פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1355)

מרואה חשבון

תלוי עם מי יוצאים

אני הוספתי לזה ושילמד 40 שנה תורה..
ושרק ידע שאני לא הבת של כלבא שבוע..

היא יכולה להיות חברה שלי ??

כמה קליפי חתונה ביוטיוב..
ובאחד מהם העניבה של החתן הייתה קשורה בצורה פשוט מזעזעת שאפילו אני נראלי הייתי יודעת לקשור יותר טוב..
וממתי באים לדייטים עם עניבה?

.

טוב זה כבר משו אחר

לטענת ויקיפדיה - " את תחילת השימוש בעניבה כפי שהיא מוכרת לנו היום מייחסים מלחמת שלושים השנה. שכירי החרב הקרואטים בצבא צרפת לבשו צעיפים לצווארם; יש הטוענים, שמטרת הצעיף היה לקינוח הפה בעת האכילה, או להגנה על החולצה מפני כתמים. מכל מקום, תושבי פריז התלהבו מהמראה החדש ובמהרה פשטה אופנת צעיפי הצוואר, לנשים ולגברים, בכל רחבי אירופה. המילה עניבה בצרפתית (קראואט) ובשפות אירופאיות נוספות התפתחה מהמילה "קרואטים". מאופנה זו התפתחו סוגי העניבות השונים המוכרים לנו כיום."

את קרואטית?

לא משפיע לדעתי על תפיסת האינטלגנציה של מי שנפגשים איתו, אבל משפיע על הערכת הרמה הדתית, הסגנון הדתי, קצת על האופי, וכמובן - על הרושם החיצוני.

 

איך אתם מתלבשים לפגישות באמת? בדיוק כמו שאתם מתלבשים ביום-יום? כמו ביום-יום אבל דווקא את הבגדים שנראים יותר מכובדים? שילוב בין בגדים שהיתם לובשים בנפרד ביום-יום אבל בשילוב לא? האם מה ששמעתם\הבנתם לגבי מי שאתם הולכים להיפגש איתו ישפיע במשהו על בחירתכם? אולי בכלל אתם לא משקיעים בזה כל תשומת לב? סתם מסקרן...

אבל יש לי חבר כזה והיה לי ר"מ כזה ואת שניהם אני מאוד מעריך ולאו דווקא בגלל צבע או סוג הבד.

מוציאים את העיניים...

 

 

**

 

אני באמת לא סגורה על האמירה שלה.

מזל שהשדכן יוכל לומר לי על ההשקפה (באופן כללי בלבד!) ושזה לא יהיה נתון לחסדי השפיטה של הכיפה.

לדעתי.

אחי תמיד הלך עם כיפה שחורה, בלי לדעת שזה אומר משו..

רק שהוא הגיע לישיבה והתייחסו אליו בהדרת כבוד (הוא הרג אותי מצחוק שסיפר לי את זה )

והוא בירר לפשר ההתנהגות הסבירו לו שהם סבורים שהוא דוס רציני בגלל הכיפה..

 

 

קיצר זה ממש מצחיק..

עייני מסכת אבות פרק ד משנה כו,

 

ותביני מה כיפה כזאת עלולה להסוות, חלילה.

גרביים כחולות עד 10 ס"מ מעל הקרסול?

 

כמו שכבר הזכירו תלוי מי גורב אותן.

הרבה פעמים זה בא מתוך אמירה שהאדם לא שלם לא עם דרכה של הציונות הדתית ולא עם הדרך החרדית. אני מכיר כאלה. אבל כמו בכל דבר, זה משתנה מאדם לאדם. בהקשר של כיפה שחורה לא סרוגה, למשל, יש כאלה שהתחנכו במוסדות חרדיים בילדותם ומאז התרגלו, למרות שבדעותיהם הם מחזיקים בהשקפות של הציונות הדתית.

 

בשורה התחתונה, עדיף לשאול ישירות מהן השקפותיו במקום לנסות ללמוד אותן מנסיבות חיצוניות.

אם הבנתי נכון, אמרו שלא כדאי "לפסוק" לפי הכיפה, אלא לברר מעבר.

 

מה שונה מהשורה התחתונה שלך?

וזה ממש לא לחפש על מה לפסול או דומה לגרביים כחולות.

 

המשמעות מתבטאת בשאלות שצריכות לעלות בבירורים: צריך לבדוק האם הוא מחובר להשקפתה של הציונות הדתית, אורח חייה ורבניה (אלה שלוש נקודות שונות, ולפעמים התשובה תשתנה..). אלה שאלות שברגיל לא בהכרח צריך לשאול אותן, אבל במקרה כזה דווקא כדאי.

 

מהתגובות הקודמות השתמע שזהו נתון שניתן פשוט להתעלם ממנו. לדעתי, זו טעות.

 

 

תבררו מי הבן אדם, לא איזה כיפה יש לו.

המ"ה

 

אף פעם לא בררתי איזו כיפה יש לו וגם לא חושבת שאברר אי פעם..

(אלא אם כן זו כיפת 'שקל')

שמחלקים בחנוכה בהדלקת נרות

בצבע סגול, ירוק, ואדום?

 

תפסלו על זה?

הוא הולך עם כיפות בכל מיני צבעים מגניבים וציורים מגניבים (בטיול מהעבודה ישבנו כל ה"דוסים" יחד והוא שיתף אותנו בהתלהבות על הכיפות המוזרות שהוא קנה)

 

כשהוא בא לעבודה עם כיפה שחורה סרוגה יודעים שהיום הוא הולך להיפגש עם לקוח והוא לא במשרד "הייצוגית" ככה הוא קורא לה  

אבל מדובר על כיפה גבעוניסטית ולא על כיפה סרוגה רגילה

 

אז אסור להקפיץ משמחה.

 

בחיי, מה השעה, כמה זמן אני כבר במצב הזה? השטויות מתחילות לנזול לי מהמקלדת, נראה לי אני הולך לישון

יש כאלה שהימים שנוהגים באבלות על תלמידי רבי עקיבא מר"ח אייר עד א' סיון (לא סגורה על זה..).

קוראים לזה יקים.

לק"י

 

לא נראה לי..

 

אז זה כנראה לא רק ייקים.

אני חצי ייקה וחצי תוניסאי.

לק"י

 

למרות שהג'רבאים נוהגים הרבה פעמים כמו האשכנזים..

מי רוצה מוקפץ? ישר מהווק, זה לא באמת מוקפץ אבל יש לזה טעם של בשר כלב.

בס"ד

סיני מקופץ?!

 

 

בחיי השתגעתם!!!

המטרה היתה סתם להקפיץ את השרשור, תודה על המחמאה.

 

לא. לא באמת נעלבתי.

^^

#$%^

סממיילים למיניהם 

לך תדע...

בס"ד

אין לי בעיה בכלל ען הצורה בה הקפצתם את השרשור, היא פשוט הצחיקה אותי

 

דבר שני-

חסרים לי רק 5 שאלונים של גברים- אז אנא ממכם- 5 גברים שנמצאים בקשר זוגי אך לא נשואיים שרוצים לענות....

אני אוההבתת את החתימה שלך!!  

בס"ד

יש לי אותה, אני חושבת, כבר יותר משנה...
 

פשוט אין לי כח ואין ללמה להחליף אותה.

 

 

וכן, עדיין חסרים לי שאלונים של גברים- אז אם אתם עדיין לא עניתים, ורוצים... מוזמנים

אבל בעיקר אמונה ותפילות

שכל מה שאתה עובר זה מכוון מלמעלה

והאמונה שבסוף תמצא אותה ויהיה לכם טוב

לא הכל רע ומייאש בעולם הדייטים,

לא כל דייט לא מוצלח זה ערב רע.

 

בסך הכל, יש אופטימיות שרוב העולם מתחתן,

ובסוף בעזי"ת זה יגיע גם אלייך.

ועוד פעם תפילות.

כל פעם מגלים משהו חדש שהקב"ה החליט שהגיע הזמן שתלמד.

 

 

מה שמנחם אותי בכל תקופת ה"חיפוש" זה קודם כל הידיעה שהוא יגיע..מתישהו.. כי כמו שאני רוצה- הקב"ה רוצה לא פחות ממני..

 

דבר נוסף, רבי נחמן אומר שההמתנה היא כמו מתנה. ז"א שהתקופה הזו היא היא המשמעותית לבניית קשר בעתיד. 

זו תקופה של בנייה עצמית שמחייבת אותנו להאמין בקב"ה. 

 

אפשר לדמות את ההמתנה לזיווג בקשר שבין עמ"י לקב"ה (כמו שמתואר בשיר השירים- "קול דודי דופק פתחי לי"). 

כמו הכמיהה לזיווג כך הכמיהה לגאולה, לקב"ה. ע"י הרגשת החיסרון בזיווג אנחנו זוכים להרגיש גם את החיסרון בעמ"י לקב"ה.

אולי זה החיסרון הכי גדול שיש לאדם וכשאנו, הרווקים, שותפים לזה- זה נראה לי ממש זכות ואפילו מחמיא שהקב"ה "משתף" אותנו, ממש על בשרנו,בכיסופים לגאולה..

 

כל יום שעובר, אנחנו יותר קרובים..

בעז"ה בקלות ובנחת לכולם!

כשמדמיינים את המפגש עם האחת, ואת הבית שנקים, והמשפחה, והילדים... - זה נותן המון כח להמשיך לחפש!

וגם...חתונות של חברים. כי פתאום רואים שזה אפשרי, הנה - החבר ההוא הצליח, וגם ההוא... אז למה שאני לא? יאללה, לקבוע עוד דייט!

ולא להתנתק מהן. ככה גם אם נפרדים מבחור, יש את החברות ששומרות על מצב הרוח.

עד שמרגישים שוב את החוסר..

 

הידיעה שבסוף זה משתלם.. ובינתיים העלם משתבח ומתפתח.. 

 

אגב,, הרבנית ימימה מזרחי אומרת להתפלל: מסכן בעלי, כמה הוא צריך לחכות לי לבד,, בטח קשה לו..

 

והמתפלל על חברו נענה תחילה..

 

כמובן.. גם הפוך אפשר

 

ב"הצלחה אח!!!

 

 

לק"י

 

אני מניחה שלענייני שידוכים- זה לא תקף.

לא שמעתי על כך אף פעם

 

 

מי אמר לך את זה?

בעיתון 'פנימה' של הנשים וזה.. הרבנית ימימה כתבה שחודש אייר יש לו הרבה סגולות. ביניהן גם זיווג.. אני לא זוכרת במדויק זה לא לידי אבל מי שיש לו ויכול לצטט או לאמת את דבריי אני אשמח

סתם - אף פעם לא טובים..

 

אבל "קשרים" שמדובר פה - הם צורך מצוה.

 

לא נראה, חלילה, לדחות מצוה בגלל "סגולות" כאלה. הרי חז"ל אמרו "שמא יקדמנו אחר"..

 

ובכלל - דומני שלא שמענו "מנהגים" לתאריכי התחלת היכרות. יש לגבי זמנים שעדיפים לחתונה וכד'. אפילו שידוכים (אירוסין) מותרים גם בזמנים שלא נוהגים בהם שמחה, בהגבלות מסויימות של אופי האירוע, שלא לעכב את האופציה של הקמת בית בישראל.

 

ואולי תיקון גדול ל"לא נהגו כבוד זה בזה" - להכיר על דעת שינהגו כבוד זה בזה, וקל-וחומר אם יינשאו, שזה יאפיין את ביתם.

אני פגשתי את בעלי לראשונה בשלושת השבועות

צריך לקחת בחשבון שלא תמיד נקבל את התשובה האמיתית ומדוייקת

וככל שנלחץ יותר לקבל את התשובה, זה יצור אי נעימות אצל הצד השני

 

גם דרך השדכן זה יקרה ככה

לדוג'

מישהו שיצא עם מישהי

והוא לא חיבב את המראה שלה

ואמר את זה לשדכן

מה השדכן יגיד שיתקשרו לברר אצלו?

 

לפעמים מדובר בטעויות של ממש שנעשו על ידך, וכדאי לשמוע עליהם כדי לא לחזור עליהם. כפי שכתבת בעצמך, רק את השדכן שואלים. לא להביך את הצד השני ישירות.

 

איך השדכן יוציא את המידע, אם בכלל? זאת בעיה שלו. אם מדובר בנתון כמו מראה, הוא יכול לשקר ולומר שלא הצליח להוציא את המידע מהשני. האחריות שלו לנהוג בטאקט בהקשר הזה היא שלו בלבד. לא צריך להימנע מלשאול מתוך חשש שהוא יפעל בחוסר טאקט.

 

בהצלחה!

המ"ה

לפעמים גם הם לוחצים מדי
ולפעמים גם להם אתה לא רוצה לומר את הסיבה האמיתית.

קרה לי כבר כמה פעמים ופשוט אמרתי שאני חושבת שזה לא מתאים וכשלחץ ממש גרדתי תירוץ מהרצפה..

לכן זה ממש כל מקרה לגופו.
לדעתי עדיף שהוא ידבר ישירות עם הבחורה אבל זה כל אחד ומה שמתאים לו ולה.

המון ב"הצלחה ובשורוטובות

ולפי דעתי לא כדאי לשאול אף פעם,

 

צריך סיבות בכדי להמשיך קשר!

לא בכדי להפסיק אותו!

אין מצב שיעבור קשר אפילו של 2 פגישות בלי שלמדת משהו קטן על עצמך, ההתנהגות, התנהלות, כי המפגש עם בן אדם אחר מוליד צדדים אחרים אצלי ואז אני שם לב לדברים אחרים..

לכן זה יכול לעזור..

ותכלס, הם לא באמת יגידו את הסיבה האמיתית.. זה אפשרי אחרי הרבה פגישות ודווקא מבן הזוג עצמו ורק אם היתה פתיחות מאוד גדולה בקשר.  אחרת הם סתם ימציאו סיבה ותשברי את הראש מה לא הלך..

 

בהצלחה..

בע"ה

 

למרות שבד"כ אדם יכול לדעת או לפחות להיות בכיוון אם באמת הוא יתבונן ,

הרי הוא היה שם בפגישות חווה והרגיש את הכימיה הזרימה האוירה המבטים וכו'..

הרי אנחנו בני אדם וב"ה חש לנו אינסטינקטים בריאים לדעת  מתי אנחנו רצויים או לא

 

אני די מבין מה שכתבת " כנראה שבפגישות הוא קצת לחוץ

[במיוחד לאור העובדה שעד הדייטים לא יצא לו לדבר עם בנות,לא הדריך בסניף/התנדב עם בנות]

והצד השמח והפחות רציני שבו לא הספיק להיחשף בפגישה-2 הראשונות.. "

במקומך הייתי אומר אולי פחות טבעי פחות עצמו ולאו דוקא לחוץ ,

כך שכדאי לברר ולראות אולי היתה חופזה וטעות בתפיסה  .

 

אבל גם אם אחר הבירור לא יתאים אז הנה סיפור מעודד ששמעתי מהרב לוגסי שליטא

שדי עוזר להתבונן יותר על כל הענין שהזכרת מהכיון הכי חשוב וזה האמונה והביטחון בקב"ה אז ככה :

 

יום אחד בא אליו בחור שכבר מחפש הרבה זמן את זיווגו ואמר לו

שבע"ה הוא הולך לפגישה הערב  עם מישהי והכל נשמע טוב והוא רוצה ברכה מהרב

הרב בירך ואמר לו שאחרי הפגישה יבוא אליו ויספר לו מה היה .

 

למחרת אחרי הפגישה הבחור מגיע לרב ופניו נפולות .

שואל אותו הרב : " מה קרה הבחורה לא מצאה חן בעיניך ? עוד ערב שרוף ?".

הבחור עונה : " לא  , להיפך היא מאוד מצאה חן בעיניי  "

שואל הרב : " אז מה הבעיה ?"

עונה הבחור : " הבעיה שתוכדי שיחה פלטתי משפט שלא הייתי צריך להגיד

והוא גם ממש לא מייצג את מי שאני באמת ,

ואחרי שהמשפט יצא ראיתי מהבחורה שדר שזה לא מצא חן בעיניה

ונראה לי שבגלל זה לא תהיה פגישה שניה  ..." .

ענה לו הרב : " אל תהיה פזיז בוא נחכה לערב ותספר לי אח"כ מה היה  ".

 

בערב מתקשרת אליו השדכנית ואומרת לו " תשמע הבחורה לא מעוניינת

ומה המשפט הזה שאמרת זה ממש לא מתאים ובגלל זה הבחורה פסלה ולא מעוניינת .."

בצר לבחור חזר לרב וסיפר לו הכל בדכדוך

אמר לו הרב :  " תראה הקב"ה יודע שהיא לא הבת זוג שלך וב"ה השיחה זרמה

וכמעט והבחורה הרגישה שזה זה מבחינתה אז כדי שזה לא יסתדר הקב"ה גרם לך לפליטת פה

שלא מייצגת אותך כדי שהיא לא תרצה אותך , היית צריך להיפגש איתה אבל רק את אותה פגישה  ".

 

דיאנד  .

 

בע"ה בשורות טובות  ובהצלחה .

 

את רוצה לחזור או לא

אם זה קשה סתם ככה לחשוב על זה

לקחת דף ועט

לצייר טבלה עמודה של בעד ועמודה של נגד לחזור

 

ולרשום למה בעד ולמה נגד

 

אם תחליטי כן לחזור

תהיי שלמה עם זה

 

אבל

אם החטלת לא לחזור

תבטלי את הפגישה

היא סתם תעורר את הרגש שוב

 

בעיקרון השיטה היא

השיטה הכי טובה היא כמה שפחות להזכר בו

לנסות כמה שפחות לחשוב עליו

ואם עולות מחשבות עליו

להתעסק במשהו אחר כדי שיסיח את הדעת

 

 

בהצלחה

ותחשבי באמת אם את רוצה לחזור. למה כן?

למה לא?

את הרי עונה לעצמך שאת לא מוכנה לנישואים כרגע וחשוב לך לעשות שירות. ושאם תחזרו אז זה עלול לפגוע לך בשירות.

אז את חצי עונה לעצמך כבר.

תחשבי ברצינות. למה כן? כי יש לך חוסר עכשיו. בכל פרידה מרגישים את החוסר וזה לא משנה אם זה מבחור, מבצפר, משירות לאומי.... וזה הגיוני מאוד להרגיש ככה.. קל וחומר אחרי קשר של שנתיים.

שבי עם עצמך ותחליטי. תהיי שלמה עם כל החלטה שתגיעי אליה! 

אולי פה או במקום אחר, קראתי שאם את נפרדת ורוצה לחזור- אז זה יצר הרע והוא מתעתע בך.

וכמו שאמרתי הרבה פעמים ואמרו לי, הזמן עושה את שלו. ממש ככה.

מחשבות באות? תרשי להן להיות אצלך. תרשי לעצמך להתגעגע. מותר.

אבל תעסיקי את עצמך בעוד דברים.

את מתחילה בע"ה שירות לאומי! התקופה הכי יפה! תבני את עצמך בה.

אם החלטתם שלא לחזור, אל תתבאסי. בשירות את תבני ותכירי אותך ואולי תראי שזה לא מי שאת מחפשת...

אני אומרת, בכ"מ-לא חבר בשירות!!

זה סוחט.

זה מסיח את הדעת.

וזה בזבוז של השנה.

 

עוד משהו. לקבוע תאריך יעד לפגישה- לענ"ד טעות גמורה.

לפי דברי הרב יהושע שפירא.

זה כמו לפצוע את עצמך שוב ושוב.

במקום לחתוך חלק ונקי.

הרס עצמי..

 

את תחכי ליום. ותחכי, ובנתיים תתחרפני..

 

אם החלטת שאת לא רוצה קשה איתו.

אז לא!! אל תעני את עצמך! בבקשה!!

לא ממש קבענו פגישה... קבענו זמן בעוד שנה שננסה ליצור קשר ולראות אם זה רלוונטי...

וגם... הכל תלוי בי.. אם אני רוצה לחזור עכשיו.. אז הוא יקבל אותי... אז זה תלוי בלחיצת כפתור שלי לחזור אליו..וזה כל כך ומבלבל, למה לא? פשוט נהיה חברים עוד קצת? בשביל מה לסבול? כנראה שאני יודעת שהתשובה היא לחכות, אבל קשה לי? 

את צריכה להסתכל עליו לא כחבר,

 

את צריכה לשאול את עצמך שאלה פשוטה:

 

האם הייתי רוצה אותו כבעל?

האם הייתי רוצה אותו כאבי ילדיי?

 

ולהפנים את התשובות לטוב או לרע.

מבחוץ לו.. זה האתגר.. זה קורה.. אני גם שונא את זה.. אבל הבנתי שככה זה..

צריך להיזהר לא להתלהב על ההתחלה לא בגלל שזה משחק וצריך לשחק אותו

אלא זה עדיין שלב של בדיקה שכלית והתאמה של כימיה וזרימה הערה כזו מכניסה רגש למשוואה.. וזה לא הכי טוב

 

ככה בחורה חכמה אמרה לי פעם כששאלתי אותה על זה..

 

נראה לי צודקת..

 

אפשר להיות נחמדים גם בלי לבטא רגשות..

כי אין לי את התכונה הנפשית הזו. אני ממש לא מחפש "לכבוש" איזה בחורה קרירה ועניינית.

אני דווקא מחפש מישהי שתראה נכונות ורצון בקשר, גם בתחילתו (בהנחה שבאמת טוב לה, כמו שהשתמע מסגנון השאלה). שתשאיר לי את הדאגה שמא אני לא כ"כ מעוניין ועלול להיסחף בגלל הרגש.

ומשיחותיי עם חבריי הקרובים גם הם חושבים ככה (ומתבאסים כששוב ושוב זה לא קורה).

 

ולשאלתך, אלי: אני חושב שאם אתה מרוצה מהקשר כרגע אתה צריך להראות את זה. הכי טבעי ומתבקש בעולם. וגם עוזר לקדם את הקשר (מנסיון חיובי). קשה מאוד לפתח קשר כששני הצדדים מסתירים את רגשותיהם האמיתיים. זה טוב לפוקר, לא לחיים

 

 

עריכה: פתאום אני רואה את הכותרת "אז אולי אני לא אדם" ולידה הניק שלי

תהיה טבעי!! זה חמוד ויפה!!

 

ולדעתי בנות הן לא כאלה, אבל אם ככן אז, בנותמה עובר עליכן?!?!

תהיו נורמליות!!! די לעשות פדיחות!!!! אתן מבישות את כולנו והורסות לנו את הבנים השווים!!!!

 

בנות מעצבנות 

מה שיש לך ביד, ורק אחרי שהוא הולך אז מעריכים אותו..

 

זה נמצא אצל כולם פחות או יותר.. ואפשר לעבוד על זה.. וצריך לעבוד על זה..

 

ואשריך.. בגלל זה אתה אדם ישר.. חח אבל זה קיים אפילו בכל דבר קטן אם תשים לב..

 

וברור שהכי כדאי להיות נורמליים וטבעיים ואני בא ככה לפגישות..משתדל חח

 

סיבה נוספת שהיא תחתוך אם היא בספק..

:

 

אם יש תחושה שהעלם רוצה,, והיא ממש בספיק,, אז עדיף לחתוך מהר,, מאשר להמשיך, ולהתסכן בשברון לב של הבחור..

 

אתה רוצה למקד את השאלה, ככה נוכל לענות ממוקד יותר..

 

או שזו סתם שאלה תיאורטית..

 

 

אחרת ממשיכים עם הספק הזה עוד הרבה זמן

מישהי אמרה לי שבנות שיצאו הרבה אז מתחילות את הקשר בזהירות שמא הקשר ייפול..

כמו צעד קדימה, 2 אחורה.. אז אפילו אם אין באמת סיבה לחתוך - היא תחתוך כי היא יודעת שבעתיד הקשר יהיה יותר חזק, אבל כאן נכנס הדימיון שלה ואומר לה שגם הקשר הזה ייפול אז לכן היא ישר מעדיפה לחתוך עכשיו..

 

אני שואל בעיקר בנות האם הם מכירות את התופעה מבפנים?  (יכול להיות שזה בתת מודע, אבל עד כמה זה קיים?)

 

 

כוונתי: נראה לך שיש הבדל בגישה זו בין בנים לבנות?

 

השאלה היא : האם נותנים צאנס כל פעם מחדש ומאמינים שזה באמת יכול להצליח...

 

לי זה לא קרה.. וגם מימה שידוע לי לחברותי לא.

 

 

ידוע שעל האישה זה משפיע יותר.. כל אחד זה עוד סריטה בלב..

 

ולגבי מה שאת אמרת.. זה שאלה כאילו? עד כמה לתת צ'אנס?

 

פעם יצאתי עם מישהי ממש חכמה.. אחרי הפגישה הראשונה אמרתי בטוח זה לא ילך כי לא זרם כ"כ וכו'..

 

אז למחרת כבר הייתי בתחנה המרכזית בדרך לנסוע.. רק הייתי צריך לעשות את "שיחת הסיכום" לשמוע את ה"לא"

ולנסוע..

פתאום היא אומרת לי : כל עוד לא ראיתי סיבה שהקשר הזה בטוח לא יצליח - אני ממשיכה..

יענו.. כל עוד יש סיכוי שהקשר יצליח- כדאי להמשיך..

 

אח"כ יצאנו איזה חודשיים..

 

אז אם שאלת - זו נראה לי התשובה..

אני היא אחת מה בחורות שכתבת שהיית נראית לך ממש חכמה ומכיוון שפחדת שהיא תנפנף אותך אז רצית להעיף....

 

 

כמה שזה לא נכון!!! מכל כיוון זה לא נכון!! לא לבנים ולא לבנות!!

אני גם בשיקול שאם יש בסיס טוב להמשך אז ממשיכים!

ולפעמים בנות ניראות חכמות כי יש להם כח דיבור מיוחד או זיכרון מידי טוב (ב״ה) ואם יחד עם כל זה הן ניראות טוב.... הבחור משקשק מפחד שהיא תעיף אותו... ואז הוא ישר אומר לא....

 

תקשיבו בנים יקרים, גם הבת שנראית הכי חזקה בעולם זקוקה לגבר... ( ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך)

כך ה׳ ברא את העולם.... אז תפסיקו לפחד, תהיו גברים ואם אתם רוצים מישהי, תלחמו על זכותכם!!

 

בכ״מ בקשר לספקות: אם אני לא בטוחה ש״לא״ אני לא אגיד לא.

אבל אם יש לי ספק וגם לבחור ואני מדגישה, גם לבחור יש ספק אז אני מורידה.

כי לדעתי קשר שמתחיל בלי שאף צד רוצה להמשיך זה לא מתכון בריא במיוחד...

 

בהצלחה!!

 

השאלה ששאלתי היא בגלל שמישהי חתכה אחרי פגישה ראשונה וזה היה נראה לי שיא המוזר, ומישהי אמרה לי שיכול להיות שזאת הסיבה.. ואני לא חשבתי בכלל על השיקול הזה - בגלל זה פתחתי את האשכול הזה..

 

הסיפור עם הבחורה החכמה.. לא רציתי לחתוך.. פשוט הייתי בטוח שזה יבוא ממנה..

ממנה למדתי את הסבלנות שקשר צריך..

 

 

ולגבי מה שכתבת.. אם את בספק- מה זה משנה אם גם הבחור בספק? אסור לו ? ואולי שניכם עוד לא קלטתם את התמונה וזה מתאים? זה המקרה שעליו אני מדבר שכדאי להמשיך...

במיוחד על הדייט הראשון.

זה לא שהם בספק ורוצים עוד דייט, זה שהם בספק ולא יודעים אם להחליט על דייט שני.....

 

כשהמצב כזה ואני גם בספק, אז מבחינתי זה מינוס אצל הבחור שהוא בספק אחרי דייט ראשון ולכן א נ י כבר לא בספק אלא מחליטה שלא רוצה.... קפיש??

להגיע לדייט ראשון לא בתחושה של 'לבדוק' ו'להסס' אלא בתחושה של 'אני רוצה את הבחורה הזאת'.

וכמובן המון עין טובה, להשתדל לצאת מכל הסרטים.

ותאמין לי שאצלי זה לא הבעיה...

ונראה לך מוזר:

 

יכולות להיות הרבה מאוד סיבות. וממש לא הכרחי שתבחין בהן במהלך הפגישה.

 

ייתכן מראה חיצוני (וגם אם אתה נראה לדעתך (או לדברי אחרים) מצויין, זה יכול להיות עניין של טעם וסגנון); ייתכן שהיתה חסרה לה זרימה\כימיה - הרגשה שאתם באותו ראש, מדברים באותה שפה ומשדרים על אותו גל (אמרתי את אותו הדבר בחמישה ניסוחים שונים ); ייתכן משהו שאמרת שהרתיע אותה \ גרם לה להבין שאתם לא מתאימים מבחינת אורח חיים \ סגנון דתי \ אחר. ייתכנו הרבה מאוד סיבות.

זה יכול להיראות לך "שיא המוזר", כי אתה אתה ולא היא, והיכולת שלך (של כולנו) לקלוט מה הולך למישהו אחר בראש, במיוחד מישהי כמעט זרה, היא מוגבלת. למרות שבפגישה היה אולי מאוד נחמד, זה לא אומר שלא היה שום דבר ממשי שגרם לה לחתוך.

כלכך נכון!!

אז אדייק,, בעקבות ההארה..

 

התכוונתי שלפעמים מתחשק להפסיק, אבל רואים שהצד השני רוצה, אז השאלה היא כמה לתת צאנס ולהמשיך לראות אולי פתאום יתחשק..

 

 

שיש צורך להפסיק אחרי דייט ראשון.. לא נראלי הגיוני כי אפילו לא מכירים את הבחור..

מישהו חתך אחרי דייט ראשון? כשהוא ידע בוודאות שזה לא זה? איך הגעתם לזה?

המחשבה\תחושה שאז הצד השני יזום פרידה - לא רלוונטית בכלל אצלי.

בשביל לענות תשובה מדויקת לגבי אחרות (אא"כ דנו בנושא הזה ספציפית, מה שלא קרה). גם אני הייתי צריכה רגע לחשוב האם מה ששאלת נכון לגביי או לא, כי אף פעם לא חשבתי על זה.

 

בחורה שמפחדת להקשר- תפרד דווקא ממי שהיא רוצה יותר מהר,

בחור שהיא לא כל כך מעוניינת בו ממילא- היא לא חוששת להקשר אליו ולכן פחות אכפת לה לבדוק איתו פעם פעמיים נוספות,

 

לא?

 

 

או בקיצור-

הפחד שלי להקשר בא לידי ביטוי דווקא בקשרים שבהם הייתי יותר מעוניינת, יחסית לקשרים אחרים.

ואז זה בא לידי ביטוי בכך שאם קלטתי היסוס מהצד השני- יחסית מיהרתי לחתוך כדי לא להפגע.

תוך כדי..

 

על הדבר הראשון.. זה מה ששאלתי...

זאת שאלה כללית- יש בנות כאלה, ויש בנים כאלה.

זה אופי.

ולרוב הוא נוצר כתוצאה מדברים קודמים..

גם לפעמים מישו שלא יצא אף פעם וחושש מכל צעד שהוא עושה, זה לא טוב....

כי אם בחור חושב לחתוך אחרי חודש ומורח את זה 4 חודשים, יש כאן בעיה קשה!!!!

 

ו...לא רק בנות חוששות בתחילת קשר, גם בנים חוששים ובאים עם אלף סימני שאלה....

וככל שיוצאים יותר, יש יותר מטען קדום.....

זה אומר שאנחנו צריכים להגיד איפה בסדרי העדיפויות נמצא הקמת הבית?

 

בדיוק

אחרת מי ימלא אותם? ‎



ברצינות, יש לי כמה סידורי עדיפויות ברשימה. כל אחד נמצא במקומו הראוי.

1. לימוד תורה

2. הקמת בית

3. מילוי שאלונים

4. חברים

5. לימודים

6. משפחה

7. עזרה לזולת

8. ספורט

9. לנ"ו

10. כתיבת שירים

 

זהו שאלון לדוגמה..

למה לימוד תורה/לימודים אמור להתנגש עם הקמת בית?

 

במילים אחרות יש כאן הרבה דברים שיכולים ללכת ביחד ולא לבוא על חשבון משהו אחר.

אבל הם יכולים גם להתנגש, לדוגמה במצב שאתה רוצה להיפגש עם בחורה לצורך נישואין ואתה בישיבה וכול ערב יש לך שיעור/חברותא -מה תבחר? להקים בית או לימוד תורה? הדוגמה אולי לא משהו אבל העיקרון הובן, לפי דעתי.

כל אברך בכל ישיבה לא לומד עד שעות שהוא היה לומד אם הוא היה רווק

אז יש כאן פחות לימוד תורה!

 

נכון, יכול להיות שזה שווה את זה

אבל זה כבר תלוי בסדרי עדיפויות

תמצא עלמת חן שמעדה בקצה של צוק ונאחזת בקצהו בשארית כוחותיה. חוש לצידה בדרמטיות ותפוס אותה רגע לפני שכוחותיה אוזלים. הטען את הנערה על סוסך הלבן והחש אותה העירה, שם תמצא לה רופא, ובסתר השאר לה צרור מעות עבור משפחתה דלת האמצעים. לכשתתאושש, לך עמה לשפת הים, ולאור השמש השוקעת, תציע לה את אהבתך.

 

אם יש לך בעיה כלשהי לאמץ את השיטה הזו - כנראה שתצטרך להיתקע עם הדייטים..

או במילים אחרות, מי באה לטיול בצוקי הצפון?

תצטרך לצאת איתה כמה דייטים... לא?

אפילו אם זה אחרי שהצעת לה את ידך...

אני תמיד טוען שכל ההבדל בין להכיר בדייט

ללהכיר במקרה

מסתכם ב3-4 פעמים הראשונות בסה"כ.

אח"כ הכל אותו דבר...

פסימי,
אתה כ״כ ריאלי!
איפה היית עד היום ומדוע שתקת?
אתה יודע כמה רווקים אומללים סובלים, כשהפתרון האידיאלי צפון בתוכך?


תודה!

באיסור חמור

 

אלא אם אתה מתחייב שהראשונה שאכיר לך אתה מתחתן איתה ולא משנה מי היא או מה היא

ביום שתתארס נרשה לך להבטיח את זה

מה, לא תצא עם ארוסתך/ אשתך לדייטים? רוב הקטע הדוחה של הדייטים נע סביב אי הוודאות אם זה אכן יתאים או לא.
אמנם מעולם לא הייתי נשוי עדיין אבל יציאה לדייטים אחרי הנישואין נשמע לי כמו אחלה רעיון לזוגיות טובה ומושקעת.
וחשבתי על זה לפני שנים, מושפע מסיפוריו של אפרים קישון שנשמע שהיה לו טוב בחייו.

הטיפ שתמיד נותנים לזוגיות טובה הוא לצאת לדייט לפחות פעם בשבוע

 

אם כך, למה אתה קורא דייט?

כל שאר הפגישות אינן דייטים

לפחות על פי ההגדרה שלי

היא תגיע..
ואתה אפילו תהנה מהדייטים

תשאלו אותו למה 13

עד לילד הראשון.

זוג+ילד=משפחה.

צדקתי?

10 חודשים מהחתונה 3 חודשים עד החתונה

יש כאלה שעשו את זה בחודש.. (מפגישה ראשונה ועד החתונה..)

איש זה ריאלי שתתחתן תוך 3 חודשים מהיום?

אבל כבר קיים דבר כזה - קוראים לו - החיים.

 

מי שיגיע לכנס שאתה מציע אלה אותם אנשים שגם ככה מגיעים לכנסים הקיימים.

 

זה אומר, שמי שלא מגיע לכנסים הנוכחיים, לא יגיע גם לזה.

 

אם נפנים שלהכיר בצורה טבעית במהלך החיים זאת גם אופציה - נוכל לחייך יותר

בחיים את\ה לא פוגש כל כך הרבה אנשים שבידוע מחפשים את זיווגם. בכנס כזה אתה יודע שזאת המטרה בדיוק, ומי שלא מחפש - פשוט לא מגיע. 

 

חוץ מזה, זה כנס שנועד בעיקר לשרת הרבה מאוד בנות שלצערנו לא מקבלות הצעות בתדירות גבוהה, אולי בגלל שהן כבר עובדות ולא נפגשות עם מספיק מעגלים בחברה. זאת ההזדמנות שלהן למצוא מישהו.

כאילו כל הבנים מקבלים הרבה יותר הצעות. 

הלוואי שתצליח. אני אישית לא אוהב את הדברים האלה

ודאי שיש בנים כמו בנות שאין להם הרבה הצעות. השאלה כאן כעת היא - האם כנס כזה יכול להועיל? יש לו סיכוי להצליח? זאת השאלה, ובה יש להתמקד.

מה ההבדל בין זה למפגש פו"פ?

 

 

הרעיון שלכל אחד יהיה מס' מעלה קצת אסוציאציות שליליות...ברם, באמת בנים לא

יבואו למקום כזה, כי ממילא יש להם מלא הצעות..

 

אני חושב שפתחו איזו קבוצה ברשת של צוקרברג שעורכת מפגשים בין רווקים לרווקות...

ברעיון של "צריכים משהו" (מאחלה חסודה..)משהו עם שם דומה..

לא אוהבת אירועיים דוסים המוניים לא משנה מה מטרתם.

 ובכלל, נראה לי שהמוניות פה לא מתאימה, זה דברים שעובדים טוב יותר בקטן לאורך זמן.

 

ואם זכור לי נכון יש יוזמה כזו, יותר קטנה.

קודם כל, ממש כל הכבוד על היוזמה!

בתור אחת מהבנות שאין לה בקושי הצעות- זה ממש יפה לראות שיש אנשים שמנסים לטפל בבעיה ושחושבים על זה.

כי באמת, זה מטורף. אם זה היה רק אני עוד  מילא... אבל זה גם רוב מוחלט דל הבנות מסביבי! ואנחנו לא בנות 19...

בקשר למה שהצעת- אם מדברים תכל'ס, רוב הסיכויים שזה לא יעבוד. לפחות לא בהתחלה.

למפגשים מהסוג הזה (שכבר יש היום לפי מה שידוע לי) מעיזים להגיע רק רווקים שעברו את ה25 בערך- וגם מהם לא כולם יעיזו...

צעירים יותר לדעתי יחשבו שזה מוזר ביותר... ו"פאדיחות"... וגם (ואולי בעיקר)- שפשוט לא יניב תוצאות, כי לדברים כאלה יש סטיגמה שמי שמגיע לשם זה רק ה"נואשים" ו"ההזויים"... כמובן שזה רק סטיגמה ואני בטוחה (ומכירה גם) אנשים איכותיים שהולכים לשם. אז זה הדעה הרווחת.

לשנות סטיגמה זה יהיה עבודה קשה... לדעתי כדאי לחשוב במקביל על פתרונות אחרים..

אם יורשה לי: כתבת שאתה ואנשי ישפה מנסים למצוא פתרונות לבעיה. 

אחד הגורמים העיקריים לכך- וכבר הזכירו זאת לפני... שזה בנים בכלל ובקושי לא נרשמים לדברים האלה. אני לא יופתע אם תאמר לי שהפרופורציה בין הבנים הרשומים לבין הבנות ברשומות בישפה הוא ממש ממש לא מאוזן כמו באוכלוסיה (אני לא מפחדת לשער שעל כל בן רשום יש 4 רשומות...)

בנות נרשמות בשפע לדברים כאלה!!! בנים בכלל לא... ולא לכולנו יש בני דודים/גיסים/ידידים מהסניף שיכולים להכיר לנו חברים שלהם מהישיבה. אז פשוט אין איך להכיר- כי גם אם אנחנו נעשה את המאמץ ונירשם לכל ארגוני השידוכים האלה- האם באמת יש שם את הבחורים המתאימים לנו שאנחנו מחפשות? איך זה שלחלק מחברותי שנרשמו לישפה, עד עכשיו הציעו בעיקר רק בחורים שמבוגרים מהן במספר גדול מאד של שנים? כי הבחורים הצעירים (בגילאים הרלוונטיים לנו) בקושי נרשמים... וזה, לעניות דעתי, אחד הדברים שכדאי לטפל בהם.

תודה רבה ובהצלחה!

 

 

 

 

 

אני פעם הייתי בפו״פ (בטעות, היה כתוב שיעור, הגעתי ואני רואה שדכנים וזה...)

בכ״מ, אחרי שהבנתי לאיפה נכנסתי..

היה שם בערך פי 2 בנים מבנות.

אבל אבל.... אני בחורה דוסית... תמיד למדו אותי לא להסתכל לבנים בעניים...

ופשוט התביישתי כזה כיאה לבת ישראל אז לא יצרתי שום קשר עין עם אף אחד.

בכ״מ האמיצים שכן ניגשו אלי ודיברו.... אני עניתי כזה מעורפל ובכלל לא ישיר וזורם...

הם הרגישו שאני מעיפה אותם וזהו....

אז לא יודעת מה לעשות עם הקטע הזה...

מיצד אחד לימדו אותנו להיות צנועות ולא ליזום שיחות ומבטים עם בבנים מצד שני, איך אנחנו אמורות להתמודד במצבים כאלה??

גם אותנו לימדו להיות צנועים ולא ליזום שיחות ומבטים עם בנות, מה עוד שגם מצפים מאיתנו להיות הגיבורים הגדולים שמתחילים לדבר...

טוב אני מניח שמה שלא הורג מחשל ונאלץ להתמודד  

אבל סתם ככה אם מישהו יתחיל איתי ברחוב לא אגיב כך

 

 

 

 

אבל פה, זה כזה כולם ביחד וזה שיא ההמביך סתם ככה אני כן זורמת

 

פעם חזרתי הביתה ( הייתי בת 13 משהו כזה) וסיפרתי שאיזה 3 בנים התחילו איתי בסיטואציות שונות באותו יום...

אז אמרו לי, אל תסתכלי לבנים בעניים ולא יתחילו איתך.... עד היום זה עובד על 90% מהמקרים חחחחחח

 

אבל זה היה דורש אומץ!

דבר שני אם יח"צון טוב אפשר לגרום גם לבנים לבוא לכנס כזה!

אז הוא הפסיק

חמישה שבועות ושני ימים לעומר

בע"ה ובהשתדלותנו

 

אני מאוד מעריכה שהבחור מתעניין ומראה שהוא זוכר דברים שדיברנו עליהם.

ככה המפגש באמת מנסה ליצור חברות עם האדם שמולנו וכך לבנות מערכת יחסים טובה בע"ה.

המון סייעתא דשמיא 

׳׳ ׳™ ׳™׳¦׳׳×׳™ ׳¢׳ ׳ž׳™׳©׳”׳• ׳•׳”׳•׳ ׳“׳•׳•׳§׳ ׳›׳Ÿ ׳”׳×׳§׳©׳¨ ׳•׳¡׳™׳ž׳¡ (׳œ׳ ׳‘׳׳•׳₪׳Ÿ ׳׳™׳ ׳˜׳ ׳¡׳™׳‘׳™ ׳•׳ž׳œ׳—׳™׳¥ ׳›׳ž׳•׳‘׳Ÿ.. ׳‘׳ ׳—׳×..) ׳›׳œ ׳™׳•׳ ׳‘׳™׳Ÿ ׳”׳₪׳’׳™׳©׳•׳× ׳•׳–׳” ׳”׳™׳” ׳ž׳׳“ ׳ ׳—׳ž׳“ ׳•׳ ׳¢׳™׳. ׳”׳”׳’׳¢׳” ׳œ׳₪׳’׳™׳©׳•׳× ׳”׳™׳™׳×׳” ׳ž׳ž׳§׳•׳ ׳׳—׳¨. ׳׳‘׳œ ׳©׳•׳‘, ׳–׳” ׳ ׳•׳¨׳ ׳×׳œ׳•׳™..

׳׳ ׳–׳•׳¨׳ ׳œ׳š, ׳•׳˜׳•׳‘ ׳•׳–׳” ׳ž׳¨׳’׳™׳© ׳ ׳›׳•׳Ÿ ׳׳ ׳™ ׳œ׳ ׳©׳•׳œ׳œ׳× ׳׳× ׳”׳׳₪׳©׳¨׳•׳×. ׳©׳•׳‘, ׳›׳œ ׳¢׳•׳“ ׳ž׳“׳•׳‘׳¨ ׳‘׳ž׳™׳ ׳•׳Ÿ ׳œ׳’׳™׳˜׳™׳ž׳™ ׳•׳œ׳ ׳‘׳©׳™׳—׳•׳× ׳ ׳₪׳© ׳©׳׳– ׳›׳ž׳•׳‘׳Ÿ ׳׳ ׳™ ׳œ׳ ׳¨׳•׳׳” ׳׳× ׳–׳” ׳›׳“׳‘׳¨ ׳˜׳•׳‘ ׳¢׳œ ׳”׳”׳×׳—׳œ׳”..

זה חמוד ממש ונחמד.

אבל רק אם אתה מעוניין להמשיך...

אם לא זה סתם משלה את ההבחורה.

בהצלחה אחינו

סמס של "בוקר טוב איך שלמנו היום?"

ברור שאם היא סיפרה שיש לה מבחן- לשלוח סמס של "איך היה?" אחרת היא תפתח פה שירשוריפלצת שמאשימים את כל הבנים בחוסר אכפתיות בסיסית..

אחרי פגישה שלישית נראלי זה כבר הגיוני לדבר קצת בטלפון (לפחות פעם אחת בין כל פגישה)

 

בגדול אין כללים צריך לפעול לפי המצב בשטח.

 

על איזה מקרה משפחתי תפסלו / תחשבו 7 פעמים לפני שתצאו עם מי שמוצע/ת לכם..

 

סליחה על חוסר הבהירות..

כי מצד אחד יש דברים שלא ממש קשורים למוצע ואין זה הוגן לפסול אותו על לא עוול בכפיו.

אבל עם זאת הייתי מבררת וחושבת איזה 10 פעמים במקרה של בעיות נפשיות במשפחה.

 

אבל שלא נצטרך לעמוד בניסיון בע"ה.

הייתם יוצאים?

בגלל שהילד הוא כזה כל המשפחה היא פסולת חיתון? ואם חלילה בנך היה חנ״מ.... תחשבי לבד. כל מיקרה הוא לגופו ודורש בידוק ובירור אבל לא פסילה

רק שאלתי....

 

לק"י

 

וזה דוקא היה עוזר לי לדעת איך הוא מתייחס ל"חלשים" ממנו.

אני מקווה שחוץ ממקרה קיצוני כזה-
לא תדחה אף דייט.
לא ילד חנ"מ/אוטיסט, במשפחה.
גם לא הורים גרושים או פרודים.
לא אחים דתל"שים
ולא כל שאר הבלבולי שכל.

איך את יכולה לקבוע מהו מקרה קיצוני?

אצלך מחלה ממארת היא מקרה קיצוני ואצל אחר אחים דתל"שים..

 

מקרה קיצוני = כלומר, לא רווח בציבור.

 

ולצערנו, אחים דתלשי"ם מצויים במשפחות הכי טובות...

כמובן- אני לא מציג כאן דעה אישית כלל, אני מפתח דיון..

(או משתדל לעשות זאת).

דאגה לבריאות המשפחה שתקימו
פיזית או נפשית. (גם מחלת נפש תורשתית, אפשר לפסול)
כל השאר נבחנים בהתאם להתמודדות - אחרי ההיכרות!!

למשל אח דתל"ש, יכול להיות מאוד שדווקא במשפחה X מתקבל יחסית בנועם, וההורים שומרים על הקשר המשפחתי עם כולם.
ויש משפחות שאח דתל"ש, גרם לקרע עמוק.
וגם אם כולם דתל"שים, ורק המדוייט לא -
לא שווה לפסול לפני שבדקתם איך זה עובד מבפנים.

זה שאלות שאפשר לשאול בדייט ראשון
כמובן ברגישות ואי-שיפוטיות
אבל אלו לא דברים שפוסלים עליהם מראש!!

שהתגרש בפעם האחד עשר.
אחת כזאת למשל הייתי פוסל.

חולת נפש? או לויידת מה..?

יש תמיד משפחות שלא היינו רוצים להיכנס אליהם. 

חשוב לברר שהמשפחה הם אנשים נוחים ונעימים לציבור...

כמו שאמרה הלליש, ואם הוא עבד על עצמו התגבר וצמח להיות אחר, תפסילי רק בגלל הבית שממנו הוא מגיע??

מה הוא אשם בבית שבו גדל?

הממ... מכירה אישית כמה כאלה.

הבתים היו נורמלים לגמרי, עם אהבה וחינוך והכל.

רק שההורים לא הכירו דרך אחרת להעניש ולחנך, כך הם גדלו וכך היה מקובל בסביבה.

 

כולם יצאו בסדר גמור.

כלומר- התבגרו, הקימו משפחות נורמליות ולגמרי לא מכים את ילדיהם. מתארת לעצמי שלהם עצמם יש משקעים מזה בנפש, אבל זה לא עשה אותם שרוטים בצורה עמוקה וגם לא עשה אותם הורים מכים.

 

לא שאני מעודדת הכאת ילדים...אבל הביטוי "הורים מכים" יכול לבלבל לפעמים. כי יש בינינו הרבה חבר'ה שמחים ונורמלים שספגו מכות בילדותם. אז צריך לבחון את הרקע והסביבה.

רק שאשמח ממש אם תסביר לי כיצד מה ש*אני* ושאר העונים יעשו, רלוונטי לחייך?

 

 

*******

 

 

אני רוצה להבהיר משהו שלמדתי ועודני לומדת:

 

כל אדם, הוא עולם ומלואו.

לרוב, לאדם עצמו קשה להכיל את כל הווייתו ועולמו, אז ק"ו שלאדם אחר יהיה קשה הרבה יותר לעשות כן.

לא סתם בן-הזוג שלנו הוא משורש נשמתנו- רק אז יש לנו סיכוי להכיל אותו באמת, כמו שהוא.

 

נחזור לעניין המשפחה-

עם-ישראל מורכב מהמוני סוגים של אנשים מכל הבחינות [כגון: פיזית, רוחנית..].

ולכל אחד יש משפחה, אם גדולה ממש ואם קטנה ממש.

 

לא נראה לי שקיים אדם אחד (ק"ו יהודי/ה) שהוא נטול כל סיבוך בחייו.

 

המשפחה שאדם נולד אליה- זה בעצם אמירה של הקב"ה לגבי אותו אדם, כי לא היתה לו כל בחירה בזה.

ההיפך, הוא הוצב בנקודה מסויימת וה' מצפה ממנו להתמודד איתה, על כל רכיביה.

 

אני מניחה שלכל אחד מאיתנו יש רתיעה מסוג(ים) מסויים(ים) של אנשים, ולכן כדאי שאם מציעים לו אדם שיש לו או לאחד מבני משפחתו המצומצמת- לחשוב על כך, ולבדוק עם עצמך אם אתה מאמין שתוכל להתמודד עם זה. (אין איזה חוזה שתחתים מישהו..)

 

אין מצב שלא יהיו לך התמודדויות בקשר הטרום והפוסט חתונה. ברור שיהיו. זה היה נורא אם לא!

השאלה עד כמה גבוה אתה מוכן לטפס ולהתאמץ.

 

 

אז אני ממשיכה לתהות, מה זה משנה עם איזה סוג אנשים אני לא אהיה מוכנה להתמודד?

 

 

לא נתקלתי בשום דבר "ספציפי".

מעניין אותי לדעת אילו דברים מפריעים לאנשים בתחום המשפחתי.

זה הכל.

 

אם את, ועוד 5 מגיבים אומרים שהם לא מסכימים להתמודד עם בעיה X, סימן שזה משהו נפוץ (ממוצע ביחס למגיבים כאן),

לעומת זאת, אם רק 1 אמרה שהיא לא מסכימה להתמודד עם בעיה Y, כנראה שרוב האנשים כן מסוגלים להתמודד, וכו'.

כן, זה מעניין אותי.

מקווה שזה בסדר מבחינתך..

באמת שתהיתי.

אכן, כשרואים את תגובת הסביבה זה משנה אצלינו משהו, ובצדק.
אך לפעמים- שלא בצדק...

לכן הצגתי את הטענה הנגדית, למען האיזון (שחשוב לזכור שאני זה לא כולם, וכולם זה לא אני).
בשורות טובות!