מועדים לשמחה אנשים יקרים!
למי ששם לב לפני כשבוע ימים עלתה כאן הצעה לקיים סבב שמירת הלשון בפורום,
ולשמחתי הרבה כמה אנשים כבר פנו אלי באישי...
רציתי לדעת האם יש הענות רבה ואנשים מעוניינים לקיים את הסבב הנ"ל, אם כן בואו נקבע תאריכים ונצא לדרך... 
הכל תלוי בכם
המשך חג שמח
חשבשבתהסנה-בועראולי אפשר להקדיש לעילוי נשמת בן יוסף לבנת הי"ד?
מלבד זה שהסבבים האלו מוקדשים לזכות כל הרווקים והרווקות בעמ"י- שתחתנו
קחו עמכם דבריםקדימה...
אם את צכה עזרה אז בכיף..
אנחנו באמת יודעים מה זה 'בן חורין' אמיתי?
2 נקודות, חשובות ממש.
מאוד.
עשו טובה - הפעם כולם קוראים. "חול המועד",
זה יום שמותר להשתמש בחול - במחשב, בשביל קודש - למועד.
דקותיים לנשמה, מגיע לה קצת להרגיש נעים בחג, שלה.
התמונה - שאחרי הקטע שווה יותר
מאלף מילים - נמצאת בסוף הקטע.
"אמר ריב"ל, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת -
"אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" וכו', אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".
ו - אני שואל, מישהו פה פעם שמע בחיים שלו 'בת קול'? ובכלל,
כל יום מחדש? מה זה, מה אנחנו ילדים קטנים? מה זה הסיפורים האלו...?!
ב) מי, מי אתה אומר בן חורין? מי שעוסק בתלמוד תורה?
אוי נו. בוא תראה בחור ישיבה בגיל 16, רק סובל מללמוד תורה, ואנחנו רואים
בדיוק מה הוא עושה בשעות הפנויות שלו - וזה ל-א ללמוד תורה, ממש לא...
נתחיל דווקא בשאלה האחרונה.
נכנסתי פעם למכון כושר. ווא ווא, אל תשאלו איך יצאתי משם.
תשמעו, יש לבחור שרירים, אבל בואנה, כאב. פשוט כאב.
נגנתי פעם בגיטרה של חבר. ווא ווא, הזיופים חגגו, אבל הנורא
ביותר היה שהאצבע שלי פשוט כ-א-ב-ה.
אז עזבתי. גם את הגיטרה, וגם את הכושר. השרירים לא גדלו
וחוש המוזיקה שלי לא התפתח, אבל שמעו, קבלתי חופש.
חופש? כן. מה זאת אומרת חופש?
הרי לנגן רצית, להתאמן רצית, מה עכשיו? אתה כלום.
אבל סליחה?! שאני אשבור ת'אבצע שלי בשביל לנגן? שהגוף
שלי יתפרק בשביל לחזק שרירים?! בחיים לא.
מ-ו-ו-ת-ר על המטרה. נקודה.
מאוחר יותר, שאלתי חבר לגבי הגיטרה, שאלתי את המאמן לגבי הכושר,
לשניהם הייתה תשובה חד משמעית -
"תתאמן, בהתחלה 'תשבור ת'ראש', אבל אח"כ אתה כבר תריץ".
בהתחלה לשבור ת'ראש?! אולי שלכם, אבל שלי לא הולך להשבר,
בכל מקרה, אני אסתפק בשמיעת דיסקים והליכה בערב.
בקיצור, מ-ו-ו-ת-ר על המטרה. נקודה.
===
אחלה. עד כאן 'טוב', שמדובר בתחביבים.
אבל מה שמדובר בחיים? מה שמדובר ב...
נגיד תינוק, קם - נופל. קם - נופל. קם ו - פתאום הוא אומר לנו -
"ראבק, לא קם יותר. מה, אתה נורמלים?! שאני שוב אפול?
עזבו, תנו להשאר פה על הרצפה, נמאס לי לקום"...
או נגיד אתם רואים אדם ה' ירחם חולה במחלה קשה,
נאבק על חייו שנים. פתאום הוא אומר לכם -
"די. היה נחמד איתכם, אבל אני נראה לי אפסיק להתמודד,
יש מצב אני פשוט לא בנוי לזה, ניתן לחיים לזרום, למוות"...
הרי במקרים כאלה, בחיים לא נראה ויתור על המטרה.
גם אם בהתחלה מאוד קשה, אז...
שוברים ת'ראש, משקיעים מליונים, נופלים ו - מנסים לקום.
ואם נראה אדם כזה שבדבר של 'חיים' הוא מוותר כי קשה,
זה פשוט, פשוט...
לא נורמלי. כולנו לא נוותר אף פעם, גם אם יהיה מאוד קשה.
=====
אז למה? פשוט ל-מ-ה...? זו השאלה.
הרי כולנו מכירים את הגמרא הזו - "מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה?
שנאמר 'זאת התורה, אדם כי ימות באהל'". כלומר, שצריך הרבה עמל ויגיעה בלימוד התורה,
שבתחילת הלימוד יכאב הראש, לא תבין כלום, תהיה מבולבל בריבוע, תרגיש קושי מטורף..
כולנו יודעים ש-ר-ק ככה, מתוך עמל זוכים למתיקות התורה, ר-ק ככה, ושמענו על זה כבר מליוני שיחות.
וגם כולנו יודעים שתורה היא - "הם חיינו ואורך ימינו", ובלי תורה לא שווים החיים, כי מי שלא מקיים
את רצון בוראו, באמת לבכות עליו, על הבזבוז שהוא עושה בנשמתו.
אז למה? למה אנחנו מוותרים על התורה כ"כ בקלות?
"למדתי כבר בישיבה וראיתי שאני לא בנוי ללמוד תורה"...
או - "אני לא אוהב ללמוד גמרא, לא מתחבר אליה"...
אתם יודעים למה אנחנו לא מתחברים לתורה, לגמרא וכו'...?!
כי..
תגיד, חשבת פעם אם אתה 'מתחבר' לאויר שאתה נושם ממש כל שנייה?
האא, ובכל זאת אתה ממשיך לנשום אותו כל רגע, למרות שאין בניכם
איזשהו 'קליל' מיוחד, ויעיז מישהו לנתק אותך מהאויר לנשימה.
כי בחיים - לא משחקים - ופשוט עושים כפי ההוראות, עד שיהיה טוב.
אבל בתורה - מה שקורה לצערינו - משחקים. ההוראות אומרות 'שבור ת'ראש ואח"כ תראה פירות',
אבל מי שם על ההוראות? כמו שלא בא לי לנגן בגיטרה אם זה דורש הרבה,
ככה גם לא בא לי ללמוד תורה אם חכמים אומרים שזה דורש הרבה עמל...
ו - "תבינו", יגיד לנו הבחור, "זה לא שאני לא מאמין לחכמים, הם בטח צודקים
שמי שישבור את הראש בתחילת הלימוד - יזכה אח"כ למתיקות,
א-ב-ל - והנה, פה שורש הבעיה - אפשר לחיות גם בלי ללמוד תורה בעמל, הנה, עובדה"...
כולנו יודעים שמתיקות התורה תגיע רק אחרי עמל,
כולנו יודעים שבן חורין יהיה רק אדם שלומד את התורה,
אז למה אנחנו לא ח-ש-י-ם את הידיעה?
בגלל, שעוד לא החדרנו עמוק עמוק לראש,
ש - "אדם בלי תורה, כדג בלי מים"...
חד משמעית. לא משנה מה אתה. גם אם אתה חיל בצבא ה',
או את בת שירות שעוסקת בחסד, "אדם בלי תורה",
מ-ת.
שנחדיר את הידיעה הזו פנימה ללב,
שנניח אותה על הלב שתחדור פנימה באמת,
אז, רק אז נזכה לדעת באמת ולא רק לצטט, שה - 'חירות'
האמיתית בעולם, היא רק להיות עסוק בלימוד התורה הקדושה.
===
לגבי 'בת קול שיוצאת בכל יום', נדבר בעז"ה בפעם הבאה,
ושם נגע בנקודה קצת יותר פנימית, במיוחד לנו.
רק, שאלה קטנה לי אלייך נערה יקרה.
את הרי בת בערך בת 16 או קרובה ל - 20 משני הכיוונים,
את לא מתביישת שאת שולטת בפייסבוק (או בלימוד לתואר..) יותר מאשר בהלכות ברכות?
את לא מתביישת שאת בעצם במצב 'מתה' כל הזמן?
לא מתוך תוכחה, קטונתי מלהוכיח, אבל באמת, מתוך...
אחי, אתה לא מתבייש שאתה דתי רק בגלל שאבא שלך כזה,
או שלא פתחת גמרא כבר כמה שבועות טובים...?
לא מתחבר? לא נמשך ללמוד תורה? לא מצליח להבין?
אז תשב, תשבור ת'ראש בלי להתחבר, תבכה, תבקש, תשלם, תעמול,
בלי שום חשבונות של זמן או רווח, אלא תעשה הכל, להתחבר.
בחיים שלך - אין 'לא בא לי' או 'לא מתחבר', שם פשוט עושים.
כי מדובר פה בין חיים למוות. חיים,
למוות.
כשנחדיר את זה באמת עמוק ללב ש -
"אדם בלי תורה כדג בלי מים",
אז, נרגיש את מתיקות לימוד התורה,
את מתיקות החיים, את החופש האמיתי בעולם.
משעבוד,
לחירות. אמיתית.
אשמח אם תקפיצו את השרשור. אפילו רק לכתוב
נקודה בתגובה, שעוד אחים שלנו יקראו, לנשמה.
========
הוספת חיבור לשביעי של פסח:
ממש עוד 'רגע' אנחנו בתוך 'שביעי של פסח'. בואו נראה, איך היסוד הזה ממש נמצא במה שנקרא בו:
"וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים",
- דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה. (בבא קמא פב' עמוד א')
"וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם".
- יש דעה בחז"ל, שהעץ היה של זית. מסביר בעל ה - 'כלי יקר',
"למשל על דברי תורה שתחילתה מרה, כזית זה שתחילתו מר וסופו מתוק".
- עוד שואלים, ע"י זריקת עץ - שהוא מר, לתוך מים, הם נהיים מתוקים?!
אם אתה רוצה שיהיו מתוקים, זרוק סוכר או איזה שוקולד, למה דווקא עץ?..
התשובה - תלמד אותנו בדיוק איך ה' רוצה שנמתיק את לימוד התורה שלנו. לא ע"י שום דבר אחר,
אלא רק ע"י הלימוד - ה-מ-ר בהתחלה, הקשה, המעיק, עם העמל, הלא נחמד - בהתחלה.
רק כך, בלי לחפש שום תירוצים, מתוך הלימוד המר, המר ימתיק את המר, להיות בבחינת -
"וימתקו המים", מתיקות התורה.
צמרמורת-מדהים!
תודה!!
בסיעתא דשמייא!!
שנזכה...
החירות האמיתית של עמ"י היא להיות עבד של ה'.
נשמע פרדוקסלי, אך לא.
אדם מחפש גבולות, יותר נהנה כשיש לו מסגרת ברורה.
לא תמיד זה פשוט, כמובן, אך בסופו של דבר זה מה שהוא הכי רוצה.
זכינו ושנזכה.
ונכון כ"כ
יישר כח
בס"ד
דבר תורה לשבעי של פסח
מובא בגמרא במסכת חולין את מעשי רבי פנחס בן יאיר:
“פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין פגע ביה בגינאי נהרא אמר ליה גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה אני ודאי עושה אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם חלק ליה. [חולין ז.]”.
האדמו"ר מגור שואל: מה גודל הנס של קריעת ים סוף? הלא גם נס כזה נעשה לר' פנחס בן יאיר שהוא אדם יחידי! ועוד אפשר לחזק את השאלה בזה שמסקנת הגמרא היא ש-”כמה גדול כוחו של ר' פנחס בן יאיר כמשה רבנו וששים רבוא!”. לכאורה, קריעת ים סוף לא מראה את גדולתן של ישראל. בוודאי שלצדיק גמור ה' עושה ניסים, אך כאן הנס נעשה לכל האומה הישראלית ולא רק לצדיק אחד!
רבי צדוק הכהן מלובלים מסביר שהנס אינה מה שפלא לעיניים (הרעיון שהים נקרע), כאלה יש כל יום לצדיקים, אלא נס הנסים הוא הגילוי לכל העמים של קדושתם הפנימית של בני ישראל, שאף על פי שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה, שאע"פ שאלו הם עובדי ע"ז ואלו הם עובדי ע"ז, ה' שוכן בתוך טומאותם, מכל מקום בפנימיות שלהם הם דבקים בהקב"ה.
וכן, אפשר להבין עכשיו מה שכתוב במכילתא: “ראתה שפחה על ים סוף מה שהנביא יחזקאל בן בוזי לא ראה.”. הכוונה אינה שיש לה מדרגה פרטית יותר גבוהה משל יחזקאל הנביא, אלא יש להבין על גודל הגילוי האלוקי על כלל ישראל בעת קריעת ים סוף.
מובא בהמשך הגמרא בחולין, שהנהר לא רק נקרע עבור ר' פנחס בן יאיר, אלא גם כן עבור שני אנשים נוספים: יהודי פשוט שהיה עוסק במצוות שמירת המצה לפסח, ופעם נוספת עבור סוחר גוי הנלווה להם. הרב צבי יהודה זצ"ל מסביר שהסיבה היא מפני שכל חלקי העם שייכים לקדושה בכלל ישראלית, ואפילו לגוי שמתלווה ומצטרף אליהם.
בהמשך מסופר שבאכסניה נתנו לחמורו של ר' פנחס בן יאיר שעורים לאכול, אך הוא סירב לאכלם. ניקו את השעורים מאבנים ופסולת, והוא עדיין לא אכל אותם... שאל ר' פנחס בן יאיר שאולי לא הפרישו תרומות ומעשרות? הפרישו והחמור אכל. הוא הולך לעשות רצון קונו ואתם מאכלים אותו טבל? אומנם מסקנת הגמרא שאין חיוב להפריש תרומות ומעשרות למאכל בהמה. התוספות במקום אומרות שהחמור החמיר על עצמו! הרב צבי יהודה זצ"ל שכל עניני החיים של עם ישראל, אפילו הצד הלאומי החומרי ואפילו החומריות ה"חמורית" שייכים לניסיות ולקדושה האלוקית של עם ישראל. העם כולו קודש הוא, והשאיפה לדבקות אלוקית מקננת בקרבו.
בס"ד
שעת ליל עתה.
אני יושב במקום ההוא, המקום ההוא בירושלים, לפני רואה
את החומות של העיר העתיקה.
מרחק רב שהיה ביני לעיר העתיקה, אך גבוה אני.
והמכוניות נוסעות לרגלי החומה,נראות אך לא נשמעות.
וכל כך קטנות הם המכוניות מכאן.
ואויר ירושלים מציף אותי, אויר של תקופת האביב.
והיא יושבת מולי, ומשוחחת עימי, מתקשרים בפנימיותנו.
דממה שאופפת אותנו עד שנדמה שאפילו העצים מקשיבים לנו.
ונראה שמחוגי השעון פזיזים היום.
ולפתע פוףףףף!!! אני חוזר למציאות, סתם יושב לי בחדרי, לבד.
עוד זיכרון מהקשר ההוא חלף על פני.
כמעט שנה אחרי ונראה שאני נמצא במקום אחר, אולי.
אולי, מפני שהעבר הראה לי אחרת, כבר התנתקתי וחזרתי בנפשי.
ואינני יודע מה עבר עליה מאז, האם נשואה היא כיום או שמא רווקה??
היא זוכרת את הקשר ההוא (מעבר לנתונים יבשים)??
מחשבות לחזור היו לה או שמא זה היה חד משמעי?? אולי עתה היא עדיין מסתפקת...
ואני?? מה אני רוצה?? אני רוצה לחזור??לא יודע..
הרגשתי משהו אז?? ספונטנית, לא, הייתי מסופק בקטע הזה מאוד.
אבל אז אני נזכר לי בכל חודשי הדמעות האלה שאחר כך...מדוע כאב לי כל כך אחר כך כמו שלא כאב לי מעולם(לפי זיכרוני עתה).
אולי מפני שהיא האדם היחיד שהייתי כל כך קרוב אליו וממש התנתקתי בסוף.
רצוני לומר שישנם חברים רבים ש"נפרדתי" מהם מכורח הזמן והמציאות ואני עוד יכול להרים טלפון,
אבל כאן הפרידה היא ברורה, והעיתוי שלה כואב.
ואולי זה מפני הזרות ההיא שהיא שידרה בסוף.
לפתע היא איננה מכירה אותך, כאילו מעולם לא יצאתם.
(אני מאמין שזה הגיע לה מכוונות טובות על פי איך שהכרתי אותה)
זיכרונות שעולים, עולים ומכאיבים.
ושאלות שאולי לעולם, לא תהיה להם תשובה.
ועוד אני מוצא את עצמי שואל היום:
רוצה אני בכלל להתחתן ?
ואולי השאלה היא אחרת, רוצה אני עתה להתחתן??
תודה!!!
היה לי מוכר לקרוא את דברייך ואת אותן תהיות ומחשבות.
לפעמים אני חיה באותו "סרט" של התרפקות על חוויות מאיזשהוא קשר שהיה לי בעבר.
מה שמוזר זה: שאני יזמתי את סיום הקשר ומאז- רק אותן מחשבות רצות ורצות.
כ"כ מסקרן אותי אם גם עובר עליו משו בעניין או שממש הוא המשיך הלאה ואוטוטו "חתן דנן"..
סיסמאות שכליות ("להתקדם הלאה" וכו') בטח לא יועילו במצב זה, לא לי לפחות, אך גם אין לי עצות חלופיות..
תראה אור וישועה במהרה!!! גאולה קרובה!
שיש לי אמונה חזקה מידי שהקשר הזה יחזור.
אני לא יודע, כל מה שהיה שם היה מוזר.
היינו נפשות ממש דומות מצד אחד
ומצד שני לא הרגשתי כמעט כלום בתוך הקשר
והייתי בטוח שאני הולך לשכוח מזה לגמרי תוך שבועיים.
ופתאום אחרי הקשר כאב לי ממש.
אחרי חודשיים זה נעלם ואחרי חודשיים זה חזר לתקופה ארוכה....
הכאב הזה הזוי.
ואני יודע שהתגובה הספונטנית שלי שהיא תגיד לי כן תהיה לא.
ואולי זה יהיה רק בהתחלה. ואחרי זה אני כן ארצה.
ובכל זאת אני לא נמנע לומר שהכל היה דימיון..מנסה..
ודווקא בתקופה האחרונה הוקל לי.
אולי זה מפני שהחשק לחתונה בכלל ירד לי
והחלטתי להפסיק לצאת עד שאסדר את המחשבות.
השאלה היא, עד כמה כפי הגדרתך הייתם "נשמות דומות", כלומר, אתה יכול לראות אותה כאשתך?
תנסה לחשוב על מספר רב של סיטואציות... כי החיים בסופו של דבר לא פגישה ברובע, הם אוסף של סיטואציות שגרתיות.
זה לא משנה איך נפרדתם, אם הגעת למסקנה שזה לא פתור- תפתור את זה!
זה באמת דימיון.
באופן כללי היה לנו כיווני מחשבה מאוד דומים.
שנינו היינו מאוד עמוקים.
ולשנינו הפריעו דברים דיי דומים בעולם.
אפילו הצחיק אותי שבסוף התברר שהיא סמכה על האינטואיציה שלי..כשאני סמכתי על שלה..
כי גם היא טענה שהיא לא הרגישה כלום, בסוף(למרות שאז אני מתקשה להסביר הרבה דברים שהיא אמרה).
ובכל זאת גם השלמנו אחד את השני. היא היתה הרבה יותר קלילה ממני.
ואפשר לומר שהשתניתי מהקשר הזה. משהו מהאישיות שלה נדבק בי עד היום.
אני מתרשם, וזהו רושם, ושלי בלבד, שהמילים הרבות שאמורים לתאר מחשבות בכתיבתך, מכסים על רגשות.
התאהבת בחור, ואין לזה תרופה.
זה לא טוב שזה קורה בשלב הזה, כי זה הורס את כל תהליך ההיכרות. זה מוחק את האדם לגמרי, ושולח אותו הרחק לללה לנד. זו תחושה נפלאה וממכרת, אך היא מעקרת את שיקול הדעת.
ומשום שהקשר בעולם הדתי מוגבל לדיבור, ומכוון מטרה לנישואין, אוי לזוג שיפעל ויתחתן.
אחד מכוכבי הפורום תמיד אומר, כבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר.
כמו בסרטים, תשתחרר מהאהבה, ואז נסה שוב. אם נדמה לך שעם אותה בחורה כדאי לך, אז נסה איתה, ואם לא, אז תבדוק עם אחרת.
שיהיה בהצלחה
חג חירות שמח
איך אתה יכול להתנגד להתאהבות?
וכי יש דבר יותר מרומם מזה?
נישואי אהבה יכולים וצריכים להיות אידיאליים.
כמובן הוא צריך לבחון שזה עומד בכל מצב ותרחיש, ושזו לא אהבה ריקה מתוכן, ונגועה בחיצוניות.
אבל להתנגד לאהבה... לך תעשה סרטים!
עושה לאנשים ממש טוב לכתוב תחת כינויים אנונימיים
תרפיה-בכתיבת-הודעות-בפורום ממש !
אתה יכול אולי לכתוב קצת על- מה כן היה בקשר שהיה אז?
(בעיקר לפרוט את ה"לא הרגשתי כלום" )
גרמת לי פתאום להעביר חלק נכבד מהקשר בראש.
היו פגישות כיפיות מאוד.
היו גם פחות.
אבל באופן כללי לא הרגשתי שאני בקשר, אלו היו כמו פגישות יומן.
ואולי אני מגזים.
אני זוכר שהרגשתי שממש קל לי לנתק.
(עד שזה קרה בפועל...)
אני מרגיש מבולבל יותר עכשיו, כי באמת חלק מהפגישות היה לי טוב.
ומי אמר שזה שטוב בפגישות זה "אהבה"?
ומה זה בכלל אהבה??איך בכלל הייתי אמור להרגיש??
(הקשר עצמו נמשך חודשיים וחצי)
לפעמים כיף פתאום לברר דברים.
קדימה
עכשיטו אתה הולך ללמוד את אחד השיעורים של החיים- ונדגים את זה בדייטים
חוויתי משו- מה בעצם קרה שם?!
תנסה להתבונן על עצמך- מבט קצת מבחוץ
דייט שהיה כיפי- או דייט שהיה לא כיפי-
מה קרה שם? מה היה כיף?
מה היה לא כיף? איזה סוג של תקלים היו?
והתחושות שלך בחיים שבין לבין- איך היו?
החיים היו רגילים לגמרי?
היה גוון מיוחד שצבע את החיים בעדינות?
לפני דייט- זה באמת היה כמו כל פגישה ביומן? או שהיה משו... קטן כזה... ששיחקת אותה גבר- ולא ננת לזה להשתחרר?
(זה לא חייב להיות פרפרים בבטן- אתה לא בחורה... זה יכול להיות עודף אנרגיות או משו..)
שהייתי בבעיה אז מכיוון שעשיתי השוואה הרבה עם "אהבה" שהיתה לי
בעבר (באיזור התיכון).
אז זה הרבה יותר תפס אותי בהשוואה למה שהרגשתי בתוך הקשר הזה.
אחרי שהקשר ניתק הבנתי שיש תחושה שמרגישים שרוצים משהו והוא לא ניתן להשגה.
(מכיוון שאחרי הניתוק הרגשתי הרבה יותר קשה ממה שהרגשתי בזמן התיכון).
ויש הרגשה שמרגישים שיש קשר "זורם" שאז אפשר "לשכוח" באמצע וכו'.
(למרות שיכול להיות הרגשה טובה בחלק מהפגישות)
בכל זאת היא היתה ממש מסופקת בסוף וזה ממש תקע את הקשר
ואני זוכר שחשבתי מאוד על לחתוך, והרגש לא הפריע לי אז.
מבולבל.
נשמע שאתה בחור מיוחד ועמוק..
יש לך חבר נפש קרוב?
מישהו שיכול לפענח את הדברים בצורה שבה הוא מכיר את שניכם או את הסיפור במלואו..?
כי מן הסתם ניתן כאן הרבה עצות
אבל בלי להכיר אותך באמת
ובלי הבנה מדוייקת של התנהלות הדברים-
נראה לי שאף פעם לא נקלע לאמת עד הסוף.
בכולופן, זה ממש יפה הכנות שלך עם עצמך..
ואיך שאתה כותב.
המון בהצלחה..
וסליחה שאין לי מה לומר ולהחכים.
הסיפור הזה מצטלצל לי קצת מוכר
ואני מרגישה שהייתי בצד השני של המתרס..
[הצד שלה]
ככה שאני לא יכולה לומר מה הייתי מרגישה/ עושה במקומך..
המון תפילות! שה' יכוון אותך להחלטות הנכונות!
וכשאתה מחליט- דבר עם הבחורה דוגרי על הכל!
כולי תפילה גם כן..
דיברתי על זה המון עם חבר טוב בזמנו.
קשה מאוד למסור תחושות של רגש כדי לדעת
מה הרגש בדיוק אומר.
כך או כך לדבר איתה לא נראה לי שיש סיכוי
גם אם יראה לי שזה ממש רלווטי.
"חטפתי" ממנה מספיק בסוף, והיא הסבירה את עמדתה.
אם היא תחליט שהיא רוצה, היא יכולה לנסות לחזור
ואז לפי התחושות שארגיש אז, אוכל לבדוק את זה.
(זה לא יכול לבוא ממני גם בגלל שאני לא יודע מה אני
ארגיש אם היא תגיד כן).
מקווה(ואפילו מאמין) שבעז"ה הדברים יתכוונו על הצד הטוב ביותר...
שיהיה בהצלחה!
איך אתה עושה לעצמך עיבוד-חוויה
ככה שמה שחווית- יקדם אותך לקראת הסיבוב הבא
היו לך כמה חוויות והרגשות על קשר, על אהבה
משו קרה עם זה
מה למדת?
גם רגש זה דבר שאפשר וצריך לברר אותו ללמוד אותו לעבוד עליו
תחשוב על זה
רק אתה יכול לתת את התשובה
אני קוראת בין המילים שלך משהו קצת שונה ממה שכולם קראו כאן.
נראה לי שאתה לא כלך כך יודע מה אתה רוצה עכשיו מעמך בתחום הזה,
כמו שאמרת אתה לא יודע אם אתה בכלל רוצה להתחתן עכשיו.
ולי נראה שכאן הבעיה שלך,
מבין השורות שלך דווקא נשמע שיש לך רגשות חמים (אם לא אוהבים) כלפי אותה בחורה,א
בל כנראה שמה שהעיב על הקשר שלכם אז ממשיך להעיב עליך היום.מהנסיון שלי (וסליחה מרעאש שאני משליכה אותו עליך) ברגע שאנחנו נהיה חייבים להחליט החלטות משמעותיות וגדולות בחיים שלנו נתפוס רגליים קרות, בעיקר אם באנו ללא הכנה ,וממה שנראה לי אתה עדין שם.
אתה רוצה לחזור לקשר אם בחורה אבל אתה תשב לחשוב אם עצמך בצורה רצינית על הנושא רק אחרי שהיא תשים את עצמה במקום מאוד פגיע ותפנה אליך.
אמנם קשה מאוד לבוא ולבצע לעצמנ ו חשבון נפש, אבל במקרה שלך נראה לישזה ממש מומלץ,
נראה שפגשת מישהי שנגעה בך ברובד מאוד פנימי, אבל בזמן הקשר היה לך קשה מאוד להבין את זה,וו
מה שנשמע לי מבין השורות, אתה מבין את זה עכשיו.
גם אם תחליט שמה שאתה צריך כרגע הוא פסק זמן לעצמך כדי לגדול ולהתפתח או לחזור אליה .
כדאי מאוד שתשב אם עצמך ותחליט , ושלא תשב ותקווה שהיא תעשה איזה שהוא צעד שיחייב אותך לשבת ולחשוב
הבעיה של החוסר וודאות לגבי הרצון לחתונה זה אכן בעיה. אבל הבעיה הזאת קיימת היום.
הגיוני מאוד שאם היינו באים לקבל החלטה "סופית" הייתי מקבל "רגליים קרות"...וכשזה היה מגיע הייתי מתמודד עם זה. אבל אז זה לא היתה הבעיה, מכיוון שרגליים קרות לא מתבטא רק בחוסר רגש אלא גם בפחד וחשש מלבנות בית(תחושה שעוצרת מלהתקדם קדימה).
לגבי החשיבה, אני לא אוכל לחשוב עם עצמי לפני שהיא תפנה אלי, כי גם אם נניח אני אחשוב ואגיע למסקנה שאני רוצה יכול להיות שזה רק מהמקום שלי עכשיו אבל אם היא תגיד שהיא רוצה כל הדברים השליליים שהיו בקשר יתעוררו מחדש וימנעו ממני לרצות(ואפילו ממש ממש לא לרצות) ואז לא אוכל להימנע מלחכות יומיים כדי לתת לרגשות האלה לעבור ואז לשקול בצורה רצינית מחדש.
בכל אופן כרגע החזקה עומדת כך שהיא לא רוצה...שהיא תחזור מעצמה, זה לא מקרה שאני אמור לקחת בחשבון.
(למה את חושבת שזה מומלץ??)
אכן אני צריך פסק זמן בשביל עצמי(לסדר תמחשבות).
לחזור אליה אני ממש לא מתכוון.(הספיק לי איך שזה נגמר)
שוב, תודה.
"תבוא מחר היא לא תהיה כאן!" (ליודעי ח"ן)
זה מאוד קשה לצאת מקשר כזה. במיוחד אם הוא נגמר בצורה לא סימפטית וההתלהבות שהיתה מצידך.
אין ספק שזה אחד המקרים הכואבים.
אבל...נכון. היא היתה מדהימה והכל. "האשה המושלמת" תקרא לזה ככה.
אבל...בין אם זה כואב ובין אם לא, ממש שם..מעבר לפינה... היא מחכה לך...
אותה אשה שהיא בעצם חלק ממך...
היא יודעת שבסופה של דרך ארוכה..ארוכה כ"כ...אתה תמצא אותה...
כן. עם כל היובש והטכניות שבפגישות יבוא זמנכם שלכם להפוך לאדם אחד שלם ומושלם.
אז... נזוז?
שהפינות הללו שהיו קשורות בקשר די סגורות אצלך- שכלית, על אף כל ההתחבטויות שאתה פורש בכתב.
יש פעמים שאנחנו מתחברים לאנשים, כי משהו באישיותם קשור אלינו איכשהו נשמתית. וזה משהו שקשה להסביר אבל הוא מתרחש.. והתחושות הללו נוגעות בעיקר ברגש ולכן כל כך קשה להתנתק מהן. ובכל זאת, אין התחושות הללו הן ערבון לכך שישנה התאמה אמיתית ונכונה- כזו שניתן לבנות ולהבנות ממנה ואיתה..
נשמע שזה מה שהתרחש אצלך.
על אף ההשלמה השכלית, נשמע שאתה צריך לברר עם עצמך דברים ולקחת הפסקה. גם הדריכה במקום הזו בנוגע למחשבות שהיו אז וכנראה אף היום- לא מיטיבה איתך. הנח למחשבות הללו של מה שהיה אז, כי נשמע שלחזור אתה לא מעוניין. אלא, יתכן שמה שקרה בקשר הוא הזדמנות עבורך לברר היטב ולעומק נקודות שליבך מרגיש שיש צורך להעמיק בהן, וכשאלו יתבררו נכונה, תוכל גם להכיל בצורה אמיתית ושלמה את אלו שתכיר, להסתכל עליהן- בהכרותך איתן- בגובה העיניים.. בצורה מקדמת..
כשהמתאימה תגיע התחושות הללו ישכחו כלא היו..
בטח בה'
שה' יאיר את עיניך ותזכה למצוא את זו המתאימה לך מתוך אמת ושמחה
היום לירושלים, המשפחה.
בעיה של מקום היתה, אז הצטרפתי לדודים.
הגענו לירושלים, וירושלים, כהרגלה במועדים, מלאה היתה.
וחניה כמעט שלא נמצאה,לבסוף נמצאה חניה.(באיזה חור כלשהו)
ירדתי מהרכב, והמקום מוכר היה.
הבטתי מטה, הצומת ההיא, הצומת ההיא מוכרת.
עוד מספר סיבובי ראש, והבנתי.
זה המקום ההוא, המקום ההוא בירושלים.
המקום שבליל שבת האחרון חלף בדימיוני.
הנה הוא בדיוק פה מעלי, פה למעלה ישבנו.
לא סתם מקום זה היה. מקום מיוחד הוא היה.
אהבנו אותו, מספר פגישות נפגשנו שם.
והנה, בנסיבות אחרות, אני פה.
עליתי מהר במדרגות.
חפצתי לראות את המקום מהזוית ההיא.
הזוית ההיא שראיתי יחד איתה.
עמדתי. אף לא רגש קטן.
כאילו שמעולם לא הייתי פה עימה.
ירדתי, צעדתי עם הדודים, ובראשי הרהורים.
אז זהו? אני בדרך לשכוח?
מפחיד אותי לשכוח.
מישהי שהכרתי, שצחקתי איתה
שביליתי איתה, שאהבתי אותה.
לא אהבה של זוגיות אולי, אבל אהבה של אכפתיות.
עכשיו צריכה להיכנס לארכיון, למשהו שהיה, היה ונגמר.
וכנראה שצריך אני להשלים עם זה, חייב.
מאז שפתחתי את השרשור, הרגש שלי החליף צבעים.
הרבה זכרונות שעלו. וגם הרצונות שלי אז והיום עברו מספר סריקות.
תודה רבה ממש על התגובות.
על האכפתיות, ועל ההשקעה.
עזרתם לי לחשוב.
פסח כשר ושמח.
(אגב לא מעניין הצירוף מקרים הזה?? דיי הפתיע אותי להגיע למקום הזה דווקא היום.)
שלח אותך לשם-- ללמוד שיעור חשוב...
על פרידות
מה טתה מפחד לשכוח?
מה יאבד לך?
שואל את עצמי את השאלה הזאת.
ניסיתי להסביר את זה קודם.
(מישהי שהכרתי, שצחקתי איתה
שביליתי איתה, שאהבתי אותה.
לא אהבה של זוגיות אולי, אבל אהבה של אכפתיות.
עכשיו צריכה להיכנס לארכיון, למשהו שהיה, היה ונגמר.)
למרות שזה ניסיון להמיר רגש למילים אז אני לא יודע כמה זה "מדוייק".
קטע מצפוני, יכולה להיות התשובה??
(להשים ככה איקס על רחל ולהמשיך הלאה, ומה יהיה איתה??
מסכים שזה קצת קטע הזוי אבל ככה אני מרגיש)
תודה.
קצת בירור
לכבוד מוצאי שבת- זמן של הבדלה
הבדלה- בחונן הדעת...
קח את כל זה^^^
תפריד לשתי קטגוריות
1. כל מה שחוויתי (הכרתי צחקתי נהנתי ביליתי אהבתי זוגיות אכפתיות)
את הקטגוריה הזו- אתה שומר לך- שומר מכל משמר....
שם בכיס- שיהיה זמין לשלוף ולעשות שוב- כשיתאימו הנסיבות
2. את הזהות של הבחרוה הספציפית -מי היא- השם שלה המראה הצליל החווייות המקומות
את כל זה אתם שם בשקית- ומעיף מהמוח
היה נגמר
(יש המלצה של רבנים- על קשר ארוך ומיוחד שנפרדו- לעשות לעצמך מעין "לשבת שבעה" על הקשר-- כלומר לתת מקום לעשות הליך פרידה)
לסיום להגיד- השם יתברך אתה בורא את העולם אתה מזווג זיווגים יהי רצון שתצליח את הבחורה ההיא בזיווג הגון בקרוב. וזה בעיה שלך ה' ואני לא הולך לחשוב על זה רגע אחד נוסף.
וזהו
למרות שלישם זה דיי קשה.
אם זה היה קל לא הייתי צריך לפתוח את כל השרשור הזה.
עיקר התחושה הבעייתית שלי זה עצם היחסים שלי עם רחל.
ולאו דווקא עם מישהי שאהבתי/חוסר אהבה.
(לא העניין של הזיווג דווקא, אלא עצם היחסים עם אדם בצורה
קרובה כל כך ובסוף הפניית עורף כל כך מוחלטת)
וגם זה יכול להיות לא אמיתי.
וגם השיחה האחרונה ההיא, כל פעם שעולה בזכרוני, פוגעת מחדש.
ואני לא יודע אם השיחה ההיא, היא לא זאת שהפילה אותי עמוק כל כך.
וכל זה למרות שאני יודע שהיא לא התכוונה אבל היא לא שמה לב מה היא אמרה.
קשה לי מאוד להגדיר מה גורם למה, ומה אני מרגיש.
בכל אופן אקח לי מעט פסק זמן עתה לפני שאמשיך הלאה.
תודה.
שרון כהןאז נתחיל ככה שיש לי אחות גדולה מדהימה!! אבל בזמן האחרון עובר עליה איזה סרט אימה!!!
היא לא מפסיקה לרדת עלי...
אני רגילה לזה שהיא נותנת ביקורת ולפעמים אני כן מתעצבנת אבל בחיים זה לא היה ככה בחיים!!כלומר זה כבר עובר כול גבול!ואני לא ממש יודעת מה לעשות איתה...
אני יודעת שאני לא מושלמת למה צריך להזכיר לי את זה כול הזמן... והכי מעצבן שזה גם מתי שאני באמת משתדלת להשתנות ומנסה לעבוד על המידות וזה בדיוק על הדברים האילו זה לא שהיא סתם תוקעת ביקורת זה ממש כואב!
וגם עם כן למה לדבר איתי בזמנים הכי לחוצים (כמו ביום שישי... או בצאת החג באמצע שאני שוטפת את הרצפה???)
ואם אמרתי לעצמי אחרי שהתעצבנתי פעם אחת אני יבוא אני אבקש סליחה אני יגיד את צודקת אני באמת כזאת ולא יודעת אני ציפתי שהיא תסלח לי ותפייס אותי או לפחות לא תגיד כלום היא פשוט קפצה על המציאה להגיד עוד ביקורת ולהגיד את הדבר הכי קשה!!!
" אני לא חושבת שאת יכולה להתחתן ככה כשיש לך מצבי רוח משתנים... אני ורצה למצוא לך משהו אבל מה אני יגיד לו?!? " נוראיייייי מה לא מספיק בקשתי סליחה לא מספיק ניסיתי את מזלי ואמרתי שאת צודקת(שזה נכון לא שקרתי...) אז גם יורדת עלי ככה?!?!?!
אז אמרתי לה "אז מה אני לא מושלמת! אז מה זה אומר שאני לא עכולה להתחתן?? למה יש משהו מושלם!! "
אז מה היא אומרת: "זה לא שצריך להיות מושלם אבל צריך בסיס שלך אני לא חושבת שיש!"
אז התעצבנתי באמת לעזעזל אני באה לבקש סליחה וזה מה שיש לך לומר לי??? ברצינות מה עובר עלייך חשבתי לעצמי ומה שאמרתי לה: "מה את יודעת!! מאיפה לך לדעת!!" אוף באמת!!!
מה אני יכולה לעשות אם בנ"א כזה?? אין לי מוסג איך חיים איתה ואני לא יודעת מה לעשות... וןהכי נורא שאני פשוט מתעצבנת עליה כי אני שותקת ושותקת עד שאני מתפוצצת אני לא רוצה לכעוס מה עושים??
קודם כל, לאחותך אין כוונות זדוניות.
דבר שני, אל תתני לשטיות כאלה לערער לך את הביטחון העצמי.
דבר שלישי, מצבי רוח משתנים, זה לא דבר רע, בטח שלא בעיני, מי רוצה להתחתן עם גופה? (סליחה על הבוטות)
מה לעשות?
להעמיד אותה על מקומה, לא צריך לתת לאף אחד לדרוך עלייך או להטיף לך מוסר. כמובן צריך לעשות את זה מתוך מחשבה מעמיקה, ולא סתם בהתפרצות של זעם בלתי נשלט.
תשבי ותחשבי, איך את יכולה לגרום לה להבין שזה מפריע לך.
אבל זה ממש קשה כי היא יודעת לרדת זה לא סתם ירידות("מפגר מטומטם" וכו' וכו'...) זה ירידות כאלה שזה אמתי...
כלומר היא יודעת לרדת היא נוגעת במקומות אמתיים שאני ממש חסרה בהם...
היא מכירה אותי... טוב זו אחותי...
זה לא קושי פשוט ואני לא יכולה לדבר איתה כי היא לא מוכנה לשמוע או לא מסוגלת לשמוע...
ניסיתי כמה פעמים לדבר איתה... הדבר היחידי שאולי אני יכולה לעשות זה לכתוב לה מכתב אבל כול פעם שאני מנסה לכתוב לה לא יוצא לי כלום....
היא רואה בך את מה שהיא חושבת שאצלה לא טוב....
תמיד זה ככה.... לדעתי, את לא צריכה להתנצל- (אלא אם כן זה אמיתי...)
תעמדי על שלך! הרי את מכירה את עצמך יותר טוב ממה שהיא מכירה אותך...
אני חושבת שזה ממש נורמלי שיש מצבי רוח.. אדם לא נמצא תמיד באותו מקום!
בע"ה את תמצאי את האביר שלך בעיתו ובזמנו...
אל תהי מדוכאת מזה! והכי חשוב! תתפללי לקב"ה.. מניסיון-כשמבקשים ממש מכל הלב, זה קורה....
לא נראה לי שאת צריכה לכתוב לה מכתב!
מה, בכל פעם שמישהו יכניס לך "מכות מתחת לחגורה" (אפילו שהם הכי כואבות וחזקות) תכתבי לו מכתב?
אחותך לא בסדר.
והיא צריכה להבין ממך בדפוס וצורת התנהגות ומהיחס שלך אליה- שהיא לא בסדר.
את רוצה דרכים פרקטיות איך עושים זאת?
יש הרבה דרכים, ניסית להשתמש בטקטיקת "את צודקת בכל מילה"?
נכון, אני באמת לא שווה כלום.. מי באמת ירצה אותי וכו'
מה זה שיטת "את צודקת בכל מילה"?! לא, אני באמת שואלת, כי אם זה כפשוטו, אז ממש ממש לא לדעתי!
כשאדם, במיוחד כזה שמכיר אותך, נותן לך ביקורת, זה באמת מכוונה טובה בד"כ, אבל לצערנו גם אלה שמכירים ואוהבים אותנו לא בהכרח יודעים תמיד איך לעשות את זה.
אדם שמבקרים אותו בצורה כזו, גם אם אלה דברי אמת, לא אמור להוריד את עצמו עד עפר! ממש לא! היא נגעה במקומות אמיתיים וכואבים אמרת? אז אולי אפשר לשאול אותה מה היא חושבת שאפשר לעשות (אם היא אחותך, יש מצב שהיו לה מקרים דומים, ככה זה אחים... ואולי עדיין יש לה , ולכן את משקפת לה את אותם הדברים).
ההבדל בין ביקורת לביקורת בונה הוא האם היא מביאה לך גם מוצא משם, דרך למעלה, ולא רק הערות.
לגבי המכתב, לפעמים זה עוזר ממש לתת את המכתב, ולפעמים זה עוזר רק לכתוב אותו, לעצמך (או שיש מצב שמה שכתבת פה נחשב מבחינתך, רק את יודעת), להוציא קצת עצבים על הדף ולנסח את מה שאת רוצה להגיד לה, בקור רוח יותר, ואחרי שנרגעת. תראי עם עצמך מה נכון לגבי שתיכן (מניסיון אישי- פעם כתבתי מכתב ממש כועס למישהי שהייתה אחראית עליי וחשבתי שאין סיכוי לדבר איתה. בסוף כתבתי, אבל דיברנו בע"פ, וזה היה עדיף כי היא לא מסתדרת כ"כ עם מכתבים...)
בכל מקרה לדעתי האישית צריך להגיד לה משהו בעניין. לא להשאיר את זה ככה! זה רק יכנס יותר עמוק, וכמו שאמרת "עולה עד למעלה"- זה לא צריך להגיע למצב כזה. ק"ו שזו אחותך!
שיהיה המון ב"הצלחה וסליחה אם אמרתי או כתבתי משהו לא במקום.
חג שמייח!
שיטת 'את צודקת בכל מילה' (לפחות זאת שאני מכירה) היא שיטה מעולה להוציא לאנשים את הרוח מהמפרשים...
כשמישהו בא לצעוק עליך/לתת לך ביקורת/לתת הרצאת 'מה את אמורה לעשות לפי דעתי הצודקת' אין עניין להתווכח איתו כי הוא לא מקשיב. הוא הצודק הוא היודע ואת צריכה לשתוק ולהקשיב. אז מה שעושים זה להגיד לו כן, אתה צודק, כן נכון... וכו אבל הפואנטה זה להגיד את זה בצורה שתשתיק אותו כי הנה היא הבינה את המסר, אבל שתבהיר לו גם שאני לא ממש מקשיבה לך. זה שילוב של זילזול-שיעמום-הכנעה מעושה. וצריך לדעת איזה אחוזים לשלב מול כל אדם- מול מישהו שבתפקיד מעליך- רכזת/מורה/בוס צריך אחוז גבוה של הכנעה מעושה, מול אחות אני הייתי שמה 90% זילזול... כי מי היא שתגיד לי מה לעשות??
ועכשיו כל הצדיקים יגידו לי שמה פתאום ואיך את מתנהגת ושכשמישהו נותן לך ביקורת צריך להקשיב לו ובלה בלה בלה.
א ב ל צריך לדעת איך להעביר ביקורת ובןאדם שבא ממקום מתנשא אני לא הייתי מקשיבה לו אפילו אם זו אחותי ואפילו אם היא אומרת דברים נכונים. (ופה זה אפילו עוד יותר נצרך- אם אני מודעת למה שהיא אומרת אז הדבר הבא שצריך לעשות זה להשתיק אותה ושתפסיק לפגוע) ובשביל לעשות את זה- וואלה זו אחת השיטות הטובות 
שרון- אין לי שום דבר נגד אחותך 
(אם זה היה נשמע ככה...)
ובהצלחה!
חג שמח 
ביקורת בונה - in
ביקורת אחרת - out
כל ביקורת שלא באה ממקום טוב, מרצון לעזור (אפילו אם היא נכונה, "את שמנה תעשי משהו!")
היא ביקורת שלילית ששמה את המבקר במרכז ואותך בצד...
אין עניין להקשיב או לקחת חלק בדיון כזה וכל שיטות ה'את צודקת בכל מילה' עוזרות...
חג שמח!!
שמי על הכרית שלה ולפני שתלך לישון (יש סיכוי) שתקרא (מסקרנות)... ככה תחשוב על זה טוב גם בחלום!
חג שמח ובה"הצלחה!
מכתב לא יעזור... עלי לפחות זה לא היה עובד.
בתכלס, תתעלמי. זה הדבר היחיד שעוזר... זה מה שגם אני עושה כשהיא מציקה לי בחזרה..
ואומרת לי ביקורת... אבל בזמן האחרון זה אחרת....
אבל אני אנסה את העצות שנתת לי נראה איך זה עובד 
שיר פשוטאני מקווה מאוד שבעלך לא יהיה מעצבן כמוה,
אבל גם בזוגיות יש אי הסכמות, ומתעצבנים, ואומרים דברים שלא צריך לומר- וצריך ללמוד איך לדבר על מה שמפריע, איך לעבוד על זה.
ואם תצליחי לעבוד על זה עם אחותך- אני חושבת שתתקדמי שלב רציני בעבודה שתהיה לך מול בעלך.
רק שאצלי זאת אחותי הקטנה.. ואנחנו באמת בחיים לא רבות!!!
אני מקווה שזה עניין חולף ומנסה להתנהג כרגיל, כמו פעם, לפני שהיינו מתעצבנות על כל מילה וחושבות לפני מה שמוציאים מהפה אם זה מתאים, ואיך אני יוצאת טוב על כל מילה. אני מקווה שזה סתם מהשגעונות של השבועות העמוסים לפני פסח.
בהצלחה! אין דבר יותר מעצבן מזה! שיעבור מהר.
לדעתי זה נשמע כאילו אחותך מאויימת ממך ממשו...
ואם היא נוגעת הרבה בעניין חתונה זה כנראה קשור לזה...
לפחות ככה זה עובד אצלי...
בהצלחה
אה ומכתב לא עובד. אם אחותך ממש כועסת עליך זה לא יעזור מכתב זה רק מלבה את הכעס כי היא תרצה לענות לך על דברים שכתבת במכתב, ואת לא תהיי שם בשביל זה רק מעצבן יותר.
לא אחרי איזה ריב..
תלכו לאיזה מקום כיפי (איזה דשא מטורפפ או מסעדה משו ששתיכן אוהבות..) ותדברי איתה באמת מהלב!
תסבירי לה מה את מרגישה, בטוח גם לה לא כיף כל המצב הזה של הרבים.. ואני בטוחה שיש לה לב (.....) ושהיא תבין אותך.. בהצלחה!!!!!! (:
רק רציתי להודיע שדיברתי איתה והייתה לנו שיחה מדהימה אני מקווה שזה עזר לה כמו שזה עזר לי לצמוח מזה ולהתקדם בעבודת ה'!!!!!!!!!
כמובן שאחרי שיחה כזאת אני צריכה לעשות את המאמצים שלי אחרת זה ישאר סתם באויור...
הדש ש ממש צדקת !!! זה באמת ככה!! ואני חושבת שכאשר המדברים בנחת זה אחרת....
יאללה שלוש ארבע לעבודת ה' בשמחה ובאהבה!!!!!!!
זה לא משל הפעם
אני הולך ברחוב, סתם מטייל לי בנחת...
מולי עוברות חבורה של שכנות, אחת מני רבות שפוקדות את רחובות שכונתנו...
אחת מהן עם כיסוי ראש, מגיל אפס אנחנו שכנים, אני והיא,
לא דיברנו הרבה, אבל נפגשנו פה ושם לאורך הדרך,
תמיד התפדחנו אחד מהשני, לא יודע למה, ככה פשוט היה...
כן, יצא לנו לדבר פעם מעבר לגדרי ה"שכנות טובה",
אבל פרט לזה שנהננו מאוד מהשיחה עצמה לא פרח מזה משהו...
ואז היא התארסה.
ב"ה לא לקחתי קשה ואפיו לא ללב, באמת.
סה"כ עברה לי בראש הקביעת עובדה "זה לא היא."
וזהו.
גם בליל החתונה שלה לא נחמץ ליבי, באמת לא עצוב לי...
ב"ה ממש טוב לי ואני שמח
כבר ראיתי אותה מאז החתונה, אפילו עם בעלה...
וב"ה לא היה לי רע, בכלל בכלל בכלל...
עד הרגע אפילו לא חשבתי עליה,
עד לרגע אחד לפני חצי שעה,
עד לרגע שראיתי אותה בחבורה הנ"ל,
עד לרגע שהיא דפקה לי כזה מבט,
עם עיינים גדולות, שואלות, צועקות!!!
אז נכון, יש מצב שאני סתם מאכיל את עצמי סרטים...
אבל זה היה הזוי-מפחיד-מבלבל.
ה' ישמור איך שנפל לי הלב.
אני מוכן להישבע שאני מאכל לה את כל הטוב שבעולם
ובעלה באמת בחור מדהים מדהים מדהים...
מהארוסין לא חשבתי עליה אפילו לחלקיק שניונת ...
מבטיח.
מישהו מכיר את התחושה הזו?
נשואים, תנו דברכם!
נ.ב.
אימל'ה!!!
ולחוויה -
לא מכירה את התחושה..
אבל זה נראה לי הגיוני וקביל.
לא נראה לי צריך להלחם בזה
כל עוד זה לא נשאר איתך..
הרגש שלנו לפעמים מציף תחושות שלא הגיוניות בשכל!
וזה בסדר!
אתה מקסים במה שאתה.
.
(בסוף לא נסעתי כל הדרך ללויה של בנדוד שלי (אווצ' איזה אווטינג עשיתי לעצמי עכשיו...) כי חישבתי שלא יהיה לי מן לחזור לפני החג.. דוסים פה וזה...)
(זה^ קשור לפורום כי הוא היה יהודי צדיק- בעל- ואבא ל4 ילדים)
|כל סמיילי אפשרי|
קראתי פעמיים את מה שחוויה כתב
האמת שלא הבנתי מה הוא רוצה
אני יכולה לפרש את המבט שלה בפשטות רבה- היא נבהלה לראות >אותו<
הרבה פעמים יש משו רגיש בלראות אקס שלך... זה לא אחד הדברים שאת מצפה לראות בא מולך באמצע החיים....
אולי ואלי אפשר לומר שהוא עבר לה מול העיניים בדיוק כשהיא יצאה עם חברות שלה- כי היא רבה עם בעלה או משו... וה בלבל אותה לראות אותו שם בנק' הרגישה שלה... זה כ"כ לא מסתבר סטטיסטית שזה מופרך מבחינתי
אני אתרום סיפור שכבר סיפרתי פעם
הלכתי לתומי עם בעלי ברחוב אגריפס בירושלים
פתאום בזרם האנשים ההולכים מולנו- זיהיתי פרצוף
תוך כדי להיכה- ניענענו בראשינו לשלום, חצי חיוך- והמשכנו
הרגשתי שהמדוייט-לשעבר הזה- שמח לראות אולי עם בעלי.. נשואה באושר
המשכנו ללכת- כל אחד לדרכו- בעלי לא חש בכלום.. הרי עוד נאישם עוברים ברחוב...
עצרתי אותו "ישל יצמרמורת בעל הראש! אתה לא יודע את מי ראיתי עכשיו!"
מה זה אומר? כלום.
השם יברך את היהודי ההוא בכל מקום שהוא נמצא בו.
חוויה- אולי חלק מהחשש שלך הוא בגלל שהבחורה הזו היא אשת איש-- יש על המבט שלה טאבו...
כלום. פשוט תמשיך הלאה
איזה טוב שהוא נתן לנו את התורה !
והתורה שלנו הטובה מלמדת אותנו דרכי חיים וחוקי אמת מוחלטים
יה"ר שתמצא את זיווגך האמיתי בקרוב ממש !
נשמע משפט נדוש, אך בע"ה כשתמצא את אשתך, אותה שכנה כבר לא תעניין אותך.
זה רגש-יצר המופיע ברגעי בדידות או עצב.
רק טוב.
בשורות טובות.
לק"י
מה זה אומר "עד לרגע שהיא דפקה לי כזה מבט, עם עיינים גדולות, שואלות, צועקות!!!"
מבט שלדעתך מה הוא מבטא?
ב"ה קמתי בבוקר והכל היה יותר טוב!
תודה לכל מי שהגיב וניסה להבין,
אני מקווה שזה באמת היה דימיונות...
היא לא עלתה במחשבה לפני מאז הארוסין שלה,
אז אין שום סיבה שהיא תעלה עכשיו.
עוד חוויה לאוסף 
חג שמח!
בשרשור בנושא האם דוסיות סותרת עיסוק בחולין וכו'
לא התכוונתי לשמוע חוות דעת, מדוע אני אני טועה...
אך כדי "לא להוציא לעז על בניהם", החלטתי לפרסם תשובה שנתתי לפונים אליי בפרטי.
תראי, אני לא "נתלה סתם באילנות גבוהים", אני יכול לומר לך באופן חד וברור שלמדתי הרבה מאוד מכתבי הרב זצ"ל.
בסדר... הבאת שתי פסקאות מאורות ומשמונה קבצים,נטולות הקשר ונטולות קשר לדברים שלי.
מה הרב זצ"ל חשב על לימוד היסטוריה?
למה הרב זצ"ל ביקר במוזיאונים רבים בהיותו בחו"ל?
למה הרב זצ"ל קרא צ'רלאס דיקנס?
למה הרב זצ"ל למד את כל קנט וניטשה ודומיהם?
איפה יש בזה קדושה?
לצערי הרב, יש אנשים ששמעו איזה שיעור שתים בכתבי הרב, וכבר מרשים לעצמם לפטפט!
ויש רבנים שמרשים לעצמם, להכניס את התאוריות שלהם- ולומר "כך אמר הרב זצ"ל".
כן! הרב זצ"ל האמין שאנו צריכים לדלות את הקדושה ולמצוא כל דבר שיכול לסייע לקדושה בתוך עולם החול.
אני לא דברתי על ראיית סרטי פעולה מטומטמים...
ולא דברתי על קריאת רומנים מטופשים...
אך אם יש מזה מידע, היסטורי תבוני מדעי וכדומה, אדרבה- כפי שאמר הגר"א- כל מי שחסרה לו יד אחת בחול חסרות לו שבע ידות בתורה.
אם הרבנים שהתמודדו עם ההשכלה, היו מבינים שההשכלה באה רק להוסיף לתורה!
שההשכלה באה לפתח את התורה!
(כמו שהבין וכתב אינספור פעמים הרב זצ"ל)
היינו נמצאים היום במקום אחר....
ולסיום ניתן לקרוא את השרשור הקודם, שבו תהיתי האם אני בודד במערכה...
זה השירשור הקודם- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t356338
(בעריכה ניסיתי להעיף את הסימני שאלה... לא עזר. אדמיננו יתקן את זה בעז"ה)
עליו אתה מסתמך.פסקה אחת,שתיים,שיתירו לך את זה.הרי הרב זצ"ל כתב את זה אינספור פעמים...
את מעשי הרב (אם בכלל נעשו) אי אפשר להבין כפשוטם.לא כל מה שנכון לרב קוק יהיה נכון גם לך.
הגר"א דיבר על השכלה כללית ולא על היתר לצרוך תרבות גוית,חילונית וכו'.
ליצרים תמיד יהיה איך להפיל אותך למטה,ובמיוחד בקטע הזה כי כאן עיקר המלחמה.
בס"ד
אז שוב,הפעם אחרי שאני חתכתי הפעם חתכו אותי..
הפגישה הייתה נפלאה ואז היא שאלה אותי:"אז עם כמה כבר יצאת?"
ואני בחצי צוחק חצי רציני עונה לה ב"ה יש כבר 24 בנות אחרייך שזכו לשבת איתי...
היא צחקה ואני צחקתי והפגישה הייתה נפלאה.לדעתי בלבד...
לא נורא יש עוד בנות ותמיד אני משנן בראש את המשפט:"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף!"
מה שמצחיק אמא שלי שאלה אותי ברצינות יתרה אם אני רוצה לדבר עם איש מקצוע פסיכולוג או משו שיעזור לי לצאת מהמצב שלי..
שבת שלום ומועדים לשמחה!
בכל אופן, תמיד יש איפה להשתפר, ותמיד כדאי לשאוף להיות יותר ויותר טוב בפגישות.
ולמרות כל הדיבורים על זרימה וטבעיות, אני עדיין חושב שגם הטקטיקה חשובה.
ושם תמיד אפשר להיות יותר טובים, אפילו אחר החתונה...
ואולי.."יום אחד זה יקרה..
בלי שנרגיש משהו ישתנה....
.."
(הקישור לעידן רייכל ולא לריטה - מפאת הצניעות 
)
מוקדש לכל מי שצריך קצת תקווה עכשיו..
.
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל"
זה יבוא רק לא להתייאש!!!
זה לא קל אבל זה אפשרי להתפלל מתוך שמחה גם אם זה נשמע כמו סיסמא!!!!!
ב"הצלחה בהמשך!!!
נוהגים לערוך שולחן לסדר כמה שיותר מוקדם..
[וזה מונע מהיצר הרע, העצבים והלחץ להיכנס..]
אז זה השולחן שלנו
עוד מאתמול לפני בדיקת חמץ!
|מבסוט על עצמו!
חג שמייח!!!
.
ננשמה!לא חשבתי לצלם גם את השולחן שאני ערכתי,
אבל הוא גם היה חביב ממש...
סחתיין על ההשקעות.
איך היה הסדר בהן?
מן הסתם זה השרה אווירה נעימה...
המשך חג כשר ושמייח...
אני יודעת שיום הזיכרון הוא עוד אחרי פסח,
אולי זה המצב רוח שקמתי איתו,
ראיתי עכשיו סרטונים ביוטיוב על חיילים. סתם, סרטונים.. על סיירות, על אימונים, ו.. גם על מלחמות.
ואז,
הגעתי לאיזה קליפ אחד, שבו רואים את כל מי שנהרג במלחמת לבנון השניה..
ואני בוכה, ובוכה, ולא מבינה איך החיילים האלו, הגיבורים כל כך, אלו שנושאים נשק ואני מסתכלת עליהם בהערצה כל כך גדולה, איך פתאום הם בקבר, איך הם קבורים עמוק עמוק באדמה. אני רואה את כל החברים שלהם עומדים וצועקים, בוכים, כואבים והמומים.
איך חייל גיבור, עם נשק, פתאום נמצא בתוך ארון עטוף בדגל ישראל. איך לאט לאט מורידים אותו לאדמה, ושמים פרחים, ליפות את האבן הגדולה והאפורה הזו שמכסה אותו.
אני עוברת על התמונות, וחושבת לעצמי, שלכל אחד מהם הייתה יכולה להיות חברה, אישה, ילדים, נכדים.. להוא מתאים ללמוד רפואה, ולו מדעי המדינה, והוא בטח חלם להיות כלכלן והוא עריכת דין. בטח הוא חלם להמשיך ללמוד בישיבה, וזה רק רצה את הטיול הגדול להודו. ופתאום, הכל נקטע, בבום.
כאלו ילדים יפים, שיש להם עוד כל כך הרבה להספיק.
ופתאום אני קצת מקבלת פרופורציות.
מלחמות.
למה? באמת למה? כנראה שיש שאלות שלעולם לא נבין, ורק לו למעלה יש תשובה אמיתית.
אז נכון שהם כבר לא פה, ובטח שלא קוראים את מה שאני כותבת, אבל חשוב לי לומר לכל אחד ואחד מהם תודה.
תודה, שהקרבת את החיים שלך למען ביטחון העם שלנו.
ולכל החיילים שעכשיו משרתים, בסדיר או בקבע, לכל מי שנפצע ועדיין בתהליך שיקום מתמשך,
לא המציאו מילה שתתאר את ההרגשה שלי, אז אסתפק באחת, שקצת מתחילה להסביר את מה שאני רוצה לומר לכם,
תודה! אני באמת אוהבת אתכם, מאוד!
הלוואי שהייתי יכולה להחזיר לכם קצת מכל מה שאתם תורמים למעני.
טוב, אני אקשר קצת..
שבא לי לצאת עם חייל אידיאליסט.
לאחר שכמה "רעי איוב" הוציאו לי את האוויר מהמפרשים, החלטתי לשאול זאת כאן:
אצלי, מעולם לא הייתה בראש ובפועל סתירה בין קודש וחול, כלומר אני לא חושב שרמת "דוסיות" צריכה להתבטא בסגירות, חוסר עניין בחול- אינטרנט ספרים ואפילו סרטים. מכיוון שגדלתי בחברה נטולת נשים, לתדהמתי (לא נפלתי מהכיסא) התברר לי שברוב המקרים, דוסיות ושמירה על כל המצוות= זלזול והתנגדות חמורה לעולם החול.
השאלה היא- האם להסתיר את הצדדים "החולניים" הללו שלי, או להמשיך לזרוק הכל על השולחן כבר בהתחלה?
בעולם הדיטיים.
מתגובתך משתמע כאילו את פוסחת על שני הסעיפים-גם תורה וגם מוזיקה ותרבות של גויים.
בנות עוד יכולות להסתדר עם זה.
אבל בנים,כמו שראית.צריכים קודש אמיתי,כי החיבור שלהם לה' בא ממקום אחר.
בס"ד
דבר תורה לשבת חול המועד פסח
הלכה: “שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום. [שו"ע תכ"ט ס'א]”.
באף חג אחר יש הלכה ללמוד את הלכותיו 30 יום קודם. זאת הלכה מיוחדת לחג הפסח. ה"חסד לאברהם" מסביר שיש שתו תקופות מקבילות: תקופת תשרי ותקופת ניסן. מחודש אלול אנחנו מתכנסים לבתי הכנסת ואומרים סליחות. הימים האלה הם הכנה לקראת הימים הנוראים, אנחנו ממליכים את ה' לקראת יום הדין: ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד. אנחנו עובדים על יראת ה'. אנחנו חוזרים בתושבה ביראה. ואותו דבר לקראת פסח: אם יש מצווה ללמוד הלכות בתקופה כבר שלושים יום לפני, זה לא רק כי יש ריבוי של הלכות (גם בסוכות יש הרבה הלכות), אלא כי יש גם עניין פנימי חשוב: כל יום שלומדים הלכות פסח, זאת צד נוסף בהכנת החג, גם חוזרים בתשובה. תושבה באהבה! ולפי עניות דעתי זאת גם סיבה שיש להרבות בשמחה בחודש אדר... בלי שמחה זה קשה להרגיש את התחושה של אהבה.
ידוע לנו שבמצרים נגאלנו לפני תום הגזרה. יצאנו אחרי 210 שנה במקום 400 שנה. ה' גאל אותנו לפני שורת הדין. הוא גאל אתנו בחסד, באהבה, כמו שכתוב בירמיהו הנביא: “זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך (ירמיהו ב, ב).”. זה גם בפסח שיש מנהגים רבים לקרוא את שיר השירים הרומז באהבה בין הקב"ה לכנסת ישראל.
הרמב"ן מסביר שכל ימי ספירת העומר הם כמו חול המועד. פסח פותח את החג, שבועות חותם אותו וימי ספירות העומר חול המועד בין זה לזה. יש מנהג בשבועות בעת פתיחת ההיכל לקרוא מעין כתובה: החתן הוא הקב"ה, הכלה כנסת ישראל, והכתובה היא תורתנו הקדושה. גם בדור המדבר לפני מתן תורה כל הטבל כמו כלה לפני חופתה... כל יום ויום ימי ספירת העומר הוא כמו שלב נוסף של הכלה לקראת חופתה...
בגמרא במסכת רה"ש יש דיון על כמה זמן יש לקיים את הנדר. ההלכה כר' שמעון שאומר כשלוש רגלים כסדרן. כלומר, יש סדר ברגלים: פסח, שבועות וסוכות. ולכן נלך צד הלאה באהבה בין הקב"ה לכנסת ישראל. כידוע יש שתי מצוות מרכזיות בסוכות: סוכה ולולב.
הגובה של סוכה היא בין עשרה טפחים לעשרים אמות. המידות האלה אינן מידות בעלמא, אלא כמובן שיש טעם עמוק בהם. עשרה טפחים זה הגובה של ארון העדות ועשרים אמות הגובה של האולם שבבית המקדש. כלומר הסוכה נמצאת בממד רוחני בין הקודש לקודש הקודשים. רמז נוסף לכך בלשון המשנה: ”והעלום לסוכה". כמו שעולים לארץ, כמו שעולים לירושלים, ולהר הבית בזמן שבית המקדש קיים גם עלים לסוכה. הקב"ה מביא את עם ישראל לתוך ביתו....
התחלנו את ליל הסדר עם ארבעה בנים: כנגד ארבע בנים דברה תורה: אחד חכם, אחד חכם, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. בסוכות, יש מצווה ארבעת המינים, שכל מין הוא כנגד זהות שונה שבעם ישראל: מי שיש בו מצוות ומעשים טובים, או מצוות או מעשים טובים, ואף אחד מהם. בסוכות לוקחים את כולים, ומנענעים אותם.... כולם כאגודה אחת! אחדות בעם ואהבת ה' שלמה!
שבת שלום וחג שמח!
בס"ד
שלום אחים יקרים,
חזק וברוך על דברי התורה המחכימים.
אחים ואחיות יקרות בואו נתכונן להיפגש עם מלך
מלכי המלכים, שהוא כל הטוב, יציב, אינו משתנה,
ודואג שיהיה לנו רק טוב.
בואו נתכונן בתורה, המצוות, נאהב אחד את השני
באמת ובלי משחקים.
תודה לקב"ה שיש לנו אותו.
בתודה ובברכה
שבת שלום ומבורכת
שיבנה בית המקדש במהרה
בסיעתא דשמייא!!
מקטינים, בשביל להרחיב.
לפעמים מצמצמים, בשביל להגדיל, גובה.
[גרסת הביינישי"ם - פה]
מכירים את זה שאתם מחליטים להתחזק במשהו,
ובהתחלה ב"ה הכל הולך לכם ממש טוב, ואתם ממש מרגישים ב'אורות',
אבל אחרי כמה זמן פתאום אתם נופלים בבום אחד גדול,
ואתם לא מבינים מאיפה באה לכם הנפילה הזו?!..
---
בשבת חול המועד, קוראים את פרשת כי-תשא.
בפרשה הזאת בני ישראל חוטאים בחטא העגל.
אבל תחשבו על זה שנייה >>
איך יכול להיות שאחרי כל הנסים של יציאת מצרים, אחרי מעמד הר-סיני,
אחרי שבנ"י ממש שמעו את ה' -
הם חטאו בחטא חמור כל כך?!..
הופה, תשמעו איזו תשובה מדהימה אומר על זה האדמו"ר מסלונים >>
כל פעם שאנחנו רוצים להתקדם בעבודת ה', להגיע למדרגה חדשה -
ה' מראה לנו קודם כל מה קורה כשמגיעים לדרגה הזאת,
ואנחנו מרגישים בשיא האורות.
אבל אחרי כן, הוא מחזיר אותנו למקום שבו היינו קודם,
ואומר לנו: "אתם רוצים להרגיש את המתיקות שהראיתי לכם קודם?!
אז עכשיו תעבדו על עצמכם - ותוכלו להגיע למדרגה הזאת באמת".
ולכן, הוא מביא לנו נסיון, כדי לראות איך אנחנו מתמודדים איתו,
ועד כמה אנחנו באמת רוצים להגיע למטרה.
וככה היה גם בחטא העגל -
במעמד הר סיני, ה' הביא אותנו ישר למדרגה שיא הגבוהה,
והוא ממש דיבר איתנו.
אבל אח"כ ה' לקח מאיתנו את מה שהוא הביא לנו על מגש של כסף,
ואנחנו היינו צריכים לעבוד, כדי להגיע לדרגה הזאת.
והעבודה הזאת זה הנסיון של האמונה של בנ"י -
העם ראה שמשה מתעכב שם למעלה, למרות שהוא אמר שיחזור תוך 40 יום.
[אבל היה להם בלבול בספירה, ומשה היה צריך לחזור רק יום אח"כ]
הנסיון פה היה אם הם באמת יאמינו שמשה יחזור -
אבל הם לא האמינו, הם חשבו שמשה מת ועשו את העגל.
אז, מהיום...
כל פעם שאנחנו רוצים להתחזק במשהו,
נדע - בהתחלה הכל יילך לנו טוב ויפה,
אבל אח"כ יבוא לנו איזה וואחד נסיון ענקי.
אבל הנסיון הזה בא כדי באמת לחשל אותנו,
ולבדוק עד כמה אנחנו באמת רוצים להגיע למטרה.
שנזכה בעז"ה באמת לעמוד בכל הנסיונות שה' נותן לנו!
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
אמנם שמעתי כבר את הוורט הזה,
אבל כתבת אותו בצורה יפה ומחכימה! יישר כח!!
שבת שלום
בס"ד
שלום לכולם,
חזק וברוך על דברי התורה.
בתודה ובברכה
שבת שלום ומבורכת
ננשמה!אז..
כ"א לוקח כמה פרקים שמתאים לו..
אפשר לומר מהיום ועד מוצ"ש...
יישר כח! שבת שלום...
יישר כח לכולם ותזכו למצוות!!
שבת שלום!
.
ארץ מולדת
לקראת נישואין וזוגיות
בישול
איפור וטיפוח
[בנות בוגרות ועוד כמה סגורים...
]
ב"ה
לימוד נהיגה
וקטעים פריקים שלי בספונטאניות.
לנ"ו וארץ מולדת...
לפעמים כשמשעמם אז ספרים וסופרים
איפור וטיפוח
בנות בוגרות פעם ב... סתם אני חולה על הפורום הזה אבל אני שוכחת אותו כי הוא בסוף
אותו וכמובן את כל שאר המועדפים,
וככה לא תצטרכי אפילו להכנס לעמוד של הפורומים,
כי זה יהיה לך מצד שמאל בעמוד הראדשי [מעל החברים שלך... =]
טוב, אז בעקבות שלל השירשורי "עשה ואל תעשה" ובעקבות התיבשות הפורום לאחרונה, אני פותחת בזאת את פרוייקט ה...
?"ספסל ערוך"
בכל שבוע יתווסף פה נושא (בעיניני דיומא- כלומר דייטים ושות') לעיון תלמידי ותלמידות החכמים הנמצאים פה- וכל מי שיש לו הגיג או דבר הלכה בנידון מוסיפו ומגדיל תורה ומצמצם שירשור.
כמובן שעדיפות יש לתגובות בנוסח "פרויקט השטו"ת" אבל גם תגובות רציניות ומגילות-מישהו-שלא-אוהב-שמעריצים-את-שמו-אז-לא-נכתוב-אותו יתקבלו בברכה.
וכמובן- המטרה שלנו היא לא לצאת עם אמירות ברורות ולהחליט החלטות, אלא לפתוח דיון ולתת כיווני חשיבה לכולם.
(צדיקה- בסוף אפשר יהיה לצמצם שטויות וניצלושי"ם למינהם, ולצרף לספר הדייטים שלך..)
כי כרונולוגית זה בא ראשון (אז כן יש כמה נושאים לפני- אבל הם נפיצים מדי ולא כדאי להתחיל איתם..)
אז מה כמה למה מבררים?
אצל מי?
וכמה זמן?
ומה הכי מעצבן לשמוע?
וגם מהצד השני- מה מותר לומר ומה אסור? ואיך להיות דיפלומטים בלי לעשות צרות?
מוזמנים לומר את דברכם לאומה!!
1. להשתדל לדבר רק עם הטלפונים שקיבלת, הרבה פעמים אנשים שלא מכירים טוב את המשדוכ\ת עלולים- פשוט לקשקש. כמו כן הם עלולים לתת חוות דעת נכונה, רק שזה בדיוק לא מה שמאפיין את הבן אדם!
תראי אני לא כ"כ מכיר אותו, אבל הוא אוהב לשיר במקלחות בישיבה. זהו, תיארת אותו נפלא כל הכבוד!
2. להשתדל לא למרוח את הבירורים, גם בירור טוב לא צריך לקחת יותר מדי זמן, זה מעצבן, מתסכל, ויכול אפילו לפגום בקשר אח"כ.
שרון כהןלמה מבררים כדי להכיר את הסגנון של הבחור כי יש כול מיני ויכול להיות שמה שיגידו כבר מראש תגידי חבל על המאמץ זה לא קשור...
אצל מי? בדרך כלל חברים טובים + איזה רב או משהו... מעצבן שמדברים עם משהו לא קשור ואין לו מושג על מי ומה הוא מדבר מצד שני מעצבן שזה הופך להיות קישקושידה... כלומר צריך לדעת ידע כללי לא לחפור על הבנ"א!!!
אסור אסור להגיד דברים שיכולים להישמע גם רע וגם טוב... למשל: "הוא אוהב לדבר" "הוא ביישן" הבנתם... זה יכול להישמע ככה ויכול להישמע אחרת...
מצד שני אני חושבת שלא צריך להתלהב יותר מידי (לא משנה עם זה בחור או בחורה והחבר הכי טוב...) וגם לא צריך להיות מבואס על הבחור לדבר כמה שיותר באוביקטיביות הרי כולנו יודעים שאנחנו לא מושלמים ואין עניין להלהיב את הבחור/ה על ההצעה זה מה שנראה לי לפחות!!
דבר ראשון- תעשי לנו טובה. תתפנקי על האנטר..
חוצמזה- אני לא מסכימה איתך לגבי דברים דו משמעיים.
ההפך- לא לתת חוות-דעת. להיצמד לעובדות..
בדיוק לא מזמן דיברתי על זה עם אחותי- שיש המון תכונות שבשבילי הן מעולות וטובות- אבל בשבילה הן ממש לא!
לכן להגיד תכונות כאלו- ושיחליטו אם זה מתאים להם או לא!
אם אני מחפשת דווקא דברן- מה טוב! ואם לא- שאני אדע מראש..
וכמה משלי:
- באם יש לו לאדם (או לעלמה) דברים שחשובים לט ביותר, והוא אינו מוכן לוותר עליהם- אנא בררו בררו בררו! אחרת נסחבים לפגישות מיותרות ונגרמת שחיקה לשני הצדדים.
-ישתדל האדם למהר בבירוריו, שכן אין הוא תמיד יודע אם העלמה יודעת או לא (וכבר היו דברים מעולם..) וכמובן שבצד השני יש להזדרז, שכן עלם חמודות ממתין על הקו!
- אין לחפור יתר על המידה, שכן ישנם דברים רבים שבדיעבד היה מוותר עליהם, וסתם חבל..
- לא יתקשר לברר מאוחר, או בזמנים מעצבנים, וישאל בתחילת השיחה אם זה נוח..
- ומאידך, אותם חבר\ה יזהרו בלשונם, ויצמדו לעובדות, וימנעו מן הדעות הסובייקטיביות ויזכרו שאין כאן מטרה ששני אנשים ייפגשו- אלא שיידעו כמה שיותר אמיתות כדי שיחלטיו אם זה מתאים.
אחרת נוצרות פגישות מיותרות וחבל..
לא הצלחת הפעם...
(שרון- )נשיקה) )
(וואי איזה אפליות רצות פה!!)
חוצמזה רק עכשיו הבנתי- קולה- את משמעות המושג "ספסל" ולמה זה בא.... 
שני וורטאל'ך בנושא הנדון- בירורים
א. "נמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים- ואדם"
אומרים על זה- מי שמצא חן בעיני אדם--
סימן- שהוא מוצא חן גם בעיני אלוקים
ב. אני בד"כ כשדכנית משתדלת להגביל אנשים בזמן מבחינת בירורים
"הנה לך המידע- טל' לבירורים- מתי את\ה חוזר\ת אלי עם תשובה? ...... בוא נגיד- עוד שלושה ימים? אוקי אני אשמח לשמוע ממך לפני שבת.... "
חוצמזה אני מצטרפת שלא כדאי לברר אצל כל מיני אנשים אלא אצל מי שהמשודך נותן- כי רק הוא יודע מי בני אדם קשורים לחיים שלו ולמי יש ררק רושם חיצוני עליו
לדעתי כדאי לברר אצל חבר טוב/רב שלו..
למרות שאצל רב לא ביררתי אצל אף אחד.
כמה זמן? מה הכוונה?
הכי מעצבן לשמוע- שהוא בחור מיוחד.. ומדהים.. (כאילו, זה לא ממש אומר לי משהו כן?)
ועוד מעצבן- שבד"כ המושגים שלהם זה לא המושגים שלך... מה שאומר שאם הוא אומר לי שהוא פתוח... אין לי שמץ מה הכוונה.. וכד'..
אבל חברה שלי אמרה שמנסיון כדאי לברר טוב טוב...אל תשאלו אותי מה זה אומר.
הם אחרי שכבר יוצאים.
לפני זה קשה מאוד לדעת אם מה שאני מגדירה דוס זו גם ההגדרה של מי שאני מבררת איתו, או כמה באמת הוא מכיר אותו וכו'.
אין טוב ממראה עיניים, ואחרי שמכירים קצת ויודעים במי מדובר קל בהרבה לברר באופן ממוקד את הנקודות החשובות או המטרידות.
אני מניחה שהחברה שלך נפגעה מבחור שיכלה לברר עליו ולא עשתה את זה- ולכן אני חושבת שאם יש נורות אדומות אסור להתעלם מהן וצריך לברר, אבל גם לא צריך להכנס להיסטריה.
מדהים בעל מידות וכו' וכו'= בלה בלה בלה.
איך באמת מבררים אם כך?
להכין לעצמך רשימה של דברים ספציפיים שמאוד חשובים לך.
ולבקש (בצורה מכובדת) אם אפשר לתת לך דוגמאות, אמרת לי שהוא בעל חסד- יש לך דוגמא לזה?
נגיד, חשוב לך שהוא אדם שיודע לתפוס סמכות...
לרוב יענו לך, ממ.. כן ולא שחור לבן ולא תביני כלום.
אבל אם תבקשי דוגמא, יכולים להגיד לך, הוא היה אחראי פנימייה בישיבה, פרט שמאוד יכול לתת לך תמונת אופי שלו, רק שלרוב החבר פשוט לא יזכור או יחשוב שזה חשוב לומר לך זאת.
וגם מי שמבררים אצלו דיי הרבה על חברים, "תכין לך הדרך", תחשוב על דוגמאות ומידע ואל תשלוף מהכובע.
כי כמה שבררתי הרגשתי שלא עזר כלום
בחורים ששמעתי עליהם שהם מעולים התגלו כחסרי מידות בסיסיות כלפי בכל קנה מידה...
ובתור זו שכבר יצא לה ששאלו אותה על חברה שלה - זה מאוד קשה לענות, ולא משנה עד כמה מכירים את הבחורה..
הוא פשוט נהיה יותר עמוק, אז מפלס המים קצת ירד..
אבל כשהחבר'ה יושבים לכתוב פתאום מתגלים לנו אמנים צעירים!
בכולופן-
בין דגים לשקשוקה לעוגת בראוניז [שתתפשל עם אני לא יוציא אותה בעוד 25 שניות בדיוק!]
אני לא אצליח לשבת לענות לך ברצינות ל'יופי שרשור שפתחת'
אז מתישהוא- תזכירו לי חברים!!
נשיקות לכולן!! (נשיקות)
והבנים- תנו בוסה לחבר שלידכם!
חג ששהההממממייייאאאחחח!!! 
שם הספר- ענייני דיומא - תפוס!!!!!!!!
אני הייתי קודם!! ככה? -כמה חודשים אני לא כאן וכבר לשכוח??
מילא לפתוח שרשור נושאים והגיגים, מילא שאין מחשב ואין לי הרבה איך להגיע אליו.
אבל ככה להתעלם משנה של שרשורים בענייני דיומא??
טוב, נו, בסדר-
זה לא היה קבוע, ולא כל שבוע, ואפילו היו הפסקות ארוכות והתעלמות של חודשים...
רק שאם הייתי יודעת להעלות כאן קישורים (-כן, ניסו ללמד אותי כבר יותר מדי פעמים...)
אז הייתי יכולה לפחות לתת לך פתיח לתוכנית 
.
כי נדמה לי שכבר כתבתי פעם מגילה בנושא בירורים.
ואין לי זמן לכתוב עכשיו יותר מזה, אז קבלי ח"ח, וד"ש ממני. בהצלחה!!
פסחכשר ושמח!!!
חלילה לי מלהתחרות בך..
ההפך- תעלי קישורים שלך ותוסיפי לדיון!
הרעיון הוא לפתוח דיון חביב, לראות מה אנשים חושבים וכו'
ולא שכחנו ולא סלחנו להיעלמותיך, והעלמות מסכתותייך!!
|געגוע|
סתם כי הקודם בקושי זז..
אז בואו ניקח משהו שאולי יהיה פה ליותר אנשים מה להגיד בנידון..
הורים
-עד כמה מערבים\ממדרים
-עד כמה מתייעצים
-וכמובן, השאלה החשובה מכולן- מתי מפגישים בין היצור העוזר לך לבדוק ולמפות את שלל ספסלי הארץ לבין אותם יצורים שעוקבים אחריכם..
אנשים, חפשו את חוש ההומור שלכם וגם את זה הרציני יותר- והתחילו לשפך חמתכם..
מועדים לשמחה ולששון שיהיה לכולם פה!
בעצם לא שלי..
זה בשם רב אחד שאמר בנושא הזה: התרחקו מנשמות טובות.
תרגום: כשאת/ה מברר/ת על הבנאדם ולאחר אין שום דבר טוב להגיד על עליו (וממילא יש הרבה דברים לא טובים להגיד עליו) אז יגידו לך: הוא נשמה טובה. (משפט שאפשר לומר גם על עבריין שבכלא...)
לגבי הנושא הזה (של הורים) התשובה תהיה בדיוק אותה תשובה שאפשר לענות על כל שאלה בעולם:
תלוי...
עד כמה מערבים ומתייעצים -
א. עד כמה שההורים שלך מכירים אותך טוב באמת. אחרת הם יוכלו לייעץ לך רק באופן המילולי ולא באופן הפרקטי (קרי: מה שהם יגידו לא יהיה נוגע אליך).
ב. עד כמה שנוח לך להתייעץ איתם. לפעמים שעת התייעצות עם הרב שלך תכיל פי מאה משעת התייעצות עם ההורים שלך. בכולופן גם אם לא נוח לך להתייעץ איתם ולערב אותם בעניונים כדאי מאוד ש"תזרוק להם עצם" אחת לכמה זמן ותשאל אותם מה דעתם בעניין זה או אחר שירגישו שהם מעורבים בעניינים.
מתי מפגישים - וואו...אוקי. דעתי היא שזה אמור להיות בשלב מאוד מאוחר. אחרי שהקשר שלכם עומד בעינו ולשניכם יש דעות די מוצקות לגבי ההמשך אתכם תוכלו להכניס לתמונה בצורה פיזית גם את ההורים. בכולופן כשאתם לא יודעים אם בכלל תהיה עוד פגישה או אם יש לכם ספיקות בעניין - אין טעם להכניס את ההורים בצורה פיזית לתמונה כשאתם בעצמכם עוד לא נסגרתם. (אגב, קיים גם סוג של שחיקה אצל ההורים. ההתרגשות וההתלהבות שלהם מהבחור הראשון שתביאו הביתה לא תהיה כמו הבחור העשרים שתביאו הביתה.)
לא לספר להורים דברים שליליים על הבחור/ה, גם בתור התייעצות.
כי אם תחליטו להתחתן, יהיה עליו/ה רושם רע מצד ההורים.
ובכלל- התייעצות עם ההורים זה עניין קצת בעייתי. לא תמיד הם אובייקטיביים.
מצד שני, אל תסתירו מההורים שאתם נפגשים. עשו להם הרגשה טובה, שאתם משתפים אותם בדברים אישיים..
מתי מביאים אותו/ה הביתה?
כשאתם מרגישים מספיק בנח בחברתו ע"מ להכניסו/ה לחיים שלכם.
כל הנאמר פה בגדר המלצה, כמובן.
רק טוב.
http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/323717
(אני מקווה! שזה- זה ושזה יעבוד...)
אז לכל האשכנזים-
[ותודה ל'שלוות-עולמים' שהעלה לי את הרעיון]
בלבש = מוייחעל טוייבעס..
[פחות או יותר]
זה התרגום הסימולטני ממרוקאית..
ולא ראיתי שום שירשור בנושא...
אבל לא עולה לי כרגע התרגום שלה.
"בלבש **"
בת דודה שלי התחתנה לא מזמן ופעם ראשונה שהיא לא נמצאת בליל הסדר אצל סבתא אז כל הסדר שומעים "או, בלבש נריה..!"
לזה התכוונתי..
בלבש מיז'יק-שלא תחסרי..
לזה התכוונתי,תודה הרהור עמוק על הרענון.
התכוונתי להגיד למירב, שזה מה שאמרתי... לא סתרת את דברי...
בלבש זו מילה במרוקאית שפירושה הוא:
בלא=בלי בש=דברים רעים
כך אומרים אבי ואימי המרוקאים...
אני נוטה להאמין להם....
כמו שכשמסבירים בדיחות זה הורס את זה
ככה כשמסבירים-מתרגמים ביטויים עדתיים (במיוחד של ספרדים )
מאמע צאדיקהוופל אמריקאימי אמר שערוץ 7 לא דוס אש?
מי?
להכשיר !!!!!!!!
עין הקורא חרט על דגלו איכות ומצויינות!
מוצר זה יצא את מפעלנו כשהוא טרי וטוב.
אם נפגעת ממוצרנו באיזושהיא צורה -
אנא שלח אותו לכרטיס האישי שלי בצרוף האריזה המקורית,
על מנת שיהיה נוח להשליך אותו לפח.
ולמה אתה כל כך מחבב את החתימה שלך?? היא קשורה עליך איך שהוא??
כן, אני מחפשת חתן.. כבר קרוב לשנה! ולא, אני לא מרגישה רווקה זקנה בכלל..
בסה"כ בת 20 אבל אני באמת מרגישה שאני רוצה להתחתן...
ולאט לאט כל החברות שמסביבי גם רוצות.. וגם נפגשות וגם מתארסות... ופתאום הכל לוחץ לך כבר להתחתן אבל...
עד שיש הצעה ואני אומרת לעצמי שדי, זה זה בע"ה.. זה שוב פעם לא זה..
הקטע הוא שאני כל הזמן נכנסת למצב שאני מאשימה את עצמי ופתאם אני רואה את כל החסרונות שלי (ויש הרבה ב"ה..) ואז אני אומרת לעצמי טוב, די ברור שאת לא יכולה להתחתן אם יש לך ככה וככה מגרעות.. ואז אני נלחצת מזה ומנסה שעות לעבוד על המידות אבל מרב עומס אני פשוט נשברת ואין לי כח לכלום, ואז אני לא זזה במילימטר.. ואוף! כי אני יודעת שזה לא נכון לחשוב ככה ולא הכל קשור לזה שאני לא מתחתנת.. (ברור שיש גם קשר אבל לא להגזים..) מה לעשות?? זאת פשוט התמודדות...
פרקתי.. שתהיה שבת שלום!
וחג חירות שמח לכולנו
ב"ה
מאחלת לך שתימצאי את השידוך שלך כמה שיותר מהר!! (ואל תשכחי לספר לנו כשזה יקרה).
צריך תמיד לזכור שהזיווג שלך נמצא שם, גם אם את עדיין לא יודעת בדיוק מי-הוא.
ואם הוא שם- מה הדאגה? אם לא היום אז מחר. אם לא מחר וכו' אבל זה יבוא!
בקטע הזה יש צורך בהרבה אמונה! ה' דואג לך,לה, לי לכולנו!
וכשיש אמונה יש גם שמחה!! אסור להעביר את ימי ה"רווקות" בצורה שלא נכללת בגדר שמחה. פשוט אסור כי זה פשוט חבל.
אז בקיצור:
אמונה!!-שמחה-אין אשמים-שוברים צלחת!!
פסח כשר ושמח! שנזכה לגאולה האמיתי והשלמה!
ומתעכב בגלל זה...
מ"מ, זו לא סיבה להישבר!
משתדלים לעבוד על עצמנו בקצב שלנו-ומשאירים גם לזה שמאז בריאת העולם יושב ומזווג זיווגים לעשות משהו...
נותר רק להאמין ולבטוח בה' ,להשתדל לא לחשוב יותר מדיי מה חסר בך .ושבגלל זה את לא מתחתנת,אלא להאמין שבאמת ה' רוצה אך ורק לטובתך כי הכל לטובה !בעז"ה שתזכי מהרה מהרה!חג שמח!
אני חושבת שעלו פה כמה נקודות.
דבר ראשון, כמובן שתמיד צריך לעשות השתדלות ולבדוק שההתנהגות שלנו היא הכי טובה שאפשר, והמודעות שלך לתיקון עצמי היא מעולה! אבל, היא מעולה כשהיא מקדמת אותנו. כשהיא גורמת לנו להרגיש רע, יש בעיה, וצריך לבדוק היכן היא בדיוק. יכול להיות שהלהגיד עוד פעם לא מערער את הביטחון ולכן את מרגישה שאת לא טובה. ויכול להיות שיש כאן משהו קצת מעבר.
אז קודם כל, מה ז''א תיקון המידות? כיצד את עושה את זה? איך זה נכנס לך בחיים? איך את יכולה לתקן את המידות ולא להרגיש שאת נשברת? מה לכתחילה גורם לך להישבר? בלי לחץ! עבודת המידות זה דבר נפלא כ''כ.
שבי עם עצמך, תחשבי באמת מה הנקודות שאת צריכה לקדם- ולא סתם כל מיני דברים קטנים שהיצר מנסה לדכא אותך. ומשם תתקדמי לאט לאט. איך לתקן כל נקודה, לחשוב מבחינה מעשית גם. לפעמים אנחנו נכנסים ללחץ כי אנחנו רואים שאיפה מול העיניים אבל אין לנו מושג איך ליישם אותה בפועל. אז נסי לחשוב איך את יכולה להתקדם גם בהיבטים מעשיים.
אני חושבת שזה שאת לא מתחתנת זה טריגר שלוחץ על הצורך שיש לך להשתפר, אבל זה בכל מקרה יהיה שם, גם אחרי שתתחתני. כמו שאמרת- ב''ה תמיד יש דברים שצריך לשפר, וב''ה שאת רואה אותם.
דבר שני, צריך להבין שגם אם קשר לא מצליח, זה לא אומר שאת לא בסדר! זה אומר שהוא אדם טוב ואת אדמה טובה, אבל שיחד לא תצמיחו.
דבר שלישי, נסי להרגיע את עצמך, קחי לך את החופש כדי להנות, לנשום, לדשן את בטנך, ולחזור מרועננת. לפעמים יש תקופות שאת כ''כ עסוקה בחשיבה שזה מרחיק אותך מהמעשה, ואז את מרגישה שאת לא מתקדמת ואז את מרגיש רע, וכו' וכו' ונכנסת לאיזשהו מעגל קסמים שלא מקדם לשום מקום. אז הפסקה, לנשום קצת, להתחדש בכוחות.
ובעז''ה את תמצאי את הזיוו שלך במהרה! וכמו שLiki אמר/ה המון שמחה, המון נחת, נסי כמה שיותר לא להיות בלחץ. זאת תקופה מקדמת, ולזכור שמכל מפגש שלך עם אדם שלא יצא ממנו כלום- לא רק שאת מתקרבת לאחד, אלא את גם לומדת על עצמך הרבה! וכל הכבוד לך שאת מודעת ללימוד ולהשתפרות.
ב''הצלחה רבה!
שאי אפשר להרגיש מלאים לגמרי לפני כן.
הקטע הוא שאת מרגישה את החסר.. אותו!
אז.. לכן את מרגישה לא שלמה. וזה שיא הטבעי.!
דוקא אלה שבאות 'מלאות' הן סובלות אח"כ.. תאמיני לי שאת בסדר גמור.
אל תלחצי מיזה. אמרה לי מישהי "הבנות האלה כולה בגיל 21 מה הן כ"כ לחוצות להתחתן?"
מה הקטע לומר לחוצות? כל אחת וההרגשה שלה בנוע לחתונה.
גיל 21 זה גיל מעולה להיות בו לחוצה. (לא בקטע ה.. לחוץ פשוט לדאוג יותר)
אני לא מדברת פה מניסיון רק מביאה לכאן מה שאני יודעת, שמעתי, למדתי ב"ה.
והלוואי שעזרתי!
תהי בטוחה בעצמך.. ד' אוהב אותך כמו שאת. וכל התקדמות שתהיה בצעדים קטנים ונבונים. זה הכי חשוב!
ווואווו זה חיזק גם אותי!!!!!איזה כיף יש לי עוד עול על מה לומר תודה יש יש יש!!!!!
זה ממש נכון אנחנו צריכים לחשוב חיובי גם על עצמנו כי עם כול החסרונות שלנו יש גם המון יתרונות שהרבה פעמים אנחנו לא רואים אותם... יש הרבה על מה לומר תודה בחיים שלנו... ניתן דוג' לא ממש לא ברור שאנחנו נושמים רגיל יש הרבה ילדים ומבוגרים שהם לא יכולים לנשום לבד... או שאנחנו הולכים ב"ה זה לא ברור לכולם...
ואני בטוחה שלכול אחד מאיתנו יש את המתנות האישיות שה' נתן לנו ואנחנו צריכים להתמלא ענווה ולהודות עליהן כן זו לא גאווה כי אנחנו יודעים שזה לא מאיתנו...
אז למי שקשה לזכור את הטובות שה' עשה עמו יש דבר כזה דף ועט (אולי עכשיו זה קצת קשה כי עוד שניה פסח...) וישב עם עצמו 20 ד' ויכתוב לפחות 10 דברים טובים על עצמו... אני אומרת לכם בהתחלה זה ממש קשה ואני הייתי ממליצה על 30 ד' כי בהתחלה לא יוצא כלום רק דברים לא טובים... אבל אח"כ פתאום רואים שיש אפי' 30 דברים טובים עם לא יותר... אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו מחמירים על עצמנו וזה לא טוב.... כי מה שקורה (לפחות לי... ) זה שאם משהו אומר לי ביקורת אני לא מסוגלת לקבלת ואני יוצרת מגננה במקום לומר "וואלה צודק" כי אין לי ביטחון עצמי... אבל כאשר אני מודעת גם ליתרונות וגם לחסרונות אין מי שיפיל אותי ואני גם חושבת בהגיון אולי מי שאמר את מה שאמר רוצה לטובתי??
אז לטובה 12 אני באותו הגיל שלך ואולי אין לי ניסיון יותר מידי אבל בתור חברה אני חושבת שכידי לך פחות להחמיר עם עצמך פחות להאשים את עצמך זה לא נותן הרבה... לי לפחות זה נותן רק בור שחור שקשה לצאת ממנו... אם תחשבי על עצמך כמה שיותר בצורה אמתית זה יעזור לך גם בהמשך זה לא קל אבל זו האמת לכול אחד יש נקודות של טוב ואור.. וגם מה שנראה לנו קצת חשוך אם תבדקי טוב טוב תראי שגם את הרע אפשר להפוך לטוב
שיהיה חג כשר ושמח ושנה טובה!!!!
שכדאי לאהוב מישהו, אתה חייב קודם כל לאהוב את עצמך.
חייבים להגיע לפגישות עם בטחון עצמי.
ואין אף אחד מושלם, אבל אני אוהב את עצמי איך שאני. יש לאן להשתפר ולהתקדם אבל זה אני.
קודם כל את לא בודדה, יש לך צרת רבים- מהצד שלי את יכולה לחשוב על נחמת שוטים...
בכל אופן זה יכול להיות מאוד הרסני, אם תגיעי לפגישות במצב הזה, עבודת המידות תמיד חשובה, אבל ללא ביטחון עצמי חבל"ז.
אם תבואי לפגישה ותתחילי לשדר שאת כ"כ חסרה ובעלת מגרעות וצריכה לשפר את מידותייך...
ממ... הסיכויים רק יפחתו.
חג שמח- צאי מעבדות, אחרי אולי תהייה גם חירות.
יש איזה סף מסויים של מידות שצריך להגיע איתן לקשר הנישואין,
שאם טרם רכשת מידות אלו- אתה לא בשל, בעצם?
(לדוגמ': היכולת להכיל אדם אחר, הקשבה, סבלנות, שלווה פנימית..)
למעשה, בכל שנה ושנה שעוברת, בדרך כלל אצל רובא דעלמא אתה נהייה יותר בוגר, בגרות מביאה איתה אחיזה יותר חזקה במציאות, יכולת להבין מה מקומך בעולם בחיים ובכלל.
בדרך כלל הגיל עושה את שלו- מי שמגיע לגיל המתאים והנפוץ, לרוב באמת שייך שהוא יתחיל להיפגש.
תמיד הוא יוכל לעבוד וגם תמיד צריך לעבוד ולשפר את המידות, ללא קשר.
לצערי, יש דבר שהוא יותר מסוכן, אם אדם שהגיע לגיל המתאים לא יתחיל להיפגש, והוא יתחיל לעבוד על כל מידה ומידה שלו- יש סיכוי רב שהוא יצליח בכך!
אך שיפור המידות והתכונות שיווצרו לו יכולות להיות תכונות הרסניות של רווק.
ואז כבר מאוד קשה להשלים ולקבל עוד נטע זר לא משוכלל כמוך.
לא לחכות יותר מדי! צריכים לגדול ביחד ולעבוד על המידות ביחד!
לא חשבתי על הפסקה השניה..
זה היופי ברווקות, שאתה עדיין לא מושלם במידות, מה שנותן לך את היכולת להתחבר עם אחר שישלים אותך וביחד תבנו. (:
ב. אך מצד שני, לא ענית לי על השאלה.
הבנתי שטוב שאדם יבנה וישכלל את מידותיו ביחד ולא יתקבע לבדו ברווקותו.
אך השאלה שלי האם גם המידות שציינתי לעיל, גם הן נחשבות בגדר מידות שאפשר לתקן ביחד
או שהן מידות שצריכות להיות טבועות וחזקות בך עוד לפני שאתה מתחיל להפגש?
(כי איך אדם יכול להפגש אם הוא לא מסוגל להכיל אדם אחר?/ לבנות בית אם אין לו סבלנות והוא לא שליו בפנים?)
הובנתי?
שרון כהןלא הבנתי אז איזה מידות צריך ואיזה אפשר "להשאיר גם לאח"כ" - כלומר לא חייבים להיות איתן אחרי החתונה...
וזה שאין יכולת הכלה או שיש אבל לא ברמה גבוהה זה לא משהו שנרכש גם אחרי החתונה??כלומר אחרי שאתה גר עם משהו לא מקבלים אותו אח"כ???
כלומר זה שלבנ"א יש רצון להשתנות ולהיות יותר טוב באמת והוא מאמין בעצמו מאמין באחר זה לא מספיק??(אני באמת שואלת...)
מבלי להאריך, אני לא חושב שיש פה או בציבור הדתי לאומי בכלל (ואני מכליל בצורה אמיתית) מישהו רע.
גדלנו על אידיאליזם על מסירות נפש לתורה מדינה עם ישראל וכו'
לכן העניין הזה של "עבודת מידות" צריך הרבה פחות להדאיג אותנו.
השאלה המרכזית שאני רואה כאן היא:
האם את\ה באמת רוצים להתחתן?
וזו לא קלישאה ריקה מתוכן- "אם תרצו אין זו אגדה", אם את באמת רוצה ומבינה מה זה להתחתן להיות רעיה ואמא, רוב הסיכויים שאת תצליחי, גם מבלי "לעבוד על המידות", גם בל לשבת ולחשוב מה יש עוד לשבר בי.
מאידך, חייבים לבדוק טוב טוב את הרצון וגם את מידת ההקרבה, לפני שרצים ומתחילים להיפגש- בגלל שכל החברות כבר התחילו.
כך אני סבור, בהצלחה!
לדעתי- עבודת המידות לקראת נישואין- פירושה- ללמוד להיות חבר טוב
ללמד את עצמך לעבודת צוות טובה,
למגורים משותפים נחמדים ונעימים
להיות חבר מקשיב מבין מכיל מעודד מסייע
לדעת לשים כל דבר בחיים בפרופורציות שלו א
ני אתן לדוג משפט שמשעתי לעיתים מכמה כיוונים- של אנשים עם מידות ומודעות מדהימה
"אני פגוע אבל אני לא אומר מה שיש לי בלשון- כי אני אוהב אותה ולא רוצה לפגוע בה"
היכולת הנפשית לעשות את מה שנאמר פה^^- זה עבודת מידות!
איפה זה מתבטא ? מתי בחיים אפשר להתאמן על השריר הזה?
אני אתן כמה דוג' לדעתי-
אמא אומרת "בואי, תזדרזי להסתרק, עוד חמש דקות הדלקת נרות!" האם אני מתעלמת ממנה? אומרת לה" טוב אמא די!" או אומרת לה- תודה על התזכורת- אני באה!
יש כלים בכיור. אני שטפתי אתמול היום תור השותף שלי לחדר\דירה\קרוואן\ לעשות. אבל הוא עמוס עד אימה במבחנים. האם אני אומר- שיעשה בכל זאת? או שניא אומר- יש לי שתי דק' -יש לי פחות לחץ- סבבה אני עוש
כשחבר\חברה (בהתאמה) מתקשר\ת- ואני אין לי כוח- זה למרוח לסנן או איך בדיוק אני מגיבה לזה?
ועוד אלף הזדמנויות
אך נראה לי שכאן אין בינינו חילוקי דעות.
אני מסכים עם כל מה שאמרת, בעניין הפרקטי של אימונים על עזרה והתחשבות בזולת.
מאידך, אני חושב שזה מסוכן לשקוע בבולמוס של, "איך אני יכול\ה לשפר את עצמי?
בעיקר שאת\ה לא רואה בעיה ספציפית בעצמך ורק מנסה להיות יותר טוב.
במידה ויש רצון כנה ולפעמים אפילו אהבה, לרוב הדברים האלו יבואו מאילהם...
לא תמיד זו את... לפעמים הבחור לא רוצה..פתאום הוא חוטף רגלים קרות...או כל מיני סיבות אחרות...
המדריך שלי שבועיים לפני ביטל חתונה!!!! קרי 14 יום לפני...
אך ברוך ה' שנה אחרי זה מצא את אשר אהבה נפשו והתחתן וב"ה חובק 2 ילדים, כן ירבו!!!
בס"ד לק"י
כשאדם מרגיש ש'נוח' לו במקום מסוים, שיש אמת יחד איתו, הוא ירגיש שלמות. רוגע.
אין לו כביכול יותר מה לחפש, הוא מצא אותה, את האמת.
ולכן גם אנשים שכ"כ מאמינים באמת שלהם מעולם לא יצאו ויעזקו לרחוב את דעותיהם,
אלא להיפך. הם יגידו אותם בנועם, ברכות.
הם לא מפחדים שיתפרצו עליהם, או יתנגדו ואולי גם יכפרו,
הם מאמינים באמת שלהם.
כשאתה שלם עם דבר מסוים - אתה תלך איתו עד הסוף.
בשלווה, ברוגע ובשלמות.
