פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1460)

האם יש אלטרנטיבה ראויה?

מכירה שיטה אחרת בדוקה ומנוסה יותר?

תשמע, לא הייתי עוזב על דבר כזה. השאלה היא כמה זה מפריע לך.

בסופו של דבר, אני לא חושב שאתה יכול לקבל תשובה סופית ממישהו אחר, אלא זאת החלטה שלך.

מקסימום תקבע עוד פגישה, תראה אם אתה מתרגל למראה, חבל סתם להפסיד.

בסה"כ - חיצוניות של הבחורה אמורה לנעום לך, לא יותר מזה.

אתה לא אמור להתעלף מיופייה או מכיעורה.. ובסה"כ להרגיש בנוח איתה ובנוכחותה (החיצונית כמובן).

אם העניין מפריע מאוד, אני לא רואה פסול בלחתוך על דבר כזה.

אבל זו רק פגישה ראשונה, יכול להיות שההפתעה מן המראה בתחילת הפגישה, גרמה לך אי-נוחות

ובפעם השניה שתיפגשו ותהיה מוכן לזה - אולי אפילו תמצא חן בעיניך.

ובתור אשה נשואה, הייתי עושה עצמי יפה לכבוד בעלי.

יש לזה חשיבות, עובדה שהוא התייחס לזה.

מי יודע? יותר הגיוני להגיד שהוא לא מסתכל רק על החיצוניות, ובכל זאת שם לב לזה, מה שאומר שזה עניין חשוב לו.

נכון שלא מסתכלים על חיצוניות וכו' וכו', אבל הבנאדם אומר שהוא פשוט לא יכול להתעלם!

ברגע שהוא הרים את העיניים מהרצפה, ישר הוא קלט את זה.

לשתף אותנו מה בדיוק לא מוצא חן בעיניך במראה

החיצוני שלה.

ובלי קשר - מראה ילדותי זה חיסרון שהופך ליתרון.

אין חכם כבעל נסיון

חשוב מאוד החיצוניות.

אבל אנחנו מתביישים בזה, ולא מדברים על זה בקול.

ז"א, מי שאומר לך לא להסתכל על החיצוניות (=דבר שפל), ובכל זאת נותן לה מקום (=יש חשיבות), מרגיש כנראה שיש מקום לדברים שפלים. אבל הם שפלים. לא נדבר עליהם.

אולי פשוט רמה כלשהי של חיצוניות אינה דבר שפל ונורא כ"כ?

שבתור צעיר..

אתה ממש מדבר בוגר...

חיצוניות היא חשובה.

אנחנו לא מתביישים בזה.

אנחנו מדברים על זה בקול.

זה לא שפל ולא נורא,

זה יפה וזה בריא.

אני לא חושב שיש מישהו אחד שיגיד

להתחתן למרות שהחיצוניות לא מוצאת חן.

אבל

יש כלל ויש פרטים.

להגיד בכלליות 'היא לא מוצאת חן בעיני'

זה לא כמו להגיד 'עיניה של זו טרוטות'.

או 'רק רגליה עקומות נורא'.

לשתף אחרים בדברים שאתה לא אוהב בבנות

זה קצת יותר גס מלהגיד שאתה מפסיק קשר

בגלל שאתה לא מסתדר עם מראה חיצוני.

החלטנו לפתוח בחזרה את השירשור בתנאי שהוא יתקיים בצורה מכובדת!!

הוא אמר מראה ילדה, אפשר שמראה פניה הוא כשל ילדה וזה מה שמפריע לו.

למה ישר הלכתם לכיון התפתחות מינית? (בנות-כנראה שאתן חושבות שזה מה שמעניין גברים...)

יש גם בנים שנראים ילדים ובחופה שואלים אם יש להם בר מצוה- יש בנות שזה מפריע להן. לגיטימי.

תקראו שוב את השאלה ותענו בבגרות.

למנהלים- תמחקו את התגובות הלא הולמות כי זה עדין מעיב על אופן השרשור...

בעלי ישמח לדבר איתך באישי..

בכיף..

עד כדי כך שמבטך נמשך אל הקנקן ומתקשה להתבונן באישיות ובנפש פנימה-

הייתי ממליץ לך לוותר, ואולי לעבוד עם עצמך על הנושא.

ולבנות ההסטריות- הנושא לגיטימי לחלוטין. די לתקוף. זה לא בעייתי יותר מסלידה מזקן או מחוסר זקן

בדיונים פה זה מתחלק ככה:

אם דנים על צניעות, אז החיצוניות ממש לא חשובה ולא קובעת, 'העיקר זה הפנימיות' וכו' וכו'.

אבל אם דנים על יופי, ביגוד ואופנה - אז החיצוניות זה הדבר החשוב ביותר שקיים.

בס"ד

היא תראה צעירה גם בגיל מבוגר...

זה לא אמור להיות משו טוב?

(הלווו!! הנשים כל החיים מורחות קרמים רק כדי להראות צעירות ויפות!!!)

חוץ מזה שזה נראה לי יתרון עצום!

תחשוב שכשגדלים ומזדקנים זה הולך ונהיה גרוע....

אני מציע לעבד את מה שעוצראותך עם עצמך, או איתנו, או עם אדם חכם מסויים

אבל אחרי שהבנת שככל הנראה זה בכלל לא קשור לבחור ההוא- אל תשליכי את הבעיה שלך עליו ותפרדי

לך לא מגיע העונש הזה וגם לא לו.

כנראה שאת מאותם 95% שלא זכו לאהבה ממבט ראשון ובטוחים לגמרי שהנה פגשתי את בעלי, ומתלבטים יותר או פחות במהלך הקשר, ומבינים שאהבה וכימיה (לא מדבר על התאמה בסיסית ראשונית= מציאת חן") ובעיקר רגש, צומחים עם הזמן והחוויות והיכולת להרפות

בהצלחה!!

מקווה שכיוונתי מעט

אני לא.

וזאת גם בעיה. שהוא כבר לגמרי מקדימה עם הקשר הזה. אני הולכת כל כך לאט שלא ברור לי איך יש לו סבלנות.

ניסיתי ללכת ליעוץ אצל מישהי, זה לא ממש עזר

עיקר מה שכולם אומרים הוא שחייב הערכה של מאה אחוז לבן הזוג, ואני פוחדת שיש כאן בעיה, שאני לא מצליחה להעריך אותו בכל מאודי. למרות שיש בו צדדים נדירים שאני כן מעריכה מאד.

אולי היכולת להרפות מאד בסיסית כאן, למרות כל הלחץ מסביב, כבר עכשיו

תמיד הייתה לי מין אמונה כזאת שכשהוא יגיע אני פשוט אדע כשהוא הגיע ולא אתלבט רגע אחד, אז נכון שאחרי הדייט הראשון אמרתי לעצמי שזה בטח יהיה בעלי ועל הדייט השני השלישי והרביעי לא התלבטתי כמעט בכלל, אחר כך הרבה דברים מציקים צפו ועלו

ועדיין ממש חבל לי לוותר עליו, ועלינו

תודה על מה שכתבת.

שאומרים שצריך"הערכה של 100%" לבן הזוג..

אולי יכולים לומר שצריך להיות שלמים ב100% עם ההחלטה (בלי להיכנס לזה עכשיו), אבל "הערכה100%"?  לא יכול להיות אדם שאנו רואים בו גם צדדים לא מושלמים, אבל אנו שלמים עם הבחירה בו?

הרי ברור - אני מניח - לכל אחד, שעם החיים, יהיו צדדים שהוא יעריך יותר ויהיו כאלה שפחות. החכמה היא האם מה שפחות לא יפחית מהיחס אל המכלול של האדם, ואולי אפילו יוסיף חן כחלק מאישיותו.

שאין לו חסרונות?!

ודאי שיש לו!

ובעז"ה עם הזמן תגלי עוד חדשים....

המטרה היא לא למצוא אדם בלי חסרונות, אלא למצוא מכלול של אישיות.

בנ"א שהיתרונות שלו מחפים על החסרונות שלו.

ושאת מסוגלת להתמודד עם החסרונות המסויימים שלו.

חודשיים זה לא הרבה, וזה מאד לגיטימי שעדיין יש התלבטויות ומחשבות לכאן ולכאן.

ואם לצטט אותך "הוא האדם הכי טוב שפגשתי אי פעם"-> זה נשמע לי כמו סיבה טובה להתאמץ, כי בסופו של יום כשמקימים בית הדבר שהכי משפע על היומיום זה המידות של שניכם. יכולת תקשורת נכונה ואמיתית, יכולת לקבל ולהבין. 

אני ממליצה לך לנסות עוד, ללכת לחברים ביחד, לעשות דברים מיוחדים, לנסות למצוא זמן לפגישות ארוכות ואולי גם שבתות אצל חברים. ולהתפלל על זה הרבה

ב"הצלחה מותק!

בשורות טובות!

(ואם בא לך, את מוזמנת לאישי בכיף )

יש סיכוי.

שמעתי על כמה מקרים כאלה, וב"ה רובם נסגרו בחתונה שמחה וחיים מאושרים לאחר מכן,

אז אל פחד, זהו דבר טבעי לחלוטין, ממה אין לנו חששות? 

אתן הנשים, מתחברות לדברים בצורה רגשית, בשונה מאיתנו, הגברים שמתחברים לדברים בצורה שכלית.

התחברות בעזרת הרגש לוקחת יותר זמן מאשר התחברות בעזרת השכל.

בשכל לוקחים את הנתונים הכוללים, מעמידים אותם, בודקים אותם ותוך מספר קטן של פגישות הבחור יודע אם זה זה או לא.

לעומת זאת, הגברת, מנסה להתחבר לדבר בעזרת הרגש, וזהו תהליך, ארוך יותר בד"כ.

דוגמא להסברת העניין, (ותודה לאחותי שמסע קניות קטן איתה עזר לי להבין את זה)

וסליחה מראש על ההכללה 

איך קונים חולצה? 

גבר רוצה לקנות חולצה, רואה חנות חולצות, נכנס אליה ומחפש חולצה.

הוא בוחר מידה, צבע, סגנון וכמובן שהמחיר יהיה כרצוי.

נכנס לתא הלבשה, מתאים? הולכים לקופה ומשלמים.

וגברת? איך היא קונה חולצה?

(יכולות להיות עשרים סיבות למה היא תרצה לצאת לקניות, אבל נניח שהיא צריכה חולצה חדשה לכבוד אירוע כלשהו)

הולכת ברחוב, ומחפשת חנות חולצות. עוד לפני שהיא בכלל מגיעה לחנות,

היא מתחילה לחשוב איזה חולצה מתאימה לה (ואלו הן מחשבות רבות )

או מזל טוב, היא מצאה חנות חולצות, רגע החנות הזאת משדרת אווירה חיובית? אם לא, זה לא שווה!
ב"ה היא מחליטה להכנס לחנות, היא מתחילה לסרוק את מבנה החנות ואת הסחורה שבה. (לאו דווקא את החולצות, אלא את הכל, מי יודע אולי היא תמצא עוד משהו)

היא מגיעה למדף החולצות, בוחרת צבע, מידה וסגנון.

תופסת את החולצה ביד ומתחילה לחשוב

לאיזו חצאיות החולצה יכולה להתאים?

איך אני אראה בחולצה הזאת?

מה אני משדרת עם החולצה הזאת?

ועוד כמה שאלות...

היא מתחילה לדמיין את עצמה הולכת עם החולצה לאותו אירוע. נראת טוב?

במזל טוב היא מחליטה למדוד אותה.

היא יוצאת מחדר ההלבשה ומתחילה לבחון את עצמה (את עצמה לא את החולצה) שהיא לבושה בחולצה.

החולצה משדרת לי מראה טוב?

במידה וכן, עוד כמה סיבובים בחנות, להתרגל למחשבה שהחולצה שלי

וקונים

אז מהו ההבדל?

גבר מתחבר לזה עם השכל, 

הנתונים היבשים טובים? מצויין, זה טוב!

לעומת זאת, הגברת,

לרגש הנתונים היבשים לא מספיקים,

צריך מכלול, צריך חיבור,

אם אין, מאוד קשה לה להתחבר ולהחליט שזהו זה!

ועוד סיבה שיכולה להיות, 

אדם (וכל חפץ בטבע) אוהב להיות בשיווי משקל, הכוונה בלי תנועות חדות.

להשאר בנורמה שלו ולא לחרוג לגבולות אחרים.

לקחת החלטה כזאת, שזהו הבחור/ה שלי.

זוהי החלטה שמוציאה משיווי משקל ולכן מאוד קשה לנו לעשות אותה.

קשה לנו לשנות את הנורמליות הרגילה שלנו.

אבל, בד"כ אחרי שעושים את החלטה וקצת זזים, מבינים שאנו בד"כ נמצאים במקום הרבה יותר טוב.

כידוע לזמן יש נפלאות וסגולות משלו,

אני ממליץ לך לקחת את הזמן שלך,

להתחבר לקשר בצורה מלאה (למרות שתמיד יהיו עוד קצת ספקות)

להבין עם המצב שזהו, את כבר לא בחיפושים אלא מצאת.

 ובעיקר, להשלים עם העניין שאת הולכת לשנות סטטוס.

בהצלחה ובעז"ה גם הרבה מזל טוב. 

שנכנסנו אליה

ביקום?!

ציבור הבנות יודה לך ברמות שאתה לא מתאר לעצמך...

זה מאוד תלוי עד כמה אנחנו מבררות ומזקקות את המקום הזה מדמיונות ושטויות של המקום הנפול בשכל שלנו.

ומקשיבות יותר ללב (כשהוא נקי!) ולאינטואיציה בריאה.

תנסו להיות ביחד זמן ממושך,

משהו כמו יום או יומיים של טיול או משהו כזה,

ואז תראי איך את מרגישה.

בס"ד בר"ה

שעברת הרבה הרבה בחורים. וידעתי לפסול היטב כשזה נצרך.

אחרי שפוסלים כ"כ הרבה, הדבר הראשון שמחפשים בדייט, הוא.."על מה אני יכול\ה לפסול?"

הנפש שלנו מתרגלת לפסול, לכן כשבאצת קורה שם משהו, זה נראה לנו מוזר...

לפי התיאורים שלך, זה נראה שזכית..

בעזרת קל חי העולמים, שתזכי תמיד להתקדם ולהצליח, ולעולם לא לעצור!!

שפע הצלחות וישועות

קחי את הזמן שלך, מה שאת מתארת זה רגיל לחלוטין, ממש לא נצרך להפרד.

תבשרי לנ"ו בשורות טובות!

את מתחברת אליו? מרגישה משיכה? יש לך פרפרים בבטן? מחכה שהוא יתקשר?

אם את עונה "כן", על כל הנ"ל, אז הייתי אומרת להמשיך.

אבל אם את עונה "לא", הייתי שוקלת את זה עוד הפעם, ובודקת מה מפריע לך מהלתקרב אליו רגשית, מה בו "דוחה" אותך (לא "דוחה" בקטע המגעיל), ואולי כאן תמצאי תשובות שיוכלו לעזור לפתור לך את הבעיה..

אני מתחברת אליו, לרוב, יש דברים מסוימים שמפריעים לי.

אני מרגישה משיכה 

פרפרים בבטן. לא נראה לי. בהתחלה- התחלה, כן היו. שבוע שלם לא אכלתי ולא ישנתי.

ואני גם לא תמיד מחכה שהוא יתקשר [בעיקר כי אחרי הפגישות אני מאד מסתבכת עם עצמי, וכי פחות טוב לנו לתקשר בטלפון.]

זה המצב, בערך

בעיקר לאור התגובות...

אז אני אנסה להסביר מעט יותר-

יש בו משהו שבאמת תמיד חיפשתי, גם לטווח היותר ארוך של החיים

הוא בן אדם עם לב טוב בצורה נדירה, אבל באמת, אכפת לו ממני, בכל תחום אפשרי.

זורם לנו ביחד, כיף ונעים.

אבל-

יש בי צד מסוים שלא מצליח לקבל אותו לגמרי. יש לי הרבה היסוסים לגביו, אבל כבדים, לא כאלו שצצים מדי פעם אלא כל הזמן כמעט. לפעמים הוא נראה לי מתאים לי בדיוק, ולפעמים נראה לי שאני איתו רק כי אני פוחדת למצוא את עצמי לבד בסוף... ח''ו. [מה שלא באמת הגיוני כי אם זה מה שמנחה אותי יש רבים שיכולתי להיות איתם ובחרתי לפסול. ובכל זאת אני חוששת שזה מה שמנחה אותי.]

יש לי הערכה אליו בתחומים רבים, אבל יש גם תחומים שאני לא מרגישה אותה

לפעמים יש לי ממש סוג של רתיעה ממנו.

מה דעתכם?

לא כזה ולא כאילו ולא בערך ולא על יד ולא אולי ולא אחר כך ולא כמעט.

אם את לא אוהבת אותו, אל תתחתני אתו.

מאידך, אם משיקולים שונים את כן מתחתנת אתו, אם תצליחו אז תהיה לך הפתעה טובה...

אני לא ככ משתתף בפורום אבל אני חושב שאני חייב הפעם...

נפגשתי עם בחורה קצת יותר מחצי שנה. הערכנו מאוד אחד את השני, היה לנו כיף ביחד, הרבה עליות ומורדות ואפילו תקופות -לא תמיד ככ קצרות- של קושי ממשי.

במשך כמה חודשים הרגש היה ברמת "הוא/ היא נחמד/ה, כיף לי איתו/ה, אבל לא איזה ריצה בין סביונים עם רקע ורוד ולבבות...".

מצידי הייתי בטוח, לה היה המון חששות...

עברנו הרבה שלבים, בהרבה זמן - ובעזרת ה'(!!!) בקרוב אנחנו מתארסים (כבר סגור...)

כדאי גם לתת לזמן לעשות את שלו, אבל גם חשוב מאוד להתייעץ עם אנשים שמבינים בנושא, ומכירים יותר סיפורים ויותר לעומק מאיתנו. הייתי ממש ממליץ על הרב אליקים לבנון וגם עם אהובה צוקרמן.

המון בהצלחה! ושתזכו להקים בית נאמן בישראל בקרוב ממש!!!

ככל שתצליחי לזהות ולהגדיר במילים יותר מדוייקות, זה יקל עלייך לזהות מה נכון לעשות הלאה.

דוגמא שתתפס אולי כקטנונית אך בעיניי היא יכולה לסייע:

טוב לב נדיר. במה זה מתבטא? כי זה שאכפת ממך בכל תחום אפשרי, אולי נכון יותר להגדיר כשימת לב לפרטים הקטנים? או ידיעה איך לשמח אותך, וכו' וכו'

את לא צריכה למהר! חודשיים זה בסיס טוב להעמקת היכרות.

בהצלחה!

אבל אם כבר כן..צריך לבדוק לפני שרואים את הבחורה אם זה מה שאתה מחפש.

כי לפעמים אחרי ראייה ראשונים נמשכים לפי המראה ואז מוותרים על הרבה דברים בגלל  "האהבה" (ולמה אני עושה מריכאות? כיוון שזה לא אהבה אמיתית....) ואין לאהבה הזו שום בסיס טוב..

וממילא הקשר לא יחזיק מעמד.. אפילו אם יתחתנו רוב הסיכויים שיתגרשו אח"כ..

(ואני לא ממציאה-שמעתי את זה מרב!! שאמר שחייב בסיס לאהבה! לראות אם זה מה שאני מצפה מהבן זוגי ורק אח"כ האהבה האמיתית  מתחילה!!

בהצלחה לך!!

אז בעצם, יש עניין להיכרות דרך האינטרנט, לדעתך?

מה שאני רואה כהיכרות באינטרנט, זה לא דווקא להתחיל לדבר סתם עם מישהי, אלא לראות פרטים וכיוונים, ואז להחליט אם לצאת. לא להתחיל קשר באינטרנט.

אפילו באינטרנט דרך צד שלישי.

אוקיי.אם זה ככה אז זה כבר סבבה.

אבל כמובן שזה יהיה מידע אמין...

(כי כבר קרו מקרים לא עלינו...)

ואם מישהו שאתה מכיר מציע לך מישהי דרך האינטרנט-זה אחלה!

רוב האנשים הם אנשים טובים אם יש פחות או יותר כיוון משותף לחיים זה מספיק כדי שהקשר יצליח (בהנחה שמדובר באנשים עם מידות טובות) הרבה פעמים יש המון בילבולים לגבי מה שבכלל מחפשים או שיש המון דרישות מוגזמות ומיותרות או שגם יוצאים לפגישות אבל לא באמת רוצים להתחתן וסתם משלים את הצד השני.

במקרים כאלה דוקא אם יש מציאת חן (ומציאת חן זו לא אהבה) אבל זה מאפשר להם להיפתח אחד לשני ולהמשיך לצאת ולהכיר באמת.

לדעתי, דרך לגיטימית לגמרי 

קשה להתעלם מהתופעה שהפכה כה פופולרית ב5 שנים האחרונות..

טוב או לא - ימים יגידו..

איך בדיוק..

יש מספר אתרים..אם תשאל את הרב גוגל הוא יסייע בידך..("שידוכים לדתיים")

יש גם זוגות פורום - שזה זוגות שהכירו דרך פורום זה ממש..(ראה בשרשורים הנעוצים)..

בהצלחה..!

אם תרצה, אתה מוזמן לפנות אליי אם מישי מצאה חן בעיניך..

בהצלחה!!

עם עומק, תגיב תתעניין.

עם הזמן יהיה לך קל יותר ותבין מה הולך כאן.

בהצלחה!

נו, טוב, מה אני יכול להגיב על דג רוצח, למשל? (בלי לפגוע באף אחד..)

רק בשביל ליחצ"ן את עצמי? נשמע לי רע. אני לא אוהב לעשות דברים שלא אמיתיים, זה לא זורם לי..

אתה לא חייב להגיב על כל שירשור שנפתח כאן..

תגיב על מה שאתה מרגיש שיש לך מה להגיד, וזהו..

ככה יכירו אותך טוב יותר!

אני בטוחה שאתה יכול לחשוב על משהו...

כסאח עם אחת ההמנעלות של הפורום (אם הלא ה-..) זו לא התחלה טובה.

.

ב. 'זרום, יא-אחויה. אין לך מה להגיב על דגים וחתולים רוצחים? תגיב בהומור. זו הדרך הטובה ביותר. ככה אנשים יכולים להתרשם מהעובדה שאתה לא רק צעיר פעור, אלא גם מתבדח.

ג. אתה צעיר מידי בשביל להתחתן. בנוג"ה יקבלו אותך בברכה.

אני מעדיף את מה שענו אחרים (המנהלת של הפורום, אם לא ה...)- שלהיות אני. יותר מתאים לי ויותר זורם לי.

שלושת הנקודות שאמרת לי דווקא גורמות לי להרגיש צעיר פעור, ע"י הסתכלות על דברים שוליים ולא חשובים.

כמובן שזה היה בצחוק, כמובן. אבל בכל צחוק יש גם אמת.

18 וחצי זה מצויין להתחתן!

והפורום הוא אחלה מקום להכיר בו אנשים.

תזרום, תגיב, תחשוב, תקשקש, תשמח, תחייך כאן..

כמו בכל חברה אנושית..

שומעים אותך, רואים אותך - קולטים אותך

מוצאים לך!

בס"ד ובהשתדלותי

גם אמי וגם סבתי התחתנו בגיל הזה. וכמובן, זה תלוי ברמת הבשלות של הבחורה הספציפית.

היא בת 17 והחליטה שהיא רוצה להתחתן רק בגיל 23 כייון שרוצה לסיים קודם תואר וכו'...

אני אמרתי לה שזה גיל סבבה לגמרי...

אבל היא ביקשה שאשאל כאן...

תגידי לילדה,

שכאן ענו בהנחה שמישהי בגיל הזה שואלת - אז עודדו אותה שלא תתעכב...

אבל אם היא שואלת:

אז קודם כל,

כעת בטח עוד לא מתאים לה להתחתן..

אבל לגבי ההמשך - לא מתכננים דברים כאלה מראש (וגם שלא תחשוב שבגיל 23 היא תלחץ על "אנטר"  וירד חתן..).

את יכולה לענות לה שיש אופציה כזאת, כדי שלא תילחץ כבר כעת..

אבל היא צריכה לדעת, שיש דברים שלא מבינים אותם רק "תיאורטית".. כמו למשל: בגיל 17, מתי ראוי להתחתן.

היא תגדל עוד קצת, תחוש את עצמה ואת מצבה. ואז תראה בעז"ה.

ועקרונית - אין זה נכון לענ"ד לתכנן מראש בגיל 23 בגלל תואר וכו'...  שתראה עם הזמן.

אתה צודק בכל מילה!

אמסור לה... תודה רבה!!

(אגב,היא ממש לא לחוצה...ממש לא... סתם פשוט נסתה לתכנן את החיים שלה...)

שאם היא באמת רוצה להתחתן בגיל הזה אז שתתחיל לצאת כמה שנים טובות לפני כן

אף אחד לא הבטיח לה שהיא באמת תתחתן בדיוק מתי שהיא תרצה.

ולפעמים זה לוקח זמן...

רק לפעמים ;)

יש פתגם כזה שאומר: האדם מתכנן והקב"ה צוחק...

אז בדיחות טובות שיהיו!

בהצלחה!

לי נראה שזה תלוי בכל אדם בפני עצמו, ולדעתי הרבה מספיק בוגרות כבר בגיל 17-18.

בגיל 23 כבר כדאי להזדרז...

וואי. הצלחת להעביר כ''כ הרבה כאב בהודעה!

אפשר לומר לך משהו קצת קשה?

(את השורות הבאות תקראי רק אם ענית "כן" על השאלה )

את אומרת שהם הזניחו אותך.

שתמיד הייתן ביחד ועכשיו את לבד.

עלתה לך בראש אולי מחשבה שאולי זה הפוך?

אולי א-ת הזנחת אותם? ויתרת עליהן כ''כ מהר!!

תראי, חברות שלך נמצאות במצב שמח. הן התחתנו/יתחתנו ב''ה עם בחיר ליבן.

וכן. האושר ממלא אותן.

וכן. קצת קשה להם להתנתק מהבעל שלהם. במיוחד כשהם התחתנו לא לפני הרבה זמן.

אז נכון. זה קצת לא נעים כשנשארים תקועים.

ונכון. זה קצת לא נעים כשמסתכלים על חברה שלך שקועה באושר הפרטי שלה. משפריצה אותו לכל הכיוונים. ואת בצד. לבד.

אבל-

עכשיו תגידי לי אם זה נכון מה שאני אומרת- נכון שאם היא היתה בדיכאון עכשיו, היתה מכבה את הפלאפון. מסרבת לדבר עם אנשים. מתנתקת.

נכון לא היית נוטרת לה על זה? נכון שהיית מנסה לשכנע אותה לדבר איתך. ואם לא אז היית פשוט מחכה. מקבלת ומבינה.

אז למה עכשיו כשסוף סוף המשאלה שלה התגשמה את מוותרת עליה,ככה, בקלות?

החברות שלכן עוברת מבחן עכשיו.

משבר בחברות.

את יכולה לקחת את זה בתור נפילה. התרסקות מוחלטת. הרס של כל הדבר הנפלא שהיה בינכם בשנים האלו.

או- שתראי את זה בתור אתגר, תתעלי מעל רגשות העצב (והקנאה?!) הפרטיים שלך. ותעשי מאמץ בשביל החברות הזאת.

היא לא מתקשרת? תתקשרי את!

היא לא יוזמת? תזמי את!

כי בסופו של דבר,אם משהו חשוב לך,את תשקיעי בו. חזק.

ועוד כמה זמן ההתרגשות העצומה קצת תתמתן. ושוב יהיה להן זמן אליך כמעט כמו בעבר.

ונכון שפעם היה לכן הכי מושלם בעולם,אבל צריך לקבל את זה שהחיים משתנים והן חולקות כל רגע מעצמן עם עוד מישהו. ואני בטוחה שגם את, כשתתחתני (בקרוב,בקרוב,אמן!!) תהיה בתוך זה ותחיי את זה.

וזה יתאזן.

אבל זה יקח זמן.

צריך סבלנות והשקעה!

זה רק עניין של השקפה.

(ומ-מ-ש לא באתי להטיף  לך מוסר . ח''ו. אני בטוחה שזה קשה וכואב נורא! אבל רציתי להאיר לך את העניין מזוית שונה. בתקווה שזה יועיל..)

מאחלת לך שהאושר הפרטי שלך יבוא כ''כ מהר שלא תספיקי להיות עצובה!

שיהיה לילה מאושר!

ו--כתבת ממש ממש יפה!

פשוט תקופה קשה, ואין מה לעשות כ"כ,

אבל אסור לשקוע במרמור.

בנושא דומה.

העולם לפעמים אכזר ביותר..

יש לך 2 ברירות.

1. להאמין לכל מה שיאכילו אותך

2. להתמודד עם המציאות.

במקרה שלך זה משבר זמני. את לא אמורה להתחתן עם החברות.

יגיע יום ותקימי את הבית שלך ואז לא תרגישי חוסר (כמו אותן חברות) .

כואב.

תתעודדי. מי שבוטח כך בקב"ה - יזכה גם כן... (ואולי זה ה"ריווח" מהמצב הזה).

ובכל זאת - נאמר טיפה של לימוד זכות: קשה בו-זמנית להתרכז בשני דברים חשובים כשהאחד חדש, מאד תופס ואישי. אולי רק יחידים יכולים.

אז צריך לתת קצת זמן לחברות "להתארגן" על המצב החדש.  אח"כ מסדרים כל דבר במקומו הראוי ב"פאזל".

ואחרי הכל - יש להניח שגם את מעוניינת שכאשר בעז"ה תתחתני - וגם אחרי שתסדרי לעצמך מאוד את האיכפתיות מחברותייך, הבעל יהיה במקום הראשון.  זה לא אומר בשום אופן שאין חברות לעד. זה אומר שיש קומות נוספות. ואז החברות נבנית מחדש כראוי למצב החדש.

[גם הורים עוברים מבחינה מסויימת דברים דומים. איפה הילד?.. רק שהם כ"כ "חברים טובים", שהכי איכפת להם שלילדיהם יהיה טוב. ובסוף - אם זוכים - מקבלים בחזרה מנה גדושה, עם תוספות..]

בעז"ה - בקרוב ממש...

ועוד ניצול קטן לטובת "כל מינֵי" פה: יש כאלה, שמגיע חג - קצת מר להם... כבר מרגישים קצת "גלגל חמישי", ו"עד מתי"...

כדאי לדעת שגם כשבונים בית בעז"ה - תוכן החג, הוא קודם כל מתוך התרכזות בעניינו. והשמחה מופיעה ביתר שאת כשזה בתוך "משפחה".

על כן, כדאי גם כעת להתעודד: לחזור אל התוכן הפנימי של החג, לשמוח בו, לחיות "בתוכו", להאיר פנים, להיות פועלים ולא "נפעלים" מהחסר-הזמני..

וזה גם ימשוך אחריו את השמחה השלמה. ותחגגו כולם חגים שמחים עשירים בתוכן - שכבר הפנמתם עוד קודם - ושלמים ב"צורה", עם החצי שיתגלה בקרוב.

שיהיו שבת שלום וחג שמח לכולם.

ונזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות הלב, בתוך כל ישראל.

אתן אדירות!!!!!!!!!

אפשר להסתפק בתגובות שלכן בלבד

blanca ביטאה בצורה יוצאת מן הכלל תחושות שאני מניחה שקיימות אצל הרבה מאוד רווקות שחברותיהן הטובות התחתנו. אני הזדהיתי עם כל מילה שלך!!!! זה בהחלט לא נעים להישאר מאחור ולבד. 

אני מסכימה עם "כמו צמח בר" שאם הקשר חשוב לנו - נקבל את הצורך של החברה הטובה לטפח את הקשר עם בעלה, ננסה ליזום בעצמנו שיחות/מפגשים איתה ונתאים את עצמנו לקצב שלה. ברור לכולם (אני מקווה) שההתנהגות הזו של הנשואים הטריים איננה מרוע לב (אחרת הופכים את כולם לרעים זו הרי "תופעה" נפוצה מאוד... גם מאוד יכול להיות שהבעייה אצלנו - שקשה לנו לקבל את העובדה שהחברות בינינו משתנה. רוצים שהכל ימשיך כרגיל, כשזה לא מציאותי בכלל... לא צריך להתרגש מזה שהחברה עכשיו מפנה גם תשומת לב לבעלה. זה טבעי ולא מבטל את המקום של החברה. לפעמים בנות נשואות מספרות שהן מרגישות שהרווקות נטשו אותן, מתנכרות להן. גם כשנשואים - יש דברים שעושים/אומרים רק לחברים טובים...).

blanca אני מקווה שתסתכלי בעין טובה על החברות שלך (הרי מי אמר שהן הפסיקו להיות חברות שלך? הרבה דברים הם סתם פרשנויות שלנו...), תהני ממה שכן יש (לא לרחם על עצמנו בגלל שלא מספיק שאנחנו לא נשואות - אלא אנחנו גם חסרות חברות. צריך לשמוח במה שיש!) ותשקיעי בחברות ביניכן.

יכול להיות שעוד תופתעי ותראי שכשאת יוזמת - הן זורמות איתך בכייף!!! (ככה קורה אצלי ב"ה: כשבא לי לדבר עם חברתי הטובה או להיפגש איתה - אני מרימה אליה טלפון. אם היא יכולה - אנחנו נפגשות/מדברות וממש כייף לנו יחד. בדיוק כמו בימים ההם אם לא יכולה - קובעים זמן אחר... זה שהיא נשואה - לא הופך אותה לעסוקה הרבה יותר ממך...).

ב"הצלחה יקירתי!!!

שה' ירפא את ליבך וליבנו 

הרבה פעמים, עם החתונה גם עוברים דירה למקום רחוק, להיפגש איתכן מסובך..

ואנחנו מתגעגעות - יותר מכן!! אין לכן מושג..

זה קשה גם לנו!!

אנחנו אוהבות אתכן, זוכרות אתכן,כן! חושבות עליכן.. 

בודקות על כל בחור שהבעל מצייץ עליו-

מקוות שאולי הפעם הוא יתאים לאישיות המדהימה שאנחנו יודעות שאתן!

ולפעמים (אני לא יודעת על כל המקרים) -

אנחנו גם אומללות בעצמינו...

מהבדידות שבמעבר, שבחיים החדשים ובהתמודדויות החדשות, שבהתחלה חדשה...

ואנחנו מתקשרות לפעמים, ובדיוק לא יכולתן לענות, והחיים רצים אצלכן, אז גם לא תמיד זוכרים להתקשר חזרה..

וההרגשה היא הפוכה -

שאנחנו נשכחנו..

ושאנחנו לבד..

יש לי תחושה שאדם תמיד בודד בסופו של דבר..

ולאו דווקא במובן הרע.

בסופו של דבר- בדיוק כפי שכתבת

זה את/אני/היא/הוא -  מול הקב"ה וחסל.

אין ספק שהגדרת בצורה מדהימה מה שרבות מאיתנו מרגישות..

ואין לי דברים חכמים להוסיף אלא רק להזדהות ואפילו להודות,

שאחד החששות היותר גדולים שלי כרגע, כמאורסת

זה לגרום לחברות שלי, מבלי משים, את אותן תחושות שאת מתארת..

כי נכון, חברות שלי היו שם ועדיין פה בשבילי לכל דבר, כמו שאני משתדלת להיות בשבילן

אבל אין מה לעשות, המציאות משתנה והיא לא אותו הדבר, גם אם נרצה מאוד לשמר אותה כמו שאנחנו מכירות..

והחשש לי הוא גדול, כי אני יודעת שזה בלתי נמנע..

ואני רק יכולה להצטרף לדבריה של כמוצי המקסימה ולומר- אל תוותרי על החברות שלך!

נכון, היית שם בשבילן בכל השלבים! ומגיע לך על כך המון הערכה!

אז חכי רק עוד קצת ואל תרפי מהן!

כי עם כל הכבוד (ויש כבוד!) בעל הוא לא כמו חברה!

ואחרי שהן תתאפסנה על עצמן ותחזורנה לשיגרה, את, החברה הטובה שלהן, תהיי חסרה להן!

ושוב, אני יכולה להגיד לך מנקודת מבט אישית, שכן, יש לי המון חברות שאני באמת באמת חושבת עליהן, אבל פשוט לא מספיקה להתקשר אליהן, וזה כשאני אפילו עוד לא נשואה..

וברגע שחברות שלי, מצידן, מראות לי שחשוב להן לשמור על קשר, אע"פ ולמרות הכל, זה רק מדרבן אותי יותר ומרגיע אותי שבסופו של דבר הן שמחות בשמחתי ויודעות שנצליח להתגבר על האתגר הזה..

אז אהובה, שה' יימלא חסרונך בקרוב ובעז"ה האיש לך יימצא אותך בקרוב!

ותזכי שחברותייך ישיבו לך כגמולך הטוב!

(ולאחר קריאה חוזרת שמתי לב שכתבתי בעיקר לעצמי, אז תודה וסליחה על הניצלו"ש...)

"כי עם כל הכבוד (ויש כבוד!) בעל הוא לא כמו חברה! " (ציטוט) -

בעל הוא יותר, וצריך להיות יותר (אם כי אכן גם בחברות יש גוון ייחודי השייך להן);

את פשוט עוד לא נשואה, ועדיין אין לך בעל... (אפילו שהתארסת..) 

ואכן אתה צודק..

ואפילו התלבטתי אם לכתוב שזה אמור להיות דבר יותר טוב, אך לא רציתי לזרות מלח על הפצעים..

כוונתי הייתה, שעם חברה ממין נקבה זאת חברות אחרת, כמו שכתבת, עם גוון ייחודי,

שעצם זה שהיא בת ולא בן זה נותן משמעות וגוון אחר לקשר..

מקווה שהובנתי ותודה על הארה..

בשמחות!

אין לך מושג כמה דיברת בדיוק מתוך הגרון שלי- לפני חודשיים.

חברה הכי טובה שלי התארסה, ואני עברתי את אותו משבר שאת עוברת עכשיו. מתוך שנכנסתי לזה, אז עוד יותר החמרתי את המצב: הפסקתי להתקשר אליה מיוזמתי כי הרגשתי שארוסה הוא היחיד שמעניין אותה עכשיו ושאף פעם אין לה כוח/זמן אלי, והיא פירשה את זה כ- "קשה לה עם זה, אז אני לא אוסיף על הקושי ואספר לה על כמה טוב לי עכשיו ועל כל ההכנות לחתונה".

נראה לי שגם מתוך נסיון מר של כמה חברות אחרות שממש חתכו את החברוּת שלנו אחרי שהתחתנו, לא רציתי לפתח ציפיות גבוהות מהחברה הזאת, והעדפתי אפילו לא לנסות.

זה היה טיפשי, וככל שעבר הזמן והתרחקנו אחת מהשניה נהייתי יותר ויותר אומללה. 

בסוף חברה אחרת פחות או יותר הכריחה אותי להתקשר אליה, ואז התקשרתי ובמשך איזה שעה בכיתי ואמרתי לה ה-כ-ל, בלי לייפות את זה. כל מה שאני מרגישה.

זה הדבר שאני הכי שמחה שעשיתי עד עכשיו.

ברור שהחברות שלנו לעולם לא תהיה מה שהייתה- היא עברה שלב. אבל זה לא אומר שזה דבר רע.

החיים ממשיכים, ואנחנו ממשיכים איתם וצריך לראות את היתרונות שבמצב החדש. 

זה לפעמים קשה, אבל ללא ספק יש גם יתרונות.

ואני יודעת שכשיגיע תורי ואני אתחתן, המצב שוב ישתנה- אבל לא משנה מה, החברות הזאת מספיק חשובה לשתינו, שגם אם אני אגור באילת והיא בקרית שמונה, אנחנו נמצא דרך להמשיך להיות חברות. 

בקיצור, בלנקה יקרה- אני ממליצה לך לדבר עם החברות שלך, למרות שזה נראה לך עכשיו רעיון ממש טיפשי... אני חושבת שלא תתחרטי על זה

בהצלחה ומליון נשיקות!

וכתבת מקסים.. זה בלי קשר!

בתור מי שהתחתנה יחסית מאוחר מבין החברות, אני יכולה להזדהות.

מצד שני, אל תחשבי שזהו, זה ככה לנצח.

שנה ראשונה לנישואין דורשת כ"כ הרבה כוחות- הסתגלות לכ"כ הרבה מצבים ועניינים חדשים, והכי נכון זה להתכנס פנימה- הזוג עם עצמו. זה הכי נכון והכי בריא.

בוודאי לא תרצי מצב שבו החברה הטובה מדברת איתך שעות בטלפון במקום עם בעלה, או במקום לדאוג לבית שלה, או לעצמה כי היא גם בהריון בנוסף לכל...

עם כל הקושי, אהבה אמיתית מצידך, תתבטא בכך שתביני שהן צריכות עכשיו את הזמן והכוחות לבניה איתנה של הדבר שהוא הכי חשוב, בסופו של דבר, שזה הבית שלהן..

אם לא תכעסי, תביני, וגם תרימי טלפון מדי פעם ולא תיעלבי אם היא לא ממש יכולה לדבר עכשיו, מובטח לך שתקבלי אותה חזרה עוד שנה, שנתיים. ואולי אפילו תופתעי לראות שהיא תתקשר אלייך...

אחרי שהתחתנתי ממש ניסיתי לשמור על קשר

עם שלושת החברות שהיגדרתי אותן כחברות טובות.

עם אחת, החברה הכי טובה זה הצליח,

ועם השתיים האחרות, פשוט ניסיתי להפסיק

לכפות את עצמי על מי שאינה מעוניינת בחברתי.

גם ככה עם השתיים האלה אני יותר הייתי

חברה שלהן, מאשר שהן חברות שלי.

וזה היה כ"כ פוגע שכשילדתי אחת מהן לא הטריחה את עצמה

לבוא לבקר, הילדה כמעט בת שנה ב"ה, וכלום

שום  בדל של התעניינות...

גם לא מעט "חצי חברות"

שבאו לשמוח איתי בחתונה,

סיננו אח"כ כשניסיתי לשמור על קשר.

וגם לי זה גרם להרגיש רע,

"אני האמא הטרייה, אני הנשואה

ועוד אני צריכה לנדנד לכולן"

אז פשוט הפסקתי, וכשהן ירצו הן יתקשרו.

ואחרי כל ההקדמה הזאת,

אני חושבת שכדאי לך לחכות מעט

ואחרי החתונה, כשעוברים למקום חדש

ונגמרות החגיגות, והבעל באונ'/ישיבה/עבודה או מה שלא יהיה

ומרגישים קצת לבד בבית... תסמכי עליהן שהן יתקשרו,

ואם תראי שעבר כבר זמן, והן לא, תתקשרי את.

ואני מקווה שבקרוב תזכי לבנות גם את בעז"ה

את בהמ"ק שלך מתוך שמחה גדולה!

                   חיבוק וחיוך!

שלי.

אז מה אם התחתנתי.

זה לא אומר שכל פעם שאני מתקשרת את צריכה להתפעל ולשאול בעקיצה "מה שלומכם?" (לא, אני לא בהריון, ואני לא חושבת שבעלי ממש מעניין אותך).

גם לי קשה לפעמים,

ולהיות נשוי זה אמנם כיף, אבל לפעמים יש גם רגעים קשים.

וכשלי קשה עם מי שהכי קרוב אלי- אני לא אבוא לבכות לך, ולא לאמא שלי או לאחותי, אז גם אני מתמודדת לבד.

אני יודעת שקל להאשים אותי,

אבל אל תשכחי שעוד לפני החתונה הייתי עסוקה.

את מבינה, אני בתואר שדורש המון, והשנה הזאת מאוד קשה.

אני באמת חושבת עליך, בתור סדר היום המטורף שלי.

כל מפגש עם חברים של בעלי אני מנסה לחשוב למי הרווקים יתאימו.

ואת בראש.

רציתי להגיד לך תודה, שהיית שם בשבילי בחתונה.

מקווה שנבין אחת את השניה טוב יותר.

חברתך שמתגעגעת אליך.

שמת לב ששאר החברות שלנו שדיברת עליהן לא היו בחתונה שלי?

ואז אתן קוראות לי "לא חברה".

אבל תודה שאת הגעת.

מישהי יודעת איך כותבים שרשור חדש??

[אני חדשה פו.]

ואוו! 

אין לכם מושג איך עודדתם אותי בכל התגובות שלכם! 

כשפתחתי את השרשור, רק רציתי מקום לשפוך את כל מה שעובר עליי- ובמקום זה מצאתי מקום שיכול להכיל אותי, אנשים מקסימים ואפילו קצת שלווה.

תודה על כל העצות, הדעות, המחשבות והאכפתיות!

רציתי להגיד שהכעס שהרגשתי (ובזכותכם הוא פחת!) היה בגלל העובדה שחסרה לי התמיכה של החברות הטובות שלי בעניין הדיטיים והעובדה שמאז שהן התארסו/ התחתנו הן לא שאלו אותי מה קורה איתי בגזרה... לא בגלל ההתרכזות בזוגיות שלהם. ברור לי שבמקום הראשון נמצא הבן זוג, וכן, שלהתחתן זה לא לחיות "באושר ועושר לנצח" יש משברים ותקופות קשות וגם החברה הנשואה יכולה להיות במקום הכואב ושזה טבעי שבשנה הראשונה נכנסים פנימה ובכל זאת מהם ציפיתי ליותר...

אנחנו בקשר טלפוני לפחות פעם בשבוע אם לא יותר! ומתראות פעם בשבועיים שלושתינו אבל אני לא מסוגלת להגיד להן את זה כי זה פשוט לא נראה לי נכון (" היי, אתן לא שואלות אותי אם אני יוצאת או לא?", " ממש קשה לי אחרי שהתארסתן שתיכן ואני לבד" או משהו בסגנון...) 

ולכל המתעניינים החתונה של החברה השנייה הייתה אתמול- ב"ה היה שמח! (כן, כן הייתי המלווה- נהגת) והרבה מזה בזכותכם!

ה' עמכם!

הקב"ה ישלח לך את המיועד במהרה

אל תדון אדם וכל הבלה בלה הזה. אבל מה לעשות, שזה נ-כון! וגם לי נמאס להגיד את זה. זה לא אישי, די להיעלב, די לקחת ללב. "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח." תנו לנשואים להיות נשואים, תנו להם לשמוח יחד, תנו להם את הזמן שלהם יחד. זה לא רק כייף חיים, זה גם קשה. תנו לנשום, תנו אויר, תנו זמן.

מה שאת עוברת זה סוג של אבל (חלילה) שאת נפרדת מחברות ולפי מה שאת מספרת אף אחד לא מכבד את זה. אז תני לעצמך זכות להתאבל על מה שהיה. 

אני מבינה איתך כי אילו לא כל החברות שלי ככה, אבל הוי אלא שהשקעתי בהן - שבע ברכות שבת כלה מלווה נסיעה לחו"ל בשביל החתונה ... ומאז החתונה פשוט נגמר הקשר - וזה כבר עניין של כמה שנים.  ברור שזה לא יהיה אותו דבר מאז החתונה והזוג צריך זמן, אבל פשוט רק לקחת ואז לנטוש  את מי שהשקיע בך נשמה, לב, זמן, וכסף ולא להגיד תודה על השבע ברכות שלבד בישלת בשביל 30 איש כולל כל הקניות בלי מכונית. נראה לכם סביר פשוט לא להרים טלפון אי פעם להגיד תודה, לדוגמה. נראה לכם סביר לנטוש חברה שאת בעצמך אמרת שהיא אחותך הגדולה, או החברה הכי טובה. 

ב"ד כל החברות שלי נשואות ויש אלו שממש בסדר. אנחנו שומרות על הקשר, אפילו שהזמן מוגבל וכולי. אבל אין לי עוד כוח לעוד חברות רווקות שמתלוננות על הרווקות, שיחות על ההוא ורק לוקחות ואז נעלמות. 

אז הכי כיף זה להתיידד עם אישה נשואה שהיא כבר מסודרת ויודעת איך לנהל את החיים שלה וגם לשמור על קשר עם חברות.

מתישהו תשתררי מהעצבות ותחזירי לחיים, בטוח. באמת זה יהיה בסדר. בינתיים תשמרי על עצמך.

כן..לוקח...

בטח היא רק עושה עבודה מועדפת..

אם קשה לך להירדם - שימי את המוזיקה הזו:

לרימונים: The Silent Path

לילה טוב!

וגם "פועלת במפעל" זה לא..

המקצועות האלו לא משנים או אומרים הרבה על טיב אישיותו של האדם!

ושוב היום....מי ער?

עבודה עברית.

גבר שעושה משהו עם הידיים.

עבודה יוצרת.

אני לגמרי בעד.

(ולמען הסר ספק,אני בדרכי להיות "אקדמאית" וללמוד מקצוע תובעני יחסית שדורש תנאי קבלה לא פשוטים בע"ה.פערי מעמד הם בעיניי המתבונן...)

איך אף אחד עוד לא הביא את הקישור המתבקש:

ואחרי שהם יתחתנו אז רעיוןן לחברים שלו :

(רימונים אהבת פועלי בניין)

האם זה מפריע לשנינו? אין לי מושג!

אני לא יודע מה בנות חושבות ולכן אני שואל!!

ותבנו את הבית ב-sim city

המוכרים בציבור שהוא 'במקרה' גם יועץ נישואין אמר שיש בזה עדיפות מסוימת.

השיחה הזו לא משמעותית, לא מובילה לשום דבר וסתם חבל לדבר כאשר אינך יודע מי נימצא בצד השני של הקו.

אולי בפגישה, פתאום תקלוט שזה לא קשור? אז חסכת שיחה מיותרת ואולי אפילו נמנעת מלומר דברים שלא הייתה אומר לולא הייתה יודע.

לכן הכי פשוט לשלוח הודעה. אולי?

א. עם כל בנ"א שאתה רוצה להיפגש איתו תדבר, נכון? גם לפגישת עסקים, וכו',

אז ק"ו עם מדוייטת.

ב. נוצר איזשהו חיבורון קטן בין נשמות כשמדברים לפני.

ג. זה יותר מכובד, יותר מקרין דרך- ארץ.

ובנימת סיום זו- בנים, כשאתם מתקשרים,

ובטלפון הראשון שואלים אותכם- מה נשמע-

משמע, נסיון לפתיחת שיחונת נחמדה.

אז תזרמו- לא לומר- ב"ה. אז באיזה יום מתאים לך?:d

בס"ד בר"ה

לדוגמא: "האם ראוי לקבוע דייט ב-SMS?"

בכל דבר בחיים, טוב לנהוג בדרך של: "עין טובה"!! לחפש ת'דבר הטוב, לבוא בגישה חיובית, החיים יראו הרבה יותר יפים ומחייכים!! (עיין ספרי רבינו )

ולענינינו

לדעתי, לא כדאי...סתם נותן הרגשה של חוסר כבוד, וחוסר דרך ארץ...

אם תשים לב, באחת התגובות שלך כתבת: שאותו רב אמר, שיש בזה "עדיפות מסוימת"..רק עדיפות, לא אידיאל!

ולענית דעתי נראה, שהעדיפות היא מצד: "אל תרבה שיחה עם האישה", אבל מכיון שאין זו סתם שיחת חולין, אלא שיחה למטרה חשובה ונעלה, אז מן הראוי לכבד את הצד שמעבר לקו, ולהראות אכפתיות מסוימת, ולא שליחת SMS שיכולה להצטייר כזלזול או חוסר ענין...

ישועות, ברכות והצלחות אינסופיים

איך אתה הופך קערה על פייה לא יאומן, כישרון!

תקבל את זה כביקורת בונה.

בס"ד בר"ה

ואני אשמח אם תאיר את עיני, בעקמימות שבדבריי...

גם כש"מפרשנים" לגמרי בתום-לב, כמו שעשה האדם היקר דמתקרי "שדות"...

ב. דברי הרב-היועץ שאמר לך, מן הסתם כוונו לכך שלעיתים כאשר מדברים מראש זה "מקלקל" רושם, באופן שלא היה נוצר בפגישה; ולפעמים להיפך - יוצר ציפיות ו"תחילת קשר" שבעקבותיהם מפח-נפש.

אבל נראה לענ"ד בכל זאת, שדרך המלך היא לדבר ישירות, בקצרה ובנחת. גם נותן הרגשה יותר רגועה ופחות מתח לבחורה, גם מכבד.

אלא שצריך להיות "חכמים" ולחוש בכל מקרה לגופו - האם עדיף שהמפגש הראשון יתחיל בטלפון, או לשמור אותו לכשיגיע..

שוב - כניראה או לא כניראה, הרב לא התכוון לאף אחת מההצעות שלך, תקרא שוב את ההודעה השנייה שלי.

וגם ח'"ח על ההודעות הנעימות שלך בפורומים.

לשיחת טלפון יש גם סגולה בדוקה לשבירת הקרח

שיחת טלפון הרבה יותר מכבדת את הקשר מאשר הודעה.

בשיחת טלפון ניתן להתדיין בצורה טובה יותר על המקום.

הודעות נועדו לדברים טכנים קצרים, לא לקביעת פגישות.

בשיחה אתם מעט מכירים, מדברים, מקבלים רושם ראשוני.

לא פעם שמעתי שאנשים ביטלו דייט על סמך שיחת טלפון בלבד. 

הודעה.     (אני מדבר על המשפט האחרון שלך-

"לא פעם שמעתי שאנשים ביטלו דייט על סמך שיחת טלפון בלבד. "

משום שקשה לי להאמין שעל פי שיחת הטלפון הראשונה אפשר לפסול. (אולי במיקרים נדירים מאוד!!)) 

אני פעם אחת ראיתי בשיחת טלפון שזה היה ממש לא שייך לי....

וגם קרה לי שאיזה בחור החליט שלא מתאים לו...

זה דווקא חוסך

לצאת ולראות שזה לא זה?

כל יציאה שלא לצורך צורכת מאיתנו (ומאיתן בעיקר) המון כוחות נפש

זה גם מאוד שובר שקשרים או פגישות לא מצליחים

אומנם ב95% מהמקרים אי אפשר לקבל באמת רושם על פי שיחת טלפון

אבל תתפלא לשמוע שיש מקרים שכבר בטלפון רואים שזה לא שייך 

(דיבור מזלזל, שפה נגועה וכו')

אבל אם היו קובעים איתי דייט ראשון בSMS- הייתי פוסל מייד, בלי להסס לרגע!

זה חוסר יחס משווע, זלזול.

אלא מה??

פרידות זה דבר כואב..

אז בוכים

כן כן אני יודעת שגברים לא בוכים הם גיבורים..

אבל הם בוכים בלילה..

עלי לא יכולים לעבוד

מציעה פרוזן שווה (אני מוכנה לנדב מתכון סודי) טישו ספסל ושיחה עם ד'...

לקבוע זמן "אבל"

ולהתחיל לצאת חזרה..

והיא תגיע והיא תהיה אהבת חייך שכשתסתכל לאחור תחייך ותגיד מה חשבתי לעצמי..

בשורות טובות

המון שמחה

וכוח..

הרבה כוחות

אני אופציה ב'. או ג' או ד'.
לא כזה נורא...

מכירה את ההרגשה.

ואת הלסחוב חודשים,ראש מבולבל ולא מרוכז,הרבה דמעות ולא לישון בלילות.

כשתתחתן-זאת תהיה אהבת חייך.

לא אהבת חייך ההוליוודית,מה שסיפרו לנו בסרטים שראינו (בעוונות...)

גבר צ'ארמר-חתיך-כריזמטי-מקסים-עשיר (תהפוך את זה לנקבה במקרה שלך)

שיבוא,יחייך,יחזר ויאיר לנו את החיים.

ונצעד ביחד לעבר השקיעה (לא יד ביד עדיין,חלילה) לחיים מאושרים וחסרי דאגות.

זאת תהיה אהבת חייך כי הנשמה שלך שייכת לשלה.

וכי יהיה כאן חיבור עמוק,רגשי ואמיתי.

שיבנה בעמל תורה משמח מאוד.

שידרוש ויתורים,הכלה,התחשבות ורגישות.

וכי יהיה לכם בית מתוק ומאיר לכבוד ה' יתברך

מלא באהבה וטוב. שלא יבואו ביום אחד.

תהליך.

את ז=ה-תכניס לעצמך טוב טוב לראש.

חבל שתשקע ביאוש ובדיכאון של "פספסתי את אהבת חיי".

הזיווג שלך מסתובבת חופשי איפה שהוא בעולם.

ובטח מתפללת המון שתגיע כבר,קשה גם לה.

וברמה הפרקטית....

לענ"ד כדאי שתיקח לעצמך זמן להתאבל קצת.

לבכות,להתפרק,לפרוק.לחבר טוב או לאבא היקר שלנו.

והכי חשוב-לשבת עם עצמך ולעשות חשבון נפש.

מה אני לומד מתוך הקשר הזה?

למה זה לא הצליח?

מה אפשר לתקן?

מה ה' ניסה להראות לי במהלך הזה?

מה היה אצל הבחורה המדוברת שלא התאים לי?

לחדד קצת יותר את מי אתה,מה אתה מחפש באשתך

ואיזה בית אתה רוצה לבנות.

מתוך ראיה מפוקסת ומחושבת,אחרי שעברת את שלב האבל.

זו ענ"ד.

בהצלחה רבה!

זה בא אחרי כמה שנים

אבל אני ממש יכול להרגיש את הצביטה...

ברור (לך ולנו) שתמשיך הלאה...

השאלה היא איך ההמשך יראה? האם תתן לה להאפיל על קשרי העתיד? או שתצליח להשאיר אותה בעבר?

[אחרי שתתגבר קצת, אולי כדאי לך לחשוב עם עצמך למה ה' הפגיש אותך איתה? מה הוא ניסה ללמד אותך מהקשר הזה? אם ה' עשה לך כך, בטוח יש לזה סיבה... ]

עוד משהו קטן, אני בטוח שעוד תופתע מההמשך הורוד!! 

תתעודד, ואל תשכח- הסוף הוא החלק הכי מעניין...

בהצלחה!

אז יקח זמן אבל זה יעבור ותמצא מישהי אחרת שתאהב יותר או פחות.

אחרי שזה עובר כבר לא מרגישים את העוצמה של הרגשות אבל יודעים מה לחפש או מה רוצים למצוא

אם אור בלבו של יהודי יקר בעיני ה', שכרכם גדול.

בלשוננו, הארתם.

אתה נביא? אתה יודע את העתיד?

מהיכן לך שלא תבוא בחורה שאפילו מתעלה מעליה?

זה הבעיה שלנו. אנחנו נמצאים בקשר, חושבים שמצאנו את האחד והיחיד ו"ואין עוד בחור מושלם יותר ממנו"! אם הקב"ה גרם לקשר להיפסק סימן שהיא לא מתאימה לך. כרגע היא הבחורה הכי מושלמת שהכרת, אהבת חייך, ההתאמה הכי הכי.

ביום מן הימים שתגיע המושלמת יותר אתה תתבדה.

עד אז...ספר אולי יעזור,

          קצת מוזיקה, 

          להשקיע באוכל שכבר מזמן לא הכנת ונזכרת שאתה אוהב

          ולצאת עם חברים.

שתתרפא נפשך בקרוב, אמן!

וזה הדבר שהכי הכי מועיל לי. יותר מכל מיני משפטי נחמה אי אלו ואחרים:
הקב"ה לא יפגיש אותך עם מישהו [ובמקרה שלך- מישהי] שיותר טובה מהאחד[/ת] שלך!!!!
 

הקב"ה לא ייתן לך להתלהב על מישהי ורק אחריה לפגוש את אשתך, והיא תהיה בעיניך פחות מההיא.

זה אמנם משהו שהוא להסתכל לטווח הרחוק, אבל- תחשוב על זה שניה,

                  ותבין בשכל [אולי ברגש עוד לא. אבל- קח ת'זמן...] כמה זה אמיתי ומקדם.

שיהיה בע"ה, מתוך נחת, שמחה ובקלות!!

לכל מי שזקוק..

לילה טוב.

זה חתך עמוק מאוד,

שקשה מאוד לסגור אותו כל פעם.

את השם הטוב חחחח! שיזכה למצוא את זיווגו בקרוב.

אם אתה עשיתהכל והתפללת, והשקעת בקשר אז עכשיו זה בידים של ה'.

אינגליש קייק בגבעת שאול
בית קפה של אנג'ל בכנפי נשרים
בית קפה של עבאדי מאחורי הת"מ
בתי קפה בשוק יש שם כמה מהדרין

אכלתי עם חברה לא מזמן במדרחוב בסאם בייגלס. חלבי, טעים, ומקום ממש כייפי לשבת בו.

ואת רוצה לברר יותר תבקשי את רשותו..

אם הוא מסכים מעולה..

אם הוא לא מסכים לא הייתי עושה את זה אלא אם כן משהו היה נראה לי חשוד מאוד

כמובן, בצורה מכובדת ומתוך כבוד-האדם.

וזה דווקא הועיל.

מזכיר תקופות אפלות

<צ>

של מחלות החולירע מחוץ לגיטאות?

מה אכפת לנו?!

הם בחורים חזקים, גבוהים, עם הרבה רצון לטוב!!

תעשי מה שאת רוצה..

אם יש סודני שמצא חן בעינייך ובא לך עליו ולו עליך, שיהיה לכם בהצלחה וחיים מאושרים!

והצלחה צריך בכל זוגיות!

תבקרי אצלי באישי...

ולא, אין לי בעיה עם גרים.

אז את בבעייה גדולה, מקווה מאד שהתגובות שלך ציניות, אבל עצם המחשבה של להתחתן עם גוי, מעוררת בי בחילה, חבל עלייך...

והזלזול של "קומי אורי" מוצדק, זה מראה שהיא במצב טוב ומי שיש לו פה בעייה זאת את, ולא היא..

תסבירי את עצמך,נשמה.. זה כואב לשמוע את מה שאת מרגישה ומספרת! מה הכוונה בנים יהודים לא חושבים שאת בסגנון.. יש מליוני(!) סגנונות בתוך הבנים היהודים.. בטוח אחד מהם מתאים לך..

את יודעת כמה רווקות מבוגרות שכאילו לא הייתה להן יותר תקווה ואני בטוחה שהן כבר דמיינו את עצמן מתות בעילום שם ללא קרוב וצאצא התחתנו והקימו בתים נפלאים?!

אנחנו צריכות כל החיים שלנו לחיות באמונה שלימה וביטחון בה' שהוא עושה את הטוב ביותר בעבורנו..

ולרצות מעבר לסתם בן זוג שמפנק ומחמיא.. לרצות מישהו שיהיה מחובר אלינו בקשר עמוק ורוחני מישהו שאיתו נוכל להמשיך את השושלת היהודית ולהביא ילדים שימשיכו את עמ"י ויגדילו תורה בעולם..

מישהו שהוא באמת משורש נשמתנו ושהוא מיועד לנו עוד שלושים  יום לפני שנוצרנו..

(סיסמאות סיסמאות?! אבל באמת שקשר אמיתי עמוק ונכון עדיף על פני כל הולנדי בלונדיני וחתיך או סודני שקורא אלייך כל מיני קריאות..)

תמשיכי להתפלל ולזעוק לה' - אני רוצה בעל מבניך!! אני לא רוצה בנסיון הזה..

ובעז"ה ה' ישמע לתחינותייך והגאולה הפרטית שלך בא תבוא..

בהצלחה!!

ונשמע הגיוני, זה אם את מחכה שהם יתחילו איתך.

ואל תעשי את עצמך כ"כ מסכנה,

תתחילי לצאת עם בחורים שמציעים לך- ורק אח"כ תגיעי למסקנות כאלו....

ואנשים שמתחילים ברחוב לא מראים על כבוד מיוחד שהם רוחשים

לבחורה, ומסודני שמציע נישואים ברחוב לא מתפתח קשר אמיתי ובר קיימא......

פשוט נראלי חבל...

את רצינית??? 

אם להגיד את זה לעצמך זה מה שעושה לך טוב, אז שיהיה לך בכיף... 

אם רק החיצונית היא מה שמפריעה לבנים יהודים?!

שרקו לך

החמיאו לך על השמלה

הציעו לך את עצמם

התחננו למרגלותייך

התוודו בפנייך על אהבתם אלייך..

ב"ה שהגברים היהודים צנועים וצדיקים.

זוגיות טהורה במציאות יהודית - נכון, אולי לא באה בקלות

אבל היא שווה כל דקה שחיכית, כל ערב שסבלת בבדידות..

[ואם את רוצה לדעת עם כמה בחורים אני יצאתי וכמה חיפשתי עד שקיבלתי את שלי..באישי- בשמחה!]

את בחורה טהורה, מיוחדת ונעלה!!!

את נערה יהודיה! את בת של מלך!! נסיכה!!!

לא מגיע לך סודני, אריתריאי, שוודי, הולנדי - שכרגע הוא גוי.

זבל זבלים והבל הבלים!

מגיע לך רק נסיך! טהור, קדוש ואציל נפש כמוך!!

לעולם אל תתפשרי!

את לא צריכה להיות "הטעם של היהודים"

את צריכה להיות "הטעם של בעלך" וזהו!

והוא יבוא!

בלה!

אני חוזרת על זה!

מגיע לך הטוב ביותר!!!

ורק נסיך יהודי!

אל תתייאשי!!!

כדי לקבל אזרחות.

ואין מצב שאת לא טעם של "יהודים".

כשטיילתי במרכז אמריקה, בתור אזרח אמריקאי, גם אני קיבלתי כמה הצעות נישואים... (גם אחי הגדול קיבל הצעה כשהוא טייל בדרום אמריקה... היתה אפילו מי שהציעה לו סכום כסף לא מבוטל בשביל זה...) 

זה לא משהו כ"כ נדיר. 

בישראל מדווחות למשטרה כ 2500 עבירות מין חמורות בכל שנה.

מתוכן בודדות ביותר מיוחסות לאזרחים זרים מכל סוג שהוא.

שהם,אגב,לא אזרחים זרים. הם פליטים.מסתננים.תקרא לזה איך שבא לך.

מה שכן,בוא נאמר שכשסודני מעוניין בבחורה יהודיה הוא לא יזמין אותה לגלידה...

כמעט כל עבירות המין מבוצעות בידי יהודים, (כולל לצערי גם דתיים וחרדים), חלק בידי ערבים ורק מעטות ביותר קשורות ל"סודאנים".

ואגב, רק חלקם הם סודאנים. יש ביניהם אתיופים, אריתראים, סודאנים, קנייתים ואי אלו אחרים.

והם בהחלט אזרחים זרים אף אם הם מסתננים או פליטים או מחפשי עבודה או כל דבר אחר.

ולצערי יוצא לי להתערבב עם חלק מהם (בהקשרי עבודה) אז אני מכירה את הלך הרוחות.

ותאמין לי,שבין בחור X ממוצא סודני לבין בחור Y ממוצא אריתראי אין הבדל גדול.

ובלי קשר צריך להעיף אותם מכאן.

עבירות המין (הרבות!),האלימות,שתיית האלכוהול ברחובות והפיכת שכונות רבות בארץ לשכונות מצוקה שמפחיד לעבור בהן-זה רק טריגר.

עסקתי בסודנים בלבד.

והם אונסים כשהם רוצים בחורה, הם לא מציעים לה נישואין!

אבל הפעם אינני מסכים אתך

ולכן את יודעת ששני המקרים האחרונים הם אלו המייצגים ולא חלילה סודנים אחרים שהם באמת אנשים אומללים שחיים בעניות גדולה ולא עושים מעשים אכזריים כלל ועיקר.

(אני מסכימה שיש בעיה גדולה בעצם היותם כאן, זה לא סותר את מה שאמרתי)

מבחיל ההתחסדות הזו.

.

חיפשתי מילה שלא תהיה שלילית כמו "נגד" אבל לא מצאתי..

מי שלא הבין שיקרא תנ"ך

מצטער אם זה נפילה חזקה מידי אבל את לא יכול להטיל פצצה וללכת

כך שהוא עדיין תקף...

• שתי תאומות זהות, מסתדרות יופי אחת עם השניה, בעלות טעם זהה בבגדים (יתרון! ארון משותף!) שרוצות להישאר ביחד עד הסוף..

• דרושה אישה שאוהבת לבשל חריף לבעל של אשכנזיה..

• דרוש מגשר-צרות עם ניסיון, לבעל שלוש נשים שרבות כל היום ומאכילות אותו מרורים..

• שאלה בפורום- "בעלי עומד להתחתן עם אישה שניה, ואני ממש מחפשת שמלה מהממת שתראה לכלם מי אשתו האמיתית, מישי מכירה תופרת טובה?"

יש בעיה רק עם הראשון שלך - אסור להתחתן עם שתי אחיות

יאללה חברה תזרמו

כולה הלכה, בשביל זה להרוס בדיחה טובה?!

<צ>

מצאתי  את האחת עכשיו אני מחפש את השניה

מי רוצה להתחתן עם 2 נשים??? 

איזה מטומטם יחזור על אותה טעות בפעם השניה??? 

יש לי כמה מילים להחליף איתה

(למרות שאני חושב שמצאתי אותה... עכשיו אני רק צריך שגם היא תחשוב ככה... )

מה שסמוי מן העין יש בו ברכה...

הייתי אומרת לך לערוך שוב ת'הודעה..

אבל אתה כבר לא יכול כי הגבתי לך

|מרושע|

או שבעצם אתה רוצה שהיא תראה את זה?? 

(לא רק אתה יכול לכתוב לי הודעות מרושעות בצמ"ע)

יותר מחמות אחת

אוכל / מעשן...

אני רוצה גם..

הרופא שיניים לא הסכים לתת לי גז צחוק היום

אם הרופא שיניים לא מספק גז צחוק תמיד אפשר להשלים את החסר באמצעים אחרים

תשאפי ותדברי ואז תצחקי שבועיים

ככה זה כשההורים של בעלי גרושים ואבא שלו נשוי פעם שניה...

(רק שאצלנו צריך לתקן ל"נשוי פעם שלישית". ז"א לאמא שלי היו 3 חמיות עד שהן כבר לא היו שלה יחי המשפחולוגיה ההזויה!)

-יכולת מוכחת בבישול בלי לעשות יותר טעים ממני

-יכולת מוכחת בקילוף הררי תפוחי אדמה

-מקצוענות בניקיון סירים שרופים. וקבלת אחריות כוללת על כל סיר שנשרף לא משנה מה הנסיבות.

- כביסה ברמת מכביסה. ושלא תתעצל להפריד צבעוני-בהיר מצבעוני-כהה

- שתדע לגהץ טוב! את הקפלים במכנסיים. ושלא תחפף בגיהוץ של החפתים.

- שתהיה פנויה לקחת את הילדים מהגן כל יום, כשאני באה מהעבודה.

-אבל שלעולם לא תעז לתפוס לי את האוטו כשני צריכה.

- שהילדים שלה לא יהיו רועשים, מנוזלים, מסריחים, או זוללי תקציב.

- שחמותי לא תאהב אותה. נקודה.

..... "

כעת הדבר היחידי שצאדיקה יכולה לבקש לבעלה,

זה עוד כמה מחשבים, נוסף על מה שיש, שאף אחד מהם לא יקנא בשני גם אם הוא יותר טוב..

משפחה צעירה ומאושרת קולטת נשים נוספות.

גבר שמצא את האחת, מחפש את השניה.

אומרים משהו על הבנאדם.

אם המציע/ה לא חושב............

אני אכתוב בלשון זכר.

אם המציע לא חושב שיש למי שהוא מציע בעיה ספציפית

שבגללה היא התגרשה,

זה לא שונה מכל הצעה אחרת.

כמובן שהתמונה שונה אם יש גם ילדים.

יש גרושים מאוד איכותיים..

פשוט התחתנו עם אדם שלא מתאים להם..

אם זה לא משהו שמעיד על האופי שלו, לא הייתי פוסלת.

יצא לי לצאת פעמיים עם גרושים. בפעם הראשונה הבחור אמר לא אחרי פגישה אחת כי הוא רוצה דוגמנית כמו אשתו הקודמת ובפעם השניה הבחור התנהל בצורה ממש לא מתאימה (התחיל לשתף אותי בכל מיני פרטים אינטימים מהנישואין שלו...) ועד היום כל כמה חודשים הוא מטריד אותי בטלפון (אין איך לחסום אותו כי הוא מתקשר מחסוי) למרות שעברו כבר שנתיים וחצי.

אך מצד שני יש לי חברה גרושה שהיא בחורה מדהימה.

לפעמים הגירושין זה תוצאה של אי התאמה ולפעמים זה תוצאה של התנהלות גרועה של אחד הצדדים וצריך לברר את זה טוב טוב, לאו דווקא אצל אנשים שהם חברים של הגרוש.

אבל באמת אסור להכליל

בתור רווק שמחפש את האחת אני יכול להגיד שהמשפט "כל הטובות תפוסות" מעולם לא היה נכון יותר.

הנגזרת של המשפט הזה היא שמי שהתגרשה אז אחת מהשניים:

או שעכשיו יש אחת אי שם בחוץ שהיא "טובה" ולא "תפוסה"

או שזה שהיא כבר לא "תפוסה" - זה כי היא כבר לא "טובה"....

ותחשבו על זה...

ועוד לא התחתנתי?

של מה קודם למה - הביצה או התרנגולת.

לברר יותר מטוב מה היתה הסיבה לגירושים. 

הלוואי שאני לא תוקפנית מידי...

אבל-

זה כ"כ לא שייך!

מאיפה הוא יכול לדעת מה הרגשות של הצד השני? 

ואם הצד השני רוצה אותה ועדיין קנאי? הוא יהרוס הכל סתם. לא חבל???

ואם לצד השני יש בעיות נפשיות וזה יכול להעמיד את הגרוש/ה בסכנה???

ואם הם הצד השני מרגיש צורך בנקמה או סתם לא בא לו לראות אותה עם משהו אחר??

כל עניין הגרושים זה להתנתק מהצד השני! אין שום עניין לבוא ולערב אותו בדברים כ"כ אישים.

ממש לא שייך!

יש כ"כ הרבה דרכים לברר מה בדיוק קרה שם בלי לדעת אפילו מי הצד השני.

בדרך כלל כדי לריב צריך 2 . ובדרך כלל הצד השני ירצה נקמה ולהגיד רק דברים רעים!!

קרוב משפחה שלי התגרש אחרי 16 שנות נישואים .

גרושתו לא לוקחת אחריות על המצב הכלכלי ומאשימה רק אותו ...למרות שגם הוא לא טלית תכלת ,אבל הוא רצה לתת לה את מה שהיא ביקשה והיא הפעילה עליו לחץ רב .

היא התעקשה לרשום את כל הילדים לבתי ספר הכי יקרים ולגור בדירות הכי יקרות...ולקנות הכי יקר בגדים

ומאשימה רק אותו במצב הכלכלי ...

אחרי הגירושים הוא נפגש עם בחורה מדהימה . והכל הלך מדהים כמעט שנה , ..עד שהיא החליטה לדבר עם קרובים של הגרושה.. שכמובן לא ידעו את כל הסיפור אלא רק את מה שהגרושה אמרה (שכאמור לא לוקחת אחריות ) והחליטה לעזוב  את הקרוב .

אין ספק שאחרי שנה שלמה שהוא הוכיח את עצמו באישיות ורגישות .. לעזוב אותו , היה פשוט טרוף מצידה .

ואני תקווה שיום אחד היא תתפוס את עצמה ותבין - מה עשיתי ??

ולגרושה שיהיה לה רק בריאות ...

תחשבו טוב אם אם רוצים לדבר עם הגרוש/ה כי  כמו שאמרתי לפעמים הגרוש/ה הוא אדם טוב שפשוט נפגש עם מזל רע....

בס"ד

מה אתם מצפים שהגרוש\ה יגידו??

בעניי יש בזה חוסר טאקט כלפי הגרוש\ה שמנסים לברר אצלם...

למה שהם ירצו בכלל לשתף פעולה? למה לחטט לאנשים זרים בצלקות?

אולי הבירורים הללו הם בבחינת זריית מלח על פצעים?

לא יודעת אם וכמה זה מעשי אני הייתי מתעניינת אם היה להם ייעוץ זוגי, ואצלו מבררת את מה שמעניין אותי לדעת על האדם שנפגשים איתו. (וכמובן לא על גרושתו וכ')

לא להיכנס לפרטים וכ', אלא בכללי, מהלך נפשי של אדם.

ועוד דבר שכדאי לקחת בחשבון- גירושין זה משבר.

לרוב אנשים משתנים לאחר משברים שעברו, לומדים דברים.

ונקודה אחרונה אם כבר יוצאים עם גרוש\ה שימו לב לאופן הדיבור על מה שהיה.

אם אדם אומר שהצד השני היה מפלצת וזאת הסיבה היחידה- אז כנראה שהוא עדיין לא הפנים את המסר שהיה צריך ללמוד, או לחלופין שהוא לא כנה, כי גם אם הצד השני היה מפלצת, היה במספר את המקום שאיפשר את זה... וגם הוא אמור ללמוד.

בהצלחה רבה לכולם, שכל אחד יזכה להקים בית נאמן בישראל, ומה שהיה עד עכשיו רק יחזק ויעזור שהבית החדש ייבנה ממקום טהור פנימי ושלם יותר.

אבל לא בטוח לפני פגישות

אולי להיפגש ואז אם שייך להתחיל חפירות

בתור מישהי ששידכה (והם מתחתנים בקרוב ממש) גרוש+ילד עם בחורה רווקה וב"ה אני מאוד מעריכה את האישיות של שניהם. לפני שהעזתי לעשות את השידוך הזה ראיתי עם הבחורה שזה בחור ממש מתאים למה שהיא מחפשת (והיה קשה למצוא מישהו כזה, לא שהיא בררנית, פשוט היא בסגנון מאוד מסויים) ואחרי שבדקתי המון זמן (שעה+) עם מישהי שידעה והכירה את סיפור הגירושין מקרוב שוכנעתי שהוא בחור טוב, מה שנקרא "גרוש שלא באשמתו". נכון, לטנגו צריך שניים ויועצת נישואין אני רואה את זה עין בעין, אבל לפעמים האשמה היא לא בדיוק שווה בשווה, למשל: צד אחד שרוצה ללכת לייעוץ זוגי וצד אחר שלא מוכן לעבוד ולהשקיע בשיקום הזוגיות או במקרים קיצוניים-צד אחד שעבר את הגבולות לגמרי (למשל, אחרי מספר שנות נישואין הבחור החליט שהוא מעדיף לחיות כ"חילוני" וליצור קשר קרוב עם בחורות אחרות - זה משמע אולי הזוי, אבל אני מכירה לצערי סיפורים כאלו מקרוב-מכלי ראשון). כי גם אם בן הזוג עצבן אותך מאוד, יש גבולות ברורים שאותם לא עוברים (למשל, לא הולכים לחפש אהבה במקום אחר), גם אם מאוד כועסים ונעלבים.

לסיכום, ממש לא נראה לי שייך לשאול את הצד השני של הגרוש-ברור שיגידו דברים לרעתו, אלא אם כן הם צדיקים נסתרים, אבל בדרך כלל מהלך של גירושין רווי בהרבה כאב שיוצא לפעמים בתור האשמות כלפי הצד השני (גם אם אתה יודע בתוכך שגם אתה לא לגמרי "צדיק", יותר קל להאשים את השני).

אבל...

כדאי מאוד מאוד לשאול רב שהיה מעורב בסיפור ויאמר את כל האמת על סיפור הגירושין.

לגבי הילד, כל בחורה צריכה לחשוב בעצמה כמה כוחות יש לה כדי להכיל עוד ילד, וצריך לזכור שלא תמיד זה ממש לגדל את הילד כי רוב הזמן הוא אצל האמא..

בהצלחה רבה

והחלטות טובות!

שרית

חברה טובה שלי היתה גרושה ב"ה התחתנה בשנית עם רווק

וכשניסינו לשדך לה בזמנו, היה ברור לה שהיא נותנת מספר של רב שהיה קשור לתהליך הגירושין

כדי שיהיה אפשרות לברר טוב טוב 

ויש לי עוד כמה חברות גרושות עם ובלי ילדים

נשים מדהימות אחת אחת אני הייתי ממליצה בחום עליהן

בהצלחה

לא צריך להברוח ממקור המידע הכי חשוב הזה. כמובן להביא בחשבון שאולי עושים חיסול חשבון.

 ומקרה שאני מכירה .

 לאשה אלמנה כמה שנים  הכירו איש גרוש.

 רב שהכיר היטב אותו וקצת אוותה התקשר אליה ואמר לה לא פחות ולא יותר אלא שהאיש הזה זה לא משהו בשבילה .

 היא אשה אסרטיבית , החליטה שהיא סומכת על ההרגשה שלה בלבד , והתחתנה עם הגרוש.

רק  חודש חודשים אחרי החתונה ראתה שהעובדות דוקא בעד הרב ההוא.  אבל היא אשה חזקה ומצאה פתרון: התגרשה ממנו !

דוגרי לא בא לי להיות השניה של מישהו...

ב"ה הקב"ה לא העמיד בפניי את הניסיון הזה.

ושלא יעמיד.

תמיד תהיי רק מי שאת

רק מה שאת

האישיות המקסימה שלך

הבית הייחודי לכם שתבנו ביחד

לוגית, פשוט- תוכלי להיות רק- את, לא "שניה"

(ואם הוא אכן התגרש ממישי בעבר- כנראה היא לא היתה מציאה... מה שתמיד יקנה לך את המעמד של מלאך זוהר- או אוצר יקר שצריך לשמור לא לקלקל וכמה שיותר לטפח.... )

מהכיוון השני- יכול להיות בחור שיאמר את זה על גרושה

ועל זה אני אענה את אותה דבר- האישיות היא ייחודית, הציפיה לקריבה- היא ייחודית רק אלייך.

(ומתחתנים עם אישיות- לא רק עם גוף)

("לוגית"..)

אבל לא תמיד נכון במציאות.

ספציפי לגמרי.

אם את/ה רואה שהפגישות רציניות וחושב/ת על אירוסין, אפשר לדרוש לראות את תיק הגירושין. אם מה שכתוב בתיק תואם במידה מסויימת את מה ששמעת עליו/ה עד כה, ומה ששמעת עליו/ה מכמה מקורות חוזר על עצמו, אפשר להאמין שהבחור/ה נפל/ה בפח ואינו/ה אשם/ה בגירושין שנגרמו ע"י מקח טעות.

ובכל מקרה, תמיד כדאי לבדוק, כי גם רווקים נופלים לפעמים בפח, כי הסתנוורו מנקודה כלשהי ולא רצו לשמוע עצות, או שלא בדקו מספיק לפני החתונה, או שהיו צעירים מאד ולא ידעו על מה לשים דגש. בנישואין שניים הם ידעו על מה לשים דגש ויתכן שאף יהיו רגישים יותר לזולת בגלל ניסיונם. 

עדיף לשאול רב, בורר או יועץ נישואין שטיפל בהם

[וגם המידע שלהם חסוי בד"כ ע"פ החוק]

ניתאי אתה לא חושב שאולי במה שכתבת אתה גורם לבעיות ? 

 זה די ברור שבין אנשים עם כל מיני בעיות יש יותר גרושין . ולכן לגמרי טבעי והגיוני והכרחי לבדוק.

 אני אומרת לבדוק. לא אומרת  שהכרחי שיש בעיה .

 יכול להיות שאם אחש מהשנים היה בודק יותר לא היה נכנס לזה. יכול להיות .

 בטח שיש המון אנשים נפלאים שאיך שהוא הנישואין הראשונים שלהם לא הצליחו ובפעם שניה יהיה נהדר.

נראה לי שהתגובות מתחלקות בין מי שמכיר מקרוב גרוש/ה (או הוא עצמו) לבין מי שלא.

אני יודעת שכך זה אצלי. תמיד חשבתי בלבי שבגרושים יש איזה פגם, משהו בהם לא בסדר, עובדה, הם לא הצליחו לייסד קשר זוגי וכו', ורק כאשר התיידדתי עם מישהי גרושה, שאין מדהימה כמוה, שיודעת להפיק לקחים ממה שקרה לה ושאין לי ספק שמי שיקבל אותה יקבל מתנה, רק אז הבנתי שהסטיגמה שהייתה לי כ"כ שגויה, שיש כ"כ הרבה אנשים מקסימים שהייתה להם התנסות לא טובה. נכון שיש כאלה שבעיות באישיות גרמו לגירושים, אבל לא חסרים רווקים כאלו, וההוכחה - לפני שהגרושים האלו התחתנו גם הם היו רווקים...

בקיצור, כמו תמיד, חשוב לבדוק במה מדובר, אבל חשוב לא פחות לא ליפול לסטיגמות וחס וחלילה סתם לפסול אנשים נפלאים!!