פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 85)

לאחד/ת זה בגיל 18 ולאחר/ת בגיל 25 וכדומה. 

בונים מודל כלכלי המאפשר לבני הזוג הפוטנציאליים לשרוד, וקופצים אל המים.

כנראה שאת באופייך ככה ולא כולם משדרים על אותו גל.

את לא צריכה להשתנות בגלל אחרים.

הנחמדות מועילה ויפה - אלא שלצערנו, לא כולם יודעים לקבל אותה ולהגיב בצורה יפה.

זוכרים את אלו שמשרים אווירה טובה ונעימה.

בהצלחה. 

הדרך הזו יכולה להתיש, במיוחד כשבדרך פוגשים אנשים קצת פחות נחמדים.

מה שאני עושה - מזכיר לעצמי שהבחורה שאני נפגש איתה עכשיו היא מישהי חדשה לחלוטין וכל ההיסטוריה שלי לא רלוונטית לגביה. 

יתרה מזו - יכול להיות שזו אשתי אז כדאי שאתחיל להיות נחמד אליה מההתחלה

בגלל אנשים רעים (ובקצת יותר עדין, פחות נחמדים).

מצד שני חשוב גם לא לתת לאנשים לדרוך עלינו, יש איזון מסויים מתי להגיד חלאס. וזה לא אומר שלא נחמדים, עושים ניתוק במוח שלנו מהסיטואציה ובכלל מלתת לה לחדור אלינו.

בקיצור, תשארי מי שאת, להיות נחמד למרות הכל זו הגדולה לדעתי…בי הפי

להישאר מי שאתה עם כל האנרגיות כאשר מישהו פוסל אותם והבאת נטו את עצמך

מצד שני, עם אמונה ב"צדקת הדרך", זה לא אני, זה הוא ולא מתאים...

אין לי באמת מה לומר חוץ מזה שמשתתף בבאסה שלך ומצטער קצת לקרוא,

מאחל שתמצאי למי להיות נחמדה ולמי לא ותמצאי את האיזון.

את כזו.

את לא תצליחי לא להיות.

בעז"ה תצליחי להרגיש שאת נחמדה כי זה טוב להיולת כזו ולא בגלל שזה עוזר לך להשיג מה שאת צריכה.

(וזה לפעמים את לא נחמדה, לא אומר שאת לא בן אדם נחמד)

1 שמור את המספר של החברה לבירורים

2 שאל את חבר שלך

ואפשר לשלוח להם מייל ולבקש לשחזר הצעה.

אפשר לשלוח להם מייל עם השאלות ששאלת כאן.

אבל קח בחשבון שאם היית שני, והיא כבר אמרה כן, אז ייתכן שהיא מבחינתה קיבלה ממך "לא" - ולכן בעתיד יכולה להגיד "לא" שוב, בגלל שדחית אותה - כשהיא לא יודעת שסיבת הדחייה היא טכנית מבחינתך ולא מהותית.

דבר נוסף, לדעתי אתה צריך לבחון - כמה זמן ייקח לך לקבל את ההחלטות האלה? ימים? שבועות? חודשים? 

פה למעלה בשרשור זאת דרך פעולה נכונה. אני מקווה שכשיגיע הרגע אני אפנה לחברה שלה ואגיד לה שקיבלתי את הצעה ולא יכולתי לממש אותה כי היה כך וכך וכו' אם את יכולה לקשר בינינו. אחרי מה שכתבת (לגבי האישור והדחייה שלה, אם היא כבר אישרה אותי) וזאת הערה נכונה אז אני חושב שזה פיתרון טוב מאשר לשחזר את ההצעה.

לגבי ההחלטות, אני מאמין שבעזרת השם (בלי נדר) כולן או רובן יתקבלו עד תוך שלושה חודשים מהיום.

סליחה שרק עכשיו שולחת.

גם אני הייתי עושה את זה

אבל חמוד אתה לא לבד כאן או עם המשפחה שלך או החברים שלךבמיוחד שהדייט הראשון היה מאוד קצר בגלל אילוצים.

את מדברת חצי שעה עם בחור שמעולם לא פגשת לפני ואז נפגשת אתו במצב כזה..

אחרי הליכה לא קצרה בשמש ברגל והחלפת מקומות עד שמצאנו את המיקום האידיאלי..

פחות התאים להקים אותו והאמת שלא חשבתי על זה.

התגובות מלמדות שיש כאן אנשים מנומסים.

עם כל הזרימה וכמה שנחמד לכם

(נפרדים כי לא באמת מתאים אבל נשארת משיכה).

וכמובן מבחינה הלכתית זה בעייתי

אבל מה שאתה אומר נשמע הגיוני

לא חושבת שיש שלב שזה בסדר להיות במצב כזה כשלא נשואים

או שאני הפאנטית כאן..??

לא הבעתי את דעתי עצם התיאור

🤦‍♀️

הוא מילא,

את הרגשת צנוע להיות במצב כזה לידו?

היינו במרחק 100 מטר מאנשים

אולי תסקלי אותי וזהו?

די מביך לא תקין

שהוא לא מרגיש מובך בדייט שני?

שהוא מרגיש בנוח בדייט שני?

שהוא עושה מה שנוח לו ולא מרגיש שהוא צריך לעשות דווקא מה שמקובל אפילו שזה לא נוח לו?

אולי זה לא נורמלי אבל לא חושב שזה כזה רע להיות לא נורמלי באופן כזה.

אני חושב שגם אם זה נראה לנו מוזר, ואולי יכול להביך אותנו או לגרום לנו להרגיש לא בנוח,

כשהכווונה של האדם ההוא היא לטובה, כדי להסתכל בעין טובה על הצד שלו.

זה ממש בסדר בסיטואציה כזו (או בדייט שאחריו) להגיד לבחור שזה דווקא נעים וכיף שהוא מרגיש בנוח, וזה באמת נותן ביטחון. אבל בכ"ז את צריכה את הקצב שלך ולדעת שהקצב מותאם לך ולכן את מבקשת ממנו אם יוכל לקחת את זה לתשומת ליבו. לא בקטע של לכבות אותו אלא באמת בקטע של לאפשר לו להופיע אצלך בצורה נעימה יותר. 

אני חושב שכאשר דיבור כזה מגיע ממקום טוב וממקום שרוצה להטיב לקשר, הוא גם יכול ממש להתקבל בהבנה וברצון.

הבחור יוכל לעורר אצלו במודע להיות רגיש יותר אלייך ולגשש אצלך יותר כדי לדעת מה עושה לך טוב.

זה מקסים!

בהצלחה לכם!

אל תשכחו לשפוט אנשים לכף זכות 🙂

לק"י

זה לא חבר טוב שזה זורם.

השיחה בדייט שני בדרך כלל יותר מנומסת.

וגם מרגיש לי קצת אינטימי לשכב ככה כל הדייט.

אבל אולי הוא הרגיש אחרת🤷‍♀️

הוא שכב על הדשא ואני עם הפנים אל האופק ,לא כ"כ הסתכלתי עליו.הרגיש לי נעים כל הסיטואציה,זה גרם לי להיות יותר מכונסת בתוך עצמי ופחות אתו.כל פעם נתקלת בפאדיחות וחוסר נעימויות אחרות שזה משהו.

כמעט אין דייט חלק,תמיד יש מה להכיל בהתנהלות או בתוכן השיחה...

דיברנו על זה שעות

דעתי .. שיעשה מה שהוא רוצה היא ספציפית ביקשה ממנו לקום בעדינות ..

לגבי אינטואציות- כמעט תמיד נותן מקום משמעותי מאוד. לפעמים צריך לחתוך ולקבל החלטה בצורה קרה ומחושבת, ואז מחליטים גם נגד באיטואיציה

האינטואיציה גורמת לך לחתוך למרות שבחישוב קר כל הנתונים אומרים להמשיך?

מקווה שישתפר בהמשך.

(ואינטואציה איכסה. סתם. אבל באמת שכדאי תמעד לתת עוד צ'אנס ולראות). 

אין לי תשובה לזה, נמצאת במצב דומה🫤

מנסים עד ש…. אני מניחה. 

אני נותנת הרבה משקל לאינטואיציה

ובפעמיים שלא נתתי התחרטתי

כי בסופו של דבר זה הלב

ואם זה לא יסתדר ככה אז בוודאות תגידי לא אחרי זה באיזשהו שלב ואז תתבאסי שלא אמרת מההתחלה

לפחות זה מה שלי קרה

וכשיש ספק אפשר כן לתת צאנס נוסף ולבוא עם לב פתוח

אבל תמיד השאלה הזאת של האיזונים...

ומה הביצה ומה התרנגולת

ואם מה שקורה במציאות ומוכיח את האינטואיציה הוא לא בסך הכל אמונה כנבואה המגשימה את עצמה.

מלא תהיות.

למרות שאני ממש מאמין באינטואיציה של עצמי

(לא בקטע של להרים לעצמי, בדרך כלל גם מגלה שצדקתי - כמו עם חברים שהרגשתי שהבחורה לא מתאימה להם ובסוף הם התגרשו בדיוק מהסיבה שהרגשתי)

בשלב ראשון אני משתדל להתעלם מזה וממשיך עוד קצת... תמיד אני אומר בנאדם יכול לטעות אחרי הכל.  תכלס אולי זה חוסר אמונה קצת בעצמי בכל אופן ככה אני נוהג.

אבל אני לא אסגור אם אני לא בטוח. לפי מה שהספקתי לראות בחיים, מי שנכנס לחופה עם אינטואיציה לא טובה זה לא נגמר טוב

השאלה נראת לי לא כמה משקל אלא באיזה תחום.

דרך האינטואיציה מתחילים לזהות משהו אך החשיבה השיכלית עוזרת לסיום המלאכה ומביאה הסבר הגיוני שיכול להתיישב על הלב ותואם את המציאות. 

חשבו לזהות אלו רגשות מתעוררים ביחס לתגובות השונות של הפרטנר. אח"כ שאלת הפרשנות היא רגישה יותר וגם עם השכל וגם אם האינטאוציה צריכה זהירות מסויימת. 

לדעתי כדאי שיותר תתייחסי לרגשות שלך ומה קורה שם ולא לאינטואיציה שזה מושג יותר ערטילאי ולפעמים היא באה מתוך מקום מסויים..

בגדול אני חושבת שאינטואיציה באה כדי להגיד לנו רגע תתייחסי שניה למה שקורה בפנים יש כאן משהו תקשיבי אליו.

וכשתגיעי למסקנות תוכלי לפעול יותר נכון

אבל לפעמים אנחנו לוקחים את האינטואיציה למקום של טוב ורע לגבי סיטואציות בלי בכלל להבין מה היה שם

באמת לפעמים השכל לא קולט בזמן מה שהחושים קלטו ואותתו עליו באופן אינטואיטיבי.

אז נכון, אפשר תמיד לנתח עוד ולבחון עוד לעומק, כדי להבין מה המקור של האינטואיציה, אבל לא להתעלם...

שלפעמים האינטואיציה מעורבת בסיגים כמו פחדים מוקדמים, דימיון וכו'

לכן לא כדאי להשען עליה יותר מדי

שמתחיל באינטואיציות בקצה האחד ונגמר במסקנות שכליות בקצה השני. באמצע יש רגשות ותחושות.

לצערי אני מוצא את עצמי שוב ושוב סומך על הקצה של המסקנות השכליות ומזניח את האמצע והקצה השני, ובסוף נותן לקצה הפחות רציונלי לומר את דברו.

תחשוב שתה מנסה לפתור בעיה מסוימת, אתה מנסה את הפתרון ה"קל", "לפי הספר", שוב ושוב, ושוב ושוב אתה לא מצליח כי יש אלמנטים נוספים, שאותם הרבה יותר קשה לנבא, והם מנצחים בסוף. 

האם זה מצב משמח או מצער?

בעזרת הרצון להתגבר עליה.

אם הרצון להתגבר עליה מגיע מחולשה כלשהי- אז הגיוני שהאינטואיציה נכונה.

לדוג', בנתונים היבשים ההצעה טובה והוא גם סה"כ נראה אדם בסדר (והקול שלוחש בפנים מוסיף- ואני כבר צריכה להתחתן ואין לי כח לדייטים ולהיות רווקה יותר ולכל הבלאגן הנלווה לזה), אז כנראה האינטואיציה הזו היא סתם פחד.

במקרה הזה נראה שלהיפך, שהאינטואציה כן נכונה, רק מעדיפים שהיא תהיה לא נכונה.

או להיפך- יש חוסר רצון להתגבר על משהו מסויים או לעשות עבודה עצמית ותולים אותו באינטואיציה.

לדוג', יש לי הרגשה שהוא לא טוב לי. עדיף לחתוך. אבל מצד שני דווקא הוא נראה נחמד ולפני עשר שנים הייתי עפה על הקשר הזה, אז מה באמת מפריע לי? אינטואיציה או משהו אחר? אולי אני מפחדת להתאכזב שוב. אז קודם אשתחרר מהפחד הזה ואז נראה אם האינטואיציה עדיין שם.

נקודה נוספת- לפעמים חושבים שהאינטואיציה לא נכונה כי מתווספים עליה כל מיני דברים והיא מתבטאת באופן מוקצן.

מתחברת יותר לפיסקה השניה, ( וקולטת שזה כנראה בכלל עניין של נראות חיצונית ל"ע. עכשיו אתחיל להסתבך, אם וכמה צאנס צריך לתת כשלא מתחברים למראה החיצוני)

יש מקרים שזה לא קל כמובן, אבל אני חושב שאם מדובר באדם מנוסה, בוגר, שמצליח להסתכל בצורה קרה על דברים ושמתנהל בכנות עם עצמו- האינטואיציה שלו תהיה נכונה ואין סיבה להתעלם ממנה.

לגבי המראה- מבאס.. מה שכן, כדאי להחליט בצורה נחרצת כן או לא ולזרום אח"כ עם ההחלטה בלי לחשוב יותר מדי, כמו שאת בטח יודעת..

למה?

אנחנו נוהגים בדיעבד להגדיר כאינטואיציה את אותם מקרים שצדקנו בהם -

אבל מתעלמים מכל הפעמים שטעינו.

לא אומרת שצריך להתעלם, לפעמים התת מודע מדליק לנו נוריות אזהרה -

אבל כן לתת זמן ומקום שדברים יקרו. לא לפסוק בצורה מיידית.

ולכן נשאלת השאלה, מהו השלב הראשון.

אני אעיד על עצמי, יצא לי לפגוש אנשים, חשבתי שזה ממש לא מתאים ולא שייך - אבל דעתי השתנתה ב-180 מעלות. ראיתי שבהיכרות הראשונית היה מעין מעטפת כזאת, חיצוניות כזאת, רצון להבליט דברים מסוימים - וזה כיסה לחלוטין על האדם עצמו. ואח"כ כשהמעטה הזה ירד, התגלתה תמונה אחרת לחלוטין, שלא הייתי רואה אותה בכלל (והוא באמת אדם מדהים, כשפתאום מגלים מה הוא בעצם...).

אולי גם כדאי להתייעץ עם מישהו בחיים האמיתיים. לנסות לתת מילים לתחושות ולרגשות שעולים, ולא להשאיר את זה בכותרת של אינטואיציה.

ששמעתי אישית ממטפל זוגי מספר אחד בתחומו.

הרבה פעמים *נימוקים שכלתניים* מהווים איזשהו תירוץ לתחושה עמוקה יותר שיש פה משהו שלא נכון ומדוייק עבורי.

(לצורך העניין זה היה אחרי פרידה מאד כואבת מצידי, והתירוץ שלי היה ערכי ורוחני. אותו מטפל אמר לי שבשום אופן הוא לא קונה את זה שזו הסיבה שחתכתי. עבר זמן והדברים התגלגלו באופן כזה שנוכחתי לראות שניצלתי מקשר מניפולטיבי ואולי גם אלים. ובכללי, אותם דברים "רוחניים" לכאורה שהציקו לי אצלו, לא הזיזו לי בבחור הבא אחריו. כי שם הרגשתי שאני פשוט יכולה לסמוך עליו, גם אם הוא לא אחד לאחד לפי הצ'ק ליסט שלי)

הרגשות שלנו עובדים ע"פ הדפוסים המוכרים לנו. הם לא תמיד מאפשרים לנו להיפתח בקלות לדברים חדשים. הרבה פעמים תחושות פחות טובות הן סה"כ סימן לכך שזה לא משהו שאנו רגילים אליו וזה דורש ממנו פתיחות. בזמנים כאלה הנימוקים השיכליים עוזרים לנו כדי לתחום את הרגשות ולאפשר לנו לעשות את מה שנראה נכון אע"פ שמרגיש אחרת.

בקיצור, לפעמים נימוקים שיכליים הם בעצם תירוץ לרגשות,

ולפעמים רגשות הם שאיפה אל המוכר והבטוח.

אל תסמכו רק על רגשות וגם לא רק על נימוקים שיכליים.

תשלבו את שניהם. תנסו להבין את הרגש כמו גם להרגיש את השכל.

ואם אפשר להוסיף מבט חיצוני, מה טוב.

בהצלחה לכולם!

אוף זו עבודה אינסופית של דיוק.

תמיד אני מרחמת על הצד שמולי...מה הוא אשם לכל הדיוקים שאני צריכה לעבור?? 

בכל תחום כמעט.

אני חושב שמה שעושה לנו טוב ועוזר לנו בזה, זה להבין ש"לא עליך המלאכה לגמור". כלומר, בסופו של דבר לא צריכים להיות הכי מדוייקים ונכונים שאפשר, כדי להצליח.

בטח בקשרים בין אנשים. זה לא מתכון לעוגה. יש עוד המון המון פרמטרים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם. 

אנחנו יכולים קצת להירגע עם המחשבה שגם אם לא נהיה מדוייקת עד הסוף, זה עדיין לא ערובה לכישלון או להצלחה שלנו.

ואם הדיוקים שלכם מתכנסים ביחד זה מצויין

🙂

אם זה נחשב אינטואיציה.

אבל פשוט תחושת מועקה (או חוסר בטחון) לקראת הדייט הבא.

מה הייתם עושים במקומי?

הולכים? לא הולכים?

(והמחשבות האובססיביות האלה: האם זו אינטואיציה או חרדה? האם זה קול פנימי שיודע, או בריחה.... אוףףףףף)

לדעתי אם אין מדהו שבוודאות גמורה אומר שלא - תצאי.

תתני צ'אנס. המון פעמים פגישה שניה נראית אחרת.

בהצלחה! 

חוסר רצון

בתוספת תחושת מועקה.

האם זה בוודאות אומר שלא?

אלו תחושות... לא עובדות.

מדהים אותי איך עם כל הפז"מ, כל פעם אני מסתבכת מחדש🤦‍♀️

כנראה שיש משהו מעבר שאולי את לא מספיק יודעת להסביר או שאת לא בטוחה שהוא קביל שמפריע לך.. תנסי לסנן את הרעש ולהרגיש למה לא בא לך, מה מפריע לך בו, לנסות לשים את הנקודה..בלי שיפוטיות.  לא סתם יש לך חוסר רצון, לא סתם יש לך תחושת מועקה.. זה נובע ממשהו. גם אם זה לא משהו רציונלי, זה קיים וצריך לתת לו את המקום.. ולהתחשב בו

לא להתעלם ממנו

אולי להתמקד בהם?

או סתם בעצם זה שמישהו מוציא אותך, מתעניין, משלם ובאופן כללי מתמקד רק בך. 

מה שלי עושה טוב זה להתמקד, במיוחד בשלב הזה, בי ולא בו.

כל מפגש זו הזדמנות להתקדם בבניית קשר, ביכולת שיתוף וכו.

כל עוד לא היה משהו קיצוני בפגישה הראשונה כדאי להניח אותה בצד ולבוא לפגישה השנייה איך *אני* יכולה לבוא יותר טוב. לבוא בלי שיפוטיות, לבוא בראש שלוקח אחריות על החלק שלי בפגישה, להיות נוכחת יותר טוב בפגישה. להביא טוב לפגישה ולא להשאב למקום של המועקה והאי טבעיות.

במיוחד שזאת נק שחוזרת אצלך )ואצלי ( גם אצל עוד בחורים..

אחרי 3 פגישות תעשי חשיבה מחודשת לגבי הקשר אבל כבר זה יהיה אחרי שהיית בנוכחות אמיתית ובניה של קשר ולא טחינת מח מתישה של 'אולי.. ואולי..' שאין לך באמת תשובה עליהן כל עוד לא היית בנוכחות ושיח אמיתי.

ואל תדאגי- אם זה בחור לא מתאים הקשר לא ימשיך. ודווקא כשתהיי יותר בנוכחות תקבלי גם על אי התאמה וודאות גדולה יותר ומהירה יותר.

וכל קשר הוא מכוון מה' וכנראה המפגשים והעבודה האישית שעשית בהם יכינו אותך טוב יותר לקשר הנכון.

ואם זה כן אופציה- הסיכוי להצלחה עולים בעז'ה!

בהצלחה

אהבתי ממש את נקודת המבט.

המילים המדוייקות ברגע המדוייק.

אמן שאצליח גם ליישם.

(ובאתי לשאול אותך איך את יודעת שזו נקודה שחוזרת אצלי, אבל כנראה שאני משתפת פה יותר מדי בלי לשים לב 🤪)

איזה כיף לשמוע! ב'ה.

חח.. הבנתי מהמשפט על הפזם

וזו נק שגם נמצאת אצל הרבה בנות.. גם אצלי.

קצת קשה להבין מכיווני. אני מבין שזה משהו שחוזר אצל הרבה בנות.

יש משהו שאנחנו יכולים לעשות מצדנו (בפגישה ומסביב) כדי לעזור בזה? 

אני מיד מפנה את השאלה \קביעה הזו כלפי. גם מתוך עצמי וגם איך אחרים יכולים לחשוב עלי.

מיד התחושה הזו עפה מהחלון. 

והמחשבה שלך היא רק מחשבה.

אין צורך להלקות את עצמך.

אם מישהו שחצן נניח, זה נכון לחשוב את זה עליו.

הגיוני שגם ה' לא מסייע לו להתחתן בגלל זה.

זה שיש נסיבות מקילות לכך שהוא שחצן (הורים שגרמו לו לחשוב שהוא הכי בעולם, הרבה כשרונות וכדו') לא קשור לכך שזו באמת הסיבה שבגללה הוא לא מתחתן.

זה אחרת לגמרי מאנשים חושבים עליך משהו לא נכון (נניח שאתה בררן) ושבגלל זה אתה לא מתחתן.

אני לא אומר שצריך לחפור במחשבה הזאת, אבל לא חושב שזה נכון להרגיש רע עם זה.

כאילו שנישואין = הצלחה, רווקות = כישלון.

כאילו שמי שנשוי מושלם במידותיו, ומי שרווק - זה סיבה למה הוא עדיין רווק.

אז אני באה להכריז -

נשואים אינם מושלמים.

אם תפתחו את העיניים ותסתכלו סביב תראו אנשים מתחתנים על ימין ועל שמאל, גם אם הם ישבו בכלא על רצח.

אני חושבת שצריך להפריד בין התצפית (התנהוגיות תמוהות) למסקנה (לכן הוא לא נשוי).

כלומר, אני מביאה את המשפט ההופכי לשלך 'פלא שהוא בכלל התחתן'.

כן, גם לי יצא לצאת עם מישהו שהתנהג בצורה בזויה, מעליבה ופוגעת כלפיי במהלך הדייט הבודד שעשינו במהלך שעה. מעולם לא דרכו עליי ורמסו אותי יותר מהחוויה הזאת.

כן, הוא היום נשוי. +.

והוא מעולם לא טרח להתנצל.

ואני לא מסוגלת להבין איך מישהי יכולה להסכים בכלל לצאת איתו כשהוא מתייחס ככה לאחרים.

ובניגוד לכך, במהלך חיי יצא לי לפגוש (בעיקר נשים, אבל גם גברים) אנשים משכמם ומעלה מבחינת המידות, יראת שמיים, חסד, חיצוניות ופנימיות - שהם עדיין רווקים, או התחתנו בגיל מאוחר. ואני ממש לא חושבת שמי שהתחתן בגיל צעיר הוא מוצלח יותר מהם, טוב יותר מהם וכו'.

אז יש אנשים עם התנהגויות תמוהות שנשואים, ויש שרווקים - אבל אני אמשיך להתבונן על עצמי, היום כרווקה ובעתיד בעז"ה כנשואה - איך אני יכולה לתקן ולשפר את עצמי. וכשאני רואה התנהגות כזאת שמפריעה לי אצל האחר, זה בהחלט מעמיד מראה כלפיי, ואני מנסה לבדוק איך אני מתנהגת בנקודה הזאת. לא כי אני חושבת שזה המפתח לנישואין, אלא כי זה תיקון המידות. 

אנחנו לא. ממגוון סיבות שלא כולן תלויות בנו אבל צריך לדעת שחלקן כן ולעבוד עליהן. 

לעשות "מבחן אישיות" -

אני אקבל ניקוד נמוך יותר מכל אדם נשוי.

לכולנו יש מה לעבוד על זה. 

נישואין הם לא סוף פסוק, הם התחלה של משהו אחר.

כל החיים אנחנו צריכים להמשיך ולעבוד על עצמינו.

אבל כן בא לי להגיד שלא נראה שהנוסחה הזאת הייתה לי במחשבה.

כילו, יכול להיות שזה היה שם באיזה תת מודע, כן?(;

אבל בגדול אני לא חווה את עצמי (או כל רווק אחר, לצורך העניין) כפחות מוצלחת או ככשלון, וגם לא להפך.

גם ברור לי שהמציאות הרבה פחות 'שטוחה' מהנוסחה הזאת, ושהמחשבה של רבש''ע וההנהגה שלו את המציאות מורכבת בהרבה מהמחשבה הזאת. דווקא בגלל זה עצבן אותי שזה עבר לי בראש בכלל..

לרצות את הסדר הזה בעולם,

שאם עשיתי X אני מצפה לתוצאה Y,

ואם עשיתי Z אני מצפה לתוצאה A.

אבל "צדיק ורע לו" זה לא משהו חדש. 

בעולם הזה אנחנו לא תמיד רואים הלימה בין ההתנהגות לתוצאה - ולמרות שאנחנו לא רואים את זה, אנחנו עדיין מצפים לזה ומתאכזבים שזה לא ככה.

כי יש משהו פשוט בלהסתכל על העולם בשחור לבן. לחלק את האנשים לטובים ולרעים. אבל כשאנחנו מתבוננים פנימה, כמו שכתבת, הדברים הרבה יותר מורכבים.

ומה שתיארת זה סוג של אמירה של "מגיע לי" - ואני מסכימה איתך שזו אמירה שאנחנו צריכים להשתחרר ממנה. לא מגיע לי כלום, וכל דבר שקורה הוא חסד, כל נשימה ונשימה.

יש בנו צד תחרותי שנראה לי אפשר לחיות לצידו.

זה לא אידיאלי אבל זה קיים.

שתחרות זה העניין. אצלי לפחות..

וגם ביחס למה שכתבתי-

זאת מחשבה שעוברת בראש מתוך עלבון/פגיעה, ולא בהכרח מתוך מחשבה שאני יותר טובה ממנו, או רצון להתחתן לפניו או ענארף..

בגדול הדברים שאמרה @לגיטימי? יותר מתיישבים לי על הלב ועל הדעת. סוג של מחשבת 'סיבה ותוצאה' כזאת..

ועדיין זה מבאס.

בכיף חובה זה חובה

וסליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן הייתי די עסוק בכמה דברים אחרים 🙃

תן לעצמך פשוט להרגיש עכשיו את מה שעובר עליך, תוך כמה זמן אתה תרגיש טוב יותר. זה פחות הזמן להסקת מסקנות ולהחלטות על העתיד

רק יכולה להגיד שתגיד תודה שזה נגמר עכשיו ולא בשלב שכבר היה מאוחר מידי

כי מה שאמור היה לקרות היה קורה ואם זה לא קרה...כנראה.. בעצם בטוח יש אחת יותר שווה

ותמיד תקח את הדברים הטובים שהיו ואת המסקנות הטובות שאפשר ללמוד על עצמנו ובכלל מכל מה שקרה

כי בטוח שמה שה' עושה הכול לטובה

באמת שאם תלך במחשבה אחורה על הדברים תראה שרק טוב יוצא מכל דבר בחיים גם אם באותו רגע לא רואים אחרי תקופה פתאום שמים לב

אומרת מנסיון שפתאום הבנתי כמה באמת הכל בחיים שלנו זה רק לטובה

ותהיה בטוח שלכולם בתקופה הזו לא הולך הכל חלק

וגם אם כן לכולם יש קשיים בכל דבר

אבל וחשוב לראות את הטוב זה גם עוזר ומחזיר לפרופורציות

קמת בבוקר יש לך אוכל לאכול יש לך משפחה

באמת בדברים הקטנים אתה בריא ומאושר אז חסר לך משהו קטן אבל יש לך הרבה הרבה דברים שאנשים רק חולמים שיהיה להם

מחזקת על הדרך גם את עצמי

ויודעת שזו תקופה לא פשוטה שתעבור ויבוא יום וכולנו נצחק על זה

כאשר חלום מתנפץ. חזק ואמץ, לך בכחך זה והושעת את ישראל.

אתה ממש חמוד

אתה הולך להמיס בוודאות את הבחורה שתפגוש,

תן לאני שלך לצאת החוצה

אולי טיפ טיפה תרסן את ההתרגשות הזאת וזהו,

אתה מסודר.

תסדר לך טוב בראש שאתה הולך לפגוש בן אדם עם חששות, ציפיות, תקוות ופחדים מאוד דומים שלך.

תבוא בעמדה של מי שבא לעזור לבחורה (החוששת ומתרגשת כמוך ויותר ממך..) להרגיש נוח ובע"ה תראה שזה יעזור לך להרגיש משוחרר יותר.

בהצלחה!!

ותמיד חושבים מה אני יגיד מה נעשה מה יקרה

אבל ברגע האמת הכל זורם כמו שצריך

כשתרגיש שזה מישהי בכיוון שלך יהיה לך יותר קל להיפתח

וזה יקרה בלי שתשיים לב

ושתדע שכולם נמצאים באותה סירה

ואחרי שיוצאים כבר לכמה פגישות מתחילים קצת להשתפשף ולדעת מה אומרים ומה לא

ובעניין זה שאתה צריך להוביל בפגישה הראשונה תכין כמה דברים בעיקר מי אתה מה אתה רוצה לעשות בחיים בעיקר פרטיים טכניים

אולי איזה סיפור מצחיק וזהו בגדול איך שזורם

בהמשך מספרים דברים מהחיים

באמת אומרת לך ממקום של מישהי שהכי מפחדת לפתוח את הלב אני בן אדם שלא משתף אפילו חברות טובות

אבל כשיודעים שיש מטרה משותפת עושים את זה

ובטוח לי שהאישה שתזכה בך תרוויח למה אתה נשמע בחור טוב עם לב טוב

כיום, להרבה מאד רווקים זה לא בא בקלות וזה דורש לימוד והתנסות והתייעצות.

יש כל מיני מקומות שאפשר ללמוד מהם איך לבוא בצורה טובה לדייטים ועל ההתלבטויות השונות וכולי.

ואם בבית מדרש שאתה לומד בו יש תלמיד שידע להדריך אותך מהצד הרוחני זה גם מאד חשוב

המעבר מרווקות לנישואין מעבר אותנו מהמצב המוכר והרגיל שלנו, ומצעיד אותנו אל עתיד לוט בערפל.

מי שאין לו חששות ופחדים מהעתיד הזוגי, על כל רבדיו - לעניות דעתי יש כאן בעייה מהותית.

זה לא סותר את זה שיש תקוות וציפיות.

עכשיו בא נחלק את הפחד לחלקים:

אתה מתאר כאן את הפחד של להתחיל לצאת. בשביל להתחתן צריך לצאת מאיזור הנוחות שלנו. צריך לעשות דברים שלא עשינו עד עכשיו.

(ועד כמה שאולי אנחנו מתלוננים כאן, רוב הדייטים דווקא נחמדים. פוגשים אדם מעניין, יושבים איתו על כוס קפה, שומעים על החיים שלו ומספרים על שלך).

באמת היום יש הרבה מאוד מקומות שאפשר לקבל כלים. אחד מהם שאולי יהיה רלוונטי לך, קורה בימים אלו.

הנה קישור: מוצאים טוב

בקצרה: 5 מפגשי זום שמיועדים לבחורי ישיבה על "ניווט בעולם ההיכרויות לבחורי ישיבות". (ההקלטות של ההרצאות שכבר היו זמינות ביוטיוב של 252).

מעבר לזה, צא מנקודת הנחה שלכולם יש פעם ראשונה בדייטים. וזה בסדר גמור להגיד את זה למי שאתה יוצא איתה.

ואולי, כדי להכין את עצמך לזה, תצא ל'דייט בכאילו' - עם בת משפחה, או עם חבר, ותעשו כאילו שאתה בדייט.

אבל מעבר לזה, להחליט להקים בית עם מישהי זה מפחיד. אירוסין זה מפחיד. חתונה זה מפחיד. החיים מפחידים. אין לנו שליטה על הדברים האלה, יש בהם כל כך הרבה נעלמים, ולכן יש בהם פחדים.

אבל, אם הפחד משתק אותך - ייתכן שזה יותר מהמצב הנורמלי, ואז הפתרון בעיני הוא איש מקצוע. הוא יכול לתת כלים להתמודד עם הפחדים שלך.

אבל לא מבינה בזה באמת 

מתי זה חובה ? אני לא חושבת שזה עניין של חובה מניחה שהולכות בגיל 35 וכו

בנות יקרות ואהובות, - לקראת נישואין וזוגיות

בגדול מדברים על לחשוב על זה מגיל 30. 35 כבר מתחילה ירידה בד"כ ולכן עדיף לפני. ועצוב לי שאני מבין בזה

בהצלחה!

תודה על הקישור לשרשור שפתחתי. אני רוצה להדגיש משהו חשוב:

זה לא התהליך הכי סימפטי וזו הוצאה כספית לא קטנה - ולכן צריך לעשות הכנה בכמה מישורים.

במישור הנפשי, יש כל מיני סרטונים מאירועי זום שזמינים ביוטיוב. ואפשר גם לפנות לפוע"ה כפי שנכתב.

במישור הכספי, לדעתי, כדאי להיערך מראש. התנהלות כלכלית נבונה זה משהו שחשוב לעשות, גם בגילאי ה-20, ולכן לדעתי כדאי לחסוך - לדאוג לשים בצד כסף כל חודש, כדי שאם ח"ו תגיעי לגיל 30 ואת עוד רווקה - יהיה לך את הסכום ביד (שזה מעל 10,000 ש"ח לסבב, ובד"כ צריך לפחות שניים. ככל שהגיל עולה צריך יותר סבבים.) הכי נורא זה ישמש אותך לצרכים אחרים.

ולזכור, זו השקעה בשביל העתיד, בשביל המשפחה שבעז"ה תקימי.

אבל יש קופה אחת שמשתתפת בהוצאות של ההורמונים שקונים, וזה בערך 50% מהעלות. 

ייתכן שגם קופות \ ביטוחים אחרים, כל אחת צריכה לברר מה בדיוק יש לה.

יש סבסוד של המדינה למי שעושה את התהליך מסיבה רפואית (כמו בעיות פוריות, כימותרפיה) אך לא למי שעושה שימור פוריות מסיבה סוציאלית (כמו גיל).

וזה סבסוד, לא מימון מלא.

https://www.meuhedet.co.il/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%9D-%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9D/

בהתניות מסויימות. כנ"ל מקומות עבודה (בעיקר הייטק).

בגלל שזה נעשה מסיבות סוציאליות ולא רפואיות.

אבל כל אחת צריכה לבדוק.

ואולי להיערך בהתאם - לבדוק אם שווה לקראת גיל 28 לעבור (או להרחיב) למאוחדת שיא.

שימור פוריות זה משהו שלזמן יש משמעות, וחבל לדחות בגלל סיבות כלכליות. לכן אני ממליצה לחסוך לזה.

(רלוונטי לעובדות משרד החינוך). בכל מקרה - כל זה דיון כלכלי שכדאי לחשבן מראש אבל בשום אופן לא לגרום לא לעכב.

כסף תמיד אפשר להרוויח אח"כ.

יש לזה עלות כספית לא זניחה, ויש לנו נטייה לדחות דברים במחשבה שהכל יסתדר, כשנגיע לגשר נחצה אותו - במיוחד כשאנחנו בשנות העשרים שלנו, מרוויחים כסף, ובלי מחויביות כלכליות גדולות.

במקום שזה פתאום יפול עלייך בגיל 30 כשתתחילי לברר בפועל על התהליך, עדיף לדעת מראש שזה יקר - ולהתחיל לחסוך, מאשר לקחת הלוואה כשיגיע הרגע.

כי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, כסף אפשר להרוויח, אבל אי אפשר להרוויח בחזרה את הזמן שעובר.

אף אחד לא יכריח אותך לעשות את זה.

את יכולה לבחור לעשות תהליך של שימור פוריות החל מגיל 30.

מבחינה רפואית, למיטב הבנתי, ככל שאת צעירה יותר, כך איכות הביציות שלך גדולה יותר, ולכן עדיף לעשות את התהליך בגיל צעיר יותר.

אבל אם את מחפשת לדעת יותר מבחינה רפואית - הפורום זה לא הכתובת. תקבעי תור אצל רופא.

עוד כתובת לפנות אליה זה מכון פוע"ה: שימור פוריות 

והם גם מלווים את התהליך.

שחובה לעשות הקפאת ביציות

ואני חושבת(בדגש על חושבת כי אין לי שום ידע בנושא) שכדאי לעשות בגיל כמה שיותר צעיר

אין חובה

ד"ר חנה קטן ממליצה על 29.

יש לי חברות שעשו ישר כשהגיעו ל30.

אבל הממוצע הוא 32...

אח"כ באמת האיכות יורדת.

( למרות שמכירה גם מישהי שעשתה רק ב39)

קודם כל מאחל לך ולכולן להתחתן הרבה לפני שרלוונטי. משתף מנקודת מבטי כגבר. אני מודע לזה שאני לא מסוגל להבין את הקושי העצום שבזה, פשוט מנסה לתת עוד נקודת מבט.

1. אין כאן חוסר באמונה. בע"ה כל אחת כאן תפגוש את המיועד לה מחר (טוב נו, מחרתיים. מחר שבת). עדיין זה רלוונטי. גם למי שרוצה משפחה גדולה וגם בכלל. לא חסר כאלו שהתחתנו בגיל 20 ועברו הרבה דרך עד לילד המיוחל. 

בגילאים האלו כל שנה (ופחות) משפיעה. גם על האיכות וגם על כמות הפעמים שתזדקק. זה כלי מדהים שהקב"ה שלח לנו ולדעתי פשוט חבל לא להשתמש בו.

2. אם חלילה מגיעים לגילאים מבוגרים יותר - אני מתאר מציאות שפשוט לא מוכנים לשמוע בכלל את ההצעה. נתקלתי לא פעם בהצעה על בחורה בגיל X ומיד מצרפים - "עברה שימור". כמובן שזו לא תרופת פלא אבל בלי זה אפילו לא בודקים את ההצעה.

אלו נושאים מאוד לא פשוטים. עצם זה שאני מבין בהם משהו כבר מעציב אבל אין ברירה. אם אפילו ילד אחד יצא מזה - דיינו.

ויפה שעה אחת קודם.

אפשר עד 100 אבל לא יותר

כדאי להתייעץ עם בעלי מקצוע ואירגונים שמבינים בתחום.

אז כדאי סביב גילאי 30-32.

מומלץ, אם הולכים על ההליך, לקבל תמיכה מהסביבה הקרובה שכן מדובר בהזרקת הורמונים לגוף (שלמי שאין נסיון לא יודעת איך תגיב) ובהליך שנעשה בהרדמה מלאה.

לקחת בחשבון שלא תמיד מגיעים לתוצאות הרצויות ולא תמיד כל הביציות שנשאבות מתאימות להקפאה.

לשים לב בהליך ובמה שחותמים שאין שום התנייה עלייך על השימוש בביציות שלך.

לזכור שאמנם זה צעד מבורך בכיוון הנכון ועדיין אין פה הבטחה של 100% (ופחות הצלחות מהקפאת עוברים).

בהצלחה והחלטות טובות. 

אני לומד בישיבה קטנה טיפה אז אין ממש שדכן רשמי.

האמת שלא חשבתי על שגרירים…

לפעמים שיוצאים מאזור הנוחות מגיע דבר טוב! 

תמיד אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מתחתן לא דרך שדכן.

בימים האחרונים חצי מהחברים שלי מתארסים בזמן שאצלי אין כלום🙈

אמרתי לעצמי מה כבר יכול לקרות? מקסימום אני יתחתן

אבל דווקא אלגו, בניגוד לכלים אחרים, יש בו משהו נחמד - 

כי אף אחד לא רואה את הכרטיס שלך, אלא אם כן בינה מלאכותית חזתה התאמה.

ואפשר לראות את זה כיצירת עוד כלי לקבל שפע - בנוסף לדברים האחרים שאתה עושה.

בהצלחה, וקח בחשבון שיכול לקחת זמן עד שתקבל הצעה, ושגם בין ההצעות הם ממתינים.

שואל כאיש מקצוע. 

כאשר אני פותחת כרטיס באתר, הוא גלוי לעיני כל העולם ואשתו.

אדם יכול לשבת ולדפדף מול אינסוף אפשרויות. הוא יכול להתכתב במקביל עם 10 נשים פוטנציאליות.

בבינה מלאכותית, נעשה איסוף של פרמטרים שונים, והמחשב למד מהי הצלחה (זוגות נשואים), ועל בסיס זה מנסה לחזות הצלחה מול המקרים החדשים.

כאשר אני פותחת כרטיס באלגו, אין אדם שיושב וקורא את הכרטיס - אלא המחשב קורא את אותם הפרמטרים, ועל סמך אותם הצלחות שהוא למד הוא מנסה לחזות לאיזה כרטיס פעל פרמטרים מסוימים יש סיכוי להצלחה. המועמד המיועד מקבל אך ורק כרטיס אחד, והוא צריך להתייחס רק אליו, ולקבל החלטה כלשהי.

לגבי היכולות של בינה מלאכותית בכלל ושל אלגו בפרט...

ויפה שעה אחת קודם! זו לא מילה גסה וזה ממש יכול לעזור בשלב הזה, בטח עם המורכבות של שלב ב'.

המון המון המון בהצלחה בבניין הבית השני.

ויתקיים בכם בע"ה " גדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון ". 

אבל לא דיברתם על זה לפני שהתארסתם?

לא הבהרת לו מה נדרש ממנו אם הוא מתחתן עם אחות שעובדת בבית חולים?

מצידו, הוא לא חשב על זה לעומק ומה נדרש ממנו אם הוא מתחתן איתך (וזה אומר שזה צריך להיות בלי לעשות לך קונצים ופרצופים)?

מצידך, לא לקחת בחשבון שאם הוא לא מקבל את המציאות שלך כאחות בבית חולים (על כל המשתמע מכך), שאת אולי תצטרכי לבחור בינו לבין העבודה בבית חולים?

ולרווקים/רווקות וכל אלו שלא נשואים- תעברו על השאלות האלה ותשליכו מהן על כל תפקיד כיום עם דרישות מהסוג הזה (אנשי רפואה, צבא, בטחון, משטרה וכל עבודת משמרות שהיא מסביב לשעון) ותשתמשו בשכל שלכם לפני שאתם מגיעים לשלב מתקדם בקשר, קל וחומר לאירוסים ותשאלו את עצמכם ואת מי שמולכם את השאלות האלה, אל תתנו כאן לרגש להוביל אותכם כי לא תמיד האהבה מכסה על הכל.

קחו בחשבון שבין אם אתם מקבלים את זה אצל השני או צריכים לוותר לשני וכן להפך, שאתם צריכים להיות שלמים עם ההחלטות האלה וכן, זה אומר כשזה צף וקשה, להזכיר לעצמכם שבחרתם את בחירתכם ושאתם צריכים לדבוק בבחירה זו.

ולכן הפורום הזה פחות מתאים.

למה?

כי רובינו המחולט פה רווקים לפני פרק א.

וממה שנראה לנו (על סמך תגובות אחרים) - זה לא משהו טכני פעוט, אלא משהו אמיתי שצריך להתמודד איתו, של מה הציפיות מהנישואין ומחלוקת הנטל בבית.

לכן קיבלת פה כמה וכמה המלצות ללכת לאיש מקצוע. ויפה שעה אחת קודם.

לדעתי זה משהו שצריך לעשות ביחד כזוג.

בעיניי, הוא צריך קודם להרגיש שאת מבינה את החשש שלו (במיוחד השני), וגם לשדר לו שהחשש לא נכון (בהנחה שהוא אכן לא נכון).

לא חייב לדבר על זה במפורש, אפשר גם לרמוז. ולפעמים דווקא משפט שזורקים כמסיח לפי תומו עושה את העבודה הכי טוב כי הוא נתפס כיותר אותנטי.

ולהסביר לו שזה המצב ושיבין אותך

אף אחד לא מסתכל עלייך ככה מאיפה הדוסיות מביאות את זה?! וכל מי שאומרת לי את זה היא בת איזה 19 כאילו לכי תנגבי את החלב מהפה מה הלחץ שלכןןן

ולא באלך- אל תלכי

אם היא תעלב אם לא תבואי אז תעשי לעצמך הכנה נפשית ובע"הה יהיה בסדר

פרופורציות טוב?

וואי סליחה אם זה לא היה מכיל יכתבו לך פה תכף תגובות מזדהות אני בטוחה בזה...

@אני))) 

אני רואה

ושומעת

ומרגישה

כלפי האחרות לא.

אבל בגלל שכבר הייתי מאורסת, אז יש...

זה קטע דפוק. אבל הוא קיים.

אבל תזכרי שגם זה יעבור.

לא פשוט בכלל..קבלי חיזוק.

מייעצת לך לעשות מה שתהיי מרוצה ממנו אחרי האירוע.

תהיי מרוצה  שהלכת או שלא הלכת? 

תתעלמי ממה שחושבים 

אין מה לרחם, ב"ה שהתבטל, זה לטובה!

זה טפשי לרחם וקטנוני, מה אנחנו שולטים על זה? מה אנחנו יודעים מה טוב בשבילנו? יאללה לכווו זה הזיה

את לא מסכנה!

אם אנשים טפשים עליהם צריך לרחם

תהיי גאה בעצמך, תשמחי שאת מגיעה ומתעלמת מהם 

תזכרי את הסוד שאיך שאדם מאמין זה מה שהוא משדר וזה מה שהסביבה מאמינה לו

נכון זה קשה לדעת שכולם חושבים משהו אחד ולהתעלם מזה, אבל זה שווה לבחור את מה שאת מאמינה בו...

לפעמים אנשים חוששים להתייחס רגיל למישהו שקרה לו משהו (ברור שצריך רגישות)... והם קולטים איך הוא מצפה שיתייחסו אליו

אם הוא משדר שהוא מרגיש רחמים עצמיים הם יתייחסו אליו ברחמים ואם הוא שמח ומחייך אז גם הם נושמים

לגבי אירועים בכללי- תנערי את הציפיות של הסביבה ממך

תנערי אותן כמו שמנערים מבגד

סתם משתפת בקושי אחר. לי לפעמים מורכב באירועים כשאני מגיעה לבד בלי חברות לדבר איתן. והגעתי למסקנה שזה כי אני מרגישה שמצפים ממני להראות שאני שמחה, שאני רוקדת, שאני עם כולן ושאני ככ מרגישה חלק באירוע...ולא... חח כי אני לא וזה המצב זה בסדר... אם בא לי לצאת החוצה לעשות סיבוב עם כוס בירה, אם באלי לשבת ולא לרקוד בכל הסבבים זה ממש סבבה... בזמן הזה אני כותבת לכלה ברכה מושקעת... זה לפעמים מעצבן אירועים, ומותר גם לחתוך מוקדם אם מיצית תערב. אבל תעמדי מאחורי ההחלטות שלך והשיקולים שלך יהיו נקיים. לא מעיקים. זה נקרא כוח הבחירה💗

הייתי צריכה לכתוב יותר ברגישות, מצטערת

באמת

עדיין...

ב"ה

ידעתי שיזיק לי מדי...

יופי תצאי

אגב, חלוקת ה25-40 היא מאוד שרירותית (מופיעה בעוד מקומות). בד"כ בנות ה33+ ובני ה40 וקצת ניזוקים מהחלוקה הזו. 

לפגוש מישהו באירוע היכרות של עד גיל 30, והוא היה בן 42. כן, זה קצת הכעיס אותי, כי אני יושבת ומדברת עם מישהו, ופתאום אני מגלה שהוא מבוגר ב-12 שנים מהגיל העליון של מי שנוכח באירוע (ותחשבו כמה זה פער מהגיל התחתון באירוע...)

ועם הזמן גיליתי שאנשים לא מכבדים את הגילאים שרשומים - שזה בהחלט שרירותי, ולכן הם בוחרים להתעלם, או אולי יותר נכון להגדיר את זה להתגמש. 

ויש הבדל בעיניי אם מישהו בן 31 מגיע לאירוע עד 30, לבין מישהו בן 42.

וכל הכבוד לך על ההשתדלות. אולי יהיה רלוונטי עבורך לשלוח נציג מטעמך.

שבני 40 פחות יפגשו עם 39 בד"כ.

ובני 41 נפגשים עם 33

שחבר הלך לשבת פו"פ דיבר עם מישהי שעה ארוכה ואז גילה שהיא גרושה +2..

קורה. 

אני רוצה לכתוב כאן בסטיגמות. סטיגמות הן סטיגמות, והן לא חלות על כל מי שייך לקבוצה. הסטיגמות האלה מבוססות על המציאות כפי שאני רואה אותה, ואולי אני טועה לחלוטין והמצב הוא לא כזה. אבל הנה ההשערות שלי (ומדגישה, מדברת על הציבור הדת"ל לגווניו):

ככל שתלכו לציבור "דוס" יותר, כך גיל הנישואין הממוצע הוא נמוך יותר. אם נניח סולם דוסיות - מכינה, הסדר, גבוהה - וניקח לדוגמה את שיעור ו' - בגבוהה נמצא הכי הרבה נשואים, בהסדר פחות, ובמכינה עוד יותר פחות.

בהתאמה, נמצא שמבחינה תוכנית ומסגרתית יש הלימה - "שדכנים של ישיבות" יימצאו יותר בישיבות גבוהות וכו'. בתיאוריה שלי, זה קורה כי רוב המוחלט של הציבור שמגדיר את עצמו תורני, מצפה למצוא את זיווגו בצורה של שידוך - כשזה יכול לבוא מחבר (הי, אולי תצא עם אחותי\בת דודה שלי\ זאת שיצאתי איתה לפני חודש), או משדכן. יש מעין סביבה שמעודדת ומקדמת נישואין, שמשקיעה זמן ומאמצים כדי לגרום לזה לקרות. אבל, כשאתה חורג מהמסלול הזה - לא מתכוונת שעזבת את הישיבה, אבל נניח אתה רווק ובשיעור ח - אז השיטה כבר פחות עובדת, כי החברים שלך כבר לא יוצאים לדייטים (ולכן לא יכולים להכיר לך את מי שיצאו איתן) וכי כבר מיצו את הקרובות והחברות של נשותיהן.

אבל ככל שיורדים בציר הזה, יש הבנייה חברתית אחרת. הסביבה יותר מעודדת התפתחות אישית (בניגוד לזוגית) - זה יתבטא בתוכן השיעורים במסגרות, בבחירות האישיות (כמה שנים לוקח עד שיש מקצוע ביד) ועוד. הציפייה כאן היא להכיר בדרך שונה. לפנות לשדכן זה לא ממש האופצייה הראשונה. הסביבה יותר מעודדת ומקדמת "סביבות היכרות טבעיות", כמו מסגרות התנדבותיות ושיעורים - וגם כפרי סטודטים. יש יותר ציפייה ליוזמה אישית (מישהי שראית באוטובוס...). בגילאים שקצת יותר מבוגרים יש כבר פנייה לאתרים ולשדכנים. אבל גם כאן, יכול להיות שחבר יכיר לי מישהי שהוא פגש בטיול במזרח.

ובעצם כשאנחנו שואלים, איפה הדת"ל יכול למצוא שידוך?

התשובה שאין כתובת אחת. אפשר לחלק לקטגוריות, שכל אחת מכילה בתוכה אפשרויות שונות: שדכנים, אתרים, מיזמים, חברים, בינה מלאכותית.

האם ריבוי הכתובות הוא דבר טוב?

האם אנו רואים שדרך אחת היא מוצלחת יותר מאחרות? אם כן, האם יש הצדקה לאפשרויות השונות? (נניח האם יש צורך ב-5 אתרים היכרויות שונים (ואולי צריך להזכיר כאן את זה שיש מי שמתפרנסים מזה).

האם יש פתרונות אחרים כשאנחנו כציבור יכולים לעודד\לקדם?

בין כך ובין כך, לא משנה איפה נמצאים על הציר, רוב  הזוגות מכירים דרך "שדכנים צעירים לא מקצועיים" (51%, לעומת 6% באתרי הכרויות). אבל רוב הצעירים שאינם שדכנים מקצועיים לא משדכים, ולכן המיזמים כמו הנ"ל מנסים לעודד את זה.

למה אני חושבת שיש לערבי מאטצ'אפ יתרונות גדולים?

כי אני משווה את זה לכרטיסיות.

יש מאות אם לא אלפי קבוצות וואטסאפ שבהם מועברים כרטיסיות. קראתי השבוע ראיון עם משפחת שנרב, שם דיברו על מיזם "קורעים את הים" לזכרה (קבוצות וואטסאפ בהם מעבירים כרטיסיות) - המיזם קיים כשנתיים וחצי, והתארסו דרכו 15 זוגות. הופתעתי מהמספר הזה, כי הוא מאוד נמוך בעיניי.

היתרון של ערב מאטצ'אפ בעיניי, הוא שזה לא כרטיסיה, אלא מישהו שמכיר אותך שמדבר עם מישהו שמכיר מישהו אחר. מעבר לזה, אולי זה גם יתרון על פני ספיד-דייט, כי בכל מפגש בין שדכנים סוג של נפגשים ארבעה זוגות ולא אחד.

לא בתיאור, אלא בקשר:

הבעייה שמתוארת שמנסים למצוא לה פתרון, הוא איך להכיר בין בני זוג פוטנציאליים.

לפי הנתונים שהם מסתמכים עליהם, רוב הזוגות שודכו על ידי חברים ובני משפחה.

מה שאני טוענת, זה שהמערכת הזאת עובדת בצורה יותר טובה בעולם יותר תורני, שבו גם המסגרתיות נמשכת, והאווירה מעודדת. לך לאברכיה של ישיבה גבוהה, ותשאל את הזוגות איך הם הכירו. לך לאברכיה של ישיבת הסדר, וכנ"ל. לך לקהילה דת"ל שאינה קשורה לישיבה, וכנ"ל. לטענתי, האחוזים בין סוגי ההיכרויות ישתנו בין תתי-האוכלוסיות השונות.

הפתרון הזה מנסה להרחיב את המעגלים דרך משפחה וחברים, לכולם, גם למי שלא נמצא במסגרת.

אין לי מושג עד כמה הערבים האלה מוצלחים.

אלגו יצא לאור (? לא יודעת אם זה המונח המתאים) כחצי שני לאחר "קורעים את הים" (כלומר חוגג שנתיים), ויש להם 87 זוגות - כמעט פי 6..

מה שמעניין לציין לגבי אלגו ותמונות, זה שברירת המחדל היא לא להראות תמונה. קודם נותנים לך את הפרטים, ורק אם תבקש תראה תמונה. המטרה היא לעודד אנשים לא למהר לשפוט לפי החיצוניות (כדבריהם בראיון בפודקאסט ההוא). וזה אולי דומה למה שקורה בקורעים את הים -  אנשים מבקשים תמונה באופן פרטי.

אני לא יודעת עד כמה קבוצות וואטסאפ אחרות מצליחות.

בין לחיצת כפתור באלגו לבין דרישה אקטיבית בקבוצה.

ובכלל - השאלה האם זה מוכוון חיצוניות (כמו הרבה מיזמים) או לא.