פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 23)

הרבה מהאלה שהכירו בטבעיות הכירו בהתנדבויות או בסביבה דומה. ממה שנראה, הכי נפוץ זה דרך חברים משותפים, אבל לא לכולם תמיד יש את האופציה הזאת.

בסופו של דבר, כשתמצאו בע"ה אחד את השניה (ולהפך) זה לא ישנה איך הכרתם, הקושי זה עכשיו, להאמין ולהמשיך לחפש, גם עם כל החרטוטים האלה מסביב.

ממליצה לך לדייק את החיפוש, להשתמש במילות מפתח מדויקות (כמובן לא "גובה 163" , "כיפה בצבע כחול", "אוהב לנגן בגיטרה")  מבחינת אופי, במקום "בחור אכפתי" -> תדייקי! "בחור הרגיש לסובבים אותו" (המשמעות היא כמעט אותו דבר, אבל מניסיון (אמנם לא עם הדוגמא הזאת), הרושם הוא אחר).
זה קשה ברמות לדייק משהו שלא באמת יודעים עד שמוצאים, אבל מבחינת תהליך החיפוש, עוזר לא להיות כלליים מדי (או ספציפיים מדי).

מאחלת לך המון הצלחה, שיהיה תהליך קצר ומלמד. תזכרי שמכל אחד (גם אם הוא לא יהיה האיש שלך) יש מה ללמוד ולהעריך, זה עוד צעד, עוד אימון לקראת הבית.

לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה ״איכות הזוג״ , לפעמים ( בעיקר בגילאים שעוד לא כולם יוצאים או מחפשים רשמית - 20-22 ) אז יש פחות ״מבחר״ אצל ארגונים. בגילאים האלו, יש עוד הרבה שמקווים שהחברים יכירו ביניהם, סביבות גילאי 22-23 והלאה בדרך כלל (לענ״ד) בימינו הרבה רשומים לפחות ארגון אחד או שכבר דיברו עם בן אדם חיצוני שיכיר ביניהם.

אני אישית יכולה להגיד שיצאתי עם בחור איכותי נורא- ערכי, מסור אכפתי וכו וכו שהיה בקושי בין 20, אני עוד לא הייתי בשלה בזמנו לחתונה, וגם לא בטוח אם היה מתאים לטווח הארוך ככה או ככה, אבל היה תמיד ברור לי שהמיועדת תזכה. אבל שנה וחצי אחר כך הוא התחתן דרך מיזם אינטרנטי, והוא בחור איכותי ברמות!

אתה צודק בזה שייתכן שאם למישהו יש מלא מלא חברים נשואים/שיוצאים וכולם בסגנון דומה יחסית אליו אז הגיוני שיהיו לו יותר הצעות מהחברים.

אבל אני יכולה לאמר שלא כל הבחורים שהכרתי בטבעיות היו איכותיים מאלו שהכרתי במיזם (לא יצאתי עם מלא מלא, אז אולי זה לא מדגם משקף, אבל זה מהניסיון שלי)  , חלקם הרבה פחות.

היום די מקובל לפנות למיזם, ומה נעשה , שכדאי להרים מפעל כזה יש צורך בכסף , אבל במידה והולך - מה אכפת לי מהכסף, אני אפילו אשמח לתרום!

כמובן שזה באסה שאין סיפור חמוד של ״איך הכרתם״, אבל לא נראלי שדבר כזה אכפת כשיש לכם בית משותף ביחד .

בהצלחה רבה! 

היכרות טבעית היא לא בהכרח קלה יותר, האתגרים בה הם אחרים.

אנחנו חיים בעולם לא הוגן. אם נחיה סביב הציפייה שהחיים יהיו הוגנים, אנחנו רק נתאכזב שוב ושוב ושוב. 

ולכן אני מציעה לשנות את נקודת המוצא.

לך יש מסע משלך בעולם הזה. המסע שאחרים עוברים הוא שלהם, וזה לא נוגע אלייך. לא רלוונטי לך כמה הם התאמצו בשביל דברים מסוימים, כמה כסף הם הוציאו, כמה מהר הם הגיעו לתוצאה. זה לא מקדם אותך, ולכן כדאי להניח את המחשבות האלה בצד.

עוד מחשבה שכדאי לדעתי להניח בצד:

רישום לארגונים מעיד שאת רווקה יותר מידי זמן.

אין קשר בין שלב הרווקות לבין רישום לארגונים. ארגונים, מיזמים, אתרים, אפילקציות - זה עוד דרך, עוד צינור שדרכו יורד שפע לעולם. והתפקיד שלנו זה לפתוח את עצמינו לשפע הזה, להיות מוכנים להכניס את הישועה בכל דרך שתגיע. יש מי שבוחר לפתוח את עצמו כבר משלב מוקדם, וכך נחשף להצעות מגוונות ורחוקות יותר, ויש כאלו שבוחרים להמתין ולחכות כדי לפתוח עוד דלתות.

[וזה מזכיר לי שיר של רחל שהבאתי כאן פעם, וזה בדיוק ההפטרה השבת:

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים

פֶּתַח הַשָּׁעַר – – – וַיֹאמְרוּ אִישׁ

אֶל-רֵעֵהוּ: – – – הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-

בְּשֹׂרָה הוּא (מלכים ב‘, ז’, ג-ט)

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא

אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;

אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.

לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,

וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.

אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,

אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,

וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –

אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר

אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.]

מה קורה ואיזה נוסחה יש ולמה דווקא .. וכו' וכו'

מלא שאלות והרבה חוסר הגיון

ואולי דווקא בגלל שזה כל-כך נעלם מעינינו

צריך לפנות לה' לפני הכל

הגן הבוטני

התחנה לחקר ציפורי ירושלים

יש מקומות שהם יותר טבע כמו ליפתא או עין לבן אבל לא בטוחה איך שם מבחינת ייחוד בסתם יום רגיל.

אם ב"מרכז" הכוונה לתל אביב והסביבה אז כמובן פארק הירקון

על החוף

יש שם פארק אקולוגי עם שבילים בחול ופינות ישיבה, מצודה עתיקה וגם חוף. אבל לא יודעת איך שם מבחינת צניעות בקיץ.

תודה

תהי חזקה ושמחה בקרוב בעזרת ה'

האדם לא אוהב להיות בחוסר וודאות במצב שיש לו על העיניים כיסוי עיניים זה מתסכל ומעצבן וגם לצד זה גם מסקרן.  צריך לדעת איך לייצר ודאות.  

וואו נגעת בי עד דמעות

הניסוח שלך מיוחד ויפיפה.

תודה!

נשמעת משמעותית התחושה שיש הרבה צדדים בתוכך.

אם את יכולה לפרוק בעד אנשים קרובים, כמו שאת אומרת, אז סימן שיש בך את האמונה שאפשר להבין אותך. נדרש בשביל זה תהליך מסויים, אך זה קיים.

אנשים קרובים כמו משפחה וחברים זה אנשים שיצרנו איתם תהליך בלי שסימנו איזו מטרה מוגדרת בהכרח, בצורה "טבעית" מה שנקרא.

כאשר קשר הוא נעשה בצורה כזאת אז כל תנועה בקשר יכולה לעורר אותו מתחילת קיום ועד סופו. קשה להגיע לאיזון ככה וזה באמת לא פשוט.

לוקח זמן וצריך מאוד איזון והבנה ודמיון איך זה מגיע ואיך זה יכול להגיע והקשבה פנימית מה מרגיש לנו טוב ומה משפיע על הרגשות שלנו.

מציע מחשבה מחיי, אולי יכל להועיל..

יכול להיות

שעברת איזו חוויה מסויימת או ארוכה שגרמה לך לסגור את הלב

לשים עליו מגננות ותדמיות,

לאבד אמון באהבה

להחסיר אמון שאת יכולה פשוט להיות.

מה שמתבטא כפחד להביע את הלב, פחד להיות פגיעה וחסרה, איך שאת.

סליחה עם הלבשתי משהו שלא קשור או שהייתי חשוף מדי...

בהקשר של זוגיות חשוב לא להשאיר דברים פתוחים או לא מדוברים. הכוונה היא לסגור מעגלים בלב שלם – באצילות, בכנות, וברגישות. כלומר לא להיעלם או לקטוע קשר "בבום", בלי הסבר, בלי תיווך,או עם סתירה, בלי האפשרות לשים מילים על מה שקרה. לכל אדם מגיעה הבהרה, סיום שמכבד את מה שהיה – גם אם הדרך נפרדת.

איך הסברתי פעם לבחור שלא הבין למה הבחורה כועסת עליו שאמר לה לא פתאום ..

היא לא כועסת שאמרת לה לא.. ממש לא

היא כועסת שרצית אותה ביקשת לצאת איתה , יזמת התקרבת פתחת את הלב שלה , ואז ברחת.

דווקא שהיא נפתחה ונתנה לך את הלב..

אף אחד לא באמת כועסת שבחור רנדומלי אומר לא...

אלא שהתנהגת כמו אחד שמאוד רוצה
 

גם עצוב

כמו שגבר מחפש להשפיע.

במהות.

בפועל זה מתבטא דרך הרבה מאוד דברים

זה תלוי מאוד באופי האישי, זה לא כלל גורף שבהכל היא באה להיות מושפעת....

זה זוגיות..

לא אומר שאנחנו לא רוצות שותף, ברור שאנחנו עדיין רוצות שהוא יהיה (מה שנחשב) "גברי"- אחד שאפשר לסמוך עליו ,ואחד שגם ישתף אותי במה שעובר עליו, ומחובר לרגשות שלו.

גבר לא רוצה אישה רק כדי שיוכל "לשמור עליה" נכון? 

לגבי השותפה, בחורה שמחפשת שותפה לדירה, תחפש מישהי שהיא תרגיש בטוחה איתה.

שים לב איזו מילה חוזרת כאן על עצמה - ביטחון , יודעת להגיד על עצמי שאני מחפשת אחד עם בטחון עצמי, ואני יודעת גם להגיד (מהגברים שאני מכירה) שהם גם לא רוצות משהי חסרת בטחון עצמי, נכון?

זה לא סותר את זה שכמו שגברים נמשכים הרבה פעמים לנשים שהם תופסים כ"נשיות" (ולא רק מבחינה פיזית! הרבה פעמים זה לבוש, התנהגות וכו'), נשים נמשכות לרוב לגברים שהן תופסות כ"גבריים" .

לגבי הגובה - אני יכולה לספר שאני מכירה כמה וכמה גברים נמוכים שהתחתנו עם אישה גבוהה מהם קצת\בגובה שלהם, ומה שמשותף לכל הגברים האלו זה בטחון עצמי (והרבה פעמים חוש הומור - זה בא ביחד לפעמים) . 

אני לא סותרת את דבריך, אני פשוט רוצה לדייק, בעיני הרבה דברים מתקשרים בסוף לבטחון עצמי, כי מי לא רוצה משהי\ו שאפשר לסמוך עליו\ה

נ.ב. התמונת פרופיל שלך היא של להקה שמי שהיה נחשב הכי "מושך" שם, הרבה פעמים דווקא היה האחד שגם היה נחשב יותר "נשי"\"רך" מהאחרים, אבל מה שכן - היה לו את הבטחון העצמי הגבוה ביותר בפער.

לא רק גובה, אבל כן... לרוב נחפש מישהו שנותן לנו את התחושה שהוא יוכל לשמור על המשפחה ויצא לצוד או להילחם למען המשפחה..

השתדלתי בניסוח, למרות שהגיע לך.

תפסיק להטריל את הפורום

בתור אחותך הגדולה מותר לי לומר לך. 

היה בית קברות פו

מישו חייב לעשות את זה.

מישו חייב.

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם

אא"כ מדובר בפיקוח נפש רגשי

ולא כתבתי בשביל לנצלש. רק שים לב שהיית ממש חסר רגישות בתגובה הזו. 

בלי שאף אחד כותב כלום

יהיה חוסר רגישות למנהגי ספירת העומר

הוחלט ביהדות בכללי,

להמנע משמיעת מוזיקה,

ומלצאת במחולות.

אם אמא של התלמידים של ר' עקיבה

קוראת בפורום, וזה הגיוני כי אתר ערוץ 7,

והיא קוראת, שבחורה פרסמה קטע נגינה

ואף אחד לא צייץ אז זה היה חוסר רגישות כלפיה

לכן הייתי חייב לצייץ.

תחשוב משפחות תלמידי רבי עקיבה

זה מעין משפחות פורום הגבורה

שלחו את הבעל ללמוד אצל ר' עקיבה

מדובר באנשי העילית.

והם לא חזרו.

דבר שני אנחנו לא באבל על התלמידים שנהרגו . אנחנו באבל על התורה שאיבדנו. 

שהיה שמד ומתו תלמידי רבי עקיבא.

ובכלל כל התיאור שהיה העולם שמם עד שר עקיבא סמך 5 תלמידים, מתאים לחורבן התורה ביהודה במרד בר כוכבא ומעבר שארית הפליטה לגליל בדורו של רשבי.

כך שאבלים על חורבן מרד בר כוכבא שאז איבדנו את עצמאותינו וגלינו מטרצינו ובטלה מלכות בית דוד. אחת נסיבות של ט באב לפי המשנה.     ייתכן שכם תלמידי ר עקיבא מתו במגיפות שפרצו בעקבות הרעב והגופות של המרד. יש פירוש שהם מתו במרד והגמרא שאומרת אסכרא רק מביטה גוכמא לרמת המיתה המשונה שהם מתו.

בית שני נחרב בגלל שנאת חינם. בדורו של בר כוכבא ניסו לתקן את השנאת חינם מבחינה חיצונית, עובדה שהיה מנהיג אחד למרד לעומת הפיצול במרד הגדול. אבל הם לא באמת תיקנו ממקום אמיתי - עובדה שלא נהגו כבוד זה בזה. כלומר המרד נכשל בגלל שנאת חינם סמויה

אחרי פרידה ממליצה להוציא סכום כסף מוגזם על משהו שתמיד רצית בלי לדפוק חשבון

או להתחיל תחביב חדש ולנטוש אותו כעבור חודש

כשיהיו לך ילדים כנראה שלא תוכלי ;)

אחרי כל פרידה לקנות מדפסת תלת מימד

לייזר כדורסל, וכו כל מה שיכול לסמל התחלה של משהו חדש אולי גם גיטרה אקוסטית 

אח שלי היקר לא בקטע של ביקורת אלא מתוך אהבה הייתי מציע לך לנסות להתחיל ללמוד קצת ספרי חסידות שמראים גם דרך ולא רק "חיזוקים"  

ולגבי אישה אני מאמין שאתה צריך לחפש מישהי שבמצב דומה לשלך ותוכלו לעשות ביחד בירורים במה אתם מחפשים ורוצים מעצמכם בחיים.

בהצלחה אחי ושתזכה למצוא את אישתך עוד השנה!

בתור בחור ישיבה (ויכול להיות שקל לי לומר אבל אני לא חושב שזה קל) זה תהליך של בנייה גם של האישיות וגם של האמונה ספרים כמו ליקוטי מוהר"ן, תניא, נתיבות שלום, דרכי נעם, ועוד... נותנים כלים לבנות את האישיות ואת האמונה בנוסף לספרים יותר "קלאסים" כמו כוזרי ותורת הרב קוק.  

ממליץ בחום גם להתייעץ עם רבנים.  ולגבי חיפוש אחר אישה וזוגיות אני לא מבין בזה  כל  כך זה נראה לי מצריך קודם כל שתבנה את עצמך ואחר כך אתה תדייק את החיפוש ותמצא בעזרת ה' את הבחורה הנכונה לך עוד השנה. 

(למרות שאני תוהה כמה זמן פער כזה בין החיצוניות והפנימיות יכול להמשיך להתקיים..)

אז תקבל את עצמך כמו שאתה ותחפש מישהי שהיא לא יותר ממך ברמה הדתית ובתפיסת עולם, אבל תהיה מוכן לזה שאולי מבחינה חיצונית היא כן תצטייר פחות "דוסית" ממך. כי אצל רוב האנשים הפנים והחוץ מתואמים.

פעם שמעתי משפט- "אם יש כזה בבן אז יש כזה גם בבת" חחח

אני מכירה בנות דתיות שיכולות להסתדר עם משהו כזה, אבל דוגרי- רק אם אתה שלם עם הדרך שלך אז גם הצד השני יכול להשלים איתו. אם אתה עוד בקונפליקט מול עצמך הייתי ממליצה לפתור.. ולא לפחד לעשות שינויים מתוך בירור אמיתי ועמוק. 

או להמתין קצת עד שיתבהר לך מה הכיוון שלך או מה אתה מתכנן לעשות עם זה.

העיקרון הוא שנישואין זה מעשה חמור. יש לו השלכות על המצב האישי, הוא מביא לך אחריות על הילדים, הוא מטיל עליך חובות ביחס לאשתך, וכן הלאה. אתה צריך לשאול את עצמך האם היית רוצה לצאת עם בחורה מצב כמו שלך. זה יעזור לך לדייק את הזמן המתאים מצדך.

נשמע כאילו חסר חלק משמעותי מהסיפור הכולל... פתאום מדוס נהיית בקושי מאמין? חייב להיות שקרה משהו ולדעתי המשהו הזה הוא מה שדורש התייחסות... 

אולי זה משהו שכלפי חוץ לא נראה דרמתי אבל כן קירר אותך. 

כמובן זה שלך, אני רק מעלה נקודה.

רוצה לומר משהו שאולי יעזור לך בדרך המורכבת.

היה פעם מישהו נפגש עם הרבה בנות ונפגע מהן, והתחילו לעלות לו שאלות על עצם הדבר שנקרא אהבה, והוא חיפש תשובות מספקות ולא מצא. וכבר לא הרגיש צורך באהבה.

עד שיום אחד הוא במקרה פגש מישהי וכו' וכו'

שאלו אותו- אבל מה עם כל השאלות שהיו לך שלא קיבלת עליהן תשובה טובה?

ענה- שאלות לא יכולות להחליף מציאות. השאלות מגיעות מחלל פנוי ממציאות.

אולי הבירור אחרי אלהים לא צריך להתמקד בחקירה, אלא קודם כל בהתגלות. וכל תקופה וסוג וסגנון ההתגלות שלה. באופן כללי לאנושות ולעמ"י, ובאופן פרטי לכל אדם לפי מי שהוא.

אחרי זה, לחקירה יש את המקום שלה, כדי להכיר ולהבין טוב יותר את מי שאנו כבר יודעים על קיומו.

אתה רוצה לחזור למה שהיית? רוצה להישאר איפה שאתה? מה מבחינתך מצב טוב?

לדעתי תחפש מישהי לא כמו שאתה היום אלא מישהי ששואפת לאותה נקודה שאתה שואף אליה, ומכילה את המקום שאתה נמצא בו היום.

מבחינת אמונה זה קצת מוזר, כי יש הרבה כאלה שיש להם אמונה חזקה (או לפחות אומרים ואומרות) ומצד שני החיצוניות ואולי אפילו המעשים פחות משקפים את זה...

אצלך זה נשמע קצת להיפך.

שחיקה במעשים זה ממש קל לקרות, אצלך יש הבדל גם באמונה ויש רק מעשים כלפי חוץ אז קשה לדעת כמה זה קורה, אבל די ברור לי שיש

ממצבים כאלה נבנים זה כי כמו הרס של המצב של הישן.

תבנה מזה משהו חדש . משו שלך . טוב יותר שלך

למה בזמן כל כך מבלבל רוחנית/ נפשית ללכת לחפש זוגיות?

מודה על הזכות להיות יותר עם המשפחה,לעזור ולהיעזר.

על היכולת לעשות דברים שבמסגרת נישואים היה יותר מאתגר.

על התפתחות אישית שמביאה אותי להקים בית יותר מדוייק לי.

אע"פ שרובן המוחלט עולות על העצבים

יש בכל אחת מתיקות מיוחדת

וגם לומד המון על אמונה בזכותן

והאישיות שלי מתעלה וגדלה במסע הזה,

וגם זוכה להכיר בדרך אנשים נחמדים ולוקחת מכל אחד מהם משהו טוב איתי 🙂

על הזמן שיש לי

על החברים שיצרתי איתם קשר בתקופה הזאת

על התהליכים שאני עובר

מודה על כל ההתפתחות האישית שעשיתי, מהנקודה שבה אני נמצאת מבינה כמה זה תורם לחיי.

מודה על המשפחה, החברות, ההזדמנויות להתבססות בקריירה שנוצרה לי כתוצאה מהרווקות המאוחרת.

ויש עוד המון

התקופה הזו מדייקת לי את החיפוש אני בונה את עצמי בישיבה לומד להכיר את עצמי אני בונה את הדרך שלי בעבודת ה' והיא תדייק לי את החיפוש  וב"ה הכל בנחת

על היכרויות

על לבבות שנפתחים, שמתקרבים.

על התקדמות

על פריחה

על תקווה

אבל יש שם הרבה רוח וכל פעם שהייתי יש שם אנשים כשהמקום פתוח,

כשהמבנה סגור אין שירותים ואין מים.

זה ממש מקום שמשק כנפי ההיסטוריה שם

הן מפסיקות להיות בובות אבל אנחנו נשארים חיילים

איך הסקת את זה?? מה אני אמורה לשלוח לו לב? אני לא מבינהה

די , מה קרה ? רוצה סבבה לא רוצה? סבבה גם 

תתווך ואל תבזבז לי הזמן

או גרוע מזה .. לא תתווך מה שאתה מרגיש באופן ברור

מה אני יוצאת עם ילדה? 

לא רוצה.. ? לא מזיז לי.. אני לא מכירה אותו כדי להתבאס.. אבל נו ככה למרוח? זה מזה לא גברי בעיניי 

תגיד מה אתה רוצה.. או תשאל אותי..

אל תקפוץ למסקנות .. "חשבתי שלא רצית"

מדהים .. באמת 

גם בדברים האלה 1+1 =2

ויש מצב שהוא סתם עייף מכל מיני קשרים כןשלים שזה גם מובן

או שהוא סתם דוס ודיבור עם בנות זה סוג של נכות אצלו

לשאול אותי במקום להסיק שאני לא רוצה ..

איך הסקת את זה???

ועוד אני אומרת לו.. זה לא נכון אני אשמח לנסות, רק תשתף אותי .

והוא רושם לי.. הרסתי את זה .. זהו.

תגיד אחי אתה אפוי??? די נו מה .. עוד יומיים אני אקבל ... את פנויה???

נתתי לך צ'אנס תיקח אותו בשכל בבקשה

כאילו כמה חוסר ביטחון .. זה בסוף משדר לי שהוא לא רוצה ..

עכשיו אין לי בעיה באמת , אבל לתווך ! זה מינימום.

רוצה? אז יאללה

לא רוצה?? אז יאללה ביי

זה הכי פוגע בסוף .. להשאיר אדם תלוי ולהאשים אותו בסוף

אני לא יודעת מה התמונה הרחבה אבל נראה לי לגיטימי לרצות שהצד השני יראה עניין.

ממערכת יחסים מחייבת עם גבר שלא יודע לתקשר.

יש גם גברים אחרים.

בסוף יגיע המדויק. 

יש חסרי ביטחון בשני הצדדים וגם להם יש את ההשלמה שלהם

לך כנראה שזה לא מתאים

מן הסתם לא היתה לו שום כוונה לפגוע בך.

שאני לא משנה מה יעבור עלי.. אתנהג בכבוד אליו

ההכנות לקראת חג הפסח אצל רבי ישראל בעל-שם-טוב היו נערכות מתוך שמחה רבה ועצומה. תלמידיו הגדולים היו נאספים כדי לערוך בחברתו את הסדר. ליל הסדר היה שעה של התעלות רוחנית כבירה, כאשר הבעש"ט יושב בראש השולחן ופיו מפיק דברי תורה עמוקים בענייני ההגדה.

אבל בשנת תקט"ז - או תקי"ז - היתה התנהגותו של הבעש"ט שונה ומסתורית. אך אתמול, בעת שאיבת 'מים שלנו', היה שרוי בשמחה רבה, והנה לעת-ערב, בשעת בדיקת חמץ, לבשו פניו קדרות. התלמידים הבינו שדבר-מה נסתר מעיב על שמחת ההכנות לחג. הדבר גרם גם להם לשקוע בחרדה ובצער.

בלילה, לאחר בדיקת חמץ, קרא הבעש"ט עשרה מתלמידיו וביקשם לערוך תיקון-חצות בכוונה רבה. עתה היה ברור להם, כי הבעש"ט מבקש לבטל איזו גזירה רעה, שרק עיניו הטהורות צופות אותה.

הבוקר האיר והתלמידים קיוו שהיום החדש יביא עימו גם מצב-רוח חדש אצל רבם, אבל פני הבעש"ט הוסיפו להיות חיוורות וחמורות-סבר. הוא אף ביקש מהתלמידים, לכוון בעת התפילה את הכוונות המיוחדות לראש-השנה.

לאחר התפילה אמר הבעש"ט דברי תורה, שהתמקדו במידת הביטחון בה'. "הביטחון האמיתי הוא", אמר, "שגם כאשר האדם אינו רואה שום מוצא ושום מבוא לישועה, הוא בוטח בה' ומאמין בישועתו הקרובה". עוד אמר הבעש"ט, כי הביטוי לביטחון הוא השמחה.

אחרי הדברים ניכרה על פני הבעש"ט ארשת של שמחה, אך זו היתה מהולה בחרדה. כך עבר היום, ברגשות מעורבים של שמחה הכרוכה במרירות-הנפש. בשעת אפיית מצת- המצווה היה הבעש"ט בשמחה, אך לפני תפילת מנחה ציווה שוב על תלמידיו לכוון את הכוונות של ראש- השנה, וחרדה נפלה עליהם.

ליל הסדר הגיע. התלמידים הקדושים הסבו סביב רבם, וציפו להסבריו ולדברי התורה הנפלאים שהיה נוהג לתבל בהם את אמירת ההגדה. אבל השנה לא הרים הבעש"ט את עיניו מן ההגדה כל הסדר. הוא רק קרא את הכתוב בנעימה משתפכת, ולא פסק אף לרגע קל מקריאתו. הדבר גרם צער עמוק לכל התלמידים.

הבעש"ט השתתק, והיה שקוע בשרעפיו. דממה השתררה בחדר. גם התלמידים היו שקועים במחשבות ובהרהורים. ולפתע נשמע קול צחוק מפי הבעש"ט. התלמידים הביטו בו וראו כי עיניו עצומות, פניו לוהטות בשלהבת-קודש, והוא צוחק מתוך חדווה פנימית עמוקה.

כעבור שעה קלה פקח הבעש"ט את עיניו וקרא: "מזל-טוב! ברוך הוא וברוך שמו הגדול, הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו, שגם עמו הם בבחינת ישראל, ופועלים יותר מאשר ישראל'יק בעל-שם-טוב".

שמחה גדולה הציפה את התלמידים, אבל הם השתוקקו לדעת את פשר הדבר והתפללו בלבם שרבם יואיל לספר להם את אשר ראה בעיניו הקדושות. ואכן, הבעש"ט סיפר:

"בערב חג הפסח השנה נגזרה גזירה חמורה על אחד מכפרי היהודים שבסביבה. גויי אותו מקום, שרחשו שינאה עזה ליהודים, גמרו בלבם להתנפל על היהודים דווקא בליל חגם ולכלות בהם את זעמם.

"בראותי זאת, ניסיתי לעורר רחמים לפני היושב במרומים. ביקשתי גם את עזרתכם, בתפילה ובכוונות. אבל כל מעשיי וכל מעשיכם, לא הועילו. לפיכך נתאזרתי במידת הביטחון והשלכתי את יהבי על אבינו שבשמים. כשראיתי את עוצמת הגזירה, לא ראיתי כל סיכוי לבטלה, אבל כפי שאמרתי אתמול, מידת הביטחון דורשת אמונה מוחלטת בכל מצב.

"הערב, כשישבנו לעריכת הסדר, לא ידעה נפשי מרגוע. שעת הגזירה קרבה והלכה, ולא ראיתי כל מוצא. אבל לפתע השתנו פני הדברים מן הקצה אל הקצה.

"באותו כפר ישב לשולחן הסדר זוג חשוך-ילדים. האיש, שהוא מחסידינו, בינוני בידיעת התורה אבל תמים במעשיו ובעל מעשים טובים, ישב עם רעייתו, קרא את ההגדה וסיפר לה את סיפור הצרות של בני-ישראל במצרים, על-פי המדרשים.

"כשסיפר על גזירת 'כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו', פרצה האשה בבכי מר. 'אילו היה הקב"ה מזכה אותי בבן', אמרה, 'הייתי נוהגת בו אחרת. לא הייתי מאפשרת לאיש לפגוע בו. לא הייתי נוהגת עמו כפי שהקב"ה נוהג בנו'.

"הבעל, מצידו, הצדיק את הדין ואמר שעלינו להאמין כי צדיק ה' בכל דרכיו. אבל האשה הוסיפה לטעון: 'איפה מידת הרחמים? איך יכול הקב"ה להתנהג כך עם בנו יחידו? אפילו אם אנחנו חוטאים לו, בכל-זאת הרי אנו בניו!'.

"כך התנהלה ביניהם שיחה נוקבת. הבעל מצדיק את הקב"ה, ואילו האשה טוענת שהוא היה צריך לרחם יותר על עם-ישראל. אחרי הכוס הרביעית נסתתמו טענותיו של הבעל, והוא אמר: 'הצדק איתך. הקב"ה צריך לרחם יותר על עמו'. ומכיוון שתם הוויכוח, והם היו תחת השפעת היין ששתו, קמו שניהם ויצאו בריקוד".

הבעש"ט סיים את דבריו: "באותו רגע קיבלו גם בשמים את דברי הסניגוריה של האשה הכפרית, וכאשר יצאו השניים במחול, נהייתה שמחה בכל העולמות, וגם אני שמחתי שמחה רבה. ומובן שגם הגזירה נתבטלה".

אולי מכאן תצמח הישועה. בהצלחה!

פעם היה פה גם שרשור היכרות

עכשיו אני מגלה רק שהוא איננו