פורום הורות (עמוד 128)

בהנהלת:
שרשור חדש
צריכה עזרה מהורים מנוסים (:בעוז ותעצומות
אחותי הקטנה והמתוקה (12 וחצי) מאוד משועממת בחופש הגדול.
היא ילדה מאוד מאוד יצירתית!! חשבתי למצוא לה כל מיני רעיונות ליצירות שתוכל לעשות בבית ולמלא קצת את הזמן שלה.
העניין הוא שאמא שלי לא יכולה להקצות לה בשביל זה המון כסף לחומרי גלם.. משהו סביבות 70 שח אבל לתקופה של לפחות שבועיין שלושה, לא אחרי כמה ימים שיגמר..
בקיצור, יש רעיונות ליצירות?
או לחילופין לעיסוקים אחרים?

תודה רבה ובהצלחה לכולם בחופש הגדול .
סריגה בחוטי טריקו,כרובי=)
שטיח/תיק

עיסת נייר מעיתונים

חימר
מה עם לעשות קייטנהמתנת חינם

האם היא אוהבת ילדים?

יצירות?

אם כן, היא יכולה לשלב בין השניים - 

אפילו לעשות חוג של שעה לבנות בכיתה א-ב

לתכנן אותו ייקח לה כמה שעות (זו כבר תעסוקה)

להוציא אותו לפועל (עוד כשעה)

ואולי תוכל להרוויח כמה ש"ח (דבר שתמיד נותן מוטיבציה וחשק להמשיך).

 

אפשר לעשות המון דברים ממיחזור

ואם ילד יפצענפשי תערוג
יהיה לאמא שלה כסף לשלם לו לכל החיים?
רעיונותפרה

לסרוג כיפה - אם יש למי.

ריקמה.  (כיסוי חלות)

אפשר לקשט זכוכית במפיות.

יש דברי עץ בחנויות יצירה שלא מאוד יקרים שאפשר לצייר/לצבוע/להדביק עליהם ולהפוך לדבר יפה.  (תיבות, מחזיק מפיות...)  לא מאוד יקר.

היה בעיתון עולם קטן השבוע על צמידים ממקלות ארטיק  אפשר גם לעשות מזה מחזיקי מפיות אישיים.

יש ספר - גלילונה - מקסים.  הכל יצירות מגלילי נייר טוואלט.

שתלמד אוריגמי. (קיפולי נייר) / קיפולי מפיות.

לצייר בצבעי מים.

 

חרוזים - אפשר לייצר צמידים/שרשראות/עגילים.

יש גם את החרוזים שעושים צורה ובסוף מגהצים.

 

לתפור -  יש חנויויות בדים שאפשר לקנות בזול, ולתפור חצאית, תיק,...

 

אפשר לחפש רעיונות באינטרנט - יש הרבה אתרים של אומנות, תפירה, סריגה, אוריגמי....

 

בהצלחה

 

ואוו תודהבעוז ותעצומותאחרונה
אמרה לי תינוקת בת שנה ועשרה חודשים:בת 30

"בא לי יחמה" (תרגום: בא לי מלחמה) והתיישבה על הספה עם חפיסת קלפים מתאימה.

מעבירה אלי ערימה: :"אמא זה שלך". שמה לידה קצת קלפים: "זה שלי".

 

גדול!! 

מה שהפיצים האלה קולטים!!

לא פלא שאומרים שילדים ממשפחות גדולות הם בעלי אינטלגנציה גבוהה יותר.

 

וואו! איזו בובה!מודדת כובעים


איזה מותק לב אמיץ

הקטנים האלה ממשפחה ברוכה מרוויחים בגדול.

לגמרי בעניינים חיוך.

את לא אמיתית! היא פיצית...מתוקהיעל מהדרום
ילדה רביעית...בת 30


עדיין...היא מדברת ממש יפה לגילהיעל מהדרום
לק"י

הבן שלי בן כמעט שנתיים וחצי, ומדבר יפה.
אבל שלך עוד פיצית.
נכון.בת 30אחרונה

אולי גם בגלל שהיא בת וגם בגלל שהיא לא הראשונה- יש המון מילים שמסתובבות באוויר סביבה כל הזמן...

 

בן שנתיים שלא נרדם בלילהמעייני
הבן שלנו בן שנתיים בדיוק פשוט לא נרדם בלילות... אני משכיבה אותו בשבע אחרי סדר של ארוחת ערב ומקלחת ואז מתחילים הוויכוחים עד 11 בלילה לפעמים.
עד לא מזמן הוא היה נרדם בקלות בשש וחצי אפילו עד הבוקר בלי בעיה.
לא עברנו שינוי במשפחה בתקופה הזאת.. שיכול להסביר שינוי אצלו.
הוא ישן במעון שנת צהריים מ12 עד 1 וחצי..
בבוקר מאוד קשה לו לקום כמובן כי לא ישן מספיק.
אם מישהו מתמודד עם התופעה הזו ויכול לייעץ אשמח מאוד!!
תודה!
אם כל יום הוא לא נרדם עד 11נפשי תערוג
אז לא לשים אותו לישון ב7 וחצי
אלא יותר מאוחר
יש אפשרות שהוא לא יישן במעון?יום מאיר
אין אפשרות כזאת..מעייני

ואני גם חושבת שהוא כן עייף ולא נרדם מסיבות אחרות.

לא יודעת מה הן..

נשמע שהוא עושה דווקא ולאו דווקא שלא עייף מספיק כדי להרדםMom4L

שווה לאמץ גישה אסרטיבית יותר ולבחור ב"מקל או בגזר" - להעניש בצורה כזו או אחרת או לחילופין להבטיח גמול באם יירדם במהרה.

אם הוא עושה דווקא...מעייני

אז אני הייתי בוחרת שלא להיכנס איתו ל"דווקא" בחזרה...

ניסינו הרבה את "המקל והגזר" וזה עובד לכמה דקות וזהו... לתת לו משהו אם ילך לישון מהר- איך? בבוקר לתת לו? הוא לא יקשר ביניהם. הוא עוד קטן בשביל זה. 

לא חושבת שבכוונה הוא לא הולך לישון. אלא שאולי הוא מעדיף להיות עם אמא... 

 

אני אשמח לשמוע אם יש מישהו שזה קרה אצל הילד שלו וזה פשוט עבר אולי כשגדל קצת... 

תודה!

להעניש ילד שלא נרדם?נפשי תערוג
לא חושב שכדאי

אולי להעניש אם עומד במיטה יורד ממנה
אבל הרדמות היא לאו דווקא פעולה רצונית ולכן לא נכון להעניש
צודקמעייני

לא תהיה לי שום בעיה אם יישאר במיטה ואפילו יתעסק שם במשהו. לפחות ירדם באיזשהו שלב.

הבעיה היא שהוא כל הזמן יורד מסתובב בבית וכו.

זאת באמת בעיהנפשי תערוג
כאן שייך מקל וגזר
לתגמל אותו למחרת אם נשאר יפה במיטה ובשקט

לדעתי, כדאי לאפשר ספר או צעצוע במיטה
אחרת זה קשה מידי להשאר שם בשעמום

וילד לא אמור להשתעמם במיטה
הוא אמור תוך דקות בודדות להרדם

כך שאם הוא לא נרדם במהרה
או שהוא לא עייף (ואז אין לו מה לחפש במיטה, שקול ללשים אותו בכלא סתם כי הגיעה השעה)

או שמשהו מפריע לו
אני חושבת שזה לטובתומעייני

אני משאירה אותו במיטה ומנסה שיירדם כי אני יודעת שהוא צריך את שעות השינה האלה. 

עד לא מזמן הוא היה ישן 12 שעות בלילה רצוף. 

ועכשיו כשהוא לא נרדם מאוד קשה לו לקום בבוקר והוא מאוד רוצה להישאר במיטה... בשבת כשלא לחוץ לקום למעון הוא קם מאוד מאוחר. 

זה ברור לי שהוא צריך את השעות האלה בגיל שלו ולכן אני מתעקשת.

השאלה זה מה מפריע לו להירדם... וזאת שאלה קשה..

בגיל שנתיים?אורי8
הוא בכלל לא יבין את העונש. אין פה ענין של שכר ועונש. הילד כנראה לא עייף
מה הוא עושה במהלך היום? אחרי הגןתודה לך ה'.


איך את משכיבה אותו?בת 30

יעזור פשוט לשבת לידו עד שהוא נרדם? 

 

ניסיתי... זה יקח שעות..מעייני


ההשכבה היא מאוד מסודרתמעייני

כל יום אותו סדר של ארוחת ערב, מקלחת, פיג'מה ולמיטה. אני יושבת לידו קצת, מספרת סיפור או שרה שיר. 

הוא מהרגע שאני מודיעה לו שמתקלחים מתחיל להגיד שהוא לא רוצה לישון... בטוח גם האור בחוץ בשעות מאוחרות מפריע להרגשת לילה, למרות שגם ב10 הוא עוד לא מבין שיש חושך בחוץ וזה אומר שהולכים לישון...

עשיתם בדיקת דם לוודא שהכל תקין?ש.א הלוי
קורה לי בדיוק אותו דבר אבל נרדם ב10אמא!
לא ב11.והעה נרגם קבוע ב7.כאילו קרה משהו.הוא בדיוק בן שנתיים והוא קם דווקא מוקדם אין לי הסבר לזה אך הוא לא עייף...
חסר לו ברזל.. הוא אמור להיות עייף...מעייני

לא ברמה משמעותית, אבל דווקא כשהתחיל לקבל ברזל הקושי להירדם רק התגבר...

מה יש בהרכב של התוסף שאת נותנת לו?לב אמיץ

יתכן שיש מרכיב חזק מדי שגורם לו לאי שקט.

אולי אתם מפספסים את החלון שינה?מוריה
שיניתם את הלוז?
לי היה משהו דומהמעין אהבה
אמנם הוא עוד לא בן שנתיים אבל קרוב לזה

היה נרדם פעם מוקדם ואז פתאם כל הרדמה מייאשת
מנסה לישון
ואז נעמד במיטה עושה צחוקים...כאילו בוקר
וכלום לא עוזר
והיה מתמשך ככה
באמת קשה

הזזתי את השעה ל20:00 וב''ה זה עזר

אולי להקדים את השעת שינה במעון
פעם שמעתי משפט חכםמתנת חינם

לא סתם קלישאה, אלא מאיש מקצוע.

 

יש ילדים שצריכים מס' שעות מסוים של שינה

ויש ילדים שצריכים מס' שעות מסוים של פעילות.

 

אני לא יודעת מה בדיוק מתאים אצלכם,

אך צריך לקחת בחשבון שאופי של ילד מתגבש עם הזמן,

ולא כל מה שהתאים לו כשהיה קטן מתאים לו עכשיו.

 

אולי אפשר לבחון פעילויות יותר משחררות מרץ במשך הצהריים

ואז הגוף ימצה את הפעילות והעירות עד שעת ההשכבה המיוחלת.

 

עוד הצעה שתעזור לאיפוס השעון הביולוגי - 

אם ההשכמה בבוקר מאוחרת,

אולי כדאי יום יומיים בכל זאת להקים מוקדם גם אם היום יהיה יותר מעוך,

כדי להרגיל את הגוף לשעת שינה מוקדמת.

 

סליחה אם פספסתי והעצות לא ממש קשורות למצב הזה.

 

ועוד משהו אחרון - 

כמו דברים רבים שאנו כהורים חשים כלפיו מתח כלשהו, הילדים קולטים ונכנסים למתח גם.

נסו לשחרר, לומר: היום לא אכפת לי שיהיה ער עד 12 בלילה.

 

במיוחד בגיל שנתיים שהילדים נהיים עצמאיים, הם גם נהיים עצמאיים בחשיבה,

וקשה להם לקבל שאומרים להם שהם עייפים וצריכים לישון.

תנו לו להרגיש את העייפות בלי לכוון אותו לשינה. שיבקש לבד.

 

גם ככה הוא ער,

אז תמשיכו בעיסוקיכם והורידו ממנו את הזרקורים,

נראה לי שיהיה שינוי בימים הקרובים.

 

המון הצלחה!!!

תודה!מעייני

היום באמת הייתי רגועה יותר ולא בלחץ להתחיל מקלחת.. לא הזכרתי את זה שהוא הולך לישון עוד מעט והוא פתאום ביקש כשארגנתי אותו אחרי המקלחת.

לא שזה הלך חלק אחר כך, אבל הוא נרדם יותר  בקלות ופחות מריבות.. 

הוא תמיד קם מוקדם בוקר למעון. (בשבילי זה נקרא מוקדם.. 7, 7 וחצי). אין לי זמן לתת לו לישון עד שירצה לקום... 

תודה על העצות!

מעולה..ד.


השעת שינה במעון ממש לא תלויה בי... הלוואי שלא היה ישן בכלל.מעייני


תודה רבה לכולם על העצות! מנסה ליישם ולראות מה מתאים..מעייני


תעדכני מתנת חינם


קורה אצלנו בגלל השנה במעוןאורי8
אני לא נלחמת ומשכיבה לישון רק כשהוא עייף. חבל על המלחמות. במעון בדרך כלל אין עם מי לדבר בנושא השינה, ניסיתי אצל הגדולים. כל הילדים שלי בשלב כלשהו התחילו לישון בשעה מאוחרת וחזרו להרדם מוקדם כשהתחילו גן בסביבות גיל 3.
היום לא ישן במעון...מעייני

כי הייתי צריכה להוציא אותו בדיוק כשהלכו לישון. שמחתי מאוד לבדוק אם זה יעזור...

נראה לי שהיתה השפעה ושיפור קטן, אבל בכל זאת הלך לישון רק בתשע וחצי. היה ער רצוף מהבוקר..

יש ילדים שצריכים פחות שעות שינהאורי8
זה בגלל השעון הביולוגיאמאשוני
גם אצלנו הקטנה שבגיל 3 אם באופן חד פעמי לא ישנה צהריים עדיין הולכת לישון מאוחר,
אם הייתה מתרגלת לא לישון צהריים אף פעם הייתה הולכת לישון בזמן סביר.
גם בן ה5 היה ככה בדיוק כשהיה במעון, ישן בלילה אחרי 22:30 ואחרי תקופת הסתגלות לגן כבר שנתיים הולך לישון בערך 19:30-20:00 וקם בבוקר באותם שעות בדיוק.
לא רואים הבדל מייד-צריך כמה ימיםמעין אהבה
מנסיון
אולי יש משמעות לתוסף הברזלמתנת חינם

שווה בדיקה נוספת,

אולי כבר השלים את החסר

שמחה לעדכן..מעייני
תודה לכולם על העצות והעזרה!
לא יודעת מה בדיוק קרה ומה עזר.. אבל כבר שבוע בערך ההשכבה יותר רגועה.
אני הרפיתי קצת, לא נלחמת על זה.. גם הסברתי לו שהוא צריך לישון כדי שיהיה לו כח.. ושהוא גדול והולך לישון יפה..
לפעמים גם הוא שוכב בספה בסלון ואני מחשיכה קצת ואז תוך כמה דקות נעצמות לו העיניים
בקיצור, הצלחנו לעבור לשינה ב8 בערך.. שזה אחלה מבחינתי כרגע!
תודה!
חסדי ה'מתנת חינםאחרונה


מתייעצת - תרופה להורדת חום לילדים כן או לא?Mom4L

אני שומעת לאחרונה הרבה דעות שונות בנוגע לשימוש בתרופות להורדת חום. אשמח לדעת מאיזו טמפ' אתן נותנות תרופה והאם נותנות מיד או שמחכות לראות האם הגוף מצליח להתמודד ולהוריד את החום בעצמו?

נכון מאוד. כך בדיוק הסבירה לנו רופאת הילדים.תיקוןהמידות


נקודה חשובה למחשבהבינייש פתוח
זו היתה ארוחת שבת עם המשפחה אחים גיסים. סיפרתי להם איך כשהייתי בצבא המ"פ איבד משהו מסווג וניסה להפיל את זה עלי בשביל שאלך לכלא במקומו (רק במקרה אחד הממים תפס אותו ומנע ממנו לבצע את זממו) ושאני לא יודע בעקבות כך אם אני רוצה לעשות מילואים.הם אמרו לי שאני טועה ונתנו לי תגובות מאוד לא ענייניות כמו לדוגמא שאם אני לא עושה מילואים זה אומר שאני שמאלני או שאני סתם אומר את זה בשביל לעצבן אותם ולעשות להם דוקא.ואני שואל למה יחסים בתוך המשפחה נראים ככה? למה עם חברים אני מקבל תשובות עניניות וגם חבר שלי הציע למשוך אותי אליו לפלוגת המילואים שלו בשביל ששם זה לא יקרה לי?למה זה בא דווקא מחבר ולא מהמשפחה?למה כשהייתי בצבא היתה לי תחושה שהחברים שלי מהפלוגה יותר מפרגנים לי מאשר בבית? ולמה אם חבר מהישיבה או מכל מקום מותח ביקורת היא באה ממקום טוב ועם צ'פחה בניגוד לבית שם ביקורות באות ביחד עם הסברים שההתנהגות שלך מעידה על האופי הבעייתי שלך ואתה עושה את זה כי לא אכפת לך והמהדרים יוסיפו לקשר בין זה לדברים שלא תלויים בך כמו הגיל והמין שלך? נכון משפחה הם הרבה בתוך השני ויש יותר הזדמנויות לריב ויותר כיף להתנדב מחוץ לבית מאשר לעבודות יומיומית כמו שטיפת כלים אבל במשפחה אמורים לתמוך אחד בשני ולא להפך וכמו שאומרים ברכבת ישראל "כשכולם מתחשבים באחר כולם נהנים יותר". שנזכה לעשות את הדברים אחרת במשפחות שלנו.
שבוע טוב
למה אתם לא מגיבים?בינייש פתוח
מכירים את התופעה או לא? אתם מזדהים עם המסר?
אני חושבת שיש תפיסה לא נכונה כזאת,אשריך
שלבן משפחה אפשר לומר הכל, אבל מחבר לא נעים
שתזכהלב אמיץאחרונה

לעשות את הדברים אחרת במשפחה שלך בעז"ה כמו שכתבת.

 

אני חושבת שאתה צודק.

זה דפוס התנהגות משפחתי שתצטרך לשנות בבית שתקים בעז"ה, ולפעמים הדוגמא של תמיכה משפחתית ללא ביקורת שרואים אצל האח או הבן שהקים משפחה שבה מתנהלים אחרת, הדוגמא הזו מקרינה אל המשפחה המורחבת ולאורך שנים יוצרת תיקון.

 

בינתיים תשתדל לא להיפגע מדי ולקחת את הדברים בפרופורציה כי כמו שכתבת, כנראה אין למשפחה כלים להתייחס למה שסיפרת ולתת לך את המענה שאתה זקוק לו, למרות שמן הסתם הם מתכוונים לטובה.

הניסיון שעברת באמת לא פשוט ובהחלט עלול לגרום לאובדן כל אמון במערכת. ב"ה שיש לך חברים טובים שאוהבים אותך ומוכנים להתאמץ בשבילך.

חזק ואמץ.

 

איך לדעתכם יש להסביר לילד (שנולד למציאות הזאת) מזה אובדן?מקופלת
כלומר,
ילד שנולד למציאות בה אחד מבני המשפחה כבר לא איתנו פיזית.
ומקיימים לזכרו כל שנה אזכרה ועולים לבית החיים.
הילד שותף לאירועים הללו.

אבל איך מסבירים לו שעכשיו יש אזכרה של פלוני או שעכשיו נעלה אליו לבית החיים...אז איפה הוא? מי לקח אותו? למה?
מודה שאלו שאלות שאין לי תשובות עליהן.

מאמינה שתחכימו אותי.

מחכה לתגובות
בן כמה הילד?kit
אני מדברת על כל גילמקופלת
בעיקר על הגיל שבו הם מתחילים לתפוס את העניין, החל מגיל 3 או 4 בערך..
אפשר אולי לפני, תלוי באינטליגנציה של הילד.
...מנסה להיזכר מה הסברתי לילדים כשסבא שלי ז'ל נפטרrivki
...הקטנה הייתה אז בת שלוש. נראה לי אמרתי שהוא 'מת' , ז'א עזב למקום רחוק שלא חוזרים ממנו .
כשעבר קצת זמן והתחילו שאלות האם ' כולנו נמות' -אמרתי שכן, אבל אין מה לפחד. כי הגוף חוזר לאדמה והנשמה חוזרת לה'.
באותו ענייןכבשה מתולתלת
על סבא שלי ז"ל שנפטר כמה שנים טובות לפני שנולדתיל אף פעם לא עשו מיזה סיפור .
לאן אתם הולכים ? לאזכרה של סבא . הייתה תמונה שלו על הקיר וידעתי עליו דברים .. לא התעסקתי בזה יותר מידי. מצד שני אודה ולא אבוש... אצלנו המשפחה לא עשתה סעודות ועניינים ביורצאייט, המבוגרים עלו לבית עלמין , הילדים נשארו בבית . זהו. כשראיתי אצל האיש שלי (עדות המזרח כבדים) איזה סעודה עושים אחרי האזכרה היה נראה לי מוזר.
באותו עניין , לאחרונה הבת שלי (בת 5) מדברת המון על כמה שהיא רוצה שיבוא המשיח ותגיע הגאולה ושסבא רבא וסבתא רבא שלה וכל היהודים הטובים יחזרו וכל מי שמת בשואה יחזור... והיא המציאה אפילו שיר עם מנגינה על כמה שהיא מתפללת שיבוא משיח ... וכל הזמן שואלת מתי כבר יבוא המשיח ונעלה לירושלים לבית המקדש . זה כבר הגיע לפסים בעייתיים, היא אמרה לי ה' מעצבן אותי ואני כועסת כי אני מתפללת שיבוא המשיח והוא לא בא עדיין אפילו שאני מתפללת בכוונה וזה לא יפה מצדו. מקווה שהתגובה שלי הייתה מספיק טובה..
וואופשוט יהודייי
שתדעי שיש לך בת שפיצית אם בגיל כזה היא המציאה שירים על המשיח ועל בית המקדש.
מתפלל שתלך בדרך אשר בחר ה' ותמשיך ככה.
תחזקי אותה כמה שיותר שה' מקשיב לכל תפילה שלה ואם היא תמשיך במעשים טובים השי"ת באמת יביא את הגאולה וש"רק צריכים עוד כמה תפילות" ובכלל זה תינוקות של בית רבן....
יישר כח!
אנחנו ספרדים- עושים סעודה של אזכרה בביתיעל מהדרום
לק"י

ומי שרומה עולה לבית העלמין- עפ"י רוב הילדים והאחים של הנפטר.
הבת שלך בגן תורני???אני84
כי השנה יחסו חשיבות גדולה לירושלים ולבית המקדש יכול להיות שהיא מקבלת השראה מהנלמד....
מתוקה ממש.
הגבתי לכבשה מתולתלתאני84
אצלינו זה בממ"ד הרגיל.44444
יום ירושלים מורחב ע"פ שנה שלמה
לא תורני, ממ"דכבשה מתולתלתאחרונה

ממ"ד , אוכלוסיה כן דתית אבל לא דוסים במיוחד..

לא מקום אברכי כזה..  וגם אצלנו עשו יום ירושלים מורחב. 

למה לא חוזרים ... שהמשיח יבוא אומרים שתהיהלטובה

תחית המתים... 

..העני ממעש
הוא היה כאן והיום לא
אנו זוכרים אותו ואת הטוב שלו

שאלות נוספות- אם נשאלות-
לא רואה צורך לפרט כל עוד הוא לא שואלנפשי תערוג
ואם הוא שואל.
להגיד שהוא נמצא בשמיים שומר עלינו.

ולדעתי, אין למה להביא ילדים קטנים לבית עלמין
^^^ככה הסבירו אצלינו, שהוא עלה לשמייםיעל מהדרום
לק"י

לא נרשמו טראומות.
לדעתי פשוט לענות נטו על מה שהילד שואלנושבת באוויר!
זא לא לפרט יותר מדי ולתת תשובוץ על שאלות שלא נשאלו בדרך כלל ילדים מסתפקים כבר בתשובות הרישוניות והשאלות נפסקות
לדוגמה לאן הולכים .? להזכרה
מזה הזכרה ? זו סעודה ושיעור תורה קצת שעושים לזכרו של פלוני
ככה ... תשובות ענייניות
פשטותבת 35
בסד
ברוך ה הילדים בריאים מאוד...
הם חשופים לחיות ולמוות גם אם נדמה לנו שלא..
כל ילד ראה חתולה שנדרסה או משהו והבין שאין בה חיים..
לא צריך להתרגש ולעשות מזה עניין..
בכל שלב להסביר לפי ההבנה..
וכמובן הכי חשוב לומר רק את האמת..
הבת שלי בגיל חמש איבדה חבר יקר מאוד שחלה במחלת הסרטן וראתה ממש את ההדרדרות בכל השלבים הוא היה מגיע לגן כשיכל.. וכשהוא נפטר היה לה מאוד קשה להבין ולהתמודד אבל ברוך ה יש בילדים בריאות טבעית. והיא אמרה לנו שהיא מחכה שהמשיח יבוא כדי שגם חבר שלה יחזור.
שנזכה לגאולה שלמה
נכון מאוד אני רק אומרתנושבת באוויר!
הילד לא ישאל שאלות שאם יענו לו עליהם הוא לא יבין את התשובה זא אם ילד שואל שאלה לרוב יש ביכולתו להבין. לכן לא צריך לבלב אותם אם סיפורים שהם בכלל לא שאלו עליהם
לא מזמן עבדתי בגןלטובה
וסיפרתי לחלק מהילדים שאני הולכת להזכרה של סבא שלי בגלל זה יצאתי יותר מוקדם. אחד מהילדים קישר לצפירה (חמוד) ליום הזיכרון. אחד לסבא שלו שנפטר חושבת... ילדים מודעים למוות זה חלק מהחיים. שואלים מה זה הזכרה אז אומרים להם אחרת איך ילמדו. אפשר גם להגיד (סוג של) אירוע משפחתי אם כך זה אצלכם..
הילדים שלי נולדו למציאות של סבא שנפטראודי-ה
ממש בפשטות הראינו להם את התמונה שתלויה, סיפרנו לו שהוא נפטר כי היה חולה.
לא שיתפנו אותם באזכרה מגיל צעיר. אולי אצלכם זו קירבה גדולה יותר אז יש צורך.
אפשר לספר סיפורים על הנפטר ובגיל מבוגר יותר גם לדבר על הרגשות שלנו לגבי הפטירה והאובדן.
תודה לכולם על התגובות! בהחלט עזרתם! ולא אתנגד לעודמקופלת
ואני ארחיב קצת את המציאות,

אצלינו (ע.המזרח)
עושים אזכרה וסעודה..
דברי תורה, סיום מסכת וכד'
ברוך השם.

ועולים לבית החיים להתפלל, ומביאים גם את הילדים.
עכשיו כשהילדים קצת יותר גדולים (עדיין קטנים אומנם אבל כבר מבינים, גיל 2.5)
אני מתחילה לחשוב על המחשבות שיעלו להם בעקבות כך, החל משנה זו ובמרוצת השנים הלאה (בתקווה שתהיה גאולה ותחיית ולא נצטרך למצוא תשובות לשאלות הללו)
ופשוט לא היו לי תשובות, וידעתי שזה הכרח מאחר ואנחנו ממש שותפים בהכל. אז מטבע הדברים גם הילדים קצת בעניין..

ולכן זה העסיק אותי, מודה לכם שהחכמתם אותי בתשובות שלכם.
וכמו שכתבתי כבר, לא אתנגד לעוד.
זה מוסיף חומר למחשבה.

תודה רבה ושיהיו לנו רק בשורות טובות בעזרת השם!
בגיל הזה והקרוב אחריו, עוד לא שום דבר. חוץ מציון העובדה,ד.

בצורה פשוטה. נניח: היום יום זיכרון של סבא, אומרים דברי תורה לזכותו, מברכים ברכות. אומרים תהילים ליד הקבר (אני לא חושב שצריך לקחת ילד בן שנתיים וחצי לבית הקברות).

 

עם הזמן, אם ילד שואל (ולא בהכרח "יעלו להם מחשבות". לוקחים די טבעי. הרי זה לא שמישהו שהכירו נפטר) - אז לפי השאלות.

 

למשל: מה, הוא כאן בתוך הקבר?..  אז מחייכים: לא. הוא אצל ה', הנשמה אצל ה', בגן עדן. פה זה רק הגוף.

כשהוא היה בעולם, הנשמה היתה בגוף. עכשיו הנשמה אצל ה', ואם לומדים לזכותו דברי תורה, מברכים, עושים מעשים טובים - אז זה עשה לנשמה טוב. וגם הוא מתפלל אצל ה' בשביל המשפחה שלו.

בגיל 2.5 להביא לבית קברות??? לדעתי ממש לא מתאים.44444
אצלינו במשפחה נהוג בר מצווה/ בת מצווה.
לדעתי זה מאוחר מידי לאזכרה, בעיקר לאדם שלא הכירו.
להלוויה- זה הגיוני.
עדיין 2.5 זה פיצי וגם קצת מעל.
הייתי מתחילה לקחת בגיל אמצע יסודי בערך.....
אצלנו עשו אזכרה גדולה רק בהתחלהאודי-ה
גם ע"מ.
עכשיו זה כבר 15 שנה אחרי. לא עושים כל שנה אזכרה גדולה כמו פעם.

2.5 זה גיל ממש קטן.
אין טעם לדעתי להביא אותם עד גיל בי"ס לפחות.
ילדים שנולדים למציאות הזו חיים את זה.מוריה
הם רגילים.
ולאט לאט מתחילים לשאול.
ועונים בקלילות. לא מפרטים. עונים נטו לשאלה.
מניסיון אישיתהילה 4

הילדים שלי נולדו למציאות שהדוד נהרג בנערותו. 

יש אזכרה כל שנה והסיפורים עליו וגם המפגש המשפחתי שמתקיים כל שנה באזכרה הוא חלק מהחיים. 

פשוט לדבר על זה ולתאר בפשטות את הדברים הם גדלים יחד עם זה. 

 

אותי מדהים איך דווקא השיתוף אותם מביא לזה שעדיין למרות פער השנים הגדול ולמרות שכל האחיינים נולדו רק אחרי שנהרג.  הוא עדיין חי בתוכינו. 

 

בגן של אחד האחיינים ביקשו השנה לכתוב תפילות  לכותל והאחיין  ביקש שתהיה תחיית המתים והדוד יקום לתחיה...  

מרגש!תודה על השיתוף!מקופלת
לא קראתי הכל- אולי כבר כתבו לךבת 30

אצלנו- הסבר פשוט. כשאדם נולד ה' מכניס את הנשמה לגוף, וכשמגיע הזמן של הנשמה לחזור לה'- אז הנשמה יוצאת. את הגוף קוברים באדמה והנשמה חוזרת לה'.

יש דברים שאנחנו פה יכולים לעשות למען הנשמה- ללמוד תורה, לומר קדיש וכו'. 

וגם יש דברים שהנשמה שלו יכולה לעשות למעננו- כמו להתפלל עלינו למשל.

 

כמובן שזה קשה לנו, ומוזר ועצוב לנו שאי אפשר לראות את הנפטר ושהוא לא איתנו- אבל הוא באמת נמצא במקום טוב ושמח ליד ה'.

שסבא של בעלי נפטר בשנה שעברה , ספר לילדים בפשוטאבני חן

המשפחה של בעלי רובה בחול בארצות הברית . אז הילדים שלי ראו אותם פעמיים -שלוש בחייהם .

כאשר טסנו לבקר....

ספרנו להם שסבא רבא שלהם  נפטר (סבא של בעלי , קברו אותו בארץ )

ולכן אחרי בית הספר והגן אבא יקח אתכם לסבתא (אמא שלי ) ואחרי צהרים - נבוא לאסוף אתכם.

הם יחסית קטנים. הבן שלי היה בן 4 והבת הגדולה בת 7 (כיתה א).

לא עשינו מזה עיניין. אני חושבת שהיא עוד קצת שאלה והתעניינה אז ספרנו לה מזה זה אומר.

שהגוף קבור באדמה והנשמה עולה לשמיים -לגן עדן.

 

לא לקחנו אותם לבית הקרבות. גם להזכרה של סבא וסבתא שלי שנפטרו ממזמן שאני הייתי נערה.

ויש את יום השנה (אם יוצא לנו לבוא )  לא לקחים אותם .

או סתם כשאני רצתי לבקר בבית העלמין הם חיכו באוטו אם בעלי ...

עדיף לכעוס ושילמד לקח או להסביר בנעימות?חן טוהר


להסביר בנעימות ובבהירות.ד.

שצריך להראות "כאילו כועס", זה חריג.

תוכל להסבירחלבית

איך אתה פונה לבן שנתיים שעושה משהו "בכוונה" כמו להרביץ לאחיו או להשחית משהו?

 

מהיכן המקור שכעס הפנים הוא נדיר?

 

אני בדיוק מתלבטת איך להגיב לילד שלי שחוזר שוב ושוב על אותו מעשה לא טוב.

אולי קודם,ד.

נשאל שאלה מקדימה:

 

את רואה תועלת מכך שאת מראה "פנים כעוסות" בגיל זה?

 

קשה קצת להסביר, כי זה ענין של "ניגון". אבל לדוגמה, אם מרביץ, ואנחנו נאמר: לא מרביצים, זה כואב. בוא נעשה לו טובה.. וניקח את היד ונעשה ביחד "טובה" לאח, ירגיש נעים, יש סיכוי שיעזור יותר. וכמובן, לתת תשומת לב שלא תלויה בכך שעשה איזה מעשה כזה.
 

ואפשר לומר בצורה "בהירה" שברור שמתכוונים לכך, גם בלי "כעס".

תגובהחלבית

 

אני דווקא מבקשת ממנו ללטף את אחיו ולבקש סליחה, אבל עדיין- זה לא עוזר. הוא חוזר על עצמו.

 

וכשאני מרימה את הקול-זה גם לא עוזר.

 

עוד לא מצאתי פתרון.

תלוי בגיל וכמה פעמים זה קרה בעבראניוהוא
אם זה משהו אסור בודאי להראות כעסתודה לך ה'.

אחרת אין יבין שזה אכן לא טוב? אבל זה גם מאוד תלוי בהקשר, ובסיטואציה

יסבירו בנחת ויבין.ד.


הסבר בנחת זה אומר שכנראה זה לא באמת חמורתודה לך ה'.
לכן דעתי היא שצריך להראות כעס (בודאי שלא לכעוס ממש)
לא. אפשר להסביר בנחת ובהיר ובסבלנות, ויבין.ד.

להראות כעס, זה לעיתים נדירות יותר. אם צריך - אז צריך.

לדעתך. אין פה לא וכןתודה לך ה'.
לא הבנתי.ד.


אמרת שמה שאני אומרת אינו נכון. כתבתי שזו דעתך, ואין פה כןתודה לך ה'.

ולא

לא שייך.ד.

א. כל אחד כותב את דעתו. הרי את כתבת - בתגובה לדברי שיסבירו בנחת ויבין - "הסבר בנחת זה אומר שכנראה זה לא חמור". לא כתבת ש"לדעתך" זה אומר כך.. ברור שכל אחד כותב את דעתו.

 

ב. בנידון זה, עוד יותר מזה. כי אם אני יודע מנסיון שאפשר להסביר בנחת וילד יבין את המשמעות, זה אומר שההכללה שעשית, לגבי "הסבר בנחת", אינה נכונה. בשביל לומר שהכללה אינה נכונה - מספיק שיש מקרים מצויים שמראים שזה לא כך.

 

אלא שגם אני הוספתי, שאכן יש מקרים - נדירים יותר - שצריך.

כשאתה אומר מקרים נדיריםבארץ אהבתי
הכוונה להתנהגות חריגה יותר או לילדים שזקוקים לזה יותר?
אני מתלבטת לגבי בת השלוש וחצי שלי, שבדרך כלל מספיק לדבר איתה בנעימות, אבל כשהיא עושה דברים שמבחינתי עברו את הגבול (דוגמא מהזמן האחרון- שהיא קראה לי חצופה או לבעלי חצוף, כשכעסה עלינו) אני מרגישה שהתגובה צריכה להיות בכעס כדי להבהיר שזה לא משהו שאנחנו מוכנים שיקרה שוב.
גם במצב כזה היית אומר שעדיף להסביר בנעימות?
התכוונתי שזה לא ה"כלל".ד.

הדוגמה שהבאת, היא באמת שאלה טובה.

 

ברור שלא יעלה על הדעת לקבל אמירה כזו.

 

אבל, יש כאן שתי דרכים. ולכן אני באמת לא בטוח ש"הדרכות" מפורטות נכונות לכך.

 

כי זה תלוי גם בהורים, בנסיון וכו'. 

 

לפעמים, הורים צעירים, עוד לא מרגישים מספיק "גובה" באופן טבעי, כדי שיוכלו לענות בחיוך ויצא טוב. אז הם אומרים, בצדק, בקול "קשה" או חד משמעי, "לא אומרים לאבא או אמא חצוף, אפילו אם כועסים". אח"כ יכולים להסביר: אם כועסים מותר להגיד מה מרגיז אותך, אבל לא להגיד כך לאבא ואמא.

 

לעומת זה, הורה שכבר יש לו כמה ילדים, ישמע את הזאטוט צועק בכעס: "חצוף"!....לא יוכל להבליע את חיוכו, ויאמר בנחת לילד: לא אומרים לאבא ואמא חצוף.. אם משהו מרגיש אותך, אתה יכול להסביר מה הרגיז אותך?.. ויהיה דיבור.

הילד בעצמו מרגיש במקרה כזה כמה זה מגוחך שהוא אומר כך. יש להניח, שבאופן הזה התופעה תיעלם מהר יותר, היא פשוט לא משיגה כלום..

 

 

אבל - צריך לציין עוד משהו. שבפשטות זה תלוי גם ב"סוג" הילד. יש ילד שבאופו ילדותי מתפרץ כך בכעסו. לגביו הדברים לעיל נכונים לדעתי.

אבל, יש ילדים שהתרגלו כביכול בהתרסות. מתרגלים אופי מחוצף. ואצל כאלו, מרגישים שצריך קודם לעצור את זה. גם לא בעוינות, אבל בצורה ברורה , תמציתית: לא אומרים ככה. או: אצלנו לא מדברים ככה. כעת תגיד סליחה, וונשמע מה אתה רוצה..

 

 

הקיצור, מה שאמרתי, היה כיוון כללי שאפשר להבהיר דברים גם בצורה נינוחה, ובהירה. אבל בפרטים, תלוי במציאות ובנפשות הפועלות.

לפעמים, מה שאצל ילדים ראושנים זה טקסים שלמים של חינוך, אצל הקטנים יותר, נפתר בחצי מילה. הילד מרגיש את הסמכות הטבעית והנסיון של ההורים בלי שהם צריכים להפעיל מאמצים מיוחדים.

 

אבל, יש גם חן מיוחד, שנשאר לטווח ארוך, לנסיונות ולחשיבה עם הילדים הראשונים..

תודה על התגובה המושקעתבארץ אהבתי
בהחלט נתן לי כיווני מחשבה.
בכל מקרהסמיילי צהוב
לא 'להראות לו מה זה' בצעקה וכד'.
תמיד לדבר בצורה שקולה, אם כי אפשר שתהיה מאד חדה, אפשר לומר שאני כועס/ת וכו'. אבל לא צעקה או סגנון דיבור שמראה על חוסר שליטה.
הרבי הקודם מחבד כותב שהנהגה כזאת רק נראית מועילה באותו הרגע, הילד נבהל וכו, אבל לטווח ארוך היא מזיקה.
יש לך את המקור לדברי הרבי?ניקית בהריון
תודה!
קונטרס כללי החינוך וההדרכהסמיילי צהוב
יש גם מבואר.
אם את צריכה אבדוק לך בדיוק באיזה פרק
אשמח אם זו לא טרחה!ניקית בהריון
בכיףסמיילי צהוב
בזכותך פתחתי את הספר.. אחד האהובים עלי
פרק ה'.
ניסיתי להעלות כאן תמונה, לא יצא הכי ברור אבל ניחא..
מקסימה שאת!! תודה!ניקית בהריון
לכעוס זה אף פעם לא טוב..מור ולבונה
אם אני לא טועה, הרמב"ם מדבר על כעס פנימי וכעס חיצוני.
פנימי- צריך להימנע ממנו ככלל. עבודה קשה.
חיצוני- יכול לשמש למטרות חינוך (כדוגמה).

באופן אישי, אני מאמינה שצריך להסביר לילד.
אם הוא רץ לכביש/מכניס יד לשקע - כמובן שצריך להראות קצת כעס חיצוני שיבין את החומרה, עם זאת צריך גם להסביר בהתאם לרמת הילד מדוע זה אסור.

בהצלחה
אצלנונקדימון
אצל אח שלי יש חלוקה ממש יפה בין אחי לגיסתי (אישתו)
כשאחיין שלי כמעט הכניס אצבעות לחשמל אח שלי ממש כעס עליו והרים את הקול, ואז גיסתי באה והושיבה את האחיין הבוכה על ברכיה והסבירה לו שאבא דואג לו ושזה ממש מסוכן וכו׳..
הוא היא בן שנתיים בערך, באותו הזמן...
אבל אז סתם האבא נתפס כרשע והאמא כסלחנית כזאת לא??חן טוהר


הרמב"ן באגרת לא מרשה לכעוס.shindov

הרמב"ם מרשה כעס מבוקר (בכאילו). טבעו של כעס שהוא איננו מבוקר ואחרי זה מתחרטים עליו. לא שווה לכעוס.

כעס אבל מתואם לחומרת המעשה. ולא לכעוס כי אתאבגד1234
עצבנית ממשהו אחר
תזכרי שהטווח הרחוק הוא הקובע והוא האמיתי לחייםlili

התגובה שלנו לדברים קטנים גם כשהילדים עדין קטנים הוא זה שיקבע האם כשהם יהיו במצוקה הם יבואו לשתף אותנו, יראו בנו כתובת או שיעדיפו להסתדר בכוחות עצמם.

 

אני חושבת שביום יום הפשוט טמונים המון סודות ונסתרות על העתיד שלהם והקשר שלהם איתנו

לדעתי להסביר בנעימותבתאל1

זה מה שעובד אצלי..

כשאני כועסת זה כמעט תמיד כי אני חסרת סבלנות או עייפה מאד וכו'...זה לא ממש עוזר.. הוא רק נעלב

מזה..

נראה לי זה תלוי סיטואציה..נקודה למחשבה
הבת שלי בת עוד מעט שנתיים ב"ה ילדה נבונה אנחנו מסבירים לה הרבה פעמים בנחת..
אבל לפעמים יש רגעים שדקה סובבתי ממנה הראש ואז היא טיפסה על הספה והתחילה לקפוץ שהיא כמעט נפלה, החליטה שבא לה לנסות להכניס תקע חשמלי לשקע.. אז נגיד בסיטואציות כאלה יוצא לי לכעוס עליה ואחרי שאני נרגעת אחרי שהיא הפילה לי את הלב אני מסבירה שאסור..
זה דור שבו מחנכים בשיח ובנעימותאדם נוף מורשתו
דורש יותר כוחות (כעס ואף אלימות, כפי שהיה פעם, מקצרים תהליכים) אבל לאורך זמן זה משתלם יותר.

יגרום לו לדעת לכלכל כך את מעשיו בעתיד. רווח נלווה גדול.
אבל אולי הוא לא יצליח ללמוד לקח אם אסביר בנעימות,חן טוהר

אולי אם כועסים אז הוא מבין מייד שהוא עשה משהו לא בסדר... 
 

בוודאי!!תודה לך ה'.

אבל זה גם נורא תלוי בהגדרה :מהו משהו לא בסדר?

אם קישקש על הקיר? אומנם זה לא אמור להיות, אבל זה לא משהו שצריך להראות כעס עליו.

אבל אם הרים יד, והיה אלים. בהחלט כן. להראות כעס, כדי שיבין שזה אכן חמור. [שוב, כעס של ממש לא מתאים]

הוא יבין גם אם לא תכעסי...בתאל1

פעם אחת אמרתי לבן שלי (בן שנתייםוחצי) נו נו נו על זה שהוא יצא מהבית בלי רשות והראיתי פנים כועסות (שיבין שזה חמור...) אבל הוא רק כזה בא בפרצוף חצי שליו חצי לא מבין "למה אומרים לי נונונו?"

נכון, הוא יבין מייד. ובעתיד ילמד לבטא את עצמו בכעס.אדם נוף מורשתו
זה מה שאת רוצה?
וואי אני ממש ראיתי את זה היום אצל הילד שליבתאל1אחרונה

קטן בן שנתיים וחצי. מישהו הזיז לו איזה משהו והוא שואל "מי הזיז את זה?" ואז בכעס כזה "מי הזיז את זה?"

כאילו הוא הבין, שאם הוא מאד לא מרוצה מהעניין צריך לכעוס וקצת להרים את הקול.

 

אז המסקנה שלי - להסביר בנעימות. אולי בטון קצת פוקד אבל לא בכעס ולא בעצבנות.

 

בלת"קניקיתוש
לא לכעוס. אבל לא לתת 1000 הסברים.
להיות מאד קצרים בהוראה או באיסור
בימינו מתנצלים הרבה לילדים וזה מאד מבלבל אותם.
תספורת לבת 6 בירושליםshaulreznik

בתי סופסוף הסכימה להסתפר. היכן ניתן לספר ילדה בת 6, לא משהו מסובך ולא יקר במיוחד? עדיפות למרכז העיר, קריית משה, בית הכרם. תודה מראש.

סקר טיטוליםאיש השקים
אם היו מוכרים טיטולים של פמפרס ליד הבית
מידה 2 כמות 66 מחיר 32
מידה 3 כמות 54 מחיר 32
הייתם קונים?

מה כמות הצריכה שלכם?

ככהבת 30

חבילה אחת של 2 לכל היותר...הם גדלים מהר ו66 זה הרבה.

מידה 3- זו כמות רגילה של טיטולים לחבילה, בערך כמו חברות אחרות, טיפה יותר יקר, בכמה שקלים. 

אם זה הפמפרס המוכרכבשה מתולתלת
כן רק אם זה הפמפרס המוכר (אקטיב בייבי , או פרימיום) ולא איזה סדרה אחרת כלשהי שלא מוכרת לי ביבוא מקביל ובאיכות נמוכה יותר אולי , שראיתי שפעם מכרו באינטרנט.
אני משתמשת רק בפרימיום.(יש הבדל?)רק אמונה


כן. כמות תלויה במשקל הילדl666


זה קשור גם למשקל.מידה 3 מחזיקה כמו פעמיים 2..רק אמונה

תמיד קונים בסופר פארם מלא חבילות-בכללי

לגבי מידה 3 זה כמות יפהנחש משקפיים

ביביסיטר מכיל רק 40 טיטולים במידה זו!

 

ופרימיום 52 טיטולים

אם היינו עדיין במידות האלה הייתי קונהשישלהאחרונה
מחיר ממש טוב. ופמפרס הם טיטולים ממש מעולים.
מידה 2 היה לנו חבילה אחת ומיד אחריה עברנו ל3...
כיום אנחנו משתמשים כל שבוע בממוצע חבילת טיטולים (מידה 4, 46 יח׳) לחבילת מגבונים.
תינוקת מתוקה בת שנה וחצי שלא רוצה לישוןשוקולד אגוזים

אכתוב הכל בתפילה שלמישו יהיו עצות טובות.

ביתי בת שנה וחצי ישנה כל יום אצל המטפלת 10:30-12:30

בסביבות 19:15 אחרי ארוחת ערב טובה אני שמה אותה בלול לישון

ואז מתחילות הצרחות

היא לא מוכנה להירדם בשום דרך-

לא בידיים

לא בעגלה

לא בלול

היא לא יונקת (לפני חודש גמלנו............)- גם כשיננקה היתה מתעוררת המון

ניסינו לתת בקבוק עם מים/תה/חלב- לפעמים מוכנה לשתות קצת אבל לא עוזר לה להירדם

אם אנחנו מתעקש/ים שתהיה בלול ויושבים לידה היא יכולה לצרוח גם עד 20:30

בדרך כלל אף פעם לא נרדמת לפני שמונה וחצי

הרבה פעמים גם אחרי, בדרך כלל מה שמצליח בסוף זה הרדמה על הידיים במשך דקות ארוכות.

וגם אז- בחצי הראשון של הלילה (עד 1) היא קמה בממוצע כל חצי שעה, בוכה שתי דקות ונרדמת על הידיים...

ובדרכ מ1 עד 6:30 ישנה רצוף (ב"ה!1!!!)

אנחנו מותשים בטירוף.

גם מההרדמה בתחילת הלילה וגם מהתעוררויות כל הזמן

אנחנו מנסים לתת לה בקבוק כשהיא מתעוררת. לפעמים עוזר.

יכול להיות שהיא רעבה?

אנחנו תוהים לעצמנו מה סביר בגיל זה...

 

 

אשמח לכל עצה להורים עיפים עד מאד...

זה מתיש...

אי אפשר להשאיר עם ביביסיטר

אי אפשר ללכת לישון לפני 1 אף פעם

בתור התחלה לשים אותה לישון ב20:30 ולא ב19:30O.K
ואפשר לבקש מהמטפלת להעיר אותה ב12
ולנסות בקבוק דייסה, זה ממלא ומרגיע
אולי עייפות יתר..משוטט
אצל ילדים בגיל הזה אם הם עייפים מדיי נורא קשה להם להירדם.
ולהיות ערים מ12 וחצי ועד 7 וחצי זה המון..
השנת צהריים צריכה להיות בצהריים..

ולכן גם לנסות להרדים מאוחר יותר לא נראה לי יעזור..
^^^אפונה
להשכיב מוקדם יותר. ב18:30.
וחצי שעה קודם לעמעם אורות, אמבטיה חמימה ומרגיעה, בטקס קבוע.

ואם אפשר לאחר קצת את שנת הצהריים ממש כדאי.
סיבוב בחוץ בעגלהטוב בסדר

אני לא חושבת שיש ילד שלא נרדם בסיבוב בחוץ.

זה קשה להורים אבל אחלה פתרון לילדים.....

והרגל נוראי..משוטט
אני יודעת...טוב בסדר

אבל לפעמים זה הפתרון הכי נוח כשרוצים שקט בשעה מוקדמת....

באופן חד פעמי..משוטט
את צודקת..
3 ימים כאלה וזה מצריך פי 3 יותר עבודה אח"כ..
נו... יש הרגלים גרועים מזה הש"ל


פה הטעות..משוטט
ילד שמתרגל להרגם מחוץ למיטה גם כשהוא מתעורר באמצע הלילה לא ידע מה לעשות עם עצמו ועם יצפה לעוד טיול.
ונניח שכך יקרה - "נוראי"?? קצת אינפלציה במילים, לא?הש"ל

"נוראי", בעיני, זה תיאור מתאים למצבים של אלימות, של זלזול קיצוני בכבוד הבריות, של חוסר צניעות בוטה, ועוד כל מיני עניינים שאין להם שום נגיעה עם תינוקת מתוקה בת שנה וחצי.

אם כבר בעניין של הרגלי הירדמות, ההרגל הנפוץ להירדם עם בקבוק מטרנה / תה בפה, הוא הרבה יותר בעייתי בעיני ומזיק לבריאות. אבל גם אותו לא הייתי מגזימה ומכנה "נוראי".

ההרגל להירדם בסיבוב בחוץ הוא עניין של נוחות של ההורים. שיבחרו אם מתאים להם להיכנס למסלול כזה או מעדיפים בשיטות אחרות.

ב"ה זכיתי לגדל כמה ילדים, להעזר לפי הצורך בכל מיני שיטות ודרכים שספרי ההדרכה להורים אומרים עליהם 'בשום אופן לא ורק אל תיכנסו לזה', וכולנו היום בריאים ושלמים ואפילו די מרוצים... השמים לא נפלו, באמת.

אני גם חושבת.לב אמיץ


קודם כל את קטנונית..משוטט
ונתפסת על המילה ולא על הרעיון..
דבר שני אמנם זה לא סוף העולם אבל זה הרגל לא בריא לא להורים ולא לילד ובטח ובטח שלא פותר את הבעיה שהיא העלתה פה..

זה תמיד נחמד לשמוע גידלתי מאה ילדים על כל אחד עשיתי ניסוי אחר וכולם בריאים ושלמים. זה אומר שזה נכון? כנראה שלא ואולי בטוח שלא..
בטווח הרחוק ילד צריך לישון שינה ארוכה ורציפה כדי לגדול ולהתפתח כראוי ותפקידנו כהורים לדאוג לכך ולא להתחמק באמירות ש"זה לא נורא כלכך"..
הרגלים טובים לזמני שיגרה.לב אמיץ

תינוקת שפתאום לא נרדמת ומתישה את עצמה ואת ההורים גם אחרי נסיונות שונים שכרוכים ב"הרגלים לא בריאים", כנראה שסובלת או מפתחת משהו. לא זה הזמן להתעקש על הרגלים.

 

בטווח הקרוב וההיקפי גם לשינה רצופה של ההורים יש חשיבות רבה, ותפקידנו כהורים לדעת מתי להרפות ולאמץ דרכים יצירתיות כדי שכולם ישלימו כמה שיותר שעות שינה.

 

כשחולף המשבר, וההורים והתינוקת כבר לא נופלים מהרגליים מרוב תשישות, מן הסתם יהיה לכולם כח ומוטיבציה לחזור להרגלים הישנים והטובים.

 

הגזמת גם בתיאור ההרגל כנורא וגם בהאשמה בהתחמקות מאחריות.

 

 

כל מה שאמרתי..משוטט
מדובר על השגרה ולא על מצב של מחלה או הפרעה כזו אחרת. ( ואם הבנתי נכון את הפותחת מדובר על השגרה שלהם)
במצבי חולי את צודקת אף על פי שבסופו של דבר מהמקומות האלה מגיעים ההרגלים הרעים בד"כ..

ואין לי ספק שהורים שאומרים זה בסדר ילד יכול להירדם כך או כך רק כי זה נח להם זה התחמקות מאחריות לעומת הורים שאומרים כרגע זה מה שנח לי אני צריך כוחות אבל אני יודע שזה לא נכון וכשנתאפס קצת נשא בתוצאות..
יש דרכים נוספות לגדל ילדים כנראה..לב אמיץ

ולא, הן לא התחמקות מאחריות או הקניית "הרגלים רעים".

גם בשיגרה.

 

קודם כל, יש הורים שגם השיגרה שלהם לא פשוטה וכרוכה ברצף של מצבי יציאה מהשיגרה בגלל ילד אחד או יותר שלא גדלים לפי הספר.

אז אתה תטען שדווקא ילד כזה זקוק לכללי ברזל וכו', אבל הורה אחר שמשמים הילדים האלה ניתנו דווקא לו, לא עובד ככה, ולא רואה את הדברים כמוך, הורה כזה יפעל אחרת, יותר בזרימה.

 

ויש הורים שהשיגרה שלהם יותר פשוטה אבל ללכת לפי הספר בשבילם זה משבית את השמחה והזרימה.

הם הורים פחות טובים ממך? לא. בסופו של דבר הילד ישן את שעות השינה שהוא זקוק להם.

 

פנסאי
לא קראתי את כל הדיון, אבל מאוד אהבתי את מה שכתבת...
לב אמיץאחרונה


טיול כל ערב זה הרגל מעולהטפטוף

עכשיו שהימים לוהטים כל כך וממש לא בריא להסתובב בחוץ ביום, הכי כדאי להכניס ללו"ז טיול ערב קבוע עם הילדים (מי ברגל מי בעגלה) לנשום סוף סוף אוויר רענן טרי ועצים. אין בריא מזה, לגוף ולנפש.

אורח החיים המערבי מוביל אותנו לבלות הרבה יותר מדי זמן על כיסא מול מחשב, וזה ממש גרוע. עכשיו שאני בהריון אני במיוחד מודעת לכל ההשלכות השליליות של חוסר בתנועה, כי הן נהיות הרבה יותר גלויות ובולטות על פני השטח: כלי הדם מתנפחים (אז עושים כל מיני טיפולים רפואיים נגד ורידים), צרבות (אז לוקחים טאמס), מערכת העיכול והמטאבוליזם עושים צרות (שוב - מטפלים בכל מינידרכים טובות יותר ופחות), מגדיל סיכון לסכרת, ועוד ועוד... בשורה התחתונה פשוט צריך להזיז את הגוף הרבה יותר, וכל תירוץ כדי לעשות את זה הוא מבורך. גם הקטנטנים צריכים הרבה תנועה (ברגל או בידיים או בעגלה), אצלם זה ממש משמעותי להתפתחות טובה של המוח. הם דווקא ממש לא צריכים שינה עמוקה ורציפה כמו של מבוגר. כדאי לך לקרוא אצל מומחים. אצל ג'יימס מק'קנה למשל. אלה השנים שהמוח מתפתח הכי הרבה, ויש לו את הדרכים שלו לעשות את זה טוב. כשהם גדלים וכבר לא זקוקים לזה זה משתנה מעצמו. את הילד שלי בן ארבע תותח לא יעיר כשהוא עייף... ואוהו כמה טיילתי איתו כשהיה קטן.

את מבלבלת...משוטט
בין לטייל ולבין להרדים..
טיול סתם ככה זה מעולה אבל להרדים בהעגלה זה כבר סיפור אחר..
לרוב המומחים יגידו לך ששינה לא רציפה גורמת לבעיות קשב וריכוז ופוגעת בהתפתחות המוטורית.

וכדי להסיק מסקנות צריך לבחון יותר מילד אחד..
לא מבלבלת בכללטפטוף

טיול משפחתי אחרי ארוחת ערב ומקלחות, כשסוף סוף יש בחוץ אוויר טוב = הירדמות בעגלה, בכיף, ברוגע, בטוב, בבריאות הנפש והגוף...

לגבי "המומחים" - קראת את חוקרי המוח? או שאתה מתכוון ליועצות שינה למיניהן??

ואוקיי אני מסכימה שלא מסיקים מילד אחד. אולי תעשה פה סקר בפורום ותבדוק כמה הורים יש שגם בבר מצווה עוד צריכים לנענע את המיטה של הילד כדי שיירדם... כמה מתלוננים על בעיה חמורה שהתיכוניסט לא ישן מספיק טוב... אם יש הרבה כאלה אני אקבל שזו סכנה ממשית חיוך גדול

ומה יקרה שהילדה תגדל ויולד לה עוד אח?44444
ובאופן מוזר לו יהיה צורך לישון בלילה.
ובגיל 4 שהיא לא תרדם גם יטיילו איתה?
ובחורף בגשם היא תוכל לישון רק לאחר שיחכו שיפסק הגשם ויצאו איתה לטיול?

גיל שנה וחצי זה גיל להקניית הרגלים בריאים לחיים.

זה לא סותר שפעילות גופנית טובה במשך היום ועוזרת לשינה פשוט שזה לא יהיה חלק מטקס הרדמות.

סביר להניח שבגיל שנה וחצי לא חסרה פעילות גופנית כדי להרדם. בגיל 4 בחורף, לדוגמא סביר להניח שחסרה פעילות גופנית.
לכל הילדים שלנו היה שלב של הרדמות בטיולאורי8
הקטן עכשיו בשלב הזה. זה עזר לנו בשלב של גמילה מהנקה( הילד היה רגיל להרדם בהנקה)
ובגיל 4 אף אחד לא זכר שפעם הרדימו אותו בטיול.
החשש מלעשות מה שנח כרגע בגלל מה שיקרה עוד כמה שנים היה לנו עם הילדה הראשונה, אחר כך הבנו שהרגלים עוברים, עוד לא ראיתי ילד בר מצוה שנרדם בהנקה/ טיול / נדנוד ושאר הרגלים שמזהירים אותנו מפניהם. ומה שחשוב זה הורים וילדים שמחים ורגועים. כשההרגל כבר מעיק ומפריע משנים אותו למה שנח כרגע ולא מסבכים לעצמנו את החיים בכלל חששות ודמיונות ממה שיקרה לנו בעתיד.
בקשר להרגלים - אני שיניתי את כל התפיסה שלי בנושאבארץ אהבתי
בעקבות פוסט מהמם של בהתהוות
מה שבחרנו אתמול
זו אמנם לא הגישה המקובלת להתייחס לדברים, אבל אותי זה ממש שחרר. (וכבר הגענו כמה פעמים למצבים שההרגל הישן כבר לא התאים, והחלטנו לשנות, והיה כמה ימים של קושי ואחר כך התרגלנו למשהו חדש. והרווחנו ולא שעד אז עשינו מה שהיה לנו נוח בלי חישובים של האם זה יתאים לי גם בעתיד או לא...)
מסכימה.בת 30

אם יש משהו שטוב עכשיו לילד- אז לא צריך להימנע ממנו רק כי אולי בעתיד יהיה קשה להפסיק אותו.

אגב, ילדים קטנים יכולים לשנות הרגל די מהר- כמה ימי מחלה עם התעוררויות ליליות או שינה עם ההורים יכולים לשבור הרגל של חודשים לשנת לילה רצופה.

ולהפך- כמה ימי "עמידה של עקרון" מצד ההורים יכולים להחזיר הרגל או להקנות הרגל חדש. 

 

מה שאני חושבת שכדאי לך לעשות.אני123
וגם אני עושה כך אם התינוק שלי בערך בגיל של הבת שלך.. אם הוא לא רוצה לישון ב19:00.

אני לא רבה איתו ולא מכריחה איתו להישאר בלול. אני פושט מאוד מוציאה אותו שישחק.
הוא מתעייף לבד.. ב22:00 פלוס מינוס
תודה לכל המגיבים..שוקולד אגוזים

שמחנו לקרוא את העצות הטובות.....

בע"ה... מקווים שהמצב ילך וישתפר

ב"ה בימים האחרונים יותר טוב

אימון (קואוצ'ינג) לנועריער אלונים

מישהו ניסה? זה כדאי? יש המלצות למאמנים באזור ירושלים?

בקשר לדלקות האוזנים החוזרות-מעדכנת בבשורות טובותרק אמונה

בחסדי שמיים מצאנו תכשיר טבעי נקרא אוטיקון -תרסיס לאוזן

המכיל שמנים ושום

בחברת טרי אוף לייף-באישור משרד הבריאות.

ראינו תוך כמעט יום הקלה.

ושילבנו גם תכשיר הומופאטי שלחברת סמואלוב

 

ראיתי שלרפואה הקונבציונלית אין מה לתת חוץ מאנטיביוטיקה

שגם הם לא רוצים לתת .דלקות אוזנים חוזרות - הורות

זה השרשור שבו יעצתם לי כאן.תודה רבה לכל הממליצים-

התכשיר לעיל מורכב מהשמנים שהמלצם ועוד

 

אחרי חודש-חודשים של הלוך ושוב-קיבלתי ילדה במתנהרק אמונה


איזה יופי. משמח!!בת 30


יופי..ד.

רק חבל שלא נתתם את התרסיס לחוד, ואז אפשר היה יותר בוודאות לדעת מה השפיע...

 

כנראה כבר לא היתה לכם סבלנות ל"נסיונות"...

אנחנו נותניםלב אמיץ

הומאופתיה לחוד..

משפיעה מעולה.

שמתם כשהיה דלקת או בלי קשר?מעורבאחרונה
יש לכם בובת ניו יורק אולי?איזה יום שמח

ראיתי באלי אקספרס בגדים ממש בזול

נראה לכם יתאים לבובות שנמכרות פה בארץ?

בקשה לעזרה - גמילה ממוצץTat
שלום לכולם, אשמח לעזרה!
גמלתי את הבן שלי כשהיה בן 2.5. הוא לא היה מוכן, היה מאוד תלוי במוצץ, אבל בגלל שהיה חולה המון וחלק מזה כי המוצץ תמיד היה זרוק בכל מקום לפני שהיה מגיע לפיו וגם בגלל שהתחילה העששת...החלטנו לגמול.
דיברנו איתו חודש שלם, ערכנו מסיבה, הוא זרק בעצמו את כל המוצצים, אבל באותו הלילה התחיל הסיוט שלא נגמר עד עכשיו (כבר 3 חודשים).
מאז הוא לא מצליח להירדם, לא מצליח להרגיע את עצמו, צורך את נשמתו כל לילה, קם המון מהמיטה...
אני מבינה שאם היה מוצץ הוא היה נרדם מהר.

השאלה מה יכול להחליף לו מוצץ ? - אני מבינה שיש לו עוד את הצורך במציצה... ומה יכול לעזור לו להרגיע את עצמו כדי להירדם?
הייתי שוקלת ברצינות להחזיר את המוצץסדר נשים


בקבוק מים, דובי/ בובהיעל מהדרום
השאלה היא אם הגמילה הייתה בעיתוי מתאים כמוגלית ושבעת בניה
ילד חדש במשפחה וכו'... בכל מצב אולי להחזיר רק לשינה להגביל במשך היום כדי לעזור לו להיגמל.
או לשבת לידו וללטף עד שירדם.
כמובן שחשוב לתת פידבק חיובי כשהוא לא לוקח מוצץ. זה מאוד יחזק אצלו את הבטחון שהוא מסוגל.
אם מחזירים,ד.אחרונה

אז לא כדאי לתת "פידבק חיובי" כשלא לוקח, כי זה רק ימשיך את התיסבוך. אמרו שככה זה גדול, כעת החזירו, ובעקיפין מייצרים "רגשי אשמה" כשלוקח... 

 

דבר שהוא צורך, לא צריך להוציא מהר מידי בכח. יירגע הענין, יקבל תעסוקות ושמחות אחרות, וייגמל.

 

זו ענ"ד.

מוצץ חדש.ד.

עם שטיפה במים רותחים במקרה שנגע במשהו מזוהם.

 

ולומר לו: לא נורא, אנחנו רואים שעוד קצת קשה בלי המוצץ, אז תקח אותו בלילה כשאתה צריך. ואל תדאג, כשתהיה קצת עוד יותר גדול מעכשיו, אתה כבר תרגיש בעצמך שלא צריך.. 

 

 

חופשה כמעט בחינם..מ.מ.

היי חברים כמו כל הורה גם אני רוצה לצאת לחופשה עם המשפחה.

וכמו כל ישראלי המחירים בארץ קורעים את הכיס וקשה לממן חופשה.

 

אני ישמח לעשות החלפת בתים עם מישהו ככה ששנינו נהנה ובזול..

 

הבית שלי:

אני גרה בתפוח. יש לנו באיזור מעיינות בטוחים שכיף ללכת לבלות שם עם הילדים).. יש חוות חיות באיזור וחי בר. יש גם את אריאל 10 דקות נסיעה שם יש פעילויות והפעלות לילדים בלי סוף..

יש לי מקום בבית להורים, 2 מיטות לילדים, לול ו-2 מזרונים שאפשר לשים בסלון.

 

אני ישמח להחליף עם מישהו שיכול להכיל הורים+3 ילדים.

אם מישהו מעוניין- 0545558269

 

קיץ מהנה

איזה אזור?רוקדת בגשם


הכל הולךמ.מ.אחרונה


עם הילדים בחופשכותבת
יש לי 2 בנות מהממות.בת שנה ובת שלוש. ושתיהן איתי בבית כללל החופש.

אני טיפוס שאוהב לצאת ויומיום בבית לא עןשה לי טוב,אני מורה ולכן אני גם בחופש.

אחרי כמה ימים בבית כבר מרגישה שעומדת להשתגע
רותח בחוץ אז אי אפשר לצאת לגן שעשועים. וכמה אפשר לצייר/לשחק/לאכול..?

יש לכן רעיונות?
צאי למקומות ממוזגיםנפשי תערוג
קניונים וכו'
אולי להזמין או ללכת לשכנה/ אחות/ חברה עם ילדים באותו גיל?מנסה לעזור

ובד"כ כשיש עוד ילדים/ משחקים חדשים- זאת תעסוקה מענינת לילדים.

 

ג'ימבורי- גם מתאים...

למה שרשרת אליי ולא להודעת הפתיחה?נפשי תערוג
בטעות כנראה. סליחהמנסה לעזור


תודה על הרעיונות!כותבת
אני תוהה אולי פשוט לרשום אותן לקייטנה,וזהו..
גם אפשרישירקי
אני יודעת שחול קינטי מעסיק ילדים הרבה זמן....אפשר גם להכין בבית או לקנות.....
איך אפשר להכין בבית?חדשה ישנה
קמח+שמן תינוקותיראת גאולה
תגגלי כדי למצוא את היחס המדוייק
(מה שזכור לי - 9 כוסות קמח + כוס ורבע שמן תינוקות)
אממ נראלי...שירקי
את רושמת בגוגל ״איך להכין חול קינטי״ זה עם קורנפלור וחול רגיל משהו כזה....
מעניין.. תודה לשתיכןחדשה ישנה
הילדים שלי בגילאים דומים, גם איתי בחופשצביה22
אצלי עיקר העניין זה למצוא תעסוקה לגדולה, הקטן זורם עם הדברים שעושים בשבילה.
קנינו לחופש כמה חוברות צביעה חדשות, לפעמים אני נושם להם בועות בו והם רודפים אחריהן או מנסים לנשוף בעצמם, לפעמים מוציאים מזרון לסלון ומשתוללים עליו, לפעמים לומדים ביחד משחקים כמו דג מלוח, המלך אמר ומשחקים ביחד, קוראים הרבה סיפורים ביחד, יום אחד גם יצאנו לספריה והיה ממש כיף (גם ממוזג).
לא צריך דברים בומבסטיים, אבל כן צריך חשוב על גיוונים.
יש עוד שרשור בדיוק בנושא הזה עם עוד מגוון רעיונות מעולים.
רעיונות לפעילויות שאפשר לעשות עם הילדים בבית, בחופשה - הורות
לדעת מראש מה עושים מחר. רעיונות:ה' רועי

- לעשות ניסוי בקערה עם מים בנושא צף ושוקע

- איפור של חיות וכד'

 - כדורי שוקולד

- להכין מסלולים בבית מכל מיני חפצים: לטפס מעל כיסא, מתחת... לדלג מעל תיק...

- להכין מרגמיש

- לשים שירים ולרקוד

- ברבצק (קנוי או מוכן בבית)

- בועות סבון

- שרשרת מממתקים עם חור (ביגלה, ביסלי...)

- מחבואים בבית

- בעצימת עיניים מגישים כל פעם צעצוע וצריך לזהות

- בעצימת עיניים מגישים כל פעם משהו לטעום וצריך לזהות

- לצייר על בלונים

- טושים מחיקים על מראה

- באולינג מבקבוקים

 

אם עושים דברים שמהנים גם אותנו, יותר קל וכיף לכולם!

 

לקחת אותם לבילויים לתינוקות. אולי לצאתנסיכה יפה
ולהשאיר עם ביביסיטר כמה שעות... ילדים זה כיף רק צריך לדעת את דפוסי הפעולה שלהם...
עוד קצת רעיונות..נערת טבע

בעיקר לפעילויות בבית:

* להכין מקרטוני דגנים/חלב וכו תיאטרון בובות, ואצבעוני בובות, ולהפיק הצגות ביחד.

*משחקי כדור גומי : 21, מסירות, וכו

* יצירה עם הדבקה של מדבקות

 

עוד משהו- זוכרת שבתור ילדים היינו יכולים להתעסק שעות ב"מורה להתעמלות"- מוצאים שמיכה עבה/מזרון, וכל פעם מישהו אחר הוא ה"מדריך", שאומר לאחרים מה לעשות

 

משחקי הרכבה גם יכולים להעסיק זמן ממושך- קשקשים, קפלות, קוביות, לגו

 

"מה חסר בגננו הנחמד"

 

ועוד משהו שזכור לי מהילדות בימים שהיינו בבית עם אמא/סבתא- פשוט לשתף אותם בעשייה בבית, לתת סכין חד"פ ושתחתוך ירקות, למיין בגדים לפי צבעים, למעוך פירה , להראות לה איך מכינים שניצל/קציצות וכו. לי בתור ילדה זה נתן הרגשת חשיבות כזו..

תודה רבה על הרעיונות המגווניםכותבת

כבר היום אימצתי חלק...

 

זה מאתגר ללא ספק. בע"ה שנצליח!

יש בקניונים גימבורי נחמדיםרפואה שלמהאחרונה
משכנתאאדווה כ

שלום לכולם,

מקווה שזה המקום..

 

אשמח לקבל עצות והכוונה אילו שאלות עליי לשאול טרם לקיחת משכנתא, האם יש דברים מיוחדים שאני צריכה לשים דגש לגביהם?

מתכננים לבדוק אופציות למשכנתאות במספר מקומות באזור ירושלים. 

 

תודה רבה מראש

השוואת תנאים בין מס' בנקיםמודדת כובעים

ולאחר מכן - אפשר להתמקח.

 

 

התמקחותאדווה כ

תודה

איך מתמקחים לגביי משכנתא?

הכוונה היא להחזרים וכו'?

לגבי שיעורי ריביתמודדת כובעיםאחרונה


...אופטימיתת
1. איזה מסלולים אתם מתכוונים לבחור.
2. מה גןבה ההחזר החודשי שאתם יכולים לעמוד בו. לפי מה ששמעתי פעם מומלץ בין 25 ל30 %.

יש עוד כמה דברים, אני ממליצה על אתר בשן "משכנתאמן" מציג הרבה מידע.

בהצלחה
תודה רבהאדווה כ

אנסה להיכנס לאתר לקבל תובנות, תודה

יש לך בדיוק על זה הרצאהנוגהאדר22

בסניף גאולה בירושלים של מזרחי בנושא 'יעוץ למשכנתאות - מה חשוב במשכנתא?"  מצרפת לך את הקישור. זה בדיוק על מה ששאלת (שימי לב שיש את ההרצאה בכמה מקומות אז תבחרי את האזור הרלוונטי אלייך)

 

https://www.mizrahi

-tefahot.co.il/he/nifgashim/pages/shtainer.aspx

תספרי איך היה  

הרצאהאדווה כ

המון תודה! אבדוק את זה, אנסה ללכת לקבל רעיונות.. 

כמה דבריםאילנ_ה

א. קודם כל אם יש לך בן משפחה מדרגה ראשונה שהוא עובד בנק או פנסיונר בנק - תבדקי קודם דרכו. רוב הסיכויים שתקבלי דרכו את התנאים הכי טובים, בלי קשר למסלול.

 

ב. אי אפשר לסמוך על היועצים של הבנקים. הרבה פעמים העצות שם גרועות כי הם רוצים למקסם את הרווח של הבנק. כדאי מאוד מאוד ללכת ליועץ משכנתאות, או לכל הפחות ללמוד היטב את הנושא בעצמך. ממליצה על הבלוג משכנתאמן. אפשר לגגל... מומלץ גם להתנסות במחשבוני משכנתא שונים. יש מחשבונים שמראים גם את טבלאות התשלומים, זה מאוד נוח.

 

ג. צריך לדעת שיש מסלולים שאפשר לצאת מהם רק על ידי קנס. ולכן, אם לדוגמא צפוי להיכנס לכם סכום משמעותי במהלך השנים שאיתו תוכלו ותרצו לפרוע את המשכנתא - אז צריך לבדוק אם כדאי לקחת מסלול כזה.

 

ד. יש כמה וכמה סוגים של משכנתאות. לרוב לא לוקחים את אותו הסוג עבור כל הסכום של המשכנתא. אלא משלבים בין סוגים שונים, וקוראים לזה 'תמהיל'.

חלק מהמסלולים צמודים למשהו - כגון למדד, או לדולר וכו'. לרוב המסלולים האלו לא כדאיים למשכנתא ארוכת שנים, את יכולה לבדוק במחשבונים שיש בהם אפשרות של הכנסה של מדד, ולהסתכל על המדדים שהיו בתקופה של 20. בשנים האחרונות המדד נמוך אז רטרואקטיבית ייתכן והמסלול כדאי, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך, ובדרך כלל זאת המלצה של הבנקים שכדאי לסרב לה... 

יש מסלול של ריבית משתנה כל חמש שנים, כלומר במשך 5 שנים היא קבועה, וכל 5 שנים היא משתנה וגם זאת נקודת יציאה אם רוצים. צריך לבדוק בהשוואה בין הבנקים מה בדיוק המפתח לפיו הם קובעים את הריבית שתיקבע מידי 5 שנים.

יש מסלול קל"צ - קבועה לא צמודה - כלומר אין בזה הפתעות בכלל. לא צמוד לכלום. אבל הריבית בזה די גבוהה. אך מכיוון שזה לא צמוד, אז בפועל לאורך השנים (ותלוי כמה שנים, וזה נכון לכל המסלולים...) - הרבה פעמים מאוד משתלם. החיסרון אצלה זה שיש קנס ביציאה ממנה. כלומר אם פתאום תוכלו כלכלית לפרוע אותה - תאלצו לשלם קנס בשביל זה. גם כדי לעשות מחזור משכנתא (מחזור משכנתא זה אומר שאתם משנים את המסלולים של המשכנתא באמצע. זה כדאי אם פתאום יכולת ההחזר שלכם גדלה מאוד, או אם התנאים בשוק, כלומר הריבית ו/או המדד וכו' - השתנו מאוד).

ויש מסלול ריבית פריים, שיש לה יתרונות רבים, אך כשהריבית עולה מאוד זה בעייתי. היא משתנה כל חודש בהתאם לריבית בשוק. בגלל שהמסלול קורץ מאוד אז פעם לקחו אחוזים גדולים של משכנתא מהמסלול הזה, אבל אאל"ט מאז הסיפור שהיה בארה"ב מגבילים את זה ל-1/3 מהתמהיל או ל-30%, לא זוכרת..

 

תמהיל מצוי זה כשליש ריבית פריים, כשליש קל"צ, וכשליש משתנה כל 5 שנים. 

 

ה. מומלץ מאוד ללכת לכמה בנקים, בדרך כלל הם מתחרים, ומציעים הצעה טובה יותר ממה שכבר קיבלתם.

 

ו. ככלל, ככל שתקחו משכנתא ליותר שנים, עבור כל שקל שתיקחו - תשלמו יותר. יכול להגיע גם לפי 3 יותר (ושוב ממליצה לשחק עם מחשבוני המשכנתא הכוללים את ערך המדד).

לכן, מצד אחד כדאי לנסות מלכתחילה שהמשכנתא תהיה כמה שפחות שנים. 

מצד שני, אם לא תעמדו בהחזרים אז תאלצו לקחת הלוואות שלרוב הן עם תנאים גרועים. 

בקיצור, מומלץ להשקיע ולהעריך כמה שיותר טוב את יכולתכם הכלכלית הצפויה (עד כמה שאפשר לדעת מראש, בכל זאת אנחנו רק בני אדם. מצד שני לא לזלזל אלא כן מאוד מאוד להשתדל להעריך היטב). ובהתאם לכך לקחת את המשכנתא המקסימלית.

 

ז. יש יועצי משכנתא שיגידו לכם שזה הזמן לחשוב על דירה שנייה. כלומר לקחת יותר משכנתא כדי לקנות כבר עוד דירה. אבל את כל החישובים האלו צריך לעשות מול יועץ. זה ממש לא תמיד נכון ודורש בדיקה מעמיקה. 

 

 

בהצלחה רבה

בן 3 וחצי שכל דבר אני לא יכולp&y
עבר עריכה על ידי p&y בתאריך ו' בתמוז תשע"ז 16:22
תנסה לשים נעליים- מכניס את האגודל לנעל וזורק את הנעל בכעס "אני לא יכול".
בוא ננסה לשים את המכנסיים ביחד, תחזיק איתי וביחד נשים.. "אני לא יכול!!" מתחיל לבכות ולהישכב על הריצפה
בוא תלך לשירותים תיקח איתך את השרפרף- אני לא יכול זה כבד לי.. תרימי אותי
במקרי נס + מבטיחים לו הפתעה אם הוא יצליח הץוהו במצב רוח טוב הוא מסכים לנסות
הרוב הרוב לא יכול. אני תוהה לעצמי אם מישהו אמר לו אתה לא תצליח ואין לו ביטחון או אולי הוא רוצה שאני אעשה הכל בשבילו כצומי??
זה טבעי בגיל הזה?

ועוד דבר- מה עושים אם הוא כל הזמן מעיר את הילדה? רגע בלי יחס נכנס לחדר ומעיר אותה זה נהיה ממש מתסכל =\ מה עושים???
הוא קטןכבשה מתולתלת

הוא קטן. בגיל 3 וחצי גם הבת שלי לא נעלה נעליים לבד. זה באמת קשה להם אם המוטוריקה שלהם לא מאוד טובה.

וזה מאוד טבעי שהוא מעיר את התינוקת , הוא בעצמו בן 3 וחצי, הוא קטן. 

צריך כל הזמן לנסות בסבלנות ולא להכריח. זה תקין שבגיל 3 וחצי לא כל הילדים מסוגלים ללבוש מכנסיים גם עם עזרה. הוא לא רוצה שתעשי את הכל בשבילו כצומי. הוא קטן. מתי נולדה אחותו התינוקת? אולי זה גם קשור?

הבת שלי הייתה בגיל הזה כשאחותה הקטנה נולדה והיא חזרה לפספס למרות שהייתה גמולה מצויין. היה לה קשה עם השינוי שיש לה אחות והיא כבר לא בת יחידה.

הוא ילד קטן... הכל בנחת..

אפשר להגדיר כל משימה לתתי משימותאמאשוני
למשל להחזיק במכנסיים ורק אח"כ למשוך למעלה,
אם צריך גם להכניס את הרגליים אז בכלל מורכב,
קודם להחזיק מכנסיים, אח"כ להכניס רגל אחת, אח"כ רגל שניה, ובסוף להרים.
ואז אחרי כל שלב קטן, להגיד לו: אני יכול, אני גדול, אני אלוף, אני מסוגל, אני יודע, אני מצליח....
וכשמתחיל להימאס לו, אז להשלים את המשימה על הדרך, לפחות כמה שלבים הצליח, יגדל עוד קצת אז יצליח יותר.

לגבי הקטנה, זה הכי טבעי בגיל הזה, עם כל התסכול,
אפשר ללמד אותו שכשהיא ישנה אתם מרשים דברים שאסור כשהיא ערה שזה אומר משחק עם חלקים קטנים, יצירה עם חומרים או כל דבר אחר,
ואז אם הוא מעיר אותה אז להגיד: אוי חבל, רציתי להוציא לך את הפליימוביל אבל עכשיו אי אפשר כי... התעוררה (יעני במקרה היא התעוררה)
וכשהוא לא מעיר אותה אז להתלהב, איזה יופי, x ישנה, אפשר להוציא דבק עם מספריים, מה תרצה להכין?
ואז כשהוא עסוק בפעילות, לחזור לעניינכם וככה המוטיביציה שלו לקום ולהעיר אותה פוחתת כי הוא כבר "בתוך" הפעילות, אז חבל לוותר עליה.
תודה- הבהרה לגבי ההתלבשותp&y
הוא יודע לשים סנדלים לבד..
ולא ציפיתי שידע להתלבש לבד אבל לפחות שנתחיל לתרגל את העניין. הוא לא מוכן אפילו שנחזיק את המכנס ביד... רק דיבור כמו בוא תעזור לי ותחזיק עוזרת אבל גם לא תמיד... כאילו לקחת את האחריות ולנסות לעשות דברים מעצמו מלחיצה אותו..
מנסה לענותl666

אני אישית לא מרשה בגיל הזה להעיר תינוקות. גם ילד יותר קטן יכול להבין, קל וחומר בגיל שלוש וחצי.

כשהתחלתי לשלוח ילדים לגן, גיליתי שגננות לא מרשות הרבה דברים וילדים מסתדרים בסדר גמור.

בקשר לבגדים, אני מחכה לשלב שהם יכולים להסתדר לבד וזורמת אתם. לא צריך לדרבן ולא לתת פרס , כשזה יבוא, זה יבוא. אם ילד לא יכול משהו אז פשוט עוזרים לו. עדיף שיקבל צומי במשחק מעניין אתך או שתקראי לו סיפור ולא בדרך כזאת. אם את מרגישה שככה הוא מנסה לקבל צומי אז אולי עדיף אפילו שתעשי בשבילו במהירות וזהו גם אם הוא יודע לעשות לבד. כשהוא יראה שלא אכפת אם הוא נעל לבד או לא אז הוא ישתחרר ויתחיל לעשות לבד. 

אנסה תודה רבה!p&y
^^^ גישה מעולה.הש"לאחרונה


שדה תעופה לאוכל - אוף !!!מפצחת האגוזים

שלום לכולם !

הבכור שלנו בן שנה ושמונה, נמצא איתי בבית כרגע (בחופשת לידה). כהכנה לשנת הלימודים הבאה, בה הוא ילך בעז"ה למעון, ובכלל כעידוד עצמאות וחיזוק מוטוריקה עדינה, התחלתי די מזמן לתת לו לאכול עצמאית בכיסא אוכל, עם סכו"ם מותאם לקטנטנים. יש לציין שהוא יודע לתפעל סכו"ם בסדר גמור, ושהוא לא בררן ואני מקפידה להכין דברים שהוא רגיל אליהם ואוהב. ועדיין, גם אם הוא רעב הוא מעיף אוכל לכל עבר. 

ניסיתי באמת את הכל, כולל להוריד מהכיסא ולשחרר אותו לשחק, בלי טון כעוס, רק להגיד שאני מורידה אותך כי זרקת אוכל. אנחנו לא זורקים אוכח וכדו'...

בימים האחרונים, כאשר אני עוצרת אותו, הוא פשוט עובר ליריקות !!!!  (מאיפה למען השם הטוב הוא למד את זה ?!).

 

בד"כ הוא מתחיל בטוב, אוכל כמה ביסים. אם הוא נורא רעב גומר כמעט הכל, אבל תמיד מעיף לכל עבר את מה שנשאר (ולפעמים הכל)

 

מה עושים ?<???

לא את הכנת את הקנוי. ככה נראה לי שזו הסברהחדשה ישנה
אם מישהו אחר יודע לענות- מוזמנים להגיב...
צריכה עצהרימון א"י
איך הייתם מגיבים, אם הבת שלכם בת 18, היתה מודיעה לכם שהיא יוצאת עם בחור בן 28, שפגשה במסגרת התנדבות כולשהי, (הבחור ביקש ממישהי להציע לה אותו ),והוא מאוד מוצא חן בעניה, בררנו עליו והוא בעל מידות טובות וירא שמים, אבל הפרש הגילאים נראה לי מוגזם, הייתם מתערבים ומנסים לשכנע אותה לעזוב, אומרים את דעתכם?, לא מתערבים?, אשמח לעצות, ורעיונות כיצד לנהוג...
תלוי מאוד בה ובואופטימיתת
יש בנות שבגיל 18 מאוד בוגרות לגילן כמו בגיל 25 ויש בנים שעוד לר התבגרו ובגיל 28 הם כמו בני 25, מצב כזה הם ממש באותו הגיל
אז השאלה ספציפית לגבי הבגרות שלה והילדותיות שלו. אם הוא ירא שמיים ובעל מידות טובות בכלל הייתי שמחה זה משהו שלא מצוי בשפע. הייתי בודקת טוב אבל שתוך.מספר פגישות כבר יהיה ברור לאן הקשר הזה הולך ושמישהו לא ימשוך את השני מאיזושהי סיבה.
אגב, חשוב מאוד מאוד לשמור איתה על ערוץ תקשורת פתוח, שתספר לך כמה שיותר איך היא מרגישה ומה היא חושבת עליו כי גם אם היא מאוד בוגרת עוד אין לה כל.כך ניסיון חיים (רוב הסיכויים) ותוכלי לייעץ לה ממקום מנוסה.

בהצלחה!
תודה רבהרימון א"י
עזרת לי מאוד.
אשמח לשמוע עוד דעות.
קשה לי לענותבונים מגדל
מכירה מישהי שהתחתנה עם מישהו בהפרש דומה. זה היה נשמע לי מוזר בזמנו. כיום נשואים לא מעט שנים עם כמה ילדים וב"ה נראה שזה לא משנה משהו כיום.

אבל אצלה זה היה בגיל טיפה יותר גדול. אחרי שירות לאומי,שחוותה קצת עולם ולא ישר 'מהחממה'.
והיא אמרה לי בזמנו במפורש שהיא יודעת שהוא עשה... והיה,וחווה, וכן, היא לא תחווה כמוהו. וזה בסדר מבחינתה.
אם יש את הבגרות להבין את זה. שהוא אחר. ותמיד יהיה פער אבל זה בסדר. אז זה יותר מתקבל על דעתי.

וזאת הנקודה שמפריעה לי. היא רק בת 18. צעירה. כבר חוותה בחיים? איזה ניסיון יש לה?
ואפילו נאמר קצת בבוטות, מה הוא מוצא בה? היא מצטיירת לי כמאוד תמימה בראש. זה לא מסוכן?
אולי היא לא. אולי הוא מדהים. אבל בגלל שזה כזה פער ונראה מוזר הייתי פוקחת עוד עיניים.

ואיך לדבר איתה זה בכלל עולם שלם שקשה לי לייעץ בו מחוסר ניסיוני.
רק לכבד אותה מאוד. כי זאת בסופו של דבר החלטה שלה. גם אם קשה לחשוב על זה ככה.
כהורה קשה לי לנתק, ואין לי ילדים בגיל הזה בכלל.
כמדוייטת היה לי חשוב לבקש מאמא שלי לתת לי מרחב ומרחק. כי יותר מדי קרוב זה קצת חונק. כי אני צריכה לחשוב בעצמי לפני שאני מספרת על זה למישהו.

איפה היא בסיפור? איך זה התקבל מצידה? היא מבינה שפער כזה יכול להיות לרועץ בהמשך? מה יכולות להיות המשמעויות שלו? והאופי שלו משחק פה תפקיד מאוד משמעותי. וגם שלה. בחיי היום יום. שלא לצבור תסכולים. התמונה של החיים שלהם והערבים שלהם ומה חשוב לכל אחד שיהיה שם.

ועם כל זאת זה נפלא להיפגש עם בחור טוב.

כתבתי מבולבל. מיני מחשבות.
אמיתי, תגובה ראשונית הייתה שלילה. אם זאת הייתה הבת שלי. פה ניסיתי לחשוב עם שכל. ועדיין.
ההפרש ביני לבין בעלי הוא קרוב ל6 שניםאמאשוני
בהתחלה זה פחות היה מורגש, שנינו היינו סטודנטים (אני לתואר ראשון והוא לשני)
הייתה שפה משותפת, רמת בגרות די דומה, קיצר לא הרגשנו הבדל משמעותי,
דווקא עם השנים ההבדל יותר מורגש,
אני עוד צעירה מרגישה שהחיים לפני, רוצה לנצל יותר את הזמן עכשיו לכיף והנאה (התחושה שלי היא שהתחלתי מוקדם את פיתוח הקריירה והקמת משפחה, לכן עכשיו זה הזמן יותר להשקיע נניח בבילויים, חו"ל, מסלולים מיוחדים, דברים שיהיה פיזית קשה יותר לעשות בעוד 5 שנים וגם לרווח בין הילדים כי לאן יש למהר, מעדיפה לעשות את זה בנחת ולא תוך ויתור על עצמי)
ובעלי במקום אחר בחיים, הוא נמצא בשלב שבו היה רוצה "להספיק" ילדים לפני שיהיה מבוגר, והוא את ההשקעה בעצמו עשה עוד לפני שהתחתנו...

אז הפרש הגילאים בהחלט משפיע גם בהמשך וזה לא משהו שמישהו אחר יכול לראות.

בלי להכיר את הבת שלך ורמת הבגרות והמודעות שלה לחיים, אני די בטוחה שהיא לא יכולה לדעת מה יהיו השאיפות שלה בעוד 7-10 שנים ובאיזה מקום היא תהיה.

זה לא אומר לפסול על הסף, אלו נקודות למחשבה.
אמאשוני, שש שנים וכזה פער ביניכם? אני מופתעתירושלמית טרייה

דווקא אצל גבר הגיל עוד פחות משמעותי.

למה הוא צריך "להספיק" ילדים לפני גיל מסוים? הוא מתכנן להפוך לפדלאה מקרטעת?

אולי כדאי לעודד אותו לעשות כושר ולהרגיש צעיר.

אצל נשים לא תעזור ההרגשה הצעירה והמראה הצעיר, יש שעון ביולוגי שאי אפשר לעצור.

אצל גברים, זה לגמרי תלוי בו!

לרווח בין הילדים יכול להיות נחמד מאד גם לו.

לא יודעת למה אני כותבת לך את זה, אני פשוט כל כך לא מבינה למה הוא מאלץ את עצמו להרגיש זקן!

איזה חמודה שכתבת!אמאשוני
תודה רבה על התגובה,
האמת שהוא לא סתם מרגיש הוא באמת פדלאה מקרטעת, חחח סתם
אבל באמת גם אצל גברים, בחור בין 35 לא רץ ומקפץ כמו בחור בן 20.
לעשות כושר זה טוב, אבל התועלת מוגבלת, מה לעשות כולנו מתבגרים...
גם אני כבר לא צעירה ורעננה כמו פעם,
עוד לפני גיל 30 אבל אין ספק שעם פחות כוחות כמו בהריון הראשון בשנות ה20 המוקדמות,
ובדיוק בגלל זה נוצר הפער, כי גם לעצמי וגם לילדים אני לא נהיית צעירה, לא הייתי רוצה לבזבז את כל השנים היפות רק על טיטולים, הנקות וכבדות של הריון.
אם הוא בחור טוב אז לא להתערבl666

תבחנו אותו בלי קשר לגיל. 

לא הבנתי איך אפשר לשכנע לעזוב רק על סמך גיל?

אולי מפריע לכם שהיא רק בת 18 וכבר במערכת יחסים רצינית והייתה ציפייה שהיא תתחתן יותר מאוחר, נגיד בגיל 22 ? אולי זה מה שמפריע?

אם הוא בחור טוב ומוצא חן בעיניה חבל להפסיד אותו. בהצלחה

 

לא בריא- חזל אמרוהעני ממעש
אבל זו אמירה חברתית הנכונה לתקופות מסוימות ולא פסיקת הלכהיום מאיר
בין יצחק אבינו לרבקה אמנו היה פער גדול בשנים ונראה שלא חסר דוגמאות...
מדברים איתהפאז
מדברים בשיח פתוח על ההשלכות, על ההבדלים, על המהות והמשמעות של קשר זוגי ונישואים.
מעודדים אותה למצוא רבנית או מחנכת שקולה שיכולים להוות כתובת בעניינים שפחות בא לה לספר לנו.
ומזכירים לעצמנו שהיא גדולה.
יכולה כבר להתחתן ולהיות אמא בעצמה...
מתפללים שתמצא את הזיווג הכי נכון וטוב לה בקלות ומקווים לטוב
זה הפרש גילאים גדול תנסו להסביר לה בצורה נעימה ויפהאני84
את הענין.
קרובת משפחתי בת 25 התחתנה עם משהו בן 36. גרוש +. הם נשואים כבר כמה שנים. היא מאושרת הוא מכבד אותה מאוד ומעריך אותה מאוד. והוא אדם ממש טוב. תחשבי שהיא עכשיו בשיא תקופת הילודה שלה והוא בן 40 עם ילדים בגילאי 15.
היא נראת צעירה והוא נראה לגילו...
ישכאלה שאחרכ זה מפריע להם.... צריך להעלות לה את כל התמונה שהיא תשקול..
מכירה פערים של 6-7 שנים כשהנערה היתה בת 19.44444
בגילאים האלה במילא יש פער של 4 שנים בערך בין בנים לבנות אז 6-7 זה סביר.
אם היא היתה בת 24 לדוגמא וכל הדברים מסביב בסדר ותואמים לא הייתי מתערבת. אבל בגיל 18 הפער נשמע לי גדול מידי.
אגב יש השלכות בגיל מבוגר. למשל מישהי בת 70 שהיא עוד סבתא שעוזרת בגידול נכדים, הולכת לחוגים ונוסעת לטיולים לעומת מישהו בן 80 שהזכרון כבר מספיק לתפקד ונהפך לסיעודי כמה שנים אחר כך ( שאשתו עוד הולכת מידי פעם לגן שעועים עם הנכדים).
זה נכון גם לגילאים צעירים יותר. אישה בת 30 באמצע לידת ילדים לבעל בן 40 שכבר בראש אחר.....
ובלי קשר 18 נשמע לי הצעיר. לדעתי צריך מינימום שנה מחוץ לבית.44444
למשל שרות לאומי.
18 נשמע צעיר פני עצמושריקה

יש פה שאלה עד כמה היא מוכנה לנישואין.

 

בנוסף, גם אם היא מאד בוגרת-

עומד מולה בחור שלכאורה כבר יצא עם כמה וכמה.. 

וגם אם היא רוצה להתחתן- היא לא תבין את המקום שלו כרווק מתבגר שמת להתחתן (לא בטוח, אבל כך אמור להיות)...

 

אבל הנקודה היותר חשובה בעיני-

זה האם נוצר פה קשר של ניצול. של פערי מעמדות גדולים מדי שגורמים לו לשליטה חזקה מדי מולה.

כי זה פער גדול שיכול לאפשר את זה.

 

 

אולי להסב את תשומת ליבה לנקודות האלה בעדינות,

להגיד לה שאתם רק רוצים שהיא תהיה מודעת אליהם,

אתם רוצים להיות בטוחים שטוב לה איתו ושהם בסדר בקשר.

לברר זה חשוב- כי אתם ההורים, ואם לא אתם לא בטוח שיהיה מישהו אחד שיעשה את זה.

ובעדינות- גם כדי שהיא בכלל תקשיב... וגם בגלל שאולי הכל בסדר איתו, ואם הם ימשיכו זה יביא רק טוב

 

בהצלחה!

מעדכנת...רימון א"י
בעקרון היא בסוף השנת שרות( קטנה בשנתון, בת 18 וחצי).
בקיצור, הבת שלי גם כן הרגישה מבולבלת. והגיל קצת הלחיץ אותה, שלחתי אותה למשהי מקצועית שמתעסקת בתחום הזה ודווקא היא שכנעה אותה להמשיך והגיעה איתה למסקנה שלגיל אין משמעות במקרה שלה, כי היא מאוד בוגרת, ובקשר בינהם לא מורגש פער כולשהו... הקשר נראה כרגע רציני מאוד...
תודה רבה לכולכן על העצות, הכל לטובה ובעז"ה שיזכו רק לטוב ושמחה...
איזה פיתרון מקסיםאופטימיתת
כל הכבוד לך על ההכלה וההתמודדות. שתראי רק נחת
איזה כיף לשמועשריקה

שיהיה להם בהצלחה,

ואם הוא שלה- שיהיה לשניהם הכי ברור...

 

טוב ששלחת אותה למישהי חיצונית שתגיד לה את זהנוגהאדר22אחרונה

לפעמים הדברים לא נשמעים כשזה מגיע מההורים

לא בא ליאנונימית 86

מה עושים עם ילדה בת 8.5 שהתגובה הראשונה שלה לכל דבר שמבקשים ממנה זה :"לא" "לא בא לי" "אין לי כח" "למה דווקא אני".

 

אחרי בקשות/תחנונים/איומים היא בסוף מסכימה (בדר"כ) אבל התגובה הראשונה היא לא.

 

אציין שהיא בת בכורה מתוך 4 ילדים.

 

כמו"כ אני לא מבקשת ממנה דברים מוגזמים, אלא למשל לגשת להביא לי משהו או לסדר וכדו'.

לשבת איתה לשיחת עומקאלעד

היא כבר ילדה גדולה, אפשר להסביר לה שהיא חלק ממשפחה וזה כולל זכויות וחובות

אפשר גם להדגים לה (באמצעות סיפור, או התנהגות אמיתית) מה המשמעות של "לא בא לי" כשזה מגיע ממך

מראות עיני-לקראת..

 

מעבר לתורנויות ולשותפות שלכל אחד מבני המשפחה יש בבית, לאמא יש תפקידים שלילדה בת שמונה אין. 

 

הרבה פעמים כשאמא עייפה ומבקשת - להוריד כביסה, ללכת לילד, לשטוף את המוצץ, לסדר את הצעצועים- כל אלה בעיני האמא נראים כדי מובנים מאליהם ואילו לילדה זה נראה הרבה מעבר, כי היא את התורנות שלה עשתה..

 

אז--  קודם כל קובעים מה השותפות של כל ילד בבית,  תורנות שטיפת כלים, הורדת פח, מיון כביסה סידור צעצועים או מה שרוצים.

אפשר לקבוע גם כלל גם של סדר בבית- לדוג' לא משחקים במחשב עד שהכלים מארוחת צהרים לא שטופים.

 

אבל מעבר לזה--  צריך לזכור שהיא ילדה ואת האמא,

אם זה כלל- היא חייבת לעשות, אבל אם את מבקשת- אותי לימדו שלבקשה יש שתי תשובות- כן או לא.  האם את מאפשרת לה להגיד לפעמים גם לא או שהמילה בבקשה היא רק קישוט?

אם הילדה חווה שהיא חייבת לענות לכל בקשה ואחרת יש עליה ביקורת שהיא לא עוזרת בבית- סביר להניח שהיא תגיב בהתנגדות, כי היא מרגישה שעושה מעבר לדרישות.

 

 

אז לשבת לשיחה, לדבר על שותפות ועשייה, על להיות חלק מהבית. לעשות לך ולה סדר מה בגדר חובה ומה בגדר עזרה ואח"כ אחרי שנבנה השלב הזה להסביר מה הרעיון שעומד מאחורי עזרה בבית, איך לדעתכם (ההורים) צריך להגיב כשאמא מבקשת עזרה.

 

ולשמוע אותה- אם אולי באמת היא חווה שיותר מדי 'מבקשים'- דורשים ממנה עזרה בבית ומשם ההתנגדות.

 

 

 

אני רוצה להגיב על משפט אחד שכתבתטפטוף

"אם זה כלל- היא חייבת לעשות, אבל אם את מבקשת- אותי לימדו שלבקשה יש שתי תשובות- כן או לא.  האם את מאפשרת לה להגיד לפעמים גם לא או שהמילה בבקשה היא רק קישוט?"

 

זו שאלה שאני גם שאלתי את עצמי הרבה פעמים, למה כל כך מתסכל אותי כשאני מבקשת והילדים עונים לי לא, הרי לא הודעתי להם כקביעה, רק ביקשתי, זכותם לסרב, לא? והמסקנה שהגעתי היא שבעולם המבוגרים שלנו זה לא בדיוק ככה, שלבקשה יש שתי תשובות. יש, אבל הן לא שקולות זו לזו. לדוגמה אם אני אבקש מבעלי שיוריד לי משהו מהארון הגבוה, והוא יגיד לי לא, זה יהיה די מדהים. האמת, אני לא מסוגלת בכלל לדמיין מציאות כזאת. ביקשתי ולא פקדתי ובכל זאת ברור לשנינו שבאופן בסיסי כל אחד עושה מה שמבקשים ממנו. התשובה 'לא' קיימת בצד, בשוליים, למקרים חריגים, ולרוב מגיעה עם התנצלות קטנה - שיואו, מצטער, נתפס לי השריר, יש מצב שתעמדי על כיסא ותגיעי לבד? לענות סתם ככה 'לא' לעתים קרובות, בלי התנצלות, בלי הסבר, בלי הבעת אמפתיה או ניסיון להציע דרך אחחת - זה נתפס כהתנהגות מאוד לא חברתית.

אז כן יש כאן שאלה אמיתית אם לצפות לכך גם מהילדים, והאם בכל גיל, ובאיזו דרך לחנך לזה וכו' וכו' - אין לי תשבות מי יודע מה טובות (כאמור גם אני תוהה בזה), אבל הבסיס הוא שזה לגיטימי שאמא נפגעת כשאומרים לה לא, וזה לא כי היא צבועה או משהו...

ומה שכתבת לא להכביד יותר מדי על הילדה זה נכון בעיקרון, אבל נראה שהפותחת התכוונה לבקשות קטנות והגיוניות לגמרי. לא 'תורידי כביסה' אלא תגשי להביא לי משהו... כשבני אדם חיים ביחד זה הגיוני לצפות שיעזרו זה לזה עניינים קטנים כאלה, גם בלי שיש לזה כלל קבוע בספר החוקים של הבית...

מעניין לראות שיש מכנה משותף לגילמתנת חינם

יש גם אופי, אבל נראה לי שחשוב לזכור שגיל 8-9 הוא גיל מעבר.

הילדים מגלים שהם כבר יותר עצמאיים ומסוגלים לקבל החלטות בעצמם. יש להם רצונות ומחשבות מפותחים יותר וכשזה מתנגש עם מה שמצפים מהם עדיין אין להם כלים להכיל את שני העולמות ולגשר ביניהם.

 

(גם בביה"ס רואים את זה, שבכיתה ב' תלמידים כבר מתחילים לגלות יותר שהם יכולים לא להישמע להוראות,

וכו')

 

יש לי גם ילד בגיל הזה, שהמשפטים שציינת אופייניים לו.

הוא לא הבכור, אז אני כבר רואה דפוסים דומים בגיל הזה

(גם לימדתי את הגיל הזה)

 

ואני יכולה לעודד -

1. זה לא אומר שזה יישאר לנצח. צריך רק להיזהר לא לתייג אותם כילדים סרבניים/עצלניים וכו'.

2. הסברים, בלי כעס, על היותם בוגרים וצריכים לגלות אחריות בתוך המשפחה, בסופו של דבר מניבים פירות.

 

הפיתרון הכי מהיר וקל!!תפוזינה123
כשהיא מבקשת ממך משהו, או מנסה לשתף אותך במשהו, תעני לה: לא בא לי. ותתעקשי על המשפט הזה. " לא בא לי." " אין לי כוח"
ואז לפתע היא תבין כמה זה לא נעים...
תודה לכולם על התגובותאנונימית 86

אני אנסה באמת לשבת ולשוחח איתה על העניין.

 

ללקראת- האמת היא שאין לה בכלל תפקידים מוגדרים בבית, אני לא דורשת מילדה בת 8 להדיח כלים או לפנות זבל.

 

מדובר יותר על עזרה קטנה פה ושם כשאני צריכה וזה מאד מתסכל לשמוע ממנה תמיד את ה"לא" הזה.

עוד רעיון:בת 30

גם הגדולה שלי בגיל הנחמד הזה.

לפעמים אני מבקשת ממנה משהו ואני מרגישה שהבקשה שלי איכשהוא מוציאה אותה מהעיסוק שלה ולכן היא מרגישה שזה לא קשור אליה בכלל. כלומר- אני יכולה להבין למה היא לא רוצה...

ראיתי שיש כמה דברים שיכולים לעזור:

א. כשאני קוראת לה ומסבירה לה במשפט -שניים את הענין, ואז מבקשת ממנה. נניח: "אני צריכה להניק את התינוק כי הוא ממש רעב, אבל התכוונתי לקחת את X לגינה עכשיו. את יכולה לעזור לי- ולקחת אותה לגינה לכמה דקות עד שאני אסיים להניק?"  אני אמנם לא מצפה ממנה שהיא תיענה בשיא ההתלהבות, אבל לרוב- כשהיא מבינה למה אני מבקשת ממנה אז היא עושה בשמחה. 

ב. אני משתדלת לתת לה בחירה. נניח:" הבית ממש מבולגן ואני רוצה שגם את תסדרי עכשיו. מה את מעדיפה לעשות- Xאו Y? ואם אף אחד מהם אז אני מבקשת שתסתכל מסביב ותציע בעצמה מה היא יכולה לעשות

ג. לשימוש במקרים דחופים.....אפשר להבטיח פרס קטן. "אם תעשי X תוכלי לקבל קובית שוקולד" לא הייתי ממליצה להשתמש בשוחד כזה לעיתים קרובות אבל במקרים חריגים זה בהחלט נותן מוטיבציה...

 

בהצלחה!!

כיוון טובנקדימון
זה באמת רעיון טוב להציב שתי אופציות ובכך לחסום במידה מסויימת את אופציית השלילה, זה נקרא ׳סוגסטיה׳ בפסיכולוגיה, אם אני לא טועה.
מלצרים למשל עושים את זה לרוב.. ׳אתם רוצים מיץ תפוזים או מיץ תפוחים?׳ והופ נעלמה האופציה החינמית של המים. אנשים מבוגרים יידעו להתמודד עם זה יותר אבל על ילדים סביר להניח שזה יעבוד כראוי.
אני אישית לא מבקשת, אלא מציינתתודה לך ה'.

הרי הבית הוא של כולנו, ולכולנו יש רצון שיהיה בו נעים לשהות. אני פשוט אומרת: גשי בבקשה לעשות כך וכך..

מתוך מקום בוטח. לא רוצה ומסרבת בכל זאת? אומרים בבטחון ובנעימות: אם כך תוכלי לעשות או את זה או את זה, בחרי משהו ואני עוד כמה דקות אגיע לבדוק האם את מסתדרת

וזהו

בלי מילים נוספות

בלי תחנונים

בלי כעס

ממקום הכי פשוט ונקי שיש

ממקום בוטח 

 

בוקר טובאסטרו
לעניות דעתי,
תהליך ההתבגרות פועל בשני מישורים. מצד אחד מותר לנו יותר ומצד שני אנו חייבים ואחראיים יותר.
הייתי מנצל את העובדה שהיא הבכורה ובוודאי מותר לה מעט יותר מלאחיה הצעירים ממנה.
הייתי יושב לשיחה. ומסביר לה שכמו שעכשיו מותר לה יותר כי היא כבר כמעט בת 10 ככה יש גם אחריות גדולה יותר. הייתי גם מנסה להראות את הצד הכייפי שבאחריות שמאפשרת לנו להצליח בזכות עצמנו, כמובן ברמה שמתאימה לה. את המסר הזה הייתי מחזק בכל הזדמנות חיובית, כשמרשים לה משהו של גדולים ושלילית כשהיא מסרבת לעשות. הרעיון הוא שתבין שזה תלוי בזה. לא רק כעקרון ענישה אלא כעקרון לחיים.
בהצלחה
יש פה רעיונות טוביםנקדימון
אולי את יכולה לומר לה שאת סומכת עליה מאוד והיא ממש גדולה כך שיש דברים שאת רוצה לבקש ממנה ולא מהאחים שלה.
ככה היא לא תרגיש מנוצלת (היא שומעת את המשפטים האלה איפשהו?) ולהיפך זה יתן לה תחושה של מקום משלה, שהיא חלק ממערכת ממש.
אני מציע את הפיתרון כי אמרת שהיא הבכורה, ביחס לאחים קטנים יותר באמת צריך למצוא פיתרונות אחרים.
יכול להיות הפרעת קשב וריכוז? קשה מאוד למי שיש לו את ההפרעההדוכס מירוסלב

לעשות את הדברים שנראים לאחרים מאוד טריוויאליים. זה עשוי להראות כמו מרדנות סתמית, אבל במקרה כזה, זה לא.

 

אם זה לא זה, יכול להיות סתם נטיה לנפש חופשיה ועצמאית, זה גורם לקושי לקבל מרות מאנשים אחרים.

הרבה פעמים זה דווקא נובע מסיבות טובות.

במקרה כזה, צריך ללמוד את השפה של הבן אדם הזה ולהציע הצעות במקום לפקוד פקודות.

 

נ.ב,

מצטרף להצעות שלמעלה, להגיד את הפקודה בלי להכנס יותר מדי לדיונים.

זה מועיל לשתי הבעיות הנ"ל.

 

עוד עצה היא לא לצעוק את הפקודות וכו' מרחוק אלא לגשת ממש אל הילד ולומר לו את ההוראות מקרוב, בלשון רגועה ומיושבת. וגם לא לחזור על עצמך יותר מדי, להגיד בפסקנות וסמכות ולתת לילד להתבשל עם החשש מה "מה יקרה אם לא אעשה". בד"כ בגילאים צעירים הם קמים אחרי זמן קצר.

אמנם אין לי ילדים בגיל הזהאמאשוני

אבל אני חושבת שדווקא תפקידים מוגדרים יותר קל לבצע.

 

עצות מוכחות שעבדו עלי בתור ילדה (בכורה)ג'סיקה

1) אמא שלי הסבירה לי שאם אני גרה בבית הזה ואוכלת כאן ומקבלת כאן כל מה שאני צריכה

אז אני גם צריכה לתת מעצמי, לא הולכים לחנות ולוקחים חפצים מהמדפים, אלא צריך לשלם.

והתשלום שלי הוא ממש זול! יש לאמא כמה בקשות עזרה לפעמים - ואני חייבת למלא אותן.

 

זה דיבר אלי להגיון - ועזר מאד.

 

2) עוד דבר שדיבר אלי להגיון - היא הסבירה לי בנעימות שאין כזה דבר לא בא לי או לא רוצה. "תתארי לך שיום אחד אני אגיד, לא בא לי היום להכין אוכל, ואז מה יקרה? כולכם תשארו רעבים ולא יהיה לכם אוכל... אם אני אגיד לא בא לי היום בבוקר לארגן את כולם, אז מי ילביש אתכם וידאג לכם? ואם אבא יגיד לא בא לי לעשות קניות, אז לא יהיה לנו שום דבר בארונות, שום אוכל, שום טישו וכל דבר שנצטרך פתאום יהיה חסר!!"

 

3) הפקודות של אמא שלי היו בטון בוטח ורגוע. ילד קולט אם ההורה חסר ביטחון או אם הוא סמכותי ובטוח בצדקת הבקשה שלו ובטוב שבילד שיקיים את מצוותו.

 

4) ואם גם כל זה לא עובד - עצה שחשבתי עליה היא להודיע לילדה מראש - ולא בקטע של נקמנות או קטנוניות, אלא להודיע לה מראש שכדי להראות לה איך היא נשמעת אז על כל פעם שהיא תגיד לא בא לי, את גם תגידי לה לא בא לי כשהיא תבקש ממך בקשה. (ולהדגיש שזה רק בגלל שאת רוצה שהיא תראה איך זה מרגיש, איך זה לא נעים, ושבאמת כן בא לך למלא את הבקשה שלה רק שהבטחת לה שככה תעשי)

יפה..אנונימית 86

תודה, אנסה ליישם עליה בתקווה שיעזור

מקסים!עוד כינויאחרונה