פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 30)

שבחרת כאהבת הבורא כדוג'

ציטוט של מי זה?

ובהתאם לזה, לרצות לטפח / לעזור / לתת / להשקיע באותו ערך. זה יכול להיות ילד או חתול או פרח או אישה, אבל הרעיון הבסיסי דומה.

לפי מה שכתבת היא נתינה?

איני מאמין שנתינה מולידה אהבה, או שאהבה בהכרח תגרום לכך שאתן משהו (לפעמים דווקא לאהוב זה לשחרר, כמו עם ילדים)

השחרור בהקשר של הילדים (נכון גם למע יחסים בעיניי) הוא בשליטה. לתת להם להיות מי שהם בלי להפריע

אני שמעתי פעם מפי הרב דסלר שאהבה היא תולדה של נדיבות. זה אקסטרה מנתינה. מקום אחר בנפש, שהגבולות בו הם אחרים כי הוא כולל גם וויתור. (גם על שליטה).

התחברתי לזה מאוד

כתבתי את זה מתוך מחשבה על אהבה לילדה שלי,

קשה להגדיר מהי אהבה בין בני זוג

זו מילה סודית.

מרגיש לי חילול והוזלה הנסיון למשש אותה, לתת לה מילים, להסביר אותה...

ולמרות זאת...

אהבה תחלס היא עצם הקיום שלנו, משהו אוהב אותי ונותן לי חיים, המקום הכי אינטימי האישי שיש. במקום אהבה אפשר אולי לומר מקום.

הבקשה הכי עמוקה ואנטימית שלנו היא בקשת המקום, היסוד לכל הבקשות שלנו, העשייה שלנו,  בקשת מקום. אפשר לנסות להשיג אותה דרך מעשים ההצלחות, דרך כסף, אוכל בשפע גשמי, דרך עבודה רוחנית או באמונה בנשמתי ובבורא שנתן לי אותה, נתן לי אהבה ומקון.

ממנו אנחנו באים ופונים לעולם ולאליו אנחנו חוזרים.

עצם האהבה בתוכי, ביחס לעולם, לאשתי, לילדי, היא סוד.

סוד שאפשר לפתח אותו, להרחיב אותו, להוציא אותו לפועל, להביע אותו, לתת אותו, להניע איתו מהלכים, אבל הוא בעצמו- סוד.

וקולע

זו תנועה

שמעוררת קירוב ונתינה

ככה אמר הרב במדרשה😉

הרב אמר

 אז הוא יודע.

בפשטות נראה שהוא אומר שזה רגש שמוליד

הייתי חושב שזה דווקא אב ואם לכל הרגשות(:

כי זה יותר מורכב ומופשט.

בכולופן אצלי השפת אהבה זה מתנות, זמן איכות, ודיבור(ביטוים של רגש)

אגב כשאני אומר מתנות הכוונה ללתת,פחות לקבל.

יש הבדלים בשפות האהבה בין בנים ובנות

אני מנסה להגיע לשם דרך רגשות אחרים

מה זה בדידות - נוכל להגדיר את זה באופן מוחלט, או שזה סובייקטיבי?

אני נוטה להרגיש שאם היינו אומרים אני חווה בדידות וכך הזולת מבין אותנו, היה נלקח מהמקום של השיח הרגשי כל העומק שלו.

כלומר- המילים האלו - אהבה, שנאה, בדידות, כעס, אכזבה, געגוע, פחד...

הן מילים שבפשט שלהן יש משהו מאוד גרעיני, אבל הן אוצרות בתוכן הרבה מאוד עומק ווריאציות אפשריות - אולי כשם שפרצופיהם שונים.......

ולכן, בשיח רגשי, אם הזולת אומר אני מרגיש X,  תמיד תגיע פה השאלה - תסביר, תפרט, תספר........

עכשיו אני שמה לב שהרגשות השליליים הרבה יותר מגוונים, כלומר שבאהבה טמון הרבה מאוד, גם הגעגוע שהוא רגש חיובי, למעשה נגזר ומשתלב יחד עם האהבה..

דומה באורח החיים, בהשקפה, במחשבות על הבית והמשפחה לעתיד

משלים בהרבה דברים אחרים - אופי, תחומי עניין, תכונות, יכולות 

אפשר לחשוב על זה כמו פאזל (:

החלקים חייבים להשלים אחד את השני כדי להתחבר, אבל לפני הכל חייבים לוודא שהם שייכים לאותה חבילה, שהם אמורים להרכיב ביחד את אותה התמונה (: 

בחלק שרוצה דומה.

מה הכוונה אופי שלים?

למשל - היחס לכסף, הוצאות כספיות, ניהול החסכונות וההשקעות של הכספים של המשפחה.

לפחות אחד מבני הזוג צריך להיות בעל הבנה פיננסית לדעתי

למשל - סדר, ניקיון, תחזוקת הבית - שני באלגאניסטים בבית, זה מתכון רע …

ואנחנו דומים בהרבה דברים אבל גם שונים בהרבה דברים אחרים. רבים מהם - למרות שבעלי התאכזב, ואני הופתעתי לגלות את זה - לגמרי תואמי סטריאוטיפ... גברים ממאדים, נשים מנגה.

למה? נראה לי שזה ברור. יותר נוח ונעים לחיות עם מישהו שרואה דברים עין בעין אתך, יש לו מזג דומה, העדפות דומות וכו'. יותר נעים מאשר להיות מתוסכלת על תפיסת העולם המשונה והשגויה שלו, על שהוא לא מבין אותי, על שהוא כל הזמן רוצה X, שאני ממש לא אוהבת, ואף פעם לא רוצה Y, שאני רוצה, ועל שהוא גם מעביר את כל זה גם לילדים שלנו.

(אני חושבת שאפשר ליצור זוגיות טובה ולצמוח דווקא מהשוני גם, אבל הצגתי את הצד של העדפת הדומה, כי זה מה שהעדפתי...)

דומה גם בתכונות הפחות טובות?

ז"א , מישהי שיודעת על עצמה שהיא פזרנית אז חפש מישהו פזרן 

גם כן על מנת שלא יגביל אותה או שתרגיש בנוח עם הפזרנות שלה.

חיפשתי דומה בתחומי העניין, במבט על המציאות, בסגנון השיחה וההומור, באינטלקט, בטמפרמנט, ובסגנון הדתי. לא חושבת שבשאר הדברים בדקתי דמיון דווקא. באופן כללי חיפשתי מישהו עם מידות טובות, עין טובה, ונוח לבריות...

גם שאר הדברים, זה לא שהגעתי עם רצון מהותי שנהיה דומים-  פשוט חיפשתי מישהו שיהיה לי נעים ונוח אתו וזה עבורי קרה כאשר היה דמיון במאפיינים הנ"ל.

דווקא בדוגמא שציינת בעלי ואני באמת היינו הפוכים - הוא היה חסכן קצת בהגזמה ואני הייתי פזרנית קצת בהגזמה, ולאט לאט זזנו זה לקראת זו, וזה ממש מבורך.

אותי בזה שהיא נשית ואני גברי

על איזה השלכות אתה מדבר?

מה כבר יכול לקרות מזה שאדם בוחר להיות חרדי לאומי נגיד..?

השאלה היא למה הוא עושה את זה, זה אם בקטע של רמה תורנית או שזה פשוט להרגיש שייכות למגזר החרדי.

ויכול להעיד בתור אחד שגדל במגזר הדתי לאומי, שאחד הדברים המאד יפים בו, זה שאת יכולה להיות מחוברת לכולם וללמוד מכולם כמאמר פרקי אבות: "איזהו החכם..."

ואז כשמגיעים לשלב של חיפוש זוגיות, השאלה אם זה בכלל תואם את מה שמחפשים, אני למשל מחפש בעיקר רק דתיות לאומיות כי זה המגזר שאני גדלתי בו אחרי הכל, וזה הכי טבעי שיש.

אז להגיד כאילו אני חרד"ל או על התפר במקום דתי לאומי ואז לפרט בהמשך למשל שמחובר לחרדים ושהם נשמעים לפעמים מעניינים למרות שפחות אוהב אותם, זה פשוט לסבך לבנות להבין אם זה מה שהן מחפשות וחבל.

אני נמצא למשל בשגרירים בלב, והשגרירה שלי מכירה טוב את המשפחה שלי, היא בעצמה לא מתחברת להגדרות למרות שהם דתיים לאומים, והיא רואה אותנו בתור משפחה חרדית בקטע הטוב למרות שאנחנו ממש לא כאלו, ובכל זאת כתבה כך כי ככה הבינה את זה (ואבי בעצמו אמר לא להשתמש בכלל במילה חרדי, כי אין לו שום קשר אליהם, היה בעבר חובש כיפה סרוגה ומאז עבר לשחורה כי רצה להשתייך, אבל הסגנון אותו סגנון).

מקווה שהבנת את הנקודה שנסיתי להסביר

אצלכם יש טעות בהגדרה מבחינה חיצונית לטענתך..?

אתה דתי לאומי מבחינתך? אז למה כיפה שחורה..?

היה פה דיון שפתחת על זה אם אני זוכרת נכון

לדעתי, מי שבוחר להיראות בצורה מסוימת צריך לקחת בחשבון שזה משפיע

אז השאלה שלך חוזרת אליך בעצם - למה אתה הולך עם כיפה שמייצגת מגזר חרדי אם זה מסבך אותך בפגישות? אם זה לא מייצג מה שאתה באמת הולך לפיו ומכיר כל חייך בהגדרה?

נכון, אכן פתחתי על זה כמה פעמים, פשוט כי המשפחה היה קטע כזה והרקע קצת מורכב, אז אני רגיל לזה...

ויש לזה גם קצת קטע של ניטרליות, כי להרבה חרדים יש קטע מוזר שהם כאילו סלחנים יותר כל עוד לא מדובר בכיפה סרוגה משום מה

שכל ניסיון להתחקות אחרי דפוסי החברה בשביל להישאר באזור הנוחות שלך, לא יביא לך כלום.

בקטע טוב, כן?

אם אתה מחפש להתקדם לאנשהו, לדעתי,  זה או להשלים עם הבחירה שלך ועם הפרשנות החיצונית שלה או לעבור לצד השני על מלא

בכל מקרה אחר זה קצת לטחון מים ולהיכנס לעמדה שפחות תקדם אותך

בחיים צריך להניח לצדק בצד הרבה פעמים, ולקבל מוסכמויות חברתיות פשוט. לא חייב להיצמד אליהן וזה בסדרשיהיה לך את הגוון שלך, אבל בתחושה שלי אתה מנסה לפצח פה את השיטה כביכול. ותכלס, בעיניי, עדיף פשןט לדייק את החיפוש וזהו . לא משנה איך תבחר להראות, ומה לקחת לחיים הרוחניים שלך, השם ישלח לך את מי שמיועדת ומתאימה לך. 

אבל זה דורש בעיקר ממך לעשות עבודה של דיוק מול עצמך. תרכז את האנרגיות לשם לדעתי. ברגע שיהיה ברור לך איך ומה אתה רוצה, תוכל להתמקד בזה.

ברגע שאתה מעורבב בפנים, זה פתח להרחבת היריעה בדברים שאינם נצרכים כשהפוקוס הוא כלפי חוץ ולא בפנים, ובעיניי זה מרחיק אותך מהמטרה

שמחה שעזרתי🙏

פשוט לבדוק כל פעם של מי הפרופיל ולוודא שזה הותיק.

ולנושא, פתחתי על זה לפני שנה עם תיאור יחסית מפורט:
שאלה קצת לא שגרתית לבנות - תבניות וסוגי כיפות - לקראת נישואין וזוגיות

כיום מסתובב עם כיפות בצבעים קצת שונים, לא סרוגות אבל (כרגע קטיפה כחולה למשל).
לבוש חרדי מלא זה באמת משהו שאני לא אסכים אליו כי אז יראו בי חרדי (כיום לפעמים אני נשאל אם אני אמריקאי, חוצניק, רקע חרדי או בן של חרדי, מתנחל וכל מיני קטעים).

אני יודע שבחיפוש אחרי אותה אחת, ייצוג נכון וברור יותר יכול להקל יותר במקום לאתגר, בהנחה שזה אכן מאתגר ברושם ראשוני (ויש מיליון סיבות לא קשורות לפסילה).

@ארץ השוקולד נראה שמישהו מנסה להתחזות לך

נשמה של ברבור, הוא יודע שאני לא יתחזה אליו. יש לי גם תחושה שידו לא הייתה במעל..

ובכלל , אי אפשר להתחזות אליו כי הוא ניק מודגש באדום.. 

אז just boy... לך תכין חמוצים.

מכל הניקים שבחרתי להתחזות אליהם אתה ניצלת .. זה מעניין ..

אבל לא לעולם חוסן.. אפילו חתול מת בסוף.. נראלי..

פרשתי מפה עד יעבור זעם

אין לי כח לשטויות האלה.

עכשיו גם לכו תדעו כמה זמן יעבור עד שהזעם יעבור.. בעיה.

שוין, אז הולך עם ספודיק חביב וקפוטה. מה קרה. האישה והילדים בדיכאון קליני, אף־אחד לא מוכן להתחתן עם הילדים שלו כי אבא קצת גור אבל לא ממש גור, הבית בקריסה מוחלטת. ואז פתאום הוא מחליט להחליף לכיפה סרוגה וכולם שמחים ומאושרים וחוזר להם האור בעיניים.

לדעתי הסיפור מעיד פחות על מציאות אלא יותר על חיים מלודרמטיים שמחפשים לעשות ביג דיל.

נראה לי שלרוב האנשים יש הורים שהם לא בדיוק לפי הספר. קצת פחות דתיים, קצת יותר דתיים, עולים חדשים, עולים ישנים, כועסים / מקובעים / מתערבים כו' כו' כו'. שאלה בעיות הרבה יותר חמורות מאשר ללבוש ספודיק. ובסוף הוא חי את החיים שלו והילדים שלו צריכים ללמוד לחיות את החיים של עצמם, לבנות את עצמם לבד, וזה לא כזה מסובך אלא אם כן אתה בעצמך מחפש לעשות מדברים כאלה עניין, או לוקח ללב אנשים שמשום־מה זה נוגע בציפור נפשם.

– אני אישית מתלבש בסגנון קצת חרדי. נניח, מכנס חום + קפוטה + מגבעת בשבת, משהו בין חרדי לבין בלש בפילם נואר. שילוב מוזר אבל לאו דווקא לא־יפה. אף־אחד בעולם לא אמר לי כלום על הלבוש שלי, והפוך, הקהילה שלי, דתיים לאומיים, אוהבים אותי מאוד, ואני חושב שהם מבינים את הלבוש שלי בדיוק כמו שאני מבין אותו: שאני מחובר למגזר החרדי/חסידי מבלי להיות חרדי, אבל גם מספיק כדי לא להיות דתי־לאומי, ולהקריא מדף מסרים כזה או אחר.

– נראה לי שראיתי הרבה אנשים בחיי, חלקם עם כיפה שחורה וחולצה של טופאק, חלקם עם כיפה שקופה וציצית, חלקם עם כיפה סרוגה ומכופתרת, חלקם עם כיפה שחורה וחולצה לבנה בחוץ, ועוד כל־מיני קומבינציות שונות ומשונות, חלקם שייכים באופן מובהק למגזר מסוים, חלקם לא מגזריים בכלל, ורבים, רבים מאוד מהם, נשואים. ובאמת שאין לי מושג עד כמה לנשים שלהם אכפת מזה. ברור שבנישת השדכנים והאתרים וכו' כו' אנשים מנסים לעשות כל־מיני "סינונים" ו"בדיקות" וכל־מיני שטויות אבל נראה שיש גם "עולם אמיתי" מעבר לזה.

אז איך אפשר לדעת אם אתה דתי לאומי במבט מהיר? חחחח

מעניין אותי

אני מתלבש איך שאני רוצה ונחמד לי ואני רואה לנכון.

אם למישהו מציק, הוא מוזמן להתלבש אחרת.

בינתיים לאף־אחד מסביבי זה לא מפריע, והפוך, אני חושב שזה מוסיף לדמות שלי.

והאמת שללבוש רק בשבת זה הרבה פחות בעיה.
אני אישית בשבת לובש עם חליפה, וזה לא חריג בכלל בציבור הדתי לאומי, הדבר היחיד שאולי אולי יוצא דופן זאת כיפה קטיפה שחורה עם סרט

אני פרפר חופשי ומאושר.

אבל אני חושב שבין השטויות, בסופו־של־דבר התובנות הן אותן תובנות. יש המון סוגים של אנשים משלל הגוונים והמנעדים שהם גם נשואים. וכנ"ל גם לגבי בנות. זה אומר שאפשר להתחתן גם אם לא הולכים 100% לפי הספר המגזרי. ככל שמייחסים לזה פחות משמעות, ככה גם לסביבה פחות אכפת. מי שקריטי לו, לבריאות.

ובמגזר הדתי לאומי זה באמת מהיתרונות המרכזים שלו בניגוד לחרדים, שהוא הרבה פחות תבניתי.

בסופו של דבר צריך להיות ברור שאתה לא חרדי כדי להחשב כחלק מהמגזר הדתי לאומי, על כל ההשלכותיו

ביחס להתנהגות בדייטים -

מה שנכון בגיל 19 נכון בגיל 29 ונכון בגיל 39 ועוד סוף החיים.

כן אפשר להיות אופטימי גם אם עובר זמן רב, זה לא אסור או בלתי אפשרי

אתה נפגש עם בנאדם יחיד ומיוחד, אין מה לפחד ואין מה להיות בתחרות של שבירה.

מי יהיה תותח וידע להתמקד בדברים החשובים בזוגיות מתי שהוא מחפש בן/בת זוג?

ש"נשבר" ומתחתן בסוף מאושר כמעט תמיד מזה שהוא נשבר ואומר לעצמו למה לא נשברתי לפני. אבל לא יודע לא הייתי שם.

אפשר לדמות את זה לתקיפה באיראן, ישראל דחתה ודחתה ודחתה עד שלא היתה לה ברירה ואז ראתה שכל הפחדים היו דמיונות

רוב אנשים שאני רואה לא מרגישים שזה אילוץ להתחתן. הם ממש רוצים וזה פשוט לא קורה.

הרבה אנשים "שבורים" ועדיין לא התחתנו..

אבל לא באמת יודע אז קח את דברי בעירבון מוגבל

יש לי גם כיום קבעונות לא מוסברים שלא נראה לי יעברו לעולם - נגיד אני לא אצא עם מישהי גבוהה ממני. אבל אולי פה זה מרגיש לי נוגד את דרך הטבע...

שזה קשור לסיבה ריגשית.

זה שזה לא שיכלי, זה לא אומר שאין דרך להסביר את זה ;)

ואם זיהינו שמדובר בהתליך ריגשי, שהקריטריון הזה כבר לא קריטי בעיניך - סימן שיש מפה מה ללמוד על עולם הרגש ואיך הוא משתנה

מצפים כשהאדם מתבגר אז הוא יהיה יותר בוגר

ככל שאדם בוגר עסוק יותר בעיקר ופחות בטפל..

זה לא ממש לא מחייב שזה יקרה גם כשהזמן עובר

ובודאי שאין צורך שיעבור הזמן כדי להתבגר ולעסוק בעיקר.

אבל מאמין שיש יותר קצרים

וממש לא נראלי שהממוצע הוא חצי שנה

פחות...

הרמ של שיעור ה. דייט ראשון שניהם ביחד, דייט שני בביתה עם הורים שלה, דייט שלישי בביתו עם הורים שלו.

מטורף. והחלק הכי מפתיע שהקשרים שלו שקדמו לו היו ארוכים בהרבה ולא הובילו לשום כיוון.

רוב הקשרים שאני מכיר או כמעט כולם, והובילו לחתונה היו מעל לחצי שנה ופחות משנה. או קצת יותר משנה. מכיר גם כמה מקרים כולל בת דודה שהיו במערכת יחסים יותר מ3 שנים.

תוך חודשיים אפשר גם לסגור (זה תלוי בעיקר בזוג ובאיכות הפגישות).

היום ראש חודש תמוז (:

כמעט נחנקתי .. אבל הם שורדים יופי ולא רק שורדים גם אוהבים 

אבל זה ההורים שלי, אז פחות רלוונטי, כי זה היה לפני יותר מ30 שנה...

חוץ מזה, שבועיים. לא זוכרת בדיוק את הגילאים, באיזור שנות העשרים המוקדמות.

זו הייתה הבחורה הראשונה שהוא יצא איתה, ואחרי 3 שבועות החליטו להתחתן.

אם אני זוכר נכון זה כשהיינו בשיעור ג. הוא היה עילוי כזה, מאזור החיוג הר המור.

(בהנחה שנפגשים רק על מנת לבדוק התאמה לחתונה ואין רצון, אין צורך ואין הצדקה להרבות שיחה עם האשה שלא לצורך בדיקת התאמה לחתונה - זה לא אמור לקחת יותר מזה)

לקחת אחרי החתונה תרופות ללחץ דם, שכמו בווצאפ יש להם וי כחול.

וככה לא נראית מערכת יחסית זוגית טובה.

לא דיברתי על הטווח הארוך או על דברים כמו האם הוא יקנה לה מתנה מיוחדת ליום הולדת 40.

אני מדבר על כמה זמן אחרי החתונה הם יהפכו לזוג

אחרי חופת נידה הם לא חוזרים הביתה יחד. האם יכולים להמשיך לגור אחרי הנידה הראשונה לפני שהספיקו להתייחד באמת?

בגדול אתה צודק. כמובן, לא לסמוך על הכתוב כאן, יש בזה הרבה פרטים. אם צריך לשאול באופן אישי רב.

השאלה הספציפית שציינת תלויה בהרבה פרטים והיא תמיד תוגדר כ'שעת הדחק', ממילא יש מקום שפוסק מובהק שמונח בפרטים הספציפיים יורה יותר לקולא ע"י צירוף שיטות, ממה שנשמע בספרים.

--ע"כ נצלו"ש שלא קשור לנושא השרשור---

אבל זה תלוי בכל מיני דברים

אז כל מקרה לגופו צריך לשאול רב

לק"י

לא לכולם מספיק חודש כדי להכיר מספיק ולקבל החלטה.

ויש כאלה שצריכים זמן לעכל את העניין ולהירגע, כדי לקבל החלטה (אני למשל. לקח לי בערך 3 חודשים עש שנחתה עלי שלווה בנושא).

שלחו הודעה לכולם).

ולט חושב שהממוצע הוא חצי שנה - שנה.

כאילו יש מקרים של קשר של שנה.. אבל לא נראלי שהממוצע הוא שנה. חצי שנה ממוצע נשמע לי נכון.

שמעתי על שבועיים וחצי

לנו לקח פחות משבוע

אבל אנחנו לא דת"ל

זוג סביב גיל 25 אחרי שבוע (נשואים 5 שנים)

וזוג סביב גיל 20 אחרי 10 ימים (נשואים 8 שנים)

אני לא מכיר כמעט אז אכתוב על חרדים

מכיר זוג שהתחתנו אחרי פגישה אחת של 40-45 דק, הם נשואים כבר 4 שנים או יותר עם 3 או 4 ילדים בלי עין הרע.

סביב גיל 20.

באופן כללי בחברה שלי הרבה יותר מקובל בין חודש לחודשיים, ובקצוות בין שבועיים לארבעה חודשים (כשמאוד נפוץ שבועיים). אני יצאתי חמישה שבועות ובאותה תקופה היו כמה חברות שהתחילו לצאת  באותו זמן כמוני והתארסו לפני.

ממה שאני ראיתי, דווקא ככל שצעירים יותר יוצאים פחות זמן, וככל שמבוגרים יותר לוקח יותר זמן להחליט אבל זה לא מדויק...

גם הוא נשמע אדם מיוחד-

"לאחר שחרור של סשה מהשבי סיפרה כהן: "הוא לא האמין שייצא בחיים. סשה סיפר לי שהתפלל כל הזמן שאמצא גבר אחר שאוהב. הוא לא רצה שאחכה לגבר שלעולם לא יחזור""

והוא גם היה מוחזק בידי הג'יהאד האיסלאמי. בכל מקרה, מרגש מאוד! ב"ה

התפללנו על שניהם והנה ב"ה

איך הכל מתהפך לטובה!! ואו מרגש 

אנשים שאוהבים אותי ששומרים עלי מלמעלה

על מישהי שבאה מרקע די קשה, והיא אמרה משפט שאני גם מזכירה לעצמי כשנראה שאין סיכוי:

"היפלא מה' דבר?!"

אבל לזכור שזה לא מציאות אידאלית בכלל

וברור שעדיף להיבנות מזה מאשר ליפול/להתרסק מזה

חיבוק ענק🤗🫂

זה קרה גם לי לא מזמן וגם בדרך לדייט עצמו עדיין בכיתי

מזדהה ברמות

לא יודעת מה הסיבה שלך ולמה זה קרה לך אבל מאחלת לך שהכל יתהפך לטובה ותרגישי יותר טוב

ושהדמעות האלה יהפכו לדמעות של שמחה🤍

עצבים ביחד עם תחושת הקלה?

הפרשנויות השונות שאנחנו נותנים במהלך המסע מאוד סובייקטיביות ולכן כדאי לפתח גישה אופטימית, זה פשוט יותר יעיל.

אבל שאני יצרתי טרמפים לא חיכיתי יותר מ2 דקות

מה שכן אני מרגישה את זה בשירות לקוחות .. בלתי נסבל

מאחל הרבה טוב בהמשך.

לפחות אולי פעלנו פה רוחנית שציירנו את התמונה של זה במחשבה 😀

צריך לעשות בשבילי פה סבב תהילים.. אולי הפי תתנדב.. היא אוהבת לקרוא תהילים..

איכזבת...

יש לי עוד הרבה דברים לעבור כנראה עד להגעה ליעד...

אבל תודה שאתם רוצים בשבילי 😊

אני חושב שזה משדר טינה ונקמנות ולא שחרור אמיתי.

הנכון בעיניי הוא לרצות ולהתפלל שכל בנות ישראל החמודות תהיינה מאושרות, איתך או בלעדיך.

אני גם לא רואה את הדברים האלה במונחים של הפסד או רווח. אם זה לא הלך, מכל סיבה שהיא, סימן שזה לא התאים, אם זה בגללך או בגללה או בגלל לא יודע מה, והקב"ה מושיב יחידים ביתה ומפגיש בין אנשים אם למטרה אחת או אחרת.

הריפוי האמיתי לדעתי הוא ההבנה שהנשמות שלנו פשוט הולכות בכיוונים שונים, אמנם הצטלבה דרכנו לזמן־מה אבל מה לעשות.

מסכים לגמרי עם התוכן הנאמר.

כן אפשר לומר - השלב המוצג "היא הפסידה אותי ולא אני אותה" הוא יכול להיות שלב ביניים ראוי.

כמובן שקנאה ותחרות היא לא רק תלויה אם בנאדם שחרר את הבחורה או לא.

יכול להיות כאלו שהתחתנו (ושחררו מזמן) עדיין נמצאים בעולם של קנאה ותחרות.

יכול להיות כאלו מישהו שנתקע ולא שחרר ועדיין הוא לא מדבר בשפה של קנאה ותחרות.

אגב, עם כל הדיבור על קנאה ותחרות - הכי לגיטימי בעולם לקנא, חשוב להכיר בזה. מה עושים עם הקנאה? זה כבר עניין אחר, אבל הקנאה קיימת ולהכיר בה זה מדהים.

שאנשים בעלי אמפתיה גבוהה (agreeableness) בטבעם, נוטים אוטומטית להפנות רגשות שליליים כלפי עצמם (האשמה עצמית, הפחתה בערך העצמי)

לעומת אנשים בעלי אמפתיה נמוכה שבאמת ובתמים הטבע שלהם הוא להאשים את העולם החיצוני להם ואין להם בעיה עם זה.

כאן אני רואה ניסיון לצאת מהפגיעה בערך העצמי על־ידי הסטת ה"אגרסיה" כלפי חוץ, אבל בסך הכולל אני לא חושב שזה בריא יותר, או סימן של ריפוי.

ריפוי פירושו הרפיה, ולהרפות פירושו whatever, כלומר לצאת לחלוטין מהשיח של הפסדים ורווחים, מגיע לה מגיע לי, יהיה לה טוב יותר יהיה לה רע יותר.

העמסה של הכשלון על ה'עצמי' -> הפניית הכשלון לגורם חיצוני -> ניקוי הכשלון גם מהגורם החיצוני.

ההקלה של ההשלכה מהאדם עצמו יכולה לתת לו מרחב מסויים שממנו הוא יוכל להגדיל את ההסתכלות וגם לא להצטרך לניגוד כלשהו ביחס לגורם חיצוני

אם נניח כי לאדם אין בחירה חופשית אין שום טעם למצוות ה', והענשת האדם על חטא שאינו אחראי לו תהווה סתירה לצדק האלוקי.

רצון ה' שיש בחירה חופשית , לא אומר שהוא לא מחליט ויודע מי נכון בשבילינו , הרי מה הוא עושה מימי בראשית? מזווג זיווגים.

ואם לא הלך, עם כל הכאב - כנראה שזה לא מה שה' מתכנן לי.

אם אני יודעת שהייתי אני ב100% - וזה לא התאים , ובאמת הבאתי את עצמי לקשר בצורה טובה ובכל זאת נגמר- זה רצון ה' (וכמובן רצון החותך;) ) .

ה' מזווג זיווגים, אנחנו לא מנהלים את העולם .

אומרים שהקב"ה מקדים רפואה למכה, נכון?

גם בתחום של ההיכרויות, עוד לפני פרידה כואבת - יש את השלב הנעים שבו אתה מגלה בעצמך צדדים יפים, כוחות, וטוב פנימי שמתפרץ. גם בעצמך וגם בשני.

השלב הזה לדעתי הוא כבר חלק מהריפוי לשבר שבא אח"כ - אנחנו מסתכלים על הקשר כמשהו שהיה צריך לקרות כדי לחשוף לנו צדדים יפים שלנו ולגלות בנו עוד כוחות, אוספים את הגילויים האלו ואת מה שלמדנו מהקשר, וממשיכים הלאה.

ובזכות ההכרה בטוב שהיה בקשר- קל לנו יותר להמשיך הלאה בלי להרגיש רק את הכאב והסבל, אלא נותנים לו להתגמד לעומת החלקים הטובים שאנחנו אוספים איתנו להמשך המסע.. (: 

מי שבוחר להוציא אותי מהחיים שלו  באהבה.

אולי קצת עצוב.. כי הוא ויתר על לב טוב.

אבל אני לא רודפת אחרי אנרגיות שלא מרגישות נכון..

אני יודעת מה יש בי ומה שיש לי לתת הוא ללא ספק מתנה♥

רוצה ללכת?

בלי נקמה חלילה!

אני בוחרת בי .

אני נשארת במקום שבו הלב שלי שקט.

לא נלחם יודע בדיוק מה הוא שווה..

למה להילחם? חרם על האנרגיה 

אני לא מאמינה שבחורה עם לב טוב

צריכה להילחם

צריכה להיות במקום שבו מעריכים אותי

תחשוב .. כמו שמעריכים יהלום.

כי לא כולם רואים יהלום, וזה מה שעושה אותו כל כך נדיר.

וזה בדיוק מה שמדהים בזה..

אני לא מחפשת כל בחור , ולא כל בחור מתאים לי יכול להיות שהוא יבחר במשהו אחר

אם הוא אומר: אני לא שלך , אני לא בטוח

אני שומעת :

זה גדול עלי/

אני רוצה קצת.. מעדיף פחות ../

או אני לא מצליח לזהות את היהלום שבך

את החלק הכי חשוב בי.

בעייני בשבילי ,צריך להיות ראוי לזה , ולרצות הרבה ולא מעט..

במקביל לא אקח מישהו שלא מראה לי שהוא רואה 

אותי 
 

אתה יכול להבין שהמימד של התחרות הקנאה נוגע פה באנשים?

בסוף שאתה אומר פה דברים על אקסיות לאנשים גם עולה מחשבה "ואם זאת אני? ככה חושב עלי?"

גם את זה נראה לי אפשר להכיל, לא?

השימוש במונח "הפסד" הוא קשור ליצר תחרותי.

יצר טבעי שקיים בכולנו.

כותב שורות אלו מודע לקנאה שקיימת בו (קנאה קנאה, לא קנאת ה' צב-אות). 

בודאי שכדאי להיות הכי אמפתי כלפי זה ובטח שכלפי אדם יקר כמוך.

אבל.. זה מעלה טריגר. הפורום הזה יכול להעלות אינסוף טריגרים, כדאי גם לקבל את זה ולא לחשוב שיש כאן עויינות מובנת חלילה.

וכן, בני אדם הם מורכבים והרבה קונפליקטים בנויים על אי הבנות.

אבל כן יש כאן מרמור וחוסר פירגון. פרגן לה אחי, שתמצא את הכי טוב של הכי טוב של מה שמתאים לה, וגם אתה בעז"ה את שלך.