פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 21)

שאני לא מושלם. וגם את לא. ונדיר ששני אנשים מתאימים אחד לשני בול.

זו לא בושה לנסות לשפר את עצמך, להתקדם, להתאים לשני. כל עוד זה מגיע ממקום בריא והדדי. 

אני לא אוהבת את התרבות הזאת שמוכרים לבנות שהן מושלמות וכולם פשוט צריכים לקבל כל דבר הזוי שהן עושות כי זאת "האנרגיה הנשית" שלהן או מה שזה יהיה.

מצד שני הדרך להשתחרר מזה היא לקבל שבאמת יש הבדלים בין גברים לנשים ושניהם צריכים לעשות עבודת המידות ולשפר את התקשורת בניהם.

דיברנו על זה שלא תמיד יש צורך בעבודה

לפעמים זה הצד השני שפשוט לא מתאים

ולך בראש ובראושנה לא מתאים בחור שישנה את מי שאת..

אני מושלמת לא יודעת מה לגבייך (;

זה נכון

בקשר זוגי ארוך טווח, תמיד צריך לעשות התאמות ושינויים. כי אנחנו משתנים כל הזמן. ויש כל מיני התנגשויות  אז כדאי לקחת את זה בחשבון

זה חלק חשוב מהזוגיות וזה נשען על תקשורת בריאה שמביאה לשולחן את הלב שלנו ואת מה שחשוב לנו וזה מה שמשמר זוגיות, היכולת לבוא לקראת השני בכל מיני דברים כי קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו. וזה נכון ל2 הצדדים בזוגיות לדעתי.

מי שנשאר בשלו כי הוא מושלם, ותקבלו אותי ככה, למרות קושי של בן הזוג ומצפה לא לעשות כלום עם זה ושיקבלו אותו ככה, לרוב ימצא את עצמו בודד.

אז האמירה שלך נכונה בבחינת קשר בהרבה מובנים, אבל לתוך הקשר זה כבר קו דק בין קשר לא בריא לבין האגנדה החדשה של הפרוגרס שאומרת שאל תזיזו לי את הגבינה, לא משנה מה, וזהיכול מאוד לחבל בקשר

כמובן שהכל צריך להיות בצורה בריאה ובשום שכל ואיזון הוא שם המשחק, בין להרגיש שמקטינים אותי, לבין קריאה אליי לגדול לתוך משו אחר, אבל לצחוק אחד על החסרונות של השני ביחד למשל, זה דווקא מעיד על פתיחות יפה בעיני. והומור בריא (ואפילו שחור) זה חשוב מאוד בזוגיות בעיניי. להקליל. וזה שאני מרגישה פתוחה מספיק עם בן הזוג שלי כדי להביע פגיעות ולומר לו מפריע לי x ואני רוצה שתשנה, והפוך, זה בריא בעיניי. אחרת נשארים ממורמרים ומרוחקים

אז צריך לדעת מתי זה לא מתאים כי אנחנו רק בהתחלה וגם תלוי במה מדובר, ומתי זה הכרחי בשביל לשמור על  הבית שלי. 

לפעמים אחד הצדדים לוקח על עצמו יותר מדי, מוותר או מתכווץ כדי להתאים למישהו שפשוט לא ידע להכיל אותו כמו שהוא. וזה קורה הרבה גם בשלב של חיפוש קשר – במקום לשאול מה מתאים לי, אנחנו שואלות מה לא בסדר בי. למה אני ככה. אולי אני צריכה לשנות.

רגע, נשמה יקרה ! מי אמר שאת צריכה להשתנות? מי קבע שאת מידי?!

תקשורת זה חשוב, וגם לגדול יחד, אבל לא ממקום שמוחק אותך. אדם צריך לדעת מה מאפיין אותו ולעוף על זה. לא כל אחד יתאים לעוצמות/ לצבע שלך .וזה לא אומר שאת לא ראויה לאהבה בדיוק כמו שאת. קשר טוב מרגיש כמו בית. לא כמו טסט.

וצריך לעשות הבחנה בין דייטים ששם זה עוד יותר בולט ..

כל כך הרבה נשים מלקות את עצמם מרוב שהן רוצות זוגיות , רגע מה אני אשפר?

מה הבחור האחרון לא אהב בי כדי שהאחר יאהב?

אז ביג לא!!! את לא מידי

את לא שלו (:

יבוא האחד שיהיה לך בית .

סתם ..

ברור זה ממש לא קשור 

אני סבוך בדייטים ואין מוצא. הרב שאל מה הדרישות שלך?

אז הוא אמר אני נפגש עם מידי חרדיות, מידי לייטיות, מידי שטותניקיות, מידי טיפשיות, מידי רזות, מידי אקדמיות, מידי פטפטניות, מידי עצובות יותר, מידי רכות, מידי פחדניות, מידי גבריות, מידי יצירתיות, מידי קנאיות.

הרב הסתכל הרים את הידיים וציטט לו: "ואין 'מידי' מציל". אתה אבוד.

זה חזק ברמות, אפעם לא חשבתי על זה ככה

הייתי מגיבה כמו הרעיון החיובי.. ולי זה בא בקלות ובזרימה

לא רואה את עצמי מגיעה למצב של הרהורים של הבחורה בסימולציה , התגובה שלה נשמעת כמו של גבר..

היא באמת תיארה שם שהיא היתה במוד יותר "גברי"

וטיפ לבנים

תחמיאו לנו על האופי שלנו אין זה הכי הכי

בנות רוצות להרגיש שרואים אותן

בנים רוצים להרגיש שצריכים אותם 

גבריות שמה דגש על מסוגלות, יכולת, יציבות

נשיות שמה דגש על דינמיות, רגש, שייכות

כאשר בן/בת המין השני מדגיש בנו את התכונה המגדרית אז אנחנו מרגישים טוב עם הזהות המגדרית שלנו.

כאשר גבר מתייחס לאישה כ"נשית" - רגישה, דנימית, מביע שייכות - אז זה מרים לה.

כאשר אישה מתייחסת לגבר כ"גברי" - מסוגל, בעל יכולות, יציב - אז זה מרים לו.

לכן מצד אחד, כל אחד ירצה לראות איך השני תופס אותו כמתאים למגדר שלו.

אבל מצד שני, כל אחד יחפש את התכונות המגדריות שיש בצד השני ולא בו.

אישה תבקש מהגבר שלה שיעניק לה יציבות, מסוגלות, תחושת יכולת

גבר יבקש מאשתו שתעניק לו רגש ושייכות

בעצם ככה כל אחד מרגיש שהוא בתפקיד הנכון בקשר וגם כל אחד מרגיש שיש לו מה לקבל במה שחסר לו עצמו ומה לתת לצד השני שאין לצד השני.

אני לא "מגדר" או סטראוטיפ, אלא אני.

חושבני גם שהסטראוטיפים של "גבר" או "אישה" שדובר עליהם, מייצגים בסך־הכל נישה חלקית. זאת אומרת, יש בזה משהו, כי יש אנשים שמתנהגים ככה, אבל זה לא מייצג אלא חלק מהאוכלוסיה (כנראה פשוט הוא הכי בולט), ויש עוד כמה מודלים נוספים.

לכן אין לי מה "להרגיש טוב עם הזהות המגדרית שלי" כי אין לי זהות מגדרית, זה לא חלק מהזהות שלי, וזה לא משהו שמגדיר אותי.

לגופו של־עניין, אם מישהי תתייחס אליי כ"מסוגל" "בעל יכולת" ושהיא "צריכה אותי" ו"סומכת עליי", בעיניי זה מציב ציפיות ומאיים, ואם היא תגיד "יאללה קטן עליך", זה לא עושה לי "וואו", אלא לא אומר לי כלום. יש דברים אחרים שכן, אבל זה לא אחד מהם.

מבחינה פסיכולוגית, יש כמה מודלים של אהבה, אחד מהם זה הערצה (כנ"ל, מה שמלמדים נשים לומר לבעליהן כמה הם חכמים וחזקים ונפלאים, ו"יהיה בעיניה כשר או מלך", כי זה "מעלה" להם) שמתחבר יפה לאישיות עם אלמנטים נרקיסיסטיים (לא במובן הרע)

מודל אחר זה הענקת חום (nurture, יעני לתת תשומת לב ורוך וחום כמו שנותנים לתינוק), יש גם מודל של תלות (במובן של הימשכות לתחושת ביטחון ויציבות; כלכלית, רגשית, או אחרת) או מודלים אחרים שאינם מרוכזים בנתינה שבמערכת היחסים, כמו למשל חברים טובים שמחליטים להתחתן והיסוד של הקשר הוא יותר אפלטוני (ועליו "מורכבים" גם משיכה וכו')

לגבי קבלה, אני חושב שקבלה היא לא פחות מאומנות, וזה נוגע גם לגבר וגם לאישה. לדעת לקבל זאת תכונה מדהימה.

זה לא מחייב אופי ספציפי, למרות שבדרך כלל יש נטיות גוברות אצל אנשים ונשים בהתאמה, לעיתים מובהקות ולעיתים מעורפלות, זה דבר הנראה בחוש, כמובן שיש יוצאים מהכלל, וכמובו שיש נטיות המשותפות לאנשים ונשים

יש גם הבדלים התנהגותיים בין חתולים בנים לבין חתולות בנות.

בכל־מקרה, אני לא נפגש עם ארכיטיפים וסטטיסטיקות, אלא עם אנשים אינדיבידואליים מאוד.

נקבעו כאן שלל קביעות כמו הקביעה שנשים מחפשות משהו ספציפי, וגברים מחפשים משהו ספציפי, שכל אחד מרגיש טוב בתפקיד הנכון לו, שכל אחד מחפש מה שאין בו, ושאנשים צריכים "אישור" לזהות המגדרית שלהם.

אני טוען שכל אחד מחפש משהו אחר, "גברים ממאדים" זאת אמנם נישה בתוך זה אבל המגוון הוא רחב, ולא לכל האנשים חשובה הזהות המגדרית שלהם, כמו שלא לכולם חשובה הזהות הפוליטית, או העדתית שלהם. יש אנשים שפשוט לא חושבים על־זה כל־כך.

אין מה להשוות בין הבדלים בין חתולים לחתולות לבני אדם. אצל חתולים זה רק הבדל בין אומץ יותר או פחות של נוכחות טטוסטרון.

אצל בני אדם הנפש עשירה ומורכבת פי מליארד ובמילא ההבדלים בין גברים לנשים שונים פי מליארד מחתולים.

יש הבדלים אמיתיים ויש הבדלים שהם סתם סטריאוטיפ

מעשית, כל אדם הוא שונה וחלוקת העולם לשתי הארכיטיפים הנ"ל לא מדויקת.

כמובן יש גם נשים גבריות וגברים נשיים.

כשאמרתי אופי גברי לא התכוונתי דווקא למצ'ואיסטי, כי בסוף גם קצין בסיירת וגם בייניש מרכזניק סטרואיטיפי הם גבריים ולא נשיים, כל אחד בדרכו

שאתה אומר שלא לכולם חשובה הזהות למה אתה מתכוון? ואם לא חשובה לי הבריאות של הגוף זה אומר שזה בסדר?

אני חושב שהאמירה היא שזו הזהות שלך, שלא הכל תלוי בבחירה ובדעה שלך, כמו בריאות של הגוף.

בבחירתך להתחבר אליה ולפתח אותה ובבחירתך לא להתחשב בה ולהתרחק מעצמך...

או עוד עובדות ביולוגיות...

אין צורך לומר שהביולוגיה משפיעה על ה"אני". או שהנשמה מתלבשת ופועלת דרך הגוף הביולוגי.

אבל העניין הוא שזה כבר קורה. אם אני גבר, אז אני ממילא גבר, וממילא הביולוגיה הגברית שלי משפיעה על המוח שלי (ברמה כזאת או אחרת), זה לא הופך אותי ל"מוביל", "יוזם", או כזה שצריך שירימו לו ויעופו עליו, או שירגישו שצריכים אותו וכו' או כל סטראוטיפ "גברי" אחר, כאשר העניינים האלה אינם אלא נישה ספציפית בתוך מגוון של מודלים של מערכות יחסים.

כך גם אישה היא אישה מעצם היותה אישה, אין צורך "להוכיח" את זה. אם היא יותר גברית, הרי שהביולוגיה של המוח שלה, מלכתחילה, על־אף היותה אישה, היא גברית יותר, אז למה להילחם בזה?

אני הגבתי לטענות מאוד ספציפיות. אני לא חושב שגברי זה יוזם או מוביל מהסיבה הפשוטה שאני לא מכיר במונח הזה. "גברי" זה בסך־הכל קונספט מילולי, איזשהו ארכיטיפ, או אוסף ארכיטיפים, שנשען על רעיונות בתרבות שאנחנו חיים בה.

יש הרבה "גיבורי תרבות" "גבריים", כמו לוחם קשוח, חכם מזוקן, סוחר ממולח, נסיך יפיפה ורומנטי, וכן הלאה וכן הלאה, ששונים זה מזה בתכלית. החכם המזוקן כולו שכל והבנה עמוקה וסטואיוּת ונזירות. הלוחם הקשוח הוא מוביל יוזם ומנהיג, מחוספס וחזק. הנסיך היפיפה שלנו הוא מאוד עדין ורגיש ושרמנטי.

בהתאם לכך, גם אני "גיבור" מהסגנון שלי, אני לא צריך להתחבר לאיזשהו סגנון מסוים בדווקא, ובכל־מקרה, אני ממש לא צריך שיאשרו את הגבריות שלי, לפי אף אחד מהמודלים האלה.

השרשור, ולא מרגיש צורך שיעופו עליי או יחמיאו לי בסגנון "יאללה קטן עליך". אבל אני כן מרגיש יותר טוב אם אני היוזם למשל בקשר, למרות שבאופי שלי אני לא כזה יוזם ומוביל (אבל גם לא מחפש מישהי שתוביל אותי, אלא שנוביל יחד)

מסכים לגמרי, אבל יש הרבה פנים לגבריות שהם כלל לא נשיים.   יש גם עדינות גברית שהיא כלל לא נשית.  הרב קוק לא היה נשי אבל היה עדין

עם מספר ביטויים כמספר הגברים בעולם.

לגבריות עדינה שקטה ופסיבית של קור רוח, וגם לגבר "קצין בסיירת" באופיו, יש מכנה משותף - למשל קור רוח ומשדר תחושת בטחון ויציבות כמשענת איתנה

כאמור, בסוף אני מי שאני, ואני נמשך למה שאני נמשך, וכך גם כל אדם בעולם.

אני לא נמשך לאידיאה נשית ערטילאית או משהו. ואני לא צריך מישהי שתתחיל לשדר לי אנרגיות נשיות או וואטאבר. לא שאני גיי, פשוט זה לא מרכז ערך אצלי. יש אנשים שאצלם זה כן, ואוהבים את משחקי התפקידים האלה, לבריאות להם.

השתמשתי בביטוי מגדר - שמעצם הוויתו הוא מדבר על השפעות תרבותיות.

ז"א אני מודע לזה שיש פער בין הביולוגיה לתרבות (לאו דווקא רע) ואני גם לא מוחק את האדם האישי.

האם אתה יכול להגיד שאתה חסין מהתרבות שקיימת כיום? ז"א עליך מודל הגבריות ונשיות בכלל לא עובד? אם הוא לא משפיע עליך ואתה מזדהה עם מה שכתוב פה - אשריך. אני לא כבתי בתור משהו מחייב המציאות אלא הצעה בלבד שמי שטוב שיקח אותה

ואם אני מסתכל טיפה יותר לגבי העניין - אני מזהה משהו בביולוגיה (כנראה, אני לא מדען שעוסק במוח או גוף האדם) של נשים וגברים ששונה ובאמת התרבות זורמת איתו ומבנה סביב תפקיד. הסף רגש של גברים ונשים הוא שונה. זה לא אומר שנשים יותר יתרגשו בהכרח או שיהיו יותר רגישות מגברים (ממש לא!) אלא זה אומר שבשלב מוקדם יותר הם יזהו גירוי וישפעו ממנו. את זה נראה לי אפשר לראות בחוש. התלהבות מילדים, פחד מג'וקים... 

איפה זה פוגש אותנו בדייטים? 

לקבוע מקום לדייט - תפקיד של הגבר. ווואלה נשמע לי הגיוני. תמיד הייתי לחוץ בגלל האחריות... עד שפעם אחת יצאתי עם מישהי שניסתה לקחת את האחריות הזאת וראיתי עד כמה זה מכניס אותה ללחץ אז אמרתי לעצמי "וואו, יש סיבה אמיתית שזה התפקיד שלי". זה לא מדע מדוייק, וזה מכליל. אבל זה בכל זאת רלוונטי - כי ככה אפשר לזהות דפוסים למערכות יחסים שונות. אם וכאשר בנאדם "מרגיש גבר" וזה עושה לו טוב - מעולה. אני הגדרתי את זה על ידי מסוגלות ויציבות, אתה רוצה לקחת את זה או שאתה מציאות שונה סביבך ואתה לא מושפע מהמציאות שאני מציג - מעולה, מדהים, אין פה שום בעיה.

בזכות הראיה הזאת הצלחתי להבין שיש בנות שיצאתי איתם שהיה קשה להן לשחרר את הצד של הקבלה, דווקא בגלל שהם תופסות אותו כמאוד משמעותי. ברגע שאני מזהה שהיא מגדירה את עצמה כאישה דרך התכונות הללו אז אני יכול להבין דברים בהתנהלות שלה וביחס לציפיות שלה.

עולם בו אנחנו לא מופעים מתבניות מגדריות, נשמע לי מדי אוטופי מדי. מסכים, לא צריך לקחת כל הנחת יסוד תרבותית ולקדש אותה. כן אפשר להבין דרכה איך הרבה אנשים פועלים וגם איך היא משפיעה עלינו, בצורה לא מודעת/מכוונת בהכרח. 

ובסוף, גם לשיטתך, יש הבדל בין גברים לנשים במערכת יחסים, אחרת זאת מערכת יחסים זוגית בין גבר לאישה אמורה להתנהל מול כל מערכת יחסים אחרת בין חברים. גם אתה תצטרך להבדיל את המערכות היחסים החברית לזוגית... אלא אם כן אתה רק רוצה לצמצם אותה למישור המין ולא למישור הריגשי.

ברצינות.
 

את לא בסיטואציה של מוכרת בחנות בגדים שצריכה למכור כמה שיותר סחורה מהחנות, ותמיד היא תפאר ותשבח ותגיד לך,  שהבגד הזה שאת מודדת ממש מתאים לך ויושב עליך מושלם!

לא צריך להגזים ;)

לכן עד היום כשאנחנו הולכים לגרג היא מעיפה מבט על שוטף הכלים שלהם, מדמיינת אותי שם.

שבירורים כאלו של דודה וסבתא וחברה זה דבר נוראי ועדיין אני עומד על כך.

אין טעם בכל הטלפונים השבורים האלו. אם אני יוצא עם מישהי, מחילה חברה יקרה של פלונית, לא אכפת לי מה את חושבת עליה לטוב או לרע. וכנ"ל לסבתא ודודה של פלונית.

לצערי נתקלתי בלא מעט פעמים שייפו את המציאות ואף שיקרו לי. שום דבר טוב לא יצא מזה. 

בצורה יבשה וקרה ולא ידעו ככ לענות על שאלות, בסוף זה מוריד את החשק

כן צריך חבר שידע לספר דברים נכונים אבל בצורה חיה ושמחה 

ורוב מה שאני שומע מהחברות זה לאו דווקא התוכן, אלא איך מספרים.

לגבי יובש - זו הבעיה עם בנים 😀 רובנו ככה.

פעם בהמון זמן אני נתקל בחברה יבשה וזה אכן על הפנים. 

אברך ארגן סיום מסכת באולם כלשהו בישיבה.

הרב שלו מגיע, לוקח חתיכת עוגה, ואומר

"תמסור לאשתך שהעוגה ממש מוצלחת"

- "אה, לא, זה אני עשיתי"

- "טוב, אז גם שכוייח על הסיום"

- "אה, לא זה אשתי עשתה"

נשמע שהיא עשתה לך טובה שהיא החליטה שלא...

* ליד הגנים הבהאים, טיילת לואי.

* אם אתם עם רכב - הכרמל מלא בנקודות תצפית יפות מאוד שמתאימות לפק"ל קפה (: 

נקודות תצפית המתאימות לשבת גם סתם ככה?

גם עם ספסלים וכדו' - מקום לשבת?

יש לך דוגמאות לרעיונות לתצפיות?

ותודה 

חוות משמר הכרמל, חירבת שאללה - חוף הכרמל, זכרון יעקב ורמות מנשה - למטייל בישראל (טיולי)

ואפשר לעשות חיפוש בגוגל לעוד מקומות או סתם ליסוע ולראות מה יש על הדרך, יש בשפע (: 

אני מת על עכו.

מקום רחב בטבע עם עצים, צמחייה, וספסלי עץ לשבת.

הייתי שם ממזמן. 

יכול לבדוק.

מניח שיש גם נוף, כי זה מקום גבוה (האוניברסיטה)

שבחרת כאהבת הבורא כדוג'

ציטוט של מי זה?

ובהתאם לזה, לרצות לטפח / לעזור / לתת / להשקיע באותו ערך. זה יכול להיות ילד או חתול או פרח או אישה, אבל הרעיון הבסיסי דומה.

לפי מה שכתבת היא נתינה?

איני מאמין שנתינה מולידה אהבה, או שאהבה בהכרח תגרום לכך שאתן משהו (לפעמים דווקא לאהוב זה לשחרר, כמו עם ילדים)

השחרור בהקשר של הילדים (נכון גם למע יחסים בעיניי) הוא בשליטה. לתת להם להיות מי שהם בלי להפריע

אני שמעתי פעם מפי הרב דסלר שאהבה היא תולדה של נדיבות. זה אקסטרה מנתינה. מקום אחר בנפש, שהגבולות בו הם אחרים כי הוא כולל גם וויתור. (גם על שליטה).

התחברתי לזה מאוד

כתבתי את זה מתוך מחשבה על אהבה לילדה שלי,

קשה להגדיר מהי אהבה בין בני זוג

זו מילה סודית.

מרגיש לי חילול והוזלה הנסיון למשש אותה, לתת לה מילים, להסביר אותה...

ולמרות זאת...

אהבה תחלס היא עצם הקיום שלנו, משהו אוהב אותי ונותן לי חיים, המקום הכי אינטימי האישי שיש. במקום אהבה אפשר אולי לומר מקום.

הבקשה הכי עמוקה ואנטימית שלנו היא בקשת המקום, היסוד לכל הבקשות שלנו, העשייה שלנו,  בקשת מקום. אפשר לנסות להשיג אותה דרך מעשים ההצלחות, דרך כסף, אוכל בשפע גשמי, דרך עבודה רוחנית או באמונה בנשמתי ובבורא שנתן לי אותה, נתן לי אהבה ומקון.

ממנו אנחנו באים ופונים לעולם ולאליו אנחנו חוזרים.

עצם האהבה בתוכי, ביחס לעולם, לאשתי, לילדי, היא סוד.

סוד שאפשר לפתח אותו, להרחיב אותו, להוציא אותו לפועל, להביע אותו, לתת אותו, להניע איתו מהלכים, אבל הוא בעצמו- סוד.

וקולע

זו תנועה

שמעוררת קירוב ונתינה

ככה אמר הרב במדרשה😉

הרב אמר

 אז הוא יודע.

בפשטות נראה שהוא אומר שזה רגש שמוליד

הייתי חושב שזה דווקא אב ואם לכל הרגשות(:

כי זה יותר מורכב ומופשט.

בכולופן אצלי השפת אהבה זה מתנות, זמן איכות, ודיבור(ביטוים של רגש)

אגב כשאני אומר מתנות הכוונה ללתת,פחות לקבל.

יש הבדלים בשפות האהבה בין בנים ובנות

אני מנסה להגיע לשם דרך רגשות אחרים

מה זה בדידות - נוכל להגדיר את זה באופן מוחלט, או שזה סובייקטיבי?

אני נוטה להרגיש שאם היינו אומרים אני חווה בדידות וכך הזולת מבין אותנו, היה נלקח מהמקום של השיח הרגשי כל העומק שלו.

כלומר- המילים האלו - אהבה, שנאה, בדידות, כעס, אכזבה, געגוע, פחד...

הן מילים שבפשט שלהן יש משהו מאוד גרעיני, אבל הן אוצרות בתוכן הרבה מאוד עומק ווריאציות אפשריות - אולי כשם שפרצופיהם שונים.......

ולכן, בשיח רגשי, אם הזולת אומר אני מרגיש X,  תמיד תגיע פה השאלה - תסביר, תפרט, תספר........

עכשיו אני שמה לב שהרגשות השליליים הרבה יותר מגוונים, כלומר שבאהבה טמון הרבה מאוד, גם הגעגוע שהוא רגש חיובי, למעשה נגזר ומשתלב יחד עם האהבה..

דומה באורח החיים, בהשקפה, במחשבות על הבית והמשפחה לעתיד

משלים בהרבה דברים אחרים - אופי, תחומי עניין, תכונות, יכולות 

אפשר לחשוב על זה כמו פאזל (:

החלקים חייבים להשלים אחד את השני כדי להתחבר, אבל לפני הכל חייבים לוודא שהם שייכים לאותה חבילה, שהם אמורים להרכיב ביחד את אותה התמונה (: 

בחלק שרוצה דומה.

מה הכוונה אופי שלים?

למשל - היחס לכסף, הוצאות כספיות, ניהול החסכונות וההשקעות של הכספים של המשפחה.

לפחות אחד מבני הזוג צריך להיות בעל הבנה פיננסית לדעתי

למשל - סדר, ניקיון, תחזוקת הבית - שני באלגאניסטים בבית, זה מתכון רע …

ואנחנו דומים בהרבה דברים אבל גם שונים בהרבה דברים אחרים. רבים מהם - למרות שבעלי התאכזב, ואני הופתעתי לגלות את זה - לגמרי תואמי סטריאוטיפ... גברים ממאדים, נשים מנגה.

למה? נראה לי שזה ברור. יותר נוח ונעים לחיות עם מישהו שרואה דברים עין בעין אתך, יש לו מזג דומה, העדפות דומות וכו'. יותר נעים מאשר להיות מתוסכלת על תפיסת העולם המשונה והשגויה שלו, על שהוא לא מבין אותי, על שהוא כל הזמן רוצה X, שאני ממש לא אוהבת, ואף פעם לא רוצה Y, שאני רוצה, ועל שהוא גם מעביר את כל זה גם לילדים שלנו.

(אני חושבת שאפשר ליצור זוגיות טובה ולצמוח דווקא מהשוני גם, אבל הצגתי את הצד של העדפת הדומה, כי זה מה שהעדפתי...)

דומה גם בתכונות הפחות טובות?

ז"א , מישהי שיודעת על עצמה שהיא פזרנית אז חפש מישהו פזרן 

גם כן על מנת שלא יגביל אותה או שתרגיש בנוח עם הפזרנות שלה.

חיפשתי דומה בתחומי העניין, במבט על המציאות, בסגנון השיחה וההומור, באינטלקט, בטמפרמנט, ובסגנון הדתי. לא חושבת שבשאר הדברים בדקתי דמיון דווקא. באופן כללי חיפשתי מישהו עם מידות טובות, עין טובה, ונוח לבריות...

גם שאר הדברים, זה לא שהגעתי עם רצון מהותי שנהיה דומים-  פשוט חיפשתי מישהו שיהיה לי נעים ונוח אתו וזה עבורי קרה כאשר היה דמיון במאפיינים הנ"ל.

דווקא בדוגמא שציינת בעלי ואני באמת היינו הפוכים - הוא היה חסכן קצת בהגזמה ואני הייתי פזרנית קצת בהגזמה, ולאט לאט זזנו זה לקראת זו, וזה ממש מבורך.

אותי בזה שהיא נשית ואני גברי

על איזה השלכות אתה מדבר?

מה כבר יכול לקרות מזה שאדם בוחר להיות חרדי לאומי נגיד..?

השאלה היא למה הוא עושה את זה, זה אם בקטע של רמה תורנית או שזה פשוט להרגיש שייכות למגזר החרדי.

ויכול להעיד בתור אחד שגדל במגזר הדתי לאומי, שאחד הדברים המאד יפים בו, זה שאת יכולה להיות מחוברת לכולם וללמוד מכולם כמאמר פרקי אבות: "איזהו החכם..."

ואז כשמגיעים לשלב של חיפוש זוגיות, השאלה אם זה בכלל תואם את מה שמחפשים, אני למשל מחפש בעיקר רק דתיות לאומיות כי זה המגזר שאני גדלתי בו אחרי הכל, וזה הכי טבעי שיש.

אז להגיד כאילו אני חרד"ל או על התפר במקום דתי לאומי ואז לפרט בהמשך למשל שמחובר לחרדים ושהם נשמעים לפעמים מעניינים למרות שפחות אוהב אותם, זה פשוט לסבך לבנות להבין אם זה מה שהן מחפשות וחבל.

אני נמצא למשל בשגרירים בלב, והשגרירה שלי מכירה טוב את המשפחה שלי, היא בעצמה לא מתחברת להגדרות למרות שהם דתיים לאומים, והיא רואה אותנו בתור משפחה חרדית בקטע הטוב למרות שאנחנו ממש לא כאלו, ובכל זאת כתבה כך כי ככה הבינה את זה (ואבי בעצמו אמר לא להשתמש בכלל במילה חרדי, כי אין לו שום קשר אליהם, היה בעבר חובש כיפה סרוגה ומאז עבר לשחורה כי רצה להשתייך, אבל הסגנון אותו סגנון).

מקווה שהבנת את הנקודה שנסיתי להסביר

אצלכם יש טעות בהגדרה מבחינה חיצונית לטענתך..?

אתה דתי לאומי מבחינתך? אז למה כיפה שחורה..?

היה פה דיון שפתחת על זה אם אני זוכרת נכון

לדעתי, מי שבוחר להיראות בצורה מסוימת צריך לקחת בחשבון שזה משפיע

אז השאלה שלך חוזרת אליך בעצם - למה אתה הולך עם כיפה שמייצגת מגזר חרדי אם זה מסבך אותך בפגישות? אם זה לא מייצג מה שאתה באמת הולך לפיו ומכיר כל חייך בהגדרה?

נכון, אכן פתחתי על זה כמה פעמים, פשוט כי המשפחה היה קטע כזה והרקע קצת מורכב, אז אני רגיל לזה...

ויש לזה גם קצת קטע של ניטרליות, כי להרבה חרדים יש קטע מוזר שהם כאילו סלחנים יותר כל עוד לא מדובר בכיפה סרוגה משום מה

שכל ניסיון להתחקות אחרי דפוסי החברה בשביל להישאר באזור הנוחות שלך, לא יביא לך כלום.

בקטע טוב, כן?

אם אתה מחפש להתקדם לאנשהו, לדעתי,  זה או להשלים עם הבחירה שלך ועם הפרשנות החיצונית שלה או לעבור לצד השני על מלא

בכל מקרה אחר זה קצת לטחון מים ולהיכנס לעמדה שפחות תקדם אותך

בחיים צריך להניח לצדק בצד הרבה פעמים, ולקבל מוסכמויות חברתיות פשוט. לא חייב להיצמד אליהן וזה בסדרשיהיה לך את הגוון שלך, אבל בתחושה שלי אתה מנסה לפצח פה את השיטה כביכול. ותכלס, בעיניי, עדיף פשןט לדייק את החיפוש וזהו . לא משנה איך תבחר להראות, ומה לקחת לחיים הרוחניים שלך, השם ישלח לך את מי שמיועדת ומתאימה לך. 

אבל זה דורש בעיקר ממך לעשות עבודה של דיוק מול עצמך. תרכז את האנרגיות לשם לדעתי. ברגע שיהיה ברור לך איך ומה אתה רוצה, תוכל להתמקד בזה.

ברגע שאתה מעורבב בפנים, זה פתח להרחבת היריעה בדברים שאינם נצרכים כשהפוקוס הוא כלפי חוץ ולא בפנים, ובעיניי זה מרחיק אותך מהמטרה

שמחה שעזרתי🙏

פשוט לבדוק כל פעם של מי הפרופיל ולוודא שזה הותיק.

ולנושא, פתחתי על זה לפני שנה עם תיאור יחסית מפורט:
שאלה קצת לא שגרתית לבנות - תבניות וסוגי כיפות - לקראת נישואין וזוגיות

כיום מסתובב עם כיפות בצבעים קצת שונים, לא סרוגות אבל (כרגע קטיפה כחולה למשל).
לבוש חרדי מלא זה באמת משהו שאני לא אסכים אליו כי אז יראו בי חרדי (כיום לפעמים אני נשאל אם אני אמריקאי, חוצניק, רקע חרדי או בן של חרדי, מתנחל וכל מיני קטעים).

אני יודע שבחיפוש אחרי אותה אחת, ייצוג נכון וברור יותר יכול להקל יותר במקום לאתגר, בהנחה שזה אכן מאתגר ברושם ראשוני (ויש מיליון סיבות לא קשורות לפסילה).

@ארץ השוקולד נראה שמישהו מנסה להתחזות לך

נשמה של ברבור, הוא יודע שאני לא יתחזה אליו. יש לי גם תחושה שידו לא הייתה במעל..

ובכלל , אי אפשר להתחזות אליו כי הוא ניק מודגש באדום.. 

אז just boy... לך תכין חמוצים.

מכל הניקים שבחרתי להתחזות אליהם אתה ניצלת .. זה מעניין ..

אבל לא לעולם חוסן.. אפילו חתול מת בסוף.. נראלי..

פרשתי מפה עד יעבור זעם

אין לי כח לשטויות האלה.

עכשיו גם לכו תדעו כמה זמן יעבור עד שהזעם יעבור.. בעיה.

שוין, אז הולך עם ספודיק חביב וקפוטה. מה קרה. האישה והילדים בדיכאון קליני, אף־אחד לא מוכן להתחתן עם הילדים שלו כי אבא קצת גור אבל לא ממש גור, הבית בקריסה מוחלטת. ואז פתאום הוא מחליט להחליף לכיפה סרוגה וכולם שמחים ומאושרים וחוזר להם האור בעיניים.

לדעתי הסיפור מעיד פחות על מציאות אלא יותר על חיים מלודרמטיים שמחפשים לעשות ביג דיל.

נראה לי שלרוב האנשים יש הורים שהם לא בדיוק לפי הספר. קצת פחות דתיים, קצת יותר דתיים, עולים חדשים, עולים ישנים, כועסים / מקובעים / מתערבים כו' כו' כו'. שאלה בעיות הרבה יותר חמורות מאשר ללבוש ספודיק. ובסוף הוא חי את החיים שלו והילדים שלו צריכים ללמוד לחיות את החיים של עצמם, לבנות את עצמם לבד, וזה לא כזה מסובך אלא אם כן אתה בעצמך מחפש לעשות מדברים כאלה עניין, או לוקח ללב אנשים שמשום־מה זה נוגע בציפור נפשם.

– אני אישית מתלבש בסגנון קצת חרדי. נניח, מכנס חום + קפוטה + מגבעת בשבת, משהו בין חרדי לבין בלש בפילם נואר. שילוב מוזר אבל לאו דווקא לא־יפה. אף־אחד בעולם לא אמר לי כלום על הלבוש שלי, והפוך, הקהילה שלי, דתיים לאומיים, אוהבים אותי מאוד, ואני חושב שהם מבינים את הלבוש שלי בדיוק כמו שאני מבין אותו: שאני מחובר למגזר החרדי/חסידי מבלי להיות חרדי, אבל גם מספיק כדי לא להיות דתי־לאומי, ולהקריא מדף מסרים כזה או אחר.

– נראה לי שראיתי הרבה אנשים בחיי, חלקם עם כיפה שחורה וחולצה של טופאק, חלקם עם כיפה שקופה וציצית, חלקם עם כיפה סרוגה ומכופתרת, חלקם עם כיפה שחורה וחולצה לבנה בחוץ, ועוד כל־מיני קומבינציות שונות ומשונות, חלקם שייכים באופן מובהק למגזר מסוים, חלקם לא מגזריים בכלל, ורבים, רבים מאוד מהם, נשואים. ובאמת שאין לי מושג עד כמה לנשים שלהם אכפת מזה. ברור שבנישת השדכנים והאתרים וכו' כו' אנשים מנסים לעשות כל־מיני "סינונים" ו"בדיקות" וכל־מיני שטויות אבל נראה שיש גם "עולם אמיתי" מעבר לזה.

אז איך אפשר לדעת אם אתה דתי לאומי במבט מהיר? חחחח

מעניין אותי

אני מתלבש איך שאני רוצה ונחמד לי ואני רואה לנכון.

אם למישהו מציק, הוא מוזמן להתלבש אחרת.

בינתיים לאף־אחד מסביבי זה לא מפריע, והפוך, אני חושב שזה מוסיף לדמות שלי.

והאמת שללבוש רק בשבת זה הרבה פחות בעיה.
אני אישית בשבת לובש עם חליפה, וזה לא חריג בכלל בציבור הדתי לאומי, הדבר היחיד שאולי אולי יוצא דופן זאת כיפה קטיפה שחורה עם סרט

אני פרפר חופשי ומאושר.

אבל אני חושב שבין השטויות, בסופו־של־דבר התובנות הן אותן תובנות. יש המון סוגים של אנשים משלל הגוונים והמנעדים שהם גם נשואים. וכנ"ל גם לגבי בנות. זה אומר שאפשר להתחתן גם אם לא הולכים 100% לפי הספר המגזרי. ככל שמייחסים לזה פחות משמעות, ככה גם לסביבה פחות אכפת. מי שקריטי לו, לבריאות.

ובמגזר הדתי לאומי זה באמת מהיתרונות המרכזים שלו בניגוד לחרדים, שהוא הרבה פחות תבניתי.

בסופו של דבר צריך להיות ברור שאתה לא חרדי כדי להחשב כחלק מהמגזר הדתי לאומי, על כל ההשלכותיו

ביחס להתנהגות בדייטים -

מה שנכון בגיל 19 נכון בגיל 29 ונכון בגיל 39 ועוד סוף החיים.

כן אפשר להיות אופטימי גם אם עובר זמן רב, זה לא אסור או בלתי אפשרי

אתה נפגש עם בנאדם יחיד ומיוחד, אין מה לפחד ואין מה להיות בתחרות של שבירה.

מי יהיה תותח וידע להתמקד בדברים החשובים בזוגיות מתי שהוא מחפש בן/בת זוג?

ש"נשבר" ומתחתן בסוף מאושר כמעט תמיד מזה שהוא נשבר ואומר לעצמו למה לא נשברתי לפני. אבל לא יודע לא הייתי שם.

אפשר לדמות את זה לתקיפה באיראן, ישראל דחתה ודחתה ודחתה עד שלא היתה לה ברירה ואז ראתה שכל הפחדים היו דמיונות

רוב אנשים שאני רואה לא מרגישים שזה אילוץ להתחתן. הם ממש רוצים וזה פשוט לא קורה.

הרבה אנשים "שבורים" ועדיין לא התחתנו..

אבל לא באמת יודע אז קח את דברי בעירבון מוגבל

יש לי גם כיום קבעונות לא מוסברים שלא נראה לי יעברו לעולם - נגיד אני לא אצא עם מישהי גבוהה ממני. אבל אולי פה זה מרגיש לי נוגד את דרך הטבע...

שזה קשור לסיבה ריגשית.

זה שזה לא שיכלי, זה לא אומר שאין דרך להסביר את זה ;)

ואם זיהינו שמדובר בהתליך ריגשי, שהקריטריון הזה כבר לא קריטי בעיניך - סימן שיש מפה מה ללמוד על עולם הרגש ואיך הוא משתנה

מצפים כשהאדם מתבגר אז הוא יהיה יותר בוגר

ככל שאדם בוגר עסוק יותר בעיקר ופחות בטפל..

זה לא ממש לא מחייב שזה יקרה גם כשהזמן עובר

ובודאי שאין צורך שיעבור הזמן כדי להתבגר ולעסוק בעיקר.

אבל מאמין שיש יותר קצרים

וממש לא נראלי שהממוצע הוא חצי שנה

פחות...

הרמ של שיעור ה. דייט ראשון שניהם ביחד, דייט שני בביתה עם הורים שלה, דייט שלישי בביתו עם הורים שלו.

מטורף. והחלק הכי מפתיע שהקשרים שלו שקדמו לו היו ארוכים בהרבה ולא הובילו לשום כיוון.

רוב הקשרים שאני מכיר או כמעט כולם, והובילו לחתונה היו מעל לחצי שנה ופחות משנה. או קצת יותר משנה. מכיר גם כמה מקרים כולל בת דודה שהיו במערכת יחסים יותר מ3 שנים.

תוך חודשיים אפשר גם לסגור (זה תלוי בעיקר בזוג ובאיכות הפגישות).

היום ראש חודש תמוז (:

כמעט נחנקתי .. אבל הם שורדים יופי ולא רק שורדים גם אוהבים 

אבל זה ההורים שלי, אז פחות רלוונטי, כי זה היה לפני יותר מ30 שנה...

חוץ מזה, שבועיים. לא זוכרת בדיוק את הגילאים, באיזור שנות העשרים המוקדמות.

זו הייתה הבחורה הראשונה שהוא יצא איתה, ואחרי 3 שבועות החליטו להתחתן.

אם אני זוכר נכון זה כשהיינו בשיעור ג. הוא היה עילוי כזה, מאזור החיוג הר המור.

(בהנחה שנפגשים רק על מנת לבדוק התאמה לחתונה ואין רצון, אין צורך ואין הצדקה להרבות שיחה עם האשה שלא לצורך בדיקת התאמה לחתונה - זה לא אמור לקחת יותר מזה)

לקחת אחרי החתונה תרופות ללחץ דם, שכמו בווצאפ יש להם וי כחול.

וככה לא נראית מערכת יחסית זוגית טובה.

לא דיברתי על הטווח הארוך או על דברים כמו האם הוא יקנה לה מתנה מיוחדת ליום הולדת 40.

אני מדבר על כמה זמן אחרי החתונה הם יהפכו לזוג

אחרי חופת נידה הם לא חוזרים הביתה יחד. האם יכולים להמשיך לגור אחרי הנידה הראשונה לפני שהספיקו להתייחד באמת?

בגדול אתה צודק. כמובן, לא לסמוך על הכתוב כאן, יש בזה הרבה פרטים. אם צריך לשאול באופן אישי רב.

השאלה הספציפית שציינת תלויה בהרבה פרטים והיא תמיד תוגדר כ'שעת הדחק', ממילא יש מקום שפוסק מובהק שמונח בפרטים הספציפיים יורה יותר לקולא ע"י צירוף שיטות, ממה שנשמע בספרים.

--ע"כ נצלו"ש שלא קשור לנושא השרשור---

אבל זה תלוי בכל מיני דברים

אז כל מקרה לגופו צריך לשאול רב

לק"י

לא לכולם מספיק חודש כדי להכיר מספיק ולקבל החלטה.

ויש כאלה שצריכים זמן לעכל את העניין ולהירגע, כדי לקבל החלטה (אני למשל. לקח לי בערך 3 חודשים עש שנחתה עלי שלווה בנושא).

שלחו הודעה לכולם).

ולט חושב שהממוצע הוא חצי שנה - שנה.

כאילו יש מקרים של קשר של שנה.. אבל לא נראלי שהממוצע הוא שנה. חצי שנה ממוצע נשמע לי נכון.

שמעתי על שבועיים וחצי

לנו לקח פחות משבוע

אבל אנחנו לא דת"ל

זוג סביב גיל 25 אחרי שבוע (נשואים 5 שנים)

וזוג סביב גיל 20 אחרי 10 ימים (נשואים 8 שנים)

אני לא מכיר כמעט אז אכתוב על חרדים

מכיר זוג שהתחתנו אחרי פגישה אחת של 40-45 דק, הם נשואים כבר 4 שנים או יותר עם 3 או 4 ילדים בלי עין הרע.

סביב גיל 20.

באופן כללי בחברה שלי הרבה יותר מקובל בין חודש לחודשיים, ובקצוות בין שבועיים לארבעה חודשים (כשמאוד נפוץ שבועיים). אני יצאתי חמישה שבועות ובאותה תקופה היו כמה חברות שהתחילו לצאת  באותו זמן כמוני והתארסו לפני.

ממה שאני ראיתי, דווקא ככל שצעירים יותר יוצאים פחות זמן, וככל שמבוגרים יותר לוקח יותר זמן להחליט אבל זה לא מדויק...

גם הוא נשמע אדם מיוחד-

"לאחר שחרור של סשה מהשבי סיפרה כהן: "הוא לא האמין שייצא בחיים. סשה סיפר לי שהתפלל כל הזמן שאמצא גבר אחר שאוהב. הוא לא רצה שאחכה לגבר שלעולם לא יחזור""

והוא גם היה מוחזק בידי הג'יהאד האיסלאמי. בכל מקרה, מרגש מאוד! ב"ה

התפללנו על שניהם והנה ב"ה

איך הכל מתהפך לטובה!! ואו מרגש 

אנשים שאוהבים אותי ששומרים עלי מלמעלה

על מישהי שבאה מרקע די קשה, והיא אמרה משפט שאני גם מזכירה לעצמי כשנראה שאין סיכוי:

"היפלא מה' דבר?!"

אבל לזכור שזה לא מציאות אידאלית בכלל

וברור שעדיף להיבנות מזה מאשר ליפול/להתרסק מזה

חיבוק ענק🤗🫂

זה קרה גם לי לא מזמן וגם בדרך לדייט עצמו עדיין בכיתי

מזדהה ברמות

לא יודעת מה הסיבה שלך ולמה זה קרה לך אבל מאחלת לך שהכל יתהפך לטובה ותרגישי יותר טוב

ושהדמעות האלה יהפכו לדמעות של שמחה🤍

עצבים ביחד עם תחושת הקלה?

הפרשנויות השונות שאנחנו נותנים במהלך המסע מאוד סובייקטיביות ולכן כדאי לפתח גישה אופטימית, זה פשוט יותר יעיל.

אבל שאני יצרתי טרמפים לא חיכיתי יותר מ2 דקות

מה שכן אני מרגישה את זה בשירות לקוחות .. בלתי נסבל

מאחל הרבה טוב בהמשך.