אשמח לשמוע מניסיון של מי מכם לגבי הניתוחים הנ"ל.
האם יש השלכות, סיכונים, נזקים..?
האם זה משהו שחוזר..?
ואיך ההחלמה מהניתוח, בהנחה שעושין את 2 הטיפולים בניתוח אחד?
תודה רבה מראש!
משתחררים באותו יום, כבר למחרת אפשר לתפקד כרגיל.
השלכות וסיכונים - לא ידוע לי, חוץ מהעובדה שאת חלק מהטיפולים האלטרנטיביים לטיפול בבעיה הזו - אי אפשר לעשות אחרי ניתוח...
וכן, לצערנו זה עלול לחזור... (לפחות לגבי נוזלים באוזניים. על שקדים אני לא יודעת).
אני יודעת על הומופאטיה, רפלקסולוגיה ונרות הופי.
ויש משהו קונבנציונאלי, אך לא ניתוח - מכשיר איירפופר.
כשהפסקנו מוצרי חלב (זה היה הימור שהצליח - כל אחד אלרגי למשהו אחר, צריך לבדוק ספציפית).
הוא צריבת שקד שלישי. לכן ההחלמה מהירה.
כעת הבנתי שניתוח להסרת שקדים ממש הוא מסובך יותר, וההחלמה ארוכה יותר. כדאי לשאול גורם רפואי אודות מה בדיוק יהיה בניתוח שלכם, ואיך ההחלמה ממנו.
בהצלחה!
שלום לכולם
יש לבת שלי בת 4 לא מעט צעצועים, והיינו שמחים להעביר חלק לקטנה יותר ולתת לאחרים, אבל איך משכנעים ילדה לוותר על צעצועים שלה? חשבתי אולי יש ספר שמספר על ילד שנותן צעצועים וכד' לאחרים, שאפשר יהיה להקריא לה.
תודה מראש לכל המסייעים
אפשר לומר לה: "תראי איזה יופי, כמה צעצועים קיבלת מאז שנולדת. אפילו אין לך זמן לשחק בכולם! את רוצה שגם אחותך הקטנה תיהנה כמוך מהמשחקים האלה? את רוצה לראות איך היא נהנית מהם? בואי, את תלמדי אותה איך משחקים בהם! את כבר לא זקוקה להם, אז היא תשמח לשחק בהם! ומה שלא מתאים בשבילה - אפשר לתת לילדים אחרים, שימחו גם בצעצועים האלה שאת כל-כך אהבת!"
וכמובן - אם יש צעצוע שהיא קשורה אליו במיוחד, לדעתי כדאי להשאיר לה אותו, גם אם היא לא ממש משחקת בו, בשביל ה"נוסטלגיה".
זה "העוגיה של רותי" מהספר המתוק הזה
אבל בטח יש טובים יותר, אחשוב ע"כ
בגיל צעיר, לא משכנעים "לוותר על צעצועים"..
כדי שילד יתן בהמשך, קודם כל הוא צריך להרגיש בטוח במה ששלו. שהנתינה אינה מאיימת עליו. לא למהר לעשותו "חסיד", אלא אם זה בא ממנו.
בהתחלה, ילדים מאד קטנים, נותנים לכולם; אח"כ, "שלי".. אח"כ יכולים לתת שוב.
איפה המעבר? לדעתי, כאשר כמו שהוא מרגיש את הטוב שיש לו דברים שלו, הוא מרגיש את ההרגשה הטובה בלתת. והאחד בא מתוך השני. כשילד שמח, יש לו דברים שלו, איש לא "מאיים" על כך - אז כחלק מאותה אישיות, הוא גם יכול להרגיש את הטוב שבנתינה.
צריך "לחוש" את זה, אם הוא כבר בשל לכך. "רוצה לתת גם ל.. הקטנה, שהיא תשמח"? רואים אם מתעורר רצון; אם ככה היא מרגישה כבר גדולה ונותנת, או שעדיין לחכות קצת.
ובכללי, בוודאי מצוין לחנך לנתינה, אבל בשלב הזה - עוד לא נתינה שהיא "ויתור", אלא נתינה שהיא משמחת, כמו שמשמח שיש לי.. כשגדלים יותר, אז גם במחיר של ויתור לפעמים. וגם זה, מתוך הגברת תפיסת הערך.
הם של כולם, אין צעצוע של ילד מסויים.
בגילאים יותר גדולים, אני מאמינה שכן יהיה לכל אחד גם דברים פרטיים משלו,
אבל בגילאים צעירים לא נראה לי שיש צורך שמכונית ספציפית תשאר של הגדול בלבד והקטן לא יוכל לשחק בה...
הגדול יודע שקיבל את המכונית מסבתא, אבל גם הקטנים יכולים לשחק בה אם הם לוקחים אותה ראשונים.
וכמובן שיש משחקים שהם בינתיים רק שלו, כי עדיין לא מתאימים ברמה ההתפתחותית לקטנים.
(וגם בהם אני מדגישה כל פעם שהוא אומר שזה רק שלו, שעכשיו הוא משחק וכשאחיו יגדל הוא יצטרף אליו למשחק)
לי אישית אין מיבש ובית מבורך ב"ה!
הסל כמעט אף פעם לא ריק (ב"ה)!
אבל בכל הזדמנות- מפעילה מכונה ולא מחכה שהיא תהיה מלאה.
במיוחד בימים לא גשומים!
מפעילה, תולה בבוקר בחוץ או לילה קודם ועד שאני חוזרת מהעבודה- הכל יבש!
עדיף שתהיה לי כביסה נקייה ויבשה בערימות, אפילו שהיא לא מקופלת מאשר סל כביסה לא נקי ועמוס!
סוודרים- תתלי בחוץ. במיוחד בימים כמו עכשיו/ כשיש רוחות. מתיבש צ'יק צ'אק.
בנוסף הענין של הסחיטה!
בד"כ, אני עושה מינימום של סחיטה. 300 סל"ד.
אבל בימות החורף אני מרשה לעצמי להגדיל את הסל"ד ל-400 או 500. תלוי בעדינות הבגדים וכו'.
אל תשכחנה גם שבחורף יש הרבה יותר כביסות כי לובשים יותר שכבות!
והגופיות ארוכות וכו'.
ד"נ: בחורף, אני לא מחליפה מחליפה לילדים גופיה כל יום. פעם ביומיים.
כן מקלחת כל יום אבל אחרי יום של לבישה יש לגופייה עדיין ריח של כביסה.
אז לונורא אם ילבשו שוב את אותה גופיה.
(ככה חוסכת לי בגדים לכביסה)
אא"כ יש מצבים שהקצוות של השרוולים נהיים שחורים/ מלוכלכים וכד'- אז אני מחליפה.
ובימים לא גשומים- אני תולה בחוץ ומתיבש מהבוקר עד הצהרים!
ואין לי מקום על החבל ליותר ממכונה אחת... וגם זה בקושי. אבל מסתדרים, ב"ה!
רק בימים גשומים- אני תולה בבית ואז עושה סחיטה גבוהה יותר וזה לוקח זמן עד שמתיבש. לא תוך יום.
אם אפשרי- אני שמה את המתלה במקום שהמזגן עובד. זה עוזר לייבוש הכביסה (אם זה אפשרי ויש מקום).
מגבות- אני מכבסת רק בימי שישי ותולה על המתלה בחצר למטה!
תולה בבוקר ואם יש שמש ו/או רוח- מתיבש עד הצהרים!
הבגדים מתקמטים פחות ונשמרים (באיכות) טוב יותר.
פחות דוהים, פחות נהרסים וכו'
ואין לי אפשרות להשאיר בכלל מתלה כבסיה פתוח בשבת בבית. אא"כ אנחנו לא נמצאים בשבת בבית....
אין לי מרפסת שירות ושום מקום מיותר למתלה כביסה פתוח.
רק ביום חול ובלית ברירה...
הייתי שמחה למיבש.
גיסי הביא לי שנה שעברה מיבש חדש שקיבל אבל נאלצתי להחזיר לו את כי אין לי מקום בבית למיבש....
ב"ה מסתדרים ויש כל יום בגדים נקיים לכולם! ![]()
רק בימים מאוד גשומים- אני פותחת אותו...
ושמה ב ס ל ו ן ...
לא הכי נחמד אבל זה המקום היחיד שיש.
או בחדר ילדים כשהמיטות סגורות, במשך היום!
מיבש- אין לי אפשרות "לקפל" ברוב ימות השנה
וגם לא לאחסן בסלון.
מה גם שהוא לא נייד כמו מתלה כביסה...
כתר הרימוןהכביסה מתיבשת מהר יותר
כשהסחיטה יותר גבוהה
רשמתי שבחורף עדיף לפעמים סחיטה גבוהה כדי שהכבסיה תתיבש מהר יותר.
תלוי במזג האויר.
למרות שיש חסרונות רבים לסחיטה גבוהה כפי שצויין כאן...
כשהתייבשו חלקית ותולה במקומם מכונה חדשה.
פעם ב.. כשאנחנו נוסעים להורי בעלי אני מייש\בשת במייבש של חמותי אבל זה הורס גומיות של לבנים, שוחק בגדים. או שאני טועה...?
שכנה שלי הציעה לי כמה פעמים להשתמש בשירותי המיבש שלה
וגם אימי שגרה לא רחוק ממני אמרה שאשלח לה בגדים למיבש.
שלחתי ממש פעם או פעמיים כשלא היתה לי ברירה והייתי חייבת אבל ראיתי שזה הורס את הבגד והפסקתי לשלוח!
איך אפשר לדעת מה מתאים למיבש ומה פחות?
הכי נורא זה כביסות של מצעים ומגבות, הגדולים והעבים שלא מתייבשים וככה נשאר הרבה כביסה שמחכה. אני מנסה כמה שיותר לתלות בחוץ ביום ולהוריד בערב כשאין גשם, להגיד שזה עוזר? ככה
רק בימי שישי שאני בבית ולא עובדת!
תולה על הבוקר ממש.
וכמו שאמרתי קודם- מגבות על סחיטה גבוהה יותר...
ותולה למטה בחצר, על מתלה, במקום יותר חם/ מול השמש...
אני זוכרת עוד מימי רווקותי אצל אמא שלי.
צריכים מידי פעם לנקות שמה מבפנים/ את הפילטרים או משהו כזה ואז זה מייבש יותר טוב ויותר מהר.
אם אני לא טועה!
אצלנו החשמל קופץ בלילה עם מייבש ומכונה ומזגנים ..
לפני שאני הולכת לישון להכניס מכונה לי יש טיימר למכונה - לכוון לבוקר. או להדליק רק בבוקר.
כשחוזרים לייבש ולהכניס עוד מכונה ולייבש.
יישר לקפל לערימות אם יש גדולים שכל אחד יחזיר אם לא להחזיר
כל יום 2 מכונות מיובשות יוצא כולל שישי ומוצש 14 מכונות .
בטוחה שיהיו לך ימים ללא בגדים בסל.
מניסיון עם ב"ה 6 ילדים.
אם פיספסו ... יישר מכניסה את הדברים שלהם ועד הערב זה שוב יבש ולא צריכה להוציא מצעים כפולים.
כולנו באותה צלחת , ולכולנו ימים עמוסים וזה נורמאלי.
אבל אם שומרים על עקביות (סוד ההצלחה ) זה מצליח מעולה 
אצלי גם אני מכניסה הכל על אותה תוכנית, ובשונה ממה שנכתב פה מפעילה על 1000 סל"ד המכונה שלי עובדת ב"ה אבל בפחות מ800 המייבש נהרס מהר יותר ולכן יצא שכרו בהפסדו.
אבל עדיין כל אחת ומה שטוב לה.
וגם אצלנו בחברון עם כל הרוחות הכביסה לא מתייבשת כי יש לחות / קרה/קרח/ קור ...ולכן אני חייבת מייבש.
למרות...
שזאת שהציעה לי את השיטה הזאת היא בלי מייבש אבל גרה במקום פתוח יותר .
אז בהצלחה 
בהצלחה
אבל הכל אותו דבר ...לכן זה קל.
אני בגישה שה' ברא את האדם ביום השישי לא לחינם כדי שהעולם ישרת אותו ולא שאנחנו נשתעבד אליו.
והעולם הזה הוא זמני ולהכל יש תחליף
ולכן מה שאני יכולה להקל ולהיות שמחה יותר למה לא
4 שעות והמכונה יבשה בארון
מנסה לעזור
נעמה ושירהדבר ראשון תנשמי! את לא האמא הכי רעה בעולם!! את אמא מסורה שמטפלת בשתי ילדים קטנים!
ההרגל שהילד לא איתך שאת מוציאה למעון השפיע עלייך..והעומס של החיים גורמים לזה.. (אני לא אומרת את זה כדי להצדיק את המעשה רק כדי להבין למה זה קרה..)
דבר שני להגיד תודה לה' שלא קרה נזק!
בטוחה שהמקרה הזה זעזע אותך ולא יחזור שנית..
תני לעצמך חיבוק! תמחלי לעצמך! ותקבלי על עצמך לעשות הכל כדי שלא יקרה שוב (כפי שכתבתי, הזעזוע הזה יגרום שלא יחזור בשנית).
אולי להשאיר סימן או משהו כדי לזכור?
ותמיד טוב להזכיר לנו ההורים לעשות את כל ההשתדלות ולא להגיד "לי זה לא יקרה".
ואולי עכשיו נוכל להבין את אלו שהשאירו תינוק בלי לשפוט אותם על חוסר אחריות?
הידיעה שזה יכול לקרות לכולנו מצמררת.....
ב"ה שזה נגמר ככה...
העיצה שלי- אני תמיד עושה סקירת בטיחות באוטו לפני שאני נועלת- פותחת דלת אחורית, מסתכלת, סוגרת.

זה בגלל ההרגל שהוא לא נוסע איתך.
פעלת וחשבת לפי ההרגל.
מדברים כאלה, כשמסתיימים ב"ה ללא נזק משמעותי - צריך לקחת "לקחים". למשל, לדעת שאם עושים משהו שונה מההרגל, אז לחשוב מראש למה אמורים לשים לב, כי עלולים לפעול לפי מה שרגילים..
וספציפית יותר - להחליט שאם את לוקחת ילד ברכב, את אומרת לעצמך ברגע שאת מושיבה אותו, לשים לב כל הזמן..
אל תעסקי הרבה ב"מה שהיה". אין טעם. עם ילדים (לא רק איתם, אבל שם זה ניכר), פשוט צריך - מעבר להשתדלות לחשוב ולשים לב מראש - להפיק לקחים מחייבים ממקרים פרטיים. אי אפשר לצפות מראש את כל המציאויות שנתקלים בהם... ולהתפלל לה' ולבטוח בו.
כשהייתי ילדה קראתי פעם בעיתון ילדים כתבה על קבוצת ילדים שמשתתפת במועדון ויכוחים. בכל פעם הם מקבלים נושא, ומחלקים אותם לשתי קבוצות של בעד ונגד (יכול להיות נושא ביזארי לגמרי, כגון 'האם אדום הוא צבע טוב או רע'). הקבוצות מכינות טיעונים, ונפגשים למפגש-ויכוח שמתנהל לפי כללים מאוד מסודרים.
כשקראתי את הכתבה הזאת זה הלהיב אותי. בעיקר האתגר האינטלקטואלי והיצירתי - להכין טיעונים ולהפריך את הטיעונים של קבוצת הנגד.
הנחתי שזה גם מאוד 'חינוכי' - תרבות דיון, לתת לכל אחד לדבר בתורו, לנהל ויכוח באווירה מכובדת...
נזכרתי בכתבה הישנה ההיא כי דיברתי לאחרונה עם ילד-חמד מהמשפחה, שמשתתף היום במסגרת איזו תוכנית מיוחדת בסוג של מועדון ויכוחים כזה. מה שהוא תיאר לי שהם עושים היה די קרוב למה שזכרתי מהכתבה (נושאים קצת יותר רלוונטיים), אבל באוזניים של מבוגרת זה נשמע לי ממש לא מוצלח ולא חינוכי. ותמוה. אני פשוט לא מבינה בשביל מה זה טוב, ומה המגמה בלימוד הזה לילדים. זו אכן נשמעת לי דרך מוצלחת להתאמן כדי להיות סנגור טוב, או משווק, או עוד מקצועות שבהם אדם צריך לשכנע אנשים גם בדברים שהוא עצמו לא מאמין בהם. אלא שהמיומנות הזאת נראית לי ממש מנוגדת למיומנויות השיחה הנדרשות כדי להתנהל בשלום בית, בשיתוף פעולה ובהתגברות על מחלוקות עם הסביבה הקרובה, המשפחה והחברים.
מנסה לפרוט לגורמים את הנקודות שמציקות לי:
1) הוויכוח מלכתחילה לא נסב על דברים שהתלמידים באמת מאמינים בהם, אלא על נושאים ועמדות שמוכתבים להם מלמעלה. זה אומר שכל הבסיס לדיון הזה הוא חוסר כנות. המיומנות הנרכשת היא הדרך ליצור רושם אמין גם כשאתה לא באמת מתכוון לאף מילה שאתה אומר.
2) אופן ההצגה של הטיעון חשובה מהטיעון עצמו. מי שיודע להשתמש במילים רהוטות, בביטחון שופע, ובשאר אמצעים רטוריים - מרוויח את אהדת הקהל גם כשהעמדה שנגזר עליו להגן עליה טיפשית. המיומנות הנרכשת: דמגוגיה.
3) תרבות ההקשבה מזויפת וחיצונית. כן, עומדים על כך שכל אחד יאפשר ליריב לדבר ללא הפרעות, אבל בעצם אין שום עניין במה שהשני אומר. עיקר הטיעונים בכלל מוכנים מראש. וגם אם כן מקשיבים - זה לא בניסיון להבין את עמדתו אלא לחפש בה חורים ולהדוף אותה. בנימוס מופלג כמובן. המיומנות הנרכשת: אטימות לזולת.
4) "אין כזה דבר להשתכנע", הסביר לי הילד. הקבוצה לא אמורה בשום אופן להשתכנע מדברי הקבוצה היריבה. לא לכך נועד המועדון. מיומנות נרכשת: הממ, מאיפה להתחיל...
תגידו, יש משהו שאני מפספסת כאן? מה אני לא רואה? יש משהו חיובי במועדון ויכוחים כזה? יש סיבה שאנשי חינוך מעודדים את הדבר הזה?
אבל כן יש מיומניות נרכשות שמרוויחים על הדרך ,
א. פיתוח אינטלקטואלי, זו הזדמנות למחשבה, על גורמים תוצאות השלכות, ניתוח ואופן הצגה
ב. כושר ביטוי וניסוח
ג. בטחון עצמי
מסכימה שהמיומנויות האלו הן לא מה שיסייע בחיים ויש שם הרבה שיפריעו להתנהלות חברתית בחיים,
1 גם מפריע לי - לפחות שכל אחד יבחר את הצד לפי דעתו!
בוא נגיד שלא הייתי שולחת ילד שלי לשם ,אבל בתור אחת שאוהבת את זה - הייתי רוצה אולי להיות שם 
ולכן אני מסוגלת להבין את ההנאה, והביטוי של הכשרונות שזה נותן.
בהתהוותוזהו ספורט אינטלקטואלי. הפעילות בונה התבטאות בע"פ, המגובה בביטחון עצמי ויכולת דיבור בלחץ זמן. בנוסף, מסייעת הפעילות בפיתוח הבחנה בין עיקר וטפל, כושר ניתוח וחשיבה ביקורתית וביכולת דיבור מול קהל.
תראי כאן למשל http://www.guyariv.info/debate/skills
הסיבה שאנשי חינוך מעודדים פעילות זו היא במיומניות הללו שהן חשובות לכל סטודנט, אקדמאי וכו', והן אינן נרכשות במסגרת החינוך הפורמלי.
בעייני כלי מדהים, ואם היה מקום נפרד לדיבייט אין לי ספק שכבר הייתי בו מזמן.
נגעת בנק' חשובות ויפות. רק כמה חידודים:
1. אומנם הויכוח לא נסוב על מה שהתלמידים מאמינים בו וזו בעייה, אולם הם לומדים שבכל נושא נידון יש 2 צדדים. אדם יכול לקבל נושא המנוגד לחלוטין להשקפת עולמו, ועליו לשכנע ופתאום הוא מבין וקולט שבאמת יש עוד צד.
2. זה לא מדוייק שאופן ההצגה הוא הגורם היחיד המשפיע, יש השפעה רבה לאופן ההצגה, אבל צריך לשכנע בצדקת דבריך ולטעון טיעונים הגיוניים, לדבר דברי טעם ולכוון לנק' שיריבך הציג.
לומדים איך לשכנע, איך לגעת בנק' שמציקות ליריב לצד שכנגד ולנטרל אותן.
3. ההקשבה איננה רק בכדי לסתור את דברי היריב, אלא גם כדי ללמוד ממנו, וכן בכדי להעביר אח"כ ביקורת בונה.
4. נכון, לא משכנעים, אבל כן לומדים שלכל נושא ויהיה טעון ככל שיהיה יש יותר מצד אחד, וששניהם לגטימיים. אני חושבת שילד או מבוגר שרכש את ההבנה המדהימה הזו, רכש כלי אדיר לחיים, כל נושא שהוא ילמד, כל תחום שינסו לשכנע אותו בעתיד, כל השקפת עולם וכו' וכו' הוא תמיד בתת מודע שלו יחפש מה הטיעונים שכנגד ולא ישתכנע כ"כ בקלות מדמגוגיות.
וקראתי חומרים על השיטה לפני שכתבתי את הנאום השוצף 
לגבי הנקודות שהעלית, אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת.
באופן פשוט: למה להתווכח??
הרי מה שאני מנסה לעשות עם הבנות של כל הזמן זה לתת להם כלים לפתור אי הסכמות ובעיות. בין אם זה בסוג של "גישור" ובין אם זה פשוט לתת להם לאכול אחת את השניה עד שיוצא משם משהו והן מסתדרות.
ויכוח נראה לי בדיוק ההפך מזה.
התבצרות בעמדה שלי, נסיונות לגלות נקודות תורפה אצל האחר במקום לנסות להבין אותו.
מעדיפה ילדות עם לב טוב מאשר ילדות עם יכולות ויכוח אינטלקטואליות....
לב אמיץלומדים תרבות ויכוח טובה יותר.
הרי יהיו ויכוחים וחילוקי דעות בחיים, על כך אין חולק.
ולוותר תמיד, דווקא בזוגיות, זאת גם לא הדרך.
אז ללמוד להקשיב, להבין מה השני אומר, לשטוח טענות סדורות ולא להפוך את זה לויכוח אישי אלא דיון מלומד, כל זה דווקא יכול ללמד איך לשוחח בנועם גם כשלא מסכימים.
מה שכן, נשמע שהילדים שם עוד לא ברמה לזה או שהמורים לא ברמה לזה, לפי מה שהילד שלך אמר. הם בהחלט אמורים להקשיב לטענות הצד השני. ולא מזיק בכלל ללמוד להגן על דעה שהיא לא הדעה שלך. מאד מסכימה עם מי שכתב פה שזה מלמד לראות את המבט של השני.
וברור שעדיף ילד עם לב טוב וכו'...
אבל אם תחשבו על זה -
זה גם מפתח ברמה זו או אחרת להבין מה עובר על הצד השני
יכול להיות שלפני רגע חשבת כמוהם עכשיו אתה צריך לחזק את החשיבה שנוגדת לתפיסה הראשונית שלך.
כלומר הם מנחיתים עליך נושא שאולי יש לך כבר דעה מגובשת ושמים אותך בקבוצה של הדעה נגד דעתך הראשונה ואתה פתאום צריך להסביר ולהתווכח על הצד שחושב הפוך ממך.
זה ממש מפתח את המחשבה על הזולת איך הוא מבין ולמה וכו'...
באנגליה.
הינה גם בויקיפדיה מתייחסים לשני צידי המטבע:
"ביקורת המוטחת על הדיבייט לעתים תכופות היא שהדיבייט שוחק את היושר האינטלקטואלי ומקשה על האמונה בערכים, מפני שהוא מכריח את משתתפיו להגן על עמדות שאינם מאמינים בהן."
לעומת זאת "תומכי הדיבייט יגיבו שההגנה על עמדות שהאדם אינו מאמין בהן אינה מקשה עליו להאמין בערכים כלשהם, אלא להפך, מסייעת לו להאמין בערכים אלה בצורה יותר בוגרת תוך כדי התמודדות עם דעות אחרות."
"ביקורת נוספת היא שהדיבייט מדגיש את סגנון הדיבור על חשבון תוכנו, ובכך מעודד את השימוש בדמגוגיה ובמניפולציה של השומעים."
ולעומת זאת "תומכי הדיבייט יגיבו שתרבות הדיבייט מתייחסת לסגנון ככלי להעברת התוכן בצורה האפקטיבית ביותר ולא כתחליף לו, וכי על פי הנוהג מתן הניקוד לכל קבוצה נקבע בסופו של דבר על בסיס איכות התוכן שהציגו הדוברים. מעבר לכך, ההיחשפות לטקטיקות רטוריות היא חשובה מפני שהמודעות להן מונעת את האדם מללכת שולל אחריהן כשומע."
האמת, אני נוטה לצד הביקורת. אולי זה מפתח כישורים רטוריים ואינטלקטואליים, אבל זה קצת כמו להיות מגיב מטעם כאן בפורומים, או ברשתות תקשורת אחרות
.
לענ"ד יש לנו גירסה יהודית שעולה על הדיבייט עשרות מונים - לימוד תורה בבית מדרש - לימוד חם, מעמיק, מברר עד השורש, מחובר לקב"ה, מתוך דיבוק חברים
.
בס"ד
מסכימה עם כל מילה. ממש.
האמת אצל הבנים שלי בשיעורי גמרא הכיתה לפעמים מתחלקת לשתיים (או למספר החכמים במחלוקת)
, אבל זה באופן ספונטני, וכן יש דבר כזה להשתכנע, ולענ"ד הדברים הטובים נרכשים גם כאן,
ואין את השקר.
מצד שני אם יש מבוגר שמנחה את זה הייתי עושה להם דיונים, ואז בשלב כל שהוא מבקשת מהם להתחלף.
כל אחד צריך להגן על השיטה השנייה.
זה יכול מאד לפתוח ולפתח את החשיבה,
אבל רק עם בסיס אחד-
כן לתת לכל קבוצה את הקו שלה,
אבל להישאר כנים,
וברגע שמשתכנעים- עוברים לצד השני וממשיכים את הוויכוח מהצד השני.
לענ"ד בפורמט כזה לא מאבדים את הכנות, ואת יכולת הקשב.
וגם הייתי עושה את זה על נושאים שאני מעוניינת שהילדים יסבירו למה הם הכי חשובים וכ'.
לא היתי עושה דברים כמו האם האדם טוב או רע- כי אז יש קבוצת ילדים שמטמיעה בראשה רעיון-
שהאדם הוא רע. הייתי עושה יותר כמו תוכיחו שערך מסוים הוא הכי חשוב.
למשל איזו מידה יותר חשובה?
קבוצה אחת צריכה להוכיח שהאמת זה הבסיס לכל וכ' וקבוצה אחרת שאהבת ישראל.
(שאלו שני נושאים שהייתי רוצה שיעסיקו את הילדים )
ככה גם מרוויחים הטמעת ערכים אצל הילדים שצריכים לרומם את האידאל שניתן להם.
וכן הייתי משאירה כמה דקות בסוף לסיכום שנותן מקום אמתי לכל אחד מהצדדים.
קיצור... הרסתי את זה (צוחק)
נקודה
מה שאני חושבת-
שאפשר להגמיש את החשיבה ככה..ולגלות יצירתיות..
לא יודעת אם זה נכון אידיולוגית..גדול עלי..
בעלי אוהב את הדברים האלו(אני לא)
זה סוג של ראש-אולי ראש -(מלשון גמרא)גמרתי ..
בס"ד
כי בגמרא המטרה היא לכוון אל האמת, לא להוכיח דעה מסוימת.
כאשר מעלים טענות בכל צד במחלוקות של גמרא זה לא כדי להראות שאני צודק,
אלא כדי לברר את הסוגיה,
אז כל אחד מעלה את העניינים שמשם הוא לומד ומבין ומשליך על הסוגיה.
כאן עיקר הנקודה היא להקשיב רק כדי להפריך,
לרגע לא לחשוב באובייקטיביות,
ולענ"ד זה בקלות יכול לגלוש למלחמת אגו.
כל מה שאנחנו לא רוצים שיקרה לנו כשלומדים גמרא (שנתקבע על משהו,
ולא נהייה אובייקטיביים, ולא נקשיב באמת, וכ') נכון כאן לכתחילה.
יכול להיות לא התעמקתי
הכוונה שלי היא
שגברים צריכים לדעת איך לקחת טיעון
ולעשות איתו משהו
גם בגמרא וגם בעסקים..
צודקת שיש מיומנויות דומותנקודהבס"ד
והיה לי חשוב להוסיף שיש עם זה שיש כישורים דומים,
יש גם מיומנויות ממש סותרות, שמי ששואף ללמוד תורה לשמה ציך שיהיו לו.
כמו הקשבה, גמישות מחשבתית, קבלה, לשים את האגו בצד ולהיות אובייקטיבי וכ'.
כי חלק מזה שלימוד תורה מעדן ומזכך את הנפש זה היכולת לעון בלהט של תורה דבר אחד,
וברגע שבא תלמיד חכם אחר ומפריך את טענתך מהייסוד- לא להתבייש ולהרגיש שכבודי נרמס,
אלא להתלהב מהגילוי החדש שהתחדש לך בתורה. כי העיקר זה לא שאני אהיה צודק,
אלא להתחבר לתורת ה'.
ועל זה אמרת שאת לא נכנסת לוויכוח הערכי- מקובל 
לא התכוונתי להתווכח, רק לחדד שיחד עם הכישורים הדומים יש גם עניינים הפוכים בתכלית.
הוא לומד מאשתו
גברים הם קו היושר\
נשים הם קו העיגול
קראתי את כל מה שנכתב, והשתכנעתי שכן יש שם גם דברים חיוביים.
אבל בעיניי עדיין הדברים השליליים מאפילים עליהם.
אני בעיקר מרגישה כאן החמצה גדולה, דווקא כי הנושא של איך לנהל דיון/מחלוקת/ויכוח (לא כ"כ משנה בעיניי השם המדויק) - הוא נושא שמאוד מאוד חשוב בעיניי ללמד. כמו שכתבו כאן - זה נושא שמלווה אותנו לאורך כל החיים, ומשפיע עלינו בהמון דרכים. בעיניי מאוד מאוד חשוב לרכוש מיומנויות לניהול טוב ויעיל של מחלוקת, מחלוקת באהבה ובכבוד הדדי ובשאיפה לבירור האמת ולמציאת פתרון שייטיב עם כל הצדדים. אז כשיש פרקטיקה שלכאורה עובדת על המיומנות הזאת, יש לי ציפיות מאוד גבוהות ממנה, ואני לא רוצה להסתפק בתועלות צדדיות כגון זיהוי פרסום דמגוגי או חידוד יכולת החשיבה וכדו'. לא שהדברים האלה לא חשובים, אבל בעיניי יכולות להיות עוד הרבה פרקטיקות שמועילות להם, ו"אין הצר שווה בנזק המלך" - לא כדאי להרוויח אותם על חשבון השחתת יכולת השיח וההקשבה.
לאיזו 'תרבות מחלוקת' אני הייתי שואפת לחנך?
מנסה...
בעיניי זו תיחשב הצלחה אם ילד ידע -
1) להסביר, קודם לעצמו ואחר כך לאחרים, את הנקודה העקרונית שמציקה לו. להבין את עצם העניין ואחר כך לצקת אותו למילים. המוקד של אתגר ההתנסחות לא יהיה 'איך לשכנע' אלא 'איך להבהיר', איך להסביר את עצמו בצורה הכי פשוטה וברורה, שיבינו מה הסיבה שבגללה הוא נוטה לחשוב שא' הוא הנכון.
2) להקשיב לצד השני בתשומת לב, לנסות לראות דברים מהעיניים שלו, להשתדל להבין למה הוא כל כך משוכנע שמדובר בב'.
3) לעצור ולשקול את הדברים מחדש, לאור ההבנה של הצד השני. לבדוק מה הוא חושב על העניין כרגע, ואם עדיין סבור שא' הוא הנכון - להסביר מחדש, לעצמו ואחר כך לאחרים, למה גם עם הבנת העמדה ההפוכה עדיין א' הוא הנכון בעיניו.
וכן הלאה.
אני בטוחה שאפשר לחשוב על הרבה פרקטיקות שיעודדו כיוון כזה.
הארתן את עיניי עם ההערה על בית המדרש. כל כך צודקות! האוצר מתחת לתנור...
וגם את ההצעה של נקודה אהבתי מאוד.
ויש עוד עניין אחד שלא הזכרתי קודם: בעולם האמיתי יש לרוב המחלוקות גם צד רגשי. לא נכון בעיניי להתעלם מזה, ולהתאמן רק על מחלוקות אינטלקטואליות מנותקות. אני חושבת שטוב לעודד ילדים, כשהם מציגים את עצמדתם, להתייחס לכל הרבדים ולכל מה שמוביל אותם לעמדה הזאת - זה יכול להיות הסקה לוגית, ניסיון חיים, רגש עז וכל דבר נוסף שקשור. הכול ראוי לעלות על שולחן הדיונים, והכול ראוי ליחס מכבד.
נדמה לי שיש כמה סוגים של ביטחון עצמי שיכולים אולי להיתרם מהפעילות הזאת, ולכל אחד מהם היחס שלי שונה:
א) העצמה. חיזוק תחושת הערך העצמי של הילד, מעצם העובדה שהוא מנסה ומצליח ומבטא כשרונות חבויים.
זה טוב בעיניי, אבל לצורך זה אין ייחוד למועדון ויכוחים דווקא. אותו סוג של ביטחון עצמי ייתרם גם מפעילות של נגינה או שחייה או מתמטיקה או אנגלית או שינון משניות - כל ילד לפי הדברים שהוא נוטה אליהם. זה מסוג התועליות הצדדיות שהזכרתי קודם - אני מודה שהן קיימות, אבל בעיניי אין הצר שווה בנזק המלך, ואפשר להשיג אותן בדרכים אחרות.
ב) כריזמה. היכולת לדבר בצורה סוחפת ומשכנעת.
כאן אני בהתלבטות.
אין לי שום דבר נגד אנשים כריזמתיים. אני מכירה כמה כאלה שאני מאוד נהנית להאזין להם. אבל אני בספק גדול לגבי אנשים שהכריזמה לא באה להם באופן טבעי - האם אפשר באמת ללמוד ולסגל דבר כזה באימונים, והאם זה רצוי. לא יודעת.
ג) ויש עוד סוג של תחושה שאפשר אולי לכנות אותה 'ביטחון עצמי', שאימוני ויכוח כאלה יכולים לעודד אותה, ובעיניי זה מאוד בעייתי. מין הנאה דקה מן הדקה, שחז"ל קראו לה "מתכבד בקלון חברו".
נראה לי שההנאה הדקה הזאת היא פיתוי מאוד נוכח בחיי ילדים אינטלגנטים מעל הממוצע (שהם אלה שכנראה מגיעים למועדונים כאלה), וחשוב לחנך לעמוד מול המשיכה לכך בגבורה. זה לא קל.
באחד הספרים המופלאים של הרב סבתו יש תיאור מאוד יפה של אדם שעומד פעמיים בהתמודדות כזאת - שתי פעמים שיש לו הזדמנות לצאת מאוד חכם על חשבון השפלה קלה של חבר - בפעם הראשונה הוא עומד בניסיון ובפעם השנייה כושל. התיאור שם מאוד נוגע ואמיתי בעיניי.
ומועדון הוויכוחים בפורמט הנוכחי - בעיניי בנוי בצורה שממש מעודדת ילדים להתכבד בקלון חבריהם. הכול בארשת פנים נימוסית ומכבדת מאוד, כמובן, אבל מבפנים---
את כנראה ממש סמוך אחרי לידה.
אז קודם כל מזל-טוב!
טוב שיש לך אפשרות להתארח, לקבל עזרה, להחלים ולאסוף כוח.
והקטנה הגדולה שלך נשמעת מתוקה ומקסימה.
אל תדאגי, הסבלנות שלך תחזור בעז"ה (אולי כדאי להקפיד על הפרינטל - המולטיויטמין מתקופת ההריון עד שתתחזקי).
תדאגי לך לכמה שיותר עזרה לשבועות הראשונים אחרי שתחזרו הביתה. וגם אם לא לגמרי תרגישי סבלנית, תשתדלי לשדר רוגע וסבלנות "מצוות אנשים מלומדה"
.
לנשום עמוק ולהגיד את כל המשפטים שהיית רגילה לומר לה, אפילו שיש בזה כאילו מעט העמדת פנים.
בהצלחה.
נסי, גם אם באופן מלאכותי בהתחלה, להרבות מגע ביניכן. בכל פעם שהיא ניגשת אלייך להגניב ליטוף, נשיקה. אם היא רוצה סיפור להושיב אותה על הברכיים שלך תוך כדי.
זה מפעיל מערכות חשובות בגוף ובנפש
כמו לפתוח את הברז ולהזרים לעצמך הורמונים מעודדי אהבה כלפיה.
ועוד: אל תסתירי ממנה כמה את אוהבת את התינוק (כרגע על רגל אחת, אבל אם העצה הזאת מעניינת אותך אני יכולה לפרט עוד בהמשך).
ובעיקר, לא להיכנס לסחרור של האשמה עצמית. זה לא מועיל בכלל, וגם לא מוצדק - את חווה דבר טבעי מאוד. השכבות הכי עמוקות בנפש שלך מגויסות כרגע להגנה על התינוק, ומסננות כל דבר שלא מועיל למשימה הזאת כמטרד מציק. יש מה לעשות עם זה, אבל בו בזמן גם לקבל באהבה.
ולמרות שלב אמרה אחזור שוב, כי זה הכי הכי חשוב: להקיף את עצמך בעזרה. כמה שאפשר. שתהיה לך פניות ונוחות פנימית - גם כלפי הקטן-הקטן וגם כלפי הקטנה-הגדולה ![]()
לחוסר הסבלנות הטבעי בתקופה הזו.
ותקדישי לה כל יום זמן בפני עצמה. סיפור ולשמוע מה יש לה לומר, ולהגיד לה כמה היא טובה...
זה יתן לך תיאבון לעוד..
וכתשחזרו הביתה, תני לה, בנוסף, לעזור לך עם התינוק. תקבלו אותו ביחד. זה יתרום גם לקשר ביניכן.
)תגידי לו בקיצור שזה שטויות. שזה לא אמיתי אלא רק "בובות" שמצלמים כאילו הם באמת. ושבהצגה הזאת הם סתם מרביצים וזו לא חוכמה גדולה.
ויפה עשית, להראות לו שמול זה יש לכם בבית דברים אמיתיים שמשמחים באמת.
וזה לא יבוא "הפוך על הפוך". תלוי בהמשך החינוך, באוירה הטובה מסביב וכו'.
מרבית הסיכויים שגם הוא כשיגדל לא ירצה בביתו טלוויזיה.
כי זה דחוף
הילדים שיחקו בשלט של המזגן
ומאז המזגן לא מגיב לשלט
אם אני לא טועה יש סמל כזה של נעילה ואין לי מושג איך לשחרר אותו!!
תודה לכל מי שידע לעזור!!
יש דלת קטנה בשלט שאפשר לפתוח ומשם אפשר ללחוץ ולקבל יותר אפשרויות משחק עם המזגן. תראי אולי הם לחצו שם בפנים על משהו?
פתאום נזכרנו שיש לנו את החוברת הוראות.
בקיצור יש מצב נעילה כשלוחצים על כפתורי ה +- ביחד
כנראה שהשובבים נעלו את זה כך,
וב"ה שיחרננו את זה באותה הדרך.
תודה רבה!!
לילה נעים וחמים!
אבל השאלה מה את כוללת בקניה שבועית.
היה לי פעם ויכוח עם מישהי שאמרה שהקניה השבועית שלה היא פחות 200 ש"ח
למשפחה בת 4 ילדים, 6 נפשות.
אח"כ התברר שבשרי היא מזמינה פעם בחודש, ביצים וטיטולים היא קונה במכירה
וירקות אצל הירקן.
מה נשאר? הלחם והחלב. הגיוני שזה פחות מ200 לשבוע.
קחי בחשבון שבקניה שבועית אנחנו כוללים את כל הצריכה השבועית. כולל בשרי, כולל מוצרי חלב, כולל מטרנה וטיטולים, כולל אבקת כביסה ואקנומיקה וכולל גם שמפו ומרכך.
(כמובן, לא קונים הכל כל שבוע. אבל זו צריכה מתחלפת. שבוע אחד שמפו ושבוע שני טיטולים ושבוע שלישי א. כביסה)
את עדיין בטוחה שעם הגבינה הצהובה והשתייה הממותקת זה יוצא פחות מ400 ש"ח לשבוע?
כלומר, הגיוני שזה יצא 380. קצת פחות הגיוני לי שזה יצא 200.
מה שעוד יכול להוריד את סכום הקניה זה אם הילדים לא אוכלים ארוחת צהריים בבית, אלא במעון/ צהרונים
ואתם יוצאים הרבה להתארח בשבתות. כל הדברים האלו יורידו משמעותית את סכום הקניה.
אבל משפחה סטנדרטית שכולם אוכלים בבית בוקר, צהריים וערב ועושים את כל הקניות שלהם במקום אחד-
זה פחות או יותר טווח הקניה שלהם.
נשואה טרייה...
ולהשתדל לא להיכנס למעגל של העדרויות מביה"ס, זה אומנם נצרך מדי פעם כדי להתאושש, אבל מערער יותר את המעמד שלה בכיתה.
לדרוש מהמורה טיפול דחוף. ואם לא מתקדם תוך יומים-שלושה, לערב גם את היועצת.
בס"ד
על בחור שחזר הביתה מהצבא והסתגר במיטה ואמר שמתעללים בו. ואמר שלא יחזור יותר לצבא
ההורים לחצו עליו מאד מאד והוא חזר לצבא
ופעם קודמת שהוא הגיע הביתה הוא כבר היה משוגע
ההעדרויות מהביה"ס הם לא מעל הכל.
עד כמה הוא חמור, כמה כוחות יש לילד להתמודד, וכמה עזרה ממשית ויעילה הוא מקבל מההורים והצוות.
למה ילדים עושים את זה?? לא הבנתי גם כילדהמחכה ומצפהאני גם עברתי עם הבת שלי שהיא בכיתה ה והיה לי מאוד קשה עם זה
ופשוט הודרכתי בהנחיית הורים.. ואכתוב בקצרה שצריך להקשיב לילדה ולהקשיב באמת ולאמר לה שבאמת לא יפה איך שהם מתנהגות או מדברות וכו.. אבל בלי לרחם עליה ובלי שיכאב בלב...ולתת לה המון חוזק ולהגיד לה כמה שהיא חזקה וגם אם היא לא מרגישה אתזה להגיד לה שבתוך תוכה היא חזקה וענקית ושהיא תדע לפתור את הבעיה לבד כי היא ענקית ומדהימה וחזקה ושתבוא לספר איך היא התמודדה ושמחכים לשמוע ... וזה מגיע וזה מדהים! פשוט
להאמין בהם ולתת חוזק כי רחמים רק הורסים! בהצלחה רבה!
אפשר להזהות מעומק הלב עם התחושה - גם בלי להחליש.
[לפעמים, ה"הנחיית הורים" בעצמה הורסת, כשהיא מנסה להגזים עם הצד האחד. לא פעם, ילד צריך קודם את ההזדהות העמוקה, שמרגישים את צערו. אח"כ אפשר את כל החיזוקים והאמון]
לא מספיק "לחזק את הילדה" בבית ו/או אצל המורה והיועצת. הילדה באה, סיפרה מה הבעיה שלה ואף אחד/אחת ממשתתפי הפורום לא נתן עצה מעשית. נכון שהמורות בהרבה מקרים בעצמן לא יודעות מה לעשות במקרה כזה. אם יש למישהי עצה לילדה, בטוח שלא רק הילדה תשמח לקבל אותה אלא גם רבים ממשתתפי הפורום ואני בתוכם.
צריך לערב את המורה - ולעקוב עם הילדה אם זה עבר.
בינתיים, לחזק אותה שהיא ילדה טובה ומצויינת - ואלו שעושות עליה חרם, רק מפסידות.
גם להסביר לה, שלפעמים מישהי סתם מקנאה ואין לה כח להתמודד איתה, אז מנסה כך, ושלא תיבהל.
אפשר לברר עם הילדה והמורה ולמצוא ( בד"כ ) שזה בת או שניים שמעוררים את הכל
ופשוט לדבר עם ההורים שלהם.
הם מגדלים כאן דור של פראים ? שיטפלו בילדים שלהם!
הן עדיין יכולות לסחוף את הכיתה אחריהן והילדה המוחרמת תמשיך לסבול.. צריך במקביל לעורר את המצפון של שאר הבנות. לעשות הפרד ומשול ולפורר את האחדות הרעה של החרם
בנות דודות, שכנות, חוגים....
לא תחליף לטיפול שורש, אבל מקל על ההתמודדות
אנאל16אפשר לדבר עם המורה או ללכת להנהלה של הבית ספר שיטפלו
במקרה הזה...!!
לנסות להבין מי הן מארגנות החרם (לרוב זה ילדה אחת או שתיים) ואם היא יודעת מה הסיבה לחרם.
כשהפרטים ידועים אפשר להתקשר לאמאות של המארגנות, רוב האמהות כיום מבינות את המשמעות של זה ושיחה קצרה שלהן עם הבת תביא לסיום החרם.
נשואה טרייה!תודה על התמיכה !!!
לב אמיץאחרונהאולי פגשתם תופעה דומה?
בת 12 מתוקה וחכמה שממש לא אוהבת ללכת לישון. מהרגע שאני אומרת לה ללכת ללישון עד שהיא נכנסת למיטה עוברת לפחות שעה. גם כשהיא במיטה לא נרדמת מהר. אציין שנכנסת למיטה סביבות 10. ובטוח היא עייפה.
מה שמעורר אצלי נורה אדומה זה - מדי ערב כמה דקות לפני שהיא נרדמת (סביבות 11) היא צועקת לי ממיטתה "לילה טוב". זה כבר אחרי שאמרנו אחת לשניה לילה טוב כמה פעמים אבל יש לה מין אובססיה שאם לא תגיד לי בצעקה לילה טוב - לא תרדם. כך נראה לי. אין לי מושג איך להסביר את זה. פעם היתה אומרת הרבה פעמים "לילה טוב" כשהיא במיטה. עכשיו זה עבר לפעם אחת בצעקה. אני כועסת עליה על כך ומגיבה בעצבים. לא עוזר. מתעלמת. לא עוזר. זה נראה לי ניצנים של אובססיה. איך אני יכולה לעזור לה להפסיק עם זה?
אני רק אוסיף שבאופיה היא טיפוס רגיש וחששן.
אני מבינה למה מטרידות אותך שעות השינה שלה, זה באמת נושא חשוב.
אבל למה מטרידה אותך ה'אובססיה'?
אם יש לה אובססיה קטנה כזאת, שחייבים להגיד לילה טוב שוב ושוב, מה בעצם כל כך גרוע בזה?
אני מקווה שאני נקראת בנימה הנכונה. זו לא שאלה רטורית או קנטרנית, אלא התעניינות אמיתית, ואני חושבת שמאוד חשוב להקדיש אליה תשומת לב, כי מה שקורה בין שתיכן מושפע מאוד מהעולם הפנימי - של שתיכן, ונשמע כאילו יש שם משהו בעולם הפנימי שלך שקורא לתשומת לבך. הכפתור שנלחץ שם כשהיא צועקת לילה טוב וזה משגע אותך לא נלחץ סתם... יש שם משהו נורא מציק, ככה זה נשמע.
מוזמנת לפתוח פה עוד, אם את בעניין.
ואם פספסתי לגמרי, תרגישי חופשי להתעלם 
למה לכעוס? למה עצבים?
זה בדיוק ההיפך ממה שצריך לעשות.
ילדה בת 12 שלא נרדמת עד 11, זה לא דבר נדיר.
האם יש אובססיה או לא - מכאן אי אפשר לאבחן, כמובן.
אבל כדאי שיהיה ברור, שאם יש לה - אז מה שאת מגיבה כך, רק יעצים את זה..
[וגם לא חייב שיש. זה דבר ממש מצוי שילד מרגיש צורך לומר לילה טוב לפני שנרדם - ולקבל בחזרה. נותן קצת ביטחון, קצת בחינה של "קריאת שמע"...]
הקיצור, תעני לה בחזרה בחיבה וברגיעה: לילה טוב מתוקה, חלומות מעולים.. או משהו כזה. וזהו.
ואם היא טיפוס רגיש וחששן, תרבי חום,אהבה, עידוד, הקרנת אמון.
אם תחשבי עם הזמן שיש איזו נטיה אובססיבית, את יכולה לקחת אותה לאיבחון.
הצלחה רבה.
לילד כזה.
וזה באמת הדבר האחרון שיש כוח וחשק לעשות בעשר - אחד עשרה בלילה
, אבל זה יכול להיות לתועלת רבה גם לה וגם לך.
ממש שטפתם אותי... אבל אני מבינה למה.
אני באמת מאבדת סבלנות לגמרי בשלב זה שהיא כבר סוף סוף במיטה אחרי שישבנו לפני כן ושוחחנו בנעימות על כל מה שאפשר ונפרדנו. ואז שוב היא חייבת לצעוק 'לילה טוב' ולא משנה מה.
וכן, אתם צודקים בכך שעלי לתת יותר חום ואהבה. יכול להיות שזו מעין בדיקה שלה.
אבל חוץ מזה, התנסחתי כנראה לא כ"כ מדוייק. כאילו יצא ש'הבעיה' שלי היא שעת השינה שלה. ברור שהיה נחמד אם היתה נרדמת ב9 וחצי אבל לא זה מה שמפריע לי. ממש ממש לא.
אני באמת מודאגת מהצורך הפנימי שלה לצעוק 'לילה טוב'. זה כאילו מן אמונה פנימית שרק כך תרדם. כך נראה לי. היא גם חייבת ללכת לשירותים לפני (בצמידות) שהיא נרדמת. אז אם היא שוכבת נגיד 40 דק ולא נרדמת, אז היא תקום מדי כמה זמן שוב לשירותים. שוב גם כאן זה נראה לי מעין אמונה פנימית שרק אחרי הליכה לשירותים היא תרדם. אז אם לא נרדמת - כדאי ללכת לשירותים ואז תבוא השינה.
לא יודעת אם אתם מבינים אותי.
לי לדוג' היתה פעם מן תופעה שלפני השינה הייתי הולכת פעמיים לשירותים (לפני כשנה). זכור לי שידעתי בשכל שזה מצחיק שאחרי 5 דק' של התארגנות אצטרך שוב לשירותים, אבל בפועל הלכתי שוב וזה הרגיע אותי. שמעתי פעם שכל האנשים הם אובססיביים ברמה נמוכה כלשהי. אבל פה השאלה והדאגה שלי - מכיוון שנראה לי שבאופיה יש לה נטיה למחשבות כאלו - איך אני גורמת שזה לא יקרה. שלא תפתח תסמינים אמיתיים. שמעתי עכשיו בסביבתי על מקרה ולכן עולות לי נורות אדומות.
אז, מה שד. אמר - שאם היא אובססיבית - אם אצעק זה יגרום לזה עוד יותר להקבע - אתה צודק. אני ממש משתדלת להתעלם. אבל נראה שאין לך מושג עד כמה זה קשה ומשגע. כאילו דווקא בגלל שזה מדאיג אותי - כשזה מגיע - אם אני ממש לא עוצרת את עצמי בידיים - יוצאת לי צעקה "כבר אמרתי לך לילה טוב. למה שוב את צועקת? את לא שמה לב שיש ילדה שישנה לילך...?" וכדו'. וואו, אני ממש עצובה מזה רק מלקרוא את זה.
אבל כמו שאמרנו - זה רק מעצים.
את צריכה להבדיל בין החששות ה"איבחוניים" שלך (שגם הם לא כ"כ נוראיים. זו בעיה קלה יחסית, וניתן לטפל בה מצוין, גם כשקיימת).
ההתייחסות שלך, תהיה ללא כל קשר לחשש ה"איבחוני". מבחינתך, יש ילדה שצועקת לך לילה טוב וזה עוזר לה להחליט שזהו, נרדמים, אז את עונה לה בחזרה בחיבה: לילה טוב ממיל'ה. וזהו.. והאמת, שזה גם לא חייב להיות קשור כלל לאובססיה. כי כשילד נרדם, לפעמים הוא צריך "להיפרד" לפני שנכנס לשינה. גם אם היתה יוצאת מהבית אחרי שוחחתם כמה דקות קודם, היתה צועקת: להתראות...
גם ההליכה לשירותים, מבחינתך זה שהיא צריכה להרגיש את עצמה בלי שמץ צורך לזה לפני השינה - ולכן היא הולכת.
כך תתייחסי, ותהיי רגועה בנושא השינה.
מן הסתם, זה גם ירגיע את האוירה סביב זה.
תנסי כך שבועיים שלושה, ותראי אם העסק נרגע. יהיה יותר טוב לשתיכן.
ועוד זמן-מה, אחרי שירד לך הלחץ מזה - אז אם את מבחינה שאכן יש כאן אובססיה מסויימת, אפשר ללכת לאיבחון. זה לגמרי לא סוף העולם. ניתן לטיפול פשוט למדי.
ובכללי, כמה שהאוירה יותר רגועה ולא נלחצת מהנושא הזה - זה מועיל גם אם יש אובססיה כלשהי.
אני חושבת שתחושות הבטן שלך עשויות להיות מוצדקות.
מצד אחד אל תתעלמי מהן, מצד שני, אל תדאגי מדי.
יש איך לעזור. על ידי אחד מתחומי הרפואה האלטרנטיבית.
תודה לכולכם על התשובות. אשתדל מאוד לעשות את מה שד. כתב. הסברת מצוין ואנסה להסתכל על זה מזוית הראיה הבריאה שלך.
הילדה הזו מהממת ומיוחדת מאוד. היא גם רגישה מאוד מאוד ומנתחת דברים שקורים כמו אדם מבוגר עם עשרות שנות נסיון.
פשוט אני רואה את ה'אובססיה' הזו גם קצת בתחום הדתי. לדוג' - היא שמעה על מישהו ששם אבקת סודה לשתיה בנעל (כדי לספוג את הריח). אז היא הגיבה - זה מותר? אין פה בעיה של אוכל שאסור לדרוך עליו???
ככה כל כמה ימים יש לה שאלות של שפיצים.... אנו עונים לה והיא מקבלת את זה.
אני אשתדל להרפות.
ולך ד. - רשמת שגם אם ישנה אובססיה זה ניתן לטיפול בקלות. אז לא נראה לי שאתה צודק. אולי בחלק מהמקרים. אני מכירה מישהי שנמצאת עכשיו עמוק בתוך זה ולא מצליחים לאזן אותה עדיין תרופתית - כבר חצי שנה והיא הולכת לשיחות. בכל אופן חוץ מלנסות לטפל בעצמה החיים שלה הרוסים כי כל האנרגיות שלה שקועות במחשבות אובססיביות.
אז כמו שאמרתי, לדעתי יש אנשים שיש להם נטיה לזה. אבל אני מקווה שעם כלים נכונים אפשר לעזור להם לא להכנס לפלונטר המאוד הרסני הזה. אני לא יודעת מהם הכלים.
שיהיה רק טוב לכולם.
שני דברים:
א. הכי חשוב שאת תרפי לגמרי. לפני הכל, תפסיקי לחשוב למה הילד הזה עושה ככה, ולמה הילד הזה עושה ככה... הם יסתדרו וגם לך יהיה יותר קל בחיים..
השאלה שלה על האבקת סודה בנעל, היא שאלה יפה. ילד יודע שלא דורכים על אוכל, אז הוא שואל.. אין כאן שום דבר אובססיבי.
אתם תחייכו למשמע שאלותיה בהנאה מחוכמתה, תענו לה, וזהו. זה לא כמו שאלות מופרזות של "אישור" לעצמה, שאז באמת יש ענין לקצר. קחו הכל בנחת.
ב. בוודאי שמישהי כמו שתיארת, זה לא מצב טוב. אבל אכן, ניתן לטפל בנושא כזה, קוגנטיבית ותרופתית, יפה מאד, בזמן קצר למדי - ולהביא למצב שזה לא יוביל את החיים. זה טיפול יותר "טכני" מאשר כל מיני הסתבכויות פסיכולוגיות. אכן (שמעתי את הדברים הללו ממומחים לנושא), יש אחוז מסויים שהטיפול אינו עוזר להם כראוי. אבל זה אחוז קטן יחסית.
צריך ללכת למומחה כדי לאבחן ולקבל טיפול נכון.
אבל, כמו שכבר ציינתי, ה"טיפול" הראשוני הכי נכון - בין אם יש לה משהו, ובין אם זה רק בראש של האמא.. - הוא לקחת בקלות. לא להתרשם. לא להיסחף לשיחות של "חששות" למיניהם, לשדר אוירה שמקבלת דברים בנחת, לא מתרשמת מידי, עונה עניינית וברוח טובה. זה ישרה רגיעה ונינוחות גם על הילדה.
קחי כמה שבועות ככה - ואז תראו אם כדאי גם איבחון אצל מומחה. גם אם תחליטו שכן - אז גם זה בלי להילחץ אל תקחי דוגמאות ממקרים קיצונייים.
הצלחה רבה.
שלום,
אשמח אם יש כאן מישהו בלאומית ושנזקק לפיזיותרפיה ואולי יכול להסביר לי על תהליך קבלת השרות, דבר שאולי יוכל לחסוך לי קצת זמן...
על הפרוצדורות, וכו'...
תודה.
של חסדי נעמי מתאימים לגיל כמעט 4?
ואם כן איך אפשר להזמין אותם אם אני לא גרה קרוב לחנות...
תודה![]()
אנחנו אישית קיבלנו את הדיסק בגן של אחד הילדים... ולפעמים יש אצלנו "מכירות" של הדיסקים האלה.
אם את מחפשת דיסקים לגיל ארבע, אני ממליצה על (חלק) מהדיסקים של לאה פריד ושרה קיסנר. יקרים יותר, אבל שווים
. אפשר בחנויות בגאולה בירושלים לקנותם יחסית בזול.
של בתוך הבית.
אפשר להזמין טלפונית. בזמנו זה מה שעשיתי
אולי ישאלו אותך אם את רוצה למכור לעוד...
לא עם הבד הארוך אלא משהו מובנה ותומך לגב?
אורה*קניתי נעל ב-100 וקצת
אני רוצה לתת לבן שלי מרק עוף טחון בבקבוק ולא נראה לי שהסמיך (יחסית) הזה יוכל לעבור דרך פיטמה כלשהי, השאלה אם אני יכולה לחתוך עם סכין ולהרחיב את אחת הפיטמות
יש לי בקבוק של לייף - הוא נקרא פשוט?
יש ב5 ש"ח יש ב10
עד 20 זה פשוט
לדעתי
השאלה למה דווקא פשוט, כי חבל על הבקבוק או כי זה יותר בטיחותי או מה?
כבר כמה ימים שבן השנתיים מתלונן שכואב לו בישבן. (בערך מאז שבת).
לא ממש כל הזמן, אבל לעיתים תכופות מדי.
לפעמים יושב על הברכיים כי כואב לשבת רגיל.
לפעמים הולך כמו ברווז כזה.
באמבטיה הוא ממש מתנגד וצורח.
לא אדום שם, ולפעמים אנחנו שמים לו טלק (מאז ומתמיד הוא שונא משחות)
אולי הטלק לא טוב? אבל אנחנו לא שמים כל הזמן, ובכלל לא אדום שם.
אולי זה תולעים??? זה קשור לתסמינים? אני לא מכירה...
אז מה זה?
הוא מתלונן בעיקר ביום, פחות בוכה בלילה.
עד שעולים על זה שזה תולעים הוא לא קל... כי לא תמיד רואים...
היה פה לפני כמה זמן שרשור גדול על תולעים....(אין לי מושג איך עושים לזה קישור....)
אם את לא יודעת מה זה וחושדת שזה תולעים ולא מצליחה לראות חיצונית יש את העצה של אמבטיה עם חצי קילו סוכר מומס הילד יושב באמבטיה לא הרבה מים עד שיכסה והתולעים יוצאות....
ככה תגלי אם זה תולעים הם נראים כמו מחטים קטנים דקים ולבנים...האמבטיה זה לא פיתרון זה רק מרגיע אבל זה יעזור לך לגלות אם יש תולעים...
לטיפול: מומלץ לשים שיני שום מרוחות בוזלין כמו נר בטוסיק 3 פעמים בשעות הלילה ואחרי 10 ימים צריך לשים שוב...
ב"הצלחה אני בסרטים האלו שוב ,אתמול הבת שלי קמה באמצע הלילה בבכי שמגרד לה וכואב לה הטוסיק וראיתי לה תולעים...שמתי לה שן שום מקווה שזה יעזור...
אמרו לי ששמים שן שום לקלף ממש בזהירות שהשן לא תיפצע ואז זה עלול לשרוף....
אמרת שאת שמה חתיכה פיצית זה אומר שהשן פתוחה זה לא שורף??? ואז שמה וזלין לפני שאת שמה?
ומה עדיף שן שלמה או חתיכה?
ואז זה מחליק בקלות... יש גם נרות שום מוכנים בבתי טבע
אני אישית נתתי ורמוקס בהתחלה אבל אמרו לי שלא מומלץ יותר מפעמיים בשנה...
ושמעתי הרבה המלצות גם מחברות וגם מהפורום על דברים טבעיים שעזרו אז ברור שאני בעד....
בשרשור על תולעים לפני כמה זמן היה עוד פתרונות של שמן שום או משהו כזה וכו, מי שלא רוצה לשים שן שלמה...
תולעים זה מציק, מגרד\ בעיקר בלילה.
יש לו עצירות אולי?
הייתי בודקת אצל רופא.