פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 40)

ביניהם גם של מרכז הרב והסגנון..

רשימת שדכנים התשפ"ד 

בהצלחה!

וכל הכבוד למי שטרחו להכין ולעדכן את הרשימה כל הזמן😀

ידידיה שנדרופי ואברהם בורשטיין כבר לא מתעסקים בזה

@ברוקולי 

וראיתי גם שיש שם טפסים למילוי של מרכז והסגנון, זה גם שלהם?

קפיץ

הוגנות מול הצד השני - מוסרית אסור לעכב הצעה בגלל שיש התלבטות בין שני הצעות. אם איכשהו זה קרה אז צריך לבחור בהצעה אחת ובנוגע להצעה השנייה להעביר מסר שכרגע נבחנת הצעה.

מיקוד ודיוק ולא להתפזר - אם ההצעה מתאימה, זה מעולה. ואם היא לא, אז גם אם אין עוד הצעה כרגע, לא כדאי ללכת על ההצעה הזאת. לא להיות פריוילגיים. הצעה שנראת סה"כ שיכולה להתאים - לעוף עליה. אולי תבוא הצעה אחרת יותר מתאימה? לא מנהלים את החיים על "אולי".

שלא ירגיל בן אדם לפתוח את הלב או המח שלו ל 2 אנשים במקביל. אפילו קצת. 

מי שעושה את זה פוגע מאוד בצד השני 

וזה לא חברי בעליל

כשיש לנו יותר מידי אופציות בראש, אנחנו לא מצליחים לבחור, לא מצליחים להיות מסופקים בבחירות שלנו ומתאכזבים.

אחד הדברים שנראים לי הכי חשובים בתהליך של מציאת בן\בת זוג - זה להסתכל על כל הצעה בפני עצמה, *כאילו אין שום הצעה אחרת בעולם*.

לברר על שתי הצעות במקביל - זה מכניס אותנו לקטגוריה של פרדוקס חופש הבחירה.

הנה סיכום של כמה נקודות מתוך הרצאת טד* של בארי שוורץ:

א. כשיש יותר מידי אופציות לבחור מהם, זה גורם לשיתוק, שלא מאפשר לבחור.

ב. אם אנחנו מצליחים להתגבר על השיתוק ולבחור, אנחנו פחות מרוצים מהתוצאה לו היו לנו פחות אפשרויות לבחור מהם. הדימיון של מה היה קורה אם הייתי בוחר אחרת, מוביל לחרטה על עצם הבחירה, ולחוסר סיפוק ממה שנבחר - הרי יש כל כך הרבה אופציות אחרות, בטוח אחת אחרת היתה יותר טובה, נכון?

ג. אנחנו מעריכים דברים ביחס לדברים אחרים. בגלל שיש כל כך הרבה אלטרנטיבות, קל לדמיין את הדברים הטובים שיש באלטרנטיבה שלא בחרתי, ולכן קשה להעריך את הבחירה שנעשתה.

ד. בגלל שיש אינסוף אפשרויות, הציפיות שלנו בשמיים, ובהתאם האכזבה.

ואיך מתמודדים עם זה? 

קישור להרצאת טד אחרת (שגם קצת מסבירה את הפרדוקס):

Sheena Iyengar: How to make choosing easier | TED Talk

ותראה שהפתרון הראשון שמוצע - צמצום האפשרויות.

* קישור להרצאת טד ממנה הסיכום הנ"ל (אזהרת צניעות חזותית בסרטון - אפשר לדלג בקלילות מסביבות 11:45-12:30):

Barry Schwartz: The paradox of choice | TED Talk

"הפסיכולוג בארי שוורץ קורא תיגר על אחד העקרונות המרכזיים בחברה המערבית: חופש הבחירה. להערכת שוורץ, חופש הבחירה לא נותן לנו יותר חופש אלא משתק אותנו; חופש הבחירה לא גורם לנו יותר אושר אלא מנחיל לנו תחושות אכזבה."

אפשר גם לקרוא כאן: פרדוקס הבחירה – למה יותר זה פחות – ויקיפדיה

בסופו של דבר צריך הרבה אותנטיות זה חשוב בקשר..

צריך גם שיתוף לאט לאט ולהרגיש יותר בנוח + לדאוג לשני.

עד דייט שלישי צריך לתת צ'אנס אם ההצעה באמת טובה.. כי לוקח זמן להכיר את הבחור/ה

 לא הייתי מתעכבת דייט רביעי חמישי כן

נשמע כמו משהו ששווה לעבוד עליו, אבל כנראה לנסות מזוויות אחרות.

לגוון קצת במקום הדייטים, בתוכן שלהם, לעשות דברים קלילים יותר אולי ליצור משהו ביחד, להיות אקטיבים, או סתם לעשות ביחד דברים יומיומיים כמו קניות וכו' ולראות אם נחמד ביחד.

גם בחיי הזוגיות יש רגעים שצריכים את הלבד, זה בסדר ממש... זה ממש לא אומר שלא מתאימים. כל העניין זה תקשורת ותיאום ציפיות

יותר עם קעקועים

אז אני יותר -בכיוון- של שחר חסון הסטנדפיסט (חילוני-מסורתי).

יש איזה 60-70% משותפים באופי ובמראה 🙂

אבל השאר, פחות. למשל.

אני לעולם לא הייתי מסכים להופיע בתוכנית ״ארץ נהדרת״. (שמאלנים מדי)
גם לעולם לא הייתי יכול להופיע מול קהל חי כמוהו (ביטחון מול קהל).
אגב. לדעתי אין לו קעקועים. גם לי אין.

"ישועת ה' כהרף עין"

מצד שני, זה לא סותר שיש תהליכים שמובילים לתוצאה הפתאומית (גם במקרה של תקיפה במקרה של שידוך)

עצם המעבר ממצב למשנהו יכול להיות לא פשוט. בין אם זה מצב רע ל"ע בין אם זה מצב טוב ב"ה.

ותחיו בטוב ובנעימים

ותגיעה גם הפצצה

של 10-20 ילדים

(שלכם)

בנתיים תישן בממ"ד (ממלכתי דתי)

או במקלט 

@meir D

כי אם כן אולי מישהו שמכיר אותו

יבקש קודם ממנו אישור ליצור איתך קשר.

אם עפ"י השכל והשיקולים שלך את רואה בחירה נכונה, בריא מאוד שתלכי בעקבותיה.

בסוף את לא לבד בעולם הזה, הקב"ה מוביל אותך.

תעשי את שלך, והקב"ה יעשה את שלו.

ובסוף כשאת עושה את מה שנכון *לך* זה משקף בצורה יותר מדויקת את מי שאת...

כשנכנסים למחשבות של לשנות את מה שמתאים לך לפי מה שהוא יחשוב, זה מתכון לחוסר טבעיות, אין לדבר סוף, ויכול לתסבך הרבה יותר..

וגם אני צריך להתחזק בזה מאוד..

(אגב, אולי כדאי לאחד את השרשורים שפתחת)

החתן שטוב ומתאים לך יאהב את הבחירה שמתאימה לך, אישית לא נותן לזה מקום בכלל בשיקולים שלי.

אחרי שאמרתי את זה, אעיר שני דברים:

1. אם את מתכוונת ללכת לטכניון או לעברית, תעשי לעצמך טובה ואל תצאי לפחות עד שתתחילי שנה ב, זה יפגע לך מאוד בלימודים וכנראה ישפיע על כשלונות בקורסים (לחילופין פשוט תוסיפי שנה ללימודים) אלא אם כן את מבריקה באופן ממש חריג (אני מניח שמי שלומד שם מבריק בכל מקרה)

2. מכיר אחד שבחר מסלול כדי להתחתן עם מישהי שתרצה את המסלול, בסוף הוא שינה כיוון בחייו ברגע שסיים את אותו מסלול.

שיוצאים עם בנות באוניברסיטה 

לעניות דעתי כדאי לקבל החלטות מתוך מקום אחראי, כנה ושנאמן לך ולערכים שלך.

אם היית אומרת שחשוב לך מאוד ללמוד במקום נפרד עם בנות תורניות זה משהו אחד, אבל בסוף יש מכלול. יש אנשים שלומדים במקום פתוח וחילוני, אבל הדבר מאפשר להם להיות יותר בישיבה.

מעבר לכך השאלה כמה זה משמעותי לך, אם זה דבר של מה בכך מבחינתך אז אולי שווה לך לספוג את הסיכונים.

ד"א אני מכיר לא מעט סטודנטים מהעברית שבסוף הגיעו למכון לב/ טל ומצד שני גם שהמשיכו לתואר שני בעברית…

חוץ מזה שימי לב כמה מקום את נותנת לחששות מהעבר שלך להשפיע על החלטותיך ולהיות נאמנה לרצון הפנימי שלך. אם לצורך העניין את רוצה בחור תורני ואברך אך הרקע שלך הוא של התחזקות, אז אולי יהיה לך יותר טוב למצוא מישהו שיהיה שותף להתחזקות מאשר בחור הרבה יותר תורני שיגרום לך תחושה של ויתור על עצמך.

ולא בגלל כרטיס כזה או אחר

ואם בחור שולל את בגלל דברים 'כרטיסיים' אז כנראה ששיקול הדעת שלו לא וואו

וכל החיים אנחנו יכולים לבחור את הדרך שלנו על פי "מה יגידו?" או על פי טובתנו האישית וטובת הזולת. האפשרות השנייה נשמעת יותר מומלצת.

השאלה היא מה יתאים לך, וזאת שאלה מורכבת, וממילא אם תבחרי במה שהכי יתאים לך את תהיי במצבך הכי טוב וממילא יהיה יותר סיכוי שהחן שלך יראה בעיני הזולת. אדם שטוב לו והוא חזק ולא ולא עסוק בלרצות את הסביבה הוא אדם בעל חן

ולא על היכרות אקראית מזדמנת, עצם מוסד הלימודים יכול להוות חסם בשידוכים פוטנציאליים.  

כמו עוד שיקולים זרים בסינונים מקדימים של שדכנים (כמו בן משפחה שמתגייס, או דוגמא אחרת מהמשפחה שלי - בעיית שידוכים במשפחה חרדית, בגלל חוסר ייחוס מתאים דור אחורה, של סבא וסבתא לא חרדים). 

גם שעוסקים בענייני שידוכים אז אפשר להסתכל על הפרטים והטכניים ולהשאר בהם ואפשר לנסות להציץ קצת יותר לעומק

באמת לא דיברתי על המגזר החרדי והתייחסות למגזר החרדי דורשת התבוננות רגישות מסויימת,

עם זאת, חשוב לדעת שאלו שיקולים זרים, כפי שאת כותבת בעצמך

"אם בחור שולל בגלל === אז כנראה ששיקול הדעת שלו לא וואו" 

ואם בחורה שוללת בגלל שבחור שולל בגלל ===? נראה לי שז'אנר ה"הוא גם ככה לא שווה את זה", "בחור שככה מדבר כנראה עדיף להתרחק" צריך לחלוף מהעולם

הוא דבר שכדאי שיחלוף מהעולם

אז לא היו אינספור מכללות אקדמאיות ובפרט כאלו שהן בלעדית לנשים, כדוגמת מכון טל או מכללה ירושלים (נוסדה 1964).

הרב גורן שירת בצבא, ולא היה עם דרישות של אברך שתורתו אומנותו….

כנראה דווקא בגלל ההיצע והאפשרויות הכל כך גדולות ומגוונות - סף הדרישות והתנאים להתאמה מירבית להשקפה התורנית, הוחמרו…

ועדיין להגיד שהרב גורן ''דורש פחות'' מאברך, כי הוא היה בצבא... נשמע לי שגוי מהיסוד.

אפשר לחשוב מדבריך שגיוס לצבא הופך אנשים לפחות צדיקים וקדושים, חלילה.

להגיד ''כפי שקורה בציבור הדתי שמתגייס לצבא'',

תוך התעלמות מרבבות החיילים הדתיים שמוסרים נפשם בשביל עם ישראל, זה הוצאת שם רע מהזן הגרוע ביותר.

אם השיקול הוא - בנים דוסים ייפסלו אותי... לא יודע אם זה שווה את זה..

כמובו אם לא דחוף לך ללמוד באוניברסיטה נחשבת אז כמובן מכון טל.

אבל אם את רוצה אונברסיטה, שבעה תוכל בקצה להכניס לך ולמשפחתך יותר כסף בפרט אם את רוצה אברך.. אז אוניברסיטה.

מקסימום בבירורים יישאל למה דווקא במקום מעורב וחילוני? יענו לו.. שזה משמעותית יותר טוב ויותר מתגמל .. והדאגה לפרנסת הבית הייתה בראש מעיניה..

נניח יש במכון טל 50% שנמצאות שם משיקולי דת בלבד. כלומר, בנות שהרמה הדתית שלהן חשובה להן.

ונניח שבאוניברסיטה העברית יש 50% שנמצאות שם כי הרמה הדתית שלהן לא חשובה להן.

לכן יש הגיון לבנות כלל אצבע סטטיסטי, לפיו בחורה ממכון טל היא כנראה בעלת רמה דתית גבוהה, ולהיפך לגבי בחורה שאיננה. כלומר, לגבי מישהי ממכון טל אצא מנקודת ההנחה שהיא ברמה דתית גבוהה עד שיוכח אחרת, ולהפיך באוניברסיטה.

ממילא אם אקבל שתי הצעות דומות, שלמדו במקומות שונים, זה ילמד אותי (למעט חריגים, אבל אם לא יספרו לי לא אדע על החריגה) מה הרמה הדתית היחסית שלהן.

(אני רוצה להפריד בין השאלה שלך כפי שנשאלה - איך זה ייראה בשידוכים - לבין השאלה של קבלת החלטות מתוך ראייה ארוכת טווח - נניח לבחור להתחיל לימודי מקצוע סמוך יחסית לסיום אולפנה כדי לפרנס).

תחשבי רגע מה היה קורה אם המצב היה הפוך?

לפי ההודעה שלך, תורניות נמדדת במענה על קריטריונים מסוימים - כמו לימודים במכון טל ולא באוניברסיטה.

כי אוניברסיטה לא משקפת את מי שאת באמת, ותיראי פתוחה מידי, במיוחד שלא עברת את המסלול הקלאסי.

האם את היית מוכנה לצאת עם מישהו שרואה את עצמו כאדם תורני, תלמיד חכם, אבל לא עונה על כל הדברים שבמסלול התורני "הרגיל"?

תורניות, בעיני, זה לא אוסף של דברים שאפשר לסמן עליהם וי. לא כל מי שלמדה במדרשה עונה על ההגדרה, ולהפך. לא כל מי שלומדת במכון טל = תורנית, ולא כל מי שלא לומדת במכון טל לא תורנית.

מי שרואה את העולם בצורה כזאת דיכוטומית, שאומר שכל מי שלמדה באוניברסיטה = לא מתאימה לצאת עם בחור תורני, הוא לא אדם שהייתי רוצה לצאת איתו.

נניח שמבחינתך, בחור תורני הוא אחד שלמד בישיבה גבוהה. בעיני, לא נכון לפסול כל מי שלמד בישיבת הסדר - יכול להיות בחור אחר שעונה על שאר הקריטריונים של תורני מבחינתך, אבל יש לו סיבה טובה למה הוא בחר ללכת דווקא להסדר ולא לגבוהה. האם היית רוצה לצאת עם מישהו שהחליט באיזה ישיבה ללמוד לא כי הוא בחר בה, לא כי היא טובה לו, אלא רק כי זה יישמע יותר טוב בכרטיס? מי שחי עד כה את חייו בתודעה של מה יגידו, למה שזה יעצור בשלב החתונה?

אנחנו מכלול של פרטים, ולא פרט אחד מסוים הוא מה שמגדיר אותנו. מי שבעיניו אוניברסיטה היא סתירה הכרחית לתורניות, ועל סמך זה פוסל מישהי - בעיני מפספס הרבה...

ברור שההחלטות שאנחנו מקבלים משפיעות על איך שאנחנו נתפסים בחברה - וגם בשידוכים.

בעיני לבחירה של מוסד לימודים יש השפעה ארוכת טווח, שמשפיעה על התעסוקה והשכר. לכן אנחנו רואים שיש תורנים ותורניות בכל האוניברסיטאות, ולא רק במכללות הדתיות.

חשוב לדעתי להבין איך אנחנו ממסגרים את הבחירות בכרטיס כדי שזה ישקף את מה שאת רוצה שזה ישקף.

בדוגמה שנתת - אם נניח שאת לא כותבת בכרטיס באיזה מוסד את לומדת, אלא רק סטודנטית למדמח, ואז אם יעניין אותו הוא ישאל בבירורים או אותך בדייט איפה את לומדת, ואז זאת שמבררים אצלה \ את מסבירות את השיקולים וההתלבטויות.

אני מכירה באופן אישי לא מעט בנות שנישאו לאברכים תו"כ לימודים באוניברסיטה.

אז בחיי היומיום שלי, השיקול של "מה יגידו עליי בשידוכים" - תופס מקום נורא קטן. יש לי מערכת שיקולים אחרת שלפיה אני מקבלת החלטות, ואני חושבת שבהרבה מההחלטות הייתי מחליטה אותו דבר גם אם הייתי נשואה.

ולכן השאלה מבחינתי היא - האם את רוצה להתחתן עם מישהו שרואה אותך ככרטיסיה, רשימת מכולת, או כאדם?

בעיני מי שחיה את חייה כדי לענות על רשימת דרישות בכרטיסיה, יש בזה משהו מאוד עצוב. וב"ה אצלינו במגזר אני פחות רואה שזו ההתנהלות שקיימת. (פחות שומעים על אנשים שבוחרים ללמוד בישיבה מסוימת מתוך שיקול של נישואין).

ולכן כדי לעבור תיווך הוגן לפעמים חשוב להכניס דברים שאין להם חשיבות אבל הAI מזהה אותם כקשורים למשהו.

נכון גם לקורות חיים בענייני עבודה

ולבחורים שיש להם פנאי נפשי לבדוק את כל הפרטים מאחורי הסיפור במילים...

בדיוק כמו שאמרו כאן שסטטיסטית מקומות כמו מכון טל זה יוצא משכורת פחות טובה, אז בדיוק אותה סטטיסטיקה נותנת שידוך יותר תורני.

אם אתה מתעלם מסטטיסטיקות כאלה - די ברור שהבחירה היא מה שמועיל לעבודת ה' בטווח המיידי והנראה לעין

אם אתה לא מתעלם מזה - קח בחשבון שזה משתקף באופי הבחורים שהיא תוכל לצאת איתם, כך שזה שיקול של יותר תורני מול יותר משכורת.

ברור שיש שיקולים נוספים (קרוב לבית? חברה קרובה שהולכת לשם? להקים בית חב"ד?), אבל אלה השיקולים שהועלו כאן כעיקריים

ויש להם פנאי נפשי להגיע להמון דייטים

ויש להם פנאי נפשי לעשות מה שצריך כדי למצוא בת זוג ראוייה ולהקים בית.

יש סגנונות שונים של תורניות. זה לאו דווקא פחות או יותר. זה קשור לשמרנות.

ואם לה בעצמה זה מורכב ולא חד משמעי לכאן או לכאן הגיוני שיתאים לה גם בחור שזה מורכב ויוכל להכיל את עצם הדיון בנושא והבחירה בצד מסויים.

אם היא היתה בקצה של השמרנות (בלי לשפוט אם זה טוב או רע) שבכלל אין שיקול ללמוד באוניברסיטה אז מן הסתם גם היה מתאים לה בחור כזה.

אם היא היתה בקצה השני של "לא אכפת לי וזה לא משנה בכלל ללמוד בסביבה לא דתית" אז גם הגיוני שגם היה מתאים לה בחור שבאותו ראש.

ולכן גם אם היא תבחר בסוף בבחירה כזו או בבחירה אחרת, נראה שהיא צריכה מישהו בראש שלה. מישהו שחושב כמונה שיש כאן שיקולים לכאן או לכאן. 

ונראה לי בראש ובראשונה הדיון פה מוביל לשאלות יסוד -

מה המטרה של כרטיס היכרויות ("פרטים") ואיך בונים אותו בצורה טובה?

מה חשוב לברר? האם מבררים טלפונית, ואם כן - מתי?

עד כמה אפשר לבחון דברים שהם לא טכניים באמצעות כרטיסים ובירורים טלפונים?

לאילו מיזמים או שדכנים כדאי לפנות? איך כדאי להתייחס אליהם ומה לצפות מהם?

השאלות הללו הן לא שאלות של כן ולא.

משתדל לענות על השאלות הללו ולנסות לייעל את החיפוש שלי.

מישהו אחר

הייתי מוותרת בגלל עצמי

את צריכה להיות קודם כל עצמך.

מתאים לך אוניברסיטה? לכי על זה. לא מתאים לך? גם בסדר. שלא לדבר על זה שבשביל תכנות לא צריך ללמוד מדמ"ח (נעים להכיר). אלא אם כן את בונה על עבודה קלאסית שדורשת תעודות ואז באמת כדאי להתאמץ על התואר...

מה את אוהבת?  איך את מרגישה? 

קודם תהיי את והכי את שאת יכולה להיות (גם לא להיכנס לאוניברסיטה בגלל לחץ חברתי אם זה לא מתאים). אחר כך לראות איך מתאימים לזה מישהו שיעשה איתך את החיים האלה.

ראיתי כל מיני נשים (בעיקר) שבוכות הרבה מדי שנים אחורה שהן "הפסידו את עצמן" בשביל "....". זה לא תמיד נכון באמת (בזמן אמת הן רצו להתחתן ולהביא ילדים, למשל) אבל התחושה הולכת איתן הרבה שנים והסביבה שלהן משלמת מחיר על זה.

אם להיות עצמי זה לעשות טיול באמזונס, אני צריך לקחת בחשבון את התוצאות ואת מה שלא עשיתי באותו זמן.

בדיוק כמו שאפשר להצטער על דברים שעשיתי בגלל אנשים אחרים, אפשר להצטער על דברים שעשיתי כי הייתי צעיר וטיפש ולא הקשבתי לאחרים

וניגאל כולנו מכל הצרות והייסורים

אתה מצפה מאבא שלך בשמיים כמו מאבא שאוהב את בנו, יש פה אמונה יש פה ציפייה.

אז למה הוא לא שם לב שכואב לבנו, והוא לא יכול להכיל את זה?

יש שאלות נסתרות .. שלא באמת נדע את התשובה ואף אחד לא יודע.

אבל ה' אוהב אותך ואותם ועם כמה שזה כואב , וזה שורף לפעמים הוא יודע מה הוא עושה, גם אם זה מרגיש שאנחנו לבד, מה הוא לא רואה?

וזה כואב נכון ואתה צודק עם התחושה , אבל בסתר הלב אתה באמת יודע שה' אוהב אותך, ובגלל גודל אהבתך אליו אתה מרגיש ככה , שהרי אם לא היית חושב שהוא טוב ומיטיב ורחמן היית אדיש ולא היית כועס.

אז מה עדיף להיות אדיש? לא לצפות מה' לטוב?

בעייני זה מראה על אמונה.

פשוט לזכור שלמי שיש נסינות ה' רוצה אותו קרוב.

כי אמונה אמיתית מה שלא הרבה זוכים לה.. זה מתוך שלקחו לך , שאין לך .ואתה עדיין אומר אבא אני לא מבין כלום וכואב לי עכשיו כלכך וזה שורף וזה נראה ומרגיש שאין תקווה .

אבל אני רוצה אותך איתי 

רק לא ברור כ"כ מה אתה מבקש

עצה?

תמיכה?

תשובות?

ואז אתה צריך כלים שמיועדים לאנשים כאלה.

יש 2 סוגים של ביטחון בה',

יש האמונה שהקב"ה מנהל את העניינים, הוא אחראי על גורלנו, זה גם כולל את האמונה שהכל לטובה, שגם הצרות עצמן הן יכולות להיות עבורנו חינוך, ניסיון, כפרת עוונות, אפשרות לפתוח דרך חדשה בהכרת ה' וכיו"ב

ויש גם ביטחון בכך שהקב"ה נותן לנו את כל האמצעים והיכולות להתמודד עם החיים, כלומר, לאו דווקא "לנצח" ולעבור כל מכשול, אלא יותר כמו לשרוד (כמובן עד שאנחנו מסיימים את תפקידנו), וברור גם שהיכולת שלנו להתמודד עם החיים, תלויה באמונה שלנו ביכולת הזאת.

תראה לגבי טרדות פרנסה כו' אני לא יודע אם אתה כבר עובד ומתפרנס (מניח שלא) אבל אני יכול לאשר לך שזה לא מדע טילים ואם אתה לא מאמין לי אז אתה יכול לבדוק בעצמך, הרבה דברים נראים מאוד מפחידים מרחוק אבל למעשה זה לא כזה נורא, אנשים אמנם אוהבים להתלונן, ולנו בתור אנשים זהירים יש אוזניים כמו של שועל פנק לקלוט את נבואות הזעם שלהם, אבל הרבה זה סתם הגזמות

לגבי האירועים הקשים בחיים. סיפרת על חבר שלך שעבר תאונה קשה כו'. לפני כמה שנים עברתי תאונת טיפוס גם הייתי בשיקום די ארוך ועד עצם היום הזה אני אולי 80% ממה שהייתי. זה נורא? זה מזיז לי? ממש לא אכפת לי. אני שמח שיש לי סיפור מגניב לספר לאנשים ושיש לי תירוץ לא לעשות ריצות. האמת היא שבמאקרו שום דבר לא קרה. אנחנו לא חיים פה לנצח, ברור שהחיים רצופים גם בבעיות יום־יומיות גם באירועים מאוד קשים אבל אם ניקח כל דבר שקורה בחיים ברצינות כזאת תהומית האם נוכל למלא את השליחות שלנו?

בין תאונה חד פעמית , לבין מחלה ממושכת

שאדם חי עם מלחמה יום יום .

זה מאוד מאוד קשה להחזיק באמונה והנסיון שלו קצת יותר קשה מאשר ניסיון חד פעמי ..(בהנחה וזה לא טראומה להמשך) לא משנה כמה מורכב הוא

שאדם חווה משהו אי אפשר להגיד לו נו אז מה?

או נו גם אני חוויתי ..

לדוגמא אדם נכה ,שלא נולד נכה, כל יום נלחם לחיות / לשנות את החיים שלו. הוא בהחלט מחלק את החיים לפני ואחרי.

אנחנו צריכים להבין שזו לא תחרות ואנחנו לא יכולים להבין אותו זה א וגם אולי לא נבין.

להגיד אל תיקח את זה ברצינות , אבל הוא כן לוקח..

אני לא חושבת ששווה להתכחש .

אלא להפנים קודם כל את הכאב להביט לו בעיניים

ואז להמשיך,להבין שזה מסע , שכרגע אין לו סוף.

אולי בהמשך יהיה 
 

אני לא בא להפחית מהערך של התמודדויות, זה לא משנה אם זה אירוע חד־פעמי או מחלה ממושכת ברור שזה יכול להיות מאוד מאוד קשה.

אבל בתור גישה כללית לחיים, הגישה האישית שלי היא לנסות לקחת את הדברים פחות ברצינות אחרת באמת אין לדבר סוף.

אין דרך לומר את זה בלי להישמע קר אבל איך אומר סנקה "Let others use soft measures and caresses"

זה חלק מפיתוח של חוסן ואני חושב שזה יכול לעזור לכל אדם בכל התמודדות, אין הכוונה לאמירה מזלזלת שההתמודדות היא סתם, אלא לבנות בפנים מנגנון שמבין את זמניות החיים, חוסן הנשמה, היכולת לקחת אחריות על המצב, ואם אי־אפשר לשנות כלום, אז לפחות את התודעה

אני מבין גם גישות אחרות ואפשר לבקר אותי שאני אדיש, בסדר, לי אישית זה עובד פצצה, לכן אני מוכר את זה

בסופו־של־דבר פותח השרשור מתאר פחד משתק אפילו מפני הדברים הקטנים של החיים ואין לי עצה אחרת חוץ מלבנות חוסן אישי, להתחיל להאמין ביכולות שלנו, ופחות להסתכל על בעיות וקשיים אפילו הקשים ביותר כמשהו אפוקליפטי נוראי ומשתק, אלא, מה שאפשר להופכו לטריוויאלי, מוטב, ומה שלא, למצוא בו את הערך והעניין כנ"ל אם זה חינוך או הזדמנות להבין משהו על עצמנו או על החיים

אני לא חושבת שאתה אדיש אלא חכם

ובהחלט מעורר השראה..

אבל לפעמים זה יכול להכעיס את הצד השני שלא מרגיש כך , אז מה הוא יזייף את זה?

מבין?

בסופו־של־דבר כמו כל אחד מהמגיבים כאן אני נותן כאן את עצתי לפי הבנתי אפשר לקבל אפשר שלא אפשר גם לראות בזה משהו מכעיס אבל אני בסך־הכל איזה משתמש אנונימי באיזה פורום.

ברור שהמרחק בין לומר את הדברים, לבין ממש לשנות צורת חשיבה, הוא עצום, אולי אפילו המרחק הכי גדול בעולם (המרחק בין המוח ללב)

אבל, אם להציב מטרה כללית שאליה אני שואף, למשל "אני שואף לבנות בעצמי חוסן נפשי", "אני שואף לקחת פחות ללב, אפילו דברים קשים", אז אפשר להתחיל את המסע לשם ברור שזה לא כזה פשוט כל־אחד גם לפי הכנת נפשו, וגם, אני לא חושב שמה שאני אומר זאת אמת אולטימטיבית, אחרת כולנו היינו אנשים מאוד פסיביים שלא אכפת להם משום דבר, אבל well

לפעמים דברים באמת נכנסים לעומק

ומשפט אחד יכול לזעזע בקטע טוב

הלוואי

עלה והצלח

נניח שאתה יודע שהרוסים בדרך וצריך להחזיק מעמד עוד קצת.

יש לך 2 אפשרויות.

לשבת על המדרכה, ליילל ולמות מרעב.

או לעבוד ולהחזיק עוד יום אחד  לקבל מנת אוכל

 ורק -מחר- לחשוב על -מחר-.

במה אתה בוחר ?

אלה החיים.

אם תתחיל לחשוב על 3000 דברים לא תצא מזה.

לא רק אתה. כל בן אדם שפוי.

איך לעזאזל הגעת ל ״ילד שהולך לבד לים״ . עזוב את זה. תתעסק בדבר אחד בלבד. בצעד הבא שלך.

לצערי ואני לא אוהב להשתמש בזה,

אני נאלץ להשתמש בשפה חילונית-מסורתית

ולהוריד לך סטירה מצלצלת כדי שתתאפס ותחזור למציאות. זה לא יכאב. שניה :

*סטירה מצלצלת עם הצד של כרית כף היד. מתחשבת*

עכשיו שאתה טיפה יותר עירני,

לך למטבח. לך לך.
 אל תגיד עכשיו ״נו מה לך...אין לי כח לשטויות האלה..״
לך.

למטבח.

תמזוג כוס מים קרים.

תשתה ותגיד בקול - ״יהיה בסדר. הכל בסדר עכשיו. ויהיה טוב יותר בעתיד. גם אם יקח קצת זמן. בקטנה״.

בהצלחה.

נ.ב

אל תשמור בפנים ותתפוצץ. תשחרר. עם חבר. אח. מישהו. כאן בפורום.

אם אתה צריך משהו, אתה תמיד מוזמן לשלוח הודעה פרטית ולדבר על מה שבא לך.

ואם אתה לא עושה ספורט, תעשה. גש מחר לחדר הכביסה, קח מרכך כביסה ענק ביד אחת, סבון כביסה נוזלי ענק ביד השניה
 ותתחיל להרים כמה שאתה יכול.
זה טוב לגוף ולנפש זה עוזר למחשבות טובות ומונע מחלות זה וכמובן לרדת במדרגות או ללכת ברגל פי 10 יותר כל שבוע.

בהצלחה 2.

בצורה כנה  אומר שכן זיהיתי הנחת יסוד בדבריך ביחס לחוסר צדק מהקב"ה כאילו הוא חייב לך משהו, אחרת קשה לי להבין תוכן דבריך.

כן, ניסיתי אולי להראות אם יש דפוס חשיבה שמכביד עליך ותוכל להפרד ממנו וזה יקל עליך.

העצה היחידה שאני יכולה לתת לך זה להתבודד.

אני לא חושבת ששיח ודיבור/שכנוע של אנשים יכול להועיל לך כרגע.

אני מאוד מאוד מאמינה בכוח של ההתבודדות!!

הלוואי ותתן לעצמך את המתנה הזאת, באמת.

רק אתה וה', אפילו תשתוק ואל תגיד מילה.

רק תהיה שם, תתמיד ומבטיחה לך שתקבל תשובות.

תדבר מהלב, כמו שכתבת מהלב.

אני יכולה לכתוב כאן מענה למה שכתבת (האם רק אנשים שמאמינים בקב"ה מתחתנים? האם רק אנשים שיש להם בטחון בה' מאושרים בנישואים שלהם? האם לנשואים אין טרדות פרנסה?)

אבל

אני רואה שכבר שנה וחצי אתה כותב כאן הודעות עם אותו סאב-טקסט, לא משנה באיזה מעטפת.

אם אתה מרגיש שאתה תקוע באותו מקום מחשבתי - בבקשה, תמצא איש מקצוע שיעזור לך לצאת מהמקום הזה. שייתן לך כלים להתמודד עם המחשבות האלה, עם התחושה הזאת שהחיים גדולים עליך.

מה אתה יכול לעשות כדי לחזק את עצמך?

כי אין לי התנסות בזה אבל אני יכולה להגיד לך שאני מאחלת לך מכל הלב שתזכי בקרוב לזוגיות ולהקים משפחה לתפארת.

ועוד משהו קטנטן- כל דעביד רחמנא לטב עביד, הכל לטובה גם אם אנחנו לא רואים את זה...

מהכרות קרובה

שהרבה פעמים הם לא מבוגרים כמו שהם נראים, פשוט סגנון הלבוש והזקן וכו', גורם להם להיראות מבוגרים מגילם.

(אני בת 42, ויצא לי לפגוש יותר מאחד ושניים שהייתי בטוחה שמבוגרים ממני בהרבה והתברר שהם צעירים ממני אבל נראים מבוגרים) 

ודאי שכואב וקשה בסיטואציה שלך.

תני לכעס מקום.

אני רק אמרתי לגבי 'מבוגר חרדי'

(ויכול להיות גם שאני טועה לגמרי) 

על מי את כועסת ולמה?

המון מחפשים תקועים עם עצמם, והיתה עוזרת הדרכה או ליווי מתאים.

לפעמים הם אפילו לא יודעים מה לחפש, או למה בכלל הם רוצים לבנות בית.

וכמעט כולם מסתבכים עם האיך, ברמות שונות.

זה לא חייב להרוס את הטבעיות של בניית הקשר, פשוט גורם מהצד שאפשר להתייעץ איתו. (אגב לדעתי גם מאוד בריא שיהיה גורם כזה במהלך הנישואים, ואכ"מ)

להרבה מהשרשורים שנפתחו פה בפורום אני חושב שמענה מקצועי היה עוזר בצורה הרבה יותר טובה, ומתחקה יותר אחרי שורש הדברים באופן רציני.

הייתי מכשיר יותר יועצים, מסבסד את הפעילות שלהם, ומפרסם ומעודד במטרה להקליל את הפניה אליהם.

לוקח את ה100,000

.

לדעתי, אין באמת מעכב (או מספר מעכבים) מרכזיים שאפשר להניח עליהם את האצבע, פתרון קסם שנכון לכולם.

ולכן גם השקעה בפתרון אחד מסוים לא יפתור את הכל.

לגבי תרומה בסכום קטן - תוספת לדברים שכבר ישנם:

כמה רעיונות - לקראת נישואין וזוגיות

לגבי השקעה של סכום גדול, מהשרשור כאן: https://www.inn.co.il/forum/t1372806#14889590

דברים שאולי הייתי משקיעה בהם כסף: (לא כל דבר פה יתאים לכל אחד, וזה בסדר גמור).

א. תגמול כספי משמעותי למי ששידך זוג.

ב. הקמת פלטפורמה מרכזית, שתשלב בין הסגנונות הקיימים כיום: משהו בסגנון של אתר, שבו יהיו מדורים שונים - התאמות ישירות, התאמות דרך שדכנים, התאמות דרך בינה מלאכותית. כל אחד יוכל לבחור את הדרך שמתאימה לו. אולי גם הייתי כופה לענות להודעות - נניח שהמשתמש שלך מוקפא אם לא נתת תגובה כלשהי. אולי הייתי נותנת תגמול כספי גם כאן - נניח שדכן חיבר בין שני אנשים שהסכימו לצאת לדייט - 50 ש"ח, לא משנה אם הם ייפרדו אחרי פעם אחת. במקום מרכזי, אני מתכוונת לכך שזה המקום אליו יתנקזו אנשי המגזר שמעוניינים - איכשהו להוציא את הרתיעה מפנייה לשדכנים (מה אני נואשת?!) ומאתרים (מה אני מוצר בשוק?!).

ג. מסגרות ללימודי זוגיות - בדגש על תקשורת זוגית. כולל הכשרה ראויה של מעבירי התוכן. לתת קונטרה לתרבות הזוגית של תרבות המערב.

ד. גיוס והכשרה של אנשים לליווי אישי - מישהו שיעזור לנו לדייק ולשפר את עצמינו, גם בדברים שפחות נעימים לשמוע. הכוונה היא גם לאיך שאנחנו מציגים את עצמינו.

ה. מסגרת רוחנית, חברתית - בקהילה דתית אין מקום לרווקים. (ראה כאן: כמה דברים שעלו לי - לקראת נישואין וזוגיות). אין לי איפה לחגוג פורים. או שבועות. או שמחת תורה. וכו'. מעבר לזה, בכנסים הגדולים לנשים יש שיעורים מיוחדים לנשואות, מה עם שיעורים מיוחדים למחפשות זוגיות? חברתית - יש משהו מאוד בודד ברווקות, בעיקר אם היא מתמשכת, כאשר בני גילך כבר עם ילד. או שניים. או יותר. ומעבר לדברים סוציאליים, דברים פרקטיים כמו התהנהלות כלכלית נכונה.

ו. גיוס והכשרת שדכנים - בעיקר בקרב צעירים. אחוז מאוד גבוה מהזוגות שאני מכירה, הכירו דרך חברים משותפים. נניח לתת מלגה לזוג אברכים, כתמורה להתחייבות להשקיע זמן ומחשבה בנושא. ארגון ערבי מאטץ אפ.

ז. מסגרות להיכרות ישירה - נניח, שיעורי תורה מעורבים. התנדבויות מעורבות. חילול בכרמים (סתאאאם). 

ח. הוצאה של ספרים - לא רק ספרי הדרכה על בניית קשר (שרלוונטי לשומר הלכה), אלא גם סיפורים אישיים - איך היכרת את בעלך? מה היו ההתמודודיות שלכם בקשר - לפני אירוסין, אחרי אירוסין, אולי גם בנישואין. לא בקטע החטטני, בקטע של להראות שלא הכל פרחים ופרפרים, לכולם יש קשיים והתמודדויות, תמיד יש פערים - ויש דרך וצורה להתגבר עליהם. (הזכיר לי את זה: כך הכרנו: נשות הרבנים מספרות על הדייט הראשון - כיפה). לשמוע על אנשים שנפרדו, וחזרו והחליטו להתחתן. לשמוע מה השתנה, איך ניגשים לקשר מחדש. כולל כמובן פרק ב'.

ט. עזרה לוגיסטית - כמו מערך הסעות אל ומדייטים. כמו אנשים שהציעו את הבית שלהם לדייטים. ליצור מקום לדייטים חווייתיים, נניח בית שיש בו מטבח שאפשר לבשל יחד. חדר משחקים מאובזר. חדר מלאכה ויצירה. חדר מוזיקה. בע"ח. וכו'.

י. הוצאה לאור של דברים רלוונטיים לרווקות - נניח סידור, ספרי הלכה - מבחינה דתית, אני לא חלק מהקהילה. אף אחד לא עושה עליי מי שבירך אף פעם (מלבד כל המתפללים כאן). הרבה מספרי ההלכה מתייחסים לנשואה או לילדה, אין משהו באמצע (נניח לעניין נדרים). אני רוצה להרגיש חלק. לדעת שרואים אותי. שספר כזה יכלול הנחיות רלוונטיות לתקופה הזאת, כמו הלכות רלוונטיות לשימור פוריות.

בס''ד

להחזיר את מקצוע השדכנות, בצורה נעימה קלילה, נגישה ורגישה

שדכן/ית מלווה שיהיה בכל קהילה- קבוצה של אנשים,.והוא יצור קשר עם שדכנים מקהילות אחרות.

שתהיה כתובת לפנות אליה, שמקדישה לכך זמן. ובנוסף תשלום לכל הצלחה על ידי הזוג.

בצורה אנושית שתגרום לעוד ועוד אנשים לפנות, ואז יהיה מאגר, ולנסות שזה יהיה בטבעיות, ולהוריד את הסטיגמה ואז יהיה יותר אנשים במאגר

נסיון העושר ונסיון העניות

אם לא.

תלך. מה יש לך להפסיד ?

אם כן, אז אין טעם לשלם כסף על משהו שמראש אתה כ״כ לא בעניין שלו. זה לא הגיוני.

תכיר בדרך אחרת. אתה תמצא, כי אין לך ברירה.

בהצלחה.

מה הקטע של ההרצאות .. לא הבנתי למה אנשים מקשיבים קמתי אחרי עשר דק.

לגבי הספיידט אומייגאד פשוט לא..

לגבי האנשים הם לא נראים לי דתיים לאומיים קלאסיים.

משום מה הבנים הקלאסיים לא שם

לא הבנתי מה הבעיה לעשות ערב היכרות בהכי קליל להביא אוכל .. וקצת משחקים ויאללה ביי

גג סדנה אחת וזהו כל הקסם יקרה לבד.

לא יודעת כמה עולה עכשיו .. אז עלה מלא כסף

ובאמת אנשים באים להכיר .. למי אכפת מה האדם בהרצאה אומר? למה צריך לעבור מהרצאה להרצאה ולשלם מלא כסף לאנשים שבאים להרצות.

ואין מקום ועמוס

והספיידייט רק עושה את זה מוזר..

אני פשוט צחקתי שם מרוב מבוכה והלם.

אני זוכרת שהייתי רעבה, אני באמת חושבת שהיה עדיף להביא אוכל מגניב .. משחקים כיפיים אולי נגן זהו 

בגדול סבלתי שם ועוד הייתי צריכה לחייך..

כמות הבנות שבכו שם בשרותים ... ראיתי לפחות 4

אחת נפגעה שלא פנו אליה, אחת נפגעה מאיזה בחור , אחת בכתה מיאוש שהיא לא מבינה לאן הגיעה, ואחת .. לא יודעת לא קשורה לא הבנתי עד עכשיו מה היה לה.

אני בטוחה שלמארגנים יש לב טוב , אבל משהו לגמרי מתפספס בדרך, כמות הבנים שם הלא רלוונטים היא מוגזמת.

בהרצאות יותר מדברים  על הלבד וחלק מההרצאות משירות שורה תחתונה של מה אפשר לשנות , במה את לא טובה? אולי לא מספיק יפה? אולי תלמדי להתאפר? אולי להיות נשית?

וזה הרבה פעמים מעורר גיחוך לשמוע את זה ממישהי שבעצמה לא הכי נראת מודל לחיקוי

אפילו ההרצאות של הרבנים מעוררים כאב, שזה גלות וכואב וקשה ואז מעודדים.. אבל מקודם הגדילו את החסר

מה כן היה טוב? ראו שהשקיעו בזה הרבה מחשבה וראו שמי שייסד את הדבר הזה מאוד עם לב טוב.

שוב.. הייתי משנה מלא דברים

פחות אכלו לי שתו לי ויותר עניין והרבה הרבה יותר זול.. ואם יקר אז תמורה אחרת מאשר הרצאות .

ההודעה בשירשור של החלות לגבי ההודעות של ״מה השעה?״. זה היה בצחוק.

ביום שתתחתני, אין קיום לפורום הזה.

את חלק יסודי מהנוף כאן.

 

תראי איזה תשובה הפצצת כאן. מהלב.

מי יכול להתחרות בזה ? אף אחת. 

אז מדי פעם את מוסיפה גם עדכונים וחושבת שאת בוואצאפ. בקטנה. מתרגלים.

תמשיכי להיות מי שאת ו...זה באמת היה בצחוק.

שבת שלום. 

מלא הרצאות, סדנאות וכו כדי למלא יום שלם, כדי שהמחיר (250 שח, ואחרי קופון בסביבות 200 שח) יהיה יעני מוצדק.. וזה מה שנותן לי תחושה שמרוב לו"ז צפוף בכל הרצאות וסדנאות כבר אין מיקוד במטרה.

ואם אין שם בנים דתיים לאומיים קלאסיים כנראה שזה המצב אצל הבנות, לא?

בכל מקרה, אם היה לי ספק כבר אין ספק..

תודה רבה על העזרה🙏

והן באמת באות בכמויות ככה שלא יתכן שלא תמצא מהסגנון הקלאסי / שלך.

עוד נקודה בדיוק דיברתי על זה עם חברה שאין מצב בעולם שאני אבוא .. והיא טוענת שהם הבטיחו שזה יהיה שונה מפעמים קודמות וכו'.. אז אולי בטל חלק מה שאמרתי .

אז לא יודעת כבר אולי לך כן עדיף לנסות ..?

אני .. לא יודעת לא באלי.

(אגב כן יצאתי משם עם רשימה של פניות .. פשוט כלכך לא רלוונטים עבורי בדיעבד שזה סתם מסתכל.)

יש שם בכנס כל מיני עניינים של היכרויות מסוגים שונים. באופן אישי, לא יודע אם הייתי הולך להכרויות כאלה כרווק.

ההרצאות בכנסים יותר עוצמתיות מעוד משהו ששומעים ברשת (שאני ממש מחזיק גם מסרטונים ברשת).

יש שם גם מאמנים להתייעץ איתם ללא תשלום (כמובן משהו בסיסי).

לגבי המסחרה, יש לי הרבה מה לומר בנושא. אוכל להרחיב בפרטי. 

(ונתעלם מנושא המסחרה, נשאיר אותו לדיון אחר...)

אתה שואל מה המטרה של הכנס הזה. 

(יכול להיות שיש כאן מטרה כלכלית של המארגנים. אין לי מושג. אין ספק שזה לא זול, גם אחרי הנחה של רישום מוקדם. זה מחזיר אותי לעניין המסחרה, אז נשאיר את זה בצד).

בעיני, אפשר לחלק בין מטרה אישית של כל משתתף, לבין מטרה כללית של הכנס.

במטרות אישיות אני יכולה לכלול דברים כמו מציאת בן\בת זוג - בדרך ישירה, באמצעות צד ג' שנמצא שם, באמצעות מפגש עם שדכנים, דרך סדנאות היכרות רגילות ומיוחדות (ODT), ספידייטינג ועוד. וכאן אולי צריך לכלול גם צילומים מקצועיים.

מטרה נוספת - רכישת כלים בנושא זוגיות (זכור לי מפרסומים בשנים קודמות שפירסמו שזה גם למאורסים), וזה בעיקר בהרצאות.

ציטוט מפרסום שראיתי בנושא:

"שנה שעברה ביקשנו מכל המשתתפים
לכתוב לנו משוב על הכנס.
מה לשפר, מה לשמר.

וואלה? יצאו להם משובים מדהימים.
כל כך הרבה מסקנות יפות,
והחלטנו שאנחנו מיישמים את כולם. 

אז השנה יהיו הרבה פחות שיעורים -
אבל הרבה יותר סדנאות ואפשרויות להכיר.

חלוקת הגילאים תהיה מאוד ברורה -
מתחם לצעירים, מתחם למבוגרים."

כלומר, ממה שאני מבינה, עיקר המטרה של מי שהשתתף - זה למצוא בן\בת זוג.

במטרות כלליות אני כוללת כמה דברים, אבל הדגש הוא להנכיח את עניין הרווקות בציבורינו. ספרתי על המודעה 11 ארגונים שחתומים על האירוע - וערוץ 7 (שניים בולטים שלא שם, וזכור לי שהיו בשת"פ בעבר - אלגו ושגרירים).

בהנחה שמגיעים באמת 3000 איש, אני מאמינה שיש שם ייצוג מגוון. מספיק כדי להגיד שלא "כל מי שבא לשם הוא רק מ...." וזה בדיוק מה שבעיני הם באים להראות. יש הרבה רווקים. מכל סוג וצבע. ואנחנו (הציבור הדת"ל) נותנים להם מקום שאומר שהם נורמלים, טובים, רצויים - זה לא כינוס ללא מוצלחים, לכישלונות, לשוליים שהתייאשנו מהם. אכפת לנו, ואנחנו רוצים לתת לכם את המקום שיעזור לכם לצמוח. לתת לכם יום בקבוצת השווים שלכם.

לגבי היעילות - ממה שראיתי בסקרים שפורסמו, בציבור הדת"ל רוב האנשים מכירים דרך מכרים משותפים. אבל האם זה משנה איך הרוב הכירו? אם לך המכרים כרגע לא עוזרים, מה תעשה, תשב ותחכה להם?

לצערי, נראה שרוב הדרכים להכיר "לא יעילות", ואני יכולה להביא כל מיני סטטיסטיקות כאן. מה זה אומר? שתימנע מלנסות?

(תראה לדוגמה מה שכתבתי כאן: למי שבקטע של מספרים - לקראת נישואין וזוגיות)

אולי זה הזדמנות לעשות דברים קצת אחרת. אבל ברור לי גם שזה אירוע מורכב רגשית (כמו הרבה אירועי פו"פ אחרים). אולי גם זה משתנה לפי התודעה שאיתה מגיעים לכנס...

לא עפתי.
האירוע האחרון בו הייתי לפני כמה שבועות הרגיש נטו כמו שיווק עצמי אגרסיבי.

מחיר הזייה.

פשוט הזייה.

כשיושבים במלון (דייט, שידוך)
זוגות מזמינים משהו לשתות ? לאכול ?
 

במקרה שלא מזמינים, האם לא מדובר בגזל ?

הרי מלון נועד לאורחי המלון. לא לאחרים.

שואל כדי ללמוד ולהבין.
האם יש כאן מחלוקת או הכל ברור כמו השמש ?

תודה לעונים.

לשאול שאלה -כללית- בשרשור של מישהו אחר?

לעצם העניין (שלך), בדר"כ מזמינים משהו.

ובעלי המלונות רגילים למציאות הזאת, ויודעים לנהל אותה.

אגב פעם משה כתב על זה שרוב הלוביים הם רכוש ציבורי. כן. הם לא משלמים ארנונה על השטח הזה - לקראת נישואין וזוגיות 

טעיתי בניסוח.

אבל לא ענית לשאלה :
 

זוג צדיקים נפגשים לדייט בלובי של בית מלון.

לא מזמינים כלום. יושבים שעתיים ואז הולכים.

האם מדובר בגזל ? כן או לא.
״בעלי מלונות רגילים למציאות הזאת ויודעים לנהל אותה״ זה לא תשובה.

ולא הבנתי מה הקשר לארנונה ולשטח ציבורי..
מי מממן את המזגן שם ? תושבי העיר או המלון ? ברור שהמלון.

גילוי נאות.
אני היורש של רשת מלונות הילטון בכל העולם.

סתם, אני היורש של בובת צמר בלי עין שעברה מדור לדור במשפחה.

הרבה מקומות חייבים להזמין בסכום מסוים

אם בית מלון כלשהו קיבל פטור גורף מארנונה על הלובי שלו, כשהתנאי היה שהלובי יהיה שטח ציבורי לרווחת כל הציבור - אז המלון יכול להפעיל מזגן, לרהט יפה, להביא קוסם שיעשה מופע לכל הנוכחים... זה לא משנה. השטח נשאר ציבורי ולציבור מותר להשתמש בו.

אל תדאג למלון, הוא מעדיף את זה מאשר שתשלם לו על המזגן והוא ישלם ארנונה לעירייה.

ואני בכלל לא מדבר על האם מותר להשתמש בלובי. ברור שמותר.

מותר גם לבדוק בשמים בסופר-פארם.

אבל אם לפני כל דייט תלך לסופר-פארם ״לבדוק״ בשמים במקום לקנות בשמים,
 אז...גם כאן תשאל השאלה.

״רגע, יש כאן גזל ?״
 

אני שואל את עצמי.

אם צדיק, מקפיד לא לפתוח אייפון כדי לשמוע שירים דקה אחרי כניסת שבת,

למרות שאין כאן באמת עבודה ומלאכה (מבחינה חילונית-מסורתית),

אז האם הוא לא אמור להקפיד פי מיליון יותר,

כשהוא יושב בעסק פרטי של מישהו אחר במשך שעתיים ולא משלם ? לי , כחילוני-מסורתי ברור שכן.

זאת אומרת,

אם ההלכה מאשרת שאין כאן גזל, אני מבין את התאוריה מאחורי זה. שטח ציבורי. סבבה. (הארנונה לדעתי לא קשורה ולא עוזרת לטיעון)
בין תאוריה למציאות עדיין יש הבדל ולדעתי צריך לשים לב לזה. 
במיוחד שזה כ״כ קל במקרה הזה. ללכת לבית קפה או להזמין משהו.

לסיכום :
לדעתי, עדיף לא להכנס ללובי של בתי מלון -בכלל- לצורך דייטים (זה מיועד לאורחי מלון....)

אבל אם הגעתם למסקנה ששם אתם רוצים להיות,
מכל סיבה, אז תשתדלו להזמין משהו.
 תדמיינו שזה העסק של השכן שלכם.

גילוי נאות - באמת אין לי שום קשר ללובים של בתי מלון. או לבתי קפה.

פשוט אנחנו כיהודים, חייבים תמיד לבדוק את עצמנו,

 אם יש משהו שמעכב אותנו והאם צריך לשים לב אליו.

תודה.

להשתמש בבושם בלי לקנות, בלי רצון לקנות ומתוך ידיעה שבוודאות לא תקנה - בוודאי מעשה שלא ייעשה.

לעומת זאת, הישיבה בלובי מותרת לא כי "זה חוקי" באותו המובן שהשפרצת בושם בחנות היא חוקית,

אלא בגלל שזה האינטרס הברור של המלון להפוך את הלובי למקום ציבורי שבו לכל אדם יש זכות להיות - כי רק בצורה הזאת המלון חוסך מאות אלפי/מיליוני שקלים בשנה על ארנונה.

העירייה אומרת למלון - רוצה לשלם פחות? אין בעיה, אבל השטח לא יהיה שלך אלא של הציבור, למרות שאתה זה שמתפעל ומתחזק אותו.

לא נוח לך עם הסידור הזה? תשלם לי ארנונה ותקבל את הלובי.

להגיד שזה בעייתי לשבת בלובי במצב כזה, זה כמו להגיד שזה בעייתי לשבת על ספסל ציבורי ברחוב. אם לבעלי המלון חשוב שלא יגיעו סתם אנשים, הם בהחלט יכולים להפוך את השטח לפרטי ולשלם בהתאם.

והוא אמנם לובי של המלון אבל הם לא משלמים עליו ארנונה. כלומר מבחינה חוקית הוא כמו גינת משחקים שמותר לכל אחד לשבת שם.

מסייג: המלצה על בסיס העבר לא יודע מה קורה שם היום

עדיף בית קפה.

פעם ישבנו בקינג דויד
היה נחמד.

זוכר שהלכתי לשירותים ולא הבנתי למה יש מאבטח בכניסה אליהם,
בסוף קלטתי שהאיש שהוא מאבטח נכנס לשירותים חח

שזה קלאס מידי וכדומה..

במילא יש כאלה שמפרשים אותי סנובית 

זה מה שחסר לי עכשיו 

כמעט תמיד יהיה לאנשים מה לומר ומה להעיר.

את לא חייבת להם דין וחשבון.

בהצלחה

מרגע שלמדתי לשחרר את ה"מה יגידו"
החיים שלי לגמרי השתנו.

מאחל לך שגם תצליחי, את נשמעת מיוחדת מכדי לבזבז
את חייך על זה.