הוא ישמח (אם הוא יחשוב שזה מתאים.

ואם לא?

מכיוון שאני לא באמת מכירה את הבחור יש סיכוי גבוה ביותר שזה לא קשור.

 

 

היית שואל את אבא שלך מה הוא אומר על מישהי שמצאה חן בעיניך?

(אני לא מכירה אותו. רק מרחוק)

 

אולי...

 

שהוא (אבא שלי) לא מישהו שמקסימום, אם הוא מופתע מאיפה חשבתי בכלל על הרעיון (כלומר: פדיחה), אני יכולה שלא לפגוש אותו.

 

שאם זה מתאים למה הוא לא הציע את הרעיון (והיו דברים מעולם)?

אנשים פה עונים בהתאם ליחסים שלהם עם האבות שלהם. אנחנו לא יודעים איך זה עובד בינך לבין אבא שלך. ההנחה הסבירה היא שזה לא אמור להיות כל-כך נורא לשאול אותו על הבחור. מה יכול לקרות אם הרעיון לא קשור? לכל היותר קצת "ירדו" עלייך?

(אם כי תלוי מי האבא), שהאבא יקבל את השאלה ברצינות - וגם אם יחשוב שלא מתאים, יגיד את זה בנחת. אין בכך שום "פאדיחה". סתם אבא - שמח ומעריך את זה שהבת נותנת בו אמון ושואלת אותו. את כנראה חוששת מ"לעג" של "איך בכלל חשבת על זה"... אבל אדם רגיל אינו מגיב כך. ומן הסתם אם חשבת - היתה לך סיבה אפילו למראית עין.. לכאורה לא צריך לפחד מידי.

וזה גם יזכר לכל החיים...

זה בסדר גמור ליזום. אז מה אכפת לך שהוא יזכור שיזמת?

 

תראי, יש לך התנגדות אינטואיטיבית שנראה לי שגם את לא מצליחה להסביר. תכל'ס, בהנחה שאביך הוא כמו רוב מוחלט של בני האדם - הוא לא יראה את בצורה רעה. להיפך. כך שאין לך מה לחשוש.

 

בהצלחה!

שניהם התחתנו, ומתאימים מאוד ושמחים!

 

פשוט יש לו טביעת עין ויכולת  לראות התאמה!

 

מה שכן, ההצעות היו דרך צד שלישי , בדיוק מהסיבה ,

שהוא חשש שהם לא ישמעו להצעות ממנו, וזה חבל.

 

האבא תמיד ירצה בטובת בנו/ביתו!

 

ואם אין- אז יוצרת אחד כזה!!

ב"הצלחה

זאת לא כזאת פדיחה..

 

אולי אבא שלך לא הציע לך כי הוא בעצמו התפדח?

והילדים שם לא כ"כ מסכנים......

אבל באמת אחד הילדים שלא היה לא קשר טוב עם אביו לא הוא שידך.....

זה באמת תלוי מה הקשר שלך עם אבא שלך...

בשורות טובות!!

תודיעי לנו מה קרה בסווווף...;)

השאלה לא הייתה אם להיפגש עם מישהו שאבא שלי שידך,

אלא אם לבקש ממנו לשדך לי מישהו שמצא חן בעיני.

וזה ממש לא אותו דבר.

 

להיפגש עם מישהו שהוא שידך לא הייתה לי בעיה בכלל (וזה באמת קרה),

כי תכל'ס הוא מכיר אותי הכי טוב והכי רוצה בטובתי.

 

לבקש ממנו לשדך זה כבר לא נעים...

 

 

וכמו שהבטחתי, מה בסוף:

אחרי שבאתי לשאול אותו כמה פעמים ולא הצלחתי מרוב מבוכה (למה אין שום סמיילי שמתאר מבוכה/מתחבא?),

בפעם השלישית בערך שאלתי אותו מה דעתו, והוא אמר שמההיכרות שלו עם הבחור זה לא נראה לו מתאים.

סוף סיפור.

ועכשיו מה שנשאר זה להוציא אותו מהראש 

ולמצוא את זה שכן מתאים

טוב ששאלת.

 

הוא לא לעג, לא נהייתה "פאדיחה", גם לא חייב אותך לקבל את דעתו.

 

יש לך אבא טוב..

[מעתיק: ] אם הוא מופתע מאיפה חשבתי בכלל על הרעיון...

 

לא בדיוק "לעג", אבל חשש שיתייחס כאבסורד.  והוא כמובן לא נהג כך.

כמעט קברתי את עצמי

והוא באמת הופתע ולא הבין מאיפה זה בא לי.

 

אבל טוב ששאלתי.

ככה אני יודעת שזה לא מתאים.

יותר גרוע לחיות עם ספקות.

"ותאהב מיכל בת שאול את דוד ויגידו לשאול וישר הדבר בעיניו" (שמואל א', י"ח, כ')

אני מכיר מקרה שנקבעה חתונה ונפטר סב המשפחה ורב התיר למשפחה ללכת בתוך השבעה לחתונה..

 

תלכו לרב ותשאלו

לא רק שאין שום בעיה הלכתית עם זה,

 

אלא שזה יעשה נחת רוח גדולה לסבא שלך שהנכדה שלו מתחתנת.

 

(אחותי התחתנה בתוך השנה לפטירת סבא שלי ומצאו פיתרון לאבלים)

אבא שלי ואחותו התחתנו בשנת האבל שלהם על אמא שלהם (!).
לחתונות של חבריו אבא לא הלך, אבל את החתונה שלו חגג בשמחה גדולה, ואני בטוחה שסבתא שלי מאוד שמחה, שם למעלה..
שיהיה במזל טוב!!

ולא עוד רב שכונתי

קח לך רב גדול שתשאל אותו

כך שאם תהיה התנגדות מצד המשפחה, תוכל לסמוך על דבריו באופן חד משמעי

 

רק תזכור שההתנגדות מצד המשפחה מובנת לגמרי

מעוד חודש חודשיים לא יקרה שום דבר רע

 

כי הרי לא תתחתן מחר בבוקר

אלא תקבע תאריך לעוד חודשיים שלושה

אותו דבר ניתן לקבוע תאריך לעוד חמישה, בשביל כבוד הורים.

 

חבר שלי חיכה 5 שנים לחתונה, כי ההורים שלה התעקשו שהיא תסיים לימודים בחו"ל ורק אח"כ תתחתן

חיכה וזכה (אני לא אומר שכך צריך להיות בד"כ, הוא בנאדם עם סבלנות גדולה, גם היא ב"ה)

אפשרי, במיוחד בשביל כיבוד הורים ועוד תקופה קצרה כזאת.

 

ובכל זאת, אם תחליט שאינך מסוגל לחכות עד אז

תעשה שאלת רב, כדי שתוכל לסמוך

ולא להכנס להתלבטויות

וגם שמשפחה תוכל לסמוך

 

 

בהצלחה

אין לזלזל ברבנים שכונתיים.

אני מכיר כמה רבנים שכונתיים שגדולים בתורה, יר"ש ומצוות מהרבה רבנים אחרים

 

כוונתי היתה שלא ילך לשאול איזה רב-חבר מבית הכנסת

כי הביטחון בדעה לא תמיד יהיה שלם כמו שישאל רב גדול יותר

למרות שיכול להיות שהתשובה תהיה דומה בין שניהם

גם בשביל המשפחה ומניעת המחלוקת שווה ללכת לרב גדול יותר

 

ואבהיר שוב את דבריי

אנני מזלזל ברבנים שכונתיים

אך מבחינה פקרטית אנו לפעמים תופסים אותם כפחות חשובים ולכן פחות בטוחים בעצותיהם, מה שלא בסדר וצריך תיקון

אבל עד שנצליח לעשות תיקון, בשאלות מחלוקת כאלה, כדאי להעזר ברבנים גדולים* יותר

 

 

 

* כוונתי רב מפורסם בתורה, יר"ש ומצוות,

אין לי רבומטר למדוד מי רב גדול יותר או פחות.

 

ודווקא גלל זה הוא יכל לשקוד על התורה ללא הפרעה, כי לא היה עליו עומס.

ו"שאלת רב" מכובד - לא כי יש כאן מקום לשאלה, אלא כדי שתוכל להגיד למשפחה שהנה שאלת רב פלוני והוא אמר שזה תוספת זכות לסבא  בתוך השנה..

 

לגבי "הצעת נישואין" - אינני יודע אם יש ענין ב"רעיונות מגניבים", אבל זה כבר ענין שלך. בטח יש פה חבר'ה יצירתיים...

אפילו אם זה היה קרבה ראשונה, היה מותר להתחתן בתוך השנה, אז ק"ו..

בסה"כ מי שמחוייב בדיני האבלות הם הילדים ולא אתם, הם יכולים לבוא לחופה ולצאת.

מה גם שלדחות לתקופה כזאת ארוכה יכול ליצור לא מעט בעיות..

לק"י

 

הדודים האבלים ישבו בחוץ/ באולם נפרד והשתתפו בחופה (בלי מוזיקה אני חושבת) ואכלו..

ההורים האבלים היו באולם עצמו, אבל אני חושבת שהם לא יכלו להשתתף בריקודים.

 

קצת לא נחמד, אבל מצד שני לא כדאי לדחות אם הגיע הזמן..

אולי תסביר לדודים את השיקולים שלך..ואני מניחה שגם סבא שלך לא היה רוצה שתדחה את החתונה.

שלי

 

אבא שלה הגיע לחופה ואחרי החופה המשיך לשבת אחרי החופה מחוץ לאולם......ואח"כ בחדר יחוד לכשיתפנה

שמנסים להוציא ממישהו דיבור הוא בד"כ לא יוצא

ואם הוא יוצא זה לא האני האמיתי

אלא דיבור בשביל לספק את המבקש

 

אני מאמין שאת יכולה למלא את החלל הריק של השתיקות

תעשי את זה

 

אט אט הוא גם יפתח יותר ויהיה לו קל יותר לדבר

קחי בחשבון שגברים נוהגים לדבר פחות

לנתח דברים פחות

לשתף פחות

וכו'

 

בהצלחה

אני מסכימה עם הנ"ל.
נראה שכאשר מנסים לסחוט ממשיהו דיבור - הוא לא יוצא.
יש אלו שלוקח להם זמן עד "הפשרה" וצריך לתת לגיטימציה כמו שנאמר פה.
בסוף- הגיוני שגם האדם השתקן והמסוגר, עם קצת [הרבה]  סבלנות והכלה,

הוא ייפתח וייתגלה לעינינו במלוא הדרו ועומק אישיותו.

 

בהצלחהרבה!

שתיקה היא לעיתים דבר מאוד גבוה, לא חייבים להתייחס אליה כמשהו מביך

אם זה מביך אותך נסי להרגיע את עצמך שאין בזה שם דבר רע ולא חייבים למלא את החלל בדיבור

יכול להיות שהבחורצ'יק הוא אדם שחושב פעמיים לפני שמפריח מילים מהפה וזו תכונה נפלאה וחשובה

בהחלט יכול להיות שבפגישה השניה כשכבר ההיכרות היא קצת יותר עמוקה ואת לא משדרת לו לחץ שיתחיל לדבר כבר אז הוא ייפתח

אם זה ממשיך אולי תבקשי מהאדם שסידר ביניכם את הפגישה שידבר איתו או ירמוז בעדינות שזה מפריע לך ושינסה לעשות השתדלות להיפתח

אני לא כל-כך נלחצת או מובכת מהשקט.

הדבר שמפריע לי הוא שההיכרות נבנית מדיבור, ואם הבחור מאוד מקמץ בדיבורו, קשה להכיר אותו.

לא פסלתי מייד בגלל זה, מכיוון שברור לי שפגישה ראשונה כזו לא מעידה בהכרח על ההמשך, ושייתכן שהבנאדם ביישן וייפתח יותר אחרי. אבל כמה זמן לחכות לזה? אם היו לאנשים רעיונות מקוריים איך "לעזור" לזה לקרות יותר מהר, זה היה נחמד ולכן שאלתי. נראה איך יתפתחו העניינים.

 

כלומר אם הם לא מלחיצות או מביכות (ואני מקווה שגם הוא לא נלחץ ומובך), העובדה שבזבזתם כמה דקות (ואפילו קצת יותר) על שתיקה, לא אמורה לדעתי להפריע. אפילו אם זה ממשיך בשלבים מתקדמים.

יכול להיות שגם בזמן שהשיחה מתנהלת, הבחור לא כ"כ נפתח, ואז השאלה שלך חוזרת, ולצערי, אין לי רעיון איך לעזור לו להיפתח מהר יותר..

תודה על ההתיחסות

בפגישה.

 

אט אט הוא יפתח - יכול מאוד להיות. נראה מה יהיה.

 

לגבי סוף דבריך, שגברים נוטים לדבר פחות - אני חושבת שזה לא כל-כך רלוונטי כאן. נפגשתי עם לא מעט בחורים, ואני יכולה -נראה לי - לזהות שזה חריג יחסית.

 

תודה לכולם!

 

איזה משפט בעניין, לא תמיד מה שמשדרים מובן מספיק.

 

 מעבר לזה- זה מאוד איניבידואלי מה יכול לעזור,

 מה שבשביל אחד יעזור בשביל השני להיפך, אז את יכולה לנסות לגשש ולקלוט.

 יכולה להגיד לך עצמי בתור כזו, שמצד אחד אני לא ארגיש בנוח בהתחלה לחפור בדברים אישיים (וכמעט כל דבר ירגיש לי אישי),

מצד שני גם שיחות נוסח- "מה האחים שלך עושים?", "מה סבתא שלך עושה בשעות הפנאי?"  וכו' משעממות אותי ואז אין לי מוטיבציה להתאמץ לדבר יותר.

לפעמים עוזר לשאול שאלות יותר ממוקדות, לפעמים דווקא להיפך- לתת מרחב.

תנסי קצת ככה, קצת ככה ותנסי לקלוט מה הולך יותר.

 

ובאמת שהכי חשוב- בלי לחץ.

 

בהצלחה!

בדרך כלל עוזר לספר איזה סיפור מצחיק, ואולי אפילו פדיחות שקרו לך, זה יוצר פתיחות ובנוסף יראה לו שאת לא עושה סיפור מטעיות קטנות- שיכול להיות שהוא מפחד לעשות ולכן הוא שותק (לאור כול הסצנות שאני רואה שעושים בפורום הזה מכול פליטת פה של המדוייט..).

 

חשוב כמובן לתת לבחור להתבטא, כלומר לעשות פסיקים ונקודות תוך כדי דיבור או בסוף נושאים כך שאם יהיה לו מה לומר,על הנושא המדובר, אז יהיה לו מקום לומר אותם בשיחה ושלא ירגיש שהוא חותך אותך בדיבור-כמובן לעשות את זה בצורה הגיונית ולא לעצור לכמה דקות אחרי כול משפט(אני מניח שאת יודעת את זה אבל אני חייב לדייק).

 

תפגשו במקום שיהיה לו נוח להיפתח- לא עמוס מידי ורועש, וגם לא במקום שיכול להיות שהוא מכיר אנשים (זה מפריע לחלק).

 

ולבסוף תעשי לו סוג של מבחן- פשוט תשתקי עד שהוא יהיה חייב לדבר, אבל אל תעשי לו פרצופים ואל תסתכלי על השעון או יותר מידי על הסביבה, תחייכי ותתני לו מבט מעודד.

 

בהצלחה~

אנסה לחשוב על משהו מספיק מצחיק... ואיך לשלב אותו באופן הגיוני.

 

לגבי הנקודה שאחרי - נראה לי שזה היה בסדר (כמובן שאני לא אובייקטיבית, אבל לשיפוטי..)

 

לגבי הנקודה השלישית - זה בטוח היה בסדר.

 

ולגבי הנקודה הרביעית - אשתדל לנסות קצת. ניסיתי האמת כבר בפגישה הראשונה, אבל אולי לא מספיק.

 

תודה רבה!