פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 216)

הלוואי והייתי בעמדה שלחשב חשבונו של עולם ביחס להחלטותי האישיות.

חשוב ההתסכלות הכוללת, באמת יש לזה מקום.

כן כל מה שקורה סביב ערעור מושג המשפחה.

כל פעם שאני קוראת על השואה ישר עולה בי צורך חזק ממש להקים משפחה גדולה
התבוללות זה גם קצת אבל יותר ברמה השכלית

אותי פענוח כזה היה מלחיץ.
בעיקר הייתי מפחד שהוא יקבע את המחשבות שלי על מה שתוקע אותי בדייטים עוד יותר. ולא רוצה לשמוע את זה עוד. רוצה להתקדם ולעסוק בחיובי.
אבל בטוח אחרים ישמחו. בהצלחה

מנסיון- הניתוח רק מעלה את הבטחון ותחושת המסוגלות. אף פעם לא מחליש.
עבדתי עם מאות אנשים,
אף אחד ואף אחת לא אמרו שהניתוח הוריד להם מוטיבציה/פגע להם בביטחון העצמי/ החליש אותם בצורה כלשהי.

רק העצים וחיזק.
וזה לא שאני מתעלמת ממגרעות. ממש לא.
אלא שאני יודעת איך להעביר את הדברים בצורה שנותנת שליטה לפונה על חייו
ולעולם לא מחלישה אותו.

כיף לי לשמוע את זה!
מאיפה את?

מאיפה אני בארץ זה מידע חסוי כרגע חח

לגבי החלק השני= לא כ"כ הבנתי את המטרה.

לזהות תקיעויות?

לדייק הגדרות לחיפוש?

בלי קשר לרווקות. עלו דברים נכונים ממש
דווקא זאת היתה חוויה נחמדה מאד. אבל אני אישית אוהבת דברים כאלה אז אולי אני לא אובייקטיבית

בתנאי שזה יהיה סדנה ארוכת שעות אינטנסיבית וחד פעמית. לדחוס הכל בפעם אחת יהיה פצצה מבחינתי

אבל לא יתאים לי לבוא לקבוצה מעורבת מבנים ובנות. כי זה לא רק הרצאה שבאים שומעים והולכים, זה נשמע סדנה שיש יחס בין כל המשתתפים בה לבין מי שמעביר אותה. 

רציתי לכתוב משהו מועיל.

אבל אתם תקבלו רק את זה.

ומהיום, אתם תרוסקו שלב אחרי שלב. כמו מחית שמאכילים לתינוקות.

ואני, אהיה שם בכל שלב.

מישהו צריך להשגיח. לראות, שבאמת מה שמגיע לכם. וזה יגיע לכם. אוהו, זה יגיע לכם. ואני אשמח בזה. אני אוהב, מה שמגיע.

ותחשבו ש"ניצחתם". ייקח לכם זמן, הרבה הרבה, עד שתתחילו לעכל את הטימטום של עצמכם. והמעטים בכם, שיסכימו להבין שזה היה אכן טימטום. יישאר להם, אולי, סיכוי לשרוד. שואף למינוס אינסוף.


וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ חֶרֶב חַדָּה, תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ, וְהַעֲבַרְתָּ עַל-רֹאשְׁךָ, וְעַל-זְקָנֶךָ; וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל, וְחִלַּקְתָּם. ב שְׁלִשִׁית, בָּאוּר תַּבְעִיר בְּתוֹךְ הָעִיר, כִּמְלֹאת, יְמֵי הַמָּצוֹר; וְלָקַחְתָּ אֶת-הַשְּׁלִשִׁית, תַּכֶּה בַחֶרֶב סְבִיבוֹתֶיהָ, וְהַשְּׁלִשִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ, וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם. ג וְלָקַחְתָּ מִשָּׁם, מְעַט בְּמִסְפָּר; וְצַרְתָּ אוֹתָם, בִּכְנָפֶיךָ. ד וּמֵהֶם, עוֹד תִּקָּח, וְהִשְׁלַכְתָּ אוֹתָם אֶל-תּוֹךְ הָאֵשׁ, וְשָׂרַפְתָּ אֹתָם בָּאֵשׁ: מִמֶּנּוּ תֵצֵא-אֵשׁ, אֶל-כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל. {פ}
ה כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה, זֹאת יְרוּשָׁלִַם, בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ; וּסְבִיבוֹתֶיהָ, אֲרָצוֹת. ו וַתֶּמֶר אֶת-מִשְׁפָּטַי לְרִשְׁעָה, מִן-הַגּוֹיִם, וְאֶת-חֻקּוֹתַי, מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֶיהָ: כִּי בְמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, וְחֻקּוֹתַי לֹא-הָלְכוּ בָהֶם. {ס}
ז לָכֵן כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן הֲמָנְכֶם מִן-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם, בְּחֻקּוֹתַי לֹא הֲלַכְתֶּם, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם; וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם, לֹא עֲשִׂיתֶם. ח לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי עָלַיִךְ, גַּם-אָנִי; וְעָשִׂיתִי בְתוֹכֵךְ מִשְׁפָּטִים, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. ט וְעָשִׂיתִי בָךְ, אֵת אֲשֶׁר לֹא-עָשִׂיתִי, וְאֵת אֲשֶׁר-לֹא-אֶעֱשֶׂה כָמֹהוּ, עוֹד--יַעַן, כָּל-תּוֹעֲבֹתָיִךְ. {פ}
י לָכֵן, אָבוֹת יֹאכְלוּ בָנִים בְּתוֹכֵךְ, וּבָנִים, יֹאכְלוּ אֲבוֹתָם; וְעָשִׂיתִי בָךְ שְׁפָטִים, וְזֵרִיתִי אֶת-כָּל-שְׁאֵרִיתֵךְ לְכָל-רוּחַ. {ס}
יא לָכֵן חַי-אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-לֹא יַעַן אֶת-מִקְדָּשִׁי טִמֵּאת, בְּכָל-שִׁקּוּצַיִךְ וּבְכָל-תּוֹעֲבֹתָיִךְ; וְגַם-אֲנִי אֶגְרַע וְלֹא-תָחוֹס עֵינִי, וְגַם-אֲנִי לֹא אֶחְמוֹל. יב שְׁלִשִׁתֵיךְ בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ, וּבָרָעָב יִכְלוּ בְתוֹכֵךְ, וְהַשְּׁלִשִׁית, בַּחֶרֶב יִפְּלוּ סְבִיבוֹתָיִךְ; וְהַשְּׁלִישִׁית לְכָל-רוּחַ אֱזָרֶה, וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם. יג וְכָלָה אַפִּי, וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם--וְהִנֶּחָמְתִּי; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי, בְּכַלּוֹתִי חֲמָתִי, בָּם. יד וְאֶתְּנֵךְ לְחָרְבָּה וּלְחֶרְפָּה, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ, לְעֵינֵי, כָּל-עוֹבֵר. טו וְהָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה, מוּסָר וּמְשַׁמָּה, לַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ: בַּעֲשׂוֹתִי בָךְ שְׁפָטִים בְּאַף וּבְחֵמָה, וּבְתֹכְחוֹת חֵמָה--אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי. טז בְּשַׁלְּחִי אֶת-חִצֵּי הָרָעָב הָרָעִים בָּהֶם, אֲשֶׁר הָיוּ לְמַשְׁחִית, אֲשֶׁר-אֲשַׁלַּח אוֹתָם, לְשַׁחֶתְכֶם--וְרָעָב אֹסֵף עֲלֵיכֶם, וְשָׁבַרְתִּי לָכֶם מַטֵּה-לָחֶם. יז וְשִׁלַּחְתִּי עֲלֵיכֶם רָעָב וְחַיָּה רָעָה, וְשִׁכְּלֻךְ, וְדֶבֶר וָדָם, יַעֲבָר-בָּךְ; וְחֶרֶב אָבִיא עָלַיִךְ, אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי. {פ}

יחזקאל פרק ו
א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִנָּבֵא, אֲלֵיהֶם. ג וְאָמַרְתָּ--הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר-אֲדֹנָי יְהוִה: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים ולגיאות (וְלַגֵּיאָיוֹת), הִנְנִי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב, וְאִבַּדְתִּי, בָּמוֹתֵיכֶם. ד וְנָשַׁמּוּ, מִזְבְּחוֹתֵיכֶם, וְנִשְׁבְּרוּ, חַמָּנֵיכֶם; וְהִפַּלְתִּי, חַלְלֵיכֶם, לִפְנֵי, גִּלּוּלֵיכֶם. ה וְנָתַתִּי, אֶת-פִּגְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי, גִּלּוּלֵיהֶם; וְזֵרִיתִי, אֶת-עַצְמוֹתֵיכֶם, סְבִיבוֹת, מִזְבְּחוֹתֵיכֶם. ו בְּכֹל, מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם, הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה, וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה--לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם, וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ גִּלּוּלֵיכֶם, וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם, וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם. ז וְנָפַל חָלָל, בְּתוֹכְכֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. ח וְהוֹתַרְתִּי, בִּהְיוֹת לָכֶם פְּלִיטֵי חֶרֶב--בַּגּוֹיִם: בְּהִזָּרוֹתֵיכֶם, בָּאֲרָצוֹת. ט וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אוֹתִי, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ-שָׁם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת-לִבָּם הַזּוֹנֶה אֲשֶׁר-סָר מֵעָלַי, וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנוֹת אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם; וְנָקֹטּוּ, בִּפְנֵיהֶם, אֶל-הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ, לְכֹל תּוֹעֲבֹתֵיהֶם. י וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה; לֹא אֶל-חִנָּם דִּבַּרְתִּי, לַעֲשׂוֹת לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת. {פ}
יא כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר-אָח, אֶל כָּל-תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר, בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר--יִפֹּלוּ. יב הָרָחוֹק בַּדֶּבֶר יָמוּת, וְהַקָּרוֹב בַּחֶרֶב יִפּוֹל, וְהַנִּשְׁאָר וְהַנָּצוּר, בָּרָעָב יָמוּת; וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי, בָּם. יג וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם, סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם; אֶל כָּל-גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל-אֵלָה עֲבֻתָּה, מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ-שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ, לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם. יד וְנָטִיתִי אֶת-יָדִי, עֲלֵיהֶם, וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה, בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה. {פ}

וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. ב וְאַתָּה בֶן-אָדָם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל--קֵץ: בָּא הַקֵּץ, עַל-ארבעת (אַרְבַּע) כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. ג עַתָּה, הַקֵּץ עָלַיִךְ, וְשִׁלַּחְתִּי אַפִּי בָּךְ, וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ; וְנָתַתִּי עָלַיִךְ, אֵת כָּל-תּוֹעֲבוֹתָיִךְ. ד וְלֹא-תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ, וְלֹא אֶחְמוֹל: כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן, וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ, וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. {פ}
ה כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה: רָעָה אַחַת רָעָה, הִנֵּה בָאָה. ו קֵץ בָּא, בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ; הִנֵּה, בָּאָה. ז בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ, יוֹשֵׁב הָאָרֶץ; בָּא הָעֵת, קָרוֹב הַיּוֹם מְהוּמָה--וְלֹא-הֵד הָרִים. ח עַתָּה מִקָּרוֹב, אֶשְׁפּוֹךְ חֲמָתִי עָלַיִךְ, וְכִלֵּיתִי אַפִּי בָּךְ, וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ; וְנָתַתִּי עָלַיִךְ, אֵת כָּל-תּוֹעֲבוֹתָיִךְ. ט וְלֹא-תָחוֹס עֵינִי, וְלֹא אֶחְמוֹל: כִּדְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן, וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ, וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה מַכֶּה. י הִנֵּה הַיּוֹם, הִנֵּה בָאָה: יָצְאָה, הַצְּפִרָה--צָץ הַמַּטֶּה, פָּרַח הַזָּדוֹן. יא הֶחָמָס קָם, לְמַטֵּה-רֶשַׁע; לֹא-מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם, וְלֹא מֶהֱמֵהֶם--וְלֹא-נֹהַּ בָּהֶם. יב בָּא הָעֵת, הִגִּיעַ הַיּוֹם--הַקּוֹנֶה אַל-יִשְׂמָח, וְהַמֹּכֵר אַל-יִתְאַבָּל: כִּי חָרוֹן, אֶל-כָּל-הֲמוֹנָהּ. יג כִּי הַמֹּכֵר, אֶל-הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב, וְעוֹד בַּחַיִּים, חַיָּתָם: כִּי-חָזוֹן אֶל-כָּל-הֲמוֹנָהּ לֹא יָשׁוּב, וְאִישׁ בַּעֲו‍ֹנוֹ חַיָּתוֹ לֹא יִתְחַזָּקוּ. יד תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ וְהָכִין הַכֹּל, וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה: כִּי חֲרוֹנִי, אֶל-כָּל-הֲמוֹנָהּ. טו הַחֶרֶב בַּחוּץ, וְהַדֶּבֶר וְהָרָעָב מִבָּיִת: אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּחֶרֶב יָמוּת, וַאֲשֶׁר בָּעִיר, רָעָב וָדֶבֶר יֹאכְלֶנּוּ. טז וּפָלְטוּ, פְּלִיטֵיהֶם, וְהָיוּ אֶל-הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם, הֹמוֹת--אִישׁ, בַּעֲו‍ֹנוֹ. יז כָּל-הַיָּדַיִם, תִּרְפֶּינָה; וְכָל-בִּרְכַּיִם, תֵּלַכְנָה מָּיִם. יח וְחָגְרוּ שַׂקִּים, וְכִסְּתָה אוֹתָם פַּלָּצוּת; וְאֶל כָּל-פָּנִים בּוּשָׁה, וּבְכָל-רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה. יט כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ, וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה--כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא-יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה, נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ: כִּי-מִכְשׁוֹל עֲו‍ֹנָם, הָיָה. כ וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ, וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ; עַל-כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם, לְנִדָּה. כא וּנְתַתִּיו בְּיַד-הַזָּרִים לָבַז, וּלְרִשְׁעֵי הָאָרֶץ לְשָׁלָל; וחללוה (וְחִלְּלוּהוּ). כב וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם, וְחִלְּלוּ אֶת-צְפוּנִי; וּבָאוּ-בָהּ פָּרִיצִים, וְחִלְּלוּהָ. {פ}
כג עֲשֵׂה, הָרַתּוֹק: כִּי הָאָרֶץ, מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים, וְהָעִיר, מָלְאָה חָמָס. כד וְהֵבֵאתִי רָעֵי גוֹיִם, וְיָרְשׁוּ אֶת-בָּתֵּיהֶם; וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן עַזִּים, וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם. כה קְפָדָה-בָא; וּבִקְשׁוּ שָׁלוֹם, וָאָיִן. כו הֹוָה עַל-הֹוָה תָּבוֹא, וּשְׁמֻעָה אֶל-שְׁמוּעָה תִּהְיֶה; וּבִקְשׁוּ חָזוֹן, מִנָּבִיא--וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן, וְעֵצָה מִזְּקֵנִים. כז הַמֶּלֶךְ יִתְאַבָּל, וְנָשִׂיא יִלְבַּשׁ שְׁמָמָה, וִידֵי עַם-הָאָרֶץ, תִּבָּהַלְנָה; מִדַּרְכָּם אֶעֱשֶׂה אֹתָם, וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶם אֶשְׁפְּטֵם, וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה. {פ}

אבל - למה בעצם זה עונה על הצורך?

 

מה שאני צריך הוא אשה שתרצה להתחתן אתי ואני ארצה להתחתן איתה (כן, בסדר הזה)

ואם יש לי באגים באישיות אשמח לתקן אותם

 

אבל ניתוח אישיות - מה זה יעזור לי? אם את נותנת כלים לתקן דברים זה באמת מקדם. אם את מזהה איזו אשה אני צריך, וגם איפה למצוא אותה, זה מקדם. אבל סתם עוד פיסות מידע? את יודעת כמה מידע על עצמי כבר צברתי?

 

אולי זה נשמע קצת מתריס אבל באמת מנסה להבין

ובדיוק היום באתי לכתוב שרשור דומה בעניין

זה נשמע שאת מבינה שצריך להתחתן והגיע השלב בחיים שבו זה כבר בסדר 

אני מניחה שאתה כבר אחרי שירות ובתוך או אחרי לימודים אקדמיים וכו' 

והסביבה גם משדרת לך את זה אם בחברות שכבר מתחתנות ואם בנורמות החברתיות

 

אבל כמו שאת כותבת זה נשמע רצונות ומניעים חיצוניים. 

את, האישיות שלך באמת, רוצה עכשיו להתחתן? עכשיו? 

ברור שבכללי את רוצה, אבל עכשיו? 

 

אני ממליצה לך ללכת לטיפול (חחח יוצא לי לכתוב את זה הרבה היום) אמיתי ועמוק ולראות מה מפחיד אותך בלהתחתן, במחויבות ולמה את עדיין רוצה להישאר רווקה

יש איזה לחץ בציבור, ברגע שעברת את גיל 23-24 ואת עוד לא נשואה איאי הזמן דוחק וכו' וכאילו נגמר המסלול של שירות לימודים. אין משהו מוגדר לעשות אז יאללה נתחתן. חשוב לדעת שלא לכולם זה מתאים. יש הרבה סיבות היום שהדור בשל יותר לנישואים בגיל מאוחר טיפה מבעבר וב"ה גם יש אמצעים היום להתחתן אחרי גיל 25 ולהיות אמא להרבה ילדים. מה שאני אומרת שהכלים שה' נתן לנו בדור הזה, תואמים את ההתמודדויות.

 

תקראי שוב את מה שכתבת, התשובה נמצאת בגוף השאלה. 

 

מה שכן לא הייתי אומרת לך, שמעי את לא באמת רוצה יאללה בי לכי תעשי חיים. יכול להיות שזה רק עניין של בשלות והזמן יעשה את שלו והמתנה היא מתנה. ויכול להיות שיש מניעים פנימיים שחוסמים אותך כמו פומו- הפחד להפסיד, מחויבות, נפרדות מההורים וכו'. ל2 הכיוונים טיפול יכול לעזור

 

בהצלחה 

ועוד משהו, חתונה לא פותרת את הבעיות בחיים כמו- להיות לבד, כמו קנאה בחברות (אחרי שמתחתנים אפשר לקנא על הבית שהיא קנתה, על הילדים שלה או על איך שבעלה מתייחס אליה), הרגשת ה'אני מאחורה' והפספוס. את פשוט תרגישי לבד בסיטואציות אחרות, את עלולה להרגיש קנאה מדברים אחרים, את עלולה להרגיש פספוס מדברים דווקא שלא הספקת לעשות לפני החתונה וכו'. כלומר חתונה היא לא פתרון, להפך, כל קושי או אתגר בחיים רק מתעצם אחרי החתונה. צריך להיות במקום בשל ובריא בנפש כדי שחיי נישואים יהיו מרפא ומקור אנרגיה. אמנם לא מתחתנים כשמושלמים, אבל גם לא ממניעים חיצוניים

 

בהצלחה

 

תודה! אעשה חושבים..

אני לא בטוח שאני מבין למה זה כך.. (עם דגש על מתעצם)
תוכלי להסביר קצת? למה/איך זה מתבטא?
אם אני קנאי/עצלן איך זה יתעצם אחרי החתונה?
לא יכול לקרות גם שאדם מוכן להתאמץ בשביל משהי שהוא אוהב?
לא אמרתי שינוי קיצוני.
אבל על כל פנים למה שזה יתעצם?

הוא יעלם אם האדם יחליט לעשות עבודה בשביל כך ותהיה לו סייעתא דשמיא

 

יש נטייה לחשוב שחתונה עושה את החיים ורודים. אם מתחתנים ממניעים חיצונים כמו מעמד חברתי, קנאה וכו' זה יעלם ציק צק

ברוסית אומרים: "הקדמת להיכנס (=לכלא, בכל זאת, פתגם רוסי ), הקדמת לצאת".

 

לנשים יש אינסטינקטים אימהיים. כמובן, לדברים יש אינסטינקטים אבהיים, אבל העוצמה שלהם שונה. כשלאישה נולד ילד, ברוב המקרים היא מתחברת אליו בכל נימי נפשה. התינוק, עם כל הצרחות, הגזים ותחלופת החיתולים, מהווה עבורה אושר עילאי. 

 

אי לכך, שווה להתחתן בשביל מקור האושר הזה, ויפה שעה אחת קודם. אני, בתור גבר, התחתנתי מאוחר יחסית, בין היתר בגלל החששות שתיארת, ואני מצטער על כך. יש לי ילדים נהדרים, אבל הייתי מעדיף בגילי להיות אבא לבני 17 ו-20 מאשר לבני 7 ו-10.

כל זמן שבין תקופה לתקופה הוא זמן שהסדרים עומדים להשתנות ויש בו בירור.
אל תהיי קשה עם עצמך, זה שאת רוצה להיות לבד זה לגיטימי וגם הפחד שלך מכל הדברים.
הדברים כשלעצמם הם לא בהכרח שליליים. לא חייבים להפרד לגמרי מהחברות ובאמת אולי זה טוב לקחת זמן טיפה שתהיי לעצמך ולחשוב על הדברים עם חברות או דמות חינוכית

ניסחת כמעט אחד לאחד את לבטיי בימים האחרונים.

ואז בערך הכל הולך - סלטים מושקעים ממש, (קינואה ועדשים, סלט חלומי, סלט כרוב וכו'), מרקים, אנטיפסטי... סביר להניח שזה מתאים לשלבים מתקדמים יותר, וגם צריך מטבח. אנחנו עשינו את זה והיה ממש כיף!

 

בלי בישול - שייקים

דייטים זה אחלה תירוץ לאכול את כל הדברים הטעימים שאתה לא מרשה לעצמך ביום יום

אבל חלאס כבר 🤪

אולי כל מיני פריכיות מעניינות (תירס, סלק, עדשים וכדו')

וברצינות -
תרמוס עם מים חמים, שקית תיונים וסוכר
פירות יבשים
פיצוחים בלי קליפה - כמו שקדים/אגוזים

סלט פירות

אין סיכוי שאת משווה משהו מדהים לזוועת עולם הזו.

עם יוגורט וגרנולה דווקא נשמע טוב.
 

נגיד אם יושבים במקום בשרי אפשר להזמין סלט חזה עוף.. במקום חלבי סוג אחר של סלט, קיצר הבנת. ואם אתם בשלב מתקדם אפשר להכין ביחד. אפילו מרק אפשר, על גזייה..

שנזכה להעלות ניצוצות ולהתעלות בעצמינו תוך כדי

הצעות טובות משם.

 

אישית לא ניסיתי.

והוא מתאים לך את ההצעות לפי זה.

בעיקרון אתת את ממלא שאלון עם כל מיני שאלות מגניבות כאלו לא חלקם קצת לא רגילות(אבל כנראה למטרה מסוימת)
ואז אלגו מתאם לך משהו על פי מה שמלאת והפרטים..
יכול להיות שבתחילה זה לא יהיה ישר מתאים וקולע אבל את יכולה לכוון אותו לאט לאט עד שיקלוט אותך פחות או יותר..
ברוך ה נרשמים לשם הרבה וזה מצויןן שווה לנסות;)
לגבי תשלום אם זה מצליח נראה לי משלמים 1500 שח תרומה לאתר.
אפשר לראות את כל הפרטים במדויק באתר עצמו הכל רשום.

לא מתחתנים עם חרדות

 

פחדים וחששות יש לכולם. אבל אם זה הגיע לרמה של חרדות

ואם זה הגיע לרמה שאת שואלת פה על זה אז המצב מצריך טיפול

לא קאוצ'יג או אימון (גם אני ואת מחר יכולות להיות מאמנת חתונה)

אלא טיפול פסיכולוגי עמוק

 בהצלחה

תודה

מקווה שיהיה לך טוב

כמעט התחלתי לכתוב תגובה זועמת..

😅

בוא לכסחני באישי

ובין האירוסין לחתונה יש הרבה שפשוט מרגישים לחוצים ואבודים.
אנמ לא יודעת בדיוק איך זה אצל כולם(בעיקר כי אין דבר כזה כולם) אבל אני בימים שאחרי ההחלטה הסופית להתחתן הרגשתי שאני מאבדת את עצמי והייתי לחוצה והיסטרית, ובכלל עד החתונה שנאתי שמדברים איתי על זה כי זה מאוד מאוד הלחיץ אותי(גם הארגונים עצמם וגם החיים שאחרי)

אנשים כמוך אני מחפשת
והתחתנת ואת חיה?
אני כאילו מרגישה שזה יקרה לי עם כל אחד, לא ספציפית בגלל הבחור, פשוט הפחד ממחויבות ושינוי
ואיך עברת את זה?

רוב הקשיים שלי לא נובעים מעצם הזוגיות אלא מתופעות הלוואי של זה(חלק מההתבגרות ובעיקר חלק מהעזיבה של הבית) שזה בעיקר בירוקרטיות ולסדר תשלומים ועניינים, אצלי אישית זה משתלב עם זה שבעלי בצבא ועוד יותר מלחיץ אותי בנוגע לזה.

בנוגע לאירוע החתונה עצמו, אני פשוט השתדלתי לזרוק אחריות על כל מי שהסכים לקחת את זה על עצמו וזה די עזר.
כמו כן-אם דיבורים על זה מלחיצים אותך אל תפחדי להיות קצת לא נחמדה ולומר לאנשים שאת לא רוצה לדבר על זה(אלא אם כן זה נוגע לחתונה עצמה או לאחריה ישירות וחייבים)

זה מרגיע

לק"י

והמשכנו להפגש בלי לסגור, עד שדייט אחד הרגשתי שנוחתת עלי שלווה.

אז אין לי עיצות כל כך, אבל שתדעי שזה נורמלי.
(אני כבר נשואה+ ב"ה)

אבל בהחלט פחד גדול
תודה שכתבת..

ומזדהה יש לי גם חרדה מזה, אין לי הרבה עצות אבל באמת הקיום של @חופשיה מרגיע מהבחינה הזו

אנשים חיים אחרי זה

בנות חוות את זה .. כמעט כל החברות שלי שהתחתנו היו בחוויה הזאת .
מאוד מוזר לי שזה לא כלכך נפוץ בשיח, וחבל.

באופן כללי זה מאוד נפוץ אם את לא יודעת להסביר מה כלכך מפחיד אותך ואין לך סיבה או פחד ספציפי אז הסירי דאגה מליבך.

בכל מקרה הייתי ממליצה סתם לפרוק בפני מישהי שמבינה.. אפילו פגישה אחת סתם בשביל ההסתכלות שלך שתהיה קצת יותר רגועה ובהירה

תודה ממש

וואי מעניין .. כי אני ממש חווה שזה כן בשיח.. אפילו שזה מאוד אופנתי😅
מלא חברות שלי דיברו על הבלבול שהיה או יש להם ועל הפחד... כל אחת ממקום אחר אבל זה ממש עולה (אם זה פחד משינוי שחתונה מביאה איתה, או פחד מבחירה שגויה ולבט על הבחור וכו..)

@אהבה.
לשאלתך- נראה לי הכי לגיטימי וטבעי בעולם לפחד..
את לא מוזרה בכלל בכלל..
השאלה אם הפחד משתק אותך... אם את גם שמחה...אם יש בך גם רצון לזה.. ומי עולה על מי...הפחד או הרצון..
את בדרכ בנאדם שקשה לו עם החלטה?
אם כן וככה הנפש שלך עובדת אז אין סיבה שפה יהיה אחרת.. וזה ממש הגיוני

חשוב לי לומר שאל תילחצי את עצמך..
תני לך את הזמן להרגיש שאת שמחה ובשלה עם זה..
ומצטרפת להצעות פה ללכת לדבר עם בנאדם חכם (ניטרלי או לא ניטרלי... מה שמרגישה שיותר טוב לך..) ולעשות סדר.. גם אם זה רק לפעם פעמיים..

בהצלחה וחיבוק... לא פשוט הלבטים והבלבול ♥️⁩

פשוט קופצים את תוך המים ונושמים עמוק.

קל להישאר במקום שאנחנו אוהבים ומכירים.

קשה לצאת לדרכים חדשות.

תזכרי שגם להישאר בברירת המחדל הוא בחירה - מה יקרה אם לא קופצים למים? מה האלטרנטיבה של לא להתחתן?

 

כן, הפחד הטבעי.

כן, הוא יכול לגדול למימדים גדולים.

כן, יש אנשי מקצוע שמטפלים.

כן, שווה זה שווה את ההשקעה הכספית.

 

כשאני חושבת על זה, אני מצפה גם ממי שאתארס איתו שיפחד. מי שלא חושש לפני שינוי כזה משמעותי בחייו, זה נראה לי לא טבעי לחלוטין.

אני נשואה קצת יותר מחודשיים ב"ה, ובטח שיש מלא חששות לפני האירוסין, וגם תוך כדי.

זה ממש נורמלי, מתישהו במהלך האירוסין שבעלי היה ממש בלחץ ושאל אותי אם הלחץ שלו לא מפחיד אותי (בד"כ הוא הרגוע ואני הלחוצה) אמרתי לו שזה שהוא לחוץ דווקא מרגיע אותי, כי זה אומר שהוא לפחות מבין שהוא לא מבין לאיפה הוא נכנס, והוא מבין את גודל האחריות וכמה ההחלטה שקיבלנו היא ענקית ובעלת משמעות.

להתחתן זה פחד אלוקים. להחליט שהוא האדם שאיתו אני רוצה לחיות עד 120, שהוא האיש שאיתו אחיה את כל חיי בע"ה, שנגדל יחד ילדים, ויהיה לנו בית, ונצחק ונבכה ונשמח ונכאב את כל הסיטואציות שבעולם. שנהיה גב אחד לשני בדרך, בלימודים, בחיפוש פרנסה, בשוק העבודה, בשגרת היומיום, בחינוך ילדים, בקניית בית, בחולי ל"ע, במשברים, בהצלחות, בשמחות, בלידות, בחתונות... ממש אשכרה לבחור מי המשפחה שלך!! זה דבר כ"כ עצום שאבאלה ואמאלה וצעד כזה ענק שקשה לחזור אחכ אחורה ואת בע"ה גם לא תרצי לחזור אחורה.

מפחיד להתחתן. אינסוף שינויים. המרחק מהבית, מהחברות, מהמשפחה, שינוי סטטוס, להכנס למשפחה חדשה כ"כ שונה משלי, לחיות בבית עם גבר שחושב ומתנהל ומרגיש כ"כ אחרת, ללמוד את הביחד שלנו ואת הלחוד.

להכנס לשגרה שיש בה שכר דירה, וארנונה, ותלוש משכורת, ונסיון להכנס להריון, וחשבונות, וקניות ואחריות ועצמאות עצומה שלפעמים משתקת מרוב פחד ואינסוף בירוקרטיה ופתאום מדברים "טכני" ולא שיחות מהותיות ועמוקות כמו בדייטים אלא נתקעים על מחלוקת כמו האם לקנות ארון חדש או יד שניה, ומי יעשה את ההובלה ואיפה נגור ומי ישטוף כלים ויעשה כביסה ואני עייפה תעזוב אותי והוא דווקא כ"כ התגעגע אליך היום כי היה לו יום ארוך וקשה ובא לו לפרוק וחיבוק ואת מה זה לא בראש כי את קמה מחר מוקדם. ברור שזה מפחיד.

תמיד השלב הבא מפחיד. ביסודי פחדנו מהתיכון, בתיכון פחדנו מהשירות לאומי, בשירות לאומי פחדנו מהאקדמיה ועכשיו באקדמיה אני מפחדת משוק העבודה וכן על זו הדרך.

מפחיד לצאת לדייטים, מפחיד להתארס, מפחיד להתחתן, מפחיד להרות, מפחיד ללדת, מפחיד לגדל ילדים, מפחיד לחתן אותם וכו'.

את מפחדת כי יש פה משהו אמיתי וגדול, עם כח גדול באה אחריות גדולה (סופרמן שם, שם.. האמת שאני מכירה את זה מהכומתה של ינאי ויסמן הי"ד) 

כשהחלטנו שאנחנו מתחתנים בע"ה, החלטנו לא לספר לאף אחד. לקחנו לעצמנו שלושה שבועות, מתישהו נשברנו וסיפרנו להורים היקרים וכל אחד לחבר או שניים. אבל זה נתן לנו שלושה שבועות להתברר בהם ולעבור דרך כל הפחדים האפשריים. ברמה של מה יקרה אם ח"ו יוולד לנו ילד חולה, ונצטרך לעזוב את העבודה וכו'. אני פחדתי עד כדי כך, מודה ומתוודה.. הדמיון שלי עובד שעות נוספות ואני בחורה די פסימית. אבל יש לי בעל נפלא ומקסים ותומך וסבלן ורגיש וחכם וכיפי וזורם ורציני ומסור ואחראי ומשקיע ואוהב ומלא חסד ונתינה ועומק והוא יציב ויודע להרגיע אותי וגם לעשות שטויות וכיף. הוא כזה פלא עצום וזה נס שהכרנו בכלל ככה שברור לי שאני רוצה לחיות איתו את כל חיי בע"ה, רק איתו אני רוצה לעבור את המסע הזה של החיים. שהוא מפחיד בלאו הכי, ועם בן זוג הוא אולי מפחיד קצת פחות.

אמרת שהפחד הוא לא מהבנזוג עצמו, אם הוא נכון לך או לא.. אלא מעצם החתונה. אם ככה, אז להתחתן זה מפחיד.. ונכון שהכי פחות מפחיד זה לעשות את זה ספציפית איתו? את אוהבת אותו אהבת נפש שרק מתחזקת מיום ליום ואת רוצה לקום לצידו כל בוקר? לקבל ממנו חיבוק ועצה טובה, לשבת איתו על כוס קפה בבוקר, לצחצח לידו שיניים, לעשות לו פרצופים במראה, להתלבט יחד איתו בשאלות המהותיות של החיים, ללמוד איתו חברותא בשבת בצהריים על הספה, לקבל ממנו חיוך שאומר כ"כ הרבה ולנגב גם לו את הדמעות שהוא צריך? אם כן, ברכותיי, מצאת את האיש שלך. מזל טוב!

קחי לך זמן לעבור דרך הפחד, ובסוף כשתרגישי שבשכל שזה מספיק מדוייק וברור לך, תקפצי למים.. לקפוץ למים עם הפחד. אם הפחד הוא "רק" רגש - אל תתני לו לעצור אותך מלעשות את ההחלטה הכי טובה בחיים שלך.

זוגיות זה הקושי הכי מתוק והכי מתגמל בעולם (אולי ילדים יותר, עוד לא חוויתי.. אבל בע"ה גם זה יגיע)

תקיפי את עצמך באנשים שאת אוהבת, תביני שזו תקופה שמחה וגם מפחידה ומבלבלת ואת צריכה עזרה ולהשען ולפעמים להיות מרוכזת בעצמך למרות אנשים יצפו שתהיי שמחה מחוייכת וחיה בענן ורוד, וואלק זו לא המציאות. פתאום תגלי כמה אמא שלו משגעת לך את המוח וכמה אנשים רוצים שתחליטי דברים לא קריטיים כמו צבע המפיות באולם. שחררי ממך אחריות. תזכרי שהכנות לחתונה זה לא כ"כ חשוב. אפשר להתחתן בחצר של בית הכנסת עם מניין, כמה כזיתות לחם ומשהו שווה פרוטה כמו טבעת מבייגלה. יש לך חתן וזה הכי חשוב. אל תלחצי משום צלם מגנטים והאם להוסיף 1,500 ש"ח על נגן כינור כי דוד שלך המליץ בחום. כלום לא חשוב יותר מהזוגיות שלך והבית שאתם מקימים בע"ה. תזכרי את זה. אפשר להחליט שמתמקדים בלבחור דירה, וריהוט ואת השאר המשפחות יעשו. באמת. תאמיני לי שתהיי הכי מהממת בעיניו גם אם השמלה לא תהיה 300% והמאפרת לא תהיה הכי נחשבת במגזר והנעל תהיה עם 2.5 ס"מ עקב ולא 2.8. הכל טוב.

תתמקדי במהות, בעיקר..

מה מפחיד אותך?

להחליט?

עצמאות?

התנהלות כלכלית?

שינויים?

אחריות?

להכנס למשפחה חדשה?

להיות אמא?

להסתדר איתו בשמחה וטוב לבב עד 120?

זה שאולי את עושה טעות?

כל ההתחלות?

לשלב את העומס הרגשי והטכני עם תואר ועבודה?

מה יושב עלייך?

שתפי אותו, דברי עם הבחורצ'יק ועם הקב"ה ועם הורייך היקרים או כל אדם שעבר את זה ואת סומכת עליו.

אמא שלי אמרה לי משפט כמה ימים לפני ה"וורט", והוא: שזוג שלא הרהר במחשבתו האם לבטל אירוסין, הוא הלא נורמלי.

חברה שלי אמרה לי את זה כששלחנו הודעות על אירוסינו, שאם מחר אני קמה בהרגשה של "איזו טעות עשיתי", לנשום עמוק, להבין שזה לחץ ותוך כמה שעות-ימים להזכר כמה את אוהבת אותו ורוצה לחיות איתו ולהתחתן רק איתו. כנראה שזה לא רק את ואני, אלא גם אמא שלי וחברה שלי ושמעתי את זה מכ"כ הרבה אנשים שאני די בטוחה שהמצב של טבעי מאוד. דווקא לא הייתי שולחת אותך בכזו קלות לטיפול, אלא אם את מרגישה שיש פה משהו מעל גדר הסביר שחוסם אותך ולא חששות נורמליים מאוד לפני צעד כ"כ משמעותי.

בהצלחה יקרה! הלוואי תחזרי לספר לנו בשורות טובות!

אם את רוצה להתייעץ, לשתף ולדבר, תכתבי לי כאן ואפנה אלייך באישי מהניק המקורי שלי בשמחה (:

בהצלחה יקרה! הלוואי תחזרי לספר לנו בשורות טובות!

נשמההה איזה תשובות!
אני מזדהה עם מה שאמרת, אבל אני לא מרגישה לבחור את כל זה :
את אוהבת אותו אהבת נפש שרק מתחזקת מיום ליום ואת רוצה לקום לצידו כל בוקר? לקבל ממנו חיבוק ועצה טובה, לשבת איתו על כוס קפה בבוקר, לצחצח לידו שיניים, לעשות לו פרצופים במראה, להתלבט יחד איתו בשאלות המהותיות של החיים, ללמוד איתו חברותא בשבת בצהריים על הספה, לקבל ממנו חיוך שאומר כ"כ הרבה ולנגב גם לו את הדמעות שהוא צריך
ואני גם לא מרגישה שום דבר רע
פשוט נחמד כזה, ופשוט
את מבינה?
אולי אם הייתי מרגישה ככה היה לי יותר קל לקפוץ למים

תודה🤍

צריך קודם לראות שבאמת שלמים עם ההחלטה, מצד מה שאתם. שיש התאמה, יש רצון באמת. שה"חרדה" היא מעצם הדבר החדש הלא-נודע.

 

אח"כ, להתבונן בנחת, מה את רוצה שיהיה אחרי נישואין, מה טוב לך בזה. האם זה האדם שאיתו זה יכול להיות בפעל.

 

ואם יש עוד פחדים, שווה אולי להיפגש חד פעמית עם מדריכת כלות מנוסה, לייצר שיח ולנסות להבין ביחד את המצב.

 

הצלחה רבה.

זה טבעי

אבל אם זה ברמה שמפיל קשרים אז- טיפול

שיהיה מגוון, אבל יבואו יותר אנשים שמתמצאים ברשתות חברתיות ולכן מכירים את אלגו. אז אנשים שיותר נמצאים בעולם הזה... כלומר הייתי מצפה לפגוש שם יותר סטודנטים מאשר אחרים.
אבל באמת שאין לי מושג

10 נקודות

כתובות

בדרך כלל לבת יש יותר אינטואציה רגשית.. יותר קוראת את הנפשות הפועלות..

מרגישים לי יותר מחויבים, מציעים יותר הצעות. אבל אולי זה לא באמת קשור לבנים או בנות...

שלאשה ייקל לקלוט ולהגדיר גבר, מאשר שגבר יבין ויכיר בחורה.

שלבנות יש יכולת קליטה ואינטליגנציה רגשית\חברתית טובה יותר. אתה מתנגד נחרצות לכך, אני יודע....

לא רוצה לפתוח פה שוב דיון על כך..

 

אבל  התכוונתי האמת גם לרמה טכנית יותר. לאשה יהיה הרבה יותר נוח וזורם לשאול בחור כל מיני פרטים אישיים, בעוד שמוזר לי שגבר יתעניין בחייה האישיים של בחורה. קח לדוגמא שאלות על רמת הקפדה בצניעות, שרק שדכנית יכולה לברר אצל הבחורה.

רק מבדיל בין רמות שונות של היכרות
תודה על כל פנים

במיוחד למחפשי קוקיסטיות
(יש לה בשבילי אחת שיש לה בעיה עם ר' אלחנן בגלל שהוא נגד מיגו ראי''ה?)

היה לי יותר מוצלח עם שדכנים.
אני מכלילה, מאוד, אבל בחוויה האישית שלי נשים מחפשות הרבה יותר דיוק וקווי אופי דומים. שזה מעולה בעקרון, אבל בתכלס את האקסטרה סינון הזה אני מעדיפה לעשות בעצמי, אחרי ההצעה..

מרגיש ממה שראיתי ששדכניות מתעסקות יותר בפרטים הטכניים ובנתונים ושדכנים יותר באופי ובתכונות

ככה או ככה, זה נשמע שהשדכנים מנצחים

בד"כ בנות נהיות שדכניות מתוך רצון טוב אבל לא בהכרח מתוך שנים ארוכות של חיפוש.
מה שדוחף שדכנים גברים הרבה פעמים, אלו שאני מכיר, זה שנים ארוכות של רווקות ותסכול וכאב... שיש להם מטרה עמוקה מהמקום האישי לעזור לרווקים.

ככה יוצא מצב שיש הרבה מאוד שדכניות, כי אצלן הרצון לשדך טבעי יותר, והרבה פחות שדכנים. אבל השדכנים שיש חוו ניסיון אישי ממושך
נראה לי לפחות ככה. בדומה לחלוקה דומה שאני מוצא אצל מאמנים, לעומת מאמנות.
כמובן כל המניעים מבורכים.

רואה אתזה הפוך
חוויתי שדכנים בתור כאלו ששם כי יש בעיה, וצריך לפתור. מעשיים ממש.
ודווקא מרגישה ששדכניות באות מהמקום שאתה כתבת- מתוך רצון והזדהות. וזה אחד הדברים שאולי גורמים להן להיות יותר מעמיקות. לטובה ולרעה

יש מלא שדכניות שרוצות לעזור ונכנסות לזה וזה מדהים!! מדהים לגמרי.
פשוט שדכנים חושב שיש פחות ואלו שכן חושבים על המסלול הזה שהוא פחות טבעי עבורם- חשבו על זה לרוב מתוך התמודדות אישית לא פשוטה. היתרון הוא שהם למודי ניסיון ברובם.

וואו!!

את כותבת ממש מיוחד.

אהבתי את הצורת כתיבה ואת כל התיאורים. 

איזה שיר קסום.

חיבוק גדול♥

 

 

לצורת הכתיבה פחות התחברתי. אבל ה''הרגשים'' (מלעיל) שיש בה ממש הפעימו אותי. יכולת מדהימה של חוויה והתבוננות, מלא השראה.

זה ממש נחת בשבילי שאפשר לקחת מהכתיבה שלי השראה והרגשים... 

 

אם היו לנו 2 בנים ו2 בנות והיינו נשואות כנראה שזה מה שהיינו מספרות על עצמנו..

רוצה לספר לי על זה?

נכון שאין דבר העומד בפני הרצון.
השאלה כמה דברים יירמסו בדרך?

רקאומרת..

אנחנו בשלבי גאולה

אנחנו עשירים יחסית לדורות קודמים

 

אז למה אנו דפוקים ומעבירים חיינו בהבלי הבלים

 

יש אופציוצ מלבד לשבת 'לא לעשות כלום'

רקאומר

 

יצחק עשה תארים עד גיל 40?

יעקב עשה תארים עד גיל 80 ו...

?

2 ילדים ו2 תארים זה קשר אסוסציטיבי בלבד

צריך הרבה יותר סטריליות בחיים בנפש וכו כדי שהיא תתחיל

אז למה נשואים רוצים להרוס את הזוגיות שלהם? נשמע לי חבל

שכמעט ולא מצליחים לקבוע פגישה במשך השבוע מרוב עומס ועייפות וכו?

 

אני מכיר את זה שאנשים שעובדים ולומדים מתאמצים מאוד בשביל זה ושמתי שתי פגישות בשבוע לכל הפחות

קל להיות במקום שיפוטי כלפי רווקים ורווקות (גם אם אתה עצמך כזה) 

זה לא נראה לי עוזר במיוחד, לא לשופט ולא לנשפטים

יש רצון מטורף ללהתחתן

זה לא הדור של פעם של הוא גבר אני אישה ואפשר להתחתן

העיקר להקים בית

נראה לי הנושא נטחן היטב דק דק... 

יש מניעות שהן לא ברורות לאף אחד, אפילו שמביאים את מיטב המומחים להסביר את התופעה.

ולבנות יש תארים במקום ילדים

כי מה לעשות והן לא יישבו בבית ויחכו לילדים נכון?

אז אם אי אפשר עדיין להקים בית, לפחות יהיה אפשר להתפתח מבחינת קריירה...

לא שנפגעתי באופן אישי, גם לא הרגשתי צביטה בלב 

אבל עצבן אותי הדרישה כאילו "בנות אתן לא רואות שאתן האשימות בסיפור"...

זה לא אנחנו. זה ה'. תפנה אליו

לא צריך מומחים, הכל ברור כשמש

הדור עמוס, דחוס, מטורף, מהיר, בסטרס, ברעשים, במכשירים, בהספקים, בהשרדות, בעבודות, בלימודים וכו,

אין נחת פנימית, יש מלא ציפיות מהבחוץ

הכל נפגע ככה, הבריאות, המשפחה (גם של נשואים וגם עם ילדים)

תגיד דברים שיחזקו, לא דברים שיגרמו לרפיון..

השאלה זה לא מה אמרת אלא מה זה עושה לאנשים בלב. ונראה לי אנשים כותבים פה מה זה מעלה בהם.

וזה שאתה אומר או לא אומר מילה כזאת או אחרת זה לא בהכרח משנה את העובדה שזה מעורר את הקוראים לכיוון מסויים.

ובכלל לא צריך לעסוק באשמים ולסטטסטיקות וכדאי להזהר לפני שניגשים להתעסק בכאב, זה כמו להתעסק עם פצצה..

התכוונתי שאצל ה' התשובות
לכן כדאי לפנות אליו...
אם כולנו נפנה למלך אולי נבין את הסיבה והגזירה תתבטל

והיא תתבטל ;)

ומה אם 2 תארים/2 עבודות מגיעים בגלל שהבחור והילדים לא מגיעים, ולא רוצים להישאר קירחים מכאן ומכאן..?
או אם 2 תארים/2 עבודות מגיעים בגלל שמישהי רוצה בחור שילמד תורה ושגם תהיה להם יכולת לכלכל הרבה ילדים..?
לגיטימי אפילו להגיד ש2 תארים/2 עבודות מגיעים בגלל שאם הבחורה תשב ולא תעשה כלום עד שבעלה יגיע זה כנראה יעכב אותו מלבוא (כי מי רוצה להתחתן עם מישהי שלא עושה כלום עם החיים שלה).

וכל זה, מבלי להזכיר שיש היום תחומים (כמו פסיכולוגיה, תרפיות למיניהן וכו'..) שבלי תואר שני אין באמת אפשרות לעסוק בהם.

אז אני תוהה לעצמי מאיפה הבטחון ש2 תארים/2 עבודות מגיעים דווקא ע"ח הבעל והילדים..?

מתארת לעצמי שיש כמות לא מבוטלת של בחורות שהיו שמחות לוותר על הדברים האלו, או לפחות לדחות אותם אם הן היו יודעות שזה-זה מה שיקרב אותן לבעל ולילדים.
אז אולי יש כאלו שנשאבות לזה יותר מדיי, וכנראה שכן ראוי (לשני המינים, אגב) לוודא שסדר העדיפויות נכון ושאין משהו שבא כרגע על חשבון החיפוש הזה.. אבל בגדול, לא נראה לי שזאת כזאת תופעה.

מה לעשות שזכינו, ויש שמים מעלינו, ועם כל ההשתדלות שנעשה- לא אנחנו מחליטים מתי זה יקרה.
מצד שני, יש לנו יכולת לבחור איך לעבור את התקופה עד שזה יגיע בעז"ה, ונראה לי הגיוני לגמרי לעבור אותה בדברים שממלאים אותנו, לפחות חלקית, ושאולי גם יתרמו לבית (או לפחות קצת לשאר עם ישראל) בהמשך..

כמה שיפוטיות הכללה וכו'... 

וגם לבוא להיות עם החברה פיזית.
לצאת איתה, להיות איתה.
(כמו להבדיל בשבעה)
כי היא בעצם איבדה משהו.
גם אם המשהו הזה זה התקווה.

מה את רוצה שאעשה עכשיו? רוצה שניסע לים נדבר? רוצה לבכות לי?

פעם אחרי פרידה באתי לחברה עם הרכב אמרתי לה יאללה בואי נוסעים עושים מה שבא לך. קורעים את העיר

וואלה עזר

חיבוק טוב תמיד עוזר, אוכל, הודעות מתעניינות באמצע היום, מה איתך? איך עבר הלילה? התפללתי עלייך וכו'

 

האמת שזה כל כך חשוב תמיכה כזאת, אני חיה רק בזכות ההקשבה של חברות שלי תודה לה' עליהן

 

 

גם @חיים של
ביום יום אנחנו רחוקות גיאוגרפית אז לא חשבתי על האופציה. אבל נראלי שאני באמת אלך להיות איתה פיזית. זה באמת עוזר ממש..

אם למישהו יש אני אשמח..

מדברים שאני רואה בשטח
הרבה פעמים התחושה הזו מגיעה מפער בחשיפה לעולם
וביכולת יותר מצומצמת להבין מורכבות ברמה פרקטית ותפיסתית
לעיתים מתקבלת גם תחושה של חוסר עצמאות

אפשר לברר בבירורים (צריך לדעת איך) וממש לא בצורה מוחלטת

אפילו רגישות בין היתר מובילה ללקיחת אחריות

רגישות גם מעידה על בגרות

זה רק נכון בסטיגמה אז אמרתי לך שזה לא סותר באמת.

כך היו רצף הדברים לפי איך שהבנתי.

יצא לי להיפרד ממישהי כי הרגשתי שהיא יותר בוגרת ממני, וזה לא כיף, משהו באיזון בינינו לא הרגיש נעים.

יותר נכון שנינו החלטנו להיפרד, זה היה הרגשה של שנינו. 

יש שני דברים עיקריים:
1. שהבחורה תרגיש שאתה יודע לשים אותה לפניך.
אם הדוגמא שהבאת היא אח קטן אז להיפך- תהיה במובן מסויים כמו אח גדול שבאוטומט זה הצידה בשביל אחיו הקטן שצריך אותו.
2. להיות רציני ביחס להתנהלות בחיים ולא לסמוך על אדון סמוך.
כלומר גם אם אתה נניח בייניש אתה צריך להיות ברמה שחשבת מה לעשות אחרי שיעור ה. מותר כמובן להתלבט, הנקודה היא שאתה מבין שבחיים צריך דרך.
דוגמא נוספת- אם מישהו מחליט להמשיך בישיבה הוא מבין שזה כמו מקצוע וצריך ללמוד חזק וזו לא ברירת מחדל שבוחרים בה כי היא כיפית.

אצל הרבה זו עבודה ותהליך התבגרות ו*הם לא אשמים בזה* כי הם עדיין צעירים בנפש ולוקח זמן להתבגר, ואם הם יוצאים אז ותוך כדי מתגבשים עדיף שיפגשו מראש עם בנות פחות בוגרות (בגיל כי בד"כ ממילא זה גם בנפש) ואז הם יהיו באותו מקום ויש יותר סיכוי לקשר להצליח (אני לא מדבר על אנשים במצב שהם לא יכולים להקים בית ורק מתלהבים לצאת אלא על אנשים שמבינים שהם צריכים להתבגר ועובדים על זה)

1. יכול להגיע משדר חיצוני כמו בחור נמוך ממני , הולך כפוף או בצורה חסרת בטחון, נימת דיבור/ דיבור הססני
2. מקום של הובלה בקשר( לא מדברת על מי קובע מקום או מי מביא כיבוד.. ) מי מעז יותר, זורם יותר, מי מוביל , מי פותח נושאים, קידום של הקשר..
3. מקום רגשי, של הרגשה שאני תומכת בו, הוא יותר נפגע יותר נזקק בכללי או אלי, יותר צריך תמיכה רגשית
( אפשר שיהיה מקומות כאלה, אי אפשר שתמיד זה יהיה ככה) מה שנוגע לא נוגע כתב ב1.

אבל אכתוב שוב

צריך שתיהיה הדדיות, אי אפשר שתמיד צד אחד יתמוך, אם ארגיש שאני תמיד/ לרוב זאת שתומכת רגשית, יגרום לי להרגיש עליו שהוא אח קטן..

הוא לא תופס אותך כאחות קטנה
ומבחינתך ככה צריך להיות ואז הוא נחשב גבר או אח גדול.
הבנתי טוב?

אם מדברים על לרוב, אז וואלה יכול להיות שכן
זה מה שאני צריכה,
אם אני ארגיש במקום בטוח רגשית אז אני יוכל גם להיות בשבילו לגמרי כשהוא יצטרך אותי.

ועל הקביעה שלך שאז הוא לא יתפוס כאחות קטנה, אני לא יכולה להגיד, זה אתם צריכים להגיד, בכל אופן זאת טענה שפחות נשמעת( לי לפחות לא יצא)

(ברובנו) בחורות שצריכות הרבה הכלה ותמיכה רגשית כאחיות קטנות. הפוך נראה שכן. אבל ככה הטבע לצער מי ששונה בקטע הזה, חוץ מלהשלים עם העובדה אין הרבה מה לעשות

יודעת מה הוא הרגיש, אבל לי זה לא היה טוב

"תפקיד" זה לדעתי משהו שנוצר מצורך טבעי.. אין מה לכעוס על זה.

ושאולי לא נכון לעשות חלוקה של נשים וגברים, אלא מה הצורך שלי מנישואין, ומה שלך.. וכו'.

לכל אחד יש פה כנראה דברים שהוא שונה ומחפש אחרת, לכן אנחנו עדין פה😅

שזה באמת כ"כ מוחלט.

אני בטוחה שברוב המקרים, כשמדברים על קשר מתקדם, שגם אם בחור יפתח מקום רגשי יותר, והבחורה תרגיש תומכת/מכילה/וכו'- זה לא יפריע לה.

באותה מידה, אני בטוחה שאם זה יהיה הפוך והבחור יהיה התומך/מכיל וכו', אבל בקשר מאוד מאוד התחלתי- זה לא יהיה לו נח.

כן צריך לקחת בחשבון שיכולים להיות אנשים שיש להם פחות/יותר צורך בדברים כאלו בקשר, אבל בגדול- נראה לי שיציבות של קשר יוצרת מרחב גדול יותר להכלה רגשית. אולי היא גם מספקת כלים להכלה של הרגשות של הבנאדם הספציפי שמולנו, בלי שיפוטיות והסקת מסקנות.

התחושות שתוארו בתחילת השרשור הן הרבה פעמים דיי ראשוניות, עוד לפני שמגיעים ליציבות הזאת.

פעם נפגשתי עם בחור שבפגישה שניה בערך העלה משהו אישי ורגשי.
עכשיו, נראה לי שאני בנאדם רגיש ומכיל, באמת. אבל קצת לא ידעתי איך להתייחס לדברים שהוא אמר בשלב כ''כ התחלתי של הקשר, כשעוד אין לי מספיק היכרות איתו ועם הצרכים שלו במקרים כאלו (אגב, גם לא הפסקנו את הקשר אח"כ, וכשהפסקנו זה לא היה בגלל זה).
זה לא אומר שיפריע לי לתמוך רגשית בבעלי במידת הצורך..

מעולם לא הרגשתי שלא בנוח להכיל בחורה על ההתחלה.
אז מבחינתי הכלה בשלב מתקדם תהיה ברמה יותר מתקדמת כנראה מאצל אחרים. נקודת הפתיחה שלי בנושא נמצאת כנראה יותר קדימה, ואני לא רואה בזה דבר שאמור להרחיק.

וכשמדברים על כך שבחור יפתח צדדים רגישים שלו בשלב מאוחר זה מתקשר ישר לבחורים שהם פחות רגישים מטבעם. אם זה מי שהוא, את לא רוצה שהוא יביא את עצמו, צד כזה מהותי בחיים שלו על ההתחלה?
לא נשמע לי. יותר נשמע לי שמדובר על בחורים שהצד הרגשי שלהם פחות נוכח בחייהם.

גם כדאי לקחת בחשבון שבחור רגיש יעדיף לפתוח דברים רגישים ואישיים בהתחלה כדי לא להיפגע בהמשך. הפגיעה אצלו יכולה להיות יותר עוצמתית בהרבה מאצל אחרים. ככה שלפעמים זה מחוסר ברירה כמעט.

אשתדל לחדד במוצ"ש בלנ"ד.

יכול להיות שלהשתמש במושגים קשר התחלתי/מתקדם יצא קצת מטעה.

הכוונה שלי הייתה להתייחס לבניה הדרגתית של קשר.
אני נוטה לחשוב שבפגישה/2 או אולי 3 הראשונות, כשהכל עדיין מאוד התחלתי (השלב הזה שבשיחת הטלפון שאחרי הפגישה עדיין צריך לוודא עם הצד השני שרוצים להמשיך;), יהיה פחות נכון לפתוח דברים מאוד רגשיים- לשני הצדדים.
קודם כל, כי זה שלב שבו עדיין אין היכרות מספיקה כדי לדעת מה הצורך הרגשי של כל צד, ואין היכרות מספיקה כדי לדעת כמה טעון הנושא ואיך יהיה נכון להגיב.
מעבר לזה, לפעמים זה גם יכול ליצור איזושהי תחושת קרבה שלא מתבססת על דברים מדויקים, וחבל..
וגם, נראה לי שזה גם יכול ליצור תמונה לא מדויקת לכל אחד מהצדדים על הצד השני.

אני לא מומחית גדולה, וברור לי שאין נוסחה אחת אחידה..
אבל נראה לי שאחרי שעוברים את השלב הזה, ובכלל כשיש קצת יותר תחושה של בטחון בתוך הקשר, אם וכאשר פותחים דברים אחד בפני השני זה כבר מתקבל אחרת-
זה מביע וגם יוצר אמון, זה מלמד המון אחד על השני, זה מחדד את ההיכרות ומקדם ומחזק את הקשר שנבנה.

ברור לי לגמרי שהיכולת להיפתח מבחינה רגשית ולהעמיק את השיח היא זאת שמקדמת את הקשר. צריך ונכון לחתור לזה מההתחלה, ובוודאי שאין עניין להימנע מזה או לחכות לפגישה מס' 200 כדי שזה יקרה. אבל לפעמים גם הקיצון השני הוא לא נכון.

ולשאלתך, אני לא חושבת שיש עניין להסתיר אם זה מי שהוא, או להבדיל- אם זאת מי שאני. אבל יכול להיות שהייתי רוצה לתת לבחור תמונה קצת יותר גדולה ורחבה של מי שאני, לפני שאגיע לנק' הזאת, כדי שיכיר בזה כחלק ממכלול ולא יהפוך את זה לכל מהותי (גם אם הצד הרגשי הזה מאוד משפיע על תחומי חיים נוספים שלי).

האמת שגם תו"כ שכתבתי זה היה נשמע לי נורא שכלי וקר, וזה קצת מבאס כשמדברים על רגש..

אני יכולה רק להגיד שזה משהו שלמדתי על בשרי, ושזה באמת דרש עבודה.
מצד שני, אני לא מרגישה היום שאני מסתירה משהו מעצמי בפגישות הראשונות.. בחוויה שלי זה גם סוג של מגן עליי, וגם עוזר לי לבנות את הקשר בצורה קצת יותר נכונה לי.
אולי זה גם להכיר בזה שהרגישות הזאת ניכרת בעוד דברים ובמעשים ולכן לא חייבים לדבר עליה כדי שהיא תהיה נוכחת..

אז יוכל לתת בטחון בצורה טובה והדדית, בצורה שתרגיש נכונה ולא כאמא או אחות גדולה.
כאילו מן שהגבר יהיה צעד לפני