אישרתי אותה אחרי התלבטויות והיא אישרה אותי, יום למחרת היא מודיעה לי שהיא נוסעת לחו"ל לשבוע עם המשפחה - עוד לפני שנפגשנו בכלל!
מה הייתם עושים?
אמפתיה וסיפורים דומים יתקבלו בברכה גם כן
נ.ב. יש לציין שקבעתי עם חבר טיול יום אחד ויום אחר אני גם עסוק, אז כך שיש יומיים כבר שזה סוג של מסתדר לי
בגלל שזה עם המשפחה, יכול להיות שהיא לא ידעה מתי זה יקרה ופתאום סגרו ועדכנו אותה.. יכול להיות כל כך הרבה דברים והיאלא צריכה לשתף אותך בהם כי היא עדיין לא נפגשה איתך כלל.. זה סה"כ שבוע.. שגם ככה ביומיים הראשוניים מסתדר לך, אז הכל בסדר
או שאין שום הצעה בקטע מעליב
או שפתאום מציעים לך אלף
למה זה ככה
לפעמים אין ונהנים מהשקט
ולפעמים יש הרבה ונמצאים במערבולת.
העיקר לזכור שבסוף יש יבשה בטוחה
או שאין הצעות בקטע מעליב
או שיש הצעות מעליבות מאוד
1. את רווקה
2. ___ ___
שעד שמחליטים להתחיל לצאת כל השכנים מבררים עליך ולכולם יש איזה בת דודה בדיוק בשבילך.
ואיך דמתחילים לצאת כל הבנותדודות התאדו 
וכל הפעמים שהחיים אומרים לך לא מגיע לך דייט,
הן כנגד כל הפעמים שאמרת לו מתוך עליונות.
לבנים שרצו להפגש.
לא היית רוצה שה' יחתן אותך,
אבל המידות שלך יפגעו ברמה קשה, ותרגישי מעל כולם,
בקטע של עליונות והתנשאות.
לכן קצת בשביל לאזן עושים לך כמה גלים.
הכל לטובתך האמיתית.
ולטובת הבית שתקימי,
שעד שסוף סוף תמצאי, תעריכי,
ותשקיעי, ולא תרצי לזפזפ הלאה.
מה דעתך?
ייצגתי את ההשגחה בכבוד?
לא חסרות דוגמאות של אנשים שאמרו לא והתחתנו מהר או לחילופין לא עבדו על המידות.
החיים הם הרבה הרבה מעבר למה שאתה יכול לראות
אל תתבלבל
וכל הסגנון של ההלקאה .. לא במקום
אדם צריך לעשות חשבון נפש בהיותו אדם ובחיים לא להגיד לא מתוך עליונות או זלזול אלא מתוך מקום הרבה יותר בריא.
בהצלחה בחשיבה הזו
או נפשי או תת מודע, איך שיקראו לזה
שיש הרבה הצעות שיכולות להגיע אבל רק כשהנפש שלך מוכנה לזה. ולכן זה קורה בגלים.
למשל יש תופעה מוכרת של אנשים שהולכים לאימון או טיפול ופתאום מגיעות הצעות או יש הצעות מתאימות יותר.
כנראה יש בזה משהו למרות שלא ברור בדיוק מה
אוהבת המון אהבת נפש, וכנראה מעל כולם the weeknd
זה כל כך חסר אחריות.
זה רק מחריף את הבעיה של אנשים שמדברים עם הצ'אט במקום לנהל חיים אמיתיים. עכשיו הם יתאהבו בו?
אשכרה הצ'אט מתוכנת לשחק ברגשות של אנשים בודדים...
"איך זה ללכת עם אונה אחת בעולם"?
בדרך כלל ששואלים אותי את זה אני לוקחת כמחמאה ומתעלמת מחוסר טקט
כי הם בעצם אומרים את כלכך מוצלחת יפה וכו אז איך לא חטפו אותך
אבל הם שוכחים שגם לך יש זכות בחירה
חחח
שאת גם צריכה לבחור את האחד
לא עוזר שכולם רוצים אותך
יש בשאלה הזו משהו שמניח -
כלפיי חוץ הכול נראה מדהים, אז חייב להיות משהו דפוק בכל זאת מבפנים🤦🏽♀️
או שזו רק רגישות שלי.
אני רווקה כי הקב״ה החליט שכך יהיה.
לכל אחד יש את הסיבה שלו. ואני מאמינה שיש לך סיבות מוצדקות ללמה את עדיין רווקה שלא מורידות ממך והופכות אותך לפגומה
אל תורידי מהבטחון שלך ההפך החתן שלך עדיין לא הגיע לרמה שלך אז לכן עדיין לא הכרת אותו
ה' נותן לו עוד קצת להתבשל😉
נראה לי שזה יותר "אתה אחלה בנאדם איזה באסה שאין התאמה מוחלטת בין זה לבין להתחתן"
או "אתה אחלה בנאדם אל תפחד להתחתן יהיה לך טוב כי אשתך תעוף עליך"
מאיפה הוא יודע כמה ניסיתי
חוץ מזה שבאמת הכל הכל בהשגחה
אז שישאל את ה'
שאלו יהודי במה זכית לאריכות ימים כה מופלגת?
השיב הלה: ישנם אנשים שיש להם שאלות רבות.
בורא עולם אומר בוא למעלה אסביר לך את הכל.
לי אין שאלות לבורא עולם ולכן זכיתי לאריכות ימים.
--
לגופו של עניין: אינני חושב שהשאלה במקום וודאי לא ממי שנמצא באותו מצב.
מסכים עם התחושה.
נשאלתי פעם ב"דייט ראשון" וזה הרגיש ככ חסר טאקט.
היא פרשנות אישית לדעתי
באותה מידה אפשר להסתכל על זה כמחמאה (את ככ וואו )/ בירור (אולי לא מוצלח) של הסגנון שלך
אני לא כותב את הדברים כלפיי אף אחת מכן, אלא בכללי.
אבל אם יש משהי "יפה ומוצלחת שכולם רוצים", והיא לא רצתה אף אחד מהם, אולי באמת יש בעיה...
אבל מי אמר שהיא מחפשת זוגיות?
לי יש תקופות שאני מעדיפה להשאר רווקה
ומנסים להכיר לי אנשים גם אם הם מוצלחים אני אומרת לא, כי כרגע זה לא מתאים לי
אני לא אכנס לקשר בזמן שלא נח ומתאים לי
אוף, חיבוק.
אנשים הם באמת חסרי טקט לפעמים…
להחמיא ולהראות הערכה.
כלומר, האמירה הזו בד״כ היא אמירה של ביקורת. במשמעות של את לא מנסה מספיק/ בררנית מדי/לא רוצה מספיק או כל אמירה אחרת שהכותרת של הכל היא ״את לא בסדר״
ואני מוחמאת שאומרים לי את זה.
מרגישה שזה אינדיבידואלי.
יש מקרים שאני לא שואלת, נכון, תלוי בקרבה ובהרגשה שאני מקבלת מהאדם.
אפשר לשאול בקטע של פלא: הרי את אטרקטיבית!
אפשר לשאול בקטע ביקורתי: למה את לא מטפלת בעצמך?!
כשבנאדם נוגע בנושא רגיש הוא צריך להרגיש קודם כל את הבנאדם ומה הוא רוצה לשמוע ביחס לאותו נושא.
לפעמים גם שיש כוונה טובה ישנו חוסר רגישות וזה לא אידיאלי
יצאתי עם מישהי חמודה, צעירונת כזו
אז היא אמרה לי בהתלהבות ״בטח יש לך מלאאאאאאאא חברים״
אז עניתי לה : ״לא ״
אם מישהי תשאל אותי ״למה אתה רווק ? ״
אני אענה לה למה -לדעתי- אני רווק. את התכלס. בלי לעגל פינות.
*משפריץ באויר קצת ספריי של ציניות להסתרת המציאות ובעיות החיים*
דייט.
היא : ״למה אתה עדיין רווק ?״
אני : אין לי 10 מיליון שקל מזומן בבנק. בלי זה, אני לא זז מ״מ.
היא : ו...אתה עובד קשה שזה יהיה לך בקרוב ?
אני : לא.
היא : שניה, יש לי טלפון. ״מה אמא ? אבא רוצה לעזוב לארה״ב בעוד שעה וורוצה שאחזור הביתה ? אוקי...רגע״
אני : ?
היא : ״אני צריכה ללכת״
אני : מה ? למה ? עברו רק 10 דקות
היא : ״אני מצטערת, אנחנו עוברים לארה״ב. ביי״
אני : *מזמין גלידה, לזניה, פיצה ועוד כל מיני פשטידות לא מוכרות, שיהיה*
מלצרית : ״בטח יש לך מלאאאאאאאאאאאאא חברים״
אני : ״לא ״
ארץ השוקולדיש לי חשק לצעוק פישינזון
איך קוראים לך?
..
בשקט בלי דרמות בנעימות.
האמת צודקת זה יותר חמוד ומכבד
אבל בתור גבר אני יכול להבין את הדיביליות הזאת של גברים😂
רגע את את יכולה רגע לשוחח בצד? ואיך קוראים לך גברתי?
שלא רואה שום עניין שיגיעו לחתונתו של אדם מי שלא מכירים, או כמעט לא מכירים, לא את החתן ולא את הכלה. ולפעמים אפילו לא את ההורים שלהם.
במיוחד שהם די מצטמצמים בהזמנה של חברים ושכנים.
בתור ילד הגעתי לחתונות של קרובי משפחה של אמא שלי, ורק רציתי שייגמר.
שאלתי את האחיין האם הוא רוצה לבוא, והוא אמר לי שכן.
והאחות אמרה שאם הם לא היו מגיעים הדודה היתה נפגעת מאוד, ובחתונה קודמת הבנות שלה היו שושבניות, והיא קנתה להן שמלות במיוחד.
ארוחת שבת עם חברים, שאלתי את החברים את השאלה, והיה לי הרושם מהם שאני כנראה היחיד.
אז מה אומרים, אני היחיד שלא מבין את הקטע?
"לא מכירים לא את החתן/כלה/הוריהם".
ומניח שאתה לא היחיד..
לכולנו יש הרבה מכרים , ולא את כולם נזמין לחתונה..
אז זה כן מראה שלא כל אחד שאמר לי בוקר טוב בעבודה/בתואר אני רוצ שיגיע/ שאגיע אליו אם הוא מתחתן..
באמת יש מצבים שסתם אנשים מגיעים לחתונה, ממעגלים רחוקים של המשפחה.
אבל חתונה צריכה להיןת מותאמת למי שמתחתן,
לפחות ככה אני רוצה בחתונה שלי-
שיהיו שם אנשים שאני רוצה לראות ולא אנשים שהזמינו כי "לא נעים" או גרוע יותר אנשים שממש לא בא לי לראות.
זה בעיקר תלוי בהורים, צריך לתווך להם את זה.
קונספט מושלם
הרבה פחות בזבוז כסף על ערב אחד, אתם חוסכים מאנשים להגיע סתם או למצוא דרך להתחמק, ואתם עם הקרובים.
לדעתי חתונה של משפחה קרובה וחברים קרובים זה האידאלי. להתחיל להזמין את השכנה של הבת דודה של הגיסה זה לא בשבילי😂
הכיר אותי או את אישתי באופן ישיר.
חלקם דודים וכו'
אבל הכירו אותי ואני אותם.
אחרת בשביל מה לבוא?
ובפרט אחר כל מה שדוד עשה לכל חסידיו כמו שכתוב "לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללויה" ואמרנו אולי הדר תהיה עם כל חסידיו אבל לא תהילה...
חשבנו שתהילה תחזור לדוד אבל לא ממש ראינו שמשהו מתקדם ממש כמו שכתוב בהמשך התפילה "נורא תהילות" ואי אפשר להבין אותה
לא הבנו למה היא לא חוזרת לדוד, רק אלוקים יודע מה היא עושה כמו שכתוב בהמשך התפילה "תהילות לאל עליון".
אבל בסוף מה שמחנו לראות אחרי התחנון שהיא שוב חזרה לדוד כמו שכתוב בהמשך שוב "תהילה לדוד"
תהילה לדוד – סיפור של שיבה
כולם חשבו שתהילה ודוד זה לנצח. זה היה פשוט כל כך, ברור כל כך, כמעט כתוב על לוח לבנו כמו פסוק –
"מזמור שיר חנוכת הבית לדוד".
הם היו יחד בבית, שותקים בהרמוניה, מבשלים, מצחיקים זה את זו. והיה בהם משהו שגם בחוץ הקרין חום.
כל מי שראה אותם יחד באירועים, ברחוב, בחתונות של אחרים, חש איך "חצרותיו בתהלה" – החוץ שלהם היה שיר.
לא הייתה שום סיבה לחשוב שזה לא יחזיק מעמד.
והנה, יום אחד – נפרדו.
בהתחלה זה היה הלם. תהילה בלי דוד? דוד בלי תהילה? כאילו פתאום מישהו מחק פסוק מספר תהילים.
אבל לאט לאט התחלנו לעכל. אולי תהילה יכולה להתאים למישהו אחר? היא כל כך מיוחדת, אולי היא לא רק של דוד.
כמו שכתוב – "תהילה לכל חסידיו". אולי לא נועדה להישאר באהבה אחת.
אבל הזמן עבר. תהילה ניסתה עוד קשר. ועוד אחד. וכל פעם, מחדש, זה לא עבד.
ולא רק היא – גם דוד לא ממש המשיך. הוא השקיע את כולו, דווקא בחסידיו, בעשייה, בלתת.
כמו שנאמר: "לעשות בהם משפט כתוב, הדר הוא לכל חסידיו – הללויה!"
והתחלנו לחשוב שאולי, אם לא תהילה, אולי הדר תתאים לכל חסידיו.
אבל תהילה... היא לא "הדר". היא אחרת.
חיכינו שתהילה תחזור לדוד. קיווינו. אמרנו: הנה, עוד רגע, עוד יום. אבל שום דבר לא התקדם.
היא נשארה רחוקה, בלתי ניתנת להבנה. כאילו יש לה סוד שאי אפשר לגלות.
"נורא תהילות" — לחשנו. יש דברים שלא נבין אף פעם.
לא ידענו. אולי היא שייכת רק למעלה. אולי רק אלוקים יודע מה קורה בלבה.
"תהילות לאל עליון" — אמרנו, ושתקנו.
אבל אז, פתאום, אחרי שהכול כבר נראה אבוד —
אחרי התחנון, הדמעות, הספקות, הבדידות —
קרה הבלתי ייאמן:
תהילה חזרה לדוד.
ושוב שמענו את המנגינה הישנה חוזרת אל עצמה, כמו תפילה שלעולם לא תשכח:
"תהילה לדוד".
וכולם חייכו, ובלב פנימה אמרנו: אמן.
רוצה שאכין גרסה קצרה או בסגנון שירי?
תהילה לדוד – סיפור של שיבה
כולם חשבו שזו התאמה משמים — תהילה ודוד. זה היה כל כך ברור, כמו שכתוב: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". גם בבית היה ביניהם חיבור עמוק, וגם בחוץ ראו את זה — "חצרותיו בתהלה". כאילו כל העולם נברא רק בשביל החיבור הזה. "תהילה לדוד", מה עוד צריך לומר?
אבל אז הם נפרדו. לא ברור למה. תהילה הלכה לדרכה, ודוד נותר לבדו עם שברי הפסוקים. אמרנו לעצמנו, אולי זה זמני. אולי עכשיו תהילה צריכה מרחב, אולי היא תמצא מישהו אחר — "תהילה לכל חסידיו". ומי יודע? אולי באמת כך צריך להיות.
אבל הזמן עבר, ותהילה עברה מזוגיות אחת לשנייה. כל פעם קיווינו — אולי עכשיו היא תבין, אולי כשתראה מה דוד עשה לכל חסידיו, תזכור. הרי כתוב: "לעשות בהם משפט כתוב, הדר הוא לכל חסידיו, הללויה". אולי הדר תבוא, תשתלב, תתאים, אבל היא לא תהילה...
אנשים התחילו לאבד תקווה. תהילה לא חזרה. היא הפכה מסתורית, רחוקה, בלתי ניתנת להבנה — "נורא תהילות". מה היא חושבת? למה היא לא חוזרת לדוד? רק אחד יודע — "תהילות לאל עליון".
אבל אז, רגע לפני שוויתרנו, ממש אחרי התחנון, קרה הנס. תהילה חזרה. כמו שלא חזרה מעולם, לא כאורחת לרגע — אלא באמת, מכל הלב. ושוב אפשר היה לומר, בלי ספק:
"תהילה לדוד".
רוצה שאכין לך גם גרסה פיוטית או מנוקדת לסיפור?
אבל אין לך מושג מה עשית לי בכל המהלך הזה..
אשכרה בורא עולם מדבר איתי דרכך, השם יתברך כמה גדול אתה, בדרך לא דרך אתה עונה לי ולא עוזב אותי..
אלו מחשבות שעלו לי במהלך התפילה, והבינה מלאכותית עזר לארגן אותם לסיפור
אשמח אם תשתף למה הסיפור דיבר אליך
אני שמח שהועלתי לעולם בכמה סנטימטר
היה זה סיפור אהבה שכולנו חשבנו שנכתב בשמיים. תהילה ודוד, זוג שנראה כאילו נוצר במיוחד זה עבור זה. כבר מההתחלה, הייתה ביניהם התאמה כה מושלמת, כמו שנאמר "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד". ביתם היה מלא בשמחה והרמוניה, וכאשר יצאו יחדיו אל העולם, היה זה כפי שכתוב "חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה" - כולם ראו כיצד הם משלימים זה את זה בצורה מושלמת, ממש כמו שנאמר "תְּהִלָּה לְדָוִד".
אך לאחר תקופה, להפתעת כולנו, דרכיהם נפרדו. היינו המומים. איך זוג שנראה כה מושלם מחליט להיפרד? לאט לאט, תהילה החלה לפתוח את ליבה לאפשרויות אחרות, כפי שמרמז הפסוק "תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו". ניסתה את מזלה עם אחרים, אך שום דבר לא החזיק מעמד לאורך זמן. היא הייתה מתחילה מערכת יחסים חדשה, רק כדי למצוא את עצמה לבד שוב ושוב.
וזאת למרות כל מה שדוד עשה לחבריו ולקרוביו, כמו שכתוב "לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ". הוא היה אדם הגון, עזר לכל מי שהיה זקוק לו. אמרנו בינינו לבין עצמנו שאולי הדר, חברתה הטובה של תהילה, תתאים יותר לחוג החברים של דוד, אבל לא תהילה עצמה – היא תמיד הייתה מיוחדת במינה.
קיווינו בסתר שתהילה תחזור אל דוד, אך לא ראינו סימנים לכך שמשהו מתקדם ביניהם. היא הייתה כמו שכתוב בהמשך התפילה "נוֹרָא תְהִלּוֹת" – בלתי ניתנת לפענוח, מסתורית. איש לא הצליח להבין את מחשבותיה או את רגשותיה האמיתיים.
התהינו שוב ושוב מדוע אינה חוזרת אל דוד, אך רק האלוקים ידע את התשובה, כפי שנאמר "תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן". היא שמרה את סיבותיה לעצמה, והמשיכה בדרכה המסתורית.
בתפילת שמונה עשרה, דוד היה שקוע במחשבות. הוא תהה אם חזרתה של תהילה לחייו תפתור את התלבטויותיו העמוקות באמונה. האם באמת קיימת זוגיות אמיתית בין בני זוג? או שמא, כפי שלמד מספרי הרב ארוש, כל אדם חי בעצם רק עם עצמו או עם אלוקים, ובן הזוג הוא רק מעין מתווך, מעביר מסרים אלוקיים? האם באמת אין דבר כזה "זוגיות" במובן העמוק של המילה?
אך עם תהילה, הרגיש דוד, הדברים היו שונים. היא לא הייתה סתם עוד אדם בחייו – היא הייתה חלק מהחיבור שלו לאלוקים, כפי שנאמר במפורש בתפילת שמונה עשרה "כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה". בעיניו, תהילה הייתה ביטוי של האלוקי בחייו.
וכך, לאחר תקופה ארוכה של פרידה וגעגועים, לאחר תפילות ותחנונים רבים, שמחנו כולנו לראות שתהילה חזרה אל דוד. כמו שנכתב שוב בסוף התפילה "תְּהִלָּה לְדָוִד" – הם מצאו שוב זה את זו, ואהבתם התחדשה, עמוקה ומשמעותית יותר מכפי שהייתה בתחילה.
הבנו אז שלפעמים, הדרך אל האהבה האמיתית אינה ישרה. לעתים צריך להתרחק כדי להתקרב שוב, לאבד כדי למצוא מחדש. תהילה ודוד למדו להעריך זה את זה בדרך עמוקה יותר, והבינו שאהבתם היא חלק בלתי נפרד מהקשר שלהם עם האלוקים, ומהמסע הרוחני שהם חולקים יחדיו.
זה שזה בדיוק הפסוק שסביבו סובב לי איזה עניין אישי בחיים "תהילה לדוד" כבר כמעט שנה אני על הפסוק הזה בהקשר שלו אליי, ומתבודד המון על זה ומדבר להשם וכו' ופתאום באת עם זה משום מקום..השגחה פרטית.
זה מאוד אישי אז אשתף בפרטי יותר מאוחר בעזרת השם שלח לי הודעה שלא אשכח🙏
רעיונות להתקדמות.
מרגיש לי שמפחיד אותי מאוד לפנות לשדכנ/ית נוספים,
אבל כבר תקופה ארוכה מאוד שאין שום הצעה או שיש הצעה והיא לא רלוונטית מבחינתי.
מצד אחד, ככל שהזמן עובר- כך גם הרצון גדל.
מצד שני, כבר נהייתי אדישה במובן מסויים.. מגיעה לפגישה עם בחור ואומרת את אותו הדבר ועושים את אותו הדבר ובסוף לא ממשיכים אפילו לפגישה אחת נוספת.
אבל בעיקר, איך אני מצפה שיהיה שינוי או הצעות אם אני לא פונה לשדכנים נוספים?
נ.ב.
אל תכתבו "את עוד צעירה ובלה בלה", זה לא תורם לסיטואציה, זה מעצבן ולא קשור. תודה(:
בהצלחה!
ה
מדי חצי שנה (או שנה ? מי סופר...)
אני ואתם, בעזרת כח עיבוד המוחות האדיר שיש כאן,
מנסים לחשוב איך לעזאזל, מדינת הסטארט-אפ לא מצליחה לשכלל את נושא השידוכים.
אז מנסים שוב.
לדעתי,
הבעיה המרכזית היא יצירת הקשר הראשוני.
אבל לא יצירת קשר ראשוני עם כרטיס או תמונה
אלא יצירת קשר ראשוני במציאות. הפעם הראשונה שאתה רואה את הבן אדם באירוע מסויים או במכולת או בקניון...או ברחוב
הפעם הראשונה הזו, ששקשורה לאלפי שנות אבולוציה ואומרת לך (אחרי שראית את הבן אדם) , ״אוקי, מי זו ? מי זה ? תנו לפחות צ׳אנס לדבר איתה או היא איתי. ואם שנינו רוצים, אז נוכל להתחיל לשוחח״
הרעיון הוא כזה (וכמובן זה יותר..השראה לרעיון שאחרים בתגובות יצטרכו לשכלל כאן או עם החברים הטכנולוגיים שלהם)
א. בן אדם שמחפש להתחתן, צריך להצטלם -כל- פעם שהוא יוצא לאירוע חברתי או מקום שבו יש אפשרות לשידוך. 2 תמונות. תמונת פנים. תמונת גוף-פנים.
ב. ברגע שהצד השני רואה מישהו מעניין בציבור, הוא יוכל לפתוח את האפלקציה באותו רגע או מאוחר יותר בבית ולראות -רק- בדגש על -רק-, רשימה של אנשים שהיו בסביבתו, בלי שם, בלי כלום, הדבר היחיד זה שלכל בן אדם ברשימה הזו ,יהיה את 2 התמונות. זהו.
ג. הוא ראה באפלקציה את מה שמצא חן בעיניו, באותו רגע, או בבדיקה בסוף הערב או יום למחרת. והוא שולח ״בקשה״. בבקשה, הוא שולח את הכרטיס שלו. הכרטיס יכלול את 2 התמונות שהוא צילם לפני היציאה שלו מהבית. ועוד פרטים בסיסיים. גיל. עיר. מקצוע.
ד. הצד השני מקבל את ״הבקשה״. אם מאשר, הם מדברים בוואצאפ. אם לא מאשר, לא קורה כלום. שום פידבק.
דבר אחד בטוח, שירות כזה חייב להיות משהו בסדר גודל ארצי כמו וויז, כמו easy.co.il, גטטקסי.
כלומר לכל מי שרווק ומחפש שידוך, צריך להיות אחד כזה. הוא צריך להיות מודע שהשירות הזה קיים, כמו המון שירותים מפורסמים.
רק רוצה להדגיש נקודה שאולי ברורה לי, אבל לא לקוראים.
הדגש הוא כאן, לגשר על מה שמתחיל במציאות ומסתיים באייפון
במקום מה שמתחיל באייפון ומסתיים במציאות.
לדעתי, זה הסדר הנכון. במציאות, אתה קולט את -מציאת החן- הרבה יותר טוב מאשר כשאתה עובר על 800 פרופילים באתר ומנסה את מזלך כמו במילוי חיש גד.
התעייפתי בהקלדה. בכל זאת, אני אחרי פרוסה של עוגת תפוזים בחושה בסיר פלא. זה המון סוכר.
אז בבקשה, לא לחפש כאן את הבעיות או דברים שפיספסתי אלא לתת הצעות יעול. לשכלל את הרעיון בכיף. מצידי שיהיה רעיון שונה לגמרי, העיקר שיהיה מוצלח.
וכן, אפשר גם להסתלבט בתגובות הכל טוב.
העיקר...שגם תהיה בדיקה רצינית, איך לעזאזל פותרים את הבעיה הבסיסית הזו. איך מגשרים על ה 5 שניות אלה שהרוב לא יוזמים בפועל ואין התקדמות.
תודה.
וכרגיל, אם קראתם עד לכאן...אז כל הכבוד. לי לא היתה סבלנות כ״כ. אז שוב תודה. עד לניצחון.
בנות - קיבלתן הצעה, ביקשתן תמונה ודחיתן את ההצעה.
בהנחה שהמראה לא השתנה, יש טעם לנסות שוב אחרי חצי שנה-שנה או שחבל על הזמן?
אבל רק כהשתדלות לנסות שוב ולא מתוך ציפיה, כדי שלא תתאכזב..
לפעמים המבט משתנה
הדגש משתנה
עשית צעד אחד.
הצעד הבא, חייב להיות של הבחורה. חייב.
זה כמו במשחק לוח. צריך להיות סדר. תור.
כל אחד עושה מהלך בתורו.
אם הבחורה עדיין לא התחתנה,
היא מוזמנת לעבור על הרשימה שהיא דחתה ולבקש תמונה נוספת. גם זה בעייתי
(מבחינת הגבר שחוזרים אליו אחרי דחייה בגלל תמונה), אבל זה עוד קצת הגיוני.
זה גם חשוב כדי ״שהמערכת״ תעבוד בצורה תקינה,
כי אחרת, יותר ויותר ישלחו הצעה נוספת אחרי דחיה וגם לסרב שוב זה לא קל (מצד הבחורה), אז אין צורך להעמיס.
ולכן, לדעתי זה ברור מאוד : לא לנסות שוב.
עדיף שהבחורה תחשוב טוב טוב לפני שהיא דוחה הצעה בגלל תמונה. היא תמיד יכולה לבקש תמונה נוספת.
אבל ברגע שהיא דוחה, אז היא והגבר צריכים להפנים, שזהו. נגמר.
ברכותיי.
בטוח שרוצה לנסות שוב? למה?
טוב אם בא לך תנסה.
אתה תעשה מה שבא לך.
תמיד יש אפשרויות, אתה יכול גם לקחת הפסקה קצרה קצת לשפר מעמד, לחסוך קצת כסף, לעשות קצת כושר...
הרבה יותר מועיל לדרך ארוכה לשחרר מאשר להתעכב על כל "פספוס".
זה הרבה כוחות שמושקעים במניה שבדרך כלל לא משתלמת.
אומרת אחרי שהציעו לי שנה שעברה בחור ואמרתי לא, והשנה הכרתי אותו ואנחנו יוצאים והוא ממש חמוד והזמן עושה את שלו.. אין לך מה להפסיד, מקסימום תדעי שבדקת ואת לא בתחושת פיספוס
לא להתאכזב אם לא. זה פשוט כדאי כי דברים משתנים, לפעמים הצד השני מתאפס ומבין שפסל על משהו חסר משמעות. יש לא מעט זוגות שהתחתנו אחרי שצד אחד היה העקשן יותר.
שזה פשוט הזוי מה שקורה היום עם צניעות, פגשתי לאחרונה את חברים שלי(דוסים) והייתי בהלם מאיך שהארוסות שלהם התלבשו.
מתחיל כבר לחשוב שאני הבעיה פה
עולם הזוי
מעשה שהיה כך היה:
חבר (נקרא לו משה) פנה אלי, וביקש ממני חוות דעת על בחור מסוים (נקרא לו דוד). "שמעתי שהוא עובד באותו המקום כמוך אז אולי אתם מכירים".
משה חשב לשדך את דוד לבת דודתו.
עכשיו, אני באמת מכיר את דוד.
למרות שעבדנו במקום עם מאות עובדים, במקרה יצא שהוא ואני היינו ממש באותו הצוות, כך שהיכרנו היטב.
דוד היה בחור יר"ש, גבאי בית הכנסת של מקום העבודה, בוגר ישיבות טובות של הציונות הדתית, איש ספר, מבריק ושקדן בצורה יוצאת דופן.
לא סתם הוא קודם במהירות ומחבר בצוות שלי, הוא הפך להיות מנהל הצוות. זה היה ברור וטבעי לכולם.
אלא שהייתה לדוד בעיה רצינית: כשהוא התעצבן, וזה היה יכול לקרות בשנייה, אף אחד לא רצה להיות באותו החדר כשזה קורה. המחזה היה פשוט מפחיד.
למשל בוקר אחד הוא הגיע לעבודה בשעה 10, ואני אמרתי לו בחיוך "בוקר טוב". הוא חשב שאני צוחק עליו שהוא מגיע בכזאת שעה, למרות שזאת בכלל לא הייתה כוונתי.
מיד, בלי שום אזהרה, עלה מ-0 ל-100. צרחות, איומים, השפלות. אנשים פשוט ברחו מהחדר.
מהר מאוד גם אני וגם אנשים נוספים הגשנו תלונות על ההתנהגות שלו, והעבירו אותו לנהל צוות אחר. ואז זה קרה שוב, ושוב, ושוב.
מצד שני, לא רציתי לפסול כ"כ מהר את השידוך. אולי אני מגזים? הרי אין בן אדם שלא מתעצבן לפעמים. וגם לאנשים עצבניים מגיע להתחתן.
אמרתי למשה שלפני שאני עונה לו, אני רוצה להתייעץ עם עוד מישהו.
התקשרתי לאדם נוסף שעבד איתנו בעבר, וכבר לא נמצא איתנו היום בקשר. הוא גם לא היה באותו הצוות, אבל כן יצא לנו לעבוד ביחד וכמובן היינו נפגשים בכל יום במנחה.
תגיד, שאלתי אותו, מה דעתך על להציע שידוך לדוד?
ככה שאלתי. בלי לכוון לתשובה מסוימת, בלי לרמוז שיש בעיה ספציפית ממנה אני חושש.
תשובתה הייתה ברורה:
צריך לשדך לו מישהי שתדע להתמודד עם התקפי הזעם שלו, וזה לא יהיה פשוט.
חזרתי למשה, וסיפרתי לו שבגלל שגם צד ג' מסכים איתי, אני לא יכול להתעלם מהעובדה הזאת:
כשדוד כועס, כולם בורחים מהחדר. הוא צורח, יוצאים לו ורידים בראש, הוא מאבד את העשתונות. אי אפשר באותם רגעים לדבר אל ההיגיון שלו, ומילא אם זה היה קורה פעם בשנה - אבל במציאות זה קורה פעם בשבוע...
משה הודה לי על שסיפרתי לו, וכמובן לא המשיך עם השידוך הזה.
אז נשאלת השאלה...
האם גם אתם במצב הזה הייתם עונים כמוני?
האם לדעתכם מותר וחובה להרוס שידוך כאשר יש פגם משמעותי במידות?
איפה עובר הגבול?
וכמובן כל דבר שבא לכם לכתוב
יש כנראה משהו בדברייך, יחד עם זאת, היות וכתבת על "בנות" באופן כללי.
חשוב לדעת כי על פי כל המחקרים בנושא, אלימות בין בני זוג היא בעיקרה סימטרית.
יש על כך המון חומר למי שמתעניין,
למי שרוצה להעמיק קצת יותר, מומלץ לקרוא ספר שיצא לאחרונה בשם "הצד השני של הכאב".
וכאן עוד סרטון בנושא
מניסיון בדייטים עם כמה וכמה ביינישים
רובם (אך לא כולם) פשוט מתנהלים מוזר בהתחלה!
אני אתחיל בשפת גוף שהיא לא מודעת לעצמה
יושבים רחוק מדי, קרוב מדי, על קצה הכיסא או נשענים אחורה בפוזה שלא מותאמת לסיטואציה.
מסתיים הדייט, אפשר להגיד בנימוס מינימלי וחיוך "היה כיף" או "היה נחמד" וגם "תודה על הערב".
אפילו אם סבלתם מכל רגע, זה עדיף מאשר מבט חטוף ו"נדבר".
גם בדייטים הכי נוראיים שהיו לי, השתדלתי מאוד להיות נעימה ומכבדת עד הרגע האחרון. וזה לא קשור לכמה אני דוסית.
ועוד שלל דוגמאות פרטניות, למשל מישהו שאמר לי באמצע שיחה "תקשיב" כאילו הוא באמצע דיון עם עוד חבר מהישיבה.
או שבחור חיכה לי בתחילת השביל שאבוא, ואז התחיל ללכת לפני שהספקתי להגיע אליו. התחלתי בערך לרוץ מאחוריו כדי להדביק את הפער. הוא אפילו לא הסתכל..
בנות הן לא חייזרים! אני מבטיחה!
גם לנו קשה בדייטים ראשונים וזה מתבטא בצורות אחרות.
ואני מבינה, זה מגיע כנראה ממקום טוב, מהשתקעות בעולם התורה (ב"ה), אבל הלוואי שדברים מסויימים היו קצת יותר במודעות. אשמח לשמוע אם למישהו יש זווית אחרת על האירוע..
*הדבר נכון גם לגבי חיילים עם הוויה של ביינישים וגם לגבי בחורים שנפגשו כבר עם הרבה בנות.
הייי!
זה אתה שחירפנתי אותך ביום הראשון עם הזיכוי.
זוכר אותי?
הוו לא. שוב את? עולים לי הפלאשבקים שוב..
חחחחח ואי סליחה ממש תקשיב, אבל באתי לחרפן אותך שוב !
אחרת איך תלמד??
נקודה טובה אוקי שוט מה את רוצה הפם?
החשבונית שלי נעלמה ואין לי דרך לשחזר אותה מה עושים? אני יודעת שיש שם לפחות 150 שקל והספרים שלכם כל כך יפים ומפתים..
-אני 
הממממ וואלה בעמת שאין לי שמצ התקלת אותי רצח
לאא נו פליז בוא נשלב מוחות בטוח יש דרךך
-בחורה עם פרצוף סמכותי נכנסת~
היי את עובדת פו גם נכון? את טובה בדברי? את ממהרת?
קצת כן, אבל מאתם צריכים?
אני מסמן לה עם הראש היידה ספרי לה תסיפורשלך.
טוב אז תקשיב ממתי התמונה בווצאפ? מסתבר שאפשר פשוט להקליד תתאריך והשעה ולמצוא תהזמנה.
ואי תקשיבי איך עלייך את צצת פצאום!! משמים באת לנו.
בכיף מיכל, זכות לעזור לך! תברכי אותי לזיווג אבל
(לי נופל האסימון) ידעתי שהיא מוכרת לי אשכרה מלכת השדכניות מיכל וולשטין ירום הודה אצלי בחנות
איזה נס היה פו הרגע ראיץ מזה?
כן ממש! אני נוהג לקרוא לזה חיוכים קטנים של השם.
ואת יודעת משו? מאז שהתחלתי לעבוד כאן השם הביא לי תחיוך הכי מתוק שיש. באותו ערב שהתקלת אותי עם החשבונית שלך הכרתי מישי ומאז אנחנו ביחד והקשר יחסית ממש מתקדם(:
דיי לא נכוןן וואוו איזה כיףףף הבנות מכאן הכי שוות זכיתה (;
-למה נראלך באתי לעבוד כאן? ((((;
~מיכל מעלעלת בספרים ומזמזת. אני ממשיך לאכול תאורז שלי
תגיד, כמה גדולי האומה?
69 2 ב120.
ממשיך לבלוס תאןרז המלוח שלי
אתה שומר עליה טוב כן? |נחנק מהאורז|
נכון..? אני לא מצליח להוציא הגה
מחווה לה עם הראש באגרסיביות מאולצת |כן|
גומע חצי בקבוק מים בתקווה שלא אפטר מהעולם בדקה הקרובה מול מיכל.
~נושם.
תקשיבי נחנקתי מהאורז ממש לא מהשאלה שלך!!
כןכן כך קיוויתי (;
5 שניות של דומיה מתפוגגות לפרץ מטורף של צחוק עז משנינו.
נו אז ספר איך הכרתם?
ממ בהתחלה היינו ידידים טובים איזה שבועיים.
מיכל מתפרצת עליי בצחוק כמעט לעגני, שבועים?! פפפ בתקופתך היו לי ידידים חצי שנה
לאא נוו לא לזה התכוונתי, התכוונתי שהיינו בוייב של ידידים שנינו לא באמת ידענו מה הלוז איתנו רק שכיף לנן ביחד.
ואחרי שבועיים הבנתי שאני באמת מחבב אותה. אז התחלתי איתה בזולה של חזרוני ועוד ליד חברה שלה!!
פששש סופסופ גבר אמיתי. איפה מוצאים כאלה ? כבר אין כאלה יותר. אני אומרת לך היום בגלל שכולם נהיו דוסים שכחו מהדברים ההכי פשוטים. לא אומרתך עכשיו להתחיל עם כל דבר שזז אבללל כן לגלות עניין כשצריך. ואלה אני איתך באותו ראש מיכל ככה אני תמיד אבל הרוב לא.. ולא רק דוסים.
זה יוצא 47 סהכ תאמין לי אתה זכית בדבר הכי גדול(:
אני יודע. ותודה ממש על השיעור
אני הנני כאינניאחרונהשלום,
מישהו מכיר יועץ זוגי מומחה ברמת פסיכולוג למקרה של זוג במהלך דייטים שמתלבטים?
אפשרי במרכז/ירושלים/יו"ש.
אפשר לכתוב לי גם כאן וגם בפרטי.
הוא חרדי אבל עם הרבה ניסיון בציבורינו בנושאים האלה
..
שאולי חיון
052-480-4818
איש פלא
אם כל כך נוח לי וכיף לי בחופש של רווקות וחוששת מהאחריות של הנישואים איך אשכנע את עצמי?
לא הייתי מנסה "לשכנע את עצמי", אלא להבין יותר לעמוק מה הסיבה שאת כן רוצה להתחתן.. או להפך, מה הסיבה שאת לא רוצה להתחתן?
להבין את השורש העמוק, אולי זה מתוך רצון לשייכות/ בית/ חברות עם האיש שלך/ פרטיות וכו'
ואז יכול להיות שהדבר הפימי הזה יגיע ולא בחליפת חתן, אלא שהחתן שלך יגיע מהסיבה האמיתית.
בעיניי כשפחד מגיע הוא כי לא ביררנו עם עצמנו מספיק לעמוק את הרצון שלנו ולכן הוא מולבש בתחושות כאלה.
מאחלת לך בירור טוב ומעמיק בעזרת ה' ית'.
מצידו אמר שאפשר להכיר ושאפשר לעבוד על זה יחד. דקה אחרי זה אמר שקשה להכיר היום נשים שכולן "זבל". ישר נרתעתי. המשכנו לדבר זה ערך בערך 20-30 דק' וכל מה שהרגשתי זה כמה שהמהות שונה בין חילוני לבין דתי למרות ששנינו יהודיים. עולם הערכים, המושגים, האמונות, המילים, הצרכים, העדיפויות שונה.
למרות שהוא התעקש מאוד שנכיר ודי ברחתי ממנו ..
חשבתי אחרי כן האם אפשר להקים בית עם אדם חילוני שהמהות רחוקה מהמהות שלי. וכן יש זוגות שהצליחו תוהה מה קורה שם ואם יש פשרות.
יש פערים עצומים בין העולמות והחיבור הוא מאוד מורכב.
אפשר לראות את זה בזוגות שאחד מהם חזר בתשובה. זה מאוד לא פשוט, במיוחד בחינוך הילדים.
אם האישה הוא החילונית אז זה בכלל בלתי אפשרי.
יהיה קשה מאוד לחבר ביניהם.
השאלה היא מה מרכז העניין שלהם.
אם הדתיות\החילוניות לא לוקחת מקום נכבד מהזהות שלהם זה יכול לעבוד.
חוץ מזה, 20-30 דק' של שיחה זה המון....
משותפות
הקמת בית יהודי כשר - דתי ..
טהרת המשפחה המצווה הכי חשובה אי אפשר לזרוק לפח
מסורתי .. גם קושי גדול מאוד נניח.. במקרה הרע
אבל חילוני?? איך
טהרת המשפחה
גם לי זה קרה כרווקה שהתעניינו בי גברים לא דתיים.
אבל באמת לכתחילה בעיניי זה ממש לא שייך
עבר עריכה על ידי כל קול קן כן בתאריך י"א באייר תשפ"ה 8:09
אחרי שבחרתם את מי שבחרתם ואתם איתם ב"ה כבר תקופה ארוכה עם ילדים בנוסף...
האם יש צורך לרווקים/ות "להנעל" על אותה רשימת מכולת מיוחדת או שאחרי החתונה זה לא שווה כלום?
העיניים הכחולות והשיער הבלונד מכינה חביתה בלחץ וגם היא שרופה?
ה-2 מטר גובה עוזר ומוריד דברים מהמדף העליון או שבכלל יש לו פחד גבהים?
מכל מלמדי השכלתי
1460 ימים, ארבע שנים תמימות מאז שהתחלתי לצאת לדייטים.
הרבה השתנה בחיים שלי, הרבה מאוד...
חוץ מדבר אחד - אף אחת לא מעוניינת בי.
עדיין לא יצא עדיין לשידוכים?
( חברה טובה שלי ההורים שלה בהפרש גילאים של 14 שנה, תחשוב שהוא חיכה לה עד גיל 35🙃)
או שפשוט עדיין לא מוכנה במאה אחוז בשבילך
אם תפגוש אותה לפניי הזמן הנכון לא בטוח שהיא תשלים אותך כמו שצריך...
אתה לא יודע מה השם מתכנן לך
אני בדעה שכל עכבה לטובה
וכל מכה ונסיון זה בעצם ליטוש זה הופך אותנו ליותר טובים וזוהרים...
לעתים אתה מאד רוצה למצוא את האחת, אבל יש לך פחד פנימי ממשהו- מאינטימיות רגשית, תמונת זוגיות שלילית שראית ומלווה אותך, ממחויבות וכו'.
אדם שהוכשר לכך, יוכל להבין מההתנהלות שלך בדייטים איפה הבעיה (במידה ויש) ולקצר לך את התהליך.
לעתים אדם לא מודע למה הוא צריך, וכתוצאה מכך מתעקש בבירורים על דברים שלא מיטיבים איתו. ממילא, אדם כזה לא יתחתן או שהזוגיות שלו תהיה בקאנטים.
בקיצור, מאמן זוגיות יכול לאבחן לך מה תוקע אותך ובד"כ כשהתקיעות נפתרת- מתחתנים מאד מהר.
מאמנ/ת יכול/ה לעזור לך בהמון דברים, אני אישית השתמשתי במאמנת רק כדי לדייק ולהבין מה אני מחפשת, ואיך לנסח את זה בצורה מובנת בכרטיס.
הם גם יכולים לעזור לך להבין מה תוקע אותך - האם יש התנהגות לא מודעת שגורמת לאי נוחות אצל הצד השני? האם יש אצלך מחשבה חוזרת שעוצרת אותך מלהתפתח בקשר? הם גם יכולים לעזור לך להבין אם כדאי להפסיק את הקשר (מאמנים טובים לא ידחפו אותך לקשר ״כי אתה צריך להתפשר״ - אלא אם כן זו באמת הבעיה שלך ;) )
אני לא מאמנת בכלל(ולא יודעת כלום בגדול..), אבל יכולה להגיד לך שיצאתי עם בחורים ששדרו ״אף אחת לא רוצה אותי ״ וזה הורגש , היית רוצה לצאת עם בחורה עם רגשי נחיתות? שאתה יוצא איתה כדי לעשות לה טובה?
הקשרים הכי מוצלחים שלי היו עם בחורים ששנינו היינו מרוכזים בליהנות - בלהכיר אחד את השני ולהפך , ופשוט לצחוק (קריטי בפרט בהתחלה!) קשרים שהמטרה הייתה ששני הצדדים יהנו מההיכרות , למרות שתמיד יכול להיות שלא נתראה יותר .
שיהיה בהצלחה בהצלחה!
ממש ממליצה לחפש מאמן! מקווה שתמצא אותה בקרוב!
אכן מדובר באתגר קשה,
אך ייאוש ועצבות (@מרגישחסרתקווה @בחור עצוב) לא יועילו,
וכנראה רק יזיקו לרצון שלכם להשיג את מטרותיכם.
מי שיהיה עצוב ו/או מיואש גם יקבל בת-זוג בהתאם, ותחשבו אם זה מה שאתם רוצים..
לענ"ד, כדאי לכם לעבוד על הסטטוס של המצב-רוח, ורק אז להמשיך לצאת כשאתם יותר קרובים למי שאתם רוצים להיות..
מומלץ גם לנצל את הזמן הזה כדי לעשות דברים שאח"כ לא תוכלו לעשות בתור נשואים והורים..
שמי שעצוב או מיואש יקבל בת זוג בהתאם הרי כתוב "שרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה" וכו'..לעניות דעתי אישה יכולה לעשות פלאים לגבר, זה לא אומר שצריך להתבוסס בדם הצער והיאוש של מה יהיה עד שהיא תגיע וכו' עם זה אני מסכים. אבל זה רחוק מהקביעה החותכת שהצגת, וגם ראיתי בעוד איזה מקום מחילה אני לא זוכר כרגע איפה, שהאישה היא שמחת הלב אז יש דברים בגו'
וגם בנוגע לזה שהאישה יכולה לעשות פלאים לגבר(וכנ"ל ההפך אגב), נכון שהגבר צריך להיות מסוגל להתקיים בשמחה גם עד שהיא תגיע אבל לא משם אני בא אלא יותר מ"לא טוב היות האדם לבדו" שאלו דברים של השם יתברך כבר לא של חז"ל או שלי.
"בת זוג בהתאם" -
לא התכוונתי שהבת-זוג תהיה דווקא גם מיואשת או עצובה (אם כי זה בהחלט יכול לקרות).
אלא שכשפוגשים בת-זוג, אז הבת-זוג תפגש עם מי שהוא עכשיו (כלומר מיואש או עצוב) ולא עם מי שהוא חושב שהוא יהיה.
אז בפועל הבת-זוג תתאים לאדם מיואש או עצוב..
ואם בן-אדם לא רואה את הייאוש והעצבות כחלק מהותי מהאישיות שלו, אז בתקופת הפגישות כדאי לו מאד להביא את החלקים המהותיים שבו.
וזה דבר שכדאי לעבוד עליו עוד לפני שהוא פוגש את הבת-זוג.
ולגבי שאר הציטטות שהבאת,
לגבי הציטטות מחז"ל - אמנם יצא לי לפגוש בהן, אך הבנתי אותן בצורה אחרת.
לא שהאישה היא זו שתגרום לשמחה, אלא שהשמחה לא יכולה להיות שלמה בלעדיה.
ולגבי הציטוט מהתורה - אם נשאל למה כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" ולא "לא טוב לאדם להיות לבדו", אז יהיה לך יותר קל להבין את הפרשנים על הפסוק..
אז לענ"ד, ממש לא כדאי לבנות על זה שהאישה תעשה פלאים.
אלא שהאדם יצטרך לעבוד על הפלאים של עצמו והאשה בע"ה תשלים לו אותם..
וחוץ מזה אתה צריך רק אחת
אני חושבת שהתהליך נורא שונה לכל אחד(ויודעת שלא מנחם לשמוע את זה) , יש כאלה שיוצאים עם גישה לא נכונה (ראה את הדוגמא שלי בהמשך) , יש אנשים שפשוט מסדרים להם בחוסר התאמה, יש כאלה שהכרטיס/תמונה יוצרים רושם מוטעה, או שיש להם ניואנסים או התנהגות מסוימת המרחיקה אנשים, ויש גם כאלה שמתנגשים באמצע הרחוב ופורח ביניהם סיפור אהבה…
יכולה להדגים לך על התהליך (שעדיין מתרחש) שלי:
1. בשנה וחצי הראשונות שיצאתי , לא הייתי בשלה.
יצאתי כי כולן יצאו, וזה יצר מצב לא הוגן עבורי- שאני חוזרת מדייטים מתוסכלת כי אני לא מרגישה אף פעם רצון להמשיך, וכמובן - לא הוגן עבור הבחורים - שיוצאים עם משהי שלא יודעת מה היא רוצה.
2. מאז, התנצלתי בפני הבחורים, הגעתי למצב שאני רוצה להקים בית - אבל עדיין קיבלתי לרוב הצעות לא מתאימות .
3. דייקתי את החיפוש , דיברתי עם מאמנת ועם חברות שעזרו לי לדייק את מה שאני מחפשת , ולנסח את זה בכרטיס , ומאז ב״ה ההצעות יותר בכיוון, וב״ה כרגע הולך טוב ממש 😊
*היו הפסקות בכל שלב בין לבין
אני לא יודעת אם אני יכולה לאמר שאני כבר שנתיים וחצי - שלוש בעולם של הדייטים , כי מצד אחד - נכון, זוהי התקופה שעברה מאז הדייט הראשון שלי בעיני הדייט הראשון הוא לא אבן דרך - או מסמל תקופה שאני יכולה לספור ממנה עומר. מצד שני - זה כן הזמן מאז ש״התחלתי״ לצאת.
רוצה גם להגיב לך לגבי. השאלה שלך על המאמנת , אבל אני חושבת שאם אאריך עוד, זה כבר יהיה ארוך לקריאה, אז אני אגיב בהמשך להודעה שלך בנושא .
שיהיה בהצלחה רבה! מאחלת לך אופטימיות ואור בהירות בדרך!
בתמצות הדברים, ידוע שחרדים לא עפים על נישואים בין עדות בעיקר אשכנזים ועדות המזרח (אמר החרדי)
ההפתעה הייתה מהתורני שאמר שגם בסביבה שלו זה כך.
אני מפספס משהו? והאם נגזר עליי לא לחפש מישהי מעדה מסויימת רק בגלל שכך החברה מסתבר מכתיבה?
איך זה מרגיש להתאהב באמת.
תוהה אם זה בגלל שאף פעם לא חוויתי או שבגלל שחווה כל הזמן.
בכל אופן מה שבטוח זה שכבר הרבה פחות מפריע לי מה יהיה הצעד הבא בקשר אם היא בעניין או לא.
פעם זה היה כואב/מעניין אותי היום זה פשוט.. ממש רגיל ובנאלי כזה.
והאדישןת הזאת שפיתחתי לא מוצאת חן בעיני
אולי זה סוג של מנגנון הגנה ללב שכבר הבין שבנות לא חושבות בצורה קוהרנטית. יום אחד הן ישתפו איתך חלומות לעתיד ולמחרת יתייחסו אליך כמו זר מבלי שהן בעצמן יודעות למה .
באלי להמליץ לכם, תהיו בצ'יל אל תתנו לבנות יותר מדיי לשאוב ממכן אנרגיות אבל מצד שני אני מרגיש שזה לא עצה טובה לפתח תאדישותהזאת
רק שלא מעט פעמים, מנגנוני ההגנה מקשים להגיע למטרות שאליהן אנחנו שואפים..
השאלה, מה עושים מכאן?
בסופו של דבר, אם תפגוש מישהי שבאמת תרצה להגשים איתך את חלומותיה, וגם יכול להיות שאתה מבחינה שכלית תוכל לראות פוטנציאל טוב לקשר.
אך מנגנון ההגנה של האדישות ימנע ממנה להבין שיכולה להיות הדדיות לרצון זה, מה שעלול להוביל שתפספסו זה את זו..
מה דעתך?
אני מבטא המון רגש.
רק טוען שכבר הרבה פחות משנה לי איך ומתי יסתיים הקשר כתוצאה מיותר מדיי פרידות מטופשות
יש בזה יתרונות ויש חסרונות
אני דיי מתגעגע ללב שהיה לי פעם.
מצד שני זה גם היה קשה מדיי מדיי
ר' מנחם מנדל מקוצק אומר אין שלם מלב שבור האדם שחש את ליבו הוא יכול להיות שלם יותר כי הוא יכול לאחות את עצמו
אולי היא תרצה ואולי לא, אבל מה הכוונות שלך?
כמו לצאת לדרך בלי לדעת מה היעד, קשר בלי מטרה ברורה של מחוייבות יכול להמרח ואז לאבד את זה... תקדיש קצת זמן להבין מה הרצון שלך מהקשר מלכתחילה....
הרמוניההחלטה שיכלית בשילוב של רגש.
בין התאהבות לא מותאמת לבין אדישות ישנה אפשרות אלטרנטיבית - רגש מבוקר. אני מחליט בצורה מותאמת מתי להביא את הלב שלי, ובהדרגה.
ואם כן איך מצטרפים?
