בעדינות.

לא להגיד סבבה והכל אבל לא מרגיש/ה כלום.

להגיד שהרגש לא ברור וצריך להיפתח וכו'.. אולי עוד זמן..

אם אין סיכוי אז אין טעם להמשיך.. אבל אם הכל טוב חוצמזה אז לא יזיק לנסות עוד קצת אולי יתפתח משהו..

יכול להיות שגם הבחורה מרגישה ככה, אבל אין לה אומץ לחתוך. אז הכי טוב לשים דברים על השולחן..

הייתי אומרת את זה כחוסר רגש ולא כחוסר משיכה.

אם הייתי מחליטה להגיד.

או שהייתי מחליטה כבר עם עצמי את ההחלטות

אתה רואה סכוי לקשר הזה?

זה קרה לך בעבר?

אם היא או הוא לא נראים לכם מתאימים,חותכים והולכים הלאה.

נראה לך שאפשר להמשיך להפגש אחרי שאומרים למישהו שהוא לא מתאים לך ?

משם מה נראה לי שזה משהו שעדיף לא להגיד, במיוחד כשלבחור אין מה לעשות עם זה.

לשמוע "שלנו"...

כמו שאמרת - חוסך את הלחץ (ואני מאוווווווווווווווווווווווווד לחוצה לצערי ) מה הוא חושב והאם הוא יחתוך עוד מעט...

אבל זו אני (ואני בד"כ "עוף מוזר" בכל מה שקשור לדייטים).

ב"הצלחה!!!

בפגישות מתקדמות אז נראה לי שבהדרגה אפשר להגיד.. לא להתקיף..

אני אישית, סוגרה מעכשיו על הילדים שלי

אז אפשר לשמוע אותי מדברת עליהם 

וכן יצא לי להגיד הילדים שלנו\שלי בשלבים דיי התחלתיים של קשר.

אם אתה סגור על עצמך.

תמיד נחמד לשמוע שאוהבים אותך- ושהצד השני בעינין ולכן אמירות כמו שלנו- מאוד יכולות להוסיף.

תראה את המילה הזאת כמאיץ תהליכים...

 אם היא בעניין- לך על זה, זה יותיף לקשר.. ואם לא- היזהר! זה רק יאיץ את התהליך...

הילדים שלנו וכו' ...קשר זה בשניים , הבחורה כבר צריכה להיות מודעת כבר לאמירות כאלה בקשר מתקדם בלי להילחץ לדעתי..

למשל אני נפגשתי עם מישהו, שאחרי מס' פגישות הבנתי שזה לא בשבילי, אבל הוא מבחינתו כבר סגר שזה רציני מבלי לברר קודם וכבר התחיל לדבר על מגורים בגרעין...

אז רק אחרי שברור לשניכם, לאן זה הולך, דבר על "שלנו" וזה יתקבל.

לענ"ד, אותי זה היה מלחיץ אם מההתחלה הבחור היה מתנסח בצורה משותפת,

אבל יש שלב שזה כבר ראוי ונכון לדבר בצורה יותר ברורה על הרצונות שלנו, הבית שלנו וכו..

חוצמזה, שלפי איך שזה נשמע משאלותיך בזמן האחרון, אתם כבר שם, כך שכביכול זה יהיה כבר לגיטמי להתנסח כך..

המון בהצלחה!

גם אם זה אחרי יומיים.
כשזה לא מרגיש נכון זה מלחיץ גם אחרי שנה וחצי ביחד. מנסיון.

אני נניח, הייתי מעדיפה שלא.

אבל אולי מידת החוסר סגירות שלה אינו דומה לשלי.

הכי פשוט- לשאול אותה.

האם הספקתם הרבה בחודשיים האלה? (שלוש פגישות בחודשיים זה לא הרבה...)

אם כן - פגישה ראוי יותר לטעמי.

בפגישה לטפטף על לבטים.. ושצריך לחשוב על זה וכדו'...

ובטלפון....

רק בשמחות!

אני הגיבורה הלאומית.
לא נותר לכם אלא להאמין כמה שאני אמיצה.

למה לשרוף לבחור ערב ולהעמיד אותו כמה דקות במצב לא נעים?

אני חושב שעשית נכון.

לא הצליחו לשכנע אותי פה למה עדיף פגישה (אם הקשר היה ארוך)...

או שאולי אני מיוחד... 

גם ממני החליטו להיפרד אחרי כמה חודשים והוא עשה את זה בטלפון וזה כ"כ ריסק אותי...

בטלפון הוא הודיע לי שהוא לא רוצה,לא פירט יותר מידי(גם הוא היה בלחץ ולא כ"כ ידע איך להגיד את זה..)אני בקושי הספקתי לעכל ולא כ"כ ידעתי מה להגיד. הרגשתי שהוא פשוט משאיר אותי לבד עם כל הכאב.

לדעתי אם הוא היה עושה את זה בפגישה יכולנו לדבר על זה,יכולתי יותר להבין.הייתי מרגישה שיש לו כבוד אלי ולא שהוא ככה סתם זורק אותי...זה פשוט יכול לחסוך כ"כ הרבה תסכולים אחר-כך! עדיף לבזבז עוד ערב אחד מאשר להכפיל את הכאב פי כמה כאשר זה נעשה בטלפון.

וגם אני(כמוך רעותא-דליבא) לא סברתי ככה עד שלצערי הרגשתי את זה על בשרי...וכן,יכול להיות שזה קשה להסבר(ואולי במיוחד לבנים) אבל אלו התחושות וכנגד זה אין כ"כ מה לעשות..

אולי הכי פשוט זה לשאול בטלפון אם הנפרד מעוניין/מעוניינת בפגישה כדי ללבן את הדברים?

גם אם הוא/היא לא יגידו במפורש שהם מעונינים אפשר יהיה להבין אם קיים צורך כזה ...

דרך השדכנית?(אחרי 5 פגישות!)

טלפון זה מינימאלי...

אבל למה השדכנית שיתפה איתו פעולה?

רוצה לשאול אותה!

אבל אולי תפעילי 'צד שלישי' שמכיר את הסיפור קצת יותר מקרוב שישמי"ס את הנוגעים בדבר...

באמת שהבחור צריך להתבייש... ושיהיה לו בהצלחה [וניכר שהוא צריך הרבה..]

(מצטערת הייתי חייבת)

ובנימה קצת יותר רצינית

תלוי בטיב הקשר ולא בפרק הזמן שעבר

כי אפשר להיות חודשיים בקשר ולהיפגש 3 פעמים (סך הכל) כי הבחור בצבא ויוצא חצאים או כל סיטואציה אחרת העולה על רוחכם..

ואפשר להיות חודשיים בקשר ולהיפגש 3 פעמים בשבוע = 24 פגישות שזה לא מעט

ומן הסתם ש2 הקשרים האלה שונים בתחליט..

בכל אופן

במצב א' אני לא רואה בעיה לסיים קשר בטלפון

במצב ב' הייתי מעדיפה שזה יהיה בפגישה, בצורה מכובדת ובוגרת.

כמעט ושכחתי תודה רבה אשריך שבת שלום!

קודם העיניים שלנו רואות ורק אח"כ הלב מרגיש,

 לכן ה"מראה" והמעשים החיצוניים משפיעים עלינו מאוד, וגם על השכל..

אם את בטוחה ב100% שבגלל המראה הזה את תמיד תסתכלי עליו בחוסר הערכה ותמיד יהיה מרושל בעינייך-

לא רואה טעם לנסות, את מראש חוסמת יכולה התחלה ופתיחות..

אבל אם את חושבת שסממנים חיצוניים כאלה לא משפיעים עלייך מאוד ותצליחי להתבונן בו פנימה-

אז ברור שתנסי, ואל תשכחי שאלו דברים שניתנים לשינוי בכל עת..

לפעמים זה נובע מחוסר מודעות ולפעמים זה שאריות מתקופת הנערות הזרקנית ולפעמים נובע מהשפעות אחרות..

כמובן בשביל זה צריך מודעות עצמית ולהתבונן אחורה על קשרים חברתיים ומשפחתיים

חשוב לך לדעת כמה הוא מסודר בחדר שלו בישיבה וכמה הוא מצליח לארגן לעצמו את הלו"ז בצורה נכונה??

תבררי את זה עם חברים שלו ששוהים איתו בשגרת היומיום..

את אומרת שזה מפריע לך.. זה אומר הכל..

את לא צריכה לשמוע את חוות דעתנו. 

מה שכן, את יכולה לחפור קצת אצל החברים הקרובים לו, האם הוא כך מחוסר מודעות\חוסר אכפתיות וכו'...

בהצלחה!

שזה היה יום לא טוב שלו, יכולות להיות מיליון ואחת אלף סיבות ואולי הוא השתנה?

ואולי עשיו כשהוא התחיל לצאת הוא יותר מקפיד על הדברים?

אני אישית הייתי מציעה לצאת ולראות בעינייך... ערב אחד זה לא כזה ביג דיל, נכון זה כוחות נפש וכו' אבל אם זה

הזויווג שלך? היית מוותרת?

בהצלחה

אם את רוצה עוד להתייעץ אני תמיד זמינה באישי...

זה נראה שיש לך בטן מלאה מידי מראש,

מה שמוריד את הסיכויים לקרוב לאפס.

אלא סיבות בכדי להמשיך.

אם אין סיבה להמשיך - צריך להפסיק.

צריך פשוט להרגיש שטוב לי ונחמד לי,

ואני רוצה להמשיך.

לא דברים ספציפיים.

אם אני קולטת שזה בא מהפנימיות, ולרוב זה כך. אנשים שמרגישים חוסר ביטחון, מתוסכלים פשוט לא ישקיעו במראה. אולי זה אגואיסטי, ואני לא מתכוונת להכליל אף אחד, אבל יש אנשים שחושבים שאם לבחור יש בעיה, הכלה תפתור לו אותה. אני לא פסיכולוגית במקצוע ולא עו"סית, ואני לא אטפל בבעיות נפשיות. חסרונות תמיד יהיו, אבל פטאליות כאלה לא מתקבל אצלי. אם הוא שמח וטוב לו, ברמה שהוא לא משקיע, כי יש לו דברים אחרים חשובים, אז יש מה לדבר.

נשמע לי שאת ממש לא סגורה על עצמך

עדיך שתחכי שנה לכי למדרשה או שירות לאומי את מאוד צעירה אז זה בסדר לחכות קצת עם זה

תתחזקי תלמדי קודם מי את ומה את רוצה מעצמך ובכלל

נישואין, גם דרך שידוכים, הם שותפות מלאה של שני אנשים עם כל עולמם הפנימי ולא רק מפגש טכני.

אז לצערנו יש יותר מידי בנות שחוו דברים דומים.

בטח שתצליחי למצוא מישהו שיצליח להבין ולהכיל אותך.

מוזמנת לאישי.

בלי להיכנס לעומק הדברים, לדעת שמה שיש לך זה מה שהקב"ה גזר עלייך. לקחת את זה ולהמשיך עם זה הלאה בלי לפחד.

בגיל 18 אף אחד לא יכול להיות "נייר חלק" - אין דבר כזה! כל אחד עבר את העניינים המסובכים (יותר או פחות) שלו, ולכל אחד יש את המורכבות שלו בחיים.

לדברים מושלמים קוראים "מלאכים". אנחנו לא כאלה.

אל תחפשי "לא נדרשת אהבה". לא צריך להיות מאוהבת עד כלות אבל קצת הבנה בסיסית מה הולך נחוצה, וגם - גילוי נאות בשלב הרלוונטי.

בהצלחה!

משה.

מוקדש:

שעדיף לך לחכות.

יש הרבה ש"בוגרות לגילן", אבל הבגרות ביחס לשכבת הגיל לא תמיד מעידה על בגרות ביחס לבניית בית. חוץ מזה - למה את כ"כ ממהרת? לאן את רצה? תתפתחי, תצמחי, תגדלי... תני לעצמך את הזמן שלך.

אבל אני בטוח שאת הולכת להיות מופתעת קצת מהחיים...

אני חושב שאת צריכה להיות יותר שלמה עם עצמך ולהתמלא בביטחון..

ביטחון ב-ה', ביטחון בעצמך, וביטחון בבעלך שיחיה..

 נתחיל בזה שכדאי שתצאי מנקודת הנחה שה' הוביל אותך בחיים האלה מסיבה מסויימת, שבסופו של דבר טובה לך (גם אם זה כרגע זה לא מובן כ"כ) ומתאימה לבעלך (אחרת ה' לא היה מסובב כך).. אז בעניין הזה אל תדאגי! לבעלך זה יתאים.

נקודה נוספת-

למה את חושבת ששיטת השידוכים לא מצריכה אהבה? "התאמה טכנית ומציאת חן"? מה אנחנו רובוטים? מתחתנים לפי הזמנה? ברור שלא מתחתנים בלי אהבה.. אבל זה יתבאר לך בהמשך.. כשתתחילי לצאת...

אני מאמין שאת תופתעי לגלות שלאחד את תצליחי לתת את עצמך לגמרי... רק תתני לו הזדמנות...

בהצלחה רבה!

"מתכונת השידוכים" זה לא "התאמה טכנית ומציאת חן".. אלא אמצעי להכיר מישהו ע"י נתוני בסיס שנותנים סיכוי שזה האדם. ההמשך הוא שמכירים אישית ורואים אם יש התאמה, יחס ובסיס לאהבת אמת.  ולאידך, ה"מתכונת" האחרת (שלא כ"כ ברור לי מה היא; פגישה מקרית?) איננה דווקא מתכונת לאהבה אלא לא פעם דווקא ל"לב שבור", בגלל טעות בכתובת שמתבררת קצת מאוחר מידי...

ב. את צודקת, לענ"ד, שזה לא מצב ראוי לנישואין.  מה פתאום להתחתן ב"ידיעה" ש"לא תצליחי לתת לו להיכנס ללב שלך", כלומר, לאהוב אותו? ח"ו..

ג. אבל למזלך - את עוד צעירה..  אם אדם עובר "טיפול" והוא כביכול יודע מראש מה יקרה אח"כ - אולי חבל על הטיפול...

את צריכה להאמין לגמרי בעצמך ובכחות שה' נתן לך. להאמין שאם תטפלי בעצמך כהוגן - גם פסיכולוגית כמו שאת עושה כעת, גם מידותית ואישית, אמונית - אז כתוצאה מזה את תהיי במצב טוב יותר מאשר עכשיו.

כלומר: את צריכה להציב את עצמך על דרך-התקדמות נכונה, ולא לחשוש ולתכנן עכשיו מה יהיה כשארצה להתחתן. חכי קצת. אני שמעתי (גם פֹה) על כאלו שעברו התמודדויות שאני מניח לא פחות קשות משלך, ואכן בעוז של רצון ואמונה, ועם קשיים ומשברים ועליות, הצליחו להביא את עצמן להתקדמות ושמחה ופתיחות הלב.

את צריכה להגיע למצב, לענ"ד, שאת תבני עם מישהו, מחדש לגמרי, ברעננות. לא לתת לדברים מהילדות "לקבור" אותך. את תגדלי הרבה מעבר לזה.

אלי כדאי גם שתבני את עצמך מבחינה רוחנית - מעבר לצד הפסיכולוגי - זה יכול לתת לך אופקים חדשים ויעדים גדולים יותר וגם הכרה של הטוב שנמצא בעומק האדם. אולי תחפשי מדרשה מתאימה, שיעורים, נשים גדולות וכד'.

ה' יצליחך וירפא את ליבך.

"אין דבר יותר שלם מלב שבור"... שם מקור הענוה והרצון להתקדם וההבנה שצריך להתקדם ולבנות. תצליחי בעז"ה.

כולנו ניגשים לבנות בית עם הפקאלאך שצברנו עם הזמן. חלקנו מגיעים עם חבילות יותר "כבדות" וחלקנו עם כאלו שמרגישות כבדות, אבל תכל'ס - אם מצאנו את האדם שמתאים לנו, ושאיתו אנחנו רוצים להתחתן - העומס מתחלק אחרי זה.

חוץ מזה, אחרי החתונה יהיו מספיק קשיים. אז למה לצאת מראש מנקודת מוצא שתקשה עוד יותר?
אמירה ש"אני לא מאמינה שאמצא מישהו שבאמת יבין ויצליח להכיל אותי" יכולה בהמשך להוביל בקלות ל"הוא לא מבין אותי. אפילו אם הוא היה מנסה, הוא לא היה מצליח..", ונראה לי שתחושת בדידות מובנית מראש בתוך קשר זוגי היא לא דבר אידיאלי(בלשון המעטה).

מציאת-חן והתאמה הן תנאים חשובים בכל צורה שתנסי ליצור קשר, בין השאר(ובאופן מהותי ובלתי נפרד לדעתי) כדי לאפשר צמיחת אהבה.

אם לא תאהבי אותו איך תצליחי להשקיע בשבילו את הנשמה? איך תוכלי לתת את כל כולך בשבילו? איך תוכלי למלא את משבצת ה"אשת חיל" שהוא רצה להתחתן איתה? איך תוכלו לבנות את הקשר הייחודי שאמור להיבנות בין איש ואשה?

ועוד כמה "איכים"...

לעניות דעתי, עם התאמה טכנית ומציאת-חן בלבד אי אפשר לבנות גשר, חומה וקל וחומר שלא בית.

אם את מודעת לזה שלא תוכלי לתת לו את כולך יש פה קצת ממד של ניצול, את לא חושבת? בייחוד אם את מאמינה שהפקאלאך שלך כבדים עד כדי כך שגם אם תמצאי את הבחור שיצליח לשאת איתך בעול שלהם, הוא יצטרך לתת את כל כולו... יש פה קצת חוסר שוויון מראש, לא?

חתונה זה לא קנית-כרטיס להצגה יקרה במיוחד(כשאת אחד מהשחקים הראשיים)... זו כניסה למערכת של שני בני אדם שאת חושפת בה הכל ונותנת בה הכל, את רואה מצב אחר שבו זה יצליח?

זו בערך עניות דעתי, שקצת סערה בעקבות מה שכתבת.

אם נגררתי לקיצוניות או התבטאות חריפה - סליחה.

תחכי קצת אל תמהרי....ועדיף שתגמרי את הטיפול ואז תתחילי לצאת

למה את לא מתכוונת לתת לבעלך את כל כולך?

זה לא כמו להפתח לסתם בן אדם- זה להפתח לאדם שהכי קרוב אליך.

חבל לחיות ליד הנישואין במשך שנים...

כל העניין של הכלה וקבלה זה להוציא ממך ולפנות מקום לעוד מישהו שיכנס לשם...

דווקא בגלל שאת מרגישה שיש לך לב שבור-

שלא תחפשי דווקא בבחור מן מושיע קסם. ואולי דווקא עכשיו יהיה לך נורא קל ליפול לשם. 

ואולי כדאי קצת- ברור שא"א להרפא ככה סתם, אבל לנסות קצת לרפא את עצמך, להיות יותר שלימה עם עצמך- ולא לבוא לקשר ממקום חסר מדי..

וזה שאת מורכבת נורא- ממש לא אומר ששאר בני האדם כל כך 'שטוחים' אם לא עבר עליהם איזשהו אסון אני בטוחה ומאמינה שתמצאי בחור שידע להכיל אותך באהבה.

ממש בהצלחה 

היום אני מבין עד כמה לא.

כמה שבגרת וכמה "כביכול" לא היית מוכן..

בחיים לא תפסיק להגיד לעצמך שהיום "אתה מוכן יותר"..

אני רואה את הפער רק מגיל 18 ועד לפני שנתיים,

אח"כ אני כבר לא רואה שינוי ברמת המוכנות.

ראיתי כאלה ש"קפצו למים" בגיל צעיר ונישארו תינוקות (בבית של עצמם).

לא תמיד זהרע.

אכן, ראו ושמעו והכירו וחוו מה שעובר עלייך- ולא אדם אחד...

וחלילה זה לא קורע מהכאב האישי שלך-

אלא נותן לך כוח-

הנה, הלכו כבר בשביל שלי, והשביל מוליך לחיים מאושרים ביותר! בעז"ה

מגיע לך לחיות בזוגיות שהוא נכנס ללב שלך

מגיע לך להרגיש בעצמך מלאה באהבה שלך אליו בלי שיור, בלי חורים שחורים...

ואת מסוגלת לזה

אם לא היום- אז מחר, או שנה הבאה

כל הכבוד לך על שאת הולכת לטיפול! זה לא אחד הדברים הקלים...

יהיה טוב לך שתעלי גם את הנושא הזה, ההתלבטות הזו- ותעבדו על זה.

והכוונה לא רק שהוא הקב"ה עוזר לנו בהגשמת הרצונות שלנו,

אלא עצם זה שהוא נותן לנו רצון!

אז צריך גם להתפלל שהרצונות שלנו באמת מכוונים כלפי שמיא.

אני מכיר מישהו קרוב שמאוד משתדל לא להסתכל על נשים בשום מצב...
כשהוא הולך ברחוב הוא מוריד עיניים,כשהוא מדבר עם פקידה הוא מסתכל הצידה
וסביר שגם בדייטים הוא ישפיל מבט...
יכול להיות שגם הבחור שלך הוא 'צדיק' כזה... אל יכולה לבחון בעצמך אם כל ההתנהגות שלו היא כזאת כלו' שגם ברחוב ובאוטובוס הוא משפיל מבט.

איזה סיבה הגיונית אחרת יש שהוא לא יסתכל עלייך? ביישנות?

בא מצידקות, אז דווקא בנושא של לראות אם יש מציאת-חן, אין צורך להסתכל עליה כל הזמן.

ומעבר לענין של ראיה אם היא נושאת חן בעיניו - אין הלכות שונות. בדיקת אפשרות ליצירת קשר לא נעשית דווקא ע"י הסתכלות מתמדת.. כמו שגם את כתבת נכון. ובנושא של "הנהגה שונה" צרך לשאול רב לגבי מה זה נכון ולגבי מה לא. את זה לא "פוסקים בפורום", כמובן..

אבל בהיות שהיא כתבה שזה לא מ"צדיקות", יש אנשים כאלה שלא מסתכלים בפני זולתם כשהם מדברים איתם (לא קשור דווקא לבנים-בנות), ויכולות להיות לכך "סיבות" מהקצה לקצה. כמו גם לא-כלום..

והוא לא חדש בתחום..

פשוט לא רגיל לראות בנות ולכן הוא מתביש, ולא יודע בדיוק איך צריך להתנהג, זה קורא הרבה במיוחד עם הוא מחברה דוסית חזקה.....

שאני בכללי לא מסוגל להסתכל על בנאדם בעניים או עליו שאנחנו מדברים!ולא משנה אם זה רב'מורה/חבר/משפחה או דייט!אוליי זה לא מרוע!אני יודע שיש עוד אנשים כמוני!בהצלחה!

שכחתי לציין שלא נראה לי שהוא לא אהב את המראה שלי ,כי ב"ה רבים טוענים שיש לי הופעה נאה במיוחד.סליחה על ההחמאה העצמית,הייתי חייבת לצורך ההבנה שלכם...

אז זה מוזר.

תגידי תודה לקב"ה...

ועייני בתגובה של "ניק לשניה".

יש דברים כאלה.

שיש "פגישות מתקדמות" ואדם לא מסתכל כי הוא לא מסוגל לסבול את המראה שלה?.....

וכמדומני, ביישנות היא לא חטא...

אבל הכל ספקולציות...

לא נראה לי שיש פה משהו אישי ובוודאי שהוא לא התכוון לפגוע...

אולי בשביל להבין תנסי את "להיכנס לנעליו"? אם הצלחת לקלוט את הראש שלו, או את הסגנון וכיוון המחשבה שלו תוכלי לדעת מה התשובה באמת... בהצלחה רבה!

ימו.."(לא דווקא אישה..)

ושמעתי ממישהו,שרב אחד אמר שזה טוב להסתכל כמה שפחות על האישה בפגישות הראשונות,מכיון שככה האדם לא נותן לעיניים שלו לשפוט,אלא נטו להסתכל על הפנימיות..

זה לא היה מדוסיות, זה היה פשוט חוסר ביטחון עצמי. הוא אומנם לא הסתכל על פניי, אבל הוא הסתכל במקומות אחרים בי, וזה כבר גרם לי להבין שלי זה לא מתאים. כי זה כבר לא מתמצה רק בחוסר ביטחון..

ל"יציאה קלאסית" הקש 1.

ל"אמירה ברורה+פתיחת דיון" הקש 2.

תודה שהקשתם!

אם הקשת 2, אנא כתוב פירוט.
אם הקשת 1, אנא הודע זאת בחלק המיועד לפירוט אם לחצת 2.

בכל מקרה, אנא עבור על הודעתך שוב ופסק. אין כל צורך לנקד, הפורום מיועד לאנשים מגילאי חתונה ומעלה.

תודה שגרמתם לדלת פשוטה שכמוני אושר רב כל כך!

נ.ב.

ההודעה נכתבה לנקבות ולזכרים כאחת.

כל טוב.

אנוכי ה-ח'

ד"א זה ראשי תיבות של דגלאס אדאמס.

למרות שהוא לא אמר את המשפט על הסנדלר שהולך יחף...

אפשר במקום זה לכתוב:

ד"א: המדריך מדויק לחלוטין, המציאות במרבית המקרים, לא אמינה.

זה חלק משיחה שלנו כשהייתי בלונדון בפעם האחרונה - כשקיבלתי הצעה לצאת עם הנכדה שלו - ניסיתי לשכנע אותו שיסדר לי איזה זוג נעליים... בכ"ז, ביינ"יש תפרן וכל זה...

אבל תאמינו לי, הבנאדם קמצן. אני עדיין יחף(ורווק)

זה מה שהייתי אמורה לקרוא!!

אוקי, משעשע

קיוויתי שהוא ישתנה, התפללתי, מימנתי לו פסיכולוגים, טיפולים, עד לייעוץ פסכיאטרי הגענו!
אבל כשמצאתי את הגופה של סימון* בתחתית האקווריום, הבנתי שמשהו חייב להשתנות.
אז עשיתי הפרד ומשול, ואת הדגיגון הנותר, נומידי*, העברתי למוסד לשיקום.
אבל הוא לא שרד את זה. וגם אותו מצאנו יום אחד עם הבטן למעלה, וחבילת גלולות ריקה צפה לידו.

ולאן?
הו לאני שלי!
הוא מת משברון לב!




ומאז רבותיי, המסקנה היא
שדגים - 

מקומם על הצלחת. 

לא בשום מקום אחר.



*שני השמות הראשונים בדויים כנ"ל

__________
מנצלת סמכויות לרעה, אה, תולתול? 

את הדג הראשון באמת קניתי כי הוא היה יפה
ואת השניים האחרים קיבלתי מחברה

ובאופן מוזר הם באמת הצליחו לרפא את ההפרעה הנפשית של הדג הראשון
רק שכשהוא הבריא - הוא חיסל אותם.
(כן, כן, מכל דגי הקרב שבעולם, איכשהו הצלחתי לקנות את ההוא עם המאניה-דיפרסיה)

ואני לא חושבת שהתודעה שלהם מספיק מפותחת כדי להבין שהם באקווריום ולא בנחל שהם באו ממנו...
בטח לא כשאתה מספק להם אקווריום גדול מספיק, ועם צמחיה.

תמשיכי לגדל אותו, ותני לו לאכול את הדגים... ככה, כשתשימי אותו על האש עם קצת רוטב ברביקיו, הוא יהיה יותר רך ושומני... 

ההוא עם הרוטב עגבניות היה ממש טעים.

גידלתי אותו, טיפחתי אותו, קניתי לו אוכל ממיטב כספי..

ואז גיליתי שיש לו תכונות אלימות, והחלטתי לתת לו הזדמנות.

מסתבר שהוא מאוד רכושני, וכל מה שנתתי לו הוא השתלט עליו והרס אותו..

החלטתי, מרוב אהבה לעשות הפסקה, והבאתי לו אישה אחרת כדי לראות איך הוא מתנהג איתה..

היום מצאתי אותה מתה.. 

אז... אני מציעה למכירה את הדג המהמם שלי! מהמם מבחוץ ורוצח מבפנים.. 

הוא קיבל אותה בתמורה לכסף, היא פשוט לא אהבה אותו ועשתה לו פרצוף... ולא נותרה לו ברירה... 

ועדיין!! אלימות זו לא דרך!!!

אני מוחה!! 

תשאלי את הדגיגה שלך... 

אה, את לא יכולה... תזכירי לי למה?

מש"ל...

גם מזה לב הם לא יודעים.. 

ולא סטייקים!

זה לא טעים שזה שבור

אמא!!! תחליפי לי את הארטיק, הוא שבור!

ואז מגיע הניחום,

גם ככה הכל שבור בבטן

אבל זה לא בבטן!

גרמת לו להרעלת הערק בכוונה?

.

הרעלת עראק... כמה אופייני 

ואם אין לך דגים או חתול - זה אומר דרשני.

את מוזמנת לספת הפסיכולוג.

גם בדמיונות עדיף להתעסק עם טהורים וכשרים.

הם אפילו טהורים- טבלתי אותם!

אני דורשת התנצלות בשלושה עותקים

זה לא בגלל המראה

ואם הקשר התקדם ויש ציפיות או רגשות אז אפשר להבין למה רוצים לדעת, רוצים לדבר על זה אולי בכל זאת

עם הניסיון מכירים כבר את כל התרחישים האפשריים..

לא עלינו

אני מניחה שכולנו נשמח לשמוע...  (כי זה באמת לא תמיד לעניין להגיד את הסיבה האמתית ולבייש את האדם)

אצל בחורים "לא" זה לא תמיד "לא".

ולא צריך לענות.

לא צריך סיבות בכדי לא להתחתן.

צריך סיבות בשביל כן להתחתן.

לגבי ה"לא צריך סיבות למה לא להתחתן, צריך סיבות בשביל כן להתחתן"- זו קצת בעיה. אם לא יהיו סיבות "למה לא", אז כל אחד יתחתן עם הבחורה הראשונה שיפגוש...

|לוחש|

למה היא יוצאת עם בחורים מהישיבה הזו?!?!

(וזה לא באמת ראוי לתגובה. תודה)

למה יש בנות שיוצאות עם בחורים מהישיבה ביצהר?!?!

ויש להם פיאות, יפות, גאות, גולשות!!

.

.

לפחות פיאות זה השיער היחיד שלהם על הפנים, נכון?

עוד לא בגיל לצמח זקנים...

אז יש להם (פתח) תקווה. 

לקחתי אותך ברצינות!

כנראה זה טוב לה, היא שמעה על הישיבה דברים טובים. 

אני באמת לא מכירה- אבל יש מצב שזו ישיבה מעולה.

כנראה היא לא מתאימה- לך.

סתם זה היה המשפט הראשון שקפץ לי לראש כשקראתי את זה.

גם לי זה המשפט הראשון שעלה...

וגם המשפט הראשון של תול....

ואם זה לא ראוי לתגובה, זה גם לא ראוי לאמירה!

לרגע אחד עברתי על זה, אבל זה פשוט הפריע לי...

לא מצד החלוקה שבעם, אלא מצד הסגנון של השואלת- מה תעשי? היא בסגנון פ"ת. תצפי ממנה להתחתן עם יצהרניק? את יודעת שזה לא ילך...

בס"ד

בואי רק נאמר שדעתי רחוקה מהדרך שם כמזרח ממערב ויותר.

בכל אופן חלק מהאנשים היותר טובים ובעלי ידות שפגשתי בחיי היו משם. (כמו מעוד מקומות..)

בלי קשר הדברים שלך (ושל המצטרפים) הם פשוט שיא העצובים שיצא לי לראות בזמן האחרון.

לדעתי בלי להגיד זה היה בצחוק... את צריכה פשוט להתנצל ולהתבייש קצת. או בעצם הרבה. ואין שום תירוץ...



בברכה.

זה לא לויה פה (למרות שלויה זה די מצחיק...)!!!

אפשר להתגחגח לנו קצת להנאתינו.

ומי שזה לא מוסיף לו נועם בחיים יכול לענות על השאלה המקורית או לדלג הלאה.

שבשתיהן ניתן גם למצוא בחורי חמד נעלים, צדיקים ויראי שמיים,

שאין שום סיבה שהדיון הזה, שגלש לקווים לא בריאים, צריך להוציא להם שם רע

ולהקשות עליהם למצוא את המיועדת, המתאימה להם...

בהצלחה!

בשביל צחוקים ובזיונות על ישיבות צריך לפתוח פורום מיוחד.

אני יודע שקשה להתאפק. לי גם מאוד קשה.

(ולי - להבדיל מהקנטות - יש ביקורת חריפה ועניינית מאוד על שתי הישיבות הנ"ל -

כל אחת בדרכה - אבל אין כאן המקום.

אבל קודם כל - מקום שלומדים בו תורה, צריכים טיפה להיזהר בו.

מי שלא נזהר - זה מלמד רק עליו, ועל ערך לימוד התורה בעיניו.

שנזכה כולנ"ו לשוב בתשובה שלמה במהרה.)

אם פתאום מישי מזדמנת לפה- אשמח אם תשלח אות..

התבקשתי לברר על מישי שסיימה שם לפני שנתיים (בענייני שידוכים כמובן), וזה יעזור מאוד!

אפשר לשלוח לי מסר או הודעה שיחה אישית..

לילה אור.