פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1460)

צריך הרבה אומץ ומחשבה!!

שבע"ה הקב"ה יזמין לך את זיווגך משורש נשמתך במהרה!!

קח לתשומת ליבך מה שאלעד כתב.

ובמקרה הזה, עדיף שתשתוק.

באיזה איזור??

מה שעולה לי בשניה זאת לראש-
יש:אולפנת עפרה, ישיבת נחלים, בני בנימין, בני צבי,  אולפנת מעלה אדומים,
אכסניית שבי ציון, אכסניית "גשר"

יש עוד המון... תכווני יותר אולי..

אם תספקי יותר פרטים יוכלו להתייחס יותר ברצינות..

לכל הפחות פרטים בסיסיים כמו:

תאריך של השבת, איזור מבוקש, מספר אורחים מתוכנן.

בהצלחה.

מעדיפים באיזור המרכז/ירושלים/הדרום(לא מאד דרום...)/יהודה ושומרון...

השבת בע"ה בז' חשוון פרשת נח...

בסביבות ה70-80 איש בע"ה...

התחלנו לחפש וחלק מהמקומות שננשמה! כתבת בדקנו והם תפוסים כבר....

המסקנה שהגעתי אליה היום זה שגם כשיש חצי שנה כדאי מראש לארגן דברים...

בהצלחות לכולם. ואשמח לרעיונות נוספים...

בס"ד

בית הארחה יד בנימין,

ישיבת חורב בירושלים,

אין לי מושג לגבי מחירים.

מזל טוב!
 

עשינו שם שבת שבע ברכות לאחותי.
זה היה בחורף אז היה קפוא אבל המקום ממש נחמד.

או איך שהם לא קוראים לזה, לא לישיבה...

כי אני זוכרת שבכל השבתות והאירועים שאירגנו שם היינו צריכים לדאוג להסעה...

אלון מורה

אולפנת אמנה (כפר סבא)

קוראים להם "המדרשה בארץ בנימין",

המקום נגיש לחלוטין <כשהיינו בשירות לאומי עשו לנו שבת הורים ואחותי שעל כסא גלגלים יכלה לבוא בכיף ב"ה...>

וממש יפה שם!

המספר שלהם זה 029975411, נראה לי שמי שאחראי על ההזמנות זה עזרא...

הצוות מקסים ויש ממש אווירה טובה...עושים שם מלא פעמים שבתות בר מצווה ושבתות חתן וכו'

מזל טוב ובהצלחה

קצת הכוונה לא תזיק..

מבוגרים- בקיצור, התנאים שם ממש טובים!בהצלוחעעייס!

ההורים כבר החליטו ב"ה לאן ללכת...

אני חושבת שלמי שיש להוסיף מוזמן זה אולי יכול לעזור לעוד אנשים שבע"ה יצטרכו לשמחות שלהם....

ושוב המון תודה!

אשמח למקומות  אירוח לשבת חתן באזור דרום, מרכז וירושלים....

לא סגרנו בסוף אנחנו עוד מחפשים ואני צריכה רעיונות...

תודה

ישיבה תיכונית דימונה 

אולפנת נריה דימונה

שדרות-"בית רעות" מעוז הישן- שייך לגרעין...

יש להם מדרשה של יהדות שם ואפשר לקבל אוכל מהישיבה עושים שם הרבה שבתות חתן והנוף חבל"ז.

יש גם יותר קרוב למרכז ישוב של אנשי גוש קטיף לשעבר,-שומריה. שמעתי שעושים שם שבתות, אבל אני לא יודעת כמה מקום יש להם לאנשים.

אם בא לכם ממש דרום, אז אפשר להתעניין בישיבה באילת...

או דרך ההורים?

תבקשי ממישהי קרובה, שיודעת לשמור סוד (הכי טוב - מישהי נשואה), שתברר אם הוא מעונין. לא בשמך.

אם כן - תנסו.

כך חוסכים אי נעימות מעצם ההצעה.

אם נפגשים וזה לא זה (ונקוה שזה כן..) - אז אין מה לעשות.

זו דרכו של עולם. וזה גם לא כ"כ נורא. משהו ביניכם.

אל תהססי יותר מידי - זה טוב מאד לנסות.

בהצלחה רבה.

זה באמת מה שחשבתי וכנראה אני יעשה את זה כך..

אבל אני חוששת מאוד מ-"אם לא"-כי בסה"כ אני גרים באותו יישוב -ואפילו קרוב מאוד..

זה יכול להיות אי נעימות..

ואני מעדיפה בגלל הסיבה הזו שהסביבה הקרובה (ההורים..) לא ידעו..

אולי אני קצת מגזימה וחוששת מידי..

לא יודעת..צריכה לחשוב..בכל מקרה אשמח לדעת עוד דעות..

ואל תתני לה למנוע ממך לנסות... נכון, תמיד יש סיכוי ש"אולי זה לא יהיה זה", ואם, נניח, זה באמת יקרה - אז מה?!

היה משהו, נגמר וזהו - ממשיכים הלאה ומתגברים על זה. אני לא אומרת, זה יכול להיות לא נעים בהתחלה, אבל זה עובר...

(רק אל תשכחי שבאותה מידה יכול להיות שזה לא יקרה, והקשר כן יוביל לחתונה. כמובן לא צריך להתחיל לפנטז וכו', אבל כן להיות מודעת שיש אפשרות כזאת).

יצאתי עם בחור שהמשפחות שלנו חברות מאד טובות.

יצאנו במשך תקופה ארוכה, כך שכל המשפחה ידעה על כך, ובסוף נפרדנו.

בהתחלה היה מאד מפדח, אך מתרגלים...

היום כבר אין לי שום בעיה- בעלי חבר שלו ואני חברה של אשתו, יוצא להפגש מידי פעם והכל בסדר...

שווה לנסות, לדעת שעשית את ההשתדלות מצידך...

ובעז"ה- אולי זה יצליח...

בהצלחה!

תראי, אני די חדשה בעניינים-

אבל תבררי (איך שבא לך) אם הוא פנוי- זה הכי חשוב! (רק עכשיו מישי כתתבה כאן ששבוע היה תקוע לה בראש מישהו ובסוף הוא נשוי..... )

תוכלי גם לנסות מאותו מקור לברר עליו יותר פרטים אם הוא מתאים לך..

האי-נעימות וכל זה- כל עולם הדייטים הוא די פאדיחה לא קטנה.. (כי מה לעשות, זה לא כ"כ טבעי כל הבירורים, הצעות חשיבה ושכלתנות...), אז אל תתני לזה להוות מכשול (אולי אתגר, אם כבר..)

בעיקרון- על עצם הנסיון הזה- זה נשמע לי כמו השתדלות מצידך, תני לה' יתברך לנהל פה את העניינים....

בעזרתו יתברך המון ב"הצלחה!!!

הראשונה שנפגשתי איתה היתה מהישוב שלי  יצא שפגשתי אותה בטרמפיידה ויצא שהחלפנו מבטים

מכיוון שעקב התיכונית וההסדר לא הייתי מעודכן ברישום האזרחים ביישוב אז לא ידעתי מי היא ומהיכן ...

בסוף ביררתי דרך גורם שלישי מי היא והתברר שהיא היתה חדשה ביישוב [ג"כ שנתיים ]
אמא שלה התחתנה עם אחד מהמתפללים בבית כנסת [נישואים שניים]

קיצר אני יזמתי דרך אדם שלישי והתברר שגם היא רצתה ובאמת הפגישה זרמה [פגישה ראשונה בחוף הים ]

עד כאן טוב ויפה ועכשיו מגיע הרגע עם הסוף שלא כ"כ ציפית ...

נפגשנו ואחרי הפגישה הראשונה  נוצרה אי הבנה ...שעקב כך הקשר הפסיק .לא כ"כ ברור  .

קיצר אחרי כמה זמן היא הגיעה לבית כנסת עם הארוס שלה
שבסוף היא גם התחתנה איתו והם חיים באושר ועושר ב"ה. 

במבט לאחור נראה לי שגם אם היינו ממשיכים להיפגש זה היה נפסק בשלב כלשהוא .

הבנתי שכנראה היה לה חשוב להתחתן עם אחד מהעדה שלה [בוכרי] . וגם אחד לא דוס אלא קצת לייט  .

העניין הוא שב"ה לא חששתי וניסיתי ואני לא מתחרט . וב"ה בדיעבד יצאו מזה מספר דברים טובים .

היכוון של מה שאני מחפש כבת זוג יותר התכוונן  [מבחינת אופי , מידות , רמה דתית וכו' ]

ב"ה הגעתי למצב שאני ב"ה יודע מה אני מחפש  כמובן לא בצורה מקובעת אבל ב"ה יש כיוון בריא .

אני מודה אחרי שזה לא הסתדר לא היה הכי נעים לפגוש כל שבת את אבא שלה החורג 

אבל גם עם כל ה"לא נעים" כדאי לנסות  מניסיון !
כמובן בדרך הנכונה שלא תיצור רושם שאת רודפת אחריו  אלא כאילו מישהו /מישהי שלישי חשב על זה מעצמו

שיבוא אליו בקטע של " תשמע אתה דתי והיא דתיה שניכם נחמדים אז למה לא ? "

ככה את לא מתפדחת וגם נוצר מצב שהוא היוזם  . בע"ה בהצלחה !

מקווה שעזרתי לך .

ג'דנס- הוא פנוי, אבא שלי מדבר איתו לפעמים ויודע..

(המשפחות שלנו חברות ואנחנו גרים קרוב מאוד..)

אבל תודה, אני אחשוב על זה, נתתם לי אומץ

אחות של בעלה התחתנה איתו..

מישהו שהציע למישהי שבערך עשתה איתו קומונה..הוא שנה וחצי-שנתיים והוא הציע לה.(הוא לא רצה לפני כי שניהם היו קטנים,ו'אין טעם,לא צנוע' וכאלה..)

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

היא הייתה תפוסה.והם ממשיכים להפגש בערך פעם בשבועיים בסניף.הוא אמר שהם החליטו ש'בא לא נתפדח יותר מידי'.חיים עם זה כנראה.

אני הצעתי למישהו לצאת איתי, הוא אמר לא, וראיתי אותו כל יום בלימודים.
לא התפדחתי לשניה. מה אנחנו, ילדים קטנים?

אפשר להתחיל במשו סופר קליל{כמו בנין אמונה-שבי חברון ועוד סגנון של ספרים קלילים כדוגמת הרב אבינר וכו}

ואפשר וגם רצוי{תלוי אם יהיה לכם קל או כבד} ללמוד מסל"ש

בהצלחה =]

ואם מעניין אותה בכלל ללמוד בפגישות או היא מעדיפה לעשות משו אחר..

מעניין אותה חסידות? איזה סוג? (ברסלב, חב"ד, נתיבות שלום וכו')

מעניין אותה רמב"ם? רס"ג?

אולי בכלל גמרא? (כן, כן, יש גם בנות שאוהבות ללמוד גמרא)

או הלכה?

או שבכלל היא רוצה ללמוד ביחד את הספר החשוב הנורא והאדיר "גברים ממאדים נשים מנוגה"?

או כל ספר עיוני מעניין אחר?

וכנ"ל מה מענין אותך?

בקיצור- אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ....

ועוד רעיונות- ללכת ביחד לדוכני ספרים ולדסקס על ספרים שקראתם או להקריא קטעים נבחרים,

לעשות פיקניק בים

באולינג

להתנדב במקום שמעניין את שניכם

ללכת לחברים לארוחה

לחלק סמיילים לאנשים ברחוב

לנסות למצוא גג גבוה שאפשר לעלות עליו (אבל חובה להביא אתכם מצלמה!)

ללכת ביחד להצגה\הופעה (של דוסים כמובן ) (ממולץ- מופע פליי-בק ולא להתפדח לעלות לבמה!)

לטייל (במקומות שבטוח יהיו שם אנשים כדי שלא יהיה ייחוד)

לשחק משחקים של דייטים (אם שניכם בקטע..)

להביא אלבומים מהילדות ולעבור עליהם עם כל הסיפורים של כל תמונה יכול למלא כמה דייטים..)

רק שלדעתי לימוד יחד הוא רק לאחר ששניכם כבר סגורים על הקשר

אחרת זה קצת מפספס את המטרה ואפילו מקשה על הבדיקה

ת'כלס...אני מסכימה עם כל מילה

היו לי 2 קשרים שהתחילו נפלא ולמדנו..

ובאמת הרגשנו את מתיקות הלימוד

לא משנה אם זה ספר אורות

או בגן האמונה

אבל כנראה שכחנו שפה באנו לבחור אישה\איש ולא חברותא......

המטרה בפגישה היא לתאם ציפיות\השקפות בקשר לבנין הבית ולא למצוא חברותא...שגם זה נחמד...

אם הקשר מתקדם..וכבר מתארסים....תהנו כל החיים ללמוד...

זה רק מכוון יותר למטרה האמיתית..

מעורר שיח..

מגלה צדדים חדשים באדם שמולך..

זה לא ללמוד סתם כדי לסמן וי- "הנה אנחנו דוסים",

זה לימוד עם מטרה בונה, מתוך התבוננות משותפת.

לפי דעתי זו קומה נוספת וחשובה לא פחות,

באמת אפשר לראות מכך הרבה אור ולהרוויח המון. מניסיון..

ללמוד- בנחת. להזהר שלא נגיע למקום של לבחון את האדם השני ע"פ הלימוד שלו, מה הוא אוהב ללמוד, האם אוכל ללמוד איתו ביחד וכ"ו כי לא (רק) לשם כך נתכנסנו. במפגש חגיגי זה.. בוודאי שזה פותח שיח, מעלה דברים שאפשר לדבר עליהם, להתכוונן יותר לשאיפות משותפות ועוזר להאיר את האדם שמולי, אך אולי אפשר לסכם זאת במשפט אחד- "לא המדרש עיקר אלא המעשה" כאשר הכוונה היא לראות את האדם בכללותו, מידות, אישיות ולא רק דרך לימוד..

מקווה שהובנתי..

בס"ד

כאחת שמצוייה מאוד בעולמה של תורה (על כל המשתמע מכך)

אני חושבת שלימוד ביחד יכול להביא להרבה דברים טובים! א. זה מעיף את הקשר אלפי דרגות קדימה. ב. אם הבחורה מבינה בסגנונות הלימוד- זה יכול מאוד לעזור להבין את המקום התורני של האיש.

ולא, אני לא חושבת שלימוד בצורה בקיאותית או אליבא דהלכתא פחוּת מלימוד עיון. אבל זה ראש אחר, ואם יש עוד פרמטר- למה לא להשתמש בו?

מעבר לכל זה- תמיד כיף ללמוד עם בייניש...

אני ואשתי לומדים ולמדנו עוד לפני החתונה, ממש ממש נחמד!

שבנות הפורום יגידו לך ללכת עם הרגש...

לעניות דעתי צריך ללכת דווקא עם השכל, ונראה שזה מוכיח את עצמו.

אם יש כ"כ הרבה ייתרונות וכ"כ מעט חסרונות אז כנראה שזה הבחור...

והמניעות שאת מרגישה מגיעות ממקום אחר, אולי חשש מהשלב הבא, או אולי חוסר בשלות אני לא באמת מכיר אותך כדי לשים את האצבע בדיוק...

מהנסיון שלי- אין הרבה מציאות

אם כבר קצת פסק זמן יגרום לך להתגעגע וזה יעורר רגשות

את אומרת שכיף לך וטוב לך ביחד איתו,אז מה בעצם מפריע לך?

כן ,זה נכון שזה לא עובד רק על רשימות,חייבים את הרצון ואת הרגש!יכול להיות שיש אפילו רק חיסרון אחד ברשימה אבל החיסרון הוא משמעותי לך ולכן זה באמת לא קל להחליט כך...

מצד שני,יכול להיות שזה נובע מפחד.אולי זה נשמע טיפשי אבל לא תמיד אנחנו מודעים לזה.ואם זאת באמת הסיבה,אז אולי באמת צריך לעשות משהו שקצת יעורר,יחזיר ל"קרקע" ויוריד את רמת הפחד והלחץ.אולי לעשות הפסקה,כך תוכלי להרגיש את הרגש...

ולגבי פחד הפרידה,אם זה מה שאת מחליטה לעשות,אז כן זה באמת מאד מאד קשה.ופה נראה לי שצריך לנסות להוריד כמה שאפשר את הרגש ולנסות להסביר בשכל  למה זה היה הצעד הנכון  ולחשוב על זה שזה עוד צעד אחד ובע"ה שיהיה האחרון  לקראת האחד ששיך לך!

המון ב"הצלחה!

אבל לפני זה, למה החלטת להיפרד? זה משהו שלא ניתן לשינוי/גישור?

אחרי ששהחלטה שלמה- למה זה מפחיד? אם זה לא זה אז זה לא זה, לא?...

אולי כדאי שתחשבי עם עצמך מה הנקודות שחייבות להיות אצל בעלך...

מה חסר אל הבחור שלך? האם זה באמת מהותי?

תמיד יש הרגשה רעה כשמסיימים קשר.. אבל אם זה לא מתאים לא צריך להילחם בזה..

והכי חשוב תקשיבי לקול הפנימי שלך!!  זכרי שהקול הזה יוצא מתוכך, הוא לא קול חיצוני אלא פנימי...

המון הצלחה

דיי מוכר לי.

גם ניסיתי ממש! ממש ממש!

וזהו נגמר הכוח באיזהו שלב, והגעתי למסקנה שאני לא יכולה/אמורה/רוצה להתחתן עם כל אדם טוב ביקום.

אי אפשר, זה פשוט לא עובד אם זה לא, ולא משנה כמה סיבות שיכליות יוהי לזה.

נלחמתי בטענה הזו הרבה זמן עד שקלטתי שזה פשוט לא עושה לי טוב. במיוחד שהצד השני היה במקום אחר.

אז אפשר לשכנע ב- אהבה תגיע, זה זמן, לא מחפשים ניצונות, אבל בפועל כשניסיתי יותר מידי זה פשוט עשה לא טוב.

וזה שזה מפחיד וקשה- הגיוני, וברור, ומוכר, כי קשר מטבעו, בתור קשר (לא קשור עם מי) זה דבר שבונה בנו ביטחון, תחושת חשיבות, שמישהו חושב עלינו, וזה קשה שוב לצאת לבדידות הזו,

ובכל זאת- תהיי חזקה.

אני איתך, נראה לי שעשית את הדבר הנכון

(הסתייגות- אני לא מכירה את כל הסיפור, אבל ממה שזה נשמע לי..)

ואם הוא לא מצא חן בעינייך/הרגשת דחייה, חבל על זמנך וזמנו..

בקשר בין בחור ובחורה צריכה להיות משיכה ואהבה גדולה אחד לשני. אם זה לא המצב  זה סימן לא טוב.

רק אל תצאי איתו מתוך רחמים או מאי נעימות. את תגרמי לו לפתח ציפיות וכשתיפרדו הוא יסבול מזה קשות.\

טוב יהיה לשניכם אם תגיעי להחלטה בהקדם.

גדולה, אבל משיכה ואהבה גדולה? ז"א, בטח שכן, אבל אין ספק שעניין הזמן הוא קריטי וחשוב!! הרי כלום לא סטטי, כמו שמהפגישה הראשונה עד לחמישית היו שינויים בתחושות ומחשבות וכו'... ככה גם משיכה ואהבה גדולה לא תמיד נמצאים אלא רק בשלב מתקדם, כשהזוג מכיר אחד את השניה יותר ויותר. לא?

בסוף כשמושכים מידי, הפגיעה חזקה יותר. ומפספסים דברים שיכולים להיות יותר טובים. זה גם עושה הרגשה לצד השני שרימו אותו..למה למשוך  חודשים, אם אחרי פגישה רביעית-זה עדיים לא זה??

הרי ה"זה לא זה" שאנשים אומרים- מה זה בכלל?! כרגע אין לי דעה נחרצת אבל אני נוטה לשילוב של שכל ורגש. ברור לי מאווווד שאם השכל או הרגש אומרים לנו לא- אז באמת יש מקום לחתוך. אבל חוץ מזה אני באמת לא יודעת... (חוץ מזה שהכותבת אמרה שהיא לא יכולה להצביע על הבעיה- ז"א שהיא לא יודעת בוודאות, וכן יש מקום לברר, לעניות דעתי)

זה נראה לי טבעי שבחור ימשך לבחורה וצריך לזרום עם זה

אם אין את זה עדיף להמשיך הלאה מאשר לנסות לפתח אהבה..

כל עוד לא מדובר בחבר'ה מבוגרים שחייבים להתפשר..

(רגש) אז חייבים לחתוך. אבל העניין זה שאולי כן יש רק לא מה שמצפים- לניצוצות והזיקוקים!

אני באמת לא דנה אפחד, רק אני מרגישה שלפחות אני וכמה מכרים שלי נשאבנו לעולם אחר, וכל העניין של הניצוצות קיבל נפח ענקי ביחס למה שהוא צריך. (באמת שאני בטוחה שמלנתלפים הסרטים (קומדיות רומנטיות למינהם) שראיתי בעברי- שרטו אותי ובע"ה מקווה שלא יזיק הרבה).

לכן אני אומרת- אם כן יש איזשהו רגש, חיבה, הרגשת קירבה, אז למה לא להתאמץ להגביר את זה? זה גם תלוי בנו לדעתי.

שמעתי מהרב קורטהיימר שאם את/ה מרגיש/ה שאם הקשר יתנתק יכאב לך- אז קיים מספיק רגש... אבל זה הכללה וכל מקרה לגופו....

אין כאן בכלל שאלה.

את אדם צעיר, תמצאי לך מישהו שאת רוצה ואוהבת.

החיים ע"פ אלעד123

התוכן יתמצה בשורה אחת-

"אם אינך אוהבת אותו- תעזבי אותו".

בחייאת זה כל מה שיש לך להגיד לבחורה? ועוד בכל הודעה שניה שלך? אתה חושב שהיא לבדה עוד לא חשבה על העצה הזאת?

מסתבר שלפחות אצל בני אנוש אחרים החיים מעט יותר מורכבים, ומכילים (שב, תרגע, אתה הולך להיות מופתע-) רגשות, ותחושות, והתלבטויות, ומשתנים שאינם מונהגים רק ע"פ השכל הקר, זה שאנחנו הבנים כ"כ אוהבים לנופף בו, ואפילו אנו לא תמיד מונהגים על ידו.

לגופו של עניין, היא ודאי יודעת מה היא צריכה לעשות, וההכרעה שלה נכרת כבר מלשון ההודעה, אבל היא כנראה צריכה לקבל חיזוקים, ולהתבשל עם זה,

עד שההחלטה הלא פשוטה הזו תתיישב גם על הלב.

אתה מסכים עם כל שאר המגיבים ולכן אתה לא מעיר להם?

למה זה כל כך מעסיק אותך מה שאני כותב בעניינים מסוג זה?

ומנטרה דרכה להציק

בעיקר בעיקר זה שאני לא לגמרי מעריכה אותו. לא ממש גאה ללכת לצידו כבן הזוג שלי. לא מצליחה להביע אליו רגש, בכלל [והוא מביע הרבה...] ולא כי אני מתפאדחת, פשוט כי אני לא מרגישה שיש לי מה להביע

אין לי את הצורך הזה לספר לו משהו שקרה לי

להתכתב אל תוך הלילה

לקבל הודעה על הבוקר

יש פעמים שהשם שלו על הצג מעוור בי רטינה פנימית.

וניסיתי הכל, בחיי. אני הייתי זאת שיוזמת שיחות והודעות. זה עזר קצת, אבל לא באמת

מה שתמיד בילבל אותי היו הפגישות, שהיו די טובות, ואחריהן הייתי בלי טיפת כוח...

[שאפילו לא ידעתי שכותבת כאן...]

בכולופן זו אני- לפעמים

באמת לא כ"כ נראה.מההודעה הראשונה שלך זה היה נשמע אחרת.

גם לי היה מצב דומה,החיסרונות היו כ"כ מעטים אבל למרות הכל לא היה לי באמת כיף איתו!

היו דייטים שכ"כ רציתי שיגמרו כבר-זה היה מעיק.

אז זה היה ממש קשה.אבל היום במבט לאחור ,אני מבינה שזה היה צעד נכון.

פה

שרשור נעוץ...

וזה לא סוד!

שוקו ו-on..

אפשר להתעדכן (ולעדכן) אצל אדמין

ברוך ה'. אין מה להגיד.

ולשמוח כמובןןןןןןןןן)))

או גם בודדים שביקרו פה ועברו לשלב הבא?

כי אם זה ככה אז אני מניח שיש הרבה יותר...

תרמו ברמה מסויימת ל"הספק" הזה של הפורום?

פגישה (ללא הכרות מקדימה), חושפת לכתחילה את חיצוניותו של האדם, גורמת להסח הדעת 

ופנמיותו של האדם שממול לא מקבלת תשומת לב מספקת.

לעומת זאת: התכתבות מציפה את תוכנו הפנימי של האדם

ומאפשרת לזה ש-מן הצד השני להתבונן בה לעומק.

נסו לחשוב: איפה אתם יותר זוכים להצצה לפנימיותו של האדם?

דרך שיחת טלפון\התכתבות, או דרך פגישה?

כאן לדעתי טמון הסוד

בשנה ה"פוריה" של הפורום,

הזוגות הכירו בעיקר דרך כמה וכמה מפגשים שנערכו באותה שנה.

[וזו גם הסיבה לענ"ד שמהפורום המקביל באתר כיפה התחתנו למעלה מ100 זוגות. הם פשוט נפגשים יותר, ולא נשארים מאחורי ניקים עלומים]

וגם בסביבות גיל 25 לא חסרים כלל

אני 24, וראיתי פה כבר גם 25-30... אולי בתקופה האחרונה יש הידלדלות... מקווה שזה אומר שהם מצאו ופשוט לא הודיעו, או שאני לא מספיק עוקב.

מה כפירה בזה?

שזו "דרך זהירה" להביע חשש/תסכול/אולי תקוה שיש בכל זאת....

אל תדאגי.

את לא יחידה במצבך, גם בגילך הלא-מופלג...

ואפילו פה בפורום להערכתי.

ו..הצעה למישהו בסביבות הגיל הזה:

אפשר להסתכל על ההודעות של הכותבת היקרה - אולי זה בדיוק הכיוון המתאים? יש דרכים מקובלות "לגלגל" עניניינים כאלה בזהירות, כמו שכבר הוזכר כאן לא פעם.

ואז שניים ירויחו....

יום פטירת ר' יונתן בן עוזיאל ב-כו' סיון.

השנה זה יוצא בשבת- ולכן יש הנוהגים להקדים לחמישי ויש הדוחים ליום ראשון.

לפי דעתי, ההילולא ה"רצינית" בעמוקה- תהיה ביום ראשון.

מי נוסע/ת???

כו' סיוון..

אבל העליה ההמונית ביא בכז' סיוון

אגב, ידעתם שהוא דוגמא לעילויים שאינם צריכים לחפש אישה?

מאזור המרכז?אם כן אשמח לדעת..

טל':

1700701709

בס"ד בר"ה

ש-אגב, הגיע יחד עם "בשבע"...

ההילולא תתקים יום ראשון כ"ז סיון...

בדיוק בשבת כשקראתי ת'עלון, נזכרתי בפורום, ואמרתי לעצמי שאני יכתוב את זה פה..קראתי שם שביום ראשון, הרב בצרי יערוך את "תיקון 1000 השופרות", זה תיקון לזיווג נראה לי, עושים תיקון רציני כזה, כמה שעות, ואז בסוף התיקון  צריך 1000 אנשים שיתקעו בשופר, אח"כ מחלקים ת'שופרות למי שהזמין וזה סגולה לזיווג..כמובן שיש בעלון סיפורים על אנשים שנושעו זכות הסגולה הזו...

מי שרוצה להזמין שופר, מוזמן להתקשר-1700-701-709...נכון לשבת, נשארו 550 שופרות!! יאלללה בלאגןן, מזלל טווווובב  

בס"ד בר"ה

זה נראה כאילו הם מקבלים כסף על כל זוג שמתחתן בעם ישראל

יום שהוא סגולה להתפלל על הזיווג אצל רבי יונתן בן עוזיאל

בכך שיש כל כך הרבה רווקים ורווקות במקום אחד, אז אני מקווה בשבילם שאין שם ממש מחיצה.

למרות, שאני אישית לא הייתי מתלהב מבחורה שהולכת לשם...

אבל את זה לא יכתבו בעלון..

ובכך תוריד את התלהבותך ממנה?

כי גם לחזור לעצמנו בראש על האמת העובדתית החד משמעית -

שיש הרבה מתאימים (אפילו הרבה יותר מתאימים) ב"ים" הדייטים - 

לא יעזור...

כי זה מה שמרגישים בזמנים כאלה,

ורק הזמן והיסח הדעת (והמציאה, אם היא מגיעה קודם) מרפאים.

אבל בתכלס-תפילות.

זהו.

אין כלום שיכול לעזור באמת חוץ מזה.

ממש תארת את המצב...האמת היא שגם לפני שנתיים  היה לי איזשהו קשר שגם חשבתי ככה,אבל מצד שני היו  אז דברים שהפריעו לי,אבל עכשיו הכל היה נראה  מושלם...

שנזכה להתחזק באמונה!

תודה רבה על העידוד לך ולכל מי שהגיב!

מחלה מדבקת?

גנטית?

מה ההשפעה שלה על פוריות?

מה השפעתה על חיי שגרה רגילים?

אלו דברים שצריך לבחון, ולפי זה יותר לענות במדוייק..

אבל בעיקרון, בדברים הרגילים- נראה לי שבפגישה שלישית- רביעית,

אא"כ זה משהו שבאמת מפריע לתפקוד היום-יומי או לפוריות ואז אולי אפילו מראש...
שוב, זה תלוי..

הצלחות, בשמחות והכי חשוב- בבריאות!

האמתי שיצא לי לשמוע תשובה בנושא שמקורה מהרב מנחם בורשטיין (ראש מכון פוע"ה -רפואה בהלכה) במדרשה שלי שנה שעברה.

בעיקרון- זה ממממש תלוי איזו מחלה זו, מה השפעותיה ואיך מטפלים בה וכו'.

אני הכי ממליצה לך לפנות אליו- הוא יתן לך ממש את התשובה ההלכתית שמתחשבת בכל הגורמים- וזה הכי טוב כי הוא יודע מה השפעת כל מחלה!

בעיקרון, למחלה אחת ומסויימת אני יודעת שההתלבטות היתה אם להגיד ומתי, ובסוף הוא אמר שאין צורך בכלל כי לוקחים כדורים בכל מקרה משהו כזה... אבל זה ממש כל מקרה לגופו!!

בשורות טובות לכל עם ישראל!

אלא אם כן זה משהו שברור שהוא קריטי לגבי נישואין - שאז אולי יש מקום ליידע מראש..

אם זה דבר רציני אז צריך לספר אותו עוד לפני שבכלל יוצאים.

שהצד השני לא ירגיש 'שרימו אותו'=זה לא כיף ובכלל בכלל לא נעים.

הרי הידע של הצד השני בנוגע למחלה כזו וכזו יכול מאוד להיות פיצקי ולכן סתם ייבהל! כשלמעשה הצד ה"חולה" בדק לעומק ויודע איך מטפלים ורק צריך כך וכך כדי להירפא\להתגבר על המכשול...

ב"ה

אני התחתנתי עם מישהי בעלת מגבלה, אמנם חיצונית- בעיית שמיעה אך בכל אופן מוגדרת כמגבלה מסוימת.

כמובן שידעתי על כך עוד לפני הפגישה הראשונה וטוב שכך.

אולם התשובה לשאלתך היא מורכבת משום שהדבר מאוד תלוי בשאלה מהי המחלה ממנה אתה סובל? מהי רמת ההשפעה על מערכת החיים היום- יומית? מחלה עם ביטוי חיצוני שאי אפשר להתעלם ממנו או משהו פנימי שלא מורגש?

יש לי חבר עם מחלה מסוימת שאין כאן המקום לפורטה שבתחילה לא גילה על מחלתו, רק בשלבים מתקדמים של הקשר, ואז הכל התפרק, אך שכהדבר התגלה בשלבים המוקדמים יותר- הם חיים היום באושר...

אתה יכול לפנות אלי בכרטיס האישי להמשך שיחה- אם אתה מעוניין.

בהצלחה!

ואם זה פוגע בפוריות אז עוד לפני שנפגשים, כך לא נוצר מצב של כעס, מתח, צבים ושאר דברים לא נעימים...

במקרים מסויימים אפשר לספר על דברים כאלו רק לאחר כמה פגישות,אבל אני חושב שזה תלוי

אחי/אחותי היקר/ה!

אני כואב את כאבך, ומבין עד כמה זה מסובך. 

לא משנה כמה תשובות יהיו לך, מרבנים מיועצים מחברים או מפורומים,

בסופו של דבר התשובה הכי טובה תהיה שלך...

כלומר, יש מספר קריטריונים שאוכל לתת לך מנסיוני הדל ואיתם יהיה לך יותר קל לבנות תשובה.

והם:

1. הידבקות- 

    האם זה מדבק?

    אם כן >האם ניתן לקבל חיסון נגד המחלה לבן/בת הזוג?

    אם לא >מהם דרכי ההידבקות? (רוק, כלי דם, יחסי אישות...)

    מהם הסיכויים להדביק אחרים (באיזו רמה)?
2. סדר יום-

    האם זה פוגע במהלך סדר היום הרגיל שלך? הגבלות כלשהן...

    באיזה אופן נדרש טיפול כיום, והאם המחלה עלולה להתפתח בעתיד?

3. מחלה תורשתית-

    האם הבעיה תורשתית? האם זה יכול לעבור לילדים? באילו סיכויים?

    (אם כן, יש לברר במכונים גנטיים, מכון "פועה" בפרט, לגבי הצורך בהפרייה מלאכותית)

    האם מדובר בסה"כ בבדיקת התאמה גנטית? [ואז זה הרבה יותר פשוט-לפגישות יותר מתקדמות]

4. דרכי טיפול-

    האם ישנו טיפול מונע שיכול להתגבר על המחלה לגמרי? או לפחות להוריד את מינון השפעתה?

    האם מדובר רק על נשאות של מחלה? כי אז אין בכלל צורך בטיפול רפואי.

בכל אופן, ברור לי מעבר לכל ספק שאת/ה אדם הגון שהדבר שהכי חשוב לו זה שבן/בת הזוג ידע מכך,

וכך למנוע מקח טעות, המביא לנישואין שאינם תופסים לפי ההלכה.

כעת, לאחר שיש לך תשובות על אלו, ישנם מספר אפשרויות של תיזמון ההכרזה על הבעיה הרפואית:

1. לפני שנפגשים- ככל שהבעיה יותר גדולה וחמורה, כך גם עדיף להקדים לספר על כך.

2. בפגישות 3 עד 5- ככל שניתן להתמודד עם הבעיה, יש לתת לצד השני טעם חיובי ורושם טוב,

    לפני שבכלל מדברים על החסרונות הכ"כ חיצוניים שמולן ניתן ואפשר להתמודד.

    ובכלל, עד שאין חיבור עם הצד השני, בפגישות אלו זה סתם מיותר להעלות נושא זה, הדורש כוחות נפש לא פשוטים.

3. בפגישות מתקדמות אפילו יותר- ניתן לדבר על נחירות, רגישות לשקט, אלרגיות, אנמיה, ושאר מרעין בישין...

    מכיוון שזה כבר פחות קריטי מול קשר כ"כ יציב.

בקיצור, ככל שניתן להתמודד עם הבעיה, כך כדאי לבדוק חיבור בין המשודכים, ורק לאחר שיש רושם חיובי מינימלי על החולה, ניתן לספר גם על הבעיה הרפואית בהדרגה אך לא למרוח את ההדרגה על יותר משני פגישות.

בהצלחה, ושהקב"ה יהיה בעזרך להחליט החלטות אמתיות ונכונות.

לבעלי יש מחלה נדירה ולכל ילד יש סיכוי של 50% שהוא יקבל את המחלה הוא גם כיום יש לנו 4 ילדים עם המחלה ו2 בלי. 

בעלי סיפר לי על המחלה בפגישה ה3 בצורה כללית כדי שאני יקיר את זה כשהתערסנו הוא לקח אותי לסיור במחלקה בבית החולים שבו הוא מתופל כדי שאבין למה אני  נכנסת אני חושבת שלפני הפגישה ה3 לא כדאי לספר אל חייבים לספר לפני הארוסים כי חשוב לדעת לקרת מה הולכים במיוחד עם זה תורשתי.

בהצלחה

דוקא מהסיפור שלך נראה שעדיף קודם ואפילו עוד לפני שבכלל נפגשים במיוחד אם זה תורשתי ועוד בסיכון כל כך גבוה (לא יודעת עד כמה זה משפיע על התפקוד היומיומי)

נפגשתי פעם עם מישהו עם מחלה שהוא סיפר לי עליה בפגישה הראשונה והחלטתי (לא רק בגללה) שזה לא מתאים לי

חבל שלא שאלת מיד - היית חוסכת מעצמך שבוע של דמיון פורה שבונה תילי-תילים של בניינים פורחים באוויר.

התעניינתי במישהי - יפה. עכשיו לקפל את הכל יפה ולשים במדף מעל המסכים.

חבל להשקיע אנרגיה רגשית, זמן מחשבה ושעות שינה אבודות בחלומות שאין סיבה שיתגשמו.

אם בעז"ה יצליח משהו - תמיד אפשר לחלום אחר כך.

בס"ד בר"ה

כי קראת למי שהולך עם טבעת נישואין "ערס".....זה לא ערסיות!! זה יפה!!!!

זה יפה ולדעתי גם חשוב..

למנוע מקרים כמו שלך!!!

אבל התגובה של החברה שלך בסדר גמור. רצתה להוציא אותך מהמבוכה..

ושתחפש. טוב מאד..

ולכן - לא קרה אסון..

לא עשית שום דבר רע. בוודאי לא בכוונה.

לכל היותר - אפשר ללמוד להבא, שלפני ש"עפים" בדמיונות, מבררים שבטוח הוא פנוי  (וגם אז הרי זה לא בטוח עדיין שיתאים וכו'...) 

כל מה שניסינו היה לנסות לעזור להיחלץ קצת מהפאדיחה, ולהראות שזה לא "סוף העולם"...

מלבד מה שהזמן עושה את זה הכי טוב - ודי מהר....

אני כבר הודעתי לארוסי...

לפני שנה..כשהיינו חברים...

חבוב...אתה תלך עם טבעת!!!!

הוא חתיך...(כאילו..ברור..)

אז אני מעדיפה שהוא ילך עם טבעת...כן..זהב בולטת..

וידעו שבן ה 19 שלי נשוי...

ושאף אחת לא תעיז להתסכל עליו...

זה ממש לא נהוג, ומי שהולך עם כזו טבעת, צוחקים עליו שנעשה בו מעשה יב"ז (יעל בר זוהר ש"קידשה" גם היא את בעלה כדי שיהיה שיוויון)

הכי מקורי ששמעתי 

שמישהי הביאה לי תמונה של מישהו (היא אזרה אומץ לצלם אותו) וגילתה שהוא נשוי

או שחבר שלי שלח את האישה של אחד האברכים לברר על מישהי, והיא הייתה בת 16  

תלוי איך את שומעת אותו..

זה לא נדיר שחברים מסדרים אחד לשני

תחייכי ותזרמי עם זה.. אם ייצא מזה משהו זה רק לטובתך.

בעלי הולך עם טבעת.

וזה לא הפריע לבנות לנעוץ בו מבטים\לברר עליו.

הן פשוט הסתכלו על כמה הוא חתיך (ואני אובייקטיבית) ולא על האצבעות שלו..

כי דוסיות לא מחפשות טבעת.

אין מה לעשות..

בקיצור- אם את בחתונה, תרקדי ותשמחי את הכלה, אל תבהי בעזרת גברים ותעשי פאדיחות..

|אולפניסטית מציצה בין חרכי המחיצה בהתלהבות|

זה בגלל זה

לחסוך אי נעימות ממנו הבנות, וממנו כבן..

וחיבוק יקירה!! לא נעים בכלל..

שתכיר לי בחור חמוד נורא שהיה בחתונה.

הם עשו טלפונים לברר מי זה היה, ושיגעו אנשים.

ואז התברר שלא רק שהוא נשוי, זה מישהו שיצאתי איתו פעם.

מביך.

איך לא זיהית אותו?

יפה שאת השם שלו זכרתי...

הוא אמר שזה חשוב מאד לשים טבעת, כדי למנוע תקלות ואי נעימויות, כמו במקרה הנ"ל...

ואאל"ט הוא אומר ככה גם לחתנים שהוא מדריך...

היא רצתה להתמודד על תפקיד "הגברת הראשונה".. תפקיד הגברת השניה פחות מספק

מכיר את המשפט ש"זוגיות אינה דורשת משני אנשים להסתכל אחד על השני, אלא להסתכל יחד באותו כיוון"?

זה מה שזה אומר..

פירוט - אהבה, או כל רגש אחר, לא מספיקים כדי לבנות זוגיות בריאה. צריך גם איזשהי "תשתית" של דברים משותפים שחשובים וקריטיים לשניהם שיעמדו בבסיסו של הבית המשותף.

עכשיו ברור יותר?

אם לא, חופשי באישי.

מן הסתם יש צורך בהסכמה על עניינים מהותיים.

זה מובן מאליו, זה בסיסי.

אבל לא הבנתי איך "בסיס" הופך ל"יעד"? יעד זה

משהו מעבר לרמה הבסיסית, ואת זה אני לא מבין.

זה מצטייר לי במוח כהתקדמות למקום בו אני נמצא

עכשיו.

המקום שאליו אתה רוצה להגיע - אומר עליך מי אתה.

זה סוג של משקפת שמראה מה יש לך בפנים (אא"כ אתה מרמה את עצמך או אותה).

ובעוד שנתיים אתה תהיה במקום אחר, בטוח. וגם היא.

אתה תגיע אל המקום הזה יחד איתה.

זה לא שאתה הולך למקום אחד והיא נשארת במקום אחר.

להצבת מטרות מעשית לשנתיים הקרובות.

בין "איך אני רואה את החיים שלי" ל"מה אני רוצה להשיג בזמן הקרוב".

השאיפה היא כללית ומתאימה לכולם, התביעה הנגזרת ממנה היא אישית - לפי כוחותי ויכולותי.

אני אנסה להדגים -

נניח, שכרגע השאיפה בחייך היא להיות עובד ה'. אתה מברר לעצמך מה זה אומר, ומגיע למסקנה, למשל, שעובד ה' צריך לעסוק בתורה, ולכן ההשלכה המעשית שבחרת לך, היא ללמוד תורה.

כשאתה מתחתן עם מישהי שגם אצלה השאיפה היא להיות עובדת ה' (בבירור שעשתה, היא הבינה שעובד ה' זה עוד כמה דברים, והיא בחרה להדריך בבנ"ע בשביל לממש את זה), אתם מחליטים להקים בית שזו תהיה מגמתו - עבודת ה'.

מעכשיו, השאיפה הזו צריכה ללוות אתכם בכל החלטה ומעשה, בכל יום.

והיא לא נשארת סטטית, ברמת בני עקיבא, אלא מתפתחת ומשתכללת. מבינים אותה יותר לעומק. וכמו שהיא נעשית מדויקת יותר, כך המעשים נדרשים להיות מדויקים יותר.

כלומר, יכול להיות שהיא הדריכה בבנ"ע מתוך השאיפה הזו, וכעבור עשור מגיעה למסקנה שמתוך אותה שאיפה - לא היה צריך להדריך.

אבל השאיפה, הכיוון - נשאר אותו כיוון.

ומבררים אותו יחד.

אני מניחה שכבר יש לך כיוון בחיים, אידיאל שמניע אותם קדימה, ידיעה לאן אתה רוצה ללכת,

יכול להיות שהוא עוד לא מבוסס מספיק, ו"יושב טוב".

יכול להיות שהוא עוד ישתכלל כך שתחפש בת זוג עם מגמה קצת יותר ספציפית

(ויכול להיות שעל הדקויות האלה צריך לוותר...),

וכמובן שגם יכול להיות שמגמת החיים שלך עדיין לא בוררה...

אבל מקווה שהבנת את מה שניסיתי לומר (כי קצת הסתבכתי...).

הם כוללים גם כביסות, שטיפות כלים...

הכנת הכלים החומריים שבהם מופיע האידיאל.

אני לא יכול להופיע את האידיאל, אם אני רעב, מלוכלך, חולה.

צריך שהחיים הגופניים יהיו בריאים ושלמים, כדי שיהיו כוחות להופעת חיים קצת יותר עליונים.

לתוך הגוף הבריא יוצקים את התוכן.

(דוגמא אחרת - מדינת ישראל...)

אומרים שזה תפקיד האם. לגדל ילדים בריאים, שמחים, מלאי כוחות גוף ונפש.

שיהיה להם את הבסיס לעבודת ה' - הבסיס שיאפשר להם לבטא את הנשמה.

חיים, חיים, חיים!

הייתה לי מחשבה כזאת בירכתי מוחי, לא הייתי

בטוח שאני מבין נכון...

בכל מקרה, תודה. 

(כשכתבתי "שנתיים" באמת התכוונתי למקום

שלי רוחנית ולא מעשית. באותה מידה יכולתי

לכתוב חמש, עשר או עשרים שנה...)

ה-"ה' עמכם" זה חלק מהחתימה..

לא חלק מתוכן השאלה..

אם הבחור מוצא חן בעינייך שזה כולל הכל. אופי. עבודה. דת. יחס. מידות וכ''ו..

כל אלה יוצרים מטרה

אין חיה כזאת  'מטרה'  אלא אם כן הוא חותר להיות ראש ישיבה/ממשלה.

ולאיזה מגזר?

מספר טלפון אין אצלי כעת, הם מהקהילה של הרב דוד חי הכהן בבת-ים.

פשוט נסי לבחון את המצב ברמה השכלית... ואם יש התאמה אז למה לא?

יכול לדעת אם את סתם "מתלהבת"?...

כדאי לך, אולי, לשבת לרגע ולחשוב: מה אני מוצאת בו, איזה תכונות, זה מתאים למה שאני מחפשת?

[ואם אינך יודעת, אולי יש מישהו שמכיר יותר - ויכול ליידעך בלי לספר לו]

אם התשובה חיובית, את יכולה לבקש ממישהי שתתענין אם הוא מעונין לבדוק. אולי עדיף לא בשמך, כדי למנוע אי נעימויות בעבודה, במקרה שהוא "תפוס" או כד'.

בעיניי 5 שנים הפרש זה יותר מדי, אבל יש מי שיגיד אחרת

מה מוצא חן בעיניך בו?

האם סתם "נדלקת" עליו או שיש אמת בזה?

אם ראית בו תכונות שאהבת אין סיבה שלא תנסי לבקש שישדכו בניכים..

יש לא מעט זוגות שהכירו בלימודים או בעבודה, גם דתיים

ומהנסיון שלי בפגישות, אם מצאת מישהו שמוצא חן בעינייך ונראה מתאים לכי על זה

זה יתן לך פרופורציות ..

ובשיר הזה הוא שר:

"הצדיק מבקש

אז קדימה להתפקד

אומן ראש השנה

הנה הנה זה בא

אומן ראש השנה

נעשה שם מסיבה

אומן ראש השנה"

אם עדיין לא שמעת את זה-אתה צריך!

בס"ד בר"ה

אחד האנשים הפצועים, הפישי הזה

בס"ד בר"ה

א. עבדתי כמו שצריך השבוע (הוי אומר- יש כסף!! )

ב. קיבלתי עבודה מטורפת לחודש הקרוב

ג. יום שישי הלכתי לעיר ופינקתי את עצמי כמו שצריך

ד. ככה!! כי הוא פשוט טוב!! ומתוק ורחמן וחמלן ועצום ואדיר ואבא שלי הוא הכי הכי הכייייי...

שבוע של שפע אור ואהבה

• אבא השתחרר מהבית חולים
• ישבתי בקצפת עם שייטת והיה ממש כיף כמו תמיד
• התקדמתי ביום שישי במשהו שמאוד חשוב לי
• חברה מתחתנת השבוע
• אני מרגישה הרבה יותר שמחה מלפני כמה חודשים והכל יותר בנחת ושלווה.. וזה לא ברור מאליו  

אחרי שבת כלה מדהימה!!!!

שיהיה שבוע טוב ומבורך בשורות טובות בעזרת ה'!

* הזדמנתי השבוע לשיעור מרומם שפתח אפיקי מחשבה והתקרבות לה'..

* הזדמנה לפניי מצווה גדולה וחשובה ואני כ"כ שמחה שלקחתי בה חלק.

* כמה בחורים שהציעו לי מס' פעמים בשנים האחרונות והתלבטתי אם להיפגש איתם- התארסו בשבועיים האחרונים,

תודה לה' שחסך התלבטויות נוספות ופגישות מיותרות...

הלוואי תצמח השבוע ישועה חדשה ומשמעותית.

שבוע טוב.  

הילדים בריאים ושמחים!

וגם אנחנו...

מזה מתחיל הכל...

אז ככה, תודה לך ה' שאני חיה ונושמת וזאת למרות כל ה-11 מבחנים וה-15 עבודות שמחכות לי...

נכשלתי במבחן...|אוף!| אבל לא נורא, הכל לטובה מקווה לעבור בהצלחה את מועד ב'..

יש לי עוד 3 מבחנים השבוע ועוד לא התחילה תקופת מבחנים....

סופסוף יש לי עבודה שאווווה לחופש אין יאוש בעולם!

אז תודה ה', ושיהיה שבוע טוב ומיטיב

הצלחתי לעזור כמו שרציתי והייתה לי סבלנות לילדים הקטנים והיה פשוט שבת מרוממת ושמחה.

וחוץ מזה בן דוד שלי ואשתו עשו סולחה עם החמות/האם לאחר שלא ביקרו בביתם כמעט שנה...

תודה לקב"ה שיש מבחנים ועבודות ולא חלילה דברים אחרים..

תודה לקב"ה שנותן לי כח לקום בבוקר, בריאה..

תודה לקב"ה על עם ישראל הנהדר..

תודה לקב"ה שנותן דרכים ועזרים להתמודד עם מכשולים..

שבוע טוב בע"הית!!

תודה השם - היא פשוט מדהימה..אין דברים כאלה.

תודה השם - באמת שאין דברים כאלה

תודה השם - על שפשוט כיף איתה..

בהצלחה

עוד אחיינית נולדה השבוע...

לא מבינה את זה, ב"ה לי זה לא קרה

1. אי נוחות להימצא במקום הומה אדם- כל אחד מסיבותיו שלו:

כמובן זה לא קשור אם אתה גבר או גברת..

לי, למשל, זה בהחלט מפריע, אני לא אוהבת את ההפגנתיות הזאת, בייחוד בתחילת קשר.

אבל כמובן שצריך לבוא "משפט מקדים" לפני שמגיעים למקום כזה,

ובטח לא להיעלם פתאום או לרוץ כאילו נמצאים במרתון..

דוגמאות:

"מעדיף אם נתפצל פה, כי...",

"אני לא אוהבת שחבר'ה מהישוב רואים אותי בטרמפיאדה, אז...."

2. טקס סיום פגישה:

לא חייבים שיהיה טקס סיום רשמי בסוף כל פגישה,

מגיעים לנקודה כלשהיא, אומרים להתראות וכל אחד זורם לדרכו, למחרת בדר"כ משוחחים בטלפון..

להיפך, אני חושבת שאם היה משהו רשמי/מסכם- זה היה גורם לי לבחילה..

3. טלפון לאחר הפגישה:

כולנו צריכים להיות רגישים בעניין זה (בנים ובנות), בדיוק כמו בכל שאר העניינים.

צריך לזכור שיש בסיפור את הצד שני שמחכה ומצפה.

לא משנה מה מצב הקשר, ובטח כשיש מחשבות של סיום..

שאף בחור ומקרה לא יעיזו להפיל אותך ליאוש..

בהצלחה!

אין לי בעיה לעשות דייט בגינה בכניסה לישיבה - שיקפצו לי כולם!!!

הישיבה

...

מחייב...

אני ממש מנסה להבין אבל כדאי גם לסיים יפה לא?!   

אבל מה שאת מתארת הוא בגדול- התנהלות רגילה של דייטים.

אני יודעת לומר על עצמי ועל חברות אחרות- בדייטים ראשונים מאוד לא נוח להפגש כשאנשים מוכרים יכולים לעבור, בסוף דייט בד"כ אין הרבה מה לומר חוץ מ- נדבר. ולרוב הבחורים (והבחורות!) גם לא נעים לומר- היה כיף, נהניתי.

אז תחליקי.

אל תקחי אישית.

תביני שזו ההתנהלות, ושבעוד כמה פגישות (עם אותו בחור) כבר שניכם תרגישו יותר נוח אחד עם השני.

אל תבהלי מזה ואל תסיקי מסקנות.

זה יהיה נחמד אם בחורים יתנהגו אחרת אבל מכיוון שהסיכוי לתקן עולם הוא קטן, לבחורה אחת, אני מציעה בעיקר להזכיר לעצמך שזה לא אומר כלום לגבייך, במיוחד אם הפגישה היתה טובה.

אם את יודעת שזה מהסיבה הזו, אז אין מה להיפגע..

אם הוא יהיה מי שתתחתני איתו - הוא כבר לא "יברח"..

כמו כן, "החכם עיניו בראשו", אפשר מראש להיפרד לשלום, בנחת, היכן שעדיין לא כל העולם נוכח..

ואם גם שם הוא אומר "טוב, אז נדבר".. גם לא נורא. בן. לא יודע בדיוק איך לסיים. יש גם בנות כאלה..

לגבי טלפונים - מן הסתם ישמחו שהזכרת שוב, אחרי כמה שכבר הזכירו פה..