1.סבא שלי היה אצלנו בשבת!

2.מהשבוע לא עובדים יותר ימי שישי

3.הייתי צריכה תמונה של חניכה שלי לסוף שנה-והייתי בטוחה שהיא לא תביא לי והיא הביאה!!!איזה כיף

 

שבוע מקסים!!

ברוך ה', בשבח והודיה לה' ית',

נולד לי האחיין הראשון ביום שישי!!!

אין לתאר כמה שהוא חמוד ומתוק ומקסים ופצפון ו... אין מה לומר! רק להינמס!!

(ולא אכפת לי שכולם אומרים את זה על כל התינוקות..)

חוץ מזה- ב"ה שבוע סבבה

בס"ד ובהשתדלותי

 

יצאו חלות טעימות  ובאופן כללי הייתה שבת מאוד נחמדה וכיפית.

יש הרבה דברים...

 

• אבא הלך לבית כנסת בערב שבת.. נכון שזה נשמע "אפשר לחשוב".. אבל זו התקדמות.. 
• היתה חתונה של חברה חוזרת בתשובה והיה מרגש כל העסק
• נפגשתי כמו בכל שבוע עם ננשמה ושייטת אבל השבוע היה כיף ממש..
• בהמשך לסעיף הקודם.. כל מה שהקב"ה עושה, לטובה הוא עושה... והן הוכחה לכך!

• ובכללי אני שמחה ומאושרת.. שגם זה כמו הסעיף הקודם לא ברור מאליו..

 

 

שבוע מקסים! 

שתמיד נמצא בכל מקום ומחכה אך ורק לקבל את תפילותינו!!!איזה זכות!!!

 

שנדע לנצל זאת!!!

בס"ד בר"ה

 

א. מחר בע"ה אמורה להיות לי ישועה גדולה, אי"ה כמובן

ב. יום חמישי עשיתי מנגל עם חברים...(שהרבה זמן לא ראיתי)

ג. יום שישי הייתי בים (אחרי תקופה שאני כוסף ללכת לים) עם בירות, סיגריות ואנשים טובים

ד. עשיתי שבת אצל חבר, והיה פשוט גנעדן...

ה. חזרתי הבייתה בשלום, וה' יתברך מכין לי שבוע לפנים, אני בטוח בזה

 

בקשר לסעיף ד', כתבתי אותו, כי בשבת שמעתי הנהגה יפה שהחפץ חיים היה עושה...

כשהוא היה הולך בתוך ביתו, הוא היה אומר: "שנזכה להגיע לחדר בשלום" והיה לו בית של חדר וחצי

זה שאנחנו נושמים וחיים כל רגע, זה לא מובן מאליו

 

הקיצר, אין, פשוט אין (!!) כמו אבינו הרחמן..כפרה עליו

תודה רבה על שבת מעולה עם אוכל מטורף!!!

שקורים ניסים! כמו למשל היום- שהילדים יצאו לפני שהאוטובוס נשרף..

ושאנחנו בריאים..

שהוא מסדר את הכל!!!

שבקרוב וכו'...

הכותרת נכתבה כדי לשבור את רצף ה"מזל-טוב"

אבל בכל זאת שיהיה מזל טוב

טונות ברכות ושפע מכל הסוגים - ברוחניות ובגשמיות.

וברור שהמקסימה שלך תופיע ממש ממש בקרוב!

(איפה צאדיקה?.. צדיקה גוזרת והקב"ה מקיים!)

 

המון שמחה ואושר..

ממני.

חברת פורום זקנה..

הופ הופ טרללה, הזדקנת בשנה!

שיהיה רק טוב 

והמון שמחה

ובעז"ה שתזכה להציב מטרות, ועד היומולדת הבא- כבר לראות את עצמך מגשים אותן!

ושבכל יומולדת תזכה להסתכל אחורה בשמחה וסיפוק.

מספר שנים לא רב.... חה!

כשאני אתפוס אותך, אבא!

בס"ד בר"ה

 

שהשנה הבאה עליך, תהיה השנה הכי טובה שהיתה לך מיום בריאתך...
מלאה באושר, נחת, סיפוק והתגשמות המשאלות...

 

רק טוב

 

ביומולדת (באותו היום) יש ענין לקרוא ת'פרק תהילים בגימטריא של הגיל..אם דוגמא אתה בן 22 תקרא את כ"ג כי אתה נכנס לשנת ה-23...כפיש?

 אז אתה צריך לקרוא עכשיו את כל התהילים פעמים (:

שמע,אתה כותב מצויין!

ובכל קריאה מתגלית הבנה מחודשת.

מלא עומק. מחשבה. עניין. חכמה נסתרת.

 

מוזמן לשתף בעוד יצירות מופלאות  

יפיפה. מלא בנקודות למחשבה.
תודה.

אתה כותב מאוד מאוד יפה!

אם יורשה לי, כמה הערות:

א. קצת צרמו לי ראשי התיבות בשיר. נכון, אמנם אם "פותחים" אותן אז השיר לא נראה אותו הדבר, אך מלכתחילה הייתי ממליצה לא להכנס לזה.

ב. היה ניתן לוותר על הערות השוליים: 1. קצת אמונה בקורא ובאינטליגנציה שלו. 2. לא צריך להאכיל את הקורא בכפית. גם מה שהוא לא מבין - אסור להסיר ממנו את האחריות. ככל שהקורא טוב ונבון יותר, כך ימצא את דרכו להבנת השיר.

ג. אני לא בטוחה שבירור מסוג זה שהצגת "קורע ימים סופים". כדי לזכות לנסים צריך לפתוח את הלב, לא להיות מקובעים כ"כ לתמונה בפייסבוק או לדברים אחרים. יש בירורים שפשוט מרחיקים את הנס. לפעמים צריך, כמו נחשון בן עמינדב - "לקפוץ למים" בלי לברר יותר מדי (ואני מדגישה כי אין כוונתי לא לברר בכלל!). הבירורים הרבים עלולים לגרום להמון פסילות מיותרות. לעומת זאת, בירורים "מתונים" יותר יכולים למנוע פגישות מיותרות.

מרגישה שיש כאן יותר מאשר היחס לבירור. זה בעצם השאלה עצמה, שאין מקום לשאול על עצם ההצעה כי היא באה ממשהו שאוהב מאד אז הוא יודע בודאי מה טוב, אז.. מה אתם חוקרים בכלל אחריו ואחרי מתנותיו? היכולת הזו לקבל את הטוב, את האושר המחובר אליו, את המיוחד שבה.. היא הקשה פה. (וזה כמובן גם על מתנת ארץ ישראל..) והרי כל מה שהשליחים בשיר אומרים- אלו תכונות טובות ומיוחדות למכביר, תלוי באיזו עין טובה מתבונן עליהן המקבל וראוי להן.. אז זו לא רק היא שלא נקרע לה הים בשל הדיבורים והבירורים והיועצים והייאוש כביכול, זה הוא שהקשיב לזה ולא לאמת שבתוך ההצעה..

 

שנזכה להקשיב, באמת, ולדעת שאנו ראויים ואם קבלנו מתנה- יש מי שמאמין בנו ואוהב עד כדי כך, לתת את היקרה במתנותיו, רק שנאמין בעצמנו ונתעלה לשם..

מבררים..  וזה נעשה גם על האדם  המדובר, וגם- אנחנו מתבררים בדרך לעצמנו. ומקווים לדעת יותר מה אנחנו רוצים.

 

אולי בגלל שהתרגלתי אליהן- לא רואה את השאלות הללו כמוזרות, אבל כן כדאי להתייחס אליהן דווקא בהקשר שלך, של הבירור מצידך על הדברים שחשובים לך באדם. בעיקר בשאלה השניה. הבחירה בשתי תכונות חשובות עוזרת לך להתמקד במה שבאמת חשוב לך במיוחד באדם, תכונות בסיסיות שאת לא יכולה בלעדיהן. נכון שכולם רוצים שיהיה ירא שמים, בעל מידות טובות, ענוותן ושמח ו.. ובכל זאת- הדברים הללו נמצאים אחרת אצל כל אחד, גם במינון וגם בסגנון. וכאן חוזרים לשאלה הראשונה- אולי ראית ביטוי של התכונות הללו אצל משהו מסוים ואהבת את זה, ואת יכולה להדגים דרכו? וגם- סגנון בכלל של בנאדם- אולי דווקא יתאים לך משהו שהוא לו בד-יו-ק הסגנון שלך, אבל המשדך רואה איזו שהיא התאמה, משהו משותף בינכם? גם זה יכול להיות ב"ה, הרבה התחתנו כך.. לכן, הייתי מתמקדת בתכונות, זה מאד עוזר. ברור לי שאדם מורכב, ואת זה תראי ותזכרי גם בהמשך, אך זה לא סותר את ההתמקדות במה שחשוב לך.

 

מקווה שעזרתי..

לגבי השאלה הראשונה,את באמת צודקת.את לא אמורה להחליט אם לצאת אם מישהו/לא ע"ס ישיבה.בכל ישיבה יש כאלו יוצאי דופן ולא כמו כולם(לפעמים זה ממש מדהים עד כמה אין קשר בין האדם לישיבה-יצא לי להיתקל בזה)

מצד שני,רוב הבחורים בישיבה מסויימת כן מצביעים על סגנון מסויים,ולכן זה יכול לעזור לאנשים לדעת מה את בערך מחפשת אם תעני על השאלה הזאת.

 

ולשאלה השנייה,אני דווקא כן חושבת שזאת שאלה שיכולה להגיד המון על הבנאדם.נכון שאדם הוא מורכב וממש אי אפשר להגדיר אותו ב-2 תכונות.אבל כן יש מספר תכונות שמאד דומיננטיות אצל אדם ספציפי והן מאוד חזקות באישיותו,ולכן חובה לדעת אותם כדי למצוא מישהו מתאים.נכון שיש עוד הרבה מה לבדוק אבל תסכימי איתי שאי-אפשר לבדוק את הכול.לפני שיוצאים עם מישהו נדרשת התאמה בסיסית(שמה שמאד יוכל לקבוע בעיניין האופי זה התכונות הדומיננטיות)ואת השאר הם אמורים לבדוק לבד..

ש: "איזה סגנון של בחור את מחפשת?"

ת: "משהו שדומה לסטיגמה שיש על הישיבה ******...."

 

(ואם את מנסה פעם ממש בא לי לשמוע איך הם הגיבו....)

אם זה "מוזר" או לא..

 

הרי את מחפשת את השידוך בשביל עצמך. לא היא קובעת.

 

לכן תעני, שאת לא מבינה בישיבות, ואת מחפשת בסיגנון שהיא מכירה אותך.

 

ותגידי שאת רוצה לציין יותר משתי תכונות. ותפרטי את התכונות שחשובות מבחינתך, או את האופי הכולל של האדם..

 

לא צריך להרגיש משועבדים דווקא למה ששואלים. היא לא קיבלה את השאלות האלה מסיני..

לא אכפת לי שהשאלות מוזרות, אכפת לי שהשאלות המוזרות האלו מתסכלות אותי, מה אני אמורה לענות עליהן? אני מתכוונת, איך מגדירים סגנון (בפרט שמעולם לא יצא לי כ"כ להכיר בנים לבד מאחי, ואין לי מספיק פז"ם כדי להכיר את הסגנונות לעומק)? ואיך בכלל אפשר לבחור שתי תכונות? הרי שתי תכונות לא באמת אומרות הרבה. שוב, ה"תרכובת" של כל התכונות היא היא היוצרת והופכת את האדם למה שהוא... לא יודעת, אולי זה אומר משהו עלי שקשה לי לבחור רק 2 תכונות עקרוניות שחשובות לי ביותר.

לכן אני מציע לך שתעני כמו שאמרתי.

 

ואל תרגישי "משועבדת" לענות בדיוק כמו ששאלה..

 

תעני לה שאת לא מכירה סגנונות של ישיבות, ושתראה מישהו שמתאים לאופי שלך.

 

ותגידי כמה תכונות שאת רוצה, או כיוון כללי של אישיות, ולא "שתי תכונות"..

 

היא שאלה - את יכולה לענות קצת אחרת...

 

בהצלחה.

השאלה על הישיבות נובעת מהרצון הטבעי של האשנים לקטלג.

המוח שלנו לומד בעזרת תבניות.

ילד קטן לומד על ידי תבניות.

 

והקטלוג הוא דבר טבעי! 

 

 

אני מאוד מתנגד לקטלוג בחורים לפי ישיבות לצורך הכרויות.

כי זה פשוט לא נכון!

זה נכון לכיוון חשיבה, נכון לדרך לימוד

אבל לא להקמת בית!

בסעיף הזה יש שוני גדול מאוד בין הבחורים, גם אלו שהיו חברותא משיעור א', היו ביחד בחדר ושירתו ביחד בצבא.

"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח ע"ב)

 

 

אני ממליץ להתמקד יותר בסעיף השני, לבדוק מהן התכונות החשובות לך אצל בעלך

וכך בעצם לכלול את הסעיף הראשון!

 

הבקשה לתת שתי תכונות חשובות, נובעת מתוך רצון למקד את החיפוש.

יש הרבה חבר'ה בני 22

יש הרבה חבר'ה מעל גובה 1.85

יש הרבה חבר'ה עם עיניים ירוקות

יש הרבה חבר'ה עם זקן

יש הרבה חבר'ה בעלי לב רחב

אבל אין הרבה חבר'ה שיש בהם את כל אלו. (יש הרבה, אבל פחות משמעותית מאשר בכל סעיף, הוכחה מתמטית בהזדמנות אחרת)

 

נכון, זה קשה לבחור מתוך מכלול של תכונות חשובות, את אלו שהן חשובות מאוד.

אבל אציע לך משהו נחמד 

 

תגזרי לך 20 פיסות נייר.

תשבי לך במקום שקט, במצב רוח טוב

ותכתבי 20 תכונות שחשוב לך שיהיו אצל בעלך.

תשבי, תנשמי, אולי אפילו קחי לך יום הפסקה 

תנסי עכשיו לסנן מתוך ה20 תכונות הנ"ל 5 שאת חושבת שהן הכי פחות חשובות (כולן חשובות, אבל יש חשובות יותר וחשובות פחות)

 

שוב הפסקה, 

ועוד פעם מסננים עוד 5

 

כך עד שתשארי עם 5 תכונות חשובות לך.

ככל שתוכלי לצמצם יותר, כך יהיו לך יותר הצעות

אבל צריך לזכור שלא להתפשר על דברים שאחרי זה תפסלי עליהם.

 

 

ואל דאגה, להיות ירוק זה טוב! 

 

המון המון בהצלחה 

זה בכלל מחלוקת אחרונים.

מסיבות שאני מעדיפה לא לפרט, שיהיה לך דרך צלחה!"

 

סלמאת! לא להכנס ללמה לא, ולא לתת תקוות שווא (כמו "אני כרגע לא רוצהל המשיך..")

איך אפשר לעדן את זה קצת יותר?

תודה!

וככה אני אומרת..

זה חוסר רגישות מוחלט!

רחמים על מי שנחתך בצורה כזו...

ואם לא, כי הסיבות יפגעו בבנאדם, אני מעדיפה לעשות את זה ככה,

 

ועוד משו, תוסיף את הנימה, אני לא אומרת את זה בצורה קרה וחסרת אכפתיות..

 

לצערי חתכתי הרבה אנשים עד היום, ועשיתי את זה בצורה יפה ואף אחד לא נפגע..

 

 

זה נשמע קר וחסר התחשבות.. תחשבי על זה- בחור השקיע מזמנו בשביל להיפגש איתך ולנסות להכיר אותך..

נראה לך הוגן לחתוך אותו ב"החלטתי שאני לא רוצה את הקשר"? "לא רוצה לפרט את הסיבות"?

נכון, גם אני נגד לפרט את הסיבות.. אבל זה ממש פוגע לשמוע את זה... אפשר לחתוך אחרת!!

לתשומת לבך

דבר שני, אולי זה פוגע לך במקום ממש רגיש ולכן אתה מגיב ככה,

 

אני לא צריכה להוכיח רגישות שלי, אני יודעת שכשאני אומרת את זה, זה נשמע בסדר,

 

אף פעם אף אחד לא נבח עליי, ולא יצאו פגועים.

בדר"כ אף צד לא מפרט למה במדוייק, ועדיף ככה. לרוב הסיבות הן כ"כ אמיתיות, ובאותה מידה פוגעות, שעדיף לא לומר למה. תגיד לצד השני למשל שהוא...ככה וככה/הבנת שלא מתאים וסתם באת לנסות/לא התבגר דיו? בפנים?

מאוד אינדיווידואלי..

 

אבל קומי, לגבי השורה ש"אף אחד לא נפגע", קחי בחשבון שלא תמיד את יודעת מה הרגיש הבחור אחרי חיתוך שכזה. לא תמיד בני אדם יעשו פרצופים רק כדי שמי שמולם ידע שהוא נפגע.

אבל להגיד מסיבות שאני לא מעדיפה לפרט נשמע לא נעים, וגם אם לא אומרים לך בטלפון כלום את לא יודעת מה זה עושה לאנשים בפנים...

ותמיד מומלץ להחמיא לפני, שיהיה יותר נעים...

אז לא כ"כ נורא שהוא ישמע מסיבות שאני מעדיפה לא לפרט.

אבל אם יש לו בעיה או איזה חסרון.

דוגמא קלאסית - אדם שלא נראה הכי הכי,

להגיד לו "מסיבות שאני מעדיפה לא לפרט" - יכול לפגוע בו מאוד.

ותמיד לכל בן אדם יש את החסרונות הידועים לו.

ולכן המשפט הזה לא מומלץ על-ידי בתור משפט הסיום

מספר אחת של השנה..

 

 

- "לא הסגנון"

- "לא מה שאני מחפש"

- "שוני מנטאלי"

- "קיימים פערים שאינם ניתנים לגישור"

- ועוד כיד הדמיון..

בחר אחד, שיהיה גם נכון לגבי הקשר הספציפי...

 

הכי חשוב: אל תשקר לה!!

חירטוטים זה הדבר הכי פוגע

 

ב"הצלחה!

מספיק.

לא חייבים לתת סיבה. 

אני לא מסוגל/ת להכיל אותך.

זה כזה שקר גרוע.

ככה שני הצדדים יוצאים מרוצים:

הוא - כי היא חסכה לו עבודה למצוא סיבה טובה במקומו.

היא - כי נחסכה ממנה עוגמת הנפש שבחיתוך לא-נעים בלי סיבה נראית לעין...

 

בעצם לא. המקום היה בהודעה הקודמת.

את מומנת לראות זאת כאילו שה - "<צ>" נכתבה שם ^ למעלה.

זה גרוע כמעט כמו
"זה-לא-אתה-זה-אני"

רק שכמובן מתאים להגיד את זה אם מרגישים כך.

 

לדעתי, מספר דקות של התבוננות רצינית, ואדם אמיתי ירגיש כך באמת.

"אתה נראה כמו מטומטם שעשוי להאמין לכל שטות שאתה שומע...אז... " 

להאיר עיניים לכל  שנפרדים מהם

 

אל תעשו למדוייטים שלכם חיים קשים

 

זה גם ככה קשה ולא נעים להגיד את זה,

נסו לקבל בהבנה.

 

לא לשאול שאלות שאתם יודעים שאין עליהם תשובה או שהתשובה לא ברורה

זה סתם יגרום אי נעימות לצד השני

 

ולא, זה לא יגרום לו/לה לחזור אליכם

 

כן, אני יודע, זה קשה!

אלא אם כן היא ממש לא נעימה.
כנות! אם אתה לא מסוגל להיות אמיתי, אל תצא!

לא צריך לתת שום סיבות.

אין סיבה להעליב ואין סיבה לשקר ואין סיבה לתרץ תירוצים.

לא מתאים וזהו.

במקרים של קשר מתקדם ממילא הצדדים מבררים הכל בצורה די יסודית כך שבדרך כלל הסיבות ברורות לשניהם.

היא שאני לא מרגישה בבית...משהו לא כ''כ מתחבר לי ולמה שאני מחפשת..זה לא קשור אליך, זו פשוט התחושה שלי.....'

כמובן לא את כל המשפט המסורבל הזה..
אני באופן כללי מעדיפה לומר וזו גם האמת שהסיבה זו תחושה שלי..ולא סיבה מהותית בבן אדם השני..כי זה מעצבן שמישהו החליט שהוא מכיר אותך אחרי פגישה אחת...

..

בד''כ לא שואלים אחרי זה משהו..

אם הצד השני שואל אפשר לומר משהו על קליק או שחסר משהו שלא יודעים להגדיר כרגע אבל זה מאד משמעותי..

 

וחשוב להיות נחרצים. עם הרבה רגישות להשתמש במילים שלא משתמעות לשני פנים.

פשוט אומרים-פגשתי אותך ,היו לי ציפית אחרות/השקפות העולם שלנו לא מתואמות וזהו זה. בדר"כ זה גם נכון..אף אחד לא היה רוצה שיגידו לו על הפרטים הקטנים אך המשמעותיים שהיו בעוכריו..(כמו חוסר נימוס, חוסר צניעות, חוסר בדתיות)

לפתוח בדברי שבח על מה שכן יש ועל מה שהתרשמת.

זה ממתק את ה"לא".

ואולי גם משאיר את הדלת פתוחה, ליתר ביטחון... (?)

זה אמיתי?!...

הישועה מובטחת????

שאר חלקי הגוף?

מה שבטוח לא הייתי קורא לחתונה שלי מסיבה... והריקודים יהיו בלי נו"ן סופית

אבל שיהיה להם המון מזל"ט... העיקר שהם שמחים

בס"ד

 

אם הפנים שלי מחוברות לגוף, אני יכול להגיע או לא?

 

כי כתוב שקבלת פנים ב: 19:30 וקבלת שאר חלקי הגוף ב 19:31. אין לי מושג אצל המוזמנים לחתונה הזאת, אבל אצלי זה לא הגיוני

כך שיוצא שבין קבלת הפנים לשאר הגוף עוברת דקה שלמה...

ונותנים בוסות במשך דקה ואח"כ אפשר להכנס

נפגשתי איתו כבר כמה פעמים

 

שאר חלקי הגוף בעיקר בשביל להעלות חיוך

שעת המסיבה רשומה משום שנפוץ שלא להגיע לחופה אלא לדלג ולהגיע ישר לריקודים.

כאילו, בקלות אפשר למצוא הזמנות הזויות יותר..

 

למשל, הזמנה מנוסחת בצורת חידה, וצריך לפתור את החידה כדי לדעת מתי ואיפה החתונה...

האקשן והריקודים?!

בבירור כן

זה ראש אחר, זאת חשיבה אחרת

 

אבל את מוזמנת לשאול חילוני ממוצע ולשאול אותו מה עיקר הערב.

הבנתי את זה בצבא שמישהו שהיה איתי במחלקה (חילוני גמור) שאל אותי למה כל חתונה של דתיים נגמרת ב11.

"אתם הורסים את כל עיקר הערב!"

 

אח"כ החלטתי לבדוק את הנושא לעומק והבנתי שהם חיים בתרבות בילוי די אחרת משלנו

למרות שלצערי התרבות הזאת חודרת אט אט גם אלינו.

 

והאמת, כבר יצא לי להיות בחתונה שהיה דיג'יי, טראנסים והרבה אלכוהול.

ושלא תתטעו, הבחור בוגר הסדר.

שהבחור בוגר הסדר ולא גבוהה זה הגיוני..<צ>!!!!!! [בלי סקילות!!]

 

וברצינות, זה יכול להיות, עם כל הכבוד לבני הזוג ,כל עוד ההורים ממנים את החתונה מאוד הגיוני שהם גם יתערבו ב'תוכן' והבחירה הזאת נבעה מלחצים שלהם. |חוזר ללמד זכות על הבייני"שים|

 

 

אם כבר דברים לא הגיוניים זה לעשות חתונה ביום שישי- זה חוסר התחשבות באורחים בעליל!. (וכן אני יודעת שהמנות זולות יותר אבל עדיין..)

חתונה ראשונה (ובע"ה יחידה) והיא אכן היתה קטנה- ומיד נכנסו אח"כ לשבת חתן ביחד כולם באותו מקום. העניין היה חתונה מיוחדת בקטע הזה שמיד אח"כ נכנסים לשבת, ואז זו אוירה אחרת (כך הבנתי מהם).

 

וכמובן- יש את האמריקאים שעורכים חתונות בימי שישי כי זה לא יום עבודה ומאפשר יותר ואז זה נערך גם בשעות הבוקר. ואין בעיה לחזור הביתה בזמן. ככה זה אצלם. (ציון עובדה בלבד)

אבל אח"כ כשהם רואים חתונה דתית הם אומרים "וואי החתונות אצלכם הרבה יותר שמחות"

ואני לא ממציאה..

 

נראלי העניין הוא לא צורת הבילוי אלא הערך של החתונה..

לשתות אלכוהול ולרקוד עם בנות אפשר בכל מסיבה אבל חתונה זה משהו אחר..

מוזיקה, אלכוהול חופשי, בנים\בנות, ריקודים, אוכל וכו'.

 

לא מזמן אמרתי לבוס שלי (חילוני) שהייתי בחתונה אתמול, והיה מדהים. והתגובה האוטומטית שלו "נו, והשתכרת?" ואני נקרעתי מצחוק- אפילו יין לא היה שם.. 

הם שאלו איך הייתה הנשיקה..

 

כיתה ד'!!!! למה לעזעזאל זה מה שמכניסים להם לראש?! 

מישהו שם היה שיכור

ואגב הם נתנו פה רעיון ממש טוב!

הקטע עם הפאדיחה  זה דבר שאף פעם לא הבנתי.

אם מפריע - מובן.

אבל מה אפכת לכם מה אחרים חושבים.

כשאני אוהב מישי- לא אכפת לי מה כל העולם חושב עליה. היא שלי ואני אוהב אותה.

 

וכן, שווה להמשיך כמה פגישות.

מראה זה דבר סובייקטיבי, וכמה שאנחנו יותר אוהבים מישו הוא נראה לנו יותר יפה (כמו שאמהות אומרות שהתינוקות יפים למרות שהם מזה מכוערים). על עצמי שמתי לב שהיופי של הבחורה השתנה בעיני אחרי כמה פגישות, ושוב אחרי עוד כמה פגישות.

 

בקשר לשידרוג-

אם הוא מפריע בגלל איך שקוב"ה ברא אותו, אז סבבה. אין איך לשנות אותו.

אבל אם זה בגלל  הלבוש - לשנות לבוש זה מאד פשוט.

לרוב הבנים זה קטע שלא משנה כ"כ, הם לובשים מה שיש, לא משקיעים בזה יותר מידי מחשבה.

אז כדאי לנסות להתעלם מזה ולהסתכל עליו במבט שונה קצת, על איך שהוא באמת. ואולי גם לדמיין אותו עם בגדים אחרים...

 

בטח בפגישות הראשונות, בהן כמובן עדיין לא מתאהבים, ואם כן - אז באמת גם אני לא מבינה מה יש להתפדח.

דוגמא להתפדחות: פגישה שנייה. יושבים באיזו גינה ואוכלים גלידה. הבן אדם אוכל את הגלידה בצורה מצחיקה. הקשר עדיין לא כל כך חזק, כאמור. טבעי להתפדח... לא? (בל נשכח שבמצב זה האדם עדיין "זר" במובן מסוים)

זה כיף, זה נותן קצת רטיבות לפגישה, ויש אחרי זה מה לספר...

כמובן רק אם זה באמת התנהגות מביכה ולא סתם משהו שמפדח אותך כי הקשר בתחילתו.

 

תנסי לחשוב אם היית מתפדחת מהתנהגות דומה של חברה ותיקה (ובכוונה לא השויתי לאח כמו חברה שלך).

 

 

 

אני מעולם לא התפדחתי בדייט מהמישהי 

גם שהיו הבנות הכי מוזרות.

 

מי שמכיר אותי, מכיר אותי ואמור לדעת מי אני וזה לא ישנה לו את המחשבה עלי

ומי שלא, הוא גם לא יכיר אותי אחרי

 

 

אלא סתם ככה הסיבה שכתבת שגורמת את הפדיחה זה בודאי לא סיבה, אם ישנם סיבות עקרוניות אז דברייך נכונים בהחלט..

אולי ההגדרה היא אי נעימות מהבן אדם עצמו. שלא נעים לך להסתובב/לדבר איתו, ואת יותר מתפדחת שיראו אותך איתו, כי גם ככה את סובלת מנוכחותו ולא רוצה שיחשבו שזה רציני... אם אחרי מס' פגישות זה לא נעלם, אין טעם-את סתם מטעה את הצד השני שמתפתח משהו רציני, והכאב גדול יותר.

(אדם שמדבר בקול רם, צוחק צחוק מוזר, אוכל מוזר וכו'... כמובן הכל תלוי ברמה של עד כמה זה מפריע. לא ישר לחתוך, אבל אם זו רמה שזה בלתי נסבל ואדם מרגיש שהוא לא יכול להכיל ולחיות עם דבר כזה...)

אלא הכל תלוי ברמת ההפרעה.

שמתביישים להמצא אתו יחד?

מצאו לעצמכם מישהו או מישהי שאתם גאים ושמחים להכיר ולהיראות במחיצתו.

אם הדבר נעשה דרך שידוך כלשהו (דרך חבר/ה, שדכנית, דודה...) איך אפשר לדעת לפני כן שהשהות במחיצת אותו בן אדם תהיה מפדחת? כל השאלה כאשר אחר הפגישה הראשונה נוצרת תחושה כזו - האם להמשיך בכ"ז לפגישה שנייה? ואם כן, האם להמשיך שוב בשלישית וכן הלאה... ומתי עוצרים? זה היה הבסיס לויכוח פחות או יותר. האם "לתת לזמן לעשות את שלו", כי למרות הכל השיחות והפגישות זורמות ונעים לדבר, או לחתוך?

אם זה כי לך מפריע המראה שלו זה משהו אחד.
אבל
אם לך יש מציאת חן רק שאת מתפדחת שיראו כי הוא בסגנון שונה ממך או ממה שמצפים ממך או מהחברה בה את נמצאת...- בעיני זה סתם קליפות שצריך לקלף ולהתנקות.

במילים אחרות-
תהי אמיתית!
אם לך מפריע משהו בו- תתבונני תבדקי ותחליטי מה נכון...
ואם מפריע לך שלמישהו אחר יפריע וכו'....- בעיני זה ילדותי.

אני רואה שאני מתקשה בהגדרת ה"פאדיחה"... אני מרימה ידיים!

שנוכל לדעת איך הוא נראה, ולפעמים תמונה לא אומרת דבר עד שהוא פותח את הפה..אז איך נדע אם טוב לנו או לא?? קצת הגיון לא הזיק לאף אחד....

בחורה שבהמשך נהיה לנו חיבור מצויין (עד הפרידה).

בהכירות לא ממש התלהבתי מהמראה החיצוני וקצת נרתעתי.. לא שהיא היתה 'לא יפה' זה פשוט לא מה שהצטייר לי בראש..

אבל בהמשך היא היתה בשבילי הבחורה הכי יפה בעולם!!\

 

מסקנה - לא כדאי להתקבע על משהו.

אלא על כל מה שקשור בחיצוניות: תנועות גוף, צורת דיבור, קול...

מרגישים שהגיע הזמן, באופן טבעי -

 

גם עובדים (כפי שטוב לכל אדם) על שכלול הרצון להיטיב, לקבל את הזולת בעין טובה, לבנות איתו. נעימות היחס, ההבנה והדיבור וכו' - דברים שחשובים לחיי נישואין בעז"ה (הרי ההגדרה "מוכנים לקשר" אינה מדוייקת. מוכנים לנישואין. לבדיקת אפשרויות לנישואין. ה"קשר" באמת הוא אחרי החתונה. לפני כן - גישוש האופציה, ההתאמה, הענין, התחושה..);

 

וגם - אם מרגישים שכבר הזמן ומעוניינים - מבררים אצל מכרים/שדכנים, קשובים להצעות.

 

ואין מה לצחוק על שאלתך. ול"קצת מתביישת", יש חן של תחושת הצניעות הפרטיות של הדבר. טוב שלא יִשַׁחֵק..

בכוונה כתבתי שזה לא אני אומרת את זה..

אם את רוצה לעבור שלב בחיים מתוך מקום שסה"כ טוב לך. את לא בורחת מכלום.
ואם את מסוגלת להסתדר עצמאית, טכנית ונפשית, גם בלי בעל. את לא תלותית באף אחד---
אז את מוכנה.

אני עדיין חושבת על הטענה. עוד לא גיבשתי את עמדתי בנידון.
מה דעתך?

בס"ד בר"ה

 

היא לא מסוגלת להסתדר בלי בעל-נפשית...אז היא לא מוכנה?? 

אולי זו הכללה, אבל קודם שתתארגן על עצמה ותהיה בנאדם - אח"כ שתקים בית.

 

חתונה זה לא חוסר ברירה תוך כדי חיפוש תמיכה נפשית וכלכלית.

 

יש בנות שמא כמהות להתחתן, וקשה להן "להסתדר" לבד - כי הן מרגישות שכבר הגיע הזמן. אז הן לא "מוכנות"?...

 

ואולי לא לכך היא התכוונה..

יכול להיות שלא הבנתי אותה נכון..
ויכול להיות שלא.

אני מסכימה איתכם. גם אצלי הקביעה הנחרצת הזו לא סגורה לחלוטין. לא בטוחה שאני מסכימה איתה.
אבל זו עמדה כלשהי בכ"ז..

אם כי לא בטוח שהאמירה מתאימה לכולם..

אגב, נשמע כאילו הדודה שלך קצת פמיניסטית...

היא פשוט נגד נישואין אומללים,
שלדעתה נובעים גם משני הדברים הללו.

"לא טוב היות האדם לבדו"

דווקא כי אנחנו מרגישים חסרים וכמהים לקשר אז אנחנו מוכנים וזקוקים..

דווקא לבנות שמרגישות שהן יכולות טוב מאד להסתדר גם בלעדיו הרבה פעמים קשה להתחתן..

היכולת ''להתסדר לבד רגשית, כלכלית, טכנית אנאערף" בכלל לא מראה על מוכנות לנישואין אלא ההיפך..

היא לא מסוגלת לקבל עוד אדם לתוך חייה...

 

אני מתנגדת לדעתה של הדודה שלך!

או שלא הבנתי אותה כמו שצריך.. (גם אפשרות..)

המוכנות האמיתית לקשר ולנישואין באה אחרי שלמות עצמית, ללא תלות באחר..

עדיין יש חוסר נפשי שקיים ("לא טוב היות האדם לבדו").. אבל המצב האינדוודואלי שלו כאינדוודואל די שלם..

נראה לי די נכון, זו בדיוק הסיבה בגללה אנו לא מעודדים נישואין בגיל צעיר.. "קודם בשלות (כמה שיותר יותר טוב) אחר- כך חתונה..."

גם אני הבנתי כך..

רק הניסוח היה חריף מיידי - ולא כ"כ בריא למישהי שצריכה להקים בית עם מישהו שהיא בהחלט תרצה להתחתן איתו, ותרגיש את החסר שבלי נישואין ובלי ה"השלמה" שבאה ע"י החצי הזה.

 

[הדודה יכולה להיות מרוצה... איזה דיונים עושים על דבריה...]

אסור שנישואין יבואו ממקום של תלותיות אבל הם גם לא יכולים להגיע ממקום של שלמות לגמרי..

רק אם אדם מרגיש חסר הוא יכול לקבל עוד מישהו לחייו..

הדגש, לענ"ד, הוא על הבשלות הנפשית להכיל עוד מישהו..
כדי להכיל עוד מישהו, אני צריכה להיות במקום שאני מכילה את עצמי- סה"כ טוב לי.
לא בורחת משומקום..

לענ"ד הכוונה היתה בדיוק מה שאת כתבת.

1. העניין שהנישואין הם לא בריחה זה ממש נכון!

לא טוב להתחתן כדי לעזוב את הבית, לדוגמה. נישואין הם לא כדי לפתור בעיות. (ואני מכירה דברים כאלו.)

 

2. אולי הכוונה בלא להיות תלותית היא לא להתחתן רק כדי שיהיה מישהו בסביבה שאפשר להיתלות עליו. 

מצב כזה יכול להביא את הבחורה להיתחתן כמעט עם כל אחד - כל בחור שנותן לה הרגשת ביטחון. היא עלולה להיות תלותית בו ולא לחשוב על הקשר עמו בצורה ריאלית.

לא צריך להיות תלוי בזה, אבל רצון להתחתן כדי שתהיה לך אוטונומיה משלך, כי נמאס לך 
מהבית, בעיני זה אחד הסימני שאתה צריך להתחתן.

 

עוד דוגמה- לא מתחתנים כדי לברוח מבדידות? בוודאי שכן, בקיצור יש דברים שבורחים מהם בנישאוים וטוב שכך,
לא כל בריחה היא תלות

אמרו פה דברים חכמים,אבל אשמח אם אוסיף:

1)ליומד ועיון, יצרת השקפת עולם(תורנית,כדאי;)) ורחבה.שיחה עם חבר שהחליט לא ללכת לישיבה וההשקפת עולם שלו לא דת"לית רגילה הוכיחה לי כמה רדוד אנחנו,או לפחות אני,חיים..לפחות תורנית.וכדי לחנך ילדים לדברים כ"כ גדולים צריך בסיס מסוים..

2)הרחבת האחריות האישית(לא פרקטית,נפשית),עבודה,פרוייקטים,לימוד קבוע,לקיחת אחריות על מטלות בבית,דברים שבונים בגרות,רצינות ובעיקר אחריות על דברים שצריך לעשות כחובות לאחר ונישואים,בהחזקת בית, וכתומכי/נותני כוחות בעבודה פיזית,בעבודה קבועה ובעבודה חינוכית.

3)לצבור ניסיון חיים.תמיד טוב ובעיקר פה.פרוייקטים עם קהילות פחות מוכרות,עבודה עם אנשים ואלי דברים אחרים שלא עולים לי בראש.

 

שאלה שמעידה על בגרות..

להצלחה-אריה בן לאה, נחום בן יהודית, ציפורה בת יהודית, שירה בת לאה.

לזיווג-מלכה בת נעמי, אסתר בת נעמי, יערית בת נורית, שירה בת לאה.

בנימין בן אורה לזיווג הגון והצלחה בלימודים

 

תודה רבה!!!

שחר יהודה בן אורה

דניס בן טטיאנה

ינאי בן שושנה

יעקב אוסטרייכר (יהודי בכלא בבוליביה, על לא עוול בכפו נפל בפח של רמאים גויים)

תודה רבה ושבת שלום

חי מרדכי בן רחל- לרפואה שלמה

חנה בת דורית - לזייווג הגון במהרה

זיווג הגון בע"ה:

נתנאל ציון בן סיגלית.

אליקים בן ניצה.

יעל בת ניצה.

יעל בת טובה.

מיכל בת טובה.

 

זרע של קיימא:

איתן בן רשושא

יוסי בן ציפורה אלייט.

 

לזיווג הגון: אביטל דבורה בת שרה, אילנה בת שבע בת שרה, חוה בת דינה, רעות בת בלהה, תהילה בת נורית, 

לרפואה שלמה: משה אורי בן חיה, הדס תהילה בת נועה

 

מוכר מוכר מוכר...

הצלחות ובשורות טובות!
 

איך אתה יודע שצדקת..

תודה רבה.

רק שאלה לי- מה זה מדרש "תורת שלמה" (בחיים לא שמעתי עליו..)

 

וחסרה לי ההדגשה שהיה כאן חטא, שבא מתוך חוסר אמונה בה' וכו'

זה נשמע כאילו העם טעו בחושבם שאי אפשר לשלב..   

שבת שלום לכל בית ישראל

ויש על זה הרבה ב'אם הבנים שמחה'.

פרשת שלח

השבוע היה שבוע הספר (עדיין) ורציתי לפתוח את  הדברים בסיפור מתוך ספר ילדים - לא חדש, ספר בן חמישים שנה שלא נס ליחו.

שם הספר "שלום לך אורחת" – הסופרת – רבקה אליצור.

הספר בנוי מסיפורים ושירים וביניהם "סיפורה של יעל בחג העצמאות לישראל" שהוא סיפורה של יעל הקטנה, שרוצה ללכת בלי לתת יד להורים ברחוב ביום העצמאות וכל הזמן אומרת להוריה "אני בעצמי, אני בעצמי"

בסופו של דבר היא הולכת לאיבוד, והנקודה המיוחדת בסיפור היא, שכאשר בערב היא אומרת לאביה – "אבא טעיתי כשרציתי לעשות הכול בעצמי", אבא שלה מפתיע אותה ואומר "זה דווקא טוב" ושזה בדיוק מה שקרה למדינה ביום העצמאות (שהמדינה אמרה ביום הזה "אני בעצמי") – וכך יוצא שהאב לקח את הדברים למקום חינוכי "אחר" וניצל את המקרה ללמד את הבת על משמעותו של יום העצמאות.

אני רוצה לקשר את העניין הזה של "אני בעצמי" להבנה והעמקה בחטא המרגלים.

אין ספק שהמרגלים חטאו – אבל מה בדיוק החטאים שהיו כאן?

אם מסתכלים על הפסוקים רואים שתי נקודות שונות של כישלון:

נקודה ראשונה - אֶ֚פֶס כִּֽי-עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם-יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם:  כט  עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב. – חוסר אמונה בה' שיצליח את דרכם מול האויבים הקשים.

ונקודה שניה – " וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא"

אם כן יש כאן שני חטאים – פחד מהענקים בארץ, שזה בעצם חוסר בטחון בה', ודבר שני - הוצאת שם רע על ארץ ישראל שזו ארץ שמי שגר בה ניזוק באופן קשה – ארץ אוכלת יושביה"

אגב שבוע הספר, על בסיס דבריהם של המרגלים חובר שיר ע"י נתן יונתן שמושמע ברדיו הרבה ביום הזיכרון:

שיר ארץ
מילים: נתן יונתן
לחן: סשה ארגוב

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש.

אפשר לדון את נתן יונתן לכף זכות משום שהוא איבד את בנו בכורו ליאור – שהיה מפקד טנק -במלחמת יום כיפור - אבל מבחינת התוכן - אין ספק שהקרן החדשה לישראל הייתה שמחה לממן שיר כזה.

השאלה היא האם יש קשר בין שני החטאים – הוצאת דיבה על הארץ ואי בטחון בה' או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי ובמקרה המרגלים חטאו באותו זמן בשניהם.

החטא הראשון די ברור – אחרי כל הניסים שנעשו להם ביציאת מצריים, הם לא מאמינים בה' שיעזור להם להילחם בענקים - למרות הבטחתו?!

אבל החטא השני פחות ברור – מה זה "ארץ אוכלת יושביה" - הם עברו בארץ שהיא כמו גן עדן עלי אדמות – פרות ענקיים, ארץ זבת חלב ודבש - כפי שהם עצמם מעידים – אז מה זה המשפט הזה "ארץ אוכלת יושביה"?!

בואו ננסה להבין זאת מתוך התשובה של יהושוע וכלב – מה הם עונים?

מעניין שכלב ויהושוע לא עונים להם לפי הסדר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אלא הפוך.

קודם על דיבת הארץ ורק אח"כ על המלחמה בענקים.

יכול להיות שזה מראה שהחטא השני של דיבת הארץ הוא הסיבה גם לחטא הראשון ולכן הם עונים קודם כל עליו.

וכך הם  עונים על דברי עשרת המרגלים האחרים: וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל-כָּל-עֲדַ֥ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד: ח אִם-חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ ה' וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר-הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:

המשפט הזה טובה הארץ מאוד מאוד מזכיר לנו משהו מספר בראשית –

ביום השישי לבריאה נאמר "והנה טוב מאוד" – אומרים חז"ל על כך במדרש בראשית רבה, פרשה ט':

רבי נחמן בר שמואל ... אמר:
ו הנה טוב מאד, זה יצר רע.
שואל המדרש - וכי יצר הרע טוב מאד אתמהא?- !
אלא שאילולי יצר הרע, לא בנה אדם בית, ולא נשא אישה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן

אם נחזור לזה שהתשובה "לארץ אוכלת יושביה" היא "והנה טוב מאוד" נוכל להבין את דיבת המרגלים – הם בדיוק חששו מהדברים האלה שמייצג ה"טוב מאוד" – בניית בית ומשפחה ועיסוק במשא ומתן.

ולמה חששו?

כי בדיוק אלה הדברים שיכולים ל"אכול" את היושבים בארץ ועוסקים בהם  - אתה בונה בית, משפחה, עוסק במשא ומתן – אתה יכול בקלות ליפול – הרבה יותר בקלות מאשר אם תשב בבית המדרש ולא תצא ממנו!

והם בוודאי אומרים לעצמם – מה יהיה בעוד עשרים שנה כשנשתקע בארץ – איך נחזיק מעמד מול כל החומריות. "הארץ תאכל כל חלקה טובה בעם".

אז למה לקחת סיכון כזה גדול? 

מדוע יהושוע וכלב לא חוששים לכך? וכי המרגלים אינם צודקים? וכי אין סיכון בהתיישבות בארץ ובעיסוק בעינייני העוילם הזה?

כאן נחזור טיפה אחורה ונראה שכבר ביציאה לדרך היה הבדל קטן אך גדול בין עשרת המרגלים ליהושוע וכלב.

יהושוע וכלב לא סומכים על עצמם ביציאה למשימה הזו של הריגול אלא מתפללים לה' שיעזור להם

יהשוע - משה משנה את שמו מתוך תפילה י-ה יושיעך מעצת מרגלים.

כלב – עולה להשתטח על קברי אבות.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה המרכזית – ביהושוע וכלב יש ענווה – הם יודעים שאם אין אני לי – מי לי ושאדם חייב לקחת אחריות מליאה על מעשיו ולהיות עצמאי, אבל הם לא שוכחים את חציו השני של המשפט "וכשאני לעצמי – מה אני" – ללא סייעתא דשמיא – עזרה משמיים אדם עם כל כוחו לא יצליח בכלום –לא להלחם מול אחרים  – כל שכן שלא יצליח להלחם מול יצריו שלו.

אבל עם עזרת ה' – אין גבולות ליכולת – ואם ה' מבטיח להביאם לארץ – שום כוח בעולם לא יוכל להם.

אִם -חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ ה' וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ

הבטחון בה' וההרגשה של האדם שהוא לא לבד לעצמו בלי עזרה, נותנת לאדם כוחות עצומים להתמודד עם כל מצב.

ואת זה אין למרגלים – הם לא מתפללים לפני יציאתם כי הם יצליחו – הם יסתדרו לבד.

ואז כשהם רואים את הענקים הם בעיני עצמם כחגבים. כי אם אני לבד – אני יכול להתמודד אולי מול אנשים כמוני אבל אם הם ענקים – זה כבר מביא את האדם לפחד גדול.

ואז גם אין כוח להתמודד מול היצרים החזקים הקיימים בליבו כמו שאומרים חז"ל בקידושין לב ע"ב:

אמר ר''ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר תהילים לז-לב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו "ואלמלא הקב''ה עוזרו אין יכול לו שנאמר "אלוקים לא יעזבנו בידו "

יש גישה מוטעית שאת העבודה המוסרית של האדם הוא צריך לעשות רק מול עצמו בלי סייעתא דשמייא – זוהי גישתם של המרגלים ולכן הם לא מסוגלים לראות איך הם והדורות שאחריהם יתמודדו עם חיים בארץ מליאה כל טוב חומרי.

יהושוע וכלב לעומת זאת המבינים שגם העבודה הרוחנית של האדם חייבת להיות תוך תפילה יום יומית ובקשת עזרה מה' – להם יש אמונה שלימה שטובה הארץ מאוד מאוד – אם יש לך את העזרה משמים – לא רק שתצליח להתמודד עם החומרנות – אלא גם תמצא בה את הקדושה שזה בבחינת "מאוד מאוד".

את העניין הזה  תפילה קצרה לפני כל דבר שעושים אנו מיישמים למשל לפני תפילת עמידה – משפט אחד קצר שאומר הכול "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" – או במילים אחרות – אנו אומרים – אני יודע שגם בעבודתך – עבודת התפילה – לא אצליח בלי שתעזור לי – אבל עם עזרתך – אצליח מאוד.

אם נחזור לסיפור על יעל – אפשר היום לאחר 50 שנה להוסיף עוד נדבך "טוב להיות עצמאי – אבל לזכור שה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".

יהי רצון   שנזכה לעבוד את עבודתנו הרוחנית והגשמית מתוך תפילה שבלב ובע"ה נעשה ונצליח.

 

יש מצב לספר רביעי?ננסה בעזרת ה'!

שבת שלום!

מישהו/מישוהיים מוכן/ים לקחת???

נשאר ק''ז-קי''ח...שמישהו ייקח,זה כבר לא הרבה,ואם מישהו יאמר אותם-נגמור 4 ספרים!!

וואי, איזה משמח...

יישר כח לכולם!!!


שבת שלום

את המקרים.

ואני לא רוצה שאף אחד\אחת יפגע

אם מישהו נפגע -

לא שווה לי לפרסם מילה ממה שכתבתי.

ואני מבקש סליחה.

אפשרות א': לבטל מהעולם את הפורומים או למנוע מרווקים להשתמש בהם?

 

אפשרות ב': לאסור הודעת סיום קשר על גבי פורומים ועל המסיים לשמור בבטן?

 

אפשרות ג': לצאת במחאה וביקורתיות כלפי כל מי שמעיז לפרסם פה שסיים קשר במקום לנחם וללטף?

 

אפשרות ד': להבין בבגרות ובחכמה- ששני הצדדים צריכים כרגע חיזוקים, גם החותך/כת וגם הנחתך/כת... 

 

  

 

 

 

לדוגמה: זרובבל(שם בדוי) ורוחמה(גם שם בדוי)

יצאו במשך חצי שנה.

זרובבל התלבט רבות-מצד אחד רוחמה אופה עוגות נהדרות,

ומצד שני אפה ארוך מדי, כיאה ליהודייה כשרה.

ההתלבטות קרעה אותו, ולבסוף בלב כבד, החליט לחתוך את הקשר,

ונפרד מרוחמה בצורה ראויה ומכובדת.

בא זרובבל לפורום לנ"ו וכתב הודעה: "אחרי התלבטות ארוכה, הבנתי שעם

כזה אף אני לא יכול להתחתן. אבל אני מתגעגע אליה...."

אנשי הפורום בתגובה: "זאת באמת דילמה קשה.ואנחנו מבינים שעצוב לך,

אבל עד שתביא לפנינו את רוחמה שנוכל להפגין כלפיה אמפתיה ולהרעיף עליה אהבה וחיבוקים במידה שווה לפחות

לא נסכים אפילו להגיב לך"

 

או לחלופין:" עם כל הכבוד לקושי שאתה חווה עכשיו, תדע לך שאתה הכאבת לה מאוד,

תתבייש לך"   וכך יידע לו זרובבל החוצפן, שלא מספיק שרע לו מכך שנפרד, הוא ראוי וצריך

להרגיש עוד יותר סבל(שהוא מן הסתם מרגיש גם כך אם הוא בן אדם נורמלי) על כך שייסר בחורה אחרת.

 

במחילה,  לא ברור לי מה אתה רוצה.

 

 

שבהודעה הזאת הוא די חזר בו מההודעה שבפתיחת השרשור.

(אני טועה? אבא!, אם כן אשמח שתתקן אותי)

 

חוץ מהמשפט האחרון

 

יש לך כשרון.

אני מבינה את מה שאתה אומר.
ובאיזשהו מקום המחשבה הזאת עלתה לי גם מדי פעם כשנתקלתי בהודעה כזאת...

אבל
האמת שאולי טענתך היא כלפי המגיבים ולא כלפי מי שכתב את ההודעה..

פרידה זה כואב לשני הצדדים.
גם מי שנפרד אחרי תקופה ארוכה לא עשה את זה בודאי כלאחר יד..ומניחה שתמיד יש איזו הקשרות לאדם והערכה כלפיו שלא קל לוותר עליה ...ויש גם את הספקות אולי לא נהגתי נכון..ואולי...

מעידה,
שכרגע אני אחרי קשר של כמה חודשים שהבחור שממש רציתי בחר לסיים...
ואני אומרת בפה מלא שאני לא רוצה להיות במקומו!
כואב לי בטירוף.
אבל לפחות אני ישנה עם לב שקט שיודע שאני מצידי עשיתי כל מה שיכלתי..והעבודה שלי זה רק לקבל שזה רצון ה'...
ואני יודעת שגם לו כואב בטירוף
והוא גם אוכל את עצמו ומרגיש רע עם איך שהיה...

אז לא...
אני לא חושבת שבתור מגיבה אני אכתוב למישהו ''כל הכבוד שנפרדת ממנה. איזה אומץ. יישר כח. לך בכוחך זה והושיע את ישראל..''
תכל'ס
כשמישהו כותב הודעה שמספרת שנפרד ממישהי
מה שהוא רוצה זה פשוט הזדהות. ואפשרות לפרוק.באמת אין הרבה מה לומר.
אז אם מתאים לך תגיב בסמיילי ותכתוב רק ש''בעז''ה שה' יעזור וימתיק וכו..או כל מילה טובה...
וזהו. נתת הרגשה טובה.
ולא
אין מה לדאוג
זה לא מה שיגרום לאדם לעשות את זה שוב.
לא ראיתי מישהו שנהנה מזה....

פורומים שונים משמשים כ מעין מרכז תמיכה לשני הצדדים. הן לצד ה"פגוע" והן לצד ה"נפגע", כלשונך (אם כי לדעתי אין זה מדויק להגדיר זאת כך, שכן שני הצדדים פגועים וכואבים). אין כל רע בהודעות חיזוק לשני הצדדים. כמו שיש מי שרצה להמשיך בקשר, אך נפרדו ממנו והוא זקוק להקשבה, חיבוק ועידוד, כך יש מי שחתך, שזקוק גם כן לאותם הדברים: הקשבה, חיבוק ועידוד.

לשני הצדדים קשה. שניהם צריכים מקום לפרוק ולקבל תמיכה כנ"ל. לכן תגובות כמו "כל הכבוד, תהיי/תהיה חזק/ה" וכד' לגיטימיות בשני המקרים, שכן שני הצדדים צריכים לשמוע שהם היו 100%, עשו את המקסימום, הכל בסדר והכל (יהיה) טוב. שניהם צריכים להבין שהקשר שנגמר לא היה זה ולכן, על אף כל הקשיים, טוב שנגמר - גם אם קשה לראות זאת כרגע... ומתוך הבנה זו, אשר אליה מכוונות התגובות, שניהם צריכים לצעוד הלאה בבטחון ובתקווה שאולי בפעם הבאה זה יקרה.

לדעתי,יש הרבה מקרים בהם מושכים את הקשר לחינם.

אני יודעת שבהרבה מהמקרים הקשר הוא מאד מורכב ולא פשוט להחליט,ואין מה לעשות,צריך את הזמן הזה.

וגם כשזה לא מורכב,לפעמים צריך את הבירור הזה רק בשביל הרגשת הביטחון.

אבל יש גם מקרים שקיימת מן שאננות כזאת,יש פחד גדול מההחלטה ומעדיפים להישאר במצב של לא להחליט.

אני אישית נפגעתי מקשר כזה ואני חושבת שזה היה ממש מיותר ולחינם ושמעתי על עוד כמה מקרים כאלו.

 

אז שוב,לא שאני פוסלת קשרים מהסוג הזה, אבל אני כן חושבת שצריך להיות קצת יותר ערניים ולנסות להמנע ממשיכת קשרים שלא לצורך...

 

ולגבי מה שאבא! כתב,נראה לי שזה דווקא מצויין שיש כזה מקום שאפשר לפרוק בו.וזה נראה לי חיובי להגיד למישהו "כל הכבוד" על זה שהוא הפסיק קשר אם זה באמת מה שהיה צריך לעשות,זה באמת מעשה אמיץ ולא פשוט בכלל.לך תדע לאן זה היה נגרר אם היא/הוא לא היו מפסיקים עכשיו...ושוב זה רק בתנאי שהייתה רגישות מקסימלית במשך הקשר וזה נגרר רק כי באמת היה מה לברר!

 

 

שהרגשתי שמשהו מפריע לי, ורק אחרי חודשיים, הבחור נפתח יותר, ועליתי על הנק' באישיות שלו שהציקה לי, שהבנתי שפשוט זה לא יילך, אא"כ אני מוכנה לחתום על משרת פסיכיאטרית בכתובה...

הקשר נמשך  לחינם, ובדיעבד אני מצטערת על המשיכה, אבל כל מיני גורמים גרמו לכך, ורק ככה יכולתי לחתוך בלב שלם. זה כואב, והיו עוד גורמים שהעזו לבקר אותי על הצעד, מבלי לחשוב על החיים הרעים שהיו יכולים להיות לי אח"כ. אז כן, צריך לתמוך בחותכים, בעיקר שבדר"כ ההחלטה מגיעה בעוצמה, וכואבת גם למחליט...ולא תמיד, הצד שחתכו לו את הקשר, הוא הצד המסכן.

|נעלב|

לאכול לשתות ואח"כ לחתוך שנאמר: "אכול ושתה כי מחר נחתוך"

:d
למרות שהגעתי למסקנה שדייטים עם חברות זה יותר כיף....

יותר כיף!!!

 

אני אפילו לא סופרת אותם..

כי לא הגעתי לדייט...

אבל כל הבאסה - שגם עוגה היא לא הביאה...

אני לא גונבת לו את התפקיד

רק חתיכים אפשר לחתוך...

 

חשבתם על זה פעם?

הוצאת תפוח חתיך מהמקרר...

פתאום גילית חלק קטן שנראה לא משהו, את הולכת למגירת הסכו"ם מוציאה סכין ו....?

 

מזכיר לי בדיחה- מישהו ניגש לבחורה בדייט מתקדם, מוציא מסור ושואל "אפשר לבקש את ידך?"

 

אני תמיד בעד דייטים עם חברות..

פריקה רצינית..אני בעד שתדבר איתו על זה ברצינות.

זאת הפריקה, לא הקדמה.

אכן אשמה רצינית! ואתה כותב יפה

בגילך המופלג....

 

ובהיות שאת בגיל כ"כ מופלג - אז לא נורא שאתם צריכים לחכות עוד קצת להורים היקרים ( וכנראה גם - האחראים..)..

 

תנצלו את הזמן, לביסוס הרצון להתחתן - בצורה מיושבת, בנחת, בשמחה, במתינות..

 

ובעז"ה תזכו להקים בית בטהרה בעיתו ובזמנו בקרוב.

מצטערת אם זה מוזר, בכל זאת גם לא בפגישות לאחרונה..

אז צריך לחכות להם!

 

חוץ מזה שכדאי לחכות להם משום כיבוד הורים  

ספציפית לאנשים היקרים הללו..

 

בלי להביע כרגע דעה לגבי הנושא העקרוני של "לחכות להורים"..

והכלה לבשה שמלה לבנה..

וכמובן - מלחיות...

ומי שלא מסכים איתי אני מוכן להתמודד

 

ואגב, מזל טוב פשוט הייתי צריך להוציא משהו שיושב הרבה זמן בפנים