פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 25)

אולי מצאת חן בעיניה.

אולי סתם אמרה את אשר על ליבה.

אם אני הייתי עונה דבר כזה, זו היתה הכוונה. 

הצעתי להן עבודה כי בתן ביס יש מבצע חבר מביא חבר.

גם הייתי מקבל 500₪ וגם אני יודע שחסר אנשים לעבודה עם שעות מאוד גמישות, מה שמאוד מתאים לסטודנט, אלא אם הוא לומד מדמח או הנדסה 12 שעות ביום.

לגבי איך להתחיל, אני לא ומציע גם לגברים לעבוד בתן ביס.

אם את מבהירה איך להתחיל איתך זה ממקום שאת בעניין? כי כשלוקחים בחשבון שלא התחלתי איתן, אם המטרה שלהן להסביר לי איך להתחיל איתן, כאשר זה לא עלה בדעתי, אפשר לומר בהחלט שהן התחילו איתי.

אבל יכול להיות שהן פירשו את זה אחרת ממך, וניסו להתחמק כך.

הן הרי לא יודעות מה אתה חושב. הן מפרשות את ההצעה שלך כרצון להכיר יותר. והן אומרות שלא מתאים להן.

(אני כמובן לא באמת יודעת מה הן חשבו. אמרתי מנקודת המבט שלי.)

ולא, אם היו מתחילים איתי כך, ממש לא הייתי בעניין. 

שמי מציע עבודה באמת מציע עבודה ותו לא, והוא מציע אותה לגברים.

במיוחד לעומת הקריאה "אנחנו מחפשות בעל" שאם נניח שחשבו שהתחלתי איתן, היא הרבה יותר נשמעת כמו "הבנתי אותך ואני בעניין" מאשר "לא ככה מתחילים איתי, אהבל"

לפעמים כל מה שהשם רוצה מאיתנו זה אמונה, בלי שכל, להישען עליו בלי באמת להבין ובלי לנסות להבין, לשים עליו ראש ולשחרר הכל מהכל. עם כל הכאב והצער והמחשבות וכל מה שבא בעקבות המצב הלא פשוט, פשוט להיות ממש כמו ילד קטן אצל אבא שלו ולהישען עליו. הוא יודע מה עובר עלייך הוא מבין את הכאב והצער, תני לו לנחם אותך ותשחררי.

משהו יפה שקראתי בהקדמה של טהרת הקודש של רבי אהרון ראטה, בדור שלנו יש עניין לעבוד את השם גם כשאין חשק, כשאני בלי שום חיות בקדושה כלל - כשהיצר נופל עלינו עם דמיונות ומחשבות וחששות, ומפיל אותנו חלילה למקומות לא טובים, גם שם לעבוד את ה' בצורה רגילה לגמרי, כאילו עכשיו הכי טוב לי בעולם.

אשמח לשרוף אותו

סתם סתם דוד יקר😂😂😂

זה לא מסתדר לי בשום צורה ..

זה נראלי גם פספוס לעולם שאני לא אהיה  אמא .. זה כאילו לא מסתדר לי כמו שהשמש לא תזרח מחר..

אני בטוחה שיש באלגן גדול בשמיים על זה שאני עוד לא נשואה.  אז לא נשואה בכלל? 

לא מסתדר לי

לא באמת יצאתי מגדרי בשביל להתחתן

ובעיניי זה לא בידיים של השם רק מתי שעשיתי כל מה שאני יכול אלא גם עכשיו כשאני לא עושה הרבה, וגם לדעתי רוב האנשים (גם אלו שהתחתנו) נמצאים בסיטואציה א' , כי כמה באמת יכולים להגיד עשיתי *הכל* בשביל להתחתן ורק כשלא הצלחתי אז זרקתי על ה' ויותר מזה, אם אדם היה עושה באמת הכל ומתחתן, איפה השם נכנס בסיפור? זה ממש כוחי ועוצם ידי כי *אני השתדלתי ועשיתי" ככה זה לפחות בעיניי

אבל אנוכי בער ולא אדע גם ככה אז יכול להיות שאני טועה

יפה צודק ממש תודה!!

אבל כאילו... נכון שאם ה' גוזר שהישועה של אדם תגיע לו היא תקרה לא משנה מה הוא יעשה. אבל ברוב המקרים יש לנו חלק בזה...

אותי לימדו שלכל דבר יש סיבה אלוקית וסיבה טבעית, שדרכה ה' סובב שכך יקרה.

אני לא אומרת לצאת מגידרך... הבנתי ממך שאתה עושה השתדלות ובאמת אף פעם אין לזה סוף ולא לזה התכוונתי. 

השאלה האם יש לך סיבה טבעית ברורה? כי נגיד אצלי, בתור אחת שבכלל לא רצתה לצאת הרבה זמן ולא הרגישה מוכנה וכו' היה צריך נס כדי שאני אתחתן וגם אם הוא היה קורה זה כנראה לא היה טוב לי. 

את זה בהודעה הקודמת עכשיו ראיתי, יש עוד סיבות שלי, נניח כל מיני דברים שאם הם היו אחרת אז היה לי יותר קל להתחתן אני חושב. אבל בכלל לא וודאי שהייתי מתחתן

וגם הסיבות הטבעיות שיש לכל אחד הן בסוף מתקשרות לשורש הרוחני של כל אחד ממש כמו שכל בעיה בחיים מעידה על פגם ברוחניות למעלה אז בעיניי ככה גם פה הבעיה יכולה להצטייר כ-"טבעית" אבל בעומק היא מעידה על משהו אחר שהוא צריך תיקון

ממש כמו מה שכתבת שלהכל יש סיבה אלוקית וסיבה טבעית שדרכה ה' סובב שכך יקרה, אז מכח מה באה הסיבה הטבעית? מכח הסיבה האלוקית וכו'

אדם בא לעולם הזה כדי לעבוד

בסוף הכל בידיים של ה', אבל אנחנו צריכים לעשות את כל ההשתדלות שאנחנו יכולים לעשות (כולל תפילות)

כמובן אחרי שעשינו וגם תוך כדי צריך לזכור שזו רק השתדלות והכל בידים של ה', אבל גם לזכור שזו העבודה שלנו כרגע.

למה?

חשבון נפש ועבודת המידות צריך לעשות תמיד. בין אם אנחנו רווקים ובין אם אנחנו נשואים.

אנחנו חיים בעולם שהוא לא עובד בצורה רציונלית. 

לטעמי, אין מקום לנסות ולהבין את הנהגת ה' בעולם, איך הוא מסבב את הדברים, כי אין לנו את היכולת לתפוס את זה.

את אומרת שאת יודעת שאת לא נשואה בגלל סיבה מסוימת. האם אין אנשים נשואים עם הסיבה הזאת?

אני מבינה את הרצון לתלות את הרווקות במשהו מסוים - פגם בי, או בתוכנית האלוקית.

אני אומרת -

שחררי מהמחשבות האלה.

תעשי את הכי טוב שאת יכולה, תשאפי להיות *את* הכי טובה שאת יכולה להיות, בלי קשר לסטטוס שלך. תעשי את מה שאת יכולה לעשות: את ההשתדלות שלך, ולהתפלל על השאר..

אבל רק שתדעי שזה לא ממקום שיש לי שאלות על הרווקות ואני מחפשת במה לתלות את זה... זה ממקום טוב, שמדרבן אותי יותר. אני תמיד כמו כולם משתדלת להיות יותר טובה, אבל הרצון להיות אדם בוגר ומוכן לנישואין מדרבן אותי בקטע חיובי לעבוד על עצמי בצורה הרבה יותר אינטינסיבית מאשר בלי זה.

יש כאלה שיש להם מחסום או שתיים (או יותר) בתחום.

יש מצווה גדולה לשנוא סטיגמות שמקטינות אנשים. את לא צריכה להרגיש כחלק מתוית מסויימת של אנשים ש"לא הצליחו" זאת אשליה מגעילה..

לא הבנתי איך זה קשור...

ובוחנים האם זה משהו ש"קשור אליו" ואז "הבעיה בו" או שהוא מושלם וזה קשור רק לקב"ה.

יש אנשים שלא התחתנו "כי יש להם בעיה" ויש כאלה שלא התחתנו אבל ב"ה "אין להם בעיה".

זה יכול להתפרש בקלות כסטיגמה. 

אבל זאת נראה לי האמת אז מה הבעיה בזה? (השורה השניה) 

כאילו אני מדברת על עצמי, זה לא בהכרח "בעיה" זה כמו שכתבת יכול להיות דברים מאד ספציפיים שחוסמים וצריך לעבוד עליהם. אם ה' יחליט כולם יכולים להתחתן עם או בלי סיבה, אבל עם מודעות עצמית אני אומרת לך שזה הגיוני לי שאני לא נשואה... 

והסיבה שחיפשתי הזדהות בשרשור הזה, זה בגלל שזו התמודדות שונה של רווקות.

לדעתי עד לפני 2 קשרים הסיבה שלא התחתנתי (אע"פ שהיו בחורות שרצו) היא בגלל שבאמת לא הייתי מספיק בשל עדין. ואני עד היום מודה לה' על זה שזה השתבש.

היום אני מרגיש שאני במקום שונה וזה נטו בידיים שלו (גם לפני כן! ) קיצר הבנת..

ברוב המקרים, זה משפט המפתח.

ירבו כמותך בישראל..

כן יהי רצון,

שנזכה כל עמ"י להתבשר בשורות טובות

בן אדם שכל כך טוב לו,

וכל כך הצליח ב"ה בתחום.

איך יכול להבין אותי ואותנו

שעברנו עשר שנים של חיפוש

מייגע ארוך מתסכל

ומאכזב??

לא דומה לאדם אחר שעבר 10 שנים של חיפוש

אף אחד לא דומה לאף אחד

אבל זה שאתה לא חטוף לדוגמא לא אומר שאתה לא יכול להצטער בצער החטופים, הכל תלוי כמה אכפת לך...

אפילו שאני נשבעת לשדכנים שאני כבר נשואה ויש לי ילדים ושיפסיקו להכריח אותי לשבת בדייטים הזויים.

מבינה אתכם, תאמין לי..

בואי בכנות להתחתן יכולתי מזמן.. עם בחורים שונים שרצו.

לייצר זוגית טובה כיפית שמחה מכבדת זה לא עם כל אחד..

אני רווקה מבחירה לא כי לא בחרו אותי.

כי אני בטוחה שמכל הגברים שהכרתי אף אחד לא ראוי מספיק להיות בעלי .זה נשמע מתנשא אבל זו האמת.

וזה שיש זוגות נישואים זה לא אומר שאני צריכה ללמוד מהם.. גם חלקם מתחתנים מלחץ ,החברה וכו' ..

לא נעים להגיד אבל מעטים הבחורות והבחורים הנשואים שאני יכולה ללמוד מהזוגיות שלהם או לקחת מהם השראה..

שאני רואה מישהי נשואה אני לא חושבת שהיא יותר שמחה ממני .. או שיש לה זוגיות שאני יכולה ללמוד ממנה.

היא פשוט נשואה כרגע ואני רווקה כרגע.. זה לא אומר שום דבר מעבר .

סליחה שאני מזלזלת .. אבל שלאדם כואב על האחר הוא לא אומר "טוב לי מאוד" ..

אלא הכאב הוא זמני..

אני פחות התחברתי למה שרשמת.

שמתי לב שרשמו לך תודה.. אז הרשתי לעצמי להראות לך עוד צד אחר ..

על העובדה שתכלס בכל העולם אין חבר'ה שמתמודדים עם ההתמודדות שלנו

מיליארדי אנשים!!

יאנחנו היחידים שנשארים טהורים בישביל השם. שומרים נגיעה, צניעות וכל זה. אין את זה פשוט.

ואני רואה ומכיר כל כך הרבה אנשים יפים סביבי . תכלס מה מונע מהם? הם יכולים לעשות מה שבא להם ובקלות. אבל זה אפילו לא אופציה אצלהם ועוד יום עובר ועוד אחד.. והימים נהפכים לשבועות, חודשים שנים..

אנחנו חווים את צער השכינה בגמה הכי עוצמתית ואמיתית שלה

ולכן יש לי הערכה עצומה לכל רווק/ה

קיצר תשימו לב כמה אתם יפים מבפנים החוצה

ובחיים אל תרגישו נחיתות על זה שאתם רווקים

איזה תהליך נפלא עשית!!

(יאללה, הבנזוג המיוחד לך בדרך!)

איזו מלכה של העולמות את!!

בעזרת השם פינית עכשיו את המקום הכי גדול לבעלך המתוק🌸

8 שנים זה באמת מלא מלא זמן

לא מסוגל לדמיין כמה כוחות זה דורש 

הוא התחיל כבר לטפל?  אם כן, לפני כמה זמן? 

יודעת שתוספות הזמן שאתן יקשו עלי יותר ויותר ככל שיתרבו לחתוך בעתיד אם אצטרך

וכבר עכשיו אני מבואסת

התחיל לטפל אבל יש כאן באמת מורכבות ומניעויות משהו לא נורמלי.

הוא רוצה להמשיך עם המצב הקיים וזה יוצר מצב שאני צריכה להיות החזקה לשים גבולות ולעשות מה שנכון

זה תלוי גם בגיל שלך, וכדאי גם לחשוב מה היית עושה אם המצב היה הפוך וגם מה היית ממליצה לחברה במצב הזה.

מעבר לזה אין לי משהו חכם לתרום.. מבין עד כמה זה קשה ומאחל לך שתגיעי להחלטה הנכונה בקלות בעז"ה ושתהיי שלמה איתה

למנוע כאבי לב משתקים וכל מיני בעיות רגשיות שנוצרות.

אולי לא כדאי לקחת סיכונים מיותרים. בזכותך הוא בכלל התחיל לטפל, ואולי זו הייתה מטרת הקשר.

ובבא העת, כשהוא יבריא, אם נועדתם זה יחזור.

אגב, תחשבי גם האם הטיפול הזה יכול להשפיע על מה הוא מחפש באישה. ממש לא כדאי שיווצר מצב שתרגישי שהוא נעזר בך כדי להבריא ובסוף הוא מבין שלא מתאים בגלל שינוי שעבר.

אפשר גם לנסות הפסקה לפרק זמן מסויים.

לא מתאמנים אצל מאמנות?

פשוט לא יצא לי עדיין להתנסות אז שואלת למה הכוונה 

צריך לשאול מישהו שוותיק יותר בפורום או סתם לכתוב בפורום ולשאול, כי אני זוכר שיש כאן

שיש להם ניסיון בליווי של זוגות.

(ואני גם מבין שכאן בפורום את לא באמת רוצה לשתף את הפרטים, ככה שהשאלה שלך מאד עמומה ולא ברורה.

מה זה "ענין שהצד השני חייב לטפל בו"? אנורקסיה? התמודדות עם אבא מכור לסמים? דיכאון קליני? נטיות הפוכות?

אם מדובר בבעיה שלו - למה את מרגישה אחריות?

האם את מוכנה לקבל אותו כמו שהוא כרגע?

[בגדול, אם התשובה לזה היא לא, כמו שזה נשמע מדבריך, אז לדעתי אין סיבה טובה כל כך להמשיך, במיוחד שזה נשמע שאתם מכירים רק תקופה קצרה.

את לא צריכה לשים את חייך בצד כדי שאם הוא יפתור את בעיותיו אז תוכלו להתקדם בקשר.

אבל שוב, זה יהיה שונה מאד בין אם מדובר בזה שהוא מממן לאבא שלו סמים, לבין אם יש לו אנורקסיה...

ובנוסף, כדאי לזכור שאני לא ליוויתי זוגות, ואין לי הניסיון והחכמה של מי שעוסק בתחום.])

כתבת דברים טובים.

את לא מחויבת מולו כרגע לכלום. אני מאמינה שזוגיות זה משהו שבונים יחד, ופוטנציאל זוגי טוב יש עם לא מעט אנשים.

באסה שאדם שהיה לך איתו כמה פגישות טובות פתאום צץ משהו שמעיב על זה. אבל את צריכה להסתכל על זה בפרופרציה של החיים, של הזוגיות ארוכת השנים שבעז"ה תהיה לך.

לכן אם מבחינתך העניין הזה הוא לא משהו שאת מוכנה לחיות איתו בלי השלמת טיפול -

אולי כדאי להחליט להיפרד, ותנסי להכיר אנשים אחרים, ולהקציב לעצמך איזשהו פרק זמן - אם עוד X זמן את לא נמצאת בקשר אחר, תבררי איפה הוא עומד בעניין הטיפול. אם טופל - תנסי שוב, ואם לא - תמשיכי לחפש מישהו אחר...

תודה לך ולאחרים

שבוע טוב 

אם גיליתם בעיה כלשהי והוא מודע לזה ומוכן לטפל- יש מה לדבר על לנסות להמשיך בקשר.

אם הוא לא מוכן לטפל בזה- לדעתי זה קו אדום.

אל תקחי את האחריות במשהו שהוא לא בסמכותך..

אם החשש שלך זה היה להקלע ריגשית לסיטואציה בצורה לא תואמת, מסתבר שהוא כבר התגשם אם זאת ההחת יסוד שלך.

מה עושים? 

קודם כל הפרדה. יש אותי יש אותו.

כן, הפגש איתו מעלה תחושות נעימות, יש דברים משותפים, יש גם תקווה להמשך.

אך צריך גם להחזיק ביחד עם זה את הסיכון שזה לא ילך, את הכבוד והאוטונומיה שצריך לכבד אותה. את הצפת בו הנקודה, ועדיין היא שלו בלבד.

כמו הרבה דברים, מציבים דדליין. זמן שנראה לך שתרגישו ביחד מספיק בנוח להיות באוויר.

אחרי הדדליין הזה - לחתוך או להמשיך.

מותר גם להנות מהדרך עד אז.

בהצלחה רבה!

בכדי לתת תשובה טובה. לכן, תמצאי יועץ שתוכלי יותר לפרט לו. או יועצת כמובן. על פניו נראה, שאם הוא רציני, אז יטפל בעצמו ברצינות. אל תקחי על עצמך דבר מעבר לכוחותייך. דברים לא משתנים כל כך מהר אם בכלל. זהו.

אלא תוכנת מחשב שמתחזה לאשה עם פרופיל, תמונה, והכל,

ושולחת לך הודעה "היי" וזהו בערך, כדי שתחשוב שמתעניינות בך באתר הזה והמנוי שווה את התשלום.

בוטים = קיצור של רובוטים.

*כל המידע אינו מאומת ועל פי גורמים זרים בלבד.

וזה מגיע מטעם האתר עצמו הבוטים האלו?

+ עדויות מחברים שפנו אליהם כביכול נשים, בהודעה גנרית קצרה ואז נעלמו.

שימור לקוחות על ידי שימור הריגוש.

זה לא היה מרגש אלא מעליב,

ולא היה משמר אותי אלא מבריח אותי

לא הופך אותן לבוטים

יצא לי לקרוא כמה שיחות דומות
(ומהצד של הנשים - כשאתה כותב את אותה ההודעה ושולח ל-30 נשים, ובטוח ש"השקעת מאוד" בהודעה יפה

זה נראה ומרגיש הרבה יותר בוט מלשלוח "היי")

זוהי מצווה גדולה של קיום העולם..

שדכן צריך לעבוד לפעמים..

שהחברה תעשה עם זה מה שהיא רוצה

לא לחפור אחרי זה

באופן שיהיה ברור שלגיטימי לענות שלא מתאים ואין צורך להתעלם ומצד שני את חושבת שמתאים.

אבל לא להציק יותר מעוד פעם אחת או משהו, יתכן שבאמת היא לא מעוניינת והמסמוס בכוונה ולא בטעות

"אהלן תפארת מה שלומך?  פנויה?.."

אבל אני חייב לציין שעשית את זה מתוחכם..

כולם מכירים את הקטע של "הרב חבר ביקש ממני לשאול אותך", אז הלכת על פורמט שונה.

במקום- חברה ביקשה ממני לשאול אתכם האם לנג'ס לבחור כי היא חושבת שהם ממש מתאימים, בחרת להציג את זה כהאם לנג'ס לחברה כי היא והוא נראים ממש מתאימים..

לולי היו פה שועלים ממש ותיקים היה מצליח לך..

אז לשאלתך- כן. אם עבר קצת זמן מאז הפנייה האחרונה לכי על זה. בהצלחה!

זה לא הסיפור,

הפרטים בדיוק כמו שהצגתי אותם.. (:

אולי יש כאן שועלים ותיקים,

אבל דיברתי במונחים של אריות..

חחח סתם סתם 😉

השאלה שלי היא נטו כי אני רוצה לדעת שאני לא מעיקה עליה. בגלל סוג החברוּת שלנו אני משערת שהיא לא תפנה אלי מעצמה כשזה יהיה רלוונטי מצידה, אז רק רציתי להתייעץ עד כמה  נכון לחפור (;.. 

שההורים שלי התחתנו בזכות סבתא אחת שהייתה בבית הכנסת שהתפללו שחפרה להם להפגש [או לפחות להורים שלהם שיגידו להם] והם הסכימו לעשות לה טובה שתפסיק לחפור להם, ומאז "השאר היסטוריה" מה שנקרא...

קיבלתי את הרושם שצריך לחפור (;

נלך על זה 😉

צריך להסביר לשני הצדדים שלדעתך יש כאן פוטנציאל גדול וחבל לפספס

הם יעשו עם זה מה שהם רוצים

את הפרצוף האמיתי המכוער והרשע שלי ומזל שלא נפגשתי איתך כי אני לא יודע אם הייתי עומד בלא שלך. אמיתי, כנראה זה היה מטמטם אותי ה"לא, בגלל שלא הבאת".

ולנושא, ברוב הפגישות לא הבאתי כלום ושום דבר בפעם הראשונה, למעט פעם אחת בודדה שהבאתי בקבוק מים (מהבית, שלא תחשבי שקניתי..)

אה ו**אף אחת** מהבחורות המסכנות והאומללות שיצאתי איתן לא אמרה לי לא אחרי הפגישה הראשונה או הפגישות שאחריה(ולא הבאתי כלום אל תשכחי ממש ממש כלום חוץ מאת עצמי, וכן גם לא קניתי לה כלום), אבל זה לא אומר שבפגישות הבאות לא הבאתי, ואף פעם לא הבנתי מאיפה החשיבה הזאת אצל נשים מסוימות שאנחנו חייבים להן משהו, זה רק מרחיק וגורם לדחיה, לא אומר את זה בשביל לפגוע חלילה אלא כדי באמת באמת לעזור. באמת.

לא הכרחי להביא בדייט ראשון. זה אולי נחמד אבל ממש לא הכרחי בעיני. 

ואם היה מביא זה כנראה היה אפילו מביך אותי. 

מביאים הדדי בהדרגה בשלבים יותר מתקדמים.  

האמת בקושי שמתי לב לכל מה שכתבה על להביא. כנראה זה לא כזה אישיו אצלי, בטח שלא מתנות, ואולי אצלך כן לפי התגובה. ואולי זאת אי הבנה.

התייחסתי רק לחלק שאמרה על היחס הטכני

מכל השרשור שלה כן? ועוד השורה הראשונה וכל השאר פשוט מתייחס ללהביא, וגם כל המגיבים פה הגיבו על העניין הנ"ל, ולכן מובן למה הסקתי שדיברת על הקטע של להביא משהו ולא על העניין שהבחור נותן יחס טכני למעמד.

ובכל זאת אתנצל על אי ההבנה הזאת  

כל אחד מגיב על מה שנוגע בו...

תודה. מתנצלת גם🌾

הייתי משתדל להביא איתי תמיד משהו לשתות כמו אייסקפה קנוי כזה או עוגיות וכו'
ממליץ
לגבי מה שכתבת אני חושב שבאמת כדאי לזכור שגם בנים בדייט ראשון לא יודעים מי את בכלל וחוששים להביע עניין מדי כשאין להם מושג מי את.
זה לדעתי

איך שהתחלת -

"אנחנו הבנות", "אנחנו צריכות" - לא הרשיתי לך לדבר בשמי!

כי אני לא מחפשת חוויה טובה. לא מחפשת אטרקציה. מחפשת כימיה.

ואם מישהו היה מביא לי מיץ או שתייה חמה, כנראה שלא הייתי שותה בכלל.

ובכלל, היו פה דיונים על העניין הזה בעבר - נראה שאת יוצאת מנקודת הנחה שברור שהוא מביא לפחות מים. אבל לא לכולם זה ברור, ויכול להיות שמישהו מביא לא בגלל שהוא משקיע בך, חשב עלייך, מעוניין לחזר אחרייך - אלא בגלל שככה מקובל, וזהו.

ומבחינתי, אם מישהו הסכים להיפגש איתי, ראה בי פוטנציאל, הקדיש זמן לדייט וכו' - זה כבר השקעה, כבר לא מובן מאליו. כן, אם הוא קנה לי בקבוק מים - זו השקעה.

לדעתי, 

צריך להבין שבדייט ראשון, אנחנו נפגשים עם אדם שהוא, ובכן, זר.

ואנחנו לא יודעים מה ההעדפות והרצונות שלו.

ובאים במטרה להכיר, ואת זה אני ממליצה לעשות בסביבה שמרגישה לשניכם כמה שיותר נוחה.

ובהחלט הייתי בדייטים שבהם הרגשתי מחוזרת, ולא כללו בתוכם שום השקעה כספית מצידו - עצם זה שהוא דואג לנוחות שלי, זה גם סוג של חיזור. (והיו גם פעמים שהרגשתי לא נעים מיותר מידי חיזור).

אנחנו נפגשים עם אנשים שונים, וההבנה שלהם את המושג חיזור, או הסטנדרטים שלהם עלולים להיות שונים משלך - ולא בגלל שהם לא מנסים לחזר.

והשאלה היא מה את עושה עם הפער הזה? מה קורה אם את יוצאת עם מישהו, ואת אומרת שזה נראה לך פוטנציאל מצוין, אבל הלוואי שהיה מביא לך בקבוק מיץ? האם היית מעלה את זה בפניו?

טיפ בנושא שאולי יכול להתאים לחלק מהאנשים:

שמעתי על מישהו שבירר על מישהי אצל חברה שלה, והם החליטו לצאת, שהוא שאלה את החברה הנ"ל מה החברה שלה אוהבת, והפתיע אותה עם זה בפגישה.

יש באתרים כל מיני ומיני.. לא מומלץ מהרבה סיבות

אם בכל זאת, נראה לי ששבע ברכות של הידברות הכי שמור ביחס לשאר

גם אצל שדכניות יש כל מיני ומיני. 

בכל מקום יש...

בנוסף, אני לא יודעת למה אתה מתכוון ב"שמור", ואיך בדיוק השווית את זה לאתרים אחרים? ולאילו אתרים אחרים? (וזה מעניין בהקשר לזה שהאתר שלהם נפרץ לפני איזה שנתיים: אתר שבע ברכות נפרץ - לקראת נישואין וזוגיות)

לדעתי, צריך לחפש באופן אקטיבי, ובכל דרך אפשרית - כי אחוזי ההצלחה של השדכניות, האתרים, והמיזמים יחסית נמוכה. אבל אם משקללים אותם יחד, זה נהיה כבר יותר רציני.

ולפותחת:

תסתכלי בשרשור הזה, ובתגובות אליו:

https://www.inn.co.il/forum/t1381933#14989287

איפה השדכן שומר את המידע על מי שהוא מנסה לשדך? מי אמר שלא יפרצו לו לשם? איזה סוג של הגנה יש לו?

האם יש לי, כמועמדת, דרך לוודא שהוא שומר על הפרטים שלי כיאות?

ככל שהבנתי המשפטית יודעת, יש חוק ששדכנים רבים אינם עומדים בו: https://www.gov.il/he/pages/manager_duties

(והם צריכים לדעת שהם חשופים לתביעות),

והאתרים והמיזמים כן עומדים בו.

מה הופך שדכן להיות מוכר?

ואני כותבת את זה ממקום של מישהי שנפגעה מ"שדכן מוכר", שעשה דברים בניגוד לבקשתי המפורשת בכמה עניינים.

.

אחרי פגישה ראשונה כדאי להתמקד בעיקר באם היה לך נעים איתו ואת רוצה לראות אותו שוב.

אם את חושבת שמיותר להיפגש עוד פעם אז ברור שאפשר לחתוך.

(אם כבר, אם אני לא טועה מעולם לא נפגשתי שתי פגישות בלבד. או שחתכנו אחרי דייט אחד, או שלוש פגישות+)

איך תדעי?

איך הרגשת במהלך הדייט?

אם את שמחה להיפרד ממנו, הוא לא שלך.

ויכול להיות שהוא זורם ונחמד והכל. אבל כמו שכתבת, גם את לא רואה פוטנציאל זוגי

יש אנשים שיכולים להיות מדהימים בתור לדבר איתם, אבל לא מעבר.

מהמם ששמת לב ושאת מסוגלת להגיד שלא מתאים לך!

אבל את יכולה להתנהל בצורה סכמתית. רק צריך בשביל זה מודעות עצמית מספיקה.

פשוט לרשום לעצמך את התכונות שחשוב לך שיהיו בבן זוג. ואז לסנן ל-3-5 שבאמת הכי חשובות. וכשאת מגיעה לדייט את לא צריכה להתלבט עם הרגש שלך... ממה שראית וזיהית האם יש בו את התכונות האלה שקריטיות לך? אם כן תמשיכי, אם לא אז לא. 

(כמובן שגם להקשיב לרגש... הכוונה אם הרגש מבלבל אז זה עוזר לכוון)

אבל מה זאת אומרת לא עובד את יכולה לתת דוגמא?

מרגיש לי שבמבחן התוצאה צריך לשים לב יותר לאינטואציה .. בסוף האנרגיה ממש חשובה.

ואם את לא מרגישה איתו בית גם אם יש מלא תכונות שרצית.

שום דבר לא שווה 

ההרגשה ממש חשובה וזה מה שיקבע בסוף

אבל במקרה כזה מנסים יותר, כי אולי אנחנו תקועים על משהו מסוים והרגש יכול להשתנות?

לי זה עוזר ממש לבחון את עצמי האם אני רוצה להוריד מסיבות מהותיות או שבאמת יכול להיות סיכוי ואני קצת מתעצלת לנסות לפתוח תראש מול הסיכוי שיש לי פה.

כואב בשבילך .. זה מאוד תלוי למי מייעצים .

מי שממהר לפסול באופן כרוני זה יתאים לו יותר..

זה גם בא לידי ביטוי בצורת פנייה לפעמים חח

זה מחמאה...

ההודעה שלך. אומנם רוב המאמנות יותר שכליות אבל יצא לי לשמוע גם כאלה שהגישה יותר קשובה לגוף ולתחושות. לי היה משמעותי לדעת שיש גם את הקול הזה.

 א. 

אני לא חושבת שצריך לצאת לפגישות בכוח.

כשעושים דברים מתוך עמדה כזאת, הסיכוי שמשהו יצמח מזה נראה לי מאוד נמוך.

אם את חושבת שאין שום פוטנציאל לקשר - אז לסיים אותו.

אבל,

אולי ההרגשה של על ההבנה של הבן אדם שגויה?

פגישה ראשונה זה משהו מביך, לא טבעי. אם נוסף לזה היה לבנאדם יום פחות טוב, לחץ מכיוון אחר, יכול להיות שאולי בפגישה שנייה דברים ייראו אחרת. הרי יש סיבה שהסכמת לצאת איתו מלכתחילה, ואולי שווה להשקיע עוד קצת זמן כדי לברר את הנקודה, להיות שלמים עם הפרידה הזו. האם בשביל הסיכוי הזה היית מוכנה לנסות שוב? אם זה היה מקרה הפוך, האם היית רוצה שמישהו היה בודק ומברר עוד פגישה אחת? האם לא קרה לך שהבנת בנאדם בצורה מסוימת, ואחרי יותר היכרות איתו, גילית שהתמונה קצת שונה?

וזה קצת מוביל אותי לנקודה השנייה:

ב.

איך תדעי שזה בסדר?

לא תדעי.

אנחנו לא מקבלים ציונים על ההתנהגות של בחיים.

אין נכון או לא נכון בהקשר הזה.

אף אחד לא יבקש ממך לתת את הדין על המעשים שלך.

השאלה שאת צריכה לשאול לדעתי, זה האם את עושה את הצעד שתעשי (לא משנה מהו) - מתוך כבוד לאחר. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

כלומר,

הבסדר או לא זה לא התוצאה, אלא הדרך אל התוצאה.

אל תלך לפגישה שנייה.

צריך רצון בסיסי לנסות לגלות משהו. סקרנות. זה הבסיס

בעבר. לדעתי( וגם מה שעזר לי) זה לשאול  את עצמי שאלה פשוטה, לא אם אני רוצה להתחתן איתה, ת"א אם אני נמשך ולא אם זה מה שדמיינתי.

השאלה היא- האם אני רוצה לפגוש אותה עוד פעם?

זהו.

לדעתי (לא רק פה, בכללי) תסמכי על האינטואיציה הנשית שלך. לא סתם קיבלנו אותה…

נכון שיש חריגים. אבל זה משהו שמרגיש לך לא נכון? אז תשחררי.

אם ממש לא מתאים - אני חותכת.

אם יש אפילו ספק קטן - אני ממשיכה לפגישה שנייה כדי לבדוק.

היו לי הרבה מקרים של הראשון, וגם הרבה של השני.

תורה בשמורה🌲-עדכונים

ואולי בעצם אתה ממהר להסיק שהיא ממהרת להסיק מסקנות,

בעוד שהיא בסה"כ מנסה לפתוח נושא שיחה\להכיר אותך יותר\אולי היא באמת לא מכירה חילוק בין הרש"פ לערבים\אולי יש נושא שהוא בנפשה?

אל תיתן לחתיכת גבנצ לטשטש את העיקר

רגע איך היא תסיק שאתה טבעוני בגלל שאתה שותה תה או קפה ללא סוכר?  

אין מישהי ספיציפית שאני יוצא איתה ומתוסכל מההתנהלות שלה בתחום, וגם לא היתה אף אחת כזאת.

הדייט האחרון היה ב2019.

(כתעל זה לא מעט מכל מיני זוייות, אני יכול להוסיף קישורים אם תרצה לדעת יותר)

אני כתבתי את הפוסט על סמך אינטרקציה מול משפחה וחברים.

לא להסיק דברים על האחר, אלא לשאול אותו, לשמוע מה יש לו להגיד.

וזה נראה לי בסיסי בזוגיות..

כל אחד מספר סיפור בצורה אחרת וזה בסדר גמור

המעשה קצת קשה לי..

אם הייתי שמה שמלת כלה רושמת מעל מחפשת חתן .. זה אנרגיה זכרית , מרוקנת .

לא הייתי שלמה אחרכ עם המבטים עם הצחקוקים .. עם ההצעות הלא קשורות..

נראלי חוסר צניעות הרי בוודאי שרוב ההצעות לא היו קשורות אז בשביל מה?

אהבתי שהיא אבל זועקת זעקה של רבות ורבים

אז חוץ מהמעשה אהבתי מה שהיא אמרה וחלק מהרעיון

זה להסכים גם לא לדעת

זה לעשות את ההשתדלות - כמו שאסתר עשתה ..

ואז להסכים לשחרר , להסכים לא לחפור ולנבור , מה יהיה? מה יהיה עם העתיד .

אלא לעשות ואז לשחרר להסכים לא לדעת.

בן אדם למשל שרצה משהו מאוד בחיים והוא כל היום מתעסק בזה , עד שמספיק הגיעו מים עד נפש עצם העיסוק בזה מרוקן אותו נפשית כל-כך ,נניח אדם שיש לו בעיה רפואית והוא לא קיבל הבחנה והוא עובר בין רופא לרופא לרופא לעוד אחד , די כבר כמה רופאים הוא יכול לעבור? ושם דווקא במקום הזה הוא צריך להפסיק ! ולהגיד כאשר אבדתי אבדתי , זה בסדר אני לא מבין כלום וכואב לי מזה כואב  , אבל אני מסכים לא לדעת = לשחרר.

לא יודעת איך אבל זה יגיע  .. אני את הישועה שלי אקבל בסוף.

את צודקת ראיתי את הכתבה כאן זה היה "נועז" היא העבירה מסר בצורה חדה וברורה אבל יש לזה גם השלכות או לפחות שיקולים שהיא חשבה עליהם לפניי שעשתה את זה . אני אישית לא  חושב שהיייתי הולך עם קיטל או עם חליפה ומסתובב עם שלט שכתוב עליו מחפש כלה

טוב אולי זה כי לא ראיתי כלום בתחפושת שלי

זוגיות היא כמו הגאולה בעתה אחישנה

בכללי לא מתחבר למסרים שמוגשים בצורה פרובוקטיבית..

ואם כבר חייבים להרעיד משהו זה ביחס לגילאים יותר בוגרים.

בודאי שיהיה לה בהצלחה רבה

אני מסכים שלא צריך לעורר פרובוקציה אבל לפעמים זה כן עושה את העבודה

אמרתי שאני נוטה שלא להתחבר לפרובוקציות, באופן אישי סובייקטיבי, זה לא אידיאולוגי בהכרח

לתת עליה את הדעת.

בואו נדבר רגע במספרים:

שגרירים בלב פירסמו השבוע שיש להם 15,000 מועמדים ו-370 זוגות.

כלומר: פחות מ-5% מהמועמדים התארסו דרכם.

באלגו רשומים 33,212 אנשים, והתארסו 169 זוגות.

כלומר: 1% מהרשומים התארסו דרכם.

אין לי דרך לחשב דברים כנ"ל מאתרים\שדכנים\מיזמים אחרים,

אבל אני מקווה שהתרשמתם שהאחוזים נמוכים. מאוד.

וזה מחסום שיש בציבור שלנו,

ואני חושבת שגם אנחנו כרווקים צריכים לחשוב איך אפשר לעזור בענין -

בדגש על לנסות להכיר לחברות שלנו אנשים שיצאנו איתם, ולהפך. ההנחה היא שאם יצאת עם מישהו והוא לא בשבילך - יש לך חברה\שכנה\בת דודה שלישית שאולי זה כן ילך? תשאלי, מקסימום היא תגיד שזה לא בכיוון.

בסופו של דבר אנחנו יודעים שרוב האנשים מכירים דרך חברים\משפחה - ואני קוראת לכם להיות החברים\משפחה של אנשים אחרים.

זה לא בושה להציע. זה לא בושה להגיד שאנחנו מחפשים בני זוג. אנחנו אנשים בוגרים שמחפשים בני זוג, ומחפשים לעשות את זה בצורה שמכבדת את כל הצדדים.

ברוב הגדול של הישיבות, רוב בחורי הישיבות 90% אחרי שיעור ז ממשיכים הלאה.

הר המור ומרכז מהחריגים שלא.

מוזמנת למוצש בשמורה רוב הבנים שם כאלה.

האמת לא יצאתי עם אף בחור מהישיבות האלה (לא שיצאתי עם מלא) ואיכשהו זה תמיד פוגש אותי. אבל גם לא מובן לי הנקודה של להקים בית מתוך אברכות אני רק יודעת שמהללים את זה וממליצים בחום ואני כאילו: טוב נזרום? אבל זה לא ככה, צריך להבין.

תודה זה מקסים אבל לא האיזור שלי(:

אני לא מכירה מקומות ככ, אבל לדעתי בשגרירים בלב שווה לך לבדוק

כן אני יכולה להתעקש על זה, אבל זה גם מזמין אותי למחשבה מחודשת כל הזמן במיוחד שזה בא מאנשים שאני מעריכה...

ביחד עם לימוד תורה . ברור שיש כאלה..

מעטים שרוצים להיות רק אברכים

ואני לא יודע אם עליו את שואלת, ומצד שני אני גם לא בא מבית חרדי ועדיין אני יודע קצת יותר מה הלך הרוח שם מהשנתיים האחרונות ועדיין קחי את דבריי בעירבון מוגבל.

לגבי תורה ועבודה חד משמעית, אין עניין לחיות על חשבון הציבור (והחרדים לא עושים את זה המון חרדים עובדים במקצועות לא כאלו מוכרים כמו משרדי ממשלה וכאלה מכיר המון שעובדים בתור סופרי סת"ם, מכיר כאלו שהם בעלי עסק, ובבוקר הוא סגור כי הם בכולל ופותחים בצהריים, כאלו שעובדים במפעלים גם משום צניעות, ורוב החרדים שיצא לי להכיר אחרי החתונה יוצאים לעבוד. ועם זאת, מכיר בזה שיש חרדים שלא עובדים בכלל ורק לומדים, אבל זה ממש לא כל החרדים כאמור) או להסתמך על האישה כי בסוף הוא זה שמתחייב לפרנס אותה, וגם המלאכה אסור שהיא תהיה העיקר אלא לעשות מלאכה בגבול הטעם הטוב ושהעיקר יהיה התורה.

יש לי משפחה חרדית, והבני דודים שם גדלו בישיבות וכו' ואחד מהם התחתן לא מזמן, ומאז החתונה הוא עובד ואני לא יודע עד כמה הוא שומר על הלימוד שלו..ממה שהבנתי לא כל כך. רוצה לומר שיש גם צד שני, שעם כל זה שצריך לעבוד ולעשות מלאכה, צריך לשים לב שהמלאכה לא באה במקום התורה חלילה, שמאז שמתחילים לעבוד אז כבר לא שומרים על סדר הלימוד וכו' , וכמובן שזה קשה וצריך לזה הרבה תפילות אבל רק מעלה פה עוד נק' למחשבה, שבגלל הרצון לעבוד לפעמים עלולים ליפול ברוחניות כי מגבירים את העבודה

בעיניי זוג שמלכתחילה שניהם לא ברצון מאוד חזק לעלות ולהקים בית של תורה באמת (בלי קשר לחרדי או דתי לאומי) יפלו מהר מאוד, גם אם חיצונית הם שומרים על החזות הדתית וכו'

ולעומת זאת, זוג שהוא לא בדיוק חזק, אבל שניהם ברצון מאוד מאוד חזק *ואמיתי* להקים בית של תורה יעופו למעלה, בלי קשר למצב הנוכחי שלהם.

וגם רבינו אמר שחייב לעשות מלאכה עם התורה, חייב שיהיה לאדם איזשהו עיסוק במלאכה, ועדיין, עם גבול, העיקר זה התורה. יש רב מאוד גדול שאני מכיר והוא עובד בתור מוהל, גם אם זה לא "עבודה" שמתאימה לאלו שמנסים לפלג ביננו, זאת עבודה, והוא מתפרנס מזה למחייתו.

ומה שאומרים לך לגבי אברך ובית של תורה, לא רק אברכים יכולים להקים בית של תורה, לא רק מי שספון בכולל 24/7 יכול להיקרא "בן תורה" נכון שמי שעושה זאת אשריו ואשרי חלקו אין על זה עוררין, אבל כמה מסוגלים לזה באמת?

מכיר בחור שלומד רוב הזמן בבית ומעט מאוד יוצא לשיעורים או לכולל והוא מלא וגדוש בתורה.

ולגבי זה שאת רוצה להיות בעיקר בבית עם הילדים ולא לעבוד בחוץ יותר מדי - קודם כל מבורך מאוד, בעיקר הסיבות שלך למה. וזה אפשרי לעבוד מהבית, בעיקר לנשים יש המון אפשרויות

וקצת נשמע מהדברים שלך שהכיוון זה בחור שהתחזק או חוזר בתשובה שהצמא שלו לתורה מאוד גדול מרוב החוסר, ומצד שני הוא עדיין מונח כאן ויודע שצריך לעבוד ולפרנס ולא גדל במסגרת שדחפה אותו רק ללמוד ולאו דווקא בחור ישיבה וכו' אבל את יודעת הכי טוב מה טוב לך

ורק אוסיף בסוף בסוף, וזה היה צריך לבוא ראשון האמת, זה לא משנה כמה הבחור עובד או האישה וכמה הם מרוויחים, השפע מגיע מהאישה, מזה שבעלה מייקר אותה ומכבד אותה "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" זה לא איזה סיסמא יפה שחז"ל אמרו לנו כדרך אגב, זה אשכרה דרך חיים זה ממש לחיות את התורה, אז צריך לחפש בחור מחונך עם מידות שיודע להעריך וכו'

ואביא מעשה בעניין

יש לי בן דוד חילוני גמור, והלכתי אליו לפני כמה זמן לחזק אותו קצת וללמוד, התחלנו לדבר על ה' ובסוף במקום ללמוד יצא קצת שיחת חברים על אמונה וביטחון וכו' שגם זה בעצם סוג של לימוד. הוא סיפר לי שהוא קנה לאשתו תכשיט יהלומים מאוד מאוד יקר(מאוד) כדי לשמח אותה, שאלתי אותו מתי, אמר לי לפני חודש בערך, אמרתי לו אשריך ותראה איך בורא עולם יחזיר לך את כל הסכום בחזרה, הוא הסתכל עליי בהלם ואמר לי "אה כבר קיבלתי את *כל* הסכום עגול בחזרה" אני נכנסתי עוד יותר להלם, שאלתי אותו כמה זמן אחרי שקנית קיבלת את הסכום? הוא אמר לי "יום אחרי וממקור שבחיים לא הייתי חושב עליו" משהו הזוייייייי אמרתי לו כל מה שבאתי לפה זה רק כדי לשמוע את הסיפור הזה. דרך חיים לא סיסמא.

נא לקחת את דבריי בעירבון מוגבל, חוץ מדברי חז"ל

תשובה מאד יפה...

ממש נכון שהעלת את זה שצריך לשים לב שהעבודה לא נהיית העיקר...

זה דבר מופלא קודם כל. 

שתדעי שבדרך כלל גם הבעל נמצא בחששות והלבטים האלה מכל הבחינות שהזכרת ועוד, ואם הוא בוחר להצטמצם בגשמיות ולבחור להתמסר ולהשקיע את מרצו בתורה ולהיות חלק מבית מדרש בשנים הראשונות הנדירות האלה, זה מלמד המון.. בדרך כלל גם גוברים הסיכויים שבלו"ז של החיים הוא גם יקבע עיתים לתורה, לא רק שיעורים בשבתות אלא ממש לימוד מפרה ויוצר שמחייה. השנים הבאות שיהיה לו פניות כל כך גדולה ללימוד זה יהיה בשנות הפנסיה כנראה. 

[ממליץ לך ממש לדבר עם אברכית שאת מכירה מהמקומות שנשארים לתקופת אברכות קצרה, או לפתוח שרשור בנשואים טריים, בטוח את תשמעי על זה בצורה יותר אותנטית מאשר מרווקי לנ"ו.]

חוץ מזה, היום באברכות הרבה פעמים לומדים דברים בסיסיים כמו הלכות שבת, כשרות, טהרה ועוד, וגם נבחנים, ככה שאפשר לראות בזה דוקא השקעה לטווח הארוך, בין אם השקעה רוחנית של יסודות תורניים והגברת הקשר לתורה, שממשיך להשפיע גם בהמשך, ובין אם תעודת רבנות או רכישת מקצוע תורני. זה ישפיע גם על מקום המגורים והקהילה שלך, גם על חינוך הילדים, גם על אורח החיים והתרבות ועל כל תחומי החיים.

אני לא מנסה לשכנע אותך לבחור דוקא בדרך הזאת, רק יש לי הרגשה שדוקא לך זה מאוד יכול להתאים לך לטווח הקצר והשפעותיו הארוכות, וכל החשש הוא בעיקר כי את לא מכירה את זה.

לצערי אני לא יודע איפה אפשר ללמוד על זה יותר.

נ.ב 

בציבור החרדי אני לא מספיק יודע איך זה עובד. אצל הדת"ל ברוב ישיבות הסדר נשארים שנים בודדות (ויש שמחליטים להישאר יותר), ובישיבות גבוהות בדר"כ נשארים קצת יותר, ומהם יוצאים בדר"כ יותר מפיצי תורה ובעלי התמחויות תורניות שונות.

וואי גרמת לי להבין משהו...  

תודה!

גם לי הייתה את ההתלבטות הזאת, והשדר שקבלתי מהסביבה ה"דוסית" הוא שאברכות זה המובן מאליו, ובאיזשהו מקום, אם את לא רוצה בעל אברך, כנראה שאת לא מעריכה מספיק את לימוד התורה (= לא מספיק דוסית).

בסוף התחתנתי עם אברך.

רק לשנה אחת, שנה הבאה הוא מתחיל את התואר שלו. הוא מאוד ללמוד והוא לומד לרבנות, אבל אף פעם לא עלה בדעתו לא לפרנס.

כשהיינו עוד מאורסים, הביאו למדרשה שלי (עוד מידי פעם קפצתי לשמוע שם שיעורים) מרצה חיצונית שהעבירה שיעור על "בית של תורה".

היא עשתה סבב ושאלה את כולן מה זה בית של תורה בשבילן. כל הבנות ענו פחות יותר שבית זה תורה בשבילן זה תורה מתבטאת בחיי היום יום ולא נשארת בארון הספרים. ממש לחיות את התורה בפועל.

היא ממש הסכימה בהתלהבות עם התשובות האלו והמשיכה ואמרה שצריך לחשוב איך לבטא את זה בפועל. אולי לתת לבעל להישאר ללמוד סדר ערב גם כשקשה עם הילדים ואת צריכה עזרה, לחשוב איך לחנך את הילדים לאהבת התורה למרות שבגללה אבא שלא נמצא בבית, ועוד דיבורים בסגנון הזה שאני כבר לא זוכרת את הפרטים במדוייק.

מה שהדהים אותי, מעבר לתיאור ההתאבדותי על האברכות, (שהוא ממש לא הנורמה או אפילו ההנחיה של הישיבות. ברוב הישיבות ההנחיה היא שאברכים חוזרים הביתה ב18 בערב. סדר ערב מסתיים ב23. זה אשכרה לחזור הביתה רק כדי לישון.

אפילו לפני שיש ילדים, אני לא רואה איך אפשר בכלל לנהל ככה זוגיות. וכשיש ילדים, אני לא רואה איך בן אדם הגון עם מידות טובות יכול ללמוד לו בנחת בזמן שאשתו קורסת ככה ואפילו לא חושב לעזור בבית)

היא בכלל לא העלתה את האפשרות שקיים כזה מצב בית של תורה בלי אברכות. כאילו ברור מאליו שכולן שם התכוונו לבעל אברך, ועכשיו היא מתארת איך "להתאמץ ולהשקיע" יותר באידאל הזה.

אין שום סתירה בין לרצות בית של תורה עם כל החלומות והאידאלים לבין לרצות שהבעל יפרנס. ואת אפילו לא צריכה להצדיק את זה בכך שאת רוצה להיות עקרת בית. יכולים להיות זוג של מהנדסים שמקימים בית של תורה לתפארת. לא מתוך איזשהו תסביך נחיתות שמתנצל על כך שהוא מעז להוציא את האף מבית המדרש.

וגם כדאי להוסיף, שכנראה פשוט לא מתאים לך הסגנון של מרכז, הר המור וכו'. באמת שאין להם שום בעלות על התורה ויש עוד המון ישיבות וסגנונות בחורים מאוד איכותיים ותורניים שלא מתכוונים להשאיר אותך לבד עם כל העומס הזה.

(ברור שרוב האברכים לא כאלו, וגם אם הם לא עובדים הם לא נוטשים את האישה שלהם לבד עם כל הבית, והילדים לא רואים אותם. בחיי שהשיחה הזאת הייתה הזויה. אחר סיפרתי על זה לבעלי והוא הזדעזע בצדק)

בעלי לומד שלושה סדרים מלאים וכן, הוא חוזר הביתה באחת עשרה (עם הפסקה קצרה בבית משבע עד שמונה וחצי), וכן, הוא לא מפרנס בכלל,

אבל הזוגיות שלנו מדהימה והוא אבא מדהים למרות שהילדים כמעט לא רואים אותו, ואני מסתדרת מצוין.

זה לא נכון שאברך = אישה קורסת וזוגיות ברצפה.

אני לא מכירה את החיים שלך, התכוונתי לתיאור החיים של השיחה הזאת.

נכון... אני יודעת שזה ממש נורמלי.. אבל אני כן חוששת שיש כאן חיסרון שלי בהערכה של הלימוד תורה/ שאני לא מספיק דוסית.

אני לא מצליחה להפטר מהמחשבה הזאת שאולי אני באמת לא "מכוונת". ואולי אני מפספסת משהו גדול. 

אבל נראה לי שמה שבלבל אותי זה שבאמת אברכות היא מעלה אבל לא בכל מצב. יש מצב שזה יהיה הדבר הנכון ויש מצב שזה יהיה הדבר הלא נכון. זה מאד תלוי במצב ובמניעים. כלומר באמת לא הייתי צריכה להגיד שזה לא האידאל באופן גורף. כנראה שלאנשים רגילים כמוני זה בד"כ יהיה לא מתאים. אבל לנשים כמו רחל אשת רבי עקיבא כן. או בנות שזה יותר קל להן.

בכל מקרה זה תהליך אישי וכרגע אני לא שלמה עם זה..(:

גם לי פימפמו בחזרה בתשובה שהדרך הנכונה של "להקים בית של תורה" זה רק בצורה מסויימת...

וגיליתי שזה יכול להיות מתאים לסקטור מאד מסויים, אבל בפועל אני רוצה איש יודע הלכה ולא רק פלפול, מישהו שמבין את הכתובה שהוא חתם עליה.

ושלא יהיו היפוך היוצרות.

לצערי עברתי יותר מיד "כאפות" עד שמצאתי את הצדיק שלי שהראה לי מהו "בית של תורה" אמיתי - עם עבודה ולימוד תורה וקיום כל המצוות ולא רק בבחירה של "מה שנוח"

כן אחד הדברים שמרתיעים אותי זה שמציעים את זה להרבה אנשים באופן גורף ואת לא יודעת מאיזה מניעים הבן אדם רוצה להיות אברך, כמה הוא באמת מייקר את הלימוד, כמה הוא באופי לוקח אחריות... 

שמחה בשבילך שמצאת(:

אני חושבת שמה שאת כותבת זה רוב הציבור הדת"ל.

לא בדקתי מספרית, אבל כשאני מסתכלת סביב בחברה שאני חיה בו, יש מעט מאוד אנשים שנשארים להיות אברכים לאורך שנים.

"תורה ועבודה" זה לא רק סיסמה, זה די מיושם בפועל.

אני חושבת שכן מקובל בציבורינו שבנים מקדישים מספר שנים אחרי התיכון ללימוד תורה, לבניין הרוחניות והדתיות האישית - והרוב במסגרת ישיבות הסדר, ורבים גם בישיבות גבוהות\מכינות. לא חריג גם למצוא אנשים שגם אחרי השלמת המסלול המחייב חוזרים לעוד שנה-שנתיים בישיבה (כרווקים או כנשואים). ובשלב הזה - כמעט כולם לומדים כבר מקצוע, במטרה לפרנס וכו'.

כלומר:

הפתרון פרקטי לדעתי הוא לצאת עם מישהו מבוגר יותר, שכנראה כבר עשה את השלבים של הבניין הרוחני האישי.

אני לא מכירה ישיבה שמוגדרת דת"ל שמכווינה את *כל* תלמידיה להישאר אברכים לכל החיים.

ב"ה יש הרבה תורה ללמוד, ומעבר לזה, לא תמיד קל לצאת מתוך חממת הישיבה אל העולם הגדול, ויש שמעדיפים לדחות את זה - לא בהכרח כי זה התוכנית לעשר השנים הקרובות, אלא שהם מחפשים להניח את היסודות לשנים רבות.

ומילה בעניין התורני -

זו מילה שאנשים שונים מפרשים אותה במשמעות אחרת לחלוטין.

יש אנשים שיגידו לך שבית תורני = בית שבו האבא אברך\ עוסק במקצוע תורני.

יש אנשים שיגדירו את העניין הזה בצורה אחרת.

אני חושבת שזה בירור חשוב מאוד לעשות מול עצמך - מהו תורני *מבחינתך*? איך את רואה הקמה של בית מתוך תורה? איזה מקום ונפח את רוצה שיהיה לעבודת ה' בבית שלך? איך זה יבוא לידי ביטוי?

ולחפש מישהו עם שאיפות דומות...

אם לשכל זה לא מתאים אז חבל להמשיך לדייט שלישי.

מן הסתם זה מהותי לו וזה לא הולך להיעלם. 

תנסי להעלות את זה עוד פעם. אולי אם תכתבי לו יהיה לך קל יותר

אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבו פה לפניי, אבל ההרגשה שלך מובנת.

תחשבי לבד מה מתאים לך. תחשבי מה היית אומרת לבחור שלא כזה, אם יותר קל לך ככה לדייק לעצמך. אבל בעיקר מה את אומרת לעצמך.

אם הכל חוץ מזה ממש בסדר וטוב, הייתי מנסה עוד דייט אחד ולהגיד לו בדיוק מה אני רוצה, ולראות את התגובה שלו. אם לא, לדעתי מיותר להמשיך.

אלופה שאת שמה לב לזה ולא מדחיקה מעצמך.

בהצלחה!!

תודה רבה❤️

וזה חשוב מאוד להרגיש אנחנו ליד המשודך/כת אם אנחנו לא מרגישים שאנחנו יכולים לדבר כמו שאנחנו ובאמת להביא את עצמנו לפגישה באופן אמיתי שזה אני וככה אני, כמובן שיש את העניין לעשות רושם ומתרגשים וכו' אבל אני מדבר יותר בעומק על להרגיש בסדר שאני מי שאני, בלי צורך לרצות או לתת לה לשמוע מה שהיא רוצה כי זה קצת נורה אדומה

וזה בסדר לא לדעת מה אנחנו רוצים עד הסוף לא קרה כלום, בשביל זה יש את השם יתברך, לדבר איתו ולהשליך עליו הכל הוא מחכה לשמוע אותנו

תודה, עזרת לי ממש

"מהמקום שלי אתה נחשב חילוני" ??

נשמע מתנשא ממש...

לפעמים קשה לשקף בכתב את המציאות...

תשבי עם עצמך, תחליטי איך את רוצה שהבית שלך יראה ואיך את תתנהלי בתוכו. תוסיפי 10% כלפי מעלה (כי בסוף תמיד עדיף שימשוך אותך איתו למעלה ולא שיוריד אותך) ועל פי זה תחליטי אם מתאים לך.

אם בשאר הדברים הוא כן מוצא חן בעיניך - תציגי לו איך את רואה את עצמך בקשר\בבית ותראי אם הוא מוכן לזה.

כלומר, את "כאילו רוצה" (כנראה לא בכל החלקים בנפש) להיות צדיקה, והוא כזה והוא חי את זה. אז בלי קשר אליו זה משקך את הקונפליקט הפנימי שלך.

גרוע מכך - בעצם מה שעשית בפגישה היה לרצות אותו. וכשאת מרצה אותו ואומרת את מה שהוא רוצה לשמוע (שזה חלק אמיתי שלך! אבל לא היחיד) ולא את מה שאת באמת חושבת, אז הגוף שלך מתקומם והדרך שלו להתקומם זה כנראה להדוף את  הקשר ולהגיד לו ביי.

עכשיו - יכול להיות שנכון להגיד לו ביי והוא לא בשבילך. אבל לפני כן את קיבלת ממנו מתנה ואת צריכה לעשות עבודה עצמית עם המתנה הזו. תעשי את הבירור הפנימי שלך, אפשר אפילו לשתף אותו (מה תפסידי? מקסימום הוא ילך) ולעשות את זה איתו אם הוא מבין וזה מתאים לו.

אפשר גם לעשות את הבירור רק על המקלדת, אבל כדאי לעשות אותו. מה אני באמת רוצה?

קצת ארוך, אבל עוזר להסביר מה זה "רצון" ואיך מרגישים אותו ופועלים איתו

יש דברים שאין בעיה שיהיו פערים

אם הוא מקפיד על 3 תפילות ואת לא, זה לא אמור להפריע

אבל יש דברים שמשפיעים על 2 בני הזוג ועל הבית כולו

ושם לא כדאי שיהיו פערים גדולים מידי

לי שיצאתי עם מישהי, היא  ביררה המון על כמה אני לומד תורה וכ וכ

בדייט עצמו היא ניסתה להעלות את הנושא והתחילה להסתבך ואז היא אומרת

"טוב אני פשוט  יגיד מה אני מחפשת ואז תענה לפי זה"

שתיקה.

ני אחד של השני.

אם מישהו שאני יוצאת איתו מתכנן לקבוע לי איך יראה עבודת ה' שלי, זה לא זוגיות שאני הייתי רוצה להיות בו.

הדינמיקה שאת מתארת פה נשמעת לי בעייתית.

אני מחפשת אדם שיש לו שאיפות שדומות לשלי, ועם זאת, מצפה שיהיו פערים כלשהם. בעיני אפשר לחלק את הדברים לעניינים שרלוונטיים לכל אחד בפני עצמו, ודברים שרלוונטיים לבית. 

אם אחד מבני הזוג מחליט להתנהג בצורה מסוימת מבחינה דתית, זה לא הכרחי לדעתי שגם בן הזוג השני יתנהג ככה, ובטח שלא שהראשון יהיה המשגיח של השני בעניין הזה או אחר.

[נניח הוזכר כאן תפילות - וסליחה שאני מקצינה את זה - ממה שאת כותבת אני מדמיינת מישהו שעושה טבלאות מדבקות על הקפדה על תפילות לאשתו - ודי ברור לי שזה משהו שלא עושים. נקודה.]

אבל,

אם הדבר הזה משליך גם על בן הזוג השני - צריך לדעת לדבר על זה, ולראות איך מקבלים החלטה שמתאימה לבית ולשאיפות המשותפות - ולא מתוך מקום שאחד הוא משגיח של השני.

אין לי מושג מהם הנושאים הקריטיים, אבל קחי בחשבון שחיים בנינו אנשים שמלכתחילה או בדיעבד בחרו לחיות בזוגיות עם פערים הרבה יותר גדולים, ויש להם זוגיות טובה ומאושרת.

כלומר:

אני לא חושבת שבהכרח צריך להגדיר מי צדיק יותר או פחות, ושיש מקום להיות בזוגיות עם פערים כאלה ואחרים,

אבל הנקודה היא שצריך לבחון את היחס שלכם אחד לשני. 
השאיפה היא לחיות בזוגיות, לא ביחסים של משגיח רוחני ותלמיד. אם הוא לא מוכן לכבד את העולם הרוחני שלך במקום שאת נמצאת בו היום - לדעתי כדאי לך לחפש משהו אחר...