פורום הורות (עמוד 144)

משתחררים באותו יום, כבר למחרת אפשר לתפקד כרגיל.

השלכות וסיכונים - לא ידוע לי, חוץ מהעובדה שאת חלק מהטיפולים האלטרנטיביים לטיפול בבעיה הזו - אי אפשר לעשות אחרי ניתוח...

וכן, לצערנו זה עלול לחזור... (לפחות לגבי נוזלים באוזניים. על שקדים אני לא יודעת).

אני יודעת על הומופאטיה, רפלקסולוגיה ונרות הופי.

ויש משהו קונבנציונאלי, אך לא ניתוח - מכשיר איירפופר.

כשהפסקנו מוצרי חלב (זה היה הימור שהצליח - כל אחד אלרגי למשהו אחר, צריך לבדוק ספציפית).

הוא צריבת שקד שלישי. לכן ההחלמה מהירה.

כעת הבנתי שניתוח להסרת שקדים ממש הוא מסובך יותר, וההחלמה ארוכה יותר. כדאי לשאול גורם רפואי אודות מה בדיוק יהיה בניתוח שלכם, ואיך ההחלמה ממנו.

בהצלחה!

מה שנקרא בפי העם- פוליפים?
אם כן- תופעת לוואי היא דיבור 'מאונפף' , כלומר בריחת אוויר מהאף.
יש שהולך ומסתדר עם הזמן ויש שזה יותר קיצוני אצלם.
שאלי על זה את הרופא
בהצלחה ובריאות שלימה

תלוי בילד.
אוכלים רק אוכל רך וקר, המון משכך כאבים. התעורר בוכה בלילה.

אפשר לומר לה: "תראי איזה יופי, כמה צעצועים קיבלת מאז שנולדת. אפילו אין לך זמן לשחק בכולם! את רוצה שגם אחותך הקטנה תיהנה כמוך מהמשחקים האלה? את רוצה לראות איך היא נהנית מהם? בואי, את תלמדי אותה איך משחקים בהם! את כבר לא זקוקה להם, אז היא תשמח לשחק בהם! ומה שלא מתאים בשבילה - אפשר לתת לילדים אחרים, שימחו גם בצעצועים האלה שאת כל-כך אהבת!"

 

וכמובן - אם יש צעצוע שהיא קשורה אליו במיוחד, לדעתי כדאי להשאיר לה אותו, גם אם היא לא ממש משחקת בו, בשביל ה"נוסטלגיה".

 זה "העוגיה של רותי" מהספר המתוק הזה

אבל בטח יש טובים יותר, אחשוב ע"כ

בגיל צעיר, לא משכנעים "לוותר על צעצועים"..

 

כדי שילד יתן בהמשך, קודם כל הוא צריך להרגיש בטוח במה ששלו. שהנתינה אינה מאיימת עליו. לא למהר לעשותו "חסיד", אלא אם זה בא ממנו.

 

בהתחלה, ילדים מאד קטנים, נותנים לכולם; אח"כ, "שלי".. אח"כ יכולים לתת שוב.

 

איפה המעבר? לדעתי, כאשר כמו שהוא מרגיש את הטוב שיש לו דברים שלו, הוא מרגיש את ההרגשה הטובה בלתת. והאחד בא מתוך השני. כשילד שמח, יש לו דברים שלו, איש לא "מאיים" על כך - אז כחלק מאותה אישיות, הוא גם יכול להרגיש את הטוב שבנתינה.

 

צריך "לחוש" את זה, אם הוא כבר בשל לכך. "רוצה לתת גם ל.. הקטנה, שהיא תשמח"? רואים אם מתעורר רצון; אם ככה היא מרגישה כבר גדולה ונותנת, או שעדיין לחכות קצת. 

 

 

ובכללי, בוודאי מצוין לחנך לנתינה, אבל בשלב הזה - עוד לא נתינה שהיא "ויתור", אלא נתינה שהיא משמחת, כמו שמשמח שיש לי.. כשגדלים יותר, אז גם במחיר של ויתור לפעמים. וגם זה, מתוך הגברת תפיסת הערך.

 

 

הם של כולם, אין צעצוע של ילד מסויים.

בגילאים יותר גדולים, אני מאמינה שכן יהיה לכל אחד גם דברים פרטיים משלו,

אבל בגילאים צעירים לא נראה לי שיש צורך שמכונית ספציפית תשאר של הגדול בלבד והקטן לא יוכל לשחק בה...

הגדול יודע שקיבל את המכונית מסבתא, אבל גם הקטנים יכולים לשחק בה אם הם לוקחים אותה ראשונים.

וכמובן שיש משחקים שהם בינתיים רק שלו, כי עדיין לא מתאימים ברמה ההתפתחותית לקטנים.

(וגם בהם אני מדגישה כל פעם שהוא אומר שזה רק שלו, שעכשיו הוא משחק וכשאחיו יגדל הוא יצטרף אליו למשחק)

לי אישית אין מיבש ובית מבורך ב"ה!

 

הסל כמעט אף פעם לא ריק (ב"ה)!

אבל בכל הזדמנות- מפעילה מכונה ולא מחכה שהיא תהיה מלאה.

במיוחד בימים לא גשומים!
מפעילה, תולה בבוקר בחוץ או לילה קודם ועד שאני חוזרת מהעבודה- הכל יבש!

עדיף שתהיה לי כביסה נקייה ויבשה בערימות, אפילו שהיא לא מקופלת מאשר סל כביסה לא נקי ועמוס!
 

סוודרים- תתלי בחוץ. במיוחד בימים כמו עכשיו/ כשיש רוחות. מתיבש צ'יק צ'אק.

 

בנוסף הענין של הסחיטה!
בד"כ, אני עושה מינימום של סחיטה. 300 סל"ד.

אבל בימות החורף אני מרשה לעצמי להגדיל את הסל"ד ל-400 או 500. תלוי בעדינות הבגדים וכו'.

 

אל תשכחנה גם שבחורף יש הרבה יותר כביסות כי לובשים יותר שכבות!

והגופיות ארוכות וכו'.

 

ד"נ: בחורף, אני לא מחליפה מחליפה לילדים גופיה כל יום. פעם ביומיים.

כן מקלחת כל יום אבל אחרי יום של לבישה יש לגופייה עדיין ריח של כביסה.

אז לונורא אם ילבשו שוב את אותה גופיה. 

(ככה חוסכת לי בגדים לכביסה)

אא"כ יש מצבים שהקצוות של השרוולים נהיים שחורים/ מלוכלכים וכד'- אז אני מחליפה.

 

 

 

 

ואיפה יש מקום לתלות כ"כ רבה כביסה?? בגדים ש של כולם ועוד מגבות...

ובימים לא גשומים- אני תולה בחוץ ומתיבש מהבוקר עד הצהרים!

ואין לי מקום על החבל ליותר ממכונה אחת... וגם זה בקושי. אבל מסתדרים, ב"ה!
רק בימים גשומים- אני תולה בבית ואז עושה סחיטה גבוהה יותר וזה לוקח זמן עד שמתיבש. לא תוך יום.

אם אפשרי- אני שמה את המתלה במקום שהמזגן עובד. זה עוזר לייבוש הכביסה (אם זה אפשרי ויש מקום).

 

מגבות- אני מכבסת רק בימי שישי ותולה על המתלה בחצר למטה!
תולה בבוקר ואם יש שמש ו/או רוח- מתיבש עד הצהרים!

 

 

למה את סוחטת על מינימום?

הבגדים מתקמטים פחות ונשמרים (באיכות) טוב יותר.

פחות דוהים, פחות נהרסים וכו'

בשישי סמוך לכניסת שבת - תליתי מכונה ובמוצ"ש חצי עוד היה רטוב.
אין לי את האפשרות שכל הבית יהיה עמוס במתלים של כביסה, והתליה בחוץ לא מוגנת מגשם
כך שאני חייבת מייבש.

ואין לי אפשרות להשאיר בכלל מתלה כבסיה פתוח בשבת בבית. אא"כ אנחנו לא נמצאים בשבת בבית....

אין לי מרפסת שירות ושום מקום מיותר למתלה כביסה פתוח.

רק ביום חול ובלית ברירה...

 

הייתי שמחה למיבש.

גיסי הביא לי שנה שעברה מיבש חדש שקיבל אבל נאלצתי להחזיר לו את כי אין לי מקום בבית למיבש....

 

ב"ה מסתדרים ויש כל יום בגדים נקיים לכולם!

רק בימים מאוד גשומים- אני פותחת אותו...

ושמה ב ס ל ו ן ...

לא הכי נחמד אבל זה המקום היחיד שיש.

או בחדר ילדים כשהמיטות סגורות, במשך היום!

 

מיבש- אין לי אפשרות "לקפל" ברוב ימות השנה

וגם לא לאחסן בסלון.

מה גם שהוא לא נייד כמו מתלה כביסה...

הכביסה מתיבשת מהר יותר

כשהסחיטה יותר גבוהה

 

רשמתי שבחורף עדיף לפעמים סחיטה גבוהה כדי שהכבסיה תתיבש מהר יותר.

תלוי במזג האויר.

 

למרות שיש חסרונות רבים לסחיטה גבוהה כפי שצויין כאן...

הכביסות נמצאות בראש הרשימה. להפעיל לייבש ולקפל.
אגב כמה זמן זה הרבה? שלי מייבש מכונה בשעתיים ואמרו פה שזה נקרא הרבה זמן.אז כמה לוקח לשלך לייבש?

אה,גם משתדלת בכל מכונה להכניס בגד כלשהו גדול כמו מגבת גוף או קפוצונים של בעלי ואז מעבירה למייבש את הכביסה חוץ מהפריט הנ"ל ואותו מייבשת על מתקן ביתי וככה יש פחות פריטים במייבש ומתייבש מהר יותר.

כשהתייבשו חלקית ותולה במקומם מכונה חדשה.

פעם ב.. כשאנחנו נוסעים להורי בעלי אני מייש\בשת במייבש של חמותי אבל זה הורס גומיות של לבנים, שוחק בגדים. או שאני טועה...?

ולפעמים גם קצת מכווץ.
אבל אצלי מה שלא שורד מייבש (חוץ מבגדים מאוד ספציפיים שאין לי בעיה לתלות) אני מראש לא קונה.

נסי לשים על ייבוש עדיין.. זה פחות שוחק

שכנה שלי הציעה לי כמה פעמים להשתמש בשירותי המיבש שלה

וגם אימי שגרה לא רחוק ממני אמרה שאשלח לה בגדים למיבש.

שלחתי ממש פעם או פעמיים כשלא היתה לי ברירה והייתי חייבת אבל ראיתי שזה הורס את הבגד והפסקתי לשלוח!

איך אפשר לדעת מה מתאים למיבש ומה פחות?

ב. לומדים עם הזמן לזהות מה עלול להתכווץ ולהרס ומה פחות (עד עכשיו לא היו לי בעיות עם הבגדים,)
ג. חום נמוך במייבש לבגדים שלא בטוחים

רק בגדים ממש עדינים תולה, לאחרונה גם בקייץ, מחוסר זמן, הבגדים נראים לי בסדר, עוברים מילד לילד, אולי בטווח רחוק, לא רואה נזק מיידי

הכי נורא זה כביסות של מצעים ומגבות, הגדולים והעבים שלא מתייבשים וככה נשאר הרבה כביסה שמחכה. אני מנסה כמה שיותר לתלות בחוץ ביום ולהוריד בערב כשאין גשם, להגיד שזה עוזר? ככה

רק בימי שישי שאני בבית ולא עובדת!
תולה על הבוקר ממש.

וכמו שאמרתי קודם- מגבות על סחיטה גבוהה יותר...

ותולה למטה בחצר, על מתלה, במקום יותר חם/ מול השמש...

המון זמן שהמייבש שלי היה ככה שלוקח שעות לייבש מכונה אחת עד שבעלי בדק וגילה שפשוט הלך לו גוף חימום אחד, מאז שתיקנו אותו זה הרבה יותר מהר והרבה פחות חשמל

אני זוכרת עוד מימי רווקותי אצל אמא שלי.

צריכים מידי פעם לנקות שמה מבפנים/ את הפילטרים או משהו כזה ואז זה מייבש יותר טוב ויותר מהר.

אם אני לא טועה!

אצלנו החשמל קופץ בלילה עם מייבש ומכונה ומזגנים ..

לפני שאני הולכת לישון להכניס מכונה לי יש טיימר למכונה  - לכוון לבוקר. או להדליק רק בבוקר.

כשחוזרים לייבש ולהכניס עוד מכונה ולייבש.

יישר לקפל לערימות אם יש גדולים שכל אחד יחזיר אם לא להחזיר

כל יום 2 מכונות מיובשות יוצא כולל שישי ומוצש 14 מכונות .

בטוחה שיהיו לך ימים ללא בגדים בסל.

מניסיון עם ב"ה 6 ילדים.

אם פיספסו ... יישר מכניסה את הדברים שלהם ועד הערב זה שוב יבש ולא צריכה להוציא מצעים כפולים.

 

 

כולנו באותה צלחת , ולכולנו ימים  עמוסים וזה נורמאלי.

אבל אם שומרים על עקביות (סוד ההצלחה ) זה מצליח מעולה 

 

אצלי גם אני מכניסה הכל על אותה תוכנית, ובשונה ממה שנכתב פה מפעילה על 1000 סל"ד המכונה שלי עובדת ב"ה אבל בפחות מ800 המייבש נהרס מהר יותר ולכן יצא שכרו בהפסדו.

אבל עדיין כל אחת ומה שטוב לה.

 

וגם אצלנו בחברון עם כל הרוחות הכביסה לא מתייבשת כי יש לחות / קרה/קרח/ קור ...ולכן אני חייבת מייבש.

 

למרות...

שזאת שהציעה לי את השיטה הזאת היא בלי מייבש אבל גרה במקום פתוח יותר .

 

אז בהצלחה

בהצלחה  

אבל הכל אותו דבר ...לכן זה קל.

אני בגישה שה' ברא את האדם ביום השישי לא לחינם כדי שהעולם ישרת אותו ולא שאנחנו נשתעבד אליו.

והעולם הזה הוא זמני ולהכל יש תחליף

ולכן מה שאני יכולה להקל ולהיות שמחה יותר למה לא

4 שעות והמכונה יבשה בארון

דבר ראשון תנשמי! את לא האמא הכי רעה בעולם!! את אמא מסורה שמטפלת בשתי ילדים קטנים!

ההרגל שהילד לא איתך שאת מוציאה למעון השפיע עלייך..והעומס של החיים גורמים לזה.. (אני לא אומרת את זה כדי להצדיק את המעשה רק כדי להבין למה זה קרה..)

דבר שני להגיד תודה לה' שלא קרה נזק!

בטוחה שהמקרה הזה זעזע אותך ולא יחזור שנית..

תני לעצמך חיבוק! תמחלי לעצמך! ותקבלי על עצמך לעשות הכל כדי שלא יקרה שוב (כפי שכתבתי, הזעזוע הזה יגרום שלא יחזור בשנית).

אולי להשאיר סימן או משהו כדי לזכור?

ותמיד טוב להזכיר לנו ההורים לעשות את כל ההשתדלות ולא להגיד "לי זה לא יקרה".

 

ואולי עכשיו נוכל להבין את אלו שהשאירו תינוק בלי לשפוט אותם על חוסר אחריות?

הידיעה שזה יכול לקרות לכולנו מצמררת.....

זה לא פשוט לכתוב את זה כאן, ועצם זה שהעזת וכתבת, בלי לפחד מהתגובות שאת עלולה לקבל, אומר שאת אמא עם הרבה מודעות ונכונות ללמוד. באמת ראוי להערכה רבה!
את לא אמא רעה. להיפך. את אמא טובה ונהדרת. ברוך ה׳ שלא היה יום חם והכל נגמר בשלום.
חשוב לדעת שזה עלול לקרות לכל הורה טוב, וזו בדיוק הבעיה. צריך לעשות משהו כדי שזה לא יקרה, וממש לא מספיק להזדעזע.
אפשר לנצל את מה שקרה, ואת העובדה שבחרת לשתף אותנו, כדי שכולנו נחשוב איך נמנעים מטעויות נוראיות שכאלה, במקום להגיד ׳לי זה לא יקרה׳.
יש כל מיני פטנטים וסימנים שנועדו לסמן לנהג שלא לשכוח ילד ברכב. חפשו בגוגל ותמצאו כמה רעיונות, וממש כדאי לאמץ אחד.
לי באופן אישי יש מין מחזיק מפתחות כזה ששמים על כסא התינוק כשהוא לא שם, ומחברים למפתח האוטו כששמים את התינוק בכיסא. קצת מסורבל, אבל עובד. לנסיעות ארוכות (שמפעילים ווייז), הגדרתי בווייז תזכורת ילד ברכב.
בבקשה, אל תחכו לאסון הבא. חפשו תזכורת שמתאימה לכם, ותשמרו על האוצרות שלכם!

שיתפתי משתי סיבות הראשונה היא כדי להוציא את זה ולקבל קצת עידוד
השניה והעיקרית היא לעורר מודעות
אני אמא סופר אחראית ויש לי גם ילדים גדולים יותר מעולם לא קרה לי כזה דבר ואם הצלחתי לשכוח את התינוק היונק שלי שמחובר אלי 24/7 ועוד כשהיה במושב הקדמי בטווח הראיה שלי זה באמת יכול לקרות לכל אחת או אחד. חייבים להיות מודעים!
לדעתי חייב להיות בכל רכב חיישן שמתריע.
אם קיים כזה דבר אני מוכנה לשלם עליו לא מעט

ב"ה שזה נגמר ככה...

העיצה שלי- אני תמיד עושה סקירת בטיחות באוטו לפני שאני נועלת- פותחת דלת אחורית, מסתכלת, סוגרת.

זה מאוד חשוב לעורר מודעות
אולי ה גלגל כך כדי שתעוררי את כולנו
תגדלי אותם בנחת ובבריאות

זה בגלל ההרגל שהוא לא נוסע איתך.

 

פעלת וחשבת לפי ההרגל.

 

מדברים כאלה, כשמסתיימים ב"ה ללא נזק משמעותי - צריך לקחת "לקחים". למשל, לדעת שאם עושים משהו שונה מההרגל, אז לחשוב מראש למה אמורים לשים לב, כי עלולים לפעול לפי מה שרגילים..

וספציפית יותר - להחליט שאם את לוקחת ילד ברכב, את אומרת לעצמך ברגע שאת מושיבה אותו, לשים לב כל הזמן..

 

אל תעסקי הרבה ב"מה שהיה". אין טעם. עם ילדים (לא רק איתם, אבל שם זה ניכר), פשוט צריך - מעבר להשתדלות לחשוב ולשים לב מראש - להפיק לקחים מחייבים ממקרים פרטיים. אי אפשר לצפות מראש את כל המציאויות שנתקלים בהם...  ולהתפלל לה' ולבטוח בו.

אבל כן יש מיומניות נרכשות שמרוויחים על הדרך ,

 

א. פיתוח אינטלקטואלי, זו הזדמנות למחשבה, על גורמים תוצאות השלכות, ניתוח ואופן הצגה

 

ב. כושר ביטוי וניסוח 

 

ג. בטחון עצמי

 

מסכימה שהמיומנויות האלו הן לא מה שיסייע בחיים ויש שם הרבה שיפריעו להתנהלות חברתית בחיים,

1 גם מפריע לי - לפחות שכל אחד יבחר את הצד לפי דעתו!

 

בוא נגיד שלא הייתי שולחת ילד שלי לשם ,אבל בתור אחת שאוהבת את זה - הייתי רוצה אולי להיות שם

ולכן אני מסוגלת להבין את ההנאה, והביטוי של הכשרונות שזה נותן.

וזהו ספורט אינטלקטואלי. הפעילות בונה התבטאות בע"פ, המגובה בביטחון עצמי ויכולת דיבור בלחץ זמן. בנוסף, מסייעת הפעילות בפיתוח הבחנה בין עיקר וטפל, כושר ניתוח וחשיבה ביקורתית וביכולת דיבור מול קהל.

תראי כאן למשל http://www.guyariv.info/debate/skills

הסיבה שאנשי חינוך מעודדים פעילות זו היא במיומניות הללו שהן חשובות לכל סטודנט, אקדמאי וכו', והן אינן נרכשות במסגרת החינוך הפורמלי.

בעייני כלי מדהים, ואם היה מקום נפרד לדיבייט אין לי ספק שכבר הייתי בו מזמן.

 

נגעת בנק' חשובות ויפות. רק כמה חידודים:

1. אומנם הויכוח לא נסוב על מה שהתלמידים מאמינים בו וזו בעייה, אולם הם לומדים שבכל נושא נידון יש 2 צדדים. אדם יכול לקבל נושא המנוגד לחלוטין להשקפת עולמו, ועליו לשכנע ופתאום הוא מבין וקולט שבאמת יש עוד צד.

 

2. זה לא מדוייק שאופן ההצגה הוא הגורם היחיד המשפיע, יש השפעה רבה לאופן ההצגה, אבל צריך לשכנע בצדקת דבריך ולטעון טיעונים הגיוניים, לדבר דברי טעם ולכוון לנק' שיריבך הציג.

לומדים איך לשכנע, איך לגעת בנק' שמציקות ליריב לצד שכנגד ולנטרל אותן.

 

3. ההקשבה איננה רק בכדי לסתור את דברי היריב, אלא גם כדי ללמוד ממנו, וכן בכדי להעביר אח"כ ביקורת בונה.

 

4. נכון, לא משכנעים, אבל כן לומדים שלכל נושא ויהיה טעון ככל שיהיה יש יותר מצד אחד, וששניהם לגטימיים. אני חושבת שילד או מבוגר שרכש את ההבנה המדהימה הזו, רכש כלי אדיר לחיים, כל נושא שהוא ילמד, כל תחום שינסו לשכנע אותו בעתיד, כל השקפת עולם וכו' וכו' הוא תמיד בתת מודע שלו יחפש מה הטיעונים שכנגד ולא ישתכנע כ"כ בקלות מדמגוגיות.

 

וקראתי חומרים על השיטה לפני שכתבתי את הנאום השוצף

לגבי הנקודות שהעלית, אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת.

 

 

באופן פשוט: למה להתווכח??

הרי מה שאני מנסה לעשות עם הבנות של כל הזמן זה לתת להם כלים לפתור אי הסכמות ובעיות. בין אם זה בסוג של "גישור" ובין אם זה פשוט לתת להם לאכול אחת את השניה עד שיוצא משם משהו והן מסתדרות. 

ויכוח נראה לי בדיוק ההפך מזה.

התבצרות בעמדה שלי, נסיונות לגלות נקודות תורפה אצל האחר במקום לנסות להבין אותו. 

 

מעדיפה ילדות עם לב טוב מאשר ילדות עם יכולות ויכוח אינטלקטואליות....

לומדים תרבות ויכוח טובה יותר.

הרי יהיו ויכוחים וחילוקי דעות בחיים, על כך אין חולק.

ולוותר תמיד, דווקא בזוגיות, זאת גם לא הדרך.

אז ללמוד להקשיב, להבין מה השני אומר, לשטוח טענות סדורות ולא להפוך את זה לויכוח אישי אלא דיון מלומד, כל זה דווקא יכול ללמד איך לשוחח בנועם גם כשלא מסכימים.

 

מה שכן, נשמע שהילדים שם עוד לא ברמה לזה או שהמורים לא ברמה לזה, לפי מה שהילד שלך אמר. הם בהחלט אמורים להקשיב לטענות הצד השני. ולא מזיק בכלל ללמוד להגן על דעה שהיא לא הדעה שלך. מאד מסכימה עם מי שכתב פה שזה מלמד לראות את המבט של השני.

וברור שעדיף ילד עם לב טוב וכו'...

 

אבל אם תחשבו על זה -  

 

זה גם מפתח ברמה זו או אחרת להבין מה עובר על הצד השני 

יכול להיות שלפני רגע חשבת כמוהם עכשיו אתה צריך לחזק את החשיבה שנוגדת לתפיסה הראשונית שלך.

כלומר הם מנחיתים עליך נושא שאולי יש לך כבר דעה מגובשת ושמים אותך בקבוצה של הדעה נגד דעתך הראשונה ואתה פתאום צריך להסביר ולהתווכח על הצד שחושב הפוך ממך.

 

זה ממש מפתח את המחשבה על הזולת איך הוא מבין ולמה  וכו'...

באנגליה.

 

הינה גם בויקיפדיה מתייחסים לשני צידי המטבע:   

 

"ביקורת המוטחת על הדיבייט לעתים תכופות היא שהדיבייט שוחק את היושר האינטלקטואלי ומקשה על האמונה בערכים, מפני שהוא מכריח את משתתפיו להגן על עמדות שאינם מאמינים בהן."

 

לעומת זאת "תומכי הדיבייט יגיבו שההגנה על עמדות שהאדם אינו מאמין בהן אינה מקשה עליו להאמין בערכים כלשהם, אלא להפך, מסייעת לו להאמין בערכים אלה בצורה יותר בוגרת תוך כדי התמודדות עם דעות אחרות."

 

"ביקורת נוספת היא שהדיבייט מדגיש את סגנון הדיבור על חשבון תוכנו, ובכך מעודד את השימוש בדמגוגיה ובמניפולציה של השומעים."

 

ולעומת זאת "תומכי הדיבייט יגיבו שתרבות הדיבייט מתייחסת לסגנון ככלי להעברת התוכן בצורה האפקטיבית ביותר ולא כתחליף לו, וכי על פי הנוהג מתן הניקוד לכל קבוצה נקבע בסופו של דבר על בסיס איכות התוכן שהציגו הדוברים. מעבר לכך, ההיחשפות לטקטיקות רטוריות היא חשובה מפני שהמודעות להן מונעת את האדם מללכת שולל אחריהן כשומע."

 

האמת, אני נוטה לצד הביקורת. אולי זה מפתח כישורים רטוריים ואינטלקטואליים, אבל זה קצת כמו להיות מגיב מטעם כאן בפורומים, או ברשתות תקשורת אחרות .

 

לענ"ד יש לנו גירסה יהודית שעולה על הדיבייט עשרות מונים - לימוד תורה בבית מדרש - לימוד חם, מעמיק, מברר עד השורש, מחובר לקב"ה, מתוך דיבוק חברים . 

בס"ד

 

 

מסכימה עם כל מילה. ממש.

האמת אצל הבנים שלי בשיעורי גמרא הכיתה לפעמים מתחלקת לשתיים (או למספר החכמים במחלוקת)
, אבל זה באופן ספונטני, וכן יש דבר כזה להשתכנע, ולענ"ד הדברים הטובים נרכשים גם כאן,

ואין את השקר.

 

מצד שני אם יש מבוגר שמנחה את זה הייתי עושה להם דיונים, ואז בשלב כל שהוא מבקשת מהם להתחלף.

כל אחד צריך להגן על השיטה השנייה. 

זה יכול מאד לפתוח ולפתח את החשיבה,

אבל רק עם בסיס אחד-

כן לתת לכל קבוצה את הקו שלה,

אבל להישאר כנים,
וברגע שמשתכנעים- עוברים לצד השני וממשיכים את הוויכוח מהצד השני. 

לענ"ד בפורמט כזה לא מאבדים את הכנות, ואת יכולת הקשב.
וגם הייתי עושה את זה על נושאים שאני מעוניינת שהילדים יסבירו למה הם הכי חשובים וכ'.

לא היתי עושה דברים כמו האם האדם טוב או רע- כי אז יש קבוצת ילדים שמטמיעה בראשה רעיון-

שהאדם הוא רע. הייתי עושה יותר כמו תוכיחו שערך מסוים הוא הכי חשוב.

למשל איזו מידה יותר חשובה?
קבוצה אחת צריכה להוכיח שהאמת זה הבסיס לכל וכ' וקבוצה אחרת שאהבת ישראל. 
(שאלו שני נושאים שהייתי רוצה שיעסיקו את הילדים )
ככה גם מרוויחים הטמעת ערכים אצל הילדים שצריכים לרומם את האידאל שניתן להם.

וכן הייתי משאירה כמה דקות בסוף לסיכום שנותן מקום אמתי לכל אחד מהצדדים.

 

קיצור... הרסתי את זה (צוחק)

 

 

 

 

מה שאני חושבת-

שאפשר להגמיש את החשיבה ככה..ולגלות יצירתיות..

לא יודעת אם זה נכון אידיולוגית..גדול עלי..

בעלי אוהב את הדברים האלו(אני לא)

זה סוג של ראש-אולי ראש -(מלשון גמרא)גמרתי ..

בס"ד

 

כי בגמרא המטרה היא לכוון אל האמת, לא להוכיח דעה מסוימת.
כאשר מעלים טענות בכל צד במחלוקות של גמרא זה לא כדי להראות שאני צודק,
אלא כדי לברר את הסוגיה,
אז כל אחד מעלה את העניינים שמשם הוא לומד ומבין ומשליך על הסוגיה.
 

כאן עיקר הנקודה היא להקשיב רק כדי להפריך,

לרגע לא לחשוב באובייקטיביות,
ולענ"ד זה בקלות יכול לגלוש למלחמת אגו.

 

כל מה שאנחנו לא רוצים שיקרה לנו כשלומדים גמרא (שנתקבע על משהו,

ולא נהייה אובייקטיביים, ולא נקשיב באמת, וכ') נכון כאן לכתחילה.

יכול להיות לא התעמקתי 

הכוונה שלי היא

שגברים צריכים לדעת איך לקחת טיעון 

ולעשות איתו משהו

גם בגמרא וגם בעסקים..

 

בס"ד

 

והיה לי חשוב להוסיף שיש עם זה שיש כישורים דומים,
יש גם  מיומנויות ממש סותרות, שמי ששואף ללמוד תורה לשמה ציך שיהיו לו.
כמו הקשבה, גמישות מחשבתית, קבלה, לשים את האגו בצד ולהיות אובייקטיבי וכ'.
כי חלק מזה שלימוד תורה מעדן ומזכך את הנפש זה היכולת לעון בלהט של תורה דבר אחד, 

וברגע שבא תלמיד חכם אחר ומפריך את טענתך מהייסוד- לא להתבייש ולהרגיש שכבודי נרמס,

אלא להתלהב מהגילוי החדש שהתחדש לך בתורה. כי העיקר זה לא שאני אהיה צודק,
אלא להתחבר לתורת ה'. 

ועל זה אמרת שאת לא נכנסת לוויכוח הערכי- מקובל

לא התכוונתי להתווכח, רק לחדד שיחד עם הכישורים הדומים יש גם עניינים הפוכים בתכלית.

 

 

הוא לומד מאשתו

גברים הם קו היושר\

נשים הם קו העיגול

 

קראתי את כל מה שנכתב, והשתכנעתי שכן יש שם גם דברים חיוביים.

אבל בעיניי עדיין הדברים השליליים מאפילים עליהם.

אני בעיקר מרגישה כאן החמצה גדולה, דווקא כי הנושא של איך לנהל דיון/מחלוקת/ויכוח (לא כ"כ משנה בעיניי השם המדויק) - הוא נושא שמאוד מאוד חשוב בעיניי ללמד. כמו שכתבו כאן - זה נושא שמלווה אותנו לאורך כל החיים, ומשפיע עלינו בהמון דרכים. בעיניי מאוד מאוד חשוב לרכוש מיומנויות לניהול טוב ויעיל של מחלוקת, מחלוקת באהבה ובכבוד הדדי ובשאיפה לבירור האמת ולמציאת פתרון שייטיב עם כל הצדדים. אז כשיש פרקטיקה שלכאורה עובדת על המיומנות הזאת, יש לי ציפיות מאוד גבוהות ממנה, ואני לא רוצה להסתפק בתועלות צדדיות כגון זיהוי פרסום דמגוגי או חידוד יכולת החשיבה וכדו'. לא שהדברים האלה לא חשובים, אבל בעיניי יכולות להיות עוד הרבה פרקטיקות שמועילות להם, ו"אין הצר שווה בנזק המלך" - לא כדאי להרוויח אותם על חשבון השחתת יכולת השיח וההקשבה.

 

לאיזו 'תרבות מחלוקת' אני הייתי שואפת לחנך?

מנסה...

בעיניי זו תיחשב הצלחה אם ילד ידע -

1) להסביר, קודם לעצמו ואחר כך לאחרים, את הנקודה העקרונית שמציקה לו. להבין את עצם העניין ואחר כך לצקת אותו למילים. המוקד של אתגר ההתנסחות לא יהיה 'איך לשכנע' אלא 'איך להבהיר', איך להסביר את עצמו בצורה הכי פשוטה וברורה, שיבינו מה הסיבה שבגללה הוא נוטה לחשוב שא' הוא הנכון.

2) להקשיב לצד השני בתשומת לב, לנסות לראות דברים מהעיניים שלו, להשתדל להבין למה הוא כל כך משוכנע שמדובר בב'.

3) לעצור ולשקול את הדברים מחדש, לאור ההבנה של הצד השני. לבדוק מה הוא חושב על העניין כרגע, ואם עדיין סבור שא' הוא הנכון - להסביר מחדש, לעצמו ואחר כך לאחרים, למה גם עם הבנת העמדה ההפוכה עדיין א' הוא הנכון בעיניו.

וכן הלאה.

 

אני בטוחה שאפשר לחשוב על הרבה פרקטיקות שיעודדו כיוון כזה. 

הארתן את עיניי עם ההערה על בית המדרש. כל כך צודקות! האוצר מתחת לתנור...

וגם את ההצעה של נקודה אהבתי מאוד.

 

ויש עוד עניין אחד שלא הזכרתי קודם: בעולם האמיתי יש לרוב המחלוקות גם צד רגשי. לא נכון בעיניי להתעלם מזה, ולהתאמן רק על מחלוקות אינטלקטואליות מנותקות. אני חושבת שטוב לעודד ילדים, כשהם מציגים את עצמדתם, להתייחס לכל הרבדים ולכל מה שמוביל אותם לעמדה הזאת - זה יכול להיות הסקה לוגית, ניסיון חיים, רגש עז וכל דבר נוסף שקשור. הכול ראוי לעלות על שולחן הדיונים, והכול ראוי ליחס מכבד.

 

 

 

נדמה לי שיש כמה סוגים של ביטחון עצמי שיכולים אולי להיתרם מהפעילות הזאת, ולכל אחד מהם היחס שלי שונה:

 

א) העצמה. חיזוק תחושת הערך העצמי של הילד, מעצם העובדה שהוא מנסה ומצליח ומבטא כשרונות חבויים.

זה טוב בעיניי, אבל לצורך זה אין ייחוד למועדון ויכוחים דווקא. אותו סוג של ביטחון עצמי ייתרם גם מפעילות של נגינה או שחייה או מתמטיקה או אנגלית או שינון משניות - כל ילד לפי הדברים שהוא נוטה אליהם. זה מסוג התועליות הצדדיות שהזכרתי קודם - אני מודה שהן קיימות, אבל בעיניי אין הצר שווה בנזק המלך, ואפשר להשיג אותן בדרכים אחרות.

 

ב) כריזמה. היכולת לדבר בצורה סוחפת ומשכנעת.

כאן אני בהתלבטות.

אין לי שום דבר נגד אנשים כריזמתיים. אני מכירה כמה כאלה שאני מאוד נהנית להאזין להם. אבל אני בספק גדול לגבי אנשים שהכריזמה לא באה להם באופן טבעי - האם אפשר באמת ללמוד ולסגל דבר כזה באימונים, והאם זה רצוי. לא יודעת.

 

ג) ויש עוד סוג של תחושה שאפשר אולי לכנות אותה 'ביטחון עצמי', שאימוני ויכוח כאלה יכולים לעודד אותה, ובעיניי זה מאוד בעייתי. מין הנאה דקה מן הדקה, שחז"ל קראו לה "מתכבד בקלון חברו".

נראה לי שההנאה הדקה הזאת היא פיתוי מאוד נוכח בחיי ילדים אינטלגנטים מעל הממוצע (שהם אלה שכנראה מגיעים למועדונים כאלה), וחשוב לחנך לעמוד מול המשיכה לכך בגבורה. זה לא קל.

באחד הספרים המופלאים של הרב סבתו יש תיאור מאוד יפה של אדם שעומד פעמיים בהתמודדות כזאת - שתי פעמים שיש לו הזדמנות לצאת מאוד חכם על חשבון השפלה קלה של חבר - בפעם הראשונה הוא עומד בניסיון ובפעם השנייה כושל. התיאור שם מאוד נוגע ואמיתי בעיניי.

ומועדון הוויכוחים בפורמט הנוכחי - בעיניי בנוי בצורה שממש מעודדת ילדים להתכבד בקלון חבריהם. הכול בארשת פנים נימוסית ומכבדת מאוד, כמובן, אבל מבפנים---

 

 

 

את כנראה ממש סמוך אחרי לידה.

אז קודם כל מזל-טוב!

 

טוב שיש לך אפשרות להתארח,  לקבל עזרה, להחלים ולאסוף כוח.

 

והקטנה הגדולה שלך נשמעת מתוקה ומקסימה.

אל תדאגי, הסבלנות שלך תחזור בעז"ה (אולי כדאי להקפיד על הפרינטל - המולטיויטמין מתקופת ההריון עד שתתחזקי).

 

תדאגי לך לכמה שיותר עזרה לשבועות הראשונים אחרי שתחזרו הביתה. וגם אם לא לגמרי תרגישי סבלנית, תשתדלי לשדר רוגע וסבלנות "מצוות אנשים מלומדה" .

לנשום עמוק ולהגיד את כל המשפטים שהיית רגילה לומר לה, אפילו שיש בזה כאילו מעט העמדת פנים.

 

בהצלחה.

 

 

נסי, גם אם באופן מלאכותי בהתחלה, להרבות מגע ביניכן. בכל פעם שהיא ניגשת אלייך להגניב ליטוף, נשיקה. אם היא רוצה סיפור להושיב אותה על הברכיים שלך תוך כדי.

זה מפעיל מערכות חשובות בגוף ובנפש כמו לפתוח את הברז ולהזרים לעצמך הורמונים מעודדי אהבה כלפיה.

 

ועוד: אל תסתירי ממנה כמה את אוהבת את התינוק (כרגע על רגל אחת, אבל אם העצה הזאת מעניינת אותך אני יכולה לפרט עוד בהמשך).

 

ובעיקר, לא להיכנס לסחרור של האשמה עצמית. זה לא מועיל בכלל, וגם לא מוצדק - את חווה דבר טבעי מאוד. השכבות הכי עמוקות בנפש שלך מגויסות כרגע להגנה על התינוק, ומסננות כל דבר שלא מועיל למשימה הזאת כמטרד מציק. יש מה לעשות עם זה, אבל בו בזמן גם לקבל באהבה.

ולמרות שלב אמרה אחזור שוב, כי זה הכי הכי חשוב: להקיף את עצמך בעזרה. כמה שאפשר. שתהיה לך פניות ונוחות פנימית - גם כלפי הקטן-הקטן וגם כלפי הקטנה-הגדולה 

 

 

 

לחוסר הסבלנות הטבעי בתקופה הזו.

גם אם זו תהיה שעה ביום, גם אם תהיה חצי שעה.
הגדולה תדע - בשעה x אמא רק שלי.

זה יכול להיות משחק/סיפור/מקלחת מפנקת
זה יכול להיות טיול לגינה ביחד/יצירה
כל דבר חווייתי, מספק, נטו שלכן לבד, יעשה את שלו.

כשתהל שלי נולדה, נהוראי היה בן שנה ו-3.
כמה בכיתי
כמה רגשות אשמה
כמה נכנסתי לחדר לנגב את הדמעות
הייתי הר געש של רגשות.

זה עובר מותק.
אלו תחושות טבעיות, נורמליות, הכל מאוד טרי עדיין.
הלידה, ההחלמה, ההסתגלות לאמא לשניים, סדר היום המבולגן, הצורך הבסיסי של הרך הנולד להיות צמוד ושל הגדולה גם לקבל את שלה.
זה קורה וזה עובר ואת אלופה שאכפת לך.

ממליצה לך מאוד, כשהתינוק יגדל מעט, להתחיל עם סדר יום קבוע ומאורגן. כך הגדולה גם תדע שהנה, בערך בשעה 14:00 התינוקי ישן צהריים ואמא איתי.
הכל מסודר, הכל מתואם וידוע מראש - כולם ברוגע.

לשתף.
הרבה לשתף אותה. בואי תעזרי לי, הנה את תביאי טיטול, בואי תחייכי לתינוק שיכיר את אחותו הגדולה! את יודעת שאת גדולה? וואו הוא חייך אלייך - כמה הוא אוהב אותך!

מנשא.
שהידיים תהינה פנויות אליה. זה עולם אחר.

ו-מתנה. שהתינוק קנה לה. זה עבר אצלנו מדור לדור,
וזה תמיד עושה טוב לאחים הגדולים.

מזל טוב ובהצלחה!!!

ותקדישי לה כל יום זמן בפני עצמה. סיפור ולשמוע מה יש לה לומר, ולהגיד לה כמה היא טובה...

 

זה יתן לך תיאבון לעוד..

 

וכתשחזרו הביתה, תני לה, בנוסף, לעזור לך עם התינוק. תקבלו אותו ביחד. זה יתרום גם לקשר ביניכן.

ושזה על גבול המטריד!!

 

יש דלת קטנה בשלט שאפשר לפתוח ומשם אפשר ללחוץ ולקבל יותר אפשרויות משחק עם המזגן. תראי אולי הם לחצו שם בפנים על משהו?

פתאום נזכרנו שיש לנו את החוברת הוראות.

בקיצור יש מצב נעילה כשלוחצים על כפתורי ה +- ביחד

כנראה שהשובבים נעלו את זה כך, 

וב"ה שיחרננו את זה באותה הדרך.

 

תודה רבה!!

לילה נעים וחמים!

להתקשר למורה וליידע אותה.
אני מאמינה שהיא כבר תדע איך לטפל. וחשוב לעקוב ולוודא שאכן טופל

ולהשתדל לא להיכנס למעגל של העדרויות מביה"ס, זה אומנם נצרך מדי פעם כדי להתאושש, אבל מערער יותר את המעמד שלה בכיתה.

 

לדרוש מהמורה טיפול דחוף. ואם לא מתקדם תוך יומים-שלושה, לערב גם את היועצת.

בס"ד

 

על בחור שחזר הביתה מהצבא והסתגר במיטה ואמר שמתעללים בו. ואמר שלא יחזור יותר לצבא

ההורים לחצו עליו מאד מאד והוא חזר לצבא

ופעם קודמת שהוא הגיע הביתה הוא כבר היה משוגע

 

ההעדרויות מהביה"ס הם לא מעל הכל.

 

עד כמה הוא חמור, כמה כוחות יש לילד להתמודד, וכמה עזרה ממשית ויעילה הוא מקבל מההורים והצוות.

ולחזק אותה חיובית

ויש מורות שמעלימות עין

למחנכת יש הרבה כח, היא עכולה מאוד לעזור. מהכרות עם הרבה מורות, יש שידעו לטפל מצויין ויש שלא יטפלו טוב או יטטאו את זה ... שווה לנסות. ואם לא מטופל יש בבית הבפר גם מנהל ויועצת. חרם הוא סוג של אלימות ולכן חשוב לחזק את הילדה אבל זה לא מספיק. זה צריך להיות מטופל ע"י בית הספר כאלימות לכל דבר, לפעמים חרם מתחיל מכמה ילדות חזקות שמוצאות קורבן והן צריעות לדעת שזה לא שווה להן. אם זה לא משהו חד פעמי ויש לאחותך האבה בעיות חברתיות אני ממליצה גם על טיפול רגשי להעצמה שלה , כי הבנות הכוחניות בדרך כלל עושות חרם על יחדה חלשה יותר, והיא צריכה להתחזק, להאמין בעצמה ולשדר משהו בטוח יותר סביבה, אם זה חד פעמי, זה בעיקר טיפול משמעתי של המחנכת וגם קצת מאפיין את הגיל, בנות בגילאים אלו יכולות להיות אכזריות מאוד

שזאת בעיה בפני עצמה!

לחזק אותה בדברים האמיתיים שהיא טובה בהם.
לחזק לה את הביטחון העצמי שתכיר בערך עצמה ובמה היא טובה.

לידע את המורה

בהצלחה וחיבוק לקטנה :*

מזכרונותי בילדות...כמעט אף פעם זה לא היה "סתם". צריך למצוא את הנקודה שמפריעה לבנות סביבה שגרמה לחרם ואז לטפל נקודתית לדעתי..
זכור לי שבכיתה ה' היתה אצלנו ילדה שהיתה נורא מניפולטיבית, עד שבאיזשהו שלב החליטו לעשות עליה חרם כדי שתפסיק. לפעמים זה מסיבות שטחיות יותר גם כמו מסריחה ומכוערת(ילדות, עם אכזר..) לכן גם כדי להעלות את הביטחון העצמי של הילדה, כדאי לבדוק ממה זה נבע.

אני גם עברתי עם הבת שלי שהיא בכיתה ה והיה לי מאוד קשה עם זה

ופשוט הודרכתי בהנחיית הורים.. ואכתוב בקצרה שצריך להקשיב לילדה ולהקשיב באמת ולאמר לה שבאמת לא יפה איך שהם מתנהגות או מדברות וכו.. אבל בלי לרחם עליה ובלי שיכאב בלב...ולתת לה המון חוזק ולהגיד לה כמה שהיא חזקה וגם אם היא לא מרגישה אתזה להגיד לה שבתוך תוכה היא חזקה וענקית ושהיא תדע לפתור את הבעיה לבד כי היא ענקית ומדהימה וחזקה ושתבוא לספר איך היא התמודדה ושמחכים לשמוע ... וזה מגיע וזה מדהים! פשוט

להאמין בהם ולתת חוזק כי רחמים רק הורסים! בהצלחה רבה!

אפשר להזהות מעומק הלב עם התחושה - גם בלי להחליש.

 

[לפעמים, ה"הנחיית הורים" בעצמה הורסת, כשהיא מנסה להגזים עם הצד האחד. לא פעם, ילד צריך קודם את ההזדהות העמוקה, שמרגישים את צערו. אח"כ אפשר את כל החיזוקים והאמון]

והוא לחזק את הילדה עצמה!
הרבה פעמים למורה אין כל כך הרבה כוח וגם ליועצת אין תמיד יכולת השפעה, אבל גם תערבו אותם.
הילדה צריכה המון חיזוקים והמון אהבה!
הרבה פעמים שעושים על ילדה חרם היא מרגישה לא טובה, חכמה או רצויה וכאשר יש לה מפלט בבית, אוזן קשבת וחיבוק חם של הקרובים אליה זה נותן לה כוח להתמודד מול אותן הבנות.
ילדות קטנות מפנות את אצבע החרם לבנות חלשות שאין להן חוזק.
אבל כשאר הילדה מחוזקת מהבית היא תוכל למנוע חרמים נוספים על בנות בכך שהיא תדע שיש לה גב.
בנוסף לתת לה עצות מעשיות ולא לעודד התנהגות אלימה פיזית ומילולית כלפי אותם בנות כי אז זה רק ידרדר את המצב.

לא מספיק "לחזק את הילדה" בבית ו/או אצל המורה והיועצת. הילדה באה, סיפרה מה הבעיה שלה ואף אחד/אחת ממשתתפי הפורום לא נתן עצה מעשית. נכון שהמורות בהרבה מקרים בעצמן לא יודעות מה לעשות במקרה כזה. אם יש למישהי עצה לילדה, בטוח שלא רק הילדה תשמח לקבל אותה אלא גם רבים ממשתתפי הפורום ואני בתוכם.

למה את חושבת שכל העצות פה לא מעשיות?
חלק כתבו לפנות למורה- זה מעשי מאוד
חלק כתבו לחזק את הילדה- זה גם מעשי מאוד.
מה חסר לך? פיתרון לילדה? לא לכל בעיה שהילדה מספרת- נכון וצריך לתת לה פיתרון מיידי. לפעמים צריך פשוט להקשיב ולתת לה הרגשה שיש אוזן קשבת והזדהות, לאו דווקא לתת לה הוראות מה לעשות.

אין פתרון קסם וגם אין ספר הדרכה.
כאשר הילדה חזקה וגאה היא תלך ותתמודד מול הבנות ותראה לשאר הבנות שהיא יכולה וחזקה להתמודד מולן וכך החרם יפסק.
אם את מחפשת עצה מעשית אפשר לערב את ההורים האחרים אבל זה מאוד תלוי בהורים ובתגובה שלהם.

צריך לערב את המורה - ולעקוב עם הילדה אם זה עבר.

 

בינתיים, לחזק אותה שהיא ילדה טובה ומצויינת - ואלו שעושות עליה חרם, רק מפסידות.

גם להסביר לה, שלפעמים מישהי סתם מקנאה ואין לה כח להתמודד איתה, אז מנסה כך, ושלא תיבהל.

 

אפשר לברר עם הילדה והמורה ולמצוא ( בד"כ ) שזה בת או שניים שמעוררים את הכל

ופשוט לדבר עם ההורים שלהם.

הם מגדלים כאן דור של פראים ? שיטפלו בילדים שלהם!

לצערינו. ניתן להעניש בהשעייה אפילו את יוזמות. החרם

הן עדיין יכולות לסחוף את הכיתה אחריהן והילדה המוחרמת תמשיך לסבול.. צריך במקביל לעורר את המצפון של שאר הבנות. לעשות הפרד ומשול ולפורר את האחדות הרעה של החרם

ואולי לפני לוודא עם הילדה מי הן מנהיגות החרם ובמקביל להגעה לכיתה לבקש מהיועצת/ המחנכת לקחת את הבנות לשיחה שמשלבת גם הוראה מפורשת שחרם זה דבר אסור אם צריך אז כולל איום. וגם במקביל הסבר בגובה העיניים שלהם מדוע זה לא טוב.

כך גם הכיתה תבין עד כמה זה עצוב לעשות את זה (כמובן שהסיפור יעסוק בנושא) ובנוסף לסיפור לתת מענה לבנות שלא רןצות להשתתף והם חוששות מזה.
וגם המנהיגות יבינו שהמורה מאוווד נגד.
בגיל הזה מנסים להרשים את המורה ולכן הדעה של המורה מאוד חשובה בעיניהן.

אפילו הייתי מציעה שהמורה תאמר מפורשות לבנות בסיכום שאצלנו בכיתה לא עושים חרם.
ולהנחות את הבנות כיצד לפייס את הילדה.
להכין לה פתקים וכן....

חרם עושה צלקת נוראית.
בעיני, לקחת יום חופשי על כזה דבר.
זה פשוט נסחב שנים.
חבל על הנפש המתוקה של הילדה...

הילדים לפעמים יכולים אפילו עוד יותר לכעוס אם ידברו עם הוריהם ולהמשיך את החרם... מה שהכי נכון ממה שקראתי פה לדעתי זה ללמד את הילדה איך להפסיק את זה ולחזק אותה. גם למורים אין תמיד שליטה ולא יודעים הכל כבר ראיתי. ב"הצלחה רבה!

בנות דודות, שכנות, חוגים....

לא תחליף לטיפול שורש, אבל מקל על ההתמודדות

מעגל נוסף המנותק מכיתתה של אותה ילדה יכול להוות מפלט מרגיע

מאוד יכול לעזור למרות שכאן מדובר בגיל מאוד צעיר.
מנסיון שלי עם ביתי שהיא כבר בכיתה ד' היום, יש מישהי בכיתתה שמציקה לה עוד מכיתה ב'. כנראה מקנאת בה. הדרכתי אותה לנסות כמה שיותר להתרחק ממגע איתה ולהתייחס אליה כאל אוויר . באמת לאט,לאט עוד ועוד בנות בכיתה מגלות את האופי של המציקה.
כיוון שבסיפור הזה מדובר בחרם הייתי מדברת עם אם הילדה המחרימה

אפשר לדבר עם המורה או ללכת להנהלה של הבית ספר שיטפלו

במקרה הזה...!!

 

לנסות להבין מי הן מארגנות החרם (לרוב זה ילדה אחת או שתיים) ואם היא יודעת מה הסיבה לחרם.

כשהפרטים ידועים אפשר להתקשר לאמאות  של המארגנות, רוב האמהות כיום מבינות את המשמעות של זה ושיחה קצרה שלהן עם הבת תביא לסיום החרם.

נשואה טרייה..., קבלי חיבוק. זה התמודדות לא פשוטה כלל.

דבר שני, ממליצה לדבר עם המורה כדי לדעת את התמונה קצת יותר לרוחב. היא ילדה בכיתה ב', בגיל 7/8 סל הכל. כדאי שתקבלי מהמורה את התמונה המלאה יותר. יש סבירות לא קטנה מאוד שהילדה אומרת רק חלקי פרטים. ח"ו אני לא מכוונת לכיוון שהיא ממציאה, אבל כן יכוליות שהיא קוראת את המציאות קצת אחרת...

דבר שלישי, אני יכולה לנסות להרגיע אותך, שבד"כ כמו שיש את הבת שמנהיגה את החרם, כך יש את ההופכית שלה באותה כיתה, את הבת שעדין נשארת חברה של הקורבן... (לא מצאתי מילה אחרת, אבל פסיכולוגית, עצם הוצאת החרם לפועל זה ביטוי שלילי של צורך בשליטה של הבת שמנהיגה את החרם, לא כי יש משהו לא טוב בביתך. ולכן היא סך הכל נפלה קורבן...)
כדאי שתדעי מי הבת החברה, כלומר לפחות שפחות משתפת פעולה עם החרם, ושביתך תרגיש שיש לה מישהי בכיתה כמפלט. בית ספר זה המון שעות. יום שלם של חרם זה סיוט לילדה שעוברת את זה.

דבר רביעי, קצת קשה לומר, כי הגיל כ"כ קטן... אבל יכוליות שהילדים זקוקים להגיע למסקנה בעצמם שזה טעות חמורה, ממש עוון, דבר שלא ייעשה... ולא כי ההורים שלהם דיברו איתם על זה בבית והכריחו אותם להפסיק... אם זה יפסק בגלל דיבור עם ההורים, בבוקר למחרת הכל יהיה מעושה, עדין יהיו פרצופים... הבת שלך עדין תרגיש רע... זה יעבור, כן? אבל מגיע לבת שלך סליחה! בריש גלי!!!

אני מתחברת לעצה שכתבו עם הסיפור שיספרו בכיתה... במיוחד בגלל הגיל הקטן...

קודם כל אני רוצה לומר לכולכם כל הכבוד על האכפתיות, בתור אחת שכילדה היתה מאוד חלשה חברתית, זה מחמם את הלב לראות שלאנשים כן אכפת , זאת הרגשה כל כך נוראה, עד היום קשה לי להבין למה ילדים משפילים ילד אחד שלא פגע בהם מעולם. בתור אמא אני בשום אופן לא סובלת אם הילדים שלי חלילה פוגעים במישהו ולכן גם להם זה ברור. כיתה ב' זה בהחלט גיל שהמורה וההורים יכולים לחנך ולהשפיע. לילדים שלי אני אומרת שלא משנה מה אחרים אומרים ועושים עליהם...מה שקובע זה מה שאתה חושב על עצמך וכמובן לעטוף בהרבה הרבה אהבה והערכה. בשביל למחוק מילה רעה צריך לפחות פי שבע מילים טובות. וגם זה נסיון קשה מה', לומר לה שעם כל נסיון ה' נותן כוח והזדמנות להוציא מזה טוב וחוזק וגם שהיא בסדר ומי שמתבלבל ומפשל ומתנהג לא כראוי זה המחרימות וכמובן בהחלט לדרוש מהמורה/הורים מי שיכול שידע ויטפל. בסה"כ כיתה ב'! בטח שאפשר להשפיע עליהם שיבינו שזה רע ואחר כך אפשר לעשות איתם פעילויות מגבשות ולתת לילדה תפקידים או עניינים שיכולים לחזק אותה אישית וחברתית. למשל לבקש מהמורה שתארגן הצגה/טיול/פעילות שהבת תהיה שותפה להצלחה ביחד איתם. בגיל הזה גם אפשרי לקנות לה משהו שימשוך את החברות וללמד אותה שתהיה "המומחית" בקפיצה בחבל וכד'

תודה על התמיכה !!!

(מוזר, יש לך שני ניקים עם שם דומה, לא?)

 

אני מבינה למה מטרידות אותך שעות השינה שלה, זה באמת נושא חשוב.

אבל למה מטרידה אותך ה'אובססיה'?

אם יש לה אובססיה קטנה כזאת, שחייבים להגיד לילה טוב שוב ושוב, מה בעצם כל כך גרוע בזה?

אני מקווה שאני נקראת בנימה הנכונה. זו לא שאלה רטורית או קנטרנית, אלא התעניינות אמיתית, ואני חושבת שמאוד חשוב להקדיש אליה תשומת לב, כי מה שקורה בין שתיכן מושפע מאוד מהעולם הפנימי - של שתיכן, ונשמע כאילו יש שם משהו בעולם הפנימי שלך שקורא לתשומת לבך. הכפתור שנלחץ שם כשהיא צועקת לילה טוב וזה משגע אותך לא נלחץ סתם... יש שם משהו נורא מציק, ככה זה נשמע.

מוזמנת לפתוח פה עוד, אם את בעניין.

ואם פספסתי לגמרי, תרגישי חופשי להתעלם

 

 

אולי מנורת לילה קטנה תעזור?
אולי לגשת אליה, לשבת איתה דקה או שתיים ולהגיד לילה טוב ופשוט להיות איתה קצת יעזור?
אם יש חשש שזה משהו עמוק יותר - אולי טיפול רגשי כלשהו?

למה לכעוס? למה עצבים?

 

זה בדיוק ההיפך ממה שצריך לעשות.

 

ילדה בת 12 שלא נרדמת עד 11, זה לא דבר נדיר.

 

האם יש אובססיה או לא - מכאן אי אפשר  לאבחן, כמובן.

 

אבל כדאי שיהיה ברור, שאם יש לה - אז מה שאת מגיבה כך, רק יעצים את זה..

 

[וגם לא חייב שיש. זה דבר ממש מצוי שילד מרגיש צורך לומר לילה טוב לפני שנרדם - ולקבל בחזרה. נותן קצת ביטחון, קצת בחינה של "קריאת שמע"...]

 

הקיצור, תעני לה בחזרה בחיבה וברגיעה: לילה טוב מתוקה, חלומות מעולים.. או משהו כזה. וזהו.

 

ואם  היא טיפוס רגיש וחששן, תרבי חום,אהבה, עידוד, הקרנת אמון. 

 

אם תחשבי עם הזמן שיש איזו נטיה אובססיבית, את יכולה לקחת אותה לאיבחון.

 

הצלחה רבה.

נשמע שקשה לה 'להיפרד' ,
זמן השינה זה סוג של פרידה ואם את אומרת שהיא רגישה אז עוד יותר הגיוני..
חשוב לתת לה הרגשה של פרידה חיובית ולא ללכת לישון בכיסים, למרות שזה יכול לשגעע! אולי יותר מגע יכול לעזור, חיבוק ונשיקה לפני השינה, כשהיא במיטה, כן, אפילו שהיא בת 12 וזה נשמע ענק! אבל היא עוד ילדה, קטנה, וביננו, זה לא קשור לגיל, כל אחד ישמח שהאדם הקרוב אליו ביותר יתן לו חיבוק ונשיקה לפני השינה ויגיד לילה טוב בנעימות.
אני בטוחה שזה עשוי לתת לה יותר מרגוע ובע''ה תירדם יותר בקלות.

וזה שהיא אומרת לך כמה פעמים, אני לא יודעת, אבל יתכן שבפעם הראשונה היא הרגישה שלא אמרת מספיק בהתייחסות, או מספיק 'מכל הלב', או שזה קצת בחוסר סבלנות.. אז היא אומרת שוב, כדי שתעני לה כמו שהיא רוצה לשמוע, ואת מתעצבנת ואז עוד יותר קשה לה להירדם... מעגל קסמים שכזה.

ושלא תחשבי חלילה שאני שופטת אותך, אני מאוד מבינה את המקום שלך, זה יכול לחרפן!

לילד כזה.

 

וזה באמת הדבר האחרון שיש כוח וחשק לעשות בעשר - אחד עשרה בלילה , אבל זה יכול להיות לתועלת רבה גם לה וגם לך.

ממש שטפתם אותי... אבל אני מבינה למה.

 

אני באמת מאבדת סבלנות לגמרי בשלב זה שהיא כבר סוף סוף במיטה אחרי שישבנו לפני כן ושוחחנו בנעימות על כל מה שאפשר ונפרדנו. ואז שוב היא חייבת לצעוק 'לילה טוב' ולא משנה מה.

 

וכן, אתם צודקים בכך שעלי לתת יותר חום ואהבה. יכול להיות שזו מעין בדיקה שלה.

 

אבל חוץ מזה, התנסחתי כנראה לא כ"כ מדוייק. כאילו יצא ש'הבעיה' שלי היא שעת השינה שלה. ברור שהיה נחמד אם היתה נרדמת ב9 וחצי אבל לא זה מה שמפריע לי. ממש ממש לא.

 

אני באמת מודאגת מהצורך הפנימי שלה לצעוק 'לילה טוב'. זה כאילו מן אמונה פנימית שרק כך תרדם. כך נראה לי. היא גם חייבת ללכת לשירותים לפני (בצמידות) שהיא נרדמת. אז אם היא שוכבת נגיד 40 דק ולא נרדמת, אז היא תקום מדי כמה זמן שוב לשירותים. שוב גם כאן זה נראה לי מעין אמונה פנימית שרק אחרי הליכה לשירותים היא תרדם. אז אם לא נרדמת  - כדאי ללכת לשירותים ואז תבוא השינה.

 

לא יודעת אם אתם מבינים אותי. 

 

לי לדוג' היתה פעם מן תופעה שלפני השינה הייתי הולכת פעמיים לשירותים (לפני   כשנה). זכור לי שידעתי בשכל שזה מצחיק שאחרי 5 דק' של התארגנות אצטרך שוב לשירותים, אבל בפועל הלכתי שוב וזה הרגיע אותי. שמעתי פעם שכל האנשים הם אובססיביים ברמה נמוכה כלשהי. אבל פה השאלה והדאגה שלי - מכיוון שנראה לי שבאופיה יש לה נטיה למחשבות כאלו - איך אני גורמת שזה לא יקרה. שלא תפתח תסמינים אמיתיים. שמעתי עכשיו בסביבתי על מקרה ולכן עולות לי נורות אדומות.

 

אז, מה שד. אמר - שאם היא אובססיבית - אם אצעק זה יגרום לזה עוד יותר להקבע - אתה צודק. אני ממש משתדלת להתעלם. אבל נראה שאין לך מושג עד כמה זה קשה ומשגע. כאילו דווקא בגלל שזה מדאיג אותי - כשזה מגיע - אם אני ממש לא עוצרת את עצמי בידיים - יוצאת לי צעקה "כבר אמרתי לך לילה טוב. למה שוב את צועקת? את לא שמה לב שיש ילדה שישנה לילך...?" וכדו'. וואו, אני ממש עצובה מזה רק מלקרוא את זה.

כדי שבאמת לא תפתח חרדות ואובססיה.

אגב- לפעמים מהלחץ ומהפחד של ההורים בנושא הילד מפתח את הדבר שחששו ממנו.
אז כן לשים עין, ולבדוק טיפול מתאים (לא יודעת להמליץ על טיפול ספציפי אבל אולי תרפיה כלשהי?)
וזו לא בושה ללכת לטיפול,, להפך - כיום כמעט כולנו נעזרים בטיפול כזה או אחר
כמו שדואגים לבריאות הגוף- צריך לדאוג לבריאות הנפש.
מאמינה שיש סבסוד כלשהו מקופ"ח כך ששוה לברר.

מקווה שיכולו לכוון אותך פה יותר..

אבל כמו שאמרנו - זה רק מעצים.

 

את צריכה להבדיל בין החששות ה"איבחוניים" שלך (שגם הם לא כ"כ נוראיים. זו בעיה קלה יחסית, וניתן לטפל בה מצוין, גם כשקיימת).

 

ההתייחסות שלך, תהיה ללא כל קשר לחשש ה"איבחוני". מבחינתך, יש ילדה שצועקת לך לילה טוב וזה עוזר לה להחליט שזהו, נרדמים, אז את עונה לה בחזרה בחיבה: לילה טוב ממיל'ה. וזהו..  והאמת, שזה גם לא חייב להיות קשור כלל לאובססיה. כי כשילד נרדם, לפעמים הוא צריך "להיפרד" לפני שנכנס לשינה. גם אם היתה יוצאת מהבית אחרי שוחחתם כמה דקות קודם, היתה צועקת: להתראות...

 

גם ההליכה לשירותים, מבחינתך זה שהיא צריכה להרגיש את עצמה בלי שמץ צורך לזה לפני השינה - ולכן היא הולכת.

כך תתייחסי, ותהיי רגועה בנושא השינה.

מן הסתם, זה גם ירגיע את האוירה סביב זה.

 

תנסי כך שבועיים שלושה, ותראי אם העסק נרגע.  יהיה יותר טוב לשתיכן.

 

ועוד זמן-מה, אחרי שירד לך הלחץ מזה - אז אם את מבחינה שאכן יש כאן אובססיה מסויימת, אפשר ללכת לאיבחון. זה לגמרי לא סוף העולם. ניתן לטיפול פשוט למדי. 

 

ובכללי, כמה שהאוירה יותר רגועה ולא נלחצת מהנושא הזה - זה מועיל גם אם יש אובססיה כלשהי.

אני חושבת שתחושות הבטן שלך עשויות להיות מוצדקות.

מצד אחד אל תתעלמי מהן, מצד שני, אל תדאגי מדי.

 

יש איך לעזור. על ידי אחד מתחומי הרפואה האלטרנטיבית.

תודה לכולכם על התשובות. אשתדל מאוד לעשות את מה שד. כתב. הסברת מצוין ואנסה להסתכל על זה מזוית הראיה הבריאה שלך.

הילדה הזו מהממת ומיוחדת מאוד. היא גם רגישה מאוד מאוד ומנתחת דברים שקורים כמו אדם מבוגר עם עשרות שנות נסיון.

פשוט אני רואה את ה'אובססיה' הזו גם קצת בתחום הדתי. לדוג' - היא שמעה על מישהו ששם אבקת סודה לשתיה בנעל (כדי לספוג את הריח). אז היא הגיבה - זה מותר? אין פה בעיה של אוכל שאסור לדרוך עליו???

ככה כל כמה ימים יש לה שאלות של שפיצים.... אנו עונים לה והיא מקבלת את זה.

אני אשתדל להרפות.

ולך ד. - רשמת שגם אם ישנה אובססיה זה ניתן לטיפול בקלות. אז לא נראה לי שאתה צודק. אולי בחלק מהמקרים. אני מכירה מישהי שנמצאת עכשיו עמוק בתוך זה ולא מצליחים לאזן אותה עדיין תרופתית - כבר חצי שנה והיא הולכת לשיחות. בכל אופן חוץ מלנסות לטפל בעצמה החיים שלה הרוסים כי כל האנרגיות שלה שקועות במחשבות אובססיביות.

אז כמו שאמרתי, לדעתי יש אנשים שיש להם נטיה לזה. אבל אני מקווה שעם כלים נכונים אפשר לעזור להם לא להכנס לפלונטר המאוד הרסני הזה. אני לא יודעת מהם הכלים.

שיהיה רק טוב לכולם.

שני דברים:

 

א. הכי חשוב שאת תרפי לגמרי. לפני הכל, תפסיקי לחשוב למה הילד הזה עושה ככה, ולמה הילד הזה עושה ככה... הם יסתדרו וגם לך יהיה יותר קל בחיים..

 

השאלה שלה על האבקת סודה בנעל, היא שאלה יפה. ילד יודע שלא דורכים על אוכל, אז הוא שואל.. אין כאן שום דבר אובססיבי.

אתם תחייכו למשמע שאלותיה בהנאה מחוכמתה, תענו לה, וזהו. זה לא כמו שאלות מופרזות של "אישור" לעצמה, שאז באמת יש ענין לקצר. קחו הכל בנחת. 

 

ב. בוודאי שמישהי כמו שתיארת, זה לא מצב טוב. אבל אכן, ניתן לטפל בנושא כזה, קוגנטיבית ותרופתית, יפה מאד, בזמן קצר למדי - ולהביא למצב שזה לא יוביל את החיים. זה טיפול יותר "טכני" מאשר כל מיני הסתבכויות פסיכולוגיות. אכן (שמעתי את הדברים הללו ממומחים לנושא), יש אחוז מסויים שהטיפול אינו עוזר להם כראוי. אבל זה אחוז קטן יחסית.

צריך ללכת למומחה כדי לאבחן ולקבל טיפול נכון.

 

אבל, כמו שכבר ציינתי, ה"טיפול" הראשוני הכי נכון - בין אם יש לה משהו, ובין אם זה רק בראש של האמא.. - הוא לקחת בקלות. לא להתרשם. לא להיסחף לשיחות של "חששות" למיניהם, לשדר אוירה שמקבלת דברים בנחת, לא מתרשמת מידי, עונה עניינית וברוח טובה. זה ישרה רגיעה ונינוחות גם על הילדה.

 

קחי כמה שבועות ככה - ואז תראו אם כדאי גם איבחון אצל מומחה. גם אם תחליטו שכן - אז גם זה בלי להילחץ אל תקחי דוגמאות ממקרים קיצונייים. 

 

הצלחה רבה.

אנחנו אישית קיבלנו את הדיסק בגן של אחד הילדים... ולפעמים יש אצלנו "מכירות" של הדיסקים האלה.

אם את מחפשת דיסקים לגיל ארבע, אני ממליצה על (חלק) מהדיסקים של לאה פריד ושרה קיסנר. יקרים יותר, אבל שווים. אפשר בחנויות בגאולה בירושלים לקנותם יחסית בזול.

של בתוך הבית.

אפשר להזמין טלפונית. בזמנו זה מה שעשיתי

אולי ישאלו אותך אם את רוצה למכור לעוד...

ממליצה על "המנשא הנכון" באים אלייך ומתאימים לך מה שנוח וטוב לך

זה גם תלוי בגיל הילד
עד גיל 4 חודשים עדיף מנשא בד שעוטף
ובד"כ אלו שיש להם תמיכה לגב אומנם כותבים שהן מגיל לידה אבל בפועל זה לא. (מניסיון, יש לי אחד עם תמיכה מלאה לגב ורק מגיל -4-5 חודשים יכולתי להשתמש בו בנוחות יחסית.)

בגיל צעיר עדיף משהו שעוטף יותר ממה שמנשא מובנה יכול לתת
הם גם לפעמים "טובעים" בהם

קניתי נעל ב-100 וקצת

בקניון הדר בתלפיות. ואז מוצאים מעונות קודמות ובמחירים סבירים לגמרי.. בהצלחה. שבת שלום!

בסוף באמת קנינו בנמרוד.
קנינו 2 ב-250. אחד 2 מידות מעל. שיהיה להמשך...

יש לי בקבוק של לייף - הוא נקרא פשוט?

יש ב5 ש"ח יש ב10 

עד 20 זה פשוט

לדעתי

השאלה למה דווקא פשוט, כי חבל על הבקבוק או כי זה יותר בטיחותי או מה?

כשהוא ישן או כשהוא מתלונן, תסתכלו שם ותראו אם אתם רואים כמו חוטים לבנים שיוצאים מפי הטבעת,
כדאי עם כפפה ולשטוף טוב ידים עם סבון את

אין לי נסיון גדול בזה, לבן שלי היה כמה פעמים. ידוע לי שזה בעיקר בלילה. סליחה מראש על התיאור..
הוא אומר שמשהו מציק לו בטוסיק. ובעלי השכיב אותועם רגליים מקופחות קצת על הברכיים שלו, והסתכל לבפנים, אמר לו ללחוץ כאילו הוא בשירותים וראה ממש תולעת שם. ברגע שהוציא את זה הייתה לו הקלה מיידית. זה נשמע מאוד מגעיל אבל צריך לעשות את זה כדי לעזור לו. (הוא שיתף פעולה אז זה היה קל..)
יש לזה תרופה שנקראת ורמוקס היא עם מרשם רופא.
כדאי להקפיד על ציפורניים נקיות, ונקיון מחול בכללי. הגיינה מאוד חשובה. שמעתי שאומרים שצריך גם להחליף מצעים ומגבות בבית ממש כמו שיש כינים.
בהצלחה ובריאות.

עד שעולים על זה שזה תולעים הוא לא קל... כי לא תמיד רואים...

היה פה לפני כמה זמן שרשור גדול על תולעים....(אין לי מושג איך עושים לזה קישור....)

 

אם את לא יודעת מה זה וחושדת שזה תולעים ולא מצליחה לראות חיצונית יש את העצה של אמבטיה עם חצי קילו סוכר מומס הילד יושב באמבטיה לא הרבה מים עד שיכסה והתולעים יוצאות....

 

ככה תגלי אם זה תולעים הם נראים כמו מחטים קטנים דקים ולבנים...האמבטיה זה לא פיתרון זה רק מרגיע אבל זה יעזור לך לגלות אם יש תולעים...

 

לטיפול: מומלץ לשים שיני שום מרוחות בוזלין כמו נר בטוסיק 3 פעמים בשעות הלילה ואחרי 10 ימים צריך לשים שוב...

 

ב"הצלחה אני בסרטים האלו שוב ,אתמול הבת שלי קמה באמצע הלילה בבכי שמגרד לה וכואב לה הטוסיק וראיתי לה תולעים...שמתי לה שן שום מקווה שזה יעזור...

נראה לי נורא לשים שם שום. נשמע מאוד כואב.

שמה חתיכה פיצית ממש והכל נעלם
הוורומקס מזויע פעם אחת נתתי עם הבכור שניה קטן ומאז לא מכניסה את הדבר הזה הביתה, רק השום עוזר לנו באמת

אמרו לי ששמים שן שום לקלף ממש בזהירות שהשן לא תיפצע ואז זה עלול לשרוף....

 

אמרת שאת שמה חתיכה פיצית זה אומר שהשן פתוחה זה לא שורף??? ואז שמה וזלין לפני שאת שמה?

ומה עדיף שן שלמה או חתיכה?

אני חותכת ומקלפת חתיכה קטנה מאוד. מורחת וזלין ונכנס ציק צ'ק, קצת מציק ממש לכמה שניות וזהו נגמר הסיפור, כמובן שלפני כן אני מוציאה עם מגבון את התולעים שאני רואה כבר בחוץ

למניעה כללית- להוסיף שום טרי לתפריט
אפשר שום קצוץ עם שמן זית ולאכול עם לחם או להוסיף לסלט (כתוש או קצוץ, העיקר טרי)
בכללי שום זה טוב ובריא.


זרעי דלעת - בחנויות טבע אפשר למצוא קלופים טריים או טחונים משירשורים פה הבנתי שזה יעיל במניעה.

אמבטיית סוכר- מישהי כתבה פה, שמה סוכר במים של האמבטיה והם יוצאות לשם.. לא זוכרת כמויות..

לפתרון נקודתי- הייתי מנסה אמבטיית סוכר, שן שום ואם לא עוזר- לתת ורמוקס.

שואלת כי לדעת אם להשתמש או לא.. אף פעם לא ניסיתי..

הבעיה איתו שהוא משפיע על הכבד, ולכן לא מומלץ לתת אותו לעיתים קרובות. ההמלצה היא לא יותר מפעם בחצי שנה. לצערי ראיתי שהם חזרו בתדירות גבוהה יותר.
באמת בשירשור הקודם קייט מידלטון המליצה על אמבטיה סוכר: חצי קילו סוכר באמבטיה, להושיב את הילד לרבע שעה. היא כתבה שעשתה יומיים ברציפות. וזה עזר.
ניסיתי את זה ובאמת עזר, הילד הפסיק להתלונן אחרי יומיים.

דבר שני את צריכה לתת שוב אחרי שבועים, הבן שלי אישית לא הסכים בכל תוקף לקחת את זה שוב, אמרו לי על השום ומאז עושה רק את הדרך הזאת עם כל שאר הילדים, היו ילדים שמספיק פעם אחת והכל עבר והיו ילדים פעמים וזהו נגמר הסיפור.

הילדים שלי אומרים שזה טעים, בטעם בננה.
אני אף פעם לא טעמתי. מגעיל אותי.

זה היה לפני 10 שנים בערך, אולי משהו השתנה?, לא יודעת.
בכל מקרה גם אז הבן שלי אמר שזה מר

ואז זה מחליק בקלות... יש גם נרות שום מוכנים בבתי טבע

 

אני אישית נתתי ורמוקס בהתחלה אבל אמרו לי שלא מומלץ יותר מפעמיים בשנה...

 

ושמעתי הרבה המלצות גם מחברות וגם מהפורום על דברים טבעיים שעזרו אז ברור שאני בעד.... 

בשרשור על תולעים לפני כמה זמן היה עוד פתרונות של שמן שום או משהו כזה וכו, מי שלא רוצה לשים שן שלמה...

 

יש הרבה מיתוסים נגד הוורמוקס. הוא מצויין.

לגבי שום זה עוזר מאד במיידי וגם טיפולי כי התולעים לא יכולים לצאת ולהטיל את הביצים. אבל לא כדאי לשים שן שום אלא שמן שום. קונים כמוסות שום ומפוצצים אותן ואת השמן מורחים באזור פי הטבעת. פרסמו שאכילת חמאת דלעת הורגת את התולעים. ויש גם שמן למריחה על הבטן שעוזר.

חשוב מאד לטפל בתולעים. זה מפריע לשינה בלילה ומטריד ביום. פוגע בתאבון. גורם לכאבי בטן. ועוד בעיות.

תולעים זה מציק, מגרד\ בעיקר בלילה.

יש לו עצירות אולי?

הייתי בודקת אצל רופא.

העיקר שהמטפל יהיה מקצועי ומיומן.
קשיים בצבא