בננו אוטוטו בן 3 ב"ה! רצינו לחגוג לו יחד עם שתי המשפחות במקום מיוחד.
למירון לא ניסע כי הרוב מהמרכז-דרום. חשבנו על הכותל אבל לא עונים לי במזכירות.
אשמח לשמוע רעיונות והמלצות!
ילדים רעבים, זה הגיוני..
פתאום נלחץ ומחייג לאנשים לא קשורים
) ד"ר מיכאל אבולעפיה
לא תמיד קל לנו כהורים להכיל ילד מפחד כשאנחנו בעצמנו מפחדים. מה נגיד לו: אין מה לפחד, הכל בסדר, הכל לטובה...? יש תחושה שהמילים נגמרו לנו...
באמת, ההתמודדות עם גל הטרור שפוקד את ארצנו אינה שייכת לפסיכולוגיה רגילה אלא לפסיכולוגיית הכלל. הרי מה שהמפגע רוצה הוא לקעקע את תחושת הביטחון הכללי של האומה כולה, ולא רק להזיק ליוסי או למשה. מספר עקרונות לפסיכולוגיה הכללית הזאת:
1. לאוורר רגשות - לאפשר לילד להוציא, לאוורר, לשתף, ללא תשובה ללא מענה ישיר אלא רק להקשיב.
2. העמדה האמונית שלנו היא הגורם המרכזי ביותר לטפל בחרדת ילדינו. מחקר ידוע שהתפרסם לפני יותר מעשור מאוניברסיטת 'בר אילן' בדק אצל היהודים והערבים מהו הגורם המרכזי של החוסן הנפשי במצבים אלה ומצא: מערכת התמיכה האמונית, ההשתייכות לאידיאה, ההבנה העמוקה של צדקת הדרך... לחנך ילד לאומץ זה אומר לחזק את עצמנו באמונה.
3. התפילה - ככל שהאדם יותר בר תפילה כך הוא חושב פחות על המציאות ממקום ארצי, רציונאלי. הוא חווה יותר את החיים כמסע ערכי שבו המהלכים של נצח הם שקובעים את עמדתנו בעולם הזה. כי ההעשרה הציורית של המתפלל היא שמאפשרת לו להכיל יותר מציאות מורכבת ומשפיעה על הבית כולו.
4. השדר - הורה אינו בודק כל דקה מה עוד קרה ואין מסך אינטרנט פתוח בבית... הוא מעודכן כמובן אבל לא באופן שהוא צריך לדעת בכל רגע את פרטי האירועים. הילד קולט בקלות אווירה שבה עולם הדעת מנצח את עולם הידיעות. כלומר סוג החיבור בין ההורים לבין עצמם ובין ילדיהם. ההורה מחנך את האוויר... כלומר משפיע על האווירה בבית, ואווירה חמה היא הפועלת על הילד.
5. לעולם אין צדק בספק אלא הוא משקר לנו תמיד. לכן אנחנו מגלים כמה חוסן יש בעם הזה המשוכנע בצדקתו וממשיך את שגרת חייו למרות הכל, ומגיב בתושייה, בדריכות ובביטחון כפי יכולתו.
הגורם המרכזי של החוסן מול אירועי חיי האדם הוא החיבור שלו לכלל, שהרי המקום העמוק ביותר של כל פרט הוא הנקודה הכללית, החיבור לכנסת ישראל. כמו בדורו של נוח, כשחטאו בחטאים כלליים נענשו על כך. עלינו לקחת אחריות על ההשפעות הכלליות של הבית ושל האומה ומתוך תיקונן לגלות את הכוח להתמודד. ובשפה פנימית: אנחנו עוסקים ב'אורות מקיפים' השייכים לעומק של המציאות יותר מאשר אורות פנימיים השייכים למימד המורגש והמושכל שמתגלה במציאות. אם כן עיקר העבודה היא על עצמנו, שנהיה בטוחים שאחרי צירי לידה אמור לצאת לאוויר העולם תינוק מתוק שישכיח מאתנו את הכאב... ובניין בית ה' תלוי בבניין נפשי ורוחני של כל בית ובית...
נדמה לי שנכתבה אחרי אחד ממסעי הצלב
)
