פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 149)

לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קא - קיב
קיט - קכא
 

@המטיילת בארץ כל הכבוד על ההתמדה!!

שנה טובה

מליאת שפע וברכה בעזרת ה'

מה את חושבת על אתרי היכרויות?

כאן.

בגדול, זה חוויה די מציפה עבורי. אני מרגישה שזה קצת שוק בשר, כאילו אני מוצר על המדף - ואין כל כך מי שמתעניין.

בהתחלה, חיכיתי שיפנו אליי, והמעט שפנו היו מאוד לא רלוונטיים (גם בקטע שכתבתי בכרטיס שאני מעוניינת עד גיל מסויים, ומי שפנה הם פלוס מלא שנים מזה - מילא אם זה היה שנה-שנתיים מעל מה שכתבתי, אבל שמונה שנים מעל הגיל המבוגר נראה לי מוגזם).

ואז החלטתי שאני צריכה להיות יותר אקטיבית. הבעייה אז היתה שאלו שנראו לי הכי רלוונטיים - אני יודעת שהם אמרו כבר לא דרך צד שלישי (ראה כאן).

ואז מי שאני כבר כן פונה אליו לא עונה, וזה גם מתסכל (ראה כאן. כל מי שפנה אליי, גם אם היה מאוד לא רלוונטי, כתבתי לו הודעה בחזרה.)

נראה לי שהחוט המקשר בין המקרים השונים שהציפו אותך בשימוש באתר היכרויות היא רגישות.

ואכן, רגישות זה דבר נפלא, אך נראה לי באמת הפלטפורמה שלאתרי היכוריות היא שונה במהות שלה. היא פלטפורמה שבה מנסים להשיג הצעות באופן של 'על הדרך', היא לא לפנות לשדכנית וגם לא לחברה. מתי שהתקשורת נעשת מול הבנאדם עצמו, וחוץ מזה אין קשר עם הבנאדם עצמו (הוא בנאדם זר סה"כ) אז הגיוני שהתקשורת הזאת תהיה מאוד לא ברורה ולכן כדאי להיות מוכן לזה מראש, ובאמת אם אין היתכנות לזה מראש ואין רצון לכך אז אולי באמת חבל להשתמש בה. 

למדתי מנסיוני ומנסיון אחרים שהגישה האידיאלית שבאים לאתרי הכירויות היא ללא לצפות. אם עכשיו אני אצפה שכל בחורה תענה לי אני אשתגע. לכן אני משתדל מאוד לא לצפות ומתי שזה מצליח אז אני שמח על כך. 

אם נלך על פי העקרון הזה אז זאת התשובה שהייתי נותן לשאלה שלך האם לפנות לאותו בחור שלא רצה פעמיים - מאוד סביר שהוא לא ירצה. אך שום דבר לא יקרה אם תשלחי לו, הוא לא מכיר אותך וגם הודעה באתר זה לא כזה ביג דיל. אז אם את כל כך רוצה לנסות, למה לא? אם גם אם לא תשלחי בסדר.

 

בגדול נשמע לי שאת בכיוון ה

זה משהו שאני לא רגילה, לעשות משהו ולא לצפות. זה נראה לי שריר שצריך לעבוד עליו...

להגיד 'לא לצפות' זה באמת משהו שהוא לא מנוסח טוב. הרי כל פעולה שנעשת נעשת לשם מטרה מסויימת. אם לא היינו מצפיים לא היינו צריכים לעשות שום דבר. 

 

לצפות. לצפות להזדמנויות, אולי זה יותר מדוייק.

ככל שההצעה יותר 'ממוסדת' (שדכנית/חברה) אז ככה לצפות לכמה שיותר סדר. ככל שההצעה פחות 'ממוסדת' לפחות סדר ולהבין שיש פחות ידיעה ביחס למה להתכונן (יענה על ההודעה, לא יענה וכולי).

 

אתר הכירויות זה משהו אכן שהוא טוב להיות בין לבין כזה, לא הייתי בונה עליו כמקור עיקרי להצעות אבל נראה לי שהוא יכול להיות שימושי.

 

אולי צריך לחשוב גם על דיוק ולאו דווקא רק על הגדלת מאגרים?

 

לפעמים אנשים בגבורה גדולה פונים להמון אתרים, מיזמים ושדכנים 
אבל מציגים את עצמם בצורה לא מדויקת או מדויקת בעיניהם אבל המציעים מקבלים תמונה אחרת 

 

מה שמוביל להרבה הצעות לא מתאימות 

 

שווה לשבת עם אדם שאת סומכת עליו ולבדוק האם מה שאת רוצה זה מה שאת משדרת 

 

 

 

אבל שכחתי לכתוב גם את זה בהודעה ראשונה -

ריעננתי את הכרטיס שלי בעזרת אחרים (כתבתי על זה גם שרשור), הלכתי לצלמת מקצועית והחלפתי תמונה.

הקטע הוא שגם הצעות לא מתאימות אני בקושי מקבלת... אני מקבלת מעט מאוד הצעות, ומתוכם מה שרלוונטי זה בודדים - וזה אחרי שאני מוכנה לבלוע דברים שפעם לא הייתי מוכנה...

(גילוי נאות: אשתי היא זאת שפנתה אלי ראשונה באתר היכרויות מסוים)

 

בנוסף, אפשר לנסות ולרענן את התיאור העצמי, להפוך אותו מרשימת מכולת משהו יותר יצירתי.

1. אתרי היכרויות הם בהחלט משאב לדייטים בעלי פוטנציאל

2. באתרים ובקרב השדכנים צריך להתעקש על רשימת דרישות מקובעת, אלא לנסות ולהרחיב אותה: חוצניקים, חוזרים בתשובה, בני עדות כאלה ואחרות וכו' וכו'.

1. השאלה היא לכמה עוד להירשם...

2. לא הבנתי את מה שכתבת, נראה לי שחסרה שם מילה במשפט. התכוונת שלא צריך להתעקש על דרישות מקובועות?

אפשר להירשם לכל האתרים הקיימים. מציאת החצי השני משולה לחיפוש עבודה - משתמשים בכל המשאבים הרלוונטיים.

כשמחפשים עבודה, לא משלמים לכל חברת כ"א.

אני מסכימה איתך שלירות לכל הכיוונים זה טוב - אבל יש אנשים שעושים מזה פרנסה, ואם נרשמים לכל דבר - זה יוצא כבר עלות רצינית - וכפי שכתבתי, הוצאתי בשנה האחרונה סכום די גדול על זה (ובפער עצום ממה שהוצאתי על הפגישות עצמם....).

ולצערי - אין קשר בין ההשקעה הכספית לבין התמורה. אולי זה סוג של הפוך על הפוך, אבל איזה אינטרס יש לאתר היכרויות שאפסיק את המנוי? חברת כ"א יוצאת נשכרת מכל שידוך, והאתר רק מפסיד מנויים..

 

ואני לא חושבת שאני מתעקשת על הרבה דברים, אני מוכנה להתגמש, יוצאת עם מגוון די גדול של אנשים - הבעייה היא למצוא אנשים שמוכנים בכלל לצאת איתי (זה לא שאני מסננת יותר מידי הצעות, זה שאין לי בקושי הצעות לסנן....).

יש גם שדכנים שעובדים בחינם..

כמו כל שירות בתשלום (בכל נושא שיהיה) אז מנסים להעריך אם זה שווה את הכסף או לא.

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

"רוצה אשה בקב ותפלות יותר מתשעת קבין ופרישות" (משנה מסכת סוטה פרק ג משנה ד)

אלא אם כן אתה חושש שאתה בדרגת בן עזאי

כמה חז"ל דיברו על החשיבות של אדם לשמח את אישתו ולהיות איתה ולא לצער אותה..
נדמה לי שמסוכן לקחת את האמירה הזאת באופן פשוט.
לא מכירה את האמירה בפנים, אבל יתכן שהוא מדבר על תלמיד חכם רציני וגדול, שזה יהיה הפסד אדיר לאומה אם הוא לא ימשיך לעיין.
כמובן שיש גם משמעות גדולה ללימוד ולעיון לאדם פשוט, אך נדמה לי (לפי האמירות הרבות של חז"ל על כך) שזה חייב לבוא באיזון ובהתחשבות בסיטואציה, תוך זהירות ברגשות אשתו שלא יצערה (בטח ובטח בשנה הראשונה לנישואין שאז הוא מחוייב בכך מפורשות).
אני לא כותבת את כל ההנ"ל מתוך אגואיזם ומחשבה על טובתי כאישה (מקווה לפחות), אלא מתוך הכרה בחשיבות של בניית בית והחזקת זוגיות טובה ובריאה.

ומחילה על השבתת השמחות, אני יודעת שלקחתי מילתא דבדיחותא באופן רציני. אבל זה היה לי חשוב.

למען הסר ספק - אני אכן חושב שזוגיות היא דבר יקר, המשכיות העם היהודי היא דבר יקר, בית יהודי הוא דבר קדוש.

 

אבל -

התפיסה המאד נפוצה היום, כאילו זוגיות היא הדבר הכי חשוב בעולם, השקעה בזוגיות עדיפה על פני כל מצוה אחרת, אין דבר קדוש ייותר מאשר הבית היהודי - נראה לי שזאת הגזמה.

 

הר"ן כמובן התכוון, שהמחויבות של גבר לאשתו היא בגבול הסביר, ובדיוק כמו שגבר שיש לו בעבודה דדליין לפרויקט רציני כנראה יאחר קצת הביתה באותו שבוע, כך הדבר גם כאשר סוגיה תפסה אותו לא מוכן בבית המדרש.

כן, מהותית, לימוד תורה בהקשר הנכון ובזמן הנכון קדוש יותר מזוגיות ומבית יהודי ככלל. למעשה כל מצוה וזמנה, וחוץ מזליגה של כל צד על חשבון הצד השני, לכל מצוה ינתן הזמן הראוי והנדרש. אבל הקדושה היא בעיסוק ברוחניות ובידיעת ה', ולא בהיכרות עם התכשיטים שהאשה רוצה לחג (ויש חובה להכיר ולדעת! אבל זה לא קדוש יותר משורה אחת ברש"י)

 

לא באנו לעולם רק כדי להיות כלי להקמת הדור הבא. באנו כדי לעשות עבודה רוחנית משמעותית, להנחיל תורה לדור הבא, וכן, גם כדי להקים אותו פיזית. ואולי יש מי שלא יתאפשר לו יותר מאשר הדאגה לקיומו הפיזי של התא המשפחתי שלו, ובכל השאר הוא יסמוך על עזרה מבחוץ במקרה הטוב. אבל לדעתי המעלה של אדם בהיותו איש משפחה טוב היא קומה יסודית, ויש הרבה קומות רוחניות גבוהות יותר (רווקים עובדים את ה' בקומות הגבוהות יותר או בקומות מקבילות, ומחכים לבנות את המתחם הזה גם כן)

כי נשים בימינו לא מקבלות על עצמם שזה יהיה המצב בקשר.
אבל אני מדבר לפני שנוצר הקשר.

אומר שלא קי"ל כדברי הר"ן. ומביא אותו הכה"ח.

כלומר, שכיון שכך היא מרגישה, ממילא לגביה ההלכה הזאת לא נכונה

אולי שווה לפתוח שרשור על אם זה קיים היום ;)

 

 תורה שבעל פה היא בעיקרה כתובה בצורה כזאת שהיא מתיאמה לדיבור בעל פה ולכן קשה מאוד להבין את הדברים לפי ההקשר הנוכחי. ההיתר לכתוב את הדברים שנעשה על ידי רבי הוא ממש הרקע להבנת דברי חכימנו הכתובים  שבכל דור ודור.

למשנה יש פרוש שהוא הגמרא, לגמרא יש את הפירוש של הראשונים (שהנפוץ שבהם הוא רש"י כמובן), לראשונים יש הרבה פעמים פירוש של רבונתינו האחרונים. וגם שלומדים הלכה, ר' יוסף קארו כתב את הבית יוסף ואת השו"ע שעליהם יש ערימות על גבי ערימות של 'נושאי כלים'!

למה צריך את זה כל זה? למה זה ככה?

כי כל דור ההקשר משתנה ולכן לא משנה מה צריך לפרש בצורה שתשמר את המשמעות הראשונית על פי ההקשר העכשיוי.

 

הגמרא והמשנה וספרי הקיצור השונים ידועים בכך שהם נוטים לקמץ במילים. לכן גם כקוראים טקסט שהוא יחסית מובן לפעמים צריך לחשוב עליו הרבה על מה בדיוק הוא מדבר

 

התוספות יום טוב הוא מיישב את דברי הר"ן עם הרמב"ם.

עפר אני תחת כפות רגלי החיד"א, רק מציין שלא הכי פשוט לחלוק על הר"ן.

ולכן דברי הרב אלישיב מתחברים, במיוחד למישהו שלא ראה את הסוגיה על בוריה.

סתם ..
שנה טובה , אין עליכם ♥
שנה של שפע בריאות שמחה אהבה ונחת השגחה!!
שנה של ניסים , התחלות חדשות טובות ויפות.

אמן והמברכת תתברך בכפליים.

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

על השקעת שעות לקידום הפורום.

כתיבה וחתימה טובה לכל משתתפי ומשתתפות הפורום.

שנה שבע"ה תכיל רק שמחות!

רטרואקטיבית

רק כדאי להוסיף עוד עריכת מנהל ולהוריד את הטעות הלשונית הזאת עם הסמל הזה / שבאה מתוך אדאולוגיות זרות שהולכות ראש בראש נגד חוקי העברית התקינה.
לשון זכר היא לשון סתמית שפונה גם לגברים וגם לנשים, לא צריך להוסיף פנייה נפרדת, ובטח ובטח לא לקטוע מילים עם לוכסנים ונקודות.

יום אחד, לפני לא הרבה שנים חבורת פמיניסטיות החליטו שהשפה העברית מעליבה אותן.
החליטו שהמילה בעלי מעליבה אותן, ושמעליב אותן הכלל שקיים כבר בתנ"ך שלשון זכר היא בנוסף גם הלשון הסתמית בשפה העברית. הן הזמינו מחקר שניסה להוכיח שבנות מצליחות יותר במבחן שפונה בלשון נקבה והתוצאות שלו זוייפו כדי להתאים לנרטיב. הן אפילו הודו בכך בצורה ציבורית. הן יגידו על שחור שהוא לבן ועל לבן שחור אם המסקנה היא שנשים הן מדוכאות וצריכות פמיניזם שיושיע אותן מעוד בעיה מדומיינת.
העובדה במציאות היא שלשון זכר בפנייה כללית מתארת גם גברים וגם נשים. זאת הסיבה שאנחנו מדברים על אלוקים בלשון זכר למרות שאין לו מין, זאת הלשון הסתמית. פניה בלשון נקבה פונה אך ורק לנשים ובאמת מדירה את הגברים. הלוכסנים ונקודות באמצע מילים הן פשוט שגיאה לשונית אחת גדולה.

אי אפשר לשכתב את חוקי השפה הקיימים בהתאם לכל גחמה שצצה לאיזו קבוצת מטורללות. בעצם השינוי הזה אנחנו שותפים להנחה שהשפה העברית הקיימת מאז ומתמיד "מדכאת נשים".

רגישות כלפי נשים שרוצות שיפנו אליהן כנשים.
זה לא קשור לתקינות השפה ולמלחמה של הפרוגרסיבים, את לא צריכה לחשוד במנהלים שהם משתפים איתם פעולה...

המלחמה בפרוגרס יצאה לגמרי מפרופורציות... אפשר להירגע, לא צריך כל הזמן להיכנס לFight or Flight כשרואים את הסימן '/'. זה לא אנושי כ"כ לחיות ככה בפחד כל הזמן

ההסבר הלשוני עבר לך בדיוק מעל ראש. ההעלבות הזאת היא המצאה חסרת בסיס שטוענת טענות שמראות חוסר הבנה בשפה בעברית, ועוד מעיזות להעלב בשם חוסר ההבנה הזאת.

המשפט "ברוכים הבאים" כולל גם גברים וגם נשים. להוסיף נקודות ולוכסנים מראה שלא הבנתם את המשפט מלכתחילה ושאתם שותפים להנחה שיש פה איזו דיכוי מכוון.
ברור שהמנהלים פה לא התכוונו באופן מודע לטעון את הטענה הזאת, אבל אסור לתת מקום לצורת ההתבטאות של אותה טענה.

אם כבר המלחמה בפרוגרסיבים עוד לא התחילה כמו שצריך כי נתנו לילדה מבולבלת ללמוד בבית ספר דתי (!) לבנים. ועוד הלוכסנים המטופשים האלו שמופיעים בכל מקום.

אולי לך זה מפריע אני לא שמתי לב לזה בכלל
לא מצווה לדחוף אידאולוגיה לכל משפט תמים
הבחורה רק איחלה שנה טובה

נכון?
למרות שאין לזה שום קשר לליקוי בלשון העברית. תקני לחלוטין לכתוב ברוכים וברוכות הבאים כמו שתקני לכתוב רק ברוכים הבאים.
זה נכון שאין צורך לכתוב "ברוכות" אבל המילה "ברוכים" יכולה להתפרש גם רק על גברים וזה נתון לבחירת כותב המשפט.

בקיצור.. זה לא קשור להבנת הלשון העברית. ואת לא מדברת בשם האקדמיה אלא משתמשת באקדמיה אבל מדברת בשם רגשות הזעם שלך על מה שקורה בעולם כיום (לא אמרתי שהרגשות לא מוצדקים).

פשוט בא לה לכתוב עם לוכסן, זה הכל.

(האמת שזה לא ממש נכון לכתוב "ברוכים וברוכות הבאים" כי 'ברוכות הבאים' זה לא תיקני
אבל בסדר, הבנו למה התכוונת😅)

אמנם לא נזעקתי מהשימוש בלוכסן או מעצם ההדגשה של "לכן", כי על אף שזה מיותר בעברית, זה לגמרי מותר ומאד מקובל. ולכן בכל מקום שזה לא נשמע מוזר, אין סיבה להמנע. בטח שאין מה להזדעק אם מישהו אחר השתמש.

 

אבל

האמירה כאילו יש עדיפות מוסרית ("רגישות") לשימוש הזה, *מאד* צורמת

 

ולגבי המלחמה בפורגרס - אני ממש לא "נלחם בפרוגרס". לא מעניין אותי, והלוחמים הנלהבים (משני הצדדים) לא מעניינים אותי במיוחד. אבל התנגדות למשהו היא לא בהכרח "פחד" או "שנאה" ואפילו לא מלחמה. מותר להביע עמדה.

את זה, כפי שמובן מדבריה. הגבתי אליה.


ואתה אומר שהעדיפות המוסרית (לא דיברתי על מוסר, אלא על רגישות אגב..) מאוד צורמת. אך לא הסברת מדוע. תסביר?

אני די בטוחה ש @חושבת בלב זה שם של ניקית אחרת.

הוא לא בהכרח נובע מפחד. יכול להיות שזאת בסך הכל תזכורת או הבעת דעה.

 

לגבי העדיפות המוסרית:

נכון שיש יכולות מסוימות שמאפשרות רגישות לתחושות של אחרים, אבל הנחת היסוד כאן היא שלכולנו יש יכולות דומות בתחום הזה (ולכל הפחות לא העמדנו למבחן את ההבדלים בין היכולות שלנו). ולכן שימוש בביטוי מתחשב יותר או רגיש יותר הוא ענין של בחירה ולא ענין של יכולת. ממילא, 

האמירה "אני רגיש יותר ממך לרגשות/צרכים של אחרים" שקולה לאמירה "אני אדם מוסרי יותר ממך"

כי אני כן עשיתי את השיקולים המתחשבים והתחשבתי ברגשות של אחרים בזמן שאתה לא.

 

וכעת לשאלת הצרימה -

הבחירה לתת משקל יתר למעמד האשה, ולפנות בנפרד לנשים גם לאחר הפניה הסתמית בלשון "זכר"-סתמי, היא בחירה שאיננה טבעית לשפה העברית, כמו שציינה נכון @חושבת בקופסא. היום זה מאד מקובל, ולכן אין סיבה לא לעשות את זה בכל מקום שזה מרגיש טבעי ונוח. אבל המחשבה שרגישות לתחושות של אחרים - ובעצם, מוסריות - *מצריכה* אותי לשנות את המינוחים הטבעיים היא מחשבה שהיא בהחלט צורמת, מפריעה ומטרידה (וגם, רחמנא ליצלן, בהחלט פרוגרסיבית)

זאת כבר פרשנות.. מרחיקה לכת בעיני.
כן אמרתי שיש אנשים שעבורם זה מטעמי רגישות ולא מטעמי טשטוש מגדרי. הבדל גדול.

לגבי הפחד - כשמישהו מזדעק כל פעם שיש סימן קטנטן של טשטוש מגדרי, אני מצטער בשבילו. לא קל לחיות ככה כשכל טריגר קטן שבקטנים מציף אותך.. מה זה אם לא פחד? מי שרגוע, לא מטורגט עד כדי כך..

הביטוי "גבירותיי ורבותיי" לא מפריע לך? למה?

זה המשתמע ממה שאמרת. מספיק כדי להיות צורם, אולי לא מספיק כדי להיות פשוט שקר.

ואני לא מדבר על "טשטוש מגדרי" - זה הנזק של המלחמה בפרוגרס, שהם מגדירים את שדה הקרב. אני מדבר על המחשבה שהדגשת מעמד האשה (המאבק של הפמיניסטיות, שכבר נשכח מזמן) באמצעים האלה, הוא "התחשבות" ולא "עמדה". זאת תפיסה שמציגה את מי שלא עושה כך כ"חסר רגישות" וכאדם לא מוסרי.

אגב בעיני זה חלק משמעותי - במקרה הזה כן - מהמאבק בפרוגרס, והוא השאלה האם העמדה שלהם מוסרית יותר משלנו. אם התחשבות באיך שאדם רוצה שיפנו אליו היא רגישות, אז מי שדורש מגבר שיקבל התייחסות של גבר גם אם הוא רוצה אחרת, הוא אדם לא רגיש ומדובר בפגיעה בו. בשם הרגישות נצטרך לקבל כל אדם על סך רצונותיו ורגשותיו ולהתייחס אליהם במלוא הרצינות כאילו מדובר בפגיעה ממשית, גם במחיר של ניתוק מהמציאות.

שים לב לנקודות שאני מדבר עליהן. אל תתקוף אנשי קש בשמי.

 

שוב, אני לא רואה כאן פחד ולא זעקה. בסך הכל מישהי מצאה הזדמנות להרצות את משנתה.

 

הביטוי גבירותי ורבותי לא מפריע לי, כי:

1 לא מפריע לי גם הביטוי "לכם/ן". מפריעה לי רק ההנחה שמדובר ברגישות לאנשים

2 "רבותי" כולל גברים בלבד, כמובן

3 מדובר בתרגום של ladies and gentlemen, שהם ביטויים ייחודיים לנשים בלבד ולגברים בלבד, והביטוי הוא ביטוי ישן, בן יותר מארבע מאות שנה. באותה תקופה לא היתה לנשים זכות בחירה (למי בכלל היה), אבל אם האשה היתה בעלת נכסים (lady) בהחלט היה הגיון להתחשב בה, וממילא להזכיר אותה בפנייה לקהל. משם זה התגלגל למה שיש לנו היום.

ורק הערה, כפי שאת מציעה שפמיניסטיות יכולות לא לקחת ללב ולא להיעלב מדבר שסך הכל פנייה הגיונית ותקינה, גם את יכולה לא לקחת ללב החלטה שלנו לפנות באופן אחר.

חידשת שום דבר שהיא לא ידעה
ככה היא בחרה לכתוב וצריך ללמוד לקבל גם מה שנראה לך מיותר (:

כך היא תהיה אנטיתזה לגמרי

ואני מוסיפה, הרבה הודעות קולולולולו אמיתיות ולא הודעות שבכותרת כתוב "קולולו, מזל טוב אני ממש מתרגש להודיע לכם" ואז בתגובה, "שסוף סוף הצלחתי לטחון אבקת סוכר בבית"

הודעות קולולו אמיתיות,
ולא הודעות קולולו כמצוות אנשים מלומדה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

ומלא פחד
וחזק בטירוף
ועוד פחד
אבל בעיקר חזק

אני לא נהנה כלכך מחגים בבית עם המשפחה
גרם לי להפנים שחגים הבאים עדיף כבר לעשות במקומות אחרים🤷‍♂️

מה בעצם גורם לא ליהנות עם המשפחה בחג?

לא משנה איפה זה יהיה, גם אם זה יהיה במילואים באיזה מוצב ואוכל פולקע קר איהנה יותר. היחסים שלי עם המשפחה טובים ב"ה, אני פשוט מאוד משתעמם איתם

כי את המשפחה יש לנו תחושה שאנחנו כבר מכירים אותם עד הסוף ואנחנו איתם כל החיים ויש את הרצון לצאת החוצה, שהוא רצון מדהים, אע"פ כן נראה לי שיש אפשרות לנסות להתחדש גם במסגת המשפחתית. להזמין אורחים לדוגמא, לקנות משחק חדש שאפשר לשחק במסגרת המשפחתית וכו'

 

גם אחרי שמתחדשים בתור המערכת המשפחתית החברים לא הולכים לפח... יש להם תפקיד חשוב. אך כדאי גם לא להתייאש מהמשפחה מוקדם מדי...

אני כבר מקבל לאט לאט את התדמית של הדוד המגניב והפרוע מאמריקה שכמעט ולא רואים😎
ואני דווקא אוהב את התדמית🤭

אז 'מותר לך' מה שבא לך תמיד חחח

האח הקטן שטורף את העולם

העבירו אותי 3 פעמים בשולחן כי אין לי ילדים או בעל נראלי בגלל ילדים אם היה בעל גם אותו היו מעברים חח
אחיין שלי שאל אותי בפעם המאה מה הסיפור שלך למה את לא מתחתנת (שאלתי את עצמי את אותה שאלה ) אין מענה.

אמ האודם היה עמיד אחרי היין ? חסר לו שלא היה יקר בטירוף, מה אני אספר לך שמעניין לא רק אותי
אה יש לי מה לספר" 100 סיפורים ראשונים שלי" צריכים לחזור בתשובה, לא מבינים שיש ילדים עקשנים, שלא הבינו את הקונספט של המאה ..
מבחינתם הספר זה סיפור אחד שלא יגמר לעולם.
מפה לשם לא אכלתי מנה שניה
הייתי עסוקה בכיפה אדומה

בבית כנסת ביום השני השכנה שלי עשתה לי פרצוף עכשיו באים? והתעלמתי באלגנטיות
ואז במקום להיות בשקט אחותי אמרה לי לפחות למישהי אחת היה זמן היום להיות מדוגמת..
והיא ואמא צחקו במקום לתמוך בי שאני צריכה לחפש מניין אחר להשלים בו את התקיעות.

אגב ראיתי מישהו ממש חמוד אבל לכי תדעי איפה הוא היום
אגב בטוח הוא לא נשוי שום אישה לא היתה לידו כבר ימים והוא נראה שמח מידי כדי להיות אבא .. ואי אפשר לטעות היה לו פנים של דוד מחמד .. שיעשה כל מה שהאחיין יבקש כי הוא יודע שתכף ילך להורים ..


חבל עליו או עלי לא יודעת
מזה חשוב העיקר שהשלמתי את התקיעות

חבל שאין את האומץ הפשוט והישיר לנסות לברר במצבים כאלה.. )רובנו ככולנו(

וגם אני מאמינה שגבר צריך ליזום (בנות תדלגו על זה החלק הזה )

צריכות לאותת, אחרת זה יקשה עליו חח

יותר מזה לא יקרה

טוב לדעת, בחיים לא הייתי עולה על זה
רשמתי לי "מחייכת לאחיין"

די אל תגזים

אבל גם אם גבר צריך ליזום לפעמים הוא לא יודע שאשה מסוימת מעוניינת ביוזמה מצידו או בסוג מסוים של יוזמה.

הנסיון המר מלמד שאם אשה מעוניינת במשהו, עדיף שהיא תעדכן את הגבר שהיא מחכה שהוא ייזום. אחרת הוא יניח שהיא לא מעוניינת וילך לחפש מישהי אחרת

אבל יש מקרים שאין כל-כך מקום ליזום אם הוא לא יוזם ואני הייתי לבבית

רק רציתי להדגיש את העקרון המאד מאד חשוב הזה, שגבר לא תמיד יודע איזו אשה מצפה למה

 וזה נכון בשני מקרים -

אשה שמחכה שגבר יקדם את הקשר, כשבעצם הוא בכלל מחכה לאור ירוק ממנה אבל היא רוצה שהוא ייזום ומחביאה את הרצון שלה. נכון, שיש משהו נשי בהחבאה של הרצון, אבל בסופו של דבר הוא צריך לקבל עדכונים שוטפים.

וגם - אשה שמצפה מגבר להתנהלות מסוימת, שבעיניה מראה שהוא מעוניין, ואם הוא לא מתנהג כך זה סימן שהוא לא באמת רוצה. הוא לא תמיד מכיר את האמונות של הבחורה בשאלה איך קשר מתנהל, ואם היא מצפה שהוא ייקח אותה לטיול בירושלים בזמן שהוא חושב שמזג האוויר מתאים לעוד דייט ספסל, היא צריכה למצוא דרך שהוא ידע מה היא מצפה מהקשר.

 

סוף (?) ניצלוש

 

וכמובן מאחל לך שתמצאי את הבחור או מישהו טוב יותר

חח תודה(:

איפה אשתך? למה אין לך ילדים? מתי תתחתן? אמא באיזה גיל אני אהיה כשסבכי יתחתן?

תפני פשוט ל@ברוקולי, היא תמצא לך אותו גם על פי צבע עיניים 😝

באמת הפי, את חייבת למצוא אותו!

בהצלחה מאמי

מכיר הרבה כאלו שמעירים אבל על עצמם או על קרובים לא אומרים מילה

העיקר באת לבית כנסת וכן השתדלת(אני הכי רואה את זה כך וגם אם יגיע מצידי רבע שעה לפני סוף התפילה- קורה שנרדמים/לא מרגישים טוב וכו' ואני אומר העיקר שב''ה הגיע ועשה השתדלות למרות שכמובן היה עדיף שיגיע בזמן ,אבל עדיף מאשר לא יגיע בכלל חח, אלא אם כן הבחור/ה התעכבה בכוונה ומחוסר רצון לבוא בכלל)

בכל מקרה, היית יכולה לשלוח גשש או משהו על הבחור חח

 

היה נחמד סה"כ, לא משהו מיוחד בסוף משפחה זה לא חברים ואין הרבה תחומי עניין בין בחור בן 23 לתיכוניסט בן 16..

 יש באמת משהו מתגר במבנה של משפחה, אך לא נראה לי שבדרך כלל כדאי להתייאש מכך.

בסוף משפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים וחברים הם משתנים עם הזמן והיסח אליהם משתנה..

לא מכיר את המקרה שלך אבל יכול להיות עניין בין בחור בן 23 לתיכוניסט, יש עוד הרבה דברים שיכולים לקשר בדרך. אפשר לנסות לחשוב על כך, לא חייבים לקבל את זה כמובן מאליו, גם אם זה בסוף מה שקיים כרגע.

זה לא שהיית שתיקה מביכה אבל אתה מעדיף חברה
ואם אפשר עדיף שהחברה הזו גם תהיה משפחה..

פשוט המשפט "משפחה זה לא חברים" תפס אותי.. כאילו יש פה מן אקסיומה כזאת שאם משפחה צריך להיות משהו מסויים ואי אפשר לשנות את זה.

מרגיש שדי הצלחתי לנצל את היום הזה כראוי

כניראה הסתכלות נורא סובייקטיבית

תכלה שנה וקיללותיה , תחל שנה ובירכותיה

המון תפילות, עם המשפחה,אחיינים, סימנים והמון עוגות , ולא יודע איך , סוף החג אמא שלי הזמינה פיצות לסוף האווירה (ארוחת מלווה מלכה של ראש השנה עם סלטים גבינות ביצה קשה חח XD)

כמובן שהיה טעיים מאוד  

ככל הנראה השדכנית הזו רואה את הביזנס ולא את התוצאה שאליה היא מובילה.

אתה מרגיש שהשדכנית בחרה בשבילך, וזה לא מתכון טוב ללכת לחופה בידיעה הזו.

תדבר על זה עם ההורים גלויות. אל תהסס.

לדעתי יש מצב שיילך ביניכם אבל ככה שאתה לא מרגיש שבחרת זה הרבה יותר קשה, ולא הבנתי, סגרו אולם בשבילך? עדיין אפשר לבטל את האולם, לדבר עם הבחורה להגיד לה שהיא מקסימה והכל אבל מוקדם לל ואתנץה לא מרגיש שבחרת, תבקש ממנה לקחת כמה ימים הפסקה ולהתחיל שוב, לאט יותר

אתה חרדי, נכון?
אם כך או שתאזור אומץ להתחיל שוב לאט יותר או שתשלים עם המצב ותנסה לעורר תשוקה כמו שזוגות נשואים עושים

א. למה אמרת כן ?
ב. יש לך רצון להתחתן איתה?
ג. יש לך שאיפה להתחתן איתה?
ד. אתה מצליח לזהות את היתרונות שלה?
ה. יש לך כמיה / משיכה אליה?

תחפש בהקדם מדריך חתנים חרדי טוב ועם המלצות שיעזור לך. שיעלה כמה שיעלה אבל לא תצטער על זה שנים.

בהצלחה!

אני מציעה לנסות בעדינות וזהירות גדולה מאד(!!) לפתוח עם הבחורה, יכול להיות שהיא גם מרגישה ככה וכל מה שנשאר זה לדבר על זה פתוח.
חוץ מהשלוש פגישות הראשונות אני מאמינה שנפגשתם עוד.. אתם יכולים כבר להכיר טוב אבל יש את הנושא הזה שמעיק.
בהצלחה ענקית
שיהיה רק טוב

הפורום הזה לא מתאים לך אם אתה בחור חרדי.אצליכם כל תהליך השידוך שונה מאצלינו,הציפיות שונות
אני חושבת שכל בחור דתי לאומי שיקרא מה שכתבת יזדעזע ויגיד שזה לא הגיןני ככה להתחתן ואולי עכשיו תעצור הכל ותתחיל 'לצאת' איתה,להכיר בנחת ולתת ללב לעבוד כדי להגיע לחתונה ממקום אחר של חיבור וקשר
אבל
אתה בחור חרדי ומקובל אצליכם לצאת מספר מועט של פגישות,לראות שזה בסדר ולאשר את השידוך.כל זאת כבר עשית.אין אצליכם ציפיה להגיע לחתונה ממקום מאוד מאוד מחובר ומעמיק בקשר,אלא מקום בוחר ואת השאר תבנו אח"כ בע"ה
אני מקוה מאוד שבזמן שעבר אתה פנית לאיש מקצוע חרדי שיוכל ללוות אותך ולהבין איתך האם באמת אתם לא מתאימים או שזה ספקות ופחדים רגילים של לקראת חתונה

את הסרט של המחשבות של הלא לא לא

ובפגישה- "איך בכלל חשבתי שלא???"

וביום למחרת- אבל הוא ABC!

 

אז אני פשוט מייעצת את מה שכולם הציעו לי (ללא יוצא מהכלל)-

לעשות רשימה של מעלות

רשימה של חסרונות

ולהשוות

 

אז כמובן שאחרי אירוסין זה מצריך השוואה שונה לגמרי,

אבל זה מסדר את המחשבות ממש

 

 

ואחרי שאני הסתבכתי ברצינות על איך עושים כזאת רשימה,

יש לי כמה טיפים נראלי טובים...

 

א.מיד כשעולה מחשבה של "לא", לכתוב את הסיבה, למה לא. 

מיד כשעולה מחשבעה של "כן", לכתוב! ולפרט

ב. לתת דוגמא. לא לנסות לכלוא את הרגש למילה או שתיים. לפרט.  

לא להגדיר כל כך, כן לתאר את הרגש.

ג.אם אין לך כתב יד ברור ויש מחשב או משהו להקליד עליו זמין-תקליד.

אם לא- תכתוב. ותשתדל לתת כותרות אחרי שאתה גומר לכתוב קטע.

 

ולדעתי הכי חשוב- להראות או לדבר על הסיכום של זה עם מישהו שאתה יודע שרוצה בטובתך, ומבין בעיניינים של זוגיות. 

באסה אבל מדהים שאת רואה את השעשוע בעניין

מה נעשה

מה, אבל זה כתם קטן, בקטנה

שנה טובה!

אחר כך תייבשי בשמש ולא ישאר זכר לכתם. הבן שלי תמיד נמרח בסלק והכל יורד ככה..

זה התייבש?

חצילוש אין כמוך

שנה מהממת הפוש, רק טוב ושפע בע"ה

לערבב כוס מים עם כפית סודה לשתיה ולהשרות בזה את הכתם(ים). תוך כמה דקות הכל נעלם.

למרות שאחותי בחיים לא תכתוב פה (;

סלק יורד בכביסה.

רצית פעם ראשונה

אותה

שהיא תידע אם אתה חסר לה גם לי זה היה שלא הצלחתי לפתח רגש וביקשתי הפסקה והרגשתי שהוא היה ממש חסר לי ולא רציתי לוותר עליו אצלי זה ישב על משהו באופי שהרגשתי שמשהו חסר לי

זה צעד מורכב, כי אם אני אוהב אותה ויש לי רגש כזה, מפחידה המחשבה שאפשר לאבד אותה בגלל שבוע אחד.

ואם תאבד אותה אז להפך זה רק מראה שאין לה באמת רגש אליך

להמשיך או להיפרד חבל על הזמן שאתם מושכים ותתפלל שהכל יהיה לטובה ותזכור שהכל בהשגחה פרטית מדוייק בשבילך

לפעמים מרגישים רק כשחסר

תתחילו ליצור חוויות משותפות.
תטיילו (לא טיול ארוך ומעייף), תשחקו משחקי קופסה יחד, תלכו לתערוכות, אטרקציות, הופעות, תבשלו ביחד, תציירו ביחד.
הרגש מתפתח לא כשיושבים ומדברים ולוחצים עליו "נו כבר, נו כבר, למה לא קורה משהו?", אלא כשמניחים לו.
תחשוב על זה. איך חברות נוצרת אצל ילדים?
ילדים לא יושבים ומדברים על המון דברים ונושאים חשובים ומהותיים לחיים, הם פשוט משחקים יחד. אני לא מזלזלת בחשיבות של דיבור והכרות, אבל כנראה הגיע הזמן לעבור לעוד נתיבים של הכרות.

רוב הדייטים זה ללכת למקום כלשהו, לשבת שם ולדבר שעות

אני לא חושבת שהבעיה שהיא צריכה לתת אלא משהו אחר
זה קצת נשמע שאין חיבור רגשי
חיבור רגשי בדרך כלל אצל בחורה נובע מתוך תקשורת נכונה
תקשורת נכונה נובע מתוך - הבנה של הבחור בבחורה ומנגד שיתוף פעיל של הבחורה (: דברים מתוך העולם שלה.


ברגע שהבחורה תשתף אותך הדברים אמורים יותר לזרום
אז מה צריך? בעיקר שהבחורה תפתח אליך יותר.

מה זה דורש מצידך? לאפשר לה להיפתח להיות נעים ומאפשר לה סביבה נוחה בלי שיפוטיות ובעיקר הקשבה

בהצלחה

אם הרגש לא מתעורר, אז או שממשיכים ומקווים לטוב, או שנפרדים.

 

בתקופת הרווקוּת היו לי מדויטות שענו על כל הפרמטרים שחיפשתי. דיברנו על אותם הנושאים, צחקנו מאותן הבדיחות, אבל לא הרגשתי התאהבות. כמו כן, נזכרתי במה שסיפר לנו אחד המורים בתיכון, חוזר בתשובה מארה"ב. אחרי הפגישה הראשונה עם אשתו לעתיד, הוא רץ לדווח לראש הישיבה על מעלותיה של הבחורה (לבוש צנוע, קובעת עתים לתורה וכו'). ראש הישיבה עצר את שטף הדיבור: "קודם כל, אתה נמשך אליה?"

 

בניגוד למאות הקודמות שבהן התחתנו מטעמים יותר פרוזאיים - הבחור שעובד בשדה צריך שמישהי שתבשל ותכבס - היום בהחלט צריכים רגשות הדדיים.

ורק עכשיו היא אומרת שלא מצליחה לפתח רגש?? 

מה היא עשתה כל הזמן הזה ???

רגש לא נוצר בכוח ולך מגיע אהבה אז תמשיך הלאה

כי היא יוצאת איתך עשרה חודשים, לא מרגישה דבר, ושואלת את עצמה מה היא עושה לא בסדר, שהרי מאוד כיף לה איתך, והיא מעריכה אותך מאוד. אני אדייק קצת יותר מה בעצם מוזר לי.
שהיא שואלת את עצמה, מה היא *עושה* לא בסדר.
וזה לא שזה מוזר לי כי אני לא מכיר את התופעה, לא חידוש בשבילי כלל, אלא שהשאלה עצמה מהותית מוזרה. נשמע שמגיעה מהנחה די מוזרה, כאילו רגש זה עניין טכני, כאילו אם אני לא מתאהב במישהו כל כך מדהים ושאני כל כך מעריך אז כנראה אני *עושה* משהו לא נכון.

האמנם? זה באמת עובד ככה?
לא הרבה יותר סביר לומר שהיא פשוט נהנת לדבר איתך והיא מעריכה אותך ממש כידיד? שמע, גם אם היא אומרת את זה, וגם אם היא בעצמה באמת מאמינה שהיא רואה את הקשר הזה כקשר זוגי, ישנה מציאות אובייקטיבית, ישנם פרמטרים אמפירים לכך, וזה עניין הרגש. אם אין רגש, היא נפשית עדיין לא רואה בך בן זוג. כאן ההבדל בין ידיד לבן זוג. ואם זה לא ההבדל, אז איפה הוא נמצא?

צריך להבין מה קורה פה.בני כמה אתם
אם טוב לה איתך זה מעיד על המון איכויות בקשר, בד"כ האיכויות האלו מייצרות רגש
מוזר שפה זה לא קרה ואתם עדיין המון זמן יחד
ממליצה ללכת לאיש מקצוע ביחד ולהבין אם יש פוטנציאל

אני המשכתי הלאה

הרי בכל זאת חתכה אותך.. אבל דוגרי, איזה מבאס זה להיות עם מישהי עשר חודשים לחכות שהיא תרגיש משהו ואז היא חותכת? מאוד.
אל תעשה את זה שוב, ואל תחכה לאף אחת.

כלומר צריך לתת זמן להתפתחות של רגשות, אבל אני מניח שזה היה יותר מדי

מהמוכיח עצמו, אשריך אחי
(משפט שהמצאתי אגב חחח🤭)

העלאתי את הנקודה מולה. היא לא הייתה מעוניינת לתת לזה צאנס. אני עשיתי את ההשתדלות שלי. ופתאום היא גם נזכרה שמפריע לה שאני חוזר בתשובה ולא דתי מבית. לא נורא, הכל בסדר

מצטערת בשבילך
נשמע שזה היה חד ומהיר
בע"ה תבוא מישהי יותר טובה עבורך

קושי של כולם

תוהה אם לדבר על זה יכול להרגיע.

אם הבושה ממקום אינטימי אז אולי כדאי לשתף מי שאפשר לשתף בדברים אינטימיים.

ביחד או אחד אחרי השני.
במיוחד את החלק השלישי.
זה מחזק ומכניס המון משמעות. מנסיון!

נשמה

אין לך במה להתבייש, זה טבעי, זה נורמלי
וזה הכי מדהים שיש שאת מרגישה ככה כלפי מי שאיתו את הולכת להקים בית

יש לכם תאריך, אתם יודעים מתי החתונה, בטח אתם כבר סופרים את הימים לאחור בציפיה
תחזיקו בזה, בתאריך הזה, בידיעה שבקרוב תהיו יחד, תהיו שלמים

יצא לי לשמוע בשם שני רבנים (נראה לי שהרב אוהד תירוש ולא זוכר מי השני), שכדאי לשמר את הקשר בעיקר על ידי שיחות טלפון, ולתרגל קרבה מרחוק (אחד מהם אמר שיש לו משהו כמו רבע שעה קבועה באמצע העבודה שהוא מתקשר לאשתו), ולהיפגש בעיקר לפגישות בנושאי החתונה, ואז הרבה פעמים יש עוד אנשים מסביב.

נשמע טבעי והגיוני.
שיהיה במזל טוב ובהצלחה!

להבין שזה סימן שטוב לכם ביחד, להזכיר זה לזו שהדבר העיקרי שאתם רוצים זה להקים בית בקדושה, ולהגיע לחופה בקדושה וטהרה. ולכן שווה להתגבר על הקושי. להחליט על פגישות קצרות יותר, ושיחות טלפוניות ארוכות יותר. להיפגש במקומות הומי אדם, ולדעת לשים את הגבול ביניכם.

הרי גם אחרי החתונה יהיו תקופות, חלקן לא קצרות שבהן תהיו אסורים, אז אמנם זה לא אותו דבר בדיוק, אבל בכל זאת.

בהצלחה!!

ואיחולים להצלחה וניצחון מתוק.

אשריכם!
ושיהיה מזל טוב, כמובן!

שמצריך הרבה פריקה... זה גם התבכיינות?

כמה פעמים אתה מספר את אותו סיפור

ואצל מי אתה עושה את זה

ההבדל הוא מודעות.

כשיש חוסר מודעות אז יש נטייה לא להתייחס לכאב ולא לתת לו ביטוי ריגשי בפנ"ע אלא להשליך את הכאב על משהו אחר.. ובעצם כך לא להתמודד איתו עצמו.

ההשלכה הקלאסית היא האשמה - גם אם היא אמיתית (!) היא בסופו של דבר השלכה של הכאב על אובייקט אחר.

ביטוי של כאב בלי השלכה הוא בהחלט המודל האידיאלי 

אם לא, בזבוז

ניחוש נכון?

להתייחס לכאב בפני עצמו, ללא הגורמים, ללא ההשלכות.. וואו, זה משהו אחר לגמרי

לפעמים השלכה עוזרת, אך נראה לי בדרך כלל כדאי להעזר בכך רק בתור "הוראת שעה". לא הייתי לוקח את זה כדרך חיים אלא יותר כפתרון נקודתי.

 

באופן כללי, שאדם מחובר לרגשות השונים שלו אז הוא מודע לעצמו וממילא יותר יכול לתמרן ביניהם.

דווקא החיבור לכאב שמעמיד את הכאב על מקומו, יכול גרום לו להרגע.. לעומת זאת, הכחשת הכאב, היא גם דורשת כל הזמן משאבים נפשיים ולכן היא מתישה והיא גם מעצימה את הכאב בכך שהיא גורמת לו יותר פעמים להעלות לסדר היום (אם הוא עולה פעם אחת ומטפלים בו הוא לא צריך להעלות יותר, לצורך העניין).

זה לא נכון רק ביחס לכאב, אלא גם לרגשות 'שליליים' נוספים.

ותמונה היא הדרך היחידה לבדוק את זה.

פגישה?

אפשר לזהות קווים כלליים של המראה במקרה הטוב אך לא מעבר לזה.

מציאת חן זה דבר עמוק מאשר נראות חיצונית טובה. מציאת חן קשורה ממש להכירות. לשיוך האופי לבנאדם.

 

חשוב לדבר על מראה ועל הצורך במראה טוב, אבל מציאת חן זה נראה לי עניין עמוק יותר.

של פרמטרים

אם לאדם חשוב המראה החיצוני |(מה שמאוד אנושי) והוא חושב שתמונה יכולה לשקף את זה ברמה מסויימת (מסויימת ולא משולמת בכלל בכלל) אז מה הבעיה? מה לא אנושי בזה?

פעם בחורה סירבה לי עם תמונה אחת ונענתה עם תמונה אחרת

משתתף בצערך על האכזבה

לא רואה תמונות ושמחה על ההחלטה.
הצעה אחת שלחו לי תמונה והתאפקתי לא להסתכל. אחרי הפגישה הראשונה (היה נראה נחמד..( הסתכלתי.
וואלה.. התמונה היתה יכולה לבאס אותי ומזל שלא ראיתי אותה לפני.
אחרי כמה פגישות גם התמונה כבר היתה נראת לי יותר טוב. כי כשמכירים את הבן אדם אז רואים אותו אחרת.
וההסתכלות על התמונה לפני דייט היא הסתכלות לא נקייה במובן שאתה מסתכל בעין בוחנת ורואה כל דבר קטן שאולי לא מושלם. זו לא הראיה הרגילה שלנו ביום יום..

כן מנסה למצוא מישהו שמכיר את שני הצדדים או/ו לברר טוב טוב כדי לוודא התאמה בסגנון.

קרה לי כבר עם מישי, שהייתה נאה מאוד בעיני, אבל ממש. ומשום מה היא לא הייתה פוטוגנית בכלל, גם בשלב מתקדם עדיין לא אהבתי את התמונות שלה. כמובן אף פעם לא אמרתי לה את זה

עד כמה...? קשה לשים מסמרות.

 

אהבתי מאוד את מה שהרב חיים נבון כתב פעם במוצש על כך שאפשר לראות כבר תמונות ברשתות החברתיות. המסר הכללי שלו היה שכמו שלא לפי ציון פסיכומטרי אתה יודע עד כמה מי שמולך הוא חכם ככה אל תצפה שתמונה תשקף במאה אחוז... אתה יכול להסתכל בתמונה אבל אל תצפה שהיא תהיה ביטוי של חזות הכל.

כל אחד יכול לדייק כמה זה משפיע עליו וכמה זה יכול לחסוך לו הצעות מיותרות ועל פי זה לראות אם שווה לו לקחת תמונה או לא.

תמונה היא לא 100% אלא יותר פרופורציה לאיך היא אמורה להיראות +-

לדעתי ומניסיון של אחרים שסיפרו לי(גם כאלו שנפגשו בלי תמונה) - התמונה חסכה מלא הצעות שהיו חוסכות אי נעימות וזמן ...

איזה הזוי🙈
אנחנו מדברים על כמה ימים כן?
הוא אומר שמי שמברר יותר מידי זמן הוא איש חופר ואין לו כח לאנשים כאלה.

אז אולי כן כדאי לשפוט לפי תמונה?

לא יודע על קטע של חופר, אבל לעכב הצעה זה לא תמיד כיף.. לא?

אין לו סבלנות להמתין לכל החלטה שלך שבוע.

אם בעינייך למרוח כמה ימים של התלבטות במקום לצאת לדייט ולבדוק - זה מוצדק, אז זה מראה את סדר העדיפויות שלך, וזה אומר שאת מעדיפה להסתבך עם עצמך מאשר לקחת סיכון סביר וזהיר.

זה בעיה שלו

לא יודע מה לגבי ההערה המיותרת שהעיר, אבל מעבר לזה מסכים, למה לחכות יותר מיומיים כשיכול להיות שבסוף תחליטי שאת לא מעוניינת? לא כיף לעמוד על כף מאזניים כלכך הרבה זמן, ועוד לדחות הצעות אחרות בשבילך כשלא ידוע עדיין אם שווה לחכות לך או לא.
וואלה שמעי אני מבין אותו

את אמורה להרגיש נעים בקשר, לא פחד או תחושה לא נעימה אחרת...

מה כן טוב לך בקשר? מה ראית בבחור שגורם לך רצון להמשיך?

הוא בכללי נחמד, טוב ויש לו מידות טובות, הוא מקשיב, מקבל, אוהב לפנק..
הוא רגיש אבל עכשיו נראה שהוא רגיש מדי..
יש לי עוד בעיה, יש לבחור הרבה חברים והוא מאוד מתחבר אליהם, הבעיה שהוא הרבה איתם אפילו יותר מדי ונראה שהוא מספר להם הכללל ומתייעץ איתם על כל דבר (אפילו אם יש לנו איזשהו ויכוח) וזה ממש לא נעים לי, אני מפחדת שאם נתחתן זה יהיה כמו להתחתן איתו ועוד הרבה דעות שלהם שמכניסים לו (הוא אומר שזה ישתנה אחרי חתונה והוא לא ידבר איתם אחרי חתונה, אבל קשה לי להאמין לו).
והייתה עוד בעיה שהלכנו למקום כלשהו שהלכנו שם הרבה ברגל ומתישהו כאבה לי הרגל ואמרתי לו שבגלל הכאב אולי נחזור באוטובוס או במונית והוא לא הסכים ובסוף חזרתי ברגל עם הכאב (למחרת הוא התנצל אבל טוב שנזכר..)

והרגל שכאבה לך היא הוכחה לא פחותה. בתחילת קשר יוצאים מהנורמה בשביל לרצות את בן הזוג

ולא ההפך.

תראי לא הייתי אומרת לחתוך אבל בהחלט לפקוח עיניים

הוא לא רגיש אלייך זה ברור. יש הרבה אנשים רגישים רק לעצמם
ברמה הבסיסית ביותר הוא לא מנסה להיטיב איתך אפילו מזלזל בדברייך
לא אכפת לו שיכאב לך
תחשבי על אלף סיטואציות בחיי זוגיות שתצטרכי גבר שיכבד את דברייך ויהיה אכפת לו ממך

אבל יש משהו שלא הבנתי, נראה שאת קבלת את הרושם שהבחור רגיש ונפגע מכל דבר, עד כאן סבבה, לא העלתי בדעתי שיש כאן אלימות רגשית. אבל אז במבט שלישי על השרשור אני שם לב למשפט "למה את לא החלטית ומציעה כמה אופציות?"
אולי הוצאת את המשפט מההקשר אבל לי זה לא נשמע כמו בחור רגיש עם בטחון עצמי נמוך שאולי קצת צריך עזרה בהעצמה. גם לא בהכרח שמדובר בבנאדם עם כוונות רעות.
פשוט לא ניראלי זה צורה לדבר עם בנאדם שבא אליך בדרכי שלום, גם אם מתקדמים וחושפים צדדים אישיים יותר, זה עדיין לא נשמע לי לגיטימי לדבר ככה.

מה שכן, אם היה לכם טוב ביחד בהתחלה, וזה קורה רק לאחרונה, קחי בחשבון שאולי עוברת עליו תקופה רעה בחיים. אם זה לא המצב, ואת רואה שזה האיש, לדעתי לא צריך להסס לחתוך.

לא יודע אם זה נחשב אלימות. אני מתרשם שזה יותר חוסר תשומת לב מאשר אדישות לכאב שלך ובטח לא רצון לגרום לך הרגשה רעה.

 

מה שכן, ממש חשוב להיות עם יד על הדופק בשאלה אם טוב לך ואם את מצליחה לתקשר איתו.

היה לי נסיון עם מישהי כזאת - שכל נסיון שלי לעזור היא פירשה בצורה שלילית. בסוף נאלצתי לחתוך ושנינו הצטערנו מאד אבל זה יותר טוב מאשר אם היינו ממשיכים.

יש לכל אחד רקע שהוא סוחב איתו, יכול להיות שזה יושב לו על נקודה רגישה. לדעתי ניתוח של כל אמירה שלו זה קרב אבוד מראש.. נסי לדבר איתו בשיחה אחת על כלל הדברים ותסיקי מה שתחשבי לנכון...

נראה לי שכדאי לך לשתף את זה בצורה לא שיפוטית אלא רק איך זה מרגיש לך מצידך. ככה יש סיכוי שהוא יתעורר לכך והדברים יראו אחרת.

שאלת מפתח, פשוטה מאוד. והזוי שאנשים לא חושבים עליה.
זה בערך ברמה של "אכלת ארוחת בוקר?"

אני ממש ממש מבינה למה דברים כאלה יכולים להדליק נורה. עם זאת, זה לא נכון להסיק מסקנה ולהתקבע על אלימות כלשהי מצידו. בוודאי שלא נכון שאנחנו נעשה זאת מבלי להכיר אתכם ואת הקשר, ומשמיעת הפרט הזה בלבד..

רק אומרת-
יכול להיות מצב שקשר מסוים לא נכון/בריא לך, וזה עדיין לא אומר שהוא אלים מילולית.
יכול להיות שיש ביניכם חוסר הבנה כלשהו והתגובה שלו לא נכונה לך, וזה עדיין לא אומר שהוא אלים מילולית.

וקצת לפרקטיקה-
האם כשהוא עונה לך באופן הזה את מסבירה לו את הצד שלך? נגיד אמרת לו שאת יודעת שהלו''ז שלו יותר עמוס ושאת מציעה כמה אפשרויות כדי שירגיש בנח למצוא את הזמן שהכי טוב לו?
אם כן, איך הוא מגיב?

האם אמרת לו שאת מרגישה שלפעמים אתם מגיבים בצורה לא נכונה אחד לשני?

חשוב לי להבהיר- אני לא רוצה לבטל את התחושה שלך, כי היא קיימת וחשוב לתת לזה מקום.
אבל כן חשוב לדעת שבסופו של דבר כל אחד מגיע עם העולם שלו, ובהתבסס עליו אנחנו מפרשים דברים אצל השני, ו-וואלה. לא בטוח שזה נכון.
יש עניין 'ללמוד' אחד לגבי השני, להבין איזו צורת שיח נכונה לכל אחד מכם, איך כל אחד מכם מבין את השני, איך נכון לכם שהשני יגיב בסיטואציות מסוימות וכו'..
נראה לי שהדרך המיטבית לעשות את זה היא בשיח ובשיקוף..

אני לא חושבת שיש לו כוונה רעה או אלימות מילולית פשוט תדברי איתו על זה מה מפריע לך מבלי לפחד ולראות את התגובה שלו

ונותן לך הערה שבעיניו היא הערה בונה, אומר לך קחי אחריות, תגידי מה את רוצה, תעשי החלטה בשביל שנינו. את עוד לא שם, עד עדיין הולכת על ביצים כמו שכתבת.

של הצד השני.
לא מחייב אלימות כלל.

יש מצב שהוא נמצא במצב של ריצוי - נותן כי צריך ולא כי יש לו רצון
ואז הוא מחפש את האישור המידי ממך
לו זה גורם להיות מתוסכל ממך בקלות כי לא קיבל את האישור
ולך זה גורם לתחושת אשמה מתי שהוא לא מצליח להעניק..

זה לא בריא כל-כך

מצד שני
שמתי לב שלהתלבט עם בחור ולחפור לו על שעה או מקום- סתם מתסכל אותו (יש מצב שאת אכפתית אבל לו זה יוצר באלגן) יכול להיות שהוא מעדיף לקבוע / שאת תקבעי מה טוב לך. וזהו לי לעשות מזה עניין

אבל גם זה אמור להיות באיזון
את לא אמורה לפחד או שזה יקח ממך חוסר אנרגיה לי יש כלל (; אם הבחור גורם לי להרגיש דאגה/ פחד/ חוסר אנרגיה/ ריקה / תחושת אשמה
אז שילך לו כי זה לא יעבוד כמובן לא משו חד פעמי

להיזהר כדי שלא יתעצבן זה לא טוב בכלל,לא טוב לך ולא טוב לקשר שלכם.
יכול להיות שאין שום דבר בעייתי אובייקטיבי אצלו או אצלך ו,יתכן שסה"כ מדובר בהבדלי אופי,הבדלי רגישויות וכו' ושמשהו בחיבור של סוגי האופי השונה שלכם מצריך שיח ,גישור ותיאום ציפיות
יותר משני אנשים שיש זרימה,תקשורת טובה וכימיה טבעית וקלה ביניהם.

אבל אם לא טוב לך, אז אל תמשיכי.

את לא יכולה לבנות קשר שמותנה בהליכה על ביצים. זה מתכון לבעיות גדולות.

 

גם אדם רגיש מאוד, ואני מכירה כאלה, יכול להיות רגיש לאחרים ולא רק לעצמו.

אין לזה סוף וזה מפלג סתם.

נשמע שישבו ביקורתיות וחוסר התחשבות מסויימת. השאלה אם יש גם פרגון וטוב.

לא רואה פה נורה אדומה אבל גם אם ההרגשה הרעה תימשך עוד כמה פגישות למרות שתדברי איתו עליה בנעימות , אז כבר לא בטוח שכדאי להמשיך.

אבל לדעתי שווה לנסות לפתוח ולראות איך זה מתקדם

הם לא דבר כל כך נדיר

זה לא נשמע טוב!!
נשמע כמו בחור רגיש מידי. אבל רגיש מידי רק לעצמו (נתן לך ללכת ברגל כשאמרת לו שהיא כואבת לך).
האמת, שאני הייתי נפרדת.
כי זו נורה אדומה אדומה!

דווקא לדברים "הקטנים" האלו צריך לשים לב ולא לרעש הגדול של פינוקים מחמאות וכו...

לפחות לקשר של חודש וחצי 

וזה נפל בסוף על דברים שהיו קשורים לסיבה שבגללה מלכתחילה היה נראה שפחות?

אלה פשוט ממקום נקי לתת צאנס אמיתי לא שיפוטי להכיר את הטוב באדם מולי ואחכ להחליט(כמובן שזה אחרי בירורים )

 

ואחד ירג כי היה הקשר הראשון שלי ולא הייתי מוכנה כנראה שני אולי היה בזה גם משהו שהתלבטתי עליו לפני אבל בעיקר בגלל משהו בחיים שלי שגמר לי את האנרגיה ופניות בכלל ולא יכולתי להמשיך ככה בקשר ואחד ב''ה קיים ומדהים 

והיא התחתנה עם בחור מתוק

אני לא מחפש מתי זה כן עובד, אני רוצה לשמוע עד כמה זה כן עובד

או בעצם לחתוך..

אני זוכרת שהיה לי סיפור כזה - אבל פשוט לא מצליחה להזכר 🤦‍♀️

זו הסיבה שאני בוחן כאן..

נותנים צאנס כי אתה באמת מזהה סיכוי כלשהו ששווה לך לנסות אותו

אלא לחשוב ולא להמשיך/לפסיק סתם בגלל חוק כזה או אחר

אדרבה, מי שמחליט החלטה על פי חוקים מנותקים זה לא משנה אם הוא נפרד או ממשיך, הטמטום הוא אותו טמטום, גם ההחלטה ההפוכה.

תשאל אותו למה הוא חושב שזה טפשי לתת צ'אנס פעם אחר פעם..
הגבתי לאמירה הזאת

שנה טובה!

אם זה ע"פ 'חוק' כללי בלי להתייחס כלל למקרה הספציפי על תכונותיו המיוחדות - זה אכן טיפשי

אם זה סתם לא היה נראלי, המשכתי.

אם הכוחות נפש שלי היו יותר יקרים מזה, לא.

והסיבה להישאר היא כדי לתת צ'אנס ל2-3 דייטים

זה כאילו משהו לא מוכר??

אבל אני ממש השתדלתי לא לעשות את זה.

כאילו אמרתי כן להצעה - אמר מבחינתי שניים שלושה דיטים.

אם היה מזעזע מכל בחינה, אז חתכתי (קרה פעם אחת אני חושבת)

לא צריך להיות מזעזע. אבל ממשיכים כי לא חותכים כזה מהר. לא כי יש רצון להמשיך.
כמה מתוך הפעמים האלה, הקשר באמת התבשל יותר טוב?

שאני זוכרת שהיתה פעם אחת מפתיעה.
אבל לא זוכרת מה קרה שם בדיוק...

השאר לא.

אבל לא גרם לי להתארס בסוף.
ותמיד זה ירד על מה שהפריע לי בהתחלה.

נאמר זאת כך - החלטתי לתת את מירב הנכונות שביכולתי לתת. וזה הרבה מאד לדעתי.

האם זה מספיק? לא באמת מעניין אותי. לא היתה לי אפשרות לתת יותר.

שלא התפתח מזה כלום

או לחלופין שאחוזי ההצלחה שלי הם נמוכים מלכתחילה

 

מעניין לבדוק אם יש מובחנות סטטיסטית.

צאנס ובאמת זה מאוד השתלם למרות שלא התחתנו אבל כן הצלחתי במחינתי וגם בעזר"ה למדתי לפגישות האחרות שאין מה להפסיד בלהביא צאנס

תמיד אנחנו לומדים דברים.
דיברתי על ההצלחה בשורה תחתונה.
תודה

1. לא מחכה כלל לאף אחד

2.כן לגמרי, את דואגת לעצמך ומנסה לבנות קשר

3.אפשר לדבר במקביל את תראי לבד כבר מי הכי רציני, והרציני הוא זה שכבר יקח ממך

מספר אחרי 2-3 שיחות באתר, אין טעם להתמהמה. אנחנו לא בגיל ההתבגרות . האתר נועד לבדוק

זריז פרמטרים שאיתם אפשר להתחיל משהו, לא לפרטט בשום צורה.

4. את לא מחוייבת לאף אחד, אבל מן הראוי שתאמרי אח"כ אם זה לא מתאים מכל סיבה שהיא ,אם הבחור ממשיך להתכתב. ולמה אין אפשרות לראות מתי היה מחובר? זה אופציה בכל האתרים נדמה לי.

5. סטוקינג לגמרי, אף אחד לא כוכב על בשביל שתתחילי לברר עליו כבר מההתחלה, מי אמר שהוא מתאים לך? חבל על האנרגיות בשלב מוקדם.

 

לסיכום, אני רואה שאת חדשה באתרים ואני הייתי בדיוק כמוך, לצערי התפכחתי, וכן תהיי יותר אסטרטיבית, יש המון הצעות אבל מתוך זה מה שמתקדם לדייטים בפועל זה מעט מאוד,ואל תצאי עם כל מי שמבקש, תראי אם לך זה מתאים, אותם עקרונות, דת, מציאת חן בסיסית.

לא מחכים לכל אחד ששולח הודעה, הרבה מהם ממקבלים בזמן שאת מחכה לתשובה מהם, אכזרי קצת אבל זו המציאות.

מאחלת לך המון הצלחה

(אבל זה בטח אתר שאת לא נמצאת בו...)

 

ואולי תוכלי לענות לי -

איך פותחים בהתכתבות במקביל עם כמה אנשים?

זה נשמע לי כל כך לא מוסרי... 

זה לא שזה לא מוסרי זה פשוט הדרך להכיר שם, תחשבי את מתכתבת עם אחד  ופתאום הוא מוחק את הכרטיס שלו באמצע (וקרה לי כמה פעמים) או מתכתב ונעלם פתאום או לוקח מספר ולא מתקשר, מה תחכי ותמתיני לכל אחד כזה? ממש לא. בגלל זה ברגע שכן יש מישהו רציני את ממתינה עם השאר, יכולה לומר שאת בודקת קשר כרגע.

תראי זו הדרך באתר, זה לא מתאים לכל אחד, אני יצאתי משם די התיאשתי אבל לך אולי יהיה מזל..מה שבאמת חשוב לי לומר לך לא להסתמך על זה בלבד, לכי לשדכנית טובה, קבוצות בוואצפ ועוד...

לפעמיים שוכחות או שעובר מלא זמן עד שהם מציעות מבאס

הן עמוסות מידי 

גם אני הייתי בהתחלה מתכתבת עם אחד ומחכה...ואז שוב מחכה,לא שיחקתי את המשחק, והיה לי טיפה מצפון למה אני מתכתבת עם שניים במקביל למשל. בגלל שלא עשה לי טוב יצאתי. את יכולה לומר לעצמך אני מנסה נגיד חודשיים באתר וממשיכה הלאה אם לא מרגיש לי נכון

תעשי כראות עיניך

למה שתהיה מחוייבות אם באמת אדם יכול לא להיות המון זמן באתר?

כאילו אני מרגישה שזרקתי כדור, אבל אין לי מושג אם יש מישהו שתופס אותו, אז אני תלויה באוויר.

ולכן אני תוהה אם כדאי לי לפנות דרך צד ג', או שזה לגמרי מוגזם ונואש מידי

במקום להתייבש, תבחרי התנהלות אלטרנטיבית יותר טובה שלא תכריח אותך להתקע במקום.

המוכר מפרסם מודעה, הקונה שולח לו הודעה. ייתכן שהמוכר כבר מנהל מו"ם עם קונה אחר/כמה קונים פוטנציאליים. הקונה רשאי תוך כדי לשלוח הודעות למוכרים אחרים.

 

1. לא מתייאשים, ממשיכים לחפש את החצי השני מבלי לחכות לתשובה של תוצאת החיפוש הקודם.

2. סבבה לגמרי.

3. חזרו כמה, קובעים דייט עם אחד מהם. לא הלך, קובעים דייט עם השני.

ולכן כתבת להבדיל, אבל עדיין -

אני מרגישה לא בנוח למקבל הצעות - להגיד למישהו - סליחה, קבעתי כבר עם מישהו אחר שהגיב לפניך. זה נשמע לי לא הוגן.

כל אדם הוא עולם מלא, וזה מפריע לי שזה כאילו מוצר על מדף, ושצריך לקחת כמה במקביל מיצרנים שונים להשוות. זה קשה לי נפשית..

מה שאת אומרת.. אבל אם אי אפשר לדעת אם בנאדם יענה בכלל, אז מובן מאוד שעם כל הכבוד לכך שהוא עולם ומלואו, את עולם ומלואו ואין סיבה שתחכי לו לאורך ימים ושנים רק בגלל שהוא כתב כרטיס באתר.

מבין את האי-נעימות שבסינון הפניות, אבל זה קורה גם מחוץ לאתרי ההיכרויות.

אמן שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, שתמצאי בקרוב ממש ממש את זיווגך האמיתי, ותהני מהדרך.. אל תהיי קשה עם עצמך, שחררי לאלוקים ותבקשי שיתן לך לב נקי וחדש, את נורמאלית לגמרי, אם יש מקום לברר בעדינות למה חתך והאם אפשר להתגבר על העניין ולנסות, תנסי, אבל מעבר לכך נסי להשליך על ה' ולתת לו לפתוח לך את הלב לעוד טוב בע"ה. את מהממת ומאוד מאוד נורמאלית

סמרטוט הוא מרובע

 

גבר שנותן בלי להתחשבן יכול להפסיק בכל רגע נתון. בוחר למי לתת, בוחר איך לתת, יוזם נתינה.

סמרטוט לא נותן, הוא פשוט מאפשר שאחרים יקחו ממנו.

ובכל מערכת יחסים, לתת זה נהדר (וגם לקבל), לקחת זה גרוע.

אהבתי את ההבדל בין לקבל ללקחת
ובין לתת(כפעולה אקטיבית) לבין לאפשר לאחרים לקחת ממנו(כפעולה פאסיבית)

מאפשר ישתדך כנראה עם לוקחת
ונותן ישתדך עם מקבלת

האפשרות הראשונה תהיה קשר מזעזע

והאפשרות השניה תהיה נהדרת.

 

מכאן נובעת התפיסה שלי שגם לאנשים עם מידות רעות יכולה להיות זוגיות מתאימה - רק לא זוגיות יותר יפה ממה שהמידות הרעות שלהם מייצרות

הוא במקום של נתינה, ועוד בלי חשבון
הוא הכי

גבר שנסחט הוא סמרטוט

בין כיתה א לבין יא?
השאלה מנוסחת בהתאם לרמת משכל של כיתה א , פשוט כתובה לא נכון .

למה לקרוא לגבר לסמרטוט פשוט מביך ולא שייך ומפספס את כל המהות שלו , ולקרוא לגבר שנותן סמרטוט? בכלל מזעזע

ולמה בכלל צריך להגיע למקום של להתחשבן בראש?
זוגיות לא עובדת על חשבונות
חשבונות תעשה בחשמל

ואם אתה חושב שבחורות לא מרגישות מתי יש לבחור רצון אמיתי לתת/ להקשיב ומתי הוא מרצה/ סובל .. עושה הכל בכאילו אתה טועה ומטעה

אז כן אולי אתה מתכוון לבחור שסובל לתת
ונותן כי הוא מרצה .. במקרה כזה יש בעיה .

ואז הוא מרגיש כמו "סמרטוט" ששוב הביטוי הזה מזעזע ..
שאין לו כוחות /הוא נותן ונותן והוא בכלל לא רוצה .. הנתינה והרצון שלו לא שווים
אכן מבאס ושוב לבנות יש תדר להרגיש
מתי הנתינה שלהם משפיעה עליהן לטוב
ומתי היא מורידה מהן כוחות

לקרוא להם סמרטוטים זה לא שייך
והם צריכים ללמוד לתת ולא לרצות לקבל
אבל לדעת שהנתינה שלהם (אם היא תבוא ממקום טוב)
היא תצמיח להם כוחות של חיות שמחה אהבה הגשמה נראות בית הערכה .

ללמוד לנתב את הנתינה מתוך מקום של אמת

לתגובה פאסיבית של מחיקה עצמית נתינה, אני חושב שצריך להרוס הכל ולבנות מחדש, כפי שאמר סרדיוט במילים אחרות

יותר משאני מדבר על סוג של גבר מסוים, אני חושב שאני יותר מדבר על מערכת יחסים מסוג מסוים. שהרי גבר שהוא סמרטוט תמיד מוגדר ככזה כי לצידו יש מישהי מסוימת, ויש ביניהם אינטרקציה שמעידה עליו או מגדירה אותו ככזה. חחח לא יודע למה כלכך הזדעזעת אבל אני מניח שאולי כי זה קונפליקט שגברים יותר חווים אותו, שהרי הם הצד הנותן, ולא תמיד ברור איך נכון לעשות את זה. מה שכן, בכוונה לקחתי את הקיצון כשם קוד כללי לצד מסוים בספקטרום הרחב בין נתינה לא נכונה - נתינה נכונה - לא לתת כלל, בשביל לעורר כאן קצת את הרוחות, ומכאן בעצם גם להבין במהלך הדיון, איפה הגבול בדיוק? בתחום האפור אני מתכוון, איפה שזה כבר לא כזה ברור

הם הצד הנותן וזהו?
הם לא מושפעים גם מהאישה?
מהי כלום ושום דבר???
אישה שלא מכירה בצורה טובה בנתינה של בעלה למרות שהוא נותן ממקום של רצון ולא ריצוי
יש לה בעיה חמורה..
כי היא לא תעריך אותו ותביא לו להרגיש כמו אחד שלא שווה..

לא תלך לגבר בעל ביטחון עצמי, הוא פשוט ינפנף אותה, אישה כזאת תלך לסמרטוט כפי שאמר כבר אביב גפן בשיר הסמרטוטים כדלהלן

משם אגב קיבלתי את ההשראה לשאלה חח🤭

אך אני חושב שזה באמת מתחיל מהבנה לא נכונה של מה זה אומר לתת בלי לצפות לקבל, כי זאת ההנחיה של הרבנים, ושם מתחיל הבלבול

כמעט כל קבלה צריכה לבוא בלי הרגשה של נתינה
שאתה מכין לאמא שלך לאוכל נניח
אתה מצפה שהיא תחזיר לך?
לא ,אתה יודע שהיא מושלמת ושרק רצית להעניק לה

יודע מה אמא זאת דוגמא לא טובה נניח שאתה מכין לאח שלך .. אתה מצפה שיכין לך חזרה?

אגב ברור שלא צריך לתת למי שלא מכיר בכוחות שלך ולא מעריך אותך

נשים מהטבע שלהן נותנות .. קשה מאוד להיות לאישה במקום של קבלה מאוד קשה והן לרוב נותנות כי הן פשוט רוצות ולא כי יאלה התחשבניות
אבל נתינה של גבר ושל אישה זה לא אותו דבר

אז השאלה מזה לרצות לקבל? לקבל - יאללה תביאי לי אני נתתי לך גם
או אני רוצה לקבל תחושה שאני שווה שאני מעורך שרואים אותי שרואים כמה טוב אני עושה ומעריצים את זה..

מהדוגמה שנתת אני מבין שזה עניין של האם יש אהבה אמיתית, אתה מתחשבן רק עם מי שיש ביניכם אינטרסים עיסקיים. אני משקיע ככה אתה תביא לי אחוזים כאלה של ריבית וזה, אבל בנאדם שאתה אוהב אז אתה פשוט רוצה שיהיה לו טוב. דברים מתחילים להסתבך כשאתה מתחיל לפקפק בזה, כשאתה מתחיל לחשוד שמנצלים את האהבה שלך, אז רגע, היא אוהבת אותך? ברור. אז למה יש רגעים שאתה מרגיש כמו כספומט? הבעיה היא בך? היא בה? הרי היא גם נותנת, אבל אולי זה בשבילה כמו עמלות בבנק? אז רגע, איפה הגבול? מתי אפשר לומר שהגבר מדמיין, ומתי אפשר לומר שהוא נפל על בחורה בעייתית? ומתי אפשר לומר שיש כאן אי הבנה של שניהם?

חשבתי שזה יותר עמוק
שיצאתי עם בנים שראיתי שיש להם רצון אמיתי לתת כל-כך הערכתי את זה ..
מנגד ראיתי כמה אור זה עושה להם..
זה הדדי

נניח אתמול שמרתי על תינוק היה לי הכי כיף בעולם לתת לו
ואני חושבת שהוא נתן לי יותר מאשר שאני הענקתי לו
עד עכשיו אני מתעלפת כמה מתיקות יש בעולם וכמה אהבה הוא נותן.. מדהים

האם בין לבין ביאס אותי שהוא ליכלך אותי? שהוא בכה מתי שלא היה צריך לבכות? כן

אבל שאתה נותן למישהו גם אם לא תמיד בטבע זה נוח ואתה באמת אוהב אותו אתה מקבל ממנו הרבה יותר ממה שנתת לו

יכול לבוא לידי ביטוי בדברים יותר עמוקים.
והיי, גם כסף זה עניין רציני, לא בקטע של להתחשבן עכשיו כלכלית, בנאדם עובד קשה, והוא עובד קשה יותר למען אשתו, הכסף והרווחה הכלכלית הוא ביטוי לאובר השקעה ומאמץ שהגבר עושה למען אשתו ומשפחתו. האם אשתו איתו בשביל הכסף? מסכים איתך שזה כן עניין קצת יותר שטחי בהשוואה לדברים אחרים, אך בפני עצמו זה בהחלט עניין רגיש שיכול לפגוע עד עמקי נשמתו של גבר

מה יכול לפגוע עד עמקי נשמתו של הגבר?
שהוא נותן?
כי אם כן כואב לשמוע באמת עדיף שלא יתן

וכל מה שהיא רואה זה את הפח ריק, את הקניות הכבדות שהגיעו לבית באורח פלא, את הכסף שנכנס לחשבון בנק, את האסלה שתוקנה, את הפסיכולוג חינם שתמיד ישמע אותה בכל פעם שקשה לה. והיחיד שהיא לא רואה זה אותו

כדי לקבל ממנה אישור?
מה יקרה שהוא לא יצליח לתת? הרי זה קורה גם במערכת יחסים בריאה - והאישה עדיין אוהבת ומעריכה את הגבר , למה? הרי הוא לא ריצה אותה!!

כי יש כאלה שעושים כי הם רוצים באמת
ויש כאלה שעושים
אבל אין להם רגש, עושים הכל בלי חשק!!!! כי מחכים לאישור שלה .. אם היא תאשר הם יהיו שמחים
וזה מעייף אותה לאשר , היא לא רוצה לאשר היא לא רוצה שהמערכת הרגשית שלך כל-כך תהיה תלויה בה ,
היא רק רוצה לתת לך אהבה בדרך שלה ולא מתוך תני לי כבר אישור!

אולי זה קשור
לא בטוחה בקשר | ערוץ ７

כי הוא שרוף עליה מה זאת אומרת חח
כאילו האישור הוא לא העניין, הוא רק אינדיקציה לכך שזה התקבל נכון, לתת בלי אישור דורש אמון, ואמון.. לא יודע מאיפה הוא מגיע

לאהוב זה טוב

הכל מושלם - רואים את האדם מולך כמושלם לא מצליחים לראות את החסרונות שלו .

לאהוב - זה משהו הדרגתי , רואים את היתרונות רואים גם את החסרונות , ועדיין מחבקים מצליחים להתגבר גם מהם.
זה יותר חזק ולא רגעי כי תמיד נמצאים גם בחוסר

בהתאהבות הכל חלש - יכולים פתאום ברגע לצוף כל החסרונות .

לבנות יש רצון טבעי לתת
אצל בנים זה יותר נסתר
לא עומדת לדבר על כסף כי זה ממש להוריד את המערכת הזאת לזוטורות אז אסיים את זה רק בהודעה הזאת
וכמו שכבר כתבתי יש אלפי בנים שנותנים לבחורה אבל ממקום של ריצוי ולא רצון
יש בנים שמשלמים על בחורה ואז מתעצבנים ואי אבל למה היא לא רוצה?
מה היה לא טוב?? נתתי לה הכל .. אז זהו שלא
למה? כי העומק זה התחושה שאכפת לך ממנה ואם היא לא מרגישה את זה .. אז היא לא תרצה להיות חלק ממך במילים שלך לא תקבל ממנה כלום.
זה פשוט מאוד אם תראה את הבחורה שמולך היא תרצה ... ואם לא תראה אותה היא לא תרצה .

גבר שכל הזמן בתחושה של מה אני אקבל בחזרה? או אני רוצה מערכת שיויונית .
זה מתיש להיות במערכת כזאת

אבל זה לא אותו דבר, זה לא העניין, כשכל מהותו של גבר זה לתת אז כשהוא נותן זה אחרת מאשר אישה שנותנת. לא שזה מוריד מהנתינה שלה, זה פשוט לא מבטא את המהות שלה בצורה כל כך שורשית כמו אצל הגבר. אני מבין את הרגישות, אבל לפעמים אין כמו חבר אמיתי וקרוב שאומר לך בפנים "אחי, אני לא יודע איך לומר לך את זה, אבל אתה מתנהג כמו סמרטוט, אתה חייב לעשות עם זה משהו"

צריך איך עושים את זה בלי "ולא תשא עליו חטא😅"

כשאני אומר נתינה אני מתכוון למובן קצת יותר עמוק של המילה, לא לפרקטיקה, שכמובן מושפעת מזה אבל לא על זה אני מדבר. אני מדבר על הסיפוק, על התחושת מימוש וכו'

הוא שואל מה ההבדל בין מצב קיצוני א' שהוא גרוע ממש ומצב ב' שהוא נראה ממש נפלא.

לדוגמה: מה ההבדל בין יום ולילה? ביום יש אור ובלילה יש חושך. מה קורה 5 דקות אחרי שקיעה? זה מצב ביניים. אבל הזיהוי של מצבי ביניים מתחיל מההבנה של מצבי הקצה. אחר כך יש ניתוח של מצבי הביניים - האם הם תערובת, האם הם על הסקאלה, וכו'.

לכן אני ממש לא מבין את הזעזוע. 

בסופו של דבר כולנו מבינים שיש מצב לא בריא של מישהו שאפשר להגיד עליו שמתנהג כמו סמרטוט (לא יפה להגיד וכו' אבל אנחנו לא מדברים על מצב של אדם ספציפי, רק על האבטיפוס. כמו שמותר לשאול "מה ההבדל בין צדייק לרשע" וזה לא אומר שקראנו למישהו רשע)

ולכן לגיטימי לשאול - הרי המעשים שלו מאד דומים למעשים של אדם פלוני, שאותו אנחנו דווקא משבחים על נתינה בלי גבול. מה ההבדל?

עניין של סוויצ'? מכאן יש קופצים לשם?
או שישנו תחום אפור?

הדמות השלילית שהצגת - לא מביאה את הרצון שלה לידי ביטוי בקשר ולכן מערכת היחסים איננה דו צדדית, אלא חד צדדית בין אדם חסר רצון לאדם אחר בעל רצון. אמנם יש בזה סקאלה רחבה... אף 'סמרטוט לא יהיה לגמרי סמרטוט ואף 'גבר שנותן בלי חשבון' יהיה תמיד נוכח בקשר.

 

קונפליקטים בקשר זה עניין מפחיד, אבל הפתרון זה לא לא לברוח מהם אלא להתמודד איתם.

קשר בריא הוא כאשר יש נותן ומקבל ויש הדדיות. וכחלק מההדדיות יש עניין גם לאפשר לקבל (שאולי מבחינה מסויימת זאת לא פחות 'נתינה') 

)